חטא להתגודד    🔗

ביחס למצב המוסרי הנני רואה התאמצות להיטיב את המצב, ומבלי להדמות למי שהוא הנני תקוה שנעמוד בטעמנו המוסרי באופן משביע רצון. הנני מתנגד לכל שליחות הטפה ותעמולה. זה בורא מפלגת כוהנים שתמיד הם משחיתי דרך. עלינו לדון לעתים קרובות על מצבנו הכללי והתרבותי. אולי עלינו לפרסם את רעיוננו על ידי זה שנפרסם את התקנות שלנו. וזה מספיק. עד עכשיו היינו עסוקים יותר מדי במשק. עכשיו עלינו להפנות את תשומת לבנו לצדדים הרוחניים.

האיחוד עם יתר המושבים עלול לגרום לפירוד בינינו ובין הקבוצות. אני חושב שהתארגנותם של הקבוצות והארגונים כל אחד לחוד זוהי שגיאה. להוסיף להתגודד זהו חטא לפי דעתי.

כסלו, תרפ"ד.

צריך ללכת קדימה    🔗

– – – באספות קודמות שמעתי דברים בלתי מתאימים לנו. מתוך רצון למצוא את הסיבה העיקרית לקושי המצב נתקלים באילו דברים, שלא הם העיקר ולא בעטים בא המצב. בכלל אין כל תועלת בחיפוש האשמים ואין אשמים כאלה. לא בזה ניושע. צריך למצוא רק את הדבר שיועיל. המצב שלנו הגרוע אחוז וקשור במצב הירוד של ההנהלה הציונית במובן הכספי. אנו צריכים להבין את המצב ולחכות קצת, אולי נעבור אותו.

בכלל לא רצוי ומזיק מאד מה שהרבה חברים אינם מתרוממים על ההרגשה והמצב הפרטי שלו, ומתוך זה הם מוכנים לשלול כל דבר שיש בה מהתועלת הכללית לכל הציבור בנהלל. צריך ללכת קדימה בהתאם למידת היכולת בסידורים כלליים, והחלקים מהחברים יסודרו גם כן בזמנם. ואין מה להתיאש, המצב בכללו איננו כל-כך רע, ושום חלק מהחברים לא יקוּפח.

שבט, תרפ"ד.

כמשפחה אחת    🔗

אני חושב שאנו צריכים לראות את עצמנו כמשפחה אחת שהלכה להגשים מטרה ידועה, לבנות ישוב על יסודות ידועים. כזאת היינו עוד לפני עלותנו לנהלל. בכמה אסיפות דנו ע“ד סידור החיים בהתחלה. היו הצעות ע”ד סידור החיים באופן שיתופי בזמן הראשון. היתה הרגשה שאנו הולכים כולנו ליצור דבר אחד. לפי האמצעים לא יכלנו לעלות כולנו בבת-אחת להתישב. חלק נשאר עוד מחוץ לנהלל. אחד היה גורלו לעלות והשני היה מוכרח להשאר בחוץ. לפני שלוש שנים היו תנאי החיים אחרים לגמרי. החברים שלא עלו הראשונים לנהלל התקיימו בתנאים שהיו לא רעים אז; החברים שעלו, בהכרח קיבלו ונרשמו לחשבונם סכומים ידועים, והחיים היו יקרים אז והם נכנסו בהוצאות גדולות.

היתה בחורף הראשון הצעה, שכל החברים העולים ושטרם עולים יסדרו את רווחיהם באופן שיתופי. בכל אופן היה מצב כזה, שחלק מהחברים עלו הנה ומה שקיבלו קיבלו במחירים גבוהים מאד. עכשיו אנו רואים שאלה שעלו ראשונים – רשום עליהם סכום יותר גדול, והמאחרים – סכום יותר קטן. לוּ היינו מחליטים שהפנקסים הם תורת משה – היינו עושים את העָול הכי גדול. הדרך הכי נכונה היא; שמשפחת נהלל בנתה לה בית, הבנין נמשך כמה שנים, התנאים במשך הזמן היו שונים, והתנאים הרעים והטובים צריכים להתחלק לכולם שווה. אם לא נקבל הצעה זו – מה יצא? חלק מהחברים יקבל הכל ויהיה חייב שש מאות לירה, חלק שני יהיה חייב אלף לירה, והחוב הנוסף שירבץ על אותם החברים – הם יהיו חטאת הקהל של נהלל.

כל החובות שתתבע מאתנו ההנהלה הציונית בגמר הביסוס – צריך איפוא לחלקם שווה על כולם.

אני כל כך בטוח בצדקת הרעיון הזה, שאני חושב שילדינו פעם יחליטו כהצעתי.

תשרי, תרפ"ה.

אין ויתורים בבנין ישוב    🔗

רעיון ידוע הביא את החברים לנהלל. בלי זה לא היה צורך לבוא הנה. אכסניה לא צריכה נהלל לשמש למישהוּ. מי שדעתו לעזוב צורת חיים ידוע – יעזוב את הצורה הזאת. שום השתדלות לא תעזור. להיפך, מה שתהליך זה ייעשה יותר מוקדם – יהיה זה יותר טוב בשביל בנינה של נהלל, בשביל הגשמת הרעיון. “אין רחמים בדין” ואין ויתורים בבנין ישוב. יש גם לחשוש להתדבקות, בכל אופן להתדבקות במחשבה.

חשון, תרפ"ה.

למען הילדים    🔗

קוני החלב שלנו בחיפה דורשים חלב בשבת. בעיקר הורי הילדים וגם בתי-החולים, שהם בין הקונים שלנו. עד עכשיו היו מספקים חלב לקונים אלה מהחלב שהיו מקבלים מהגליל ברכבת, עכשיו בטלה הרכבת. “המשביר” דורש על כן מאתנו לשלוח בשבת איזו כמות חלב. בתור חבר של נהלל חושב אני, כי עלינו לספק את ילדי חיפה בשבת בחלב, היות וגם ילדינו מקבלים בשבת חלב. – – – עלינו אולי לדרוש לסדר תור של כל המשקים.

(מתוך הפרטיכל של האסיפות והמועצות לנהלל). אב, תרפ"ז.