… כתבים שלא יתאימו לבמה זו – יוחזרו לבעליהם. התשובות מתפרסמות, כדי למנוע טרחה יתירה לרבים.
לא. נ. – ספורך “אחרי הנשף” כתוב אמנם בכשרון ואפשר שתמצא לו מקום בבמות אחרות; ואולם ה“נתיב” אינו מוצא ענין לספר מכל הנעשה בחדרי המשכב אף אם יהיה זה מלא “חויות”. “הכל יודעים – כלה למה נכנסה לחופה”… ומלווים אותה בברכותיהם, ובכל זאת אין לספר על זה ברשות הרבים…
לא. פ. – בספורך “פרץ עוזה”, אין לא פרץ ולא עוזה. הדגשתך שזהו “מעשה שהיה” אינה מוסיפה כלום לענין. לא חשוב אם היה המעשה או לא היה, חשוב שסיפור המעשה יזעזע את הקורא כאילו היה הוא נושא המעשה, אך בסיפורך אתה אין הקורא מוצא אף את זולתו באותו “מעשה שהיה”, והרי זה כאילו לא היה כלום בכלל.
לי. ש. – ציורך מחיי הפלחים כתובים בטעם, אך המצע ב“נתיב” הנו קצר מאוד מהשתרע אף על ההווי בלתי העברי. ואם אמנם ישנו צורך לנו להכיר גם את זולתנו, אך הציווי האנושי והלאומי הראשון, הצו לכל אדם ולכל לאום ועל אחת כמה וכמה לנו, הוא: “מצא את עצמך ואת עמך”. ולוּ היו כל בני האדם ובנות חוה מקיימים את הצו הזה – הן לא היינו נטרדים עד היום הזה מתוך גן העדן האנושי. ואם אין בידינו להעמיד את כל האדם על אמת זו, אך ה“נתיב” ילך לאור הצו הזה.
לב. ס. – שירך “גשם” אינו משיב הרוח ומוריד הגשם, ובכן מאי קא משמע לך? לספר סתם שירד גשם, הן אפשר בשתי המלים “ירד גשם”, ואין צורך במטר חרוזים.
לי. ג. – הנך תמה על המאמר “ולישמעאל אומר”, אחרי מה שכתוב בפתיחה כי במה זו לא תפנה כלל לעמים אחרים; ואולם, אם תשים לב תיוכח שאין המאמר הזה מכוון כלל למקרא בפני הישמעאלים. הוא בא רק להשיח את תועי הלבב שבקרב בני עמנו, שברכרוכית לבם ינקוף הספק אם אמנם זכאי הוא עם ישראל לשוב אל ארצו זו, אף בדרך הצדקה היתרה שהוא אוחז בשיבתו זו. וכך בכוונתו לטפוח על פניהם של אנשי ה“וצדקתך” שבתוכנו, אלה השואלים על “מעשר התבן” בענינים כאלה, למרות זה שאינם זהירים אף בהפרשת “תרומה”…
לא. ב–י. – אתה מבקש שאתן ב“נתיב” שפה קלה, כדי שתהי מובנת להמונים שיוכלו לרוץ בקריאתה, ולא “שפה קשה” שיש לחפש במילונים באורים למלותיה. ואתה אף מביא לדוגמה את המלה תגרנה", הפותחת את המאמר הראשון בחוברת א', ואתה לא הבנת אותה ואף למצוא במלונים התקשית, עד שנאלצת פשוט לחפש “למדן” ולשאול לפירושה. ועוד מלים אתה מביא לדוגמא.
ואולם, הגידה נא לי, יקירי, הן כל המלים שאתה מביא לדוגמה כולן נמצאות בתנ“ך ועבריות טהורות הן, ואף אחת אין ביניהן לועזית. ויוצא שסגנון “נתיב” אינו מצריכך לדעת שבעים לשון, אלא אך ורק את שפת עמך וספרות עמך בלבד; האף אמנם יקשה “נתיב” לבקש ממך כי תדע את ספרות עמך? הנה המלה תגרנה, כמה וכמה פעמים נמצאת היא בספרי התנ”ך בצורות שונות! ואף אם נניח שאפשר לוותר לך על אי-ידיעתך למשל את ספר איוב קשה-הסגנון שבה קל למצוא מלה זו; האמנם יש לוותר לך גם אשר לא זכרת את המלה הזאת מספר התהילים? ואם גם בזה יקלו לך, הגם מספר שמואל, אשר כל קורא יבין בו, לא יכלת לזכור את המלה הזאת? וספר איכה! – ספר הקינה המחרידה על חורבן עמנו – הגם בספר זה לא קראת, כדי לזכור את המלים ממנו? והן בספר זה יכלת למצוא את המלה הזאת כמעט בדיוק באותו הרכב משפטי אשר לא יכלת הבינו ב“נתיב”; עיני ניגרה ולא תדמה (איכה, ג', מ"ט).
את בקשתך ועצתך שאתן את ה“נתיב” “בשפה קלה שתהיה מובנת להמונים” איני יכול על כן למלא ואיני רוצה למלא. ה“נתיב” נועד להיות במה עברית. ושפת הבמה הזאת תהיה אך השפה העברית המקורית – שפת התנ“ך – ולא השפה הסורסית השגורה בשערינו כיום. ואתה ושכמותך בל נא תבקשו לכם להמשיך ב”קל" אשר הרגלתם לו; קבלו על עצמכם ללמוד יום יום פרק או שנים בתנ“ך: מותר לכם אף ליסד אגודות מיוחדות ו”קלובים" לכך. זה חשוב יותר אף מן הקלובים לבעיטה בכדור-ריק. ואם תעשו כן, הרי במשך שנה אחת כבר תתקדמו במידה רבה מאוד בידיעת השפה העברית המקורית, ונוסף לזה תהנו מן עצם הקריאה בפרקי התנ“ך, הנאה נאצלה ונשגבה אשר אין להשיגה מקריאה בשום ספר אחר. ואשר ל”נתיב“, הוא ימשיך להשתמש בשפת התנ”ך ובסגנונו, זה הסגנון הבוטה, מצומצם ומרוכז – מועט המחזיק את המרובה – שאין דוגמתו.
תרצ"ד (1933).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.