אנו חבר אנשים מתוך תנועת העבודה העברית בארץ-ישראל, אשר כל מעייננו בתקומת עמנו על אדמת אבות, והריחו ברוחם של נביאי ישראל ויסודות מוסרם החברתי, אנו רואים את אשיות התקומה לעמנו בארצו ראשית כל בהיותו נעבד לשדה ארצנו והתרחקו בכל האפשר מן הכרכיות ופסלתה. וגורסים אנו לא תנועת עבודה סתם, אלא תנועת עבודה חקלאית ביסודה. כן רואים אנו מבשר עמנו, כי היות נאמן לרוח עמנו הרי זה ממילא גם היות נאפד ברוח אנושי. אין אנו גורסים על כן ציוניות סוציאלית ברוּחה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל, המזלזלת יותר ויותר בסמלינו הלאומיים (ולוּ יהי שרק בסמלים היא מזלזלת ונאמנה היא לתכננו הלאומי) ומתהדקת יותר ויותר בסמלים הסוציאליסטיים, אלא גורסים אנו, כסמל למהותנו, לאומיות עברית ברוח נביאינו, וממילא כלולה בזה רוח האנושיוּת, או קראו לזה סוציאליות, במידה כזו שכל התנועות הסוציאליסטיות לא תשוינה ברוחן לתנועתנו. כי הרי כל רוחות הסוציאליסטים מדור ועד דור אינן מגיעות לרוח הצדק של נביאי עמנו.
אין אנו משקיפים על הסוציאליזם כעל אלהות, ויחסנו אליו אינו יחס דתי. הסוציאליזם אהוד עלינו יותר מכל תנועה חברתית אחרת יען כי ההמונים העמלים נוהים אחריו, ורק משום זה ואך במידה זו. עמל העובדים מעלה את תנועתם ולא יותר. וזאת להודות, כי לחבר האנשים הבאים להתרכז כאן מסביב ל“הויתנו” אין מחסור בבמות להטיף מעליהן את רעיונותיהם. כל עתוני הארץ פתוחים לפנינו, ואמנם מזמן לזמן היינו משמיעים את דבריו זה בכה וזה בכה, מעל דפי עתונותנו הקיימת; אולם הרי אין אנו משיגים כלום ומאום אינו עולה בידינו, אם לעינינו הולכת תנועת העבודה בארץ-ישראל ונהפכת כרכית יותר ויותר. ויותר ויותר היא הולכת ומקצצת בסמלינו הלאומיים, ולעומת זה תרבה כבחממות מלאכותיות את הסמלים הסוציאליסטיים. כי על כן אמרנו, נעשה נא אגודה להשמיע את דברינו יחדו ברמה, אולי ישפיע זה על תנועת העבודה בארצנו, שתתן את לבה להיטיב דרכיה בעוד מועד, כי ראה תראה לפניה חלק מלוכד מקרבה אשר אין דרכיה דרכיו.
והנה נגשים אנו, חבר אנשים מתוך תנועת העבודה ובתוכה, לרכז את החברים תמימי הדעים אתנו מסביב לבמה מיוחדת, אשר נקרא לה “הויתנו” ותשמש כלי מבטא לכל החברים והחברות אשר דעתם כדעות אלה שבוטאו לעיל. ויכולים לשאול: אם ככה, למה האורגן במיוחד לנו? הכי תסגור המפלגה וההסתדרות בפנינו את במותיה: “דבר”, “הפועל הצעיר”, “אחדות העבודה”? נבקר אותה ואת מעשיה מבפנים, ובל ניצור במה מיוחדת, המכוונת מלכתחילה לבקורת עצמית של המפלגה וההסתדרות שלא מבמותיה.
אולם לדאבוננו חלפו עברו, לבלי שוב עוד, אותם הימים אשר לבקורת עצמית היתה איזו השפעה אצלנו. דבר כזה היה קים במפלגת “הפועל-הצעיר” עד לפני רבע יובל שנים בערך. ועד אז היה באמת מחנה הפועל-הצעיר, טהור, והיתה הקשבה לבקורת עצמית ותיקון תמידי לאור הבקורת העצמית. אולם מאז יצא הקול במחנה הפוע"צ לאמר: לא כתה אלא מפלגה, מהרה המפלגה לרוץ ולרוץ באורח המפלגות והתקדמה בכיווּן זה במהירות גדולה מאד – – –
בכל אופן חדלה “תנועת העבודה”, החל מלפני רבע יובל שנים, לבקר את דרכה או אף לשים לב לחברים בתוכה המבקרים את דרכיה בתוכה. אתה מדבר בתוכה כיום כאילו בבית-העלמין. אין תנועת העבודה כתה “סנטימנטלית” עוד, שתחשב דבר הדומה לבקורת עצמית ותאזין לו, אלא מפלגה גדולה, ומפלגה הרי עוברת בחיוּך על “סנטימנטים”, ומתחשבת בכיוון מדעי כמו בפיסיקה למשל: כמה כוחות סוס לזרם אחד ולשני הנפגשים לה בדרכה. אין לנו על כן דרך אחרת מאשר לפקוד את כוחותינו המלוכדים לעיני מפלגת פועלי א"י. ונווכחה-נא מה הם עדיין כוחותיהם של החברים בתוך תנועת העבודה, הנוטים לתת לה פנים קצת יותר עבריים ויותר כנים עם עצמם מאשר תהי כיום המפלגה. אם מפלגת העבודה קורעת עכשיו את עיניה בפוך ושרק כדי למצוא חן בעיני “השמאל”, תאולץ מעכשיו גם להתכחל במקצת לבל תשכח גם את “הימין” שבה.
והנה נקים נא במה “הויתנו” לרכז מסביבה, בתוך תנועת העבודה, את דעת החברים אשר אינה נוחה מדרך התנועה כיום, ונמנה את הכחות כעבור שנה אחת, אז ניוכח מה הם הפנים אשר לתנועה זו. ברצוננו אך לגבש את כוחותינו בתוך מפלגת פועלי ארץ-ישראל ולא להיהפך למפלגה. ונדמה שדיברנו כאן גלויות וברורות, ולא השארנו כל מקום לטעות במהות הבמה, שאנו מקימים בזה בתוך תנועת העבודה שלנו, ובכיוון שאנו אומרים לתת לה. הכל גלוי, בלי פוליטיקה ובלי להטי דיפלומטיה, כי את אלה תתעב נפשנו. ויוכל היות כי הכוחות המנהלים שבתנועת העבודה יתקפונו בדרכים שונות ואולי אף משונות. אנו לא נפנה אל ההתקפות, נמשיך את דרכנו ונסכמה בסוף שנת תרצ"ב, ואז ניוכח אם ישנו בתוך תנועת העבודה אתנו זרם די גדול המתיר את קיום “הויתנו” המגובשת, או אולי רק בודדים אנחנו בתוך תנועת העבודה בארץ, ונפרוש אל פינות בדידותנו.
כלי מבטאנו “הויתנו” יופיע מראשית תרצ“ב מדי חודש בחדשו, ועל כל המתהוה בחיינו יחוה דעו בלי כל משא פנים לקרוב ובלי הלבנת פנים לרחוק. עשיר לא נאור ודל לא נהדר; על פשעי אוהב לא נחפה ועל צדקת אויב לא נכסה; אך במידת האמת ניגש לכל תופעה ולכל מעשה בחיי עמנו. אין אנו ניגשים להוצאת “הויתנו” כאל קרדום לחפור בו מזון וכבוד, והעורכים והמו”ל העובדים במסדרה עושים מלאכתם חינם בלי כל שכר, ולכן נוכל לא להשתעבד אל קיומו של כלי מבטאנו זה.
ואין אנו קובעים בזה מסמרים לתוכן המדורים שב“הויתנו”. אנו נצעד לרגל השאלות הצפות בחיינו, ובדעתנו להקיף את כל ההוי שבחיינו: בשאלות התישבותנו בכפר וביסוסה, ושאלות התאחזותנו בעיר וכנות חיינו בה. כל שאלות הציונות בארץ וגם מהתנועה בגולה. דרכיה של תנועת עבודתנו בארץ ושבילי התנועה העולה עמה מחו"ל.
המדור לשירה ולספרות ב“הויתנו”, יהיה מצומצם ומוגבל אך להוי חיינו בארצנו.
במדור הבקורת על הספרות והאמנות, לא נשרך בדרך הסלולה ולקלס את “בגדי תפארתו” של המלך – והוא ערום ועריה…
תרצ"א (1931)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.