בן 62 היה יצחק שדה, הזקן, כשנפטר.

בן 62 היה משה סנה, הזקן, כשנפטר.

בן 62 היה יגאל אלון, הצעיר, כשנפטר.

מה עשה את הראשונים לזקנים ואת האחרון לצעיר? מה עשה את גורדון בן ה־48 לפועל הזקן, ואת דיין בן ה־50 לצעיר? קורות הארץ הזו זוכרות זקנים רבים בני גילם של צעירים רבים, וההבדל ביניהם נעוץ בחברה בה בחרו. אם בחרו לחיות כבוגרים עם צעירים – היו זקנים. אם בחרו לחיות עם בני גילם – היו צעירים…

משנת 1940 היה יצחק שדה, איש בן כ־50, מורה ומפקד לבני העשרים חברי הפלמ"ח. על ידיהם הוא הוכתר סופית כזקן וכך נשאר. עתה, במלאת חמישים שנה למותו, הם מדברים על הזקן בחיבת הצעירים שהיו.

כאחד ממוריו, יוסף טרומפלדור, היה יצחק שדה “גיבור חידה”. אהרון מגד כתב עליו את הספר החי על המת, שבו טשטש את ההבחנה בין הזקן התוסס בצעירותו לבין הסופר הצעיר הכותב על אודותיו, צעיר המגלה אותות של השלמה נוחה וכובד מובס של זקנים שהתאהבו בקמטי חייהם.

מאז מותו של יצחק שדה קורות הארץ לא הוגדרו על פי גלי העלייה אלא על פי גלי המלחמה, על פי דורות הלוחמים. מסורת זו ראויה לפיענוח. הזקן, בן־גוריון, כבר הוגדר על פי התפקיד, כראש ממשלה עטור שיבה. יצחק שדה עדיין זקן בגלל הכריזמה שלו בין צעירי הדור.

לא היה רומאן בין בן־גוריון ליצחק שדה. בן־גוריון נשבע בגיל ילדות להירשם בספר ההיסטוריה. יצחק שדה ביקש לראות עצמו יותר כגיבור של רומאן רוסי גדול, לשהות על מדף אחד עם טולסטוי ודוסטויבסקי. העלילה הייתה חשובה לו, והרגש, הוא ביקש את חירותו של המשורר, את גבורתו של המתאגרף, את כישרונו של החוצב, את המיית לבו של הסייר. את כל אלו ביקש לרתום למשימות אבודות, שבהן צריך להפוך את המצוקה לכוח, את החולשה להזדמנות.

מעגל קשריו של יצחק שדה הוא מעגל עשיר סתירות. המורה של ילדותו היה הלל צייטלין, איש ספרות מובהק וקדוש, שהביא את ניטשה לקורא העברי, אך גם איש ייסורי המהפכה וחוזר בתשובה, עוסק בקבלה ובעיתונאות, ומורהו של י"ח ברנר. צייטלין נרצח בווארשה בתקופת השואה.

קרוב משפחה של יצחק שדה היה אחד המוחות החריפים והרגישים במאה ה־20, ישעיה ברלין. סבו החסיד עלה בזיקנתו לירושלים. הוריו השונים זה מזה נפרדו בעודם צעירים מאוד. אחיו היו מהפכנים. הוא ידע מה הם חיים עם סבא, כביאליק, וכבובר.

במתח הזה ובעולם שידע מהפכות ומלחמה הפך הילד העדין לבעל גוף, מתאגרף, מחפש דרך. שנים הסתובב עם להקת קרקס בתור מתאבק. על תקופה זו של חייו ידוע מעט. ברור שקיבל אז קורס מיוחד בעוני ובאנרכיה. במהפכה הרוסית היה למפקד. רק אז פגש את טרומפלדור והקרימצ’אקים – ציונים נלהבים ומהפכנים לא פחות.

כך הוא לא היה ציוני שוקל שקלים וחבר מפלגה. הוא היה מנהיג טבעי הפורץ אל בימתו הקטנה בזמן מהומת ענק.

טרומפלדור כבש אותו באוטופיה הרדיקלית ביותר: אוטופיה שלא נגמרת בתוכניות, אוטופיה הצומחת ונרמסת על ידי הגשמתה. רצינותו של טרומפלדור, המנסה להפוך את העלייה השלישית לצבא עובדים המתיישב בארץ, נראתה בעיניו כל כך פנטסטית שהוא ביקש ללכת בעקבותיה. כישלונו של טרומפלדור לגייס לצבא האדום גדוד יהודי שיגן על היהודים, ומותו בתל־חי, הביאו את יצחק שדה להיות לראש גדוד העבודה; גדוד חלומותיהם של אנשי העלייה השלישית.

כאן הייתה התנגשותו הראשונה עם בן־גוריון ועם אנשי “השומר”. הוא לא הסכים עם בן־גוריון להפוך את גדוד העבודה לפלוגת מחץ של אחדות העבודה, ולא הסכים להפוך אותו להמשך פשוט של קבוצה נבחרת כמו “השומר”. הוא התחבר לאליהו גולומב, שביקש צבא מחתרת עממי מצד אחד עם תרבות הקומזיץ של “השומר” מצד שני.

לנגד עיניו התפורר הגדוד בין ימין לשמאל, והוא נותר חוצב אבנים. פעם שאלתי את בן־אהרון, מדוע רוב המנהיגים הישראלים טרקו דלת ונותרו לבד, והוא השיב לי: יצחק שדה אמר לי פעם, שבמקומות אחרים, ככל שאתה חוצב יותר עמוק אתה מוצא שיש טהור יותר. בארץ־ישראל ככל שחופרים יותר עמוק מוצאים עפר.

יצחק שדה, אבי תורת מעגל הרֵעים, היה גם האיש שעיצב את האסטרטגיה של “מעבר לגדר”. הוא לא ביקש מעגל סוגר אלא מעגל רעים חופשיים היכולים לפרוץ סגירות של חבורה בהשראה ובחן.

את כל אלה גילה כמצביא של עם; כמפקדו של צבא עם המביא מדינה אך לא מסוגל לקבל את שיגיונותיה.