רקע
אשר ברש
א. ד. גורדון

והאמנת בּעצמך, והאמנת בּאדם, והאמנת בּכל אשר יש להאמין – כּי תהיה כּוּלך מלא חיים. וּביוֹם רע, בּבוֹא עליך יסוּרים, והיוּ יסוּריך גדוֹלים, עמוּקים, קדוֹשים.

א.ד. גוֹרדוֹן: האדם והטבע


לא הוּא העלה את צירוּף המלים: דת העבוֹדה. אבל הוּא עשׂה אוֹתה. ייתכן לאמר: הוּא היה עוֹבד את העבוֹדה. איזה תוֹקף הכרה, איזה עוֹמק אמוּנה, איזה כּוֹח רצוֹן היוּ דרוּשים לאדם זה, בּעל הגוּף הרוֹפף בּן הארבּעים ושמוֹנה, כּדי ליטוֹל על עצמוֹ את עוּלה של עבוֹדת אדמה בתנאים הפּרימיטיביים בּארץ ישׂראל לפני כּחמישים שנה!

זוֹהי העמדת הרצוֹן כּנגד העוּבדה. והרי זוֹ היתה דרכּוֹ בחיים וּבכתיבה. מכאן גם הסתייגוּתם של טוֹבים וכן נאמנים מכמה גוֹנים שבּתוֹרתוֹ (בּרנר, אהרוֹנוֹביץ, יעקב רבּינוֹביץ ואחרים). מטעם פשוּט: הם לא קוּרצוּ מן החוֹמר שלוֹ.

אין לטעוֹת: א. ד. גוֹרדוֹן לא היה נזיר. על כּל פּנים לא בתוֹרתוֹ ולא בשאיפתוֹ. אדם בּעל חיוּניוּת יוֹצרת כּמוֹהוּ, אוֹהב הטבע והחיים, התרבּוּת והיוֹפי האמיתי – אי אפשר לכנוֹתוֹ נזיר. היה בוֹ אפילוּ משהוּ מן הויטאליזם (כּמוּבן על יסוֹד מוּסרי איתן!): “כּי תהיה כוּלך מלא חיים”.

הוּא לא הוֹדה בעוּבדוֹת הרעוֹת, המסוּלפוֹת. על אחת כּמה וכמה שלא ניענע להן ראשוֹ ולא נכנע להן. הוּא האמין כּי רצוֹנוֹ של האדם מספּיק לשנוֹת את העוּבדוֹת, לתקנן, להעמידן בּמקוֹם הנכוֹן. ולוֹ עצמוֹ הספּיק הרצוֹן לעשׂוֹת משהוּ בגבוּל יכוֹלתוֹ – עד קצה גבוּל יכוֹלתוֹ.

עם כּל העצבוּת השפוּכה עליו, עם כּל הצער היהוּדי שבּגוּפוֹ, בּפניו וּבעיניו – היתה בוֹ תמיד גם איזוֹ חגיגיוּת, בּמדרגוֹת שוֹנוֹת. ענונוּתוֹ לא דכּאה את הכּרת החשיבוּת שבּעשׁייתוֹ, בּמוֹפתוֹ. מכאן ההסבּר לאירוֹניה המעוּטפת, שעיתים היתה נשמעת מדבריו שבּעל פּה וּבכתב.

לא היה איש דת – ועשׂה אוֹתה; לא היה פּילוֹסוֹף – ותוֹרתוֹ היא ענין לפילוֹסוֹפים; לא היה איש עבוֹדה – ועשׂה עבוֹדה להוֹעיל; לא היה סוֹפר – וכתב מאמרים אחדים למוֹפת.

בּחזירתוֹ בחוֹרף תרפ"ב מוינא, עם ודאוּת הקץ הקרוֹב, נפגשתּי עמוֹ ליד הגימנסיה “הרצליה”. היה יוֹם טבת בּהיר, מסוֹער קצת. אדרתוֹ וכוֹבעוֹ, עם פּשטוּתם האיכּרית, הזכּירו את חוּץ־לארץ. רזוֹנו הגדוֹל, צהיבוּת פּניו ועמקוּת עיניו העידוּ על מה שמקנן בּוֹ. הוּא קידמני בשלוֹם כּמעט עליז, אחר הניח, כּהרגלוֹ, את ידוֹ על שכם הדוֹבר בּוֹ כמחבּק, וסיפּר מה אמר לוֹ הרוֹפא המוּמחה בבירת הרפוּאה:

– הוּא ניסה לרמוֹת אוֹתי, אך אמרתי לוֹ: “אין צוֹרך. אני יכוֹל לשׂאת את האמת”. אז יעצני למהר לחזוֹר לארץ ישׂראל. והנה אתה רוֹאה: חזרתי… וּמה? עדיין אתם הסוֹפרים חוֹשבים, שספרוּתכם תהיה מתוּקנת בּחיים האלה שאתם חיים בּעיר? גם לסוֹפר אין תקנה אלא בחיי עבוֹדה, בּחיי טבע. זכוֹר זאת ואמוֹר לחבריך.

ידוֹ נחה עלי כנטל יגוֹן. אבל בּדבריו היתה רינה. רצוֹנוֹ חגג את נצחונוֹ גם על המות.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37286 יצירות מאת 1936 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!