אם תעלו אל הגג של בית-הפקידות היפה אשר בראש-פינה וזהר שטפכם פתאם עד כדי הקהות עיניכם, ומבטכם יִתָּקֵל בלבנון ההר הטוב, בחרמון השב, העונד ירק-עלומים למתניו, במי-מרום, החולמים חלום-תכלתם, בירדן, המבקיע לו דרך כנחש-אור, בעמק-יזרעאל ים-הזהב, ופניכם יֶחֱוָרוּ ולבכם ירטט מצער ותקוה, – אז תבינו את אשר יסופר לכם בארץ-ישראל: כשבא אדמונד רוטשילד ראשונה לראש-פינה ועלה אל הגג של בית-הפקידות רעד תחתיו, הרים את ידו ואמר לפקידו, אשר עמד עליו: “לקנות את הכל, את הכל”…
כמה קצרה עינם של הזרים, המחטטים בנפשנו כל היום ומוצאים בה רק את אשר הם מבקשים למצוא! יום-יום הם זורקים לנו בפנינו קריאת-עלבון: “בני-המדבר אתם! אל מדבר-החול ואל העיר, זה מדבר-החומות, תשוקתכם מאז ומעולם. את האדמה לא תדעו ואת לחשה, לחש-אם, לא תשמעו”… וכי לא שקר הם דוברים אלינו? הנה גם אחרי אלפים שנות תעיה וחניה במדבר קם ויחי בנו הרעבון לאדמה, כי ראתה עיננו את אדמתנו ואת נחלתנו שלנו. הנה גם הוא, רוטשילד שליט-הממון ראשון לראשונים, שֶמָלְאָה נפשו רעבון לאדמה, כי ראתה עינו את אדמתנו ואת נחלתנו שלנו.
עדיין לא נערכו בערכם הראוי להם מעשיו של האיש הזה בארץ-ישראל. לפני עשרים וחמש שנים, בימי ההתלהבות הגדולה, אמרו חובבי-ציון הראשונים לשלוח לו אדריסה של תודה וקראו לו “רוח-אפינו משיח ה'”. כששקעה ההתלהבות נשכח האיש, וכשמזכירים אותו ואת מעשיו יש אשר מזכירים אותם לגנאי, יש רואים באהבתו העצומה לארץ-ישראל רק “ספורט”, רק “פנטסיה של בארון”, ויש גם מתאבלים, כי אין “למחוק” את כל אשר עשה…
כשיכתבו דברי ימי שיבתנו האחרונה לארץ-ישראל אז ישובו ויזָכרו כל המחשבות הגדולות והטובות, אשר הרה והגה הלב הנפלא הזה, ישובו ויזכרו אחד-אחד כל המעשים הגדולים והטובים, אשר עשה האיש הנפלא הזה. אז יזכר, כי כמעט כל מה שיש לנו עתה בארץ מידי איש אחד, מידי רוטשילד, ניתן לנו, אז יובן, מה היה הוא לאדמתנו ולנחלתנו.
ואולם אז יִזָכֵר גם החטא, אשר חטא לנו, אשר חטא לו לעצמו, למפעלו. לא בבנין חרבותיו של העם השקיע את כחו הגדול, כי-אם בבנין חרבותיה של הארץ, ותהי לו הארץ – הכל והעם – לא כלום. תגאל הארץ, יִבָּנו חרבותיה, יעשו מעשים, “שיש בהם ממש”, – ותו לא. בחשבון מפעלו של רוטשילד חסר עד היום דבר אחד, שבלעדיו אין כל: – הכונה להחיות את נשמת העם עם תחית הארץ, לא ידע ולא הבין רוטשילד, כי הישוב, אשר הוא בונה בארץ, אינו תכלית ומטרה אחרונה כשהוא לעצמו, כי קומץ האנשים של הישוב החדש אינו ולא כלום כשהוא לעצמו. וכשתספרו ותמנו את כל המעשים הרעים, שעשו פקידיו ועושי-רצונו בארץ-ישראל, אולי תסלחו לכל עונותיהם של החטאים האלה, אבל לא תוכלו לסלוח לעונם האחד: הם, בוני-הארץ, דבר לא היה להם לבנין-העם, הם, שֶחִיוּ את הארץ, בּזוּ לתחית-העם.
ואין חטא בלי עונש.
אם תחית הארץ תִּקָרֵא על שמו של רוטשילד, תחית העם לא תקרא על שמו. ואין כל פלא, אם נעלם גם מעיניו ערכם של נצני החיים החדשים על אדמתנו ונחלתנו, אשר לו בהם חלק גדול כל-כך, והוא תועה בין הקברות, ושם, בין הקברות, הוא מבקש סם-חיים לעמו. הרי ידיעה קצרה, שנדפסה זה עתה בעתונים: “ראש הקהלה הישראלית בפאריז, הבארון אדמונד רוטשילד, שלח לכל חברי-הקהלה מכתב חוזר זה: ‘מנהלי הקהלה הישראלית בפאריז, בבקשם לחזק את קשר האחדות בין חברי-הקהלה, מצאו, שאין דבר, העלול לעורר רגשות-התאחדות, כזכרון-המתים. לפיכך החלטנו לערוך מזמן לזמן צרמוניה נהדרה לכבוד חברי-הקהלה, שמתו במשך השנה’”…
רוטשילד, בונה הישוב העברי החדש בארץ-התחיה, תועה בין הקברות ודורש אל המתים!…
העולם 1911
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
- הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד / משה שרת