רקע
יעקב שלום קצנלנבוגן
הפרחים על גבי הקברים

(מוקדש לחברי “בני ציון” בפינסק)


השמש, כקערת זהב גדולה, שוקעת ויורדת במערבו של עולם. שולי השמים לבשו לבוש ארגמן. ומטליות העננים הבהירים המרחפים כמטיילים עליזים על פני שמי בין-הערביים, בגעת במו קרני השמש, התאדמו כלחיי הילד מנשיקת אם אוהבת.

ובית הקברות, המשתרע הרחק מן העיר פ' מוקף מסביב הרים, אשר תועפותיהם עתה רוחצות בים הדמימות ונחל קטן מפכה את מימיו על יד הגדר בהמולה נעימה וחרישית, כאילו יירא לבלתי הפריע את הישנים משנתם הנצחית.

"מסביב תשלוט שלוות הַשְקֵט

גם עלה בל יתעורר".

ובראש אחד ההרים ירד הרועה אחרי עדרו שאחר לרעותו. והבעיר גועה בעצלתיים ובעייפות משרב היום. ולפעמים תעמוד איזו פרה מלכת, תרים את ראשה ותגעה בקול רם כאילו “להכעיס” תחפוץ להפריע את המנוחה השוררת בטבע.

ובבית הקברות מנוּחת עולמים.

וצריף קטן של הקברן עומד לא הרחק מן הקברים.

והקברן איש כבן תשעים שנה.

זקנו לבן כשלג ופניו חיוורים כזקנו, ובעיניו מנוּחת בית הקברות.

גם חפץ אחד, גם שאיפה אחת אל יישקפו מתוכן.

ואט יתנועע בלכתו ושישתעל יישען על מטהו וכקול ניפוץ כלי חרס יישמע בבית העלמין.

וילדה בת עשר שנים לו.

לחייה אדומות כלחיי התפוּח האדמדם.

עיניה נוצצות, כשני כוכבים.

החיים יסערו ברבה החוזקה.

והרבה אוהבים לילדה.

בבוקר, בבוקר, עת השמש תשפוך ים אדמימות במזרחו של עולם, ותועפות הרים וצמרות העצים תלבשנה לבוּש ארגמן והציפורים אומרות שירה לכבוד מלכת היום; אז תצא ילדתנו מצריפה ותפזז ותכרכר בין הקברים בשירה חיה.

והציפורים, בראותן אותה, תמלאנה אומץ לב.

ואז תצלצל שירתן ביתר ביטחון וביתר עליצות…

והלידה הולכת ומשוררת ומתקרבת אל אהוּביה, תעביר את ידה עליהם ותעירם משנתם ואז יצהלוּ לקראתה הפרחים בעיניהם הכחוּלות ובלחיים האדמדמות.

והיא תעביר את ידה על חלקת האדמדמות, תשׁורר להם שירה הבוקר, שירת החיים.

ואז ירימוּ הפרחים את ראשיהם.

וקרני השמש תשתעשענה בתלתליהם.

ובעבור הזקן במטהוּ הישן אל בית הכנסת הישן לתפילת הבוקר ובהביטו בה בעיניו הכהות המתות יבושוּ הפרחים ויורידוּ את ראשיהם ואודם של בושת יכסה את לחיי הילדה…

והשמש ממעל שופכת פלגי אורה על הפרחים ועל הילדה.

אז יעבור הזקן הלאה והנאהבים והנעימים יוסיפו להשתעשע כמקודם.

והילדה תעבור מקבר אל קבר ותבקר את כל אוהביה הפרחים וכולם בראותם אותה יצהלו וגביעיהם-זרועותיה יפתחו לקראתה…

ובשקוע השמשּ ימה וים חכלילות יישפך שמה, אז תצא הילדה מצריפה וכציפורת כרמים תרחף על פרחיה, תעביר את ידה על לחייהם, תשיר להם שירת הליל ותיישנם עד הוקר; עד צאת השמש להאיר לארץ ולפרחיה – –


והשמש, כקערת זהב גדולה, שוקעת ויורדת במערבו של עולם.

ושוּלי המערב התכסו בטלית שכולה ארגמן.

וגם העננים הקלים המרחפים כמטיילים עליזים על פני שמי בין ערבים, בגעת במו קרני השמש השוקעת התאדמוּ כלחיי הילד מנשיקת אם אוהבת.

והילדה עומדת על פרחיהָ ותשורר להם שירת הערב, שירת התנוּמה. וידה הזכה, הרכה והלבנה תשתעשע בתלתלי ראשיהם המוזהבים.

וקול שירתה יצלצל בדומיית ביתה קברות כהד חיים רחוקים, חיים עליזים ונעימים.

ואז יעבור הזקן הבלה ומטהוּ הישן ו“קינה” בלה תחת זרועו ובראותו את נכדתו החיה והשמחה ואת פני הפרחים הצוהלים תברקנה עיניו אש קרה כאִשו של נר הבר-מינן…

ובנזיפה יגער בשובבה המשתעשעת בערב ליל תשיעי באב!…

ואז יעבור הזקן הלאה, וקול שיעולו יישמע כקול כלי חרס מנופץ.


* * *

אחים, התזכורוּ?!

ובית הכנסת הישן היה מלא מפה לפה זקנים, נערים וטף.

העמודים הפוכים, הפרוכת הפוכה, ונרות חֵלב רבים ידלקו באור כהה. הזקנים יושבים לארץ ו“קינות” בידיהם, הטף עומד ומסתכל בתוּגה ופחד גם יחד באבותיהם הגועים בבכיה.

יודעים הם הילדים התמימים האלה, שעדיין לא טעמו טעם הגלות וחיי גולים, כי לפנים היתה ארץ לאבותיהם, היו להם מלך ושרים, בית המקדש, כהנים ולויים, קורבנות וכלי שיר ועוד דברים טובים ונעימים.

ויודעים הם גם כן כי הצר הצורר החריב את ארצם ושרף את בית מקדשם ואת ישראל הגלה בגולה.

ודם המרחקים ארצנו האהובה יושבת כאלמנה שכוּלה, גלמודה, ומחכה ככיליון נפש לבניה אהוביה…

ובניה אלה דוויים, סחופים ונעלבים בארצות נכר ומתגעגעים על ארץ מולדתם מלפנים… ובכל ליל תשיעי באב לפנות ערב, ליִל שבו החריבו את ביתנו ושרפו את הֵיכלנו, זמן הזכרון “המר והנמהר” הזה מתאספים כל בני ישראל “לבכות אתה שריפה אשר שרף ה'”.

ובביתה כנסת דומיית השקט.

גם הדברנים, הפטפטנים והקולניים היותר גדולים, הרגילים לשפוך עשרה קבין שיחה בכל יום ויום בשעת התפילה גם הם רציניים מאוד:

מכירים הם בני עוני עלה, כי ביום תוגה כזה השתיקה יפה מכל.

ובביִת דומיית עיצבון.

ושַמָש בית הכנסת איש זקן אשר זקנו לבן כשלג ופניו לבנים כזקנו ועיניו מביעות תוגה איומה עולה על הבמה.

ועל יד ארון הקודש ישב דומם לארץ והתחיל קורא: “איכה ישבה בדד”?!

ובבית שוררת דומיית תוגה.

כל הפנים רציניים ורוחצים בדמעות.

וקול קורא רועד ועיניו זולגות דמעות.

וכפוף, בלי נוע, הוא יושב על יד המגילה ורק לפעמים יעבור רעד קדחת בכל יצורי גוו ואז תרעד גם המגילה, ואז ידמה כאילו גם האותיות המתות מבינות, את שהן מציינות.

“ייבו לארץ ידמו זקני בת ציון”! יאנח הזקן בקול צרוד.

וזקני פ' יושבים לארץ וייאנחו וספרי הקינות המונחים על העמודים ההפוכים כבר רוחצים בדמעות…

“הבט משמים וראה למי עוללת כה”? ישאל הזקן בצעקה משונה ושיעול חזק יפסיק לרגע את קריאתו…

ואז ינוחו קצת המקוננים.

ומכל הפינות תישמענה אנחות עמוקות. ואחדים מרימים את ראשיהם, מסתכלים סביב ועוד הפעם מורידים את עיניהם על ה“קינות” וייאנחו.

“שובה ה' אלינו ונשובה חדֵש ימינו כקדם”! יסיים המקונן ובקולו יישמע כעין רמז של תקווה.

כמעט כולם יקומו ממושבם, ייאנחו במרירות ואחרי נקותם את זכוכיות משקפיהם ישובו אל הקינות.

והחזן ניגש אל העמוד וקירות בית הכנסת ירעשו לקול “קינות” חדשות…


* * *

ועל יד חלוני אני ישוב ומביט החוצה.

כנופיות כנופיות של עננים קלים מרחפות על פני שמי חצות הליל.

הרוח יאספם וינהלם כרועֶה את עדריו.

ואני מעצם את עיניי בחוזקה ומסיח את דעתי מכל הסובב אותי וכמו על כנופיות העננים הקלים האלה אני מרחף אל פ'.

אחיי, התזכרו?!

ואני בזוכרי את הערב ההוא והליל ההוא רוחצות עיניי בדמעות של שמחה וגיל…

ותקוות טובות ונעימות תמלאנה את לבבי הפצוּע.

ובפותחִי את עיניי ירָאֶה לי כל העולם בצבעים ורדיים, כמו אלפי ידיים עדינות נוגעות בי ותסלסלנה את שערות ראשי הבוער ותשפוכנה על לחיי הלוהטות קרירוּת נעימה.

התִּזכרו?!

והטרקלין מואר כולו. שולחנות מסודרים ועליהם דיו, קולמוסים ונייר.

ודליות הגן מתדפקות בחלונות

ולִבּות צעירי בני ציון דופקים מצִפּיה ותקווה.

ותקוותם קדושה וענקים הנָה: תקוותה של כל כנסת ישראל בכל אתר ואתר היא!

צעירי בני ציון הֵמה!

דמם רותח, וראשם בוער ולבותיהם מלאים אנרגיה לוהטת ובדמעות בלבד לא יסתפקו!

לא, הם לא יוכלו לבכות כלל!

למעשה הם צריכים! לפעול ולעשות דבר ממשי להצלת כנסת ישראל מגלוּתה…

ובליל תשיעי באב, עת אבותיהם שאנרגייתם כבר מתה יושבים לארץ בבית הכנסת ו“ספרים בידיהם”, בעת הזאת נקהלו הצעירים בלב אחד לטכס עצה מה לעשות לתשועת העם,

וצעיר אחד, שראשו מוקף תלתלים ועיניו מבריקות משפע הרגשות הסוערים בקרבו קם וידבר אל הנאספים, ומשפע אנרגייתו הלוהטת ירעד קולו כקול האילנות בעבור עליהם הסער.

האסיפה מתרגשת. היא מחליטה ללחום במסירת נפש בעד חירותו של עַמם האומלל והצעיר הנואם קם עוד הפעם על רגליו ומציע לפני הנאספים להודיע את רגשותיהם ורעיונותיהם את עמם הישן שינה לתרגית [שנת שיממון ושיתוק]…

והאסיפה מחלֶטֶת להדביק מחר קולות קוראים בכל בתי כנסיות ובבית הקברות ששם מתאספים בני ישראל לבכות את ענוּתם כל יום תשיעי באב, להודיעם את רצונם הם שהוא גם רצון אוּמתם שעָמם תחת עול הצרות הנוראות ויקבל צוּרה אחרת…

דממה בבית.

רק קולמוסים שורקים על הנייר.

ודליות הגן מתדפקות על החלונות.

וצעירי בני ציון מביעים את חפצם אל עמם.

מביעים הם את תקוות ישראל בתמוּנה חיה…

ופאתי המזרח אדמוּ, כלחיי ילד תם בקומו משנתו. והציפורים השתפכו בנועם זמרתן.

ובני ציון הצעירים, שהיו ערים כל הלילה ליד שולחנות הכתיבה, מתנועעים עתה חרש בחצרות בתי הכנסיות ומדביקים על הדלתות את גיליונותיהם הכתובים…

ובבית הקברות הושלך הס. ודרך הגדר באו הצעירים וידביקו את “מילתם החיה” במקום המנוחה והמוות הזה…


* * *

והילדה השובבה, נכדתו של הקברן הזקן כבר ישבה על הקברים ותשתעשע בפרחיהם ותעוררם משנתם לקבל את פני השמש הזורחת ממזרחו של עולם…


ואני בהגותי בליל ההוא יימלא לבי תקוות ורדיות עיניי רוחצות בדמעות של שמחה ושפתותי תגמגמנה:


פרחים על גבי הקברים,

פרחים על גבי הקברים!…



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37199 יצירות מאת 1909 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!