על ידי את יושבת, את ידך אני לוחץ ואת לוחצת את ידי. שחוק קל מרחף על שפתותייךְ, מציץ ונובע מתוך עינייךּ… גם אני משחק ולא אדע: שׂבעים אנחנו רצון ושמחים בחיינו, הפריחה…
ואל עינייךְ אני מביט, ואל עיניי את מביטה, ועוד פעם אנחנו משחקים ואת הידיים אנו לוחצים…
אביב!
אביב בטבע, אביב גם בחיינו!….
תחת דובדבניה בגן אנחנו יושבים, ואל כל הסובב אותנו אנחנו מביטים, ואל כל הרוחש ומשורר מסביב וממעל לנו אנחנו מקשיבים…
מסביב לגדר הגן עושה הסנונית הקפות של שמחת חג האביב….
על צמרת אילן זקן עושה החסידה הכנות לבניין מעון קיץ. לרגעים היא משקיפה על כל הסובב בגאוות מלכה ודופקת בחרטומה: טְקְלַה־ טְקְלַה־ טְקְלַה…
על גג תבן של גורן אשר ממולנו הוגות יונים ומשתעשעות באהבה…
ובגן הכל פורח.
פורח התפוח, ניצנים עטה האגס, והדובדבניה לבשה הוד.
ונפלאים הניצנים, נחמדים ומלאים קסם!
כאילו ים של פירורי תכלת, שלג וּורדים קפא בתוך הירק הרך…
הנה ציפור פזיזה מאחורי הגדר, מתרוממת, עפה, סובבת, ובתוך ים הריק טובלת, מצפצפת, משוררת, ועל חזק, יפתי, היא יורדת…
האם לשושנה פורחת חשבתך הציפור?…
ואמנם פורחת אַת יקירה!….
אדמו לחייךְ כוורדים טבולי טל לילה מואָרי השחר; על לובן מצחך הנאה והרם נופלות קווצות שחור תלתלייךְ בהוד פרא…
לוהטות העיניים – ורק שחוק קל מרחף על שפתייךְ, על מצחך, על בבות עינייךְ…
בתקופת הפריחה!…
ואנחנו מתענגים על יופייה עונג בלי קץ…
ואלייךְ אני מביט, יפתי, ובלי קץ אני מתענג על זיווך…
– – – עדת דבורים באה מן השדה, ירדה ותפשוט על פני הגן. עמדו הדבורים בתוך עלֵי הניצנים והתחילו מוצצות ומוצצות…
ואז…
אל־נכון עוד היטב תזכרי, ידידה!
ואז הועם פתאום מצחי וידי רעדה בתוך ידך ואת עיניי ממך הסיבותי…
ובידך החמה נגעת אז בלחיי וברוך ובאהבה היגשת את שפתיי אל שפתייךְ ואת צווארי לָפַתְת ואל עיניי היבטת בדאגה…
ודבר לא הבינות אז!…
לא הבינות, והבין לא חפצת, כי את תכלת הניצנים וזיוום הוורוד מוצצות הדבורים, וכי אחר הניצנים יבוא גם הפרי….
תעבור עת הפריחה, יקמלו הניצנים ויפלו עליהם ויתגלגלו תחת רגלינו, וישאם הרוח אל מימי הנהרות ואל האשפתות ורגלי האדם ירמסום… ותצהר הדובדבניה וינץ התפוח ויבוא האדם הַגַּנה ויקטוף את התפוח ויתלוש את הדובדבניה ויאכל אותם…
והכל יהיה כלא היה! – –
יפה את ידידתי, ועל יופייך אני מתענג…
ואת ורדי לחייך אני יונק ואת לשד שפתותייך אני מוצץ!…
והיה כאשר אינק לשובע את לשד הניצנים, אז אוכל גם את פִּרְיים!…
אז אקטפם ובתאווה של חיה רעבה אכרסם ואבלעם!…
אז אוכַל אותך, יקירתי!…
והכל יהיה כלא היה!…
– ואת כל זאת את לא הבינות!…
את לא הבינות את השקר! – – – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.