בספר זה כלולים שירים, שנכתבו במרוצת ארבעים וחמש שנה; כלומר, משנת 1956 עד שנת 2001. כמובן, בחרתי וניפיתי את השירים בהתאם לטעמי היום. בעת העריכה השתדלתי להקפיד על סדר כרונולוגי של השירים (בניגוד למבנה ספרי “לשון הנהר, לשון הים – מבחר”, הפותח במאוחר וחותם במוקדם). ואף-על-פי-כן מצאתי לנכון, לפי הצורך, לספח שיר זה או אחר למעגלי עולמות ותימאטיקות – בניגוד למועד כתיבתם; כך נהגתי בשעה שהרגשתי כי שָם מקומם הטבעי, אף-כי הקדימו או איחרו להיכתב. אולם, במקרים אלה דאגתי לציין את תאריכי הכתיבה החריגים.

ועוד: אוסף זה, שהוא המקיף ביותר בין ספרי השירה שלי, כולל גם שני גושי שירה חדשים, שטרם כונסו בקובץ – הלא הם הפרק המכונה “עיר הצבי” (שירים המתייחסים לשחר-הילדות, בטרם פרוץ המלחמה העולמית), וכן הפרק הנושא את השם “אלגיית בית-חולים”.

אשר לשירים עצמם (בייחוד הישנים שבהם) – לא נרתעתי מלחולל בהם שינויים, ולעתים אף לעצב אותם מחדש, שעה שדעתי לא היתה נוחה מהם, אפילו שזכו בעבר לתשומת-לב חיובית. כך למשל, השירים “קינת אמי באלמנותה” ו“פרח-חולי”. אולם הנוסח המאוחר אינו בא בהכרח לבטל את

הנוסח המוקדם. סוף-סוף, הקורא המעוניין בכך, יכול למצוא את הטקסטים המקוריים בספרי “לשון הנהר, לשון הים”.

לנוחות הקורא (ובניגוד למנהגי בעבר) הקפדתי הפעם לתַאֲרֵך, אם כי באופן כללי למדי, חטיבות נרחבות של שירה. אך הקפדתי ביותר על תיארוך מפורט של השירים אשר במדור “עולה בהר – ייחודים עלי אדמות”, כדי לאפשר מעקב אחר שלבי הליכתי לעבר עולם הדת.

את הספר מסיים מדור בשם “מסמך” – שירים מתקופת הילדות, שנכתבו במחנה-השמדה, או בסמוך מאוד למועד השיחרור ממנו. כמובן, אינני רואה אותם כבעלי משמעות אמנותית – אך בעקבות משמעותם התיעודית – אני סבור שמקומם, בכל זאת, במסגרתו של ספר זה, כפי שמצאו את מקומם גם ב“מבחר” קודם שלי, לפני קרוב ל-25 שנה.

לאוסף זה נכנסו שירים, שירים-בפרוזה וקטעי פרוזה שירית, ללא כל מחיצה ז’אנרית ביניהם, שהרי מקור נביעתם אחד הוא לגבי כותבם והם צומחים מאותה מסכת-חיים גופא, שביטוייה הספרותיים מתרכזים בעיקר סביב הווית השואה, דו-שורשיות וחיפושים בתחום האמוני; מה שמחייב, אולי, קריאה רציפה של הדפים.

א.י.ק.

– – מֵעַל רֹאשִׁי נִקְבַּע

מַזַּל-פְּלֵטָה,

מַלְאָךְ לְלֹא כָּנָף

שׁוֹמֵר אֶת צְעָדַי;