לחנה,

שהיא מאחורי השירים ובתוכם –

על־פני כל השנים

בספר זה כלולים שירים, שנכתבו במרוצת ארבעים וחמש שנה; כלומר, משנת 1956 עד שנת 2001. כמובן, בחרתי וניפיתי את השירים בהתאם לטעמי היום. בעת העריכה השתדלתי להקפיד על סדר כרונולוגי של השירים (בניגוד למבנה ספרי “לשון הנהר, לשון הים – מבחר”, הפותח במאוחר וחותם במוקדם). ואף-על-פי-כן מצאתי לנכון, לפי הצורך, לספח שיר זה או אחר למעגלי עולמות ותימאטיקות – בניגוד למועד כתיבתם; כך נהגתי בשעה שהרגשתי כי שָם מקומם הטבעי, אף-כי הקדימו או איחרו להיכתב. אולם, במקרים אלה דאגתי לציין את תאריכי הכתיבה החריגים.

ועוד: אוסף זה, שהוא המקיף ביותר בין ספרי השירה שלי, כולל גם שני גושי שירה חדשים, שטרם כונסו בקובץ – הלא הם הפרק המכונה “עיר הצבי” (שירים המתייחסים לשחר-הילדות, בטרם פרוץ המלחמה העולמית), וכן הפרק הנושא את השם “אלגיית בית-חולים”.

אשר לשירים עצמם (בייחוד הישנים שבהם) – לא נרתעתי מלחולל בהם שינויים, ולעתים אף לעצב אותם מחדש, שעה שדעתי לא היתה נוחה מהם, אפילו שזכו בעבר לתשומת-לב חיובית. כך למשל, השירים “קינת אמי באלמנותה” ו“פרח-חולי”. אולם הנוסח המאוחר אינו בא בהכרח לבטל את

הנוסח המוקדם. סוף-סוף, הקורא המעוניין בכך, יכול למצוא את הטקסטים המקוריים בספרי “לשון הנהר, לשון הים”.

לנוחות הקורא (ובניגוד למנהגי בעבר) הקפדתי הפעם לתַאֲרֵך, אם כי באופן כללי למדי, חטיבות נרחבות של שירה. אך הקפדתי ביותר על תיארוך מפורט של השירים אשר במדור “עולה בהר – ייחודים עלי אדמות”, כדי לאפשר מעקב אחר שלבי הליכתי לעבר עולם הדת.

את הספר מסיים מדור בשם “מסמך” – שירים מתקופת הילדות, שנכתבו במחנה-השמדה, או בסמוך מאוד למועד השיחרור ממנו. כמובן, אינני רואה אותם כבעלי משמעות אמנותית – אך בעקבות משמעותם התיעודית – אני סבור שמקומם, בכל זאת, במסגרתו של ספר זה, כפי שמצאו את מקומם גם ב“מבחר” קודם שלי, לפני קרוב ל-25 שנה.

לאוסף זה נכנסו שירים, שירים-בפרוזה וקטעי פרוזה שירית, ללא כל מחיצה ז’אנרית ביניהם, שהרי מקור נביעתם אחד הוא לגבי כותבם והם צומחים מאותה מסכת-חיים גופא, שביטוייה הספרותיים מתרכזים בעיקר סביב הווית השואה, דו-שורשיות וחיפושים בתחום האמוני; מה שמחייב, אולי, קריאה רציפה של הדפים.

א.י.ק.

– – מֵעַל רֹאשִׁי נִקְבַּע

מַזַּל-פְּלֵטָה,

מַלְאָךְ לְלֹא כָּנָף

שׁוֹמֵר אֶת צְעָדַי;

כִּי יֵשׁ הוֹפֵךְ לְכָל הָאֲבָנִים

וְגַם לְבוּשְׁךָ, גַּע בּוֹ וְיִבְלֶה,

כִּי רוּחַ מִנֶּגֶד תִּשֹּׁב.

כְּבָר לֹא תָשִׂים מִשְׁעָן אַף לַנֶּפֶשׁ

שֶׁאָהֲבָה זִכָּרוֹן אֶחָד וְאֵין בִּלְתּוֹ.

עֲצֵבָה הַמִּלָּה בְּעַל כָּרְחָהּ,

וַעֲרִירִי גַם הַחֵשֶׁק.

אַךְ הַחֲרֵשׁ-נָא, כִּי

מוֹעֵד יַלְדוּתְךָ עוֹד

יָנֵץ בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ,

וְחֹרֶף וָקַיִץ חוֹזְרִים עַל מַסְלוּלָם

וְהֵם בַּל יִמּוֹטוּ.

1957

נוף בעשן / פרקי ברגן־בלזן 1961

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

הגן

מאת

איתמר יעוז־קסט

*

בְּיוֹם הַהֲרִיסוֹת

יָשַׁב

הָעוֹף יְפֵה-הַקּוֹל

עַל הֶעָנָן,

צוֹפֶה לַגַּן.

עָבַר

הָרוּחַ בֵּין הַלֶּהָבוֹת;

מִישֶׁהוּ

שָׁר.

*

בַּגַּן:

שִׁירֵי לִילָךְ,

נְהַר פְּלָאוֹת,

מַרְאֵה הָאֵם

בַּכְּחוֹל מֵעַל לַגַּן,

עַל שְׁמֵי הַתְּמוֹל

מַסָּע שֶׁל מַזָּלוֹת –

לְפֶתַע חֲרִיקָה.

עָצַר קָרוֹן;

נִכְלָא הַכֹּל בְּתָא הַזִּכָּרוֹן.

*

עֲלֵי הַסְּתָו

גָּלוּ מֵרֹאשׁ הָעֵץ.

מֵאֶצְבָּעוֹת הַמְלַקְּטוֹת עֲלֵי-

הַסְּתָו

הוֹבִילוּ נְתִיבוֹת חָמֵשׁ

לְמַלְכֻיּוֹת הַלֶּהָבָה.

מָלֵא

עָשָׁן שֶׁל זִכְרוֹנוֹת

הַנּוֹף לִחֵשׁ.

כָּלָה הַסְּתָו.

הָעֵץ נוֹתַר חָשׂוּף.

– הַנְּשָׁמָה

הִנְמִיכָה-עוּף.

---

מסע האש

מאת

איתמר יעוז־קסט

*

קָרוֹן.

נִבְהַל הַנּוֹף. בִּמְהוּמָה

הוֹפֵךְ דַּפָּיו: אִילָן, רָקִיעַ, מִנְהָרוֹת –

(הַזִּכָּרוֹן = מֶרְחָב + זְמַן)

שְׁנוֹת הַיַּלְדוּת בְּחֹשֶׁךְ דּוֹהֲרוֹת.

וּבַקָּרוֹן צְחוֹק הַשּׁוֹמְרִים גָּבַר,

רֹאשׁ בְּהֵמוֹת צָמַח עַל הַצַּוָּאר.

[יריה]

חָלַף

עוֹף מֵאוֹב –

אוֹר! אוֹר!

וּכְדָם מִתּוֹךְ הַפֶּה

הַחֹשֶׁךְ זָב.

-——

הִבִּיט הַיֶּלֶד בְּכַנְפֵי הָאֵשׁ,

בִּשְׁמֵי-רַבָּא יָרֵחַ הִתְקַדֵּשׁ.

*

הַפַּחַד

כְּעֵינֵי חַיּוֹת גָּדַל –

"עֵינַי תִּרְאֶינָה גַם בְּהֵעָלֵם

הַגּוּף, אֱחֹז הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנִי לְבַל

תֹּאבַד שׁוּב בֶּהָמוֹן!"

אָמְרָה הָאֵם,

וּכְנַף בִּגְדָּהּ

הוֹשִׁיטָה בֶּחָלָל.

*

מִחוּץ לַתְּחוּם –

עַל הַקַּרְקַע

שְׁמוּטִים אֶחָד-אֶחָד

כְּבִגְדֵי חוֹל:

גּוּפוֹתֵיהֶם פָּשַׁט הַמָּוֶת;

"גַּם בַּלֵּילוֹת לֹא נַחֲלִיף

בִּגְדֵי הֶחָג!"

בָּכָה הַיֶּלֶד וְהֵעִיר

עַל הַקִּיר

צֵל שֶׁל זָקִיף.

*

דִּבְּרָה הָאֵם:

"עַל שְׁתֵּי עֵינֶיךָ שְׂעָרִי נָשַׁר

לְבַל תָּקִיץ –

כָּעֵת שְׂעַר רֹאשִׁי

נִגְזַז…

כְּמוֹ שֵׂעַר עַל שְׁתֵּי עֵינֶיךָ

נוֹשֵׁר עָפָר".

*

יָשִׁיר

הָעוֹף

לַיֶּלֶד כִּי יִישַׁן: "עָלָה הַבֹּקֶר

בְּרֶגֶל שֶׁל עָשָׁן!"

לְיֶלֶד בֶּעָשָׁן –

עֵינֵי

מָגוֹר

שֶׁל עוֹף.

בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ

יִצְעַק

הַנּוֹף.

[ילד וחלום]

כְּמוֹ הַכְּפוֹר

פּוֹשֵׁט הַמָּוֶת בְּגוּפוֹ.

דַּלְתּוֹת הַצְּרִיף פְּתוּחוֹת.

נוֹף הַחֹרֶף נִשְׁקָף

בַּדּוּמִיָּה הַלְּבָנָה

וְהוּא

עַל גַּלְגַלֵּי עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת

נִשָּׂא.

[האם:]

יוֹם יָשָׁן:

גְּחוּנוֹת פָּנַי

עַל חַיֶּיךָ – –

כְּעָשָׁן.

פַּעַם

לִבְלַבְתָּ מֵרַחְמִי,

כָּעֵת

מִתַּחַת לְרַגְלַי

תִּפְרַח.

זִכְרוֹנִי שׁוֹתֵת

מִלִּבְּךָ

לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הַמֵּת.

בְּמִשְׂחָק אַחֲרוֹן

רָצוֹת

גֻּלּוֹת עֵינֶיךָ

לְתוֹךְ הַבּוֹר.

*

צֵל;

אֵימָה

בִּכְרִיעָה

עַל אַרְבַּע –

יִצְעַק הַחַי לְבַל יִשְׁקֹט כַמֵּת.

[תעתוע]

הָאֲפֵלָה צִיְּרָה

יֶלֶד מֵת.

עֵינֵי הַמָּטָר רָאוּ

לִילָךְ.

יָשַׁב הַיֶּלֶד בְּצִלּוֹ

וָחַי.

נָשָׂא הָעוֹף אֶת הַמַּרְאֶה

עִם אוֹר.

*

הָאֲדָמָה סוֹבֶבֶת:

לֹא יִפֹּל דָּבָר.

הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב –

קָרוֹב לַמֵּתִים,

וְהַקָּם

רָחוֹק מֵחַיָּיו.

*

קָרְאוּ יְלָדִים:

"קוּם דּוֹד! רוֹצִים

אֶת הַמָּוֶת לִרְאוֹת. הֵיכָן

הַחֶרְמֵשׁ וְהֵיכָן

הַנְּשָׁמָה?"

וְשָׁכַב הָאִישׁ וּכְמוֹ מְהַתֵּל

הִשְׁמִיעַ

זִמְזוּם שֶׁל זְבוּבִים –

[הלוויה]

הַכְּפוֹר הִצְלִיף.

מָשְׁכוּ אַרְבַּע רוּחוֹת

בְּעֶגְלַת מֵת.

בִּמְרוֹם צְרִיפִים יָשַׁב

הַיִּדְעוֹנִי,

רַגְלָיו בְּאִיקְס שְׁלוּחוֹת,

חוֹזֶה בְּעִגּוּלֵי זַרְקוֹר.

מַשַּׁב הֶפְקֵר

עָצַר עֶגְלַת רוּחוֹת.

נִלְאוּ מִשֵּׂאת.

יָשְׁבוּ בָּעֲגָלָה.

שְׁתִיקַת הָאֵפֶר

פִּי הָעוֹלָם מָלְאָה.

*

לָבוּשׁ שָׁחוֹר

יָשַׁב הָעֶרֶב עַל מִפְתַּן הַצְּרִיף.

צֵל הַשָּׁמַיִם שָׁט

כְּמוֹ גוּפָה, בַּגֶּשֶׁם שֶׁהֵצִיף

חֲצַר-אֵין-מַטָּרָה.

לָבוּשׁ שָׁחוֹר

הָעֶרֶב עַל מִפְתַּן הַיְקוּם

יָשַׁב שִׁבְעָה

וּבַשְׁמִינִי

אֵחַר לָקוּם.

---

איֶכּה?

מאת

איתמר יעוז־קסט

*

צֵל הֶעָנָן

יוֹרֵד

עַל הַנָּהָר,

הַנָּהָר לַגַּן

כְּעוֹף

חוֹזֵר,

יוֹשֵׁב הָעוֹף

מוּל שַׁעַר

הֶעָבָר –

אַיֶּכָּה גַּן?

הַגַּן

נָעוּל מִבּוֹא –

נְהַר

כָּל

חַי,

נָהָר בְּזַעְפּוֹ!

*

עָלָה

עָשָׁן

מִתּוֹךְ הַגַּן –

הִבִּיט אֱלֹהַּ

מִמָּרוֹם,

וּפַחַד הִתְהַלֵּךְ

לְרוּחַ

יוֹם.

[אפילוג]

הַלֵּב שֶׁקִּנֵּא

לַעֲצֵי הַגַּן

הוּא

עוֹף שֶׁקִּנּוֹ

עָפָר.

וְהַגַּן

שֶׁנִּמְלָא דוּמִיָּה

מִלֵּב הָרָקִיעַ

שָׁר.

ירושת עיניים 1962–1965

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[בַּבֹּקֶר, רָאִיתִי רֹאשְׁךָ בַּמַּרְאָה, אָבִי]

מאת

איתמר יעוז־קסט

"אדם שזכה לבן בעולם

צריך הוא להמשיך עפר על עיניו כשנקבר,

וזה כבודו, להראות שהעולם נסתם ממנו,

והוא יורש את העולם במקומו".

(משנת הזוהר, ח“א רכו ע”א)

בַּבֹּקֶר, רָאִיתִי רֹאשְׁךָ בַּמַּרְאָה, אָבִי,

כְּשֶׁהַמָּוֶת הִבְהֵב בְּיָדִי בְּהֶקֵּף שֶׁל תַּעַר.

כָּךְ עָמַדְנוּ פָּנִים עַל פָּנִים. עָלוּ

בְּכוֹרֵי לֹבֶן בִּשְׂעָרֵךְ, הָיִיתָ בְּגִילִי וְאָמַרְתִּי:

אֵת עֵינֶיךָ אִירַשׁ! – אוּלָם בְּבֹהַק הַשַּׁחֲרִית

חַשְׁתִּי קְרִיאַת הַפַּחַד שֶׁל הַוְּרִיד הָאָץ אֶל הַלֵּב וְלֹא יָדַעְתִּי

אִם חָפֵץ אֲנִי – הֵן הִתַּזְתָּ זִכְרוֹנוֹתֶיךָ הַיָּפִים לְתוֹךְ הָאֲדָמָה

וּבְמֹחִי נוֹתַר רַק זֵכֶר אָב בְּהָיֹה הָיָה כְּדַף קִינָה תָלוּשׁ – –

אַךְ לְתוֹךְ גּוּפִי הַמּוּסָב אֶל הֲוָיָתְךָ דָהֲרוּ בָּתִּים בָּהֶם הֵלַנְתָּ

פַּחְדְּךָ בַּלֵּילוֹת, תָּמִיד בִּמְנוּסָה כְּאִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּיתְךָ הַנּוֹסֵעַ.

וּבַהֲנִיעִי יָד עַל פָּנֶיךָ, כְּחוֹתֵךְ

בֵּין גּוֹרָל לְגוֹרָל, וְהַוְּרִיד

נוֹשֵׁם סַהֲרוּרִית וּמְקַלֵּחַ הַדָּם, עַל פִּי הַפֶּצַע אָנוּס

כִּבְ-ח' יְמֵי הַבְּרִית, וְיָדַעְתִּי: בִּי, מֵעָלֵי וּמִנֶּגֶד

אַתָּה, וְאֵין טַעַם לָנוּס.

1964

---

במצפה הנהר

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּמִצְפֶּה הַנָּהָר צָעֲקָה חוֹחִית

וַחֲבַצֶּלֶת הַלַּיְלָה פָּקְחָה עֵין-פַּחַד;

נוֹדֵד קְרוּעַ-מְעִיל בְּגוֹן הָאֲדָמָה

נָשַׁם אֶל גּוּפוֹ אֶת רוּחַ הַסְּתָו

וְחָצָה מְבוֹאֵי עִירוֹ.

רָאָה, אוֹר הַחַלּוֹנוֹת נוֹטֵף צָהֹב עַל הַנָּהָר

כְּיַיִן עַל שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה. קָרַב,

כָּרַע עָמֹק אֶל הַשָּׁנִים, נוֹשֵׁק

לַאֲהוּבֵי בֵּיתוֹ בִּשְׁקִיפוּת הַמַּיִם;

אַחַר-כָּךְ הִגְבִּיהַּ יָד,

נְטוּל-מִשְׁקָל כְּמוֹ אֲנָחָה,

לְעֵבֶר לִבּוֹ,

אוֹ כִּמְרַגֵּל הַבּוֹחֵן מַפַּת עִירוֹ וְתָר –

חוֹחִית, חֲבַצֶּלֶת, נָהָר.

---

גאוּת

מאת

איתמר יעוז־קסט

בִּמְלֹאת שִׁבְעָה לְמוֹת אָבִי

קָם הַנָּהָר הַסּוֹבֵב אֶת הַבַּיִת

וְהָפַךְ פָּנָיו;

אָז יָצָאתִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת כִּי גָּאָה הַנָּהָר

וְאֶת אִי-הַצִּפֳּרִים הֵצִיף;

וּפְנֵי אִמִּי רִחֲפוּ כְּפִרְחֵי-הַצּ’וֹדָא עַל-פְּנֵי תְהוֹם,

עֵת כּוֹכַב יַלְדוּתִי לֹא הִבְהִיק עוֹד.

וְשָׁמַעְתִּי קוֹל: הָסֵר הַחִבּוּק וָלֵךְ

בְּלִי לְהַבִּיט אָחוֹר, כִּי הַבַּיִת יִשְׁקַע אֶל שְׁתִיקַת הַנָּהָר;

וְקָטַפְתִּי מִפִּרְחֵי-הַצּ’וֹדָא שֶׁעָצְמוּ עֵינֵיהֶם לְמַגַּע יָדִי

כְּאָבִי בְּטֶרֶם מוֹתוֹ.

---

יש בית הקובר

מאת

איתמר יעוז־קסט

א

יֵשׁ בַּיִת הַקּוֹבֵר

כְּעֵץ אֶת פֵּרוֹתָיו

לִהְיוֹת לְשֹׁרֶשׁ;

צוּרַת הָאָב

כְּמוֹ חוֹתָם עַתִּיק

נוֹשֵׂא הַבֵּן,

וְהָעוֹפוֹת מֵעַל לַגַּג

בְּלִי לְהָבִין

שָׁבִים בִּצְעָקָה.

יֵשׁ בַּיִת

הַזּוֹכֵר אֶת פֵּרוֹתָיו.

ב

יוֹשֵׁב אֲנִי בָּאוֹר הַלָּבָן

שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה,

צוֹפֶה

בָּעוֹפוֹת עַל הַגַּג

הַבָּאִים עִם אָבִיב

וְעוֹזְבִים לְלֹא זֵכֶר

עִם סְתָו;

וְעַלְוַת עֵץ הַתָּמָר

עוֹצֶמֶת עֵינַי בְּיָד אֲפֵלָה

עַד כִּי אֹמַר:

"קִסְמִי-נָא לִי בַּעֲלַת הָאוֹב,

הַעֲלִי!.."

וְעוֹלִים מִן הַתְּהוֹם שָׁרָשִׁים

וַאֲנִי

מַטֶּה אָזְנַי אֶל הַקּוֹלוֹת:

הָאֲדָמָה סוֹבֶבֶת

וְהָעֲצָמוֹת מִצְטַלְצְלוֹת.

ג

הַיָּד – שֶׁל הָעֵץ,

אֲבָל הַקּוֹלוֹת?

כְּנָפַיִם עַל הַגַּג

אוֹ רַעַשׁ הַמֵּתִים בִּמְחִלּוֹת

הַלֵּב:

אֲנִי יוֹשֵׁב,

הוֹ, כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי יוֹשֵׁב

כָּאן,

בָּאוֹר הַלָּבָן,

הַמַּתְעֶה עֵינַי הָעֶרֶב?..

הָרוּחַ אַט-אַט קוֹבֶרֶת רַגְלַי בַּחוֹלוֹת

וְקִירוֹת הַבַּיִת

בּוֹהֲקִים כְּמַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת.

*

אָבִי הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֲדָמָה,

אֲנִי הָעֵץ

הֶחָרֵד אֱלֵי פְּרִי –

עוֹפוֹת יוֹשְׁבִים עִם עֶרֶב

עַל רֹאשִׁי

וְסוּפוֹת

וַאֲנִי שָׁח אֱלֵי שֹׁרֶשׁ.

---

מחייה המתים

מאת

איתמר יעוז־קסט

בּוֹנֶה בֵּיתְךָ

בָּאוֹר הַלָּבָן שֶׁל הָעֲצָמוֹת. יוֹשְׁבִים

לֵדָה לִפְנִים לֵדָה קְרוֹבֵי לִבְּךָ, וְזֹהַר יֵינִי פָּרוּשׂ

עַל הַשֻּׁלְחָן. קָמִים אָב וְאֵם בְּבִרְכַּת מְחַיֵּה-הַמֵּתִים

וְאַתָּה סָר אֶל הַחַלּוֹן;

צָפִים מַרְאוֹת יַלְדוּתְךָ עַל גִּבְעוֹת הַחוֹל:

עֲצֵי-הַשִּׁטָּה מִשְׁתַּחֲוִים וְצִפֳּרִי יָדְךָ צְחוֹרוֹת-הַקֶּרַח

מְנַגְּנוֹת עַל קַרְנֵי הַחַמָּה בֵּין כִּפּוֹת וּמִסְגָּדִים.

קָרֵב יֶלֶד-שֶׁל-נִים וְעוֹמֵד לְיַד פֶּרַח לִימוֹן

הַמַּלְבִּין יָפְיוֹ מוּל חַלּוֹן בֵּיתְךָ, לִבְסוֹף יוֹשֵׁב בְּצִלּוֹ

וְחוֹבֵשׁ וּמַתִּיר פְּצָעִים בְּאִסְפְּלָנִית שֶׁל עָלֶה,

כְּמִסְפַּר שְׁנוֹתֶיךָ יָשֵׁן. זָע הַיָּרֵחַ וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

שׁוֹלֶפֶת הָאֵם מִסִּנָּרָהּ פְּרִי נוֹתֵן רֵיחַ קַיִץ רַךְ

בְּעוֹד יְדֵי הָאָב חוֹרְתוֹת עַל הַשַּׁעַר אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם: “כָּאן שְהֵה!”

הַיֶּלֶד מֵסֵב לְאִטּוֹ אֶל הַסְּעוּדָה וּפוֹקֵחַ עֵינַיִם.

וְאַתָּה בַּחַלּוֹן עוֹמֵד, שֶׁל בֵּיתְךָ, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

אוֹר וַעֲצָמוֹת.

*

לַיְלָה

הִלְּכָה הָרוּחַ

עַל בֵּית הַחַיִּים.

רַעְיָה

גָּהֲרַה עַל נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל עוֹלָם

וְלִבָּהּ כַּעֲרִיסָה נָע.

לַיְלָה

הִטִּיל הָאִילָן עַל בֵּיתֵנוּ

אֶת צֵל אָבִי הַמֵּת.

עֵר

שָׁכַבְתִּי – שׁוֹמֵר

הַיָּד הַחוֹצָה

בַּשָּׁמַיִם.

*

פָּנִים

שְׁבוּרוֹת בְּנִטְפֵי הַמַּיִם –

מֵאָז לָבַשְׁתָּ אֶת תְּכוּנַת הַצּוֹפִים-לִתְחִיָּה

עַל בֵּיתִי

צִלְּךָ נִצָּב,

בִּרְמִיזַת קִרְבָתְךָ –

אַךְ לֹא יוֹתֵר

מִבֹּהַק יוֹנָה בְּלַחוּת הָעֵץ,

וְרַק בְּנִטְפֵי הַנְּפִילָה,

עַד עוֹלָם –

בְּלַהַט אַחַר-צָהֳרַיִם לָעֵת חֹרֶף.

---

גובהּ

מאת

איתמר יעוז־קסט

גַּג הַבֹּקֶר

מְעַרְבֵּל

אֶת הַכָּחֹל-כָּחֹל שֶׁל הַגֹּבַהּ.

פִּסַּת

אֲגַם.

יוֹשְׁבוֹת צִפֳּרִים

בְּשׁוּלֵי הַגַּג

לִרְחֹץ דְּיוֹקָנָן מִן הַשְּׁחוֹר.

לְכַמָּה זְמַן

קִבַּלְתִּי

שָׁעָה אַחַת שֶׁל בֹּקֶר?

---

צַיִד

מאת

איתמר יעוז־קסט

נִטָּה כְּקֶשֶׁת

הֶעָנָף. אֲלַכְסוֹנִית

הֻנַּח חֵץ אוֹר.

– וּשְׁלַל נוֹצוֹת שַׁחְרִית

לַצִּפִּיָּה –

זִמְזוּם

נֵעוֹר

כְּשֶׁל הָרוּחַ – וְשָׁתַת

לֵב יֶלֶד מִסְתַּכֵּל.

שָׁנָה שָׁנָה הוֹלֵךְ הַפֶּצַע וְאָפֵל.

---

ילדת בוקר

מאת

איתמר יעוז־קסט

מִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי נֶחֱרָת בָּךְ יוֹתֵר,

אַךְ אִם אֶעֱזֹב הַיּוֹם, וְאַתְּ מִמִּשְׂחָקֵךְ תָּקוּמִי,

בְּלִי לְהָבִין מַדּוּעַ נֶאֶלְמָה

קְרִיאַת הַקּוּקִיָּה הַשְּׁבוּיָּה בְּתֵבַת הַזְּמַן –

לֹא תִזְכְּרִי אֶלָּא צַעֲצוּעַ שָׁבוּר

בַּחֲדַר יַלְדוּתֵךְ.

לָכֵן הַבִּיטִי בִּי אֲרֻכּוֹת;

כָּךְ אָבוֹא וְאֶגְדַּל בְּגוּפֵךְ הַנִּפְתָּח

עִם פְּרָחִים שֶׁעוֹדָם בְּגָבְהֵךְ.

1964

קיץ של ויוֹלה 1972–1976

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[לֹא הַנּוֹצָה הַמַּרְעִידָה בִּפְאַת הַמִּטָּה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

לֹא הַנּוֹצָה הַמַּרְעִידָה בִּפְאַת הַמִּטָּה,

אוֹ הַמָּקוֹר הַשָּׁלוּף כְּנֶגְדִּי בְּהֶמְיָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַמַּבְהִיר וְהוֹלֵךְ, –

כִּי צִפּוֹר זוֹ, הַבּוֹקַעַת מִמֶּנִּי

מִדֵּי אוֹר,

מִדֵּי אֶשָּׂא עֵינַיִם סְבִיב

חֲרָדָה בִּי מְעִירָה;

וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֵּׁם אֶקְרָא לָהּ בְּהֶתְאֵם לִצְבָעֶיהָ:

הֲלְטוֹב¹ אִם לְרַע,

כִּי גַם לְעֵת צָהֳרַיִם, בְּהַגְבִּיהֵךְ אֶת כַּף-הָאֹכֶל,

אוֹ בְּמָזְגֵךְ אֶת הַמַּשְׁקֶה אֶל הַכּוֹסוֹת,

בְּעוֹד הַשְּׂפָתַיִם בּוֹהֲקוֹת בָּאֲוִיר, – בִּי נוֹגֵס

הַפַּחַד הַצִפּוֹרִי;

עַל-כֵּן אָקוּם מִן הַכִּסֵּא

בְּלִי לָדַעַת אֶת שִׂמְחַת הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁחָלַף

בּוֹ נָגְעָה עוֹד יָדִי בְּגוּפֵךְ שֶׁנָּגַהּ כְּעֵין הֶחָלָב,

בּוֹ הַכֹּל עוֹד שָׁרִיר וְקַיָּם עַל מְכוֹנוֹ, וְעִוֵּר רַק אֲנִי

לְחֶסֶד הָרֶגַע,

עֵת כִּי לְאוֹר הַמְּנוֹרָה, בְּגָבְהֵי הַבַּיִת

אֲנִי עוֹד כּוֹתֵב,

וְאַתְּ יְשֵׁנָה וּלְצִדֵּךְ

יְלָדַיִךְ;

וְגַם צִפּוֹר זוֹ בְּעֹמֶק כְּנָפַיִם

לִישֹׁן נֶאֱסֶפֶת,

עַד שֶׁלְּפֶתַע חוֹמֶקֶת מִבַּעַד לְגוּפִי

וְשׂוֹרֶפֶת.

1973

---

יקיצת ויוֹלה

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל גַּב הַשֻּׁלְחָן,

מִתּוֹךְ הַמְּנוֹרָה,

וִיוֹלָה יוֹצֵאת

עַל רֶגֶל אַחַת שְׂרוּפַת פֶּרַח וְאוֹמֶרֶת וִיוֹלָה,

פּוֹשֶׁטֶת יָדָהּ לְעֵבֶר גּוּפִי וְאוֹמֶרֶת:

"כָּעֵת

תּוּכַל רַק טַבַּעַת-שֶׁל-עֵשֶׂב עַל קְצֵה אֶצְבָּעִי לִקְלֹעַ,"

וְעוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ בְּעִגוּל מְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן,

כְּאִלּוּ

בּוֹדָה אֶת עַצְמָהּ מִתּוֹךְ הַזְּמַן – –

*

“הִפְתַּעְתָּ אוֹתִי,”

הִיא סָחָה וְקוֹלָהּ כְּמוֹ זָר;

בְּלִבָּהּ הִיא חוֹשֶׁבֶת: "כֹּה חִכִּיתִי לְךָ בֵּין עֲלֵי הַגָּבִיעַ

שֶׁל עַצְמִי…" וּמִזֵּכֶר גּוּפָהּ מְסִירָה חוּט-שֵׂעָר

בִּשְׁבִילִי. נְבוֹכָה. הִיא רוֹצָה עַד גּוּפִי לְהַגִּיעַ

וּבוֹכָה לְמוּלִי:

“לוּ גַם אֵינֶנִּי – פֹּה שְׁנֵינוּ נִשְׁכֹּן מֵעַתָּה!”

כְּמוֹ אַצּוֹת עַל נָהָר מוֹרִיקִים דִּגְמֵי שִׂמְלָתָהּ.

*

הִרְגַּשְׁתִּי בְּגוּפָהּ רֵיחוֹ שֶׁל דָּם

קָרוּשׁ מִכְּבָר, הַמְשַׂחֵק בְּצֶבַע

יָרֹק-אָדֹם; נִדְמֶה, אֲנִי נִרְדָּם

בְּבֵית-מַרְפֵּא, בֵּין הַפְּרָחִים,

בִּן-רֶגַע

נִרְתַּעְתִּי מֵעָלֶיהָ, חָזוּתָם

שֶׁל הַפְּרָחִים חָשְׂפָה מוּלִי אֶת פֶּצַע

הֲלִיכָתִי מִצֵּל הַבַּיִת,

הִרְטִיט כְּמוֹ

רַק תְּמוֹל-שִׁלְשֹׁם הִקִּיזוּ אֶת דָּמוֹ.

*

“הַבֵּט! הַבֵּט!” מִגְּרוֹנָהּ מְגִיחָה צְעָקָה

בְּחֶדְוַת שִׁגָּעוֹן, וְעַל דַּף הַנְּיָר מְעוֹפֶפֶת

וִיּוֹלָה לְמוּל הַמְּנוֹרָה, כַּף אֶל כַּף גַּם מַכָּה

וְקוֹפֵאת, כִּי רוֹאָה – הִיא יַלְדָה מְכֻנֶּפֶת

הָרוֹחֶפֶת עַל-פְּנֵי קְנֵי-הַסּוּף, לַהֲקָה

שֶׁל קוֹלוֹת אֲבוּדִים לָהּ סָבִיב,

וְחוֹשֶׁבֶת:

"לֹא יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ צִפֳּרִים וּקְנֵי-סוּף בְּזֶה הַמָּקוֹם,

כִּי צָרִיךְ

לְפַחֵד…" וְנִמְלֶטֶת אֶל גּוּפָהּ הַפָּרִיךְ.

*

יָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ עַל אֶבֶן חֲלוּלָה

לְסַף בֵּיתָהּ, שָׁם הָאָבִיב רָשַׁם

אֶת דְּיוֹקָנוֹ עַל לֵילָנִית כְּחֻלָּה, –

הִיא רָאֲתָה כֵּיצַד זִכְרָהּ הַחַם

עוֹר וְגִידִים קוֹרֵן, חוֹצֶה בְּנַחַל:

הָלוֹךְ-סָבוֹב בְּשַׁעַר הָאֵין-יֵשׁ,

עוֹד לַיְלָה אַחֲרוֹן בְּתוֹךְ גּוּפָהּ לִחֵשׁ.

*

וְעוֹדֶנִּי הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב מוּל בֵּיתָהּ וּלְפֶתַע

עַל עֵינַי הַסְּגוּרוֹת – קְהַל צִמְחֵי-סַכִּינִים הִסְתָּעֵר

מֵחֵיק מַיִם רַבִּים, וְשָׁמַעְתִּי וִיּוֹלָה צוֹעֶקֶת:

“מִי לְנַפְשִׁי הַשּׁוֹמֵר?”

וּפַחַד נֵעוֹר בִּי וְרַצְתִּי

לְמַעַן אַגִּיעַ הַבַּיְתָה

בְּעוֹדֶנִי זוֹכֵר.

*

בֵּיתָהּ – הַמְּנוֹרָה

בְּשׁוּלֵי שֻׁלְחָנִי,

עִם לַיְלָה הִיא צוֹמַחַת

כְּמוֹ פֶּרַח-אֲנִי,

עִתִּים

יָדִי מַדְלִיקָה אֶת וִיּוֹלָה,

וְעִתִּים

יָדָהּ מְכַבָּה אֶת זְמַנִּי.

1974

---

פרח-עינים

מאת

איתמר יעוז־קסט

מֵעֵבֶר לַקִּיר יֵשׁ פֶּרַח דּוֹלֵק,

מִקֶּרֶב הַלַּיְלָה רוֹמֵז אֶל גּוּפִי;

אַךְ פּוֹשֵׁט דְּמוּת עַצְמוֹ לְעֵת בּוֹ אַבִּיט

בְּלִי עֲצִימַת עֵינַיִם.

סוֹבֵב לְמוּלִי עַל צִיר הַשֵּׁנָה,

פּוֹעֵר אֶת עָלָיו כְּפֶצַע כָּמוּס;

לַשָּׁוְא אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָנוּס,

פֶּרַח – שָׁתוּל עַל הָאַיִן.

קוֹרֵא אֶל גּוּפִי, וּבִי פַּחַד אוֹחֵז

לַעֲבֹר אֶת פֶּתַח הַקִּיר;

כִּי פֶּרַח בְּקֶרֶב הַלַּיְלָה דוֹלֵק

וְנוֹתֵן בִּי עֵינַיִם.

---

ביקור

מאת

איתמר יעוז־קסט

שָׁלשׁ נְקִישׁוֹת,

נִרְעַדְתִּי, צִפּוֹר

קִוְּתָה לְהַגִּיעַ אֶל חֲדַר-הַשֵּׁנָה

שֶׁבְּחֵיק הָאִילָן, וְעַל יָדִי הִקִּישָׁהּ

כְּמוֹ עַל קִנָּהּ,

דּוֹמֶה, הוֹשַׁטְתִּי אֶצְבָּעוֹת לִנְגִיעָה

לְעֵבֶר צִפּוֹר שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַשְׁקִיט

אֶת מֶתַח לִבָּהּ – סִמְּרָה נוֹצוֹתֶיהָ

בַּיְקִיצָה הַלֵּילִית,

אַחַר, הֵסֵבָּה לְאִטָּהּ הָרֹאשׁ

כִּי חֲשֵׁכָה בּוֹ נִנְעֲצָה –

וּמִבַּעַד לְרַעַד יָדִי

כְּמוֹ רָאֲתָה

אֶת חֲדַר-הַשֵּׁנָה הֶעָמֹק.

---

חדרים לבנים

מאת

איתמר יעוז־קסט

לשילהב

כָּל-כָּךְ צָפוּי

כְּמוֹ קְלָף רַע בִּידֵי שַׂחְקָן הַחוֹשֵׁשׁ תָּמִיד

וְכָל-כָּךְ פִּתְאֹמִי:

יַלְדָּה דְלוּקַת-חֹלִי

צָעֲקָה מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ –

לְהַדְהִיר אַמְבּוּלַנְס לֵילִי עַל-פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת,

בֵּין עֲצֵי סוֹף-הַקַּיִץ –

וּכְבָר

סְבִיב הַמִּטָּה

חֲלוּקִים לְבָנִים מְשׂוֹחֲחִים,

וְזִיק כְּמוֹ נִתָּז

מִתַּעַר-נִתּוּחִים בִּלְתִּי-נִרְאֶה לָעַיִן

וּמְרַקֵּד

עַל הֶבֶל-פֶּה דַק שֶׁבֵּין שְׁאֵלָה לִתְשׁוּבָה

וּמֵאִיר אֶת פְּנֵי אִמָּהוּתֵךְ בִּסְחַרְחֹרֶת צְבָעִים

שֶׁל כָּל חֶפְצֵי הַחֶדֶר,

שֶׁל כָּל מַחְשְׁבוֹתַיִךְ הָרָעוֹת,

וְאַתְּ – עַל הַסַּף

בְּאֵין-יֵשַׁע וְנִדְחֵית

כְּאִלּוּ לֹא מִגּוּפֵךְ הֵגִיחָה קֹדֶם שָׁנִים

דְּאָגָה רַכַּת-שֵׂעָר זוֹ עַל פְּנֵי הַסָּדִין;

בַּפְּרוֹזְדּוֹר

מוּל דֶּלֶת חֲדַר-הַנִּתּוּחִים חִכִּינוּ,

וְרַחַשׁ הָאוֹר הַמְעַפְעֵף בְּצִנּוֹרִיּוֹת-הַנֵּיאוֹן

הֵעִיר בָּךְ אִי-שֶׁקֶט

כְּאִלּוּ עֲצַבֵּי-חַשְׁמַל מִתְפַּקְעִים לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת,

וְרַק הַחֲשֵׁכָה הִתְעַבְּתָה בַּפִּנָּה

עַד הֱיוֹתָהּ גּוּשִׁים-גּוּשִׁים,

נִדְמֶה, נִתָּן לָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם –

בַּחוּץ – זִכְרוֹן לֵיל-הַשַּׁבָּת צִלְצֵל חֲרִישִׁית,

עֵת יוֹשְׁבִים אָנוּ כְּרָגִיל אֶל שֻׁלְחַן-הַמִּשְׁפָּחָה,

וְהוּא צָף עַל עֵינַי, מַלְבִּין שִׁבְעָתַיִם מֵחֲשַׁשׁ הַטַּלְטֵלָה,

לְהַזְכִּיר עַד מַה יָּרֵאתִי לֵדָה זוֹ, קֹדֶם שָׁנִים,

בְּעוֹדִי מְיַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מוּתָר וְאָסוּר, שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת:

“מִלְחָמָה…” אָמַרְתִּי, “כְּבָר שָׁלשׁ מִלְחָמוֹת בִּימֵי חַיַּי…”

אַךְ הִיא נוֹלְדָה בְּעִצוּמוֹ שֶׁל קַיִץ כָּחֹל-שָׁבִיר כִּזְכוּכִיּוֹת-חֶבְרוֹן

וְהַשָּׁמַיִם שָׁטִים עַל חֶלְקֵי תֵבֵל הַמִּתְקַשְּׁטִים בִּדְגָלִים,

וּבָאֶמְצַע – שֻׁלְחַן-הַמִּשְׁפָּחָה

אֵלָיו מְסִבִּים הָיִינוּ שָׁבוּעַ-שָׁבוּעַ – אוֹת כִּי נִתָּן לְקַיֵּם

אֶת מַחְזוֹר חַיֵּינוּ

עַל-אַף-הַכֹּל,

כְּאִלּוּ בְּרֹאשׁ אֲרָרָט הֲקִימוֹנוּ בַּיִת –

הַלַּיְלָה

עוֹד בְּעֶצֶם תָּקְפּוֹ עָמַד עִם הִפָּתַח סְגוֹר הַדֶּלֶת

וּדְמוּת קְטַנָּה עַל עֶגְלַת-גַּלְגַּלִּים נִשֵׂאת,

בְּעוֹד פּוֹסְעִים לְצִדָּהּ שְׁלשָׁה חֲלוּקִים לְבָנִים,

מְסִירִים אֶת הַמַּסֵּכוֹת וְאֶת כְּפָפוֹת-הַגּוּמִי

וּלְרַגְלֵיהֶם נַעֲלַיִם עֲטוּפוֹת-בַּד – לִנְצֹר מַגַּע עוֹלָם סְטֵרִילִי,

וְגַם רֵיחַ הָאֶתֶר עוֹדוֹ מְנַשֵּׁב מִן הַבְּגָדִים

קַל-קַל כְּמוֹ לְאַחַר חֲלוֹם-שֶׁל-רִחוּף;

וְהִנֵּה קְוֻצַת-שֵׂעָר, כְּמוֹ צַעֲצוּעַ שֶׁל חוּט-מֶשִׁי דָהוּי, נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת הַסָּדִין,

– נִסּוֹט קִמְעָה גַּם הַכִּסּוּי מֵעַל הַפֶּה הַפּוֹלֵט בּוּעָה שֶׁל בֶּכִי

וְהוּא מַכֶּה בִּכְנָפָיו בְּהִתָּלְשׁוֹ מִבֵּין הַשְּׂפָתַיִם הַפְּסוּקוֹת בְּנִים-לֹא-נִים,

זֶה הַבְּכִי הַמְפַרְפֵּר בֵּין כָּתְלֵי בֵּית-הַחוֹלִים כְּמוֹ גוֹזָל חַד-מַקּוֹר,

וְאַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת

עִם נִיעַ הָרֹאשׁ עַל הָאֲלוּנְקָה הַנִּשֵּׂאת בָּעֲצַלְתַּיִם

וּמְחַכָּה לַהֲגִיַּת הֲבָרָה רִאשׁוֹנָה –

וְזוֹרְמִים הַמַּרְאוֹת:

עֵינַיִם,

חַלּוֹנוֹת,

הִבְהוּב רִאשׁוֹן שֶׁל עֵץ-הַפּוּאִינְצִיאָנָה בְּקֶרֶן-הָרְחוֹב –

אֶפְשָׁר,

לִישֹׁן הִיא רוֹצָה –

וְאוּלַי רַק שׁוֹכֶבֶת הִיא שׁוֹתְקָנִית כָּל-כָּךְ,

יַלְדָּה בַּת י"א שָׁנִים

בֵּין בֻּבּוֹת נְטוּלוֹת-כְּאֵב הַיּוֹשְׁבוֹת לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ;

יֵשׁ וְהִיא פּוֹקַחַת מַבָּט וְתוֹהָה אֶל צִלְלֵי הָאֲחָיוֹת הַסּוֹבְבוֹת בַּחֶדֶר,

אוֹ לְפִכְפּוּךְ הַנּוֹזֵל בְּתוֹךְ גֻּלַּת-הָאִינְפוּזְיָה הַמִּתְנַדְנֶדֶת הֵנָּה וָשׁוֹב

מֵעַל לַמִּטָּה הַמֻּגְבַּהַת

כְּמוֹנֵה-זְמַן: שָׁבוּעַ וְעוֹד שָׁבוּעַ;

וְאֵין הִיא מַאֲמִינָה עֲדַיִן בְּשֶׁקֶט זֶה –

שֶׁל סוֹף-סֶפְּטֶמְבֶּר,

שֶׁל פְּרָחִים עַלִּיזֵי-כּוֹתָרוֹת הַמֻּגָּשִׁים אֶל מִשְׁכָּבָהּ –

בְּבֵית-חוֹלִים מוּאָר בַּלַּיְלָה

כְּפֶתַח-מְעָרָה,

שָׁם אָב וָאֵם עוֹמְדִים עוֹד –

צֵל בְּתוֹךְ צֵל,

וְהַזְּמַן

כִּבְנַרְקוֹזָה

נוֹפֵל וְנוֹפֵל.

1976

שירים מן העורף 1973

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

אינך רשאי

מאת

איתמר יעוז־קסט

כָּאן

אֲפִלּוּ לִשְׂנֹא אֶת כְּלֵי-הַמָּוֶת

אֵינְךָ רַשַּׁאי,

אֶת חָקִי-הַתָּמִיד

שֶׁל מַדֶּיךָ

הַלּוֹבְשִׁים צוּרָתְךָ בְּמַפְתִּיעַ

עִם חֹשֶךְ,

וּבְעוֹד סָבוּר אַתָּה כִּי אֵינְךָ אֶלָּא חוֹלֵם

הֵם יוֹצְאִים אֶת הַבַּיִת

בְּלִי נְטִילַת צַו

בִּמְכוֹנִיּוֹת פְּתוּחוֹת-יְרֻקּוֹת

לְעֵבֶר הַקַּו הָרוֹעֵד כְּמוֹ לְשׁוֹנוֹת-אֵשׁ.

קַו יָרֹק, קַו סָגֹל, קַו שָׁחוֹר – הֵם מְכַתְּרִים אוֹתְךָ מִכָּל צַד

כְּעֵין הַנָּהָר שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתְךָ עֲמֻקֵּי-הַמָּוֶת,

וּכְבָר יַד הֶעָבָר מְסוֹבֶבֶת בַּחֲרָדָה אֶת כַּפְתּוֹרֵי הָרַדְיוֹ

אֶל סוֹף הַקַּיִץ הַמְדֻמֶּה הַזֶּה,

עַד אֲשֶׁר

עַל כִּסֵּא רָעוּעַ בְּפֶתַח הַבַּיִת

יוֹשֶׁבֶת

הַשַּׁלְוָה

כְּאִשָּׁה חֲפוּיַת-רֹאשׁ,

קוֹשֶׁבֶת לִנְבוּאוֹת-לִבָּהּ הָרָעוֹת:

וּבָאֲוִיר רוֹקֵד חַיָּל שָׁחוֹר שֶׁל כָּל בְּשׂוֹרוֹת הַמִּלְחָמָה –

כָּאן

אֲפִלּוּ לִשְׂנֹא אֶת כְּלֵי-הַמָּוֶת

אֵינְךָ רַשַּׁאי.

---

האפָלה

מאת

איתמר יעוז־קסט

אִשָּׁה מִן הַחַלּוֹן בּוֹהָה אֶל הָרְחוֹב:

עוֹרְמִים שַׂקֵּי-חוֹל –

הִיא מַדְבִּיקָה פַּסֵי-נְיָר עַל הַשְּׁמָשׁוֹת

כְּאִלּוּ מִלְחָמָה עַל מִלְחָמָה הִיא מַדְבִּיקָה;

עַל הַזְּכוּכִית רוֹאָה פִּתְאֹם אֶת בָּבוּאַת פָּנֶיהָ

בְּתוֹךְ הַמִּשְׁבָּצוֹת הַחֲתוּכוֹת בְּעֵרֶב-רַב,

נִרְעֶדֶת,

עֵת אֲרֻכָּה מַאֲזִינָה בַּעֲיֵפוּת

לְהֵד חוֹפֵז

שֶׁל זוּג נַעֲלֵי-צָבָא עַל-פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת

עוֹלֶה-יוֹרֵד-עוֹלֶה

כְּלַחַץ-דָּם,

וְאֵין הִיא יוֹדַעַת

אִם עַכְשָׁו

אוֹ קֹדֶם שָׁנִים.

---

צלצול

מאת

איתמר יעוז־קסט

פַּעֲמוֹן-הַכְּנִיסָה הֵחֵל לִחְיוֹת לְעֵת עֶרֶב:

נִתָּק מִן הַמַּשְׁקוֹף, עוֹלֶה בְּחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים,

קוֹנֶה שְׁבִיתָה לְיַד כָּל שֻׁלְחָן, מַעֲמִיד פְּנֵי אָב, בֵּן אוֹ בַּעַל –

וְהוּא מְצַלְצֵל,

נֶחְבָּט מִקִּיר אֶל קִיר כְּתַרְנְגוֹל-כַּפָּרָה חֲתוּךְ-גָּרוֹן,

– עוֹצְמִים עֵינֵיהֶם תִּינוֹקוֹת אַגַּב מִשְׂחָק –

וְהוּא מְצַלְצֵל,

שׁוֹכֵב לוֹ בְּמִטּוֹת נָשִׁים נְשׂוּאוֹת הַמִּתְיָרְאוֹת לִפְתֹּחַ דֶּלֶת,

לוֹחֵץ עַל חֲזֵיהֶן בְּצִפָּרְנֵי-צִנָּה שֶׁל קַבְרָנִים

וְהוּא מְצַלְצֵל,

פַּעֲמוֹן-הַכְּנִיסָה שֶׁלְּעֵת עֶרֶב לִחְיוֹת הֵחֵל.

---

ארגעה

מאת

איתמר יעוז־קסט

אַל תִּפְחֲדִי מִפְּנֵי הַשֵּׁנָה – פְּרוּשָׂה עַל עֵינַיִךְ

כְּמוֹ חֲצָאִית בְּהִירָה,

בְּעוֹד שְׁנֵי יְלָדַיִךְ אוֹחֲזִים בְּשׁוּלֶיהָ

וְרָצִים וְרָצִים בִּרְחוֹבוֹת בּוֹעֲרִים – –

לָמָּה זֶה תִפְחֲדִי מִפְּנֵי הַשֵּׁנָה,

הֲלֹא אֲנִי בִּמְחִיר שָׁנִים נְפוּלוֹת-לְחָיַיִם

פָּרַעְתִּי אֶת חֶשְׁבּוֹן הַשֶּׁקֶט הַזֶּה

הַקּוֹפֵץ פִּיו בֵּין עֲצִיצֵי הַפִילוֹדֶנְדְּרוֹן,

הַשָּׁטִיחַ הַצִּבְעוֹנִי וְסוּס-הָעֵץ,

בְּתוֹךְ חֲדַר-יְלָדִים הַמִּתְנַדְנֵד בִּזְרוֹעוֹת לַיְלָה

מוּאָר זַרְחָנִית.

כִּי הֲרֵי

שָׁוְא יְדַבְּרוּ הַחֲלוֹמוֹת לֹא שָׁוְא יְדַבְּרוּ

וַאֲנִי בַּעֲבוֹדַת-פֶּרֶךְ

מֵמִית עַצְמִי יוֹם-יוֹם בְּמַחְשְׁבוֹת-פַּחַד,

כְּאִלּוּ בְּכֹחָן

לְהָגֵן עַל הַבַּיִת הַזֶּה

מִפְּנֵי הַצִּפּוֹר חֲשׂוּפַת-הַצַּוָּאר, הַמְקַנֶּנֶת בְּצוֹפָרֵי הַגַּגּוֹת:

עַיִן אַחַת עוֹצֶמֶת וְעַיִן אַחַת פּוֹקַחַת לִרְוָחָה.

---

מי שנוסע ומי שנשאר

מאת

איתמר יעוז־קסט

“בְּעוֹד שָׁנָה, כָּעֵת חַיָּה,”

וּמִי יוֹדֵעַ – –

הַגֶּשֶׁם הוֹפֵךְ כִּסְאוֹת עַל מִדְרְכוֹת בָּתֵּי-הַקָּפֶה

וְנִגָּר וְנִגָּר לְתוֹךְ כִּיסֵי בְּגָדֶיךָ,

מַרְטִיב עֲצָמוֹת, מַרְטִיב פִּנְקְסֵי תַאֲרִיכִים

כְּמִדֵּי חֹרֶף, אִם כִּי מֵעִיק יוֹתֵר;

הַיּוֹנָה הַמְנַעְנַעַת בִּזְנָבָהּ

בּוֹהָה אֶל שְׁלוּלִית הַמַּיִם

בְּמָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁל נוֹצוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת.

הַיּוֹם פּוֹנֶה.

עוֹד תַּיָּרִים מְשׂוֹחֲחִים עַל מִלְחָמָה וְעַל שָׁלוֹם:

“בְּעוֹד שָׁנָה…”

וְעוֹד מְעַט יַפְלִיגוּ

לְנִיעַ מַצְלֵמוֹת הַמַּקִּישׁוֹת בֵּין הַצְּלָעוֹת כְּמוֹ לֵב רֵיקָן,

וְנִשְׁאָר מִי שֶׁנִּשְׁאָר, תָּמִיד, –

בְּעוֹד יוֹשֵׁב אַתָּה בְּאוֹר-הָעֶרֶב הַשּׁוֹקֵעַ לוּלְיָנִית,

תּוֹהֶה: מַה כֹּחַ הַקּוֹשֵׁר אֶת חַיֶּיךָ

לַנּוֹף הַזֶּה, לַגֶּשֶׁם הַזְּגוּגִי

וְלַיּוֹנָה הַשּׁוֹתָה מִן הַשְּׁלוּלִית אֶת הַשַּׁלְוָה כְּדֵי רֶגַע,

מָה הַקּוֹשֵׁר כְּמוֹ דַף אֶל דַּף בְּסֵפֶר-הִסְטוֹרְיָה מַצְהִיב?

---

כאילו היא לבד

מאת

איתמר יעוז־קסט

אִילָנוֹת מְעַרְבְּלִים שַׁלֶּכֶת עֲקָרָה בְּשַׁעַר בֵּית-עָלְמִין

רוֹאִים מִגֹּבַהּ מְעוֹף צִפּוֹר

נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה בְּתוֹךְ קָהָל, כְּעֵין מַכָּה בְּתוֹךְ הַגּוּף,

אוֹבֶדֶת בֵּין קִרְעֵי עָנָן, הַמַּשְׁפִּילִים-שֶׁבֶת סְבִיב בּוֹרוֹת פְּתוּחִים,

נִדְמֶה, נְשֵׁי-עָנָן מְקוֹנְנוֹת,

וּנְקֻדָּה מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹר

קְהַת-חוּשִׁים מִסַּמֵּי-הַרְגָּעָה

פּוֹסַעַת אַט לְאַט,

אֵינֶנָּהּ אֵם וְלֹא אָחוֹת, גַּם לֹא רַעְיָה,

רַק רֶחֶם-בְּדִידוּת –

כְּאִלּוּ הִיא לְבַד

קָטְנוּ חַיֶּיהָ כָּאן כְּמוֹ דִסְקִית-זִהוּי מֻשְׁלֶכֶת,

רַק הִיא,

בַּגֶּשֶׁם הַצְּמַרְמַר, בְּתוֹךְ קָהָל נָמֵס.

כָּעֵת

מַטַּח-כָּבוֹד.

כָּעֵת קוֹבְרִים אוֹתָהּ בָּאֲדָמָה צְהֻבַּת הָעַיִן,

וְהִיא תְמֵהָה מְאֹד עַל כִּי עוֹד חָשָׁה אֶת יָדֶיהָ הַלַּחוֹת,

וְכִי הוֹלְכִים-בָּאִים קְרוֹבִים וִידִידִים מְנַחֲמֵי-עַצְמָם

בַּגֶּשֶׁם הַנּוֹבֵל,

עִם הִפָּרְדָם בְּשַׁעַר בֵּית-עָלְמִין,

בֵּין אִילָנוֹת זְקוּפִים בִּמְעוֹף צִבְעֵי-הָעַד שֶׁל הַפַּסְטֶל,

וְנוֹגְעִים בָּהּ כִּבְגוּף חַי.

---

כתב-הבטחה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כַּמָּה שָׁנִים

נוֹשֵׂא כָּל זֶרַע עֵץ

אֶת כְּתַב-הַהַבְטָחָה

בְּאֶרֶץ זוֹ

לִזְנֹק יָרֹק-יָרֹק מִן הַחוֹלוֹת,

לִפְרֹשׂ חֻפַּת-שָׁלוֹם וְלוּ כְּמִדַּת גּוּפוֹ שֶׁל אִישׁ יָחִיד,

לְמַעַן יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר עִם בֹּקֶר בְּבִטְחָה

וְלֹא יָחוּשׁ רָצוֹן לוֹמַר לִבְנוֹ, עוֹדוֹ קָטָן:

“גְּדַל, גְּדַל לְאַט!”

בְּזוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

לִשְׁחוֹר קְרִישֵׁי-הַדָּם

נוֹשְׁרִים-נוֹשְׁרִים מִבֵּין דַּפֵּי הָעִתּוֹנִים

עַל שַׁרְווּלַי חֻלְצוֹת וּמִכְנְסֵי הָעֲבוֹדָה

וְנִתָּזִים אֶל קְעָרוֹת קָרוֹת שֶׁל צָהֳרֵי הַבַּיִת.

וְכֹה מַכְאִיב לָדַעַת:

יֵשׁ עַמִּים

הַזַּכָּאִים לִסְעֹד לִבָּם עִם עֶרֶב

עַל שֻׁלְחֲנוֹת הָרֹגַע הַגְּבוֹהִים

מִבְּלִי לַחְרֹד לְקוֹל צוֹפָר

וְכִי פֶּתַע

יָקִיץ אָדָם

תֵּשַׁע אַמּוֹת עָמֹק – בְּתוֹךְ מִקְלַט בֵּיתוֹ.

אַךְ

מָה אָנוּ כִּי נָבוֹא

אֶל מְנוּחָה

שֶׁל חַג יוֹנִים בְּלַבְנוּנִית תִּשְׁרֵי

עֵת בְּדָמֵינוּ דּוֹהֲרִים בְּלִי-הֶרֶף

גֵּנִים עֲשֵׁנִים.

---

הדחקוֹת

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' אדיר כהן

יֵשׁ וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת לְבַטֵּא

לוֹבְשׁוֹת דְּמוּת

וּמְצִיקוֹת לְשׁוֹכְנֵי הַבַּיִת

וְלָךְ,

וְאַתְּ רוֹאָה:

אִשָּׁה זָרָה סוֹבֶבֶת עַל-פְּנֵי הַחֲדָרִים, –

לְפִי שָׁעָה אַתְּ רוֹאָה אֶת גַּבָּהּ בִּלְבַד

וְאֶת יָדֶיהָ הַמְצֻלָּקוֹת

הָאוֹסְפוֹת בִּגְדֵי יְלָדִים;

וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת,

אִם כִּי לִצְעֹק הָיִית צְרִיכָה

אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת לְדַבֵּר

כְּדֵי לָשִׂים קֵץ לְנוֹכְחוּת הַזָּרָה

הַמַּטִּילָה תֹהוּ-וָבֹהוּ בַּחֲדָרִים,

נוֹטֶלֶת אֶת אַלְבּוֹם-הַמִּשְׁפָּחָה

וּבוֹרֶרֶת תְּמוּנוֹת לְזִכָּרוֹן;

לְבַסּוֹף הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת

בְּסָמוּךְ לָךְ

וְקוֹרֵאת בְּקוֹל מִן הָעִתּוֹן,

קוֹרֵאת עַל אֲסוֹנוֹת

וְעַל מִלְחָמָה –

חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר כָּתְבָה בְּמוֹ יָדֶיהָ,

הַדְּמוּת הַזָּרָה

שֶׁל מַחְשְׁבוֹתַיִךְ הַמְגֹרָשׁוֹת.

---

חופשה אחרונה

מאת

איתמר יעוז־קסט

לזכר תלמידי – סגן-משנה י.ד.

שָׁעוֹן אֵינוֹ מְדֻיָּק יוֹתֵר מֵרוּחַ-הַצָּהֳרַיִם

שֶׁהָיְתָה מְקַדֶּמֶת פָּנָיו בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב, לְחוֹף הַיָּם

בּוֹאֲךָ בֵּית-הַסֵּפֶר, שָׁלשׁ דַּקּוֹת קֹדֶם הַצִּלְצוּל;

הַתָּג עַל כּוֹבָעוֹ הָיָה מְפַזֵּר פֵּרוּרֵי שֶׁמֶשׁ

כְּמוֹ גֻּמּוֹת-חֵן סְבִיב שִׂפְתֵי הָעוֹלָם,

וּמַדָּיו הַמְגֹהָצִים לְמִשְׁעִי פּוֹסְעִים עַל-פְּנֵי הַמִּדְרָכוֹת

וְהֵן כְּמוֹ רוֹקְדוֹת לְמַרְגְּלוֹת פֶּסֶל-הַשִּׂמְחָה הַגָּבֹהַּ,

בְּעוֹד נַעֲרָה קְטַנָּה-אֲפַרְסֵקִית מְנַפְנֶפֶת לִקְרָאתוֹ

בְּתִיק בֵּית-הַסֵּפֶר שֶׁלָּהּ, מִמְּרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת –

יוֹם-יוֹם, שָׁלשׁ דַּקּוֹת קֹדֶם הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן,

מְדַיֵּק כְּמוֹ רוּחַ-הַיָּם הַנִּכְרֶכֶת רַכּוֹת עַל הַכְּתֵפַיִם

בַּעֲלוֹתָהּ מִתּוֹךְ כְּסַפְסַף הַתְּהוֹם שֶׁבְּסָמוּךְ

מֵעֵבֶר לַחוֹף הַמְלַבְלֵב בִּשְׁלַל כִּסְאוֹת-הַנּוֹחַ הַמְּלוּחִים

וּמוּל זוּגוֹת הַמְּרִיחִים אֶת זְנַב הַקַּיִץ הָרוֹבֵץ עַל חוֹף-הַכְּחוֹל

וּבֵין גְּבִיעֵי-הַגְּלִידָה וְכַדּוּרֵי פִּינְג-פּוֹנְג פְּרוּשֵׂי-כְּנָפַיִם;

וְהוּא – אוֹחֵז אֶת כּוֹבָעוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְאֻגְרָפוֹת

צוֹעֵד בָּרֹאשׁ,

גֵּאֶה עַל קַו-גִּהוּץ מֻשְׁחָז שֶׁל מִכְנְסֵי מַדָּיו,

וְקִפּוֹדֵי-שַׂעֲרוֹתָיו קוֹפְצִים בָּרוּחַ,

וְהוּא הוֹלֵךְ-פּוֹחֵז עַל-גַּב שָׁטִיחַ שֶׁל חוֹלוֹת,

“לֹא, אַל תָּרוּץ כָּל-כָּךְ…” שׁוֹאֶלֶת הִיא אֵין-נְשִׁימָה,

בְּאֹשֶר פְּרִי נִבְקָע מֵאַדְמוּמִית עַצְמוֹ,

“אֵין זְמַן”, מַפְשִׁיל קוֹלוֹ לַאֲחוֹרָיו וְרָץ

לְמַעַן יַסְפִּיק,

הוֹלֵךְ וְרָץ לְאֹרֶך קַו הַיָּם הַסַּכִּינִי,

“אָמַרְתִּי לָךְ… אֵין זְמַן… כְּבָר סוֹף-חֻפְשָׁה…”

צוֹעֵק אֵלֶיהָ מֵרָחוֹק

וְרָץ מַהֵר

עַל-גַּב שָׁטִיחַ מְצֻיַּץ אַצּוֹת וְקַשְׂקַשֵּׂי דָגִים

וּמְרֻשְׁרָשׁ בְּקוֹנְכִיּוֹת,

דּוֹמֶה, רְצוֹן הַחוֹל, רְצוֹן הַיָּם, רְצוֹן הָאוֹר

לָשֵׂאת עַל גַּלְגַלֵּי הַקּוֹנְכִיּוֹת אֶת כָּל הַקַּיִץ לַח-הַנְּחִירַיִם,

לָשֵׂאת אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת-מִבְטָח,

וּלְהוֹתִיר רַק נַעַר מְגֹהַץ-מַדִּים וְקִפּוֹדִי-הָרֹאשׁ הָרָץ וְרָץ,

וּלְהוֹתִיר רַק נַעֲרָה קְטַנָּה-אֲפַרְסֵקִית הָרָצָה-רָצָה

עִם צְרוֹר סְפָרִים פַּהֲקָנִים בַּתִּיק

בִּטְוַח-הָעַיִן

בֵּין בֵּית-הַסֵּפֶר וְהַכְּחוֹל

לְקוֹל צִלְצוּל,

עַד הַגִּיעָם אֶל יוֹם אוֹקְטוֹבֶּר קַר –

לַהֲפֹךְ אֶת הַתְּמוּנָה לְזִכָּרוֹן בִּלְתִּי-זוּגִי.

---

כמו עריק

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּמוֹ עָרִיק. יוֹשֵׁב, קוֹרֵא בְּבֵית-קָפֶה,

תּוֹלֵשׁ קוּרֵי-שֵׁנָה, נִדְמֶה, שׁוֹקֵד עַל נְיָרוֹת

כִּבְמִשְׂרָד. נִכְנָס חַיָּל. רוֹאֶה? לֹא נוֹחַ חוֹלְמָנִית

לָשֶׁבֶת בְּבֵית-קָפֶה לְעֵת חֵרוּם. תְּנוּעַת הַיָּד

מֵאֲפִילָה עַל הַדַּפִּים, עַכְשָׁו שׁוֹתְקוֹת

הַמּוּזוֹת אֶל-נָכוֹן… גַּם זֹאת בּוּשָׁה… צָרִיךְ

תּוֹעֶלֶת לְהָבִיא… וְשֶׁמָּא תְרוּמַת-דָּם?… לֹא, לֹא

בְּשִׁיר… כִּי בְּמוֹפֵת צְבָאִי…

שְׁתִיקָה. וְאַתָּה קָם, סוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת. בּוֹרֵחַ?

וְנִים-לֹא-נִים נִכְנָס אֶל בַּיִת

דְּמוּי סִפְרִיָּה. עַל קִיר יָשָׁן

זָע כֶּתֶם אוֹר כְּמוֹ כֶּתֶם עַל-גַּב סֵפֶר,

קִיר מְקֻוְקַו-שׁוּלַיִם,

וְכְסֵפֶר מִתּוֹךְ כִּיס – הַזְּמַן נִשְׁמָט.

---

כל יום הרדיו

מאת

איתמר יעוז־קסט

כָּל יוֹם הָרַדְיוֹ, כָּל יוֹם הָעִתּוֹנִים

וּכְאֵב הַמֻּסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי בְּגָדֶיךָ;

כָּלוּא בַּחֲדָשׁוֹת כְּמוֹ בִּכְתֹנֶת-כְּפִיָּה

מִתּוֹךְ בֵּיתְךָ אַתָּה צוֹפֶה לַגֶּשֶׁם,

וְקַר, אִילָנוֹת חֲשׂוּפֵי-עֲצַבִּים

בְּדַאֲגַת-תָּמִיד לְשֵׁמַע צְפִירוֹת-פֶּתַע

שֶׁל אַמְבּוּלַנְס אוֹ אַזְעָקָה אֲוִירִית,

כָּאן חַיִּים בְּנֵי-אָדָם כְּמוֹ בְּמִיגְרֶנָה

שֶׁל גּוֹרָל, בֵּין רַדְיוֹ וּבֵין עִתּוֹנִים

לְמַגַּע חֲדָשׁוֹת הַמְדַבֵּק כְּעֵין חֹלִי,

עֵת כֶּלֶא הַשִּׂיחוֹת פָּתוּחַ מִכָּל צַד:

“יִהְיֶה טוֹב?”

“מָה אָמַרְתָּ?”

חֹרֶף.

---

מוטיב חוזר

מאת

איתמר יעוז־קסט

בַּגֶּשֶׁם הַגּוֹלְמָנִי לִלְכֹּד יוֹם

וְהוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, רַק שֶׁקֶט

שֶׁל סוֹף הַמִּלְחָמָה, בְּעוֹד דּוֹלֵק

אוֹר הַסְּפָרִים בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ,

וּלְרֶגַע

אַתָּה נִרְכָּן-נִרְדָּם עַל הַסְּפָרִים,

קוֹרֵא:

"וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ

אַרְבָּעִים שָׁנָה", –

כֹּה טוֹב

לִישֹׁן

לְאוֹר סְפָרִים

בַּגֶּשֶׁם הַגּוֹלְמָנִי שֶׁמֵּעָלֶיךָ.

*

---

קטע מתוך עדוּת עם הערות אישיות

מאת

איתמר יעוז־קסט

"… ככה מתו כולם באמונה, כי לא השאירו אחריהם נפש חיה

למשוך בעול הרומאים. ובכל זאת נסתרו מפניהם:

אשה זקנה אחת ואשה אחרת ממשפחת אלעזר,

אשר נפלאה מיתר הנשים בתבונתה ובלימודיה,

ואיתן יחד עוד חמישה ילדים,

כי התחבאו בצינורות המוליכים את המים אל העיר,

בעת אשר יתר האנשים

שמו את לבם לשחוט את קרוביהם…"

(מתוך “מלחמות היהודים”

מאת יוסף בן-מתתיהו)

מה שמעסיק אותי בסיפור מצדה

אינו נאומו של בן-יאיר

ואף לא מחנה הרומאים,

אלא גורלם של חמשת הילדים

שהתחבאו בעת ההתאבדות ההמונית

וניצלו

– כפי העדוּת –

האם החמישה, כעבור שנים,

הירבו לספר את המעשה הנורא באזני הזולת

או שמא שקעו בשתיקה,

ועת כי נשאלו על-אודותיו – האמנם מיהרו להסב את השיחה

לנושא אחר?

ואימתי חדלו חיצים וחרבות להופיע בחלומותיהם?

דוּ־שורש

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

מַתיך הזהויות 1974–1980

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַתיך הזהויות 1974–1980

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

דו־שורש

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליעקב בסר

– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי

לְפֶתַע

לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,

בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ

כְּמוֹ אָדָם.

כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי

צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן

בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,

וְחַם מִדַּי הָיָה

אוּלָם הָרֵיחַ

הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה

וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב

רָאִיתִי נָהָר

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בְּאֶמְצַע הָעִיר –

חַי

אָדָם

לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,

וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,

יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,

אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.

---

דו־שורש

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליעקב בסר

– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי

לְפֶתַע

לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,

בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ

כְּמוֹ אָדָם.

כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי

צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן

בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,

וְחַם מִדַּי הָיָה

אוּלָם הָרֵיחַ

הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה

וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב

רָאִיתִי נָהָר

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בְּאֶמְצַע הָעִיר –

חַי

אָדָם

לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,

וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,

יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,

אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.

---

חפירה לילית

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הָאֲדָמָה

לָרֶדֶת אֶל מְעֵי הָרְחוֹב

לְאוֹר פָּנַס־הָרוּחַ –

נִמְשְׁכוּ עֵינַי מַטָּה־מַטָּה

אֶל שְׂרִידֵי הָאֲבָנִים

וְהָיִיתִי כְּאָדָם הַמְּבַקֵּשׁ אַחַר כְּתֹבֶת נִשְׁכַּחַת;

וְאוּלָם הָאֲבָנִים אֲפֹרוֹת עַד אֵין־סִימָן,

וַאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בָּרְחוֹב הַזֶּה

עָשׂוֹר שָׁנִים שֶׁל הֶרֶף־עַיִן בִּלְבַד –

וּבְעוֹד פַּטִּישֵׁי־הָאֲוִיר הַלֵּילִיִּים הֶעֱמִיקוּ־חֲפֹר

הָיְתָה שְׁאֵלַת שַׁיָּכוּתִי מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

כְּמוֹ צֵל הַיָּד הַמַּחְזִיקָה אֶת פָּנַס־הָרוּחַ

תּוֹךְ נַעֲנוּעִים.

1976

---

אֶלגיית קרית־שאול

מאת

איתמר יעוז־קסט

לזכר אהרון אַבַּדי

שָׁנִים לֹא הָיִיתִי פֹּה,

וְלוּלֵא שֶׁלֶט הָרְחוֹב, סָפֵק אִם הָיִיתִי מַכִּיר אֶת הַבַּיִת

אַף כִּי נָהַגְתִּי לְהַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ,

עוֹבֵר בֵּין הָעֵצִים שֶׁבְּרֵאשִׁית צְמִיחָתָם וּבֵין שְׁתִילֵי הַפְּרָחִים

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה שֵׁם לְכַנּוֹת לָהֶם;

              אֶלָּא שֶׁבְּבוֹא הַקַּיִץ

הָיְתָה כְּתֹנֶת־כְּפִיָּה חַמְסִינִית נִמְתַּחַת עַל כָּל הַנּוֹף הַשִּׁכּוּנִי,

בְּעוֹד הַקִּירֹות מְרַטְּטִים בְּטֵרוּף־שֶׁל־חֹם,

מֻקָּפִים צִמְחִיַּת־זֵעָה.

אוּלָם, לִפְנֵי חֳדָשִׁים־כַּמָּה שׁוּב נִתְעֵיתִי לִשְׁבִיל זֶה

וּבְעַל־כָּרְחִי הֵסַבְתִּי מַבָּטִי לְעֵבֶר דֶּלֶת־הַכְּנִיסָה

בָּטוּחַ כִּי אֶת פָּנָיו־שֶׁלוֹ אֲנִי רוֹאֶה

נִצְמָדִים אֶל זְכוּכִית הַחַלּוֹן, מֵעֵבֶר לִשְׁעַת הָעֶרֶב הַמְטַפְטֶפֶת

וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים בִּי בַּחֲשַׁאי;

            חַשְׁתִּי שֶׁמֶץ מוּסַר כְּלָיוֹת

כְּאִלּוּ בִּי בִּלְבַד הָאָשָׁם

עַל הַנִּתּוּק בֵּינֵינוּ, וְעַל כִּי זְמַנִּי דּוֹחֵק תָּמִיד

אֶלָּא שֶׁשִׂפְתֵּי הַחֹשֶׁךְ כְּבָר גָּמְעוּ אֶת הַמַּרְאֶה

וַאֲנִי הֵחַשְׁתִּי צְעָדַי,

בֵּין הָעֵצִים שֶׁבֵּינָתַיִם צָמְחוּ לְתוֹךְ הֲוָיָתָם רַבַּת־הַשֵּׁמֹות

מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּמִּשְׁעוֹל הַפּוֹרֵחַ לְעֵבֶר הַקַּיִץ – –

מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה

בְּצַעַד אִטִּי,

כְּמִי שֶׁמְּפַנֶּה מַחֲשָׁבוֹת יְשָׁנוֹת מִדַּרְכּוֹ –

הַאִם זֶה רֵיחַ הָאֲבֵלוּת הָעוֹצֵר בִּי?

בָּרְחוֹב שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת

כְּבָר הוֹלֵךְ וְנִקְבָּץ הַקָּהָל,

אִישׁ אִישׁ עִם חֲפָצִים שׁוֹתְקִים תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ,

וּמְאֻבָּנִים לְפֶתַע

כְּמוֹ בַּעֲלֵי־חַיִּים שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד סָמוּי וְהִקְפִּיא אֶת נְשִׁימָתָם

לְמֶשֶׁךְ שְׁעַת עֲמִידָה מוּל מְכוֹנִית הַחוֹנָה בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ

עִם דֶּלֶת פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, עַד כִּי נִתָּן לְהָצִיץ אֶל הַבַּר־מִנַּן

הַשּׁוֹכֵב מְקֻשָּׁר יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּתַכְרִיכָיו,

וְהוּא מֻפְקָר כֻּלּוֹ לְסִפּוּרֵי חַיָּיו הַנִּדְחָקִים סְבִיבוֹ

בְּכֹחַ מִלִּים זָרוֹת הַפּוֹלְחוֹת אֶת הָאֲוִיר בִּנְעִימָה שֶׁל הֶעָרוֹת־אַגַּב

וְהעוֹמְדוֹת לְהַפְקִיעַ אֶת הַגּוּפָה מֵרְשׁוּת־הַחַמְסִין; –

וּפְנֵי הַמֵּת מַכְפִּילִים עַצְמָם וּמְרַחֲפִים מִזּוּג עֵינַיִם אֶל זוּג עֵינַיִם

כְּמְבַקְּשִׁים אַחַר תַּדְמִיתָם הַסּוֹפִית

בְּזִכְרוֹן שְׁנֵי מִנְיְנֵי בְּנֵי־אָדָם, שֶׂתּוֹדָעַת אִי־צְעִירוּתָם קוֹפֶצֶת עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

וְהַמַּמְתִּינִים לְהִשָּׁמַע קוֹלוֹת הַזִּמְרָה הַמּוֹנוֹטוֹנִית – –

רַק הָעֵשֶׁב הֶחָרוּךְ לֹא הִשְׁתַּנָּה פֹּה,

וְאוּלַי גַּם פְּנִים הַבַּיִת שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא לָבוֹא בְּצֵל קוֹרָתוֹ כָּעֵת,

אַף כִּי עָבַרְתִּי פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת אֶת סִפּוֹ:

חַיָּל צָעִיר שֶׁהַמַּדִּים קָשִׁים לְגוּפוֹ

וְגַם נוֹף הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה עַל הֲוָיָתוֹ מֵעִיק

כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁלֹּא נִתְפַּר עַל־פִּי הַמִּדָּה;

            אַךְ כָּאן – מִקְלַט־מְעַט

מִפְּנֵי רְתִיחַת כּוּר־הַהִתּוּךְ שֶׁל הַקַּיִץ

עֵת עִרְבּוּבְיַת הַמַּרְאוֹת מְבַעְבַּעַת כִּבְהַרְדָּמָה הִפְּנוֹטִית לְשֵׁם הִשְׁתַּנּוּת:

עִיר־לִיפְטִים הַשּׁוֹקַעַת אֶל הָעֶרֶב הַמַּהְבִּיל

בִּקְצֵה הַחוֹלוֹת, עִם קִירֹות בּוֹהֲקִים כְּעֵין שְׁלָדִים שֶׁל חַיּוֹת־עֲנָק

אֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ יוֹמָם כִּלְתָה אֶת בְּשָׂרָן עַד תֹּם,

וְדַיָּרֵי הַבָּתִּים שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם, מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים אֶל רַחַשׁ יַתּוּשִׁים זָר

בְּעֹוד נוֹפִים עֲצוּמֵי־עֵינַיִם בּוֹקְעִים מֵהֶם,

וְהֵם בְּגוֹן הַשֶּלֶג, בְּגוֹן הַנָּהָר וּבְגוֹן הַתַּפּוּחַ וְעִם זֹאת עֲשֵׁנִים עַד חֶנֶק,

ועוֹד הַגּוּף מִתְקַשֶּׁה לְהִמֵּס בְּתַרְוַד הָעֲנָקִים שֶׁל לַיְלָה יָם־תִּיכֹוִני מְלֹהָט – –

בְּפֶתַח “אֹהֶל מוֹעֵד לְכָל חַי” –

אֵין אִישָ שָׂם לֵב לִצְלִיל הַקֻּפְסָאוֹת הַמַּדִּיפוֹת אֶת רֵיחַ הַכִּלָּיוֹן

                בְּעוֹד הַקָּהָל

אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ עֲזִיבוּתוֹ, מְצַפִּים לִקְרִיאַת שֵׁם הַנִּפְטָר בְּרַמְקוֹל

וְעוֹשִׂים אֶת חֶשְׁבּוֹן־נַפְשָׁם בְּחָפְזָה בִּדְבַר שְׁנוֹת־אַרְכָּה

שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם לְלֹא־הֶסְבֵּר, בִּמְקוֹם לִהְיוֹת זִכְרוֹנוֹת עָשָׁן מִתְפַּזְּרִים;

וְכֹה מְנֻגָּדִים הֵם כָּעֵת לְנוֹף זֶה כְּאִלּוּ לָבְשׁוּ אֶת פְּנִימִיּוּתָם בְּתֹוֹר בֶּגֶד עֶלְיוֹן,

בְּנֵי עֵדָה הוֹלֶכֶת וְגוֹוַעַת תַּחַת הַשֶּׁמֶש הַמְּיֻזַּעַת שֶׁל יוֹם־שִׁשִּׁי הוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר,

בְּעוֹד הַדַּרְשָׁן סוֹפֵר לַנִּפְטָר וּמַשְׁמִיעַ מִלִּים לוֹעֲזִיּות,

לְמַעַן יָבִין הַקָּהָל כֻּלּוֹ אֶת שִׁבְחֵי הַבַּר־מִנַּן;

וְאַחַר־כָּךְ – אֲלוּנְקָה הַמִּטַּלְטֶלֶת לְאֹרֶךְ מִשְׁעוֹלֵי בֵּית־הָעַלְמִין בִּידֵי רֵעִים אֲחָדִים

וַאֲלוּנְקָה הַקְּרֵבָה וּבָאָה מִנֶּגֶד, דּוֹמֶה דּוֹבְרוֹת נִפְּגָּשׁוֹת עַל שְׂפַת הָאַיִן וּמְאוֹתְתוֹת זוֹ לְזוֹ.

הָלוֹךְ וּפָסוֹעַ עַל־פְּנֵי קְבָרִים מֻכָּרִים: אָב, דּוֹד וּקְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה רְחוֹקִים

אֲשֶׁר הִגְּרוּ אֶל חֵיק הָאָרֶץ לִהְיוֹת עוֹלִים־חֲדָשִׁים שֶׁל מָוֶת, שָּרָשִׁים בְּנֵי־קְיָמָא,

וְהֵם סְמוּכִים כָּל־כַּךְ לְבוֹר זֶה הַנִּפְעָר עַכְשָׁו לְרַגְלַי; –

וּכְבָר סוֹתְמִים אֶת הַגּוֹלֵל בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים

בִּמְיֻמָּנוּת גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה,

אַף כִּי מַרְאֵה הַגְּוִיָּה הַמֻּטֶלֶת עַל קַרְקָעִית

הַבּוֹר־בְּלֹא־אָרוֹן

עוֹד מֵעִיר אֶת זֵכֶר הַחַלְחָלָה שֶׁבְּלֵב הַנַּעַר מִנִּי־אָז, עֵת הוֹבִיל אֶת אָבִיו־מוֹלִידוֹ לִקְבוּרָה

וּפַחַד עֶרְיַת־הָאֲדָמָה קָפַץ עָלָיו עַד כְּדֵי עֲוִיתוֹת קִיא – –

וְאוּלָם, רַק שֶׁקֶט מְאֻבָּק תָּלוּי כָּעֵת בַּאֲוִיר הַקַּיִץ הַזָּהֹב־אָבֵל,

וְאַף לֹא בֶּכִי רָם מִדַּי,

חוֹזְרִים מְלַוֵּי־הַמֵּת בִּשְׁבִילִים צְדָדִיִּים לְעֵבֶר שַׁעַר בֵּית־הָעַלְמִין

לְבַל יֵאָלְצוּ לַעֲבֹר פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ (כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם),

אַךְ בּוֹרְחוֹת הָעֵינַיִם מִן הַשּׁוּרָה

כִּמְבַקְּשׁוֹת לַעֲשׂוֹת אֵבֶל־יָחִיד לְעַצְמָן

וְלוֹמַר:

יהי זכרך ברוך – – –

*

הֲלִיכָה שׁוֹתְקָנִית –

הַבּוּגֶנְוִילֵיָה מְנַעְנַעַת בְּפַעֲמוֹנֶיהָ וּמְפִיקָה צְלִיל דַּק־דַּק,

בַּת־לְוָיָה לָרוּחַ הַמְּכוֹפֶפֶת עֲנָפִים רָפִים עַל לוּחוֹת־הַשַּׁיִשׁ

לְהַסְתִּיר שֵׁמוֹת וְאַרְצוֹת־מוֹצָא –

מֵעֵבֶר הָעִיר

בִּסְחַרְחָרָה נוֹפֵל הָאוֹר עַל הַשַּׁעַר

וּבֵית־הָעָלְמִין נוֹטֶה עַל צִדּוֹ

עַד כִּי כָּל צוּרוֹת הַקֵּץ מִתְעַרְבְּבוֹת;

יָד נִשְׁלַחַת כְּדֵי לִקְטֹף

מִשִּׂיחַ הַמַּעֲמִיק יוֹנְקוֹתָיו מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַגּוֹלֵל

אַךְ נֶעְצֶרֶת:

אֶפְשָׁר, דַּם־הַהֲגִירָה שֶׁנָּגַע בְּסִיבֵי הַצֶּמַח

עוֹדוֹ צוֹבֵעַ – –

מִתְעַרְבְּבִים יָשָׁן וְחָדָשׁ –

כָּל עֵץ רַב־טַבָּעוֹת הוּא אִילַן־יֻחֲסִין לְבַר־מִנַּן

בְּקִבּוּץ־גָּלֻיּוֹת זֶה שֶׁל מֵתִים;

יוֹצֵאת הָרוּחַ

וּמְגַלְגֶּלֶת חַלּוּקֵי־אֲבָנִים עַל הַגּוֹלֵל,

בְּעוֹד נִיעַ הָעֲנָפִים כְּמוֹ רוֹשֵׁם צֹפֶן תַּת־קַרְקָעִי בָּאֲוִיר;

אוּלָם,

זֶה הָעוֹמֵד מוּל קֶבֶר אָב

וּבוֹהֶה אֶל שְׁמוֹ הַיָּשָׁן עַל לוּחַ־הַשַּׁיִש

מָה עוֹד נוֹתַר בּוֹ

מִן הֶעָבָר

לְבַד מִן הַצֹּרֶךְ לָשׁוּב וְלִשְׁאֹל:

“”מָה עוֹד נוֹתַר מִכֹּל שֶׁהָיָה?" – –

                וְהָעֲצָמוֹת

                הֵיכָן הֵן?

                אוֹ כָּל קִשְׁרֵי הַבָּשָׂר

                נוֹשְׁרִים

                בְּהִסּוֹב הָאֲדָמָה עַל צִירָהּ? – –

רַק קֶבֶר אָב – וְלא קֶבֶר אָבוֹת,

וּכְבָר מְאֻחָר –

בְּשׁוּלֵי הַחֻלִּין שֶׁל שָׁבוּעַ מַצְהִב וְהוֹלֵךְ

עַל־פְּנֵי עִיר שְׁדַּי לָהּ בַּאֲוִיר הַשְּׁפֵלָה

וּבְרֵיחַ הַיָּם; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

פֹּה עוֹצֵר יוֹם־הַשִּׁשִּׁי לְכָל יְמוֹת לוּחַ־הַשָּׁנָה

בְּצִפִּיַּת־תָּמִיד לְחַג,

בְּעוֹד הַמֵּתִים שׁוֹכְבִים בְּהַפְנָיַת־רֹאש

לְעֵבֶר עִיר־שֶׁל מַעְלָה,

הַרְחֵק מִן הַחַשְׁמַל הַגָּבוֹהַּ שֶׁלַבָּתִים מִסָּבִיב;

            אֶת הַשַׁעַר יִנְעֲלוּ עוֹד מְעַט,

וְהָאִישׁ הַפּוֹסֵעַ לְ­ֹאֹרֶךְ הַשְּׁבִילִים

יַחְשֹׁשׁ לְהִלָּכֵד בֵּין חוֹמוֹת הָעַלְמִין, כְּמוֹ יֶלֶד,

אַף שֶׁרוּחוֹת־הָרְפָאִים מְגִיחוֹת רַק מִן הֶעָבָר

הַמִּתְפּוֹרֵר בְּצֵל שָׁרְשֵׁי הָבּוּגֶנְוִילֵיָה הַלֵּילִית,

בֵּין זֶהֻיּוֹת גְּנוּזוֹת –

עִם בּוֹא כָּל הֲגִירָה אֶל קִצָּהּ.

1980

---

בחינה עצמית

מאת

איתמר יעוז־קסט

א. אי־נסיעה

לְאַרְצוֹת־חוּץ

לֹא אֲנִי הַנּוֹסֵעַ מִדֵּי קַיִץ

בִּי

לֵדָה־מֻטְעֵית מַצְמִיחָה שָׁרְשֵׁי אֲדָמָה וַאֲוִיר

לְהֵאָחֵז

בִּרְחוֹבוֹת קְשֵׁי־נְשִׁימָה

מְטַפַּחַת אֶת תַּסְבִּיךְ־הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה

שֶׁל אִי־נְסִיעָה מַתְמֶדֶת,

אֶת הַפַּחַד

פֶּן יִמּוֹג הַבַּיִת בְּהֵעָדְרִי,

וּלְעֵת שׁוּבִי מֵהַרְדָּמָה קֵיצִית

אֶמְצָא־לֹא אֶמְצָא

עַל תִּלּוֹ אֶת הַבַּיִת –

כּמוֹ תַּן לֵילִי הַמְּרַחְרֵחַ

אֶת חֶפְצֵי קִיּוּמוֹ הַמִּתְגּוֹלְלִים סָבִיב.

ב. הברחת־גבול

אַף־עַל־פִּי־כֵן,

יֵשׁ וְתוֹקֵף עָלַי בֻּלְמוּס הַנְּסִיעָה

וּבְדִמְיוֹנִי אֲנִי אוֹרֵז אֶת חֶפְצֵי הַבַּיִת הַהֶכְרָחִיִּים

לְעֵינֵי מְנוֹרַת־הַקְּרִיאָה הַפְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה

וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

כְּדֵי לִבְחֹן אֶת שַׁיָּכוּתִי;

מַקִּיף אוֹתִי לַיְלָה, שֶׁל מַבְרִיחֵי־גְבוּלוֹת,

בּעוֹדִי מְהַלֵךְ לְבַדִּי לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ הֶעָזוּב

כְּמִי שֶׁחוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת בְּלִבּוֹ לַחְמֹק לְאֶרֶץ־נֵכָר,

כְּמִי שֶׁבֵּיתוֹ שָׁקַע מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ –

וְהַכְּבִישׁ סוֹבֵב עַל צִיר הַחֹשֶׁךְ,

רֵאשִׁית וְאַחֲרִית מִתְעַרְבְּבוֹת –

אֵי־מִי קוֹרֵא אֵלַי:

אַתְּ הַהוֹוִית אוֹ אַתְּ שֶׁיָּכֹלְתְּ לִהְיוֹת עָבָר,

עַד כִּי תָמֵהַּ אֲנִי –

   מָה הָאֹזֶן עָלַי לִפְקֹחַ וּמַה הָאֹזֶן עָלַי לֶאֱטֹם

עַל חוּט הַלַּיְלָה הַמָּתוּחַ בִּי עַד לְהִתְפַּקֵּעַ;

אַתְּ נִרְדֶּמֶת, עִם סֵפֶר בַּיָּד,

וַאֲנִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה עוֹרֵךְ גָּלוּת

כְּדֵי לִבְחֹן אֶת שַׁיָּכוּתִי.

---

שתיקות

מאת

איתמר יעוז־קסט

לבת־דודי אליזבט ז"ל

כְּבָר הִתְפּוֹרְרוּ הַסְּפָרוֹת עַל זְרוֹעָהּ

כְּמוֹ כְּתוֹבוֹת־הַקַּעֲקַע שֶׁעַל זְרוֹעוֹת הַמַּלָּחִים;

– שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה גָזְרָה אֵלֶם עַל סִפּוּר הַסְּפָרוֹת שֶׁעַל זְרוֹעָהּ, הַמַּתְחִיל בְּ־A

לְמַעַן תּוּכַל לִחְיוֹת אֶת הַכָּאן־וְהָעַכְשָׁו

בְּצֵל הַיָּם, הַבַּיִת וְהַיְּלָדִים,

וְאִם הַסְגִּירָה עָצְמָהּ מִדֵּי פַּעַם

הָיָה זֶה רַק כְּעֵין הֶסֵּט מִקְרִי שֶׁל הַשַּׁרְווּל;

וְכָעֵת חָמֵשׁ סְפָרוֹת נְטוּשׁוֹת מְסָרְבוֹת בְּמֹחִי

לָשׁוּב אֶל שְׁתִיקַת לוּחַ־הַכֶּפֶל.

---

קינת אמי באלמנותה

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִמְעַמְתִּי הָאוֹר

וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן הֵזַזְתִּי

מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה,

לְסַכְסֵךְ בֵּין מַרְאוֹת הַחֶדֶר,

רַק אֶת בְּגָדֶיךָ

חָשַׁשְׁתִּי לַעֲקֹר מִתּוֹךְ הָאָרוֹן,

וְכַדֶּלֶת עַל צִירָהּ

                הַיָּמִים סוֹבְבִים.

עַכְשָׁו,

בְּעוֹנַת גֶּשֶׁם וּנְשִׁירָה זוֹ,

עֵת צְלָלִיּוֹת נוֹקְשׁוֹת עַל עֶצֶם וָעוֹר,

עוֹדֶנִּי חוֹשֶׁשֶׁת לְהָקִיץ לְמַרְאֵה מִשְׁכָּב נֶעֱזָב

וּצְמִיחַת צִפָּרְנַיִם וְזָקָן

דִּמְיוֹנִיִּים.

אַךְ בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה,

בְּשָׁלְחִי יָד לִגְלוּלוֹת־הַשֵּׁנָה וּלְכוֹס־הַזְּכוּכִית

כְּבָר לֹא הִתְנַצְנְצוּ פָּנֶיךָ

בְּטִפּוֹת הַמַּיִם הַנּוֹפְלוֹת אַרְצָה.

כִּי הֲרֵי

אֶת דְּמוּתְךָ כָּלָאתִי אַךְ לַשָּׁוְא,

וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן הֵזַזְתִּי לְחִנָּם,

בּוֹחֶנֶת מַמָּשׁוּתְךָ

מִחוּץ לִתְמוּרַת הָרָהִיטִים;

בְּחֶדֶר זֶה

הַנָּעוּל עַל שֶׁבַע שְׁנוֹת אַלְמוֹן,

בּוֹ קָבַרְתִּי אוֹתְךָ לְלֹא אֶבֶן־מַצֵּבָה,

לְמַעַן תִּנְשֹׁם

מִבַּעַד לִבְשָׂרִי בִּלְבַד.

לִבְּךָ

בִּנְכָלִים הִקְדִּים־צֵאת

בְּהוֹתִירוֹ אֶת הָרָהִיטִים

מֵאֲחוֹרָיו,

וּתְמוּנָתְךָ שֶׁעַל הַשֻׁלְחָן

מַכָּה בִּי

שִׁבְעָתַיִם

בַּחֹרֶף הַצְּהַבְהַב,

עֵת רוּחַ הָרְחוֹב מְנַעֲנַעַת

וִילוֹנוֹת אִלְּמִים.

אַךְ הַיּוֹם

שׁוּב אָמַרְתִּי: אֶפְתַּח אֶת דֶּלֶת אֲרוֹנְךָ

וְאֶשְׁטַח אֶת בְּגָדֶיךָ עַל־גַּב רָהִיטֵי הַחֶדֶר,

כִּסֵּא מוּל כִּסֵּא;

אוּלַי תַּפְתִּיעַ אוֹתִי מִן הַמִּסְתָּרִים

וּמִקִּפְלֵי מִכְנָסֶיךָ יִנְשְׁרוּ גַּרְגְּרֵי־הֶעָפָר;

אוּלָם, בְּפָרְשִׂי אֶת כְּלֵי־הַלָּבָן עַל מִטָּתִי:

אֶת טְבִיעַת גּוּפְךָ לֹא רָאִיתִי.

הָאוֹר

כְּקֹדֶם

דָּלַק בְּצָהֹב – וּמוּל הַחַלּוֹן

רוּחַ הַחֹרֶף נִעְנְעָה אֶת עֵץ־הַגּוּיָאבָה

עִם שְׁלַל צִפֳּרֵי עֶרֶב

נִמְלָטוֹת,

עָלָה בְּאַפִּי

        רֵיחַ נָהָר.

רְאֵה,

רַק אֶצְבָּעוֹת שֶׁל שְׁכֵנִים מַקִּישׁוֹת כָּעֵת

עַל קִירוֹת הַחֶדֶר

וְעַל מִצְחִי

בְּנֵטֶף זֵעָה זוֹרֵחַ קַיִץ;

וּמְחַכָּה אֲנִי,

לְשׁוּב הַחֹרֶף מְחַכָּה אֲנִי,

מוּל צַהֲבוּת הַשֶּמֶשׁ הַפּוֹשָׂה עַל פָּנַי

כְּסִימָנֵי־חֹלִי.

---

כד האפר

מאת

איתמר יעוז־קסט

כד של אפר עמד בחדרה של אמי

מַדּוּעַ אֵינֶנִי יָשֵׁן?

הַשְּׁאֵלָה רַק מְעִירָה אוֹתִי,

אוּלַי הַחוּץ –

כַּדּוּר אָפֵל

הַמַּמְתִּין בַּחַלּוֹן,

וְקוֹלוֹת־קְרִיאָה

הַמַּרְעִידִים הֵנָה וָשוֹב אֶת לֵיל־דֶּצֶמְבֶּר – –

*

הַאִם זֶה אֶמְצַע הַחֶדֶר?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה – כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְרַעַשׁ לֹא־צָפוּי,

אוֹ שֶׁמָּא עֵר אֲנִי מֵרֵאשִׁית הַלַּיְלָה, וְרַק אִבַּדְתִּי אֶת הַכִּוּוּן,

אַף שֶׁגּוֹרֵר הָיִיתִי אֶת עַצְמִי לְעֵבֶר הַמִּטָּה, שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת, וְהַדֶּלֶת, הֵיכָן הַדֶּלֶת?

וּמַהוּ עִפְעוּף־אוֹר זֶה עַל־פְּנֵי הַחֶדֶר, עַד כִּי הַכֹּל רוֹעֵד מִסָּבִיב,

עִפְעוּף כְּשֶׁל מַחֲשָׁבָה הַנִּתֶּזֶת לְפֶתַע וּפוֹגַעַת בְּחֵפֶץ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים;

כַּד זָעִיר, עִם קֹמֶץ עָפָר בְּחַדְרָהּ שֶׁל אִמִּי, וְהַכֹּל מַרְעִיד כָּעֵת וּכְמוֹ מִטַּלְטֵל;

וְכִי קֶרֶן אַחַת שֶׁל מַחֲשָׁבָה דַי בָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיג אוֹתִי שׁוּב עֵירֹם־וְעֶרְיָה

מוּל הִשָּׁנוּת אֵיזֶה חֲלוֹם־רַע, אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת כָּל גּוּפִי, שָׁנִים הַרְבֵּה

קֹדֶם לָכֵן

וַאֲנִי בְּוָאקוּם־הָעוֹלָם,

        בְּתוֹכְכֵי מַחֲנֵה־עֲרָפֶל,

                    עַל כַּף־יָדוֹ שֶׁל חֹרֶף –

הוּא מַצַּב־הָעֵרוּת שֶׁמִּחוּץ לִתְמוּרוֹת הַזְּמַן, הָאוֹרֵב לִי מִדֵּי עֲצִימַת־הָעֵינַיִם?

*

וְאוּלַי זֶה לֹא אֲנִי

הָעֵר,

עַל רֶקַע דֶּצֶמְבֶּר רֵיק מֵאָדָם,

וַאֲנִי רַק חוֹלֵם אֶת הַכַּדּוּר הַמִּתְאַפְלֵל

בַּחוּץ

וְאֶת קוֹלוֹת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹפְלִים בִּרְעָדָה,

עַל חֶדְרִי,

וְעַל חֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי – הַקּוֹרֵאת לִי מִבַּעַד לִשְׁנָתָהּ – –

*

כַּד זָעִיר

בְּמַעֲמַקֵּי אֲרוֹן־הַבְּגָדִים –

חַי אֶת שְׁתִיקַת מַלְבּוּשֵׁי הַגּוּף מִסְּבִיבוֹ וּמַעֲמִיד פְּנֵי חֵפֶץ מֵת

בְּחֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי;

“לֹא, אַל תִּפְתַּח,” הִיא אוֹמֶרֶת,

וְהַכַּד כְמוֹ מִתְבַהֵק לְרֶגַע, דּוֹמֶה מַזָּל־רַע חוֹלֵף בִּשְׁמֵי הַחֶדֶר,

עַד כִּי הַיָּד נְסוֹגָה בַּחֲשַׁשׁ־נְגִיעָה, כְּלִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

עֵת בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְנַתֵּץ לִרְסִיסִים אַת הַכַּד וּלְפַזֵּר לְכָל רוּח

אֶת קֹמֶץ הֶעָפָר שֶׁבּוֹ, עִם שְׁנֵי קְלִיעֵי הָרוֹבֶה – אֲסוּפִים מִבּוֹר־הַקֶּבֶר שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה

לְבַל תִּנָּעַצְנָה בּוֹ עֵינֵי הָאָסוֹן הַמְפַלְבְּלוֹת,

וְכָעֵת אֲנִי כְּמוֹ רוֹאֶה: אִמִּי מַצִּיבָה אֶת הַכַּד עַל הַשֻּׁלְחָן

וּמוֹסִיפָה: “כְּבָר עֵת כִּי יַעֲבֹר אֵלֶיךָ…”

בְּעֹוד הַכַּד – קַר וַחֲסַר־מִשְׁקָל כְּמוֹ חֵפֶץ קוֹסְמִי,

עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן, קוֹרֵן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר הַנֶּעֱזָב וְהוֹלֵךְ.

*

גּוֹרֵר עַצְמִי

בֶּחָלָל־הָרֵיק שֶׁל אִי־הַשֵּׁנָה,

מִן הַמִּטָּה אֶל הַכִּסֵּא.

סֵפֶר־הַקְּרִיאָה מִתְחַמֵּק מִן הַיָּדַיִם וְצָף הָלְאָה –

וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן

עֲזוּבַת כִּכָּר מוּאֶרֶת כְּמוֹ פְּלָנֶטָה בְּתוֹךְ לַיְלָה גָשׁוּם

וּלְלֹא הִשְׁתַּנוּת,

כְּמוֹ הָעֵינַיִם

הַמְּסָרְבוֹת לִשְׁכֹחַ אֶת עַצְמָן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

---

מצוד

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִתִּים

עוֹדֶנִּי מֻפְתָּע מוּל רְצוֹנֵךְ הַנִּפְרָד מִמֶּנִּי,

הַמֵּגִּיחַ כְּחַיָּה כְּפוּלַת־רָאשִׁים וְכַרְסְמָנִית מִסֵּתֶר הַבַּיִת,

רֹאשׁ אֶחָד הַחוֹשֵׁב עָלַי וְרֹאשׁ אֶחָד הַחוֹשֵׁב עָלַיִךְ,

וַאֲנִי עוֹרֵךְ מָצוֹד עַל דּוּ־חַי זֶה

הַתּוֹבֵעַ קִיּוּם בִּשְׁבִילֵךְ גַּם מִחוּץ לְמַעְגָלִי;

וְזִכְרֵי־מַרְאוֹת אֲצוּרִים בּוֹ

מִלִּפְנֵי בּוֹאִי

בֵּין הַחוֹלוֹת

לֹא אֲנִי שִׂחַקְתִּי בָּהֶם, יֶלֶד –

דְּמֻיּוֹת־פֶּתַע וְקִרְעֵי־קוֹלוֹת

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי

חֲבוּיִים בְּכָל אֲשֶׁר אַתְּ פּוֹנָה

וְטוֹמְנִים פַּח לְרַגְלַי –

כִּי

בְּעֵת שֶׁיָּדִי נָגְעָה בָּךְ

לָרִאשׁוֹנָה

– וְעַל גּוּפִי טֶרֶם יָבְשׁוּ צִבְעֵי הָאָרֶץ –

כְּאִלּוּ שָׁלַחְתִּי יָדִי

אֶל הַנּוֹף –

עַל צִדּוֹ הַנִּגְלֶה,

אַךְ מְקַנֵּא אֲנִי עֲדַיִן לְצִדּוֹ הַנִּסְתָּר;

עַל־כֵּן עָלַי לְהִתְכַּנֵּס בְּפִנַּת הַבַּיִת,

אוֹרֵב לְכָל מַחֲשָׁבָה זָרָה הַמְּאַיֶּמֶת לַחְמֹק מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ

כְּמוֹ חַיָּה עֲכוּרַת־עֵינַיִם וְכַרְסְמָנִית,

הַמְגִיחָה מֵעֵת לְעֵת מִסִּדְקֵי הָאֲדָמָה שֶׁתַּחַת קִיּוּמִי.

---

בית בלילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

לִפְעָמִים

הַבַּיִת כּוֹמֵס בְּתוֹכוֹ בַּיִת אַחֵר

עָשׂוּי חֲרָדוֹת וְהִרְהוּרֵי־לַיְלָה;

לְעֵת כָּזוֹ

ֹצַלְמֵי־אֱנוֹשׁ יָגִיחוּ מִפְּנִימִיּוּתֵנוּ

הַנּוֹטָה לִישֹׁן בְּשֶׁל הָעֲיֵפוּת,

וְהֵם מַקִּיפִים אֶת מִטָּתֵנוּ הַמֻּצַּעַת,

אוֹ יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹתֵינוּ בְּעוֹדָם לוֹבְשִׁים אֶת פָּנֵינוּ

הַמֻּסְתָּרִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם כֻּלּוֹ,

וְאֶת פְּנֵי קְרוֹבֵי־מִשְּפַּחְתֵּנוּ שֶׁאֵינָם עוֹד

וּמְשׂוֹחֲחִים עַל־אוֹדוֹתֵינוּ בְּרִמְזֵי־עֵינַיִם

תּוֹךְ צִפִּיָּה כִּי נֵרָדֵם כָּלִיל;

הֵם גַּם בּוֹדְקִים בִּמְקוֹמֵנוּ אֶת מַנְעוּל הַדֶּלֶת, אִם סָגוּר הוּא וְאִם פָּתוּחַ,

וְאִם אוֹר־הַחַשְׁמָל כָּבוּי בְּכָל הַחֲדָרִים,

אַחַר־כָּך מַאֲזִינִים בִּדְרִיכוּת לְקוֹלוֹת־שִׂמְחָה הָעוֹלִים מִצַּד הָרְחוֹב

וּלְמִלְמוּלֵי הַיְּלָדִים הַמְדַבְּרִים מִתּוֹךְ חֲלוֹם –

מְקַנְּאִים בָּנוּ עַל שֶׁעוֹד נוֹגְעִים אָנוּ זֶה בְּזוֹ תוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה

כְּאָדָם הַשּׁוֹלֵחַ יָד לְגוּף עַצְמוֹ.

---

פיתוי לילי

מאת

איתמר יעוז־קסט

אַתְּ כְּבָר יָשַׁנְתְּ

וּלְנִיעַ מְחוֹגֵי שְׁעוֹן־הַקִּיר

שָׁמַעְתִּי אֶת נְשִׁימֹות הַיְּלָדִים הַקְּצוּבוֹת,

וְרַק בַּסְּפָרִים שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן

עוֹד נִכְּרָה תְכוּנָה עַד פְּלִיאָה,

כְּעֵין דִּפְדּוּף עַצְמִי בְּקוֹל רַחַשׁ קַל,

כְּאִלּוּ חוֹשְׂפִים הַכְּרָכִים לְעֵינַי אֶת לֹבֶן גּוּפָם

מִבַּעַד לְמַעֲטֶה שֶׁל לְבוּשׁ צִבְעוֹנִי דָהוּי,

עַד כִּי בְּאִי־רָצוֹן הוֹשַׁטְתִּי יָד,

צִדַּדְתִּי מַבָּט –

וְהִנֵּה עָמְדוּ עָלַי סְפָרִים נִשְׁכָּחִים

לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָם,

נֶאֶבְקוּ עָלַי כְּרָכִים יְשָׁנִים בִּלְשׁוֹן־אִמִּי הַנִּדַּחַת

לְהָשִׁיב אַהֲבָתִי אֲלֵיהֶם,

לֶאֱחֹז בִּי

וּלְהוֹבִיל אֶת גּוּפִי לְעֵבֶר הַדֶּלֶת,

בְּעֹוד אַתְּ יְשֵׁנָה

הַיְּלָדִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם,

וּמִן הַחוּץ

רוּחוֹת קָרוֹת־מַגָּע עוֹלוֹת –

וַאֲנִי חוֹשֵׁש לְהַסְגִּיר עַצְמִי

בִּצְעָקָה,

כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה הַשָּׂפָה בָּה חוֹלֵם אֲנִי בַּלֵּילוֹת.

---

הבטחה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּבְתַצְלוּם מַעֲשֵׂה מוֹנְטַז':

מַחֲצִיתוֹ אִשָּׁה וּמַחֲצִיתוֹ שֹׁרֶשׁ עֵץ,

בִּקַּשְׁתִּי לָגַעַת בָּךְ,

לְיַד מַעֲקֵה הַטַּיֶּלֶת שֶׁלַּחוֹף;

פַּנָּסֵי בָּתֵי־הַקָּפֶה הִרְחִישׁוּ צְהֻבּוֹת וַאֲדֻמּוֹת

עַל־פְּנֵי אֲנָשִׁים עֲקוּרִים וְזָרֵי־לְבוּשׁ

אֲשֶׁר בָּהוּ אֶל הַמִּשְׁקָע

בְּתַחְתִּית הַסֵּפֶל שֶׁבְּיָדָם,

וְאַף הָאֳנִיָּה הָאַלְמוֹנִית

שֶׁהִטִּילָה קוֹל־נְהִימָה לְעֵבֶר הַמַּחְשַׁכִּים

הָיְתָה־כְּלֹא־הָיְתָה,

אַךְ הֵעִירָה בִּי אֶת אִי־בִּטְחוֹנִי,

כְּאִלּוּ הֵעִירָה אֶת תְּנוּדַת הַחוֹלוֹת לְרַגְלַי;

בַּנּוֹף הַגָּשׁוּם אוֹ הַחַמְסִינִי הַזֶּה

שֶׁטֶּרֶם יָדַעְתִּי כֵּיצַד לָגַעַת בְּגוּפוֹ,

הַבְטָחַת־שֹׁרֶשׁ בְּשִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית קִצְרַת־שַׁרְווּלִים.

---

השֵם היָשָן

מאת

איתמר יעוז־קסט

רָצִיתִי לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה –

מִחוּץ לְמַעְגַּל הַמּוּסִיקָה הַמִּזְרָחִית

הַנּוֹטֶפֶת מִלֹּעֵי הַבָּתִים,

בְּעוֹדֶנִּי מְהַלֵּךְ אֲחוּז־שֵׁנָה לְמֶחֱצָה,

תָּמֵהַּ

כֵּיצַד נִקְלַעְתִּי לְנוֹף אֵין־צֵל זֶה?

וּמוּעֲקַת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם מְכוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂבִים

בֵּין מִדְרָכָה לְמִדְרָכָה

וְאֶת רֹאשִׁי – –

אוֹ־אָז קָלְטוּ אָזְנַי אֶת קְרִיאַת שְׁמִי, מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה,

וְגַם דִּמִּיתִי לִרְאוֹת אֶת שְׁמִי הַיָּשָׁן אָץ־וְרָץ

כְּמוֹ חָתוּל שָׁחוֹר עַל־פְּנֵי הַסִּמְטָאוֹת,

מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הַקַּיִץ שֶׁמִּנֶּגֶד

וְהַרְחֵק מִן הַבָּתִים הָאוֹחֲזִים בִּי כְּמוֹ יָדַיִם הַמְּזִיעֹות תָּמִיד,

וּבְגַבִּי – הַמִּרְפָּסוֹת בָּהֶן יוֹשְׁבוֹת־יוֹשְׁבוֹת פִּיזָ’מוֹת־אֱנוֹשׁ רְכוּנוֹת־גּוּף

אֶל שֻׁלְחֲנוֹת שֵׁשׁ־בֵּשׁ דְּמוּיֵי אֵין־סוֹף,

בְּצֵל זִמְרָה עֲצוּמַת־עֵינַיִם –

וְהֶחָתוּל פָּנָה מִצַּד אֶל צַד כֹּה בִּשְׁקִיקָה,

מַפְשִׁיל רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו כִּמְפַתֶּה בִּבְכִי־יַלְדּוּת

מִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁבוּר שֶׁל דִּמְיוֹנִי

בְּעִקְבוֹתָיו לָבוֹא

בְּיוֹם מַרְאוֹת־שָׁרָב –

וְהִנֵּה רָאִיתִי כִּי זֶה חָתוּל בֵּיתֵנוּ הַיָּשָׁן,

בֵּין עֲשָׁבִים שׁוֹטִים הוּא מְהַדֵּס

לְיַד בְּאֵר,

וְקוֹל־עֱנוּת יוֹצֵא מִן הַבְּאֵר כִּנְשָׁמָה הַמְבַקֶּשֶׁת תִּקּוּנָהּ

בְּאֵין אִישׁ סָבִיב,

וְרַק אֵיזֶה שֵׁם מָחוּק הוֹלֵךְ־סוֹבֵב

בְּעִקְבוֹתַי,

וְרָץ אֲנִי,

וְעוֹדֶנִּי רָץ הַבַּיְתָה

לְמוּל לֹעֵי בָּתִים אֲשֶׁר פּוֹלְטִים אֶת דְּיוֹקָנִי

עִם כָּל עָדְפֵי הַקַּיִץ,

בְּלַחַן מִזְרָחִי רָדוּם.

---

עונה בין החולות

מאת

איתמר יעוז־קסט

הזמן: שנות ה־50, ימי העליות ההמוניות ארצה

– – – אֶחָד־אֶחָד

כְּמוֹ עוֹלִים מֵחֵיק הַיָּם

בָּקְעוּ

אֶל חַיֵּיהֶם הַמַּתְחִילִים שֵׁנִית

בֵּין צְעָקוֹת

וּמִזְוָדוֹת,

בַּגֶּשֶׁם שֶׁנִּתַּךְ עַל הַנָּמֵל לְלֹא־הֶפְסֵק

   כְּמֵי לֵדָה עֲנָקִית:

*

עָמַד

אָבִי

מוּל נוֹף

הַמַּסְתִּיר פָּנָיו בַּגֶּשֶׁם

וּבְאוֹר־לֹא־אוֹר

אֶת דְּפִיקֹות לִבּוֹ שָׁמַע,

וְלֹא יָדַע

אִם בֹּקֶר וְאִם צָהֳרַיִם

עַל־פִּי שָׁעוֹן

שֶׁלֹּא הֻתְאַם

עֲדַיִן –

מַבִּיט

אֶל שְׁתֵּי יָדָיו אֲשֶׁר הִזְקִינוּ,

וְהָרְטוּבוֹת

מִפַּחַד יוֹם יָבוֹא – –

*

כָּאן

בְּלִי מַעֲבָר

מַתְחִיל הָעֶרֶב

בְּכַוָּנוֹת אֲפֵלוֹת שֶׁל מַיִם

עַל הַגִּבְעָה –

מָה אִם הַגֶּשֶׁם לֹא יִפָּסֵק עוֹד?

כִּי לוּחַ־הַשָּׁנָה לֹא הֵעִיד

עַל הָעוֹנוֹת מִסָּבִיב,

וּמֵעַל הָעֵצִים הַמְּדַמְדְּמִים

צָנְחוּ הַפֵּרוֹת בְּקוֹלוֹת־נְקִישָׁה

כִּקְרִיאֹות־מוֹרְס מֵאֶרֶץ לֹא־נוֹדַעַת,

וְהַמַּיִם גָּאוּ וְגָאוּ – –

*

הַחֶדֶר

הֶעֱמִיק לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה

וּכְפַעֲמוֹן־צְלִילָה הִטַּלְטֵל בְּמַעֲמַקֵּי הַמַּיִם,

בְּעוֹד חֲפָצִים אֲבוּדִים חוֹלְפִים מֵעֵבֶר לַחַלּוֹנוֹת

עִם זֶרֶם־הַגּוֹלְף שֶׁל הַזִּכָּרוֹן:

כְּלֵי־שֻׁלְחָן עִם יָדִיּוֹת־שֶׁל־כֶּסֶף,

        קְלָפִים צִבְעוֹנִיִּים

                וְכֻרְסָאוֹת־קַשׁ

שֶׁל בֵּית־קַיִץ הָרוּס –

בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַדּוֹבֵר לְשׁוֹן־גֶּשֶׁם בִּלְתִּי מִתְפַּעְנַחַת

בְּלִי הֶבְדֵּלֵי זְמַנִּים – –

*

כְּמוֹ צִפּוֹר לַחָה

אִמִּי

נִצְּבָה בֵּין הַחוֹלוֹת,

תּוֹהָה עַל הָאֲוִיר

בְּפֶתַח מְגוּרֶיהָ –

הָיְתָה לָהּ שְׁעַת בֵּין־הַשְּׁמָשוֹתֹ,

שְׁעַת חֻלִּין אוֹ חַג?

כְּבָר לֹא יָדְעָה,

בְּהִסְתַּכְסֵךְ עָלֶיהָ כְּתוֹבוֹת וַאֲרָצוֹת

בֵּין חֲפָצִים שְׁחוּקֵי־זָוִית,

וְכָל חֶפְצָהּ – שַׁלְוַת־מְעַט,

הֵסֵבָה רֹאשׁ:

    "אֲנִי

    כְּמוֹ הַחוֹל הַזֶּה

    הַשׁוֹקֵעַ מִסָּבִיב – –

*

עֵת צָהֳרַיִם טְחוּבָה־שִכּוּנִית –

וְאָבִי מֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן,

אֶת פְּרִי־הָאָרֶץ טוֹעֵם לָרִאשׁוֹנָה,

אֶת הַזֵּיתִים הַשּׁוֹלְחִים בּוֹ

מַבָּט מָרִיר וְשָׁחוֹר;

וְאָבִי מְהַסֵּס,

אַךְ כּוֹפֶה עַל עַצְמוֹ לְהוֹשִׁיט יָד

וּבוֹלֵעַ בְּאִלּוּץ־הַפֶּה אֶת הַמַּר וְהָאָפֵל

עִם הַחַרְצָנִים הַמְחֻדָּדִים,

עַד חֶנֶק

מֵחֲמַת טַעַם הַפְּרִי הַמַּשְׁחִיר –

וּפוֹלֵט מִקִּרְבּוֹ לְפֶתַע

אֶת כָּל הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה – –

*

שָׁעוֹת

עָמַד בְּתַחֲנוֹת־הַהַסָּעָה,

בַּתּוֹר הַנָּמֵס

בֵּין גֶּשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ,

תּוֹעֶה בַּכִּוּוּן,

חוֹשֵׁשׁ לְאַחֵר –

רַק דְּפִיקֹות לִבּוֹ הָרָעוֹת

רָצוֹת לְפָנָיו,

וְחֹסֶר־הַלָּשׁוֹן מְפַרְפֵּר בֵּין שְׂפָתָיו

וּמְכַוֵּץ אֶת גּוּפוֹ

כְּמוֹ כְּאֵב – –

*

יוֹשְׁבִים

בִּפְאַת מִטָּה,

אָב, אֵם –

לִפְרֹשׂ

בְּגָדִים שֶׁל שַׁעַטְנֵז אַקְלִימִים

לְמוּל הָאוֹר,

כֹּה בְּהִסּוּס,

דּוֹמֶה, דְּרָכִים הַמְּקֻפָּלוֹת בְּתוֹךְ הַמִּזְוָדוֹת

תִּזְנֹקְנָה שׁוּב הַחוּצָה

לְמוּל הַיּוֹם אֲשֶׁר נִגְמַר פִּתְאֹם

כְּמוֹ בִּתְאוּנָה,

מֵעֵבֶר לַחוֹלוֹת –

יוֹשְׁבִים תּוֹךְ חֲרָדָה מִפְּנֵי בְּשׂוֹרַת הַקַּיִץ – –

*

כְּשֶׁנָגְעָה בְּיָדִית הַחַלּוֹן

לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם –

נִשְׁלְפוּ כְּנָפַיִם מְבֹעָתוֹת מִתּוֹךְ שִׂיחַ

וְצִפּוֹר זָרָה נָגְעָה בָּהּ,

תָּקְפָה עָלֶיהָ בְּהִילוּת,

פָּצְעָה יָדָהּ,

וּמְהוּלַת דָּם, מְהוּלַת אוֹר – אִמִּי

נִרְתְּעָה אֶל עִמְקֵי הַחֶדֶר,

שׁוֹמַעַת אֶת מַשַּׁק כַּנְפֵי אֻכְלוֹסְיַת הַלַּיְלָה

מֵרֹאשׁ עֵץ זָר,

בְּעוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיהָ מְשַׁנוֹת אֶת צֶבַע גּוּפָהּ

אֶל הַצָּהֹב הָרַע – –

*

מִי חַי פֹּה לְפָנִים?

בַּחוֹל הַזֶּה

הַמִּתְיַסֵּר מִיֵּצֶר־נְדוּדִים תְּמִידִי,

בֵּין בָּתִים בְּנוּיִים לְמֶחֱצָה,

בְּצֵל שִׂיחֵי־צַבָּר

הַמִּתְקַלְּפִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה קוֹצִית

לִנְגִיעַת הָרוּחַ

וְאֶת עַצְמָם דּוֹקְרִים,

בֵּין חֶלְקֵי־לְבוּשׁ

פּוֹשְׁטִים זְרוֹעוֹת מֵעַל חֶבְלֵי־כְּבִיסָה,

וְגַם הֵם

כִּמְבַקְּשִׁים לָנוּס – –

*

בָּתֵי־הַשִּׁכּוּנִים –

כְּמַמְתִּינִים

לְאוֹת

לְהַפְלִיג מִתּוֹךְ הַנּוֹף עִם חֹשֶׁךְ,

וְדַיָּרִים

מַאֲהִילִים עַל עֵינֵיהֶם וּלְאָחוֹר צוֹפִים

בֵּין חֲפָצִים־מִכְּבָר וּסְבַךְ מִלִּים־אֵין־שֹׁרֶשׁ

הַמִּתְפַּזְּרוֹת בְּכָל גּוֹנֵי הַיּוֹם

כְּמוֹ קִיטוֹר הָאֳנִיּוֹת הַמְרַחֵף

    בְּלִי־מְגַמָּה.

1976

---

עולה חדש

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְרֶגַע

הִבְחַנְתִּי בֹּו

– דּוֹמֶה כָּל־כָּךְ לְאָבִי –

בַּגֶּשֶׁם הַמַּקִּישׁ עַל גַּג הַתַּחֲנָה,

וְהוּא

בֵּין צְרוֹרוֹת וַחֲפָצִים עָמַד

כִּמְצַפֶּה לְבוֹא כְּלִי־רֶכֶב,

בַּגֶּשֶׁם הָרוֹשֵׁם מַפָּה נוֹזְלִית

עַל־גַּב הַמִּדְרָכוֹת

וּמְטַשְׁטֵשׁ בֵּין גְּבוּל לִגְבוּל –

לְעֵת מַסָּע עָמוּס בְּמִזְוָדוֹת

הַנִּפְתָּחוֹת אֶל אִי־הַוַּדָּאוּת שֶׁל יוֹם־הַמָּחֳרָת

וּמְדַבְּרוֹת בִּבְלִיל שִׁבְעִים לָשׁוֹן,

וְחַם מִדַּי הָיָה לוֹ לְפֶתַע

בְּתוֹךְ מְעִיל־חָרְפִּי

אֲשֶׁר שֵׂיבַת דְּרָכִים זָרְקָה בּוֹ

קְמָטִים־קְמָטִים –

וְכָך

הִבִּיט אֵלַי,

שׁוֹאֵל דְּבַר־מָה בְּלָשׁוֹן עִלֶּגֶת,

שֵׁם שֶׁל כִּכָּר אוֹ כְּתֹבֶת בֵּית־מָלוֹן

אַגַּב טִלְטוּל הָרֹאשׁ,

וּבְדַעְתִּי עָלָה:

אִם אֶעֱזֹר לוֹ

אוּלַי הַמִּזְוָדוֹת תִּדְבַּקְנָה אֶל יָדַי,

וְלֹא נִגַּשְׁתִּי –

בְּעֶלְבּוֹן הֵסֵב מִמֶּנִּי אֶת פָּנָיו

בָּאוֹר הַלַּבְקָנִי שֶׁל פְלוֹרוֹסְצֶנְט הָרְחוֹבוֹת

בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם הַמַּקִּישׁ שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה

כְּמִתְאַמֵּץ לִשְׁטֹף אֶת הֶעָבָר מִבֵּין קִפְלֵי הַגּוּף.

---

קודם שנים

מאת

איתמר יעוז־קסט

א. בדרך לירושלים

נָסַעְתִּי,

חֲסַר־תּוֹעֶלֶת לְעַצְמִי

כְּמוֹ סֵפֶר שֶׁנִּשְׁכַּח לְיָדִי עַל הַמּוֹשָׁב

בַּמְּכוֹנִית הַמְּאַחֶרֶת

לְתוֹךְ הַשַּׁבָּת,

עִם הַגֶּשֶׁם הַתּוֹקֵעַ טְרִיז כָּחֹל־עָצוּב

בֵּינִי וּבֵין הָעִיר;

וְרָאִיתִי רַק אֶת מַגְּבֵי כְּלִי־הָרֶכֶב

הַנֶּאֱבָקִים עִם טִפּוֹת הַמַּיִם עַל הַשִּׁמְשָׁה

נִיעַ לְיָמִין, נִיעַ לִשְׂמֹאל,

וּכְמוֹ מְצַנְזְרִים אֶת נוֹף בֵּין־הַשְֹׁמָשׁוֹת:

קֶטַע שֶׁל בָּהִיר וְקֶטַע שֶׁל כֵּהֶה

בְּעוֹד הַמַּרְאֶה מִתְקַשֶּׁה לִלְבֹּשׁ קְדֻשָּׁה –

וְאוּלַי בְּאַשְׁמָתִי

עַל כִּי מָלֵא אֲנִי חֻלִּין כָּל־כָּךְ

כְּאִלּוּ תְאוּרַת־נֵיאוֹן דּוֹלֶקֶת בֵּין דָּפְנוֹת גּוּפִי,

עַל־אַף הֶחָג הַמְּמַשְׁמֵשׁ וּבָא

בְּעִקְבֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת מוּלִי בִּמְהִירוּת־יֶתֶר

וּבְחָלְפָן עַל פָּנַי הֵן נוֹפְלוֹת לְתוֹךְ הָאַיִן;

וְנֵרוֹת הַשַּבָּת כְּבָר דָּלְקוּ אֶל־נָכוֹן בְּחַלּוֹנוֹת שֶׁל בָּתִּים

כְּשֶׁנֵּעוֹר בִּי רָצוֹן לִשְׁלֹחַ יָד אֶל הַגֶּשֶׁם

הַמְּלַחֵשׁ בְּלִי־הֶרֶף אֶל גַּג הַמְּכוֹנִית

וְּמְקַשֵּׁר בֵּין מַעְלָה וָמַטָּה,

וּמְאֹד בִּקַּשְׁתִּי

דְּבַר־מָה לְהַגִּיד

לוּלֵא רוּחַ־הַפְּרָצִים

שֶׁהִרְעִידָה אֶת גּוּפִי עֵת סוֹבַבְתִּי אֶת יָדִית הַשִּׁמְשָׁה,

וְנִרְתַּעְתִּי,

וְהָיִיתִי כְּסֵפֶר שֶׁנִּטַּשׁ עַל הַמּוֹשָׁב

וַאֲשֶׁר פָּתוּחַ אֶל עַצְמוֹ בִּלְבָד,

בִּכְלִי־הָרֶכֶב הַלֵּילִי, הַמְאַחֵר תָּמִיד לְתוֹךְ הַשַּׁבָּת – –

ב. ציפייה

אִם כֵּן,

אוֹתָהּ שָׁעָה חֲלוּלָה,

קֹדֶם שָׁנִים,

אוֹתָם הִמְצֵאתִי, כְּפִי הַנִּרְאֶה,

לְצַד הַדֶּרֶךְ

וַאֲנִי מַמְתִּין לִכְלִי־רֶכֶב שֶׁיֵּאוֹת לְהַסִּיעַ אוֹתִי,

מִן הַנְּקֻדָּה שֶׁל אָבְדַן עַצְמִי

בְּשׁוּלֵי עֶרֶב־שַׁבָּת נֻקְשֶׁה,

כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ כְּבָר מִלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם

אֶת בּוֹרוֹת הָאַסְפַלְט

וְאֶת כַּפּוֹת־יָדַי הָרֵיקָנִיּוֹת,

עֵת רָאִיתִי מְכוֹנִית חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי

וְהַפָּנָס נָע וְנָד עִם כַּנְפֵי כְּלִי־הָרֶכֶב הָאֲחוֹרִיּוֹת

בִּתְאוּרַת־פֶּתַע זַרְחָנִית

כְּמוֹ לְקֶצֶב הָרוּחַ וְהַחוֹל

הַבּוֹרְחִים מִמֶּנִּי וָהָלְאָה,

וְשִׁיר עוֹלֶה מִתָּא־הַנֶּהָג – אִשָּׁה וְגֶבֶר

אוֹסְפִים לְקִרְבָּם כָּל שִׂמְחָה כְּמוֹ בִּסְפוֹג

הַמּוֹחֵק וּמוֹתִיר אֶת הַלַּיְלָה כְּעֵין לוּחַ־חָלָק

בְּלִי שֶׁמֶץ תִּקְוָה לַזּוּלַת,

וַאֲנִי בְּשׁוֹלֵי עֶרֶב־הַשַּׁבָּת עוֹמֵד,

חוֹשֵׁב עַל מוּעֲקַת עַצְמִי,

עַל כַּף־יָדָה שֶׁל אֶרֶץ זָרָה

וּמַמְצִיא אוֹתָךְ כְּדֵי לְהִתְנַחֵם – –

ג. חיפשתי דלת

הוֹלֵךְ־סוֹבֵב

בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד אִטִּית

כְּקוֹל דִּפְדּוּף שֶׁל סֵפֶר אֵין־סוֹפִי,

וּלְרַחַשׁ מְעִילִים הַמְטַפְטְפִים זָרוּת

חִפַּשְׂתִּי

דֶּלֶת

פְּתוּחָה אֶל בּוֹא הָחָג,

וּבֵין בָּתִּים

רָאִיתִי בִּגְנֵבָה אֵיךְ מִשְׁפָּחוֹת יוֹשְׁבוֹת

לְשֻׁלְחֲנוֹת־הַסְּעֻדָּה,

שָׁרוֹת

בְּלִי שֶׁאֶשְׁמַע קוֹלָן, מֵעֵבֶר לַכְּתָלִים,

מִחוּץ לַגֶּשֶׁם הַמַּחְלִיק מֵעַל גּוּפִי –

וּבְעַל־כָּרְחִי הוֹסַפְתִּי לְהַלֵּךְ

הַרְחֵק מִתְּחוּם־הַשַּבָּת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי,

פּוֹנֶה אֶל בֵּית־קָפֶה בִּקְצֵה הָעִיר,

יוֹשֵׁב וּמְנַגֵּב אֶת מִשְׁקָפַי,

אֶת בָּבוּאַת פָּנַי הָעַכְרוּרִית,

מוֹחֵק עַצְמיִ לַשָּׁוְא,

בֵּין אֲנָשִׁים יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים –

עַד כִּי גַּם הֵם

הָלְכוּ וְנִמְהֲלוּ בִּמְהֵרָה

בַּגֶּשֶׁם חֲסַר־הַזִּכָּרוֹן.

---

החלפת לשונות

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' יעקב שטיינר

שְׁלֹשָׁה אָבוֹת תָּלְשׁוּ אֶת לְשׁוֹנִי – וְעוֹדֶנִּי נַעַר,

וּבִשְׁפָתַיִם קְפוּצוֹת הִבִּיטָה בִּי אִמִּי בְּעָמְדָהּ לְמַרְגְלוֹתַי

עֵת כִּי הַכְּאֵב הִרְעִיד אֶת אֵיבָרַי כְּהַרְעִיד מַכּוֹת הַחַשְׁמַל אֶת הַגֵּו,

וְהִיא קוֹלֶטֶת אֶת טַעַם יִסּוּרֵי הָעֲקִירָה, יַחַד אִתִּי,

שֶׁכֵּן הָיְתָה עוֹד לְשׁוֹנִי־שֶׁלִּי מְחֻבֶּרֶת אֶל לְשׁוֹנָהּ־שֶׁלָּהּ

בְּחָמְרֵי נוֹף־הַלֵּדָה, – וְגַם הֵד שִׁירֵי הָעֶרֶשׂ

עוֹדוֹ מְחַלְחֵל וְנוֹטֵף מִן הָעֵצִים שָׁמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

כְּזֶרַע הַקִּיּוּם הַיָּרֹק – – – וְאוּלָם שְׁלֹשָׁה אַנְשֵׁי שֵׂיבָה

כְּבָר עָמְדוּ לִמְרַאֲשׁוֹתַי לְהָמִיר לִי לְשׁוֹן־אֵם בִּלְשׁוֹן־אָבוֹת,

מַצְלִיפִים עַל גֵּוִי בְּאַבְנֵטִים שְׁחוֹרִים וּמַפְרִיחִים רִבּוּעֵי אוֹתִיּוֹת אֶל עֵינַי,

וַאֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ סַהֲרוּרִי אַחַר זִמְזוּם הַמִּלִּים שָׁסַּבּוּנִי,

מִלָּה מִלָּה וְעֻקְצָהּ בַּבָּשָׂר –

                אַךְ הַחוּץ

מוֹסִיף וְדוֹבֵר חֲלָקוֹת, וַאֲנִי בִּלְבַד

שׁוֹתֵת וּמַזִּיעַ הֲבָרוֹת,

מִתְבּוֹסֵס בְּדַם חִלּוּף לְשׁוֹנוֹתַי הַשְּׁתַּיִם

כָּרַךְ־הַנּוֹלָד, בְּדַם הַבְּרִית.

לְצַו שְׁלֹשָׁה אָבוֹת מִנִּי־קֶדֶם, שֶׁגָּזְרוּ גּוֹרָלִי

כִּלְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת, וְאַף כִּי לְמַרְגְלוֹתַי זֶה מִכְּבָר

עֵינֵי אֵם אֵינָן מַבִּיטוֹת בִּי, וְגַם לֹא נוֹף נְהָרוֹת מִתְפָּרֵעַ,

הֵם עוֹד גּוֹהֲרִים עַל גּוּפִי הַמַּכְסִיף בִּסְבַךְ שְׂעָרוֹת

וְרוֹמְזִים לִי: דַּבֵּר!

    וּבְשִׁבְתִּי אֶל שֻלְחַן־הַכְּתִיבָה

            הִנְּנִי הִפּוֹכוֹנְדֶר־מִלִּים

                        שֶׁעוֹדֶנוּ יָרֵא אֶת הַפֶּצַע.

---

גניזות

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַאִם עוֹדֶנּוּ חֵלֶק מִמֶּנִּי

אוֹ רַק דְּמוּת־רְאִי

מִנּוֹפֵי הָאֶפְשָׁרוּת הָאַחֶרֶת:

אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת

לוּלֵא הַנְּדִידָה וְלוּלֵא חִלּוּף הַזֶּהֻיּוֹת –

א.

דִּבַּרְנוּ

עַל נוֹפֵי יַלְדּוּת –

מִי בִּטְוַח הַיָּד הַנּוֹגַעַת וּמִי בִּטְוַח הָעַיִן הַנֶּעֱצֶמֶת,

וּלְפֶתַע לֹא יָדַעְתִּי אִם הַנּוֹפִים הַצָּפִים בִּי כְּגוֹן הֶחָלָב הַשָּׁפוּךְ

הָיוּ אוֹ לֹא הָיוּ?

כֹּה הַרְבֵּה חָלַמְתִּי אֶת דֶּרֶךְ שׁוּבִי,

וְגַם חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי שֶׁמָּא לֹא יוּכַל אָדָם

לְאַחַר שׁוּבוֹ

לַעֲלוֹת שֵׁנִית אֶל הַחַשְׁמַל הַחַי שֶׁל מַמָּשׁוּתוֹ, –

בּעוֹדִי פּוֹנֶה אֶל מִדְרוֹן נָהָר, בֵּין שִׂיחֵי הַקַּרְפָּדוֹת הַמְנַמְנְמוֹת,

מֵאֲחוֹרֵי מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה הַשָּׁלוּחַ אֶל הָאֹפֶק כְּאֶצְבַּע אֲכוּלַת־סִיד,

שָׁם הוֹתִיר דִּמְיוֹנִי: צֵל־כָּפִיל –

גֶּבֶר וְאִשָּׁה, יַלְדָּה וְיֶלֶד,

וְכֹל שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת,

אִלְמָלֵא מִקְרֵה נְפִילָתִי בִּידֵי מַתִּיךְ הַנּוֹפִים וְהַזֶּהֻיּוֹת

לְהַרְחִיק אוֹתִי מֵעַל מִדְרוֹן זֶה

בּוֹ פּוֹסְעִים הָאַרְבָּעָה בְּחִפָּזוֹן,

סַל־הַקַּיִץ בִּידֵיהֶם וְהַשִּׂמְחָה

עַד הַגִּיעָם אֶל מִצְפֵּה־הַנָּהָר

וְעַד כִּי תִּפְצַחְנָה הַקַּרְפָּדוֹת בְּמַקְהֵלָה

לְהַדִּיחַ מִגְּרוֹנָן אֶת הַחֹשֶׁךְ הָרִירִי

הַבּוֹלֵעַ אִישׁ וּבְנֵי־בֵּיתוֹ – –

ב.

Ringlo! Ringlo!

מִי הַזּוֹרֵק מִלָּה זָרָה

אֶל לֵב הַקַּיִץ?

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ:

“שָׁזִיף אֲדֹם־לְחָיַיִם”;

וּבְאֵין אִתִּי פִּסַּת נְיָר

רוֹשֵׁם עַל כַּף־יָדִי בְּחִפָּזוֹן

אֶת כֵּפֶל־הַלָּשׁוֹן – תַּרְגּוּם מוּל מָקוֹר,

נִדְמֶה דוּ־חַי אֲנִי

בַּנּוֹף הַזֶּה הַמַּקִּיף אוֹתִי כְּמַגַּע הָעוֹר;

אַף כִּי אֶחְשֹׁב עוֹד מִדֵּי פַּעַם

עַל מַהֻיּוֹת שֶׁל חֲלֵב־אֵם הַמֻּדְחָקוֹת בִּי

כְּמוֹ גַּן־הַמַּנְגּוֹלְד אוֹ פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

וּרְחוֹב עַרְמוֹנֵי־הַנֵּרוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת

עִם הַיַּלְדָּה עַל הָאוֹפַנַּיִם

שֶׁאֵינָה אֶלָּא אִוְשַׁת צֵל לִכְלוּכִית

עַד כִּי אֵין בְּכֹחָהּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל:

Ringlo! Ringlo! לְבַטֵּא אֶת צֹפֶן יַלְדוּתִי, –

וְגַם אֲנִי אֵינֶנִּי יָכוֹל

לְהַאֲזִין אֲרֻכּוֹת בְּלֵב הַקַּיִץ

לְאֵין־קוֹלָהּ בְּתוֹךְ הַפְּרִי

שֶׁבִּמְקוֹם חַרְצָן

נְעוּצִים בּוֹ מַרְאוֹת עֲבָרִי.

---

פרח־חולי

מאת

איתמר יעוז־קסט

א

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ,

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ בְּטִפּוֹת חֲצוּבוֹת מִן הַחֹשֶׁךְ,

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ

וּרְחוֹבוֹת זוֹקְפִים גַּגוֹתֵיהֶם,

אִילָנוֹת מְדַגְּלִים עַנְפֵי־פַּחַד,

מַה כְּחֻלָּה זְעָקָה בְּפִי מַיִם! –

זָעָה מִרְפַּסְתֵּנוּ לְאַט

בַּחֲלַל־הָאֲוִיר

עִם מְשׁוֹטֵי צַמָּרוֹת הַמַּכִּים בְּרַעַשׁ

וְצֵל רָהִיטִים נִטֶּה עַל צִדּוֹ

בִּנְשֹׁר חֲפָצִים:

סְפָרִים, עֲצִיצִים וּתְמוּנוֹת יְשָׁנוֹת

נִגְרָפִים אֶל מֵי גֶּשֶׁם נִתָּךְ,

וְעַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת כּוֹרְעִים פְּרָחִים טְרוּפֵי־דַּעַת,

עִם תְּחִלַּת טַלְטֵלַת הַבַּיִת.

ב

עוֹף חֲנוּק־גֶּשֶׁם דּוֹפֵק בַּחַלּוֹן: "הִפָּתַח! הִפָּתַח!

שָׁט בַּעֲטֶרֶת נוֹצוֹת רוֹטְטוֹת – מִגַּן יֶלֶד;

מִקְסַם־שָׁוְא הוּא, וַדַּאי…" – אַתְּ לוֹחֶשֶׁת;

“חַזֵּק אֶת בְּרִיחֵי הַדְּלָתוֹת!…” – אַתְּ לוֹחֶשֶׁת;

וּקְהַל נוֹגְנֵי־פֶּרַח רוֹחֵף מֵעַל לִמְעַרְבֹּלֶת־הַמַּיִם,

וְגוּף־בְּדִידוּת מִסְתַּבֵּךְ בְּחֵיק־מַטָּה.

"רֵיחַ זָר נוֹדֵף מִבְּגָדֶיךָ,

לְאָן נֶעְלַמְתָּ

מִנֶּגֶד עֵינַי הַסְּפוּגוֹת מַרְאֵה יָם וְחוֹלוֹת,

וְכָעֵת רַק

טַעַם פִּרְחֵי־שֶׁלֶג לְעֵת חֹרֶף עוֹלֶה עַל שְׂפָתַי

בְּחָשְׁבִי עָלֶיךָ?!"

בָּכְתָה הָרַעְיָה,

וּבָא בְּאָזְנַי רִחוּשׁ צִמְחִיָּה עִם לִבְלוּב־שֶׁל־כִּלְאַיִם:

בֵּין מִגְדַּל־כְּנֵסִיָּה וּמִסְגָד הִתַּמְּרָה פַּעֲמוֹנִית־הַלִּילָךְ

וְדָמְתָה לְתִפְרַחַת־הַדֶּקֶל,

עֲצֵי־לִבְנֶה פָּרְשׂוּ אֶת צִלָּם עַל חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן הַחִוֶּרֶת

וְשִׂיחִים כְּפוּלֵי־שָׁרָשִׁים נָעוּ וְנָדוּ עַל־פְּנֵי הַתְּהוֹם.

ג.

מִי הַבָּא וְקָרֵב?

קוֹל הִפְרִיחַ בּוּעוֹת־שֶׁל־אֲוִיר בִּזְרָמִים עֲכוּרִים

הַפּוֹרְצִים מִבֶּטֶן הָאָרֶץ:

"תֵּן דַּעְתְּךָ לִבְגָדֶיךָ, כִּי הַזְּמַן הַחוֹלֵף

כְּתָמִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה הַמְכַלָּה בָּהֶם צוֹבֵעַ…

שָּמַעְתִּי,

וְהֵסַבְתִּי רֹאשִׁי בִּפְלִיאָה:

"מַה לְּאִמִּי לְהַלֵּךְ בַּחַיִּים־חַיָּתָהּ בְּנוֹפִים שֶׁנָּמוֹגוּ

לְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת?" – שָׁאַלְתִּי אֶת פִּיהָ.

וְהִיא – יָד נוֹפְפָה לְעֶבְרִי,

זְעִירָה־זְעִירָה

וּבְנֵטֶף שְׂרָף מְסֻגֶּרֶת;

כָּךְ עָמְדָה, חֲרוּתָה בְּנֵצַח חַיֶּיהָ – נִשְׁעֶנֶת

עַל זְרוֹעַ אָבִי־מוֹלִידִי הַגֵּאֶה, לְיַד הַנָּהָר הָאוֹבֵד;

וּלְפֶתַע נִדְּפָה מִגּוּפוֹ הָרָקֵב מְתִיקוּת כְּשֶׁל דְּבַשׁ מִנִּקְבַּת עֵץ־הַשֶּׁסֶק,

(נִטַּע לְשִׂמְחַת הוֹרָתִי בְּגַן־הַמַּנְגּוֹלְד, אַךְ פָּקַע בּוֹ הַוְּרִיד וְהוּצַף בְּדַם־פְּרִי

לְקוֹל שַׁעֲטַת קַלְגַּסִּים);

וּשְׁנֵיהֶם מַפְלִיגִים לְדַרְכָּם

בְּעָמְדָם עַל תַּצְלוּם שֶׁדָּהָה

וְאָבִי כָּך פּוֹתֵחַ וְסָח לִי:

"גּוּפְךָ כֹּה חִוֵּר וְרוֹעֵד, הֶחָלִיתָ?

גַּם שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ דָּלְלוּ מֵאָז שֶׁחָמַקְתָּ מִתּוֹךְ הַתַּצְלוּם

(אָכֵן, גַּם שְׁאָר בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתֵּנוּ פָּנוּ עֹרֶף) –

רַק אִמְךָ נֶאֱחֶזֶת עֲדַיִן

בִּתְמוּנָה קְבוּצָתִית מְדֻבְלֶלֶת זוֹ,

מֻקֶּפֶת קִירוֹת שְׂרַף־הָעֵץ שֶׁנִגָּר כְּמוֹ דֶּמַע…"

קוֹל אָבִי – כְּתַרְעֹמֶת,

בְּעוֹדִי מְבַקֵּשׁ אֶת פָּנָיו בֵּין טִפּוֹת הַמָּטָר הַשָּׁחוֹר,

וְעָנִיתִי:

הַבֵּט,

חֹלִי יָמִים שֶׁשָׁקְעוּ חָבוּי בְּתוֹכִי וּמֵנֵץ מִדֵּי פַּעַם

כְּמוֹ פֶּרַח רָעִיל, וְגוּפִי מִתְרַעֵד בְּעֵת הַשֵּׁנָה הַנִּמְלֶטֶת

מִמִּטַּת־זוּגִיּוּת – וְכָל כַּפְתּוֹרֵי הַבְּגָדִים שֶׁעָלַי

רוֹטְטִים בִּצְלִילֵי כְּפוֹר־הַפַּחַד;

מִדֵּי בֹּקֶר צָץ מִגּוּפִי גִּבְעוֹל פֶּרַח יָרֹק, אַךְ גּוֹוֵעַ מִיָּד

וְרֵיחַ מָתוֹק־מְסֹאָב מְמַלֵּא אֶת חַדְרִי, –

יֵשׁ וְתֶחֱרַד הָרַעְיָה מֵחֲלוֹם מְבַשֵׂר־אֲסוֹנוֹת

וְאָצָה לִפְרֹשׂ אֶצְבָּעוֹת עַל עֵינֵי בַּת שְׁכוּחָה בִּתְנוּמָה

(לָהּ גּוֹן הַגַּרְעִין הַבּוֹקֵעַ!)

וְגוֹנְג־עֲצַבִּים הוֹמֶה מִסָּבִיב".

כָּךְ סַחְתִּי בֵּינִי לְבֵינִי,

לִבְסוֹף זֶמֶר הִגַּדְתִּי כִּבְעֵת הַגִּלּוּחַ, מוּל הָרְאִי הָאָטוּם,

וְרֹאשׁ הִטֵּיתִי קַלּוֹת לְצוֹדֵד הַקּוֹלוֹת בְּאֵין אִישׁ לְהַקְשִׁיב לַזֶּמֶר;

רֵיק הִדְהֵד צְלִיל הַקּוֹל

בְּצִנָּה; –

וְשׁוּב

הִתְעַטַּפְתִּי בְּאֵלֶם,

כִּי לַזֶּמֶר – מַה טַּעַם?

רַק בַּדִּמְיוֹן מַקְשִׁיבִים נוֹפֵי־הַיַּלְדוּת

אֵיךְ שָׁר לוֹ אָדָם בְֹמִרְפֶּסֶת בֵּיתוֹ הַנִּשּׂאת עִם הָרוּחַ,

נִדְמֶה, מִגּוּפוֹ הָרוֹטֵט הִיא שְׁלוּחָה לָעוֹלָם וּמִתְנוֹדֶדֶת;

וְרַעַד הָיָה,

        בְּדַרְכֵי־הַלַּיְלָה,

                רִקֵּד הַמָּטָר כְּכַת לוּלְיָנִים מִשְּׁמֵי־עָל,

עַל־סַף־הַמּוּדָע שֶׁל הַמַּיִם –

וּפָרְצוּ בּוּעוֹת־בּוּעוֹת בְּגַלֵּי הַזְּמַן,

כִּלְמַגַּע חֵפֶץ

– תַּצְלוּם אָב וָאֵם שֶׁחָיוּ לְפָנִים –

וְסִימָן קִיּוּמָם מְהַבְהֵב עוֹד

בָּאֵזוֹר הַמַּשְׁוֶה בֵּין בְּדִידוּת וּבֵין מָוֶת.

---

ויתור

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּי לְיוֹם־הֻלַּדְתִּי

לֹא בִּקַּשְׁתִּי

אֶלָּא

אֶת עֵינֵי הַדֶּשֶׁא הַיְּרֻקּוֹת הַלָּלוּ,

הַמַּרְדִּימוֹת אוֹתִי כְּמוֹ כַּדּוּרֵי־אַרְגָּעָה,

מִבַּעַד לַיּוֹם הַפּוֹנֶה אֶל גּוֹן הַנְּחֹשֶׁת הָעֲיֵפָה –

עֵת קוֹלְטוֹת אָזְנַי אֶת קוֹלוֹת הַיְּלָדִים

מֵעֵבֶר לְאֶמְצַע חַיַּי,

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי־הָאֶקָלִיפְּטוּס

הַנִּצָּבִים בְּשׁוּלֵי הַשִּׂמְחָה הַדַּקָּה

שֶׁל פִּסַּת הָאֲדָמָה הַמְּרַחֶפֶת

מִמֶּנִּי וָהָלְאָה –

בְּעוֹד אֲנִי מְוַתֵּר אַט־אַט עַל יוֹם־הֻלַּדְתִּי

לְטוֹבַת הַיְלָדִים.

---

זיכרון עם סוסים

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּעֵין הֶחָלָב נִקְרַשׁ הַשַּחַר עַל הַנּוֹף

וּשְׁנֵי סוּסִים צָפוּ־עָלוּ מִן הַלֹּבֶן,

מְרִיחֵי אוֹר, מְרִיחֵי שִׂמְחָה עֲנָנִית,

דּוֹמֶה, כַּדּוּר־הָאָרֶץ שָׁטוּחַ לְגַמְרֵי

לְרַגְלֵיהֶם.

        גֶּבֶר וְאִשָּׁה אָז הִזְדַּקְפוּ בָּאֻכָּף

מַחֲלִיפִים בֵּינֵיהֶם מִלִּים שֶׁל אֲוִיר דּוֹהֵר;

– וּמִי שֶׁנִּצָּב בְּסָמוּךְ־סָמוּךְ

הִבִּיט בָּהֶם כְּאִלּוּ מִחוּץ לְעַצְמוֹ;

וְזֶה הָיָה לִפְנֵי. זֶה הָיָה

כִּבְמַעֲמַקֵּי חֲלֵב־שֵׁנָה שֶׁל יֶלֶד. –

הֵם הוֹסִיפוּ לְרְכַּב הָלְאָה מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ

הַקָּטֵן וְהוֹלֵךְ עִם עִקְבֵי הַפַּרְסָאוֹת.

---

רגע הקיץ הזה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל הַקַּיִץ; –

גּוּפִי הַצָּף פְּרַקְדָּן עַל הַמַּיִם הַצְּמַרְמָרִים חוֹשֵׁשׁ לְאַבֵּד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הַתּוֹלָה עַצְמָהּ עַל גַּגוֹת הַקַּיְטָנָה כִּפְרִי בָּקוּעַ,

וּכְבָר כֹּחַ לָרוּחוֹת;

וַאֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי אֶל עֲץ־הַדֶּקֶל שֶׁעַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה

וּמְבַקֵּשׁ לְאַזֵּן אֶת הָעוֹנָה; –

הָעֵץ מַקְבִּיל לְגוּפִי הַשָּׁרוּעַ פְּרַקְדָּן עַל הַמַּיִם

וּבְחֹד עֲנָפָיו נָעוּץ הָאוֹר,

מַבְשִׁיל כַּדּוּרֵי־צִבְעוֹנִין שֶׁל מִשְׂחָק הוֹלֵךְ וְגוֹוֵעַ,

וְעוֹדִי חוֹשֵׁשׁ לְהָנִיעַ אֶת אֲבָרַי

לְבַל יֹאבַד רֶגַע הַקַּיִץ הַזֶּה עִם הַעֲתָקַת עֵץ־הַדֶּקֶל מִמְּקוֹם עָמְדוֹ

וְאֶרְאֶה אֶת הַצִּפּוֹר אֲכוּלַת הַסְּפֵקוֹת מַחְלִיפָה רֶגֶל בְּרֶגֶל עַל הַגַּג הָאֲחוֹרִי

וְתוֹהָה אִם לְהִשָּׁאֵר אוֹ לָנוּס – –

ב.

לְיַד שִׂיחַ־הַבּוּגֶנְוִילֵיָה פָּתוּחַ כִּסֵּא־הַנּוֹחַ

וְשַׁפִּירִית עָגָה־חָגָה כִּמְבַקֶּשֶׁת לָשֶׁבֶת עַל שְׁעוֹנִי,

לִבְסוֹף הִיא יוֹרֶדֶת בְּשֶׁטַח־הַהֶפְקֵר שֶׁבֵּין הַבְּרֵכָה וּבֵין עֵינַי,

– פֶּתַע מְאַבֶּדֶת אֶת חוּשׁ־הַזְּמַן,

בְּעוֹד מַרְאֵה הַקַּיְטָנָה מִשְׁתַּקֵּף מִבַּעַד לִכְנָפֶיהָ

כֹּה רָטִיט וְכֹה הַסְסָנִי

כְּאִלּוּ דַי בְּמִצְמוּץ־עֵינַיִם קַל

כְּדֵי לְהָסִיר מִתּוֹךְ מַעְגָּלִי:

אֶת שִׂיחַ־הַבּוּגֶנְוִילֵיָה,

אֶת גַּגּוֹת הַקַּיְטָנָה שֶׁעוֹדָם מַאֲדִימִים

וְאֶת הַשַּׁפִּירִית,

וְלַהֲשִׁיבֵנִי אֶל הַקֵּהֶה־הַקֵּהֶה

הַמַּבְרִיחַ חֳדָשִׁים עַל חֳדָשִׁים אֶת כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ אֶל טַחַב הַתַּרְדֵּמָה.

---

יומן נסיעה: נוודי־שבועיים 1979

מאת

איתמר יעוז־קסט

יומן נסיעה: נוודי־שבועיים 1979

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

נִסּוּי־עַצְמִי

מאת

איתמר יעוז־קסט

בָּחֳמָרִים שֶׁל נֵכָר –

/ וְלָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בּוֹרְחִים גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ מִתַּחְתֶּיךָ/;

אַתָּה מְהַדֵּק אֶת גּוּפְךָ אֶל הַכִּסֵּא בַּחֲגוֹרָה,

דּוֹמֶה חוֹשֵׁשׁ אַתָּה שֶׁמָּא הַבַּיִת שֶׁבְתוֹכְךָ יִסְתַּחְרֵר עִם תְּנוּעוֹת כַּנְפֵי הָאֲוִירוֹן,

כְּאִלּוּ שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מִן הָאֲדָמָה הוּא גַּם שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מֵעַצְמְךָ;

וְאַתָּה כְּבָר חוֹצֶה גוּשֵׁי שֶׁלֶג שְׁמֵימִי עִם הַרְרֵי־כְּפוֹר מְרַחֲפִים,

מִתְנַמְנֵם עַל הַמּוֹשָׁב וְתוֹהֶה עַל יֵצֶר־הַמַּסָּעוֹת שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּךָ כֹּה בְּאִחוּר,

אֶסְקִימוֹסִי־שֶׁל־מַעְלָה – –

---

לונדון

מאת

איתמר יעוז־קסט

לונדון

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר –

כִּבְכַף־יָד הַנִּפְתַּחַת בִּזְהִירוּת

נִגְלֵית חֲפִיסַת דֶּשֶׁא לַחָה,

וְקַפֶּלָה כְֹעֵין גֻּלַּת־זְכוּכִית עִם פַּסִּים אֲדֻמִּים,

וְרַק בְּמִקְרֶה

גַּם זוּג כַּלְבֵי־אֶבֶן מְדֻבְלְלֵי־שֵׂעָר בַּגֶּשֶׁם הַלּוֹנְדוֹנִי

מְגִיחִים מִשַּׁעַר שֶׁסָּפֵק אִם יַעֲבֹר בּוֹ אִישׁ –

וְאֵין הֵם שָׂמִים לֵב

לִשְׁנֵי זָרִים אֲשֶׁר הוֹתִירוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם בְּהֶסַּח־הַדַּעַת

בְּצִפּוּי הָעֵשֶׂב שֶׁלַּשֶּׁקֶט,

זוּג כְּלָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לַחֲרֹץ לָשׁוֹן־שֶׁל־אֶבֶן

וַאֲשֶׁר דַּי בָּהֶם כְּדֵי לִשְׁמֹר מִזֶּה דוֹרוֹת

עַל הֲוָיַת הַדֶּשֶׁא שֶׁל אַחַר־צָהֳרַיִם הַמִּתְעַגֵּל וְצָף הָלְאָה בְּלֵאוּת רְטֻבָּה – –

---

[עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן –

פֶּרַח שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שְׁמוֹ,

אַךְ הִזְכִּיר לִי אֶת פֶּרַח־הַצ’וֹדָא,

טוֹמֵן לְרַגְלַי אֶת מוֹקֵשׁ הַיַּלְדוּת לְמַעַן אֶכָּשֵׁל

בֵּין מַרְאוֹת סַרְבָנֵי־זְמַן;

אוּלָם מַרְאֵה הָעִיר נִדְחַק כֻּלּוֹ אֶל מִתַּחַת לְמִטְרִיָּתֵךְ,

מַכְפִּיל עַצְמוֹ בִּמֵאוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ,

וַאֲנִי כְּבָר כִּמְעַט שֶׁלֹא זָכַרְתִּי אֶת טַעַם הַסַּם שֶׁל גּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ; –

כָּךְ נִתַּרְנוּ מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל בְּבֶהָלַת הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי,

אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָד אַחַת אֶת הָעִיר הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת לְאַלְפֵי רְסִיסִים

וְהַקַּיִץ עַל צַוָּארֵינוּ נוֹטֵף – –

---

[פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ]

מאת

איתמר יעוז־קסט

פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ –

בַּמַּדְרֵגוֹת־הַנָּעוֹת שֶׁל הַ“תַּת־קַרְקָעִית”

הָיִיתִי מַפְשִׁיל רֹאשִׁי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

לִרְאוֹת אִם אַתְּ עוֹד עוֹמֶדֶת מֵעָלַי;

אֲנָשִׁים שֶׁהִגִיחוּ מוּלֵנוּ מִבֶּטֶן־הָאֲדָמָה

נָשְׁרוּ אֶחָד־אֶחָד לְתוֹךְ הָאַלְמוֹנִיּוּת הָעַרְפִלִּית:

כּוֹבַע, צַוָּאר, פֶּלֶג־גּוּף – וְלֹא־כְלוּם;

בְּכִוּוּן הַתֶּמְזֶה נָסַעְנוּ.

אֶפְשָׁר, כָּך פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אֶת אָבִי וְאִמִּי בִּנְסִיעָה כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת,

בְּאֵזוֹר אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם, וְכָעֵת סִיבֵי הָעֲצַבִים הֵגִיבוּ מוּכָנִית:

תְּזוּזָה קַלָּה, וְכָל שֶׁנּוֹתַר הוּא הַמִּנְהָרָה הַמְּהַדְהֶדֶת

עִם הִבְהוּב פָּנָסֵי־אַזְהָרָה בִּמְקוֹם קִרְבַת הָעֵינַיִם;

לָכֵן הָיִיתִי מֵסֵב אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר כָּל הָעֵת,

אוֹ מְבַקֵּש מִמֵּךְ לְבַל תָרוּצִי קָדִימָה,

וְחָשַׁבְתִּי עַצְמִי לְאַנַּכְרוֹנִיסְט לְלֹא־תַּקָּנָה,

גַּם בְּשָׁעָה שֶׁרַגְלֵינוּ עָמְדוּ בֵּין עֲצֵי הַ“קְּיוּ־גַרְדֶן”,

וְרָאִינוּ דְמֻיּוֹת מְטַיְּלִים הַפּוֹסְעוֹת, כִּבְצִיּוּרֵי־שֶׁמֶן,

נֶעְצָרוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַתְּמוּנָה וּמַבְהִיקוֹת – –

---

פריס

מאת

איתמר יעוז־קסט

פריס

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים]

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים

הַמִּסְתָּעֲפִים וְיוֹצְאִים מִן הַמַּפּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת,

מַפּוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתָּנוּ בְּדֶרֶךְ־קֶבַע כְּחַיּוֹת־בַּיִת מְאֻלָּפוֹת –

הֵגַנּוּ זֶה עַל זֶה כְּעַל דַּרְכּוֹנִים חַיִּים,

חָצִינוּ גֶּשֶׁר

וּמוּזֵיאֹון בָּלַע מוּזֵיאוֹן

וּבַבֹּקֶר כְּבָר הָיִינוּ בְּפָרִיז –

לְיַד הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי רָצִית פִּתְאֹם לִשְׁמֹעַ

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבַּיִת, מִתָּא־הַטֶּלֶּפוֹן,

לָכֵן אֵינֶנִּי זוֹכֵר בִּמְדֻיָּק אֶת שֶׁרָאִיתִי שָׁם,

כִּי קוֹלֵךְ אֶת הַבַּיִת אֶל הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי הֵזִיז – –

---

[בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים,

בִּקַּשְׁנוּ לָחוּשׁ רַק אֶת הַמִּיָּדִי –

שַׁיִט עַל הַסֵּין,

וְגֶשֶׁר מִירַבּוּ מִתְמַתֵּחַ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ מְחוֹגֵי שָׁעוֹן עַתִּיק

שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת, בְּלִי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד עוֹבֵר עָלֵינוּ הַזְּמַן,

בְּעוֹד חַרְטוֹם הַסְּפִינָה חוֹתֵךְ אֶת הַגַּלִּים

כְּסַכִּין הַחוֹתֶכֶת דַּפֵּי סֵפֶר:

וּפָרִיז מִתְעַלְעֶלֶת וְנִפְרֶשֶׂת מִזֶּה וּמִזֶּה,

אַךְ סָפֵק אִם בָּתֶּיהָ נִגְלוּ לִי כִּפְשׁוּטָם

כִּי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמְּדַפְדֵּף בּרוֹמַן־הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוֹפִיעַ לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

וְהוּא מִתְעַכֵּב עַל סִימָנֵי־דְיוֹ וְעַל הֶעָרוֹת־שׁוּלַיִם דְּהוּיוֹת

שֶׁל קוֹרְאִים אֲשֶׁר מֵתוּ זֶה כְּבָר – –

---

[בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן

שֶׁהָיוּ לָנוּ בְּנֵי־לְוָיָה טוֹרְדָנִים לְאֹרֶךְ הַנְּסִיעָה –

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נִקְלַעְתִּי רַק בְּאַקְרַאי

אוֹ שֶׁמָּא חִפַּשְׂתִּי בְּסֵתֶר־לִבִּי

אַחַר פִּנַּת בּוּלְוַאר סֶן־מִישֶׁל וְרוּ קוּזָ’אס

עִם שֶׁלֶט הַזִּכָּרוֹן:

Miklós Radnóti

1909–1944

משורר יהודי־הונגרי

נרצח בידי הנאצים

שָׁם עָמַדְתִּי, תּוֹלֶה עֵינַי בַּשֶּׁלֶט הַנּוֹצֵץ בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁעַל קִיר בֵּית־הַמָּלוֹן הַקָּטָן

וַאֲנִי נִלְכָּד בְּקִרְעֵי שׁוּרוֹת,

בְּעוֹד מֵי הַשְּׁלוּלִיּוֹת עוֹקְפִים אֶת נְעָלַי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִי

בּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם שֶׁהָיָה דָבִיק מֵרֹב בְּנֵי־אָדָם רְטֻבִּים,

אוּלָם פָּרִיז כֻּלָּהּ הִצְטַמְצְמָה אָז עֲבוּרִי לְקֶטַע נוֹף שֶׁבָּרֹבַע הַלָּטִינִי; –

אַחַר־כָּך נִכְנַסְתִּי, בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מְאֹד, לִפְרוֹזְדוֹר־הַקַּבָּלָה שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן הַמֻּזְנָח

וּמִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה נְטוּלַת הַבָּרָק נִסִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר רָאָה הוּא

בְּאוֹתָם יְמֵי־אֹשֶׁר קְצָרִים, שֶׁעָשָׂה בְּאַכְסַנְיָה זוֹ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית.

וַאֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים, הַדּוֹמִים כָּל־כָּךְ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּמַעְמַקֵּי הַגֶּשֶׁם,

וַאֲשֶׁר אֵינָם שָׂמִים לֵב כֵּיצַד דְּמוּת מַקִּישָׁה בִּדְמוּת, מֵעֵבֶר לַזְּמַן,

בִּצְלִיל הֲדָדִי כִּמְעַט בִּלְתִּי נִשְׁמָע לָאֹזֶן – –

---

רומא

מאת

איתמר יעוז־קסט

רומא

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[ וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא

הֵיכָן הָיְתָה?

כְּרָכִים בְּאַדֶּרֶת־עוֹר כֵּהָה

עוֹלִים־יוֹרְדִים בַּמַּדְרֵגוֹת לְעֵבֶר “גְּלוֹבּוּס” מוּאָר

בִּקְצֵה מִגְדָּל נִשָּׂא אֶל־עָל כְּמוֹ כַּלִּיא־זְמַן,

וְזָקִיף לְבוּשׁ מַדִּים, אוֹ פֶּסֶל צִבְעוֹנִי

רוֹשֵׁם בְּעֵט־נוֹצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אָבָק:

“מוֹלֶדֶת סִפְרִיָּה” – –

וְהֵיכָן הַנְּעָרִים שֶׁהֵעִיפוּ דִסְקִיּוֹת אוֹר

בְּסָמוּךְ לְבֵית־קְבָרוֹת מְטֻפָּח,

מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹרְחִים־לְרֶגַע

אֲשֶׁר בָּאוּ לָתוּר אַחַר שֵׁמוֹת מְפֻרְסָמִים

בֵּין צְלָבִים אֲדִיבּים וְקָרִים,

בְּעוֹד אָזְנֵיהֶם קוֹלְטוֹת אֶת הַחֲבָטוֹת

הַקְּצוּבוֹת שֶׁל דִּסְקִיּוֹת־הַמַּתֶּכֶת

הַמְהַדְהֲדוֹת כִּפְעִימוֹת־לֵב שֶׁל עוֹלָם רָחוֹק – –

---

[בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא

רָאִיתִי עַצְמִי כְּבַעַל־נִסָּיוֹן,

אוֹלָם הַבָּתִים הָיוּ

מָטִים לִפֹּל וַאֲדַמְדַּמִּים

כְּרֹב הַבָּתִים בָּעִיר,

וְהֵבַנְתִּי כִּי הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה הִיא כָּאן

פְּנִימִית: קַיָּם רַק מַה שֶׁבְּתוֹכְךָ פְּנִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲלֹף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים

מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע לְאָן הוֹבִילוּ רַגְלֶיךָ;

בְּסֵתֶר חָצֵר עָצַר בִּי

צִנּוֹר בְּאֵר, מֻקָּף עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה,

שֶׁמָּשַׁךְ אֶת מֵימָיו כֹּה בְּעָגְמָה וְכֹה בְּמַאֲמָץ

כְּאִלּו מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּיִם מִמַּעֲמַקֵּי הַדּוֹרוֹת;

וּתְחוּשַׁת הָעָגְמָה הוֹסִיפָה לְחַלְחֵל בִּי

וְאַף בְּיֵתֶר עָצְמָה – לְמַרְאֵה קֶשֶׁת צִבְעֵי הַגְּלִידוֹת שֶׁבְּכִכַּר הַוַּתִּיקָן,

וּלְמַרְאֵה הַחֲתוּלִים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הַקּוֹלוֹסֵיאוּם בִּמְקוֹם אֲרָיוֹת,

וְעַד שַׁעַר טִיטוּס

שָׁם יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ,

כְּמוֹ עַל צְרוֹרוֹת – –

---

למינה ולזאב

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִם עֶרֶב,

כְּשֶׁצָבַע הַקָּפֶה קוֹבֵעַ גַּם אֶת צֶבַע הַשָׁעָה,

מְסִבִּים הָיִינוּ אֶל שֻׁלְחָן בְּפוּנְדַק־הַקַיִץ

בְּוִילָה־בּוֹרְגֶזֶה;

נוּרוֹת־הַצִּבְעוֹנִין שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת הִתְנו­ֹעֲעוּ בָּרוּחַ כְּעֵין פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים

וְהַפּוּנְדָק, כְּמוֹ סְפינת־אויר מְקֹשֶּׁטֶת, רִחֵף מֵעַל לַפַּארְק הָעַתִּיק וּמִתַּחְתֵּינוּ רוֹמָא,

ורֹב הַנְסִיעָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינו –

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה מוּדַעַת לְעַצְמָהּ הֵיטֵב

לִהְיוֹת זִכָּרוֹן יָפֶה

עַל רֶקַע פִּסְלֵי הַלַּיְלָה הַמְּהֻרְהָרִים,

וְאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל נְדוּדִים וְעַל יְשִׁיבַת־קֶבַע:

“עֶרְכָּה שֶׁל נְסִיעָה הוּא כְּאֹרֶךְ הַָדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ”.

*

הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ

וְהָיְתָה שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה –

אוּלָם, לְאַחַר שׁוּבֵנוּ רֶצִיתִי לִרְאוֹת אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּיָּר

וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹבוֹת;

עוֹד הָיָה אוֹר מָלֵא וְעָלוּ מִתְרַחֲצִים מִן הַיָּם

חַמִּים מִן הַשֶּמֶשׁ,

אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ

– לֹא עַל לוֹנְדוֹן, פָּרִיז וְרוֹמָא

כִּי עַל עַצְמֵנוּ:

נַוָּדֵי־שְׁבוּעַיִם

עִם פְּנַאי מְשָֻּׁתָּף וְעִם אַרְבַּע עֵינַיִם מְשֻׁתָּפוֹת.

---

מול גרמניה 1981

מאת

איתמר יעוז־קסט

מול גרמניה 1981

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

שיר המסע סביב גופו של היטלר

מאת

איתמר יעוז־קסט

בקיץ 1091 יצאתי למסע באירופה, כדי לראות שנית את התחנות

שבהן נאלצתי לעבור בין השנים 1944–1945, בעודי ילד; מגמת פניי העיקרית

היתה: מחנה־הריכוז לשעבר ברגן־בלזן, שנהפך עתה לפארק־זיכרון, וכן עיר

מוצאי אשר בתודעתי כאילו נמחקה מן המציאות.

א.

בִּשְׁנַת־חַיִּים

בָּהּ רָאִיתִי עַצְמִי כְּבָר מְנֻכָּר דַּיִּי,

בִּשְׁנַת־חַיִּים

בָּהּ רָאִיתִי עַצְמִי עוֹד מְקֻשָּׁר דַּיִּי,

יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתַי;

בּוֹדֵק מַפּוֹת, בּוֹדֵק תְּעוּדוֹת עִם תַּאֲרִיכִים

כְּמִי שֶׁמְּנַסֶּה לְהַעֲלוֹת מִבֵּין גְּבִישֵׁי תַּת־הַמּוּדָע שֶׁל יַלְדוּתוֹ

אֶת עַצְמוֹ לְאוֹר הַהַכָּרָה –

מָטוֹס. רַכֶּבֶת. מָטוֹס.

בְּמִרְדָף אַחַר מְקוֹרוֹת־הַבֶּכִי

לְאֹרֶךְ מַפָּה הַנְּטוּעָה עֲצֵי־שִׁכְחָה בֵּין הָעוֹנוֹת

וְתַחַת שָׁמַיִם שֶׁצִּבְעָם כְּשֶׁל קֻבִּיַּת־הַצִּיָאִניד הַכְּחֻלָּה,

בְּעוֹד מִלּוֹת־אֲדִיבוּת נוֹטְפוֹת מִן הַשְׂפָתַיִם

בְּכָל פֻּנְדְּקֵי־הַדֶּרֶךְ כְּעֵין הָרִיר הַשָּׁחוֹר,

וְגוּפוֹ שֶׁל הִיְטֶלר נָח בִּמְכֻוָץ תַּחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה,

מַצְמִיחַ פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם הַמְנַמְנְמִים מֵרֹב שֹׂבַע

סְבִיב נִקְבַּת הָעוֹלָם – –

הָאִישׁ בְּלִשְׁכַּת־הַמּוֹדִיעִין יָדַע רַק אֶת לוּחַ־הָרַכָּבוֹת

הַמַּפְסִיקוֹת לִנְסֹעַ עִם עֶרֶב,

הָאִיש בְּלִשְׁכַּת־הַמּוֹדִיעִין לֹא יָדַע כִּי יֵשׁ סִימָן־וָאוֹת

עַל־פִּי תְוַאי הָעֲרָפֶל

וּמַסַּע הָעוֹפוֹת

בּוֹאֲכָה וָאקוּם־הָעוֹלָם –

ב.

הַאִם זֶה כָּאן?

(לְפִי הַמַּפָּה וּלְפִי הַשֶּלֶט)

גַּן?

וּכְמַעֲשֵׂה־לְהָטִים, לְנִיעַ הַיָּד,

וְכִבְחִזָּיוֹן מְכֻשָּׁף הַנִּגְלֶה וְנֶעֱלָם:

יֵשׁ וְהוּא פַּארְק;

וְכִי זֶהוּ אֵזוֹר הַפַּחַד שֶׁל יַלְדוּתִי?

מֻקָּף צִמְחִיָּה אַנְטִי־בּוֹטָנִית:

עֲשׂוּיָה בִּעוּתֵי אִמִּי וְאֶפְשָׁרוּת מוֹתִי;

וּבַשָּׁמַיִם מְעוֹפֵף בְּשֶׁקֶט

אַדְרִיכַל־גַּנִּים מְמֻכַּן־רֹאשׁ עַד לְהַפְלִיא

וְשׁוֹתֵל פְּרָחִים לְאֹרֶךְ גֵּוָהּ שֶׁל גֶּרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת – –

ג.

מִתַּחְתַּי

כְּעֵין לוּחַ־חָלָק,

אַךְ הַדִּמְיוֹן מֵקִים פֹּה צְרִיף אַחַר צְרִיף

וְגָדֵר. וְזָקִיף

(רַגְלָיו בּ־ שְׁלוּחוֹת)

וַחֲלוֹם וָיֶלֶד

עַל רֶקַע קִיר הַנּוֹשֵׂא אֶת שֵׁם־מִשְׁפַּחְתִּי כְּמוֹ שָׂרֶטֶת

בְּאַפְלוּלִית –

יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּשֶׁל קְפִיצָה קָדִימָה בַּזְּמַן

כִּבְסֶרֶט,

וּכְבָר גּוּשׁ־הַהִתְאַפְּקוּת בִּי הִרְעִיד;

לְבַסּוֹף הֵסַבְתִּי עֵינַי אֶל שִׂיחֵי־הַנֶּקְרוֹפִילְיָּה שֶׁקָּרְבוּ

וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי מַגָּע אֱנוֹשִׁי חַי,

וַאֲנִי קָטַפְתִּי עָלֶה אַחַר עָלֶה לְמַזְכֶּרֶת

בְּשַׁעַר־הַיְצִיאָה,

אַךְ אִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ מִן הַסְּתָם

כֵּיצַד מַשְׁרִיצִים הֶעָלִים בְּתוֹךְ יָדַי – –

ד

הִיא רָאֲתָה אוֹתִי

אִשָּׁה זוֹ בְּשִׁבְתָּהּ בְּסָמוּךְ לִי עַל סַפְסַל הַתַּחֲנָה

וְצָעִיף בְּגוֹן הָעֲרָפֶל שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּזֵּר עוֹלָמִית כָּרוּךְ עַל צַוָּארָהּ סָבִיב,

וְהִיא עַצְמָהּ מַבִּיטָה אֶל הָעֲרָפֶל בִּלְבַד

מִמֶּנּוּ נִשְׁלֶפֶת עִיר בְּנֹסַח יְמֵי־הַבֵּינַיִם –

אִשָּׁה מְקוֹמִית זוֹ

בַּעֲלַת הָעֵינַיִם שֶׁקָּלְטוּ אֶת מַרְאֵה בֵּיתִי

בְּתַהֲלוּכָה אֶל וָאקוּם־הָעוֹלָם,

עֵינַיִם אֲשֶׁר אֵין בָּהֶן אֵשׁ וְאֵין בָּהֶן רֶגֶשׁ־אָשָׁם; –

וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר לָהּ

כִּי הָיִיתִי פֹּה לִפְנֵי כָּךְ־וְכָךְ שָׁנִים וְהִנֵּה אֲנִי חַי,

וּבְטֶרֶם תַּגִּיעַ הָרַכֶּבֶת

לְהַרְחִיק אוֹתִי שׁוּב מִן הַמַּחֲנֶה

עוֹד רָצִיתִי לִשְׁאֹל אֶת פִּיהָ: אֵיךְ זֶה

לִשְׁכֹּן בְּחֵיק אֲוִיר – הֶרְכֵּבוֹ חַמְצָן־וְחַנְקָן וּנְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִיּוֹת

וַחֲלוֹמוֹת הַמִּתְגַּנְבִים אֶל חֲדָרֶיהָ

וְטוֹבְעִים בְּכוֹסוֹת הַמַּיִם שֶׁהִיא שׁוֹתָה?

אִשָּׁה זוֹ, בַּת־הַמָּקוֹם, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל סַפְסַל הַתַּחֲנָה זֶה עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים

בִּסְטֶרִילִיּוּת הַחֲפָצִים מְשֻׁלְּלֵי הַצֹּרֶךְ לִזְכֹּר – –

ה.

וְרָצִיתִי לִשְׁאֹל

גַּם אֶת הַגֶּבֶר בְּגִיל־הָעֲמִידָה בִּשְׁמוּרַת־הַנָּהָר שֶׁל עִיר־מוֹצָאִי

וְהוּא עוֹמֵד וּפָנָיו אֶל הַמַּיִם הַשּׁוֹתְקִים אֵלַי מַתַּכְתִּית,

פּוֹלְטִים בָּבוּאוֹת־בָּבוּאוֹת שֶׁל יְלָדִים בְּנֵי־מָוֶת

(אִתָּם שִׂחַקְתִּי בְּכִבְרַת־חַיִּים אַחֶרֶת כָּל־כָּך)

עַל שׁוּם מָה שָׁב וְהִשְׁתַּקַּעַ בְּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם זֶה

בְּעוֹד עַל זְרוֹעוֹ כְתֹבֶת הַסְּפָרוֹת הַוָּאקוּמִיּוֹת

בְּכָחֹל־עָיֵף שֶׁל הִשָּׂרְדוּת־הַגּוּף,

בְּאֶמְצַע הַקַּיִּץ הַמְמַלֵּא בִּטְנוֹ פַּרְפָּרִים בְּנֵי־חֲלוֹף

קְרִיאוֹת שַׁיָּטִים הַנֶּעֱלָמִים מְהֵרָה מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ עֲצֵי־הַדֹּלֶב הַמִּצְטַהֲבִים

וְרֵיחַ הַדָּגִים הַמְּעוֹפְפִים לְעֵבֶר דּוּמִיַּת הָרֶשֶׁת שֶׁל כִּלְיוֹנָם;

אֶלָּא שֶׁהוּא נִצָּב מַחֲרִישׁ

בְּלֵב שְׁמוּרַת־הַנָּהָר הַמְּהַבְהֶבֶת

נוֹתֵן בִּי עֵינַיִם־שֶׁל־קִטְרוּג כְּאוֹמֵר: "מַדּוּעַ זֶה

לֹא תַנִּיחַ לִי לִישֹׁן בַּעֲמִידָה,

לְלֹא זִכְרוֹנוֹת וּלְלֹא שְׁאֵלוֹת הַמְחַיְּבוֹת תְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן,

וְרַק לִנְשֹׁם אֶת הַהֹוֶה דְמוּי הַשֶּׁמֶשׁ הָעֲגֻלָּה וְהַגְּבוֹהָה?"

וְנִבְצַר מִמֶּנִּי לַעֲנוֹת

כִּי קָרַבְתִּי אֶל שְׂפַת הַמַּיִם וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּהִשְׁתַּקְּפוּת פָּנַי

הַמִּתְנוֹעֲעוֹת בֵּין בָּבוּאוֹת הַיְלָדֵים בְּנֵי־הַמָּוֶת,

וְגַם לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ אֲנִי בֵּין הַחַיִּים וְהֵם בֵּין הַמֵּתִים,

וְאִם חַי אֲנִי מַדּוּעַ עוֹד מִשְׁתַּלְּחוֹת יָדַי אֶל מְקוֹר הַכִּלָּיוֹן הַחוּם וְהֶעָשֵׁן,

זֶה הַמְרַשְׁרֵשׁ בֵּין פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם

אֲשֶׁר יוֹרְדִים אֶל שְׂפַת הַנְּהָרוֹת לְעֵת לַיְלָה

וְשׁוֹתִים מִן הַבָּבוּאוֹת הָאִלְּמוֹת שֶׁל הַיַּלְדוּת – –

ו.

הַכֹּל זוֹרֵם,

הַכֹּל שָׁב וְזוֹרֵם אֶל אֲרֻבּוֹת־הַשָּמַיִם

וְכָל שֶׁנּוֹתָר עֲלֵי־אֲדָמוֹת הוּא נֶגָטִיב צִלּוּמֵי הָעַיִן הַחוֹלֶמֶת:

פַּס־הַנָּהָר, הַשַּׁיָּטִים וּקְרִיאוֹתֵיהֶם וַעֲצֵי־הַקַּיִץ הַשַּׁבְרִירִיִּים

וּבַיִת נְכֵה־רַגְלַיִם עָלָיו רוֹבֶצֶת קִלְלַת אִמִּי כְּכוֹס־חֳרָבוֹת הַדּוֹגֶרֶת עַל בֵּיצֶיהָ

לְבַל יֵשֵׁב בּוֹ אָדָם וָחַי –

וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּישׁ עַל הַמִּרְצָפוֹת הַמִּתְבַּקְּעוֹת כְּמִי שֶׁתָּר בְּמַקְלוֹ אַחַר מֵי־תְהוֹם,

הוֹלֵךְ וּמַקִּישׁ עַל הַקִּירוֹת וְעַל הַתִּקְרָה שֶׁלַּחֲדָרִים,

שֶׁמָּא אֶשְׁמַע קוֹלוֹת קְרוֹבֵי־אַהֲבָה

(וּלְצִדִּי מְדַדֶּה דַּיָּר־הַמִּשְׁנֶה הַשָּׁחוֹר)

וַאֲנִי מַקִּיש וּמַקִּיש עַל אָשְׁיוֹת הַבַּיִת שֶׁנִּשָּׂא זֶה כְּבָר אֶל הָאַיִן

וּבֵין יָדַי רַק חֹפֶן נְיָרוֹת,

לְבַסּוֹף פּוֹנֶה וְיוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב,

יוֹשֵׁב בַּעֲפַר הָרְחוֹב מוּל הַשַּׁעַר,

בְּלִי שֶׁאֵדַע מַדּוּעַ עוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב וְיוֹשֵׁב בַּעֲפַר הָרְחוֹב שֶׁאֵינֶנּוּ זֶה כְּבָר

וּמְנַעֲנֵעַ אֶת בֵּית־יַלְדוּתִי בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי,

נוֹעֵץ בּוֹ מַבָּט כְּמִי שֶׂמִּתְבּוֹנֵן בְּעָלֶה נִדָּף –

שׁוֹמֵט אוֹתוֹ לָעַד – –

ז.

שׁוֹאֵל וְאֵין מֵשִׁיב,

שׁוֹאֵל וּמַכֶּה אֶת עַצְמִי

בִּכְפָפוֹת־בַּרְזֶל שֶׁל הִפּוֹכוֹנְדְרִיָּה לֵילִית

מֵחֲמַת פַּחַד־הַהִשָּׁמְדוּת שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה,

מַצְלִיף עַל בְּשָׂרִי בְּגִבְעוֹלֵי שִׂיחַ־הַנֶּקְרוֹפִיְלָיּה הַדּוֹלֵק כְּנֵר־נְשָׁמָה

בַּעֲרָפֶל הַמְּפַעְפֵּעַ מִן הַגַּנִּים הָאַנְטִי־בּוֹטָנִיִּים

בֵּין נְהַר הָרַיין לְבֵין נְהַר הָדַּנּוּבָּה,

וַאֲנִי נִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה מִלִּהְיוֹת נוֹשֵׂא הַנֵּר,

כּוֹתֵב עַל־אוֹדוֹת מַחֲנֵה־עֲרָפֶל בּוֹ הַזְּמַן הַקּוֹסְמִי שׁוֹהֶה

עַל כַּף־יָדוֹ שֶׁל חֹרֶף יָשָׁן,

אַךְ סוֹלֵד מִן הַמִּלִּים

וּמַפְרִישׁ בְּכָל נַקְבּוּבִיּוֹת עוֹרִי אֶת רַעֲלוֹ שֶׁל וַאקוּם־הָעוֹלָם;

וּכְמִי שֶׁעוֹדֶנּוּ חוֹלֶה בְּטִיפוּס־הַבֶּהָרוֹת – מֵפִיץ חַיְדַּקִּים

וְלוּ גַם חַי בְּשַׁלְוַת הָרָהִיטִים שֶׁלְּמַרְאִית־הָעַיִן

וּמַדְבִּיק אִשָּׁה וּמַדְבִּיק יְלָדִים –

וְגוּפוֹ שֶׁל הִיטְלֶר מַמְתִּין בִּמְכֻוָּץ תַּחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה

בֵּין גּבוּלוֹת חֲדָשִׁים

וּמֵנֵץ פִּרְחֵי־יֹפִי –

אַךְ יֵשׁ הַמִּתְגַּעְגְּעִים

עַל הָאֲדָמוֹת זְהֻבּוֹת־הָאֵיכוּת בְּצֵּל לֵילוֹת־הַבְּדֹלַח

בְּמִינְכֶן, בִּפְרַנְקְפוּרְט וּבְ־Romanitche Celle

וְהֵם שְׁאֵרֵי־בְּשָׂרִי, בְּנֵי דְמוּת־עֲבָרִי,

נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם אֶל הָאֲוִיר הַמְסֻדָּר עַד לְהַפְלִיא בְּבָתֵי־הַנְּתִיבוֹת

עִם מַסַּע רַכָּבוֹת הַמְדַיְּקוֹת עַד לְהַפְלִיא בִּידֵי נֶהָגִים שְׁעוֹנִיִּים –

אָכֵן,

הֵם נוֹסְעִים תָּמִיד,

מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי הֵם נוֹסְעִים

וְהֵם בְּנֵי־דְמוּתִי וּבְנֵי־מְקוֹמִי,

וְצֶבַע עוֹרָם כְּשֶׁל צֶבַע עוֹרִי –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן קָמִים וּפוֹנִים לְעֵבֶר עָרֵי־הַשְּתִיקָה וְהַנְּהָרוֹת קְרִירֵי־הָאַמְנֶזְיָּה;

וְהֵם תָּמִיד בְּתוֹךְ כְּלֵי־רֶכֶב,

לָכֵן אֵין רַגְלֵיהֶם חָשׁוֹת אֶת הָאֲדָמָה הַמִּתְנוֹעַעַת תַּחְתָּם.

וְאָמְנָם הָאֲוִיר הוּא צַח וְנָקִי,

עַל הַנּוֹף זָרוּעַ יְרַק־אוֹר־הַיְּעָרוֹת

וּבְמַעֲמַקֵּי הַפֻּנְדָּקִים, בְּצֵל שֻׁלְחֲנוֹת־הָעֵץ

יֵשׁ גְּבָרִים שְׁמֵנִים וַחֲלוּלִים;

אַך שָׁוְא תִּשְׁאַל

אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים עָבֵי־הַבָּשָׂר וּצְלוּבֵי־הַכֶּרֶס:

"הַאִם רְאִיתֶם אֶת הַדֶּרֶך הָעוֹלָה לְבֶּלְזֶן?

הַאִם רְאִיתֶם אֶת אֶרֶץ אֶלֶף הַשָּׁנִים?"

כִּי תְשׁוּבָתָם הִיא רִיר הַשְּׁתִיקָה; –

וְהֵם חוֹלְפִים לָהֶם

בִּמְכוֹנִיּוֹת, בְּרַכָּבוֹת וּבַאֲוִירוֹנִים

עַל־פְּנֵי אֶרֶץ אֶלֶף הַשָּׁנִים וְאוֹמְרִים:

“אָמְנָם כֵּן, הִיא אֵינֶנָּה” –

וְהֵם חוֹלְפִים בָּאֲוִיר, בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם –

אֲנִי מַתִּיר

אֲנִי מַתִּיר אֶת דָּמָם!!!

כִּי בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה שָׂרוּעַ גּוּף־עֲנָקִים בַּעַל פְּנֵי־פֶּחָמִי,

רוֹאֶה־הַכֹּל וּבִלְתִּי־נִרְאֶה־לַכֹּל

וּמַצְמִיחַ פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם בִּשְׁלַל־צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת,

כִּי יֵשׁ מַה שֶׁיָּזִין אֶת עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַפְּרָחִים בְּגֶרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת,

כִּי יֵשׁ מַה שֶׁיְּפַרְנֵס אֶת שָׁרְשֵׁי הַפְּרָחִים בְּגֶרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת

וּסְבִיב פֶּצַע הָעוֹלָם.

---

אמי – ימים של קץ 1982

מאת

איתמר יעוז־קסט

אמי – ימים של קץ 1982

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

שעה קשה

מאת

איתמר יעוז־קסט

לאמי

מוּל בֵּית־חוֹלִים בְּיָפוֹ,

הַרְחֵק מֵעִתּוֹנִים, מִמִּלְחָמוֹת,

דִּבֵּר רַק קוֹל יָחִיד:

“בְּעוֹד שָׁעָה… חֲזֹר לְכָאן!…”

דִבֵּר הַקּוֹל

הַרְחֵק־הַרְחֵק מִקִּיּוּמִי הַמִּתְנוֹדֵד

עַל גֶּזַע־עֵץ עָלָיו יָשַׁבְתִּי בַּחוֹלוֹת,

לְמוּל חַמָּה הַמַּרְכִּינָה רֹאשָׁהּ לְתוֹךְ הַיָּם בַּעֲיֵפוּת

תּוֹךְ הַשְׁלָמַת־פִּתְאֹם, בְּצֵל בָּתֵּי־אַרְעַי, בֵּין חֳרָבוֹת,

לְמוּל הָאַיִן הַמַּחְשִׁיךְ,

הַמְּנֻקָּד שְׁחָפִים־שְׁחָפִים,

עַל רֶקַע בֵּית־חוֹלִים נִגְרָר בַּעֲקֵבַי

בְּרֵיחַ דְּגֵי־רָקָב וּכְלוֹרוֹפוֹרְם,

בְּעוֹד יָדַעְתִּי:

כָּעֵת־כָּעֵת

עַל לוּחַ־נִתּוּחִים הַמְּחֻטָּא מִזִּכְרוֹנוֹת

דּוֹעֵךְ כְּאֵב אִמִּי

לְתוֹךְ הַתַּרְדֵמָה הָאַל־גּוּפִית,

וְכָל שְׁנוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁל הוֹרָתִי

מִתְגּוֹלְלוֹת סָבִיב,

נִדְמֶה, בְּמַכְשִׁירִים קָרִים פּוֹתְחִים תֵּבָה־שֶׁל־מִשְׁפָּחָה

בְּאֵין־רוֹאֶה –

וּמְאֹד־מְאֹד קָרַב אֵלַי הָעֶרֶב,

אַף כִּי בַּחוּץ

הָרוּחַ נִפְנְפָה בְּפָנָסִים שֶׁל דַּיָּרֵי־אַרְעַי

בְּחַלּוֹנוֹת אֵי־יָפוֹ אֲבוּדָה,

כְּשֶׁפָּנִיתִי לְאָחוֹר לְמַעַן אָשׁוּב

מִקֵּץ שָׁעָה רַבָּה

לְבֵית־חוֹלִים תּוֹמֵךְ עַצְמוֹ עַל חוֹף הַיָּם בְּמַאֲמָץ,

עַל קַו הָאֲדָמָה הַחַמְקָנִית,

לְנֹכַח מִרְפָּסוֹת גְּבוֹהוֹת בָּהֶן עוֹד שִׂחֲקוּ הָאֲנָשִׁים

בִּשְׁלַל קְלָפִים, בְּהִתְמַכְּרוּת,

בְּצִפִּיָּה לְג’וֹקֶר פִּתְאוֹמִי.

1973

---

ימים של קץ

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

פֶּה סָדוּק זֶה – אֵינוֹ שֶׁלָּהּ

גַּם לֹא קֶצֶב־הַנְּשִׁימָה שֶׁהוּא כְּשֶׁל קַטָּר הַדּוֹהֵר אָחוֹרָה־אָחוֹרָה,

בְּעוֹד הָעֵינַיִם מְאַבְּדוֹת אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הֲוָיָתִי

אֵי־שָׁם בְּמַעֲמַקֵּי הַקֹּטֶב־הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַחֶדֶר

בּוֹ דְמוּת מִתְחַלֶּפֶת בִּדְמוּת,

וּמִישֶׁהוּ, בִּתְנוּעָה אָפְרַקְדָּנִית, קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים שֶׁל אִי־הֱיוֹת,

לוֹבֵשׁ בְּחִפָּזוֹן צוּרַת פִּיזָ’מָה מְאֻבֶּנֶת, –

וּכְבָר מָוֶת חֲסַר־מִין

מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִירֵי־הַלַּיְלָה הַנִּשְׁפָּכִים

בִּצְלִיל רֵיקָנִי

מִשּׁוּלֵי הַבּוֹר שֶׁל מִטַּת־הַדְּוַי,

בְּעוֹד מַסְתִּיר אֲנִי אֶת מַבָּטִי בְּבֹשֶׁת־הַפָּנִים

מוּל הָעֵירֹם הָאִמָּהִי לְשֶׁעָבַר,

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל נֹגַהּ־הַצָּפוֹן בַּחֶדֶר,

עֵת כִּי כְּלֵי־הַלֹּבֶן הוֹפְכִים לְשֶׁלֶג נְטוּל־מַמָּשׁוּת

וְהָעוֹרְקִים הוֹלְכִים וְקוֹפְאִים –

וַאֲנִי אֲחוּז פַּחַד וַאֲחוּז רֶגֶשׁ־אָשָׁם עַל עֶצֶם הַפַּחַד

שֶׁמָּא תִּפְקַח אִמִּי אֶת עֵינֶיהָ וְתִרְמֹז לִי – –

ב.

הָיִיתִי

הוֹלֵךְ וְנָמוֹג מִנֶּגֶד עֵינֶיהָ

בְּעָמְדִי לִמְרַאֲשׁוֹת מִטָּתָהּ;

אֶת מַבָּטָהּ נִסִּיתִי לִלְכֹּד וְאָמַרְתִּי:

“אֲנִי כָּאן,”

אַךְ קוֹלִי בָּגַד בִּי, וְאוּלַי הִיא שָׁמְעָה כְּבָר

אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהֵחֵלוּ לְהַלֵּךְ בְּתָאֵי מֹחָהּ הַמִּשְׁתַּבְּשִׁים

וְקָבְעוּ מוֹשָׁבָן בְּתוֹךְ גּוּפָהּ כְּמוֹ בְּאוּלַם־הַמְתָּנָה,

זוֹהֲרוֹת בְּכֹחַ קַרְנֵי הַקּוֹבַלְט שֶׁנּוֹתְרוּ בְּקִרְבָּהּ בְּמַעֲמַקֵּי הַבָּשָׂר;

וְהִיא בְּשֵׁמוֹת קָרְאָה לָהֶן, כְּמוֹ בְּסֵיַאנְס,

אוֹ־אָז הֲבִינוֹתִי כִּי זוֹהִי תּחִלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא:

יְחִידַת־זְמַן זוֹ בָּהּ נֶעֱצָרִים עֲבוּרָהּ כָּל הַשְּׁעוֹנִים הָאַרְצִיִּים

וּתְחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמָהּ נִפְרֶדֶת מִתְּחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמִי,

בְּעוֹד חִיּוּךְ לֹא־מֻכָּר צָץ עַל שְׂפָתֶיהָ נְטוּלוֹת־הַדָּם,

אֶפְשָׁר חִיּוּךְ־בְּרָכָה הוּא לְאֵלֶה הַמַּקְבִּילִים אֶת פָּנֶיהָ

תּוֹךְ כְּנִיסָה אֶל נֵצַח שֶׁאֵינוֹ בַּר־חֹלִי עוֹד; –

אֶת מִי אָהֲבָה בְּרֶגַע זֶה – אֵינֶנּי יוֹדֵעַ,

כְּשֵׁם שְׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי נוֹעֲדָה אוֹתָהּ צְלָלִית, כְּעֵין מַבַּע־פֶּתַע,

שֶׁחָלְפָה עַל עוֹר פָּנֶיהָ הַצָּפוּד

וְהִזְכִּירָה עַלִיזוּת אֱנוֹשִׁית,

שֶׁהֲרֵי אַךְ לַשָׁוְא אָמַרְתִּי לָהּ שׁוּב וָשׁוּב:

“הִנֵּה, אֲנִי כָּאן,”

בְּאֵין רוֹאֶה נָשַׁרְתִּי מִתּוֹךְ עוֹלָמָהּ

כְּמוֹ מַטְבֵּעַ הַנִּשְׁמָט מִבַּעַד לְחָרִיץ שֶׁל קֻפַּת־חִסָּכוֹן מִשְׁפַּחְתִּית מִשְׁתַּבֶּרֶת – –

ג.

כְּתֹנֶת־לַיְלָה פְּשׁוּטַת־זְרוֹעוֹת

בַּגֶּשֶׁם

תְּלוּיָה עַל חֶבֶל־כְּבִיסָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת

מְסַפֶּרֶת בְּאָזְנֵי הָרוּחַ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר

עַל־אוֹדוֹת יִסּוּרִים וּמָוֶת

מֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים רֵיקִים מִקִּיּוּם אִמָּהִי,

בְּעוֹדָהּ מִתְיַמֶּרֶת לִהְיוֹת תַּחֲלִיף לַגּוּף עַצְמוֹ

בִּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת לְכָל הָעֲבָרִים,

נִדְמֶה צוֹעֲקוֹת דְּבַר־מָה –

וַאֲנִי מַאֲזִין לְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַיוֹרְדוֹת לָרִאשׁוֹנָה

עַל אִמִּי,

וְאוֹמֵר לְעַצְמיִ שׁוּב וָשׁוּב:

“הֲרֵי גוּף זֶה הַטָּמוּן שָׁם בָּאֲדָמָה חֲסַר־תְּחוּשׁוֹת הוּא…”

וְשׁוֹמֵעַ לְלֹא־הֶרֶף אֶת חֲבָטוֹת חֶבֶל־הַכְּבִיסָה בָּרוּחַ הַיַלְלָנִית

כְּאִלּוּ מֵאִיץ הוּא בִּי לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה,

עַד כִּי רַחֲמַי נִכְמָרִים בְּקִרְבִּי לִבְלִי־הָכִיל

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַלְבִּישׁ אֶת אִמִּי

כְּתֹנֶת־לַיְלָה נְקִיָּה וִיבֵשָׁה,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיעַ אֶת מִטָּתָהּ שֶׁל אִמִּי

בִּכְלֵי־לֹבֶן שֶׁאֵינָם רְטֻבִּים בְֹשֶׁל הַגֶּשֶׁם הַחָרְפִּי,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲלִיף לְאִמִי אִי־חַיִּים בְּחַיִּים

(בִּמְקוֹם הַחַיִּים שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה!)

אַךְ לְאָן זֶה פָּנְתָה אִמִּי בְּיוֹם חֹרֶף טָחוּב שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר

וְכִי מַדּוּעַ זֶה הִנִּיחָה אִמִּי לִגְוִיָּה נַעֲוֵית־צוּרָה זוֹ הַיּוֹשֶׁבֵת בֵּין רְגָבִים לַחִים

לְהָמִיר גּוּף בְּגוּף

וְלָשֵׂאת אֶת שְׁמָהּ לַשָּׁוְא?

---

עקבותיה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

אוֹצֶרֶת עָבָר

הָיְתָה אִמִּי,

בְּמוּזֵיאוֹן גּוּפָה שָׁהָה הַזְּמַן

וְהִיא יוֹשֶׁבֶת יָמִים עַל יָמִים עַל סַף קִיּוּמָהּ עֲלֵי אֲדָמָה

בְּלֵב הָעִיר הַזָּרָה לָהּ:

שׁוֹמֶרֶת תְּמוּנַת־מִשְׁפָּחָה מִשֶּכְּבָר

בָּהּ מְסִבִּים רוּחוֹת־רְפָאִים אֶל שֻׁלְחָן

בְּסֵתֶר

גַּן;

הִקִּישׁ הַשֻּׁלְחָן בְּרַגְלָיו

וּמִגּוּפָהּ שֶׁל אִמִּי דִּבֵּר הֶעָבָר בְּקוֹל־שֶׁל־מָוֶת,

וְגַם מֵאַהֲבָתָהּ שֶׁל אִמִּי דִּבֵּר הֶעָבָר בְּקוֹל־שֶׁל־מָוֶת,

בְּעוֹד נִשְׁמָתָהּ נִשֵׂאת בָּאֲוִיר וּמְפַזֶּרֶת אֵפֶר קַר וּבִלְתִּי־נִרְאֶה ־

וּבִנְפֹל חֲפָצִים בְּרַעַשׁ רַב מִדַּי

הָיוּ מִתְחַלְחֲלִים תַצְלוּמֵי הַמֵּתִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּאִלּוּ דָם זָרַם בָּהֶם לְפֶתַע – –

ב.

לְבַדִּי,

פָּרִיט אַחַר פָּרִיט,

הִתְחַלְתִּי לְמַיֵּן אֶת חֲפָצֶיהָ

תּוֹךְ שְׁתִיקָה קָרָה וּמְגוֹנֶנֶת

כְּנֶגֶד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים, הַנּוֹשְׁרִים מִכָּל חֵפֶץ נָטוּשׁ;

וְהֵם הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים בַּחֶדֶר בְּאֵין בּוֹ אִישׁ מִלְּבַדִּי;

וְהָיָה לָהֶם קוֹל, וְהָיָה לָהֶם מַגַּע־הַיָּד, וְהָיָה לָהֶם מַרְאֶה הַמְּבַקֵּשׁ חָסוּת

וְהֵם נִנְעֲצוּ בִּי כֹּה עֲרִירִיִּים כְּמוֹ שִׁנַּיִם תּוֹתָבוֹת, שֶׁנִשְׁכְּחוּ בְּתוֹךְ כּוֹס מַיִם – –

ג.

הָאָרוֹ­ן סֵרֵב לְהִפָּתַח,

שׁוֹמֵר אֱמוּנִים לַיָּד שֶׁטִפְּלָה בּוֹ שָׁנִים,

נוֹצֵר בְּגָדֶיהָ, נוֹצֵר מִכְתָּבֶיהָ וְצַעֲרָהּ שֶׁל אִמִּי

כְּמוֹ כֶּלֶב חוּם וַעֲצוּם־עֵינַיִם, הַיּוֹשֵׁב לִמְרַאֲשׁוֹת גּוּפָה שֶׁהֵצֵנָּה בְּפִנַּת הַחֶדֶר,

אַךְ נוֹשֵׁךְ בְּשִׁנֵּי מַסְמְרִים חַדִּים אֶת כָּל הַבָּא וְקָרֵב;

הַמַּנְעוּל נֶאֱנַח עִם זִיעַ הַמַּפְתֵּחַ הָעַרְמוּמִי

כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֵר מִתַּרְדֵּמָה מַתַּכְתִּית; –

נִכְנַע לְבַסּוֹף,

בְּעוֹד הָאֶצְבָּעוֹת מוֹסִיפוֹת לְהַעֲמִיק־חֲפֹר

– אֶפְשָׁר, בְּחַפְּשָׂן אַחַר אוֹתוֹת אַהֲבָה שֶׁדָּהוּ,

עַד הִפָּרֵץ צִירֵי הַדֶּלֶת בִּיבָבָה כְּבוּשָׁה

בְּהִתְגַּנֵּב רוּחַ לַחֶדֶר, תּוֹךְ תְּאוּרַת יָרֵחַ:

קַטַקּוֹמְבָּה נָשִׁית

עִם נִצְנוּץ תַּכְשִׁיטִים נְטוּלֵי־עֵרֶךְ

וְרֵיחַ חֲנִיטָה שֶׁל יָמִים עָבָרוּ – –

ד.

בְּמִכְתָּבֶיהָ שִׁלַּחְתִּי אֵשׁ –

צְרוֹרוֹת־צְרוֹרוֹת הִנַּחְתִּי אוֹתָם עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר

לְהַעֲלִים צְפוּנוֹת־לִבָּה מִמַּגַע יָדַיִם זָרוֹת,

וּלְבַל תִּקְרֶאנָה בָּהֶן גַם עֵינַי;

עַד שֶׁפָּרְצוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ מִן הָרִצְפָּה

דּוֹמֶה צִפּוּ לְשָׁעָה זוֹ בִּלְבַד

לְהַזְחִיל נַחֲשֵׁי־פִּיחַ קְטַנִּים עַל הַקִּירוֹת מִסָּבִיב;

וְהֵם הִבִּיטוּ בִּי בְּעֵינַיִם מְזֻגָּגוֹת וְרָעוֹת

כְּמוֹ אוֹמְרִים: “זְכוּתְךָ, מַהִי, לְהַכְחִיד זֵכֶר עָבָר?”

וְאוּלָם, יָדַי הוֹסִיפוּ לְהָטִיל קִרְעֵי־נְיָרוֹת אֶל מַאֲכֹלֶת־הָאֵשׁ בְּקַדַּחְתָּנוּת,

בְּעוֹדִי מִתְכּוֹפֵף וּמַשְׁלִיךְ אֶל לֵב־הַתַּבְעֵרָה

אֶת כָּל מִסְמָכֶיהָ הָרְפוּאִיִּים שֶׁל אִמִּי

עִם תַּצְלוּם־הָרֶנְטְגֶן שֶׁל חָלְיָהּ חֲשׂוּךְ־הַמַּרְפֵּא

וּבְהֵאָחֵז צִפָּרְנֵי־הַלֶּהָבוֹת בִּנְיַר־הַצִּלוּם הַשָּׁחוֹר

הוּאַר לְפֶתַע הַדַף הָרָטִיט

עַד אֲשֶׁר הִתְיַצְבָה צְלָלִית בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר;

פְּנִימִיוּתָה הַשִׁלְדִּית, הַנִּדּוֹנָה לְהִשָּׂרְדוּת־עַד

שֶׁל אִמִּי־הוֹרָתִי,

מֻקֶּפֶת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת,

סָפֵק מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁהוֹת עוֹד בִּמְחִצָּתִי, סָפֵק מְבַקֶּשֶׁת לִפְנוֹת וּלְהִמּוֹג,

וַאֲנִי שׂוֹרֵף־וְשׂוֹרֵף אֶת מַדְוֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים

בְּתוֹךְ הַקְּרֶמָטוֹרְיוֹן הַבֵּיתִי – –

ה.

הִיא לָקְחָה אִתָהּ אֶת הַגַּן, אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַנָּהָר

עִיר־וּמְלּאָהּ לָקְחָה אִתָּהּ לַדֶּרֶךְ;

וּבְחַדְרָהּ נוֹתְרוּ רַק רָהִיטִים עֵצִיִּים

עִם שׁוּב כָּל הַחֲפָצִים שֶׁבִּמְחִצָּתָהּ אֶל גָּלְמִיּוּתָם נְטוּלַת אוֹר הֶעָבָר;

זְמַן רַב הָיְתָה מוֹדֶדֶת לְעַצְמָהּ אֶת הַקֶּבֶר

כִּמְדֹד בֶּגֶד חָדָשׁ לִקְרַאת נְסִיעָה רְחוֹקָה.

---

חוזרת הנשמה אל מקור צמיחתה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

עִם סְתִימַת הַגּוֹלֵל

חוֹזֶרֶת הַנְּשָׁמָה אֶל מְקוֹר צְמִיחָתָהּ

הֲלֹא הוּא גַּן־הַיַּלְדוּת אֲשֶׁר שָׁקַע בַּנָּהָר בַּעַל עֵינֵי הַסְּתָו הָרַכּוֹת;

וַאֲנִי נָסַעְתִּי לַחֲזוֹת בּוֹ שֵׁנִית

בְּטֶרֶם תִּצְטַמְצֵם הֲוָיָתָהּ שֶׁל אִמִּי לִכְדֵי רִצּוּדֵי נֵר־זִכָּרוֹן לַבְקָנִי,

וּלְמַעַן אָסֵב לָהּ שִׂמְחָה בְּסַפְּרִי עַל־אוֹדוֹת

נוֹפֵי־כְּבָר חֲלוּדֵי־עַלְוָה;

וְאוּלָם בְּהַגִּיעִי אֶל מִטַּת חָלְיָהּ הִיא רַק שָׁכְבָה דוֹמֶמֶת־כֹּה

עַל כָּרִיּוֹתֶיהָ הַמִּתְנַפְנְפוֹת בִּשְׁלַל נוֹצוֹתֵיהֶן, שְׁכִיבָה אַל־גּוּפִית כִּמְעַט,

נִשֵׂאת בִּפְנִימִיוּתָה רַבַּת־הַתְּנוּעָה וּמְשֻׁתֶּקֶת כָּלִיל בִּקְלִפַּת הַבָּשָׂר;

תְּמוּנוֹת־תְּמוּנוֹת בִּקַשְׁתִּי לְגוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת לָהּ רִפְאוּת־מַה

דוֹמֶה, מַעֲלֶה אֲנִי מַזְכָּרוֹת מַזְכָּרוֹת מִמִּזְוֶדֶת־הַמַּסָּעוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתִי,

אֶלָּא שֶׁבְּהַטּוֹתִי אֶת הַמִּזְוָדָה עַל צִדָּה

הִתְגַלְגְּלוּ מִמֶּנָּה פַּעֲמוֹנֵי קוֹלוֹת יְלָדִים,

וְהִנֵּה רָאִיתִי: זָעָה אִמִּי עַל־מִשְׁכָּבָהּ

וְהִיא שׁוּב אִשָּׁה צְעִירָה, וּבְלֹא רֵיחַ הֶעָשָׁן הָעוֹלֶה תָמִיד מִבֵּין מַחְשְׁבוֹתֶיהָ,

חוֹצָה אֶת הָאֲוִיר,

יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ וְנֶעֱלֶמֶת בִּקְפִיצוֹתֶיהָ עַל לֶהָבָה רוֹעֶדֶת וּכְחֻלָּה – –

ב.

לְהַאֲמִין

כִּי בְּרְחוֹבוֹת אֵלֶּה הִתְגַּלְגֵּל הָאֹשֶׁר לְפָנִים.

חַם־חַם תַּחַת כַּנְפֵי הַסְּנוּנִיּוֹת הָרוֹחֲפוֹת מֵעַל לַמִּגְדָּל הַשִּׁכּוֹר,

אוֹ רָתוּם לְעֶגְלוֹת־שֶׁלֶג וְצִלְצוּלָיו נִשְׁמָעִיִם חֹרֶף שָׁלֵם,

בְּעוֹד אִשָּׁה צְעִירָה מוֹלִיכָה יֶלֶד פַּטְפְּטַן־בֶּכִי בֵּין הָעֵצִים

בְּמִדְרוֹן־הַנָּהָר הַמִּשְׁיִי בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ וְתַשְׁחִיר הַשָּׁעָה לְעֵבֶר מָוֶת;

אֶפְשָׁר, מִשּׁוּם כָּך אֶת מְקוֹם הִמָּצְאִי לֹא הִכַּרְתִּי

בְּפָסְעִי עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַמָּאֳפֶלֶת

וּבְנֵי־אָדָם מְשִׂיחִים מִסָּבִיב בִּשְׂפָתִי־לֹא־שְׂפָתִי;

אֵימָתַי זֶה הָיָה

לֹא אֵדַע עוֹד, כִּי אֲנִי עַצְמִי רַק

לְרֶגַע הִשְׁתַּקַּפְתִּי.

נִדְמֶה,

בְּעֵינֵי אֵם הַהוֹלֶכֶת לָמוּת

וְאוֹסֶפֶת אֶת כָּל הַיָּקָר לָהּ אֶל תּוֹךְ גּוּפָה.

1983

---

בָּבוּאַת אַהֲבָתָהּ

מאת

איתמר יעוז־קסט

(לפי לחן־עם של אמי)

חֶרֶשׁ

הִנּוּמָה

תָּנוּעַ

עַל גִּבְעוֹל, בָּבוּאָה

הִנּוּמַת אֵפֶר – נוֹבְטָה

בָּבוּאָה מִלַּיְלָה,

נוֹבְטָה בָּהּ רְדוּמַת

חֶרֶשׁ, עָלִים

וּבַחֲבִיקַת וָאֵלֶם, בֵּין עַנְפֵי

צֵל־שַׁיִשׁ וְהִנּוּמַת בָּרָק

זִכְרוֹנָהּ הַטַּל וָלַיְלָה,

הָאוֹר צוֹנַחַת קוֹל גּוֹחֵן

מַנְצִיחַ; עַל כִּתְפֵי עַל דַּל־

גּוֹלֵל־הַשַּׁיִש, הַשַּׁיִש,

עֵת פּוֹשְׁטוֹת לָהּ

כַּפּוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ קוֹרֵא

לְגַלְגֵּל קוֹל־לַהַב

חֶרֶשׁ,

חַרְסֵי עֵינַיִם: – הִיא יוֹשְׁבָה

קוֹל יִגְחַן בְּחוֹל בְּגָדֶיהָ –

עַל דַּל־ בָּבוּאָה

שְׂפָתֶיהָ; חוֹמְקָה

מִשַּׁיִשׁ

– הִיא פּוֹסְעָה

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ –

וְעַל הִנּוּמַת

כְּלוּלוֹת אֵפֶר

מְנַצְנֵץ

רָקִיעַ

חֶרֶשׁ – – –

1969

---

באורו הלבן של הבית 1983–1991

מאת

איתמר יעוז־קסט

באורו הלבן של הבית 1983–1991

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

הידברוּת

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

יֵש הִדָּבְרוּת בֵּין הָעֲצָמִים. כְּמוֹ לְסִבּוּב הַיָּד

נִכְרָךְ הַחֹשֶׁךְ עַל כְּלֵי־הַבַּיִת וּבְרַעַשׁ עַצְבָּנִי

פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגֵרוֹת לְמַעַן הֵחָשְׂפוּת הָאֲנִי

הָעֵר לַעֲבָרוֹ, עֵת רוֹצֶה לִשְׁקֹעַ בַּשֵׁנָה הַקִּיוּמִית בִּלְבַד,

בְּעוֹד הָרָהִיטִים שֶׁבַּחֶדֶר קוֹלְטִים מֶסֶר עָלוּם

עַל יוֹשְׁבֵיהֶם מִכְּבָר, אַךְ כָּל כִּסֵּא וְכָל שֻׁלְחָן כְּמוֹ

יֶלֶד אוֹטִיסְט הַכָּלוּא בְּתוֹךְ עַצְמוֹ

עַד אִי־יְכֹלֶת לְבַטֵּא עוֹלָם – וְאוּלָם לַיְלָה שֶׁמִּחוּץ לַתְּחוּם

עוֹד פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגֵרוֹת, עַד שֶׁלְפֶתַע נוֹפֵל

אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁנִמְלָא נְגִיעוֹת יָדַיִם, וּבְלִי מֵשִׂים

דְּמוּת בּוֹקַעַת וְעוֹלָה מִתּוֹךְ הַחֵפֶץ שֶׁהִתְעוֹרֵר לְחַיִּים

וְהִיא שׁוֹהָה לְרֶגַע וּבִלְשׁוֹן־עֲצָמִים שׁוֹאֶלֶת דְּבֵר־מַה הַמֵּאִיץ אֶת דְּפִיקוֹת הַלֵּב.

ב.

הִיא עוֹד פֹּה, כְּדֵי רֶגַע – וְנֶעֱלֶמֶת שֵׁנִית

בְּתוֹךְ כֵּלִים נוֹפְלִים, וּמוֹתִירָה רַק אֵיזוֹ תְשׁוּקָה

לְחַיִּים נֶחְלָמִים, בִּלְשׁוֹן־עֲצָמִים אֲבוּדָה

בְּמַעֲמַקֵּי שְׁמוּרַת־לַיְלָה דִמְיוֹנִית,

וּבְעוֹד פְּרִיטֵי הַבַּיִת פּוֹרְקִים מתַח פְּנִימִי

הִיא מוֹסִיפָה לְהָזִיז חֲפָצִים מֵרָחוֹק,

מִן הֶעָבָר אֶל הַהֹווֵה, וּבְאַפְלוּלִית הַשָּׁעוֹת

שְׁנֵינוּ יַחַד: כְּעֵין דוּ־אֲנִי;

אַךְ אֶפְשָׁר, אֵינֶנָּה כִּי אִם הִרְהוּר־הַלֵב

שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף וּמְגַלֶּה לִי פָּנִים,

וְעֵת כִּי הַלַּיְלָה פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגִרוֹת רָהִיטִים יְשָׁנִים

אֵינָה אֶלָּא מִלַּת־אַהֲבָה אֲבוּדָה בִּלְשׁוֹן חֵפֶץ נוֹפֵל.

---

תלות

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הַמְּכֻוָּנִים לְאוֹתָהּ שָׁעָה

וּמְצַלְצְלִים בָּזֶה אַחַר זֶה,

אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת וַאֲנִי מִתְעוֹרֵר,

אוּלָם אֵינִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ מֶה חָלַמְתְּ בַּלַּיְלָה

וּמִי זֶה נִכְנַס

לְתוֹךְ עֵינַיִך,

– חֹפֶשׁ שֶׁאֲנִי מוֹתִיר לָךְ בְּעַל־כָּרְחִי –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מַצַּב־רוּחֵךְ נִמְהָל בְּמַצַּב־רוּחִי

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע אֶת טַעַם הַדִּכְדּוּךְ אוֹ הַשִׂמְחָה

הַנִּלְוֶה אֵלַי

כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ –

וַאֲנִי כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הָרָצִים תָּמִיד

וְנִפְגָּשִׁים רַק בַֹחֲטָף.

---

סביב חדר־הילדים לשעבר

מאת

איתמר יעוז־קסט

חוֹזְרִים הַדְּבָרִים לִנְקוּדַת־הַמּוֹצָא –

הֵם שׁוּב: רַק הוּא וְהִיא,

וְלֹא עוֹד מַכְפֵּלָה שֶׁל מִסְפַּר הַיְּלָדִים שֶׁמִּסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן;

מִתְנוֹעֲעִים כְּזוּג צָעִיר

מִלִּפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה,

וְרַק מְעֻטָּפִים יוֹתֵר בְּמַעֲטֵה הָעוֹר הַחַם שֶׁל הַשּׁוּתָפוּת; –

כָּעֵת מִתְוַדְּעִים שֵׁנִית לַשֶּׁקֶט שֶׁל תֹּם הַמִּשְׂחָקִים וְשֶׁל הַשֵּׁנָה הַחֲטוּפָה

בֵּין דְּאָגָה לִדְאָגָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה;

הַכּלֹ לְלֹא שִׁנּוּי לְמַרְאִית־הָעַיִן,

גַּם הָרָהִיטִים שׁוֹמְרִים עַל מְקוֹמָם הָרִאשׁוֹנִי

בְּהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם מִשְׁקַל הַשִׂמְחָה וְהַצַּעַר שֶׁנִסְפְּגוּ בָּהֶם לְאֹרֶךְ זְמַן; –

אַךְ לִפְעָמִים, בְּעוֹד קִיר צוֹמֵחַ מִקִּיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ לְלֹא סִבָּה,

הִיא אוֹמֶרֶת מִתּוֹךְ הֶרְגֵל יָשָׁן: “אַל תָּקִים רַעַשׁ פֶּן תָּעִיר אֶת הַיְלָדִים!”

וּמִתְעוֹרֶרֶת רַק הַכַּלְבָּה הָרוֹבֶצֶת תַּחַת הַמִּטָּה בֵּין צִלְלֵי־מְצִיאוּת קְטַנִּים וַאֲהוּבִים;

אַחַר־כָּךְ קָמִים וְנִגָּשִׁים לִרְאוֹת – מַה בּדֶּלֶת? שֶׁמָּא קוֹלוֹת מֻכָּרִים הֵיטֵב?

וְאַגַּב תְּנוּעָה הֵם מוֹשִׁיטִים יָדַיִם אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כְּאִלּוּ לוֹמְדִים מֵחָדָשׁ

תַּרְגִּילֵי־הֲלִיכָה בִּשְׁנַיִם, עַל־גַּבֵּי חָלָל־רֵיק, סְבִיב חֲדַר־יְלָדִים לְשֶׁעָבַר.

---

היכרות בחודש אוקטובר ישָן

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

"אַתְּ בַּחֲצַר הַחֲלוֹם

צוֹפִיָּה וַדָּאִית כְּיָרֵחַ…"

כָּתַבְתִּי לָךְ בְּשִׁיר,

שָׁעָה שֶׁגַּרְמֵי־הַשָּמַיִם עוֹד הִבִּיטוּ בִּי

בְכֶל זָרוּתָם;

וְאָנוּ נִפְגַּשְׁנוּ לִכְדֵי רֶגַע בִּלְבַד

בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה הַתֵּל־אֲבִיבִית,

וְאַחַר־כָּךְ הִמְשַׁכְנוּ אִישׁ־אִישׁ בְּדַרְכּוֹ:

מֻקָּף חָלָל־רֵיק צָעַדְתִּי בֵּין הָעֵצִים שֶׁהִצְמִיחוּ

צְלָלִים לְתוֹךְ הַשְּׁקִיעָה,

בְּעוֹד הַבְּדִידוּת מַצְהִיבָה, כְּמוֹ נִיקוֹטִין, אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

וּמוֹשַׁחַת אֶת חֲזִיתוֹת הַבָּתִים בְּצֶבַע דֵּהֶה שֶׁל חֲפָצִים אֲבוּדִים;

וּכְבָר יָרַד הָעֶרֶב בְּהַגִּיעִי אֶל קַו־הַחוֹף

מוּל אֳנִיָּה הַמְּגַלְגֶּלֶת שִׂיחָה אֲדִישָׁה וּמֵימִית

עִם רוּחוֹת חֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר,

וּבָבוּאַת־עַצְמִי רָצָה לְפָנַי בַּחוֹלוֹת

כְּמוֹ חַיָּה

רְטֻבַּת־אֵיבָרִים וַעֲרִירִית הַמְּגִיחָה מִתַּחְתִּיּוֹת

הַיָּם.

ב.

נִבְלַעַתְּ

בֵּין הַסִּמְטָאוֹת –

עֶרֶב־שַׁבָּת הָיָה וּתְחוּשַׁת־הָרִיק שֶׂקִּנְּנָה בִּי

בָּרְחָה־לָהּ לְפֶתַע,

מַבִּיטָה אֵלַי מִשּׁוּלֵי הַגַּגּוֹת

בְּעֵינֵי עוֹרְבִים סְתָוִיִים;

אַךְ הֵיכָן זֶה הִכַֹרְתִּי אוֹתָךְ?

הוֹגַעְתִּי מֹחִי

– הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְאֹרֶךְ הַחוֹף,

וְאַת: חַיֶּלֶת קְטַנָּה

מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ דַּקָּה בְּתוֹךְ מַדַּיִךְ,

וַאֲנִי נָע וָנָד בִּשְׁחוֹר הַדְּרָכִים שֶׁבְּתוֹכִי;

וּבַפֶּתַח עָמְדָה הַשַּבָּת

וְכִרְסִיסֵי שָׁמַיִם הַנּוֹטִים לְהִשָּבֵר

חָלְפוּ צִפֳּרִים מְצַוְּחוֹת מֵעָלַי.

ג.

בָּארוּד! בָּארוּד![¹] צָעֲקוּ סוֹלְלֵי הַדְּרָכִים

לִפְנֵי הִשָּׁמַע קוֹל הַנֵֶּפֶץ

וּבְטֶרֶם יִתְעוֹפְפוּ שִׁבְרֵי הַסְּלָעִים מִסָּבִיב

נֶעְצַרְתִּי לְרֶגַע

וְשׁוּב עָמְדוּ פָּנַיִךְ

מוּלִי; וְהָרוּחַ

מַפְרִיחָה אָבָק עַל הַשְּׁבִיל

וְרָצִיתִי לוֹמַר לָךְ: הָעוֹלֶה ל"בֵית־הַסְּפָרִים שֶׁעָמַד לְהִנָּעֵל;

הִשָּׁאֲרִי עוֹד!… “יָכֹלְנוּ גַּם לֹא לְהִפָּגֵשׁ”,

מִלְמַלְתִּי

לוּלֵא הַמְּבוּכָה שֶׁבָּלְעָה אֶת דְּבָרַי, מִבְּלִי שֶׁאָבִין כִּי

עִם קוֹל דִּפְדּוּף הַסְּפָרִים גַּם הַמִּקְרֶה

נִגְזַר מִתּוֹךְ כֹּרַח – מְשֻׁתָּף לָךְ וְלִי,

בְּיָדֵךְ, בֵּין כִּתְמֵי תַּשְׁלִיל הָעוֹלָם –

בְּיָדִי,

וִילָדִים שֶׁהִתְאַוּוּ לִקְרֹם עוֹר וְגִידִים,

נוֹלְדוּ וְגַם יָצְאוּ אֶת כָּל חַדְרֵי הַבַּיִת,

­– וְגֶבֶר וְאִשָּׁה הִמתְחַלְּפִים בְּזִכְרוֹנוֹת בִּבְלִי־מֵשִׂים.

---

לאחר נסיעתֵךְ

מאת

איתמר יעוז־קסט

בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָעוֹבֵר לְאַט

לְלֹא דְמוֹת וּלְלֹא צֶלֶם־הַדְּמוּת –

לְמִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת כִּי יָבוֹא

וְיָד יִשְׁלַח לְהַדְלִיק אֶת הַשִּׂמְחָה בַּבַּיִת

כְּשֵׁם שֶׁמַדְלִיקִים מְנוֹרָה;

נְסִיעָתֵךְ

הוֹתִירָה לִי אֶת הַלַּיְלָה לְלֹא רֵאשִׁית וּלְלֹא אַחֲרִית,

וְאוּלָם גַּם מַלְאַךְ־הַמָּוֶת עָשׂוּי מֵהֵעָדֵר הַנִּמְצָאִים,

עָשׂוּי בַּיִת רֵיק מֵאָדָם;

אִם כֵּן, מָה אִם בְּלַיְלָה כָּזֶה

יֶאֱרֹב לִי הַמַּשְׁחִית בֵּין הַחֲפָצִים, וַאֲנִי לְבַדִּי,

וְאֵין מִי שֶׁיֶּאֱסֹר,

וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר;

---

[אֶת הַפֶּה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֶת הַפֶּה

שֶׁבְּכֹחוֹ לֶאֱסֹר אוֹ לְהַתִּיר

עָלַי לְהַרְכִּיב מִכָּל חָמְרֵי הָאַהֲבָה שֶׁבִּי

לְמַעַן אוּכַל לְהַאֲמִין בִּדְבָרוֹ הַלַּיְלָה;

עָלַי לְצַיֵּר אֶת דְּמוּתֵךְ מִכָּל שְׁנוֹת־הַיַּחַד,

לְמַעַן אַאֲמִין לַמִּלִּים שֶׁאֹמַר לִי בִּשְׁמֵךְ,

כְּשֵׁם שֶׁיֶּלֶד מְצַיֵּר יְצוּרֵי־דִמְיוֹן

וְהוּא מְשַׂחֵק וְיָשֵׁן בֵּינֵיהֶם, בְּעוֹד הַבַּיִת מַחֲזִיק אוֹתוֹ

בֵּין אֵיבָרָיו הַלְּבָנִים וְהַשְּׁקֵטִים,

מַרְכִּיב אוֹתוֹ עַל־גַּבֵּי חַיּוֹת אֲפֵלוֹת אַךְ מְאֻלָּפוֹת

שֶׁהֵם כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן

בָּהֶם הֵחֵל לִפְעֹם הַלֵּב הַלֵּילִי,

עֲצָמִים הַמַּפְנִים רֹאשׁ בִּגְעִיָּה שֶׁל בְּדִידוּת וְגַעְגּוּעִים,

עַד שֶׁיִּפְקֹד עֲלֵיהֶם הַפֶּה שֶׁלְמִשְׁמַעְתּוֹ הֵם סָרִים

לָשׁוּב וְלִהְיוֹת יֵשֻׁיּוֹת שֶל חֲפָצִים דּוֹמְמִים בִּלְבַד;–

הִנֵּה־כִּי־כֵן עָלַי לְצַיֵּר אֶת דְּיוֹקְנֵךְ לְמָגֵן לִי מִפְּנֵי הַמַּשְׁחִית

בְּטֶרֶם יְפַשְׁפֵּשׁ בְּתֵבַת־הַתְּרוּפוֹת וְיִתְבּוֹנֵן בִּגְלוּלוֹת־הַשֵּׁנָה הַזְּעִירֹות,

בּעֹוד מַחֲצִית הַמִּטָּה

רֵיקָה

כְּמַחֲצִית הַחַיִּים;

---

[יֵשׁ וּפַחַד־הַפְּרֵדָה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

יֵשׁ וּפַחַד־הַפְּרֵדָה

עוֹדוֹ תּוֹקֵף אוֹתִי כְּבִימֵי הַיַּלְדוּת

עֵת כִּי הָיִיתִי מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי מִלּוֹת־אַרְגָּעָה, לַשָּׁוְא;

אַךְ נִדְמֶה, מִחוּץ לְקַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל גּוּפִי בָּאוֹת הַמִּלִּים,

מִן הָאֲוִיר שֶׁמִּסָּבִיב הֵן בָּאוֹת,

כְּאִלּוּ פֶּה־סְתָרִים נִפְעָר לְמוּלִי בְּתוֹךְ הָאֵינוּת, בִּמְקוֹם פִּי,

בִּמְקוֹם כָּל אֶבְרֵי גוּפִי הַנְּמוֹגִים אֶל תּוֹךְ הֶעָדֵר־הַתְּחוּשָׁה

וּבְלִי שֶׁאֵדַע הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי

לְבַל תֵּלֵכְנָה מִמֶּנִּי, אַף הֵן,

עַד כִּי תִּשָּׁאֵר רַק עֲזוּבָה לְלֹא דְמוּת וּלְלֹא צֶלֶם־הַדְּמוּת,

וְכֵן הַחֲפָצִים הַמְסַגְּלִים לְעַצְמָם אֶת תְּכוּנוֹת בַּעֲלֵיהֶם חֲמוּרֵי־הַסֵּבֶר,

וְהֵם מַצְלִיפִים לְעֶבְרִי בְּצִלְלֵיהֶם;

---

[מַכְשִׁיר־הַטֶּלֶפוֹן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַכְשִׁיר־הַטֶּלֶפוֹן

פָּלַט צִלְצוּל קָצָר וּמְהֻסָּס

וַאֲנִי נִתַּרְתִּי מֵעַל מִשְׁכָּבִי,

וְאוּלָם מִקְצֵה הַקַּו

שָׁמַעְתִּי רַק הֶמְיָה מוֹנוֹטוֹנִית כְּשֶׁל עוֹלַם־מַעֲמַקִּים,

בְּעוֹד צִפִּיַּת־הַשָּׁוְא לְקוֹלֵךְ מְמַלֵּאת אֶת הַחֶדֶר

וַאֲנִי מִטַּלְטֵל הֵנָּה וָשׁוֹב בִּסְבַךְ צִמְחִיַּת־הַלַּיְלָה

וְצָף

בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי הַמְּכֻוָּנוֹת תָּמִיד לַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר,

וְהַטֶּלֶפוֹן הַדּוֹמֵם כּוֹרֵךְ עָלַי חוּטִים־חוּטִים וּמוֹשֵׁך אוֹתִי כְּלַפֵּי מַטָּה

כְּמוֹ חַיָּה שְׁחוֹרָה;

---

כמי שנרדם תוך כדי נסיעה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּשֶׁפָּקַחְתִּי עֵינַי – בּעוֹד חֹשֶׁךְ,

לְשֵׁמַע טִקְטוּק שְׁעוֹן־הַיָּד מִתַּחַת לְאָזְנִי

דִּמִּיתִי: רֵיק הַבַּיִת מִקִּיּוּמֵךְ,

וְכִי נִרְדַּמְתִּי בְּתוֹךְ הַכֻּרְסָא כְּמִי שֶׁנִּרְדָּם תּוֹךְ כְּדֵי

נְסִיעָה בְּכִוּוּן בִּלְתִּי־נָכוֹן,

וּבֵין כֹּה לְכֹה

צָף וְעָלָה בִּי טַעַם נְסִיעָה יְשָׁנָה,

וַאֲנִי נַעַר הַמְּחַפֵּשׂ כְּתֹבֶת וְתוֹעֶה בִּרְחוֹבוֹת חֵיפָה־הַתַּחְתִּית, עַד עֶרֶב,

וּלְשֵׁם לִינַת לַיְלָה מִצְטַנֵּף בְּיַרְכְּתֵי אוֹטוֹבּוּס שׁוֹהֶה וָרֵיק,

עָטוּף אַפְלוּלִית בִּקְרָבָיו,

וְכֵיוָן שֶׁעָיֵף הָיִיתִי – שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה,

בְּלִי שִׂים לֵב כֵּיצַד בָּא הַנֶּהָג וּמַתְנִיעַ

אֶת כְּלִי־הָרֶכֶב, וְאָנוּ שׁוֹעֲטִים עַל־פְּנֵי כְּפָרִים

מַדִּיפֵי רֵיחַ קוֹצִים הַנִּשְׂרָפִים בְּאֵשׁ מִצְטַהֶבֶת;

– גְּבָרִים זָרֵי־מַבָּע עָלוּ בַּהֲמֻלָּה עוֹיֶנֶת לִכְלִי־הָרֶכֶב

הַמִּטַּלְטֵל מִתַּחֲנָה אַלְמוֹנִית אֶל תַּחְנָה אַלְמוֹנִית –

וְהִרְהוּרִים רָעִים בָּאוּ אֶל לִבִּי וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי מַחֲסֶה,

שָׁעָה שֶׁיוֹשֵׁב הָיִיתִי עַל הַסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע לְאָן פָּנַי מוּעָדוֹת,

וְשֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ לְכַתֵּת רַגְלַי בַּחוֹל הַבּוֹלֵעַ כָּל סִימָן מְזַהֶה,

– וְאָנוּ דּוֹהֲרִים מִחוּץ לַחַיִּים, עַד בֹּקֶר.

---

מבעד לחלון רטוב מגשם

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּרֹאשׁ הוֹמֶה

שׁוֹטַטְתִּי

עַל־פְּנֵי הָעִיר

מוֹעִיד פָּנַי

לָרְחוֹב בּוֹ הִתְגּוֹרַרְנוּ לְפָנִים,

אַתְּ

וַאֲנִי –

וּכְגַנָּב־בַּמַּחְתֶּרֶת – הִצְמַדְתִּי עֵינַי לַחַלּוֹן

לִרְאוֹת שֶׁמָּא בְּמַעֲבֵה הַחֶדֶר

עוֹד עוֹמְדִים אָנוּ,

אַךְ הַגֶּשֶׁם שֶׁזִּרְזֵף כִּסָּה אֶת הַשְּׁמָשׁוֹת,

וְרַק שָׁמַעְתִּי קוֹל זִיעַ מֵאֲחוֹרַי:

"הַאִם טוֹב יוֹתֵר הָיָה

בְּלַהַט יָמִים שֶׁרָחֲקוּ?…"

וְאוּלָם הֵקִיצוּ בִּי מִיָּד כָּל אֵרוּעֵי־הַיַּחַד,

כָּל שְׁנוֹת־הַבֵּינַיִם קָרְמוּ עוֹר וְגִידִים בְּתוֹךְ הָרֶגַע

וְתָבְעוּ אֶת עֶלְבּוֹנָם,

בּעוֹד יְלָדֵינוּ רָצִים הֵנָּה וָשׁוֹב בְּדִמְיוֹנִי,

רְטֻבִּים מִן הַגֶּשֶׁם, וַאֲנִי מִתְמַלֵּא דְּאָגָה

שֶׁמָּא תֹּאחַז בָּהֶם צִנָּה, בְּעֶרֶב כָּזֶה – אַךְ הֵם

תָּלוּ בִּי כִּנּוּיֵי־חִבָּה וְהִתְפַּזְּרוּ

בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי הַתּוֹעוֹת;

וְאַף־כִּי יָדַעְתִּי שֶׁרֹב הַחַיִּים כְּבָר פָּנוּ־חָלְפוּ לָהֶם:

לֹא יָדַעְתִּי אִם מְקַנֵּא אֲנִי בְּלִבִּי בַּגֶּבֶר וּבָאִשָּה הַצְּעִירִים אֲשֶׁר הָיִינוּ,

בְּעוֹדִי פּוֹנֶה לְאָחוֹר,

נֶחְפָּז לָבוֹא וּלְהָשִׂיחַ בְּאָזְנַיִךְ עַל־אוֹדוֹת עַצְמֵנוּ,

וּבַגֶּשֶׁם הַמַּחֲלִיף צְבָעִים מִשָּעָה לְשָׁעָה

מַעֲנֵה־לְשׁוֹנֵךְ מֵשִׁיב לִי בְּתוֹךְ מַעֲנֵה־לְשׁוֹנִי – בְּכֵפֶל־הַמַּשְׁמָעוּת.

---

[ עִם הֵעָלְמֵךְ]

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִם הֵעָלְמֵךְ

שׁוֹטַטְתִּי בֵּין הַחֲדָרִים,

אוֹ קָנִיתִי יְשִׁיבָה עַל כִּסֵּא

כְּבַחֲדַר־הַמְתָּנָה בּוֹ הַזְּמַן מִתְנַהֵל בְּנִגּוּד לְכִוּוּן הַשָּעוֹן;

קָרָאתִי לָךְ,

וּכְמוֹ בִּסְפִירָה לְאָחוֹר

פָּנַיִךְ מִשֶׁכְּבָר בָּאוּ אֶל פָּנַי מִשֶּכְּבָר.

1985

---

ילד עתידי

מאת

איתמר יעוז־קסט

(שיר ליל־שמחה לבתי)

מְקוֹר הַשִׂמְחָה הָיָה אַל־גַּעַת –

בְּשֶׁטַח מְגֻדָּר בְּמַחֲשָׁבוֹת בִּלְבַד

וְרֵיק מִבְּנֵי־אָדָם חַיִּים, נִשְׁמַע מְחוֹל־רַגְלַיִם פִּתְאֹמִי

אַגַּב הִדְהוּד גּוֹבֵר־הוֹלֵךְ, כְּשֶׁל לֵיל־חֲתוּנָה רָחוֹק:

אִמִּי

הֵרִימָה רֹאשׁ מֵעַל מוֹתָהּ, קוֹרֵאת בְּקוֹל נִרְגָּשׁ

כִּבְלֵילוֹת־מִקֶּדֶם בְּהִשָּׁמַע שָׁאוֹן מֵעֵבֶר לַקִּירוֹת:

“מִי שָׁם?” – בַּחוּץ

לֵיל־קַיִץ סַהֲרִי נִקֵּר בְּתוֹךְ קְלִפּוֹת עֲצֵי־הַבְּרוֹשׁ

צַחֵי־הַגֶּשֶׁם. תּוּ לֹא. אַף כִּי בְּרֶגַע זֶה

יֶלֶד עֲתִידִי יָצָא לוֹ לְדַרְכּוֹ,

אוֹסֵף בְּיָד לֹא־עֻבָּרִית־עֲדַיִן

תְּכוּנוֹת מֵאֲנָשִׁים שׁוֹכְנֵי־עָפָר,

זֶה קְהַל־הַמֵּתִים הַנַּרְקִיסִיסְט, הַמִּתְמַלֵּא חֶדְוַת־הַלֹּבֶן

בְּהִתְחַיּוּת קַוֵּי פָּנִים שְׁכוּחוֹת, עִם כָּל לֵדָה: –

וְאִמִּי שֶׁלֹּא זָכְרָה יָמִים חָלְפוּ־עָבְרוּ,

לֹא זְמַן חֶמְדָּה אוֹ מִלְחָמוֹת וְחִבּוּטֵי־דְרָכִים,

הִגְבִּיהָה אֶת פָּנֶיהָ מֵעֹמֶק הַשֵּׁנָה, הִתְרַעֲדָה

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ נָגַע בָּהּ נְגִיעָה פְּנִימִית

בְּחַמְדָּנוּת, הֲגַם בְּאֵין־מִשְׁקָל, כְּצֵל שֶׁל הִתְהַוּוּת: –

וְהִיא רָצְתָה מְאֹד לָתֵת מִן הַמֵּיטָב שֶׁבָּהּ אַךְ חָשְׁשָׁה

מִפְּנֵי טָעוּת בַּגּוֹרָלוֹת,

וְאוּלָם הַהוּא נָטַל כְּבָר מִכָּל הַבָּא לַיָּד

בְּשֵׁם יָמִים יָבוֹאוּ,

בַּלַּיְלָה הָרָווּי מַשְׁקֶה וּנְגִינוֹת נוֹפִים מִכְּבָר,

בְּעוֹד כַּפּוֹת־רַגְלֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה־כַּלָּה מְחוֹלְלוֹת כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מְזֹהָרוֹת עַל לוּחַ־שַׁיִשׁ,

וּמִמְחָטָה קְטַנָּה וִירֻקָּה רוֹחֶפֶת בָּאֲוִיר כְּעֵין עָלֶה

הַמִּתְפָּרֵץ בְּצָהֳלָה שֶׁל כְּלוֹרוֹפִיל,

בְּשֶׁטַח מְגֻדָּר בְּאִוּוּיֵי שִׂמְחָה בִּלְבַד.

1986

---

תצלום אבי בצעירותו

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' הלל ברזל

קַו־שֶׁל־אוֹר

נוֹפֵל עַל הַתְּמוּנָה

וּמֵאִיר אֶת הַפָּנִים

עִם מִלּוֹת־הַקְדָּשָׁה שֶׁבַּשּׁוּלַיִם

כְּהָאִיר כְּתַב־סֵתֶר יָשָׁן־נוֹשָׁן:

הוּא מַבִּיט בַּחַלּוֹן,

סֵפֶר בְּיָדוֹ וּבְעִגּוּלֵי הַקַּיִץ פָּנָיו נַעֲרִיוֹת מְאֹד;

אְנִי מַצְלִיל אֶת גְּרוֹנִי כְּאִלּוּ בִּרְצוֹנִי לִשְׁאֹל דָּבָר

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה,

לָכֵן מַעֲבִיר אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

עַל הַפֶּה וְעַל הָעֵינַיִם,

מְמַשֵׁשׁ אֶת גּוּף־הַנְּיָר בִּמְבוּכָה –

קָשֶׁה לִי לִהְיוֹת מְבֻגָּר מֵאָבִי

וְלַחְשֹׁב

כִּי מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

חוֹלְפוֹת כָּעֵת נַעֲרוֹת הָעִיר

וְהָאֲוִיר רְווּי תְּשׁוּקָה.

בָּרְחוֹב

כְּשֶׁעָבַרְתִּי,

מְקוֹם־שָׁם רָאִיתִי אוֹתוֹ לָאַחֲרוֹנָה

– פָּנָיו כְּבָר הִצְהִיבוּ מְאֹד בְּשֶׁל הַנְּדוּדִים –

הָיִיתִי קָרֵב וּבָא אֶל תְּמוּנַת־הַדִּמְיוֹן שֶׁנּוֹתְרָה מִמֶּנּוּ,

נוֹעֵץ מַבָּטִי בְּאִי־הֱיוֹתוֹ הֶחָמִים,

בְּעוֹד הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים

דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,

צִפֳּרִים וַחֲרָקִים נוֹגְעִים בּוֹ –

וְהוּא נִגְלֶה וְנֶעְלָם בִּגְמִישׁוּת

כְּאִלּוּ אֵין הָאֲוִיר

אֶלָּא נְיַר־צִלּוּם הַמִּתְפַּעְנֵחַ רַק לְמַבַּט עֵינַי.

---

השעון של אבי

מאת

איתמר יעוז־קסט

עֵרוּת. עוֹד לַיְלָה? וּרְתִיעַת־פִּתְאֹם

בְּהִתָּקֵל הַיָּד בִּשְׁעוֹן־זָהָב שֶׁל מֵת

אֲשֶׁר שְׁנֵי מְחוֹגָיו עָצְרוּ לִפְנֵי שָׁנִים

וְהַשָּעָה בּוֹ רֶבַע לְשָׁלֹשׁ. נִדְמֶה

הָאוֹר מַרְאֶה פְּנֵי־אִישׁ. אַךְ אִם כָּעֵת

אֶמְתַּח הַקְּפִיץ: רַק גּוּף־שֶׁל־פַּחַד יִתְחַיֶּה,

פּוֹלֵט מִלּוֹת־כְּאֵב שֶׁהִשְׁתַּקְּעוּ בַּחֲפָצִים,

בִּלְשׁוֹן עָבָר־הוֹוֶה.

כְּבָר רֶבַע לְשָׁלֹשׁ? הַזְּמַן נִגָּר.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר.

---

דמותך אמי

מאת

איתמר יעוז־קסט

גַּם הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי אֶת אִי־הֱיוֹתֵךְ:

עֵינַיִם, פֶּה וְשֵׂעָר –

מֵעַל לְשׁוֹבֵר־הַגַּלִּים שֶׁל עִיר הַנִּמְחֶקֶת בִּרְאִי־הַמַּיִם,

הָלַכְתִּי עַל חוֹף הַיָּם אוֹ עַל חוֹף הַנָּהָר וְאַתְּ לֹא הָיִית

אַף כִּי מָלְאוּ כָּל הֶעָרִים אֶת דְּמוּתֵךְ הָאֲרוּגָה מִסִּיבֵי שְׁנַת־הַחֹרֶף;

כְּתָמִיד, חַיָּלִים הִתְגּוֹדְדוּ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַמִּתְאַפְלֶלֶת

וְהִנֵּה אַתְּ פָֹּסַעְת וְעָבַרְתְּ בְּמַחְשַׁבְתָּם כִּבְטֶרֶם מָוֶת –

וּלְפֶתַע בָּכִית,

מִתּוֹכִי בָּכִית כְּאִלּוּ הִכְאַבְתִּי לְעַצְמִי עַד שָׁרְשֵׁי הַיַּלְדוּת שֶׁבִּי,

וְעַד שֶׁרָוַח לִי,

תַּחַת עַנְנֵי פָּנִים־שֶׁל־אַהֲבָה הַנְּמוֹגוֹת מִמֶּנִּי

בְּצֵל שׁוֹבֵר־הַגַּלִּים שֶׁל הַיְקִיצָה –

וַאֲנִי רַק אֶת וַדָּאּוּת הֱיוֹתֵךְ רָצִיתִי – – –

---

שיר־אהבים לאב ואם שאינם עוד

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה יוֹדֵעַ הַבֵּן

עַל אַהֲבוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ לְעֵת כִּי תָצוּף בְּלִבּוֹ הַשְּׁאֵלָה

וּבִמְאֻחָר כָּל־כָּךְ… עַד כִּי אֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל עוֹד,

וְרַק דַּפֵּי מִכְתָּבִים קְשֵׁי־פִּעֲנוּחַ וּפִתְקֵי מַה־בְּכָךְ

בְּכֹחָם לְהָעִיד, אִם אֱמֶת וְאִם שֶׁקֶר;

וְעוֹדֶנּוּ חָשׁ רִגְשַׁת־מָה בְּהִתָּקְלוֹ בִּתְמוּנַת אִשָּׁה

אוֹ גֶּבֶר בִּלְתִּי־מֻכָּרִים לוֹ – בֵּין שְׁלַל חֶפְצֵי הָעִזָּבוֹן

הַסְּגוּרִים הֵיטֵב בִּמְגֵרוֹת שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתוֹ,

דּוֹמֶה, רוּחוֹת־רְפָאִים בֵּיתִיּוֹת נִרְדְּמוּ לָהֶן

בְּמַעֲבֵה תִיקֵי־הַקַּרְטוֹן מְהֻדָּקֵי הַזְּמַן הַחוּם,

וְהֵן מְצַפּוֹת לִשְׁעָתָן לִפְקֹחַ עֵינַיִם

אַף כִּי דַי בְּמַחְשֶׂבֶת־אַרְעַי

וְהֵן תִּקְרֹמְנָה עוֹר וְגִידִים; –

וְכִי מַה יוֹדֵעַ הַבֵּן עַל אָבִיו־מוֹלִידוֹ

בְּעֵת שָׁלְחוֹ יָד אֶל אִשָּׁה בְּסֵתֶר־לַיְלָה;

זֶה לַיְלָה רִאשׁוֹן לוֹ – לֵיל־כְּלוּלוֹתָיו

בְּלֵב גַּן – פְּלֵיטַת אֹשֶׁר חַי וְנוֹשֵׁם,

בְּעִיר נַהֲרִית־שַׁבְרִירִית בָּהּ כָּבוּ הָאוֹרוֹת כְּעַל בָּמָה נֶעֲזֶבֶת,

וְגַם נַגָּנֵי יוֹם־הַשִׂמְחָה כְּבָר שָׁקְעוּ בִּישִׁיבַת דּוּמִיָּה מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ שֶׁיָּרַד

עַל עוֹלָם עֲמֹק־מַיִם עָלְמִינִי, וְלוּ עוֹד נִשְׁמַע מִדֵּי פַּעַם

צְלִיל הַכּוֹס הַנִּשְׁבֶּרֶת בְּעֵת הַ“חֻפָּה”: לְחַיִּים! לְחַיִּים!

לְאִמִּי־הוֹרָתִי הַיּוֹצֵאת עוֹד מְעַט לְדַרְכֵי־נְדוּדֶיהָ

שַׁבְּלוּלִית נוֹשֵׂאת בַּיִת עַל גַּב…

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

בִּידֵי הַמֵּתִים עוֹד הָאֹשֶׁר בֵּין אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם הַזּוֹהֲרוֹת

כְּתוֹלָעֵי־יוֹחָנָה בְּנָטְלָן אֶת הָאוֹר מִן הַחוּץ,

מִבַּעֲלֵי־זִכָּרוֹן הוֹלְכֵי־עַל־שְׁתַּיִם, הַשְׂמֵחִים בְּלִבָּם עוֹד

עַל אִזְכּוּר שֵׁם שֶׁל אָב וְשֶׁל אֵם;

אַךְ מַדּוּעַ זֶה חָשׁוּב כֹּה לַבֵּן

• הָלְאָה מֵאֶמְצַע חַיָּיו –

לְהָעִיר אֶת אָבִיו־מוֹלִידוֹ מֵעַל מִשְׁכַּב אִי־הֱיוֹתוֹ הַבָּשָׂר־וְדָמִי

וְלַהֲפֹךְ בְּדַפֵּי מִכְתָּבִים קְשֵׁי־פִּעֲנוּחַ וּבְפִתְקֵי מַה־בְּכָךְ,

תּוֹהֶה עַל רִגְעֵי אָשְׁרוֹ וְצַעֲרוֹ שֶׁל בַּר־מִנָּן,

וְרַק הוּא לְבַדּוֹ עוֹד גּוּף־זִכָּרוֹן נָע־וְנָד

בְּצֶבַע עֵינָיו יְרֹק־הַגֶּשֶׁם, זֶה הָעוֹבֵר בִּירֻשָּׁה,

זָב וְמְחַלְחֵל מִסִדְקֵי גֻלְגֹּלֶת אֶל סִדְקֵי גֻלְגֹּלֶת –

וְכָךְ, בְּחָזְרוֹ אֶל קִיטֹון־הַשֵּׁנָה שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ

כַּעֲבֹר שְׁנוֹת־חַיִּים כִּמְעַט

וְהוּא תָר אַחַר מִטַּת־הַיָּחַד שֶׁל גֶּבֶר וְאִשָּׁה צְעִירִים

בְּעוֹדוֹ מְהַלֵּךְ מִסָּבִיב לַקִּירוֹת

נִרְעָשׁ וְנִרְעָד כְּיֶלֶד שֶׁנִתְעָה אֶל חֶדֶר פָּתוּחַ קִמְעָה

בִּשְׁעַת אֲהָבִים שֶׁל הוֹרָיו: וּפַחַד אוֹחֵז בּוֹ פִּתְאֹם – –

כָּךְ עָמַדְתִּי אֲנִי עִם שׁוּבִי מוּל דֶּלֶת חֲדַר־הַשֵׁנָה הָרֵיקָן

שֶׁל אָבִי וְאִמִּי, כּוֹבֵשׁ מַבָּטִי בָּרִצְפָּה, שָׁם נִצְּבָה מִטַּת־הֻלַּדְתִּי בְּאֵי־זְמַן,

מִטַּת־טֶרֶם־הֱיוֹת, טֶרֶם אַהֲבָה, טֶרֶם אֵשׁ

וְטֶרֶם זִכָּרוֹן, וּלְטַעַם לֶכְתִּי וּלְטַעַם שׁוּבִי וּלְטַעַם הָאֹשֶׁר הֲרֵינִו דוֹרֵשׁ

מִפִּי שְׁנֵי צְלָלִים – זָכָר וּנְקֵבָה – הַנָּחִים עַל מִשְׁכָּבָם זֶה מִכְּבָר וּבְנִפְרָד

וְרַק אֲנִי בְּדִמְיוֹנִי עוֹד מַפְגִּישָׁם גּוּף אֶל גּוּף, לְמַעַן אֶרְאֶה לְהֶרֶף־עַיִן כֵּיצַד

פּוֹשֶׁטֶת עַל פְּנֵיהֶם נְהָרָה –

אוֹתָהּ הִטְמִינוּ בֵּין עַצְמוֹתֵיהֶם

כְּאִלּוּ לֹא חָיוּ מֵעוֹלָם בָּאוֹר וּכְאִלּוּ דָבָר לֹא קָרָה.

1986

---

הרוח בולעת את הקולות

מאת

איתמר יעוז־קסט

(מול גבעת השיכונים – דורה¹ )

מֵעֵבֶר לְחוֹמַת עֲצֵי הָאֶקָלִיפְּטוּסִים

הִבְזִיק הָאוֹר,

סָפֵק גְּזוּזְטְרָא מוּאֶרֶת וְסָפֵק הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא –

“עֲצֹר פֹּה!”

בִּקַּשְׁתִּי לְהַגִּיד לַנֶּהָג

עִם הַגִיעֵנוּ לִקְצֵה הַחֹרֶשׁ;

וְרַעַשׁ

פְּתִיחַת חַלּוֹן

וּמַבָּטִים הַבּוֹלְשִׁים בִּבְהִילוּת

אֶת שִׂרְטוּטֵי הַצִּמְחִיָּה הַקּוֹצָנִית כִּבְהִקָּלַע אוֹרֵחַ זָר אֶל הַמִּשְׁעוֹל,

בְּעוֹד קֻבִּיּוֹת שֶׁל בָּתִים – כְּמוֹ קְרוֹנוֹת־רַכֶּבֶת

מַמְתִּינוֹת לְאוֹת כְּדֵי לִנְטֹשׁ אֶת הַנּוֹף לְעוֹלְמֵי־עַד,

וְהָרוּחַ סוֹבֶבֶת וְשׁוֹרֶקֶת לִקְרַאת תְּזוּזָה

בְּצֵל אַרְגְּזֵי־מַסָּעוֹת הַנִּצָּבִים כְּחַיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת מֵעוֹלָם שֶׁחָרַב

וְלַהַג לְשׁוֹנוֹת נֵכָר הַפּוֹרְחוֹת מֵעַל לַחוֹלוֹת.

וַאֲנִי בַּמִּרְפֶּסֶת –

נוֹשֵׂא עֵינַי אֶל גַּרְמֵי־הַשָּמַיִם, כְּתָב־מִסְתּוֹרִין,

מְתַרְגֵּל לָשׁוֹן חֲדָשָׁה: אֶת שְׂפַת אֲבוֹתַי תַּחַת שְׂפַת אִמִּי,

וּבְסֵתֶר לִבִּי

מַמְתִּין לְחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה;

אַךְ רְצוּעַת הַחוֹל שׁוֹמֶמֶת

וְהָרוּחַ בּוֹלַעַת אֶת הַהֲבָרוֹת כֻּלָּן

כְּפֶה נְטוּל־שִׁנַּיִם,

וַאֲנִי תּוֹהֶה:

מַה לִּי וּלְיוֹצְאֵי שִׁבְעִים גָּלֻיּוֹת שֶׁמִּימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי,

וְהֵם כֹּה רְחוֹקִים מִלִּבִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בַּמִּזְרָח וְאִם בַּמַּעֲרָב?

וְכָךְ עוֹמֵד אֲנִי וּמַאֲזִין,

אַךְ מִן הַחֲדָרִים פְּנִימָה קוֹלְטוֹת אָזְנַי רַק אֶת קוֹל יִפְחַת אִמִּי

בְּקוֹנְנָה עַל הוֹרֶיהָ הַיְרוּיִים,

וּמִן הַחֲדָרִים פְּנִימָה קוֹלְטוֹת אָזְנַי רַק אֶת תּוֹכַחַת אָבִי

הַנֶּהֶדָּף לָשׁוּב אֶל שְׁנָתוֹ הַמְּיֻזַּעַת

תּוֹךְ שִׁכְחַת הֶעָבָר;

וְאוּלָם צְלָלִים דַּק־דַּקִּים, חִוְרִים וּזְעִירֵי־רֹאשׁ

כְּבָר צוֹמְחִים בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת:

נַפְשׁוֹת הַמֵּתִים שֶׁהוֹתַרְנוּ עַל דַּרְכֵי מְנוּסוֹתֵינוּ,

וְהֵן נִקְהָלוֹת וּבָאוֹת תּוֹךְ חִבּוּטֵי קֶבֶר

לְמַעַן יִגְדְּלוּ בּבוֹא הָעֵת

וִיכַסּוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ;

וְהַשָּׁעָה כְּבָר לְאַחַר חֲצוֹת,

בְּעוֹד הַנּוֹסְעִים עַל הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי

מְנַמְנְמִים כְּמַרְיֹוֶנטּוֹת מְחוּקוֹת צִבְעֵי כָּל שִׂמְחָה,

וְרַק אֲנִי עוֹד שׁוֹאֵל:

הֵיכָן קַו־הַחֲצִיָּה בֵּין שְׁנֵי צִדֵּי הַמְּצִיאוּת:

– זֶה הַמַּאֲפִיר בֹּקֶר־בֹּקֶר בְּלֹעַ הָרוּחַ הַמְּקִיצָה

– וְזֶה הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ נֶחֱלֶמֶת?

1994

---

רעמים

מאת

איתמר יעוז־קסט

מֵעַל לְגַג הַבַּיִת – הָאוֹר הַלָּבָן לְעֵת לַיְלָה

כְּאוֹת סַכָּנָה מִשֶּׁכְּבָר,

וְהָרַעַם הַזָּר בּוֹקֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר הַחִיצוֹן

שָׁעָה שֶׁהָאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת לִשְׁמֹעַ יִבְבַת צוֹפָרִים –

וְאוּלָם, רַק גֶּשֶׁם חָרְפִּי מִתְאַחֵר נִתָּך אַרְצָה גַּם הַפַּעַם

וְהַלֵּב הַבָּהוּל נִרְגָּע:

רַעַם מִשָּׁמַיִם בִּלְבַד – –

---

[לְתוֹךְ עַצְמוֹ נִסְגָּר הַבַּיִת]

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְתוֹךְ עַצְמוֹ נִסְגָּר הַבַּיִת

וּמַקְשִׁיב עֲצוּרוֹת, –

לַיְלָה כָּזֶה כְּבָר הָיָה בָּעוֹלָם:

פַּחַד מִפְּנֵי הַקּוֹרֶה בַּרָקִיעַ מֵעָל,

לְעֵת כָּזוֹ אִישׁ אִישׁ לְגוֹרָלוֹ יַעֲמֹד

בְּבַיִת הַצּוֹמֵחַ מִתּוֹכֵנוּ לְאֹרֶךְ דּוֹרוֹת

– רֵאשִׁית גָּדְלוֹ כְּתָא זֶרַע בִּלְבַד

מֵאוּר כַּשְׂדִּים

בְּצֵל קַו־הַמַּשְׁוֶה הַשְּׁמֵימִי הַנָּטוּי מֵעָלֵינוּ – –

---

[כְּבָר לֵאֶה הַבַּיִת מֵרֹב סַכָּנוֹת]

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּבָר לֵאֶה הַבַּיִת מֵרֹב סַכָּנוֹת

וְעַל אַבְנֵי הַחֲשֵׁכָה מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ

– חוֹלֵם לְהַצְמִיחַ עֲצֵי־נוֹי מִסָּבִיב

כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף מַצְמִיחַ אֵיבָרִים הַיָּפִים לְאַהֲבָה – – –

פברואר 1991 (מלחמת המפרץ)

---

פואמה תל־אביבית 1986

מאת

איתמר יעוז־קסט

פואמה תל־אביבית 1986

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בית קפה סחרחר

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליאירה גנוסר

מִגָּבְהֵי בֵּית־קָפֶה סְחַרְחַר,

בְּעוֹד נִגָּר הַקַּיִץ לְתוֹךְ כּוֹסוֹת־מַשְׁקֶה צִבְעוֹנִיּוֹת עַל שֻׁלְחָנִי,

וְהַכָּחֹל־וְהַצָּהֹב־וְהָאָדֹם מְהַבְהֲבִים עַד יָפוֹ בִּקְצֵה הָעַיִן,

עֵת כִּי תָרְנֵי סִירוֹת שֶׁבְּ“מָרִינָה” עוֹלִים־יוֹרְדִים כִּלְקֶצֶב נְשִׁימוֹת אָדָם יָשֵׁן,

וְרֵיחַ הַשִּׁזּוּף נִדָּף עִם רֵיחַ הַתְּשׁוּקָה, וְצִי כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ שָׁט לְאַט לְתוֹךְ אַחַר־הַצָּהֳרַיִם

שֶׁאֵין מִחוּצָה לוֹ דָבָר בִּטְוַח כַּדּוּר־טֶנִיס הַמִּתְעוֹפֵף מִכָּאן לְשָׁם

וְהַיּוֹדֵעַ אֶת שִׂמְחַת הַנּוֹכְחוּת בְּתוֹךְ הָרֶגַע הַחוֹלֵף בִּלְבַד; –

אַךְ הַמֶּלְצַר עוֹבֵר כְּבָר בֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת,

אוֹסֵף אֶת הַכּוֹסוֹת וְהַצְּבָעִים, –

צָרִיךְ לָזוּז,

כִּי זוֹ שְׁעַת־הַנְּעִילָה לְבֵית־קָפֶה חוֹגֵג אֶת קִיּוּמוֹ הַפַּרְפָּרִי

לְעֵת עוֹנָה בּוֹעֶרֶת,

וּכְבָר עֶרֶב בַּטַּיֶּלֶת, רֵיחוֹת־פַלָּאפֶל־עֶרֶב,

עַל שְׂפַת הָעִיר

הַמַּקְרִינָה עַצְמָהּ עַל מַיִם בְּנַעֲנוּעֵי חַלּוֹנוֹת

כְּמוֹ בְּפָנַס־קֶסֶם סְגוֹל־לֵילִי,

כְּאִלּוּ יֵש חַיִּים

מִחוּץ לִמְתִיקוּת הַמֶּלַח שֶׁלַּיָם הַסּוֹף־קֵיצִי וְהַמַּחְשִׁיךְ

אֲשֶׁר בְּעֹמֶק עוֹר־הַגּוּף שׂוֹרֵף כָּל זֵכֶר לֹא־מִכָּאן –

            וּכְאִלוּ אֵין חַיִּים שׁוֹנֵי־מַהוּת מִתַּחַת לְעוֹרִי.

---

הַיָּם בַּלַּיְלָה

מאת

איתמר יעוז־קסט

למשה בן־שאול

הַיָּם בַּלַּיְלָה

כְּמוֹ עַיִן חֲלוּלָה בְּגוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם,

וְאוּלָם לַצִּפֳּרִים הַמְעוֹפְפוֹת מֵעַל לַסְּלָעִים

כֹּה הַיְנוּ־הָךְ

מָה רוֹאֶה הָאִישׁ הַנִּצָּב כָּעֵת בִּפְאַת הַמַּיִם וּמַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה,

עוֹקֵב אַחַר זִמְזוּם מָטוֹס הַמְדַמֶּה עַצְמוֹ לְאוֹר כּוֹכָב זָעִיר

עַד הִמָּחֲקוֹ לְלֹא שָׂרִיד – קָשֶׁה לוֹ לָשֵׂאת אֶת תְּחוּשַׁת אֵין־הַסּוֹף

עַל־כֵּן שׁוֹאֵל הוּא לִנְקוּדוֹת אֲחִיזָה

וּמוֹתֵחַ קַו דִּמְיוֹנִי

מִן הַטַּיֶּלֶת נְשׁוּבַת־הָרוּחוֹת וְעַד לְשוֹבֵר־הַגַּלִּים הַכֵּהֶה

– חוֹמָה חֲלַקְלַקָּה כְּנֶגֶד קְרִיאוֹת הַמֶּרְחַקִּים –

יָכוֹל הוּא לְהַשְׁלוֹת עַצְמוֹ כִּי עִיר זוֹ

                      נוֹלַד הוּא בָּהּ:

כֹּה הַרְבֵּה זִכְרֵי־מַרְאוֹת

                קִרְעֵי־קוֹלוֹת וְזוּטוֹת־שֶׁל־רֵיחַ

נוֹגְעִים בּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְיֻמָּנוֹת;

אַךְ כָּעֵת הוּא צוֹפֶה לְעֵבֶר הַחוֹף, מְקוֹם־שָׁם תַּיָּרֵי הַחַג הַקְּדַם־קֵיצִי

מְעֻרְטָלִים מִבִּגְדֵיהֶם לְמֶחֱצָה כְּשֵׁם שֶׁמְעֻרְטָלִים הֵם מִכָּל שַׁיָּכוּת

בְּצֵאתָם אֶת בָּתֵּי־הַמָּלוֹן הַסְּמוּכִים שֶׁצָּמְחוּ לַגֹּבַהּ כְּמִזְוְדוֹת־עֲנָק;

הוּא מְנַסֶּה לְבַיֵּת לְעַצְמוֹ אֶת אֵין־הַסּוֹף

שֶׁאֵינוֹ לְפִי מִדּוֹתָיו,

בְּעוֹד הַלַּיְלָה, כְּמוֹ מְעִיל־דְּרָכִים מְקֻמָּט, עוֹטֵף אוֹתוֹ מִכָּל צָד,

אַף שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ לְשׁוּם מָקוֹם

וּלְכָל הַיּוֹתֵר חוֹשֵׁב עַל עוֹנַת הַקַּיִץ

הַמְפַזֶּרֶת בִּגְדֵי־יָם צִבְעוֹנִיִּים עַל הַחוֹלוֹת

כְּמוֹ פְּרָחִים עַל גִּבְעוֹלֵי־אֱנוֹשׁ שְׁחוּמִים

וּמַדִּיפֵי רֵיחַ אַהֲבָה בַּת הַשָּׁעָה הַחוֹלֶפֶת

כְּשֶׁפַּנֵי הַיָּם הֵם כִּפְנֵי הַשִׂמְחָה

וְגַם סֻכַּת הַמַּצִּיל, כְּמוֹ חַרְטֹם סְפִינָה בַּהֲנָפַת דִּגְלֵי אָדֹם־לָבָן,

נִשֵּׂאת מֵעַל לִצְבָא הַיְלָדִים הַמַּשְׁלִיכִים כַּדּוּר זוֹהֵר

בְּאֹשֶׁר גְּבַהּ־גַּלִּי – –

*

מִישֶׁהוּ יָשֵׁן עַל הַחוֹף,

עֵינָיו אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם הַמּוֹהֲלִים אוֹרוֹתֵיהֶם בְּמֵי הַלַּיְלָה

וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ אִם הָאֳנִיָּה הַמִּתְנוֹעַעַת קַלִּילוֹת

שַׁיֶּכֶת לִשְׁנָתוֹ אוֹ לִשְׁנַת הַיָּם;

קוֹל־זִמְרָה נִשְׁמָע מִצַּד הַסִּפּוּן,

גְּבָרִים וְנָשִׁים נִשְׁעָנִים אֶל מַעֲקֵה כְּלִי־הַשַּׁיִט

וְשָׁרִים בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם עַל “אֶרֶץ־הַהַבְטָחָה”, בְּעוֹד הַנַּעַר

הַנִּצָּב בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה חָשׁ כֵּיצַד נִסְדָּק גּוּפוֹ:

הַנָּהָר שֶׁנָּטַשׁ מֵאֲחוֹרָיו נִנְעָץ בְּגַבּוֹ כְּסַכִּין,

עֲצֵי־הָאַקַּצְיָה וְשִׂיחֵי־הַלִּילָךְ שֶׁנִּפְרַד מֵעֲלֵיהֶם

נִגְרָפִים בְּעוֹרְקָיו כִּקְרִישֵׁי־דָם,

וּבִמְקוֹם לְשׁוֹן־אֵם עֲקוּרָה מְכַסֶּה גֶּלֶד־שָׁחוֹר אֶת פִּיו;

וְאוּלָם הָאֳנִיָּה מַפְלִיגָה הָלְאָה בְּלֹא לְהַשְׁלִיךְ עֹגֶן וְנֶעֱלֶמֶת,

עוֹלִים תַּיָּרֵי הַלַּיְלָה מִתּוֹךְ מֵי־אַפְסַיִם

וְרֵיחַ תַּאֲוָה מַרְחִישׁ אֶת הָאֲוִיר וּמַטְבִּיעַ אֶת זֵכֶר הַנַּעַר

עִם הַחוֹל הַנִּגָּר בְּחֹסֶר־שִׂמְחָה

כְּזֶרַע הַנִּתָּז אֶל הָרִיק – –

מִי שֶׁנִּרְדָּם עַל הַחוֹף קָם לְאִטּוֹ עַל רַגְלָיו,

רוֹכֵס אֶת מְעִילוֹ כְּנֶגֶד הָרוּחַ הַיַּמִּית וּמַבִּיט אֶל הַטַּיֶּלֶת

וְאֶל בָּתֵּי־הַמָּלוֹן דְּמוּיֵי־הַמִּזְוָדוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים לְחַיִּים,

תְּחוּשַׁת הַיַּבָּשָׁה לוֹכֶדֶת אוֹתוֹ בִּקְסָמֶיהָ עִם הִבְהוּב הָרַמְזוֹרִים

הַקּוֹרְאִים “עֲצוֹר!” לִתְנוּעַת־הַפֶּרֶא שֶׁל הָעֵינַיִם עָרִיקוֹת נוֹפֵי־הָעֵרוּת – –

*

אָכֵן, כָּל סַמֵּי־הַשֵּׁנָה

אֵין בְּכֹחָם לְעַמְעֵם סוֹפִית אֶת כְּאֵב הַהִשְׁתַּנּוּת שֶׁל הַגּוּף

שֶׁרִקְמָתוֹ בְּנוּיָה מַרְאוֹת־מַרְאוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

בַּיִת לִפְנִים מִבַּיִת וּרְחוֹב מֵעַל לִרְחוֹב וְשָׁמַיִם בְּתוֹךְ שָׁמַיִם גְּבוֹהִים יוֹתֵר –

*

כְּמוֹ פֵּרוֹת

אֲפֵלִים

תְּלוּיִים עֲטַלֵּפִים בִּסְבַךְ הַצַּמָּרוֹת

שֶׁל הַשְּׂדֵרָה

בְּהַכּוֹת בָּהֶם טִפּוֹת הַמַּלְקוֹשׁ;

אַחַר־כָּךְ מַתְחִילִים לְהִתְעוֹפֵף בְּאָבְדַּן־הָעֶשְׁתּוֹנוֹת: < עוֹד מַפְרִיעָה לָהֶם שְׁאֵרִית הָאוֹר,

שְׁאֵרִית הַשִּׂמְחָה,

אַף שֶׁהִיא מִתְפָּרֶצֶת כָּל־כָּךְ בְּחֹסֶר־יְכֹלֶת

כְּאִלּוּ נִשְׁפֶּכֶת מִבַּקְבוּקֵי־מַשְׁקֶה מְלֻכְלָכִים

הַמִּתְגּוֹלְלִים בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ, –

אוֹ חוֹלְפִים בְּרַעַשׁ אוֹפַנּוֹעָנִים נְמוּכֵי־מֶצַח

לְהַרְעִיד אֶת גּוּשֵׁי־הָאֱנוֹשׁ שֶׁבָּרְחוֹבוֹת

וּלְהוֹתִיר רַק מַסֵּכוֹת חַג חוֹשְׂפוֹת שִׁנַּיִם

תַּחַת מַהֲלוּמוֹת פַטִּישֵׁי־הַפְּלַסְטִיק הַיַּלְלָנִיִּים

אֲסוּפֵי שִׁבְעִים גָּלֻיּוֹת

וּמְחוּקֵי־פָּנִים

כְּמוֹ בְּגֶשֶׁם־תָּמִיד –

וְהִנֵּה נְמֵסִים בָּתֵּי־הַקָּפֶה

וְהַשֻּׁלְחָנוֹת זְקוּרֵי־הָרַגְלַיִם צָפִים בְּמַעֲמַקֵּי הַזֶּרֶם

כְּעֵין חֲרָקִים הַטּוֹבְעִים תַּחַת סִלּוֹן שֶׁל בֶּרֶז־אַדִּירִים

וּמְשׁוֹשֵׁיהֶם מְפַרְפְּרִים בַּעֲוִית,

בֻּבּוֹת־הָאִמּוּם גְּלוּחוֹת־הָרֹאשׁ שֶׁבְּחַלּוֹנוֹת־הָרַאֲוָה

            חוֹרְגוֹת מִבֵּין תַּפְאוּרוֹת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב,

מַשִּׁילוֹת אֶת חֲלִיפוֹת־הָאָפְנָה וְקֹופְצוֹת בְּחֹסֶר־כֹּל

            לְהוֹשִׁיעַ אֶת מַלְכוּת דִּיזֶנגּוֹף

מוּאֶרֶת הַנֵּיאוֹן הַלַּבְקָנִי הַמֵּת; –

הַמִּזְרָקָה

מֻגְבַּהַת מֵעַל לְבָבוּאוֹת הַבָּתִּים מִסָּבִיב

מַתִּיזָה סִלּוֹנֵי בְּדִידוּת צִבְעוֹנִית לְתוֹךְ הַלַּיְלָה,

וּבְנִים־לֹא־נִים

עוֹד רוֹאָה מִזְרָקָה תְאוֹמָה – וְהִיא

מִתַּחְתֶּיהָ קְבוּרָה,

עִם עֲצֵי־דֶקֶל וְעִם סַפְסָלִים

וְעִם נַעַר זָר־מַבָּט שֶׁבֵּינֵיהֶם עוֹבֵר –

הַאִם בָּעֵת הַהִיא אָהַבְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת יוֹתֵר?

וְהַחוֹל, הַאִם הַחוֹל מִתַּחַת לְמִדְרְכוֹת־הָאַסְפַלְט עוֹדוֹ נוֹדֵד לוֹ בְּהֶסְתֵּר? – –

*

אִי בַּגֶּשֶׁם –

עִם כָּל נִיעַ

כְּמוֹ מְעַפְעֵף בְּשִׂיחָיו וְאִילָנוֹתָיו

– מַחְבִּיא אֶת נוֹכְחוּתִי –

           מִקָּרוֹב

מִסְתַּנְּנִים קוֹלוֹת שֶׁל מוּסִיקָה,

מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן לְעַצְמוֹ,

מַשְׁמִיעַ צְלִילִים שֶׁל חַיִּים־לֹא־מִכָּאן,

וְהוּא הַמְבַצֵּעַ וְהוּא הַמַּאֲזִין,

בְּעוֹד הֲמוּלַת הַחוֹגְגִים נִסְפֶּגֶת

בְּנַקְבּוּבִיוֹת הָאֲדָמָה, הָעֵץ וְהָאֶבֶן;

וְאוּלַי רַק חֹשֶׁךְ־הָעֲצַבִּים שֶׁבִּי

מְכַבֶּה כָּל שִׂמְחָה מִסָּבִיב

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם הַגּוֹלְשִׁים מִן הַכְּלִי הַמְלֹהָט

יְכַבּוּ אֶת אֵשׁ־הַכִּירַיִם הַמַּאֲדִימָה־מַכְחִילָה: –

וְהִנֵּה הַנְּגִינָה נִפְסֶקֶת;

            תְּחִלָּה

תְּמִיהָה. כְּבָר בֹּקֶר? וְאוּלַי עוֹד הַלַּיְלָה

בְּרֵאשִׁיתוֹ? – –

לבית־ביאליק – ולפרופ' זיוה שמיר

*

בַּסִּפְרִיָּה

דּוֹלֵק קַו־אוֹר זָעִיר,

אַךְ הַסְּפָרִים מוֹשְׁכִים אֶת הַכְּרִיכוֹת עַל עֵינֵיהֶם

כִּמְשֹׁךְ שְׂמִיכָה חַמָּה;

בֵּין עַמּוּדֵי־מוֹזָאִיקָה מְקֻשָּׁטִים בִּכְחֵלֶת,

לְיַד פִּסְלוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר כָּלוּא בְּגוֹן נוֹפֵי הַבְּרוֹנְזָה הַכֵּהָה,

בְּעוֹד עַל מַדְרֵגוֹת־שֶׁל־עֵץ

עוֹלוֹת יוֹרְדוֹת רַגְלֵי יַלְדוּת צְרָצָרִיּוֹת

מְדֻקָּרוֹת קוֹצִים

וַחֲלוֹם בְּרֵכַת־סְתָרִים

מַרְחִיף:

        עוֹלָם אָבוּד

                בְּתוֹךְ עוֹלָם אָבוּד יוֹתֵר,

וּכְבָר אֵין יוֹדֵעַ מִי מִשְּׁנֵיהֶם קוֹדֵם…

וְהַסְּפָרִים

שׁוֹקְטִים עַל מְקוֹמָם

אִלְּמֵי־לָשׁוֹן,

אוֹרֵחַ הַנִּכְנָס בְּהִתְגַּנְּבוּת לֵילִית

יוֹשִׁיט יָדוֹ

בְּצִפִּיָּה לִמְצֹא לוֹ סֵפֶר יְחִידִי

בְּגֹבַהּ אֲרוֹנוֹת מְאֻבָּקִים,

זֶה סֵפֶר הַשִּׂמְחָה בַּת־הַקְּיָמָא, רַב־סֵפֶר,

דַּפָּיו הַמִּתְהַפְּכִים:

            רִשְׁרוּשׁ שֶׁל זְמַן נָקִי מֵחֲרָדוֹת

            כְּלֹבֶן הַנְּיָר הַחַיְשָׁנִי – –

*

לֵךְ! לֵךְ!

לֹא, לֹא לַיָּם, שֶׁכֵּן

יֵשׁ גַּם פֹּה: נָהָר,

וְאַתָּה הֲלֹא הָיִיתָ יֶלֶד נְהָרִי עַל אִי־הַצִּפֳּרִים הָאִמָּהִי וְהָרוֹדֵם,

עַל־כֵּן אֱחֹז אֶת דַּרְכְּךָ

לְאֹרֶךְ הַנָּהָר הַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ שֶׁל יָם מֵטִיל מָרוּת,

חוֹצֶה גוּפְךָ וּמִתְאַחֶה עִם מֵי־נָהָר אֲשֶׁר חָמְקוּ מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

הַמְכֻסּוֹת כִּתְמֵי עָבָר כְּמוֹ בְּנִיקוֹטִין רָעִיל,

בְּעוֹד סִירָה הַשָּׁטָה בַּגַּלִּים גּוֹרֶרֶת עוֹד סִירָה אַחַת

            בְּתוֹךְ נוֹפֵי הָאַל־רְאוּת

            כִּבְמִשְׂחַק תִּקְבֹּלֶת הָעֶצֶם וְהַצֵּל…

אֶלָא שֶׁהַסִּירָה חָלְפָה עַד־מְהֵרָה תַּחַת הַגֶּשֶׁר, וְהַשִּׂיחִים שְׁפוּפֵי־הַקּוֹמָה, אֵלֶּה הָרוֹכְנִים עַל הַמַּיִם, הֵחֵלּוּ לָנוּעַ מִמְּקוֹם־עָמְדָם וּלְהַלֵּךְ בְּהֵעָשׂוֹתָם אַנְשֵׁי־לַיְלָה בּוֹדְדִים, הַמִּתְבּוֹנְנִים שָׁעָה רַבָּה בְּמֵימָיו שֶׁל הַנָּהָר הֶחָשֵׁךְ וְהַצַּר, כִּבְתַשְׁבֵּץ;

*

וֶנוּסִיּוּת הָאַהֲבָה

מִן הַמַּיִם בּוֹקַעַת־לָהּ,

מִצִּמְדֵּי נְהָרוֹת, מִצּוּף הַפְּרָחִים כְּפוּלֵי־הָאַבְקָנִים

וּמִתּוֹךְ רִיר הַשְּׂפָתַיִם־בִּשְׁנַיִם –

                וְאוּלָם אֲנִי עַד מַה לֹּא יָדַעְתִּי

אֶת זְרִימַת הַלֵּב בְּפַשְׁטוּתוֹ בְּלִי פַּחַד אֲבֵדָה,

וְעוֹדֶנִּי נַעַר יְרַקְרַק, אוֹבֵד־עֵצוֹת לִבְלִי־הוֹשִׁיעַ

בִּמְהוּמָה שֶׁל גֶּשֶׁם אֵין־סוֹפִי אוֹ בְּהִלּוּלַת סְטרִיפְּטִיז הַשֶּׁמֶשׁ; –

הִלְּכוּ נָשִׁים לְצַד גְּבָרִים בָּרְחוֹבוֹת,

שְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁל בְּדִידוּת אַחַת,

וּבְמַחֲצִיתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ בְּדִידוּת

סוֹבֵב הָיִיתִי לְאִטִּי,

הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַשְׁלָמַת פָּנַי

בִּרְאִי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ לָהֶן בַּמִּרְפָּסוֹת זְרוּעוֹת הָאוֹר – –

*

– – – אֶפְשָׁר, הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִפְנֵי רֶגַע בִּלְבַד

עֵת כִּי הֵסַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּמִקְצָת –

בְּעוֹדִי אוֹרֵב וּמְצַפֶּה בַּחֲשֵׁכָה

כְּמִי שֶׁאִבֵּד אֶת מַפְתֵּחַ בֵּיתוֹ תּוֹךְ כְּדֵי שׁוֹטְטוּת

וְכָעֵת הוּא חָרֵד לְהִנָּזֵף בִּידֵי אָב וָאֵם קְשִׁישִׁים

הַמְסָרְבִים לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם מֵרֹב צִפִּיָּה לוֹ,

וַאֲפִלוּ שֶׁנָּקְפוּ בֵּינְתַיִם הַשָּׁנִים וְרַק הַחֲרָדָה עוֹד עֵרָה כְּתָמִיד, בְּדוֹמֶה לִמְנוֹרַת־לַיְלָה זוֹ

מֵאֲחוֹרֵי דֶלֶת־הַכְּנִיסָה,

הַמַּרְטִיטָה אֶת שִׂרְטוּטֵי הָרָהִיטִים כְּאִלּוּ נִצָּבִים עַל קַרְקַע הַיָּם,

בְּלִבָּהּ שֶׁל דִּירַת־אַרְעַי,

                בְּתוֹכְכֵי עִיר מְזֻמְזֶמֶת קַיִץ יַתּוּשִׁי –

וְאוּלָם זִרְמֵי־הַמַּעֲמַקִּים הֵפִיצוּ שַׁבְרִירֵי אוֹר־פֶּתַע

עַל פְּרִיטֵי הַמַּרְאֶה כְּהַתִּיז פִיקְסָטִיב שֶׁל צַיָּרִים

                לְקִבּוּעַ הַתְּמוּנָה הַנּוֹטָה לְהִמָּחֵק;

וּבְהַטִּילִי מַבָּט עַל־פְּנֵי הַדִּירָה נְטוּשַׁת הַהוֹוֶה

רָאִיתִי אֶת אִמִּי בַּמִּטְבָּח

וּבֵין כּפַוֹת־יָדֶיהָ כְּעֵין חֹמֶר שָׁקוּף־זוֹהֵר – וְהִיא קוֹפֵאת,

וְרָאִיתִי אֶת אָבִי בַּחֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ

וּבֵין כַּפּוֹת־יָדָיו כְּעֵין חֹמֶר שָׁקוּף־זוֹהֵר – וְהוּא קוֹפֵא,

אַךְ כְּדֵי רֶגַע בִּלְבַד, שֶׁכֵּן מַגַּע הַזִּכָּרוֹן הֵנִיעַ אֶת הַדְּמוּיוֹת

כַהֲנִיעַ גְּזִירֵי־נְיָר מְצֻבָּעִים,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִמְשַׁכְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לַעֲבֹר אֶת הַסַּף וּלְהִכָּנֵס שׁוּב

לְדִירַת־אַרְעַי תַת־מֵימִית זוֹ

אֲשֶׁר אֵין בָּהּ דָבָר טוֹב וְרָאוּי לְזִכָּרוֹן

לְבַד מִן הַשָּׁקוּף וְהַזּוֹהֵר הַזֶּה

שֶׁהוּא בִּידֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם עוֹד – –

*

הָעִיר,

הַיָּם,

הָרְחוֹב –

זֶה הַמָּתוּחַ בֵּין שְׁנֵי קְצוֹתָיו כְּבֵין שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים:

– מִתְפַּתֵּל וְאָץ עַד הֵעָלְמוֹ עַל גְּבוּל הַנִּשְׁכָּחוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה,

– מִתְעַקֵּל וּפוֹנֶה אֶל לֹעַ הַחַיִּים הַמַּהְבִּיל, מְחוֹז בָּתֵּי־קָפֶה אֲדֻמֵּי־עֵינַיִם;

וְאוּלָם בְּהִשָּׁמַע רַעַשׁ פִּתְאֹמִי שֶׁל טֶרֶם־שַׁחַר

עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ

כְּמִי שֶׁמְּצַפֶּה לִהַפְתָּעָה,

עַד שֶׁקּוֹלֵט אֶת רַעַם הַמְּכוֹנִית הַמְּגִיחָה מִמַּעֲמַקֵּי שֶׁבֶר עָנָן שֶׁחָלַף:

שְׁנַיִם אוֹחְזִים בָּהּ מֵאָחוֹר כְּנִשָּׂאִים בָּאֲוִיר,

בִּגְדֵיהֶם זַרְחָנִיִּים וּמַדִּיפֵי רֵיחַ שֶׁל רָקָב,

שוֹהִים מֵעֵת לְעֵת

וִידֵיהֶם אוֹסְפוֹת אֶת נְשֹׁרֶת הַקִּיּוּם הַמִּתְנַהֵל מִיּוֹם לְמִשְׁנֵהוּ

בְּמַסַּע הַלְוָיָה חַדְגּוֹנִי לְחָמְרֵי הַזְּמַן הַמְשֻׁמָּשׁ,

שְׁאֵרִיּוֹת הַחַג שֶׁנָּמֵס – –

*

בֵּין רָצִיף לְרָצִיף

– וְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם יוֹרְדוֹת עָלַי,

שָׁנִים עַל שָׁנִים בֵּין רָצִיף לְרָצִיף

– וְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרְדוֹת עָלַי,

בְּעוֹד גּוּפֵי הָאוֹטוֹבּוסִים מְנַמְנְמִים כְּעֵדֶר חַיּוֹת־בָּר

בְּמִכְלָאַת הַבֶּטוֹן הַמִּתְפּוֹרֶר וְהַדֶּלֶק שֶׁבְּקִרְבָּם שׁוֹקֵט וְקָר,

וְהֵם חַסְרֵי־אוֹנִים כָּל־כָּךְ

וּמְיַחֲלִים כָּל־כָּךְ לְכֹחַ שֶׁמִחוּצָה לָהֶם

לְהָשִׁיב אֶת יְכֹלֶת תְּנוּעָתָם;

אַךְ מִי שֶׁנִּצָּב בֵּין רָצִיף לְרָצִיף וְחוֹשֵׁב עַל נְסִיעַת־מְנוּסָה

עוֹדוֹ נוֹדֵד מִמִּנְהֶרֶת־מַעֲבָר אֶל מִנְהֶרֶת־מַעֲבָר

וּמֵעֵת לְעֵת גַּם נִרְדָּם,

וּמִתְעוֹרֵר רַק לְרַעַשׁ פִּתְאֹמִי

בְּהָגִיחַ גּוּשׁ־בְּדִידוּת רַב־גַּלְגַּלִּי,

                וּכְבָר מְאֻחָר – –

וְשִׁבְעָה פְּתָחִים לַמִּנְהָרָה

שֶׁבַע אֶפְשָׁרֻיּוֹת מַסָּע לְאַרְבַּע רוּחוֹת־הַשָּׁמַיִם,

וּלְעֵת לַיְלָה מִתְעַרְבְּלִים מַרְאוֹת הַנּוֹסְעִים הָאַלְמוֹנִיִּים

כִשְׂרִידֵי חֲלוֹמוֹת בְּתּוֹךְ גּוּף הַשָּׂרוּעַ עַל גַּבּוֹ וּמְהַדְהֵד פְּנִימָה

לְאוֹר פְלוֹרוֹסְצֶנְט אֲדִישׁ־זְמַן, הַמְעַפְעֵף עִם כָּל כְּלִי־רֶכֶב הַחוֹלֵף מֵעַל,

וּמִחוּטֵי־הַחַשְׁמַל הַפְּרוּמִים קוֹפְצִים נִצּוֹצוֹת

                כַּחֲרָקֵי־אֵשׁ מַרְבֵּי־רַגְלַיִם וְגוֹוְעִים,

בְּעוֹד הַחֹשֶׁךְ הָעַכְבְּרוֹשִׁי אָץ וְרָץ מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה

                וּמְטַפֵּס עַל כָּל חֵפֶץ חָשׁוּד – –

וְשִׁבְעָה פְּתָחִים לְמִנְהֶרֶת־הַיּוֹצְאִים־לַדֶּרֶךְ,

לְהוֹלִיךְ שִׂמְחָה וָעֶצֶב לְקַּצְוֵי אָרֶץ,

פֶּתַח־מוֹצָא לְפֶתַח־מוֹצָא, וְקַו־הוֹלָכָה לְקַו־הוֹלָכָה – –

                אַךְ לִי רַק קַוִּים בּוֹדְדִים לְהִצְטָרְכוּת חַיַּי,

וּכְמִי שֶׁמּוֹנֶה מִסְפָּר לְמִסְפָּר

אֲנִי אוֹמַר:

יֵשׁ קַו – אֶל הַבַּיִת הָרוֹעֵד בִּקְצֵה הָרְחוֹב בּוֹ אֲנִי גָר,

וְיֵשׁ קַו – הַמַּשְׁחִיל אֶת לוּלָאַת הֶעָבָר בְּלוּלָאַת הַהוֹוֶה

        בְּעִיר שֶׁקָּנִיתִי לִי בִּיגִעַת שְׁנוֹתַי,

וְעוֹד קַו –

        הוּא הַקַּו הַחוּץ־עִירוֹנִי, זֶה שֶׁמִּחוּץ לְקִיּוּמִי,

וְהַמַּגִּיעַ עַד בֵּית־הַחַי – –

תּוֹר חוֹצֶה תוֹר

עַד מַדְרֵגוֹת הָרָצִיף הַשְּׁלִישִׁי,

אַךְ מִן הָרָצִיף הַשְּׁלִישִׁי לְעוֹלָם אֵין מַגִּיעִים לְתַחֲנַת־הַיַּעַד,

אֶלָּא אִם כֵּן נִרְדַם הַנּוֹסֵעַ עַל סַפְסַל־הָאֶבֶן שֶׁל הַתַּחֲנָה מִבְּלִי לָזוּז,

שֶׁכֵּן הָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן כְּבָר נֶעֱלַם אוֹ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא בֵּין כֹּה וָכֹה,

וְהוּא רוֹאֶה עִיר־שֶׁל־מַעְלָה רַק עַל־פִּי קַוֵּי־מִתְאָר

שֶׁל טוֹפּוֹגְרַפְיַת יַלְדוּת בִּדְיוֹנִית,

הָרִים סָבִיב לָהּ וְהֵם עֲשׂוּיִים דְּיוֹקְנְאוֹת אָב וְאֵם

וּשְׁלַל בָּבוּאוֹת מִשְׁפָּחָה שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בֶּחָלָל וּבַזְּמַן; –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מַרְחִיב כָּעֵת אֶת חָזֵהוּ אל־מוּל הָאֲוִיר

בְּצַפּוֹתוֹ לִכְלִי־רֶכֶב שֶׁיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ

לְמָחֳרַת אֵיזֶה בֹּקֶר צִבְעוֹנִי,

וּבֵינְתַיִם שׁוֹמֵעַ סִלְסוּלֵי נִגּוּן גְּרוֹנִי

שֶׁל קָסֶטוֹת

מִבַּעַד לְדֶלֶת מִסְעָדָה מֻגֶּפֶת קִמְעָה, בְּעוֹד הַצִּנָּה

אוֹחֶזֶת בְּיוֹשְׁבֵי הַדַּלְפֵּק

            וְהָאֵשׁ – בַּתָּוֶךְ

לוֹחֶכֶת נְתָחִים־נְתָחִים עַל שַׁפּוּד הַסּוֹבֵב לְאִטּוֹ

כְּאִלוּ הַחֹשֶׁךְ כֻּלּוּ נִתְקַע עַל חֻדּוֹ שֶׁל בַּרְזֶל מְלֻבָּן,

וְיָד מוֹסִיפָה גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מִתַּחַת לִבְשָׂרוֹ הַלָּבָן שֶׁל הָעוֹלָם.

---

שתי תמונות־רגע – יפו

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

נִדְמֶה, כָּאן קַל יוֹתֵר –

לְיַד מַעֲקֵה הַיָּם, בְּבֵית־הַקָּפֶה,

וְהַמַּרְקִיזָה הַצִּבְעוֹנִית בָּה מִתְנַדְנֵד הַשֶּׁקֶט כְּמוֹ בִּכְלִי

לְפִי קֶצֶב סִירַת־הַדַּיִג הַרוֹשֶׁמֶת מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים

מוּל הַמִּגְדָּלּוֹר הַנָּטוּשׁ

וְהַמִּרְפֶּסֶת

הַמַּרְטִיטָה קִמְעָה

כְּמוֹ הַדְּאָגָה הַחוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ –

אַךְ מָה אֶזְכֹּר מִן הָרֶגַע הַזֶּה,

מִן הָרֶגַע הַזֶּה מַה תִזְכְּרִי

לְאַחַר סִלּוּק הַמַּרְקִיזוֹת

מֵעַל לַשֻּׁלְחָנוֹת הַמִּתְקַפְּלִים לְתוֹךְ הַגֶּשֶׁם?

ב.

וְכָךְ

לָשֶׁבֶת

בְּאֵין מִשְׁאָלָה,

כְּמוֹ אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּלִי שָׁעוֹן עַל הַיָּד

בְּפֶתַח בֵּית־הַקָּפֶה, בְּתוֹךְ נַדְנֵדָה שֶׁל אוֹר וָצֵל,

וּלְרַעַשׁ קֻבִּיּוֹת־הַמִּשְׂחָק מִתַּחְתֵּינוּ;

וּלְפֶתַע אַתְּ אוֹמֶרֶת: “נֵלֵךְ,” כִּי נִשְׁמַע

צִלְצוּל חוֹבַת־הַתָּמִיד בְּקִרְבֵּךְ –

וְאָנוּ קָמִים מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן,

בְּעוֹד הָרוּחַ מְאַלֶּצֶת אוֹתָנוּ לִרְכֹּס אֶת בְּגָדֵינוּ,

וּתְנוּעַת־חִפָּזוֹן אַחַת, שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי,

שׁוֹמֶטֶת מִתּוֹךְ רִגְעֵי הַקַּיִץ אֶת בֵּית־הַקָּפֶה.

רקויאם הונגרי

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

שלושה מסעות לעיר הולדתי 1969–1988

מאת

איתמר יעוז־קסט

שלושה מסעות לעיר הולדתי 1969–1988

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

נסיעה ראשונה: בדרך החלום

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

עָמַד

יָרֵחַ מָלֵא

בְּהִתְחַלֵּף מוֹעֲדֵי שָׁמַיִם

מֵעַל הָעִיר;

רֹאשׁ הֵרִים הַזָּקִיף

לִרְאוֹת

מִי הַמַּקִּישׁ

בְּפַעֲמוֹנֵי שָׁנָה חֲדָשָׁה?

        אָמַרְתִּי:

אָסֵב אֶת יָדִית־הַשְּׁקִיפוּת,

        אֶעֱבֹר –

יָשְׁנָה

אִמִּי

בְּתוֹךְ רֵיחַ־מַרְפֵּא

בִּצְמֹחַ

פִרְחֵי־מַיִם מְרִירִים

מִכּוֹסוֹתֶיהָ

עִם לַיְלָה –

וּבַפֶּתַח עָמַדְתִּי

בְּהִסּוֹג הַשָּׁנָה,

מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹת בְּסֵתֶר

                בְּפָנֶיהָ לָגַעַת – –

ב.

הַדֶּלֶת,

פַּחַד פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

הַמַּדְרֵגוֹת אֶל עֲצֵי הַמַּיִם –

מָה

הַמָּקוֹם?

אֶת כְּנִיסָתִי

חָלַמְתִּי

בְּלֵיל־יוֹם,

עֵת

שְׁכֵנִים לְצַד עַרְמוֹנֵי־הַנֵרוֹת

בִּפְרִיעַת רֹאשׁ;

דּוֹמֶה,

לְוָיָה

עַל סִפֵּי חֲצֵרוֹת –

וְיוֹשְׁבִים

בְּלֵב הַחֹשֶׁךְ הַפָּתוּחַ:

עוֹמֵד

רַק הַזָּקִיף,

אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע מוֹנֶה:

                יֵשׁ

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בָּאֲדָמָה,

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בַּמַּיִם,

                יֵשׁ

                  עָלְמִין

                וְתַחַת עֵץ־הַתּוֹעִים

                בְּכִי

                אִשָּׁה –

וְיִפְסַע הַזָּקִיף

וַיְגַלְגֵּל

הַנַּחַל אֶת פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

וַיְהִי קוֹל פַּעֲמוֹן נָכְרִי וְאָבֵל – –

ג.

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד:

עָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט

בֵּין עֲצֵי הָעוֹנוֹת –

וְצֵל

מִבֵּיתוֹ יִפָּרֵד;

פַּחַד הוֹלֵךְ בּוֹ

כְּמוֹ נַחַל,

אוֹת־הַבְּרִית בּוֹ מַכְאִיב –

וּפַחַד דּוֹבֵר בּוֹ:

לָנוּס!

וְיָד בּוֹ

אוֹסֶפֶת בְּפַחַז

בֹּשֶׂם גַּנָּה – הֲדַסִּים,

תִּפְרַחַת חֲצַר־הַמֵּתִים –

וְנַחַל

רוֹבֵץ לְרַגְלָיו:

אֵשׁ לְכַבּוֹת,

כִּי עֲצֵי־לֶכֶת דּוֹלְקִים –

מִשְׁתַּחֲוֶה,

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד;

וְעָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט – –

ד.

וָאֶחְמֹק

        בִּרְחוֹבוֹת בְּנוּיֵי הָאָבָק הַקּוֹרֵן, –

הָיְתָה קְרִינָתָם עַזָּה בַּלַּיְלָה

וּבִקְלִפַּת הָעֵצִים

לְצַד הַצֵּל

נִכְּרָה הָעִיר

הָלוֹךְ וְצָמוֹחַ

תַּבְנִיתָהּ

עִם לֶכְתִּי

בִּרְחוֹב עַרְמוֹנֵי־הַנֵּרוֹת

פְּסוּקֵי אֶצְבְּעוֹת טְבִיעָה;

וּמוּאֶרֶת,

צוֹפָה

הַשָּׁעָה הַמְעֻבֶּרֶת,

            וּבְלֹא שֶׁאֵדַע

כִּי פְּסִיעוֹתַי

כְּזִיעַ הַשַּׁבְּלוּל

רוֹשְׁמוֹת תְּוַי לַח לְבֵית הַחַי,

כִּי הַכֹּל – אוֹת בְּאוֹת:

הַדֶּלֶת,

פִּרְחֵי הַפַּסְחָא,

            הַמַּדְרֵגוֹת

עַל שׁוּלֵיהֶן יָשַׁבְתִּי

לִרְאוֹת

אֶת הַדָּם – –

וּבִן־רֶגַע

מִגּוֹנֵי־הַמַּיִם הִרְתִּיעָה

צִפּוֹר אוֹ צְבִי מֻטֵּה־קַרְנַיִם

בִּפְתִיעָה –

      וְיִּרְחַשׁ בֵּית הַחַי

            לְפַעֲמוֹן הַשְּׁקִיעָה – –

ה.

כִּי הַזָּקִיף

לֹא רָאָה

בְּכָרְעִי עַד טַבּוּר

אֶל לַהַב הַשֶּׁלֶג לְהִפָּצַע

– וְעַל קֶרֶן הָעֶרֶב נָחָה הָעִיר –

אֵשׁ

בַּחֲצֵרוֹת הֶעֱלֵיתִי

לְהָנִיס

נְחִיל מִלִּים מְרַדֵּף יֶלֶד;

עַד

רִדְתִּי

לִמְבוֹא בַּיִת

לְהֵד פַּעֲמוֹן

בֵּין שֶׁמֶשׁ לְשֶׁלֶג נָגֹל –

וָאֶסַּע

בִּכְפוֹר לַהֲבִי

לְמוּל הֶעָלְמִין,

                כִּי שָׁב הַזָּקִיף

                בֵּין מַזָּלוֹת לָשֶׁבֶת

וְרֹאשׁ עַל הָעִיר הִרְכִּין.

1969

---

שיר־ביניים/מכתב תשובה

מאת

איתמר יעוז־קסט

"בית הולדתך עומד למכירה.

האם להתעניין במחיר?"

(מתוך מכתב שהגיע לכתובתי ב־1980).

מכתב־תשובה

אַתְּ טוֹעָה,

בַּיִת זֶה אֵינֶנּוּ עוֹד,

לוּ גַם רָאִית אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינַיִךְ,

וְגַם לֹא הַנָּהָר,

אַף כִּי הוּא צָף וְעוֹלֶה בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי

לְהַטְבִּיעַ אֶת נְיַר־הַכְּתִיבָה אֲשֶׁר לִי – –

*

לֹא, אַל תָּעִירִי

אֶת הַבַּיִת הַזֶּה

וְאֶת הַנָּהָר,

כִּי מַה שֶׁרָאִית

מִבַּעַד לְפִרְצָה שֶׁבְּכֹתֶל

אֵינֶנּוּ עוֹד

מַה שֶּׁרָאִיתִי אֲנִי,

וְהָאִשָּׁה

שֶׁבְּמִרְפֶּסֶת הַזְּכוּכִית

אֵינֶנָּה אִמִּי,

אִם כִּי עַל שֻׁלְחַן־הָאֶבֶן שֶׁלְּחוֹף הַנָּהָר

עוֹד מְשׂוֹחֲחוֹת בֵּינֵיהֶן טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת

עַל אֵיזֶה פַּחַד בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה,

וְעַל יֶלֶד שֶׁאוֹתוֹ לֹא רָאִית –

לֹא, אַל תָּעִירִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה

שָׁם מֻטָּלִים צַלְמֵי־אֱנוֹש בִּלְתִּי נִרְאִים לָעַיִן

וּמַגְנֵט־הַשֵּׁנָה בָּהֶם –

וּמַתֶּכֶת אִי־הַשֵּׁנָה בִּי – –

אֵינֶנִּי חָצוּי –

אַף שֶׁדְּבַר־מָה מִתְהַפֵּךְ בִּי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

כִּלְמַגַּע מִכְתָּב לֹא־צָפוּי, אוֹת־חַיִּים

בְּצֵרוּף מַפָּה צִבְעוֹנִית שֶׁל עִיר

שֶׁאֵינֶנָּה וְיֶשְׁנָהּ:

וְהַיָּד נוֹדֶדֶת לְאֹרֶךְ הַמַּפָּה:

“אִי־הַצִּפֳּרִים”, “פּוּנְדַק־הַצְּבִי”, “גֶּשֶׁר הַנָּהָר הַמֵּת”;

אַךְ “אֶרֶץ־שָׁם” אֲשֶׁר בִּי

כֹּה נְטוּלַת־מַמָּשׁוּת

כִדְמוּתִי הַיּוֹשֶׁבֶת עַתָּה

בְּבַיִת שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד

וְלוּ גַם עוֹמֵד הוּא לִמְכִירָה;

וְּבְעוֹד הָעֵינַיִם מַבִּיטוֹת אֶל כּוֹס־הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל שֻׁלְחַן־הַמִּשְׁפָּחָה –

בִּתְנוּעָה אִטִּית

וּבְלִי לָזוּז –

יוֹשֵׁב אֲנִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה וְשׁוֹתֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּת־עַצְמִי.

1980

---

נסיעה שנייה: בכוח הדמיון

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֵין זֹאת נְסִיעָה עֲדַיִן –

רַק מַבָּט מוּזָר

עַל חֲפָצִים אִישִׁיִּים שֶׁעַל הַמַּדָּף,

הַמַּרְעִידִים בְּשָׁעָה שֶׁאֲוִירוֹן חוֹלֵף מֵעַל הַבַּיִת

וּפוֹלְטִים רְחָשִׁים

כְּאִלּוּ אֵשׁ קְטַנָּה אוֹחֶזֶת בָּהֶם:

גַּעְגּוּעֵי־מַסָּע

לְעִיר

שֶׁכָּל גָּדְלָהּ כְּשֶׁל זִכְרוֹן־יַלְדוּת

בֵּין נִים וָעֵר – –

עִיר

הַלּוֹחֶצֶת עַל מַחְשְׁבוֹתַי

לִהְיוֹת שׁוּב רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וְקוֹלוֹת־אֱנוֹשׁ,

וְלֹא רַק אִוּוּי שָׁחוֹר מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם; –

אַךְ מַדּוּעַ אֵין הָרַעַד שֶׁבַּחֲפָצִים עַל הַמַּדָּף

חָדֵל – אַף כִּי לֵיל מַרְגּוֹעַ סָבִיב?

עֵצִים בָּאִים אֵלַי וַאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָם,

אֶפְשָׁר, צִפּוּ לְעֵת זוֹ בִּלְבַד

לָקַחַת נַפְשִׁי בְּקוֹלוֹת־קְרִיאָה;

וְהָרְאִיָּה מִצְטַלֶּלֶת:

            גַּן הַבַּיִת שׁוֹהֶה

בְּשֶׁטַח־הַהֶפְקֵר שֶׁבֵּין מְצִיאוּת לִבְדָיָה,

וְאֵם וָיֶלֶד הַיּוֹשְׁבִים בְּמִרְפֶּסֶת־הַזְּכוּכִית

כִּבְתוֹךְ בּוּעָה־שֶׁל־בְּכִי

צוֹפִים בְּלֵב הוֹלֵם אֶל הַדֶּרֶךְ,

וְהֵם קוֹרְאִים לִי מִמַּעֲמַקֵּי לָשׁוֹן נִשְׁכַּחַת,

וְהֵם קוֹרְאִים לִי בִּנְעִימָה שֶׁל שִׁיר־יְלָדִים חוֹרֵשׁ־רָעָה

הַשָּׁמוּר עֲדַיִן בְּסִיבֵי הָעֲצַבִּים:

            "צִ’יגָא! בִּיגָא! שַׁבְּלוּלִי

            הִשְׁבַּעְתִּיךָ, שְׁמַע קוֹלִי!

            בְּבֵיתְךָ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ,

            צֵא מַהֵר, אַל תִּתְבּוֹשֵׁשׁ,

            צִ’יגָא! בִּיגָא!

                אוֹי לְךָ וְאוֹי גַם לִי!"

אַחַר־כָּךְ נֶאֱסָפִים הַקּוֹלוֹת לְתוֹךְ אֹזֶן־עֲנָק

שֶׁל שֵׁנָה סוֹף־חָרְפִּית,

סָפֵק עַל חוֹף יָם וְסָפֵק עַל חוֹף נָהָר,

וְהָעוֹנָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְחַלֵּף מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

מְפַתָּה שֶׁלֹּא לִנְסֹעַ – –

*

לוּ רַק נִתַּן

לְשַׁגֵּר מִכְתָּב אֶל בַּיִת

עָשׂוּי מְלֶאכֶת־מַחְשֶׁבֶת שֶׁל שִׁכְחָה,

וְלֹא בְּדֹאַר־הַשֵּׁנָה בִּלְבַד.

---

כמו מסע

מאת

איתמר יעוז־קסט

(בשולי שאלון שהתבקשתי למלא

לצורך נסיעה לעיר הולדתי)

“עלייה לקברות המשפחה”

        צִיַּנְתִּי –

הַאָמְנָם כֵּן? וְכִי יָכֹלְתִּי לִרְשֹׁם, שֶׁבִּרְצוֹנִי לַחֲווֹת אֶת הֶחָלָל־הָרֵיק

שֶׁבּוֹ זֶהוּתִי הַגְּנוּזָה חַיָּה אֶת חַיֶּיהָ בִּמְנֻתָּק מִכָּל הַסּוֹבֵב אוֹתִי,

בְּמַעֲמַקֵּי יוֹם עָגֹל וְשָלֵם, הַתָּלוּשׁ כָּלִיל מֵאֹרַח קִיּוּמִי הָרָגִיל –

וּכְאִלּוּ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה עוֹלָמִית וְהַכֹּל עַל תִּלּוֹ נִצָּב,

וְכִי בִּרְצוֹנִי לָחוּשׁ גַּם זֹאת:

מַה צּוּרָה הָיְתָה נִקְבַּעַת לְחַיַּי וּלְאַהֲבָתִי אִלְמָלַא נֻתַּקְתִּי מֵעִיר זוֹ,

הִיא עִיר־הַצְּבִי, לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וָמַעְלָה?

*

וְאוּלַי כָּךְ אֵרַע בֶּאֱמֶת:

אִשָּׁה זָרָה הִגִּישָׁה לִי אֶת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם

וְיָשְׁבָה מוּלִי,

וּכְשֶׁאָמַרְתִּי: “הֵיכָן כֻּלָּם?”

הִבִּיטָה בִּי כְּמִשְׁתָּאָה –

יוֹם לְלֹא־נוֹעַ נִשְׁקַף אָז מִצַּד הַגַּן הַמַּהְבִּיל

וְנִשָּׂא רֵיחַ חָרִיף כְּרֵיחַ כֹּהַל

כְּאִלּוּ בְּתוֹךְ צְלוֹחִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁל אִמִּי נִשְׁמַר הַקַּיִץ,

וְלֹא יָדַעְתִּי אִם נִשְׁאַרְתִּי אוֹ נָסַעְתִּי – –

*

הַאִם לְשֵׁם כָּךְ רָצִיתִי לִנְסֹעַ:

לָדַעַת פָּנִים אֲחֵרוֹת

הָאֲצוּרוֹת בִּי

פְּנֵי אִשָּׁה

וּפְנֵי יְלָדִים

אֲשֶׁר יָכְלוּ לִהְיוֹת לִי בַּית אַחֵר

בְּאֶרֶץ אֶפְשָׁרֻיּוֹתַי הַמְּחוּקוֹת? – –

אַחַר־כָּךְ פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת־הַזְּכוּכִית

מִבַּעֲדָהּ נִתָּן לְהַשְׁקִיף לְעֵבֶר שׁוֹשַנֵּי־הַפַּסְחָא הַפּוֹרְחוֹת בְעוֹנָה זוֹ

בֵּין הַגַּן וּבֵין הַנָּהָר;

אוֹ־אָז חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: “הֵיכָן כֻּלָּם?”

הַאִשָּׁה הַצְּעִירָה, שֶׁעָמְדָה בְּסָמוּךְ לִי וּשְׂעָרָהּ אָסוּף לְאָחוֹר בְּמִקְלַעַת

כְּדֶרֶךְ מַדּוֹנוֹת־הַכְּפָר, הִצְבִּיעָה עַל הַחֶדֶר הַפְּנִימִי בּוֹ עָבְרָה עָלַי יַלְדוּתִי;

“אָכֵן דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה פֹּה,” תָּמַהְתִּי;

עָמַדְתִּי וְרַגְּלַי נְטוּעוֹת בְּקַרְקַע הַבַּיִת שֶׁבּוֹ רָאִיתִי לָרִאשׁוֹנָה אֶת אוֹר הָעוֹלָם,

וַאֲנִי מַקְשֶׁה וְשוֹאֵל: “מַדוּעַ רָחַקְתִּי מִפֹּה?”

מִצַּד הַגַּן קָלְטוּ אָזְנַי אֶת פִּטְפּוּט סִילוֹן הַמַּיִם שֶׁל הַמִּזְרָקָה, כְּשֶׁהוּא מִתְנוֹעֵעַ יָמִינָה וּשְׂמאֹלָה

כְּמוֹ אֲחוֹתִי בְּעֵת שֶׁהָיְתָה רוֹקֶדֶת בָּאלֶט וּמִזְדַּקֶּפֶת עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ הַדַּקּוֹת;

הֵיטֵב שָׁמַעְתִּי אֶת פְּעִימוֹת הָרוּחַ בְּעוֹרְקֵי הַקִּיסוֹס הַיְרֻקִּים, הַמְכַסִּים אֶת פֶּתַח הַכְּנִיסָה לַבַּיִת,

עַד אֲשֶׁר בָּא בְּאָזְנַי גַּם רִשְׁרוּשׁ עַז מֵעֵבֶר לַחַלּוֹנוֹת, בְּדוֹמֶה לְקוֹל עִלְעוּל פָּרוּעַ בְּעִתּוֹנִים עֲנָקִיִּים,

הַבּוֹרְחִים מִן הַיָּדַיִם וּמִתְעוֹפְפִים לְעֵבֶר הַנָּהָר,

זֶה הַזּוֹרֵם לְאַט לְמַרְגְּלוֹת הַבַּיִת הַמִּשְׁפַּחְתִּי – –

*

יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַנָּהָר

אֲנִי מוֹנֶה אֶת חֲבָטוֹת הָאֱגוֹזִים הַנּוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמַּיִם:

עִגּוּל לִפְנִים מֵעִגּוּל וְהִתְרַגְּעוּת שֶׁל גַּלִּים הַמְעַרְסְלִים אַצּוֹת רִירִיּוֹת:

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָתַי קָבַעְתִּי פֹּה אֶת מוֹשָבִי, כִּי גַם הִתְנַמְנַמְתִּי בְּהַשְׁעִינִי אֶת רֹאשִׁי עַל בִּרְכַּי;

בִּרְאִי הַמַּיִם שֶׁלְּרַגְלַי אֲנִי רוֹאֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּת בֵּית־הַמִּשְׁפָּחָה בִּמְהֻפָּךְ,

בְּדוֹמֶה לְקֻבִּיָּה הַתְּלוּיָה עַל בְּלִי־מָה, עִם אֲרֻבָּה וְעִם שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת וְדֶלֶת בְּיָרֹק;

וּבַיַּרְכָתַיִם – כֻּרְסְאוֹת־קַּשׁ הַשּׁוֹמְרוֹת עַל טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם

אֲשֶׁר נִהֲלוּ בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה בְּאֵיזֶה סֶפְּטֶמְבֶּר חָלוּד,

אוּלָם הַמִּלִּים הִתְפַּזְּרוּ זֶה כְּבָר

וְרַק טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת עוֹד יוֹדְעוֹת לְסַפֵּר עַל שֶׁהָיָה;

רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּקֻּבִּיָּה כָּעֵת וּמְנַעְנַעַת אוֹתָהּ בְּקֶצֶב גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ;

רַעַד עוֹבֵר בְּכֻרְסְאוֹת־הַקַּשׁ וּבֵית־הַמִּשְׁפָּחָה נוֹפֵל אֶל מֵי הַנָּהָר הַמִּתְעוֹרְרִים;

אֲנִי מַּבִּיט לְכָאן וּלְכָאן כְּדֵי לְוַדֵּא אִם אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בִּי,

חוֹלֵץ אֶת נְעָלַי וְנוֹגֵעַ בַּמַּיִם הַצְּמַרְמָרִים;

עֲדַיִן נִשְׁמָעוֹת חֲבָטוֹת הָאֱגוֹזִים הַנּוֹשְרִים בְּלִי שִׂים לֵב לַזְּמַן,

בְּאֵין קוֹלוֹת אֱנוֹשׁ מִסָּבִיב –

עוֹלֶה עַל לִבִּי, שֶׁאִם אֵעָלֵם כָּעֵת בְּמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר, לֹא יֵדַע אִישׁ כִּי הָיִיתִי פֹּה – –

*

בִּרְחוֹבוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אִישׁ

מְהַלְּכוֹת בָּבוּאוֹת

וּמְשִׂיחוֹת עַל הֶעָבָר כְּאִלּוּ מְשִׂיחוֹת עַל הָרֶגַע הַחוֹלֵף;

יֵשׁ וּמְבָרְכוֹת בְּנִפְנוּף־הַיָּדַיִם אֶת הַיֶּלֶד

הַפּוֹסֵעַ לְלֹא־הֶרֶף בְּכִוּוּן חוֹף־הָרַחֲצָה שֶׁל הַנָּהָר

/ בְּעוֹד מְנַסֶּה מִישֶׁהוּ לְסוֹבֵב אֶת הַזְּמַן, בְּדוֹמֶה לִסְבִיבוֹן־יָד,

מִן הַכֵּהֶה אֶל הַבָּהִיר –/

אֵין קוֹל תְּלוּנָה בְּפִיהֶן

וְהֵן נְמוֹגוֹת בָּאֲוִיר בְּלִי “קַדִּישׁ” – –

*

בֵּית־הָעָלְמִין –

הוּא כִּמְעַט נֶעְלַם בְּג’וּנְגֶל צִמְחִיָּת־הַבָּר,

אֲשֶׁר נִסְפַּג כֻּלּוֹ בַּהֲוָיָה שֶׁל יַרְקוּת נְטוּשָׁה וּמֻכַּת תַּרְדֵּמָה קוֹצָנִית־סִרְפָּדִית;

אָכֵן, פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת רָאִיתִי בְּעֵינֵי רוּחִי אֵיזוֹ מַצֶּבֶת־אֶבֶן מִשְׁפַּחְתִּית

הַמִּתְרוֹמֶמֶת וּמַמְרִיאָה מִתּוֹכְכֵי בֵּית־קְבָרוֹת זֶה, חוֹצָה יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת לְעֶבְרִי;

וְאוּלָם, מוּזָרָה הִיא הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל בָּתֵּי־עָלְמִין:

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְהַרְהֵר בָּהֶם מֵרָחוֹק – הֵם אוֹגְרִים כֹּחַ, מִתְעַצְּמִים וְלוֹבְשִׁים אֲרֶשֶׁת שֶׁל גּוֹרָלִיּוּת

בְּדוֹמֶה לְכוֹכָבִים־וּמַזָּלוֹת;

וְאִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נִצָּב מוּל הַמַּצֵּבוֹת עַצְמָן

הַכֹּל שָׁב וּמִתְגַּמֵּד לִמְמַדֵי הַמְּצִיאוּת וְשׁוֹקֵעַ בְּאַבְנִיּוּתוֹ הָאוֹבְּיֶקְטִיבִית,

וַאֲפִלּוּ מוֹסֵר עַצְמוֹ לְאֵיזוֹ שְׁתִיקָה סַסְגּוֹנִית שֶׁל מַה־בְּכָךְ:

שֶׁל שַׁעַר עָקוּר עַל צִירָיו עִם שְׂרִיגֵי חֲבַלְבָּל מְפֻתָּלִים,

שֶׁל עֲצֵי דֻבְדְּבָן וְשֵׁיזָף אֲשֶׁר פֵּרוֹתֵיהֶם מַאֲכָל לִלְטָאוֹת שְׁקוּפוֹת

וְשֶׁל פְּרָחִים אַלְמוֹנִיִּים, הַמּוֹשִׁיטִים לָשׁוֹן אֲדֻמָּה וּצְהֻבָּה כְּנֶגֶד מְבַקֵּר־פֶּתַע כָּמוֹנִי

הַמְדַשְׁדֵּשׁ בֵּין הָאֲבָנִים, שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת נִשְׁחֲקוּ־נִשְׁבְּרוּ עֲלֵיהֶן; –

וּבְהִתְהַלְּכִי כָּךְ בֵּין הַמַּצֵבוֹת, בָּאוֹר הָאֲלַכְסוֹנִי שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם,

נִסִּיתִי לְפַעֲנֵחַ אֶת הַכְּתוֹבוֹת, כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אַחַר קְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה:

– שֵׁמוֹת שֶׁפָּרְחוּ מִלִּבִּי מֵאָז יַלְדוּתִי הִתְיַצְּבוּ כָּעֵת מוּלִי וְתָבְעוּ פָּנִים וְדִבֵּר,

אֶלָּא שֶׁאֲנִי חִפַּשְׂתִּי שֵׁם אֶחָד בִּלְבַד, עַל־אַף תְּחוּשַׁת הַחֵטְא שֶׁהִתְעוֹרֶרָה בִּי:

אֶת שֵׁם אָבִי בִּקַּשְׁתִּי לְגַלּוֹת חָקוּק עַל מַצֵּבָה מִן הַמַּצֵּבוֹת הַלָּלוּ,

וּלְחִנָּם שִׁנַּנְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי כִּי אָבִי קָבוּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל;

רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת קִבְרוֹ כָּאן, בְּסָמוּךְ לְכָל שְׁאֵרֵי־בְּשָׂרִי הַיְשֵׁנִים עוֹלָמִית,

נִדְמֶה, קִיּוּמָהּ שֶׁל אֲחֻזַּת־קֶבֶר מִשְׁפַּחְתִּית יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָפִיג אֶת אֵימַת הַחִדָּלוֹן

וְלִיצֹר הַרְגָּשָׁה שֶׁל אִינְטִימִיּוּת גַם בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּוֶת;

וְאוּלָם תְּחוּשַׁת הַחֵטְא הָלְכָה וְגָבְרָה בִּי עַל שֶׁרְצוֹנִי לַעֲקֹר אֶת אָבִי מֵעֲפָרָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

עַל דֶּרֶך גִּלְגּוּל־הַמְּחִלּוֹת הֶהָפוּךְ, וּלְהָשִׁיב אֶת עַצְמוֹתָיו לְעִיר־הַצְּבִי;

אָז עָלְתָה בִּי גַם דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי,

בְּעוֹד מְנַסֶּה אֲנִי, בְּרֹב בְּהִילוּת, לְהַדְחִיק אֶת מַחְשַׁבְתִּי הָרָעָה

כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵק כִּמְעַט: "אֲבָל אִמִּי חַיָּה וְקַיֶּמֶת

אֲפִלּוּ שֶׁאֲחִיזַת נִשְׁמָתָהּ הִתְרוֹפְפָה בְּמִקְצָת בְּתוֹךְ הַגּוּף!" וּכְבָר רָעַדְתִּי כֻּלִי

בְּשֶׁל עָצְמַת מַחְשְׁבוֹתַי הָאֲסוּרוֹת, אֲשֶׁר פִכּוּ בִּי לְלֹא־חָשָׂךְ,

וַאֲנִי קוֹבֵר וְקוֹבֵר סְבִיבִי אֶת כָּל יַקִּירַי,

כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מֵהַרְגָּשַׁת הָעֲזִיבוּת שֶׁתָּקְפָה עָלַי בְּיַרְכְּתֵי עִיר

שֶׁדִּמִּיתִי כִּי צָלְלָה בֵּין נְהָרוֹת מִיתוֹלוֹגִיִּים,

לְאַחַר שֶׁנֶּעֱקַרְתִּי מִמֶּנָּה בִּידֵי מַתִּיךְ־הַזֶּהֻיּוֹת הָעֲנָקִי,

נְהָרוֹת הַזּוֹרְמִים דַּרְכִּי בִּמְהִירוּת שֶׁל תִּשְׁעִים פְּעִימוֹת־לֵב לְדַקָּה

וְשׁוֹטְפִים וְשׁוֹטְפִים כָּל מַעֲצוֹר; –

אֶת עִיר־הֻלַּדְתִּי רָאִיתִי כְּמִבַּעַד לִפְּרִיזְמָה שֶׁל זֶרֶם־תַּחְתִּיּוֹת

וְהִיא מְרַטֶּטֶת וּמְנַתֶּרֶת מַעְלָה־מַטָּה, כְּשֶׁכָּל נִיעַ עַפְעַפַּיִם עָלוּל לְזַעֲזֵעַ אֶת קִיּוּמָהּ כָּלִיל.

1980

---

נסיעה שלישית: לנוכח המציאות

מאת

איתמר יעוז־קסט

עֵר בְּחֵיק מִטָּה זָרָה,

מֻשְׁלָךְ עֵר אֶל בּוֹר מִטָּה זָרָה בְּחֵיק לַיְלָה

כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה

כִּי אִם בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל יֶלֶד סַרְבַּן־צְמִיחָה – גַּם בְּהַכְסִיף שַׂעֲרוֹתָיו;

וַאֲנִי מַעֲמִיד פְּנֵי תַיָּר הַחוֹלֶף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת,

שׁוֹאֵל לְצוּרוֹת הַפְּרָחִים, דּוֹמֶה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְהַגִּישׁ שַׁי לְעַצְמוֹ

עֵת כִּי הָעֲרָפֶל מִצְטַהֵב מֵעַל לַנָּהָר וּמַסְתִּיר אֶת הַגְּשָרִים

כְּמוֹ זַאֲטוּט הַמַּחְבִּיא פָּנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְשׁוֹאֵל הֵיכָן הוּא,

וּבָתֵּי הָעִיר נֶעֱטָפִים עַרְפִלֵּי צֶמֶר־גֶּפֶן זִהוּמִי־צְהַבְהַב שֶׁל הַשֶּׁלֶג הַמִּתְמוֹסֵס

בְּעוֹד צְעָדַי מַכִּים הֵד עַל הַגֶּשֶׁר;

אַךְ שְׁעַת הַשַּׁחַר תִּשְׁמֹט עוֹד מְעַט לְתוֹךְ הַנָּהָר

אֶת שִׂרְטוּטֵי הַבִּנְיָנִים הַנֶּחְלָמִים בְּגוֹן הַלִּימוֹן,

וְרַק עָב קְטַנָּה, כְּכַף יָדוֹ שֶׁל אִישׁ הַקּוֹפֵץ אֶצְבְּעוֹתָיו לְאֶגְרוֹף

תּוֹסִיף לִרְעֹד בִּקְצֵה כּוֹכָב מְחֻמָּשׁ מֵעַל לַגַּגּוֹת;

אֶפְשָׁר, זֶה הֶטֵּל הַפַּחַד שֶׁעוֹדוֹ מַחֲרִישׁ בְּתוֹכִי; –

וּמִנֶּגֶד – קוֹלוֹת הַקַּתֶּדְרָלָה הַצּוֹלְלִים בְּמֵי־הַלַּיְלָה הָעֲכוּרִים: הַשַּׁעַר פָּתוּחַ,

מַבְלִיחִים הַנֵּרוֹת בְּאִוְשָׁה כִּפְעִימוֹת לֵב־שַעֲוָה שֶׁל הַצָּלוּב

וּמְעִירִים חֶרְדַּת־נִשְׁכָּחוֹת בָּאִישׁ הַלָּבוּשׁ תַּיָּרוּתִית

וְהַשּׁוֹהֶה רֶגַע בֵּין הַכְּתָלִים כְּמִתְבּוֹנֵן מִן הַצַּד

בְּטֶרֶם יִמְדֹּד שֵׁנִית אֶת הָרְחוֹבוֹת הַמֻּכָּרִים־לֹא־מֻכָּרִים לוֹ;

וּכְבָר פַּעֲמוֹנִים מְרִיעִים בְּמִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַבֹּקֶר,

וְרָצִים הַצְּלִילִים הֵנָּה וָשׁוֹב כִּכְלֵי־רֶכֶב מַלְאָכִיִּים בַּשָּׁמַיִם נְגוּעֵי הַצָּהֹב הַנָּמֵס

שֶׁל סוֹף חֹרֶף וְטֶרֶם אָבִיב,

וּמֵאֲחוֹרֵי הַמְּעִיל שֶׁלְּגוּפִי

פּוֹשֵׁט הַצֶּבַע הַצָּהֹב בְּצַיְּרוֹ כֶּתֶם עַל הֶחָזֶה

אוֹתוֹ אֲכַסֶּה אַךְ לַשָּׁוְא

בְּמַחְשְׁבוֹת־מְנוּסָה,

הַצֶּבַע הַצָּהֹב שֶׁבְּאֵין־רוֹאֶה מַטְבִּיעַ אֶת הָעִיר

בְּנָטְפוֹ מִכָּל הַשָּׁנִים בָּהֶן רָחַקְתִּי.

*

כְּטִּפּוֹת הַגֶּשֶׁם

נָשְׁרוּ צְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים,

הִקִּישׁוּ עַל חַלּוֹנוֹת בֵּית־הַמָּלוֹן בּוֹ קָנִיתִי שְׁבִיתַת לַיְלָה בַּר־חֲלוֹף,

מַמְתִּין לִנְקִישָׁה עַל הַדֶּלֶת בְּפֶסֶק־הַזְּמַן שֶׁבֵּין הֹלֶם־לֵב לְמִשְׁנֵהוּ

מַמְתִּין לְבוֹא יַלְדוּתִי,

בְּעוֹד הַגֶּשֶׁם הַקֵּיצִי מוּקָא אֶל גַּגּוֹת הָעִיר

וּפוֹרֵץ מִקִּבְרֵי הַמֵּתִים

וַאֲנִי מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם,

תּוֹהֶה עַל מַהוּתוֹ שֶׁל קֶשֶׁר דָּם וַאֲדָמָה,

שׁוֹאֵל מַה לִּי וּלְנוֹף הֻלַּדְתִּי הַלַּח מִמָּטָר וּמִמֵּי־תְהוֹמוֹת,

מַה לִּי וְלָעֲנָנִים הַמְשׁוֹטְטִים כְּצַלְיָנֵי רָקִיעַ חַסְרֵי־כֹּל

סְבִיב מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה וּמַפְלִיגִים הָלְאָה,

מִמַּעַל לַאֲדָמָה זוֹ לֻקַּחְתִּי מִמֶּנָּה, אֲדָמָה זוֹ לֻקַּח מִמֶּנָּה אָבִי,

וַאֲנִי שָׁב אֵלֶיהָ לְלֹא־הֶרֶף,

עַד הִמָּלֵא כָּל סִמְטְאוֹת הָעִיר בִּדְיוֹקְנְאוֹת עַצְמִי,

דּוֹמֶה, אֲנִי לָהּ אֻכְלוֹסְיַת־צְלָלִים בִּמְאוֹת גּוּפִים מִשְׁתַּנִּים,

אֲנִי עֵץ־הַלִּבְנֶה הַנִּצָּב לִפְנֵי הַחַלּוֹן כְּפַּנְטוֹמִימַאי זָקֵן

וּמְחַקֶּה נַעֲנוּעֵי אִילָנוֹת שֶׁנָּמוֹגוּ בְּאֵשׁ,

וַאֲנִי שִׂיחַ־הַסַּמְבּוּק שֶׁבְּעִקּוּל הַנָּהָר,

זֶה הַמֵּפִיק בְּנַקְבּוּבִיּוֹת עֲנָפָיו שְׁרִיקוֹת יְלָדִים שֶׁנָּדַמּוּ,

וַאֲנִי גַם עוֹף־הַטּוּרוּל הַמְשַׁחֵר לְטֶרֶף, בְּסִימַן הַדָּם הַקָּרוּשׁ,

בֵּין צְלִיל פַּעֲמוֹן לִצְלִיל פַּעֲמוֹן,

וַאֲנִי הַגּוֹחֵן אֶל כָּל מֵימוֹת הָעִיר כְּמַרְעִיל בְּאֵרוֹת,

– שַׁבְתִּי רַק כְּדֵי לָקַחַת עִמָּדִי עִיר זוֹ,

בְּעוֹדִי מְנַסֵּר וּמַתִּיק קִירוֹת וּמִגְדָּלִים בְּאֵין־רוֹאֶה,

נָהָר שָׁלֵם נוֹשֵׂא עַל גַּבִּי בְּלֹא לְהַטִּיף טִפַּת מַיִם אַחַת

מִחוּץ לֶעָרוּץ הַמִּתְפַּתֵּל בַּנִּגְלֶה לָעַיִן,

מְלַקֵּט בָּבוּאוֹת מִן הָאֲוִיר,

אוֹסֵף רֵיחוֹת הַמְסָרְבִים לָמוּת וְעַל־כֵּן נֶאֱחָזִים בְּמַרְאוֹת גַּשְׁמִיִּים,

בּוֹנֶה עִיר־מִקְלָט לִי בְּתוֹךְ הָרִיק הַנֶּחֱלָם,

מֵקִים וּבוֹנֶה מִכָּל חָמְרֵי חַיַּי רְווּיֵי הַטּוֹב שֶׁלְּאַחַר הָרַע הַסּוֹפִי,

לוֹקֵחַ מִּכָּל הַבָּא לַיָּד אֶת אֲשֶׁר מְזַמְזֶמֶת בּוֹ הַשִּׂמְחָה הַדְּבוֹרִית,

הוֹלֵךְ בְּעִקְּבֵי אָבִי כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּעִקְּבֵי הָאֹשֶׁר וּמִתְכַּרְבֵּל בּוֹ

כִּבְחֵיק דֶּשֶא נֶאֱנָח

וּבְצִלּוֹ מִצְטַנְּפִים כָּל פְּחָדַי כְּגוּרִים קְטַנִּים – –

*

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מִן הַצָּהֹב הֵחֵלָּה הַכְּמִיהָה

תַּחַת שְׁמֵי־שֶׁלֶג נִרְדָּמִים,

בְּעוֹדִי נוֹשֵׂא בְּתוֹכִי נוֹפִים וּבְנֵי־אָדָם שֶׁלֶעָתִיד לָבוֹא

הַמִּתְפָּרְקִים בְּלִי־הֶרֶף לְמִלּוֹת־קְרִיאָה דְמוּמוֹת

וְעוֹדָם שׁוֹתְקִים בִּי שְׁתִיקָה שֶׁל טֶרֶם־שִׁיר; –

                אַךְ עַתָּה,

                    בְּעֵת שׁוּבִי

יְרוּשָׁלַיִם כֹּה קְרוֹבָה פִּתְאֹם,

קְרוֹבָה שִׁבְעָתַיִם מִבְּעֵת שִׁבְתִּי בָּאָרֶץ,

וַאֲפִלּוּ פְּעִמוֹת לֵב־הַשַּׁעֲוָה שֶׁל הַצָּלוּב

מְעִירוֹת בִּי זֵכֶר חָג

תַּחַת שְׁמֵי דֶצֶמְבֶּר, עִם פַּעֲמוֹנִים שֶׁל “טֶרָה־סַנְקְטָה”,

וְאוּלָם הָלְאָה מְעַט,

סָגוּר וּמְסֻגָּר אֶל־מוּל הָאֱנוֹשִׁי וְהַזּוֹרֵם, וְעִם זֹאת פָּתוּחַ אֶל הֶעָבָר,

נִצָּב לוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל כְּעוֹף־הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּצְאוּ קְרָבָיו

לְשֵׁם שִׁמּוּר מַרְאִית־חַיִּיִם פֻּחְלָצִית, וְהוּא שׁוֹתֵק רֵיקָנִית כֹּה;

זִיזֵי הַסַּפְסָלִים, כְּקַבְּצָנִים טוֹרְדָנִיִּים, נֶאֱחָזִים בְּכִיסֵי מִכְנָסַי בְּעָבְרִי בֵּין הַשּׁוּרוֹת

עַד הִשָּׁלֵף הַבִּטְנָה, אַךְ אֶפְשָׁר כִּי מְרִיחִים בִּי אֶת רֵיחַ אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ

וּמִתְמַלְּאִים שְׁקִיקָה לִתְכֵלֶת וּלְחֹם

וּבִנְיַן־הַפְּאֵר הָעֲזוּבִי

אוֹסֵף סְנוּנִיּוֹת מְאֻבָּקוֹת מִידֵי הָרָקִיעַ – –

*

וְאָמְנָם

כָּאן הֵחֵלָה הַכְּמִיהָה

בְּלִבּוֹ שֶׁל נַעַר

לְהַאֲזִין לְלָשׁוֹן לֹא־אַדְמָתִית

בְּפִי בְּרִיּוֹת מְטֹהָרוֹת מִצֶּבַע הַצָּהֹב

אֲשֶׁר הִכְתִּים אֶת הַבָּשָׂר עַד הַמִּפְסַעַת הַגַּבְרִית,

כְּמִיהָה לְפִסַּת אֶרֶץ לֹא עוֹד אֶגְרוֹפִים בָּהּ וְלֹא עוֹד רֹק מִלּוֹת־הַגְּנַאי,

גַּם לֹא הַצֹרֶךְ לְהָסֵב הַגּוּף הַצִּדָּה בְּמַשְׁתֵּנוֹת צִבּוּרִיּוֹת

לְהַסְתִּיר אֶת אוֹת־הַבְּרִית הַמִּזְדַּקֵּף, בְּשֶׁל בּוּשָׁה וּפַחַד,

כְּמִיהַת גְּוִילִים־מִקֶּדֶם בְּאֵלֶם סִפְרִיּוֹת

בָּהֶם קָפְאוּ קְרִיאוֹת חוֹזִים וּנְבִיאִים מְכֻנָּפֵי־זָקָן

כִּבְצִיּוּרָיו שֶׁל אַבֶּל פָּאן,

כְּמִיהָה לְכָל שֶׁלֹּא מִכָּאן וְלֹא מִשָּׁם

שֶׁל נַעַר הַשּׁוֹאֵל לְצַו הַשִּׁיר שֶׁלֹּא נוֹלַד עֲדַיִן,

תּוֹעֶה בִּמְבוֹךְ הָרְחוֹבוֹת

וְזֶמֶר עֲמָמִי הוֹמֶה לוֹ בְּאָזְנָיו,

שָׁמַע אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה בְּעֹמֶק צְרִיף

מִפִּי אָדָם חוֹלֶה בְּטִיפוּס־הַבֶּהָרוֹת

בָּאַיִן הַבֶּלְזֶנִי,

שִׁיר־גַּעְגּוּעִים בְּטֶרֶם־מוֹת:

1986

---

בתים המסרבים למות

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

רַק עֵץ־הָאֱגוֹזָה הָיָה שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת־וּבְתָמִים, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר: רַק שְׁרִיקֹותֶיהָ שֶׁל הַצִּפּוֹר

רִיגוֹ, שֶׁנִּתְלוּ בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ כִּנְטִיפוֹת צְהֻבּוֹת וְהִרְעִידוּ אֶת שִׂיחֵי הַלֵּילָנִית

שֶׁמִּתַּחַת לְחַלּוֹנוֹת חֲדַר־הַשֵּׁנָה.

כָּאן, בְּבֵית־הֻלַּדְתִּי, הֵחֵל הָעוֹלָם לָהֵחָתֵךְ לִשְׁנַיִם.

וְאָמְנָם בְּעֵת שׁוּבִי, כְּשֶׁרָאוּ עֵינַי אֶת הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת בְּשַׁעַר הַבַּיִת וְסַל כְּבָסִים בְּיָדֶיהָ

וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶת שְׁמִי כְּמִי שֶׁחוֹזֶר מִן הַשִׁכְחָה – הִיא רַק הִבִּיטָה בִּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֲוִיר שֶׁנִּפְלַט

מִפֶּה הַנִּפְעָר בְּאֵין מַשְׁמָעוּת לַמִּלִּים.

אָכֵן, בְּרֶגַע זֶה הָיִיתִי הָאֲוִיר שֶׁל עַצְמִי: נוֹשֵׁם עַמֻקּוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת פִּרְפּוּרֵי הַלֵּב

שֶׁהִכּוּ בִּי כְּמוֹ עֶשְׂרוֹת בַּעֲלֵי־כָּנָף.

        הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ אוֹגּוסְט – הוּא חֹדֶשׁ הֻלַּדְתִּי – וְהַשֶּׁמֶשׁ שִׁלְּחָה

קַרְנֵי־מַתֶּכֶת בְּדוֹמֶה לְחוּטֵי־הַחַשְׁמַל הַמְּתוּחִים בַּגְּבָהִים, וַאֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יוֹשְׁבוֹת עַתָּה רַק

סְנוּנִיּוֹת אֲפַרְפָּרוֹת כְּגוּשֵׁי־בּוֹץ קְטַנִּים.

וַאֲנִי הִָיִיתִי אֲוִיר שֶׁדַּרְכּוֹ נִתָּן לְהַשְׁקִיף רַק לְאָחוֹר –

אוֹ־אָז בָּא הַדּוֹד אַרְמִין, הוּא בַּעַל הַחֲזָקָה הָאֲמִתִּי עַל בַּיִת זֶה, וְשָׁאַל אִם רָאִיתִי אֶת

הַכְּתֹבֶת שֶׁחָרַט בְּחֻדֵּי צִפָּרְנָיו עַל הַקִּירוֹת, בְּדַרְכּוֹ לְאוֹשְׁוִיץ.

אֲנִי גִּחַכְתִּי לְשֵׁמַע שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַדּוֹד אַרְמִין וְאָמַרְתִּי: לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, לֹא הַכְּתֹבֶת

וְלֹא שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתָ עַל שְׂפָתֵֶיךָ, שֶׁהֲרֵי קַיָּם רַק מַה שֶׁאֲנִי בּוֹדֶה מִלִּבִּי…

אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר קָרוֹב לִשְׁעוֹת הָעֶרֶב, וְכָל עַצֵי־הָאֱגוֹזָה הִתְעַנְבְּלוּ בָּרוּחַ, וְגַם הָאִשָּׁה

גָּמְרָה כְּבָר לִתְלוֹת אֶת כְּבָסֶיהָ הַלְּבָנִים עַל הַגְּדֵרוֹת לִיִבּוּשׁ, וְהֵם הִתְנַפְנְפוּ בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם

הַמַּדִּיף רֵיחַ שֶׁל בְּנֵי־אָדָם אַלְמוֹנִיִּים.

בֵּין כֹּה לְכֹה שָׁאַלְתִּי עַצְמִי מַדּוּעַ יֵשׁ סִימָנֵי־לֵדָה עַל גּופוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵין סִיָמֵני־לֵדָה

עַל כְּתָלִים שֶׁל בַּיִת?

ב.

מַלְאַךְ־הָאַלְמָוֶת פִּסֵּק אֶת רַגְלָיו אֲרֻכּוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת וְאָמַר: הִנֵּה הַשַּׁעַר!

גָּבְהוֹ: יֶלֶד וְיַלְדָּה הַמְטַפְּסִים זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה בַּהֲמוּלָּה, אֲבָל לַחַלּוֹנוֹת צוּרָה שֶׁל פֶּה

הַמִּתְעַוֵּת סָפֵק לִבְכִי וְסָפֵק לִצְחוֹק, וּבֵין עֲרֻגּוֹת־הַפְּרָחִים מִישֶׁהוּ יָשֵׁן תָּמִיד – סֵפֶר בְּיָדוֹ

וְהוּא חוֹלֵם אֶת הַגַּן גַּם לְאַחַר חֻרְבָּנוֹ הַסּוֹפִי; וּבְכָל זֹאת, הוּא־הוּא שֶׁהִצִּיל גַּן זֶה מִן

הֶחֳמָרִים הַמַּשְׁחִיתִים שֶׁל הָאַנְטִי־זִכָּרוֹן בְּנַתְּקוֹ אֶת מַרְאֵהוּ מִן הָאַרְצִיּוּת.

אָכֵן, עֲצָמִים אַכְזָרִיִּים: עֵצִים, פְּרָחִים, צִפֳּרֵי־זֶמֶר, בְּאֵר־גַּלְגַּלִּים – נַחֲלַת כָּל הָעֵינַיִם

הַמִּתְבּוֹנְנוֹת, וַאֲשֶׁר בְּהִקָּרְעָם מֵעָלֵינוּ לֹא עוֹד יֵדְעוּ לְהָסֵב שִׂמְחָה אוֹ עֶצֶב בִּזְכוּת עַצְמָם

וְכָל חַיֵּיהֶם כְּשֶׁל זוּג כְּנָפַיִם אֵלֶּה הַמְרַפְרְפוֹת וְנוֹגְעוֹת בִּי רַכּוֹת, וְהֵן דּוֹמוֹת כָּל־כָּךְ

לְמַגַּע לַבְנִינֵי־הַכְּרוּב שֶׁקָּבַרְתִּי לְפָנִים לְרַגְלֵי חוֹמַת־הָאֶבֶן שֶׁל הַגַּן, וַאֲשֶׁר נִכְנְעוּ כֹּה בְּקַלּוּת

לְצַו אֶצְבְּעוֹתָיו הַתַּלְיָנִיּוֹת שֶׁל יֶלֶד, כְּאִלּוּ צִפּוּ אַךְ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכֹּבֶד חַיֵּיהֶם הַלְּבָנִים.

וְכִי מַה טַּעַם סֵדֶר הַדְּבָרִים הַקְּלָאסִי: חַי. צוֹמֵחַ. דּוֹמֵם? – כְּשֶׁהַדּוֹמֵם הוּא הָאַלְמוּתִי מִכֹּל,

וְגָם חֲסַר־הַכְּאֵב מִכֹּל?

וְאָמְנָם: הִנֵּה הַשַּׁעַר וְהִנֵּה הַחַלּוֹנוֹת – מַלְאַךְ־הָאַלְמָוֶת מְפַסֵּק רַגְלָיו וּמַעֲבִיר בֵּינוֹתָן

אֶת בֵּית־הַמִּשְׁפָּחָה הַמִּתְנַצְנֵץ עֲמוּמוֹת כְּמוֹ חַרְצָן מִבַּעַד לְזַג הָעֵנָב –

חָיִיתִי בּוֹ מִגִּיל חָמֵשׁ עַד גִּיל עֶשֶׂר בִלְבַד, עִם בְּכִי אִמִּי שֶׁנִּבְלַע בַּחֲבָטַת שַׁעַר־הָעֵץ הַגָּבֹהַּ

שֶׁל הַגֵּרוּשׁ:

גַּרְגֵּר־עֵנָב יְרַקְרַק־חֲמַצְמַץ, הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל שֻׁלְחָן כָּל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וּמַקְהֶה אֶת הַשִּׁנַּיִם.

ג.

הוּא נוֹתַר חַי, הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, בִּבְחִינַת אֹשֶׁר שָׁלֵם כִּשְׁלֵמוּת הַכַּדּוּר נְטוּל הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף –

מִחוּץ לְמַעַגְלֵי הָרֹעַ וְהָאֲסוֹנוֹת, הוֹדוֹת לְאֵינוּתוֹ. הִשְׁתַּקְּפוּת תְּלַת־מְמַדִּית בֵּין חוֹמוֹת

הַנָּהָר: בֵּית־קַיִץ נַנָּסִי, שֶׁהֻסְתַּר בִּידֵי גַּלָּיו הָרַחְמָנִיִּים שֶׁל נְהַר־הַקִּירִישׁ.

שָׁוְא עָמְדוּ שְׁנֵי עֲצֵי־הַדֻּבְדְּבָנִים בְּשַׁעַר־הַכְּנִיסָה בְּמַגְּפֵי־הַסִּיד שֶׁלְּרַגְלֵיהֶם,

מוֹשְחִים אֶת הַמַּשְׁקוֹף בְּדַם־פְּרִי־הַקַּיִץ לְמַעַן יִפְסַח הַמַּלְאָךְ־הַמַּשְׁחִית עַל הַסַּף.

וְשָׁוְא הִתְפָּרְשׂוּ גִבְעוֹלֵי שְׂדוֹת־הַפָּרָג מִסָּבִיב כְּחַיָּלִים אֲדֻמֵּי־קַסְדוֹת, הַנֶּעֱרָכִים

לִקְרָב־הֲגַנָּה, בְּעוֹד הַפַּעֲמוֹן הַמַּרְחִיף וְהוֹמֶה יוֹנִית הוֹפֵךְ פָּנָיו ומַשְׁמִיעַ אַף הוּא

צְוָחָה חַדָּה שֶׁל נֵץ.

רַק הַנָּהָר, רַק הוּא הָיָה בַּעַל רַחֲמֵי־אֱמֶת בְּבָלְעוֹ אֶת הַבַּיִת הַנַּנָּסִי עַל יְלָדָיו הַמְשַׂחֲקִים

בְּמַחֲבוֹאֵי־סְרָק, כְּשֶׁהֵם מְזַמְּרִים: לַנְץ־לַנְץ, אֶסְתֵּר־לַנְץ/ צִיץ יָרֹק יָנֵץ לָעַד!…"

קוֹפְצִים לְתוֹךְ גַּלֵּי הַנָּהָר, מַחֲזִיקִים בְּאַרְבַּעַת קְצוֹתָיו שֶׁל הַבַּיִת וְהוֹפְכִים לְהִשְׁתַּקְּפוּת בִּלְבַד.

אַצּוֹת מְלֻפְלְפוֹת־עֵינַיִם צָפוֹת מֵעֲלֵיהֶם כְּמַעֲטֶה בִּלְתִּי־חָדִיר וְשַׁלְדָּגִים סַהֲרוּרִיִּים

מַשְׁלִיכִים זֶה עַל זֶה אֶת כַּדּוּר־הַקַּיִץ הַמְאֻבָּן כִּבְצִיּוּרֵי־סֶלַע עַתִּיקֵי־יוֹמִין, בְּהַסְתִּירָם

אֶת הַכְּחֹל בֶּן־הַחֲלוֹף שֶׁל כָּל הַזּוֹרֵם וְכָלֶה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵעֵת לְעֵת עוֹד מוֹפִיעַ מִישֶׁהוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, חוֹצֶה אֶת מֶרְחֲבֵי הָאַל־הוֹוֶה,

וּכְבָר אָבִיו וְאִמּוֹ מְחַכִּים לוֹ בְּשַׁעַר־הַכְּנִיסָה, הַנִּצָּב בְּתוֹךְ הָרִיק כִּבְתוֹךְ סֶדֶק צַר

וּבִלְתִּי־נִתְפָּס, כָּזֶה הַנִּפְעָר בֵּין מוֹעֵד אָבְדַן הַהַכָּרָה לְבֵין מוֹעֵד הַהִתְאַיְּנוּת הַמָּחְלֶטֶת,

בְּהַגִּיעַ הָרֶגַע הָאֱנוֹשִׁי הָאַחֲרוֹן.

וְהִנֵּה הוּא יוֹרֵד־לוֹ אֶל הַמַּעֲמַקִּים הַנַּהֲרִיִּים וּמַאֲזִין לַדֹּפֶק הַמּוּאָץ שֶׁל הָרוּחַ, זוֹ הַדּוֹהֶרֶת

מֵעָל, בֵּין הָעֵצִים הַמּוֹסִיפִים טַבָּעוֹת עַל טַבָּעוֹת בְּקֶצֶב נְשִׁירַת שַׂעֲרוֹתָיו שֶׁלּוֹ – – –

1986

---

בצידי הנהר

מאת

איתמר יעוז־קסט

פְּתִיל־נָהָר אַפְרוּרִי – הוּא הַשּׁוֹמֵר כָּאן עַל שִׁוּוּי־הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַנּוֹף.

מִצִּדּוֹ זֶה: בַּיִת הַמִּתְנַדְנֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,

וּמִצִּדּוֹ זֶה: בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב, הַנָּכוֹן לְהַמְרָאָה אֶל יְמוֹת־הַמָּשִׁיחַ,

וּכְגַחְלִילִיּוֹת הַנְּעוּצוֹת בְּגִבְעוֹלֵי־הָעֵשֶׂב – נְעוּצוֹת יֵשֻׁיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר

בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה;

בַּיִת הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁמֵט אֶל הָאַיִן, וּבוֹ דַיָּר צוֹעֲנִי שֶׁנּוֹעַד כָּמוֹנִי לְהַשְׁמָדָה

– וְעוֹדֶנּוּ חַי,

אֶלָּא שֶׁבְּנִגוּד לִי, אֵין הוּא רוֹצֶה לִזְכֹּר דָּבָר מִכָּל שֶׁהָיָה

לְבַד מִצְּלִילֵי כִּנּוֹרוֹ, אוֹתָם הוּא שׁוֹלֵחַ עַל גַּלֵּי הַהֹוֶה,

וְאוֹתָם הוּא מוּכָן לְהַשְׁמִיעַ גַּם בְּאָזְנַי

וְהוּא כַּאֲבוֹתָיו אֲשֶׁר חָלְפוּ־עָבְרוּ בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, בְּלִי לְהַצִּיב יָד וְזֵכֶר לְקִיּוּמָם. –

אַךְ יֵשׁ גַּם בָּבוּאוֹת־אֱנוֹשׁ הַמִּסְתַּתְּרוֹת בְּמַעֲבֵה הָעֲצָמִים שֶׁלְּאֹרֶךְ הַחוֹף

וְהַמְצַפּוֹת לִגְאֻלָּה:

בְּנֵי־אָדָם שֶׁחָיוּ פֹּה לְפָנִים וְיָרְדוּ בְּמַדְרֵגוֹת קִיּוּמָם,

נִסְפְּגוּ בְָּעָפר־וָאֵפֶר וּבְכֵלִים שְׁבוּרִים;

וְאָמְנָם, לְעֵת כִּי יִפְגַע בָּהֶם הַמַּבָּט הַזּוֹכֵר הֵם יֵחָלְצוּ מִשְּׁבִי הַחֲפָצִים הָאֲדִישִׁים

וְיִתְקַּבְּצוּ יַחַד, עַד הֱיוֹתָם לְעֵדָה מְקוֹנֶנֶת חֲרִישִׁית עַל הָעִיר שֶׁחָרְבָה;

אֶפְשָׁר, כָּךְ יָשְׁבוּ אֲבוֹתַי הַגּוֹלִים לְחוֹף נְהַר כְּבָר,

מַעֲלִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם שֶׁאֵינֶנָּה;

וְאוּלָם נוֹף זֶה שֶׁמִּסָּבִיב כְּבָר הִתְרוֹקֵן גַּם מֵאוֹמְרֵי קַדִּישׁ

וְרַק הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי עוֹד יִתְעַכֵּב, אַחַת לְכַמָּה שָׁנִים, לִפְנֵי בֵּית־כְּנֶסֶת נָטוּשׁ

כְּשֶׁהוּא תוֹהֶה הֵיכָן צַד הַ“מִּזְרָח”, שָׁעָה שֶׁהַכְּתָלִים עוֹמְדִים כְּתַפְאוּרוֹת עֲזוּבוֹת

אֲשֶׁר לְהַצָּגָה לֵיל־יוֹמִית, עַל רֶקַע נָהָר:

נְקוּדַת־הִצְטַלְּבוּת לִזְמַן וּלְמַאֲוַיִים אֲבוּדִים.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב – רַב כֹּחוֹ מִשֶּׁל בֵּית־כְּנֶסֶת בָּנוּי,

שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת דִּמְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי יִתְאַכְלֵס עַד־מְהֵרָה בְּחוֹגְגִים

הַפּוֹרְשִׂים טַלִּיתוֹתֵיהֶם בָּאֲוִיר כִּמְבַקְּשִׁים לִלְכֹּד בָּהֶן יְצוּרֵי־מַעְלָה,

בְּדוֹמֶה לְצַיָּדִים הַפּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת לְעוֹפוֹת־הַשָּׁמַיִם יוֹדְעֵי־הַכֹּל

אֲשֶׁר חוֹלְפִים פֹּה וְנֶעְלָמִים לְעֵבֶר קְנֵי־הַסּוּף; –

אָכֵן, פְּתִיל־נָהָר אֲפְרוּרִי זֶה שֶׁלְּרַגְלַי:

בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד הוּא קוֹשֵׁר בַּיִת מָט לִפֹּל

וּבְלוּלָאָה שֶׁבְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הוּא מַשְׁחִיל וּמְטַלְטֵל בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב,

עַל סַף אִי־הָאַרְצִיּוּת,

עַד אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בְּנֵי־אָדָם בַּעֲלֵי־זִכָּרוֹן, וּבְכֹחַ־הֲוָיָתָם יָעִירוּ

אֶת בָּבוּאוֹת־הַסְּתָרִים, וְהֵן כְּנִצּוֹצוֹת שֶׁהִתְפַּזְּרוּ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

לְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת –

וְהַמְצַפִּים כִּי מִישֶׁהוּ יַעֲלֶה אוֹתָם מִגָּלוּת הַחֹמֶר הֶחָשׁוּךְ.

*

וְאַתְּ יָשַׁבְתְּ עַל הַחוֹף, לְיַד שֻׁלְחַן־עֵץ נָטוּשׁ,

בֵּין מַרְאוֹת שֶׁתָּאֲמוּ־לֹא־תָאֲמוּ אֶת כָּל שֶׁסִּפַּרְתִּי בְּאָזְנַיִךְ,

וַאֲנִי פּוֹשֶׁט מֵעָלַי אֶת הַבְּגָדִים, עַד הָעֵירֹם כִּמְעַט,

כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמֵי הַנָּהָר שֶׁעָטָה גָוֶן יְרַקְרַק־שְׁחַרְחַר,

נִדְמֶה, הוּא גָח וּמְפַכֶּה מִתּוֹךְ חַדְרֵי־קְבוּרָה תַּת־קַרְקָעִיִּים; –

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לְעֵבֶר אִי־הַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין זְרוֹעוֹת הַנָּהָר

וְשִׁפְעַת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף

הִתְנוֹדְדָה כְּעַרְסָל־שֶׁל־מַעְלָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים לְאַט,

כְּשֶׁהקּוֹלוֹת הַחַדִּים קוֹרְאִים לָבוֹא וְלִשְׁכַּב בָּעַרְסָל הַנָּע וְהַנָּד וְהַצַּוְחָנִי,

מִתְנוֹדְדִים וּמִתְעַרְסְלִים הֵנָּה וָשׁוֹב מֵעַל לַמַּיִם חוֹרְשֵׁי־הַמְּזִמּוֹת;

שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה אָמַרְתִּי לִי

כִּי בְּיוֹם שׁוּבִי אֶל הַנָּהָר שֶׁבְּעִיר הֻלַּדְתִּי

וּבְעֵת רִדְתִּי אֶל מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶם (כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי בְּעוֹדִי יֶלֶד)

יֹאחֲזוּ בִּי הַגַּלִּים – וְאֶטְבַּע;

וְאוּלָם, הַמַּיִם אֲשֶׁר חָתְכוּ בִּי תְחִלָּה בְּצִנָּתָהּ שֶׁל סַכִּין־מִטְבָּח

רָגְעוּ עַד־מְהֵרָה וְשָׁקְטוּ בְּחָזִי גַם פִּרְפּוּרֵי־הַלֵּב,

בְּעוֹדִי שׂוֹחֶה עִם זִרְמֵי־עֲצַלְתַּיִם

וְשׁוֹכֵחַ כִּמְעַט כָּלִיל כִּי הַנָּהָר – זֶה כְּבַר הָיָה בְּעֵינַי לִנְהַר סְמָלִים וְרֶמֶז; –

וְהִנֵּה, בְּכָל זֹאת, בַּעֲלוֹתִי מִקֵּץ זְמַן עַל הַחוֹף, חַשְׁתִּי כֵּיצַד הוּא מִתְבַּקֵּעַ לִשְׁנַיִם:

לְנָהָר הָעוֹשֶׂה דַרְכּוֹ בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת,

וּלְנָהָר הַזּוֹרֵם בְּתוֹךְ תָּאֵי כְּחוֹל־הַיַּלְדוּת שֶׁל מֹחִי,

נוֹהֵר וְּמְגַלְגֵּל בָּבוּאוֹת־בָּבוּאוֹת שֶׁל דְּמֻיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

בִּמְקוֹם גַּלִּים וּמְעַרְבֹּלוֹת הַמַּדִּיפִים בָּאְשָׁה שֶׁל פִגְרֵי דָגִים וְצִפֳּרִים; –

וְהֵם הָיוּ בִּי, כָּל הַדְּמֻיּוֹת הַנִּצּוֹצִיּוֹת, יַחַד עִם הַנָּהָר

אֲשֶׁר לְקָצֵהוּ הָאֶחָד קָשׁוּר בַּיִת הַמִּתְנוֹדֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,

וּלְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב.

1980

---

כסא־הגלגלים הריק של סבא אלכסנדר

מאת

איתמר יעוז־קסט

צְנִיפַת סוּסִים. כִּרְכָּרָה וְדֹחַק בְּנֵי־אָדָם, אֲרוֹן־עֵץ וּבוֹ מָוֶת רִאשׁוֹן.

וְסַבָּא אַלֶּכְּסַנְדֶר הֶחָכָם, שֶׁיָּדַע לָמוּת בְּעוֹד מוֹעֵד, שֶׁהִשְׂכִּיל לְדַלֵּג מֵעַל לְכָל קַוֵּי הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן בּקְפִיצָה אַחַת מִתּוֹךְ כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלּוֹ אֶל זִמְזוּם עֲצֵי־הָעַד שֶׁבְּג’וּנְגֶל בֵּית־ הָעָלְמִין שֶׁל עִירוֹ; סַבָּא קְטוּעַ־הָרַגְלַיִם שֶׁהֵטִיב לְעוֹפֵף אֶל תּוֹךְ מוֹתוֹ מִתּוֹךְ הַסֻּכֶּרֶת שֶׁאָכְלָה אֵיבָרָיו, בְּנָטְשׁוֹ מֵאָחוֹר אֶת כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים הַחוֹרְקָנִי שֶׁל חָלְיוֹ – הוּא הַיָּחִיד מִכָּל הַמִּשְׁפָּחָה הַמִּתְהַלֵּךְ עֲדַיִן בְּבִטְחָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּאֵין־רוֹאֶה בְּשַׁעַר בֵּיתוֹ שֶׁנֶּחֱרַב; אַךְ סַבָּא אַלֶּכְּסַנְדֶר אֵינוֹ רוֹאֶה דָבָר, שֶׁכֵּן הָעוֹלָם נֶעֱצַר בַּעֲבוּרוֹ בְּטֶרֶם אֵשׁ וּבְטֶרֶם עָשָׁן, סַבָּא אַלֶּכְּסַּנְדֶר אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל לָמוּת בְּעוֹד מוֹעֵד וְכָעֵת הוּא יָשֵׁן לְקוֹל זִמְזוּם עֲצֵי הַבּוּקִיצָה וְהַצֶּאֱלוֹן, בְּעוֹד כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים הָרֵיק אָץ־וְרָץ מִסָּבִיב לָעִיר וְקוֹרֵא לְמִישֶׁהוּ לָבוֹא בְּעִקְּבוֹתָיו, לָבוֹא וּלְהַגִּיד “קַדִּיש”, אָץ־רָץ וְנִטְפָּל בְּקוֹלוֹ הַחוֹרְקָנִי אֶל כָּל מִי שֶׁחוֹצֶה אֶת הָעִיר וְרֵיחַ יְהוּדי עוֹלֶה מִגּוּפוֹ.

---

הקיץ של סבא יוּלִיּוּס בתוך קבר־אחים

מאת

איתמר יעוז־קסט

סָבִי שָׁלַח יָדוֹ אֶל מְצִלַּת הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי לִקְרֹא לַמְשָׁרֶתֶת לְהַגִּישׁ לוֹ דְבַר־מָה…

                      וְאוּלָם מַה צָרְכֵיהֶם שֶׁל מֵתִים בְּזִיו־יוֹם־קַיִץ שֶׁכָּזֶה, כְּשֶׁהָעֵצִים מוֹצִיאִים לָשׁוֹן אֲדֻמָּה־פִּרְחִית כְּנֶגֶד הָעוֹלָם, וּצְלִיל הַפַּעֲמוֹן נָמֵס בָּאֲוִיר וּמְטַפְטֵף אֶת קוֹלוֹתָיו עַל מִצְחוֹ שֶׁל אָדָם, הַפּוֹקֵד לְשָׁעָה קַלָּה אֶת נַחְלָתוֹ־כִּבְיָכוֹל, וְהוּא נִצָּב מוּל דַּלְתוֹת הַבַּיִת עַתִּיק־הַיּוֹמִין, אֵלּוּ דַלְתוֹת־עֵץ־ הַתּוֹלַעְנָה הַגְּבוֹהוֹת וּרְפוּדוֹת־הַמֶּשִׁי, דְּלָתוֹת מְאֻלָּפוֹת־מְמֻשְׁמָעוֹת הֵיטֵב, כְּעֵין שׁוֹמְרֵי־סַף לְבוּשֵׁי פְּאֵר בָּלֶה מִצְּבָא הוֹד קֵיסָרוּתוֹ פְרַנְץ יוֹזֶף, דְּלָתוֹת אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ אֱמוּנִים לַעֲצֹר בְּעַד קוֹלוֹת אֱנוֹש שֶׁבֵּין כֹּה וְכֹה אֵינָם עוֹד;

וְסָבִי שׁוּב שׁוֹלֵחַ יָדוֹ אֶל הַמְּצִלָּה, אֶלָּא שֶׁהַיָּד נֶעֱצֶרֶת בְּתוֹךְ הָרֵיקָנוּת שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם: דְּבַר־מַה מַפְרִיעַ לְיָדוֹ שֶׁל סַבָּא יוּלִיּוּס לָנוּעַ וּלְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל; – אֶפְשָׁר, זֶה כַּדּוּר־הַמִּקְלָע שֶׁנִּתְקַע בֵּין צַלְעוֹתָיו וְהוּא הַגּוֹרֵם לוֹ אִי־נוֹחוּת גַּם בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּוֶת, הֵן בִּקֵּשׁ בְּכָל מְאֹדוֹ מִיתָה שׁוֹנָה: בְּמַעֲבֵה גַנּוֹ רְחַב־הַיָּדַיִם וְהֶעָטוּר שִׂיחֵי פֶּטֶל וְלִילָךְ, בְּשִׁבְתוֹ בְּכֻרְסַת־הַנְּצָרִים שֶׁלּוֹ, אַגַּב נִמְנוּם אוֹזֵל וְהוֹלֵךְ כֶּאֱזֹל שְׁעוֹת הַיְמָמָה מִתּוֹךְ הַשָּׁעוֹן שֶׁבְּוֶרַנְדַת־הַזְּכוּכִית, בְּעוֹד הַקּוּקִיָּה שֶׁבַּשָּׁעוֹן קוֹרֵאת לוֹ לָגֶשֶׁת אֶל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוךְ בִּידֵי סָבָתִי הַלְּבָנָה, וְהוּא רַק יוֹשֵׁב וְיוֹשֵב בְּכֻרְסַת־הַנְּצָרִים אֲשֶׁר לוֹ, אִם חַי וְאִם מֵת, לְמוּל הַמִּזְרָקָה הַמְנַעֲנַעַת סִילוֹן מַיִם חַיִּים, אַט־לְאַט, בְּעוֹד הַצָּב שֶׁבֵּין הָעֲשָׂבִים שֶׁבְּשׁוּלֵי הַמִּזְרָקָה זָע לְאִטּוֹ, הֲלֹא הוּא אֲדוֹן הַזְּמַן קַל־הַכִּלָּיּוֹן, הַיוֹדֵעַ בְּאִינְסְטִינְקְט כִּי בֵּיתוֹ הוּא מִבְצָרוֹ;

אֶלָּא שֶׁדְּבַר־מַה מַפְרִיעַ כָּעֵת לְסַבָּא יוּלִיּוּס לְהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַמִּצְלָּה וּלְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל הַמְיֻחָל – אֶפְשָׁר, אֵין זֶה כִּי אִם כַּדּוּר־הַמִּקְלָע הַתָּקוּעַ עָמֹק בֵּין צַלְעוֹתָיו אוֹ בְּלִבּוֹ, וְאֶפַשָׁר כִּי מַפְרִיעַ לוֹ צִמְצוּם הַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ בְּתוֹךְ קֶבֶר־הָאַחִים; שֶׁכֵּן, כְּדֵי לְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים עָלָיו לְהַטְרִיד עֲצָמוֹת שְׁכֵנוֹת, וְעָלָיו לְהַטְריחַ גַּם אֶת עַצְמוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת שֶׁל סָבָתִי הַלְּבָנָה וּתְאֵבַת תַּעֲנוּג הַשֵּׁנָה שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, בְּמַעֲמַקֵּי הַגַּן הֶעָטוּר שִׂיחֵי פֶּטֶל רֵיחָנִי, זֶה הַצּוֹבֵעַ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת כְּעֵין דְּיוֹ־סְתָרִים בָּהּ יִכָּתְבוּ רַק דְּבָרִים שֶׁל קַיִץ־עַד;

וּבְתוֹךְ קֶבֶר־הָאַחִים רְחַב־הַיָּדַיִם, שֶׁאָרְכּוֹ כְּשֶׁל קְרוֹן־רַכֶּבֶת הַשּׁוֹעֵט אֶל הָאַיִן זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, מְנַסֶּה סָבִי בְּכָל מְאֹדוֹ לְהוֹשִׁיט יָד וּלְצַלְצֵל לְאֵיזוֹ אֲרֻחַת צָהֳרַיִם אוֹ עֶרֶב שֶׁל יוֹם קֵיצִי וְרוֹגֵעַ – וְאוּלָם נִשְׁמַעַת רַק שְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת וְקֶבֶר־הָאַחִים פּוֹנֶה בִּדְהָרָה לְתוֹךְ גַּן הַבַּיִת, קֶבֶר־רַכֶּבֶת עִם תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מוֹשָבִים שֶׁל מוּצָאִים לְהוֹרֵג וּלְנֶגֶד עֵינַי אֲשֶׁר בָּאתִי, מִקֵּץ יַלְדוּת וּבַחֲרוּת וְקָרוֹב לְשִׁלְהֵי יְמֵי עֲמִידָתִי, לִרְאוֹת וְלוּ עוֹד פַּעַם אַחַת, אֶת יְרֻשָּׁתִּי שֶׁאֵינֶנָּה, שֶׁנָּמוֹגָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים עוֹנוֹת קַיִץ וְחֹרֶף… וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינַי דּוֹהֶרֶת הָרַכֶּבֶת בִּשְׁתִי־וָעֶרֶב שְׁבִילֵי הַגַּן, רוֹמֶסֶת אֶת שִׂיחֵי הַפְּרָחִים, מַקְפִּיאָה אֶת מֵי הַמִּזְרָקָה וּמְעִיפָה אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ לְעֶבֶר הַשָּׁמַיִם, עִם הַנִּצּוֹצוֹת הַנִּתָּזִים מִן הַקַּטָּר.

1986

*

---

[וְכִי מַה צִּפִּיתִי לִמְצֹא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

וְכִי מַה צִּפִּיתִי לִמְצֹא בִּגְבוּלוֹת אֶרֶץ זוֹ

אֲשֶׁר בְּכֹחַ־הַשִּׁכְחָה נִסִּיתִי לְהַפְשִׁיט מֵעָלֶיהָ אֶת מַעֲטֵה הַגַּשְׁמִיּוּת

בֵּין קַוֵּי־מִתְאָר שֶׁל אַל־הוֹוֶה,

זֶה הַנִּתְפָּס בַּחוּשִׁים רַק בְּעֵת הֱיוֹת הָעוֹלָם בְּמַצָּב שֶׁל נְזִילוּת

עַל סַף הַתַּרְדֵּמָה,

בְּעוֹד תֵּבַת־מִשְׁפָּחָה חֲשׁוּכַת־פְּנִים נִפְתַּחַת בַחֲרִיקָה לֵילִית

וּמְגֻבָּבִים בָּהּ בָּתֵּי־יַלְדוּת, חֲפָצִים וִיצוּרֵי־דִמְיוֹן בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַנְּשִׁיָּה,

מְלֻמָּדֵי שְׁתִיקַת הָאֹשֶׁר וּמְכֻנָּסִים בְתוֹךְ עַצְמָם; –

וְהִנֵּה הֵם מָעֳלִים אֶחָד לְאֶחָד אֶל הָאוֹר, אַךְ אֵין אִישׁ רוֹאֶה אוֹתָם מִלְּבַדִּי,

וְגַם לֹא אֶת הַתֵּבָה עַצְמָהּ אֲשֶׁר יוֹשֶב עָלֶיהָ, בְּמִצְמוּץ עֵינַיִם: נַנַּס־הַזְּמַן,

וְהוּא מַקִּישׁ וּמַקִּישׁ בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁבְּיָדוֹ, בְּרַעַשׁ גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ

כְּמַבְרִיחַ רוּחוֹת־רְפָאִים הַמְחֻפָּשִׂים לְאוֹרְחֵי פֶּתַע מֵאַרְצוֹת־מֶרְחָק.

---

השכֵנָה ממול

מאת

איתמר יעוז־קסט

"בָּכִיתִי כָּל־כָּךְ

– אָמְרָה הַשְּׁכֵנָה מִמּוּל –

כְּשֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם מוּבָלִים בָּרְחוֹב…"

וַאֲנִי נִרְתַּעְתִּי לְאָחוֹר כְּדֵי פְּסִיעָה אַחַת. בִּקַּשְׁתִּי לְהִתְרַחֵק.

דִּמִּיתִי כִּי נָגַח בִּי הַסּוּס הָרָתוּם לְעֶגְלַת־מַשָּׂא וּמְעַט הַצְּרוֹרוֹת

עִם הַכִּסֵּא וְהַשֻּׁלְחָן הַמֻּשְׁלָכִים בֵּין דָּפְנוֹת־הָעֵץ

מְקַפְּצִים בָּאֲוִיר, נִדְמֶה, שׁוֹאֲפִים לְהִתְעוֹפֵף לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם

אוֹ הָאָרֶץ. הַסּוּס פָּתַח בִּדְהָרָה תּוֹךְ רַעַשׁ לֹא־בָּרוּר שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת מִסָּבִיב.

אַךְ בְּהַגִּיעֵנוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק, זֶה הַמַּפְרִיד בֵּין הָעִיר וְשַׁעַר הַגֶּטּוֹ, עָלוּ בְּנֵי־אָדָם נוֹסָפִים

לָעֲגָלָה, עִמָּם רָהִיטִים וְקִרְעֵי־חֲבִילוֹת, כְּאִלּוּ פִּתְחֵי דּוֹרוֹת מִקֶּדֶם פּוֹלְטִים אוֹתָם מִן הָאַיִן.

גַּם קוֹל הָעֶגְלוֹן כְּבָר הִדְהֵד מִלֵּב הַלַּיְלַה מְטֻשְׁטַשׁ־הַמַּרְאֶה,

וַאֲנִי הִתְכַּרְבַּלְתִּי לְצַד אִמִּי עַל הַסַּפְסָל הַמִּתְנַדְנֵד

בְּסָמוּךְ לְעַכּוּזוֹ שֶׁל הַסּוּס – –

אֲפִלּוּ עֶצֶב לֹא הָיָה בִּי,

וְרַק מַבָּטָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי מִקֵּץ שָׁנִים הַרְבֵּה,

כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת תַּנְחוּמֶיהָ

הֵטִיל בִּי אֵיזֶה חוֹר קָטָן וּמִקְרִי

כְּשֶׁל רְסִיס־זְכוּכִית שֶׁנִּסְפַּג בַּגּוּף,

בְּעוֹד הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים סָבִיב־סָבִיב

וַאֲנִי נִרְתָּע לְאָחוֹר מִפְּנֵי הָאִשָּׁה

(אֶפְשָׁר, מִתּוֹךְ אִי־צֶדֶק גָּמוּר)

פְּסִיעָה אַחַת נוֹסֶפֶת.

---

אני עולה עם בתי על קברי־אבות, בארץ־ניכר

מאת

איתמר יעוז־קסט

אני עולה עם בתי על קברי־אבות, בארץ־ניכר

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בשער הכניסה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּאִישׁ הַמֵּרִים רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ שֵׁנָה

הִגְבִּיהָה הָעִיר אֶת רֹאשׁ מִגְדָּלֶיהָ אֶל־מוּל הַשָּׁמַיִם,

בְּשָׁכְבָהּ עַל צִדָּהּ, בְּעוֹד רֶטֶט עוֹבֵר בְּגִזְעֵי הָעֵצִים; –

הֵן כֹּה חֲרִישִׁית נָשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

וְעַל מַיִם רַבִּים קוֹל לֹא נִשְׁמַע

מִלְּבַד מַשַּׁב־הָרוּחַ הַסּוֹבֵב בִּקְנֵי אַגְמוֹן וְסוּף,

וְגַם אַיְלוֹת־הַשָּׂדֶה לֹא בָּאוּ לִשְׁבֹּר צְמָאָן

בַּמַּיִם הַכְּחַלְחַלִּים וּמְרֻקְּמֵי־הָאַצּוֹת,

שָׁעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ פָּנְתָה אֶל שַׁעַר הָעִיר

עִם מַגַּע גַּלְגַּלֵּי כְּלִי־הָרֶכֶב,

וַאֲנִי עוֹצֵר בַּנֶּהָג וְיוֹרֵד

אֶל שְׂדוֹת חִטָּה וְדַרְדָּרִים,

לָשֵׂאת תְּפִלָּה כְּמִי שֶׁבָּא אֶל פַּאֲתֵי בָּתֵּי־קְבָרוֹת;

וְאוּלָם, בְּטֶרֶם כַּלּוֹתִי אֶת דְּבָרַי

דִּמִּיתִי לִשְׂמֹעַ רוּחוֹת־רְפָאִים צוֹחֲקוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

בְּעוֹדִי מִסְתַּבֵּךְ בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין

שֶׁהֲרֵי בְּעִיר זוֹ יָדְעוּ כָּל שׁוֹכְנֵי־הֶעָפָר

אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי שֶׁהָיוּ מְשֻׁלְּלֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת

וְעַל־כֵּן תָּמְהוּ עַד־מְאֹד עַל מַעֲשַׂי; –

וְאָמְנָם, אָזְנַי קָלְטוּ

אֶת נְהִיקוֹת חֲזִירֵי־הַשֻּׁמָּן שֶׁגָּדְלוּ בַּחֲצֵרֵנוּ

וּכְמוֹ לְבָרֵךְ עַל שׁוּבִי הֵם בָּאוּ כָּעֵת,

אַף שֶׁהָעֶרֶב כְּבָר הֵחֵל אֶת חַיָּיו הַחֲשֵׁכִים וְהַקָּרִים מִסָּבִיב

בְּבָלְעוֹ שְׁתֵּי צְלָלִיּוֹת:

אָב וּבִתּוֹ,

וַאֲנִי רַק עוֹמֵד וּמַחֲרִישׁ

בְּעוֹד נְהַר הָעִיר רוֹבֵץ לְרַגְלַי:

שָׂטָן הָעוֹטֶה תְּכֵלֶת – –

---

לינת לילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מֵעַל הַדֶּרֶךְ

צִפָּרְנֵי עֲנָנָה שְׁחוֹרוֹת

גִּלְּפוּ דְמוּת חַיָּל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ

לְבַל יָבוֹא אִישׁ לֹא־קָרוּא

אֶל בְּאֵר־הַשָּׁנִים בָּהּ צְרוֹר־הַחַיִּים שָׁקוּעַ

וַאֲשֶׁר גּוֹמְעוֹת מִמֶּנָּה

רַק נְשָׁמוֹת בְּנוֹת הַמָּקוֹם;

וּסְבִיב הַבְּאֵר – פְּסָלִים, חַיּוֹת־בַּיִת וְקוֹלוֹת בֶּהָלָה וּצְחוֹק,

וְנָע רֹאשׁ הַזָּקִיף הֵנָּה וָהֵנָּה עִם נְשִׁיבַת רוּח קַלָּה

כְּשׁוֹאֵל אֶת פִּי: אַתָּה שׁוּב כָּאן?

אַחַר, יָרְדוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם בִּתְנוּעָה לוּלְיָנִית עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הָעֵצִים

וּפְנֵי הַחַיָּל נָמוֹגוּ מֵאֲחוֹרֵי הַיָּרֵחַ כְּהִמּוֹג זֵכֶר מִלְחָמָה רְחוֹקָה –

וְהִנֵּה, לְנִטְפֵי הַמַּיִם הָיָה רֵיחַ אֲזוֹבְיוֹן וְיַלְדוּת

וּלְנִטְפֵי הַמַּיִם הָיָה גַּם רֵיחַ דָּם, בֵּין פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא,

אַךְ רָצְתָה בִּתִּי לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַתִּפְרַחַת בִּלְבַד

עִם רֵיחַ הַנָּהָר הַבּוֹהֶה אֶל יְפִי עַצְמוֹ,

רָצְתָה בִּתִּי לִשְׂמֹחַ לְמַרְאֵה עֲצֵי־הָעֲרָבָה הַמִּתְכּוֹפְפִים אֶל הַנָּהָר

נִדְמֶה, תָּרִים הֵם אַחַר מַחֲשָׁבוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ הַמַּיְמָה,

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אִם לְהִתְאַוּוֹת לִשִׂמְחָתָהּ שֶׁל בִּתִּי

אוֹ לְקַוּוֹת לְתוּגָתָהּ

לְמוּל תַּפְאוּרוֹת נְטוּשׁוֹת שֶׁל עִיר בַּלַּיְלָה,

שֶׁכֵּן הָיִיתִי בְּעֵינֵי עַצְמִי כְּאִישׁ מִנִּי־קֶדֶם

הַמֵּשִׁיב אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ מִצְרַיְמָה,

הָיִיתִי כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹעֶה לָאַזְהָרָה לְבִלְתִּי־הָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ לְאַדְמַת־נֵכָר –

הִנֵּה עַל־כֵּן רָצִיתִי עַד־מְאֹד כִּי אִישׁ מִן הַמָּקוֹם יִקְרָא בִּשְׁמִי

וְיֹאמַר:

"סוּרוּ־נָא אֶל בֵּיתִי, אַף כִּי אֵינֶנּוּ בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת

            וְלִינוּ עִמָּדִי עַד הַבֹּקֶר" – –

---

מציעים לי את בית משפחתי לרכישה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה יְּהֵא עַל בַּיִת אֲשֶׁר קְלָלָה הוּטְלָה בּוֹ,

שְׁחוֹרָה וְיַנְשׁוּפִית וְהִיא רוֹבֶצֶת בְּכָל הַחֲדָרִים?

זוֹ קִלְלַת אִמִּי בְּטֶרֶם צֵאתָהּ לְדֶרֶךְ תְּלָאוֹתֶיהָ,

זוֹ קִלְלַת אִמִּי לְבַל יֵשֵׁב אִישׁ זָר בְּבֵית כְּלוּלוֹתֶיהָ

וְיִשְׂבַּע נַחַת;

אַךְ כָּעֵת עוֹמֵד אֲנִי עִם בִּתִּי בִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה

וּבַעַל הַבַּיִת – אֲפֵל פָּנִים כְּצוֹעֲנִי נוֹדֵד – מְסַפְסֵר בְּבֵית־הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר לִי,

עִסְקָאוֹת הוּא מַצִּיעַ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע מַה טִּיב מַרְכֻּלְתּוֹ הַמַּצְמִיחָה יְצוּרֵי־שִׁכְחָה אַרְסִיִּים:

“רְאֵה אֶת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל עִם תַּגְלִיפֵי־הָעֵץ!” – מַשְׁמִיעַ בְּחֶלְקַת־הַלָּשׁוֹן,

אַךְ הַשַּׁעַר נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ וְרַק סוּסֵי־פֶּרֶא מִתְרוֹצְצִים בִּמְקוֹמוֹ כִּמְרִיחִים סַכָּנָה,

“הַבֵּט וּרְאֵה… הֶחָצֵר יָפָה וְרַחֲבַת יָדַיִם!…” הוּא מְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ,

אַךְ עֲרוּגַת־הַפְּרָחִים מִתְפָּרֶקֶת לְעַשְׂרוֹת חֻלְדּוֹת זְקוּפוֹת־זָנָב וּמְפִיצוֹת רֵיחַ,

“רְאֵה אֶת רִבּוּי הַחֲדָרִים פֹּה!…” וְהִנֵּה מִתְקַבְּצִים וּבָאִים זַאֲטוּטִים זָבֵי־חֹטֶם וּמְנֻגָּעִים

וּמְלַקְּטִים פֵּרוּרִים שֶׁל דִּבְרֵי־מְתִיקָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת

אֲשֶׁר צָפִים עַל־פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה;

וְעֵינֵי בִּתִּי מִתְקַשְּׁרוֹת בֶּכִי

בּוֹכָה בִּתִּי בְּכִי פְּנִימִי אֲשֶׁר דַּי בּוֹ כְּדֵי לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ,

וַאֲנִי מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ:

“קְלָלָה הַמִתְקַיֶּמֶת – אוֹת וְסִימָן הוּא שֶׁגַּם הַבְּרָכוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה לֶעָתִיד לָבוֹא…”

וְאוּלָם בַּעַל־הַבַּיִת עוֹדוֹ טוֹרֵחַ לְהַצִּיעַ

סְחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ חֹמֶר – אַף כִּי הוּא מֵרִים וּמוֹרִיד חֲפָצִים

בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת,

אֲרֻכּוֹת וְנִפְתָּלוֹת כְּמוֹ הָרְחוֹבוֹת הַמּוֹלִיכִים אֶל בֵּית־הַקְּבָרוֹת שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר – –

---

בין קברי אבות

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֶפְשָׁר, רַק חִרְגַּת־אָבָק שֶׁהִתְנַצְנְצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אֶבֶן

כִּנְפֹל עָלָיו קֶרֶן־אוֹר פִּתְאוֹמִית,

אוֹ רַפְרַף לֵילִי שֶׁהֵקִיץ בְּעַל־כָּרְחוֹ וּמַכֶּה בִּכְנָפָיו הַמִּזְדַּהֲרוֹת

אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁיָּשֵׁן עָלֶיהָ –

וְאוּלַי הַנְּשָׁמָה הִיא זוֹ,

בְּכָל זֹאת,

בְּשׁוּבָהּ אֶל אֲדוֹנֶיהָ

לְאַחַר עֲשׂוֹתָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הָאַיִן אֶל הַיֵּשׁ? – –

כִּי הֲרֵי מֻרְגָּשִׁים רִטּוּטֵי חַשְׁמַל בָּאֲוִיר

עַד שֶׁחָשִׁים בָּהֶם זְקִיקֵי־הַשֵּׂעָר שֶׁעַל הַזְּרוֹעַ,

כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֶרֶת סוּפָה בַּשָּׂדוֹת,

וְהִנֵּה הַנֵּר שֶׁעַל הַקֶּבֶר

פּוֹנֶה לְכָאן וּלְכָאן; –

אֲנִי מַשְׁפִּיל מַבָּטִי אֶל הַמַּצֵּבָה שֶׁלְּרַגְלַי

וּמְדַמֶּה אֶת הַשֶּׁלֶד שֶׁבַּקֶּבֶר בְּשְׁכִיבָתוֹ הָאַפְרַקְדָּנִית

כִּבְשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת

עֵת מַפְסִיק מִתַּלְמוּדוֹ גַּם הָאִישׁ הַחַי,

עָיֵף מִן הַגְּוִילִים הַמְמַלְּאִים אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו עַד־תֹּם:

לְעֵת כָּזוֹ הָיְתָה וַדַּאי מִתְנַמְנֶמֶת לְשָׁעָה קַלָּה גַּם הַקְּדֻשָּׁה בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל אָבִי־זְקֵנִי,

בְּעוֹדוֹ אוֹסֵף כֹּחוֹת כְּדֵי לְהֵעָנוֹת לְבַקָּשׁוֹת עוֹלַם־הַנִּבְרָאִים,

זֶה הַמּוֹסִיף לִטְרֹד מְנוּחָתוֹ גַּם בַּהֲוָיָתוֹ הָאִי־גַּשְׁמִית;

וְאָמְנָם אֲנִי רוֹאֶה כָּעֵת אֶת פְּנֵי בִּתִּי:

עוֹמֶדֶת הִיא בֵּין מְבַקְּשֵׁי־הַבַּקָּשׁוֹת וּשְׂפָתֶיהָ רוֹחֲשוֹת דּומִיָּה

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְצָרֵף אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ

לְמַעַן יֵעָשֶׂה רְצוֹנָהּ בְּכֹחַ הָאִוּוּי הַכָּפוּל…

                    וְאָכֵן,

זוֹ שָׁעָה שֶׁבָּהּ בַּרְחֲשֵׁי הַקַּיִץ מִסְתּוֹדְדִים עַל־פְּנֵי הַקֶּבֶר

וְתַחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה מְצַפּוֹת כָּל הָעֲצָמוֹת לְהִתְרַחֲשׁוּת

וְלוּ גַּם בְּהֶעְדֵּר מַשְׁמָעוּת לְעוֹלַם־הַנִּגְלֶה,

בְּדוֹמֶה לְשֹׁרֶשׁ הָעֵץ שֶׁחָדַר בֵּין סִדְקֵי הַגּוֹלֵל

וְהִתְעָרֵב עִם שְׂרִידֵי הַבַּר־מִנַּן;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לְקוֹל זִמְזוּם עֲלֵי עֵץ־הַלִּבְנֶה וְהַבַּרְחָשִׁים

מִצְטָרֵף גַּם רִנּוּן עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם מֵעָל

וְהַכֹּל הוֹמֶה,

כָּל סִיבֵי הָעֲצַבִּים –

בְּעוֹד סֵפֶר־הַתְּהִלִּים הַדַּק שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בּוֹ

נִשְׁמָט מִמֶּנִּי

וּמִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ וּבָא,

                הוֹלֵך וּבָא,

וּמַעֲבִיר אֶצְבְּעוֹתָיו בַּעֲדִינוּת עַל הַחֲפָצִים

וְעַל פִּתְקֵי־הַבַּקָּשׁוֹת הַכְּתוּבִים פָּנִים וְאָחוֹר,

תּוֹךְ שֶׁהוּא נוֹשֶׁף עַל הַנֵּר

לְבַל תֻּרְגַּשׁ נוֹכְחוּתוֹ – –

---

בתחנה הישָנָה

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַלְמוּת פַּעֲמוֹנִים בָּאֲוִיר

מוֹנַעַת שֵׁנָה מִן הַנָּהָר שֶׁלְּרַגְלֵי הַגֶּשֶׁר,

אַךְ הָלְאָה מִן הַחוֹף

עוֹד הוֹמָה־לֹא־הוֹמָה תַּחֲנַת־הָרַכֶּבֶת הַיְשָׁנָה,

וְכִי מַה שְּׁעַת הַיְצִיאָה מִכָּאן?

בֹּקֶר,

צָהֳרַיִם,

עֶרֶב?

וְשֶׁמָּא רַק שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם חוֹצִים כָּעֵת אֶת הָעִיר,

וּשֶׁמָּא רַק אֲנִי וּבִתִּי סוֹבְבִים כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת

בְּמָקוֹם בּוֹ טְמוּנָה אֶצְבַּע אֱלֹהִים בָּאֲדָמָה

וּכְמוֹ כְּרוּתָה הִיא מִן הַיָּד שֶׁאוֹתְתָה לִשְׁנוֹת הַיַּלְדוּת לְהֵעָצֵר

עַד שֶׁכָּל הַבָּתִּים נָפְלוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם וְעָלוּ בָּאֵשׁ; –

וּבֵין כֹּה לְכֹה אֲנִי מֵעִיר:

"מִכָּאן

הָיְתָה הַעֲלִיָּה לַקְרוֹנוֹת

גַּם אָז…"

בִּתִּי מַחֲוִירָה

וּבְעוֹד מֵסִיחַ אֲנִי אֶת דַּעְתִּי כְּדֵי רֶגַע

הִיא עוֹלָה לָרַכֶּבֶת עִם הַגַּב לְכִוּוּן הַנְּסִיעָה,

וְעֵינַי מַבְחִינוֹת רַק בְּשׁוּלֵי בְּגָדֶיהָ

שָׁעָה שֶׁהַגַּלְגַּלִּים חוֹצִים אֶת הַגֶּשֶׁר

לִצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים הַפּוֹקְעִים בָּאֲוִיר,

וּכְמוֹ עֶשֶׂב־הַבָּר הַמְּקוֹמִי מִסְתַּבֵּךְ הַזְּמַן

    בֵּין גַּלְגַלֵּי־הַבַּרְזֶל הַמִּסְתַּנְוְרִים.

1994

---

עיר־הצבי / תמונות מנוף הילדות 2000–2001

מאת

איתמר יעוז־קסט

עיר־הצבי / תמונות מנוף הילדות 2000–2001

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

ילד כותב שיר

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה מְּפַתֶּה יֶלֶד

עִם שַׁחַר – לִכְתֹּב שִׁיר,

בְּעוֹד כָּל שׁוֹכְנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים

וְהוּא נִתָּר מִמִּטָּתוֹ,

רָץ אֶל מַחְבֶּרֶת בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן

וְרוֹשֵׁם שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת בְּלֵב מוּאָץ,

כְּאִלוּ סוֹד הַיְקוּם בִּרְשׁוּתוֹ,

וְאֶצְבַּע סַהֲרוּרִית

מַקִּישָׁה

אֵיזֶה קֶצֶב:

– צִפּוֹר שִׁכּוֹרַת־אוֹר,

עַד אֲשֶׁר רָהִיטֵי הַחֶדֶר

לוֹבְשִׁים שׁוּב אֶת זֶהוּתָם הַמְּקוֹרִית

בִּמְלוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

וְהַיֶּלֶד עוֹדֶנּוּ לָכוּד בְּקִסְמֵי הַנְּיָר הַלּוֹהֵט בְּעֹז

בְּלִי לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלִּים שֶׁכָּתַב.

---

פסל בשער העיר

מאת

איתמר יעוז־קסט

רַק פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הַלַּיְלָה אֶת צְבִי־הַבְּרוֹנְזָה שֶׁבִּמְבוֹא הָעִיר

מְדַלֵּג עַל הַגְּבָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת לְעֵבֶר נְהַר־הַקִּירִישׁ

וּבוֹהֶה אֶל רְאִי הַמַּיִם.

אִישׁ לֹא יָדַע אֶת מוֹצָאוֹ

אָכֵן, אֵין לְגַלּוֹת בְּאֵזוֹר זֶה עִקְּבֵי צְבָאִים וְאַיָּלוֹת

בְּמַעֲטֵה הָאֲדָמָה הַמְרֻפֶּשֶׁת.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵׁנָה בַּלַּיְלָה

כֵּיצַד חוֹצֶה צְבִי תוֹעֶה

אֶת הַסֶּכֶר שֶׁעַל הַנָּהָר הַפְּתַלְתֹּל,

נוֹשֵׂא סְבַךְ קַרְנַיִּם בּוֹהֲקוֹת עַל רֹאשׁוֹ, בָּאוֹר הַלַּח;

        וְקוֹל שָׁאַל מִתּוֹך הָעֲרָפֶל:

        “מַה לִּצְבִי נוֹדֵד וּלְאֵזוֹר הַנָּהָר?”

        וְקוֹל מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל הֵשִׁיב:

        “לֹא צְבִי… כִּי אִם יְהוּדִי נָע וְנָד הוּא…”

וְהִנֵּה בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי רִטְּטָה לְפֶתַע עַל־פְּנֵי הַנָּהָר,

וְאוּלַי בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַצְּבִי אֶרֶךְ־הַקַּרְנַיִם

הִיא שֶׁהִרְעִידָה פִּתְאֹם

וְשָׁקְעָה.

אוּלָם

נוֹסְעִים וְעוֹבְרֵי־אֹרַח רוֹאִים עַד הַיּוֹם

פֶּסֶל רַב־מִדּוֹת בִּמְבוֹא הָעִיר:

סָפֵק בִּדְמוּת צְבִי נוֹשֵׂא קַרְנַיִם בּוֹהֲקוֹת וּמֻכֵּה־גַּעְגּוּעִים,

סָפֵק בִּדְמוּת יְהוּדִי הַנּוֹדֵד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ,

וְאַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵּׁנָה שׁוֹמְעִים גַּם קוֹל־נֶהִי

מִצַד בֵּית־הֶעָלְמִין הַיְהוּדִי הַיָּשָׁן, בְּסָמוּךְ לַנָּהָר,

בְּעוֹד הֵד פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אֲבִי־סָבִי, מֵהַרְרֵי־הַקַּרְפָּאטִים,

מִתְגַּלְגֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָרֵיקִים

וְנֶאֱסָף אֶל רַעֲשֵׁי הָאֲדָמָה

לְשֵׁמַע צַעֲדַת קַלְגַּסִּים חוּמִים.

---

עגלת־תינוק וחושך

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַיּוֹם

הֶחְשִׁיךְ מַהֵר מִן הָרָגִיל —

הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁגָּרְרָה אֶת עֶגְלַת־הַיְלָדִים הָעֲשׂוּיָה עֵץ צָבוּעַ בְּיָרֹק

פָּנְתָה בְּרִיצָה אֶל הַשְּׁבִיל הַמְכֻסֶּה עִשְּׂבֵי־פֶּרֶא.

לְהֶרֶף־עַיִן זָקַף רֹאשׁוֹ הַתִּינוֹק שֶׁבָּעֲגָלָה וְהִמְשִׁיךְ לִישׁוֹן.

גּוּשׁ־עֲנָנִים כֵּהֶה יָשַׁב בִּקְצֵה־הָאֹפֶק וְגַבּוֹ אֶל הַנָּהָר

אֲשֶׁר יָרֵחַ מְרֻקָּע הִשְׁתַּקֵּף בּוֹ – עוֹטֶה דְּיֹוקָן אֱלִילִי וְקַדְמוֹן.

וּכְבָר בָּאוּ הַשִּׁכּוֹרִים לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל.

בָּקַע קוֹל־זֶמֶר מִתְפָּרֵעַ,

וּבֵין קְרִיאוֹת־צָהֳלָה לִקְרִיאוֹת־צָהֳלָה הִתְנַפְּצוּ בַּקְבּוּקֵי־הַמַּשְׁקֶה,

שָׁעָה שֶׁבְּסָמוּךְ לְבָתֵּי־הַקַיְטָנָה שֶׁהִדְמִימוּ

נָדַף רֵיחַ־עִלָּפוֹן שֶׁל פִּרְחֵי־פֶּטוּנְיָה מְיֻגָּעִים מֵחֲמַת עִלּוּסֵי יוֹם הַקַּיִץ.

וְאָמְנְָם הַשִּׁכּוֹרִים קָרְבוּ וּבָאוּ,

מַשְׁמִיעִים שִׁירֵי־יַיִן וְשִׁירֵי־עֲגָבִים תּוֹךְ קוֹלוֹת־נְהִיקָה,

גּוּפוֹתֵיהֶם מְעֻרְטָלִים לְמֶחֱצָה כְּאִלּוּ נֶחְפָּזִים לְטֶקֶס לֵילִי וְחָסוּי.

מוֹט־הַגְּרִירָה שֶׁל הָעֲגָלָה נִשְׁמַט מִידֵי הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת.

הַתִּינוֹק נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ

וְגַם הִרְעִיד בְּאוֹר הַיָּרֵחַ הַמִּצְטַמְצֵם.

הִרְעִיד גַּם גּוּפָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה לְשֵמַע מִצְהֲלוֹת הַשִּׁכּוֹרִים יְחֵפֵי־הָרַגְלַיִם.

כָּעֵת הֵגִיחָה צְפַרְדֵּעַ עֲנָקִית מִמְּצוּלַת־הַנָּהָר

וּמִן הַמִּישֹׁרֶת שֶׁבְּסָמוּךְ לְבָתֵּי־הַקַּיְטָנָה נִשְׁמְעָה צְעָקָה,

בְּעוֹד הַצְּפַרְדֵּעַ הָעֲנָקִית מְמַצְמֶצֶת אֶל־מוּל הַיָּרֵחַ מִפֻרְכַּס־הָעֲנָנִים

–אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם –

אֲשֶׁר עָמַד לְהַחְבִּיא עַצְמוֹ כָּלִיל,

צְפַרְדֵּעַ הַנִּזְקֶפֶת עַל שְׁתֵּי כְּרָעֶיהָ הַיְרֻקּוֹת־לְבָנוֹת־אֲחוֹרִיּוֹת

נִדְמֶה כֹּהֵן־דָּת נוֹשֵׂא תְּפִלַּת הַשְׁבָּעָה וְלַחַשׁ.

וְיֶלֶד קָטָן, נָטוּשׁ בְּעֶגְלַת־עֵץ הַצְּבוּעָה בְּיָרֹק־שֶׁל־לָעֲנָה,

בּוֹלֵעַ בַּחֲרָדָה וְאשֶׁר אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם הַרִאשׁוֹנוֹת

שֶׁל הַסְּעָרָה הַמִּתְפָּרֶצֶת.

---

ציד במחיצת אבא

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַבְּטֵי־פַּחַד

עַל סַף הַגְּסִיסָה,

עִם פִּרְפּוּרֵי־כְּנָפַיִם עַל הָרִצְפָּה שֶׁל סִכְכַת־הָעֲנָפִים,

וּכְאִלּוּ יוֹנַת־הַבָּר הַפְּצוּעָה תּוֹלָה בִּי עֵינַיִם;

עֵת סוּפַת הַשֶּׁלֶג מִתְגַּלְגֶּלֶת וְשׁוֹרֶקֶת לְאֹרֶךְ הַשָּׂדוֹת,

וַאֲנִי בְּתוֹךְ כְּלִי־הָרֶכֶב

יוֹשֵׁב מְכֻרְבָּל בְּבִגְדֵי הַחֹרֶף הַחֲדָשִׁים –

יָרֵא אֶת נְבִיחוֹת כַּלְבֵי־הַפֶּרֶא

הַדּוֹהֲרִים בְּקַו־הָאֹפֶק לִפְקֻדּוֹתָיו שֶׁל אַבָּא:

          וְהוּא שׁוּב מַגְבִּיהַּ אֶת רוֹבֵהוּ,

בְּעוֹדוֹ עָטוּי מְעִיל־עוֹר שֶל אִישׁ־צַיִד,

(שָׂרִיד מִן הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה)

וּמַשְׁמִיעַ דִּשְׁדּוּשׁ־רַגְלַיִם מִתְרַחֵק,

מִבְּלִי שֶׁיַּטֶּה אֹזֶן

לְצַעֲקָתוֹ שֶׁל יֶלֶד

בְּקוֹל דַּק־דַּק וְצִפּוֹרִי – אֲשֶׁר נִבְלָע בֵּין הַקּוֹלוֹת הַמְרַפְרְפִים

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשּׁוֹקַעַת לְתוֹךְ הָעֶרֶב הַקּוֹפֵא.

---

חלום על אי הציפורים

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל־פְּנֵי הַנָּהָר: אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת,

מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ אֶל הָאִי;

לְאָן מַפְלִיגָה אֳנִיָּה מִנִּי־קֶדֶם

לְקוֹל זֶמֶר לֵילִי?

רִקּוּדִים יוֹם־הֻלֶּדֶת וְיֶלֶד

עַל הָאִי לְאִטָּם נִרְדָּמִים;

מַפְלִיגָה אֳנִיָּה, אֲבוּקוֹת עַל תְּרָנֶיהָ

מוּל אִי הַצִּפֳּרִים הַמַּלְבִּין.

וְשָׁרִים וְנוֹגְנִים סַפָּנִים מִנִּי־קֶדֶם,

בָּאֲוִיר עוֹפוֹת מִשֶּׁכְּבָר;

וְעוֹמֵד מִישֶׁהוּ עַל הָאִי – וּכְמוֹ חֶבֶל

סְבִיב צַוָּארוֹ נִכְרָךְ הַנָּהָר.

---

אופניים

מאת

איתמר יעוז־קסט

לנורית ולשרית

כִּידוֹנֵי שְׁנֵי זוּגוֹת הָאֹופַנַּיִם

הִתִּיזוּ אֶת הַשִּׂמְחָה

בְּשׁוּלֵי שְׂדֵה־הַפְּרָגִים הָעוֹלֶה בָּאֵשׁ, לִפְנוֹת עֶרֶב

וּמַסְתִּיר אֶת הַיְלָדִים הַנוֹסְעִים בְּסָמוּךְ לְמַעֲלֵה־הַנָּהָר.

“חַכִּי לִי!” קָרָא הַיֶּלֶד לַאֲחוֹתוֹ מִתּוֹךְ מַאֲמָץ

בְּעוֹד פִּרְחֵי־הַפָּרָג נָעִים הֵנָּה וָהֵנָּה

וּפוֹעֲרִים לֹעוֹת לֵאִים וַחֲנוּקֵי־נְשִׁימָה,

נִדְמֶה, הִזְרִיקוּ מְנַת אוֹפְּיוּם לְעַצְמָם.

וּכְבָר נָסְעָה הַנַּעֲרָה בְּתוֹךְ הָאֲוִיר, מֵעַל לְגַגּוֹת

בָּתֵּי־הָאֶבֶן הַמְסֻיָּדִים,

אֵלֶּה הַמַּלְבִּינִים עַל הַחוֹף כְּשַׁבְּלוּלִים הַמַּפְרִישִׁים אֶת רִיר הַדּוּמִיָּה,

וּשְׁנֵי הַיְלָדִים נִשְׁטְפוּ זֵעָה בְּכָל גּוּפָם כְּאִלּוּ גֶּשֶׁם הִתְחִיל לָרֶדֶת

וַעֲנָנָה סִנְּנָה טִפּוֹת מַיִם רוֹטְטוֹת וְחַמּוֹת

מִפִּנַּת־סֵתֶר שֶׁל הַשָּׁמַיִם הַסּוֹבְבִים עַל צִיר הַנּוֹף כֻּלּוֹ.

וְהִנֵּה, עָצְרוּ כָּעֵת שְׁנֵי זוּגוֹת הָאוֹפַנַּיִם

עַל קַו־הָאֶמְצַע שֶׁל שְׁמֵי הָעֶרֶב הַמִּתְקָרֵב וּבָא, –

וְרַק לֵץ הַקַּיִץ שָׁרַק לְפֶתַע בְּהַנִיחוֹ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בְֹּתוֹךְ פִּיו הָאָדֹם.

---

בגן

מאת

איתמר יעוז־קסט

הָרוּחַ נִעְנְעָה אֶת קְצוֹת הַגַּן

כְּמוֹ מַרְבָד שֶׁעוֹד מְעַט יַמְרִיא,

וְאֶת תְּמוּכוֹת־הָעֵץ לָפְתוּ פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

לְבַל יִשָּׁמֵט גּוּפָם אֶל תּוֹךְ הָרִיק.

הָאָב יָשַׁב בְּתוֹךְ כִּסֵּא־הַנּוֹחַ

וְעַל בִּרְכָּיו זָע כֶּתֶם־אוֹר אִלֵּם,

כִּבְשָׁעוֹן יָשָׁן: שָׁעָה קֵיצִית הֶחֱלִידָה

בֵּין עַמּוּדָיו שֶל סֵפֶר מְנַמְנֵם.

הָאֵם עָרְכָה בְּעֹמֶק הַוֶּרַנְדָּה

אֶת הַשֻלְחָן וְהַסַּכּוּ"ם צִלְצֵל,

נִדְמֶה, אוֹרֵחַ בָּא מֵאֵיזוֹ דֶּלֶת,

מֵעַל בִּרְכֵּי הָאָב הַסֵּפֶר הִתְגַּלְגֵּל.

הִבִּיט הַיֶּלֶד וְהִרְגִּישׁ לְרֶגַע

אֵיךְ נִבְלָעִים בְּתוֹךְ הָרִיק:

אָב, אֵם וְסֵפֶר. רַק הַגַּן רִחֵף עוֹד

לְמוּל עֵינָיו וּכְמוֹ בּוּעָה

הִבְהִיק.

---

שיר־זמר על עצי הערמונים

מאת

איתמר יעוז־קסט

שִׂחֲקוּ יְלָדִים בִּזְרִיקַת עַרְמוֹנִים

יְרֻקִּים, קוֹצָנִיִּים – עִם סוֹף־קַיִץ גָּשׁוּם,

אַךְ אֲנִי בְּלִבִּי רַק עָלֶיהָ חָשַׁבְתִּי,

עַל נִיעַ רֹאשָׁה הַחוּם.

צָנְחוּ עַרְמוֹנִים כָּל הַיּוֹם, כָּל הַיּוֹם,

לְמַגַּע הַמָּטָר הָרוֹטֵט,

חֲבוּיָה הִיא יָשְׁבָה בַּפֵּרוֹת הַשּׂוֹרְטִים

בְּעוֹדִי עַרְמוֹנִים מְלַקֵּט.

חֲבוּיָה בֵּין טִפּוֹת, לְבוּשָׁה בְּקוֹצִים,

וְלוֹחֶשֶׁת מִלִּים עַל אָזְנִי,

וּבְהַגִּיעַ הַסְּתָו עֵת הַפְּרִי הִתְבַּקֵּעַ,

נִפְנְפָה לִפְרֵדָה בְּשֵׂעָר עַרְמוֹנִי.

---

בלדה קטנה על טחנת־הרוח

מאת

איתמר יעוז־קסט

אַרְבַּע זְרוֹעוֹת הוֹשִיטָה טַחֲנַת־הָרוּחַ,

אַרְבָּעָה יְלָדִים אָחֲזוּ בְּאַרְבַּע הַזְּרוֹעוֹת,

עוֹלִים וְיוֹרְדִים עִם הָרוּחַ שֶׁבָּאָה מִצַּד הַנָּהָר;

טָעַן הַיֶּלֶד הַרִאשׁוֹן: כָּאן אֶמְצַע הָעִיר כֻּלָּהּ,

טָעַן הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי: כָּאן אֶמְצַע הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

טָעַן הַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי: כָּאן אֶמְצַע הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הַיֶּלֶד הָרְבִיעִי רַק הִבִּיט פְּעוּר־פֶּה

אֶל הָעֲנָנִים הַחוֹלְפִים מֵעַל לָעֵצִים,

הָלְאָה־הָלְאָה, אֶל מִחוּץ לַיֵּשׁ וְלָאַיִן

וְחָשַׁב: כָּאן הַכֹּל!

כְּשֶׁיָּרַד הָעֶרֶב

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָעִיר,

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָאָרֶץ,

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָעוֹלָם,

וּצְבִי אֶרֶךְ־קַרְנַיִם גָּעָה בְּקוֹל־אֱנוֹשׁ מֵעֵבֶר לַנָּהָר

בְּעָמְדוֹ עַל־פְּנֵי כּוֹכָב בַּעַל שֵׁשׁ זָוִיּוֹת –

וּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה עַד עֲלוֹת הַבֹּקֶר,

וְיֶלֶד אֶחָד עוֹדוֹ מַבִּיט אֶל הָעֲנָנִים

הַמִּסְתַּבְּכִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל טַחֲנַת־הַרוּחַ שֶׁאֵינֶנָּה.

---

שיר זמר לקיץ

מאת

איתמר יעוז־קסט

לַשִּׂמְחָה: צוּרַת אַנְשֵׁי־קַיִץ

וְזוֹרַחַת פִּתְאֹם, בְּיוֹם חַם;

לַשִּׂמְחָה: קוֹל מַשָּׁק שֶׁל הַמַּיִם

עִם סִירָה מְהִירָה, מֵאֵי־שָׁם.

עַל הַחוֹף אִשָּׁה מִסְתַּכֶּלֶת

וְעֵינֶיהָ רוֹאוֹת בִּפְלִיאָה

אֵיךְ שְׁחָפִים גּוֹרְרִים אֶת הַנַּחַל

בְּלִי לִשְׁפֹּךְ טִפַּת־מַיִם קַלָּה.

עוֹף וְנַחַל עוֹלִים לִשְׁמֵי־מַעְלָה,

אַךְ הַנּוֹף עוֹד שׁוֹמֵר תַּדְמִיתָם;

לַשִּׂמְחָה: בָּבוּאָה שֶׁל יוֹם קַיִץ,

לַשִּׂמְחָה: דְּמוּת שֶׁל יֶלֶד נִרְדָּם.

---

דרקון

מאת

איתמר יעוז־קסט

מְדוּרָה,

יַתּוּשִׁים הָעוֹקְצִים אֶת הַקַּיִץ; –

וּקְבוּצַת יְלָדִים עַל הַחוֹף

מְטִיסָה

דְּרָקוֹן־שֶׁל־נְיָר

הַחוֹשֵׂף מַלְתָּעוֹת;

מִנֶּגֶד:

אִשָּׁה

הָעוֹלָה מִן הַתְּהוֹם,

קוֹרֵאת לִילָדֶיהָ כִּי עֶרֶב –

וּדְמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי מִתְפּוֹרֶרֶת

בְּכַף־יָדִי.

---

ריקוד האֵלה

מאת

איתמר יעוז־קסט

“הַבֵּט בִּי!”

אָמְרָה הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת,

"אֶת פֶּסֶל־הָאֵלָה שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הַקֵּיצִי

יָצַר הָאָמָּן רוּזִיצְ’קַאי עַל־פִּי דְּמוּתִי, לְלֹא בֶּגֶד – – "

וְהִתְיַצְּבָה בִּתְנוּחָה שֶׁל אֵלָה גּוֹרָלִית;

פֶּסֶל־הָאֶבֶן שֶׁתַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם הִרְטִיט,

וְהַשְּׂעָרוֹת מְשׁוּחוֹת־הַיְרֹקֶת הִתְנַפְנְפוּ בְּפֶרֶץ־ הָרוּחַ שֶׁהִתְעוֹרֵר

וְהִפִּיל פֵּרוֹת וְגוֹזָלִים מִגַּג־הָרְעָפִים וְהִסְעִיר אֶת הַמַּיִם שֶׁבַּבְאֵר;

הָעֶרֶב טֶרֶם יָרַד עַל הַשָּׁעוֹן שֶׁבַּוֶּרַנְדָּה, אַך הִשְׁתַּלְּטָה חֲשֵׁכָה עַל הַגַּן הָרָטֹב,

וְנִפְתְּחוּ גַּם נִסְגְּרוּ שְׁעָרִים בַּחֲשַׁאי וְשׁוּרָה שֶׁל גְּבָרִים צָעֲדָה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב,

מְלֹהָטִים וּנְמוּכֵי־מֵצַח כְּאִלּוּ בָּאִים מִחוּץ לַזְּמַן,

וְזָעָה גַּם דַּלְתּוֹ שֶׁל אָבִי עַל צִירֶיה –

בְּעוֹד אֵלַת־הָאֶבֶן רוֹקֶדֶת בְּעֵירֹם מָלֵא

מֵעַל

        לַגַּן;

וְהִנֵה, רְעָדָה אָחֲזָה בִּי

לְשֵׁמַע חֲרִיקַת הֶחָצָץ לְמַגַּע הָרַגְלַיִם:

מַה לָּאֵלָה

        וּלְאָבִי?…

וְעַלְתָה בִּי חֵמָה עַד לְהַשְׁחִית

וּכְאִלּוּ הֵבַנְתִּי אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנַתְּצוֹ אֶת

הַפְּסִילִים בְּאוּר־כַּשְׂדִים

עֵת עֵת כִּי הַסּוּפָה מְגַלְגֶּלֶת קוֹלוֹת־תְּפִלָּה מִסָּבִיב וְנוֹף־הַמִּזְרָח מַאְדִּים,

גַּם פּוֹרְחִים לַחֲשֵׁי־הַשְׁבָּעוֹת בָּאֲוִיר, עִם

זֶמֶר־אִשָּׁה וְקִרְעֵי־צְחוֹק

בְּפַלְּחָם אֶת קִירוֹת חֲדַר־הַשֵּׁנָה, –

וְאוּלָם

לֹא הָיָה מִי שֶׁיְחַלֵּץ אֶת הַיֶלֶד מִבִּכְיוֹ הֶעָמֹק.

---

אוניה בלילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֳנִיָּה

בְּלֵב נָהָר הַחוֹצֶה אֶת הַלַּיְלָה

וְעַל תְּרָנֶיהָ

שִׁבְעִים

        לַפִּידֵי־אוֹר:

אָכֵן,

כָּךְ הוֹבִילוּ לְפָנִים

בֶּן־מֶלֶךְ מֵת לִקְבוּרָה

בְּאֶרֶץ־קֶדֶם,

בְּעוֹד פִּרְחֵי הַהֲדַס וְהַפַּסְחָא

וּשְׁאָר צִמְחֵי־הַחוֹף יְפֵי־הָעַיִן

מַכִּים עַל חֲזֵיהֶם בָּרוּחַ

כִּמְקוֹנְנִים וְכִמְקוֹנְנוֹת;

אַך הֵיכָן הֵם

הַמְשַׂחֲקִים שֶׁקָּסְמוּ בִּקְלָפֵיהֶם

הָאֲדֻמִּים וְירֻקֵּי־הַגָּוֶן

עַל הַחוֹף מְפֻרְכַּס הַקַּיִץ,

מִסָּבִיב לְשֻׁלְחֲנוֹת־הָאֶבֶן הַגְּבוֹהִים?

וְעַכְשָׁו רַק זִכְרוֹן בֶּן־מֶלֶךְ מֵת

שׁוֹקֵעַ וְנֶעְלָם בְּתוֹךְ רְאִי־הַמַּיִם

לְעֵת כִּי נִצָּב מִישֶׁהוּ עַל הַחוֹף

וְתָר

אַחַר בָּבוּאָתוֹ

בְּפֶלֶג־הַמַּיִם הַקַּר.

---

הילד שטבע בנהר

מאת

איתמר יעוז־קסט

לזכרו של לַלִי – חבר ילדות

אשר מצא את מותו בנהר, ערב המלחמה

לְיַד מַעֲגַן כְּלֵי־הַשַּׁיִט,

מוּל כִּתְמֵי־שֶׁמֶן צָפִים

קָרָאתִי בִּשְׁמוֹ שֶׁל יֶלֶד, –

עָמְדוּ הָעֵצִים כִּלְפָנִים.

אֶת גּוּפוֹ הַנּוֹפֵל שוּב רָאִיתִי

בַּנָּהָר שֶׁנִּסְדַּק כִּרְאִי,

וְשׁוּב הִתְפָּרֵשׂ־לוֹ הַפַּחַד

עִם קוֹל שֶׁהִדְהֵד בְּתוֹכִי.

וְשָׁמַעְִתִּי הֵיטֵב: הֵיכָן זֶה

סֹובַבְתָּ עַד כֹּה? מְאֻחָר.

מִן הָאֵשׁ אֶת נַפְשִׁי הִצַּלְתִּי

וּבַמַּיִם עוֹדֶנִי חַי.

---

שחיטה

מאת

איתמר יעוז־קסט

בִּקְצֵה הֶחָצֵר,

בִּקְצֵה הֶחָצֵר שֶׁל בֵּיתֵנוּ הַמְכֻסֶּה בְּשֶׁלֶג שִׁלְהֵי הַשָּׁנָה

רָבַץ הַחֲזִיר;

שְׁתֵּי גֻּלּוֹת־עֵינַיִם חוּמוֹת וּמְנֻתְּצוֹת־זְכוּכִית,

נִיעַ זָנָב כְּפִרְכּוּס לְטָאָה מְבֹהֶלֶת

וּבֶטֶן גַּמְלוֹנִית הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִם מַשְּׁבֵי הָרוּחַ הַקּוֹפֵאת;

וְהַחֲזִיר הִשְׂתָּרַע עֵירֹם־וְעֶרְיָה עַל הַגַּב,

בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁחָדְלָה לְשַׁקֵּף אֶת הַשָּׁמַיִם,

הוּא שָׁכַב כְּאִשָּׁה שׁוֹפַעַת־בָּשָׂר הַמֻּפְקֶרֶת

לְכָל הַבָּא וְקָרֵב,

אַרְבַּע רַגְלַיִם שְׂעִירוֹת וּקְצָרוֹת שֶׁפָּסְקוּ מִבְּעִיטוֹתֵיהֶן

לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִּם הָאֲדִישִׁים,

בְּעוֹד הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד פְּתִיתִים־פְּתִיתִים הַמְפַטְפְּטִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה

עַל שׁוּלֵי כּוֹבָעוֹ שֶׁל בִּירַנְזָ’א הֲלֹא הוּא פַּעֲמוֹנַר מִגְּדַּל־הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הָעִיר,

אֲשֶׁר הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁבַּחֲגוֹרָתוֹ מַשְׁמִיעִים צִלְצוּלֵי־צִלְצוּלִים עַל כָּל צַעַד,

                וְצוּרַת עַצְמוֹ – צוּרַת פַּעֲמוֹן סָדוּק.

וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו עַל מִפְתַּן הַדִּיר הַמּוּגָן בְּגַג־שֶׁל־קַשׁ הַסּוֹמֵר בְּרוּחַ הַשַּׁחַר

וְהוּא חָגוּר שָׁלֹשׁ סַכִּינֵי־שְׁחִיטָה מִתְבַּהֲקוֹת כִּנְטִיפֵי־קֶרַח שְׁבִּפְאַת הַמַּרְזְבִים הַמְטַפְטְפִים,

בְּעוֹד הָאוֹר עוֹלֶה עַל הַבַּיִת וְאוֹרְלוֹגִין הָעִיר מַקִּישׁ אֶת שְׁעַת מוֹתָה שֶׁל הַבְּהֵמָה;

הָרְחוֹב קוֹפֵץ אֶת פִּיו, הָאִילָנוֹת מִשְׁתּוֹחֲחִים

תַּחַת מַשָּׂא הַשֶּׁלֶג כְּאִלּוּ אָחַז בָּהֶם

כְּאֵב־הַדְּקִירָה

וְרַק בְּמוֹרַד הָרְחוֹב, מִבַּעַד לַשַּׁעַר הַקָּטָן שֶׁל הַבַּיִת הַפִּנָּתִי,

לְאֹרֶךְ מוֹרַד הָרְחוֹב שֶׁכָּלְתָה מִמֶּנוּ נֶפֶשׁ אָדָם,

מֵגִיחַ כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים שֶׁל סַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר קְטוּעַ־הַרַגְלַיִם,

וְהוּא – עֵינָיו דּוֹמְעוֹת וּמָאֳדָמוֹת מֵחֲמַת הַזַּעַם

בְּעֵת שֶׁקּוֹרֵא בִּמְלוֹא הַגָּרוֹן “טֻמְאָה! טֻמְאָה!”

וּבְעֵת שֶׁהַחֲזִיר נוֹפֵחַ אֶת נִשְׁמָתוֹ מְהוּלַת הַדָּם וְהָרִיר וּמֵימֵי הַשֶּׁלֶג הָרַמוּס

לְתוֹךְ כַּפּוֹת יְדֵי הָאָדוֹן בִּירַנְזָ’א

הַפַּעֲמוֹנָר וּשְׁנֵי הַבַּחוּרִים הָאוֹחֲזִים אַלּוֹת־עֵץ

מְקֻעְקָעוֹת;

וּכְבָר רוֹאֶה מִי שֶׁרוֹאֶה כֵּיצַד מִתְעוֹפְפִים קִדְלֵי־חֲזִיר וְנַקְנִיקִים בִּשְׁלַל גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת

מֵעַל לְחָצֵר הָאֲחוֹרִית, בְּדוֹמֶה לְעוֹפוֹת פְּרוּשֵׂי־כְּנָפַיִם וְצִבְעוֹנִיִים, אֲשֶׁר סָפֵק צוֹרְחִים

וְסָפֵק מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת זֶמֶר,

שָׁעָה שֶׁהֵם עָגִים־וְחָגִים מִמַּעַל לְכָל הַבַּיִת.

---

ערב תשעה באב בקצה "סמטת האורתודוכּסים"

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' דב לנדאו

עִם שְׁקִיעַת הַיּוֹם

חוֹצוֹת רַגְלַיִם אִלְּמוֹת אֶת כִּכַּר־הַבְּאֵר

לְעֵבֶר בֵּית־כְּנֶסֶת

חָרֵד;

שָׁלֹשׁ פִּנּוֹת לָהּ לַכִּכָּר, כְּמוֹ לְכוֹכָב פָּגוּם,

וְרַגְלַיִם הַלְּבוּשׁוֹת גַּרְבֵּי־בַּד חוֹלְפוֹת בָּהּ

עַל בְּהוֹנוֹת,

בְּעוֹד רֵיחַ שֶׁל אֵשׁ

בּוֹקֵעַ מִבְּנֵי־אָדָם שְׁחוֹרֵי־בֶּגֶד.

אַחַר־כָּךְ בָּאוֹת אֶל הַבְּאֵר

נְעַרוֹת־מְשָׁרְתוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֵסֶל עַל כִּתְפֵיהֶן,

הֵן בָּאוֹת מִצַּד בָּתֵּי הַגְּבִירוֹת וְחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

בְּהַשְׁמִיעָן מִצְהֲלוֹת־צְחוֹק וְכִנּוּיֵי־גְּנַאי

כְּלַפֵּי הַיְּהוּדִים הַנִּשָּׂאִים בְּרוּחַ הָעֶרֶב,

וְקָרוֹב־קָרוֹב

מִתְרַעֲשִׁים חַלּוֹנוֹת בֵּית־הַכְּנֶסֶת;

רוֹאִים כֵּיצַד מְזִיזִים רָהִיטִים,

מַפִּילִים כִּסְאוֹת וְסַפְסָלִים אַרְצָה

לִתְאוּרַת נוּרָה עֲרִירִית –

וּמִישֶׁהוּ שָׁר בְּעֶצֶב

אֲשֶׁר אֵינוֹ מַתְאִים לְרוּחַ הַקַּיִץ,

בְּפִנַּת הָרְחוֹב

אָבִי

וַאֲנִי,

לְבוּשִׁים בִּגְדֵי־ בַּד קַלִּים

לְאַחַר בִּלּוּי “יוֹם רִאשׁוֹן” עַל חוֹף־הָרַחְצָה

הַהוֹמֶה מֵאָדָם,

וְאוּלָם אָבִי נֶעְצָר לִכְדֵי רֶגַע,

מַטֶּה אָזְנַיִם לַנִּגּוּן הַשָּׁחוֹר

וְלוֹחֵשׁ: “הוֹ, עַד כַּמָּה הִתְרַחַקְנוּ…”

קוֹלוֹ זָר לִי מְאֹד;

וְהִנֵּה הוּא מֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו,

כְּאִלּוּ הִבְחִין בְּכוֹכָב נוֹפֵל.

---

תיאטרון

מאת

איתמר יעוז־קסט

לשחקנית מרים נבו

הַמָּסָךְ עָלָה

בֵּין קִירוֹת־הָעֵץ שֶׁל תֵּיאַטְרוֹן נוֹדֵד,

בְּעוֹד פְּרוֹזְ’קְטוֹר מְכֻסֶּה נְיַר־צֶלּוֹפָן צִבְעוֹנִי

מֵזִיז לְכָאן וּלְכָאן אֶת צִלְלֵי־הַמַּלְאָכִים בְּגוֹן הַתְּכֵלֶת וְהַזָּהָב

עַל־גַּב תַּפְאוּרוֹת הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִן הַתִּקְרָה הַפְּתוּחָה לִשְׁמֵי־מַעְלָה;

וְהִנֵּה, יְהוּדָה אִישׁ־קְרִיּוֹת

עוֹמֵד בְּלֵב הַבָּמָה

וּמַרְעִישׁ בִּשְׁלֹשִים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף שֶׁבְּיָדוֹ

וְקוֹרֵץ לְעֶבְרִי

עַל רֶקַע חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֲשׂוּיוֹת דִּיקְט־נַגָּרִים אָפֹר,

לְעֵת כִּי שְׁלֹשָׁה קַלְגַסִּים שֶׁל פִּילָטוּס – הַנָּצִיב הָרוֹמִי,

טוֹרְחִים בְּהַצָּבַת צְלַב־עֵץ בִּלְתִּי־מְהֻקְצָע וְכָבֵד

וְהָמַּדִּיף אֶת רֵיחַ הַחֻרְשָׁה שֶׁבְּסָמוּךְ;

וְכָעֵת אִישׁ צָעִיר כְּחוּשׁ־גֵּו וַעֲטוּר זָקָן מִצֶמֶר־גֶּפֶן

עוֹבֵר עַל־פְּנֵי הַבָּמָה וּמִתְיַפֵּחַ חֲרִישִׁית:

“הוֹ אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה שְׁבַקְתַּנִי?!”

בְּעוֹדִי יוֹשֵׁב בַּשּׁוּרָה הַשְּׁלִישִׁית אוֹ הָרְבִיעִית

וְקוֹפְאוֹת רַגְלַי בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ

כִּי בְּרֶגַע זֶה מִתְגַּלְגֶּלֶת הַצְּעָקָה:

'יְהוּדַאס! יְהוּדַאס! אֵיפֹה אַתָּה?"

וְהַקָּהָל הָרוֹגֵשׁ שֶׁבָּאוּלָם מַשְׁמִיעַ קְרִיאוֹת־גְּנַאי,

וְלִי נִדְמֶה, שְׁכֵנִי לַסַּפְסָל נוֹעֵץ בִּי אֶת אֶצְבָּעוֹ הָעֲנָקִית וְהַמְסֻקֶּסֶת

כְּאוֹמֵר: “קוּם וַעֲלֵה עַל הַבָּמָה!”

אַךְ רַגְלַי נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי אֶל־מוּל פֶּתַח־הַחֵרוּם שֶׁבִּקְצֵה אוּלַם הַתֵּיאַטְרוֹן

וְעָלָיו הַשֶּׁלֶט “אֵשׁ”,

וּכְבָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי הַיֶּלֶד תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הַאֲדֻמִּים

וְכָל הַתֵּיאַטְרוֹן כֻּלּוֹ נִשָּׂא גָּבֹהַּ בָּאֲוִיר – וְכַחֲלוֹם רַע

חוֹצֶה אֶת שְׁמֵי־הָעֶרֶב

וְנָמוֹג מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ קָרוּעַ.

---

הינשוף

מאת

איתמר יעוז־קסט

קוֹל הַיְלֵל הַחֲרִישִׁי בָּא מִצַּד עֲלִיַּת־הַגַּג

אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעִיתָהּ – אֲרֻבָּה הַשּׁוֹרֶקֶת בָּרוּחַ;

הוּא בָּא מִצַּד הַחַלּוֹן הַגָּבֹהַּ

אֲשֶׁר סֻלָּם רוֹעֵד נִשְׁעָן אֵלָיו,

מוּל עֵץ־הַתּוּת הַמַּשְׁחִיר בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת; –

וְאָנוּ טִפַּסְנוּ בַּסֻּלָּם הַחוֹרֵק־ וְהָרוֹעֵד;

חֲבֵרִי אִישְטְוַאן – בֶּן הַכּוֹבֶסֶת,

וַאֲנִי הָעוֹלֶה בַּסֻּלָּם בִּנְשִׁימָה מְרַפְרֶפֶת־מִתְקַטַּעת,

עַד אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ מִגֹבַה הַגַּג,

אֶת רוּם עֵץ־הַתּוּת הָרוֹחֵשׁ יְצוּרֵי חֲשֵׁכָה מִתְקָרֶבֶת,

בְּעוֹד קוֹל הַיְלֵל הַחֲרִישִׁי בָּא בּאָזְנֵינוּ כְּקוֹל הָרוּחַ הַהוֹמִיָּה

מִצַד הָאֲרֻבָּה הַפּוֹלֶטֶת עָשָׁן, וְחֲבֵרִי אִישְׁטְוַאן מְסַנֵּן בֵּין שִׁנַּיִם שְׁבוּרוֹת:

“זֶה עוֹף הַמָּוֶת! זֶה עוֹף הַמָּוֶת” וְצוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ חַד־הַלַּהַב;

וּכְבָר עָמְדוּ רַגְלֵינוּ בַּעֲלִיַּת־הַגַּג וּמֵעַל רָאשֵׁינוּ רְעָפִים כְּפוּפֵי־גַּב וַאֲדַמְדַּמִּים,

כְּשֶׁאָמַר חֲבֵרִי תּוֹךְ צְחוֹק זְדוֹנִי וְנָבוּב:

“הִנֵּה הַיַּנְשׁוּף, עוֹף הַמְבַשֵּׂר אָסוֹן וָפֶגָע…”

וְהוּא כּוֹרֵךְ אֶצְבָּעוֹת סְבִיב צַוָּארוֹ כְּאוֹת לְהֶרֶג וּלְחֶנֶק הָעֲתִידִים לָבוֹא,

בְּעוֹד זוֹחֵל הַפַּחַד מַרְבֵּה־הָרַגְלַיִם עַל גּוּפִי;

וְאָמְנָם נִשְׁמְעוּ רְעָשִׁים מִצַּד חֶבֶל־הַכְּבִיסָה שֶׁבִּמְרוֹם עֲלִיַּת־הַגַּג,

חֶבֶל־פִּשְׁתָּן הַמִּטַּלְטֵל מַעְלָה־וּמַטָּה וְעָלָיו מַטְלִית־בַּד שְׁחוֹרָה וּפְרוּשַׂת־כְּנַפַיִם,

לְעֵת כִּי הָרוּחַ מַשְׁמִיעָה נְשִׁימוֹת־וּנְשִׁיפוֹת מִבַּעַד לָאֲרֻבָּה הַמְפֻיַּחַת

וּפִסַּת הַבַּד הַשְּׁחוֹרָה פּוֹלֶטֶת יְלֵל דַּק־דַּק, תּוֹךְ שֶׁהִיא מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת וּכְמוֹ נִתֶּקֶת מִן הַחֶבֶל

וּכְאִלּוּ תָּרָה אַחַר פֶּתַח־מוֹצָא, אוּלָם מִסְתַּבֶּכֶת בֵּין בַּדֵּי־הַכְּבִיסָה הַמְרֻבִּים

וּבֵין הַחֶבֶל הַנִּפְרָשׂ כְּרֶשֶׁת עַל שְתֵּי יָדַי וְעַל שְׁתֵּי רַגְלַי;

אַךְ חֲבֵרִי אִשְׁטְוַאן רַק צוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ חוֹרֵש־הָרָעָה

עַד שֶׁמַּחֲלִיק וּמִתְגַּלְגֵּל בַּסֻּלָּם הַנִּשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְנֶעְלָם מִנֶּגֶד עֵינַי – בְּהוֹתִירוֹ סִימַן־צְלָב בָּאֲוִיר;

– וְזֶה הָיָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁעָלָה הַמָּוֶת בְּחַלּוֹנֵנוּ

בְּנַקְּבוֹ בְּכַדּוּרֵי־עוֹפֶרֶת אֶת עֵץ־הַתּוּת הָרוֹחֵשׁ יְצוּרֵי חֲשֵׁכָה

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת.

---

לילה במזחלת־שלג

מאת

איתמר יעוז־קסט

מְצִלּוֹת עֶגְלַת־הַשֶׁלֶג פִּלְחוּ אֶת הָאַפְלוּלִית

וּמִלֹּעֵי הַסּוּסִים הַמְטַלְטְלִים אֶת רַעֲמוֹתֵיהֶם עָלָה הֶבֶל כְּחַלְחַל.

אֵד עָלָה גַּם מִן הָאֲדָמָה הַקּוֹפֵאת וְאָפַף אֶת נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה,

אַךְ לְאַחַר מִכֵּן צָנַח אַרְצָה בְּקוֹל נֶפֶץ דַּק,

כְּאִלּוּ כּוֹס נִשְׁבֶּרֶת לִרְסִיסִים.

תָּלִיתִי עֵינַי בַּשָּׁמַיִם וְצִפִּיתִי לְצֵאת הַכּוֹכָבִים הָרִאשׁוֹנִים בַּמָּרוֹם,

וְאוּלָם, רַק הָעֲנָנִים דָּהֲרוּ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְצִיְּרוּ בָּאֲוִיר הַגָּבֹהַּ

בַּעֲלֵי־חַיִּים פְּרוּעֵי־שֵׂעָר.

מַשַּׁב־הָרוּחַ נָע וְנָד וְהַשּׁוֹט הִצְלִיף מֵעַצְמוֹ

לִצְלִיל פַּרְסוֹת־הָרַגְליִם.

יָשַׁב הָעֶגְלוֹן עַל הַדּוּכָן בְּאֵין־נִיעַ,

חָבוּי בְּאַדֶּרֶת־הַשֵּׂעָר שֶׁלְּגוּפוֹ,

וּלְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע־פַּרְוָה שְׁמֵּי־הַפְשָׁרָה נוֹטְפִים מִמֶּנּוּ

בְּקִלּוּחִים דַּקִּים.

אָבִי

שָׁקַע בְּמֹושַׁב־הָעוֹר הַמּוּגָן מִפְּנֵי סְעָרָה

וַאֲנִי הִנַּחְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקוֹ.

“לְאָן?”

שָׁאַל הָעֶגְלוֹן הַיּוֹשֵׁב כְּגוּשׁ־שֶׁלֶג, הַמְכֻרְבָּל מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,

בְּסָמוּךְ לַעַכּוּזִים הָרוֹטְטִים שֶׁל זוּג הַסּוּסִים, הַנּוֹשְׂאִים מַרְבַד־צֶמֶר אָדֹם עַל גַּבָּם,

כְָשֶׁהֵם מַרְקִידִים אֶת הַמְּצִּלּוֹת לְפִי קֶצֶב

הַשְּׁעָטָה, סָפֵק מְנַגְּנִים לַחֲתֻנָּה וְסָפֵק מְנַגְּנִים

לְאֵבֶל;

אָבִי נִנְעַר לְרֶגַע

וְנָד בְּרֹאשׁוֹ בְּכִוּוּן הָאֲחֻזָּה שֶׁל הַרוֹזֶנֶת אוֹקַאנִי,

מְקוֹם־שָׁם חִכּוּ לְבוֹאוֹ

מֵאָז הַבֹּקֶר,

אֶלָּא שֶׁעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת הַדְּרָכִים

מָנְעוּ מִן הָרוֹפֵא לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצוֹ, בְּעוֹד אוֹר.

הָעֶגְלוֹן נוֹפֵף בַּשּׁוֹט שֶׁבִּימִינוֹ

לְעֵבֶר הַשָּׂדוֹת שֶׁאַרְנֶבֶת חָרְפִּית חָצְתָה אוֹתָם בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְפָּרֶשֶׂת,

עֵת הַצֶּבַע הַשָּׁחוֹר מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּצֶּבַע הַלָּבָן.

וְהִנֵּה, נִתְּרָה הָאַרְנֶבֶת בָּאֲוִיר עַל מִשְׁטַח־הַשֶּׁלֶג

וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעֶלְמָה אוֹ מֵתָה בֵּין נְבִיחוֹת כְּלָבִים מְהַדְהֲדוֹת.

עַתָּה חָלְפָה הַמִּזְחֶלֶת בְּסָמוּךְ לְבֵית־הֶעָלְמִין שֶׁל הָעִיר

וְהַמַּצֵּבוֹת הָעוֹמְסוֹת גַּגּוֹת־שֶׁלֶג עַל רָאשֵׁיהֶן

נִרְאוּ כְּבָתֵּי־אֶבֶן קְטַנִּים לְגַמָּדֵי־אֱנוֹשׁ שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם.

הִגְבִּיהַּ הָעֶגְלוֹן אֶת הַפָּנָס הַתָּלוּי מֵעַל לְדוּכָנוֹ

וְנִעְנַע בּוֹ מוּל חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר־הַטָּהֳרָה

הַפּוֹנֶה אֶל הַדֶּרֶךְ.

צֵל־אָדָם הִתְהַלֵּךְ מַעְלָה־מַטָּה עַל־גַּבֵּי מַעֲטֵה־הַאֲדָמָה הַמְנַצְנֵץ,

וּלְהֶרֶף־עַיִן גַּם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה “דּוֹקְטוֹר! דּוֹקְטוֹר!”,

אַךְ הַסוּסִים כְּבָר מָשְׁכוּ הָלְאָה־הָלְאָה בְּכָל כֹּחָם.

טֶרֶם הִסְפִּיק אָבִי לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן:

מִי זֶה הַקּוֹרֵא לוֹ בַּחֲשֵׁכָה?

וְגִבְעַת בֵּית־הֶעָלְמִין נָמוֹגָה בֵּין הַנָּהָר הַמְכֻסֶּה לוּחוֹת־קֶרַח

וּבֵין שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לְהַבְהִיק. –

כְבָר סְמוּכִים הָיִינוּ לָאֲחֻזָּה שְׁמֵּעֵבֶר לַנָּהָר,

כְּשֶׁהַמִּזְחֶלֶת עָשְׂתָה תַּפְנִית חַדָּה

וְרָאִיתִי בְּוַדָּאוּת כֵּיצַד הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וְטָסָה בֵּין שָׁמַיִם וְאָרֶץ.

נֶאֱחַזְתִּי בְּאָבִי שְׁחִלֵּץ אֶת אֵיבָרָיו

וְהֵחֵל לִבְדֹּק אֶת תִּיק־הָרוֹפְאִים הַנָּח לוֹ עַל הַבִּרְכַּיִם

שָׁעָה רַבָּה שִׂחֵק אָבִי בַּמַּזְרֵק הַמִּתְבַּהֵק בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמוֹ נְטִיף־קֶרַח,

כְּשֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּוַדַּאי בַּחוֹלִים הַמְחַכִּים לוֹ בָּאֲחֻזָּה,

אַחַר־כָּךְ נָתַן בִּי מַבָּט כִּבְדֶרֶךְ־אַגָּב.

הֶחֱרַשְׁתִּי.

לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי בְּנִים־לֹא־נִים:

אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים, כְּשֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הָאֲוִיר,

אֵשׁ יָצְאָה מֵעֵינֵיהֶם בְּסָמוּךְ לְקַו הָרָקִיעַ,

וְגַם הָעֲגָלָה הָיְתָה אֲפוּפָה אֵשׁ מְעֹרֶבֶת בְּשֶׁלֶג!"

נָגַעְתִּי בְּאָבִי,

אַךְ הוּא לֹא חָשׁ, כַּנִרְאֶה, אֶת מַגַּע אֶצְבְּעוֹתַי.

                מֵאֲחוֹרֵינוּ שָׁקְעָה עַרְבַת־הַשְּׁלָגִים בְּשֵׁנָה לְבָנָה.

---

החלקה על קרח

מאת

איתמר יעוז־קסט

למריצה

שֶׁמֶשׁ יָנוּאַר צָנְחָה לְאַט־לְאַט

עַל הַנָּהָר שֶׁנִּמְנֵם חָרְפִּית

תַּחַת לוּחוֹת־הַקֶּרַח כְּבוּשֵׁי־הַנְּשִׁימָה

בְהַבְהִיקָם כְּחַלּוֹנוֹת־זְכוּכִית הַפּוֹנִים לְעוֹלָם־שֶׁל־מַטָּה;

אַךְ מוּל ״פּוּנְדַּק הַצְּבִי" עוֹד הִדְהֲדוּ מִצְהֲלוֹת נְעָרִים וּנְעָרוֹת

אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם נַעֲלֵי־מַחֲלִיקִים, וְהֵם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל וְשָׁרִים

לִצְלִיל כְּלֵי־נְגִינָה שֶׁל קֶרַח;

כְּבָר דָּלְקָה לַמְפָּדָה כְּחֻלַּת־שַׁלְהֶבֶת

בִּמְרוֹם הַמַּדְרֵגֹות הַיּוֹרְדוֹת אֶל חֶלְקַת הַנָּהָר הַקּוֹפֵאת,

אוֹת־אַזְהָרָה מִפְּנֵי הָעֲלָטָה הַמִּתְקָרֶבֶת בְּצַעֲדֵי גֹלֶם־הַשֶּׁלֶג אֲפֵל־הַלֵּב; –

וְהִנֵּה, רוֹאוֹת עֵינַי כִּי יוֹצֵאת גַּם אֲחוֹתִי בְּמָחוֹל עַל־גַּבֵּי רְאִי־הַנָּהָר הַמִּתְנַצְנֵץ,

בְּעוֹד עָנָף מֵחֻרְשַׁת עֲצֵי־הָעֲרָבָה מְנַתֵּר כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ הַלּוֹהֲטוֹת בָּרוּחַ,

כְּעֵין בֶּן־זוּג לְמָחוֹל, וְהוּא עוֹשֶׂה לְהָטִים בָּאֲוִיר,

לְבֶן־פָּנִים וְעוֹטֶה אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּת־הַחֹרֶף,

עַד הִבָּלְעוֹ בְּנִקְבַּת הַלַּיְלָה הַמַּכְסִיף.

לִילִיּוֹת וְיַנְשׁוּפִים צָוְחוּ לְפֶתַע כְּשׁוֹמְרֵי־גְּבוּל סְמוּיִים־מִן־הָעַיִן

וּשְׁאֵרִית הָעַלְוָה רָעֲדָה מֵחֲמַת הַצִּנָּה;

וְאוּלָם צְלָלִיתָהּ שֶׁל אֲחוֹתִי עוֹדָהּ מְחוֹלֶלֶת עַל־פְּנֵי הָרְאִי הַקַּר,

הַמַּחֲזִיר אֶת אוֹר הַפָּנָסִים כְּחֻלֵיּ־הַשַּׁלְהֶבֶת, –

וְהִיא מוֹסִיפָה לָנוּעַ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ עֵינַי הָעֲצוּמוֹת.

---

תהלוכה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מִיהוּ זֶה שֶׁבְּחֹדֶשׁ דֶּצֶמְבֶּר

מְחַכֶּה לְיַד הַגַּנִּים,

עֵת אִמִּי לִי קוֹרֵאת עִם עֶרֶב

וּפַעֲמוֹנֵי־כְּנֵסִיּוֹת מְנַגְּנִים?

בַּחוּצוֹת – “אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם”

נוֹשְׂאִים אֶת הָרַךְ־הַנּוֹלָד,

בְּאָדֹם, בְּזָהֹב, בְּגוֹן חֹשֶׁךְ,

בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל חַג.

בַּאֲוִיר עוֹף־שֶׁל־קֶרַח צוֹרֵחַ

וִיהוּדִים סוֹגְרִים שְׁעָרִים,

צִלְצוּל בָּרְחוֹבוֹת מִתְפָּרֵעַ,

“אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם” שָׁרִים.

מֵאֲחוֹרֵי הַגַּנִּים מוּטֶלֶת

דְּמוּתוֹ שֶׁל אִישׁ־שֶׁלֶג נָמֵס,

אִמִּי עוֹד קוֹרֵאת לִי “הַבַּיְתָה!”,

גֹּלֶם־שֶׁלֶג מַבִּיט בִּי כְּמוֹ מֵת.

לֹא הַגֹּלֶם מִפְּרָאג הוּא. יָדַעְתִּי

בְּאֵין הֲגַנָּה – יֵשׁ לָנוּס.

לֵיל־חַג וְדֶצֶמְבֶּר. הַשִּׁירָה בּוֹקַעַת

מִתּוֹךְ לֹעַ שָׁחוֹר שֶׁל הַחוּץ.

---

שיר־זמר על הפעמון

מאת

איתמר יעוז־קסט

נְגִינַת פַּעֲמוֹן לִקְרַאת עֶרֶב

וּבְחֶבֶל מוֹשֶׁכֶת דְּמוּת־צֵל

זְרוֹעוֹת נִשָּׂאוֹת מַעְלָה וָמַטָּה,

– הַמִּגְדָּל הַלָּבָן מִטַּלְטֵל.

זֶה צִלְצוּל הַפּוֹרֵשׂ אֶת הַחֹשֶׁךְ

עַל עֵינֵי יְלָדִים כִּשְׂמִיכָה,

עַל הַחוֹף נִרְדָּמוֹת חַיְתוֹ־פֶּרֶא,

מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ הַשִּׂמְחָה.

וּפוֹרֵחַ מִגְדָּל בַּשָּׁמַיִם,

וְהַצְּלִיל אֶת הַלַּיְלָה מַבְעִיר,

אַךְ מִי זֶה נוֹדֵד בָּרְחוֹבוֹת עוֹד

בְּאֵין פַּעֲמוֹן, בְּאֵין עִיר?

---

בלדה על סייח וילד

מאת

איתמר יעוז־קסט

לד"ר אביב עקרוני

בֵּין שִׁבְרֵי

אוֹר קַיִץ:

עַיִן

נֶעְצֶמֶת,

סְיָח

דּוֹלֵג עַלֶיהָ,

סְיָח

מֻטֶּה־כְּנָפַיִם,

בְּיוֹם

פּוֹנֶה שָׁמַיְמָה;

עִיר

חוֹצָה בַּנַּחַל

בֵּין

חָרְבוֹת הַקַּיִץ

וְעַיִן

מְדַמֶּמֶת

בְּהַרְטִיט

שְׁמֵי־תְּכֵלֶת;

גֹּדֶל גַּמָּד,

סְיָח,

כְּבִזְכוּכִית־מַגְדֶּלֶת.

קוֹל

גַּלֵּי הַנַּחַל

מִתְגַּלְגֵּל בְּרַעַשׁ,

וְעַל

שְׂרִידִים שֶׁל בַּיִּת,

מֵעַל לַתְּהוֹם

בּוֹרֵחַ

סְיָח – לְמוּל רָקִיעַ;

בֵּין

אוֹרוֹת־שֶׁל־מַעְלָה

יֶלֶד

מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

לְבָדָד

בְּחֶדֶר,

בֵּין

מִשְׁבְּצוֹת־נֹגַהּ,

יֶלֶד

חוֹלֵה־זֶמֶר

הֶבֶל־פִּיו

שׁוֹלֵחַ

עֵת

בְּפָנָסֵי־עָל

בְּגֻלּוֹת־שֶׁל־בְּדֹלַח

מְקַנֵּן הַלַּיְלָה;

בֵּין

זִכְרוֹנוֹת קַיִץ

עַיִן

נֶעְצֶמֶת,

וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ,

עַל מִפְתַּן

הַתְּכֵלֶת

נָח

הַסְּיָח

אֵין־נִיעַ,

מְחַכֶּה

עַד שַׁחַר,

וְעִיר

עוֹלָה שָׁמַיְמָה.

1969

---

בין קרני הצבי 1971–1976

מאת

איתמר יעוז־קסט

בין קרני הצבי 1971–1976

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בין קרני הצבי

מאת

איתמר יעוז־קסט

*

כְּבָר אָכְלָה הַמִּלְחָמָה בְּרֹב אַרְצוֺת אֵירוֺפָּה,

אַךְ בַּאֲזוֺרֵנוּ עוֺד שָׁלְטָה הַשַּׁלְוָה בִּשְׁלַל צְבָעִים שֶׁל קַיִץ אַחֲרוֺן,

וּבָתֵּי הַנּוֹפְשִׁים פָּנוּ אֶל הַנָּהָר כְּאִלּוּ אוֺמְרִים:

כָּאן מִחוּץ לַתְּחוּם!

אֵלֶּה הַבָּתִּים הַזַּעֲרוּרִיִּים בְּצִבְעֵי הַכָּחֹל, הַצָּהֹב וְהַלָּבָן,

תַּחַת פִּטְרִיּוֺת־גַּג אֲדֻמּוֺת, הַמִּתְמַשְּׁכוֺת לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל,

בְּצֵל מְשׂוּכוֺת שֶׁמִּתַּחְתֵּיהֶן מְצִיצִים גַּרְגְּרֵי אֻכְמַנִּיּוֺת וְדַמְדְּמַנִּיּוֺת

כְּעֵינֵי חֲתוּלִים אוֺ אַרְנְבוֺת־שָׂדֶה;

בִּצְבְּצוּ מֵעֵת לְעֵת מִטְפְּחוֺת־רֹאשׁ מְפֻסְפָּסוֺת שֶׁל נָשִׁים

וְנִזְקְרוּ אוּנְקְלֵי־הַבַּרְזֶל שֶׁל קוֺטְפֵי הַפֵּרוֺת;

קוֺלוֺת אוּהוּ־אוּהוּ שֶׁל יַנְשׁוּפִים מַשְׁכִּימֵי־קוּם הִתְגַּלְגְּלוּ מִפֹּה וּמִשָּׁם

וְהֵשִׁיבוּ קוֺלוֺת הַנַּקָּר כְּהַלְמֻיּוֺת פַּטִּישׁ חַד־גּוֺנִיּוֺת,

וְשֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ שֶׁל לִפְנוֺת־עֶרֶב הִלְּכָה בַּמִּשְׁעוֺלִים.

אִשָּׁה וְיֶלֶד עָבְרוּ לְיַד “פֶּסֶל־הַצְּבִי” שֶׁבְּמִצְפֵּה־הַנָּהָר וּלְיַד מַעֲגַן־הַסִּירוֺת,

חָלְפוּ עַל־פְּנֵי מִרְפְּסוֺת־קַיִץ מְקֻשָּׁטוֺת לְחַגִּים וִימֵי־הֻלֶּדֶת,

שָׁם הִתְנַדְנְדוּ לַמְפִּיּוֺנֵי־נְיָר מֵעַל רָהִיטֵי קַשׁ;

עֲרוּגוֺת פִּרְחֵי־הַפֶּטוּנִיָּה הִשְׁתַּפְּלוּ אֶל הַמַּיִם,

בְּעוֺד עַלְעֲלֵיהֶם מִתְרַפְרְפִים בְּשִׁפְעַת הַגְּוָנִים, מִפֶּחָם עַד אַרְגָּמָן וְזָהָב

כְּפַרְפָּרִים פְּרוּשֵׂי־כְּנָפַיִם בְּאוֺר מֻקְדָּם שֶׁל הַחַשְׁמַל;

הָאִשָּׁה וְהַיֶּלֶד נִכְנְסוּ בְּשַׁעַר מִשַּׁעֲרֵי בָּתֵּי־הַקַּיִץ

מְקוֺם־שָׁם חִכָּה כְּבָר הַקָּהָל הַמֻּזְמָן לַחֲגִיגָה,

כְּשֶׁלְּיַד הַשֻּׁלְחָן הַמֶּרְכָּזִי עוֺמֶדֶת נַעֲרָה, מֵאֲחוֺרֵי הַר גְּבִיעֵי הַגְּלִידוֺת,

וּלְגוּפָה שִׂמְלָה פִּרְחוֺנִית כְּעֵין הַדֻּבְדְּבָן, הָאֲפַרְסֵק וְהַוָּאנִיל

וְהִיא מַחֲזִיקָה בְּיָדָהּ שְׁפוֺפֶרֶת

אֲרֻכַּת־פִּיָּה, לוֺחֶצֶת וּמַתִּיזָה מִתּוֺכָה סְלִילִים שֶׁל

שׁוֺקוֺלָד

עַל־גַּבֵּי וַפְלָה רַחֲבַת־שׁוּלַים שֶׁבַּצַּלַּחַת, חוֺזֶרֶת וְרוֺשֶׁמֶת עִגּוּלֵי־עִגּוּלִים,

דּוֺמֶה, כּוֺתֶבֶת הִיא בִּכְתִיבָה־תַמָּה אֶת שִׁעֲמוּם אַחַר־הַצָּהֳרַיִם בִּשְׁבִיל יֶלֶד כְּבֶן־עֶשֶׂר,

שֶׁהִתְיַשֵּׁב כָּעֵת לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ חֲגִיגִית,

נִשְׁמְעָה מוּסִיקָה מִן הַגְּרַמּוֺפוֺן וְהִיא נִמְזְגָה בְּקוֺל שִׁקְשׁוּק כְּלֵי הַשַּׁחְמָט וְהַדַּמְקָה,

עַל־גַּבֵּי שֻׁלְחֲנוֺת־הַקַּשׁ הַקְּטַנִּים, הַמְפֻזָּרִים עַל מִדְשְׁאוֺת הַקַּיְטָנָה,

וְהַנְּכוֺנִים לְמִשְׂחֲקֵי־הַתָּמִיד;

צִלְלֵי הַכֵּלִים נָשְׁרוּ עַל הַמִּרְצָפוֺת כְּאִלּוּ מִבַּעַד לִזְכוּכִית־מַגְּדֶּלֶת

בְּהַמְשִׁיכָם אֶת מַהַלְכֵי הַשַּׂחְקָנִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם,

קוֺפְצִים מֵאָרִיחַ אֶל אָרִיחַ;

אַךְ עַד־מְהֵרָה הֵחֵלּוּ טִפּוֺת־הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת וְהִרְטִיבוּ אֶת כְּלֵי־הַמִּשְׂחָק;

אוֺ־אָז גָּרְרוּ אֶל מְעוֺן־הַקַּיִץ מַרְקִיזוֺת מְפֻסְפָּסוֺת בְּצֶבַע הָאוֺרַנְגְ',

אַךְ הַגֶּשֶׁם פָּסַק,

גָּבַר זִמְזוּם הַיַּתּוּשִׁים;

פָּשַׁט קְהַל־הָאוֺרְחִים עַל־פְּנֵי הַקַּיְטָנָה וְלִקֵּט עֲלֵי אֱגוֺזָה וְדֹלֶב

אֲרֻכֵּי אֶצְבָּעוֺת,

תּוֺךְ שֶׁהוּא עוֺרֵם אֶת הֶעָלִים הַזְּהַב־חוּמִים וְשׁוֺלֵחַ בָּהֶם אֵשׁ־מְדוּרָה;

שָׁט הֶעָשָׁן בְּנָמוּךְ בְּשֶׁל מֶזֶג־הָאֲוִיר הַלַּח

וְצָף עַל־פְּנֵי מְעוֺן־הַקַּיִץ כְּגִ’ין שֶׁשֻּׁחְרַר מִכִּלְאוֺ,

אוֺ כְּרֹאשׁ־דְּרָקוֺן עִם זְנַב־אֵשׁ בַּהֲנִיסוֺ אֶת יַתּוּשֵׁי־הַנָּהָר;

אֱגוֺזִים הֻשְׁלְכוּ אֶל הַמְּדוּרָה וְהִתְפַּצְּחוּ בְּקוֺלוֺת־נֵפֶץ חַדִּים

כִּירִיּוֺת מְרֻחָקוֺת.

אַחַר־כָּךְ שׁוּב הֵחֵל הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת בְּיֶתֶר־שְׂאֵת,

מְדוּרַת־הָאֵשׁ לִחֲשָׁה מֵחֲמַת טִפּוֺת הַמַּיִם כְּנָחָשׁ אַרְסִי,

בְּעוֺד עָלִים, נְיָרוֺת־הַלַּמְפְּיוֺנִים, חוֺלוֺת מִמִּגְדַּל־הַמִּשְׂחָקִים וּקְלָפִים צִבְעוֺנִיִּים

מְפַרְפְּרִים בַּחֲלַל הָעֶרֶב,

נִדְמֶה מְעוֺן־הַקַּיִץ צוֺלֵל בְּמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר – –

*

לְאֹרֶךְ הַחוֺף –

כְּכָל שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַיּוֺם, גָּבַר בֹּהַק הַכֶּתֶם הָעֲנָקִי הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַל־פְּנֵי הַגַּלִּים,

קָרַב וְרָחַק חֲלִיפוֺת עִם נַעֲנוּעֵי הַסִּירָה.

זֶה כְּבָר שָׁבְתָה הֲמוּלַת בָּתֵּי־הַמְּלָאכָה מֵאֲחוֺרֵי הַחֻרְשָׁה וְגַם הַגֶּשֶׁם חָלַף־עָבַר,

וְעַל־פְּנֵי “חוֺף־הַקַּצָּבִים” הַנָּטוּשׁ רַק צְלָלִיּוֺת־אֱנוֺשׁ בּוֺדְדוֺת נָעוּ וְנָדוּ

בְּהַשְׁמִיעָן קְרִיאוֺת מְקֻטָּעוֺת, כְּמוֺ בִּלְשׁוֺן־צֹפֶן לֵילִית.

גַּלֵּי רֵיחַ מְגָרִים־דוֺחִים חָצוּ מִדֵּי פַּעַם אֶת הַנָּהָר וְשָׁקְעוּ בַּמַּיִם, בִּמְעֹרָב עִם רֵיחַ

הַפְּרִיחָה. הַיֶּלֶד הַיּוֺשֵׁב בַּסִּירָה הִרְפָּה מִן הַמְּשׁוֺטִים, בְּעוֺד כָּל חוּשָׁיו דְּרוּכִים לִרְאוֺת אֶת

הַיָּרֵחַ הָעוֺלֶה עַל הַחֻרְשָׁה וְעַל סְבַךְ

קְנֵי־הַבַּמְבּוּק שֶׁלְּחוֺף־הַפֶּרֶא, כְּשֶׁהוּא כּוֺפֵל אֶת

זֹהַר

הַכֶּתֶם הַזַּרְחָנִי. וְהִנֵּה הֵשִׁיב הַיֶּלֶד מַבָּטוֹ אֶל חוֺף־הָרַחֲצָה שֶׁהוֺתִיר מֵאֲחוֺרָיו לִפְנֵי שָׁעָה

קַלָּה, עִם בָּתֵּי הַקַּיִץ הַזְּעִירִים וְרַחַשׁ הַקְּלָפִים שֶׁל תַּיָּרִים סְפוּגֵי שִׁעֲמוּם סוֺף־הַחֻפְשָׁה,

לְרַבּוֺת סְלִיל הֶעָשָׁן שֶׁל מְדוּרוֺת־הַמִּשְׂחָק, שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו הֶמְשֵׁךְ דַּק־דַּק לִרְצוּעַת הַנָּהָר.

הַסִּירָה הִתְנַדְנְדָה בְּלֵב הַגַּלִּים כִּמְהַסֶּסֶת בֵּין שְׁתֵּי הַגָּדוֺת, כְּאָדָם הַנִּקְלָע בֵּין יְקִיצָה

לְבֵין שֵׁנָה, בְּעוֺד הַמְּשׁוֺטִים נָחִים לְיַד הַיֶּלֶד עַל הַמּוֺשָׁב וּצְלִיל נְטִיפוֺת הַמַּיִם הַנּוֺשְׁרוֺת

מֵעֲלֵיהֶם מַפְרִיעַ לָעֵינַיִם לְהֵעָצֵם.

“אֲנִי עוֺד יָכוֺל לַחֲזֹר,” עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֺ, כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַטּוֺת קִמְעָה אֶת

הַסִּירָה לְעֵבֶר מַעֲגַן הַקַּיְטָנִים, אֲשֶׁר

הַחֲשֵׁכָה שִׁיְּרָה מִמֶּנּוּ רַק שַׁעֲשׁוּעַ שֶׁל פָּנָסִים

עֲמוּמֵי־אוֺר

בֵּין עַנְפֵי־אִילָן אֲחוּזֵי רוּחַ שְׁקֵטָה.

אֶלָּא שֶׁנַּעֲנוּעֵי הַסִּירָה גָבְרוּ לְפֶתַע,

וְחַרְטוֺמוֺ שֶׁל כְּלִי־הַשַּׁיִט כְּמוֺ רָקַד בְּמַלְכֹּדֶת

שֶׁל

זֶרֶם־מַיִם עַצְבָּנִי. לֹא הָיָה עוֺד מָקוֺם לַחֲרָטָה אוֺ לִנְסִיגָה.

כְּמוֺ אִי הַבָּנוּי עֲצָמוֺת־עֲצָמוֺת שֶׁל יְצוּרֵי־בְּרֵאשִׁית הִתְרוֹמֵם הַכֶּתֶם הַמּוּאָר סַהֲרוּרִית

עַל־פְּנֵי מִשְׁטַח־הַנָּהָר, בְּסָמוּךְ לְחוֺף־הַפֶּרֶא הַנָּטוּשׁ, וְרֵיחַ חוֺנֵק שֶׁל רִקָּבוֺן בָּא אֶל

הַנְּחִירַיִם בְּחָזְקָה. גִדְמֵי־עֵצִים מְכֻסֵּי

יְרֹקֶת רִירָנִית וְחֶלְזוֺנוֺת סְפוֺגִיִּים צָלְלוּ בְּתוֺךְ

מֵי־הָאַפְסַיִם,

בֵּין שְׂרִידֵי עוֺרוֺת שֶׁנִּפְשְׁטוּ מֵעַל חַיּוֺת אֲשֶׁר נִצּוֺדוּ בְּעָרְמָה, וְהֵם עָלוּ וְיָרְדוּ בֵּין

כִּתְמֵי שֶׁמֶן וְשֵׂעָר.

עַל הַחוֺף סוֺבְבוּ צִלְלֵי אָדָם חֲגוּרִים סַכִּינֵי־קַצָּבִים וְקַרְדֻּמּוֺת.

הַיֶּלֶד נֶאֱלַץ לִכְבֹּשׁ אֶת נְשִׁימָתוֺ בְּשֶׁל הַצַּחֲנָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר רִחֲפָה לְאֹרֶךְ חֶלְקַת הַחוֺף,

וּבְאֵין יֶשַׁע חִפְּשׂוּ עֵינָיו אַחֲרֵי נִצְנוּץ הַלַּמְפְּיוֺנִים הָרְחוֺקִים שֶׁל בָּתֵּי־הַנּוֺפְשִׁים, עִם

הָרִשְׁרוּשׁ הָאֵין־סוֺפִי שֶׁל הַקְּלָפִים,

הַנִּפְרָשִׂים בֵּין הַיָּדַיִם וְעַל הַשֻּׁלְחָנוֺת כִּמְנִיפוֺת

אוֺ

כְּזַנְבוֺת־טַוָּסִים.

נִדְמֶה הָיָה לוֺ כִּי רֵיחַ הָרָקָב מַקִּיף אֶת כָּל הַנָּהָר כֻּלוֺ, וְהוּא פּוֺשֵׁט גַּם לְעֵבֶר חוֺף־הַקַּיִץ

הַמִּתְנַמְנֵם, וְהוּא נוֺגֵס בּוֺ עַד אֵין הַצָּלָה.

*

בָּתִּים נִסְגְּרוּ עַל בְּרִיחַ,

הַלִּמּוּדִים פָּסְקוּ.

הַיֶּלֶד, בְּאֵין לוֺ עוֺד חֲבֵרִים־לְמִשְׂחָק, הָיָה מְשׁוֺטֵט לְבַדּוֺ בִּשְׁבִילֵי הַגַּן רְחַב־הַיָּדַיִם שֶׁל

בֵּית הוֺרָיו, אֲשֶׁר הַחוֺמוֺת הַסּוֹגְרוֺת עָלָיו מִזֶּה וּמִזֶּה כְּמוֺ מְקִימוֺת חַיִץ בֵּינוֺ וּבֵין הַזְּמַן.

הוּא נֶהֱנָה לִשְׁמֹעַ אֶת פִּטְפּוּט עֲלֵי־הַשַּׁלֶּכֶת רְטֻבֵּי־הַגֶּשֶׁם תַּחַת סֻלְיוֺת נַעֲלָיו. אַדְמַת

הַגַּן הָיְתָה פְּרִיכָה וְנוֺצֶרֶת הֵיטֵב כָּל תְּוַאי וְכָל סִימָן שֶׁל כַּנְפֵי הַצִּפֳּרִים, אוֺ שֶׁל מְשׁוֺשׁוֺת

זוֺחֲלֵי־הֶעָפָר.

וְהִנֵּה הוֺשִׁיט הַיֶּלֶד אֶת יָדוֺ, כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֺנֵן בַּשַּׁבְּלוּל הַזּוֺחֵל סְחוֺר־סְחוֺר בֵּין

אֶצְבְּעוֺתָיו, רוֺשֵׁם שְׁתִי־וָעֵרֶב שֶׁל קַוִּים נוֺצְצִים־יַהֲלוֺמִיִים. תְּחוּשַׁת הַדִּגְדּוּג הֵבִיאָה אוֺתוֺ

לִידֵי צְחוֺק קַל, וְהוּא כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו בְּתוֺךְ הֶעָלִים לְבַל יַסְגִּיר אוֺתוֺ פֶּרֶץ הַקוֺל, אַף כִּי

שָׁרוּי הָיָה בַּחֲרָדָה לְלֹא פֵּשֶׁר, וְגַם

הַשִּׁכְשׁוּךְ הַחַד־גּוֺנִי שֶׁל סִילוֺן הַמִּזְרָקָה בְּלֵב הַגַּן

הַיָּשָׁן

מִלֵּא אֶת מִשְׁעוֺלֵי־הֶחָצָץ בַּהֲמֻלָּה, בְּעוֺד הַשַּׁבְּלוּל מוֺסִיף וְרוֺשֵׁם לוֺ תְוַאי לַח לְאֹרֶךְ

הַזְּרוֺעַ הַלְּבָנָה, מִתַּחַת לַשַּׁרְווּל, רוֺשֵם לוֺ אֶת הַשָּׁעוֺת בְּאִטִּיּוּת מְעוֺרֶרֶת־גִּחוּךְ, כְּאִלּוּ אֵין

מִלְחָמָה בָּעוֺלָם.

יֵשׁ וְהַיֶּלֶד הָיָה מְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֺ, עָיֵף מִלִּנְעֹץ מַבָּטָיו בִּתְרִיסֵי הַחַלּוֺנוֺת הַיְרֻקִּים

וּבְדֶלֶת־הַזְּכוּכִית שֶׁל הַוֶּרַאנְדָה, בְּצִפִּיָּה כִּי תוֺפִיעַ שָׁם אֵיזוֺ נֶפֶשׁ־חַיָּה; אוֺ־אָז הָיָה סוֺגֵר

אֶת עֵינָיו לְמֶחֱצָה וּמְדַמֶּה לִרְאוֺת אֶת הַבַּיִת אֲדֹם־הָרְעָפִים מְרַקֵּד בְּחֹד סִילוֺן־הַמַּיִם שֶׁל

הַמִּזְרָקָה, בְּדוֺמֶה לְכַדּוּר צִבְעוֺנִי,

כְּשֶׁהַבַּיִת נִתָּר מֵעֵת לְעֵת כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּאִלּוּ

חֲסַר־מִשְׁקָל

הוּא – וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְנוֺפֵל לְתוֺךְ בְּזִיךְ־הַמַּיִם הֶעָגֹל וְאוֺבֵד בַּמַּעֲמַקִּים.

אָכֵן, חָשׁ הַיֶּלֶד כִּי דְבַר־מָה חָמוּר עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ, הִרְגִּישׁ זֹאת עַל־פִּי שִׂיחוֺת־הַחֲשָׁאִין

בֵּין הָאָב וְהָאֵם, אֲשֶׁר לָאַחֲרוֺנָה הִסִּיחוּ דַעְתָּם מִמֶּנּוּ כִּמְעַט כָּלִיל, בְּהַנִּיחָם לוֺ

לְשׁוֺטֵט בְּמִשְׁעוֺלֵי גַן הַבַּיִת – מִבֹּקֶר עַד צָהֳרַיִם וָעֶרֶב, עַל אַף מֶזֶג־הָאֲוִיר הַסַּגְרִירִי.

לְבַסּוֺף חָדַל מִן הַשַּׁבְּלוּלִים

הַדַּגְדְּגָנִיִּים, מִתְמַכֵּר כֻּלּוֺ לְאֵיזוֺ חֲרָדָה סְמוּיָה,

הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת

בְּכָל אֵיבָרָיו, בְּעוֺדוֺ מִשְׁתּוֺפֵף בֵּין הַשִּׂיחִים שֶׁל פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא וְהַחֲבַצָּלוֺת, מַמְתִּין

לְהִפָּתַח דֶּלֶת־הַזְּכוּכִית שֶׁל הַוֶּרַאנְדָה הַמּוּאֶרֶת קְלוּשׁוֺת, וּלְהוֺפָעַת אֵיזוֺ נֶפֶשׁ־חַיָּה.

וְאָמְנָם עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה, עִם תֹּם הָרַעַשׁ בָּרְחוֺבוֺת, נִפְתְּחָה גַם דֶּלֶת הַמִּרְפֶּסֶת

הַמְזֻגֶּגֶת, נִפְתְּחָה כְּמוֺ לִמְשִׁיכַת

רְצוּעַת־אוֺר שֶׁהֻתְּרָה וְהִתְגַּלְגְּלָה לְאֹרֶךְ

הַמַּדְרֵגוֺת

הַמּוֺבִילוֺת אֶל הַגַּן.

הַיֶּלֶד רָאָה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֺ פּוֺסְעִים, כְּמוֺ בִּגְנֵבָה, עַל־פְּנֵי הֶחָצָץ הַחוֺרֵק חֲרִישִׁית,

כְּשֶׁהֵם שׁוֺלְחִים מַבָּטִים בּוֺלְשִים מִסָּבִיב, עוֺצְרִים בְּצֵל עֵץ־הַדֹּלֶב שֶׁבְּסָמוּךְ לַגָּדֵר הַפּוֺנָה

אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֺרִית.

שָׁם, בֶּחָצֵר שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת, הִתְעוֺרֵר לְחַיִּים תַּרְנְגוֺל־הוֺדוּ גַרְגְּרָנִי וְזָרַק קְרִיאָה

שְׁחוֺרָה לְעֵבֶר הַגַּן הַמִּשְׁפַּחְתִּי.

הַיֶּלֶד הִתְקָרֵב. אַף כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵשִׂיחוּ בֵּינֵיהֶם בְּלַחַשׁ, הוּא הִצְלִיחַ לִקְלֹט מִלִּים

בּוֺדְדוֺת, וְגַם רָאָה אֶת הוֺרָיו מַצְבִּיעִים עַל פִּנַּת סֵתֶר בִּסְבַךְ הַצִּמְחִיָּה. לְבַסּוֺף פָּנוּ לָהֶם

הַשְּׁנַיִם וְשָׁבוּ בְּשֶׁקֶט וּבְעֶצֶב אֶל הַחֲדָרִים, כִּמְעַט בְּלִי שִׂים לֵב לַיֶּלֶד הַמַּאֲזִין.

וְאִלּוּ הַיֶּלֶד הוֺסִיף לְשׁוֺטֵט בְּמַעֲמַקֵּי הַגַּן, כְּשֶׁהוּא מְדַמֶּה לִרְאוֺת עַצְמוֺ חוֺפֵר וְחוֺפֵר

בְּתוֺךְ הָאֲדָמָה כִּמְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי

כְּלֵי־הַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּסְתָּרִים, אֵי־שָׁם בְּמַעֲבֵה

הַשִּׂיחִים

וְהָאִילָנוֺת. וְהוּא הִתְפַּלֵּא מַדּוּעַ אֵין הַשִּׂמְחָה מְקַנֶּנֶת בּוֺ, עַל־אַף הַמִּשְׂחָק.

וְגַם לְאַחַר שֶׁהַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֺן כְּבָר נָגַע בְּחֻדֵּי הָעֵצִים, עוֺד הִמְשִׁיךְ בְּתַרְגִּילֵי הַחִפּוּשׂ

אַחַר הַמַּטְמוֺן הָאָבוּד, בְּצֵל עֵץ־הַדֹּלֶב וְגַם בְּסָמוּךְ לַמִּזְרָקָה, אֲשֶׁר שִׁכְבַת הַקֶּרַח כְּבָר

שִׁתְּקָה אוֺתָהּ – –

*

חַלּוֺן מוּל חַלּוֺן

וּבְאֶמְצַע – הַשְּׁבִיל הַמְכֻסֶּה שֶׁלֶג

כְּמַפְרִיד בֵּין בַּיִת לְבַיִת,

וְעַל הַכְּבִישׁ נִגְלֵית וְנֶעֱלֶמֶת מִדֵּי פַּעַם עֶגְלַת־חֹרֶף;

אֲבָל הַיֶּלֶד הַנִּצָּב מֵאֲחוֺרֵי הַוִּילוֺן שׁוֺמֵעַ רַק אֶת קוֺל הַמְּצִלָּה שֶׁבְּצַוְּארֵי הַסּוּסִים,

כִּמְעַט בְּלִי יְכֹלֶת לִרְאוֺת – כְּאִלּוּ רוּחוֺת־רְפָאִים סוֺבְבוֺת עַל־פְּנֵי הָרְחוֺב.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁהוּא מֵרִים בְּמִקְצָת אֶת הַתְּרִיס, עָשׂוּי לְהַבְחִין בִּתְכוּנָה־שֶׁל־הִתְרַגְּשׁוּת

בַּחוּצוֺת וּבְבָתֵּי הַשְּׁכֵנִים – זוֺ הָרִגְשָׁה שֶׁבֵּין חַג־הַמּוֺלָד וְלֵיל־סִילְוֶסְטֶר. אַךְ

בְּנִגּוּד לְשָׁנִים קוֺדְמוֺת, הוֺרָיו לֹא הִתִּירוּ לוֺ הַפַּעַם לְהָסֵב בְּחֶבְרַת יַלְדֵי הַנּוֺצְרִים שֶׁל

הַמִּשְׁפָּחוֺת הַמִּתְגּוֺרְרוֺת בְּסָמוּךְ, עִם בּוֺא חַגֵּיהֶם.

זֶה שָׁבוּעוֺת הוּא חָבוּשׁ בַּבַּיִת, וּלְכָל הַיּוֺתֵר רַשַּׁאי לָצֵאת לִזְמַן־מָה אֶל הַגַּן הַמַּלְבִּין,

הַסָּגוּר בְּחוֺמוֺת מִזֶּה וּמִזֶּה.

הַלִּמּוּדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר אֵינָם מִתְקַיְּמִים עוֺד,

הָאֵם מִתְהַלֶּכֶת עַל־פְּנֵי הַחֲדָרִים בְּעֵינַיִם בְּכוּיוֺת, וְהָאָב שׁוֺתֵק אוֺ זוֺרֵק הֶעָרוֺת שֶׁל

מַה־בְּכָךְ.

וְעִם זֹאת, הַיֶּלֶד נִמְשָׁךְ־נִמְשָׁךְ אֶל הַשִּׂמְחָה, אֶל תְכוּנַת הֶחָג שֶׁבַּחוּץ; וְאוּלָם,

כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא בְּתֵרוּץ מִן הַתֵּרוּצִים לָצֵאת אֶת הַבַּיִת – הָאֵם כְּמוֺ מִתְחַנֶּנֶת בְּפָנָיו:

“לֹא!… לֹא!… מְסֻכָּן שָׁם…” וְרַק קוֺל בִּכְיָהּ מְפַעְפֵּעַ מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, לְלֹא פֵּשֶׁר

בִּשְׁבִילוֺ.

אַךְ הִנֵּה תַהֲלוּכָה מִתְקָרֶבֶת לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ הַמֻּשְׁלָג, – בָּאִים “אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם”, אֵלֶּה

עֲנִיֵּי הָעִיר הַנּוֺשְׂאִים כְּעֵין אַפִּרְיוֺן

עַל־גַּבֵּי כְּלוֺנְסָאוֺת. לְמַעַן הַדִּיּוּק, אֵין זֶה אַפִּרְיוֺן

כְּלָל

וְעִקָּר, כִּי אִם דֶּגֶם הָאֻרְוָה בָּהּ נוֺלַד

יֵשׁוּעַ הַקָּטָן. וְאָמְנָם בֻּבּוֺת שַׁעֲוָה אוֺ עֵץ

מְאַכְלְסוֺת

אֶת דֶּגֶם הָאֻרְוָה הַמְקֻשָּׁט. הַבֻּבּוֺת לְבוּשׁוֺת צִבְעוֺנִין, כְּשֵׁם שֶׁגַּם עֲדַת הַקַּבְּצָנִים לְבוּשָׁה

שְׁלַל בְּלוֺאֵי תַחְפֹּשֶׂת צִבְעוֺנִית. וְהֵם מְשַׂחֲקִים אֶת שְׁלֹשֶׁת מַלְכֵי מִזְרַח־שֶׁמֶשׁ הַבָּאִים

לְהִשְׁתַּחֲווֺת לָרַךְ־הַנּוֺלָד, וְהֵם גַּם אַנְשֵׁי

יְהוּדָה הַבּוֺגְדָנִיִּים. הֵם מְנַגְּנִים וּמְזַמְּרִים

וְמַקִּישִׁים

עַל הָרִצְפָּה בַּשַּׁרְבִיטִים מְעֻקְּלֵי־הָרֹאשׁ שֶׁבִּידֵיהֶם, בְּעוֺדָם מַתִּיזִים טִפּוֺת שֶׁל צֶבַע אָדֹם

עַל הַמִּדְרָכוֺת. וְכָךְ הֵם מְחַזְּרִים עַל הַפְּתָחִים, אוֺסְפִים נְדָבוֺת.

אַךְ שֶׁלֹּא כִּבְשָׁנִים קוֺדְמוֺת, הֵם פּוֺסְחִים עַל שַׁעַר הַבַּיִת בּוֺ נִצָּב הַיֶּלֶד מֵאֲחוֺרֵי הַוִּילוֺן

וְצוֺפֶה אֶל הַחוּץ. לְמַעַן הָאֱמֶת – הֵם אָכֵן מִתְעַכְּבִים קִמְעָה וְאַף מַרְעִישִׁים בַּפַּעֲמוֺן, גַּם

מְטִיחִים אֶגְרוֺפִים אֶל הַשַּׁעַר – וּמְנַבְּלִים אֶת הַפֶּה. וְאַחַר־כָּךְ צוֺעֲדִים הָלְאָה, בְּהוֺתִירָם

אֶת עֵינֵי הַיֶּלֶד הַתְּמֵהוֺת בֵּין סִדְקֵי הַתְּרִיס.

וְהַיָּמִים נִגָּרִים לְפָנָיו בְּחַד־גּוֹנִיּוֹת

הַשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד עַל הָעִיר, כְּשֶׁרַק אֲנָחוֹת

בְּנֵי־הַבַּיִת

וְחַדְשׁוֹת הָרַדְיוֹ קוֹבְעוֹת אֶת הַמּוֹעֲדִים.

וּלְאַחַר מִכֵּן מַגִּיעַ גַּם לֵיל־סִילְוֶסְטֶר, זֶה הַיּוֺם הַמְצַיֵּן אֶת סִיּוּם הַשָּׁנָה שֶׁל גּוֺיֵי

הָעוֺלָם, כְּשֶׁהַכֹּל מִתְהוֺלֵל וְחוֺגֵג בָּעִיר, תּוֺךְ שִׁכְחַת הַמִּלְחָמָה, וְרַק בְּבָתִּים מִסְפָּר סָגוּר

הַכֹּל עַל מַנְעוּל וְעַל בְּרִיחַ, בְּצִפִּיָּה רָעָה.

וְאוּלָם הַיֶּלֶד אֵינוֺ עוֺצֵר עוֺד כֹּחַ לִשְׁהוֺת בְּתוֺךְ הָאֵלֶם הָאָפֵל, וְהוּא חוֺמֵק אֶל הַגַּן,

כְּדֵי לַחֲמֹק אֶל הָרְחוֺב הַלֵּילִי הַחוֺגֵג.

בַּחוּץ – הַצּוּרוֺת מִשְׁתַּנּוֺת. הָעֵצִים עוֺנְדִים לָבָן כְּמוֺ אֲחָיוֺת־רַחְמָנִיּוֺת וּמִתְכּוֺפְפִים

לְהַאֲזִין לְהַלְמוּת לִבּוֺ שֶׁל הַגַּן.

תַּךְ־תַּךְ־תַּךְ נִשְׁמָע קוֺל נְטִיפוֺת הַמַּיִם בְּתוֺךְ

הַמִּזְרְקָה

הַקְּפוּאָה. לֵב הַגַּן מַכֶּה, רוֺצֶה לִחְיוֺת בְּכָל כֹּחוֺ. שִׂיחֵי הַוֶּרֶד וְהַלִּילָךְ נִרְדְּמוּ תַחַת תִּלֵּי

הַשֶּׁלֶג עַד בּוֺא חֲלִיפָתָם לְעֵת אָבִיב. וְאוּלָם, שֶׁפַע הָעֲצִיצִים הַנִּצָּבִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֺן שֶׁל

הַוֵּרָאנְדָה, מֵעֵבֶר לַשִּׁמְשָׁה, יוֺצֵר תְּחוּשַׁת־תַּעְתּוּעַ שֶׁל פְּרִיחָה לֵילִית.

הַיֶּלֶד שׁוֺמֵעַ אֶת הֶבֶל־פִּיו קוֺפֵא וְנוֺפֵל בִּצְלִיל דַּק עַל הָאֲבָנִים. תּוֺהֶה.

וְהִנֵּה מִתְגַּלְגֵּל רַעַם פַּעֲמוֺן בָּאֲוִיר

הַצָּלוּל שֶׁל חֹדֶשׁ דֶּצֶּמְבֶּר, מִתּוֺךְ

מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה

הַחוֺלֵשׁ עַל “עִיר הַצְּבִי” וּמְבַשֵּׂר כִּי נוֺתְרָה עוֺד מַחֲצִית הַשָּׁעָה בְּדִיּוּק עַד כְּנִיסַת הַשָּׁנָה

הַחֲדָשָׁה. נִשְמַעַת גַּם הֲמוּלָה גּוֺבֶרֶת שֶׁל

בְּנֵי־אָדָם מִצַּד הָרְחוֺב. הַכֹּל פּוֺנִים אֶל

“פֻּנְדַּק־הַנָּהָר”

בְּתִקְוָה לְבָרֵךְ עַל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּהִלּוּלָה. וְרַק בְּבָתִּים מִסְפָּר שׁוֺלֶטֶת הַחֲרָדָה

מִפְּנֵי יוֺם־הַמָּחָר, הַחֲרָדָה הָעַכְבָּרִית, הַנּוֺבֶרֶת בְּכָל בֶּקַע שֶׁבַּקִּיר.

אֲבָל הַיֶּלֶד רוֺצֶה לָחוּשׁ אֶת הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ כָּל הַמִּתְחוֺלֵל בְּבָתִּים אֵלֶּה פְּנִימָה אֵינוֺ

נוֺגֵעַ בּוֺ. הוּא עוֺד מַטִּיל מַבָּט עַל

אִישׁ־הַשֶּׁלֶג הַשָּׁקוּעַ לְמֶחֱצָה, אוֺתוֺ בָּנָה בִּתְחִלַּת

הַחֹרֶף:

צוּרָתוֺ הַמַּצְחִיקָה טֻשְׁטְשָׁה כִּמְעַט כָּלִיל

מֵחֲמַת הָרוּחוֺת. נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ עֵינֵי־הַפֶּחָם

וְחֹטֶם־הַגֶּזֶר,

וְרַק הַמַּטְאֲטֵא הַמְדֻלְדָּל כְּמוֺ רֹאשׁוֺ שֶׁל תַּרְנְגוֺל שָׁחוּט, עוֺדוֺ קַיָּם.

וְהַיֶּלֶד חוֺמֵק אֶל הָרְחוֺב, נִבְלָע בֵּין הַחוֺגְגִים.

אֵין אִישׁ נוֺתֵן דַּעְתּוֺ עָלָיו בֵּין פָּנָסֵי־הָרוּחַ, הַמְטִילִים עִגּוּלִים־עִגּוּלִים שֶׁל אוֺר עַל

מִשְׁטַח הַשֶּׁלֶג שֶׁל הָרְחוֺב הַתָּלוּל, הַנּוֺפֵל אֶל הַנָּהָר.

הוּא חוֺלֵף עַל־פְּנֵי “פֶּסֶל־הַצְּבִי” שֶׁבְּשַׁעַר הָעִיר וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה בֵּין הָעֲגָלוֺת

הַמְצַלְצְלוֺת־מְדַנְדְּנוֺת, וַאֲשֶׁר גּוֺרְרוֺת רְצוּעוֺת־רְצוּעוֺת שֶׁל לֹבֶן רָמוּס בְּעִקְּבוֺתֵיהֶן. יֵשׁ

וּמִסְתַּבֵּךְ אֵיזֶה עֲטַלֵּף תּוֺעֶה בֵּין

אֲנִיצֵי־הַקֶּרַח שֶׁעַל הָעֵצִים, לְצִדֵּי הַכְּבִישׁ; הוּא

מִשְׁתַּחְרֵר

בְּבֶהָלָה, עָף וְנִתְקָל בְּרַעֲמוֺת הַסּוּסִים, אֲשֶׁר עוֺר גּוּפָם הֶחָמִים מַהְבִּיל בִּגְלַל הַצִּנָּה, אוֺ

בְּכוֺבְעֵי־הַצֶּמֶר שֶׁל הַיּוֺשְׁבִים בְּתוֺךְ

כִּרְכְּרוֺת־הַשֶּׁלֶג, בְּעוֺד הַנָּשִׁים פּוֺלְטוֺת צְעָקוֺת

שֶׁל

פַּחַד־פִּתְאֹם. אוֺ־אָז מַצְלִיף הָעֶגְלוֺן בְּשׁוֺטוֺ לְעֵבֶר הָעֲטַלֵּף הַמְסֻחְרָר, וּשְׁרִיקַת הַשּׁוֺט

נִשְׁמַעַת כְּקוֺלָן שֶׁל אַרְבַּע רוּחוֺת הַשָּׁמַיִם, וְאִלּוּ הַסּוּסִים מִזְדַּקְּפִים עַל שְׁתַּיִם, דּוֺמֶה

יוֺצְאִים בְּמָחוֺל.

וּמַגִּיעִים אֶל הַפֻּנְדָּק.

זֶה הַפֻּנְדָּק הַפּוֺנֶה אֶל הַנָּהָר וְהַמּוּאָר לַפִּידִים לִכְבוֺד חַג לֵיל־סִילְוֶסְטֶר.

זֶה הַפֻּנְדָּק בּוֺ הוֺמֶה הַזֶּמֶר הָרָם בֵּין שָׁנָה יוֺצֵאת וְשָׁנָה נִכְנֶסֶת, בְּעוֺד הַלַּיְלָה נִגָּר לְתוֺךְ

קְעָרוֺת בּוֺהֲקוֺת, עִם זִיק הָעוֺפֶרֶת הָרוֺתַחַת שֶׁל מַגִּידֵי־הָעֲתִידוֺת.

וּבַפֻּנְדָּק מְרַקְּדִים – הָלוֺךְ וְסָבוֺב בְּצֵל עֲצֵי הָאַקָּצִיָּה, הָעֲרָבָה וְהַדֹּלֶב טְעוּנֵי הַכְּפוֺר,

וְלִצְלִיל פַּעֲמוֺנִים חוֺרְצֵי־לָשׁוֺן, הַמַּכְרִיזִים כִּי שְׁעַת חֲצוֺת אָמְנָם הִגִּיעָה, לְעֵת כִּי הַזֶּמֶר

גּוֺאֶה וְעוֺלֶה, מְבַעְבֵּעַ וְזָב מִגּוּפֵי

הַכִּנּוֺרוֺת הַרוֺטְטִים מִתַּאֲוָה, וַאֲשֶׁר מִתְכַּסִּים

אַט־אַט

פְּתִיתֵי שֶׁלֶג שָׂעִיר.

וְיֶלֶד־יְהוּדִים נֶחְבָּא אֶל שִׂיחַ־הַחֹרֶף הַמְרַשְׁרֵשׁ רַךְ־רַכּוֹת, יֶלֶד הַקּוֺרֵעַ עֵינַיִם אֶל

הַשִּׂמְחָה וְרוֺעֵד בְּשֶׁל הַצִּנָּה. לְהִנָּתֵק

אֵינוֺ יָכוֺל מִן הַחִזָּיוֺן, אַף כִּי מַדְקְרוֺת הַכְּפוֺר

כְּבָר

חוֺדְרוֺת לְכָל יֵשׁוּתוֺ, וְרַק הַשֵּׁנָה הַיּוֺרֶדֶת עַל עֵינָיו מְפִיגָה אֶת שִׁכְרוֺן־הַחוּשִׁים שֶׁלּוֺ.

מְתִיקוּת שֶׁל פַּחַד קוֺנָה עָלָיו שְׁלִיטָה בִּהְיוֺתוֺ רוֺבֵץ בְּצֵל הַשִּׂיחַ, הַפּוֺרֵשּׂ עָלָיו חָסוּתוֺ

הַצּוֺנֶנֶת. סָפֵק יָשֵׁן, סָפֵק עֵר.

וּלְפֶתַע הוּא רוֺאֶה אֶת צִלּוֺ שֶׁל פֶּסֶל הַצְּבִי אֲרֹךְ־הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַעִיר.

הַצֵּל מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. יוֺרֵד מֵעַל כַּנַּת־הַפֶּסֶל אֲשֶׁר לוֺ וּמִתְקָרֵב בְּדִלּוּגֵי־לֹבֶן.

וְהוּא חַד וְקַל, וּכְאִלּוּ נוֺשֵׂא בֵּין קַרְנָיו אֶת מַרְאֵה הָעִיר כֻּלָּהּ, בְּעוֺד נְחִירָיו רוֺטְטִים

כְּשֶׁל חַיָּה הַמְרִיחָה דָם.

לְמוּל הַפֻּנְדָּק בּוֺ הַזֶּמֶר מִתְגַּלְגֵּל וְהוֺלֵךְ, מִתְגַּלְגֵּל וְהוֺפֵךְ יְלָלָה אוֺ בֶּכִי – אוֺתוֺ

מַשְׁמִיעַ אֵי־מִי בְּתוֺךְ הַלַּיְלָה הָרוֺקֵד – –

*

יָמִים שֶׁל מַחֲלָה.

מְכֻסֶּה זֵעָה הִתְעוֺרֵר הַיֶּלֶד מִשְּׁנָתוֺ, וְנִדְמָה לוֺ כִּי הַבַּיִת רֵיק מֵאָדָם. כְּאִלּוּ שָׁמַע אֶת

הַשַּׁעַר הַפּוֺנֶה אֶל הָרְחוֺב חוֺרֵק עַל צִירָיו.

וּצְעָדִים.

הוּא נִתָּר מֵעַל מִשְׁכָּבוֺ וּמְבַקֵּשׁ לָרוּץ אֶל הַחַלּוֺן, תּוֺךְ כְּדֵי כָּךְ נִתְקָל בְּכִסֵּא וּמַפִּיל

אַרְצָה אֶת הַמַּדְחֹם. הָרְסִיסִים מִתְפַּזְּרִים עַל הַמַּרְצָפוֺת.

נִבְהָל, מַטֶּה אָזְנַיִם.

מִבַּעַד לַקִּיר הַפְּנִימִי הוּא שׁוֺמֵעַ בְּכָל זֹאת קוֺלוֺת־אֱנוֺשׁ הַמֻּכָּרִים לוֺ, וּבַד בְּבַד –

קוֺלְטוֺת אָזְנָיו, מִצַּד הָרְחוֺב, גַּם רַעַם שַׁרְשְׁרָאוֺת שֶׁל כְּלֵי־רֶכֶב וַהֲמוּלַת צְעִידָה.

אַךְ הָרַעַשׁ הוֺלֵך וְגוֺוֵעַ חִישׁ־מַהֵר.

פּוֺשֵׁט בּוֺ אִי־שֶׁקֶט, כְּמוֺ נְמָלִים מְטַפְּסוֺת עַל גּוּפוֺ אֲחוּז־הַחֹם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן חוֺשֵׁשׁ

הוּא לִקְרֹא לְאָבִיו אוֺ לְאִמּוֺ, שֶׁמָּא יִגְעֲרוּ בּוֺ בִּגְלַל שְׁבִירַת הַמַּדְחֹם.

וְכַדּוּרֵי־הַכַּסְפִּית הָזְעִירִים מִתְרוֺצְצִים עַל פְּנֵי־הַחֶדֶר כְּמוֺ חִפּוּשִׁיּוֺת צוֺנְנוֺת־זוֺהֲרוֺת

שֶׁל חֹרֶף. אֶת כַּפּוֺת־יָדָיו הָרְדוּמוֺת הוּא מַצְמִיד אֶל הַקִּיר הַקָּרִיר בְּנִסָּיוֺן לְהָפִיג אֶת

הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֺרְדָנִית שֶׁל גּוּפוֺ.

אַךְ שׁוּב קוֺלְטוֺת אָזְנָיו אֶת קוֺל צְעִידַת הָרַגְלַיִם הַמִּתְקָרֶבֶת־מִתְעַצֶּמֶת בְּאֵזוֺר הַבַּיִת.

הוּא נִדְחָף בְּסַעֲרַת־רְגָשׁוֺת אֶל הַחַלּוֺן, מְטַפֵּס וְקוֺרֵעַ אוֺתוֺ לִרְוָחָה – אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֶת

מַרְאוֺת־הַחוּץ לֹא יָדַע זְמַן רַב, מִתְעַרְפֶּלֶת רְאִיָּתוֺ לִרְגָעִים. וּכְשֶׁהוּא מַבִּיט שֵׁנִית אֶל

הַבֹּקֶר הָעוֺלֶה, רַק צוּרַת הַגַּן נִדְחֶקֶת אֶל עֵינָיו כְּמוֺ צִיּוּר שֶׁטֶּרֶם יָבֵשׁ, בְּעוֺד קַוֵּי הַלָּבָן,

הָאָפֹר וְהַכֶּסֶף מְטַפְטְפִים מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה.

וּמֵעַל לְתֹהוּ־הַצְּבָעִים מִתְנוֺסֵס כֶּתֶם־פֶּרַח עַז־מִתְאָרִים, כְּעֵין בַּלּוֺן־שֶׁל־יְלָדִים

הַמְקֻשָּׁר אֶל חוּט גִּבְעוֺלִי אָרֹךְ, וְהוּא מוֺשֵׁךְ אֶת הַגַּן כְּלַפֵּי מַעְלָה, עַל־פִּי מִשְׂחַק הָרוּחַ,

מוֺשֵׁךְ וְשׁוֺלֵף אוֺתוֺ מִתּוֺךְ הַחֹרֶף, מִתּוֺךְ קַדַּחַת הַחֹם, מְתּוֺךְ הֵד הַצְּעִידָה אֲשֶׁר דּוֺעֵךְ שׁוּב,

כְּאִלּוּ יֶשְׁנוֺ וְאֵינֶנּוּ.

לְבַסּוֺף נִתַּק הַיֶּלֶד בְּכֹחַ מִן הַחַלּוֺן,

וְאוּלָם, כְּשֶׁהִתְפָּרֵץ אֶל הַמִּסְדְּרוֺן וְקָרָא אֶת שֵׁם אָבִיו וְאֶת שֵׁם אִמּוֺ, אִישׁ לֹא עָנָה לוֺ

בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב,

נִדְמֶה – רֵיק הַבַּיִת, רֵיק וְעָזוּב כָּל הַיּוֺם כֻּלּוֺ – –

*

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” צָעַק הַיֶּלֶד.

הַיָּדַיִם כָּאֲבוּ כָּל־כָּךְ. זֶה חֲצִי שָׁעָה וָמַעְלָה, וְאוּלַי מִזֶּה שָׁעָה וָמַעְלָה – הִתְקַשָּׁה

לָדַעַת אֶת הַזְּמַן – הִכּוּ אֶגְרוֺפָיו עַל הַדֶּלֶת הַלְּבָנָה.

עֵת שָׁפַף־כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לָרִאשׁוֺנָה לְיַד הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה, עוֺד יָכוֺל הָיָה לְהַבְחִין

בְּפִרְחֵי־הַפַּסְחָא הַמַּקִּישִׁים בַּחוּץ עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֺן וּמוֺזְגִים אֶת מֵי־הַגֶּשֶׁם לְתוֺךְ

הַסְּדָקִים שֶׁבַּקִּיר.

זָלְגוּ הַמַּיִם בְּחַד־גּוֺנִיּוֺת וְהַטִּפּוֺת נִפְרְשׂוּ וְנִסְגְּרוּ כְּמוֺ וִילוֺנוֺת זְעִירִים־עֲצוּבִים,

בְּהַסְתִּירָן אֶת נִיעַ הָאִילָנוֺת.

וְעַכְשָׁו קָלְטוּ אָזְנָיו אֶת טִקְטוּק הַמַּיִם בִּלְבַד, בְּלִי יְכֹלֶת לִרְאוֺת דָּבָר, וְאֶת נְקִישׁוֺת

הַשִּׂיחַ עַל הַזְּכוּכִית, כְּשֶׁהוּא רוֺאֶה אֶת לֹבֶן הַדֶּלֶת, אֵיזֶה לֹבֶן שֶׁל דֶּלֶת הַמִּזְדַּקֶּפֶת לְפָנָיו

עַל שְׁתַּיִם, כְּמוֺ עֲנָק הַדּוֺאֵג רַק לְעַצְמוֺ.

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” חָזַר וְצָעַק, וְהַבְּכִי, כְּמוֺ לִכְלּוּךְ, נִמְרַח עַל פָּנָיו וְנֶאֱחַז גַּם

בְּאֶצְבְּעוֺתָיו, בְּדוֺמֶה לְדֶבֶק־הַנְּיָר שֶׁשִּׂחֵק בּוֺ כָּל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, בְּטֶרֶם הִסְתַּגְּרָה אִמּוֺ בֵּין

אַרְבַּעַת הַקִּירוֺת שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַמַּסְמְרִים בַּעֲלֵי הָרָאשִׁים הַמְעֻקָּמִים, שֶׁתָּקַע בְּמוֺ־יָדָיו בְּדֶלֶת זוֺ לְשֵׁם מִשְׂחָק, חָמְדוּ

אֶת הַבָּשָׂר הָרַךְ, וְעִם כָּל הֲטָחַת אֶגְרוֺף הֵם שָׂרְטוּ בּוֹ. וְגַם חוּטֵי־הַתְּפִירָה הַמְקֻשָּׁרִים אֶל

רָאשֵׁי הַמַּסְמְרִים הַשְּׁחוֺרִים, גַּם הֵם

הִתְלַכְלְכוּ, מָשָׁל בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְהַשְׁחִיל עֲלֵיהֶם

שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ

טִפּוֺת דָּם; לוּלֵא הַכְּאֵב הֵן יָכְלוּ אֲפִלּוּ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, כְּפִי שֶׁהִתְנַדְנְדוּ־הִזְדַּחֲלוּ

לְאֹרֶךְ חוּט מִן הַחוּטִים.

“צָרִיךְ לִרְחֹץ אֶת מְקוֺם הַשְּׂרִיטָה…” חָשַׁב, וְגַם אָמַר בְּלִבּוֺ כִּי תְהֵא לוֺ כָּעֵת תּוֺאֲנָה

מַסְפֶּקֶת לְאַלֵּץ אֶת הָאֵם לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתּוֺ שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

“יֵשׁ לִי פֶּצַע… פֶּצַע!…” צָעַק נוֺאָשׁוֺת, כְּאִלּוּ הַדָּם זָב מִתּוֺךְ פִּיו וְלֹא מִתּוֺךְ הַמִּשְׁטָח

הָעֶלְיוֺן שֶׁל אֶגְרוֺפָיו.

אוּלָם, בַּחֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה חִלְחֵל רַק שֶׁקֶט קַר, הַמָּתוּחַ לְאֹרֶךְ אֲרִיחֵי הַחַרְסִינָה, וְאוּלַי

מַגֶּבֶת הִיא שֶׁהִתְרַשְׁרְשָׁה.

בַּחוּץ יָרַד גֶּשֶׁם שֶׁל סוֺף הָעוֺנָה. פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא הָצְמִידוּ אֶל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֺן עֵינַיִם

מְלֻכְסָנוֺת שֶׁל צֶמַח, אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ עָלָיו לִבּוֺ לְרָעָה.

“אֲנִי יָכוֺל לִרְחֹץ אֶת הַפֶּצַע בַּחוּץ…” חָשַׁב, בְּיָדְעוֺ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יָקוּם וְלֹא יִטֹּשׁ אֶת

הַמָּקוֺם, כָּאן, לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַמַּלְבִּינָה כְּמוֺ אֵיזֶה אָסוֺן.

וְעַתָּה כָּאֲבוּ לוֺ גַם הַבִּרְכַּיִם מֵרֹב כְּרִיעָה עַל הָרִצְפָּה סְפוּגַת הַצִּנָּה.

נִסָּה לָקַחַת אֶת כָּרִית־הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֺ

וּלְהַנִּיחָה מִתַּחַת לַבִּרְכַּיִם, אַךְ כַּפְתּוֺר נִתַּק

מֵעַל

הַצִּפִּית וְהַנּוֺצוֺת הֵחֵלּוּ לְהִדָּחֵק הַחוּצָה

מִבֶּטֶן הַכָּרִית, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְעוֺפֵף בָּאֲוִיר

הָאַפְלוּלִי,

כְּמוֺ נוֺצוֺת שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת מֵאֲחוֺרֵי הַבַּיִת, בֶּחָצֵר, בְּעֵת שְׁחִיטָה.

הוּא הִקְשִׁיב אֶל הַחוּץ. דִּמָּה לִשְׁמֹעַ קוֺלוֺת מֻכָּרִים. אַךְ מֵאָז שִׂיחַת־הַלְּחָשִׁים לִפְנוֺת־שַׁחַר

בֵּין אָבִיו וְאִמּוֺ – כְּמוֺ לֹא בָּאוּ קוֺלוֺת אֱנוֺשׁ אֶל אָזְנָיו. וְגַם בְּעֵת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם,

כְּשֶׁזּוֺ הֻגְּשָׁה לוֺ בִּידֵי הָאֵם, הִיא לֹא פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, וּבִמְקוֺם זֹאת הִבִּיטָה בּוֺ

בְּעֵינַיִם שֶׁל בֶּכִי.

“רַק שֶׁלֹּא תִבְכֶּה”, אָמְרָה לוֺ לְבַסּוֺף, בְּסָבְרָהּ שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת שִׂיחַת־הַלְּחָשׁים

לִפְנוֺת־שַׁחַר. “אוֺתָם כְּבָר לָקְחוּ… אֲנִי יוֺדַעַת…” הָגְתָה לְתוֺךְ הָאֲפֵלָה, "וַאֲנִי יוֺדַעַת

שֶׁלֹּא נִתְרָאֶה עוֺד בַּחַיִּים…" דִּבְּרָה לִפְנוֺת־שַׁחַר. “אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לִהְיוֺת חֲזָקִים”, אָמַר

הָאָב מִמַּעֲמַקִּים, “הוֺרַיִךְ מִתְגּוֺרְרִים הָיוּ הַרְחֵק מִכָּאן… וְזֶה שׁוֺנֶה…”

"כֻּלָּנוּ יַחַד… אֲנִי מַעְדִּיפָה שֶׁנָּמוּת

כֻּלָּנוּ יַחַד… כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּתוֺךְ הַבַּיִת עֲדַיִן…

לִפְנֵי

בּוֺא הַזַ’אנְדַרְמִים…" נָשְׁמָה.

אַחַר־כָּךְ נֶאֶנְחוּ קְפִיצֵי־הַמִּטָּה וְנֶאֶנְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם.

הִיא קוֺנְנָה עַל הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ, כְּאִלּוּ אֵינֶנָּה עוֺד.

הָאָב יָרַד מֵעַל הַמִּטָּה. הִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה בֵּין הָרָהִיטִים, שֶׁעוֺד עָמְדוּ עַל מְקוֺמָם

כְּאֶזְרָחִים מְמֻשְׁמָעִים, בְּצִפִּיָּה לִגְזַר הַגּוֺרָל. הוּא הִתְהַלֵּךְ בֵּין חֶפְצֵי הַלְּבוּשׁ, שֶׁכְּבָר

הוֺשִׁיטוּ זְרוֺעוֺת מִתּוֺךְ הָאֲרוֺנוֺת הַמְהַבְהֲבִים בְּאוֺר הַשַּׁחַר, כִּנְכוֺנִים לִנְדִידָה אֶל הַלֹּא־נוֺדָע,

אֶל הַכִּלָּיוֺן.

וּפִתְאֹם הָיְתָה הֶמְיָה גְדוֺלָה, כְּמוֺ גֶשֶׁם שֶׁל

סוֺף־הָעוֺנָה אֲשֶׁר נִתַּךְ עַל הַגַּגּוֺת, וְהִתְעָרֵב בְּצִלְצוּל

שֶׁל פַּעֲמוֺן מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה הַמַּחְשִׁיךְ.

הָאֵם פָּרְצָה בִּיבָבָה:

“אֲנִי לֹא אֶחְיֶה עוֺד”, וְכָל־כֻּלָּהּ הִתְמוֺלְלָה בַּגֶּשֶׁם שֶׁנֵּעוֺר בְּיַרְכְּתֵי הַגַּן, טִפֵּס בֵּין סִדְקֵי

הַקִּירוֺת בְּהַצְמִידוֺ כַּפּוֺת־שֶׁל־מַיִם אֶל שְׂרִיגֵי הַקִּיסוֺס הַמַּחֲזִיק אֶת הַבַּיִת כְּמַעֲרֶכֶת

וְרִידִים יְרֻקָּה, וְהוּא פָּרַץ אֶל הַחַלּוֺנוֺת בְּהֶמְיָה, בִּתְפִיפָה, בְּאֵבֶל שֶׁטֶּרֶם הֵחֵל.

עַד לִשְׁעוֺת הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּתוֺךְ עֲשִׂיָּה שֶׁל עֵרָנוּת־יֶתֶר, כְּשֶׁהִיא גַם טוֺרַחַת

לְהָכִין מַאֲכָלִים שׁוֺנִים, בְּעוֺד שְׂפָתֶיהָ מְהַגּוֺת בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ:

“אַל תִּבְכֶּה… יֶלֶד שֶׁלִּי…”

וְאַחַר־הַצָּהֳרַיִם נֶעֶלְמָה לָהּ. הִיא נֶעֶלְמָה מִגַּן־הַבַּיִת, נֶעֶלְמָה מִן הַמִּטְבָּח, נֶעֶלְמָה

מֵחֲדַר הָאוֺרְחִים וְהַשֵּׁנָה, וּלְבַסּוֺף נֶעֶלְמָה גַם מֵחֲדַר־הַיְלָדִים, כְּשֶׁהִיא כּוֺלֵאת עַצְמָהּ

מֵאֲחוֺרֵי הַלֹּבֶן הָאָטוּם שֶׁל הַדֶּלֶת, בֵּין אַרְבַּעַת הַקִּירֺות אֲשֶׁר רָצִים בָּהֶם צִנּוֺרוֺת־הַמַּתֶּכֶת

בְּהוֺבִילָם אֶת הַמַּיִם מִתּוֺךְ הָאֲדָמָה וּלְתוֺךְ הָאֲדָמָה.

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” צָעַק הַיֶלֶד וְאֶגְרוֺפָיו הַלֵּאִים חוֺלְפִים עַל חֶלְקַת הַדֶּלֶת כְּמוֺ עַל

מַצֵּבָה.

דְּבַר־מָה זָע מֵאֲחוֺרֵי לוּחַ־הָעֵץ הָאָדִישׁ, כְּמוֺ חֲרִיקָה דַקָּה שֶׁל פְּתִיחַת תֵּבַת־תְּרוּפוֺת

אוֺ צְלִילִים שֶׁל זְכוּכִית, וְאוּלַי שְׁנֵיהֶם גַּם־יַחַד.

וְעַכְשָׁו, דַּי הָיָה לוֺ לַיֶּלֶד כִּי יַעֲצֹם אֶת עֵינָיו לְמַעַן יִרְאֶה אֶת שֶׁפַע צִנְצְנוֺת־הַתְּרוּפוֺת,

כְּשֶׁהֵן מוֺזְגוֺת זוֺ לְתוֺךְ זוֺ לֶהָבוֺת

צִבְעוֺנִיּוֺת, בְּדוֺמֶה לְלַהֲקָה שֶׁל עוֺשֵׂי־לְהָטִים אוֺ

מְכַבֵּי־אֵשׁ –

בְּתוֺךְ תֵּבַת־הַתְּרוּפוֺת שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה, בְּעוֺד שֶׁבְּיַרְכְּתֵי מִבְצַר־הָעֵץ, הַנּוֺשֵא

עָלָיו צִיּוּר שֶׁל נָחָשׁ־עֲקַלָּתוֺן וְהַמְאֻכְלָס חַיָּלֵי־זְכוּכִית – נֶחְבָּא הָאֶחָד, הוּא הַבּוֺגֵד, זֶה

הַמַּסְתִּיר תַּחַת גְּלִימַת עֲטִיפָתוֺ אֵיזוֺ תָוִית בַּעֲלַת סִימָן שֶׁל גֻּלְגֹּלֶת; וּבְעוֺד צוֺעֲדִים

הַבַּקְבּוּקוֺנִים בַּסָּךְ, בְּזַמְּרָם לְפִי הַקֶּצֶב: “יוֺד־יוֺד־יוֺדיוֺד־יוֺדוֺפוֺרְם”, הַבּוֺגֵד הַקָּטָן מְלַחֵשׁ

לוֺ: “מָוֶת־מָוֶת!” בְּהַצְפִּינוֺ אֶת הָרַעַל בְּבֶטֶן־הַזְּכוּכִית שֶׁלּוֺ, מִתַּחַת לִמְעִיל־נְיָר יָרֹק

וְחָתוּם הֵיטֵב.

“כָּעֵת… כָּעֵת הִיא פּוֺתַחַת אֶת הַבֶּרֶז וְשׁוֺתָה מִן הָרַעַל…” חָלְפָה בּוֺ מַחְשֶׁבֶת־הָאֵימָה,

וְהִתְנַפֵּל עַל הַדֶּלֶת הַלְּבָנָה כְּהִתְנַפֵּל עַל סְפִינְקְס לָבָן. הוּא בָּעַט בְּכָל אֵיבָרָיו

בְּחוֺמַת־הָאֵלֶם. נִפְרַם שְׂרוֺךְ בִּנְעָלָיו,

רַגְלָיו הִסְתַּבְּכוּ בּוֺ, וְהוּא מָעַד בְּכָל כֹּבֶד גּוּפוֺ

אֶל

לוּחַ־הָעֵץ הֶחָלָק. נָגְחָה בּוֺ הַיָּדִית בְּגַסּוּת

שֶׁל יָד נָכְרִית הַמִּשְׁתַּלַּחַת אֶל בֵּית־שֶׁחְיוֺ,

וְהַדֶּלֶת

הִתְיַלְּלָה וְהִתְרוֺפְפָה כְּדֵי רֹחַב שֶׁל

חוּט־שַׂעֲרָה. אֲבָל לֹא נִתַּן לִרְאוֺת דָּבָר, לְבַד

מִקֶּרֶן־אוֺר

דַּק־דַּקָּה וְאֶפֶס־קָצֵהוּ שֶׁל בֶּגֶד הַמֻּטָּל עַל שְׁטִיחַ־הַגּוּמִי שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַיֶּלֶד דִּמָּה לָחוּשׁ אֵיזֶה רֵיחַ חוֺנֵק הַמְרַחֵף מִבַּעַד לַסֶּדֶק, מִבַּעַד לְחוֺר־הַמַּנְעוּל הֶחָסוּם

בְּמַפְתֵּחַ, אַךְ לֹא מִן הַנִּמְנָע כִּי פָּרַץ

הָרֵיחַ מִבַּעַד לְשִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן, מִתּוֺךְ גְּבִיעֵי

שִׂיחַ־הַפַּסְחָא,

שֶׁחָדְלוּ לִמְזֹג אֶת טִפּוֺת הַגֶּשֶׁם

הַמַּשְׁחִירוֺת, בְּתוֺךְ הַשֶּׁקֶט הַמִּתְמַתֵּחַ מִסּוֺף הַבַּיִת

וְעַד סוֺפוֺ.

וְהִנֵּה, חָדַל הַיֶּלֶד מִכָּל תְּנוּעָה, צָנַח תַּחְתָּיו לְיַד הַדֶּלֶת, מַשִּׁיל אֵבֶר אַחַר אֵבֶר עַל

הָרִצְפָּה, כְּמוֺ גַמָּדֵי־הַשֶּׁלֶג שֶׁל הַגַּן, לְעֵת זְרוֺם פַּלְגֵי־הַפְשָׁרָה עֲכוּרִים בֵּין עוֺנָה

לְעוֺנָה. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁאִמּוֺ מֻטֶּלֶת בִּפְנִים, בְּתוֺךְ חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה הַלָּבָן, לְלֹא רוּחַ־חַיִּים.

רַק יָשַׁב שָׁקוּעַ בְּתוֺךְ עַצְמוֺ, רוֺאֶה כֵּיצַד זוֺחֲלִים שְׂרוֺכֵי־הַנַּעֲלַיִם מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל

בְּזָקְפָם רָאשִׁים קָשִׁים כִּלְטָאוֺת רָזוֺת וְחוּמוֺת. לְרֶגַע אֲפִלּוּ נִסָּה לִפְרֹט עֲלֵיהֶם אוֺ לִתְחֹב

אֶת הַקְּצָווֺת הַכֵּהִים לְתוֺךְ נִקְבֵי הַנַּעֲלַיִם – כְּשֶׁנִּזְכַּר בַּזְּבוּבִים. הוּא הִטָּה אָזְנָיו –

וְהַפַּעַם לֹא לְעֵבֶר הַדֶּלֶת שֶׁמֵּאֲחוֺרֶיהָ נִשָּׂא אֶל־עַל הַר שֶׁל רֵיקָנוּת, כִּי אִם לְזִמְזוּם רָפֶה

שֶׁל כַּמָּה בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם דְּבִיקֵי־רַגְלַיִם עַל הַוִּילוֺן הַקָּטָן, עַל הַקִּיר שֶׁמִּנֶּגֶד. הוּא נִזְכַּר

בְּחוּטֵי־הַתְּפִירָה הַצִּבְעוֺנִיִּים, אֲשֶׁר טִפּוֺת הַדָּם זֶה כְּבָר הִתְיַבְּשׁוּ עֲלֵיהֶם, וּבְרָאשֵׁי

הַמַּסְמְרִים הַתְּקוּעִים בְּדַלְתּוֺ שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

פָּשַׁט יָדוֺ אֶל הָאֲוִיר בִּכְפִיפַת־הָאֶצְבָּעוֺת, כִּלְשֵׁם צַיִד. הַזְּבוּבִים כְּמוֺ הִטּוּ אָזְנַיִם

שְׁחוֺרוֺת אֶל שְׁרִיקָה בִּלְתִּי־נִשְׁמַעַת שֶׁל

הַיֶּלֶד וְעָפוּ מֵעַל הַוִּילוֺן סְפוּג־הַלַּחוּת לְתוֺךְ

כַּף־הַיָּד

הַנִּסְגֶּרֶת לְפֶתַע. הָאִוְשָׁה הָיְתָה כֹּה עֲמוּמָה, שֶׁהַיֶּלֶד, בַּהֲרִימוֺ אֶת הָאֶגְרוֺף הַקָּמוּץ

לְצַד אָזְנוֺ, דִּמָּה כִּי לָכַד אֶת הָאֲוִיר. אוֺ־אָז רִפָּה אֶת הִדּוּק הָאֶצְבָּעוֺת הַכְּפוּפוֺת, עַד אֲשֶׁר

גַּרְגְּרִים־שֶׁל־דִּגְדּוּג הֵחֵלּוּ לְהִסְתַּחְרֵר

בְּקוֺל זַמְזְמָנִי בְּתוֺךְ הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁל כַּף־הַיָּד

הַקְּמוּצָה.

אָכֵן, פִּרְפְּרוּ הַזְּבוּבִים בְּתוֺךְ הַכַּף, אַךְ

בְּלִי רָצוֺן לְהַכְאִיב, וְגַם כְּשֶׁפָּתַח הַיֶּלֶד בִּזְהִירוּת

אֶת

יָדוֺ, הֵם כְּמוֺ עָשׂוּ אֶת רְצוֺנוֺ שֶׁלּוֺ וְשָׁהוּ תָמְהוּ – מַמְתִּינִים כִּי יִקְשֹׁר אֶת רַגְלֵיהֶם אֶל

חוּטֵי־הַתְּפִירָה הַשְּׁחוֺרִים וְהַלְּבָנִים, וְהֵם יָעוּפוּ־יָעוּפוּ כְּמוֺ סוּסֵי־פּוֺנִי הַדּוֺהֲרִים עַל־פְּנֵי

הַגַּגּוֺת, בְּמָשְׁכָם אַחֲרֵיהֶם אֶת

חוּטֵי־הַתְּפִירָה כִּמְשֹׁךְ רִתְמָה אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה: מִי לְנֹכַח

שִׂיחַ־הַפַּסְחָא הָאוֺרֵב בְּחֶשְׁכַת הַגַּן, מֵאֲחוֺרֵי הַחַלּוֺן הָרָטֹב מִגֶּשֶׁם, וּמִי לְנֹכַח הַתִּקְרָה

הַקְּמוּרָה כְּמוֺ שָׁמַיִם מְלָאכוּתִיִּים, הַרְחֵק מִן הַדֶּלֶת הַמַּבְהִיקָה שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַיֶּלֶד יָשַׁב עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ, מַחֲזִיק בֵּין

אֶצְבְּעוֺתָיו אֶת הַמּוֺשְכוֺת שֶׁל

שְׁנַיִם־שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה

בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם מַרְחִיקֵי־עוּף, וְהוּא אֲפִלּוּ פָּעַר אֶת פִּיו מֵרֹב הִתְמַכְּרוּת. עָיֵף הָיָה,

כִּי בְּשָׁעָה זוֺ כְּבָר צָרִיךְ הָיָה לַעֲלוֺת עַל מִשְׁכָּבוֺ לְשֵׁם שֵׁנָה. אֲבָל גּוּפוֺ אָטוּם הָיָה כָּעֵת,

בְּדוֺמֶה לַדֶּלֶת שֶׁלְּפָנֶיהָ הִשְׁתּוֺפֵף מִזֶּה שְׁעָתַיִם־שָׁלֹשׁ, וְאוּלַי יוֺתֵר וְאוּלַי פָּחוֺת, וְלֹא

הִרְגִּישׁ כְּשֶׁאִמּוֺ נִכְנְסָה לַחֶדֶר מִבַּעַד לְדֶלֶת צְדָדִית, וְגַם כְּשֶׁהִרְגִּישׁ – כְּמוֺ לֹא הִרְגִּישׁ.

וּכְשֶׁהִתְיַשְּׁבָה הָאֵם בְּסָמוּךְ לַיֶּלֶד וְלָחֲשָׁה אֶת שְׁמוֺ – הִרְתִּיעַ אֶת גּוּפוֺ הַרְחֵק מִמֶּנָּה,

כִּי דִמָּה לָחוּשׁ בְּהֶבֶל־פִּיהָ אֶת רֵיחַ הָרַעַל שֶׁל הַבַּקְבּוּקוֺן הַיָּרֹק, זֶה הַנּוֺשֵׁא עַל בִּטְנוֺ אֶת

תָּוִית הַגֻּלְגֹּלֶת, שָׁם, בְּיַרְכְּתֵי הַתֵּבָה שֶׁעַל קִיר הָאַמְבַּטְיָה.

הִיא נִסְּתָה לָקַחַת אֶת יָדוֺ הַמְזַמְזֶמֶת מֵחֲמַת הַזְּבוּבִים, אוּלָם הַיָּד הָרַכָּה עָפָה מִן הָאֵם

וָהָלְאָה. הִיא נִסְּתָה לָקַחַת אֶת כָּל גּוּפוֺ

הַקָּטָן שֶׁל הַיֶּלֶד, אוּלָם הִרְתִּיעַ הַיֶּלֶד בְּזָרוּת

וְרָחַק

מִמֶּנָּה.

“אַתָּה יֶלֶד רָשָׁע”, מִלְמְלָה הָאֵם, וְעֵינֶיהָ נִגְּרוּ עַל פָּנֶיהָ הַסְּגוּפוֺת.

הַגֶּשֶׁם הִתְחַדֵּשׁ בַּחוּץ, גֶּשֶׁם שֶׁבִּגְלַל הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת לֹא נִתַּן לָדַעַת אֶת צִבְעוֺ – –

*

קַל וְשָׁקוּף,

כְּמוֺ בּוּעַת־סַבּוֺן בָּאֲוִיר הַמִּתְבַּהֵר

רִחֵף צְלִיל הַפַּעֲמוֺן בְּגָבְהֵי הָעִיר,

עַל־פְּנֵי הַגַּגּוֺת, מֵעַל לְכִכַּר־הַשּׁוּק, לְאֹרֶךְ הַנָּהָר וְעַד “פֶּסֶל־הַצְּבִי”,

נֶחְבָּא בֵּין הָרָהִיטִים וְהַמִטַּלְטְלִים הַמֻּשְׁלָכִים אֶל הַמִּדְרָכוֺת

וּמְחַכִּים לְהַסָּעָה –

הִתְגַּלְגְּלָה גֻלַּת־זְכוּכִית אֶל רְחוֹב מִן הָרְחוֺבוֺת

וּבִנְפֹל עָלֶיהָ קַו־שֶׁל־שֶׁמֶשׁ הָיְתָה כְּמִתְלַקַּחַת בְּאֵשׁ;

הִיא נִשְׁמְטָה מִכִּיסוֺ שֶׁל יֶלֶד

אֲשֶׁר רָץ אַחֲרֶיהָ בִּגְנֵבָה

בְּהוֺתִירוֺ אֶת שַׁעַר הַבַּיִת הַפָּרוּץ מֵאֲחוֺרָיו,

הוּא רָץ בְּעִקְּבוֺת גֻּלַּת־הַזְּכוּכִית בֵּין חַיָּלִים וּבֵין כְּלֵי־רֶכֶב

אֲשֶׁר הִתְקִינוּ עַצְמָם לִפְעֻלַּת־הַגֵּרוּשׁ,

וּלְפֶתַע נִתְקַף פַּחַד שֶׁמָּא לֹא יִנָּתֵן לוֺ לָשׁוּב הַבַּיְתָה,

בְּעוֺד גֻּלַּת־הַזְּכוּכִית מוֺסִיפָה לִבְעֹר עַל הַכְּבִישׁ

כְּאִלּוּ אֵין בְּדַעְתָּה לִדְעֹךְ עוֺד – – –

1976־1971

---

בלדה על דלת נעולה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מוּל לֹבֶן אָטוּם שֶׁלַּדֶּלֶת,

כּוֺרֵעַ בְּנִים־וְלֹא־נִים,

שָׁם יֶלֶד כּוֹרֵעַ בְּבֶכִי

לְמוּל אֲסוֺנוֺ הַמַּלְבִּין.

בַּחוּץ – יוֺצְקִים פִרְחֵי־פַּסְחָא

אֶת זִיק הַמָּטָר הַמָּהִיר,

יוֺצְקִים לְתוֺךְ גְּבִיעֵי־לַיְלָה

אֶת זִיק הָאֵימָה עַל הַקִּיר.

מַקִּישׁ הוּא מַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת

וְהִיא חֲתוּמָה כְּגוֺלֵל,

“פִּתְחִי לִי!” צוֺעֵק מִתּוֺךְ בֶּכִי

מוּל חֶדֶר אָטוּם וְאָפֵל.

בִּפְנִים – עַל מִטָּה לֺא־מֻצַּעַת

שׁוֺכֶבֶת הָאֵם, לְיָדָהּ

גְּלוּלוֺת אֵין־מַרְפֵּא וּלְפֶתַע

הַבַּיִת כֻּלּוֺ רְעָדָה.

הַיֶּלֶד עוֺדוֺ מוּל הַדֶּלֶת

מֵרִים אֶת רֹאשׁוֺ לִפְעָמִים,

וְאֶגְרוֺף עוֺד רוֺצֶה לְהָטִיחַ,

אַךְ בּוֺהֶה אֶל הָאוֺר, נִים־לֹא־נִים,

אֶל הָאוֺר הַזּוֺלֵג בְּלֹא־פֵּשֶׁר

וְנִמְרָח כְּמוֺ בְּכִי עַל פָּנָיו,

בַּחוּץ – יוֺצְקִים פִּרְחֵי־פַּסְחָא

אֶת הַיּוֺם עַל הַקִּיר שֶׁחָרַב.

1973

דלתות צריפים עוד נפתחות בי

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

פתחי צריפים 1971–1997

מאת

איתמר יעוז־קסט

פתחי צריפים 1971–1997

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[דַּלְתוֺת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

דַּלְתוֺת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָה

וְקִרְעֵי בְּגָדִים בֵּין חוּטֵי־הַתַּיִל הַנְּטוּשִׁים:

רַק בַּחֲלוֺמוֺתַי עוֺד –

אַךְ לְעֵת כָּזוֺ

יֵשׁ וּמִישֶׁהוּ עוֺקֵר מִגְּרוֺנִי בַּחֹשֶׁךְ

קְרִיאַת עֶזְרָה אִלֶּמֶת

וְשָׁב וְשׁוֺקֵעַ

בֶּחָלָל הַחִיצוֺן שֶׁל הַשֵּׁנָה,

וְאַתְּ שׁוֺאֶלֶת חַשְׁדָנִית:

מֶה חָלַמְתָּ, שׁוּב?

אוּלָם אֲנִי מַכְחִישׁ אֶת הֵעָדְרִי מִן הַבַּיִת בְּטֶרֶם יְקִיצָה,

נִדְמֶה, אֵינִי מַאֲמִין עוֺד בְּכֹחַ־הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַזִּכְרוֺנוֺת,

וּבַהֲלִיכָה עָרְפִּית אֶל מִחוּץ לָעֵרוּת – אֵין לִי צֹרֶךְ;

עִם זֹאת,

בְּהִקָּלַע מִלָּה נִשְׁכַּחַת אֶל שִׂיחָה מִקְרִית

עַל כָּל שֶׁאִבֵּד מֵאֵימָתוֺ עִם הַשָּׁנִים וּכְמוֺ נִמְחַק,

כִּבְאַקְרַאי

וְרַק לִפְעָמִים

דַּלְתוֺת צְרִיפִים בִּי נִפְתָּחוֺת בְּלִי קוֺל וָקֶשֶׁב

וְהַמִּטָּה קוֺרֶנֶת בָּרֶקַע

כְּעֶצֶם שְׁמֵימִי לֹא־מְזֹהֶה.

---

כמו קיר־כתובות

מאת

איתמר יעוז־קסט

לדן עופרי

תְּשׁוּקַת הַשִּׁיבָה

לְעִתִּים

מְכַוֶּצֶת בִּי אֶת שְׁמוּרוֺת־הָעֵינַיִם

לְהֵעָצֵם

וְלִרְאוֺת:

דְּרָכִים צוֺמְחוֺת בְּתוֺכִי

וְיָדַיִם מִן הַיַּלְדוּת

קוֺשְׁרוֺת צְרוֺרוֺת־מַסָּע

בֵּין רַכֶּבֶת לְרַכֶּבֶת,

שָׁעָה שֶׁרֵיחַ מְסִלּוֺת־הַבַּרְזֶל

עוֺלֶה מִן הַבְּגָדִים עִם גַּעְגּוּעִים לְקֵץ הַנְּדִידָה.

עַל־כֵּן

בָּטְלוּ בְּקִרְבִּי כִּסּוּפֵי־הַמֶּרְחַקִּים עוֺד בְּטֶרֶם הִוָּלְדָם,

וְרַק הַזְּמַן בְּאָבְדָנוֺ

בּוֺנֶה בְּתוֺכִי פִּירָמִידוֺת וּמַנִּיחַ בָּהֶן לְתַרְדֵּמַת־עַד

אֶת אֲשֶׁר רוֺאוֺת עֵינַי בְּאַהֲבָה, דְּמוּת לִפְנִים מִדְּמוּת,

בְּעוֺד עוֺמְדִים הַמֵּתִים זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה וּמַאֲזִינִים בַּחֲרָדָה

בְּבַקְּשָׁם פֵּשֶׁר לְכָל שֶׁבָּא אֵלַי מִן הֶעָבָר,

וַאֲנִי מַחֲרִישׁ וְעוֺשֶׂה רְצוֺנָם בְּאֵין־נִיעַ.

הִנֵּה עַל־כֵּן לֹא קִנֵּאתִי מֵעוֺדִי בְּמִי שֶׁיּוֺצֵא לְמַסָּעוֺת

וְתַרְמִיל עַל גַּבּוֺ, וְגַם לֹא בְּנַוָּדֵי־הַדְּרָכִים הַיּוֺשְׁבִים בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה

אוֺ בְּפִתְחֵי בָּתֵּי־הַקָּפֶה – מְנַגְּנִים וְשָׁרִים

בָּרוּחַ הַחוֺצָה גְּבוּלוֺת וּזְמַנִּים, לְלֹא מַעֲצוֺר:

וַאֲנִי כְּקִּיר־כְּתוֺבוֺת שָׁקוּעַ לְמֶחֱצָה בְּתוֺךְ הֶעָבָר שֶׁבִּי,

אַךְ מְנַסֶּה לְהָסִיר בְּצִפָּרְנַיִם אֶת כִּתְמֵי־הַטַּחַב מֵעַל הַמִּלִּים

כְּמִי שֶׁטּוֺרֵחַ לִמְחֹק כָּל זֵכֶר לִכְתֹבֶת־קַעֲקַע שֶׁעַל־גַבֵּי עוֺר הַזְּרוֺעַ.

---

עורב

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְרֶגַע הֵטִיל בָּבוּאָתוֺ עַל לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן,

מֵנִיעַ רֹאשׁוֺ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,

בְּעוֺדוֺ נִצָּב עַל אֶדֶן־הַחַלּוֺן שֶׁל הַמִּטְבָּח הַתֵּל־אֲבִיבִי

וְנוֺצוֺתָיו הַשְּׁחוֺרוֺת מִתְרַפְרְפוֺת בְּרוּחַ בֵּין־הָעַרְבַּיִם:

עֵינַיִם עֲגֻלּוֺת־רַעֲלִיּוֺת שֶׁאֵינָן שׁוֺנוֺת

מֵעֵינֵי הָעוֺרְבִים שֶׁהָיוּ מִצְטוֺפְפוֺת בְּפִסַּת שְׁמֵי

הַמַּחֲנֶה,

וְהֵם אֲפֵלִים וּדְרוּכֵי־תָּמִיד כְּמוֺ הַזְּקִיפִים הַיּוֺשְׁבִים בְּאֵין־נִיעַ בְּמִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה,

שָׁעָה שֶׁצֶּבַע שָׁחוֺר וְדָבִיק נִשְׁפָּךְ מִשּׁוּלֵי הָעֲנָנִים הָרוֺבְצִים עַל יַעֲרוֺת הַיָּם הַצְּפוֺנִי;

הָעֵצִים הִתְרַעֲדוּ מִדֵּי פַּעַם וְהֵטִיחוּ סַכִּינֵי־שֶׁלֶג כְּנֶגֶד הַכְּלָבִים שֶׁחִכְּכוּ פַּרְווֺתֵיהֶם

בְּגִזְעֵי הָאַשּׁוּחִים כְּפוּפֵי־הַגַּב.

הַכְּלָבִים יִלְּלוּ מִתּוֺךְ עֹנֶג אוֺ מִתּוֺךְ מַכְאוֺב.

יָרְדוּ הָעוֺרְבִים מִשּׁוּלֵי הַצְּרִיפִים וְטִיְּלוּ בִּשְׁלוּלִיוֺת־הַמַּיִם הַמַּקְרִישׁוֺת,

תָּרוּ אַחַר קִרְעֵי בָּשָׂר חַי.

עִם כָּל מַשַּׁב־רוּחַ עַז הָיוּ פּוֺעֲרִים מַקּוֺר חַד וְצוֺרְחִים.

אוּלָם הָעוֺרֵב הִשְׁמִיעַ כָּעֵת קְרִיאָה צְרוּדָה אַחַת בִּלְבַד.

הִטֵּיתִי אֹזֶן;

דַּלְתוֺת הַשְּׁכֵנִים שֶׁבְּסָמוּךְ נִפְתְּחוּ וְנִסְגְּרוּ חֲלִיפוֺת וּבְרַעַשׁ,

נִשְׁמְעָה גַּם צְפִירַת אַמְבּוּלַנְס רְחוֺקָה.

הָיִיתִי לְבַד.

אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ שָׂמַחְתִּי לְשֵמַע קוֺלוֺתֵיהֶן שֶׁל הַמְּכוֺנִיּוֺת הַשּׁוֺעֲטוֺת מֵעֵבֶר לַקִּיר.

מִקֵּץ רְגָעִים הֵנִיעַ הָעוֺרֵב אֶת כְּנָפָיו וְעָף־לוֺ, גּוֺרֵר בְּעִקְבוֺתָיו שֹׁבֶל אָבָק,

בְּעוֺד הֲמֻלַּת הַדְּלָתוֺת מוֺסִיפָה לְהַדְהֵד מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וּמִתּוֺךְ הַיּוֺם אֶל תּוֺךְ הַלַּיְלָה,

וַאֲנִי חוֺשֵׁשׁ שֶׁמָּא נָגַע מַקּוֺרוֺ שֶׁל הָעוֺף בְּפֵרוּרֵי הָאֹכֶל שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ.

---

ויוֹלה, עכשיו

מאת

איתמר יעוז־קסט

נָתַתִּי לָהּ שֵׁם,

שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד כִּנּוּ אוֺתָה הוֺרֶיהָ

גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֺן לְחַיֵּיהֶם

וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁנֵי שַׂקֵּי־עוֺר הַמִּתְמַלְּאִים מָוֶת;

וַאֲנִי שׁוֺמֵעַ: "לוּ רַק

תָּמוּת גַּם הַיַּלְדָּה!…"

וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁתֵּי מוּמִיּוֺת־מִקֶּדֶם

הַמְּשׁוּחוֺת בְּצִבְעֵי הַדָּם וְהַשֶּׁתֶן שֶׁלָּעוֺלָם־הַבָּא

וּבְאֵין לָהֶן צֹרֶךְ בְּזוּלָתָן עוֺד,

בְּסָמוּךְ לְגוּפִי הַנִּרְתָּע מִפְּנֵי רֵיחַ הַבְּכִי

שֶׁל יַלְדָּה שֶׁמָּלְאוּ לָהּ שָׁלֹש שָׁנִים, אוּלַי,

וַאֲשֶׁר בְּדִמְיוֺנִי גַּם נָתַתִּי לָהּ שֵׁם: וִיּוֺלָה,

וְהִיא אֵינָהּ יוֺדַעַת דָּבָר עַל־אוֺדוֺת לֵיל־הַצִּיאַנְקָאלִי,

אַף כִּי נָזַל בִּכְיָהּ הַצָּפוּף בִּשְׁמֵי הַצְּרִיף,

אַף כִּי נָמוֺג בִּכְיָהּ הַזָּב בֵּין צַעֲקוֺת קַלְגַּסֵּי־מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁקְעוּ אַף הֵם,

וְעַכְשָׁו הִיא חַיָּה אֵי־שָׁם בָּעוֺלָם בְּלִי לָדַעַת מִי הָיוּ הוֺרֶיהָ

וְאוּלַי גַּם מְקוֺנֶנֶת עַל הוֺרִים לֹא־לָהּ.

וְכִי עָלַי לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת עִקְבוֺתֶיהָ

עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים?

אִשָׁה קְשִׁישָׁה, עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים,

אֲשֶׁר חַיָּה כָּעֵת אֶת חַיֶּיהָ, אִם בְּטוֺב וְאִם בְּרָע?

וְכִי עָלַי לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיהָ כָּעֵת – כֵּיצַד זֶה

בְּלַיְלָה מָחוּק מִן הַמֹּחַ,

כֵּיצַד זֶה הִרְטִיבוּ אֶת בְּגָדַי

מֵי־הַחִטּוּי שֶׁנִּסְפְּגוּ

בַּבְּגָדִים

שֶׁל הוֺרֶיהָ?

---

שער העץ

מאת

איתמר יעוז־קסט

חוֺר־הַמַּנְעוּל

שֶׁל הַשַּׁעַר

צִיֵּר אֶת הָעוֺלָם

עָגֹל וְגָשׁוּם וּמִתְבַּהֵק,

אַךְ מִצַּד הַנָּהָר

הִתְעוֺרְרוּ פַּעֲמוֺנֵי הַכְּנֵסִיָּה,

וּכְעֵין הַסַּכִּינִים הַנִּשְׁלָפוֺת לְמוּל אוֺר פִּתְאֹמִי

הִתְעוֺפְפוּ 7 צִלְצוּלֵי בֹּקֶר בָּאֲוִיר.

*

כְּשֶׁנִּפְרַץ הַבַּיִת

(הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ מַאי רָטֹב)

נִצְּבָה עֶגְלַת־מַשָּׂא

עַל הַמִּדְרָכָה שְׁטוּפַת־הַגֶּשֶׁם,

וּשְׁלוּלִיּוֺת־שְׁלוּלִיּוֺת־שְׁלוּלִיּוֺת

הִתְנַצְנְצוּ;

עָמְדָה תְּמוּנַת הָעֲגָלָה בִּמְהֻפָּךְ בְּתוֺךְ הַמַּיִם הַדּוֺמְמִים,

וּכְאִלּוּ אוֺמֵר הָעֶגְלוֺן לִנְסֹעַ אֲחוֺרַנִּית בְּקוֺרוֺת־הַיָּמִים

עִם 4 דְּמֻיּוֺת שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת: אָב, אֵם, יֶלֶד וְאָחוֺת,

וְעִם צְרוֺרוֺת הַמְשַׁיְּטִים בֵּין הַבּוּעוֺת הַמִּתְבַּקְּעוֺת,

בְּעוֺד פְּקִיד־הָרָשׁוּת נוֺעֵל אֶת הַשַּׁעַר

וְרוֺשֵׁם לְאַט־לְאַט,

כָּל פְּרָט־וּפְרָט,

נִדְמֶה, זוֺ מְלַאכְתּוֺ

מִדּוֺרֵי־דּוֺרוֺת.

*

לְבַסּוֹף נֶהֱרַס שַׁעַר־הָעֵץ

כִּמְעַט כֻּלּוֹ;

עַל־כֵּן

בְּהִתְיַצְּבִי מוּלוֹ

מִקֵּץ שְׁלֹשָה עֲשׂוֹרֵי שָׁנִים וָמַעְלָה,

הָיִיתִי שׁוֺאֵל:

כֵּיצַד זֶה אֶכָּנֵס לְתוֺךְ בַּיִת

אֲשֶׁר אֵין לוֺ אֲפִלּוּ שַׁעַר

וּלְיוֺשְׁבָיו

לֹא צֶלֶם וְלֹא דְּמוּת

כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם?

*

אֲנִי חָשׁ יוֺתֵר וְיוֺתֵר שַׁיָּכוּת

לְאֵלֶּה שֶׁאֵינִי יָכוֺל לִקְרֹא לָהֶם עוֺד בְּשֵׁם.

---

מסע אושר וכיליון

מאת

איתמר יעוז־קסט

“כנסת ישראל היא כאיברים של השכינה”

(אימרה חסידית)

בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ

כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיךָ הָיִיתִי,

הָיִיתִי לְךָ יֶלֶד־קָרְבָּן לֶעָתִיד, בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ הַנְּתוּנִים לַהֲמֻלַּת גַּלְגַּלֵּי־הָרַכֶּבֶת,

בְּעוֺד הָאֲוִיר בָּא וְיוֺצֵא מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַקָּרוֺן וְעַיִן חוֺרֶצֶת־גּוֺרָל

נִנְעֶצֶת מִבַּעַד לְפֶתַח־הָאִוְרוּר בְּגוּף הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן בְּחֵיק יַלְדוּתוֺ הַשָּׂעִיר –

כֹּה חָסוּי וּמוּגָן וּבוֺטֵחַ בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ שֶׁהָיוּ לְחֹמֶר הִיּוּלִי אֶחָד;

וְהָאֲוִיר בַּקָּרוֺן כְּבָר הוֺלֵךְ וּפוֺחֵת מִסָּבִיב לַפִּיּוֺת הַפְּעוּרִים בְּשֵׁנָה,

שָׁעָה שֶׁפַּחֵי־הַשֶּׁתֶן מַתִּיזִים זִיק צְהַבְהַב־עַכְרוּרִי שֶׁל שְׁמוֺנִים אֶבְרֵי־הַפְרָשָׁה,

וְהַיָּרֵחַ מֵעַל לְפֶתַח־הָאִוְרוּר זָע לְכָאן וּלְכָאן כְּשַׁבְשֶׁבֶת,

נִדְמֶה, לְהוֺרוֺת אֶת הַדֶּרֶךְ,

אָפוּף צְעָקוֺת רְחוֺקוֺת שֶׁל לוֺבְשֵׁי־הַמַּדִּים; –

וְהִנֵּה כֹּה אִלֵּם וְרוֺגֵעַ הַיֶּלֶד

נִצְמָד אֶל אָבִיו וְאִמּוֺ

מֻקָּף עִרְבּוּבְיַת פָּנִים מֻכָּרוֺת – הֵן כָּל עוֺלָמוֺ וְכָל הַיָּקָר לוֺ

סְגוּרִים פֹּה עִמּוֺ עַל מַנְעוּל, בְּתוֺךְ הַקָּרוֺן הַדּוֺהֵר הַזֶּה,

שֶׁכֵּן דָּבָר לֹא נוֺתַר עוֺד מִחוּץ לְקִירוֺת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא, מִכָּל הָרָאוּי לְאַהֲבָתוֺ,

וְאֶפְשָׁר, גַּם פַּחַד־הַנְּטִישָׁה הַתְּמִידִי סָר מֵעָלָיו – לְעֵת כִּי גּוּף מִתְעָרֵב פֹּה בְּגוּף

וְרַק פַּח־שֶׁל־שֶׁתֶן מְקַשְׁקֵשׁ בַּפִּנָּה

וּמְשַׁלֵּחַ יָדַיִם לַחוֺת לְהָעִיר יְשֵׁנִים

בָּאֲוִיר הַמַּצְחִין וְכָלֶה בֵּין פֶּה לְפֶה – –

וְשָׁקוּעַ הַיֶּלֶד בְּחֵיקוֺ הַשָּׂעִיר שֶׁל הַזְּמַן הַקּוֺפֵא

מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֶה כֵּיצַד בְּרִיּוֺת־גּוֺרָל

קַדְמוֺנִיּוֺת מוֺשְכוֺת אֶת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא עַל־פְּנֵי

פַּסֵּי־הַמַּתֶּכֶת,

וְכֵיצַד מַסִּיקִים אֶת הַקַּטָּר בְּקֻבִּיּוֺת־פֶּחָם שְׁחוֺרוֺת.

---

חניה

מאת

איתמר יעוז־קסט

הִתְנוֺעַעְנוּ

בְּמַעְגָּל

עַל־פְּנֵי חָצֵר הַמְּכִילָה אֶת שְׁמֵי־הַלַּיְלָה,

וּבִפְסִיעוֺת אֵין־סוֺפִיּוֺת,

בְּעוֺד הָעֲנָנִים שָׁטִים אֲלַכְסוֺנִית מֵעַל לַבִּנְיָנִים אֲפֹרֵי־הַמַּדִּים

עִם מִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה הַדּוֺמִים

לְאֶצְבְּעוֺת־עֲנָק שֶׁהִתְעַקְּמוּ מְעַט בָּרוּחַ הָרֵיקָה מִכָּל

בַּעֲלֵי־הַכְּנָפַיִם,

וְרַק קַלְגַּסֵּי־הַמַּתֶּכֶת זָעִים וְנָעִים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה בְּהַסְתִּירָם אֶת פְּנֵיהֶם:

אַנְשֵׁי הַ־ס.ס. צִלְּמוּ לְלֹא־הֶרֶף.

הִתְעַטַּשְׁתִּי,

מִישֶׁהוּ גָּעַר בִּי: שֶׁקֶט! שֶׁקֶט!

כְּאִלּוּ מֵפֵר אֲנִי אֵיזוֺ דּוּמִיַּת־מָוֶת הֶכְרֵחִית

לְקִיּוּמָהּ שֶׁל הַצְּעִידָה הַבִּלְתִּי־נִגְמֶרֶת בְּתוֺךְ

הַמַּעְגָּל,

וְהִנֵּה רָאִיתִי עֵינַיִם הַמְּצִיצוֺת בְּתִמָּהוֺן

וּבְתַחֲנוּנִים מִבַּעַד לְסוֺרְגֵי הַחַלּוֺנוֺת שֶׁבְּגֹבַהּ פְּנֵי

הַקַּרְקַע,

וְקוֺל: יֶלֶד?!

אַנְשֵׁי הַ־ס.ס. צִלְּמוּ בִּכְפִיָּתִיּוּת בְּעָמְדָם עַל שׁוּלֵי הַגַּגּוֺת

אֲשֶׁר טִפְטְפָה עֲלֵיהֶם אֵיזוֺ תְּמִסַּת יָרֵחַ עֲכוּרָה,

תְּנוּעוֺתֵיהֶם הִתְאַבְּנוּ עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם

וְהֶבְזֵקֵי הַ“פְלֶשִׁים” נִרְאוּ כִּירִיּוֺת־אֵשׁ לְתוֺךְ

הַזְּמַן,

הָלְאָה! הָלְאָה! – –

אַךְ הֵיכָן זֶה הָיָה?

וְהֵיכָן הָיָה הַמָּקוֺם שֶׁבּוֺ צָעַדְנוּ

לְאֹרֶךְ שְׁבִילִים הַנְּטוּעִים צְלָבִים בְּגֹבַהּ אֱנוֺשׁ,

גֹּבַהּ רֵיק וְחָלוּל,

עַד הַגִּיעֵנוּ לְשַׁעַר מְקֻמָּר, חַשְׁמַלִּי וְיָרֹק

וּמֵאֲחוֺרָיו חָצֵר הָעֲשׂוּיָה צוּרָה־שֶׁל־כּוֺכָב?

וַאֲנִי – שְׁתֵּי עֵינַי כְּבָר עֲצוּמוֺת כָּלִיל מֵרֹב הֲלִיכָה,

וְגַם מֵחֲמַת הֶבְזֵקֵי הַמַּצְלֵמוֺת הַמַּגִּיעוֺת אֵלַי מִן הַגַּגּוֺת הַשּׁוֺמְמִים,

וְשֶׁקֶט! שֶׁקֶט!

בְּתוֺךְ חֲצַר בֵּית־כֶּלֶא הַמִּסְתַּתֵּר בְּצֵל הַלֵּילוֺת,

וַאֲשֶׁר קְרִיאַת צִפּוֺר נִשְׁמַעַת בּוֺ כִּצְלִיפַת כַּדּוּר־עוֺפֶרֶת.

---

צו הפרדה

מאת

איתמר יעוז־קסט

דְּמוּת־הַנֶּשֶׁר שֶׁבַּחוֺתֶמֶת עַל־גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר

הֵנִיעָה כְּנָפַיִם חֲשֵׁכוֺת: הַמִּכְתָּב הִסְתּוֺבֵב עַל לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן

בְּהַשְׁמִיעוֺ קוֺל־קְרִיעָה שֶׁל נְיָר תַּעֲשִׂיָּתִי חוּם וְגַס;

הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּצְּרִיף הִקִּיפוּ אֶת שֻׁלְחַן־הָעֵץ, גָּחֲנוּ לְעֵבֶר הַנְּיָר הַמִּשְׂרָדִי וְהִתְרַחֲקוּ בַּחֲשַׁאי,

וְאוּלָם, כִּבְכֹחַ־שֶׁל־מַגְנֶט שָׁבוּ לִקְרֹא אֶת אוֺתִיּוֺת הַדְּפוּס – וְשׁוּב נִרְתְּעוּ לְאָחוֺר.

מַבָּטוֺ שֶׁל אַבָּא הֶחֱלִיק מֵעַל לְרֹאשִׁי,

הַכֹּל הִתְהַלְּכוּ בְּלִי לְהוֺצִיא הֶגֶה מִפִּיהֶם

וְרַק יְדֵי אִמִּי הִבְהִיקוּ בָּאֲוִיר בְּעוֺדָן רוֺעֲדוֺת

וְגַם נִקְפָּצוֺת לִשְׁנֵי אֶגְרוֺפִים הַדּוֺמִים לִשְׁנֵי פֵּרוֺת מָרֵי־טַעַם;

וְאִלּוּ אֲנִי נִמְנַמְתִּי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ שֶׁבַּיַּרְכָּתַיִם.

“אֵין בְּרֵרָה… אֶת הַיֶּלֶד יִקְּחוּ… שֶׁהֲרֵי טֶרֶם מָלְאוּ לוֺ עֶשֶׂר שָׁנִים…”

מִלְמֵל בֵּינוֺ לְבֵין עַצְמוֺ אֵיזֶה גֶּבֶר גְּלוּחַ־רֹאשׁ שֶׁהָיָה מְבַקֵּעַ גְּזִירֵי־עֵצִים

בְּעָמְדוֺ עַל הַמַּדְרֵגוֺת הָרְעוּעוֺת שֶׁל

בִּיתַן־הַמְּגוּרִים הַנִּסְפָּג וְהוֺלֵךְ בֵּין גּוּשֵׁי

הַחֹשֶׁךְ.

רֵיחַ הַזֵּעָה, הַתַּבְשִׁיל וְהַבֹּץ הֻרְגַּשׁ בְּיֶתֶר־שֵׂאת.

הִגְנַבְתִּי מַבָּט אֶל אֲחוֺתִי הַגְּדוֺלָה מִמֶּנִּי בְּאַרְבַּע שָׁנִים, וַאֲשֶׁר לֹא חָל עָלֶיהָ צַו הַהַפְרָדָה

הִיא בָּהֲתָה אֶל הַחַלּוֺן הַמְנֻמָּר פְּתִיתֵי זְבוּבִים,

וַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר לוֺ הִתְנוֺסְסוּ שְׂדוֺת־הַדָּגָן כְּכֶתֶם זָהֹב וְאֵינְסוֺפִי.

לְאַחַר מִכֵּן שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה־לֹא־שֵׁנָה.

הַמִּכְתָּב הַמֻּדְפָּס בִּמְכוֺנַת־כְּתִיבָה גֶּרְמָנִית הִתְרוֺמֵם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן

וּכְאִלוּ רִחֵף בֵּין גּוּשֵׁי הַחֹשֶׁךְ הַמִּתְנַגְּשִׁים זֶה בָּזֶה.

שְׁאֵרִיּוֺת הָאוֺר הַדּוֺעֵךְ שֶׁבַּחוּץ הִסְתַּנְּנוּ לַצְּרִיף אַךְ בְּקֹשִי.

אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַעֲלוֺת אוֺר בַּעֲשָׁשִׁית־הַנֵּפְט, שֶׁהִתְנַדְנְדָה עַל הַמַּסְמֵר שֶׁבַּדֶּלֶת

כְּבַעַל־חַיִּים שֶׁהוֺצִיא אֶת נִשְׁמָתוֺ.

“אֲבָל… לְאָן?…” שָׁמַעְתִּי לְפֶתַע אֶת אָבִי בְּבֶהָלָה,

כְּשֶׁהוּא פּוֺנֶה אֶל אִמִּי, הַמִּתְפָּרֶצֶת כָּעֵת מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה

וּכְאִלּוּ רָצָה לְעֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁכְּבָר הִתְגַּלְגְּלָה־לָהּ בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ וְעָמְדָה לְהֵעָלֵם;

אַךְ שְׂדוֺת הַחִטָּה שֶׁל הָאֲדָמָה הָאוֺסְטְרִית עוֺד שָמְרוּ אֶת צִבְעֵי הַיּוֺם הַגּוֺסֵס

וְהַכְּפָר שֶׁבָּאֹפֶק הִתְנוֺצֵץ כְּמוֺ כַּדּוּר־זְכוּכִית הַנֶּעְצָר עַל שְׂפַת תְּהוֺם.

הִקִּישׁוּ פַּעֲמוֺנִים רְחוֺקִים.

מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה נָע יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּאִלּוּ לֵב־בַּרְזֶל מֵעִיק עַל חָזֵהוּ.

עַד שֶׁפָּרְצוּ יִלְלוֺת הַצּוֺפָרִים.

הֵם צָוְחוּ כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל,

וְגַם הָאֲוִירוֺנִים הֵטִילוּ פִּצְצוֹת־תַּבְעֵרָה כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל;

רַק אִמִּי הָיְתָה כָּעֵת נְקֻדָּה זְעַרְעָרָה, נִבְדֶּלֶת וּמִזְדַּקֶּרֶת בְּלֵב־הַשָּׂדֶה,

מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה־אֲדֻמָּה, הָרָצָה וְרָצָה בְּלֵב הַשָּׂדֶה,

רַק אִמִּי וְרַק הַשָּׂדֶה הָרָץ וְרָץ מִתַּחְתֶּיהָ

וְרַק אֲנִי הַמּוֺסִיף לִישֹׁן

בְּעוֺד נַחֲשֵׁי־הָאֵש רוֺחֲשִׁים מִסָּבִיב –

עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי צוֺלֵל לְתוֺךְ הַתַּרְדֵּמָה בְּשָׁכְבִי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ,

אַךְ עוֺד רָאִיתִי אֶת אִמִּי הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת בֶּעָפָר, לְעֵת עֶרֶב,

לְרַגְלֵי אִישׁ לוֺבֵשׁ־מַדִּים וְגָבֹהַּ –

עִם בֹּקֶר נָגְעָה בִּי אֲחוֺתִי וְאָמְרָה, סָפֵק בְּשִׂמְחָה וְסָפֵק בַּאֲדִישׁוּת:

“תּוּכַל לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ!”

וְאוּלָם אֲנִי הוֺסַפְתִּי לִישֹׁן.

בְּעֶצֶם, יִתָּכֵן שְׁבְּכָל זֹאת הִתְעוֺרַרְתִּי מֵעֵת לְעֵת, כְּשֶׁאֲנִי טוֺרֵחַ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם,

כְּשֵׁם שֶׁיִתָּכֵן שֶׁעוֺדֶנִּי שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה וְעֵינַי עֲצוּמוֺת וּדְבוּקוֺת בְּחָזְקָה,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי אוֺכֵל וְשׁוֺתֶה, נוֺשֵׂא אִשָׁה וּמוֺלִיד יְלָדִים –

שֶׁהֲרֵי אִבַּדְתִּי אֶת הַיְכֹלֶת, נִדְמֶה, לְהַבְחִיו בֵּין מְצִיאוּת לְדִמְיוֺן;

הִנֵּה עַל־כֵּן עוֺד רָצָה אִמִּי עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֺת,

הַמִּכְתָּב עוֺדֶנּוּ מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן־הָעֵץ שֶׁבְּלֵב הַצְּרִיף,

הַנֶּשֶׁר מֵנִיעַ בִּכְנָפָיו הָאֵימְתָנִיּוֺת עַל גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר

וַאֲנִי מֵסֵב אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר.

---

עֶבֶד

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַשֻּׁלְחָן צָף

מִשָּׁם לְכָאן,

הָלוֺךְ־וָשׁוֺב בַּזְּמַן

וְהַפִּיּוֺת שָׁרוּ

“עֲבָדִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם…”

בְּעוֺד הַיֶּלֶד שׁוֺאֵל:

“בֶּאֱמֶת?…”

הִנֵּה עַל־כֵּן בְּהַגִּיעֵנוּ לִ“שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ…”

וּמַפַּת הַשֻּׁלְחָן מִתְנוֺצֶצֶת חֲגִיגִית

הִפְשַׁלְתִּי אֶת שַׁרְווּלִי

לְהַרְאוֺת לוֺ כֵּיצַד הִצְטַלְצְלוּ עַל זְרוֺעַ שְׂמֹאלִי

הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְהַדִּיסְקִית

עִם הַמִּסְפָּר,

אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי אֶת זִכְרוֺ כִּמְעַט

מֵאָז וִינֶר־נַאי־שְׁטַאדְט, אוֺ וִינֶר־הַשֵּׁד־יוֺדֵעַ־מָה

בִּשְׁנָתָהּ הַחֲמִשִּׁית שֶׁל הַמִּלְחָמָה,

כְּשֵׁם שֶׁשָּׁכַחְתִּי כִּמְעַט גַּם אֶת בִּנְיַן־הָעֲנָק

עִם כָּתְלֵי הַחֶדֶר הַצְּבוּעִים בִּירַקְרַק־אֱגוֺזָה לְמִשְׁעִי,

חֶדֶר אָרֹךְ־אָרֹךְ: מְקוֺם מִמְכַּר־הָעֲבָדִים שֶׁל הָרַיִךְ הַשְּׁלִישִׁי,

אַף־כִּי מִתְעַרְבֵּב לִי לְעִתִּים הַזִּכָּרוֺן עִם סִפּוּרִים שֶׁקָּרָאתִי

עַל שׁוּק־הָעֲבָדִים בְּרוֺמָא –

וְרַק מְנוֺרַת־הַחַשְׁמַל הַמְזֹהֶמֶת הִיא כְּסִימָן לִי,

וְגַם שְׁלַל הַבַּרְחָשִׁים עַל הַתִּקְרָה שֶׁבָּהּ תָּלִיתִי עֵינַיִם,

יֶלֶד יְהוּדִי

שְׁטוּף־בְּכִי,

בְּעֵת שֶׁמָּשְׁחוּ לִי בְּסִיד אֶת הָרַגְלַיִם…

כְּמִנְהַג סוֺחֲרֵי הָעֲבָדִים בְּמַעֲמַקֵּי אֵיזֶה עִדָּן קַדְמוֺן,

וְשֶׁמָּא אֵין זֶה אֶלָּא זִכָּרוֺן סִפְרוּתִי… פְּרִי־דִּמְיוֺן?…

וְאוּלָם, אֵין סָפֵק כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא אוֺמֵר בַּחֲצִי־הַפֶּה:

"קָטָן הוּא…

אַךְ יַתְאִים לִהְיוֺת נוֺשֵׂא כַּדֵּי־הַמַּיִם

לְעוֺבְדֵי־הַכְּפִיָּה שֶׁבַּשָּׂדֶה…"

וְאָמְנָם, כְּשֶׁבָּא הַסּוֺכֵן שֶׁל בַּעַל־הָאֲחֻזָּה, פֶּצִ’ינָא שְׁמוֺ,

שִׁלֵּם טָבִין־וּתְקִילִין לָרָשׁוּת תְּמוּרַת מִשְׁלוֺחַ־עֲבָדִים לְמַעַן אֲדוֺנוֺ,

הִנֵּה עַל־כֵּן בֹּקֶר־בֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי־קוּם לַשָּׂדוֺת עִם שְׁנֵי כַּדֵּי מֵי־הַשְּׁתִיָּה

מִן הַבְּאֵר שֶׁבְּסָמוּךְ לְבִיתַן־הַמְּגוּרִים, הוֺלֵךְ וְעוֺצֵר עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, מִתּוֺךְ פְּלִיאָה,

כִּי טֵרוּף אָחַז בַּדְּגָנִיּוֺת, בַּמַּרְגָּנִיּוֺת וּבַקַּחְוָנִים, בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ אוֺגוּסְט הַחַם,

וְהֵם לִהֲטוּ בְּעֹז כְּדִגְלֵי צָבָא שֶׁאֵין לָדַעַת לְצַד מִי הוּא נִלְחָם,

וּכְבָר חָלַף עִקַּר הַקָּצִיר

וְהִגִּיעַ תּוֺר הָאָסִיף לְתַפּוּחֵי־הָאֲדָמָה הַחוּמִים

אֲשֶׁר פְּרִיחָתָם לְבָנָה עַד לְהַדְהִים,

וּכְאִלּוּ נֵיטְרָלִית;

וַאֲנִי יֶלֶד־עֶבֶד

הַנּוֺשֵׂא אֶת שְׁנֵי כַּדֵּי־הַמַּיִם,

וְטוֺב לוֺ גַּם בְּבֵית־הָעֲבָדִים, בְּמִצְרַיִם,

שָׁעָה שֶׁהוּא מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו אוֺ מְדַדֶּה,

בְּתוֺךְ הַבֹּקֶר הַפִּרְחוֺנִי הַפּוֺקֵד אֶת הַשָּׂדֶה;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

אֵיזֶה פַּחַד־פִּתְאֹם דְּמוּי־שֵׁד

מֵעֵת לְעֵת חוֺצֶה אֶת הַמִּשְׁעוֺל וּבָּאֲוִיר מְרַקֵּד

כְּאִלּוּ נִבְרָא מִתּוֺךְ הַדְּמָמָה הַדַּקָּה,

עַד שֶׁהַמַּיִם אֲשֶׁר בִּשְׁנֵי הַכַּדִּים בָּלְעוּ קוֺל צְעָקָה.

---

ציפייה רעה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּשַׁבְּלוּלִים הַמְכֻנָּסִים בְּתוֺךְ עַצְמָם

הִתְגּוֺבְבוּ בָּתֵּי־הָאִכָּרִים

שֶׁל הַכְּפָר: מַרְגָּרֶט־אַם־מוֺז

בְּצֵל הָהָר הַחוּם,

כְּשֶׁהָעֶרֶב

יָרַד.

וְעֵת נִסְגַּר פִּשְׁפָּשׁ שֶל בַּיִת בְּתוֺךְ הַשֶּׁקֶט

מֵאֲחוֺרֵי גַּבּוֺ שֶׁל אָבִי

וְקוֺל לָחַשׁ:

“שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם טוֺב, דּוֺקְטוֺר!”

בְּעוֺד אָבִי מַסְתִּיר אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם הַחַם,

עָצַר

אוֺפַנּוֺעַ לְיַד הַבַּיִת הַגִּבֵּן

עִם גַּג־הַקַּשׁ,

וְהַחַיָּל רוֺכֵב־הָאוֺפַנּוֺעַ הֵרִים אֶת קוֺלוֺ

וְשָׁאַל

וְאִיֵּם

וְרָשַׁם – –

חֹדֶשׁ יָמִים שֶׁל צִפִּיָּה רָעָה עָבְרוּ עָלֵינוּ שָׁם,

וְהָהָר הַחוּם מֵטִיל אֶת צִלּוֺ

בְּאֵין־רַחֲמִים

וְכָךְ

בֹּקֶר וָעֶרֶב הָיִיתִי מַמְתִּין

עִם פַּחַד בַּלֵּב,

וּפְרוּסוֺת־הַלֶּחֶם בּוֺכוֺת בְּקֵבָתִי

כְּיֶלֶד הָעוֺמֵד לְהֵעָזֵב.

---

דואר

מאת

איתמר יעוז־קסט

מִישֶׁהוּ הֵבִיא פֶּתֶק מְדֻבְלָל

מִסָּבִי וְסָבָתִי

בְּתוֺךְ נְיַר־מַעֲטָפָה מְקֻפָּל עִם בּוּל

הַנּוֺשֵׂא אֶת דְּיוֺקַן הַפִיהְרֶר, –

וְזֶה לְשׁוֺנוֺ:

"אֲהוּבִים,

אָנוּ חַיִּים בְּטוֺב, עוֺבְדִים וְאוֺכְלִים

וְאֵין כָּל סִבָּה לִדְאָגָה,

הוֺדוֺת לַגֶּרְמָנִים שֶׁהֵם אַנְשֵׁי־לֵב.

נִפָּגֵשׁ בִּמְהֵרָה. יוֺם הַשִּׂמְחָה הוֺלֵך וְקָרֵב.

נְשִׁיקוֺת בְּלִי סוֺף!"

וְאִמִּי בּוֺכָה. אָבִי בּוֺדֵק אֶת הַתַּאֲרִיךְ שֶׁהוּא יָשָׁן מְאֹד.

וְאִלּוּ אֲנִי מְלַטֵּף אֶת בּוּל־הַפִיהְרֶר בְּאֶצְבָּעוֺת הַמַּתְחִילוֺת לִרְעֹד.

אֲחוֺתִי צוֺעֶקֶת עָלַי: “אַתָּה טִפֵּשׁ… כִּי…”

אַךְ הַכֹּל מַשְׁתִּיקִים אֶת אֲחוֺתִי.

וְזֶה הָיָה בְּחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר 44,

145 יוֺם בְּעֵרֶךְ

לִפְנֵי הֵרָצְחָם – –

וְכָעֵת

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעֲטָפָה וְתוֺהֶה

עַל הַמּוֺעֵד שֶׁבּוֺ חָיוּ הַשְּׁנַיִם בָּעוֺלָם הַזֶּה.

וְשֶׁמָּא נָכוֺן מַה שֶּׁאָמַר הָאִכָּר שֶׁבְּבֵיתָם הוּא גָּר,

עֵת בָּאתִי לְבִקּוּר־פֶּתַע:

"אֲדוֺנִי הַיָּקָר,

בְּנֵי־אָדָם בְּשֵׁם כָּזֶה לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ

כְּלָל וְעִקָּר."

---

הדוֺדה דוֺיטש

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַיְרֹקֶת צָפָה מֵעָל

כְּמוֺ עוֺרוֺת צְפַרְדְּעִים שֶׁהֻפְשְׁטוּ בְּיָד נַעֲלָמָה

וְגַבְשׁוּשִׁיּוֺת חוּמוֺת שִׁיְּטוּ בְּמַעְגָּלִים לְמַגַּע הַגֶּשֶׁם שֶׁהִתְחַזֵּק וְהָלַךְ

בְּעֵת שֶׁהַדּוֺדָה דּוֺיטְש נָפְלָה לְתוֺךְ הַמָּחֲרָאָה שֶׁתַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם.

תְּחִלָּה כָּרְעָה הַדּוֹדָה דּוֺיטְשׁ עַל־גַּבֵּי קוֺרָה הַנְּטוּיָה לְאֹרֶךְ בּוֺר עֲנָקִי

בְּשׁוּרַת הַנָּשִׁים מֻפְשְׁלוֺת־הַתַּחְתּוֺנִים וְהַפּוֺנוֺת בַּאֲחוֺרֵיהֶן אֶל הַתְּהוֺם,

וּלְפֶתַע הִתְנוֺדְדָה וְהֶחֱלִיקָה אֶל אֲגַם־הַבָּאְשָׁה הַמַּצְהִיב וְהַמּוֺרִיק חֲלִיפוֺת.

עֲצֵי־בּוּקִיצָה עַתִּיקֵי־יוֺמִין נִצְּבוּ מִסָּבִיב

לַבּוֺר וּבָלְעוּ בְּפֶה פָּעוּר אֶת מַטְּחֵי־הַגֶּשֶׁם

הַקְּדַם־קֵיצִי

תּוֺךְ מִשְׂחֲקֵי בֵּין־עַרְבַּיִם עִם

קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׁתַּבְּרוֺת בְּחָמְרֵי־הַהַפְרָשָׁה

הָאֱנוֺשִׁיִּים.

הַיֶּלֶד עָמַד בִּקְצֵה הַקּוֺרָה וְצָחַק.

“הוֺ, יֶלֶד! יֶלֶד!” גָּעֲרָה בּוֺ אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁבָּאָה אַף הִיא לְהָטִיל אֶת מֵימֶיהָ

לְתוֺךְ הַתְּהוֺם הַצְּהֻבָּה־יְרֻקָּה, “עוֺד מְעַט נָמוּת כֻּלָּנוּ וְאַתָּה צוֺחֵק כָּאן!”

הַיֶּלֶד נָע לְאִטּוֺ אֶל לֵב הַבּוֺר הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִתַּחַת

כְּשֶׁהִבְחִין בְּאִמּוֺ הַמְחַפֶּשֶׂת אַחֲרָיו נוֺאָשׁוֺת.

לְרֶגַע הִרְטִיט הַיֶּלֶד וְהוֺסִיף לְטַפֵּס לְאֹרֶךְ קוֺרַת־הָעֵץ

בֵּין נָשִׁים עֵירֻמּוֺת־לְמֶחֱצָה וְהַמַּדִּיפוֺת צַחֲנָה וְרֵיחַ גֶּשֶׁם,

וְשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ מְעַרְבֶּלֶת נוֺזְלִים־שֶׁל־מַטָּה עִם נוֺזְלִים־שֶׁל־מַעְלָה.

לְאַחַר מִכֵּן נָעַץ אֶת מַבָּטוֺ בַּנְּקֻדָּה

הַמַּקְצִיפָה שֶׁבָּהּ נֶעֶלְמָה הַדּוֺדָה דּוֺיטְשׁ

בַּמַּעֲמַקִּים

וְרָאָה כֵּיצַד צָפָה וְעוֺלָה מִתּוֺךְ הַמְעַרְבֹּלֶת הַגְּבִישִׁית־הַמִּתְנוֺצֶצֶת אֵיזוֺ מִקְלַעַת־שֶׁל־צַמָּה

בְּעוֺד הָעֶרֶב כֻּלּוֺ טוֺבֵל כְּבָר בְּמֵי־הַמָּחֲרָאָה שֶׁחָדְלוּ לְשַׁקֵּף אֶת הַשָּׁמַיִם.

“הַמִּרְשַׁעַת,” סִנֵּן הַיֶּלֶד מִבֵּין שִׁנָּיו, “מַגִּיעַ לָהּ!”

וְחָשַׁב עַל רֶבַע כִּכַּר־הַלֶּחֶם שֶׁגָּנְבָה הַדּוֺדָה דּוֺיטְשׁ מִבֵּין הַצְּרוֺרוֺת שֶׁל אִמּוֹ,

עוֺד בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי סְפִירַת הָאֲנָשִׁים,

וְחָשַׁב כִּי בִּגְלָלָהּ מַשְׁמִיעָה בִּטְנוֺ

קִרְקוּרִים־קִרְקוּרִים שֶׁל רָעָב, בְּדוֺמֶה לְקִרְקוּרֵי

הַצְּפַרְדְּעִים

הַמְקַפְּצוֺת הֵנָּה וָשׁוֺב בֵּין גֶּדֶר־הַתַּיִל וּבֵין הַמָּחֲרָאָה הַמַּעֲלָה סֵרָחוֺן עַד־לְהָקִיא,

וְהֵן הַצּוֺבְעוֺת עַכְשָׁו אֶת הַנּוֺף בְּצֶבַע רִירָנִי וּמַפְחִיד כָּל־כָּךְ.

---

מקלחת

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֵדֵי מַיִם שֶׁפָּרְצוּ מִצִּנּוֺרוֺת הַמִּקְלַחַת רִחֲשׁוּ בָּאֲוִיר

וְהִפְרִיחוּ בּוּעוֺת רוֺטְטוֺת

כְּאִלּוּ לְטָאוֺת שְׁקוּפוֺת מִתְרוֺצְצוֺת עַל הַבָּשָׂר הָאֱנוֺשִׁי הַמַּהְבִּיל.

שׁוּרוֺת־שׁוּרוֺת עָמַדְנוּ וּדְחוּקִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

בִּקְבוּצָה שֶׁל גְּבָרִים וִילָדִים.

נָשִׁים לְבוּשׁוֺת מַדֵּי־גּוּמִי וּמִשְׁקְפֵי קַרְפָּדָה לְעֵינֵיהֶן

הִתְהַלְּכוּ מִסָּבִיב,

בִּידֵיהֶן אַלּוֺת־עוֺר. –

הַמַּיִם הַלּוֺהֲטִים שָׁטְפוּ אֶת הַזֻּהֲמָה מֵעַל גּוּפוֺת בְּנֵי־הָאָדָם

לְאַחַר עֲשָׂרָה יְמֵי נְסִיעָה בִּקְרוֺנוֺת חֲתוּמִים עַל מַנְעוּל וְעַל בְּרִיחַ,

וְהַשּׁוֺמְרוֺת סוֺבְבוֺת הֵנָּה וְהֵנָּה,

מְנֻמָּרוֺת מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

הָיְתָה הֲמֻלָּה, קוֺלוֺת קְרִיאָה, אֲנָחוֺת וְגַם צְחוֺק,

“הֵם לֹא יוֺדְעִים מַה פֵּרוּשׁ מִקְלָחוֺת…” צָחֲקָה אַחַת הַשּׁוֺמְרוֺת

בִּנְעִימָה מְאַיֶּמֶת,

אוּלָם אִישׁ לֹא שָׂם לֵב אֵלֶיהָ.

שׁוֺמֶרֶת רַחֲבַת־גֵּו כִּוְּנָה עֵינֵי קַרְפָּדָה אֶל אֵיבֶר־הַמִּין שֶׁל אָבִי,

פָּלְטָה שְׁרִיקָה, לְאַחַר מִכֵּן תָּקְעָה אֶת קְצֵה־הָאַלָּה שֶׁבְּיָדָה בְּשִׁפּוּלֵי בִּטְנוֺ שֶׁל אַבָּא,

אַךְ אָבִי, מִשּׁוּם מָה, רַק נִדְנֵד אֶת רֹאשׁוֺ בִּכְעֵין עֲלִיצוּת, כְּשֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מִכְּאֵב הַדְּקִירָה.

עַתָּה גָּבְרָה זְרִימַת הַמַּיִם מִצִּנּוֺרוֺת

הַמִּקְלַחַת הַמֻּתְקָנִים בַּתִּקְרָה וְהָאֵדִים נַעֲשׂוּ סְמִיכִים

יוֺתֵר.

בְּקֹשִׁי נִתַּן לִנְשֹׁם בֵּין אַרְבַּעַת קִירוֺת הַחֶדֶר הַמְּשׁוּחִים סִיד עָבוּשׁ.

וּלְפֶתַע הֻשְׁלַךְ הַס,

הַצִּנּוֺרוֺת חָדְלוּ לְהַזְרִים מַיִם.

קִרְעֵי־בַּד הוּטְלוּ לְתוֺךְ חֲדַר־הָרַחְצָה, מִבַּעַד לְדֶלֶת־בַּרְזֶל שֶׁנִּפְתְּחָה בְּרַעַשׁ.

וְהִנֵּה, מִקֶּרֶב הַמִּתְרַחֲצִים בָּקְעָה אֵיזוֺ צְעָקָה הִיסְטֶרִית,

הַאִם הָיְתָה זוֺ צְעָקָה שֶׁבָּאָה מִתּוֺךְ חֲרָדָה שֶׁהִגִּיעָה אֶל קִצָּהּ?

“נַגֵּב אֶת עַצְמְךָ הֵיטֵב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקָרֵר,” הֵעִיר לִי אַבָּא –

“הַחוּצָה! הַחוּצָה!” צָרְחוּ נְשֵׁי־הַקַּרְפָּדָה וְהֵנִיפוּ אֶת אַלּוֺת־הָעוֺר שֶׁבִּידֵיהֶן.

עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁבֵּין הַצְּרִיפִים יָרְדוּ פְּתִיתֵי־שֶׁלֶג

וְעַנְפֵי הָעֵצִים דִּמְדְּמוּ בְּעֵירֻמָּם הַמַּלְבִּין.

“זוֺ הָיְתָה רַחְצָה טוֺבָה,” כִּחְכַּח אַבָּא וְשִׂחֵק בְּשַׂעֲרוֺת רֹאשִׁי בְּאֶצְבְּעוֺתָיו

כְּאִלּוּ שָׁרוּי הוּא בְּמַצַּב־רוּחַ מְצֻיָּן.

---

בוַאקוּם העולם

מאת

איתמר יעוז־קסט

רַק קוֺלוֺת הָרַגְלַיִם,

וְהַקָּשַׁת כְּלֵי־הָאֹכֶל

הַקְּשׁוּרִים אֶל הַמְּעִילִים בִּשְׂרוֺכֵי־הַנַּעֲלַיִם.

רַגְלַיִם עַל־פִּי תֹּף.

“רוֺפֵא!” נִשְׁמַע בְּגֶרְמָנִית.

“לֹא!… לֹא!…” לוֺחֶשֶׁת אִמִּי

וְאַבָּא מוֺסִיף לְהִתְהַלֵּךְ וּלְהִתְנוֺעֵעַ בְּתוֺךְ הַשּׁוּרָה

עַל־פִּי קֶצֶב דִּדּוּי הָעוֺרְבִים שֶׁלִּשְׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ.

עוֺרְבִים כְּעֵין הַקֶּרַח הַשָּׁחוֺר, שֶׁהֻפְקְדוּ לְמִשְׁמֶרֶת עַל כַּף־יָדוֺ שֶׁל הַחֹרֶף.

צְפִירָה מִצַּד נְמַל בֶּרְגֶּן בְּחָתְכָהּ בְּמִסְפְּרֵי־יַהֲלוֺם אֶת הָאֲוִיר.

אֳנִיָּה בְּוָקוּאוּם הָעוֺלָם?

זִיעַ־נִיעַ לְאֹרֶךְ עֵצִים מֻדְלָקִים. שֶׁמֶשׁ עַל עָנָן שֶׁל צֶמֶר־גֶּפֶן.

דַּם הַחֹדֶשׁ? מָתַי?

עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג שָׁרִים.

עֲגָלָה כְּמִתְקַלֶּפֶת מִצֶּמֶר־גֶּפֶן. דּוֺחֲפִים בָּהּ. מוּל. עַל־פְּנֵי הַשֶּׁלֶג שָׁרִים.

עַל־פְּנֵי הָעֲגָלָה. מוּקְיוֺן־צַעֲצוּעַ עַל הַדּוּכָן.

שְׁנֵי מוּקְיוֺנֵי־צַעֲצוּעַ עַל הַדּוּכָן. רֹאשׁ לְיָמִין, רֹאשׁ

לִשְׂמֹאל.

רֶגֶל לְיָמִין, רֶגֶל לִשְׂמֹאל. גְּזוּרֵי־בַּד הַמִּטַּלְטְלִים עַל־פִּי מַשְׁרוֺקִית הָרוּחַ.

מֶלְתָּחָה אָפְקִית עִם בֻּבּוֺת־אִמּוּם. צַחֲנָה. דִּדּוּי הָעוֺרְבִים מוּאָץ. כַּנְפֵיהֶם עַל אוֺפַנֵּי הָרֶכֶב.

שָׁרִים.

שָׁרִים בְּשָׁלֹשׁ קְבוּצוֺת: גְּבָרִים לְחוּד. נָשִׁים לְחוּד. יְלָדִים לְחוּד.

וְהַמֶּרְחָק בֵּין הַקּוֺלוֺת הוֺלֵךְ וָרַב.

רַק לֹא לְהַפְרִיד!

וַאֲנִי רוֺאֶה אֶת אִמִּי בֵּין הָעוֺרְבִים.

הִיא מְנַתֶּרֶת עַל־פִּי נִתּוּרֵיהֶם, מִחוּץ לַשּׁוּרָה.

אֲנִי פּוֺקֵחַ אֶת עֵינַי – אִמִּי חוֺזֶרֶת לַשּׁוּרָה.

וְשׁוּב שָׁרִים, עַל־פְּנֵי הַשֶּׁלֶג.

כָּעֵת הַמֶּרְחָק בֵּין הַקּוֺלוֺת הוֺלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם,

הוֺלֵךְ וּמַלְבִּין,

וּבְעִרְבּוּבְיָה:

גְּבָרִים, נָשִׁים וִילָדִים לְקוֺל תִּפּוּף כְּלֵי־הָאֹכֶל.

רַק לֹא לְהַפְרִיד!

שַׁעַר נִפְתָּח.

נִכְנָסִים.

נוֺצוֺת עוֺרְבִים מְפֻחָמוֺת בָּעֲרָפֶל.

עֲרָפֶל עַל מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים.

“רַק לְשָׁבוּעַ…” קוֺל מְדַבֵּר, “אַחַר־כָּךְ מַחֲלִיפִים: לִשְׁוַיְץ!…”

מִישֶׁהוּ צוֺחֵק. עֲרָפֶל עַל מִזְרְנֵי־בֹּץ. וְקוֺל שֶׁל יֶלֶד:

“אִמָּא, הַמִּזְרָן זָז…”

כְּאִלּוּ חֻדֵּי מַסְמְרִים נוֺצְצִים מִתּוֺךְ הַמִּזְרָן.

נוֺצְצִים מַסְמְרִים עַל כַּפּוֺת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם.

כִּנִּים.

“אִמָּא, הַמִּזְרָן זָז.”

“אֵיפֹה הָרוֺפֵא?”

וְשׁוּב: “אַל תִּזְדַּהֶה!”

אֲבָל הוּא קָם. הוּא יוֺצֵא מִן הַשּׁוּרָה.

“אַתָּה הָאַחֲרַאי!” אוֺמֵר קוֺל מַתַּכְתִּי,

“אַתָּה הָרוֺפֵא וְלָכֵן אַתָּה הָאַחֲרַאי לַנִּמְצָאִים בַּצְּרִיף!”

וּמִדֵּי בֹּקֶר – מִסְדָּר. מוֺנִים אֶת הָאֲסִירִים.

“יֶלֶד! יֶלֶד!” נִשְׁמָע מִדֵּי בֹּקֶר בְּהִפָּתַח דֶּלֶת הַצְּרִיף.

“יֶלֶד! יֶלֶד!” מִדֵּי עֶרֶב בְּהִסָּגֵר דֶּלֶת הַצְּרִיף.

וְאַנְחַת־רְוָחָה עַל הִמָּצְאוּת כָּל הַנְּפָשׁוֺת יַחַד, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

עוֺד יוֺם אֶחָד.

וַאֲנִי רוֺאֶה אֶת אָבִי.

הוּא גּוֺחֵן עַל בֶּגֶד מֻשְׁלָךְ אַרְצָה.

“טִיפוּס־הַבֶּהָרוֺת,” פּוֺלֵט אַבָּא.

חַיָּל נִרְתָּע בְּפַלָּצוּת וּמְנַעֵר אֶת מַדָּיו בְּכַפּוֺת־הַיָּדַיִם, חוֺזֵר וּמְנַעֵר אוֺתָם.

הַמַּדִּים אֵינָם חוֺצְצִים עוֺד.

הוּא שׁוֺלֵף אֶקְדָּח וְאַחַר־כָּךְ מַחֲזִיר אֶת כְּלִי־הַיֶּרִי אֶל חֲגוֺרָתוֺ בְּרֶטֶט. נוֹשֵׁף עָלָיו.

חַיָּלִים מִתְהַלְּכִים בֵּין שׁוּרוֺת הָאֲסִירִים בַּחֲשַׁשׁ נְגִיעָה.

חַיָּלִים מִתְחַנְּנִים אֶל הָאֲסִירִים לְבַל יִתְקָרְבוּ אֲלֵיהֶם.

לֵילוֺת? כַּמָּה לֵילוֺת בַּצְּרִיף?

כָּאן.

בְּוָקוּאוּם־הָעוֺלָם.

בְּקִרְבַת נְמַל בֶּרְגֶּן.

בְּבֹקֶר חֹרֶף נִפְתָּח הַשַּׁעַר, בְּלַיְלָה חוֺרֵק־שֵׁן וּבְיוֺם מַפְשִׁיר בְּלֹבֶן.

שָׁנָה? שְׁנָתַיִם? שָׁלֹש?

מִישֶׁהוּ מוֺצֵא לוּחַ־שָׁנָה וּמוֺנֶה אֶת הַזְּמַן. מִישֶׁהוּ פּוֺתֵחַ בְּשִׁיר וְצוֺפֶה אֶל הָעוֺרְבִים.

בִּמְקוֺם שֶׁמֶשׁ יוֺמָם נִדְלָק זַרְקוֺר מִדֵּי לַיְלָה.

מִישֶׁהוּ קוֺרֵא: “יֶלֶד, יֶלֶד שֶׁלִּי!” מֵעֵבֶר לַגָּדֵר וּבְקוֺל זָר.

וְהַיֶּלֶד רָץ אֶל אִמּוֺ בְּבֶהָלָה: "נָכוֺן שֶׁאֲנִי

הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ?" וְהוּא נִלְחָץ אֶל אִמּוֺ עַל

מִטַּת־הַקְּרָשִׁים,

בְּעוֺד שׁוּרַת הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֺכְבִים עַל הַמִּזְרָנִים מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד אֶל צַד כְּלִפְקֻדָּה,

כְּדֵי לְפַנּוֺת מָקוֺם לְמִישֶׁהוּ הַמִּתְעוֺרֵר לְרֶגַע.

“לֹא, אַל תֵּצֵא עוֺד אֶל הַגָּדֵר! אַל תֵּצֵא עוֺד אֶל הָאֲוִיר!”

“שְׁוַיְץ,” לוֺחֵשׁ קוֺל וְרָאשִׁים מִתְרוֺמְמִים מֵעַל הַדַּרְגָּשִׁים, “יַחֲלִיפוּ אוֺתָם בִּמְכוֺנִיּוֺת־מַשָּׂא…”

וּבֵינְתַיִם?

בֵּינְתַיִם רוֺחֵשׁ וְלוֺחֵשׁ הַמִּזְרָן וְהַיֶּלֶד מְשַׂחֵק.

אֶת שְׂמִיכַת־הַקְּרָעִים הוּא מוֺשֵׁךְ מֵעַל לְרֹאשוֺ ובְפִיחוֺת קְטַנּוֺת מְנַסֶּה לְהַבְרִיחַ אֶת הַכִּנִּים.

וַאֲנִי רוֺאֶה מִבַּעַד לַחוֺר שֶׁבַּשְּׂמִיכָה:

שְׁכוּבִים כָּל הַגּוּפוֺת וְנִצָּב רַק אָבִי. הוּא טוֺעֵן כְּנֶגֶד

אֵיזֶה חַיָּל.

הוּא אוֺמֵר: “הֲרֵי הָאִישׁ עוֺד נוֺשֵׁם.”

הַחַיָּל יוֺרֶה. וְהָאִישׁ חָדֵל לִנְשֹׁם.

וְאַבָּא עוֺדֶנּוּ נִצָּב וּלְרַגְלָיו שׁוֺרְצוֺת הַכִּנִּים, בְּנָמוּךְ־בְּנָמוּךְ.

מִישֶׁהוּ מַמְצִיא מִשְׂחָק: קְרִיאַת תַּפְרִיטִים בְּעַל־פֶּה, בְּלַחַשׁ־בְּלַחַשׁ.

וְעַרְפֶל הַצְּרִיף נִמְהָל בְּרֵיחַ צְלִי, בְנִיחוֹחַ מַאֲפֶה.

הָאוֹפֶה שֶׁבְּחַלּוֹן הַקּוֹנְדִּיטוֹרְיָה, מוּל בֵּית־הַסֵּפֶר, מוֹשִׁיט לַיֶּלֶד אֶת עוּגַת־הַקְּרֶם.

וְסֻכָּרִיַּת־הַדְּבַשׁ מְשַׁקְשֶׁקֶת בְּכוֹסוֹ שֶׁל

הַמּוֹרֶה אַבְרָהָם. הַעוֹדוֹ חַי? וְסֻכָּרִיַּת־הַדְּבַשׁ שׁוּב

מְשַׁקְשֶׁקֶת בַּכּוֹס. וּבוֹחֵשׁ הַמּוֹרֶה בַּשֵּׁנִית בִּכְלִי

הַזְּכוּכִית שֶׁבְּיָדוֹ וְטוֹעֵם מִן הַתֵּה הָעִנְבָּרִי.

אַחַר־כָּך מוֹשֵׁךְ מְצִלָּה זְעִירָה מִכִּיס מְעִילוֹ וּמַתְחִיל הַשִּׁעוּר.

וְזָז הַמִּזְרָן,

תּוֺךְ כָּךְ אֲנִי שׁוֺמֵעַ צַעֲקַת־פֶּרֶא מִפִּיהָ שֶׁל אִמִּי:

"הֲלֹא אֶת מִשְׁפַּחְתּוֺ הוּא יָמִית! אֶת בְּנֵי

מִשְׁפַּחְתּוֺ שֶׁלּוֺ, כְּדֵי לְהַצִּיל גְּוִיָּה

אֲכוּלַת־טִיפוּס!"

וּמִבַּעַד לְשַׂעֲרוֺתֶיהָ הַמִּתְפָּרְעוֺת שֶׁל אִמִּי אֲנִי רוֺאֶה שְׁחִיק־אָדָם לְלֹא גִּיל.

הוּא יוֺשֵׁב בִּקְצֵה מִטַּת־הַקְּרָשִׁים, בִּמְעִיל מוּאָר זִיו שֶׁלֶג וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֺת.

שִׂפְתֵי צֵל הָרוֺחֲשׁוֺת מִלִּים. שׁוּרוֺת שֶׁל שִׁיר?

וּלְפֶתַע בּוֺקֵעַ וּמְהַדְהֵד שִׁיר־זֶמֶר בַּצְּרִיף.

קָם שְׁחִיק־הָאָדָם עַל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים וּמְנַצֵּחַ עַל הַפִּיּוֺת הַשָּׁרִים.

מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֺלוֺת, אַךְ הַשִּׁיר מִתְפּוֺצֵץ בַּאֲוִיר הַחֹרֶף.

נוֺטֵל שְׁחִיק־הָאָדָם שְׁאֵרִית שֶׁל נְיָר,

יוֺרֵק וְרוֺשֵׁם אֶת שֵׁם מוֺלַדְתּוֺ וְאֶת שֵׁם עִירוֺ.

צְחוֺק־אַדִּירִים מִסָּבִיב, אֲשֶׁר כָּלֶה בְּרַעַם פִּצְצוֺת־הַתַּבְעֵרָה.

וְנוֺצוֺת עוֺרְבִים פּוֺרְחוֺת שׁוּב אֶל מוּל אוֺר־שֶׁל־סַנְוֵרִין הָאוֺכֵל מִקְּצֵה הַמַּחֲנֶה עַד קָצֵהוּ.

וְאִמִּי צוֺעֶקֶת: “מָוֶת יָבִיא עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֺ כְּדֵי לְהַצִּיל צֵל שֶׁל אָדָם!”

וּמֵעַל לַצְּרִיף הַשּׁוֺקֵעַ אֶל טִיפוּס־הַבֶּהָרוֺת נִצָּב אָבִי

עַל כַּף־יָדוֺ שֶׁל חֹרֶף.

בְּוָקוּאוּם־הָעוֺלָם.

1971–1994

---

דוּד־האוכֶל

מאת

איתמר יעוז־קסט

“הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בָּא”, מִלְמַלְתִּי

בְּהוֺצִיאִי אֶת הָרֹאשׁ מִמְּאוּרַת שְׂמִיכַת־הַסְּמַרְטוּטִים

בָּהּ שָׁכְנוּ כָּל אֶבְרֵי גּוּפִי כִּנְתִינִים מַרְדָנִיִּים: הָאֶצְבָּעוֺת

תּוֺפְפוּ לְלֹא הוֺרָאָה־מֵעָל, הַקֵּבָה יָרְתָה כַּדּוּרֵי־סְרָק מַצְחִינִים

וְהַלֵּב הֵחִישׁ אֶת פְּעִימוֺתָיו.

וְאָמְנָם דּוּד־הָאֹכֶל הַמַּהְבִּיל הוּבָא אֶל הַצְּרִיף

בִּידֵי זוּג מַרְיוֺנֶטוֺת־אֱנוֺשׁ מְפֻסְפָּסוֺת, שֶׁפְּסִיעוֺתֵיהֶם הִתְנוֺדְדוּ לְכָאן וּלְכָאן,

נִדְמֶה, הַיָּרֵחַ הַצַּח וְהָרָחוֺק נוֺסֵךְ בָּהֶם אֶת אִי־הַשֶּׁקֶט.

דֶּלֶת הַצְּרִיף חָרְקָה צוֺרְמָנִית

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ קָרַע קְרִיעָה בִּכְתֹנֶת־הַחֹרֶף מֻכְתֶּמֶת־הַדָּם.

גַּם הָעוֺרְבִים לְטוּשֵׁי־הַמַּבָּט בָּאוּ לְרֵיחַ הָאֹכֶל

וְכִיצוּרִים שְׁוֵי־זְכֻיּוֺת קִפְּצוּ עַל הָרִצְפָּה.

אֲפֵלִים וּמְשַׁחֲרִים לְטֶרֶף הֵם בָּאוּ,

כְּמוֺ בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁנֶּחְלְצוּ עַתָּה מִמְּאוּרָתָם הַסְּפוּגָה חֲמִימוּת שֶׁל הַפְרָשׁוֺת־הַגּוּף,

וְרַק צְלִילֵי כְּלֵי־הָאֹכֶל הַמַּתַּכְתִּיִּים עוֺד הֵקִימוּ חַיִץ

בֵּין הֲמֻלַּת־אֱנוֺשׁ וּבֵין הֲמֻלַּת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף,

עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה הַצְּעָקָה: “בָּשָׂר!”

וְכַף־עֲנָקִים אֲרֻכָּה בָּחֲשָׁה בִּסְחַרְחֹרֶת

בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּרָק הַשְּׁחַרְחוּם אֲשֶׁר בַּדּוּד,

בְּדוֺמֶה לְאָמוֺדַאי הַיּוֺרֵד לְנִבְכֵי אוֺקְיָנוּס, בְּחַפְּשׂוֺ אַחַר מַטְמוֺן.

וְאָמְנָם הַמַּעְגָּל הַסּוֺגֵר עַל דּוּד־הָאֹכֶל

הַמְסֻלְסָל כִּתְמֵי־כְּפוֺר הָלַךְ וְהִתְרַחֵב, הָלַךְ וְהִכְפִּיל

עַצְמוֺ:

שִׁלְדֵי־אָדָם נֶחְלְצוּ מִתּוֺךְ שְׁנָתָם וְהִצְטָרְפוּ אֶל הַתּוֺרִים הַמְפֻתָּלִים

וְעַד־מְהֵרָה הֵנִיפוּ אֶת הַדּוּד בָּאֲוִיר כְּהָנֵף מֶלֶךְ רָם־וְנִשָּׂא, מְדַדִּים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

בְּקַבְקָבֵי־הָעֵץ שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם, יוֺצְאִים בְּמָחוֺל בְּשֵׂאתָם עַל הַכְּתֵפַיִם

אֶת מַלְכָּם הַנַּעֲרָץ. וְהַכֺּל־יָכוֺל, בְּעוֺד טִפּוֺת הַמָּרָק הַשְּׁחַרְחוּם נוֺטְפוֺת עַל הַקָּרָחוֺת,

וּמִן הַקָּרָחוֺת אֶל הַפִּיּוֺת נְשׁוּרֵי־הַשִּׁנַּיִם

אְשֶׁר בָּלְעוּ אֶת הַנּוֺזֵל הַדָּלִיל בִּשְׁקִיקָה.

לְבַסּוֺף הִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל חֵפֶץ שָׁחוֺר מִלֹּעוֺ שֶׁל כְּלִי־הַקִּבּוּל הָרוֺטֵט כְּחַיָּה אֲחוּזַת־פַּחַד

וְהֶחֱלִיק עַל הָרִצְפָּה: הָיְתָה זוֺ מִבְרֶשֶׁת שְׁחוּקַת־זִיפִים בְּצֶבַע שָׁחוֺר־צָהֹב.

זְעֵיר־פֹּה, זְעֵיר־שָׁם בָּקְעוּ קוֺלוֺת־צִחְקוּק שֶׁהָפְכוּ מִיָּד לְחִרְחוּרֵי־אֵין־נְשִׁימָה.

הִקִּיפוּ הָעוֺרְבִים אֶת הַחֵפֶץ הָרֵיחָנִי וְנִקְּרוּ בּוֺ וְנִקְּרוּ בּוֺ תּוֺךְ תִּגְרַת כְּנָפַיִם וּמַקּוֺר,

וְאוּלָם מַעְגְּלֵי הָרוֺקְדִים הוֺסִיפוּ לְהִתְנוֺעֵעַ בְּהַקִּישָׁם רֶגֶל־עֶצֶם בְּרֶגֶל־עֶצֶם.

הֵם גַּם נִתְּקוּ חִישׁ־מַהֵר מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ וְנָעוּ וְנָדוּ בֶּחָלָל הָרֵיק וְהַקָּפוּא,

בְּעוֺדִי מֵצִיץ מִתּוֺךְ מְאוּרַת־הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים

וְרוֺאֶה בִּמְעֻמְעָם תְּמוּנָה הַמֻּכֶּרֶת לִי:

לוּחַ־שָׁנָה תָּלוּי עַל מַסְמֵר מְעֻקָּם שֶׁבַּקִּיר

בְּמִטְבָּחָה שֶׁל אִמָּא, בְּסָמוּךְ לַכִּירַיִם –

וּבְשׁוּלֵי לוּחַ־הַשָּׁנָה מְצֻיָּרִים שִׁלְדֵי־אֱנוֺשׁ הָרוֺקְדִים בַּחֲצִי־הַגֹּרֶן,

טוּרֵי אוֺתִיּוֺת מִסְתַּלְסְלִים מִפִּיּוֺתֵיהֶם

וְהֵם מְרִיעִים וְצוֺרְחִים בְּקוֺל:

"חַג סִילְוֶסְטֶר שָׂמֵחַ

וּבְרָכוֺת וְאִחוּלֵי־אֹשֶׁר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה!"

וְהַטֶּקְסְט מֻדְפָּס בְּאָדֹם־וֶנֶצְיָאנִי וּבְזָהֹב.

---

אחותי קוראת שירים

מאת

איתמר יעוז־קסט

גֶּרֶם שָׁמַיִם חָרְפִּי

מַטִּיף

אֶת אוֺרוֺ הָרָפֶה.

בַּצְּרִיף:

אֲחוֺתִי קוֺרֵאת שִׁירִים,

וְשׁוֺכְנֵי הַלַּיְלָה

נִקְבָּצִים אֵלֶיהָ

כַּעֲדַת עַכְבָּרִים מַאֲפִירִים

לְקוֺל הַמְחַלֵּל מֵהֶמְלִין.

וַאֲחוֺתִי קוֺרֵאת וְקוֺרֵאת

(עַל קֵץ הַמִּלְחָמוֺת וּבַיִת)

קִטְעֵי שִׁירִים בְּעַל־פֶּה,

בְּעוֺד הֶבֶל הַמִּלִּים שֶׁעַל שְׂפָתֶיהָ

קוֺפֵא.

---

הוקוס! פוקוס! שיר־אוהבים

מאת

איתמר יעוז־קסט

הוֺקוּס! פּוֺקוּס!

צָעַק הַזָּקֵן כְּחֹל־הַחֹטֶם

אֲשֶׁר הִטַּלְטְלָה עָלָיו בִּינָתוֺ זְמַן־מָה לְאַחַר כְּנִיסָתוֺ לַמַּחֲנֶה.

לַיְלָה לַיְלָה יָשַׁב־לוֺ בְּתַחְתּוֺנָיו הַצּוֺאִים בְּשׁוּלֵי הַדַּרְגָּשׁ,

נִדְמֶה, יוֺשֵׁב־לוֺ בְּפֶתַח תֵּיאַטְרוֺן־בֻּבּוֺת וּכְפַעַם בְּפַעַם גַּם מַכְרִיז:

"הוֺקוּס! פּוֺקוּס! הִכּוֺנוּ

לִתְחִלַּת הַהַצָּגָה הַגְּדוֺלָה!"

בַּהֲנִיפוֺ אֶת הַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֺ וּבְהַשְׁלִיכוֺ אַרְצָה

אֶת שְׂמִיכַת־הַשַּׂק הַמִּתְנַפְנֶפֶת בֵּין שְׁנֵי מוֺטוֺת הַמִּטָּה,

זוֺ הַמַּפְרִידָה בֵּין מַצַּע־קַשׁ לְמַצַּע־קַשׁ

בְּקֶרֶב שׁוֺכְנֵי הַ“זּוֺנְדֶּר־לַאגֶר”;

מֵעֵת לְעֵת חָזַר זָקֵן שׁוֺטֶה זֶה עַל קְרִיאַת־הַקּוֹסְמִים שֶׁבְּפִיו

בִּמְרוּצַת הַלַּיְלָה הַחָרְפִּי,

בְּעִקָּר בְּשָׁעָה שֶׁבְּרַק־פֶּתַע הֵאִיר אֶת הַצְּרִיף,

וּבְשָׁעָה שֶׁהַטַּלְטֵלוֺת שֶׁבְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הִגִּיעוּ לְשִׂיאָן.

“הוֺקוּס! פּוֺקוּס!” – וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת צֶמֶד הַשְּׁלָדִים שֶׁבְּמִטַּת־הַתֵּיאַטְרוֺן מִמּוּל,

וְהֵם מְפֻתָּלִים יַחַד כְּצִנּוֺרוֺת־אִינְסְטֶלַצְיָה מַחֲלִידִים וְדוֺלְפִים,

שֶׁלֶד וְשִׁלְדָּה מַעֲלֵי־יְרֹקֶת, הַכְּפוּפִים זֶה עַל־גַּבֵּי זֶה,

תּוֺךְ נְקִישַׁת עֲצָמוֺת, תּוֺךְ פִּיק עֲצָמוֺת וְתוֺךְ רִצּוּץ עֲצָמוֺת,

בְּעוֺד נְשִׁיפַת הָרֵאוֺת שֶׁבֵּין הַצְּלָעוֺת מְחֻפּוֺת עוֺר־הַשַּׁעֲוָה

כָּמוֺהָ כִּגְנִיחַת הַבִּרְזִיָּה נְטוּלַת־הַמַּיִם שֶׁבְּאוּלַם־הָרַחְצָה הַמְפֹלָשׁ וְהַצּוֺנֵן.

רֵאשִׁית תְּמוּנָה: גַּל־רְעִידוֺת אִטִּי וּמִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל רַגְלֵי הַדַּרְגָּשׁ הַתַּחְתּוֺן,

כְּפִי שֶׁהָיִיתִי קוֺלֵט בֶּעָבָר מִבַּעַד לַקִּיר הַחוֺצֵץ בֵּין חַדְרִי לְבֵין חֲדַר־הַשֵּׁנָה שֶׁל הוֺרַי.

וְאוּלָם לַחֲשׁוּשֵׁי־הָאַהֲבָה הָיוּ עַד־מְהֵרָה לְקוֺלוֺת בְּכִי דּוּ־שִׁלְדִּיִּים,

תּוֺךְ שֶׁהָרְעִידוֺת הוֺפְכוֺת לַעֲוִיתוֺת שֶׁל זַעַם אֵין־אוֺנִים וְעָקָר

וְהֵן רַק מְנַעְנְעוֺת אֶת מִגְדַּל דַּרְגְשֵׁי־הַקּוֺרוֺת, מִן הַנָּמוּךְ וְעַד הַגָּבֹהַּ.

כְּלֵי־הָאֹכֶל, הַכַּפּוֺת וְצַלְּחוֺת־הַפַּח

הַקְּשׁוּרִים אֶל מוֺטוֺת־הַתֶּמֶךְ, הִשְׁתַּקְשְׁקוּ־הִשְׁתַּקְשְׁקוּ

לְחִנָּם

בְּדוֺמֶה לְמֶרְכָּבָה הַמְמָאֶנֶת לִנְסֹעַ עוֺד לְנוֺפִים מִן הַנּוֺפִים הָאַרְצִיִּים.

וְעִם זֹאת, כָּל רוּחַ־פְּרָצִים מְצוּיָה עֲלוּלָה לְהָעִיף לְמֶרְחַקִּים אֶת הַגֶּבֶר וְאֶת הָאִשָּׁה

הַכְּחוּשִׁים עַד־דַּק, עַד הִתְפָּרְקוּת רְכִיבֵי בֵּית־הַחֹמֶר: הַגֻּלְגָּלוֺת לְחוּד, חוּטֵי־הַשִּׁדְרָה לְחוּד,

וּלְחוּד גַּם הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם הַחוֺבְטוֺת בַּצְּדָדִים. אַךְ סֵרְבוּ לְהַרְפּוֺת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ,

בְּעוֺד הָרִיר נוֺזֵל מֵחוֺר־הַשְּׂפָתַיִם אֶל חוֺר־הַשְּׂפָתַיִם, תּוֺךְ כְּדֵי חִבּוּק נוֺאָשׁ וְאוֺבֵד,

וְהַזָּקֵן כְּחֹל־הַחֹטֶם צוֺעֵק בְּאֶקְסְטָזָה

בְּהַצְבִּיעוֺ עַל הַמַּרְאֶה הַנֶּחְשָׂף לְעֵינֵי הַתּוֺשָׁבִים שֶׁל צְרִיף הַ“זּוֺנְדֶּר־לַאגֶר”

בְּהַכּוֺת הַבָּרָק רַב־הָאוֺר: “הוֺקוּס! פּוֺקוּס!”.

כָּךְ הָיָה מַכְרִיז לַיְלָה־לַיְלָה, עַד שֶׁרָגְעוּ כָּלִיל הָעֲוִיתוֺת שֶׁבְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַמִּתְנוֺעַעַת

וְעֶגְלַת אַסְפַן־הַגְּוִיּוֺת הִגִּיעָה אֶל פֶּתַח הַצְּרִיף,

תּוֺךְ שֶׁשִּׁלְגֵי חֹדֶשׁ יָנוּאָר אוֺ פֶבְּרוּאָר

מְפַזְּרִים אֲנִיצֵי צֶמֶר־גֶּפֶן קָפוּא וּמְטַמֵּא עַל

הַמַּחֲנֶה

וְעַל הַרְרֵי עַצְמוֺת אֱנוֺשׁ וּבְהֵמָה שֶׁלִּשְׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי

בְּהַצִּיגָם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת כָּל תְּנוּחוֺת־הַקֵּץ; –

בִּזְמַן שֶׁפִּנּוּ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁלָדִים לְתוֺךְ הָעֲגָלָה, הֵעִיר מִישֶׁהוּ:

"הֵם מֵתוּ יַחַד… בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁעָה בְּעֵרֶךְ…

מָה עוֺד יָכוֺל זוּג אוֺהֲבִים לְבַקֵּשׁ לוֺ בָּעוֺלָם?…"

וְהַמִּלִּים עָגוֺת וְחָגוֺת בְּמֹחִי

תַּחַת שְׁמֵי־שְׁלָגִים וְתַחַת שְׁמֵי־תְּכֵלֶת,

כְּשֶׁמֶּרְכֶּבֶת מִטַּת־הַקְּרָשִׁים־וְהַמּוֺטוֺת,

עִם כַּפִּיּוֺת־מַתֶּכֶת וְצַלְּחוֺת פַּח וּסְפָלִים הַתְּלוּיִים לָהּ מִסָּבִיב

מְצַלְצֶלֶת וּמְצַלְצֶלֶת, מְמַשְׁמֶשֶת וּבָאָה.

---

ליד הגדר

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְיַד הַגָּדֵר עָמַדְנוּ.

מַבָּטוֺ שֶׁל אָבִי נִתְקַע בַּאֲרֻבַּת־הָעֲנָקִים

הַדּוֺמָה לְסִיגָר גַּמְלוֺנִי שֶׁנִּנְעָץ בְּפִי גִּבְעָה מֻשְׁלֶגֶת וְלֵילִית,

גִּבְעָה הַנִּשֵּׂאת מֵאֲחוֺרֵי צְרִיפֵי הַמְּגוּרִים

כְּרֹאשׁ אֱנוֺשׁ הַמִּזְדַּקֵּר מִיַּרְכְּתֵי הַנּוֺף, וְלוּ גַּם שָׁקוּעַ עַד צַוָּאר,

בְּעוֺדוֺ שׁוֺלֵחַ טַבָּעוֺת־טַבָּעוֺת־טַבָּעוֺת מִתְגַּחֲלוֺת אֶל אַפְרוּרִית הַשָּׁמַיִם.

אָכֵן, מְעַשֵּׁן כָּבֵד הוּא רֹאשׁ הַגִּבְעָה הַחָרְפִּית,

שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא בּוֺרֵר בְּסוּגֵי הַטַּבָּק:

טַבָּק שֶׁל גְּבָרִים, טַבָּק שֶׁל נָשִׁים, וְגַם טַבָּק שֶׁל תִּינוֺקוֺת בְּנֵי יוֺמָם –

הַכֹּל נִבְלַע בְּרֵאוֺת־הָעוֺפֶרֶת שֶׁל שְׁמֵי בֶּלְזֶן.

וְכָעֵת מִתְיַצֵּב מִישֶׁהוּ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, מוּל פָּנָיו שֶׁל אָבִי:

בְּעֶצֶם, שְׁתֵּי עֵינַיִם בִּלְבַד הַמַּבְקִיעוֺת אֶת הָעֲלָטָה,

שְׁתֵּי עֵינַיִם הַמִּתְנוֺדְדוֺת מַעְלָה־מַטָּה

כִּמְבַקְּשׁוֺת אַחַר פִּרְצָה כְּדֵי לַחֲמֹק מִצַּד אֶל צַד,

וְהַפֶּה

כְּאִלּוּ מְרֻחָק מִגַּלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם הַבּוֺלְשׁוֺת,

מְגַמְגֵּם בְּתַדְהֵמָה:

“הִנֵּה יֶלֶד, חַי…”

וְכָרֶגַע אֲנִי חָשׁ אֶת אֲחִיזַת יָדוֺ שֶׁל אַבָּא,

כְּשֶׁהוּא מַצִּיב אֶת גּוּפִי הָרָפֶה מֵאֲחוֺרֵי גַּבּוֺ הָרָחָב,

כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת קִיּוּמִי;

לְאַחַר מִכֵּן הוּא אוֺסֵף אֶת גּוּפִי אֶל מַחְסֵה מְעִילוֺ הַכָּבֵד,

וּכְדוּ־גּוּף נִרְתָּעִים אָנוּ לְאָחוֺר מִחוּטֵי־הַמַּתֶּכֶת שֶׁל הַגָּדֵר

אֲשֶׁר נִיצוֺצוֺת־נִיצוֺצוֺת נִתָּרִים מֵהֶם

בְּדוֺמֶה לְמַחְשְׁבוֺת־אֵשׁ שֶׁהִשְׁתַּחְרְרוּ מִכֶּלֶא הַחֹמֶר.

וְאוּלָם אֲנִי חָשׁ אֶת יָדוֺ שֶׁל אַבָּא נָחָה עַל לוּחַ־לִבִּי, מִתַּחַת לַחֻלְצָה הָרְטֻבָּה לְגַמְרֵי

אִם מֵחֲמַת הַשֶּׁלֶג וְאִם מֵחֲמַת הַזֵּעָה הַקָּרָה; – –

לְאַחַר מִכֵּן שַׂמְנוּ אֶת פְּעָמֵינוּ לְעֵבֶר הַצְּרִיפִים.

שְׁתֵּי רְצוּעוֺת־אוֺר, מִמִּגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה, נָפְלוּ עַל מִשְׁטַח־הַשֶּׁלֶג,

הֵן הִתְרוֺצְצוּ בֵּין הָאֲרֻבָּה הַגַּמְלוֺנִית וּבֵין הַשַּׁעַר.

לְהֶרֶף־עַיִן שִׁרְבַּבְתִּי אֶת רֹאשִׁי מִתּוֺךְ מַחְסֵה מְעִיל־הַחֹרֶף שֶׁל אָבִי וְהִבַּטְתִּי לְאָחוֺר:

רֹאשׁ הַגִּבְעָה עִשֵּׁן מֵאֲחוֺרֵינוּ בִּמְלוֺא

הַקֶּצֶב – סִיגַר־עֲנָקִים לְבֶן־שֶׁלֶג הַזָּקוּר כְּנֶגֶד

רְקִיעֵי־מַעְלָה,

בְּעוֺד עֲגָלוֺת דּוּ־גַּלְגַּלִּיוֺת, הַנִּדְחָפוֺת

בִּידֵי מַרְיוֺנֶטוֺת־אֱנוֺשׁ וְהַמִּתְנוֺעֲעוֺת עַל־פִּי מְנוֺעַ

הָרוּחַ הַלֵּילִית

מַגִּיעוֺת אֶל פִּשְׁפַּשׁ מִבְנֵה־הַבֶּטוֺן, שֶׁהַבְּרִיּוֺת קוֺרְאִים לוֺ “קְרֶמָטוֺרְיוּם”.

הֵנַעְתִּי אֶת לְשׁוֺנִי וְלֹא יָצָא קוֺל,

שַׁבְתִּי וְהֵנַעְתִּי אֶת לְשׁוֺנִי וְכָעֵת יָצָא הַקּוֺל וְשָׁאַלְתִּי:

"מַדּוּעַ הִתְפַּלֵּא הָאִישׁ

כְּשֶׁרָאָה אוֺתִי מֵאֲחוֺרֵי הַגָּדֵר?…"

וְאוּלָם אָבִי הֶחֱרִישׁ. אוּלַי לֹא שָׁמַע אֶת הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי.

הוּא בִּקֵּשׁ לָשׁוּב לִצְרִיף־הַמְּגוּרִים.

בָּא בְּאָזְנֵינוּ רַחַשׁ יַעֲרוֺת אַשּׁוּחִים וְאֹרֶן אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,

וּכְנֶגֶד גַּלְגַּל־הַיָּרֵחַ שֶׁהֵגִיחַ מִבֵּין הָעֲנָנִים

הִתְעוֺפְפוּ כְּתָמִים צְהַבְהַבִּים־כְּחַלְחַלִּים־אֲדַמְדַּמִּים

כְּשֶׁהֵם מִתְפָּרְדִים וּמִתְלַכְּדִים שׁוּב וָשׁוּב:

רֹאשׁ, יָדַיִם, רַגְלַיִם –

שִׂחַקְתִּי בָּעֲנָנִים בְּדִמְיוֺנִי,

רֹאשׁ, יָדַיִם, רַגְלַיִם –

שִׂחֲקוּ הָעֲנָנִים

בִּמְנֻתָּק מִן הָעוֺלָם.

---

מישחק

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּרֹאשׁ־סִכָּה לָבָן בֵּין הָאֶצְבָּעוֺת

וְקוֺל־פִּצּוּחַ דַּק: מִשְׂחָק שֶׁל יֶלֶד לִפְנוֺת־בֹּקֶר

עִם הַכִּנִּים. סוֺרְקוֺת הַצִּפָּרְנַיִם אֶת בָּתֵּי־הַשֶּׁחִי

וְאֶת קִפְלֵי־הַבְּגָדִים שֶׁל הַגּוּף

עַל מִטַּת־קְרָשִׁים הַמַּשְׁמִיעָה חֲרִיקוֺת

בְּרוּחַ־הַפְּרָצִים הַחַדָּה. עוֺד חֹשֶׁךְ.

שְׂמִיכַת־הַטְּלָאִים פְּרוּשָׂה כְּמוֺ אֹהֶל

עַל הַגֵּו הַכָּחוּשׁ, בְּעוֺד הַיֶּלֶד מְגָרֵד אֶת בְּשָׂרוֺ עַד זוֺב הַדָּם,

סָפֵק מִתּוֺךְ כְּאֵב וְסָפֵק מִתּוֺךְ הֲנָאָה. מִצַּד הַחַלּוֺן הַמְנֻתָּץ

בָּאָה נְשִׁיבַת־אֲוִיר צוֺנֶנֶת וִירִיעוֺת הָאֹהֶל מִתְנַפְנְפוֺת לִצְדָדִים.

פִּסַּת נוֺף מֻשְׁלָג מִתְגַּנֶּבֶת כָּעֵת לַצְּרִיף עִם קַו הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֺן

וְלֹבֶן נָח עַל לֹבֶן – זִיו הַשֶּׁלֶג עַל זִיו הַכִּנִּים.

אַךְ מִתּוֺךְ גּוּף הַכִּנִּים הַמְּעוּכוֺת בֵּין הַצִּפָּרְנַיִם

נִסְחֶטֶת טִפַּת דָּם חֲלַקְלַקָּה

וְנִמְרַחַת עַל הָעוֺר הָרוֺטֵט מֵחֲמַת הַקֹּר הָעַז.

וְשׁוּב קוֺל־פִּצּוּחַ הַנִּבְלָל בְּקוֺל־פִּצּוּחַ:

נִקְמַת הַיֶּלֶד שֶׁאֵינוֺ חָדֵל מִלְּהִתְגָּרֵד וְהוּא מְדַמֶּה אֶת עַצְמוֺ

לְחַיָּל הַשּׁוֺכֵב בְּאֹהֶל שֶׁבִּשְׂדֵה־קְרָב וְנָכוֺן לְהִסְתַּעֲרוּת.

וְאוּלָם מַשַּׁב־הָרוּחַ שֶׁפָּלַשׁ אֶל הַצְּרִיף

מֵבִיא גַם רֵיחַ אַשּׁוּחִים שֶׁל חֹרֶף

לְלֹא־גְדֵרוֺת, וְהַיֶּלֶד חָשׁ רָצוֺן לְהֵרָדֵם שֵׁנִית,

בְּלִי שֶׁיָּשִׂים לֵב כֵּיצַד הוֺלֵךְ הַדָּם וּמִתְרַבֶּה בֵּין אֶצְבְּעוֺתָיו,

וְנָעִים לוֺ הַחֹם וּרְחִישַׁת הַכִּנִּים גַּם מְבַדֶּרֶת אֶת דַּעְתּוֺ לִפְעָמִים.

לְעֵת כָּזוֺ נִשְׁמָעִים מִדֵּי פַּעַם פִּרְצֵי־צְחוֺק

כְּצָהֳלַת נִצְחוֺנוֺ שֶׁל הַיֶּלֶד עַל הַיְצוּרִים הַלְּבַנְבַּנִּים־זְעַרְעָרִים,

מִשְׂחַק כִּנִּים הַמַּתְחִיל עִם עֲלוֺת הַשַּׁחַר.

---

נוף

מאת

איתמר יעוז־קסט

לד"ר שמואל הופרט

גָּדֵר

כְּפוּלָה

וּשְׁקוּפָה כִּזְכוּכִית:

שָׁם

בְּלָבָן,

כָּאן

בְּשָׁחוֺר

יוֺרֵד

עַל רֹאשִׁי

הַשֶּׁלֶג

בְּנִיעַ פְּתִיתִים חֲרִישִׁי

כְּאִלּוּ אִבְּדָה הָאֲדָמָה אֶת כֹּחַ מְשִׁיכָתָהּ;

אַךְ שָׁם וְגַם כָּאן

עִם הִתְעַצְּמוּת אַרְבַּע רוּחוֺת־הַשָּׁמַיִם

נִגְלִים לְרֶגַע צִבְעֵי־הַיְסוֺד שֶׁל הַחֻרְבָּן,

וַעֲגָלָה הַחוֺלֶפֶת אַט־אַט,

בְּעוֺד בֶּגֶד־לְלֹא־גוּף מוֺשֵׁךְ בָּהּ

מִלְּפָנִים,

בְּעוֺד בֶּגֶד־לְלֹא־גוּף דּוֺחֵף בָּהּ

מֵאָחוֺר,

וְכָל הַמַּרְאֶה כְּאִלּוּ שָׁט;

וּבֶגֶד עַל בֶּגֶד עַל בֶּגֶד

אוֺ

גּוּף עַל גּוּף עַל גּוּף

בְּתוֺךְ הָעֲגָלָה

הַחוֺצָה אֶת הַנּוֺף הַבּוֺהֵק וְהֶחָשׂוּף

אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ מִזְדַּקֶּרֶת אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן

כְּסִימַן־קְרִיאָה

לְמוּל עֵץ הֶחָגוּר בְּשַׂק שָׁחוֺר וְלָבָן

וְהַמּוֺשִׁיט זְרוֺעוֺת מְנֻמְּרוֺת־עוֺרְבִים כְּנֶגֶד שְׁמֵי־הַפֶּחָם,

שְׁלֹשָה־אַרְבָּעָה פּוּחְלְצֵי־עוֺפוֺת הַמִּתְחַמְּמִים לְאוֺר הַקְּרֶמָטוֺרְיוּם

תּוֺךְ נִמְנוּם עַל שְׂפַת הַזְּמַן שֶׁאֵינוֺ לַיְלָה וְאֵינוֺ יוֺם;

עַד שֶׁחוֺלֵף צִלְצוּל־אַזְעָקָה עַל־פְּנֵי הַגָּדֵר

בֵּין הַלָּבָן לְבֵין הַשָּׁחוֺר

וְנֵעוֺר

מַטַּח־יְרִיּוֺת מְסַנְוֵר

וְגַם נְטִיפֵי־הַקֶּרַח הַתְּלוּיִים עַל חוּטֵי־הַתַּיִל

מַקִּישִׁים

בְּכֹחַ הַחַשְׁמַל הַמְטַלְטֵל,

וְהִנֵּה צוּרַת־אָדָם מְרַחֶפֶת לְהֶרֶף־הָעַיִן

בֶּחָלָל הַבּוֺעֵר

תּוֺךְ כְּדֵי נְפִילָה, –

לְאַחַר מִכֵּן פּוֺרְצִים כַּלְבֵי־הַדָּם בִּנְבִיחוֺת־צָהֳלָה

בְּשׁוּלֵי הַנּוֺף שֶׁל דֶּצֶמְבֶּר, וְאוּלָם

שֶׁקֶט כָּזֶה

בְּטֶרֶם יִפְשֹׁט שֵׁנִית הַשֶּׁקֶט לֹא אֵדַע עוֺד לְעוֺלָם,

וְלוּ גַם חוֺלֵם אֲנִי בַּעֲמִידָה

וּבְטֶרֶם תִּגַּע בִּי יָד בַּשֶּׁלֶג הַמּוֺסִיף לָרֶדֶת עָלַי

לְמָשְׁכֵנִי אָחוֺר – – בִּרְעָדָה.

---

קללתה של אמי

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַמַּהֲלוּמָה נוֺחֶתֶת עַל אִמִּי

מִלְּפָנִים

כְּשֶׁהִיא מִתְעוֺפֶפֶת מִתּוֺךְ כַּף־הַיָּד.

הַמַּהֲלוּמָה נוֺחֶתֶת עַל אִמִּי

מֵאָחוֺר

כְּשֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת מִתּוֺךְ קַת־הָרוֺבֶה.

בְּעֵת שֶׁהַמַּהֲלוּמָה הִיא יָדָנִית

מְרִימָה אִמִּי אֶת זְרוֺעָהּ אֶל־מוּל פָּנֶיהָ,

אַךְ שָׁעָה שֶׁהַמַּהֲלוּמָה בָּאָה

מִצַּד כְּלִי־הַנֶּשֶׁק הַדָּרוּךְ

אִמִּי נוֺפֶלֶת אַרְצָה,

וְשָׁעָה שֶׁגַּם אַלַּת־הַגּוּמִי מוּנֶפֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה

מְכַוֶּצֶת אִמִּי אֶת הַכְּתֵפַיִם,

נִדְמֶה, מִצְטַמְצֶמֶת לִנְקֻדַּת־הָאֶפֶס – –

בֵּין כֹּה לְכֹה

זוֺקֶפֶת אִמִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמֵהוֺת

בְּבוֺא הַמַּהֲלוּמָה

מִצַּד זֶה אוֺ מִצַּד זֶה

וְהִיא פּוֺלֶטֶת קְלָלָה.

וְהַקְּלָלָה עָפָה מִסִּדְקֵי הַשִּׁנַּיִם,

וְהַקְּלָלָה מַשְׁחִירָה בְּדַרְכָּהּ

אֶל שְׁמֵי־הַשָּׁמַיִם

וּמַמְתִּינָה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ,

שֶׁהֲרֵי קִלְלָתָהּ שֶׁל אִמִּי

בַּת־אַלְמָוֶת הִיא.

---

מיסדר

מאת

איתמר יעוז־קסט

מִן הַבֹּקֶר הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ.

בְּנֵי־אָדָם זָרִים הִסְתִּירוּ אֶת פְּנֵי אִמִּי

בְּקֶרֶב הַנָּשִׁים וְאֶת פְּנֵי אָבִי בְּקֶרֶב הַגְּבָרִים. טִפּוֺת הַגֶּשֶׁם

הֵחֵלּוּ אֶת נְפִילָתָן בְּנָמוּךְ. טִפָּה טִפָּה כְּגֻלַּת־זְכוּכִית שְׁבוּרָה וַעֲכוּרָה

שֶׁנִּכְלָא בָּהּ כָּל עוֺלָם־הַחוּץ, עִם צְפִירַת

אֳנִיָּה שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחַקֵּי הָאֵינְסוֺף שֶׁל נְמַל

בֶּרְגֶּן.

וְהַגֶּשֶׁם הוֺסִיף לָרֶדֶת, עַד שֶׁהִתְגּוֺלְלוּ בִּמְהֵרָה כָּל הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם לְרַגְלֵינוּ,

בְּעוֺד הַמַּיִם הוֺלְכִים וְגוֺאִים בְּהַפְרִידָם כָּלִיל בֵּין הַקְּבוּצוֺת,

כְּאִלּוּ אִיִּים הֵם הַמִּתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה עִם הִבָּקַע יַבָּשׁוֺת וְיַמִּים,

שָׁעָה שֶׁרַק עֶמְדוֺת־הַשְּׁמִירָה מִתְרוֺמְמוֺת עַל אַרְבַּע כְּחַיּוֺת־טֶרֶף קַדְמוֺנִיּוֺת

הַמִּתְבּוֺנְנוֺת בַּמַּיִם, בָּאֵשׁ וּבָאָדָם – וּבָרוּחַ הַמְרַחֶפֶת מֵעַל לַמַּחֲנֶה.

וּבָאוּ נְבִיחוֺת הַכְּלָבִים.

הַזְּמַן עָמַד אֵין־נִיעַ בְּלֵב הַמַּחֲנֶה, זְמַן הַמְכֻנֶּה “לַאגֶר־פִיהְרֶר”,

אַךְ בָּאוּ נְבִיחוֺת הַכְּלָבִים: נְבִיחָה אַחַת מִדֵּי דַּקָּה,

לֹא שְׁעוֺנֵי־צֵל וְלֹא שְׁעוֺנֵי־שֶׁמֶשׁ, וְגַם לֹא שְׁעוֺנֵי־מַתֶּכֶת הַמְטַקְטְקִים מֵעַל לְדֹפֶק הַיָּד

אֶלָּא שְׁעוֺנֵי־כְּלָבִים אֲשֶׁר קוֺלוֺתֵיהֶם הוֺלְכִים וּמִתְרַבִּים עִם פְּסִיעוֺת חַיָּלֵי הַפְּלָדָה וְהַגּוּמִי

בִּמְנוֺתָם שׁוּב וְשׁוּב אֶת אַנְשֵׁי הַמִּסְדָּר כִּבְמַעְגָּל הִיפְּנוֺטִי, הַסּוֺבֵב עַל צִיר נֶעְלָם,

עַד בּוֺא תְחוּשַׁת הַוַּדָּאוּת אֶל לִבִּי:

… וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶה עוֺד אֶת פְּנֵי אִמִּי וְאֶת פְּנֵי אָבִי וְאֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אֲחוֺתִי הַגְּדוֺלָה מִמֶּנִּי!

נִסִּיתִי לְהָסֵב אֶת רֹאשִׁי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אַךְ “לַאגֶר־פִיהְרֶר־הַזְּמַן” צִוָּה לְהַקְפִּיא

כָּל תְּנוּעָה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַמּוּצָף מֵי־מַעֲמַקִּים וּפַחַד מִתְנַחְשֵׁל:

צַוָּארִי הִתְאַבֵּן. הַקַּלְגַסִּים הַסּוֺבְבִים אֶת מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים אֲשֶׁר בֵּין הַצְּרִיפִים

נוֺתְרוּ עִם כַּפּוֺת־רַגְלֵיהֶם בָּאֲוִיר תּוֺךְ כְּדֵי צְעִידָה, וְצִפּוֺר שְׁחוֺרָה וּמְעוֺפֶפֶת לְכָאן וּלְכָאן

פָּלְטָה אֵשׁ, אוֺ קִרְעֵי בָּשָׂר מַאְדִּים, וּמֵאֲנָה לְהֵעָלֵם מִנֶּגֶד עֵינַי.

ein, zwei, drei שָׁמַעְתִּי מִסְפָּרִים הַחוֺזְרִים עַל עַצְמָם בְּחַדְגּוֺנִיּוּת־שֶׁל־בַּרְזֶל,

בְּעוֹדָם קוֺרְמִים עוֺר וְגִידִים אַפְלוּלִיִּים

וּמְגִיחִים מִתּוֺךְ פִּיּוֺת קְרוּעִים לִרְוָחָה, כְּמִתּוֺךְ

בּוֺרוֺת.

אַחַר־כָּךְ הִדְהֲדוּ שׁוּב נְבִיחוֺת כַּלְבֵי־הַשְּׁמִירָה,

עַד שֶׁ“לַּאגֶר־פִיהְרֶר־הַזְּמַן” הִשְׁחִיל אֶת כָּל הַנְּבִיחוֺת עַל רְצוּעָה דִּמְיוֺנִית כְּאֹרֶךְ הַמַּחֲנֶה,

וְהוֺבִיל אוֺתָן אֶל מְלוּנָה לֵילִית הַמּוּאֶרֶת בִּפְּרוֺזֶ’קְטוֺרֵי־עַד;

כְּטִפַּת־גֶּשֶׁם נְמוּגוֺתִי בְּתוֺךְ הָרֵיקָנוּת,

שָׁעָה שֶׁנָּגְעוּ קְצוֺת אֶצְבְּעוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי בִּקְצוֺת

אֶצְבְּעוֺתַי הַנְּעוּצוֺת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ.

---

ליל מגפה

מאת

איתמר יעוז־קסט

רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֵלֶיךָ,

וְאוּלָם, כְּמוֺ כֶּתֶם עֲנָקִי נָח גּוּפְךָ עַל שׁוּלֵי הַמִּטָּה, מַחֲזִיר לִי נְגִיעַת־צֵל וַתְּרָנִית בִּלְבַד.

נִדְמֶה, כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתָּ – וְאִלּוּ אֲנִי: הָיִיתִי נְקֻדַּת־אֱנוֺשׁ זְעִירָה וַחֲרֵדָה,

הַנּוֺטָה לְהָקִיץ מִדֵּי שָׁעָה מִתּוֺךְ זֵעַת־חֹם־הַחֹלִי,

בְּעוֺדִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְחֻדֵּי־אֶצְבְּעוֺתֶיךָ הַמַּרְגִּיעִים.

קוֺלוֺת מֻכֵּי־הַטִּיפוּס זָחֲלוּ בֵּין

מִשְׁכְּבֵי־הַקְּרָשִׁים בְּרַגְלֵי כִּנִּים

נְגוּפוֺת־שְׁקוּפוֺת.

מְאוּרַת־הַצְּרִיף שָׁקְעָה תַּחַת מַעֲטֶה

בָּהִיר־בָּהִיר שֶׁל הַמַּגֵּפָה, וְאַתָּה רַק יוֺשֵׁב

בִּקְצֵה־הַמִּטָּה,

מְקֻפָּל וּמְכֻנָּס בְּתוֺכְךָ כְּעֵין עַכָּבִישׁ

שָׁחוֺר שֶׁנִּלְכַּד בֵּין קוּרֵי עַצְמוֺ. לְצִדְּךָ הַמַּזְרֵק

הַבּוֺהֵק,

זֶה הַמַּזִּיל אַךְ נַסְיוּב־שָׁוְא אֶל תּוֺךְ

הַלַּיְלָה, כְּמוֺ פֶּה הַמַּזִּיל רִיר מַר שֶׁל

אֲפִיסַת־כָּל־הַכֹּחוֺת.

וַאֲנִי רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֶל גּוּפְךָ

כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֶסְפוּ זֶה אֶל תּוֺךְ זֶה אָב וּבְנוֺ

אֲשֶׁר בְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַסְּמוּכָה, וְהֵם

כְּרוּכִים־וּלְפוּתִים

כְּמוֺ חוּטֵי־מְשִׁיחָה שְׂעִירִים וּצְהֻבִּים בְּתוֺך פְּקַעַת אִלֶּמֶת. הָרֹאשׁ הַקָּטָן מְשֻׁקָּע בֶּחָזֶה הָרָחָב

בְּקִרְבַת־בֵּית־הַשֶּׁחִי, וּכְמוֺ מֵרִיחַ אֶת זֵעַת

הָאַהֲבָה שֶׁבְּנַקְבּוּבִיּוֺת הָעוֺר, בְּעוֺד אֲשֶׁר זְרוֺעַ

הַמְבֻגָּר,

זוֺ הַמִסְתַּיֶּמֶת בַּחֲמִשָּׁה קְלִידֵי־אֶצְבָּעוֺת

לְבָנִים, מְפִיקָה רִטּוּטִים־רִטּוּטִים שֶׁל שַׁלְוָה מִבֵּין

שָׁרְשֵׁי

שַׂעֲרוֺתָיו שֶׁל הַיֶּלֶד.

וַאֲנִי עַד־מָה קִנֵּאתִי בָּהֶם.

שֶׁהֲרֵי אַתָּה לֹא כָּרַכְתָּ עָלַי מֵעוֺלָם אֶת זְרוֺעֲךָ כָּךְ.

שֶׁהֲרֵי אַתָּה לְכָל הַיּוֺתֵר פָּרַעְתָּ אֶת בְּלוֺרִיתִי בְּחֻדֵּי־אֶצְבְּעוֺתֶיךָ

כְּתָמֵהַּ עַל עֶצֶם הִמָּצְאוּתִי בְּקִרְבָתְךָ.

וְאָכֵן, עַד־מָה רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֵלֶיךָ.

וְאוּלָם אַתָּה כְּמוֺ כֶּתֶם אַפְלוּלִי הָיִיתָ כָּל אוֺתוֺ הַלַּיְלָה,

וְאַתָּה הָיִיתָ כָּל אוֺתוֺ הַלַּיְלָה כְּמוֺ עַכָּבִישׁ שָׁחוֺר וְלָכוּד,

וְאַתָּה הָיִיתָ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּמוֺ רוֺפֵא־רְפָאִים

אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחוֺ לְהוֺשִׁיעַ גַּם לִבְשַׂר־עַצְמוֺ – –

עַד שֶׁבָּא בֹּקֶר,

עַד שֶׁבָּא בֹּהַק־אוֺר־הַבֹּקֶר וּצְלָלִים לְבוּשֵׁי

שַׂק אָטוּם פִּנּיּ אֶת מְאוּרַת־הַצְּרִיף מִשְּׁאֵרִיּוֺת

הַנֶּגַע,

עַד שֶׁפִּנּוּ צְלָלִים אֲטוּמֵי־מַבָּע גַּם אֶת

מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַסְּמוּכָה, עִם שְׁנֵי הַמֵּתִים

הַמְקֻשָּׁרִים

בַּעֲבוֺתוֺת־אַהֲבָה שֶׁל פְּקַעַת חוּמָה־בְּאוּשָׁה־מְכֻנֶּמֶת,

וְרֵיחַ הַכְּלוֺר בָּאֲוִיר,

וְהוּא כְּרֵיחַ מַר־הַמָּוֶת הַמְרֻסָּס, הַמְחֻטָּא וְהַמְלֻבָּן,

וְאַתָּה יוֺשֵׁב בִּקְצֵה הַמִּטָּה כְּגוּשׁ אֱנוֺשִׁי רְכוּן־רֹאשׁ וּמְאֻבָּן,

וְאַתָּה מוֺסִיף וְיוֺשֵׁב, אַחַר־כָּך מֵרִים אֶת מַבָּטְךָ אֵלַי וְאוֺמֵר:

“בּוֺא, הִתְכַּסֵּה בְּגוּפִי!”

וְאַתָּה עֵר וַאֲנִי עֵר,

וְעַל־כֵּן פָּנַי עוֺד מֻנָּחוֺת עַל פָּנֶיךָ,

לוּ גַּם יוֺמִי כְּבָר חוֺלֵף וְעוֺבֵר.

---

טקס חשאי

מאת

איתמר יעוז־קסט

בָּרָק אוֺ צְלִיפַת זַרְקוֺר?

הַגֶּשֶׁם גָּאָה,

מַיִם שֶׁל חֲצוֺת יָרְדוּ בֵּין הַצְּרִיפִים קְרוּעֵי הַחַלּוֺנוֺת

בְּבֶהָלָה

וְנִעְנְעוּ אֶת הַמַּחֲנֶה לְכָאן וּלְכָאן.

כְּאִישׁ אֶחָד נָשְׂאוּ שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה נְעָרִים מְכֻסֵּי־רֹאשׁ אֶת עֵינֵיהֶם

אֶל סֵפֶר הַמִּדַּפְדֵּף בְּתוֺךְ רוּחַ־הַפְּרָצִים,

שָׁעָה שֶׁבַּחוּץ פִּזֵּז אוֺר הַפְּרוֺזֶ’קְטוֺרִים מִגָּבוֺהַּ.

הֵם נָשְׂאוּ מַבָּטִים דְּאוּגִים גַּם אֶל דֶּלֶת־הַצְּרִיף

שֶׁנִּרְעֲדָה מֵעֵת לְעֵת,

בְּעוֺדָם נִצָּבִים בֵּין טוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים

וּמֵאֲחוֺרֵי מִתְרַס מִזְרְנֵי־הַקַּש הַמְגוֺנְנִים כִּבְיָכוֺל,

וְהַמַּדִּיפִים רֵיחַ שָׂדוֺת שֶׁהִרְקִיבוּ.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

הוֺסִיפוּ שִׂפְתֵי הַנְּעָרִים לְמַלְמֵל. –

בִּמְרוֺמֵי מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַשְּׁלִישִׁית יָשַׁבְתִּי,

צוֺפֶה פְּנִימָה וְחוּצָה

מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם בְּקִרְעֵי־בַּד וּבִנְיָרוֺת לַחִים,

תּוֺהֶה אֶל דִּשְׁדּוּשׁ רַגְלֵי הַחַיָּלִים בְּתוֺךְ הַמַּיִם שֶׁעַל הָאֲדָמָה

וְאֶל יְצוּרֵי־הַלַּיְלָה שֶׁחָצוּ הֵנָּה וָשׁוֺב אֶת מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֶעָזוּב

בְּרִפְרוּף וּבַהֲלִיכַת זִיג־זַג.

וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה נֶעֶצְרָה בָּאֲוִיר אֵיזוֺ יָד הַמַּחֲזִיקָה כּוֺס בֵּין הָאֶצְבָּעוֺת,

וְנִשְׁמְעָה הַמִּלָּה “בָּרוּךְ”,

כְּשֶׁהִיא חוֺזֶרֶת וּמְהַדְהֶדֶת עֲמוּמוֺת מְאֹד,

בְּעוֺד רָאשֵׁי גְּבָרִים וְנָשִׁים צְפוּדֵי־עוֺר מִתְרוֺמְמִים מֵעַל לַמִּזְרָנִים

וְהַדּוּמִיָּה שֶׁבַּצְּרִיף הוֺלֶכֶת וּמַקְרִישָׁה.

בַּקּוֺמָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל טוּר מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים

יָשַׁבְתִּי אוֺ שָׁכַבְתִּי עַל בִּטְנִי, בְּצֵל הַחַלּוֺן אֲשֶׁר מֵי־הַגֶּשֶׁם דּוֺלְפִים בַּעֲדוֺ

וַאֲנִי נֶאֱבָק עִם רְצוֺן־הַשֵּׁנָה, אֶלָּא שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן־מָה קָלְטוּ אָזְנַי

גַּם אֶת קוֺל הַזִּמְרָה שֶׁל ר' קַארְוַאי (הַמְנַהֵל אֶת הַטֶּקֶס), כְּאִלּוּ מִחוּץ לַמְּצִיאוּת:

“גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת…”

וְרָאִיתִי כּי נַעַר מִן הַנְּעָרִים כּוֺרֵךְ עַל זְרוֺעוֺ בְּחִפָּזוֺן

רְצוּעָה שֶׁצִּבְעָהּ הִתְמַזֵּג עִם צֶבַע הַחֹשֶׁךְ,

אַךְ הָרְצוּעָה הִסְתַּבְּכָה וְהִתְהַפְּכָה שׁוּב וָשׁוּב

בְּדוֺמֶה לְסִימָן מְבַשֵּׂר רָעוֺת;

וְעִם זֹאת, שָׁמַעְתִּי דִּבּוּרִים בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית

עַל־אוֺדוֺת חוֺבָה שֶׁל אָבוֺת וּבָנִים… גַּם בְּיָמִים אֵלֶּה…

וּמִמֶּרְחַק־מָה בָּאוּ הַמִּלִּים בְּקוֺל עָמֹק וּמְצֻנָּן: "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנִי

מֵעָנְשׁוֺ שֶׁל זֶה…"

מִבְּלִי שֶׁאָבִין כָּרָאוּי אֶת מַשְׁמָעוּת הַהִתְלַחֲשׁוּת וְהָאִנְפּוּפִים,

אַךְ שָׂמַחְתִּי, מִשּׁוּם־מָה, שֶׁעוֺדֶנִּי רַךְ־בַּשָּׁנִים וְקָטָן,

אַף־כִּי תָּקְפָה עָלַי חֲרָדָה סְתוּמָה לְאָבִי

בְּעוֺדִי מְהַרְהֵר בִּמְקוֺם הִמָּצְאוֺ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנִּי;

וּלְפֶתַע נִמְלְאוּ אָזְנַי בִּנְטִיפוֺת הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד, קְלִיק־קְלִיק־קְלִיק, שָׁמַעְתִּי.

מִישֶׁהוּ הִצִּית בַּצְּרִיף גַּפְרוּר עֲרִירִי

שֶׁהִבְלִיחַ וְדָעַךְ־לוֺ,

אֶלָּא שֶׁהַדֶּלֶת נִקְרְעָה לִרְוָחָה בְּרַעַשׁ רַב

וְצִלּוֺ שֶׁל חַיָּל רָבַץ עַל הַמִּפְתָּן.

עַתָּה רָאִיתִי כֵּיצַד מִתְעוֺפְפוֺת הָרְצוּעוֺת הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת בָּאֲוִיר

לְעֵבֶר טוּרֵי הַמִּטּוֺת הָעֶלְיוֺנוֺת, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אוֺתָן מִן הָעֵינַיִם,

כְּאִלּוּ מַשַּׁק־כְּנָפַיִם שֶׁל עוֺף לֵילִי מַכֶּה אֶת הָאֲוִיר וּמַשְׁמִיעַ קוֺל־נֶהִי,

חוֺבֵט בְּאֶבְרוֺתָיו הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת וְנוֺטֵעַ פַּחַד בַּלֵּב,

בִּזְמַן שֶׁהַגֶּשֶׁם מְזַרְזֵף פְּנִימָה מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם רַק לְמֶחֱצָה,

גֶּשֶׁם הַמֵּצִיף אֶת מִזְרְנֵי־הַקַּשׁ הַנֶּאֱנָחִים,

וּמֵצִיף אֶת רִצְפַּת־הָאֶבֶן

בְּמָחֳקוֺ גַּם אֶת צֵל הַחַיָּל הַשָּׁב לְאִטּוֺ אֵל הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֺלָה שֶׁבַּחוּץ,

מְקוֺם־שָׁם מְהַדְהֶדֶת יְרִיָּה בּוֺדֵדָה וּנְבִיחַת־כֶּלֶב הָאוֺבֶדֶת בֵּין צְלִיפוֺת הַזַּרְקוֺרִים,

וַאֲנִי

מֵחֲמַת הַקֹּר שֶׁבִּי,

וּמֵחֲמַת גֵּרוּי־הָעֲצַבִּים שֶׁבִּי

הוֺסַפְתִּי מַיִם לְמַיִם

בְּתוֺךְ מִכְנָסַי הַקְּפוּאִים,

וְגַם שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֺק אֶת קוֺל כַּעֲסוֺ שֶׁל ר' קַארְוַאי:

“הַיֶּלֶד הַזֶּה… הוּא מַרְטִיב אֶת כֻּלָּם!…”

אוּלָם הוּא כָּבַשׁ מִיָּד אֶת קוֺלוֺ הָרוֺעֵם לְבַל יִשָּׁמַע

הָלְאָה מִטּוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים הַמַּעְפִּילוֺת מַעְלָה־מַעְלָה, לְלֹא תַּכְלִית,

וְעוֺד הַגֶּשֶׁם מְקַלֵּחַ אֶל תּוֺךְ הַצְּרִיף וְאוֺצֵר בְּתוֺכוֺ אֶת זֵכֶר הַיְרִיָּה הַבּוֺדֶדֶת,

כְּשֵׁם שֶׁאוֺצֵר אֲנִי בְּמֹחִי אֶת זֵכֶר הַנְּעָרִים עִם הַקַּסְקֶטִים הָעַקְמוּמִיִּים לְרֹאשָׁם.

לְאַחַר מִכֵּן קַמְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל הַמִּטָּה וְהִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַגְּדֵרוֺת שֶׁמִּסָּבִיב לַמַּחֲנֶה,

הִבַּטְתִּי אֶל יַעַר־הָאַשּׁוּחִים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר

לַגְּדֵרוֺת הַחַשְׁמַלִּיּוֺת שֶׁהָיוּ מְזַמְזְמוֺת

בְּדֶרֶךְ־כְּלָל,

וְעוֺד רָאִיתִי כֵּיצַד נִמְלָא מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים בַּאֲלֻמּוֹת־אוֺר שֶׁל מִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה,

כִּי הָיְתָה שְׁעַת חִלּוּף הַמִּשְׁמָרוֺת בַּמִּגְדָּלִים שֶׁמִּסָּבִיב,

וּמִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֵאִיר כֻּלּוֺ לְמוּל עֵינַי.

לְהֶרֶף עַיִן קָרְנוּ בְּאוֺר גַּם הַצְּרִיפִים.

---

נפילתו של אבא

מאת

איתמר יעוז־קסט

נִסָּה אָבִי לַעֲבֹר

אֶת הַסַף

כְּשֶׁנָּפַל,

מַחֲצִית גוּפוֺ תַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם

הַנּוֺטָה לְצִבְעֵי־הַמַּיִם שֶׁל הַדִּמְדּוּמִים,

וּמַחֲצִית גּוּפוֺ בַּחֲסוּת הַצְּרִיף הַהוֺמֶה קוֺלוֺת־קְטָטָה,

שֶׁכֵּן עוֺד גָּהֲרוּ אַחֲרוֺנֵי הָאֲסִירִים עַל דּוּד־הָאֹכֶל

כְּשֵׁם שֶׁגּוֺהֲרִים דַּיָּגִים עַל מֵי־הַיָּם שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר

בְּתִקְוָה לְהַבְחִין בְּצֵל דָּג חוֺלֵף.

וְאוּלָם, מִצַּד הָרְחָבָה שֶׁבֵּין הַצְּרִיפִים

כְּבָר בָּקְעָה הַשִּׁירָה הַקַּרְקְרָנִית: “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ…”

וְעֶגְלַת אִסּוּף הַגְּוִיּוֺת סוֺבְבָה מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה וּמִדֶּלֶת אֶל דֶּלֶת,

כְּשֶׁהִיא מְקַפֶּצֶת בֵּין תְּלוּלִיּוֺת־הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֶת גּוֺנֵיהֶן וְהִשְׁחִירוּ.

וְאָבִי מוּטָל בְּאֵין־נִיעַ עַל סַף הַצְּרִיף,

בְּעוֺד צִלְלֵי אֱנוֺשׁ מְנַתְּרִים פְּנִימָה וְחוּצָה עַל גּוּפוֺ,

אַף־כִּי טָרְחוּ יָדַיִם מְבֹהָלוֺת לִגְרֹר אֶת גּוּפוֺ הַשָּׂרוּעַ שֶׁל אַבָּא אֶל פִּנַּת־סֵתֶר חֲשׁוּכָה

עִם הִתְקָרֵב קִרְקוּשׁ עֶגְלַת־הַגְּוִיּוֺת הָאוֺסֶפֶת כָּל צוּרַת בָּשָׁר־וָדָם שֶׁאֵין בָּהּ תְּנוּעָה עוֺד,

וּמִישֶׁהוּ גַּם פָּלַט צְעָקָה חֲטוּפָה: “הָרוֺפֵא מֵת!…”

כְּגוּר כְּלָבִים הִשְׁתּוֺפַפְתִּי לְיַד גּוּפוֺ רַב־הַמִּדּוֺת שֶׁל אָבִי,

כִּמְצַפֶּה לְמוֺצָא־פִּיו.

שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי כִּי חֲסִין־מָוֶת הוּא,

שֶׁהֲרֵי לֹא רָאִיתִי מֵעוֺלָם אֶת אָבִי שׁוֺכֵב עַל מִטַּת חָלְיוֺ

בְּאֵין־נִיעַ.

מְזֻגֶּגֶת־עֵינַיִם יָשְׁבָה אִמִּי לִמְרַאֲשׁוֺת הַגּוּף הַגַּבְרִי הַכָּבֵד

כְּאִלּוּ עָצְרָה הַהֲוָיָה אֶת מַהֲלָכָהּ בֵּין כּוֺכַב־לֶכֶת לְכוֺכַב־לֶכֶת,

וְרַק אֲחוֺתִי נִסְּתָה לְהַשְׁקוֺת אֶת אַבָּא מִתּוֺךְ כּוֺס־שֶׁל־פַּח

לְאַחַר שֶׁהֵמֵסָּה בָּהּ פֵּרוּרֵי־שֶׁלֶג,

אַךְ חֲסַר־תְּנוּעָה הָיָה גוּפוֺ רַב־הַמִּדּוֺת שֶׁל אַבָּא, וְרַק שַׂעֲרוֺתָיו הַלְּבָנוֺת־תָּמִיד

הִתְנַפְנְפוּ בְּרוּחַ־הָעִוְעִים, שֶׁדָּהֲרָה וְשָׁרְקָה בֵּין שׁוּרוֺת דַּרְגְּשֵׁי־הָעֵץ,

נִרְאֶה הָיָה אָבִי בְּמַלְבּוּשׁוֺ הַפָּרוּם וּבְחוּטֵי שְׂעָרוֺ הַמִּתְפָּרְעִים לְכָל עֵבֶר

כְּחֶלְקַת קָנֶה־וָסוּף שֶרוּחַ הַחֹרֶף נֶאֱחֶזֶת בָּהּ.

וְאוּלָם אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי חֲסִין־מָוֶת הוּא אָבִי,

וְכִי נִשְׁבַּע בֶּאֱלֹהִים בְּיוֺם צֵאתֵנוּ לְדֶרֶךְ־הַתְּלָאוֺת

שֶׁאָכֵן שׁוּב־נָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ בְּשָׁלוֺם…

וּבֵינְתַיִם רָחֲקוּ קִרְקוּשֵׁי הַמְּצִלָּה שֶׁל אַסְפַן־הַגְּוִיּוֺת וְעֶגְלָתוֺ,

וְגַם שִׁירַת “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ…” הַמּוֺנוֺטוֺנִית, כְּיוֺצֵאת מִפֶּה נְשׁוּר־שִׁנַּיִם,

הָלְכָה וְגָוְעָה בַּנָּתִיב הַפּוֺנֶה אֶל הַקְּרֶמָטוֺרְיוּם.

הִקַּפְנוּ אֶת אָבִי עַל קַרְקַע הַצְּרִיף הַמִּתְאַפְלֵל מֵרֶגַע לְרֶגַע,

הִקַּפְנוּהוּ כִּשְׁלֹשָה עוֺבְדֵי־פְּסִילִים קַדְמוֺנִיִּים

הַיּוֺשְׁבִים חֲפוּיֵי־רֹאשׁ מִסָּבִיב לְמַלְכָּם

אֲשֶׁר חָלָה אֶת חָלְיוֺ,

וְעַכְשָׁיו צוֺפֶה אֶל עוֺלָמוֺת רְחוֺקִים.

הָרוּחַ נָשְׁבָה בְּחָזְקָה

כְּאִלּוּ מְבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ צִנָּה מִגָּלַקְסְיוֺת רְחוֺקוֺת.

“הָרוֺפֵא מֵת!…” פָּלַט מִישֶׁהוּ שֵׁנִית,

אוּלָם סוּפַת־הַשֶּׁלֶג הִרְעִידָה אֶת דַּרְגְּשֵׁי הָעֵץ וְהַסְּמַרְטוּטִים שֶׁבַּצְּרִיף

וְהִתְהַפֵּךְ רֹאשׁוֺ שֶׁל אַבָּא מִצַּד אֶל צַד וְגַם כַּפּוֺת־יָדָיו זָעוּ וְנָעוּ.

הִנַּחְנוּ עַל חָזֵהוּ אֹזֶן לְצַד אֹזֶן לְצַד אֹזֶן.

מִבֵּין קוֺרוֺת־הַתֶּמֶךְ שֶׁל גַּג־הַצְּרִיף

צָנַח נְטִיף־קֶרַח לְתוֺךְ פִּיו שֶׁל אַבָּא

וְנִרְאֶה הָיָה כְּמִי שֶׁמְּעַשֵּׁן לַהֲנָאָתוֺ.

פִּתְאֹם הֵרִים אֶת רֹאשׁוֺ וְאָמַר:

“נוּ, טוֺב…”

וְקָם עַל רַגְלָיו,

כְּשֶׁהוּא מִתְמַתֵּחַ

וּמְנַעֵר מֵעַל בְּגָדָיו פְּתִיתֵי־כְּפוֺר,

שְׁאֵרִיּוֺת עָלִים קְפוּאִים וְנוֺצוֺת מְרוּטוֺת.

וַאֲנִי רָאִיתִי כֵּיצַד נוֺשֵׁר הַמָּוֶת מֵעַל גּוּפוֺ, מִתְרַסֵּק וְנוֺפֵל מְכִתּוֺת־מְכִתּוֺת אַרְצָה,

בְּדוֺמֶה לְצִפּוּי־זְכוּכִית דַּק, הָאוֺפֵף צוּרַת־גּוּף אֱנוֺשִׁית.

“אֲנִי מְאַחֵר…” הֵעִיר אַבָּא בְּדֶרֶךְ־אַגַּב.

רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֺ דְּבַר־מָה, אַךְ הוּא נֶעְלַם־לוֺ בַּחֹשֶׁךְ

בְּכִוּוּן בֵּית הַחוֺלִים שֶׁל הַמַּחֲנֶה;

לֹא מִן הַנִּמְנָע כִּי רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֺ: יָדַעְתִּי… הֲלֹא יָדַעְתִּי…

וְרַק נִעְנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי,

וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְגַּנַּבְתִּי חֲזָרָה אֶל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַגְּבוֺהָה,

סָפֵק בָּכִיתִי וְסָפֵק צָחַקְתִּי לְתוֺךְ הַקַּשׁ הַמְרַשְׁרֵשׁ שֶׁבַּמִּזְרָן הַדּוֺקְרָנִי וְהַטָּחוּב.

---

הסֵיאַנְס של אמי

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַנְּקִישָׁה

הָרִאשׁוֺנָה

הָיְתָה שֶׁל הַגֶּשֶׁם

מִצַּד הַגַּג הַמִּתְהַפֵּךְ בְּרוּחַ הַלַּיְלָה,

בְּעוֺד קְרָעִים־קְרָעִים עָפִים מִמֶּנּוּ

וְגַם נֶאֱחָזִים בַּאֲמִירֵי הַיַּעַר שֶׁמִּחוּץ לַגָּדֵר

בְּהַעֲמִידָם פְּנֵי עוֺפוֺת הַמְּטִילִים צֵל עַל הַשֶּׁלֶג,

אוֺ פְּנֵי נְשָׁמוֺת הַמְבַקְּשׁוֺת תִּקּוּן

וּבוֺחֲרוֺת זְמַן רַב אֶת הַגּוּף הַנָּכוֺן

מִתּוֺךְ עֲרֵמָה מִתְנוֺעַעַת וְרַבַּת־זְרוֺעוֺת,

כְּדֵי לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֺ.

אִמִּי הֶחֱוִירָה,

קוֺלָהּ הִצְטָרֵד

כִּבְעֵת הִצְטַנְּנוּת קָשָׁה,

וְאוּלָם נִיעַ עֵינֶיהָ הַמִּתְגַּלְגְּלוֺת

הֵעִיד:

אָכֵן, נְשָׁמָה זָרָה שׁוֺכֶנֶת בָּהּ לָבֶטַח

לְעֵת כִּי בֵּית־הַחֹמֶר שׁוֺאֵף לְהִפָּרֵד

לְדַרְכּוֺ הָאַחֲרוֺנָה,

לְקוֺל חֲבָטוֺתֵיהֶן שֶׁל רוּחוֺת־הַשָּׁמַיִם

בֵּין סִדְקֵי הַצְּרִיף.

לוּחַ עֵץ

הַמֻּנָּח עַל חֲבָלִים מְתוּחִים בֵּין דַּרְגָּשׁ לְדַרְגָּשׁ

רִקֵּד

בְּתוֺךְ מֻבְלַעַת שְׂמִיכוֺת־הַבְּלַאי וּמַלְבּוּשֵׁי־הַסְּחָבָה

בְּהִשָּׁמַע נְקִישׁוֺת חֲדָשׁוֺת,

מִמָּקוֺם־לֹא־מָקוֺם

וּבָזוֺ אַחַר זוֺ,

נִסּוּ עֵינַי לִלְכֹּד אֶת עֵינֶיהָ,

אַךְ הֵן הִתְנַכְּרוּ לִי וּבָרְחוּ

תּוֺךְ שֶׁיּוֺשֶׁבֶת אִמִּי עַל הָאָרֶץ

בְּסָמוּךְ לְלוּחַ־הָעֵץ

הַמַּקִּישׁ,

חוֺזֵר וּמַקִּישׁ,

בְּעוֺד שְׂפָתֶיהָ רוֺחֲשׁוֺת־לָהֶן

כְּטוֺעֲמוֺת אֶת הַחֲשֵׁכָה הַצּוֺפֶנֶת בְּחֻבָּהּ עוֺלָמוֺת עַרְטִילָאִיִּים

מִחוּץ לַחֹרֶף הָרָקֵב,

וּשְׂפָתֶיהָ מְלַהֲגוֺת עִם הִשָּׁמַע

הָרַעַשׁ

וְנִפְעָרוֺת כְּבִלְחִישַׁת הַמִּלָּה “נְ־שָׁ־מָ־ה!”,

וְהִיא גַּם מוֺשִׁיטָה אֶת זְרוֺעוֺתֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁמּוֺשִׁיט אָדָם אֶת זְרוֺעוֺתָיו לְחִבּוּק

לְנֹכַח אוֺרְחִים יְקָרִים שֶׁחָצוּ יַבָּשׁוֺת וְיַמִּים

וְאֶת הַגַּשְׁמִיּוּת כֻּלָּהּ

כְּדֵי לְהַגִּיעַ בְּעוֺד מוֺעֵד,

וּבְעוֺדָהּ יוֺשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ הַלַּחָה וּמִתְנוֺעַעַת קָדִימָה וְאָחוֺרָה תּוֺךְ פִּתּוּלֵי הַגֵּו

פֵּרוּרֵי לֶחֶם שַׁחוֺר רָצִים בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,

אֶפְשָׁר, הָיוּ אֵלּוּ גְּלוּלוֺתֶיהָ

הַחוּמוֺת־מְאֻיָּמוֺת שֶׁנָּהֲגָה לְהַסְתִּיר בֵּין הַמַּלְבּוּשִׁים

שֶׁעַל גּוּפָה

וְקוֺרֵאת לָהֶם: הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלִּי! הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלּי!

קוֺרֵאת בְּכִנּוּיֵי חִבָּה וְהַעֲרָצָה לִגְלוּלוֺת־הָרַעַל הַכֵּהוֺת.

וְאָמְנָם רְחוֺקָה הָיְתָה מִמֶּנִּי

כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ מַעַטֵה הַבָּשָׂר,

כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ הַחַיִּים עוֺד,

כְּאִלּוּ רוּחַ־רְפָאִים שֶׁיָּצְאָה מִתּוֺךְ גּוּפָהּ

לוֺבֶשֶׁת אֶת צוּרָתָהּ כָּעֵת

וּמַשְׁמִיעָה דִּבְרֵי־אֱנוֺשׁ,

וְהִיא הַקּוֺרֵאת אֶת שְׁמוֺת אֲבוֺתֶיהָ, אֶחָד לְאֶחָד,

בְּתוֺךְ עִגּוּל שֶׁרָשְׁמָה סְבִיב גֵּוָהּ הַכָּחוּשׁ

בִּיבָבָה דַּקָּה וּפוֺצַעַת כְּשֶׁבֶר־זְכוּכִית

וְאַגַּב שִׁכְחַת בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָהּ שֶׁעוֺדָם בְּקִרְבַת־הַמָּקוֺם,

אַף כִּי רָחוֺק הָיָה אָבִי בְּלַיְלָה זֶה מֵאִמִּי – כִּבְכָל הַלֵּילוֺת,

וְרַק גֻּלְגָּלוֺת צְהֻבּוֹת הִתְרוֺמְמוּ מֵעַל מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים וּבָהוּ אֶל אִמִּי־הוֺרָתִי,

נִדְמֶה, אֵין הִיא אֶלָּא שְׁלִיחַת עוֺלָם־הַבָּא – וְהִתְעַוְּתוּ הַשְּׂפָתַיִם לִכְדֵי צְחוֺק אוֺ לִכְדֵי בְּכִי,

וְנָזַל הָרֹק וְדָלַף הַשֶּׁתֶן וּפִכְפֵּךְ הַדָּם

וְהִצְלִיף הַמָּטָר וְהִתְעוֺפְפוּ הַקְּלָלוֺת וְהַבְּרָכוֺת לְעֵבֶר

אִמִּי,

בְּעוֺדִי אֲחוּז חֲרָדָה שֶׁמָּא לֹא תִּמְצָא נִשְׁמָתָה אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב

אֶל הַגּוּף שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ,

אֶל הַגּוּף שֶׁאָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ שִׁבְעָתַיִם בְּלַיְלָה זֶה

בּוֺ נָטְשָׁה אִמִּי אֶת אַרְצִיּוּתָהּ,

כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל אֲבוֺתֶיהָ שׁוֺכְנֵי־הֶעָפָר – אֶלָּא שֶׁעָיְפָה עַד־מְהֵרָה מִן הַדֶּרֶךְ,

וְאוּלַי נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, כִּי חָדְלוּ פִּתּוּלֵי גֵּוָהּ,

זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ וְנִדְמֶה כִּי נָשְׁרָה גַּם כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ,

נָשְׁרָה כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ וְהִיא זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ

וְהָיְתָה רַק דּוּמִיָּה מִסָּבִיב,

יִשְּׁרָה אֶת קוֺמָתָה מֻכַּת־הַמַּרְאוֺת, אַךְ עוֺד אָמְרָה בְּקוֺל לֹא־לָהּ: “הָרְגוּ אוֺתָם!”

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי לְמִי מְכֻוָּנוֺת הַמִּלִּים – –

אוּלָם, בְּלַיְלָה זֶה הִתְחִיל אֶבְלָהּ שֶׁל אִמִּי,

וּמִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמָה בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,

וְעַל־כֵּן מִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמֵנוּ בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,

כְּשֶׁהִיא מַטְבִּיעָה בְּדִמְעָה

– תּוֺךְ אֶבְלָה עַל אָבִיהָ וְאִמָּה –

כָּל מִי שֶׁנִּקְלָע אֶל קִרְבָתָהּ הַשּׂוֺרֶפֶת.

---

הַמְתָּנָה עַל מסילות־ברזל

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל שָׁלֹש גִּבְעוֺת־חוֺל

שֶׁל מַגְדֶבּוּרְג

הָעִיר,

פּוֺנוֺת

אַרְבַּע מְכוֺנוֺת־יְרִיָּה

אֶל רַכֶּבֶת מַשָּׂא, קַטָּר וּקְרוֺנוֺת,

מִבַּעַד לִנְקָבִים־נְקָבִים שֶׁבָּאֲוִיר,

וּמִן הַצַּד:

הַיַּעַר יְרֹק־הָעַד

בּוֺלֵעַ אֶת שְׁאֵרִית קוֺלוֺת הַמִּלְחָמָה – –

*

בְּאֵין־תַּכְלִית

שׁוֺהָה עַל הַפַּסִּים

– רַכֶּבֶת,

פְּתוּחוֺת דַּלְתוֺת־הַמַּתֶּכֶת,

וְיוֺשְׁבוֺת

מַרְיוֺנֶטוֺת עֲשׂוּיוֺת עֶצֶם,

בְּשִׁרְבּוּב הָרַגְלַיִם

בְּפֶתַח כָּל קָרוֺן,

אוֺ סוֺבְבוֺת

גְּוִיּוֺת גְּוִיּוֺת, לְבַד וּבִשְׁתַּיִם,

עַל הַגְּבָעוֺת,

וְגַם שׁוֺכְבוֺת בֵּין עִשְׂבֵי־הַפֶּרֶא

כְּבִתְמוּנָה מִתְּקוּפַת־הָאֶבֶן – –

*

הַחַיָּלִים

כָּעֵת

בְּחָסוּת קְרוֺנוֺת־הַמַּשָּׂא

וּמוּל דִּיסְקִית הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֺקַעַת

מַתְחִילִים לְהִתְלַבֵּשׁ,

לִפְשֹׁט מַדִּים,

לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים

שֶׁל כָּל אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ,

כְּדֵי לָנוּס וּלְהֵעָלֵם מִן הַנּוֺף הַמְעַוֶּה פָּנִים,

וַאֲפִלּוּ שֶׁמַּתְחִיל הָאֲוִיר שׁוּב לִשְׁרֹק

וְלוּחַ־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיָה צַח וְנָקִי

גַּם מֵקִיא

אֲוִירוֺנִים, אֲוִירוֺנִים, אֲוִירוֺנִים,

וְקַו־הָאֹפֶק בּוֺעֵר שֵׁנִית לְמֵרָחוֺק:

חַיָּלֵי־הַבַּרְזֶל

מוֺסִיפִים לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְהִסְתַּוּוֺת,

כְּאִלּוּ אֵין הַפְצָצוֺת

וְרַעַשׁ הַמִּלְחָמָה כְּבָר חָדֵל

מִסָּבִיב – –

*

וְזֶה הַמָּקוֺם

בּוֺ רָאִיתִי

אֶת אִמָּהּ שֶׁל מֶרִי

(וּמֶרִי הִיא יְדִידַת אֲחוֺתִי)

מֻשְׁלֶכֶת מִתּוֺךְ קָרוֺן הַמְלֻכְלָךְ בְּדָם,

(חֲנוּת לִכְלֵי־זְכוּכִית הָיְתָה לָהֶם

בְּאֵיזֶה “זְמַן” וּבְאֵיזֶה “שָׁם”)

וּמִשּׁוּם־כָּךְ זֵכֶר כְּלֵי־הַזְּכוּכִית

צִלְצֵל וְצִלְצֵל בְּאָזְנַי

עַד־זְוָעָה,

שָׁעָה שֶׁאִמָּהּ שֶׁל מֶרִי הִתְעוֺפְפָה

כְּמוֺ כַּד סָדוּק – מִן הַקָּרוֺן אֶל הַפַּסִּים

וְנֶעֶלְמָה עוֺלָמִית.

עַל־כֵּן,

בְּהַגִּיעַ מֶרִי לְבֵיתֵנוּ מִקֵּץ עֲשׂוֺרֵי שָׁנִים

זִמְזֵם הָאֲוִיר בְּחַדְרִי עַד לְהַבְעִית

כְּדֶרֶךְ אֲוִירוֺנִים

וּבָא בְּאַפִּי גַּם רֵיחוֺ שֶׁל הַנַּעַר

שֶׁלָּכַד תַּרְנְגוֺל עַל הַגְּבָעוֺת שֶׁבְּסָמוּךְ לַקָּרוֺן

וְשָׁחַט וְצָלָה וְאָכַל אֶת הַבָּשָׂר בּוֺ בַּיּוֺם,

עַד שֶׁקָּרָא “קוּקוּרִיקוּ”

וְנָפַח נִשְׁמָתוֺ מִשֹּׂבַע פִּתְאֹם,

וְהִנֵּה מִקֵּץ עֲשׂוֹרֵי שָׁנִים הָיָה לַקִּירוֺת צֶבַע זָר,

אַף־כִּי הַיְלָדִים לֹא רָאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ דָּבָר.

---

יום השיחרור

מאת

איתמר יעוז־קסט

לד"ר מלכה פוני

כְּשֶׁרָאִיתִי לָרִאשׁוֺנָה אֶת אָבִי

בּוֺכֶה:

הָאָבִיב הָיָה בְּרֵאשִׁיתוֺ

וְעַל הַקְּרוֺנוֺת הָעוֺמְדִים לְלֹא־נִיעַ

פִּזֵּר טִפּוֺת גֶּשֶׁם,

בְּעוֺד קִרְעֵי־אֱנוֺשׁ נָעִים וְנָדִים בְּאוֺר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֺקַעַת.

תַּצְלוּם דֵּהֶה בְּיָדִי

עוֺדֶנּוּ חוֺשֵׂף אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הַנִּצָּבִים

וּמַרְאֵה הָאָב עוֺדוֺ רוֺכֵן עַל הַמֵּתִים וְעַל חוֺלֵי הַטִּיפוּס,

לוּ גַּם יָבְשׁוּ דִּמְעוֺתָיו לִפְנֵי שָׁנִים

וּבִבְשָׂרוֺ רוֺחֶשֶׁת בּוּעָה שְׁחוֺרָה

עִם זִכְרוֺן טִפְטוּף הָעֲנָנִים הָאִטִּי

עַל פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד הַמְסָרֵב לְהַעְתִּיק מַבָּטוֺ

מִן הַדְּמוּת הַמְחַפֶּשֶׂת בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה

אַחַר יוֺם בּוֺדֵד שֶׁבְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ אַפְּרִיל עַגְמוּמִי וְלַח,

כִּי אָכֵן הָיָה זֶה בְּיוֺם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי

וּבְסָמוּךְ לִי שָׁמַעְתִּי קוֺל לְחִישָׁה: "לְשֵׁם מָה

הוּא טוֺרֵחַ כָּל כָּךְ?…"

וְהִנֵּה רַגְלַי נִתְקְפוּ פַּחַד־פֶּתַע וְהִרְעִידוּ,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוֺשַׁטְתִּי אֶצְבְּעוֺתַי מִתּוֺךְ הָאֲפֵלָה וָחוּצָה –

הֵבַנְתִּי

כִּי אָבִי מַסְפִּיד אוֺתִי כָּרֶגַע בְּתוֺךְ לִבּוֺ.

---

על אם־הדרך

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַכְּבִישׁ רִחֵף מַעְלָה־מַטָּה

וּרְצוּעוֺת־הָאֲדָמָה הִסְתַּחְרְרוּ מִתַּחְתַּי

כְּזָוִיּוֺת שֶׁל כּוֺכָב בּוֺעֵר.

הָיוּ אֵלֶּה שְׁאֵרִיּוֺת־הָאֵשׁ

שֶׁעוֺד לִחֲכוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׂדוֺת הֲלוּמֵי־הַמִּלְחָמָה

עִם הֵעָלֵם אַחֲרוֺנֵי הָאֲוִירוֺנִים בְּקַו־הָאֹפֶק הַמְהַבְהֵב,

אַף־כִּי בָּבוּאוֺתֵיהֶן שֶׁל פִּצְצוֺת־הַתַּבְעֵרָה לְכוּדוֺת הָיוּ עֲדַיִן

בְּרִשְׁתִּיּוֺת־הָעֵינַיִם שֶׁהִתְקַשּׁוּ לְהֵעָצֵם.

עָמְדָה שְׁתִיקָה סוֺפִית בָּאֲוִיר הַגָּבֹהַּ מְאֹד,

אַךְ גּוּשֵׁי־אָדָם הִתְנוֺדְדוּ בְּעִרְבּוּבְיָה צַוְחָנִית לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ,

תְּלוּשִׁים מִכָּל זְמַן פִיסִיקָלִי וּמִכָּל מוֺלֶדֶת שֶׁעַל־גַּבֵּי מַפּוֺת־הַקַּרְטוֺן.

נִצַּבְתִּי

בִּקְצֵה הָאַסְפַלְט הַנָּתוּץ,

הַנּוֺשֵׁר חֲלָקִים־חֲלָקִים לְתוֺךְ הֶחָלָל־הָרֵיק,

בְּעוֺד לִבִּי מְפַרְפֵּר: הֵיכָן אִמִּי?… הֵיכָן אָבִי?…

שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי רֶגַע קַל עוֺד נָגַעְתִּי בָּהֶם,

עַל־אַף הַמְּהוּמָה שֶׁל יוֺם הַשִּׁחְרוּר וְהַשִּׁכָּרוֺן?

לַהֲקוֺת עֲגוּרִים חֲרוּכֵי־נוֺצוֺת

חָלְפוּ מֵעֵת לְעֵת מֵעַל רֹאשִׁי בִּיבָבָה,

כְּאִלּוּ רְכִיבֵי הַחֹרֶף הַמִּתְפָּרֵק אַף הֵם, –

וְהִנֵּה יָצְאוּ לַחָפְשִׁי בִּזְכוּת כֹּחַ נֶעְלָם

אֲשֶׁר הֵעִיף אוֺתָם אֶל הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים מֵעָל,

עִם שְׁאָר בְּרִיּוֺת פְּגוּמוֺת שֶׁחִבֵּל בָּהֶם הַזְּמַן הַחוּם:

כְּלָבִים פְּצוּעֵי־לָשׁוֺן וּמַלְחִיתִים מֵחֲמַת הַצִּמָּאוֺן,

סוּסֵי־גְּרִירָה מֻכִּים עַד זוֺב הַדָּם וְהַמֻּגְלָה

וַחֲרָקִים רְמוּסִים

תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הַתּוֺתָחִים וְהַטַּנְקִים שֶׁל הַנְּסִיגָה הַגֶּרְמָנִית

וְכֵן עֵץ־לִבְנֶה נְכֵה־גֶּזַע – הַדּוֺמֶה לְפֶסֶל קַדְמוֺנִי שֶׁנֶּחְצַב מִתּוֺךְ הַפֶּחָם.

אוֺ־אָז חָצְתָה גַּם הָאִשָּׁה הַזָּרָה אֶת הַכְּבִישׁ

וְרָצָה לְעֶבְרִי כָּל עוֺד נְשָׁמָה בְּאַפָּהּ, קוֺרֵאת בִּבְכִי:

“בְּנִי! בְּנִי! הִנֵּהוּ בְּנִי!…”

וְהִיא נֶאֱחֶזֶת בִּי, כְּשֵׁם שֶׁעֲשׂוּיָה אֵם לְהֵאָחֵז בִּפְרִי־בִּטְנָהּ הָאָבוּד,

שׁוֺכֵן הֶעָפָר וְהָאֵפֶר וְהָעֲנָנִים.

דּוֺמֶה, כַּדּוּר־שֶׁלֶג גַּמְלוֺנִי הִתְמוֺטֵט עָלַי.

נִבְצַר מִמֶּנִּי לָזוּז מִמְּקוֺמִי, שָׁם, עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ,

עָלֶיהָ צוֺעֲדִים מֵאוֺת זוּגוֺת־רַגְלַיִם הָלוֺךְ־וָשׁוֺב.

רִיק מִצַּד יָמִין וְרִיק מִצַּד שְׂמֹאל,

כְּשֶׁרַק בִּקְצֵה הָאֹפֶק מְדַמְדְּמִים עוֺד קְרוֺנוֺת־הַמַּשָּׂא

לְאַחַר שֶׁפָּלְטוּ אֶת תְּכוּלָתָם הָאֱנוֺשִׁית אֶל הָאֲוִיר הַחָפְשִׁי,

וְעִם זֹאת מוֺסִיפִים לַעֲמֹד עַל הַפַּסִּים כְּמוֺ רַכֶּבֶת־רְפָאִים

אֲשֶׁר רוּחוֺת סוֺף־הַחֹרֶף נוֺסְעוֺת בָּהּ כָּעֵת,

וְהִיא שׁוּב וָשׁוּב חוֺצָה אֶת הַנּוֺף הַמְכֻסֶּה שֶׁלֶג נָמֵס,

עִתִּים תּוֺךְ תְּזוּזָה כְּלַפֵּי שׁוּלֵי־הַשָּׁמַיִם וְעִתִּים תּוֺךְ תְּזוּזָה כְּלַפֵּי שׁוּלֵי־הַתְּהוֺם.

“אַתְּ לֹא אִמִּי!…” נִסִּיתִי לִצְעֹק שׁוּב וָשׁוּב,

בְּעוֺדִי מְבַקֵשׁ לְהֵחָלֵץ מֵאֲחִיזָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה,

אַךְ צְפוּדָה הָיְתָה הַלָּשׁוֺן בְּפִי וּקְרִיאָתִי צָלְלָה אַרְצָה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵחֵלָּה הָאִשָּׁה הַזָּרָה לִמְשֹׁךְ אֶת גּוּפִי

לְעֵבֶר הַשָּׂדוֺת, כְּשֶׁהַכְּבִישׁ שֶׁמִּתַּחְתַּי נִתְקָף סְחַרְחֹרֶת,

וְהָאִשָּׁה הַזָּרָה כּוֺרֶכֶת אֶת גּוּפָהּ כַּחֲבִילַת־בְּגָדִים מְרֻפֶּטֶת וְלַחָה;

אֶלָּא שֶׁהַכְּבִישׁ נָע מַעְלָה־מַטָּה

עִם בּוֹא סוּפָה חֲדָשָׁה,

עַד שֶׁלְּחִישׁוֺתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה

הָלְכוּ וְגָוְעוּ,

וְהִתְאַבְּנוּ גַּם תְּנוּעוֺת גֵּוָהּ

עַל הַקַּרְקַע הַמְגַלְגֶּלֶת קֻפְסְאוֺת־פַּח רֵיקוֺת וּפִסּוֺת־בַּד.

קָפַצְתִּי מֵעַל לַחֲבִילַת־הַבְּגָדִים שֶׁלְּרַגְלַי,

קִפַּצְתִּי בְּתוֺךְ הָרֶפֶשׁ,

בְּעוֺד הַכְּבִישׁ מְטַלְטֵל חֲבִילוֺת־חֲבִילוֺת לְאֵין־סְפוֺר.

“רַק שֶׁלֹּא תִּתְרַחֵק…”

הֵנִיחַ אָבִי אֶת כַּף־יָדוֺ עַל כְּתֵפִי בְּדֶרֶךְ הָעִדּוּד,

וְאִמִּי הִשִּׁיקָה אֶת גַּב־יָדָהּ אֶל מִצְחִי

כְּפִי שֶׁנָּהֲגָה מֵאָז וּמִתָּמִיד בִּרְצוֺתָהּ לִבְדֹּק אִם אֵין אֲנִי חוֺלֶה.

צָעַדְנוּ לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ שֶׁנִּרְגַּע אַט־אַט

וְהִנְּנוּ בְּנֵי־אָדָם הַמּוֺעִידִים פְּנֵיהֶם

הַבַּיְתָה

עַל־פְּנֵי כּוֺכַב־לֶכֶת דּוֺעֵךְ,

מִזְרָח וּמַעֲרָב, צָפוֺן וְדָרוֺם.

הָעֲגוּרִים הוֺסִיפוּ לְהִתְחוֺגֵג בָּאֲוִיר,

נִדְמֶה, בֶּהָלָה סְמוּיָה אוֺחֶזֶת בָּהֶם עֲדַיִן

לְשֵׁמַע רַעַם הָאַרְטִילֶרְיָה שֶׁעוֺד מְהַדְהֶדֶת בַּמֶּרְחָק,

וַאֲנַחְנוּ מְשָׂרְכִים אֶת דַּרְכֵּנוּ בִּתְנוּעָה סַהֲרוּרִית

כְּאִלּוּ עַל סַף יְקִיצָה מִשְּׁנַת מַעֲמַקִּים,

וּכְאִלּוּ אִבְּדָה שׁוֺשַׁנַּת־הָרוּחוֺת אֶת הַכִּוּוּן בְּתוֺכֵנוּ

וְהִיא מִסְתּוֺבֶבֶת בְּלִי מַטָּרָה.

---

גילוי־פנים

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֲפֹרֵי־פַּחַד הָיוּ הַשָּׁמַיִם מֵעָל

וּזְרוּעֵי נוֺצוֺת עוֺרְבִים מְפֻחָמוֺת;

הֵן הָיָה זֶה לְעֵת כִּי נָסְעוּ רַכְּבוֺת־מַשָּׂא בְּתַחְתִּית עוֺלַם־הַנִבְרָאִים

וּמִקְּצוֺת הָאֶצְבָּעוֺת פִּכְפֵּךְ הַגָּאז; –

וְשׁוּב

אֲדוֺן כָּל הָאָרֶץ בָּא חֲמוּץ־בְּגָדִים מִבָּצְרָה,

כְּאִישׁ הַדּוֺרֵךְ עֲנָבִים בְּגַת הוּא בָּא; –

הוּא בָּא מִבָּבֶל וְהוּא בָּא מֵרוֺמָא,

חוֺלֵף עַל־פְּנֵי גְּרָנַאדָה־שֶׁל־צְלָב

וְחוֺלֵף עַל־פְּנֵי בֶּרְלִין הַמְעֻטֶּרֶת דִּגְלֵי שָׁחוֺר־אָדֹם,

מוֺרֶה בְּמַטֵּה־זַעֲמוֺ עַל וַארְשָׁה וְעַל בּוּדַפֶּשְׁט גַּם־יַחַד

בְּלֹא שֶׁיַּכִּירֵהוּ אִישׁ;

הֵן בָּעֵת הַהִיא

כָּל הַכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ עָמַד לְהִתְקַיֵּם אֶל־נָכוֺן

הֲגַם שֶׁנֶּעֱלַם מוֺעֵד הַהִתְרַחֲשׁוּת מֵעֵינֵי מַגִידֵי־הָעֲתִידוֺת וּמְחַשְּׁבֵי־הַקִּצִּין;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

אוֺתָהּ עֵת הֵנִיף אֱלֹהִים אֶת יָדוֺ עַל הֶעָרִים הַמִּשְׁתַּקְּפוֺת בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ בִּרְעָדָה,

וְעַל כַּף־יָדוֺ פְּתוּחַת־הָאֶצְבָּעוֺת: נַעַר קָטֹן מְנַמְנֵם בְּתוֺך הָאוֺר הַמְגַשֵּׁשׁ דַּרְכּוֹ;

כִּי אָכֵן

גִּלּוּי־פָּנִים הָיָה זֶה

בִּנְפֹל אֵימָה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים מִסָּבִיב,

וְלוּ גַם נִמְנְעָה הַיְדִיעָה מִתָּאֵי הַמֹּחַ

וּמִן הַחוּטִים שֶׁבַּגְּדֵרוֺת הַחַשְׁמַלִּיּוֺת

אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת מְקוֺם הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים לְהוּבֵי־הַכְּנָפַיִם

בְּפֶתַח הָעוֹלָמוֺת הַנֶּחֱרָבִים.

1997

---

מה שעוד נותר

מאת

איתמר יעוז־קסט

נִדְמֶה

כִּי הוּא לְבַד נוֺתַר בְּתוֺכִי

מִשְּׁנוֺת הַיַּלְדוּת:

צֵל,

פַּחַד־הַחִסּוּל

וַחֲשַׁד־הַתָּמִיד,

בֵּין־הָעַרְבַּיִם

לָרֹב –

בְּעֵת שֶׁאֲנִי נוֺסֵעַ בְּאוֺטוֺבּוּס

מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה

וּבְסָמוּךְ אֵלַי

עֵינַי נִתְקָלוֺת

בְּאִישׁ כְּבֶן גִּילִי

הַמַּסְתִּיר קַלּוֺת אֶת זְרוֺעוֺ הַמְקֻעְקַעַת

בְּשַׁרְווּל שֶׁל חֻלְצָה –

וּמְחִצּוֺת מִתְגַּבְּהוֺת לְפֶתַע בְּתוֺךְ כְּלִי־הָרֶכֶב:

אֲנִי וְהוּא בְּפִנַּת הָאוֺטוֺבּוּס הָאַחַת

וּשְׁאָר הַנּוֺסְעִים עַל־פְּנֵי כְּלִי־הָרֶכֶב כֻּלּוֺ,

וְעוֺלֶה בְּדַעְתִּי:

מַה יְּהֵא

בְּהִכָּחֵד שָׂרִיד אַחֲרוֺן וְחַי

מִכָּל הֶעָבָר הַמְקֻעְקָע

וְהָאִלֵּם?

וְהָאוֺטוֺבּוּס זָע וּמִזְדַּחֵל בֵּין תּוֺרִים לְאֵין־סוֺף,

כְּאִלּוּ מְסָרֵב לְהַגִּיעַ לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֺנָה.

---

מלון ארעי

מאת

איתמר יעוז־קסט

לידיד נעורים – דן דלמט

לְבַד,

בְּבֵית־מָלוֺן,

בְּעוֺד הָאוֺר

דּוֺלֵק בַּפְּרוֺזְדּוֺרִים כְּמוֺ בְּקָטָקוֺמְבּוֺת

שֶׁל אֶרֶץ אֲבוּדָה בְּעַרְפִלֵּי־פִּתְאֹם,

וְרַק צְלָבֵי הָעִיר בּוֺהִים אֶל הַדַּנּוּבָּה

בְּצִפִּיָּה לְחֹם אֱנוֺשׁ לֵילִי,

עֵת מִן הַחוּץ הָרַעַשׁ מֵנִיעַ אֶת הַדֶּלֶת

כְּגֹלֶם שֶׁהֵקִיץ וְנָע וְנָד.

וְהִנְנִי אוֺרֵחַ לֹא קָרוּא, נִדְמֶה לִי

אֲנִי בִּלְבַד נוֺתַרְתִּי חַי בְּתוֺךְ הָעִיר,

עֵד יְחִידִי מִתּוֺךְ עוֺלָם־שֶׁל־מַטָּה,

לָבוּשׁ בְּגִדְרֵי־תַּיִל וּכְמוֺ לַהֲטוּטָן

מַסְתִּיר לְשׁוֺנוֺת־אֵשׁ מִתַּחַת לִבְגָדַי; –

אַךְ לֹא כְּמוֺ אִמִּי,

שֶׁשִּׂנְאָתָהּ הִבְעִירָה

אֶת אֶרֶץ מוֺצָאָהּ בַּחֲלוֺמָהּ,

כִּי אֵין בִּי מַשְׂטֵמָה עוֺד!

וְלוּ גַם מִטָּתִי שֶׁבְּמָלוֺן אַרְעַי:

כָּאֳנִיַּת־פְּלִיטִים

הַמַּמְתִּינָה לַדֶּרֶךְ,

וַאֲנִי נָכוֺן לִמְנוּסַת־תָּמִיד.

1992, בודפשט

---

פגישה בתוך חלום

מאת

איתמר יעוז־קסט

לֵיל פֶבְּרוּאָר,

זֶה הַזְּמַן בּוֺ נֹגַהּ הַתַּנּוּר מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתָּן שֶׁל הַשָּׁעוֺת

הַמִּתְחַלְּפוֺת בִּרְעָדָה עַל לוּחַ־הַסְּפָרוֺת שֶׁמּוּלִי,

אַךְ גּוּפִי צָמוּד לְגוּפֵךְ,

בַּעַל־חַיִּים קְשֵׁה־שֵׁנָה

הַמֵּרִיחַ בַּעַל־חַיִּים לֵילִי וְנֶאֱהָב.

לְעֵת כָּזֹאת מַתְחִיל בְּתוֺכִי גִּלְגּוּל־הַנְּשָׁמוֺת לְאָחוֺר

מִגִּיל הַבַּגְרוּת לְגִיל הַיַּלְדוּת

וְקוֺמָתִי הוֺלֶכֶת וּקְטֵנָה

לְשֵׁמַע קְרִיאוֺתֵיהֶם שֶׁל רוּחוֺת־רְפָאִים – סָפֵק אָב, סָפֵק אֵם,

בְּאוֺר הַנּוֺפִים הַחָרְפִּי.

וְאַתְּ שׁוֺכֶבֶת לְצִדִּי,

אוּלָם תּוֺקֵף עָלַי רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה בְּפָנַיִךְ

לוּ גַּם יְשֵׁנָה אַתְּ עֲמֻקּוֺת וּרְחוֺקוֺת מְאֹד

וְאֵינֵךְ שָׂמָה אֶל לֵב כֵּיצַד נוֺטֵשׁ אֲנִי אֲדָמָה זוֺ

בְּהַגִּיעַ אֵלַי רֶמֶז דַּק וְנֶחֱלָם

מִנִּקְבַּת הַיַּלְדוּת הַמְּפִיצָה רֵיחוֺת שֶׁל פִּתּוּי

עִם טַעֲמוֺ שֶׁל דָּם קָרוּשׁ וְטָמֵא.

וַאֲנִי עַצְמִי תּוֺהֶה:

לְשֵׁם מַה מִתְאַוֶּה אִישׁ כָּמוֺנִי לִלְבֹּשׁ מִדָּה־שֶׁל־יֶלֶד

תּוֺךְ כְּדֵי שֵׁנָה?

וּבָה־בָּעֵת

לִבִּי נִמְלָא חֲשָׁשׁוֺת שֶׁמָּא יָבוֹא בְּנִי, וְשֶׁמָּא תָּבוֹא בִּתִּי

אֶל תּוֺךְ הַחֲלוֺם,

יִשְׁתָּאוּ רֶגַע לְמַרְאֵהוּ שֶׁל יֶלֶד הַשָּׁקוּע בְּמִשְׂחָקָיו

וְיַחְלְפוּ עַל פָּנַי בְּלִי לָתֵת בִּי סִימָנִים שֶׁל זִהוּי,

וַאֲנִי אִוָּתֵר לְבַדִּי

מִחוּץ לַמַּמָּשׁוּת וּמִחוּץ לַהֲזָיָה גַּם־יַחַד,

בְּעוֺד גּוּף מַשִּׁיק לְגּוּף

בְּתוֺךְ חֲלָלוֺ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר.

---

העוף השחור ועדת בני גילי

מאת

איתמר יעוז־קסט

בידידות לאורך דור

ליעקב בסר

כְּמִי שֶׁבָּא מֵרָחוֺק

וְהֶעָבָר גּוֺנֵז אֶת סוֺדוֺתָיו בֵּין סִדְקֵי גּוּפוֺ,

כְּשֵׁם שֶׁעוֺף שְׁחוֺר־כְּנָפַיִם מַחְבִּיא בֵּיצֵי־גוֺזָלִים

בְּנִקְבַּת עֵץ מִצְטַמֵּחַ:

עָמַדְתִּי בִּקְהָלָם,

וְהֵם שָׁרוּ שִׁירֵי־נְעוּרִים בְּסֻלַּם קוֺלוֺת גָּבֹהַּ

תּוֺךְ מַסָּעוֺת עַל־פְּנֵי אֶרֶץ רַבָּה,

עַל לֵילוֺת כְּנַעַן הֵם שָׁרוּ

וּבִי אָחֲזָה הַצִנָּה בַּלֵּילוֺת;

מֵעֵת לְעֵת קָרְבוּ אֵלַי כְּדֵי לְהָרִיחַ אֶת גּוּפִי

הַמֵּפִיץ רֵיחַ אֲסוֺנוֺת סְבִיבוֺ

וְגַם הִשְׁתָּאוּ אֶל מַלְבּוּשִׁי הַזָּר,

וְצִחְקְקוּ אֶל חֲתִימַת שְׂפָמָם אוֺ אֶל נִצָּנֵי שְׁדֵיהֶן הַמִּתְגַּבְּהִים,

בְּעוֺד הַזֵּעָה נוֺטֶפֶת עַל פָּנַי וְעַל צַוָּארִי; –

וְיֵשׁ כִּי זָקְפוּ רֹאשָׁם לְעֶבְרִי וְשָׁאֲלוּ בְּהֶסַּח־הַדַּעַת:

“עַל מַה נִּכְתָּבִים שִׁירֶיךָ?”

וַאֲנִי נִמְנָע מִלְּגַלּוֺת אֶת לִבִּי פֶּן יִרְחֲקוּ מִמֶּנִּי שִׁבְעָתַיִם,

שֶׁכֵּן נָח הֶעָבָר בְּלִבִּי כְּגוּשׁ הָאֲוִיר הַזְּגוּגִי לְעֵת חֹרֶף עָמוּס בִּשְׁלָגִים; –

הִנֵּה עַל־כֵּן, מִבֵּין קִפְלֵי בְּגָדַי נִדַּף רַק

רֵיחַ הָאֲסוֺנוֺת,

וְהָיִיתִי מַשְׁבִּית־שִׂמְחָה לִבְנֵי־גִּילִי הַמְזַמְּרִים עַל אֶרֶץ רַבָּה,

נִדְמֶה, עוֺד רֶגַע קַל וְיִבָּקְעוּ בֵּיצֵי הָעוֺף הַשָּׁחוֺר שֶׁבְּתוֺךְ גּוּפִי

וְצֵל הַכְּנָפַיִם יְרַטֵּט עַל־פְּנֵי עָרִים לְבָנוֺת וְצַחוֺת.

---

לסעודת האֵינוּת של בני ילדותי

מאת

איתמר יעוז־קסט

רָחוֺק הָיִיתִי מִדְּמוּת עַצְמִי,

בְּעֵת צֵאתִי

לַדֶּרֶךְ –

וּבְנֵי יַלְדוּתִי יוֺשְׁבִים זֶה מִכְּבָר

אֶל שֻׁלְחַן אֲדוֺנֵיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם

בְּצִפִּיָּה לְבוֺאִי,

נְשָׁמוֺת תַּמּוֺת וַהֲרוּגוֺת

אֲשֶׁר גַּם רֵיחַ עֲשָׂבִים וְנַהֲרוֺת־מַיִם

נֶעְקַר מֵהֶן לִפְנֵי עִדָּנִים,

וְעַתָּה סוֺעֲדוֺת הֵן אֶת לִבָּן וּמְזַמְּרוֺת

בִּסְעוּדַת הָאֵינוּת בִּלְבַד;

וַאֲנִי שֶׁלְּעֵת אָבְדַן בְּנֵי יַלְדוּתִי

לֹא יָרַדְתִּי אֶל בּוֺר־הַקֶּבֶר,

הוֺעַדְתִּי פָּנַי

אֶל שֻׁלְחָן־שֶׁל־מַעְלָה,

הֵן אָמַרְתִּי:

רַק אַרְחִיק מְעַט וְאָשׁוּב לְאֶרֶץ הַחַיִּים מִסָּבִיב,

וְרַק אֶת פְּנֵי הָאֱלֹהִים אֲבַקֵּשׁ לְהֶרֶף־עַיִן, בְּקֶרֶב בְּנֵי יַלְדוּתִי הָאֲבוּדָה,

הָלוֺךְ סְחוֺר־סְחוֺר בְּעִקְבֵי עִגּוּל הַפָּנִים הָאֵינְסוֺפִי

– בְּסִימַן הַיְצִיאָה מִן הַחֹמֶר;

וְכָךְ הָיִיתִי הוֺלֵךְ וּמַפְלִיג מִמְּקוֺמוֺת מוֺשָׁבִי

וּמִן הֶעָבָר וּמִן הַהֹוֶה,

תּוֺךְ צְקוּן־לַחַשׁ הַנִּשְׁמָע אַךְ לְאָזְנַי

בְּהִתְנַגֵּן מֵרָחוֺק זֶמֶר־יְלָדִים עַל־זְמַנִּי וְנוּגֶה

בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית עַד־מְאֹד,

עִם קוֺל נְשִׁירַת שְׁנוֺתַי מֵעַל עֵץ־הַחַיִּים הַנָּע וְנָד עִמָּדִי.

1994

---

שיר

מאת

איתמר יעוז־קסט

רַק לְמַעֲנוֺ

הֶחְלַפְתִּי שְׂדוֺת־תְּעוּפָה וְהִנַּחְתִּי רֹאשִׁי עַל כַּר

בְּחַדְרֵי הַמֵּתִים; –

שִׁיר שֶׁשָּׁכַן בִּי לְלֹא גוּף

וְנִזּוֺן מִנְּדוּדֵי הַשֵּׁנָה בַּלֵּילוֺת: –

שִׁיר שֶׁרָצִיתִי לְהָקִים בּוֺ מֵתִים לִתְחִיָּה

וְלָכֵן בִּדְרָכִים הִתְגַּלְגַּלְתִּי

כְּאִלּוּ עָשׂוּי הָעוֺלָם מֵחָמְרֵי הַלָּשׁוֺן

וְדַי בְּהַשְׁמִיעַ אוֺת

וְהִנֵּה עֶצֶם אֶל עֶצֶם תִּקְרַב

בְּבִקְעַת הַמִּלִּים הָאֲבוּדוֺת

בְּטֶקֶס הַתְּחִיָּה הַקּוֺלִית –

מָקוֺם בּוֺ אֵין שִׁיר עוֺד,

אַךְ מָקוֺם בּוֺ מְצַפֶּה לִי אֶחָד:

חֶצְיוֺ – שֶׁלֶד אָבִי,

חֶצְיוֺ – שֶׁלֶד אִמִּי

כְּדַחְלִיל הַנִּצָּב בְּיַרְכְּתֵי עִיר הֻלַּדְתִּי הַשּׁוֺקַעַת

לְהַבְהִיל אֶת הַזְּמַן.