רקע
דוד רמז
הָאַכְסַנְיָה וְהַזְּמָן

במועצת ההסתדרות נ'


אכסניה זו, אילת־השחר, למועצת־היובל של ההסתדרות, מעלה בדעתנו מאליה את המלחמה העולמית הקודמת, שנות יסוּד אילת־השחר, כפר־גלעדי וּמחנים. כשפנינו היו נשואות לקץ המלחמה, מתוך הרגשת ערך מפעלנו, הרענן והגואל, וכוחו לעם.

במצב העם בא שינוי איום. היטלר הולך ומבצע את השמדת היהודים באירופה – במזרח החל ובמערב הוא הולך ומכלה. ולא היה עוד פרק־אימים כזה בתולדות העם, אשר מאז נפזר בין העמים לא חדל מלהרוות בדם דורותיו את קרקע דברי־הימים. היכיר סוף סוף העולם כי יש לנו הזכות להיות נדונים כעם לוחם, כבן־ברית, אשר חרב היטלר מכלה בו את חמת זעמה?

השתתפותנו המשולשת במלחמה מזכה אותנו לכך. אנו משתתפים בה: כבני המדינות הנלחמות במעגל הברית בכל שדות המלחמה המשתרעים מרוסיה ודרך אסיה ואפריקה ואנגליה ואיי־הים ואמריקה וקנדה.

כמתנדבים מרצון בארץ־ישראל, בקנה־מידה של שלושים אלף לובשי מדים חיילים וחיילות ונוטרים, בישוב של חצי מיליון נפש.

כנרצחים וכנספים, כלכוּדים בגיטאות המות והמרד וכגזורים בחרב הנקמה של היטלר.

נציין כי בפרק־אימים זה נשאה מפלגת העבודה את קולה בועידתה האחרונה על גורל העם העברי ועתידו במולדתו. היא דרשה מפעל הצלה, שמידותיו תהיינה כמידת הפשע, שאין דומה לו. היא חזרה ואישרה את עמדתה המסורתית – לבנין ארץ־ישראל כבית לאומי עברי. היא דרשה כי לסוכנות היהודית תינתן הסמכות להפיק את מלוא התועלת מכוחה הכלכלי של הארץ לקלוט עליה ולפתח את הארץ, על אדמותיה השוממות והבלתי־מעובדות.

וכן נציין – ומלב מלא – את העידוד וההד החשוב, המגיע אלינו משני ראשי הסתדרות הפועלים באמריקה, והראשון בהם – ויליאם גרין, ידיד ותיק, עֵר, מסור ומקשיב.

כמלפני עשרים וחמש שנים שוב נתון גורל העם ועתיד מולדתו על כס הדין העולמי. נחסר מעמנו חלק עצום, אך יש לנו האדמה הזו והישוב הזה. יש לנו שני נסים הכרוכים זה בזה: נס התישבותנו ונס הסתדרותנו.

הישוב הזה נושא בעוֹל תקוה גדולה, מאמץ גדול ומערכה חמורה; וקודם כל נגיד מכאן למתנדבינו ולעומדים על משמרותיהם במדים ובלא מדים: חזקו! יגבר חילכם! וייקר לנו זכרון כל אחד ואחד, אשר כבר לוקח מאתנו במערכה.

לא לשם יובל ותרועת חג כינסנו את מועצת ההסתדרות במקום הזה, כי אם לשם ציוּן נס התישבותנו, ההולכת והופכת את הארץ הקטנה – לגדולה, ושממת בצה, מדבר והר – למחית עם רב. כשאתה עובר במקום הזה אתה מתמלא גאון ובטחון: אלה אשר עשו זאת – יוכלו ויעשו גם את השאר.


תמוז תש"ג.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37188 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!