רקע
דוד רמז
חַ"י נְקֻדּוֹת

רצוני להגיד כמה מלים כמתוַכח1. ואגיד בפשטות: דרך קלוקלת. הפעם – כשלון, לא של ההסתדרות, לא של מפלגת פועלי ארץ־ישראל, כי אם של “השומר הצעיר” ו“פועלי־ציון”.

נכון הוא שיש הסבר לכשלון הזה: לא יכלו לכבוֹש היצר. יש כאן אחיזה טובה מאד, אמנם זולה בתכלית הזול, להסערת הרבים.

הוגד לנו כי היו בירורים פנימיים ב“השומר הצעיר” וב“פועלי־ציון”. חוששני, חברים, שהלכתם לא אחרי הטובים שבכם. כך אני מנחש – ומתנחם בזה. אני סבור כי אחת התכליות של הישיבה הזאת – הפסקת יִדוּי האבנים. הפעם – בשום פנים לא הדדי. אנחנו לא ענינו כלל. מדוע? לא כל כך מתוך חסידות. מצאתם את ההסתדרות בין המצָרים. בין מצָרים רבים. ואם באותה שעה, כאשר אתה, באמת, נגוע ומוכה מכמה צדדים, עוד מניפים עליך שוט־כזב, יש שהנך נדהם. ושוט־כזב כזה עוד לא הונף!

נדהמנו. ואף כי לפעמים “יד השקר רוממה”, יש לי תקוה כי השקר לא יצלח. סוף סוף ניצחנו עד עכשיו כל שקר בתוך ההסתדרות. בקושי, ביסורים – אבל ניצחנו. ההנחה שהרוב לא יעצור כוח לענות על השקר מענה הוגן – ההנחה הזאת עתידה להתבדוֹת.

שיטה זו של תוספת היוקר לא נפלה מן השמים. בהשגתה הושקעו כוחות. זה הגמול? “גזל הפועלים”? “אי־הבנה לענינים החיוניים של הפועלים”? – מקוה אני כי ציבור הפועלים יתן את ההערכה הנכונה לדיבורים אלה: יפצח את האגוז. יש בעולם עסק של מטבעות מזויפים. לכאורה, מתעשרים בעסק זה, אך סוף סוף תופשים את משלחי המטבעות המזויפים בציבור.

מדוע מטבע מזויף? נניח שאנחנו בדקנו את הענין מחדש; נניח שביטלנו את ההחלטה הקודמת; נניח שהודענו להתאחדות בעלי התעשיה, שאנחנו מסתלקים מן ההסכם. ונניח שאנחנו מודיעים כזאת גם לממשלה. בתוקף הסייג שהסתייגנו בו בשעתו (“אם יבואו שינויים נמרצים בחיים הכלכליים – נהיה חפשיים לבדוק מחדש את הדברים”). נניח שהכל עשוי – ועוד הלילה. מה השגנו? הפלנו את הסולם אשר עלינו בו, ונשארנו תלויים באויר.

המעציב ביותר בכל תרועת־השוא הזאת – העדר כל מחשבה כלכלית רצינית. עד עכשיו היינו סגורים. כעת הדברים משתנים והולכים. את מי דוחקת השעה הזאת יותר? כלום עכשיו, כאשר אנחנו שומעים שמצרים – על כל ציודה הכלכלי והכספי והפוליטי – עומדת בהתחרות אתנו על ההזמנות המצומצמות, על מנת לקחת מאתנו מה שניתן לקחת – נתקין תוספת יוקר יותר טובה מאשר בימי ההזמנות הדוחקות?

כולנו ראינו את הריב על תוספת היוקר כאחד הענינים הצודקים ביותר בחיינו המקצועיים. כי זו השבת אבידה – ורק חלק מהאבידה. אבל לכל תקופה – ענינה. בדרך של שיגרה ובהחלטות של שיגרה לא נסתייע הרבה. לא תועיל לנו הסברה ש“אנחנו עלינו לאט ועלֵינו לרדת לאט”. אין אנחנו נמצאים בעולם שכולו סימטריה.

עלינו להתפנות לענין המלחמה ביוקר. בא הזמן להורדת היוקר. כל עוד גרשון דורש לו שתי לירות במקום לירה אחת שמקבל ג’ורג', יסביר לי מישהו בשכל הישר: איך נתקיים? בזה אנחנו צריכים להיות עסוקים עכשיו ולא במרד על ח"י הנקודות (מ. אֶרם: וזה ימנע את שלילת ההזמנות?). זה ימנע אותנו מלעשות את ההיפך ממה שאנחנו צריכים לעשות.

הבעיה הגדולה שלנו: החזרת הערך המלא לפוּנט, יציאה ממשק מלחמה למשק שלום, תוך כדי קליטת המונים חדשים – כל הענין הזה דורש ריכוז הסתדרותי ממדרגה ראשונה, כבוד הסתדרותי ממדרגה ראשונה, סבל וקרבן ומאמץ. ומהו העיורון השולט בנו?!


שבט תש"ד.


  1. לא כיושב־ראש [בישיבת הועד הפועל של ההסתדרות].  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!