יָדַעְתִּי, כִּי אֵרְרָנוּ אֱלֹהֵי־צֹעַן מְאֹד־מְאֹד

בְּלֵב מַמְּתִיק כָּל־גְּזֵרָה;

אַךְ לֹא יָדַעְתִּי, כִּי חָנֹט חֲנָטָנוּ עַד כֹּה:

עַד לְבִלְתִּי הַרְגִּישׁ אֶת הַמְּאֵרָה.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי הַצְּמֵאִים לְצֵל שַׁלְוַת־מְעַט

וְלִפְרוּסַת־שָׁלוֹם רְעֵבִים,

בְּהִפָּתַח לָנוּ סוּגָר גָּלוּתֵנוּ הֶעָבֵשׁ

כְּרֶגַע נַחֲרֹק שֶׁן־דָּמִים כִּזְאֵבִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי לְכָל טֻמְאַת־גּוֹי נֵצֵא חוֹצֵץ

בְּמַסֵּכַת חַג אַבִּירִים,

וּבִקְהוֹת שִׁנֵּינוּ לִבְשַׂר־טֶרֶף אַחֵר

נֹאכַל אֶת בְּשַׂר־עַצְמֵנוּ בְּתַאֲבוֹן חֲזִירִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי בְּבוֹאֵנוּ לְהִתְחַטֵּא וְהִטַּהֵר

בְּמִקְדַּשׁ קִבְרֵי הָאָבוֹת,

נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת־שָׂטָן בְּשֵׁם כָּל קְדוֹשִׁים

וּבִידֵי־עֵשָׂו שְׂעִירוֹת נְצַחְצַח חֲרָבוֹת.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אָנוּ, עַם נֶחְנָק וְנָמֶס,

עַם חוֹלְמֵי־יָהּ מְצוּקִים,

כִּי הָיֹה נִהְיֶה פֹּה רֵעַ לְכָל זֵד

וְיַחַד עִם כָּל מֵץ נָמֹץ דַּם עֲשׁוּקִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי עָם הָמְיַלֵּל בּאָזְנֵי הָעוֹלָם

שִׁיר שְׁלוֹם־עַד אֵין־אוֹנִים,

כִּי לְפֶתַע נֵצֵא פֹּה בְּמַעֲרֻמֵּי פְּרָאִים

בְּשִׁיר נִצְחוֹן־בַּדִּים וּבְמֵצַח גְּאֵיוֹנִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי צַהֲלַת חַיְתוֹ־אָדָם וַנְדָּלִים

בְּהֵיכָלֵנוּ תְּהַדֵּד הֵדִים:

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי לֵאלֹהֵי־כְּמוֹשׁ נִבְנֶה בֵּית־מִקְדָּשׁ

וְכֹהֲנֵינוּ בְּשֵׁם אֵל־שַׁדַּי יִזְבָּחוּנוּ לַשֵּׁדִים.

לֹא יָדַעְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי – אַךְ הִנֵּה נוֹדַעְתֶּם לִי,

אֻמְלָלִים, מְזֵי־דָם נִבְעָרִים.

וְעוֹד יֶדְכֶם נְטוּיָה; וְעוֹד מָה שְׁכַחְתֶּם:

פִּשְׁטוּ־נָא נְעָרִים, וְחַלְּלוּ אֶת הַקְּבָרִים.