כָּל שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וְכָל גַּעַל בֶּן עֶבֶד

מְעַפֵּר בֶּעָפָר עַל כְּאֵב וְעַל רָז,

אַךְ שְׁנַיִם בְּעִיר וְאֶחָד בְּכָל שֶׁבֶט

יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּכְּאֵב הַמְחֹרָז –

אֲלֵיכֶם זֶה הַסֵּפֶר שָׁלוּחַ.

אִתְּכֶם תְּמִימִים אֶתְיַחֵד וְאָנוּחַ,

אַחֲרֵי הַלֵּדָה בְּשִׁיר־עֶרֶשׂ־הַדְּפוּס.

הַאֲמִינוּ: כָּל יֶתֶר – הַכֹּל סִיר נָפוּחַ

וְאֵין כָּל מַמָּשׁ זוּלָתִי בַּחֲרוּז,

בְּזִוּוּג זוּג־מִלִּים בָּאָזְנָיִם.

רִבֹּאוֹת הַדּוֹרוֹת יַעַבְרוּ כְּרִגְעַיִם,

גַּם רֵיחוֹ יִתְנַדֵּף לְשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא –

וְאִם יִשָּׁאֵר מָה תַּחַת הַשָּׁמַיִם,

יִהְיֶה זֶה שִׁיר קָט, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרָא

אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ: הָעַצֶּבֶת.

מִזְמוֹר לַדָּם

מאת

אביגדור המאירי

---

למשפחת צ’יז’יק, שי

---

[לֹא הִסְתַּפֵּק הַגּוֹרָל]

מאת

אביגדור המאירי

לֹא הִסְתַּפֵּק הַגּוֹרָל, אֱלֹהַי,

בְּטַעַם מִיתָה שֶׁהִטְעִימַנִי פַּעַם,

שׁוּב בָּא הַגֹּעַל, שׁוּב בָּא הַזַּעַם.

לֹא הִסְתַּפֵּק הַגּוֹרָל, אֱלֹהַי,

בַּטֵּרוּף הַגָּדוֹל, בָּאִוֶּלֶת הַמַּמְאֶרֶת,

יֵשׁ דְּוַי עַל דְּוָי, אֵין גְּבוּל לַמִּגְעֶרֶת.

לֹא הִסְתַּפֵּק הַגּוֹרָל, אֱלֹהַי:

הַמִּלְחָמָה טִמְּאַתְךָ עַד דָּם וְעַד נֶפֶשׁ,

עַתָּה קוּם וּלְהַט וְקַדֵּשׁ אֶת הָרֶפֶשׁ.

לֹֹא הִסְתַּפֵּק הַגּוֹרָל, אֱלֹהַי,

כִּי שָׁכֹחַ אֶשְׁכַּח רֶגַע־עַד אֶת הַדֶּבֶר,

וַיָּסֹל בִּקְבָרִים אֶת דַּרְכִּי אֱלֵי קֶבֶר.

---

צַוָּאַת סָבִי

מאת

אביגדור המאירי

לְאֶסִיסִי

כָּל יְמֵי־חַיַּי לָהַטְתִּי שִׁכּוֹר־זֹהַר,

עִם חֲלֵב־אִמִּי הָרְעַלְתִּי בְּשִׁירָה;

כָּעֵת בְּמֹחַ זַךְ, בָּהִיר כְּיַיִן טוֹב

הֲרֵינִי לְהוֹדִיעַ,

שֶׁהוֹרַשְׁתִּי לְךָ פֹּה מוֹרֶשֶׁת כַּבִּירָה

הַיְרֻשָּׁה הַיְחִידָה, שֶׁבֶּן־אָדָם מוֹרִישׁ,

הִיא יְרֻשַּׁת־הַגּוּף, הִיא גּוף־הַמּוֹרֶשֶׁת:

הַכֹּל, הַכֹּל מִמֶּנּוּ: הַיֹּפִי, הַסִּכְלוּת,

וּרְאִי־הָעֵינָיִם:

עֹנֶג צַעַר־עַד וּכְאֵב גַּוְנֵי־הַקֶּשֶׁת.

עַל מוֹקְדָה תּוּקַד: אִשִּׁי בְּךָ יוֹקֶדֶת,

גֹּוַעַת לְחֵיק־יָהּ וּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה;

יַעַן כָּל נוֹלָד, מִשְּׁנֵי אֵלֶּה קֹרַץ,

אִם כּוֹכָב, אִם יֶלֶד,

אִם יָם גּוֹעֵשׁ לָעַד, אוֹ מִדְבַּר־צִיָּה.

וּבְשָׁכְבִי אִלֵּם, הַבִּיטָה אֲזַי וּרְאֵה:

בְּפָנַי שָׁם זוֹהֲרִים פְּנֵי אַבְרָהָם בֶּן־תֶּרַח –

נַפֵּץ גַּם אֱלִילַי, וּלְהַט בְּאוּר־כַּשְׂדִים,

וּמִשָּׁם לִכְנַעַן

לֵךְ כָּל יְמֵי־חַיֶּיךָ וּפַנֵּה הַדֶּרֶךְ.

מִצְחִי קַרְנֵי־מֹשֶׁה יִקְרוֹן לְךָ בָּאֹפֶל:

לְבָשֵׁן וְהַצִּיתָה אֶת הָאֵשׁ הַכְּבוּיָה:

דַּבֵּר עִם כָּל־פַּרְעֹה בְּשֵׁם אֱלֹהֵי הָעִבְרִים,

וּמִכָּל מִצְרַיִם

הוֹצֵא אֶת הָעֲבָדִים בִּזְרֹעַ נְטוּיָה.

כָּל קִלְלַת דּוֹרוֹת וּבִרְכָתָם גַּם יַחַד

הֲרִיקוֹתִי מִגּוּפִי אֶל תּוֹךְ גּוּפְךָ לָנֶצַח;

דַּם יַעֲקֹב הָעוֹקֵב, הֶעָקוּב כָּל יָמָיו,

וְדַם אֲחִיתֹפֶל.

וּבֶן־יִשַׁי הַבּוֹכֶה זִמְרָת־יָהּ עֲלֵי רֶצַח.

מוֹרַשְׁתִּי הַלֵּזוּ תְּלַוֶּךָ עַד הַקֵּץ:

גּוֹאֵל תְּהִי וּבוֹגֵד, שׁוֹגֵעַ וְעָגוּם,

מְקַדֵּשׁ הַשַׁבָּת וּמְחַלְּלָהּ הַנִּסְקָל,

וּבְלֶכְתְּךָ יְבַכּוּךָ

וּבְפָרֹכֶת יַעֲטִיפוּ אֶת גֵּוְךָ הָרָגוּם.

אַתָּה מִדַּרְכְּךָ לֹא תָּסוּר אַף רֶגַע,

וְאִישׁ תַּהְפּוּכוֹת כָּל בַּעַר יְשִׂימֶךָ;

וְשָׁוְא תִּשְׁתּוֹלֵל, לְהַתִּיר אֶת גּוֹרָלְךָ:

מוֹרַשְׁתִּי תְּאַסְּרֶךָ,

וְעַל נְהַר־דִּי־נוּר זֶה תָּצוּף כָּל יָמֶיךָ.

בִּנְהַר־דִּי־נוּר זֶה, הַבָּא מִנִּבְכֵי־קֶדֶם,

יִטָּבַע גּוּפִי שְׂבַע אוֹרָה וָמָט;

וְאַתָּה תִּרְאֶה אוֹתוֹ בַּתְּהוֹם הַמְמַסְמֵס

עוֹבֵר לְחֵיק־הָאֶפֶס,

מִלֵּא אֶת יֵעוּדוּ וְנֶעְלַם לָעַד.

וּבוֹשׁ מִפְּנֵי הַיְקוּם לְהִתְאַבֵּל עָלָי,

לְבַכּוֹת אוֹתִי בְּהִכּוֹנִי לָלֶכֶת;

אֲשֶׁר יְבַכֶּה אִישׁ כְּבַכּוֹת נִשְׁמָד,

הַנֶּצַח יְחָרֵף הוּא,

עַל צַעַר־הָאָבִיב וְעַל יְפִי־שַׁלֶכֶת.

וְדַע מַה סּוֹד כָּל סוֹד, מַהוּ סוֹד הָאֹשֶׁר:

לִרְאוֹת בֶּן־אֲדָמָה יָגֵעַ בִּמְנוּחָה;

לִרְאוֹת אֶת בַּת־הַצְּחוֹק בְּעַיִן רְטֻבָּה

אַחֲרֵי תּוּגַת־הַפֶּרֶך;ְ

וּפֶצַע גּוּף אָנוּשׁ מַעֲלֶה אֲרוּכָה.

יַעַן הוּא עֲמִיתְךָ הַיְחִידִי בָּעוֹלָם;

כָּמוֹךָ עֲקוּד־שַׁדַּי, צֵיד אֵל־חַי מֵרֶחֶם;

בְּנָפְלוֹ נָפַלְתָּ גַם אַתָּה קָרְבָּן,

רַחֵם בּוֹ עַל עַצְמֶךָ,

וְלֹא בְּזֵעַת אַפֵּיהוּ תֹּאכַל דְּבַשׁ וָלֶחֶם.

אוֹיִבְךָ הַגָּדוֹל: הַכֹּל־יָכוֹל לָנֶצַח,

יוֹשֵׁב בְּסִתְרְךָ, בְּדָמֶיךָ יִתְלוֹנָן;

אֲשֶׁר מִנִּבְכֵי־אֶפֶס הֶעֶלְךָ לִרְצוֹנוֹ,

וְכָל יְמֵי־חַיֶּיךָ

יִרְדָּפְךָ בְּקַשְׁתּוֹ מִבַּעַד לֶעָנָן.

מִבַּעַד לַעֲנַן־עַד גַּלֵּה אֶת הוֹד־פָּנָיו,

וְאַף אִם חֶבְיוֹנוֹ, יָדַעְתָּ, אֵין לִפְצֹחַ;

הָסִירָה אֶת הַלּוֹט, לְאַט, בִּמְרִי כָּל־עֹז,

וְקֶמֶט אַחֲרֵי קֶמֶט;

וּכְפוֹת אֶת מַלְאָכָיו בִּזְרֹעַ וּבְמֹחַ.

וְאִם מִזְמָן לִזְמָן יַרְעִיל אוֹתְךָ פְּנִימָה,

לְאַגְרֵף צִפָּרְנֵי־זְאֵב וְהִתְנַפֵּל פִּתְאֹם –

הָרֵם אֶת אֶגְרוֹפֶיךָ כְּלַפֵּי אֵין־הַסּוֹף

וּבְבַת־צְחוֹק הַנֶּצַח

גֵּשׁ אֶל בֶּן־הָאָדָם וּלְחַץ יְדֵי־שָׁלוֹם.

וְדַע, כִּי הַקָּדוֹשׁ בְּכָל קָדְשֵׁי תֵּבֵל,

הוּא גוּפְךָ הֶחָי, הַקֵּן לְסוֹד אֱלֹהַּ;

צְחַק לְכָל אָלָה, לְכָל עֶלְבּוֹן לְעַג,

וְעַל גּוּפְךָ שְׁמָר־נָא,

וְאַל תִּתֵּן לַחַי בְּפֶגַע בּוֹ לִפְגוֹעַ.

כְּלִי־אוֹצָר יָקָר זֶה – הוּא הַיֵּשׁ בַּחֶלֶד,

בֵּית־יוֹצֵר כַּבִּיר לַיֵּשׁ וְנֶעְלָם;

גּוּפְךָ הוּא הַשָּׁלָל, תָּבֹז בַּקְּרָב עִם אֵל,

גּוּפְךָ הוּא כְּלִי־הַזַּיִן,

הַהֶגֶה בַּנְּשִׁיָּה, הַדֶּרֶךְ, הָעוֹלָם.

זֶה הַכֹּל, נֶכְדִּי. מוֹרֶשֶׁת אֹהֶל־שֵׁם,

חֵלֶק בָּהּ כְּחֵלֶק לְאַחֶיךָ חָם וָיֶפֶת;

אֶחָד הוּא גוּפְכֶם זֶה: מְקוֹר מַחְצַבְתְּכֶם,

בְּנוּ לוֹ מִקְדַּשׁ־אֹשֶׁר,

וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ: יַחַד – יְהִי לָכֶם טוֹטֶפֶת.

---

הַמּוֹקֵד הָרָן

מאת

אביגדור המאירי

לדוד כהן

אֵיכָה יֵרֹעַ וִירוֹצֵץ מִבְצַר הַמָּחֳרָתָיִם

וּפָרֹכֶת אֲרוֹן־לִבֵּנוּ אֵיכָה שׁוֹתֶתֶת דָּם;

אַךְ אֲנִי הַגֶּבֶר, הַיּוֹקֵד אִתְּכֶם בְּמוֹקְדַת־תָּמִיד,

אֲנִי מַאֲמִין בֵּאלֹהִים, שֶׁיָּרַד מִשְׁמֵי־שָׁמַיִּם

וְהַשּׁוֹאֵג מִתּוֹךְ גְּרוֹנְכֶם בַּיָּפֶה שֶׁבְּשִׁירֵי־אָדָם:

בְּשִׁיר אֶנְקַת־אֵם יוֹלֶדֶת.

אֲנִי מַאֲמִין בְּלִבְּכֶם הַנָּם, הַמָּר וְהַצּוֹרֵעַ

וּבִתְפִלַּתְכֶם הָאִלֶּמֶת, הַמַּדְמַעַת כָּל אִישׁוֹן;

אֲנִי יוֹדֵעַ, חִדְלֵי־תְמוֹל, אַתֶּם פֹּה אַנְשֵׁי־בְּרֵאשִׁית:

כָּל נַעֲרָה קְרוּעַת־לֵב – אֵם כָּל חַי הִנֶּהָ,

וְכָל בָּחוּר מְזֵה־חֲלוֹם – אָדָם הָרִאשׁוֹן,

אֲבִי כָּל גּוֹאֵל וּמָשִׁיחַ.

יוֹדֵעַ אֲנִי: אֲחֵיכֶם־שְׁאֵרֵיכֶם מִשֵּׁבֶט־קַיִן,

הַנּוֹחֲרִים נַחֲרַת־נִצָּחוֹן מֵעַל חוֹמַת סְדוֹם,

עֲבָדִים הֵם כֻּלָּם, עַבְדֵי־מָוֶת לְפֶתַח חַטָּאת,

אֲשֶׁר בְּסֵתֶר אָפְלָם יִשְּׂאוּ אֲלֵיכֶם עָיִן

וּלְמַחֲזֵה שַׁחַר־אָדְמְכֶם נֶאֱלָמִים הֵם דֹּם

וּמִסְתַּמְּאִים לְרֶגַע.

עֲבָדִים הֵם כֻּלָּם; עַבְדֵי הָאֶתְמוֹל וְהַשֶּׁבֶר,

הַמַּאֲזִינִים נְדוּדֵי־שְׁנָת לְקוֹל־שִׁירֵיכֶם הָאָיֹם;

הָעוֹרְכִים לַמָּוֶת שֻׁלְחָן וְזוֹנִים עַל אֱלֹהִים,

הַיּוֹצְאִים בְּמָחוֹל אַחֲרוֹן עַל עֶבְרֵי פִּי־קֶבֶר –

וְאֹוי לָהֶם, אִם שִׁירְכֶם הָאִלֵּם יְבוֹאֵמוֹ פִּתְאֹם,

בַּעֲלוֹת פֹּה שַׁחַר כָּל־שָׁחַר.

אוֹי לָהֶם, אִם אוּד־גּוּפֵנוּ, הֶעָקוּד וּלְחוּךְ־הַלַּהַב

יֵרֵד מֵעַל מוֹקְדָתוֹ בְּהִשָּׂרֵף כְּבָלָיו לְאַט –

וְכָל צִבְאוֹת הַמֹּלֶךְ, הַסְּמוּאִים קִסְמֵי־שָׁוְא,

שֶׁרָקְדוּ סְבִיב מוֹקְדֵנוּ – יִתְלַכְּדוּ אִתָּנוּ בְּזַעַף,

לָצֵאת בְּעַמּוּד־הָאֵשׁ, לִשְׂרֹף כָּל טֻמְאָה וָסַד

בְּעוֹלָם זֶה הַמִּתְיַפֵּחַ.

יוֹדְעִים הֵם כֻּלָּם: אֱלֹהֵיהֶם אֱלֹהֵי־תְּמוֹל הוּא,

זָקֵן זוֹנֶה יָאוּשׁ, הַזּוֹלֵל זְלוֹל וַחֲטוֹף –

יוֹדְעִים הֵם: נְסִיכֵי מָחָר בִּרְחוֹבוֹת פֹּה יְהַלֵּכוּן,

אֲשֶׁר לְשֶׁמֶשׁ־מַבָּטָם כָּל פִּרְחֵי־שָׁוְא יִבּוֹלוּ

וּלְבָבָם הָרָן, הַמַּאֲמִין – כּוּר צוֹרֵף כָּל־טוֹב:

מִזְבֵּחַ הוּא, מִזְבֵּחַ.

מִזְבְּחֵנוּ הוּא זֶה, מוֹקֵד שָׁמִיר וָשָׁיִת,

מִזְבַּח הָאָדָם הוּא זֶה לַעֲקוּדֵי כָּל הָעַמִּים;

מִזְבַּח חוֹלְמֵי כָּל־יֹפִי וְכָל נוֹהֵי אֶל־עָל: –

מִזְבְּחֵנוּ, שֶׁעִם הַחֻרְבָּן עָזַב אֶת הַר־הַבַּיִת

לִנְדוֹד אִתָּנוּ יַחַד עַד בּוֹא קֵץ־הַיָּמִים

לְאוֹר אֲבִיב־הַשֶּׁמֶשׁ.

לְאוֹר יֶרַח־זִיוֵנוּ, חַג כָּל חַגֵּי־הַקֹּדֶשׁ,

חַג קוֹוֵי־הָאֹשֶׁר, חַג עוֹבְדֵי הָאֵשׁ;

חַג עַבְדֵי כָּל פַּרְעֹה, חַג כָּל סָר וְכָל מַר־לֵב.

רֹאשׁ הֶחֳדָשִׁים יְהִי לָנוּ זֶה הַחֹדֶשׁ,

הַפּוֹקֵחַ עֵינֵי־אוֹר לְצַוּוֹת עַל כָּל יֵשׁ

בְּשַׁרְבִיט־פַּטִּישׁ מַגִּיהַּ.

יֵרֹעַ וִירוֹצַץ הַפַּעַם מִבְצַר הַמָּחֳרָתַיִם

וּמִפָּרֹכֶת אֲרוֹן־לִבֵּנוּ יָשֹׁת, יָשֹׁת הַדָּם –

הַכֶּבֶל הוֹלֵךְ וְנִשְׂרָף עַל מוֹקְדֵנוּ הַלּוֹהֵט,

וְדָמֵנוּ, לְשַׁד־פִּלְאֵנוּ, יַפְרֶה לְכָל אַפְסָיִם.

עַל מִזְבֵּחַ זֶה הָרָן שִׁמְרוּ־נָא שׁוֹמְרֵי הָאָדָם,

שִׁמְרוּ־נָא עַל הַמִּזְבֵּחַ.

שִׁמְרוּ עָלָיו, שְׁמֹרוּ; יִרְעַשׁ כַּדּוּר הָאָרֶץ,

הַרְרֵי שֶׁלֶג יַגְלִישׁוּ לַבַּת נִיר־עָתִיד;

מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הַטּוֹבָה, מִשְּׁתֵי פִּסְגוֹת־הָאוֹר:

נְקַם־שִׁלֵּם, בְּשׂוֹרַת־חֶסֶד, גְּאֻלָּה וָקֶרֶץ –

וְהַמּוֹקֵד הָרָן יַבְלִיחַ הִמְנוֹן שִׁיר־בְּרֵאשִׁית:

כִּי אָדָם יֻלָּד לָנוּ.

---

מִזְמוֹר לַדָּם

מאת

אביגדור המאירי

מִשֶּׁבַע פִּנּוֹת עוֹלָם פָּרְצָה הַמִּגְעֶרֶת,

הַשֶּׁמֶשׁ פְּרוּעַת־אוֹר – וְעַל מְרוֹמֵי קֶרֶת

צֵל חֲמוּץ הַבְּגָדִים יִנֹּעַ פֹּה וָשָׁם –

אַשְׁרֶיךָ בֶּן־הַיַּעַר,

הִנֵּה חֲלוֹמוֹתֶיךָ: דָּם, דָּם וָדָם.

עָבִים עֲמוּסֵי־דָם מִתְחַשְּׁרִים עָלֶיךָ,

גֶּשֶׁם־נְדָבָה הוּא, הַמַּפְרֶה גּוּפֶךָ,

גּוּף חַיְתוֹ־טֶרֶף, שֶׁכְּפָאָה הַשֵּׁד, –

הִתְחַלְחֵל הַפַּעַם, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

חֲרוֹג מִמִּסְגְּרוֹתֶיךָ, כִּי בָּאָה הָעֵת.

הָרֵס אֶת סוּגַרְךָ, טִפְּשִׁים לְךָ סָגָרוּ,

וְשִׁירֵי תַּרְדֵּמָה בָּאֹזֶן לְךָ שָׁרוּ,

לַעֲשׂוֹתְךָ לְיֶלֶד יָפֶה, אוֹהֵב וָתָם.

הַשְׁחֵז אֶת צִפָּרְנֶיךָ,

וּפְתַח אֶת מִכְמַנֶּיךָ, אֶת גֵּיהִנֹם הַדָּם.

פְּשׁוֹט אֶת עוֹרֶךָ, עוֹר־גֵּיתֶה הַקֵּרֵחַ,

עוֹר־נֹגַהּ סוֹקְרַטֶס, הַמּוֹזֵר בַּיָּרֵחַ

וְאֶל תּוֹך מַפְּלֵי־גֵוְךָ נְשָׁמָה מְפַטְפֵּט, –

אֱמֹר־נָא הוֹן לַשֶּׁקֶר, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

וְצֵא בִּמְחוֹל־קָדְקֹד וַחֲשׂוֹף אֶת הַשֵּׁת.

וַחֲשׂוֹף אֶת הָאוֹן בְּעוֹרְקֶיךָ רוֹתֵחַ,

הַחוֹרֵק מַלְתָּעוֹת, גֻּלְגְּלוֹת לְפַשֵּׁחַ,

וְעוֹרֵר אֶת דָּמְךָ הָאָדֹם שֶׁנִּרְדָּם. –

קוּמָה בֶּן־הַיַּעַר,

אֱלֹהֶיךָ הַצְּמֵאִים הֵרִיחוּ רֵיחַ־דָּם.

אֱלֹהֵי יַעַר־עַד, כָּל שֶׁקֶר לֹא יָדָעוּ,

מִתּוֹךְ נִבְכֵי דָמֶיךָ שָׁוְא לְךָ קָרָאוּ –

עֲנֵה לָהֶם הַפַּעַם: הִנֵּנִי, אָבִי!

הִנֵּנִי, בֶּן־הַפֶּרֶס, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

וּבְעֶשֶׂר צִפָּרְנַי לְךָ טֶרֶף אָבִיא.

סְלַח־לִי, הוֹי נֶשֶׁר, צִפֹּרֶן־הַסֶּלַע,

הִתְכַּחַשְׁתָּ לְךָ בַּהֲבַאי דִּבְרֵי־בֶּלַע,

הִקְהֵיתִי אֶת שִׁנַּי לִהְיוֹת לְבֶן־אָדָם. –

סְלַח־נָא לְעַבְדֶּךָ,

שֶׁהָיָה לְבֶן־בָּקָר, הַיָּרֵא אֶת הַדָּם.

סְלַח־נָא לִי, הוֹי, עַיִר, סְלַח לִי אֲרִי־רַעַם,

וַאֲנִי לֹא בָגַדְתִּי בַּיַּעַר גַּם הַפַּעַם,

אֲנִי רַק טַעְמִי כֹּה שִׁנִּיתִי מְעָט –

אֲנִי לֹא הִתְנַכַּרְתִּי, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

לְקֶרֶן־הָרְאֵם, לֵאלֹהֵי יַעַר־עַד.

אָנֹכִי אֶת יָדַי מֵעוֹדִי לֹא רָחַצְתִּי,

וּבִמְקוֹם בְּשַׂר אָדָם – אֶת מֹחוֹ לִי מָצַצְתִּי,

וַיְהִי לִי כֹּה לְעֶבֶד, לְכֶלֶב־עוֹלָם;

סְלַח־נָא לִי, הוֹי, צֶפַע,

אֲנִי רַק בְּשֵׁם נֶפֶשׁ קָרָאתִי לַדָּם.

אֲנִי לֹא בְּאֶצְבְּעוֹתַי דָּרַכְתִּי הַקֶּשֶׁת,

אֲנִי בְּמִקְדָּשׁוֹ טָמַנְתִּי לוֹ הָרֶשֶׁת,

בָּהּ רִבֹּא רְבָבוֹת נָפְלוּ לִי בַּפָּח.

כֻּלָּם טָבְחוּ לִי טֶבַח, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

וַיִּזַּל לִי דָם אָדֹם כְּשֶׁמֶן־זַיִּת זָךְ.

אֲנִי בְּשֵׁם הַטּוֹב אֶת עַצְמוֹתָיו גֵּרַמְתִּי

וּבְשִׁירֵי־גְבוּרָה מֶתֶג בְּפִיו שַׂמְתִּי,

לִגְדוּד כַּלְבֵי־צַיִד הָיָה לִי בֶּן־אָדָם: –

רְצֵה־נָא בִּי, הוֹי פֶּרֶס,

אֲנִי כָּל יְמוֹתַי סָבָאתִי עֲסִיס־דָּם! –

וְהִנֵּה מָאַסְתִּי בָּזֶה מִשְׂחַק הַיֹּפִי,

אֲשֶׁר בְּךָ, אֵלִי, יָשׂוּם תִּפְלָה וָדֹפִי,

וָאָשׁוּב אֵלֶיךָ, פַּחַד יַעַר־עַד.

קַבְּלֵנִי־נָא בְּחֶסֶד, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

וְצַו עַל עֲבָדֶיךָ לִמְחֹא לִי כַּף־הֵידָד!

עַד קַצְוֵי אֵרֹפָּה מֶמְשַׁלְתְּךָ אַאְדִּירָה,

וּמִנְּהַר־הוּדְסוֹן וְעַד נְהַר־מַדֵּירָה

כֻּלָּם לְךָ יָבִיאוּ גֻלְגְּלוֹת אָדָם.

הַבִּיטָה־נָא, נֵץ־זַעַף,

הִנֵּה כְּמֵימֵי קוֹנְגוֹ נִשְׁפָּךְ לְךָ הַדָּם!

דָּם וָדָם, דָּם וָדָם – אַל תִּיעַף הַקֶּשֶׁת,

תִּשְׁתַּפֵּךְ הַחוּצָה הַחֶלְאָה הַמְקֻדֶּשֶׁת,

תִּישַׁרְנָה הָעַקְמוּמִיּוֹת, עֵת־נֵס, הוּא עֵת־צֵאת,

יָקוּם־נָא הַפַּעַם, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

לִתְחִיָּה הַגּ’וּנְגֶל, שֶׁהִתְנַמְנֵם כַּמֵּת.

יָקוּמוּ לִתְחִיָּה – וְיִתְפַּגְּרוּ לָנֶצַח,

יֵחָנְקוּ בְּדָם נִשְׁפָּךְ צִפְעוֹנֵי הָרֶצַח,

וְכַלְבֵי־צֵידָם הֵם יִמְחוּ אֶת שְׁמָם.

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִזְכֶּה, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא –

לָשִׁיר עַל קִבְרֵיהֶם שִׁיר־מִזְמוֹר לַדָּם!

---

בְּשׁוּלֵי אִיּוֹב הַנִּצְחִי

מאת

אביגדור המאירי

לגדליהו סלפטר

אֶת פִּצְעִי הַכָּחֹל מְמָעֵךְ הוּא בְּמֶלַח,

וְאֶנְקַת רִבֹּאוֹת רְעֵבִים וּנְמָקִּים

מַאֲנִיחַ הוּא בְּמַקְהֵלָה בְּמֹחִי הַדַּוָּי,

אֶת שְׂרִידֵי נְעוּרַי לְהַעֲבִיר בַּשֶּׁלַח –

מַה זֶּה יֹאבֶה מִמֶּנִּי אֵלִי, אֱלֹהָי?

כָּל מוֹרֶשֶׁת־קַיִן שָׂרַפְתִּי בִּי לְגַחֶלֶת,

וּבְצַעֲרִי הֶחָנוּק, הַמַּתִּיךְ, הַמְצָרֵף

בֵּית־פְּעוֹר אֲטַהֵר לְמִקְדַּשׁ תְּפִלָּה

וּלְמִזְמוֹר־חֲרָטָה כָּל רִשְׁעָה וְאִוֶּלֶת –

וְלָמָּה לֹא יַרְאֵנִי עֵין־אָדָם בְּהִלָּהּ?

לָמָּה כָּל אָסוֹן וְכִעוּר לִי יוֹפִיעַ

מִתּוֹךְ פְּנֵי־שִׁמְשׁוֹ שֶׁל כָּל תִּינוֹק בָּהִיר?

לָמָּה זָקֵן מַמְרֵא לוֹעֵג לִי מִתּוֹכָם

וּמִפִּיו הַשָּׁנִי גוּר־צְבוֹעַ לִי יָרִיעַ?

לָמָּה לֹא אֶרְאֶה רַק שִׁנָּם, רַק כֹּחָם?

אֶת מֵיטַב תִּשְׁחָרְתִּי הַזּוֹהֶרֶת, הָאוֹהֶבֶת

בִּמְאוּרַת זְאֵבִים טִמֵּאתִי עַד מַחְנָק;

וְהַלְלוּיוֹת חֶדְוֹתַי לֵאלֹהִים וְאָדָם

נִתַּפְּתוּ לִי כְּלָּן בְּתֹפֶת הַמָּוֶת –

לָמָּה כָּל חֲלוֹמִי זוֹעֵק בְּצֶבַע דָּם?

וְאִם נִתְּנָה לִי מֵחַסְדּוֹ טִפָּה מִנִּי־אָלֶף:

לִינוֹק לְשַׁד־אוֹר מִקִּבְרוֹת הַנְּבִיאִים,

הִנֵּה, שׁוּב יִנְקוֹֹם בִּי וִישַׁסֶּה בְּחֵמָה

אֶת בָּנָיו הָאֻמְלָלִים בְּזַעַם בְּנֵי־כֶּלֶב –

וְשׁוּב יָאֹר אֶת אָזְנַי בְּקוֹל עֲנוֹת מִלְחָמָה.

לָמָּה שְׁתֵּי אָזְנַי תְּצִלֶּינָה בְּלִי־הֶרֶף

לְסַבֵּךְ אֶת עוֹרְקַי, אֶת מֹחִי לְהַמֵּם?

לָמָּה יִדָּחֵס בִּי כָּל אֵבֶל מִדּוֹר־דּוֹר,

נְהִי כָּל מְצֹרָע וּמְעֻנֶה בִּידֵי אִישׁ־טֶרֶף?

מַדּוּעַ לֹא אָגִיל רֶגַע גַּם אֲנִי בְּמוֹ־אוֹר?

לָמָּה נֶאֱנָקִים בִּי כָּל בּוֹכֵי הוֹשָׁעְנָא,

לָמָּה בִּי גוֹוְעִים מְזֵי־רָעָב בְּסִין,

הַמַּבִּיטִים בְּלַחְמִי וּמְסַיְּטִים לִי כָּל חֲלוֹם?

הַאֻמְנָם אֵין דַּי לִי בְּמוֹקְדֵנוּ אָנוּ?

הַאֻמְנָם נִגְזַר עָלַי לִהְיוֹת לְגֵיהִנֹּם?

לְגֵיהִנֹּם הָעֱנוּת הָיִיתִי פֹּה בַּחֶלֶד:

תּוֹלַעַת כָּל נוֹאָשׁ בְּדָמִי שָׁם פּוֹרָה,

מִתְּהוֹמִי הָאָטוּם יְשַׁוַּע כָּל דַּכָּאי,

וּמִכָּל צוּרָה וּדְמוּת יִגְעַל לִי הַשֶּׁלֶד –

מַה זֶּה יֹאבֶה מִמֶּנִּי אֵלִי, אֱלֹהָי?

---

עַל נַדְנֵדַת הַשֶּׁגַע: סיוטו של שוליה

מאת

אביגדור המאירי

לֹא בְּבֵית־הַסֵּפֶר לָמַדְתִּי זֹאת לָדַעַת,

בְּבֵית־אֻמָּן שָׁמַעְתִּי וַאֲנִי יוֹדֵעַ:

זֶה כַּדּוּר־הָאָרֶץ כְּנַדְנֵדָה יִנּוֹעַ

וּבַחֲלַל הָעוֹלָם סוֹבֵב כְּמִשְׁתַּגֵּעַ.

סוֹבֵב כֹּה בְּלִי הֶרֶף סָבִיב, סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ,

נַדְנֵדַת־הַשֶּׁגַע בְּתוֹךְ חֲלַל הָאֶתֶר;

שְׁלשִׁים קִילוֹמֶטֶר דּוֹהֵר בְּכָל סֶקוּנְדָה,

וּבְשָׁנָה – אֶלֶף מִילְיוֹן קִילוֹמֶטֶר.

בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה נִזְכָּר אֲנִי לְפֶתַע:

עַל גַּבֵּי כַּדּוּר זֶה – הֵן נִמְצָא גַם אָנִי!

יָדִי וּפַטִּישִׁי נוֹפְלִים לִי עַל הָעֶלִי,

אֲנִי מַרְגִישׁ נִדְהָם: הַפַּחַד עֲבָרָנִי.

הַכַּדּוּר סוֹבֵב, סוֹבֵב בַּחֲלַל הָאֶפֶס.

וְהוּא קָשׁוּר בַּשֶּׁמֶשׁ בִּרְצוּעָה נֶעְלֶמֶת.

וְכַדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ – פְּקַעַת־אֵשׁ לוֹהֶטֶת,

גֵּיהִנֹּם אָיֹם, תֹּפֶת־חֹם שׁוֹמֶמֶת.

שְׁלֹשִׁים קִילוֹמֶטֶר! – אוֹי! – בְּכָל סֶקוּנְדָה.

סוֹבֵב, דּוֹהֵר וָעָף, סוֹעֵר וּמִתְנוֹעֵעַ. –

וְכַאֲשֶׁר יִגְמוֹר אֶת עִגּוּלָיו וְתַמּוּ,

יָבֹא אָז קֵץ לַכֹּל, לָאָרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ.

בַּחֲלוֹם שָׁמַעְתִּי דֹם מַלְאָךְ סָח לְרֵעֵהוּ:

"עוֹד סִבּוּב אֶחָד – וַחֲסָל. אַתָּה יוֹדֵעַ?

כַּדֹּרֶת־טִיט זֹאת שָׁם בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה גוֹמֶרֶת,

אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶת מִסְפַּר סִבּוּבֶיהָ". –

עַתָּה סוֹבֵב עֲדַיִן – וְעַל גַּבּוֹ אָנֹכִי.

דָּבוּק אֵלָיו. אֲנִי. יְצוּר קָטָן. תּוֹלַעַת.

וּבְכָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אֲנִי נִזְכָּר בְּלַחַשׁ,

בְּכָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אֲנִי עוֹמֵד בְּרַעַד:

וּמַה יִּהְיֶה אִתָּנוּ, אִם הַזְּמַן הִגִּיעַ?

אִם פִּתְאֹם יָרוּץ יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ?

כָּל הַיּוֹם אֶתְמוֹל הִרְהַרְתִּי וְהִרְהַרְתִּי –

וּבְבוֹא הָעֶרֶב – נוֹרָא הָיָה לִי אֶמֶשׁ.

הֲלֹא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, לָמָּה הִיא סוֹבֶבֶת,

הָאֲדָמָה הַזֹּאת, בְּרִיק אֵין־סוֹף, בָּאָיִן?

וְאֵין אִישׁ פֹּה דוֹאֵג, שֶׁמָּא נִפּוֹל מִמֶּנָּה,

אֵין אַף אֶחָד חוֹשֵׁשׁ, אֵין אִישׁ עוֹצֵם עֵינָיִם.

כֻּלָּם חַיִּים. לֹא כְּלוּם. עוֹשִׂים, רָצִים סְתָם כָּכָה

כֻּלָּם מְמַהֲרִים, כְּמוֹ נְמָלִים, לַטֶּרֶף,

אֵין אִישׁ מֵהֶם חוֹשֵׁב: מִי יְסוֹבְבֵנוּ?

כֻּלָּם קָמִים בַּבֹּקֶר, הוֹלְכִים לִישׁוֹן בָּעֶרֶב.

רוֹצְחִים, גּוֹנְבִים, אוֹכְלִים וּמַעֲבִידִים בְּפֶרֶךְ,

חוֹנְפִים וּמְרַמִּים וְיוֹם־יוֹם בּוֹגְדִים בֶּגֶד;

נִלְחָמִים, שׁוֹלְטִים, סוֹחֲטִים זָקֵן וְנַעַר,

בְּעוֹד שֶׁחַיֵּיהֶם תְּלוּאִים לָהֶם מִנֶּגֶד.

מְנַהֲלִי יוֹם־יוֹם בְּעֵינֵי־זְאֵב רוֹצְחֵנִי:

– אוּלַי תְּטַיֵּל קְצָת? אוּלַי אַאֲכִילְךָ נֹפֶת?!

וְלֹא יַרְגִּישׁ כִּי שְׁנֵינוּ עַל נַדְנֵדָה נִסְעָרָה,

וּפֶתַע שְׁנֵינוּ יַחַד נָעוּפָה אֶל הַתֹּפֶת!

בְּכָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה תּוֹקְפַתְנִי סְמַרְמֹרֶת:

אוֹי – אוּלַי עַתָּה – אֲנִי עוֹצֵם עֵינָיִם – –

סְלַח לִי, אֱלֹהִים, אֲנִי לְךָ לֹא פָּשַׁעְתִּי,

כָּל הַזְּמָן עָבַדְתִּי בַּעֲבוּר זוּג־נַעֲלָיִם.

אַבָּא אוֹמֵר אֵלַי: "חֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה, נַעַר,

יוֹם־הַדִּין הַיּוֹם, הִתְפַּלֵּל: אָשַׁמְנוּ" –

אַבָּא, אֲנִי יוֹדֵעַ – – אַבָּא, כַּדּוּר הָאָרֶץ – –

עוֹד סִבּוּב אֶחָד – וְכֻלָּנוּ תַמְנוּ!

אַבָּא אֱמֹר לָהֶם: יִפְקְחוּ עֵינַיִם!

מַה הֵם מִתְכַּתְּשִׁים עַל נַדְנֵדַת־הַשֶּׁגַע?!

אַבָּא, נִצְעַק שְׁנֵינוּ: בְּנֵי־אָדָם. הָקִיצוּ!

רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם! – עֲשׂוּ שָׁלוֹם לְרֶגַע!

---

חֲלוֹם יֶלֶד עוֹבֵד

מאת

אביגדור המאירי

לוּ הָיִיתִי עָשִׁיר, הָיִיתִי יוֹדֵעַ,

מַה לַּעֲשׂוֹת פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה:

הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ לְבֵית־הַבְרָאָה

כָּל יֶלֶד רָזֶה.

הָיִיתִי בּוֹנֶה בֵּית־סֵפֶר תִּפְאֶרֶת

שָׁם עַל הַגֶּבַע, עַל־יַד הַחַוָּה,

וְהָיִיתִי מַכְנִיס בּוֹ כָּל יֶלֶד פּוֹעֵל

עַד גִּיל בַּר־מִצְוָה.

וּמִטְבָּח יָפֶה בְּתוֹךְ בֵּית־הַסֵּפֶר,

וְכֶלֶב שָׂבֵעַ שָׁם בַּפִּנָּה;

ּוּפַעַם בְּשָׁבוּעַ הָיִיתִי מַזְמִין

אִטְרִיּוֹת בִּגְבִינָה.

וּלְתוֹךְ הַסִּפְרִיָּה אַכְנִיס שָׁם כָּל סֵפֶר

נֶגֶד מִלְחָמָה, עוֹשְׁקִים וְגַנָּבִים.

(יֶתֶר הַסְּפָרִים – אַבָּא אָמַר כָּךְ –

כְּלוּם אֵינָם שָׁוִים).

וְאִם שְׁנֵי יְלָדִים זֶה עִם זֶה בְּרֹגֶז,

לְמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹף יֵצְאוּ לְעֵינֵי הָעָם –

בִּתְנַאי, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יִהְיוּ בְּנֵי גִיל אֶחָד

וְשָׁוִים בְּכֹחָם.

וְהָיִיתִי בּוֹנֶה בּוֹ מִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל

וּמְחַלֵּק נַעֲלַיִם בִּשְׁבִיל הַמִּשְׂחָק;

וְהָיִיתִי עוֹרֵךְ הִתְחָרוּת עוֹלָמִית

בּכָל חַג וָחָג.

וּפְרָס מְצֻיָּן הָיִיתִי קוֹבֵעַ

לְיֶלֶד מַרְבִּיץ עֲשָׂרָה “שְׁעָרִים”;

פַּעַם בְּחֹדֶשׁ יְהִי הוּא לְשׁוֹפֵט

בֵּין הַמִּתְחָרִים.

וּפְרָס לַקּוֹפְצִים עַד מֶטֶר בְּגֹבַהּ:

תְּמוּנַת בֵּית־הַסֵּפֶר בְּמִסְגֶּרֶת זָהָב;

וּפְרָס לָרָצִים: כָּל “בַּמַּעֲלֶה”

שֶׁיָּצָא עַד עַכְשָׁו.

וְאֶל תּוֹךְ הַמִּגְרָשׁ בְּחִנָּם, בְּלִי כֶּסֶף,

הָיִיתִי מַכְנִיס כָּל יֶלֶד עָנִי:

כַּרְטִיס־הַזְמָנָה יְקַבֵּל כָּל אֶחָד,

וְאִתָּם גַּם אֲנִי.

(זֶה חֲלוֹמִי לְתִפְאֶרֶת הָאָרֶץ,

יָבֹאוּ מִכָּל הָעוֹלָם וְיִרְאוּ! –

אַךְ לְיֶלֶד רַע אֲנִי כְּלוּם לֹא אֶתֵּן,

יַחֲלוֹם לוֹ גַם הוּא! –)

---

שְׁנֵי שְׂרָפִים

מאת

אביגדור המאירי

בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ־מִזְרַח תְּקוּעוֹת שְׁתֵּי עֵינַיִם,

שְׁתֵּי עֵינֵי הָאֵם, שֶׁקָּפְאוּ בְּחֻמָּן

וּמַבִּיטוֹת אֶל עֵבֶר כָּל מָקוֹם וְכָל זְמָן. –

וּמִבּוֹר כֶּלֶא־מַעֲרָב חוֹדְרוֹת שְׁתֵּי עֵינַיִם,

שְׁתֵּי עֵינֵי הַבֵּן בְּאוֹר עָשֵׁשׁ, עוֹמֵם,

שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת מְאוּם זוּלָתִי הָאֵם. –

רִבֹּאוֹת חוֹמוֹת־אֵשׁ בֵּין אָדָם לְאָדָם,

רִבּוֹא זַעֲווֹת־מָוֶת וְחֻרְבַּן עוֹלָמוֹת

ונַהֲרוֹת־דִּי־נוּר: נַהֲרֵי נַחֲלֵי דָם –

אַךְ שְׁנֵי שַׂרְפֵי הָאוֹר נָגְעוּ זֶה בָּזֶה,

בִּפְנֵי עֵינַיִם אֵלֶּה אִישׁ לֹא יַעֲמוֹד –

עֲלֵה עַל הַר סִינַי וּבַשֵּׂר, חוֹזֶה!

---

אַסְפַּרְטַקּוּס בְּלוֹעַ הַוֵּזוּב

מאת

אביגדור המאירי

לצבי ארמון

כָּכָה, רוֹמָאִים. שׁוּב נִצְחוּ לְרֶגַע

כַּלְבֵי קְלָאוּדִיּוּס, עֶבֶד כַּלְבֵי דָם;

כָּכָה, רוֹמָאִים, שׁוּב הוֹסַפְנוּ לֶקַח:

עִם כְּלָבִים אַל תְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן אָדָם.

כָּכָה, יְדִידִים, עָלֵינוּ לְהִתְחַבֵּא הַפַּעַם,

לְמַעַן נָנוּחַ רֶגַע וְנוֹסִיף זַעַם.

הִנֵּה: הָאוֹיֵב שׁוּב הִצְלִיחַ

לֶאֱסוֹף עָלֵינוּ אֶת הֲמוֹן הָאֻמְלָלִים

לַעֲשׂוֹתָם, אֶת הָעָם, לְשָׁלִיחַ

לְעוֹשְׁקוֹ, לַמִּתְעַלֵּל בּוֹ בְּכָל תּוֹעֵבָה נִתְעֶבֶת,

לַמֵּרִיק עָלָיו יוֹם־יוֹם אֶת כּוֹס־הַמָּוֶת.

כָּכָה. –

אַךְ הִנֵּה, הֲתִרְאוּ, לְאָן זֶה בָּרַחְנוּ?

הֲתֵדְעוּ, מַה מַּחְבּוּאֵנוּ הַפַּעַם?

זֶה לוֹעַ הַוֵּזוּב הַנּוֹרָא:

זֶה פִּי הַר הַגַּעַשׁ וְהַזַּעַם.

הֲיָדֹעַ יְדַעְתֶּם, מִי הֱבִיאָנוּ הֲלוֹם?

אֱלֹהֵי הַגֵּיהִנֹּם!

הוּא הֶחְבִּיאָנוּ אֶל לוֹעַ הַתְּהוֹם,

הַשָּׁקוּעַ בַּחֲלוֹם,

חֲלוֹם חֲלָלִים בְּלִי חֶרֶב וָדָם;

חֲלוֹם חָרְבַּן הָאָדָם.

כֵּן, רוֹמָאִים:

הָאֱלֹהִים!

אַךְ לֹא אֱלֹהֵי הַקַּפִּיטוֹלִיּוּם יוֹם הַגֵּא,

לֹא אֱלֹהֵי הַתַּעֲנוּגוֹת וְהַיַּיִן,

כּי אִם אֱלֹהֵי הָאַיִן!

לֹא אֱלֹהֵי אַרְמְנוֹת הַיֹּפִי –

כִּי אֱלֹהֵי הַסֵּבֶל וְהַדֹּפִי;

לֹא אֱלֹהֵי הַשִּׁיר, הָעֱדָנִים וְהַזִּמָּה,

כִּי אֱלֹהֵי הַדִּמְעָה,

לֹא אֱלֹהֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים וְכָל הַחֲמָדִים,

כִּי אֱלֹהֵי הָעֲבָדִים!

אֱלֹהֵי הַבּוֹנִים אַרְמְנוֹת תִּפְאֶרֶת –

וְהֵמָּה בָּאֹפֶל יָגוּרוּ כַּחֲפַרְפֶּרֶת,

אֱלֹהֵי הַיּוֹצְרִים כָּל יְקָר בָּעֵץ וּבָאֶבֶן –

וְהֵמָּה כַּבָּקָר יֹאכְלוּ תֶבֶן,

אֱלֹהֵי הַזּוֹרְעִים וְהַקּוֹצְרִים אֶת הַפִּשְׁתָּה וְהַלֶּחֶם,

וּמֵתִים מְזֵי־רָעָב וַעֲרֻמִּים כִּבְיוֹם צֵאתָם מֵרֶחֶם,

אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל הַנּוֹתְנִים הַכֹּל –

וְאֵין לָהֶם כֹּל!

אֱלֹהֵי הַוֵּזוּב הַמַּבִּיט מִדּוֹר דּוֹר

בְּמוֹרְדֵי הַטּוֹב וְהָאוֹר,

וּמֵאָז הִתְגָּעֵשׁ לָאַחֲרוֹנָה וְנָדַם,

רוֹאֶה הוּא, אֵיךְ יִשְׁתּוֹלְלוּ בְּנֵי רוֹמָא:

אֵיךְ יִתְהַדְּרוּ בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת,

בְּבִנְיְנֵי פְּאֵר וּבְמַנְגִּינָה נִשְׂגֶּבֶת,

וְאֵיךְ יְחַלְלוּ כָּל יֹפִי בְּדָם,

בְּחֶלְאַת שִׁלְטוֹן אָדָם בָּאָדָם!

שְׁאַל־נָא, עֶבֶד, אֶת הָהָר הַזֶּה,

הַנִּשְׁקָף עֲלֵיהֶם מֵאָז הֱיוֹת עַמִּים,

מָה רָאָה פֹּה כָּל הַיָּמִים?

שְׁאָלֵהוּ וְיַגֵּדְךָ: אֵיךְ בָּנוּ פֹּה הַשָּׂרִים

אֶת שְׁתֵּי הֶעָרִים:

אֶת פּוֹמְפֵּי וְהֶרְקוּלַנוּם, עָרֵי הַהוֹד וְהָאוֹר

בְּיָדֶיךָ אַתָּה הַחֲזָקוֹת מִצֹּר –

וְאוֹתְךָ בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיב מִדּוֹר דּוֹר!

שְׁאַל־נָא עֶבֶד;

מִי נָטַע עַל גַּבּוֹ אֶת הַכְּרָמִים

מַרְהִיבֵי הַלֵּב וְהָעַיִן,

מִי נְטָעָם, מִי עִזְּקָם, מִי סִקְּלָם –

וּמִי שׁוֹתֶה אֶת הַיַּיִן?

שְׁאָלֵהוּ־נָא, אֻמְלָל, פְּתַח פִּיךָ וּשְׁאַל־נָא:

בְּנוֹתֶיךָ הַיָּפוֹת, מֵחֲלָצֶיךָ יָצָאוּ,

בְּחֵיק מִי תִּשְׁכַּבְנָה וּלְמִי תִשָּׁגַלְנָה?

שְׁאָלֵהוּ, שְׁאַל אֶת הַוֵּזוּב הָאִלֵּם,

הַמַּחֲרִישׁ וּבְבִטְנוֹ אֵשׁ נָקָם וְשִׁלֵּם!

מַחֲרִישׁ הוּא עֲדֶנָּה, אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי,

אִם שׁוּב יִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם דּוּמִיָּה,

יָקוּץ בַּשַּׁלְוָה וְיָקִיץ לִתְחִיָּה!

אֲבוֹי לָהֶם וּלְכָל תִּפְאַרְתָּם,

כִּי גוֹרָלָם נֶחְתָּם!

אֲבוֹי אִם אֱלֹהֵי הַבַּרְזֶל וְהָאוֹן,

אִם אֱלֹהֵי הַעֲבָדִים יֹאמְרוּ: הוֹן!

אֲבוֹי לָהֶם, אִם תֶּחֱמַר הַלַּבָּה, הַחֹמֶר,

אִם יִפְצֶה פִּיו וְיִתֵּן אֹמֶר

בְּרַעַם הַגַּלְגַּל

וּמָרָתוֹ הַשְּׁחוֹרָה תִּשְׁתַּפֵּךְ הַחוּצָה,

לָשִׂים אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם לְאַל! –

כִּי כֹה יֹאמְרוּ אֱלֹהֵי הֶהָרִים:

אֲשֶׁר יִוָּלֵד בְּאוֹן,

מָלֵא חָרוֹן!

וַאֲשֶׁר יִוָּצֵר בְּכֹחַ

וּבְדָם –

לֹא יֵדַע מָנוֹחַ

עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה לָאָדָם! –

וּפֹה, בְּלוֹעַ הָאֵשׁ הַצּוֹרֶבֶת.

נִשְׁבַּעְנוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵי כָּל עֶבֶד:

אִם הַר הַוֵּזוּב הַזֶּה

לֹא יִשְׁפּוֹךְ אֶת חֲמָתוֹ עַתָּה עַל עִיר פִּגְרֵי הַיַּיִן –

אֲנַחְנוּ נְשִׂימֶנָּה לְאַיִן!

אִם לֹא לַבָּתוֹ תִּשְׂרוֹף אֶת גִּבּוֹרֵי הַגֶּפֶן –

אֲנַחְנוּ נְקַבְּרֵם בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם

וְלֹא תִּשָּׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל אֶבֶן!

---

אֶל הַתִּינוֹק

מאת

אביגדור המאירי

לאדית פאטאי

אֱמָר־נָא, בֵּן־פֹּרָת, לְאִמְּךָ אֲשֶׁר נָדָרָה

לְהַזִּירְךָ לַטּוֹב, לְהַשְׂכִּילְךָ דֵעָה,

אֱמָר לָהּ, שֶׁתִּלְטשׁ צִפָּרְנְךָ הַקֵּהָה

וְתִשְׁלָחֲךָ הַמִּדְבָּרָה.

מַלְמֵל לָהּ בְּפִיךָ, פִּי־כְּרוּב מְאָדָּם:

שָׁוְא הִשְׁקַתְךָ טַל־חָלָב מִן הַמַּבּוּעַ,

הַמְזַכֵּךְ אֶת דָּמֵנוּ בַּמְבֹרָךְ וּבַצָּנוּעַ

שֶׁבְּכָל קָדְשֵׁי אָדָם.

שָׁוְא תְּנַשֵּׁק לְךָ אשֶׁר עַל הַמֵּצַח,

שָׁוְא תְּדַשֶּׁנְךָ בְּדַם לִבָּה הֶחָם –

מָחָר, מָחֳרָתַיִם תְּזַמֵּר בִּקְהַל עָם

אֶת הִמְנוֹן הָרֶצַח.

מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת עַל רֹאשְׁךָ אוֹר נִתַּךְ,

אֶצְבָּעוֹת הַמְמַסּוֹת כָּל הַרְרֵי־קֶרַח,

בָּהֶן תַּכְתִּיר מָחָר בְּזֵר צִיצֵי־פֶּרַח

אֶת פִּי הַתּוֹתָח.

הַבֶּט־נָא, יַקִּירִי, בְּעֵינָהּ עֵין־הַבְּדֹלַח

וּשְׁאָלֶהָ: אִמִּי הַאַף אֻמְנָם בּכָל עֵת

עֲרוּכִים יִהְיוּ לִי עֲצֵי הַמּוֹקֵד

לְהִזָּבֵחַ לַמֹּלֶךְ?

אִמְרִי־נָא אִמִּי: מֵאָז נוֹצָר אָדָם

הֶעָבַר יוֹם אֶחָד בְּלִי מִלְחֶמֶת־מָוֶת?

הַאֻמְנָם נִשְׁבַּע הָאָדָם שְׁבוּעַת עֶבֶד

לָאָדוֹן הַשָּׂטָן?

לָמָה תְּלַמְּדִינִי לִפְרוֹט עַל הַפְּסַנְתֵּר,

הִזַּכּוֹת וְהִתְפַּלֵּל בְּמֹעַל יָדַיִם?

אַמְּנִינִי־נָא אִמִּי לַחֲרוֹק שִׁנַּיִם

וְלִנְהֹם כְּפַנְתֵּר.

הַשְׁחִיזִי אֶת שִׁנַּי לִנְעוֹץ אוֹתָם בַּמֹּחַ,

חַשְּׁלִי אֶצְבְּעוֹתַי לְקִלְשׁוֹנֵי בְּשָׂרִים –

לַמְּדִינִי לְבַתֵּר, לֶאֱרוֹב בְּמִסְתָּרִים,

לְיַלֵּל וְלִנְבֹּחַ.

מִסְרִינִי־נָא הַיַּעְרָה לְחֵיק בַּת־זְאֵב,

אֵדַע לָמֹץ הַמֹּחַ, גֶּרֶם לְפַצֵּחַ –

יִדֹּם שִׁיר־הַשִּׁירִים בְּפִי אֵם־הָרוֹצֵחַ,

יִמּוֹג וְיִּנָּדֵף –

אֱמָר־נָא, בֵּן־פֹּרָת, לְאִמְּךָ אֲשֶׁר נָדָרָה

לְטַפַּחֲךָ לִנְזִיר־יָהּ, נֵזֶר לֵאלֹהֶיךָ:

אֱמָר־לָהּ, שֶׁתְּדַדֶּךָ עַל אַרְבַּעְתֶּךָ

וְתִשְׁלָחֲךָ הַמִּדְבָּרָה.

---

בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה

מאת

אביגדור המאירי

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, גּוֹרָל לֹא־יֵאָמֵן,

וּבְיִשְׂרְאֵלִיּוּתְךָ הַמְיֻחֶדֶת,

אֲשֶׁר לֹא תַּחְפֹּץ כָּל מְאוּם,

כִּי רַק פַּעַם, פַּעַם, חָפַצְתָּ

וַתִּבְרָא לְךָ אֶת הַיְקוּם

וּבוֹ: אֻמָּתְךָ הַמְעֻקֶּדֶת,

הַנֶּאֱנֶקֶת וְעוֹנָה: אָמֵן.

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, תִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה,

בְּךָ וּבְאֵשׁ כּוּר־מַצְרֵפְךָ הַמַּגִּיהַּ,

בּוֹ תַּתִּיךְ אֶת הָאָדָם

וּבְאֶלֶף מִיתוֹת תְּבַלְּעֶנּוּ,

תְּנַעֲרוֹ לָמוּת אִם נָדַם,

תְּשַׂמַּח לְמַעַן אֲשֶׁר תַּדְמִיעַ

וְתָמִית לְמַעַן תְּחַיֶּה.

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ וּבָנוּ, אֻמְלָלִים,

הַמַּאֲמִינִים בְּךָ אֱמוּנַת אֵין־חֵקֻר –

כִּי בְּלִי פְּקֻדָּה וּבְלִי כָּל צָו

בֶּאֱמוּנָה זוֹ חָפֹץ חָפַצְתָּ,

מִמֶּנָּה חֻצַּבְתָּ וְהַכֹּל חֻצָּב. –

אַךְ הִנֵּה, הִנֵּה הִבְקִיעַ הַבֹּקֶר:

מִבְחָן לֶאֱמוּנוֹת וְלַהֲבָלִים.

כְּהַבֹּקֶר הַזֶּה, הַשָּׁחוֹר מִשְּׁחוֹר,

נִנְעַץ בְּלִבֵּנוּ כִּידוֹן הַסֶּפֶק:

לֹא אָנוּ פֹּה מַטָּה, לֹא, אֶחָי,

לֹא אָנוּ כָּעֵת עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם,

כִּי אַתָּה, אַתָּה, אַתָּה אֵל־חָי,

וְאִלְּמִים נַבִּיט וַעֲצוּרֵי הַדֶּפֶק:

הֲיַרְדְּ הַחֹשֶׁךְ אֶת הָאוֹר?

הַפַּעַם לֹא נֵבְךְּּ, לֹא נַכֶּה עַל־חֵטְא,

הָאֶגְרוֹף קָמוּץ בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם;

לֹא בְּיחִידוּת נִתְפַּלֵּל כָּעֵת,

עִם כָּל יְצוּרֶיךָ הַנַּעֲנִים יַחַד,

עַל עֲקֵדַת־יִצְחָק הַכֹּל יֵעָקֵד,

עֲטוּפֵי טַלִּית וּבְלוּטֵי עֵינַיִם

עִם כָּל הַחַי עוֹד וְעִם כָּל מֵת –

בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה מְחַכִּים לְאוֹת,

מַבִּיטִים בְּפָנֶיךָ עַיִן בְּעַיִן:

סָלַחְנוּ לְךָ הַכֹּל, הַכֹּל,

כָּל מַדְוֵי־יָהּ, כָּל בּוּז וָסֵבֶל –

פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה הַקּוֹל,

רִבְבוֹת אִלְּמִים שׁוֹתְקִים לַשָּׁמַיִם:

הֲיֶשְׁךָ אִם לֹא, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת?!

---

תְּפִלָּה

מאת

אביגדור המאירי

לאורי אלכסנדר בוסקוביץ

הַלַּיְלָה שׁוּב רְאִיתִיךָ, אֱלֹהִים,

בְּעֵינֵי אָבִי, נִים וְלֹא נִים:

לֹא בְּמֹחִי הַהוֹזֶה, חוֹלֵה הָאֱמוּנָה,

לֹא בַּחֲלוֹם־קַדַּחַת וְלֹא בִּתְמוּנָה,

כִּי עַיִן־בְּעַיִן, בְּרִבְבוֹת חוּשַׁי,

וְיָדַעְתִּי, כִּי יֶשְׁךָ,

וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת הֱבִיאֲךָ לִי שַׁי

לְמַעַן אֲבַקֶּשְׁךָ – –

וָאֶמַּס פִּתְאֹם, וּבִגִמְגּוּם אֵין־מִלָּה

לִבִּי זָב תְּפִלָּה:

אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים, הַקַּנָּא וְהַנּוֹקֵם,

אֱלֹהֵי כָּל יְצוּרֶיךָ הַמּעֻנִּים יַחַד,

הַמַּמְטִיר תּוֹחֶלֶת וְסֵבֶל וָפַחַד,

וְרַק מִמְּרוֹמֶיךָ מְחַכִּים לְפֶלֶא –

תֶּן־נָא רֶגַע־אֹשֶׁר לָאֻמְלָל בִּיצוּרֶיךָ אֵלֶּה,

לֹא רֹאשׁ גֵּי־שְׁמָנִים וְתַעֲנוּגוֹת־בְּלִיַעַל,

לֹא שׂבַע־שְׂמָחוֹת וְשִׁיר שַׂרְפֵי־מַעַל,

לֹא מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְלֹא בִּרְכַּת שָׁמַיִם:

תֶּן־לוֹ וְיִטְעַם, מַה שֶּׁלֹא טָעַם עֲדַיִן,

שֶׁלְּמַעֲנוֹ – כְּדַאי לְהִוָּלֵך הֲלוֹם,

וְשֶׁיְּגָרֵשׁ לוֹ אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתָיו הָרָעִים –

תֶּן־לוֹ רֶגַע אֶחָד לִהְיוֹת לֵאלֹהִים:

עַל כַּדּוּר־אֶרֶץ זֶה תֶּן־לוֹ יוֹם אֶחָד,

רַק יוֹם אֶחָד

שֶׁל שָׁלוֹם.

---

קְדוֹשֵׁי דַם־שְׁרִירֵינוּ

מאת

אביגדור המאירי

קְדוֹשֵׁי דַם־שְׁרִירֵינוּ

מאת

אביגדור המאירי

---

“בעירה הוֹלוֹבאניבסק התרכזה פלוגה קטנה של שתי מאות צעירים יהודים והכו אספסוף הפרעות לפי חרב. הללו אבדו כשלש מאות איש ואנוסים היו להסוג אחור. מאותו המאורע ואילך מתיחסים אכרי הסביבה אל הגבורים בכבוד ודורשים בשלומם”. (בעתונים, תר"פ)

---

[זִיק שֶׁמֶשׁ־בְּרֵאשִׁית]

מאת

אביגדור המאירי

זִיק שֶׁמֶשׁ־בְּרֵאשִׁית מִתְרוֹנֵן בְּתוֹךְ חַדְרִי

אֲמַשְׁמֵשׁ בִּשְׁתֵּי עֵינַי הַטְּרוּטוֹת דִּמְעַת־נְכָאִים;

אֶת יָדַי הַמְרֻשָּלוֹת לְדוֹרוֹת־עַד אוֹשִׁיטָה: –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

הַכְנִיסוּ־נָא אֶת נַפְשִׁי אֶל לִבְּכֶם, לְבַב־פְּרָאִים.

הַכְנִיסוּ נָא אֶת נַפְשִׁי, גִּלְגּוּלִי זֶה הַתּוֹעֶה,

הֵן צַלְמִי הַנִּבְזֶה מַכָּה הוּא, חַבּוּרָה;

הַצִּיתוּ־נָא אֶת חַיָּי, יַחַד אִתְּכֶם אֶלְהָטָה –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

לְבַבְכֶם הֵן לְבָבִי: לַבַּת־שִׁיר אֲרוּרָה.

לְבַבְכֶם – זֶה לְבָבִי וְלִי הוּא לְשַׁד־שְׁרִירֵיכֶם,

לִי הוּא אֹדֶם כַּעַסְכֶם וְדִמְכֶם, דַּם נְבִיאִים;

אֶשַּׁק־נָא גַם אָנִי אֶת רַגְלֵי־שְׁכִינָתֵנוּ –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אֶהְיֶה־נָא גַם אָנִי לְלָבִיא בֵּין הַלְבָאִים.

אֶהְיֶה גַם אָנֹכִי לְמוֹרֵד־יָהּ הַפַּעַם –

מִי נָגַע בִּזְרֹעֲכֶם בְּרִצְפַּת־הַמַּכָּבִי?

אִמְרוּ לִי: מִי אַתֶּם וּמִי הִיא אֵם־יוֹלַדְתְּכֶם? –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אִמְרוּ לִי הַפָּעַם: מִי אָנֹכִי, מִי אָבִי?

אִמְרוּ: הֲגַם אַתֶּם בְּנֵי אִשָּׁה מְיַלֶּלֶת,

הַבּוֹכָה קִינַת עַמָּהּ לִבְנָהּ בְּתוֹךְ הָעֶרֶשׂ?

הוֹי, אִמְרוּ לִי: אוּלַי זֶה מִסִּינַי־עַד נִתַּזְתֶּם –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אוּלַי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ תְּעִיתֶם הֵנָּה חֶרֶשׁ?

אוּלַי מִמִּדְבַּר פָּארָן שֻׁלַּּחְתֶּם הֵנָּה רֶגַע,

לְתַקֵּן הַנִּיצוֹצוֹת, הַתּוֹבְעִים אֶת עֶלְבּוֹנָם?

לִקְרוֹעַ קְרוּם הַזִּקְנָה מֵעֵינֵי בְּנֵי־גִילְכֶם –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

לְהַרְגִיז אֶת מֵתֵינוּ בְּקִבְרָם וְאֲרוֹנָם? –

אֶל קִבְרָם וְאֲרוֹנָם אֵלֵך אֲנִי חֶרֶשׁ

וְאֶכְרַע לָכֶם בֶּרֶךְ, מְשִׁיחֵי־יָהּ הַמְּשׁוּחִים:

בְּצַעֲרִי, בְּתִקְוָתִי, בְּשִׁירִי וּבַחֲרוֹנִי,

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

בְּרוּכוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם, בְּרוּכִים אַתֶּם, בְּרוּכִים.

---

[לִבִּי גּוֹסֵס]

מאת

אביגדור המאירי

לִבִּי גּוֹסֵס, גּוֹסֵס, גּוֹסֵס:

פֶּסֶל־צַעַר בִּקְצֵה הָעִיר –

מִי זֶה לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵי שִׁיר?

עֵינַי תּוֹעוֹת, תּוֹעוֹת, תּוֹעוֹת;

פֶּסֶל־צַעַר בְּעֵינֵי בְּדִיל –

מִי מַצִּית בִּי לַהַב גִּיל?

דָּמִי שׁוֹתֵת, שׁוֹתֵת, שׁוֹתֵת:

פֶּסֶל־צַעַר הַשּׁוֹתֵת דָּם –

מִי זֶה מַחֲרִיד אוֹתִי שָׁם?

אֲנִי עוֹמֵד, עוֹמֵד, עוֹמֵד:

פֶּסֶל־צַעַר הַזָּז בִּדְמִי –

מִי זֶה רָן, כִּי חַי אֲנִי? –

---

[שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ]

מאת

אביגדור המאירי

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ: בְּחוּרֵי־יָהּ שְׁחוּמִים;

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ; וְעֵינָם – שֶׁמֶשׁ עוֹלָה.

מִי זֶה רָאָה אוֹתָם וְעֵינָיו לֹא נִסְתַּמְּאוּ?

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ – וְהֵם מִבְּנֵי הַגּוֹלָה.

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ: לִבְאֵי יְהוֹנָתָן,

מְקִימֵי מִקְדַּשׁ־חַיַּי, מְקַדְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ!

שִׁלְחוּ־נָא רַגְלֵיכֶם, אֲנַשְּׁקֵן בְּדִמְּעָתִי,

תְּנוּ־נָא לִי הַפַּעַם לְהֲדוֹמְכֶם הִשְׁתַּטֵּחַ.

תר"פ

---

מִזְמוֹר לֶחָג

מאת

אביגדור המאירי

מִזְמוֹר לֶחָג

מאת

אביגדור המאירי

---

[אָפְקֵי הַשְּׁקִיעוֹת]

מאת

אביגדור המאירי

אָפְקֵי הַשְּׁקִיעוֹת מְאָדָּמִים בִּלְחִי־יֶלֶד,

וּבְשִׁירַת גִּיל־בְּכִי יִנְאַק הַיּוֹם כָּל חָי –

בּוֹאִי נְקַבֵּל פְּנֵי הָאֶחָד בְּמָאי.

הַבִּיטִי, בִּרְסִיס טַל כָּל בָּבוּאוֹת אֱלֹהַּ

וּמִתּוֹךְ אִישׁוֹנַיךְ יָרִיעוּ כָּל חַיָּי –

אֲנִי בָּךְ אֶתְקַשֵּׁט לְחַג אֶחָד בְּמָאי.

אֵי־פֹּה־שָׁם פָּרַץ צְחוֹק רָעֵב־שָׂבֵע,

צֵל אֵם מֵינֶקֶת זוֹהֵר בְּדֹק שָׁמָי –

דְּמוּתֵךְ פֶּסֶל־יָהּ: אֱלֹהֵי אֶחָד בְּמָאי.

אִם יָפִית כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר אֶרְאֵךְ אָנֹכִי,

הַפְקִירִי אֶת יָפְיֵךְ לְכָל יְלוּד שַׁדָּי –

אַשְׁרִי בְּאַמְהוּתֵךְ אֶת חַג אֶחָד בְּמָאי.

הַפְקִירִי צְעִיפֵךְ, זֶה קָרְבָּנִי הַפַּעַם,

קָרְבָּן כָּזֶה עֲדַיִן לֹא הֵרִיחַ אֲדֹנָי –

קַשְׁטִי אֶת מִזְבְּחֵהוּ בְּאֶחָד בְּמָאי.

הַיּוֹם אֵין אָנֹכִי וְאֵין לֹא הוּא, לֹא אָתָּה,

רַק אַתְּ וְכֻלָּנוּ וְאֹשֶׁר בְּלִי דָי –

הוֹי, כַּמָּה נִפְלֵאת לִי בְּאֶחָד בְּמָאי.

כַּמָּה, כַּמָּה חִכִּינוּ לָזֶה סִיּוּט־הַתֹּפֶת,

מִתּוֹךְ אָפְלוֹ סוֹף־סוֹף יַגִּיהוּ עֲלוּמָי –

סוֹף־כָּל־סוֹף יַגִּיהַּ אוֹר אֶחָד בְּמָאי.

כָּל מַכְאוֹבוֹתֵינוּ צִירֵי לֵדָה הֵמָּה,

וְאַתְּ, אַתְּ, הָאִשָּׁה, בְּךָ יָקְדַּשׁ כָּל דְּוָי: –

הֶרְיוֹנֵךְ הוּא זֶה הֶרְיוֹן אֶחָד בְּמָאי.

הִתְפַּרְקְדִי בְּחֵיק אֵל וְעִצְמִי עֵינַיךְ

וּלְדִינִי גַם אוֹתִי בְּזֹהַר מַטְמֹעַי –

אִוָּלֵד נָא וְאָמוּתָה בְּחַג אֶחָד בְּמָאי.

---

[שִׁלְשׁם, תְּמוֹל, הַיּוֹם]

מאת

אביגדור המאירי

שִׁלְשׁם, תְּמוֹל, הַיּוֹם: דְּוַי, דְּוַי, דְּוַי,

הִנֵּה בָּא הַמָּחָר – וְהַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

בּתוֹךְ חֶשְׁכַת עוֹלָם יִרְעַד חֲלוֹם חֲשָׁאי:

עוֹד רֶגַע־נֶצַח קָט – וְהַכֹּל יִהְיָה כְּדָאי.

הֲתִשְׁמַע, הַנַּעַר? בְּתוֹךְ קוֹלוֹת וַי־וַי

לַחַשׁ־צֳרִי רוֹחֵשׁ: הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

מַקְהֵלַת הַתֹּפֶת תָּרִיעַ שִׁיר־גְּנָאי,

אֱטֹם אָזְנֶיךָ, נַעַר – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

שְׁלָשׁ קַרְנֵי־תֵבֵל יֶחֱזוּ מַחֲזֵה שַׁדָּי,

אַנְגְלוֹ־סְלַו־מוֹנְגוֹלִי – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

מַחֲזֵה אֵלִי הוּא זֶה, חָזוּת אֵשׁ־דָּת־סִינָי,

חֲלוֹמְךָ הוּא נַעַר – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

כָּל מוֹרָא וָסֵבֶל – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

רִבּוֹא גוֹוְעִים יָרִיעוּ נִצְחוֹן אֶחָד בְּמָאי!

---

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן

מאת

אביגדור המאירי

‘זְמָמוֹ אַל תָּפֵק’ – זוֹ גֶרְמַנְיָה…

שֶׁאִלְמָלֵי הֵן יוֹצְאִין, מַחֲרִיבִין כָּל

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (מגילה ו' ע"ב).

הַטֶּבְטוֹנִים.

עַם־הַטֶּבְטוֹנִים הַגֵּא וְהָעָז, אֲשֶׁר לֹא יְנֻצַּח לָנֶצַח.

שָׁם בְּאֶרֶץ גַּלִּיָּה, בֵּין הַרְרֵי אֶלֶף יָשַׁב עַם־הַטֶּבְטוֹנִים, אַדִּיר שִׁבְטֵי הַגֶּרְמָנִים וְתִפְאַרְתָּם. עָם חָזָק מִצֹּר, אֲשֶׁר לֹא יָדַע פַּחַד, עָם אֲשֶׁר גִּבּוֹרָיו הִפִּילוּ חִתִּיתָם עַל כָּל יוֹשְׁבֵי אֵרוֹפָּה, אֲשֶׁר חַיָּלָיו לָבְשׁוּ קַרְנֵי־שׁוֹר וְנָשָׁיו וּבְתוּלוֹתָיו רְכוּבוֹת עֲלֵי פָּרִים יָצְאוּ לִקְרַאת הָאוֹיֵב. עָם אֲשֶׁר בְּמוֹת גִּבּוֹרָיו הוֹצִיאוּ אֶת נִשְׁמָתָם בִּצְחוֹק פָּרוּעַ: זֹאת תְּפִלָּתָם הָאַחֲרוֹנָה לֵאלוֹהֵיהֶם ווֹדָן וְתוֹר, אֱלֹהֵי הָרַעַם וְהַסָּעַר.

וְעִיר בִּירָתָם: אַקְוֵי סֶקְסְטִיֵי. אֵלֶּה מַעְיְנוֹת הָעֵדֶן וְהַגְּבוּרָה, אֲשֶׁר מֵימֵיהֶם נָבְעוּ מֵעִמְקֵי הַשְּׁאוֹל וּבְהִוָּלֵד לָהֶם יֶלֶד הִתְרַחֲצוּ הַגִּבּוֹרִים בְּמֵימֵי אַקְוֵי סֶקְסְטִיֵי וְאַחַר הִשְׁקוּ אִמּוֹתָם אֶת הַנּוֹלָדִים בְּמֵי־רַחֲצָם, לְמַעַן יַאְדִּירוּ כֹּחַ, כִּי אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה מִמֵּי־רַחַץ הַגִּבּוֹרִים לֹא יְנֻצַח לָנֶצַח.

וּבִשְׁנַת הַמֵּאָה וּשְׁתַּיִם יָצְאוּ גִבּוֹרֵי טֶבְטוֹן לְמִלְחָמָה עַל הָרוֹמִיִּים וּבְרֹאשָׁם אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן, הַשּׁוֹר הַכַּבִּיר אֲשֶׁר לֹא יִפּוֹל בְּנוֹפְלֵי־תֵּבֵל.

אַךְ הָרוֹמָאִים הִכּוּ אֶת גִּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן וַיְנַצְּחוּם. שְׂרִידֵי הַמִּלְחָמָה שָׁבוּ הַבַּיְתָה מְרוּטִים, קְרוּעִים וּמְרוּדִים לְחֶמְלָה, וּבְמַר נַפְשָׁם נָפְלוּ אֶל בְּרֵכוֹת הַמַּיִם לְמַעְיְנוֹת אַקְוֵי סֶקְסְטִיֵי וַתִּמָּלֶאנָה הַבְּרֵכוֹת גְּוִיוֹת חַלְלֵיהֶם הַשּׁוֹתְתִים דָּם.

וְאַתַּלוּלְף הָאָדוֹן, הַשּׁוֹר הַכַּבִּיר אֲשֶׁר לֹא יְנֻצַּח, בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ – אַךְ יַד הָרוֹמָאִים הִשִּׂיגַתּוּ, בָּדָד, עָלוּב וְעָזוּב, וּסְבִיבוֹ מִסְפַּר גִּבּוֹרָיו־עֲבָדָיו, אֲשֶׁר דָּרְשׁוּ מִמֶּנוּ אֶת דְּמֵיהֶם הַנִּשְׁפָּכִים וַיִּרְצְחוּהוּ נֶפֶשׁ וְאֶת בְּשָׂרוֹ זָרְקוּ לַכְּלָבִים, אֲשֶׁר בְּאָכְלָם לָשׂבַע נָבְחוּ וְהֵילִילוּ:

אַלְלַי לְךָ, הַשּׁוֹר הַכַּבִּיר, אֲשֶׁר לֹא יְנֻצַּח לָנֶצַח!

מַקְהֵלָה

מַעְיְנוֹת הָעֵדֶן, אַקְוֵי סֶקְסְטִיֵי,

מְקוֹר חֲלֵב־אֵם לַנֵּצֶר הַגֵּאֶה,

הִסָּתְמוּ הַפַּעַם, אַפְּקוּ לְשַׁדְּכֶם,

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן לֹא תַּשְׁקֶינָה עוֹד

מֵי רַחַץ־גִּבּוֹרִים אֶת הַתִּינוֹקוֹת,

לַשְׂגִיאָם בּהוֹד, –

מַעְיְנוֹת הָעֵדֶן, הוֹבִישׁוּ כָּל מָקוֹר,

נִבְלוֹת גִּבּוֹרִים, אַדִּירֵי כָּל דּוֹר

מֻטָּלִים בָּכֶם מֵתִים לְדֵרָאוֹן.

הַאֲזֵנָּה! כְּלָבִים שְׂבֵעִים בְּשַׂר אָדָם,

בְּשַׂר אַתַּלוּלְף הַכַּבִּיר וְהָרָם,

נוֹבְחִים שִׁיר קִינָה:

אַלְלַי לְךָ, אַתַּלוּלְף הָאַדִּיר,

אַלְלַי לְךָ הַשּׁוֹר הַכַּבִּיר,

לֹא בְּמִלְחָמָה, כִּי אִם בַּחֲמַת־רֶצַח

נָפַלְתָּ אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן,

אֲשֶׁר לֹא יְנֻצַּח לָנֶצַח.

אַלְלַי לָכֶם, גִּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן,

בְּכֶינָה, הֵילֵלְנָה גַם אַתֶּן,

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן!

אֵם רִאשׁוֹנָה

שָׁנִים עַל שָׁנִים טִפַּחְתִּי אוֹתָם,

הִשְׁקֵיתִי אוֹתָם מִדָּמִי.

אַלְלַי לִי, בִּשְׁבִיל מִי?

אַיֵּה הַתְּהִלָּה? אַיֵּה הַגְּדֻלָּה!

מַקְהֵלָה

לֹא תְהִלָּה וְלֹא גְּדֻלָּה,

כִּי אִם מַפָּלָה,

אַלְלַי לָךְ, הֲרַת הַמַּפָּלָה!

אֵם רִאשׁוֹנָה

כָּל אוֹר, כָּל שָׂשׂוֹן וְכָל אֹשֶׁר

הַכֹּל רַק בָּהֶם, רַק בָּהֶם

נָתַן לִי ווֹדָן לְמַתָּן. –

אַלְלַי לִי, לָמָּה נָתַן?

לָמָּה נָתַן?

מַקְהֵלָה

בִּשְׁבִיל הַשָּׂטָן.

אַלְלַי לָךְ, בִּשְׁבִיל הַשָּׁטָן.

אֵם שְׁנִיָּה

שְׁנַיִם הָיוּ לִי, שְׁנֵי יְלָדִים,

שְׁנֵי כּוֹכָבִים, שְׁתֵּי עֵינַיִם.

שְׁנֵי שְׁוָרִים פַּאֲרֵי קַרְנַיִם.

הָאֶחַד הָיָה חֲזִיז, בְּרוּצוֹ הִקְדִּים

אֶת הַסַּעַר.

הַשֵּׁנִי עוֹדֶנּוּ נַעַר,

לֹא יָדַע כָּל מָוֶת, לֹא הִכִּיר כְּאֵב,

אֶת מִצְחוֹ הַזּוֹהֵר הֶאְדִּים

בְּדַם הָאוֹיֵב,

פֲּארוּרֵי טֶבְטוֹן, פְּרִי בִּטְנִי הַשְּׁנַיִם,

הָאֶחָד נָפַל, הֵילִילוּ שָׁמַיִם!

וְהַשֵּׁנִי אֵינֶנּוּ.

אוּלַי חַי עוֹדֶנּוּ?

וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת –

מַקְהֵלָה

שָׁוְא מְחַפֶּשֶׂת.

אֵם שְׁנִיָּה

חַפֵּשׂ מְחַפֶּשֶׂת,

בֶּהָרִים וּבַיַּעַר, בַּנִּיר וּבַכְּפָר,

תַּחַת כָּל שִׂיחַ וְכָל תֵּל־עָפָר

בְּבֵית כַּלָּתוֹ הַמְאֹרֶשֶׂת,

תַּחַת הַכָּר וְתַחַת הַכֶּסֶת,

בְּכָל מָקוֹם מְחַפֶּשֶׂת,

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל עֵת,

מַקְהֵלָה

שָׁוְא מְחַפֶּשֶׂת. הוּא מֵת.

אֵם שְׁנִיָּה

הוּא מֵת.

אֵם שְׁלִישִׁית

שְׁלֹשֶׁת בָּנַי הָלְכוּ בְּיַחַד,

הָלְכוּ בְּלִי פַּחַד,

הָלְכוּ עֲצוּמִים, אֲרָזִים צוֹעֲדִים,

הָלְכוּ סְלָעִים אֲיֻמִּים, מַשְׁמִידִים,

מִמֶּרְחָק נָתְנוּ אוֹת:

לְהִתְרָאוֹת!

וְהָלְכוּ

וְנִשְׂגָּבוּ –

מַקְהֵלָה

הָלְכוּ וְאֵיךְ שָׁבוּ?

אֵם שְׁלִישִׁית

הָאֶחָד שָׁב עִוֵּר אֵין־עֵינַיִם.

מַבִּיט בִּי, מַבִּיט אֵין־עֵינַיִם.

מְחַפֵּשׂ אֶת עֵינַי אֵין־עֵינַיִם.

מְמַשֵּׁשׁ אֶת פָּנַי אֵין־עֵינַיִם.

מְחַיֵּךְ וּבוֹכֶה אֵין־עֵינַיִם

אַלְלַי לִי, אֵין־עֵינַיִם!

בְּנִי! בְּנִי!

מַקְהֵלָה

וְאֵיךְ הַשֵּׁנִי?

אֵם שְׁלִישִׁית

הַשֵּׁנִי עַל קַבַּיִם יְדַלֵּג, יְנַתֵּר,

וּבְלִי הַשִּׁנַּיִם, בְּלִי הַסַּנְטֵר,

בְּלִי לְחָיַיִם.

רוֹצָה לְנַשֵּׁק לוֹ – אֵין לְחָיַיִם –

מַקְהֵלָה

אַל תְּנַשְּׁקִי לוֹ, אֵין לְחָיַיִם,

הַבְלִיגִי וּקְשִׁי!

וְאֵיךְ הַשְּׁלִישִׁי?

אֵם שְׁלִישִׁית

הַשְּׁלִישִׁי שָׁב הַבַּיְתָה אִלֵּם.

בָּרִיא וְחָסוֹן וְשָׁלֵם –

וְאִלֵּם.

רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי דְבַר־מָה.

מַה בְּנִי, מָה?

מַקְהֵלָה

אִמָּא!

אַלְלַי לָךְ, אִמָּא!

אֵם שְׁלִישִׁית

אַלְלַי לִי, אִמָּא!

אַלְלַי לִי, בְּלִי קוֹל!

מַקְהֵלָה

שׁוֹמֵר אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל,

סוֹד הַגְּבוּרָה, גְּבוּרַת טֶבְטוֹן,

סוֹד הַשִּׂנְאָה וְהָאוֹן,

סוֹד הַנִּצָּחוֹן.

סוֹד הַכְּנִיעָה, סוֹד הַתְּבוּסָה,

סוֹד הַמְּנוּסָה.

נָדַר אֶת הַנֵּדֶר לִהְיוֹת אִלֵּם,

אָסוּר לְגַלּוֹת אֲפִלּוּ לְאֵם.

אֵם רְבִיעִית

וְלִי רַק אֶחָד. הָיָה רַק אֶחָד.

הָלַךְ כְּמִגְדָּל. הָלַךְ בְּרֹאשׁ אֶלֶף.

וְשָׁב כְּמוֹ כֶּלֶב.

קָרוּעַ, פָּצוּעַ, חִוֵּר וְסָחוּף.

הִצַּלְתִּי חַיָּיו, סָפַגְתִּי מוֹתוֹ,

בַּחֲלֵב הַשָּׁדַיִם רִפֵּאתִי אוֹתוֹ –

וּבָאָה פְּקֻדָּה: לָשׁוּב.

מַקְהֵלָה

לָשׁוּב, לָשׁוּב, לָשׁוּב!

צַו אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן תָּכוּף:

לָשׁוּב!

אֵם רְבִיעִית

וּבְפַעַם שְׁנִיָּה שׁוּב בָּא פָּצוּעַ,

הַמֵּצַח שָׁבוּר, הַקָּדְקֹד שָׁקוּעַ –

וְאַךְ רִפֵּאתִיו עַד־מָה,

שׁוּב לַמִּלְחָמָה.

מַקְהֵלָה

בְּשֵׁם אַתַּלוּלְף, בְּשֵׁם הָאָדוֹן,

בְּשֵׁם אַתַּלוּלְף אֲבִי כָּל טֶבְטוֹן,

הַמְפַקֵּד עַל חַיִּים וְעַל מָוֶת,

מְפַקֵּד וְאוֹמֵר:

בּוֹגֶדֶת כָּל אֵם הָאוֹהָבֶת

בּוֹגֶדֶת.

אֵם רְבִיעִית

וּפֶתַע הוֹדִיעוּ: מֵת הַנַּעַר.

אֵי שָׁם בַּיַעַר.

מוֹת גִּבּוֹרִים.

מַקְהֵלָה

אַשְׁרַיִךְ, מוֹת גִּבּוֹרִים.

אַשְׁרַיִךְ, מוֹת גִּבּוֹרִים!

אֵם רְבִיעִית

מוֹת גִּבּוֹרִים – אֲרוּרִים, אֲרוּרִים!

אָרוּר אַתַּלוּלְף, אָרוּר הָאָדוֹן,

אָרוּר!

מַקְהֵלָה

גַּם הוּא נָפַל בְּכִידוֹן.

אֵם רְבִיעִית

גַּם הוּא?

מַקְהֵלָה

יַד עֲבָדָיו הָיְתָה בּוֹ הַפַּעַם,

אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְּכָבוֹד וּבְזַעַם.

הִשִּׂיגָהוּ הַגּוֹרָל, גּוֹרַל כָּל טֶבְטוֹן –

אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן מֵת בְּכִידוֹן.

גִּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן, מִיָּם וְעַד יָם,

גִּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן, אַיֵּמוֹ? אַיָּם?

גִּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן נֶעֶלְמוּ מִכָּל עַיִן,

גּבּוֹרֵי טֶבְטוֹן

מָחֹה נִמְחוּ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת אֻמְלָלוֹת, שַׁכּוּלוֹת בְּלֹא־עֵת,

אַלְלַי לָכֵן, אֵחַרְתֶּן הַמּוֹעֵד.

אַתֶּן הִדְלַקְתֶּן לִבְנֵיכֶן הַמּוֹקֵד,

אַתֶּן הֵפַחְתֶּן הַלַּהַב הַיּוֹקֵד,

מִי מָחָא כַּפַּיִם לַשָּׂטָן הָרוֹקֵד?

מִי קִטֵּר לַמֹּלֶךְ?

מִי הֶעֱמִיק הַפֶּצַע?

מִי פָּעַר אֶת פִּיו לְהִמְנוֹן הָרֶצַח?

מַקְהֵלָה

אַתֶּן.

אִשָּׁה זָרָה

אַתֶּן הִסַּקְתֶּן מְדוּרוֹת לֶהָמוֹן

בַּאֲשֶׁר הִשְׁתוֹלֵל וְרָתַח –

מַקְהֵלָה

אַתֶּן, אַתֶּן.

אִשָּׁה זָרָה

אַתֶּן צְרַחְתֶּן: אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן,

עֲלֵה וּצְלַח וּבְטַח!

מַקְהֵלָה

אַתֶּן, אַתֶּן, אַתֶּן.

אִשָּׁה זָרָה

אַתֶּן פִּזַרְתֶּן אֶת פִּרְחֵי הַשָּׂשׂוֹן

לְרֹאשׁ מְרַצְּחֵי אִמָּהוֹת!

מַקְהֵלָה

אַתֶּן, אַתֶּן, אַתֶּן, אַתֶּן.

אַתֶּן יְצָאתֶן בְּבִגְדֵי כְּלוּלוֹת,

בִּמְחוֹלוֹת וְזִמְרָה מִסָּבִיב לַמִּפְלֶצֶת,

לְקוֹל יִלְלַת אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת

וְאֶנְקַת תִּינוֹקוֹת מְגוֹסֶסֶת.

מַקְהֵלָה

אֲבוֹי לָכֶן, אַתֶּן.

אִשָּׁה זָרָה

שִׂמְלַתְכֶן קְרַעְתֶּן מִגּוּפְכֶן לְדֶגֶל,

וַעֲרֻמּוֹת בֶּהָמוֹן עֲלִיתֶן בְּרֶגֶל

לְחַיַּת הָאָדָם,

כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה בָעוֹלָם.

מַקְהֵלָה

לֹא הָיָה בָעוֹלָם.

אִשָּׁה זָרָה

הֵילַלְנָה, צְוַחְנָה, אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן,

לְווֹדָן, לְתוּר, מֵתֵי אֲבַדּוֹן,

אֵין חֶסֶד לָאֵם שֶׁלֹּא תְּרַחֵם

עַל יֶלֶד בּוֹכֶה, לִצְחוֹק לַעַג אֵם

לְיִלְלַת אֵם.

מַקְהֵלָה

אֲבוֹי לָהּ לָאֵם, שֶׁלֹּא תְּרַחֵם.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, לְחַשְׁנָה בֶּהָמוֹן:

אֵין לָנוּ מִפְלָט, רַק הָאֲבַדּוֹן.

מַקְהֵלָה

אֵין לָכֶן מִפְלָט, רַק בָּאֲבַדּוֹן.

אִמָּהוֹת

אֲבַדּוֹן, אֲבַדּוֹן,

אַלְלַי לָנוּ, אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן,

אֲבַדּוֹן!

מַקְהֵלָה

אַלְלַי לָכֶן, אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן,

אַלְלַי לָעֹז וְלַנִּצָּחוֹן,

אַלְלַי לַשַּׂר אַתַּלוּלְף הָאָדוֹן,

לַוּוּהוּ בֶּהָמוֹן אֱלֵי הָאֲבַדּוֹן.

אִשָּׁה זָרָה

לַוּוּהוּ אִלְּמוֹת לְדִרְאוֹן נֶצַח,

אִתְּכֶן תֵּאָלֵם כָּל תְּרוּעַת רֶצַח,

רֵדְנָה חֶרֶשׁ אֱלֵי תְּהוֹם,

בִדְמָמָה אֲיֻמָּה הַחֲרֵשְׁנָה דֹם,

שְׁכַבְנָה בַּקֶּבֶר וּרְקַבְנָה לִלְשַׁד,

מִדֹּמֶן גּוּפְכֶן יַצְמִיחַ אַט־אַט

חֹטֶר־אַהֲבָה בְּחֶסֶד יַגִּיהַּ,

נֵצֶר שַׁדַּי

הַשָּׂשׂ לְכָל חַי

וְכָל צֶאֱצָאוֹ מְבַשֵּׂר הַמָּשִׁיחַ.

מַקְהֵלָה

מֵחֹטֶר גַּאֲוָה – חֹטֶר אַהֲבָה,

מִלְּשַׁדְּכֶן יַעֲלֶה אֵד־מַרְפֵּא, חֲלֵב־אֵם

לְגַן הָאָדָם עֲלֵי קֶבֶר הָאֶמֶשׁ,

עַל קֶבֶר הָאֶמֶשׁ.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, בְּכֶינָה בַשֶּׁמֶשׁ,

שֶׁבְּאוֹר פְּנֵיכֶן הָרוֹהֵב, הֶעָשֵׁן

הִקְדַּרְתֶּן לְכָל אֵם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

מַקְהֵלָה

בְּמוֹתְכֶן יָמוּת הוֹד הַמִּלְחָמָה,

עִם נִבְלוֹתֵיכֶן תִּמַּס שִׂנְאַת־אֵם,

שֶׁטִּפְּחָה וְגִדְּלָה בְּטֻמְאָה פִּתְנֵי־אֶרֶס

וְאֵבֶל וָהֶרֶס.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, הִמַּסְנָה בָּאֶרֶס,

בּוֹ נֶאֶנְקוּ אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת,

וְאַתֶּן עֲנִיתֶן בְּלַחַשׁ־שָׂרָף –

מַקְהֵלָה

בְּמוֹתְכֶן תִּדֹּם־דֹּם כָּל צָהֳלַת־קְרָב,

כָּל נֹעַם עֲגָבִים בְּדַם זִמַּת־אֵם

וּתְרוּעוֹת נִצָּחוֹן לָעַד תֵּאָלַמְנָה.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, בְּמוֹתְכֶן תִּנָּחַמְנָה,

זִכְרְכֶן יְהִי עַד לְדוֹרוֹת עוֹלָמִים,

תֵּל־הַקָּלוֹן לְכָל סֵבֶל וּסְחִי –

מַקְהֵלָה

בְּמוֹתְכֶן יֵאָלֵם כָּל נְהִי, כָּל בְּכִי

וְכָל אֶנְקַת צַעַר.

אִשָּׁה זָרָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, פָּתוּחַ הַשַּׁעַר

אֱלֵי הַדֵּרָאוֹן,

מַקְהֵלָה

אִמָּהוֹת טֶבְטוֹן, אִמּוֹת הַדֵּרָאוֹן,

אֲרוּרוֹת אַתֶּן גַּם בָּאֲבַדּוֹן.

תְּלַוֶּינָה אֶתְכֶן אַחְיוֹתֵיכֶן,

אֲשֶׁר לֹא נִטְמְאוּ בְּגִיל לָאָסוֹן,

תְּלַוֶּינָה אֶתְכֶן בְּשִׁיר הַשָּׂשׂוֹן:

מַקְהֵלָה וְנָשִׁים

אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, כִּי לֹא הֻטַּמֵּאנוּ,

יְהִי פְּרִי בִטְנֵנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן;

אַשְׁרֵי חֵיק־הָאֵם מְקוֹר אוֹר לְכָל חַי,

אַשְׁרֵי לְבַב־אֵם מְקוֹר חֶסֶד שַׁדַּי

וּבְרָכָה מְבֹרֶכֶת עַד בְּלִי דָי.

בְּאֶרֶץ סַנְוֵרִים

מאת

אביגדור המאירי

---

ליוסף פּאטאי

---

[שְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת־כֹּל]

מאת

אביגדור המאירי

כֵּן.

שְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת־כֹּל מִתְפַּתֵּל בִּזְמָם־עֹל,

מְחַלֵּל כִּזְבֵי־קֹדֶשׁ, מַקְדִּישׁ לָחָם־חֹל

בְּרָצוֹן שֶׁבַּכֹּרַח.

וְאַף כִּי נוֹדַע לוֹ, שֶׁאֵין בּוֹ פֹּה צֹרֶךְ,

שֶׁרַק נְקוּטַאי הוּא פֹּה, זָר, עוֹבֵר־אֹרַח,

וּבְכָל זֹאת פַּעֲמוֹן.

כֵּן.

בְּכָל זֹאת פַּעֲמוֹן הוּא פֹּה לָאָסוֹן,

אַזְעָקַת חֲרָדָה, אֶנְקַת־אוֹי בֶּחָזוֹן,

כְּגִזְעוֹ פֹּה בַּחֶלֶד.

כְּגִזְעוֹ הַמְאֹרָר, צְפִירָה מְיַלֶּלֶת,

נְהִי אֵם־מְשַׁכֶּלֶת, חֲרוֹן־אָב, בְּכִי־יֶלֶד

לַקָּלוֹן הַקָּרֵב.

כֵּן.

לַקָּלוֹן הַקָּרֵב, וְלֹא מֵאוֹיֵב,

כִּי מִקֶּרֶב עַצְמֵנוּ, מִתּוֹךְ זֶה הַלֵּב,

מוֹרָשָׁיו בּוֹ נִתָּעוּ.

מוֹרָשָיו בּוֹ נִתָּעוּ וְחוּשָׁיו הִתְבַּלָּעוּ,

שׁוֹר־נַגָּח מִשְׁתוֹלֵל בְּקַרְנָיו שֶׁנִּגְדָּעוּ,

וְלִצְחוֹק כָּל תֵּבֵל.

כֵּן.

לִצְחוֹק כָּל תֵּבֵל נְכֵה־כֹּל מְחַבֵּל.

יָד תָּחְבּוֹל רְעוּתָהּ וְהַצֵּל מַכֶּה צֵל

וְלֹא חָשׁ כִּי אַךְ צֵל הוּא.

וְלֹא חָשׁ, כִּי אַךָ צֵל הוּא, כִּי אֵלּוּ גַם אֵלּוּ

אֲרוּרֵי כָּל גּוֹרָל אֲרוּרִים יְקַלֵּלוּ

וְהָאֵיד חָשׁ וָבָא.

כֵּן.

וְהָאֵיד חָשׁ וָבָא, מִשָּׁם אִישׁ לֹא נִבָּא –

וְהוּא פֹּה בֶּן־תַּנִּים מְיַבֵּב בִּיבָבָה

בָּאָבְדָן הַבָּטוּחַ.

בָּאָבְדָן הַבָּטוּחַ, הַלּוֹעֵג, הַפָּרוּעַ –

שְׁלֹשִים שְׁנוֹת תַּן נֶאֱיָב וּפָצוּעַ,

אֵין־קֶשֶׁב וְאֵין קוֹל.

---

הָאֱמוּנָה הַמְעַכֶּבֶת

מאת

אביגדור המאירי

לַעֲנַת גְּאֻלָּתֵנוּ הַפּוֹרַחַת לְתִפְאֶרֶת

כְּבָר יוֹצֵאת מֵאַפֵּנוּ:

עֲלוֹלָה הִיא לְמַרַמֵר, לְהַבְחִיל, לְהָקִיץ

בַּחֲשׁוֹךְ הַיָּמִים;

אַךְ, אִי לָנוּ מוּגֵי־דָם,

שָׁם לִפְנֵי וְלִפְנִים אָנוּ עוֹד מַאֲמִינִים,

אָנוּ עוֹד מְבִינִים.

אָנוּ עוֹד מְקַוִּים בְּתַחְתִּית מוֹרָשֵׁינוּ,

מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתֵינוּ:

מוֹרֶשֶׁת לִפְנוֹת־קֶבֶר לְצַפּוֹת, לְהַאֲמִין,

לְמַתֵּק אֶת הַקּוֹל;

שָׁם בְּתַמְצִית הַכֹּל

לֹא גָבַשׁ הַיֵּאוּשׁ, לֹא פֹּרַק עוֹד הָעֹל,

לֹא קָפָא עוֹד הַשְּׁכוֹל.

שָׁם תַּחַת סְחָבֵינוּ עוֹד נוֹשִׁיט יָדֵנוּ

לְבֶן אִמֶּנוּ קַיִן,

הַפּוֹתֵחַ כְּלַפֵּינוּ זְרֹעוֹת שְׂעִירוֹת

לְחַבְּקֵנוּ עַד־מוֹת;

אִי לָנוּ פְּתָאֵי־עַד,

כִּי בְּדִמְעוֹת־תַּנִּין לֹא־קָרוֹת לֹא־חַמּוֹת

עוֹשִׂים בָּנוּ שַׁמּוֹת.

כִּי בְּאַנְחַת קוֹל־יַעֲקֹב יְמוֹגֵג אוֹתָנוּ

כָּל חַזַּן מִתְאַנֵּחַ,

וְכָל גּוֹרִילָה מָהוּל – בְּגָלוּת הַשְּׁכִינָה

בָּנוּ יִתְעַלֵּל;

אִי, כִּי עוֹד נַאֲמִין,

כִּי הֵמָּה הַר־סִינָי; כִּי אָנוּ עִם לֹא־אֵל

וְהֵם: נֶצַח־יִשְׂרָאֵל.

כִּי שָׁם בְּחֶבְיוֹנֵנוּ בְּמָחוֹל נֵצֵאָה

לְמִזְבַּח הָעֵגֶל,

וּשְׁכֶם אֶחָד נָרֹן עִם כָּל כֶּרֶס מְצֻיֶּצֶת

וְעִם כָּל לֵב שָׁמֵן;

כִּי בְּמִקְדָּשֵׁנוּ שָׁם

מִישֶׁהוּ עוֹד לוֹחֵשׁ עַל פִּצְעֵנוּ וּמְנַחֵם,

וּמִישֶׁהוּ עוֹנֶה אָמֶן.

עוֹד מִישֶׁהוּ מְחַיֵּךְ שָׁם בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה

וּמַפְשִׁיר אֶת אֲסוֹנֵנוּ,

מִבְּלִי לָתֵת לַכְּאֵב, לַבְּחִילָה, לַיֵּאוּשׁ

כָּל זַיִף לְהַצְמִית;

אִי לָנוּ, שָׁם לִפְנִים

הָאֱמוּנָה מְעַכֶּבֶת, וְכָל קֹדֶשׁ־תַּרְמִית

יִשָּׁאֵר כְּתָמִיד.

---

לֹא יָדַעְתִּי

מאת

אביגדור המאירי

יָדַעְתִּי, כִּי אֵרְרָנוּ אֱלֹהֵי־צֹעַן מְאֹד־מְאֹד

בְּלֵב מַמְּתִיק כָּל־גְּזֵרָה;

אַךְ לֹא יָדַעְתִּי, כִּי חָנֹט חֲנָטָנוּ עַד כֹּה:

עַד לְבִלְתִּי הַרְגִּישׁ אֶת הַמְּאֵרָה.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי הַצְּמֵאִים לְצֵל שַׁלְוַת־מְעַט

וְלִפְרוּסַת־שָׁלוֹם רְעֵבִים,

בְּהִפָּתַח לָנוּ סוּגָר גָּלוּתֵנוּ הֶעָבֵשׁ

כְּרֶגַע נַחֲרֹק שֶׁן־דָּמִים כִּזְאֵבִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי לְכָל טֻמְאַת־גּוֹי נֵצֵא חוֹצֵץ

בְּמַסֵּכַת חַג אַבִּירִים,

וּבִקְהוֹת שִׁנֵּינוּ לִבְשַׂר־טֶרֶף אַחֵר

נֹאכַל אֶת בְּשַׂר־עַצְמֵנוּ בְּתַאֲבוֹן חֲזִירִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי בְּבוֹאֵנוּ לְהִתְחַטֵּא וְהִטַּהֵר

בְּמִקְדַּשׁ קִבְרֵי הָאָבוֹת,

נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת־שָׂטָן בְּשֵׁם כָּל קְדוֹשִׁים

וּבִידֵי־עֵשָׂו שְׂעִירוֹת נְצַחְצַח חֲרָבוֹת.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אָנוּ, עַם נֶחְנָק וְנָמֶס,

עַם חוֹלְמֵי־יָהּ מְצוּקִים,

כִּי הָיֹה נִהְיֶה פֹּה רֵעַ לְכָל זֵד

וְיַחַד עִם כָּל מֵץ נָמֹץ דַּם עֲשׁוּקִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי עָם הָמְיַלֵּל בּאָזְנֵי הָעוֹלָם

שִׁיר שְׁלוֹם־עַד אֵין־אוֹנִים,

כִּי לְפֶתַע נֵצֵא פֹּה בְּמַעֲרֻמֵּי פְּרָאִים

בְּשִׁיר נִצְחוֹן־בַּדִּים וּבְמֵצַח גְּאֵיוֹנִים.

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי צַהֲלַת חַיְתוֹ־אָדָם וַנְדָּלִים

בְּהֵיכָלֵנוּ תְּהַדֵּד הֵדִים:

לֹא יָדַעְתִּי, כִּי לֵאלֹהֵי־כְּמוֹשׁ נִבְנֶה בֵּית־מִקְדָּשׁ

וְכֹהֲנֵינוּ בְּשֵׁם אֵל־שַׁדַּי יִזְבָּחוּנוּ לַשֵּׁדִים.

לֹא יָדַעְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי – אַךְ הִנֵּה נוֹדַעְתֶּם לִי,

אֻמְלָלִים, מְזֵי־דָם נִבְעָרִים.

וְעוֹד יֶדְכֶם נְטוּיָה; וְעוֹד מָה שְׁכַחְתֶּם:

פִּשְׁטוּ־נָא נְעָרִים, וְחַלְּלוּ אֶת הַקְּבָרִים.

---

לְנֹכַח נִבְלָתֵנוּ

מאת

אביגדור המאירי

הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה פּוֹזֶלֶת בְּנִכְלֵי עֵין־קַיִן,

הָרוּחַ מְלַחֶשֶׁת סוֹד־רֶצַח בָּאָזְנַיִם,

הַכֹּל פֹּה מִשְׁתּוֹלֵל,

הַכֹּל פֹּה מִתְמַסְמֵס,

אָפֵס פֹּה כָּל חֲרוּז וּמְאוּמָה פֹּה אָיִן,

מְאוּמָה פֹּה אָיִן.

אָפְסוּ פֹּה הַזּוּגוֹת בְּסִתְרֵי גַן וָנֶפֶשׁ,

כָּל יֵצֶר אַהֲבָה בְּחֶשֶׁד פֹּה יִכָּפֶשׁ,

הַכֹּל פֹּה נִטַּשְׁטֵשׁ, הַכֹּל פֹּה הִטַּמָּא

בְּבַעֲרוּת, בְּדַוְקָא, בְּפּוֹלִיטִיקָה, בְּרֶפֶשׁ,

בְּפוֹלִיטִיקָה, בְּרֶפֶשׁ.

אָפֵס פֹּה כָּל מִין יֵשׁ, פֹּה נִקְרַע כָּל דֶּגֶל,

פֹּה חֲשׂוּפֵי־שֵׁת רוֹקְדִים לְאֵל־הַפֶּגֶל,

הַכֹּל פֹּה הִתְפָּרֵד,

הַכֹּל פֹּה לְהַכְעִיס,

הַשִּׂמְחָה, הַכַּעַס וּפְשִׁיטַת הָרֶגֶל,

וּפְשִׁיטַת הָרֶגֶל.

פֹּה נִפְרַד הַכֹּל, מַרְקִיב לוֹ אֵבֶר־אֵבֶר,

פֹּה צוֹהֵל הָאֵיד, פֹּה לוֹעֵג הַשֶּׁבֶר,

הַכֹּל פֹּה הִשְׁתַּחֲרֵר,

הַכֹּל פֹּה נֶגֶד כֹּל,

פֹּה הַכֹּל שׂוֹנֵא וְגַם הַמֵּת בַּקֶּבֶר,

גַּם הַמֵּת בַּקֶּבֶר.

הַכֹּל פֹּה עֲרִירִי, יִלּוֹד וְגַם יוֹלֶדֶת,

פֹּה הַכֹּל שַׁכּוּל, כָּל נֶפֶשׁ פֹּה נֶעֱקֶדֶת:

כָּל מַחֲשָׁבָה טוֹבָה,

כָּל מַחֲשָבָה יָפָה

בְּעוֹדֶנָּה בַּמּוֹרָשׁ, בְּאִבָּה נִשְׁמֶדֶת,

בְּאִבָּהּ נִשְׁמֶדֶת.

שָׁוְא יְחַפֵּשׂ פֹּה זֶרַע פִּסַּת תְּהוֹם עוֹגֶבֶת,

שָׁוְא תְּחַפֵּשׂ אוֹהֶבֶת יַד־אוֹהֵב שׁוֹלֶבֶת,

וְאֹזֶן שָׁוְא תַּקְשִׁיב,

אֹזֶן שָׁוְא תַּאֲזִין

לְמִלַּת עַל־חֵטְא, לִנְהִי עַל סַף הַמָּוֶת,

לִנְהִי עַל סַף הַמָּוֶת.

כָּל אַהֲבָה פֹּה: רַעַל; כָּל נְשִׁיקָה: נַעְתֶּרֶת;

כָּל שִׁירַת־אָבִיב פֹּה לְאֶנְקַת־כְּאֵב עוֹבֶרֶת,

פֹּה אֵין תְּאוֹמֵי־אָמֵן,

פֹּה אֵין תְּאוֹמֵי־אֲבוֹי,

כָּל תִּינוֹק: גּוּר־מִפְלֶצֶת וְכָל לְטִיפָה פֹּה: שֶׂרֶט,

כָּל לְטִיפָה פֹּה שֶׂרֶט.

פֹּה מֻגְלַת הַשְּׂאֵת לְחֵךְ כֻּלָּם מִגְדֶּנֶת,

מוֹקְדַת־כָּל קֹדֶשׁ פֹּה אֶת סִרְחוֹנָהּ מַעֲשֶׁנֶת.

פֹּה אֵין אוֹר לַצֵּל,

פֹּה אֵין הֵד לַקּוֹל –

פֹּה נִבְלַת אֱלֹהִים בְּאַפֵּנוּ מִצְטַחֶנֶת

לְמַגֵּפָה לָנֶצַח.

---

נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת

מאת

אביגדור המאירי

תל־אביב זוהי עיר חול־המועד.

ד. פרישמן

הַשִׂמְחָה בִּמְעוֹנֵנוּ, זֶה נֶשֶׁף־חֵשֶׁק קֹדֶשׁ,

הוֹד מַלְכוּתוֹ הַשֶּׁקֶר מַעֲצִים פֹּה הָעֵינָיִם;

חַג־תָּמִיד הוּא לָנוּ, מוֹעֵד שַׁבָּת וָחֹדֶשׁ,

הַכֹּל בַּאֲפֵר־עָבָר, בְּמַסֶּכֶת מָחְרָתָיִם,

הַכֹּל פֹּה בֶּעָתִיד, הַכֹּל פֹּה בַּשִּׁלְשֹׁם,

וְרַק לֹא בְּהַיּוֹם,

הַיּוֹם פֹּה לֹא תִּרְאֶה, וְאִישׁ פֹּה לֹא יִרְאֶךָּ.

מְטַר־דָּמִים טוֹרֵד, אֶגְלֵי לְשַׁד־הַפֶּרֶךְ

עַל רֹאשׁ הַהוֹלְלִים, הַמְדַשְׁדְּשִׁים בָּרֶפֶשׁ,

זֶרֶם הָאָסוֹן סוֹחֵף פֹּה אֶת הַכֹּל

מֵאֶפֶס אֱלֵי אֶפֶס

וּסְחִי הַלֵּב מַטְבִּיעַ עַד הַבֶּרֶךְ –

שֶׁמֶשׁ־מַרְפֵּא פֹּה שָׁוְא תִּירֶה קַרְנֶיהָ,

שָׁוְא הִיא פֹּה מַזְהֶרֶת, שָׁוְא הִיא פֹּה נִפְלָאת –

פֹּה אֵין כָּל מִפְלָט:

פֹּה קִיא יְהוּדִי יְאַדֶּה לָהּ בְּפָנֶיהָ –

הוֹיָה־הַאי, הָלְאָה,

אַל תַּבֵּט לְמַעְלָה,

פֹּה כָּל זָקֵן מַמְרֵא מִתַּמֵּם כְּיֶלֶד,

פֹּה כָּל זוֹנָה־סוֹטָה תַּעֲדֶה חֲבַצֶּלֶת

בְּמַסֶּכֶת בְּתוּלָה –

הוֹיָה־הַאי, הָלְאָה, זֶה חַג הַגְּאֻלָּה.

וְאַל תִּפְקַח עֵינַיִם, אַל תְּהֵא פֹּה פֶּתִי,

הוֹד־מַלְכוּתוֹ הַשֶּׁקֶר מַמְטִיר זְהַב־קוֹנְפֶטִי

וְכֶסֶף־סֶרְפֶּנְטִין, –

וְהַכֹּל פֹּה בִּקְדֻשָּׁה, נָצוּר מִכָּל מִשְׁמָר,

הַכֹּל בַּעֲבַר־הוֹד וּבַעֲתִיד־מָשִׁיחַ;

כָּל זַהַם מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ, וְכָל מִסְבּוֹא מַרְזִיחַ

נֵסֶךְ־תְּרוּמָה וְיַיִן הַמְשֻׁמָּר.

אֶתְמוֹל הָיָה כָּל־טוּב, שִׁלְשֹׁם הָיָה נִפְלָא,

מָחָר יִפּוֹל הַנֵּס, מָחָר יָבוֹא מָשִׁיחַ!

וְהַיּוֹם: כָּל מְאֵרָה לְקֹדֶשׁ תִּתְקַדֵּשׁ,

הַיּוֹם כָּל אַזְהָרָה: דֹּפִי וְתִפְלָה,

הַיּוֹם עֲמוֹד בַּחוּץ, הַיּוֹם אַתָּה מַדְלִיחַ,

הַיּוֹם אִם תֵּרֵד אֵשׁ

לֹא לָנוּ תָּאִיר חֹם, כִּי לְמַחֲשִׁיכֵינוּ,

יַעַן יְהוּדִים הִנֵּנוּ.

זֶהוּ הַגּוֹרָל: לְהִתְגָּאֵל בַּקִּיא,

וְאִם לִקְרוֹן פֹּה אוֹר – לַתְּמוֹל, לַמָּחְרָתָיִם,

וְשָׁוְא תִּשְׂגֶּה הַיּוֹם בְּאֶחָד מִנִּי אֶלֶף –

כְּרֶגַע תִּוָּרֵק עַד לַעֲצוֹם עֵינָיִם,

הַיּוֹם הֱיֵה כֶּלֶב,

וְאַשְׁרֶיךָ, אִם בַּת־צְחוֹק רֶגַע תְּלַטְּפֶךָ

בְּנֶשֶׁף מַסֵּכוֹת, בְּמוֹעֵד הַקֵּבָה,

אֲשֶׁר לָהּ קֹרָא: שִׂמְחַת בֵּית־הַשּׁוֹאֵבָה.

הַכֹּל לְדוֹר יָבוֹא, הַכֹּל אֱמוּנַת אֹמֶן,

וְאַתָּה רַק דֹּמֶן,

לְמַעַן כָּל טֻמְאָה בְּדָמֶיךָ תִּזָּבֵל –

וְהוֹיָה־הַאי, הָלְאָה, אַל־נָא תִּתְאַבֵּל.

תִּבְנֶה פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס – בֵּית־מִקְדָּשׁ בָּנִיתָ,

וְנוֹגֶשְׂךָ הַמֵּץ – כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן;

אוֹתְךָ לֹא שָׂטָן, כִּי נְשִׁיקַת־אֵל הֵמִיתָה,

וְלֹא קָרְבָּן לַמֹּלֶךְ, כִּי לְאֵל־חַי תֵּעָקֵד,

אַשְׁרֶיךָ, אַשְׁרֶיךָ, וְאַשְׁרֵי הַמּוֹקֵד,

הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ־דָּת עַל הַרְרֵי צִיּוֹן.

זֶהוּ הַגּוֹרָל: מַסֵּכָה בַּמַּסֵּכוֹת,

הוֹד מַלְכוּת הַשֶּׁקֶר יוֹצֵא בִּמְחוֹל מַחֲנָיִם;

לָנוּ אֵין כָּעֵת, לָנוּ אֵין הַיּוֹם,

כָּל בֹּקֶר פֹּה: מָחָר, וְכָל־שְׁקִיעָה: שִׁלְשֹׁם,

וְהַכֹּל בְּטָהֳרָה, הַכֹּל לְשֵׁם־שָׁמָיִם,

כִּי חַג בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא, לֹא זִרְמָתָם, לֹא אֵיד;

אֶצְלָם הַשֵּׁד הוּא שֵׁד, אֶצְלֵנוּ הוּא שַׁדָּי,

אֶצְלָם: יְדֵי־דָמִים, אֶצְלֵנוּ: כַּבֹּר יָדָי,

אֶצְלָם שִׁכּוֹר: חֲזִיר,

שׁוֹכֵב לְרַאֲוָה עַל סַף בֵּית הַמַּרְזֵחַ,

אֶצְלֵנוּ הוּא: נָזִיר,

מְגַהֵק בְּלַמְנַצֵּחַ וְשֻׁלְחָנוֹ: מִזְבֵּחַ,

וּבְרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ בַּקֹּדֶשׁ יְגַסֶּה.

אֶצְלָם בִּילֵל־זְאֵב מְיַלֵּל הַזְּאֵב,

אֶצְלֵנוּ כָּל טוֹרֵף דּוֹרֵס בְּטַלְפֵי־שֶׂה,

אֶצְלֵנוּ הַשּׁוּעָל נֶאֱנָח בִּכְאֵב,

וְכָל חֲרִיקַת שֶׁן־חַיָּה – נְבוּאָה עִבְרִית,

פֹּה בְּשֵׁשׁ כְּנָפַיִם יִתְמַסֵּךְ כָּל־שֵׁד,

פֹּה הַזֵּד לֹא זֵד,

פֹּה הוּא אָח־לַשֶּׁבֶר, פֹּה הוּא: בֶּן בְּרִית.

הַלְלוּיָה, הַאי, הֵידָד,

עַל כָּל פַּרְצוּף: אֲפֵר, עַל כָּל גֻּלְגֹּלֶת: זֵר,

הוֹד מַלְכוּת הַשֶּׁקֶר זָהָב פֹּה מְפַזֵּר,

הֵידָד לְכָל מָחָר, הֵידָד לְכָל שִׁלְשֹׁם,

וְרַק לֹא לְהַיּוֹם,

הַיּוֹם הוּא שֶׁלָּהֶם: הַיּוֹם הוּא שֶׁל הַמְּסֹס,

שֶׁל כָּל פְּאֵר־בָּלֶה, שֶׁל עָרוֹם־קָדוֹשׁ,

שֶׁל כָּל חָמֵץ וְכָל נָדוֹֹשׁ –

הַלְלוּיָה הַמָּשׂוֹשׂ,

הַיּוֹם רְקוֹד וָדֹם,

הַיּוֹם פֹּה לֹא תִּרְאֶה, הַיּוֹם אִישׁ לֹא יִרְאֶךָּ, –

הוֹיָה, הַאי, הֵידָד,

אִם בְּנֶשֶׁף זֶה הַקֶּטֶב לֹא יַכֶּךָּ.

---

הַסִּיוּט פֹּה נִפְתָּר

מאת

אביגדור המאירי

מִסָּבִיב יְאַלַּח הָאָסוֹן פֹּה, הָרֶפֶשׁ,

צָחֲנוּ קְרָבֵינוּ, בָּא גֹעַל עַד־נָפֶשׁ;

זֶהוּ הַיְבוּל.

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: קָדַר הַזְּבוּל,

וְרַק עוֹד טוֹב מִזֶּה יוּכַל עוֹד לָבוֹא,

לוּלֵא אֲנַחְנוּ שֶׁלַּאֲסוֹנֵנוּ אֵין גְּבוּל.

אֵין גְּבוּל לַאֲסוֹנֵנוּ, הַבָּא מִקִּרְבֵּנוּ,

אֵין גְּבוּל לַצָּרַעַת, אֵין קֵץ לְקִצֵּנוּ

הַבָּזוּי, הַנִּבְזֶה.

אָמֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַשָּׂטָן פֹּה הוֹזֶה,

כָּל מָחֳרָתֵנוּ יְכֹעַר מֵאֶתְמֹל,

וְיִהְיֶה פֹּה גָרוּעַ אֲפִלּוּ עוֹד מִזֶּה.

יְהְיֶה פֹּה גָרוּעַ, יִהְיֶה פֹּה פָּרוּעַ,

אִישׁ לֹא יִרְטַן, לֹא יִשְׁאַל אִישׁ מַדּוּעַ;

הַסִּיּוּט פֹּה נִפְתָּר.

אָמֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: שְׂאֵתֵנוּ תִּפְטָר,

וְיַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הֵם יֵלְכוּ בָּרֹאשׁ

וְאֶת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ יַחְתְּמוּ עֲלֵי שְׁטָר.

עֲלֵי שְׁטָר יַחְתְּמוּ וְעַל מִדִּין יֵשֵׁבוּ,

וְעַל תּוֹעֲבוֹת אֵל־חַי בְּטָהֳרָה יְעַגֵּבוּ

בְּנֶפֶשׁ שְׂעִירָה.

אָמֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם! בְבֵית הַבְּחִירָה

לְעַבְדֵיהֶם יַכְרִיזוּ אֶת קָדְשֵׁי־הָאָדָם

הַשְּׁרִירִים וְהַמֹּחַ, הֶעָמָל וִיצִירָה:

– "חִבָּה יְתֵרָה מוּדַעַת לַעֲמַל־הַכַּפַּיִם,

מֵאָה גֵרָה הָעוֹבֵד, וְהַיּוֹצֵר – מָאתַיִם

לְעַם סְגֻלָּה!

אָמֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַסְּחוֹרָה מְעֻלָּה,

וְאַתֶּם שּׁבוּ בְּנַחַת וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה,

יְקָרָה מִפְּנִינִים וּבַפָּז לֹא תְסֻלָּא!"

אַתֶּם שְׁבוּ בְּנַחַת בְּמִזְרַח הַכְּנֶסֶת,

לַטְּפוּ כְּרֵסְכֶם בְּשַׁלְוָה וּבְחֶסֶד,

וְהִתְעַנְּגוּ בְּזִירָה:

לוּדָרֵינוּ מִתְנַצְּחִים בְּחֵמָה אַדִּירָה,

חַסְרֵי אוֹיְבִים נַחְנוּ, יְרַטְּשׁוּ זֶה אֶת זֶה,

הַבִּיטוּ וּרְווּ נַחַת, עַם הַבְּחִירָה.

כֵּן. וּמִי יוֹדֵעַ מְקוֹר צָרַעְתֵּנוּ,

אִם טֻמְאַת אַלְפַּיִם, אוֹ מְקוֹר מַחְצַבְתֵּנוּ

תְּהוֹם אוּר־כַּשְׂדִים? –

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מִימוֹת פוּּטִים וְלוּדִים

לֹא הִשְׂטִין עוֹד שָׂטָן וְלֹא הִלְעִיז עוֹד לוֹעֵז

אֲשֶׁר לֹא יְקֻיַּם בָּנוּ, עַם הַיְּהוּדִים.

וְאִם יֵשׁ בָּכֶם עוֹד, הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהֵינוּ,

הַמַּאֲמִין, כִּי יָהֵל שָׁם הוֹד נְבִיאֵינוּ

תַּחַת סְחַב־הַבְּלוֹי –

אָמֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אוֹי לָנוּ וַאֲבוֹי,

אִם שֶׁמֶשׁ שַׁחֲרֵנוּ עֶרְוָתֵנוּ תְּגַל,

וַאֲנַחְנוּ עֶרְיָה נַעֲמֹד לְעֵינֵי כָּל גּוֹי!

---

שְׁלשָׁה שִׁירֵי־מֶרִי

מאת

אביגדור המאירי

שְׁלשָׁה שִׁירֵי־מֶרִי

מאת

אביגדור המאירי

---

הַכֹּל יַחֲלוֹף

מאת

אביגדור המאירי

כֵּן, הַכֹּל יַחֲלוֹף –

וְרֹאשֵׁנוּ הַקּוֹדֵחַ בְּהַזְיוֹת הַתְּמוֹל

יֶהֱזֶה אֶל אֵין־סוֹף.

אֵין אֲנִי מַאֲמִין

זוּלָתִי בְּאוֹר הַצַּעַר. וּמַאֲמִין אֲנִי

כִּי יָבוֹאוּ יְמֵי־הַדִּין.

יָבוֹאוּ יְמֵי פְקֻדָּה,

וּבְתוֹךְ מַזְרוֹת עַמִּים יוֹפִיעַ גַּם הָעָם

מְאֹרַר הַתְּעוּדָה.

יִזְהַר בְּבוּשַׁת־תָּם,

וְהַמֶּצַח הַפָּצוּעַ יֶאְדַּם בְּעֹז:

אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם.

וְלַקִּינָה הַחֲרִישִׁית

בִּבְתוּלֶיהָ תְּיֻחַם אָז שְׁכִינַת־סִינַי

בְּאֵרוּשֵׂי־בְּרֵאשִׁית.

---

יוֹדֵעַ אֲנִי

מאת

אביגדור המאירי

יוֹדֵעַ אֲנִי: עַם קְדוֹשִׁים

יוֹדֵעַ אֲנִי: כֻּלָּנוּ מְתוֹם,

וְאֵי יְלוּד־גּוֹרָל אֲשֶׁר כָּמוֹנוּ

יֶחֱרַד לִרְאוֹת אֶת בָּבוּאָתוֹ בַתְּהוֹם?

יוֹדֵעַ אֲנִי: לֹא אַשְׁמַתְכֶם,

יוֹדֵעַ אֲנִי: הָאוֹר הַמַּדְהִים,

וְאֶת רֹק הַדּוֹרוֹת תִּמְחֲקוּ יַחַד

עִם עוֹר־פְּנֵיכֶם וְצֶלֶם־אֱלֹהִים.

יוֹדֵעַ אֲנִי, יוֹדֵעַ עַד־מְאֹד:

הַשְּׁאָט וְהָרֶשַׁע, הַסְּחִי וְהַקֹּר –

אַךְ לוּ גַם אַתֶּם יְדַעְתֶּם כָּמוֹנִי,

הוֹי, לוּ יְדַעְתֶּם, וְצָצָה קֶרֶן־אוֹר.

---

עַמִּי־שֶׁלִּי

מאת

אביגדור המאירי

וְעַמִּי־שֶׁלִּי בְּדַרְכּוֹ־שֶׁלּוֹ הוֹלֵךְ,

עַמִּי־שֶׁלִּי זֶה, עַם סְגֻלָּה הִנֵּהוּ:

בַּאֲשֶׁר יִתְלַבֵּט, שָׁם גּוֹרָלוֹ יִשָּׂאֵהוּ,

וְשָׁם, בְּתוֹךְ דָּמוֹ יוֹשֵׁב לוֹ וּמוֹלֵךְ

הָאָסוֹן.

זוֹחֵל עַמִּי־שֶׁלִי, נִשָּׂא לוֹ לְאִטּוֹ

עַל רִתְמַת־הַסַּרְטָן, הָרוֹחֶשֶׁת הַצִדָּה,

וְהַבֵּט לֹא יַבִּיט לְרֶגַע הֶעָתִידָה,

וְסַנְוֵרִים יַכּוּהוּ כָּל־עֵת הַבִּיטוֹ

מִסָּבִיב.

וּבְדֶרֶךְ נְדוּדָיו, כָּל מְאֵרוֹת־תֵּבֵל

יִקְלוֹט אֶל יַלְקוּטוֹ הַמָּךְ וְהַנָּפוּחַ;

עַמִּי לֹא יֵדַע כָּל מוֹעֵד וְכָל לוּחַ,

מִחוּץ לַזְּמַן יִדְאֶה וּמֵעֵבֶר כָּל יוֹבֵל,

לְבָדָד.

לְבָדָד וָגֵא בַּעֲנַן־תְּמוֹל יִשְׁלַו:

לוֹ גָאוֹן וָנֶצַח וְכָל חָכְמָה וָשֶׁפַע,

וְהַכֹּל סְבִיבוֹ: טָמֵא וְשָׁוְא וָאֶפַע,

אֲשֶׁר אֵינוֹ כְּדַאי לְהִתְבַּטֵּל עָלָיו

רֶגַע־זְמָן.

וְשׁוּם צָרָה וְאֵיד לֹא יְבַגְּרוּהוּ עוֹד,

כִּי יֶלֶד־עַד הִנֵּהוּ וְיָתוֹם בַּחֶלֶד,

אֲשֶׁר כֻּלָּם חָבִים לָנוּד לוֹ כַּיֶּלֶד

וּלְרַחֵם עָלָיו וּלְחַטְּאוֹ מְאֹד

וּבְכָל עֵת.

בְּכֶתֶר הַחֶמְלָה, בִּגְלוֹרִיַּת בַּעַל־מוּם

כֹּה יִמְלוֹךְ עַמִּי בְּיֻהֲרָה, בְּאשֶׁר;

וְכֹה יֶאֱרוֹב תָּמִיד לְכָל שְׁעַת הַכֹּשֶׁר

לִבְכּוֹת עַל גּוֹרָלוֹ, גּוֹרַל נִרְדָּף עָגוּם

וּמִסְכֵּן.

וְכֹה יַעֲצוֹם עֵינָיו לַאֲסוֹנוֹ־שֶׁלּוֹ,

לְכִעוּרוֹ הַמָּט אֲשֶׁר הָיָה לְיֶשַׁע,

בְּחֵיקוֹ כֹּה יַחְנוֹךְ צִפְעוֹנֵי כָּל־רֶשַׁע,

שֶׁסֶּכֶל לֹא־עַמִּים יַצְרִיחַ מִדִּגְלוֹ,

מִמִּצְחוֹ.

כִּי עַמִּי־שֶׁלִּי בְּמַחֲשַׁכּוֹ הוֹלֵךְ:

חַטַּאת כָּל עָם וָעָם בּוֹ תִּדְבַּק בְּנֶפֶשׁ;

עַמִּי: רְאִי־הַחֶלֶד, עַמִּי: מַצְרֵף כָּל רֶפֶשׁ,

וּבְתוֹךְ דָּמוֹ פְּנִימָה יוֹשֵׁב שָׁם וּמוֹלֵךְ

הָאָסוֹן.

(אַךְ עַמִּי־שֶׁלִּי לִפְנַי־וְלִפְנִים אַמִּיץ הוּא,

טָהוֹר וְלֹא יֵדַע, וּבְמוֹרָשָׁיו נָקִי –

וּבְהִגָּדֵשׁ סְאָתוֹ – אֶת עַצְמוֹ יָקִיא:

נָבִיא אֲשֶׁר יָבוֹא וְיִצְעַק: הָקִיצוּ,

שִׁכּוֹרִים! –)

---

גּוֹאֲלִי הֶחָי

מאת

אביגדור המאירי

גּוֹאֲלִי הֶחָי

מאת

אביגדור המאירי

---

לאברהם ארבר

---

[לֹא כֹּהֵן וְלֹא נָבִיא]

מאת

אביגדור המאירי

לֹא כֹּהֵן וְלֹא נָבִיא וְלֹא מַנְעִים שִׁיר־נֹהַּ,

יְהִי שׁוֹטֶה מוֹרִיד רִירוֹ, אַךְ יַאֲמִין בֵּאלֹהַּ.

יְהִי חֶלְאַת בְּנֵי־אָדָם, כֻּלּוֹ סְחִי וָנֶגַע,

יְהִי פְּסֹלֶת בְּזוּי־עָם, אַךְ יַאֲמִין לְרֶגַע.

יָבוֹא אֵלַי בְּלֵב צוֹרֵב וְחֶרֶשׁ יְחַבְּקֵנִי:

אָחִי אַתָּה בַּאֲסוֹן־יָהּ, קָרָאתָ לִי, הִנֵּנִי.

יָבוֹא אֵלַי קְרוּעַ־לֵב, אָבוּד, עֲצוּם־עֵינַיִם:

עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה, עוֹד יֵשׁ אֵל חַי בֶּאֱשׁוּן יְרוּשָׁלָיִם.

יְחַיֶּה לִי הַנְּבוּאָה, שֶׁמֵּתָה בִּלְבָבֵנוּ,

יְעַלַּע עִלֵּג־לָשׁוֹן: אֶחָד הוּא אֱלֹהֵינוּ.

אֶחָד כְּמוֹ אֵידֵנוּ זֶה, הַמְּתְקַּדֵּר עָלֵינוּ,

אֶחָד הוּא כְּמוֹ הָאָסוֹן, אֶחָד כְּמוֹ סִבְלֵנוּ.

יְחַבְּקֵנִי בְּגוּפוֹ נְגוּעַ הַצָּרַעַת:

שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְּשׂוֹרָה, גַּם אָזְנְךָ שׁוֹמָעַת.

מַאֲמִין אֱנִי, אָחִי, בְּשַׁחַר מָחֳרָתַיִם,

מַאֲמִין אֲנִי בָּאֵל, בְּנֵס מִן הַשָּׁמָיִם.

מַאֲמִין אֲנִי בְּאָח, אֶחָד מֵרִבְבוֹתֵינוּ,

הַמַּכִּיר אֶת הַשּׁוֹאָה, הָרַעַל בְּדָמֵנוּ,

מַאֲמִין אֲנִי בְּאָח, רְווּי הַדְּוַי וָנֶכֶר,

הַמּוּכָן לָמוּת לָעַד, בְּלִי כָּל שֵׁם וָזֵכֶר.

לָמוּת בְּלִי פְּרָס, עוֹלָם הַבָּא, בְּלִי קַדִּישׁ וָאֵבֶל,

בּוֹ תָּמוּת מַגֵּפָתֵנוּ: סְחַר־כָּבוֹד בַּסֵּבֶל.

וּמַגֵּפַת־כְּנַעַן זוֹ, בֶּן־שֵׁבֶט מוּל בֶּן־שֵׁבֶט,

הַנּוֹגֵס מִבְּשַׂר עַצְמוֹ, הַבָּז, הַלֵּץ, הָעֶבֶד.

וְאִם אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין מִכֹּבֶד עֹל הַפַּחַד

אִתְּךָ אֲנִי בְּמַחֲנָקְךָ, נֵרֵד שְׁנֵינוּ שַׁחַת.

נֵלֵךְ שְּׁנֵינוּ בְּטֶרֶם זְמָן וְאַל נִרְאֶה בַּשֶּׁבֶר,

אוּלַי אֵין אָנוּ רְאוּיִים לִרְאוֹת בְּקוּם פֹּה גֶבֶר.

לִרְאוֹת בְּקוּם פֹּה מִישֶׁהוּ בְּזֹהַר עַל הַמֶּצַח,

וִירוּשָׁלַיִם לוֹ תִּצְהַל שִׁירַת־הַבְּרִית, לָנֶצַח.

נֵלֵךְ, אָחִי, אוּלַי יַעֲלֶה, יָהֵל אוֹר־שִׁבְעָתַיִם,

מַאֲמִין אֲנִי בָּאֵל, בְּנֵס מִן הַשָּׁמָיִם.

לֹא כֹּהֵן וְלֹא נָבִיא, יְהִי אֲכוּל כָּל־נֶגַע,

אַךְ יַאֲמִין, הוֹי יַאֲמִין, בְּכָל לִבּוֹ, לְרֶגַע.

---

[אֲשֶׁר עוֹד לֹא יִתְלַבֵּט]

מאת

אביגדור המאירי

אֲשֶׁר עוֹד לֹא יִתְלַבֵּט בִּמְחוֹלוֹת־הַשְּׁאוֹל,

אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא נִחַר גְּרוֹנוֹ בְּשִׁיר:

נְעַץ עֵינֶיךָ, אָח, בַּעֲנַן הַמָּחֳרָתַיִם,

אוּלַי־אוּלַי עוֹד נְחַיֶּה לֵאלֹהֶינוּ נִיר

אֲשֶׁר עוֹד מִתְבַּצֵּר בְּעֹפֶל סוֹד־הַתְּמוֹל,

אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא פִּשְׁפֵּשׁ בְּתִקְווֹתָיו בַּחֲשַׁאי:

נְעַץ עֵינֶיךָ, אָח, בַּעֲנַן הַמָּחֳרָתַיִם,

אוּלַי צָדַק הַמְגַמְגֵּם: עוֹד חַי עַמֵּנוּ, חָי.

אֲשֶׁר עוֹד מִתְבַּיֵּשׁ תָּחֹב רֹאשׁוֹ בַּחוֹל,

אֲשֶׁר עֲדֶן לוֹ לֵב זָב־דָּם וְעֹצֶב בִּלְבָבוֹ:

נְעַץ עֵינֶיךָ, אָח, בַּעֲנַן הַמָּחֳרָתַיִם,

אוּלַי מָשִׁיחַ עוֹד יָבוֹא, אוּלַי, אוּלַי יָבוֹא.

---

אוֹי לִי, כִּי בֶּן־אַלְמָוֶת אָנִי

מאת

אביגדור המאירי

אִמִּי: בַּת יִשְׂרָאֵל, אָבִי: בֶּן בְּנֵי־נָבִיא,

שְׁתֵּי רוּחוֹת הַמְּפִיחוֹת אֶת גַּחֶלֶת־כְּאֵבִי,

הַלּוֹחֶשֶׁת לַחַשׁ־נֶצַח בְּלֵיל אֲפֵלָה.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי בֶּן־אַלְמָוֶת אָנִי: כִּי עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ

תִּלְחַשׁ פֹּה הַגַּחֶלֶת, הַיָּגוֹן, הַתָּרְעֵלָה.

מוֹקֵד־נֶפֶשׁ הוּא הָאָדָם, חָנוּק וְקָטוּם,

אָרוּר הוּא וְגַלְמוּד עִם לַחֲשׁוֹ הָאָטוּם

וְאֵין עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן עֲנִיָּה.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי עַל קִבְרִי שָׁם יִשְׁקוֹד מְרִי אֲסוֹנֵנוּ

וְלֹא יִתֵּן לִי לָצֹל בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

כָּל חֲרוּז־הִי אֶצְלֵנוּ לְאִלְּמוּת נָדוֹן,

יַעַן כָּל חֲרוּז פֹּה: הִמְנוֹן הָאֲבַדּוֹן,

הַלְוָיַת מֵת נֶצַח בְּלִי צִבּוּר וּתְפִלּוֹת.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי.

כִּי אֵין הַמֵּת הַחַי אֶת תִּקּוּנוֹ תּוֹבֵעַ:

אֶת שׁוֹפַר הַמָּשִׁיחַ וְגִלְגּוּל מְחִלּוֹת.

אָנֹכִי הַגֶּבֶר רָאִיתִי עֶרְוַת הָעָם,

סוֹחֵר בְּמַכְאוֹבִים, רוֹכֵל בְּטִפּוֹת־דָּם

וְאֶת דִּמְעוֹתָיו בִּמְשׂוֹרָה יְכַנֵּם; –

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי שָׁוְא חִכִּינוּ פֹּה הַפַּעַם לְפֶלֶא;

לֵאלֹהִים לְאָדָם, לְהִתְגַּלּוֹת לְנֵס.

שָׁוְא וְאֵין עוֹזֵר; לֹא קֶטֶב, לֹא קָרְבָּן,

כִּי לְדוֹר־דוֹרִים תִּלְחַשׁ פֹּה גַחֶלֶת הַחֻרְבָּן

וְעִם תֹּם תִּקְוָתֵנוּ – גּוֹרָלֵנוּ לֹא יִשְׁלָם –

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי עִם אֲסוֹנְכֶם יַחַד בֶּן־אַלְמָוֶת אָנִי,

וַאֲסוֹנְכֶם, אֲסוֹנְכֶם לֹֹא יִכָּחֵד לְעוֹלָם.

---

תְּפִלַּת־וָתִיקִין

מאת

אביגדור המאירי

זִכְרוֹנוֹת, שׁוֹפָרוֹת, מַלְכֻיּוֹת עֲקֵדָה –

אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,

כַּנֶּס־נָא אֶל דִּירְךָ אֶת פְּרוּעֵי הָעֵדָה.

פָּתֹחַ פָּתַחְתָּ לָנוּ אֶת שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם –

מַדּוּעַ עוֹצְמִים עָיִן?

מַדּוּעַ חוֹרְצִים לָשׁוֹן וְחוֹרְקִים בְּשִׁנָּיִם?

שְׂטַן־הָאָדָם מַצִּית לָנוּ גֵיהִנֹּם –

וְהֵם בְּמַקְהֵלָה

וּבִשְׂפַת לְוִיֶּיךָ שָׁרִים לוֹ שִׁיר־הִמְנוֹן.

עַל אַדְמַת קָדְשְׁךָ נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת –

וְהֵם לְזַאֲטוּטֶיךָ

חוֹסְמִים אֶת הַדֶּרֶךְ וְאֵינָם נוֹתְנִים לָגֶשֶׁת.

בָּנֶיךָ־כְּפִירֶיךָ מַשִּׂיאִים מַשּׂוּאוֹת־כֹּחַ –

וְהֵם אוֹרְבִים בַּדֶּרֶךְ

וְאֶת גּוּרֵי־ יְהוּדָה מְאַלְּפִים הֵם לִנְבּוֹחַ.

שׁוּב הֻדְלַק צַלְמוֹ שֶׁל הַמַּכַּבִּי בְּשָׁמֵינוּ –

אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,

כַּנֶּס־נָא גוּרֵיהֶם אֶל עֲדַת כְּפִירֵינוּ!

---

בְּנֵי אִמִּי־הַשְּׁכִינָה

מאת

אביגדור המאירי

בְּנֵי אִמִּי־הַשְּׁכִינָה

מאת

אביגדור המאירי

---

[קְלַף גְּזַר־דִּינֵנוּ]

מאת

אביגדור המאירי

קְלַף גְּזַר־דִּינֵנוּ מְרַשְׁרֵשׁ בְּשָׁמֵינוּ,

כָּל צֵל לָנוּ מָוֶת יַחְבִּיא –

וְהֵם עֲסוּקִים בִּי.

כָּל רוּחַ מְצוּיָה לָנוּ קֵץ מְלַחֶשֶׁת,

גּוּפֵנוּ אוּד נוֹשֵׁם עָשֵׁן –

וְהֵם לִי חוֹרְקִים שֵׁן.

עֲרֹב־בְּרֵאשִׁית מוֹרֵט־זֹוֵרד אֶת בְּשָׂרֵנוּ,

יְדֵי־תְּפִלִּין חוֹפְרוֹת קֶבֶר־אַחִים –

וְהֵם אוֹתִי נוֹשְׁכִים.

בְּשָׂרִי, כַּנִּרְאֶה, מָתוֹק מִכָּל נֹפֶת,

מִכָּל בְּשַׂר־אוֹיֵב מַר וְנִבְזֶה:

בְּשַׂר־עַצְמָם הוּא זֶה.

נִשְׁכוּ־נָא, נִגְסוּ־נָא שְׁאֵרִי הַנָּגוּעַ,

אַתֶּם פִּטַּמְתּוּהוּ בַּאֲסוֹנְכֶם,

לָכֶם הוּא, אַחַי, לָכֶם, לָכֶם.

---

[יְבֻשַּׂם לָכֶם]

מאת

אביגדור המאירי

יְבֻשַּׂם לָכֶם! עָיַפְתִּי.

רְכַבְתֶּם, צְלַחְתֶּם:

בָּאתִי עַד שַׁעֲרֵי־הָאַיִן,

טוֹב לִשְׁכַּב, לְהִדֹּם,

לַעֲצֹם עֵינַיִם. –

הַשֶּׁמֶשׁ טוֹמַעַת, הָרוּחַ יָפוּחַ,

טוֹב לָנוּחַ.

עָיַפְתִּי.

מֵאֲחוֹרֵי לַהֲקַת תַּנֵּי־אָָדָם.

דּוֹלֶקֶת, רוֹדֶפֶת, נוֹבַחַת־דָּם,

אַךְ מִלְּפָנַי

מִפְלַט כָּל־מִפְלָט מִתְנוֹסֵס –

אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ, מַה שְּׁמוֹ:

נֵס.

נֵס כָּל הַנִּסִּים: הַמָּוֶת.

נַתֵּק יְנַתְּקֵנִי סוֹף־סוֹף

מִכֹּל וָכֹל.

רַק אַל קֶשֶׁר, אַל גֶּשֶׁר

אֶל מַה שֶּׁהָיָה,

לֹא סֵפֶר, לֹא קוֹל־בְּכִיָּה,

לֹא חִידָה וְלֹא פֶּשֶׁר,

לֹא זֵכֶר וְלֹא שֵׁם,

לֹא אַתֶּם וְלֹא הֵם.

אוֹדֶה לָכֶם,

כִּי מַצּוֹתֶם מִתַּחְתַּי גַּם אֶת מְעַט

טִפּוֹת הַלְּשַׁד,

לִכְמוֹשׁ כְּאֵזוֹב.

אוֹדֶה לָכֶם,

כִּי הֲסִירוֹתֶּם מֵעָלַי אֶת הָעֹל,

כִּי הִשְׁמַדְתֶּם לִי אֶת הַכֹּל,

כָּל אֲשֶׁר הִרְחִיקַנִי מִן הַחוֹף,

כָּל אֲשֶׁר צַר לִי לַעֲזֹב:

עָם וָאָרֶץ, אֱמוּנָה וְאָדָם,

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְיֶלֶד וָיָם,

כִּי כַּעֵר כִּעַרְתֶּם לִי אוֹתָם

עַד מַחֲלָה, עַד פִּגּוּל, עַד עַצָּבֶת –

אוֹדֶה לָכֶם,

כִּי כִּרְסַמְתֶּם לִי שָׁרָשַׁי

וַתָּבִיאוּ לִי שַׁי כָּל שָׁי:

אֶת חֶדְוַת־הַמָּוֶת.

---

[אֲנִי מְחַכֶּה, אָחִי]

מאת

אביגדור המאירי

“חכה, אנו עוד נפגש!”

(מדברי נער־בריון אלי)

אֲנִי מְחַכֶּה, אָחִי הַקָּטָן,

מְחַכֶּה, הוֹי, כָּל יוֹם וְכָל רֶגַע,

אֲנִי רוֹאֶה, רוֹאֶה אֶת הַנֶּגַע,

אֶת גּוּפֵנוּ הַחוֹלֶה, הַקּוֹרֵא לְכָל תַּן,

לִנְגוֹס מִבְּשָׂרֵנוּ הַפָּצוּעַ –

אֲנִי מְחַכֶּה, כַּאֲשֶׁר לֹא חִכָּה אִישׁ

לַאֲסוֹנֵנוּ הַיָּדוּעַ

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, נַעַר, בְּיָדְךָ מַעְדֵּר,

חוֹפֵר אֶת קִבְרֵנוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר,

אֲנִי מְחַכֶּה, אָחִי הַצָּעִיר,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, בְּלֵב אֻמְלָל וְרָחִים,

נִדְחָק אֱלֵי קִיר –

אֲנִי מְחַכֶּה, אָנוּ עוֹד נִפָּגֵשׁ

בְּקֶבֶר־אַחִים.

---

[הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ?]

מאת

אביגדור המאירי

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ,

בָּהּ חַיִּים בְּשַׁלְוַת־נֶצַח

גְּדִי־עִזִּים עִם הַלָּבִיא?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ?

זוֹהִי אֶרֶץ לֶב־נָבִיא,

זוֹהִי אֶרֶץ לֵב־נָבִיא.

הֲיָדַעְתָּ יַלְדֵי־פֶתִי,

הַפּוֹרְצִים לְשָׁם בְּזַעַף,

לְהַחֲרִיב חֲלוֹם־דְּמִי?

הֲיָדַעְתָּ יַלְדֵי־פֶּתִי?

אֵלֶּה הֵם בְּנֵי־אִמִּי,

אֵלֶּה הֵם בְּנֵי־אִמִּי.

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָעֵמֶק,

בּוֹ צוֹמֵחַ יַעַר־נֶצַח,

עֲצֵי־רֹן עִם פִּרְחֵי־בְּכִי?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָעֵמֶק?

זֶה הָעֵמֶק אָנֹכִי,

זֶה הָעֵמֶק אָנֹכִי.

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָעֵדֶר,

הַפּוֹשֵׁט בּוֹ בְּכָל בֹּקֶר

וּמַשְׁמִיד שָׁם אֶת כָּל חָי?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָעֵדֶר?

זֶה הָעֵדֶר הֵם אֶחָי,

זֶה הָעֵדֶר הֵם אֶחָי.

---

בְּשַׁדְמוֹת שֶׁל־מַעְלָה

מאת

אביגדור המאירי

לזמירנו לברכה צפירה

לֹא בַּיִת, לֹא כֶּרֶם, לֹא דַיִשׁ וְאָסָם,

צִפּוֹר דְּרוֹר יָפֹז בְּשָׁדְמוֹת הָאַיִן.

גַּרְעִין פֹּה, גַּרְעִין שָׁם.

אָבִיו לֹא הוֹרִישׁ לוֹ כָּל סַחַר וּמְחִיר,

פִּנְקַס־מִשְׁקוֹ לְשִׁמְצָה פָּרוּעַ

בַּחֲרוּזֵי שְׁטֻיּוֹת־שִׁיר.

וּבְהָאִיר אוֹר־דְּאָגָה רָאָה פִּתְאֹם בְּחִיל,

כִּי לֹא יָדַיִם לוֹ, כִּי כְּעֵין כְּנָפַיִם –

וַיְהִי צִפּוֹר־אֱוִיל.

שְׁלֹשִׁים אֲבִיב־חֹרֶף יַמְרִיא כֹּה וְיָחוּג,

תָּמִיד בְּרוּם־הָאֵל, בְּלִי עָנָף לָנוּחַ,

בְּלִי קֵן וּבְלִי זוּג.

כָּכָה יְשׁוֹטֵט לוֹ אָבֵל־עַלִּיז וָשָׁר,

עֲדַת יוֹקְשִׁים פִּכְּחִים אוֹרֶבֶת לוֹ לְמַטָּה,

לָרֶדֶת אִי־אֶפְשָׁר.

בְּשַׁדְמוֹת שֶׁל־מַעְלָה לְלֹא צִנִּים־פַּחִים

שָׁם חָג אֱוִילְכֶם בְּפִי־שִׁירָה פָּתוּחַ,

לָכֶם לְפֶה, אַחִים.

בֶּן־כָּנָף פּוֹחֵחַ זוֹרֵעַ קַרְנֵי־שְׁחוֹר,

פִּרְחֵי לַחַן־הִי, בְּיָגוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ

עוֹד לֹא נָהָה צִִפּוֹר.

פִּרְחֵי הִלָּה אֵלֶּה לְלֹא לְטָף וָגָן

עֲלֵי שְׂדוֹת־שַׁמָּה, לְצִפֳּרִים תָּרוֹת

לְגַרְגְּרֵי־דָּגָן.

לִקְטוּ, גּוֹי־שַׁלֶּכֶת, עַל כָּל יֳפִי בּוֹסֵר,

וְעִנְדוּ־נָא הַפַּעַם יְגוֹנְכֶם הַמַּגִיהַּ

עַל מִצְחֲכֶם לְזֵר.

הִתְקַשְּׁטוּ בַּנֵּזֶר וּצְאוּ בְּאוֹר תְּהִלָּה,

וְכִי תִּפְגְּשׁוּהוּ בְּדֶרֶךְ הַתִּפְאֶרֶת, –

אִצְלוּ לוֹ קְלָלָה.

---

בְּאֶרֶץ סַנְוֵרִים

מאת

אביגדור המאירי

אָכֵן, זֹאת הִיא הָאָרֶץ. אֶרֶץ סַנְוֵרִים,

רְשׁוּת יְלוּדֵי־תֹּהוּ, אֶרֶץ סַנְוֵרִים,

פֹּה אֱלֹהִים וָשֵׁד אֶת יִעוּדָם הֶחֱלִיפוּ –

עִמְדוּ עַל פִּנַּת־גַּג וּמִסָּבִיב הַשְׁקִיפוּ:

פֹּה הַכֹּל אָצִים לִקְרַאת תְּהוֹם־אֶתְמוֹל,

אֵין אִישׁ מַבִּיט קָדִימָה וְלֹא יָמִין וּשְׂמֹאל.

כְּעֵין כִּשּׁוּף מַעֲנִיק פֹּה, כְּעֵין מִין מְאֵרָה

רוֹבֶצֶת עַל כָּל עַיִן וְעַל כָּל פֹּה וָשָׁם,

כְּעֵין הַכֹּל־לַשָּׁוְא פֹּה, וּבְאֵין כָּל בְּרֵרָה:

פֹּה אֱלֹהִים וָשֵׁד הֶחֱלִיפוּ יִעוּדָם.

מַחֲרִיד הוּא הַדָּבָר, אַךְ אֵין כָּל תְּרוּפָה,

לַשָּׁוְא פֹּה תְּנַסֶּה, פֹּה אֵין כָּל תְּרוּפָה,

פֹּה אֶת דַּרְכֵּהוּ לֹא יְתַו גַּם אֱלֹהַּ,

פֹּה הַכֹּל יִתְקַע רֹאשֵׁהוּ אֱלִי בֹּהַּ,

וּמִלְּבַד קוֹל־עַצְמוֹ אִישׁ פֹּה לֹא יִשְׁמָע;

פֹּה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, מַדּוּעַ וְעַל־מָה,

הַכֹּל פֹּה בְּהוּלִים אֶל אֶפֶס שֶׁל מְאוּם,

פֹּה כָּל חֹק וָדָת בְּאֵד עַל אֵד נִכְתָּב;

כָּל דֶּרֶך פֹּה לְמַטָּה, וְכָל מַעְיָן סָתוּם,

פֹּה גַם אֱלֹהִים דַּרְכֵּהוּ לֹא יְתָו.

כֻּלָּם פֹּה סוּמָאִים, כֻּלָּם פֹּה מְחַפְּשִׂים,

פֹּה מַשֶּׁהוּ אָבַד, כֻּלָּם פֹּה מְחַפְּשִׂים,

עִוֵּר פֹּה כָּל רוֹאֶה וְכָל אֱוִיל מָשִׁיחַ,

אִלֵּם סְאוֹן־הַכְּאֵב וְהַשֶּׁקֶט פֹּה יַצְרִיחַ,

פֹּה דוֹפְקִים עֲלֵי שַׁעַר פָּתוּחַ לְעֵין כֹּל,

כָּל זְבוּב – מִפְלֶצֶת וְכָל גּוּמָא – שְׁאוֹל,

פֹּה אֵין כָּל הֲזָיָה, וְאֵין פֹּה כָּל חֲלוֹם,

וְהַחֲלוֹם מֵאַיִן, אִם אֵין גַּם כָּל עֱלִיל?

מֵאַיִן פֹּה זִיו־לַיִל, אִם אֵין פֹּה גַם אוֹר־יוֹם?

עִוֵּר פֹּה כָּל רוֹאֶה וּמָשִׁיחַ כָּל אֱוִיל.

יוֹדְעִים הֵם הָעִוְרִים: הֵם פַּעַם גַּם רָאוּ,

הָיָה פֹּה גַם אוֹר־יָהּ, הֵם פַּעַם גַּם רָאוּ,

כִּי מְאוֹר כָּל־הָאוֹרוֹת פַּעַם פֹּה הִבְלִיחַ

וּמִקֶּרֶב קִרְבָּם־הֵם הַנֹּגַהּ פֹּה הִגִּיהַּ –

יוֹדְעִים הֵם אֶת זֹאת, יוֹדְעִים הֵם הַיּוֹם,

וְזוֹכְרִים, כִּי הַנֹּגַהּ סִמְּאָמוֹ לְפִתְאֹם,

לָכֵן אֶת לֵיל־הָאֹפֶל אוֹמְרִים הֵם לְאוֹר,

לָכֵן לֵיל עִוְרוֹנָם לָהֶם אוֹר־יְקָרוֹת,

לּכֵן הֵם מַסְמִיאִים מִדּוֹר אֱלֵי־דוֹר,

כִּי פַּעַם פֹּה הִבְלִיחַ מְאוֹר כָּל־הָאוֹרוֹת.

מַסְמִיאִים הֵם וְהוֹלְכִים, לְאֵין כָּל תְּרוּפָה,

הַכֹּל פֹּה בַּמִּדְרוֹן, לְאֵין כָּל תְּרוּפָה,

וְאַל נָא תְּדַבֵּר פֹּה עַל שַׁחַר וְעַל צֶבַע,

דַּעְתָּם הַזְּחוּחָה תָּזוּחַ עוֹד פִּי־שֶׁבַע,

פֹּה הוּא בּוֹר־הַכֶּלֶא לְכָל מִין בְּשׂוֹרָה,

פֹּה עַל כָּל יַלְדוּת פִּקְחוּת־זִקְנָה שׁוֹרָה,

וְכִי יִפֹּל זִיק אוֹר פֹּה, הוּא לֹא יִקָּלֵט,

פֹּה הָרִיק, הַשָּׁוְא כְּמַעְיָן מִתְגַּבֵּר –

עֲמֹד וְהִסְתַּכֵּל – בֵּין כֹּה לֹא תִּמָּלֵט,

וְעַל יִפְעָה וָצֶבַע פֹּה אַל תְּדַבֵּר;

אָכֵן זֹאת הִיא הָאָרֶץ: אֶרֶץ סַנְוֵרִים,

רְשׁוּת יְלוּדֵי־תֹּהוּ, אֶרֶץ סַנְוֵרִים,

לְפָנִים לָהּ אֶרֶץ־הַבְּחִירָה קָרָאוּ,

לְפָנִים יָדְעוּ פֹּה מַעְלָה־מַטָּה מַהוּ,

כָּעֵת חֲפַרְפֵּרִים פֹּהֹ בַּקֹּדֶשׁ מְנַבְּרִים

וּמַעֲלִים גֵּרָה עַל סֵפֶל־אַבִּירִים,

פֹּה הַכֹּל רוֹצִים וְאֵין יוֹדֵעַ מָה –

וְאִם בְּלוֹעֲךָ עוֹד רוֹגֶזֶת הַשִּׁירָה:

בְּרַח לְךָ מִפֹּה, מֵאֶרֶץ הַבְּלִימָה,

לְפָנִים קָרְאוּ לָהּ אֶרֶץ־הַבְּחִירָה.

---

תְּפִלָּה לְאוֹר הַסְּנֶה

מאת

אביגדור המאירי

אֱלֹהִים אוֹ הַגּוֹרָל, אוֹ נֵצַח־יִשְׂרָאֵל,

הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, בִּשְׁמֵי־מָרוֹם, אוֹ בָּנוּ –

שׁוּב הִבְלִיחַ סְנֶךָ בְּמִדְבָּרֵנוּ הָאָפֵל,

הַאֻמְנָם לְסַמְּאֵנוּ?

הַלְפַרְפַּר־הַלַּיִל שַׁתָּ לְךָ אוֹתָנוּ?

אִם הִסְכַּנּוּ לַכֹּל, בְּשֵׁם אֵיד יְכֻנֶּה,

אִם מוֹקֵד אוֹר־עוֹלָם הָיָה זֶה הַשֵּׁבֶט:

אִם אֲרוֹן לוּחוֹת־הַדְּוָי גֵּוֵנוּ הַמְעֻנֶּה –

אַל תַּצְחֵק עָלֵינוּ

שְׂטָנְךָ מִתּוֹךְ לוֹעַ כָּל גַּעַל בֶּן־עֶבֶד.

לְשַׁוְעֵנוּ הָאִלֵּם שׁוּב עוֹנֶה הַהֵד,

לְרַגְלֵי הַר־סִינַי בַּעֲשָׁנְךָ שָׁמַעְנוּ;

אִם לָבֹשׁ תַּלְבִּישֵׁנוּ אַרְגְּמָנְךָ הַלּוֹהֵט,

אַל תָּשֵׁת עָלֵינוּ:

עַל כֵּס־בַּרְזֶל מְלֻבָּן אַל תּוֹשֵׁב אוֹתָנוּ.

אַל־נָא תְּעַטְּרֵנוּ בְּכֶתֶר מוּקְיוֹנִים,

שַׁרְבִיט־פַּח מוּפַז בְּיָדֵנוּ הָרוֹעֶדֶת:

בְּמִטַּת־סְדוֹם שֶׁל־שֵׁן אוֹתָנוּ אַל תָּנִים,

הַתִּיז אֶת אֲבָרֵינוּ,

הַמְשַׁוְּעִים לִינֹק מִתְּהֹם עֲפַר־מוֹלֶדֶת.

אַלְפֵי חֲלוֹמוֹת־אַל קִסְּמוּנוּ בְּיֵשׁ זֶה:

לֵישֵׁב עַל שֻׁלְחָנְךָ עִם כָּל בָּנֶיךָ יַחַד;

לָמָּה זֶה תִּתְגָּר בְּמֹחֵנוּ הַהוֹזֶה,

הַמְחַבֵּק שָׁמַיִם,

לָתֵת בְּיָד אַחַת, וּבַשְּׁנִיָּה לָקַחַת.

אַל תַּאֲפֵל עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת פֹּה נְכוֹחָה,

הֵן כָּל־מוֹרָשֵׁי לִבֵּנוּ מְזֵי מוֹרָא וָחֶשֶׁד;

אַלְּפֵנוּ־נָא הַפַּעַם לִטְעֹם מִן הַבְּרָכָה

הַמּוּשָׁטָה בְּחֹפֶן,

כִּי בִּרְכָתֵנוּ הִיא: בִּרְכַּת תְּהֹם־מוֹרֶשֶׁת.

אַלְּפֵנוּ־נָא בִּינָה: יָתֵד זוֹ הַתְּקוּעָה,

בְּכָל רַחֲבֵי תֵבֵל מַסַּד הִיא פֹּה לָרֶגֶל;

מִפֹּה יִבַּע בְּלַחַשׁ מַעְיַן הַיְשׁוּעָה

וִיבֻשַּׂר הַפַּעַם:

בְּכַדּוּר־אֶרֶץ זֶה תָּקַעְנוּ אֶת הַדֶּגֶל.

אַלְּפֵנוּ־נָא שַׁלְוָה, יָדֵנוּ בַּל תִּרְעַד:

יֻדְלַק־נָא לַגּוֹלָה נֵרֵנוּ הַצָּנוּעַ. –

אַלְּפֵנוּ הַלְהִיבוֹ, אֶל־עָל, לְעוֹלְמֵי־עַד,

הָפֵחַ וְהַגִּיהַּ:

יְהִי זֶה הַבְּרֵאשִׁית, הַזֶּרַע, הַמַּבּוּעַ.

מַבּוּעַ אוֹר וָחֹם, אֲשֶׁר נִסְתַּם מֵאָז,

וַאֲשֶׁר לֹא יִפָּתַח מִבְּלִי כָּל לֵב בְּיַחַד;

פְּקַח אֶת עֵינֵי כֹּל, גַּלֵּה לָהֵם הָרָז:

לְבַב־אֱנוֹשׁ פָּתוּחַ

יֵהַר שְׁמֵי־שָׁמַיִם וְיַפְרֶה תְּהוֹם מִתָּחַת,

גַּלֵּה לָהֶם: עָם זֶה עֲדַיִן לֹא לָקַח

בְּלִי לָתֵת כִּפְלַיִם בַּעֲבוּר כַּף־נַחַת;

גַּלֵּה לָהֶם הַסּוֹד: אֵין אֱיָל לְכָךְ,

לִמְנֹעַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

מִתֵּת אֶת בִּרְכָתָהּ, לָנֶצַח וְנִצַּחַת! –

אֱלֹהִים, אוֹ הַגּוֹרָל, אוֹ נֶצַח־יִשְׂרָאֵל,

הַשְׁבַּח־נָא אֶת דָּמֵנוּ וּפְקַח אֶת הָעֵינַים:

עֲזוֹר לְבֶן־חֲכַלְיָה בְּמִגְדַּל־חֲנַנְאֵל –

וּסְנֵנוּ שֶׁהִבְלִיחַ,

יְהִי לְאוֹר־עוֹלָם בִּשְׁמֵי יְרוּשָׁלָיִם!

---

הַאֲמִינָה לִי, אָח

מאת

אביגדור המאירי

הַאֲמִינָה לִי, אָח, אֵין לָנוּ כְּלוּם:

פָּתַחְנוּ אֶת שָׁמֵינוּ, בָּגַדְנוּ בַּכֹּל.

אַךָ אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי יֵשׁ לָנוּ פֶּה, הַמְדַבֵּר בַּעֲדֵנוּ:

אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין, כִּי יֵשׁ לָנוּ קוֹל.

פָּתַחְנוּ אֶת שָׁמֵינוּ לְשָׁלָל וּלְבַז:

אֶת פְּנֵי אֱלֹהֵינוּ הִכְפַּשְׁנוּ בֶּעָפָר;

אַךְ אַשְּׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי קוֹלֵנוּ הָאִלֵּם יִהְיֶה עוֹד לְפֶלֶא

וּגְרוֹנֵנוּ הַנִּחַר יִתֵּן קוֹל שׁוֹפָר.

אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה:

לְשׁוֹנֵנוּ הָעִלֶּגֶת עוֹד תַּנְעִים זְמִירוֹת.

וְאַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי חִכֵּנוּ הַיָּבֵשׁ יָפִיחַ אֶת דִּגְלֵנוּ

וּבִגְבוּלוּת הָעַמִּים יְהָרֵס אֶת הַקִּירוֹת.

אַשְׁרֵינוּ, הוֹי אָח, כִּי יֵשׁ לָנוּ מָה

לְהָרִים עֲלֵי דֶגֶל וְלָמוּת עָלָיו כָּל־הַיּוֹם.

אַךְ אוֹי לָנוּ, אָח,

אִם גַּם בְּקוֹלֵנוּ נִבְגּוֹדָה הַפָּעַם

וּבִשְׁאוֹן הָעוֹלָם אָנוּ נֵאָלֵם־דֹּם.

---

בְּעִיר אֱלֹהִים

מאת

אביגדור המאירי

שֵׁם אֱלֹהִים מַאֲפִיל פֹּה אֶת הַכֹּל:

בְּחוּצוֹת, בְּלִבּוֹת, בַּצָּרוֹת, בַּשָּׁמָיִם.

שֵׁם אֱלֹהִים מַאֲפִיל פֹּה אֶת הַכֹּל,

מֵעֶרֶשׂ הַתִּינוֹק וְעַד חֶשְׁכַּת שְׁאוֹל –

וְרַק אֱלֹהִים, אֱלֹהֵינוּ פֹּה אָיִן.

מַצְּבוֹת אֱלֹהִים פֹּה כָּל אֶבֶן וָקִיר,

כָּל מִגְדָּל, כָּל לֵב, כָּל גָּדֵר, מִכָּל עֵבֶר.

מַצְּבוֹת אֱלֹהִים פֹּה כָּל אֶבֶן וָקִיר –

אֲבוֹי לָהּ לַנֶּפֶשׁ, אֲבוֹי לָהּ לָעִיר,

אֲשֶׁר אֱלֹהֶיהָ דוֹבְבִים מִן הַקֶּבֶר!

---

הִי

מאת

אביגדור המאירי

למות בּיאליק

אַלְלַי לָנוּ

כִּי פִּתְאֹם, פְּתאֹם, פִּתְאֹם

בָּא עָלֵינוּ הַסִּיּוּט:

אַלְלַי לְךָ, פַּיְטָן,

כִּי לֹא יְבֻכֶּה בְּשִׁיר וְלֹא יְיֻלַּל בַּחֲרוּז

וְלֹא יִסָּפֵד בְּפִיּוּט.

אַלְלַי לְךָ, עָזוּב,

כִּי אֵין לְמִי לְחַכּוֹת

אִם יַעַזְבֶךָּ יוֹמָיִם;

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי קָדְרָה, יָתְמָה בְּתוּלַת תֵּל־אָבִיב

וְשׁוּב חָרְבָה יְרוּשָלָיִּם.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי אֵין לְמִי נִלְהַט

בִּשְׁעַת רָצוֹן וִיקוֹד;

אַלְלַי לְךָ, תִּינוֹק,

כִּי אֵין לְמִי לִפְסוֹק פְּסוּקְךָ הָרַךְ

וּלְחָיֶיךָ אֵין מִי יִצְבֹּט.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי אֵין מִי יוֹצִיא זָהָב

מִסִּיגֵי רִפְשֵׁנוּ הַדָּשֵׁן;

אַלְלַי לְךָ, יְהוּדִי,

כִּי אֵין מִי יְעוֹרֵר חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים

אֶת שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַיָּשֵׁן.

אַלְלַי לְךָ, נוֹאָשׁ,

כִּי הוּעַמּוּ פְּנֵי־הָאוֹר

הַזּוֹהֲרִים בְּזִיק הַחֶלֶד;

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי עַל מִלַּת בְּדִיחָה נוֹצֶצֶת תַּמָּה

אֵין מִי יִצְחַק כַּיֶּלֶד.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי מֵת, מֵת הָאָב

הָאָח, הֶעָמִית וְהַדּוֹד;

וְשִׁבְעָתַיִם אַלְלַי לִי,

כִּי אֶת שִׁיר־נִהְיִי זֶה הָאֻמְלָל מְאֹד

אֵין לְמִי לְהַרְאוֹת.

---

אָנָה אֶבְרַח?

מאת

אביגדור המאירי

לִגְעֹל וְלֶאֱהֹב, לֶאֱהֹב וִּלִגְעֹל

וְלִנְשׂא אֶת הָעֹל;

עֲדֵי פִּיק־בִּרְכַּיִם לִמְחֹץ וְלִרְפֹּא –

וְאַך לִהְיוֹת פֹּה, רַק לִהְיוֹת פֹּה.

לִסְבֹּל עִנּוּיֵי גֵיהִנֹּם לִפְרוּטָה

בִּנְשָׁמָה מְרוּטָה;

לִרְאוֹת אֶת הַבָּא וְאֵין אִישׁ נִחָם –

וְרַק בְּתוֹכָם, רַק בְּתוֹכָם.

לִהְיוֹת מְרֻפָּט כְּעַמִּי וּמַמְזֵר

וּבְאֵין אִישׁ עוֹזֵר;

לִבְחֹל בָּאָדָם, גַּם בָּרַע גַּם בַּטּוֹב –

וְרַק לֹא לַעֲזֹב, רַק לֹא לַעֲזֹב.

לִזְרֹעַ אַהֲבָה וּמַרְפֵּא וְקִינָה

לְחוֹלֵי־הַשִּׂנְאָה,

וְרַק הִשָּׁאֵר, מְבֻתָּר וּמָזֶה,

בַּתֹּפֶת הַזֶּה, בַּתֹּפֶת הַזֶּה.

אַךְ מָה אִם אָקוּט בְּעַם זֶה הַקָּט,

עַד־מָוֶת, בִּשְׁאַט?

מָה אִם יִפּוֹק הַמֵּיתָר זֶה הָרַךְ?

אָנָה אֶבְרָח? אָנָה אֶבְרָח?

---

שְׁתֵּי אַנְחוֹת־שָׁוְא

מאת

אביגדור המאירי

שְׁתֵּי אַנְחוֹת־שָׁוְא

מאת

אביגדור המאירי

---

[לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר]

מאת

אביגדור המאירי

לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, מַאֲמִין וְהוֹזֶה

לְעַם אֲשֶׁר כָּזֶה.

לֵאוֹר בֵּאלֹהִים טָהוֹר וְחָסֹן

לְעַם כֻּלּוֹ אָסוֹן.

לַמְרִיא וְלַחְשׂף שְׁבִיב־אוֹר לְדוֹר־דּוֹר

בְּתוֹךְ שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר.

לָשִׂישׂ לֶעָתִיד בְּתְרוּעוֹת בֶּן־אָמוֹץ

מִפֹּה, מִתּוֹךְ הַבֹּץ.

לָרֹן לַמָּשִׁיחַ הָרָם וְנִשָּׂא

מֵעַם הַפַּרְנָסָה.

אֵי־מִי הַשָּׂטָן, שֶׁנָּסַךְ בְּבֶן־כֶּלֶא

עִוְעִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה?!

---

[כָּל שֶׁמֶשׁ]

מאת

אביגדור המאירי

כָּל שֶׁמֶשׁ וְעֵין־יֶלֶד תַּקְדִּירוּ עָלַי

בְּקוֹל עֲנוֹת־הֵידָד לַאֲסוֹנְכֶם הָאָיֹם;

לֵילֵנוּ לֵיל־הַדִּין בָּאַנִי מִבְּעוֹד־יוֹם

וְצַהֲלַת עֲוִילֵיכֶם תָּרִיד לִי אַלְלַי.

אַל־נָא תְּצָרְפוּנִי לְחַזָּנֵי הָעֵדָה,

אֲנִי עֲצוּם־עֵינַיִם רוֹאֶה אֶת הַחֲרָדָה.

יָרִיעוּ אֲחֵרִים עִם שׁוֹאַתְכֶם בְּיַחַד,

אֲנִי אֶפְרֹשׁ הַצִּידָּה וְאֶסְתַּמֵּר בְּפַחַד.

יַדְבִּישׁוּ אֲחֵרִים אֶת דִּמְכֶם בְּפִיּוּט,

אֲנִי אֲגַבֵּשׁ בָּכֶם אֶת זַעֲוַת הַסִּיּוּט.

אֲחֵרִים יִזְנוּ לָכֶם בִּקְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת,

אֲנִי אֲבַכְּכֶם דֹּם בְּעַיִן עוֹשֶׁשֶׁת.

אֲנִי אַקְפִּיא בָּכֶם אֶת מֻגְלַת הַיֵּאוּשׁ:

בְּדִמְכֶם הַנִּשְׁפָּךְ, הַבּוֹאֵשׁ, הַקָּרוּשׁ.

אֲחֵרִים יַרְדִּימוּכֶם בַּחֲרוּזֵי־לֶטֶף,

אֲנִי אֶעֱמֹד נִצָּב עַל מִשְׁמַר הַחֶתֶף.

וּבְבוֹא כִּי יָבוֹא, אֶדְמַע, לֹא אָנוּד:

אֶשֹּׁך בְּשָׂרִי. וְאֶדֹּם. וְאָמוּת.

---

מֵאַיִן אֱלֵי אָיִן

מאת

אביגדור המאירי

מֵאַיִן אֱלֵי אָיִן

מאת

אביגדור המאירי

---

לחיים גוטרמן

---

[טִיק־טַק]

מאת

אביגדור המאירי

טִיק־טַק, טִיק־טַק –

נֶצַח הוֹלֵך וְנֶצַח בָּא,

דַּקָּה דַקָּה תֵּלֵךְ וְתִמְתַּק

הַמְּנוּחָה הַחוֹנֶפֶת, הַיָּפָה, הָעוֹגָבֶת –

יוֹם־יוֹם מְחַכֶּה אֲנִי

לַמָּוֶת.

טִיק־טַק, טִיק־טַק –

עוֹד מְעַט יָבֹא הָעֶרֶב,

עוֹד מְעַט וְהַכֹּל יֶרֶף,

הַדְּוַי, הָרָצוֹן, הַמַּחֲנָק, הַמָּצוֹק,

וּבָא הָאֶפֶס הַמָּתוֹק,

מִיָּד אֶשְׂתָּרֵעַ, אֵרָדֵם וְאָנוּם

לִבְלִי קוּם.

---

[הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב]

מאת

אביגדור המאירי

הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב

לְלֹא דְמוּת.

– עוֹד רֶגַע עֲמֹד,

לֹא אָמוּת.

שָׁכַחְתִּי עוֹד מָה,

בְּלִי זֶה

לֹא יֵלֵךְ לֹא זְבוּב

לֹא חוֹזֶה.

לִשְׁכֹּחַ מְעַט־קָט

אֶת הַסּוֹף,

אִם רַע בּוֹ סָפוּן

וְאִם טוֹב.

לִשְׁכֹּחַ מְעַט־קָט

נִים־לֹא־נִים.

וְלָדַעַת סוֹף־כָּל־סוֹף:

אֱלֹהִים.

---

נְעִילָה

מאת

אביגדור המאירי

עַתָּה אֲנִי יוֹשֵׁב לִי פֹּה

עַל חָרְבָּתִי, עַל חָרְבָּתִי,

עַתָּה אֲנִי גַלְמוּד לִי פֹּה,

אֵין אִישׁ אִתִּי, אֵין אִישׁ אִתִּי.

עַתָּה כֻּלָּם אָזְלוּ מִנִּי,

נָדְפוּ כְּאֵד, נַדְפוּ כְּאֵד,

עַתָּה לִי אֵין עוֹד בְּחַיַּי

מִלְּבַד הָאֵיד, מִלְּבַד הָאֵיד.

עַתָּה אָקוּם עִם רוּחַ קַל

וְעִם אֵידִי, וְעִם אֵידִי:

עִם יַלְקוּטִי זֶה הָעַלִּיז

וְהַיְּהוּדִי, וְהַיְּהוּדִי,

אָשִׂים לַנֶּצַח פְּעָמַי,

וּבְשִׁיר טוֹפֵף, בְּלֵב יָחֵף

אִירַק אַחַת עוֹד לְאָחוֹר

וְאֶתְנַדֵּף.

בְּבֵית מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה

מאת

אביגדור המאירי

---

לפנינה זלצמן, באשׁר

---

[מַטְמֹעַי הַיָּפִים]

מאת

אביגדור המאירי

מַטְמֹעַי הַיָּפִים מַאְדִּימִים לְאִטָּם,

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת, הַחֲשֵׁכָה עוֹלָה.

אֱלֹהִים עֵדִי:

תָּמִיד צָעַקְתִּי לַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה.

כָּל הוֹיַי־אֲבוֹיַי הִתְפָּרְצוּ לֹא מִפִּי;

מִקֶּרֶב עַם כֶּבֶד כָּל־כִּעוּר וְכָל־טוֹב.

אֱלֹהִים עֵדַי:

אֲנִי אַף רֶגַע לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת הַסּוֹף.

רֶגַע קָט בִּי לֹא גָז בְּלִי מָוֶת בַּיְקוּם,

כָּל רֶגַע חִכִּיתִי לוֹ בְּלֵב טוֹב וְשָׁקֵט.

אֱלֹהִים עֵדַי:

לָכֵן סָלַחְתִּי בְּלִי הֶרֶף לְכָל זֵד.

וְעַתָּה אֲנִי מַזְמִין אֶת אוֹיְבַי לְדַרְכִּי;

זְרֹעַ בִּזְרֹעַ נֵלֵךְ לְאַט־לְאָט.

אֱלֹהִים עֵדַי:

גַּם הֵם יָנוּחוּ סוֹף־כָּל־סוֹף לְרֶגַע עַד.

---

קוֹנְכִיָּתְךָ הַשָּׁרָה

מאת

אביגדור המאירי

על קבר ביאליק

בְּבוֹאֵנוּ – אֵין אִישׁ פֹּה מְחַכֶּה לָנוּ,

וְקֹר־עַד יְלַוֵּנוּ בְּמַסְלוּל הַנְּשִׁיָּה;

וּבְלֶכְתֵּנוּ מִפֹּה לֹא יִשָּׁאֵר אַחֱרֵינוּ,

רַק קוֹנְכִיָּה הוֹמִיָּה.

אַשְׁרֵי הַיּוֹדֵעַ: הַמְּנוּחָה הִיא שֶׁקֶר,

הַיּוֹדֵעַ: הֶעָמָל הוּא הַמַּטָּרָה;

הַמְכַנֵּס לְדוֹר יָבוֹא אֶת הֵד הָאֵין־חֵקֶר

תּוֹךְ קוֹנְכִיָּתוֹ הַשָּׁרָה.

הַמֵּקִים לוֹ כָּמוֹךָ עֵד לְבָאֵי מָחֳרָתַיִם:

הָיִיתִי פֹּה, אֶחָי, עָשִׂיתִי דְבַר־מָה;

מִלְּשַׁד גּוּפִי הַחַם בָּנִיתִי זְבוּל בְּאַיִן:

אֶת קוֹנְכִיָּתִי הַהוֹמָה.

עֲזוּבָה תֶּהֱמֶה לָהּ קוֹנְכִיָּתְךָ עֲדֵי־עֶרֶב,

עַד בּוֹא מִי־שֶׁהוּא עֲלֵי קֶרֶן נְהָרָה,

יִתְכַּנֵּס בָּהּ, יְנַפְּשֶׁנָּה – וְשׁוּב תֶּהֱמֶה מִקֶּרֶב

קוֹנְכִיָּתְךָ הַיְקָרָה.

---

בִּסְתָו מַלְאֲכֵי־לֵב

מאת

אביגדור המאירי

וּבְבוֹא הַסְּתָו, סְתָו מַלְאֲכֵי־לֵב,

וּמִצַּמֶּרֶת־רֹאשׁ נוֹשְׁרִים עֲלֵי־הַיֵּצֶר,

אֲזַי מוֹפִיעַ בְּרוּחַ קַל עָצֵב

בְּכוֹר־אָבִיב עָרוּם וָטוֹב

וּבְיָדָיו הַנֵּצֶר:

נֵצֶר אֵשֶׁת־הַמָּחָר פּוֹרַחַת וּמַבְטַחַת.

הַסְּתָו אַכְזָר; הַסְּתָו אָדֹם־קָרִיר

וְזִכְרוֹנוֹת תְּמוֹל נוֹבְלִים לְאַט, בַּסֵּתֶר.

פִּתְאֹם זוֹהֶרֶת בְּסָךְ הֲמוֹן הָעִיר

מְלֶכֶת הֶעָתִיד בְּהוֹד

וְעַל רֹאשָׁהּ הַכֶּתֶר:

כֶּתֶר מַלְכוּת־הַיָּגוֹן שֶׁל אֶרֶץ־מָחֳרָתָיִם.

הוֹלֶכֶת הִיא, טוֹפֶפֶת תְּמִימָה

וְטֶרֶם תֵּדַע־עוֹד, אֶל־מִי אֶל־מָה נוֹעֶדֶת.

סְבִיב־לָהּ רוּחַ־עֹצֶב חֲמִימָה,

אַנְחַת גְּדוּד יַלְדֵי־תְּמוֹל,

אֵלֶיהָ הִיא רוֹעֶדֶת:

אֱלֵי מַלְכוּת הַבְּרָכָה, בִּכְאֵב תִּקְוַת־שַׁלֶּכֶת.

הוֹלֶכֶת הִיא, נוֹגֶנֶת טְהוֹרָה;

עֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת, אִם רוּת הִיא אוֹ אִיזֶבֶל.

מִבַּת־עֵינָהּ שׁוֹטֵף נְהַר אוֹרָה.

סַם יְגוֹן בְּנֵי־סְתָו

הַנֶּאֱנָחִים מִסֵּבֶל,

מִסֵּבֶל תְּנוּבַת־הַדָּם שֶׁבְּלִי תִּקְוָה אוֹבֶדֶת.

עֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת לֹא כְלוּם;

עֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת, כִּי שֶׁמֶשׁ הִיא, צוֹרָבֶת.

כִּי בְּדָמֶיהָ שָׁם כֹּחוֹת יְקוּם

וּבִשְׂפָתֶיהָ סְפוּנִים

הָאֹשֶׁר וְהַמָּוֶת:

מוֹת רְבָבוֹת וְאָשְׁרָם וּמַעְיְנוֹת הַדֶּמַע.

לוֹהֵט הַסְּתָו, לוֹהֵט בִּרְחוֹבוֹת־עִיר

וְאֵשֶׁת הַמָּחָר כּוֹבֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת.

אַלְפֵי עֵינַיִם מְרִיעוֹת לָהּ בְּשִׁיר

וּסְבִיב־לָהּ חֶרֶב הַמַּשְׁחִית.

חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת:

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בְּחֶלְקָהּ וְאוֹי לוֹ שִׁבְעָתָיִם!

---

בְּזֹהַר הָאֶפֶס

מאת

אביגדור המאירי

לה. א. נִיקַם

יְתוֹמָתִי, יְתוֹמַת יְתוֹמֵי־כָּל־אַל,

הִזְדַּהֲרִי אֵלַי הָאֶפֶס קוֹרְאֵנִי;

מְחַכִּים לָנוּ שָׁם בְּמָקוֹם־שֶׁהוּא –

אָנֹכִי נָכוֹן, אָנֹכִי הִנֵּנִי,

יְתוֹמַת הַיְתוֹמִים, הִכּוֹנִי גַם אַתְּ.

הַכֹּל־אֲשֶׁר־לַכֹּל אַשְׁאִיר פֹּה בִּשְׁאָט.

מֶאֶפֶס אֱלֵי אֶפֶס הִבְלַחְנוּ הֲלוֹם:

רִבֹּאוֹת שָׁנִים יָשַׁנּוּ אֵי־שָׁם,

וְרִבֹּאוֹת שָׁנִים נִישַׁן אֵין־חֲלוֹם,

לְלֹא כָּל־תַּכְלִית, מֵעֵבֶר לַכֹּל.

אָנֹכִי הֱסִירוֹתִי אֶת מַסֶּכֶת־הַחֹל,

הִזְדַּהֲרִי אֵלַי, אֶל הוֹגֵךְ אֱלֵי־נֵצַח.

מְחַכִּים לָנוּ בְּמָקוֹם־שֶׁהוּא –

רְאִי: אוֹת־הַקַּיִן שֶׁלִי עַל הַמֵּצַח

הוֹלֵךְ וְאַט־אַט בְּזִיו־אוֹר מִטַּשְׁטֵשׁ.

כֻּלִּי נִשְׁמַת־אַיִן בּוֹעֶרֶת בְּאֵשׁ,

וְאַתְּ לִי גֵוִי, פֹּה בַּיֵּשׁ יְצַרְתִּיךָ;

אִם אֲנִי אֶכְבֶּה, אִישׁ לֹא יִרְאֵךְ,

אִישׁ לֹא יִשְׁמַע לֹא רֻנֵּךְ וְלֹא הִיךְ,

אִישׁ לֹא יִרְאֵךְ, וְאַתְּ לֹא תִּרְאִי.

בִּתְכֵלֶת הַיְקוּם הִנֵּה נִשְׁבַּר הָרְאִי.

הִזְדַּהֲרִי אֵלַי, אַתְּ הֶגְיִי הַמַּגִּיהַּ.

מְחַכִּים לָנוּ שָׁם בְּמָקוֹם־שֶׁהוּא,

מֵהֲבֵל נְשִׁיקָתֵנוּ עֲרָפֵל שָׁם הִבְלִיחַ:

צַעַר־בְּרֵאשִׁית הֲרֵה יָמִים וְגוֹרָל.

יְתוֹמָתִי, יְתוֹמַת יְתוֹמֵי־כָּל־אַל,

בּוֹאִי, נָמוֹגָה בְּלִי נְהִי וּבְלִי הוֹד, –

לְאַחֵר אַתְּ תַּכְלִית, לְאַחֵר אַתְּ אִשָּׁה,

וְלִי אַתְּ גּוּפִי, הַכּוֹאֵב לִי מְאוֹד,

וּלְמִי אוֹרִישֵׁךְ, לְמִי אוֹרִישֵׁךְ?

---

יוֹם־כִּפּוּר

מאת

אביגדור המאירי

מִבָּתֵּי־אֱלֹהִים מְיַלֵּל הָאָסוֹן

וְמִשְּׁמֵי־עָל מַאֲשֶׁרֶת שֶׁמֶשׁ מְבֹרֶכֶת –

מַה טּוֹב הַיּוֹם לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּשַׁלֶּכֶת,

הַיּוֹם יוֹם־כִּפּוּרִים, יוֹם בּוּשָׁה לַכֹּל,

נִתְבַּיֵּשׁ רֶגַע־קָט בְּבוּשָׁה נִמְרֶצֶת

עַל חַיֵּינוּ הָאֻמְלָלִים, חַיֵּי־הַמִּפְלֶצֶת.

נִתְבַּיֵּשׁ בְּכָל אֻמְלָל, שֶׁיְּגוֹנוֹ מְצַעֵר,

נִתְבַּיֵּשׁ וְנִסְלַח אֶת אֲסוֹנוֹ לְעַמֵּנוּ,

נִסְלַח אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶת סְלִיחָתֵנוּ.

הַיּוֹם יוֹם־כִּפּוּרִים, נַבִּיט־נָא וְנִדֹּם:

הַיּוֹם עֲלוּלָה כָּל תְּלוּנָה כּוֹאֶבֶת

לִפְרוֹחַ בְּמוֹ־אֵשׁ, לְהִתְוַקֵּד לְשַׁלְהֶבֶת.

וֵאלֹהֵינוּ הָרָחוֹק, הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא,

הַיּוֹם כְּסוֹלְחִים נַבִּיטָה בּוֹ אָנוּ:

הַיּוֹם נִסְלַח גַּם לוֹ עַל אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ.

---

בַּסֻכָּה

מאת

אביגדור המאירי

פְּרִי עֵץ־הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים,

וְעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי נַחַל –

אֱלֹהֵי כָּל רֶגַע־פַּחַד,

בְּיַעַר־אֵימוֹת זֶה שְׁמָר־נָא סֻכָּתִי,

סֻכָּת־הַיּוֹצְרִים, סֻכַּת־נְצָרִים,

מִנַּחֲשֵׁי־אָדָם, מִמְּתֵי־הַשַּׁחַל.

פְּרִי עֵץ־הָדָר וְעֲנַף עֵץ־עָבֹת

וְעַרְבֵי נַחַל וְכַפּוֹת תְּמָרִים–

אֱלֹהֵי כָּל רֶגַע־עֹנֶג,

בְּיַעַר אֵימוֹת זֶה, לֹא חַג נִצָּחוֹן,

לֹא צָהֳלַת בִּזָּה וּתְרוּעַת־כָּבוֹד:

שְׁמָר־נָא סֻכָּתִי פֹּה בֵּין הַמְּצָרִים.

פְּרִי עֵץ־הָדָר וְעַרְבֵי נָחַל

וְכַפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת –

אֱלֹהֵי כָּל רֶגַע־נֶצַח,

בְּיַעַר־אֵימוֹת זֶה זֹאת לִי פִּנָּתִי

בָּאָרֶץ מִתַּחַת וּבַשָּׁמַיִם מִמָּעַל,

אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי לֹא תְּטַלְטְלֵנִי עוֹד? –

---

נִיר

מאת

אביגדור המאירי

שִׁלְשׁוֹם:

מְאֵרַת הַנֶּצַח סָבִיב דֹּם מִשְׂתָּרַעַת,

נוֹשֶׁמֶת הֲבֵל־מָוֶת וְשִׁמְמוֹן־עַד;

פֹּה נָחָשׁ דּוֹגֵר, קִפּוֹד גּוֹרֵס תּוֹלַעַת,

וְשָׁם בְּצֵל הַשִּׂיחַ תַּנָּה חוֹלֶצֶת שַׁד.

אֶתְמוֹל:

כָּל כִּבְרַת־הָאָרֶץ בַּמֶּרְחַבְיָה יוֹקֶדֶת,

לַהַב־אֵשׁ עָשׁוּן שׂוֹרֵף קוֹצֵי הַנִּיר;

פֹּה חָלוּץ נֶאֱנָח וַחֲלוּצָה רוֹעֶדֶת

וְכֹחַ אֵין בָּהֶם לִפְצוֹחַ פֶּה בְּשִׁיר.

הַיּוֹם:

קַרְקַע מְעֻבֶּרֶת צוֹפִיָּה לַגֶּשֶׁם;

וְבְעַגְבֵי יְבוּל וָשִׁיר יָרִיעַ כָּל דּוֹמֵם;

פֹּה קוֹמְבֵּין־פְּלָדָה רוֹעֵשׁ בְּיִפְעַת־לֶשֶׁם,

וְשָׁם בֶּדְוִי נָכְרִי עוֹמֵד וּמִשְׁתּוֹמֵם.

---

גַּלִּינַת הַנְּצָחִים

מאת

אביגדור המאירי

מִתְּהוֹמֵנוּ הָרוֹגַעַת

חֶרֶשׁ יַעַל עָל בַּעְבּוּעַ,

וּלְמְעַלָה מִתְעוֹרֵר אַט

רְאִי־הַבְּדֹלַח הַשָּׁקוּעַ:

מְקִיצָה הַגַּלִּינָה.

רְאִי הַבְּדֹלַח מִזְדַּעְזֵעַ,

צִנַּת־בֹּקֶר אַט תָּפוּחַ,

וְעַל גַּלֵּיהוּ מִתְנוֹעַעַת

סִירַת־אֵלֶם בַּהֲמִית־רוּחַ:

סִירַת־קֶבֶר דּוֹמֵמָה.

וּבְעֹמֶק הַסִּירָה שָׁם

מִתְחַבְּקִים בְּלִי נִיד־זִיעַ

שְׁנֵי גוּפִים תּוֹעֵי־הָעֵדֶן,

שֶׁקָּפְאוּ בְּרֶטֶט־גִּיהַּ:

בַּנְּשִׁיקָה הָאַחֲרוֹנָה.

גּוּפוֹתֵינוּ – אַתְּ וָאָנִי,

שֶׁנִּמְלַטְנוּ מִכָּל עַיִן

אֱלֵי קֶסֶם מִקְלַט־בֹּהַּ:

אֱלֵי טֶרֶם הֱיוֹת שְׁנָיִם –

לִשְׁנוֹת קֶדֶם קַדְמָתָה.

לִשְׁנוֹת קֶדֶם – לֹא הָיוּ עוֹד

קְרָב הַחֵשֶׁק וּמִלְחֶמֶת

בִּתְרֵי לֵב, אֲשֶׁר לִשְׁנַיִם

הִתְפַּלֵּג לִהְיוֹת לְצֶמֶד:

שְׁנֵי אוֹיְבִים הַמִּתְחַבְּקִים.

מִמִּלְחֶמֶת זֹאת נִמְלַטְנוּ

אֱלֵי סֵתֶר מַחְצַבְתֵּנוּ

וַנַּפְלִיג אֶל עֵבֶר צַעַר –

וּפִתְאֹם קָפָאנוּ שְׁנֵינוּ

בְּלֵב יָם דָּמִי לָעַד.

רְאִי־הַבְּדֹלַח מִזְדַּעְזֵעַ,

הַסִּירָה אַט מִתְנוֹעַעַת,

וּבְנוֹת־רוּחַ צַחוֹת־הֶבֶל

מְלַחֲשׁוֹת, קוֹסְמוֹת בְּרַעַד

הִמְנוֹן־קַיִץ בְּלֶב־יָם:

"קֶסֶם־בֶּשֶׂם, רֵיחוֹת־שַׁחַר

וּבִכּוּרֵי צָהֳרָיִם –

עוּרוּ, עוּרוּ, קוֹפְאֵי־אֶמֶשׁ,

וְהַבִּיטוּ מָחֳרָתַיִם,

וְהַסְכִּיתוּ מִסָּבִיב.

"עוּרוּ, עוּרוּ, בְנֵי־עֵדֶן,

רוֹקְמֵי שֶׂגֶב בַּחֲלוֹם יֶלֶד –

עַד שֶׁשְּׁנֵיכֶם חֲלַמְתֶּם פֹּה,

מִלְחָמָה פָּרְצָה בַּחֶלֶד,

מִלְחָמָה בֵּין הוּא וָהִיא.

"חֹק חֻקַּק פֹּה בֵּינָתַיִם:

בֵּין שְׁנֵיהֶם אֵיבָה שׁוֹכֶנֶת;

יְקָרָה הִיא נְשִׁיקַת פִּיהָ

וְלַבָּתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת

בְּלִי שִׂנְאָה וּבְלִי כְּאֵב.

"כָּל אוֹהֵב, קָרְבָּן יָרִיחַ,

וְיוֹקֵד הוּא הַמִּזְבֵּחַ:

כָּל אֶחָד נִלְחָם בְּשֶׁצֶף

וְאֵינוֹ נָח עַד יְנַצֵּחַ,

עַד יַכְנִיעַ אֶת טַרְפּוֹ.

"כָּל מִלַּת־חִבָּה הִיא פַּחַת,

הַצּוֹדָה וּמַעֲרֶמֶת,

כָּל יַד־לֶטֶף הִיא מִכְמֹרֶת,

וְכָל בְּכִי – עֲנוֹת מִלְחֶמֶת

שְׁנֵי אוֹיְבִים צְמֵאֵי־דָם.

"הָאַהֲבָה – תַּאֲוַת־הַצַּעַר

וְהַחִבּוּק – חֲבִיקַת־טֶרֶף,

וְעַד אֲשֶׁר לֹא יִכָּנֵעַ,

מֶנּוּ הַטּוֹרֵף לֹא יֶרֶף,

עַד אֲשֶׁר יִשְׂבַּע כְּאֵב.

"קֶסֶם־בֶּשֶׂם רֵיחוֹת־קַיִץ

וּבִכּוּרֵי־צָהֳרַיִם –

עוּרוּ, עוּרוּ, יַלְדֵי־עֵדֶן,

דְּבַר־מָה אוֹר פֹּה בֵּינָתַיִם,

אוֹר פּוֹקֵחַ, אַכְזָרִי.

"בָּא הַקֵּץ לְשִׁירֵי־סַהַר,

הֶמְיַת־תּוֹר – בְּמַעֲרֻמֶּיהָ:

כָּל אוֹהֵב הוּא אוֹיֵב־נֶצַח,

אֲשֶׁר יִבְלַע, אוֹ יִבָּלֵעַ,

בְּעָרְמָה, בְּחֵן, בְּדָם.

"שְׁנֵי אוֹיְבִים מִבְּלִי לָדַעַת,

מְשֻׁסִים וְלֹא יַכִּירוּ:

מִי־שֶׁהוּא יְגַר אוֹתָמוֹ,

לְמַעַן אֲשֶׁר יַאְדִּירוּ

מֶמְשַׁלְתוֹ עַל אֲדָמוֹת:

"לְמַעַן אֲשֶׁר לוֹ יוֹלִידוּ

דּוֹרוֹת־עַד מְעֻנֵּי־סֶבֶל,

אֻמְלְלֵי תִּגְרַת יָדֵיהוּ,

אֲשֶׁר תָּפְתּוֹ לָהֶם לְחֶבֶל

פֹּה בְּכוּר־הַיִסּוּרִים.

"לְהַשְׁרִיץ לוֹ שִׁרְצֵי־חֶמֶל

פֹּה בְּכֶלֶא־הַמִּפְלֶצֶת,

בְּמַדְוֵימוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ

וִירַחֲמֵם בְּמִיתַת־חֶסֶד

בְּהֵרָסְקָם לְתַאֱבוֹנוֹ.

"עוּרוּ דַעַת: לֹא אַתָּה הוּא

הָרוֹצֶה אֲשֶׁר פֹּה תִּרֶץ,

וְלֹא אַתְּ הִיא הַמְחַבֶּקֶת,

כִּי הַהוּא: אֲדוֹן כָּל־קֶרֶץ,

הַמְצַוֶּה עָלֵינוּ זֹאת.

"הַמְצַוֶּה – וּמִי יוֹדֵעַ,

לָמָּה יְצַוֶּה מַדּוּעַ?

אַחַת נֵדַע: יְצוּרֵי־סֵבֶל

יִוָּלְדוּ מִכָּל גַּעְגוּעַ.

רִמְשֵׂי־נֹהַּ אֻמְלָלִים.

"כָּל בַּת־חֶשֶׁק – בְּשׂוֹרַת־נֶהִי,

וְכָל חֵן־שֶׂגֶב – גְּזֵרַת־סֶגֶף;

יְלֵל יָתוֹם וּדְוַי גִּבֶּנֶת

אֵלֶּה הֵם בְּנֵי הָעֶגֶב:

בְּנֵי תַּעֲנוּג וְגִיל עָלוּב.

"קֶסֶם־בֶּשֶׂם, שִׁכְרוֹן־עֹנֶג,

שִׁירַתְכֶם הִיא שִׁירַת־אֵבֶל,

פִּקְחוּ עַיִן וְהַבִּיטוּ:

סֵבֶל, סֵבֶל, סֵבֶל, סֵבֶל

בְּכָל רֹחַב הַיְקוּם.

"עַרְפִלֵּי הַחֹם וָקֶרַח

מִתְחַשְּׁרִים בִּקְרָב הַקֶּצֶף,

לְהוֹלִיד שִׁמְשׁוֹת הַתֹּפֶת:

הַשְׁמֵד־וְלֶדֶת גִּיל וָעֶצֶב –

בְּלִי תַּכְלִית וּמַטָּרָה.

"עוּרוּ, קוּמוּ, קוֹפְאֵי־עֵדֶן,

צְאוּ מִסִּירַתְכֶם הַפַּעַם,

וְהַבִּיטוּ בְּפָנֵיהוּ:

שֶׁמֶשׁ־אֹפֶל, סַהַר־זַעַם –

תַּכְרִיכֵי־אוֹרָה לִבְשׁוּ.

"הַגְבִּירוּ עוּף וְהִפָּרֵדוּ,

וְהַסִּירָה שִׁלְחוּ הַיָּמָּה –

פִּצְחוּ שִׁיר כְּלַפֵּי מַעְלָה:

לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה?

וְלַתֹּפֶת אִמְרוּ: הוֹן".

בְּנוֹת־הָרוּחַ נֶאֱלָמוּ

הַסִּירָה אַט מִתְנוֹעַעַת –

בְּלֵב יָם דָּמִי הִבְלִיחַ

אוֹר הַשֶׁמֶשׁ הַגּוֹוַעַת –

וָאֶרְאֶה פָּנָיו פִּתְאֹם:

פְּנֵי אָבִיב, עֵינֵי אַיֶּלֶת,

קוֹל דְּבוֹרָה עַל צִיץ פּוֹרֵחַ,

טִפַּת־טַל בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ,

צְחוֹק תִּינוֹק בְּלֵיל יָרֵחַ,

וּבַכֹּל: פָּנַיִךְ אָתְּ.

קֶסֶם־בֶּשֶׂם, רֵיחוֹת־שַׁחַר,

רְאִי־הַבְּדֹלַח נָע בְּלַחַשׁ,

סִירָתֵנוּ מִתְנוֹעַעַת

וְהַתְּהוֹם הוֹמָה שִׁיר־רַחַשׁ:

שִׁירָתֵךְ, שִׁיר הַתַּכְלִית.

מִתְּהוֹמֵנוּ הָרוֹגַעַת

בּוּעַת־אוֹר עוֹלָה לְמָעְלָה –

שִׁיר הַנֵּצַח רָן – וְאָנוּ

חֲבוּקִים נָנוּמָה הָלְאָה

בְּיַרְכְּתֵי סִירַת־הָעַד.

---

אַסִּיר הָעֵינַיִם

מאת

אביגדור המאירי

לֹא רוּחַ אֱלֹהִים הוּא הַמְפַעֵם לִי שִׁיר,

כִּי מִשְׂחָק לָעֵינַיִם הָיִיתִי אֲנִי הַגֶּבֶר:

אַסִּיר עֵינַיִם אָנִי, צֵיד מֶבָּטֵי־נֶצַח,

הָאוֹרְבִים לִי בְּלִי־הֶרֶף מֵאַחֲרֵי כָּל קִיר,

עֵינֵי סַהַר קְפוּאוֹת, מַבִּיטוֹת,

הַמְלַוּוֹת אוֹתִי חֶרֶשׁ מֵעֶרֶשׂ אֱלֵי קֶבֶר.

עוֹד יֶשְׁנָם שְׂשׂוֹנוֹת וּתְרוּעוֹת אֱלֵי גִיל,

עוֹד יֶשְׁנָן הַלְלוּיוֹת אֲדֻמּוֹת בָּחֶלֶד –

וְאוּלָם אֲנִי, עֵת רַגְלַי מוּעָדוֹת הֶרָה,

שְׁתֵּי עֵינַיִם יְהוּדִיּוֹת חוֹסְמוֹת לִי הַשְּׁבִיל,

נִנְעָצוֹת בִּי וְקוֹרְאוֹת בְּלִי קוֹל,

וָאֲנִי כָּרוּךְ אַחֲרֵיהֶן בְּזַעֲוַת לֶב־יֶלֶד.

שְׁתֵּי עֵינַיִם יְהוּדִיּוֹת בְּרוּכוֹת־אֲרוּרוּת,

הַמַּבִּיטוֹת אֶל עֵבֶר נִשְׁמָתִי פְּנִימָה.

מַרְעִידוֹת דָּמִי, הָעַלִּיז בֵּאלֹהַּ,

וְזוֹרְקוֹת בִּי טֻמְאַת עֶלְבּוֹן־הַדּוֹרוֹת –

עֵינֵי־אֵלֶם קוֹדְרוֹת, הַקּוֹרְאוֹת

אֱלֵי אֶפֶס, קָדִימָה, קָדִימָה, קָדִימָה.

שְׁתֵּי עֵינַיִם אֵלֶּה – אֵיךְ נִטְפְּלוּ אֵלַי?

וְלָמָּה מְיַגּוֹת לִי אֶת מְחָרִי הַמַּגִּיהַּ?

שְׁנֵי מִגְדְּלֵי־אֹפֶל מְאִירוֹת תּוֹךְ הָאַיִן:

– "הַנַּח, כָּל־כֻּלְּךָ הוּא טָעוּת וַהֲבָאי,

מִרְמַת־נֶצַח אֲרוּרָה וָחֳלִי –

כְּאִלּוּ אֵי־זֶה שָׁם מִי־שֶׁהוּא יוֹפִיעַ.

"אֲנַחְנוּ אֶת הַכֹּל הִתְפַּלַּלְנוּ עַד תֹּם,

נִנְעַצְנוּ בְּאֵין־חֵקֶר וְעַד הַצַּעַר בָּאנוּ;

הַצַּעַר הוּא כָּל קֹדֶשׁ, הַצַּעַר: תַּכְלִיתֵנוּ,

אָמַרְנוּ: בָּרוּךְ הוּא, הַצַּעַר, הַמָּקוֹם –

וְעוֹד רֶגַע וְאוֹרָה הַמַּטָּרָה.

וְהִנֵּה – הוֹפִיעָה יָד וַתְּנַקֵּר אוֹתָנוּ.

"אֱמָר־נָא לְלִבְּךָ: חֲדַל וְאַל תְּהֵא;

עֲצֹר אֶת הַנְּשִׁימָה וּקְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם.

מֵרִיק אֶל רִיק נֵלֵכָה, מֵאֵין־תַּכְלִית לָאֶפֶס.

אַךְ רֶגַע אֶחָד קֹדֶם הָרֵם קוֹלְךָ וְּנְהֵה:

אֲרוּרִים הַמַּאֲמִינִים בְּמַטָּרָה! –

אַחַר – נְפֹל וָמוּת וְהִתְמַסֵּר לָאַיִן."

לֹא רוּחַ אֱלֹהִים – עֵינַיִם קְפוּאוֹת,

מִשְׂחָק לָעֵינַיִם הָיִיתִי אֲנִי הַגֶּבֶר.

וְשָׁוְא כָּל דָּם לוֹהֵט הַמִּתְוַקֵּד בֵּאלֹהַּ –

אַל תַּמְתִּין לְמִי, אַל תְּחַכֶּה לְאוֹת,

רַק עֵינַיִם נְקוּרוֹת הַיּוֹדְעוֹת:

כָּל קֶבֶר הוּא עֶרֶשׂ, וְכָל עֶרֶשׂ הוּא קֶבֶר.

---

מְזֵי־יֶתֶם

מאת

אביגדור המאירי

אִישׁ אֲשֶׁר לֹא טָעַם

טַעַם נְשִׁיקַת פִּי אֵם,

נִשְׁאַר אִלֵּם.

שָׁוְא הוּא צוֹעֵק בְּאוֹן,

שָׁוְא הוּא מְעַרְבֵּל סָבִיב, –

אֵין לוֹ מַקְשִׁיב.

אִישׁ אֲשֶׁר לֹא שָׂבַע

מֶגֶד לְשַׁד גּוּף אוֹהֵב,

נִשְׁאַר רָעֵב.

שָׁוְא יְגַמֵּא הַכֹּל,

שָׁוְא הוּא מְעַכֵּל כָּל יֵשׁ, –

חִכּוֹ יָבֵשׁ.

אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַד־אֵם

צַעַד רַגְלָיו תְּשַׁגֵּר,

נִשְׁאַר חִגֵּר.

שָׁוְא יְטַפֵּס הָרִים,

שֶׁבַע יִתְגַּלְגֵּל תָּמִיד

לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית.

וְאֵין מִי יִלְחַשׁ אַחֲרָיו

חֶרֶשׁ כְּלַפֵּי הַתְּהוֹם:

הֱיֶה שָׁלוֹם!

---

בְּזֹהַר הַצַּעַר

מאת

אביגדור המאירי

אַחֲרֵינוּ־אָנוּ הוֹלֵךְ הַצַּעַר כְּצֵל:

צֵל־קָדְשֵׁנוּ הוּא, הַמֵּאִיר לָנוּ פְּנִימָה,

לִמְקוֹם שָׁם אֱלֹהִים.

וְכִי יִגַּע בָּכֶם הַצַּעַר וַהֲפַכְכֶם לְלֵיל,

אַל תַּבִּיטוּ לְאָחוֹר. קָדִימָה, רַק קָדִימָה.

גּוּפֵנוּ בֵּית־תְּפִלָּה אָפֵל וְקוֹדֵר,

לִבֵּנוּ אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ סָגוּר בְּבָרִיחַ

וּבְשֶׁבַע חוֹתָמוֹת.

וְאִם לָעָה לְשׁוֹנֵנוּ וְאִישׁוֹנֵנוּ חוֹדֵר –

אָז יוֹפִיעַ הַצַּעַר בְּאוֹר הַמָּשִׁיחַ.

שַׂרְעַפֵּינוּ אֲזַי מַלְאֲכֵי־שַׁחַר הֵמָּה,

הַמַּשִּׁיבִים בָּנוּ רוּחַ מִנִּשְׁמַת פִּי אֱלוֹהַּ,

הַמִּצְטַחֵק בָּאוֹר.

וּמִמְּקוֹר דָּמֵנוּ פּוֹרֵץ מַעְיַן הַדֶּמַע,

הַמְפַכֶּה וּמְפַכֶּה בְּלִי כָּל הִי וָנֹהַּ.

לְעֵת כָּזֹאת הַבִּיטוּ קָדִימָה, בְּעֵין־אֵל,

בָּאוֹר הַגָּנוּז בְּקִרְבְּכֶם פְּנִימָה,

מִיּוֹם הֱיוֹת הַכְּאֵב.

וְכִי יִגַּע בָּכֶם הִצַּעַר וַהֲפַכְכֶם לְלֵיל,

אַל תַּבִּיטוּ לְאָחוֹר. קָדִימָה, רַק קָדִימָה.

---

לִקְרַאת אֶרֶץ־הַמַּשֶּׁהוּ

מאת

אביגדור המאירי

סוּפַת שְׁפִי־כֹּשֶׁף כְּנָפַתְנִי בַּשָּׁרָב,

בְדַהֲרַת־פֶּרַע לִרְדֹּף אֶת עַצְמִי בֵּאלֹהַּ;

תֶּלְלֵי־חֲפַרְפֵּרוֹת וְעַמּוּדֵי־טֶלֶגְרַף

נֶגְדִּי, נֶגְדִּי יִפְזֹלוּ –

אַךְ הַרְרֵי־אֵל רְחוֹקִים יְלַוּוּנִי אֱלֵי בֹּהַּ,

אֶל צוֹק כָּל תְּהוֹם וּמְצוּלוֹת כָּל גָּבֹהַּ:

אֶל אֶרֶץ־הַמַּשֶּׁהוּ הַנִּפְלָאת.

אֶל אֶרֶץ אֵין־גְּמוּל, מִפְלַט כָּל־מִפְלָט,

בַּמָּקוֹם שָׁם תְּשׁוּבָה הוּא הַמַּדּוּעַ;

בַּמָּקוֹם שָׁם כָּל אוֹר וְכָל חֹשֶׁךְ לֹא יִשְׁלַט,

שָׁמָּה, שָׁמָּה, שָׁמָּה –

בַּמָּקוֹם שָׁם יִתְלַכְּדוּ הַסְּתָם וְהַמַּבּוּעַ,

וְעֶרֶשׂ אֱלֹהִים בָּעֲרָפֶל שָׁם יָנוּעַ

לְקֶצֶב נְשִׁימַת הַשְּׁכִינָה.

בְּקוֹנְכִיַת הַיְקוּם נִרְדֶּמֶת הַפְּנִינָה,

הַמַּאֲוֶה הַגָּדוֹל, אֲסוֹן עוֹלַם הַתֹּהוּ;

הַס, אַל תְּעִירוּהָ בְּצֶלְצְלֵי־רִנָּה,

בְּקוֹל תְּרוּעַת הַחֵפֶץ –

שָׁם הַכֹּל נָמִים עִם אֱלֹהִים כָּמֹהוּ:

אֲשֶׁר הַכֹּל קִרְבּוֹ, וְאֵין דָּבָר וְלֹא הוּא,

מָה חֵפֶץ יַחְפֹּץ בָּעוֹלָם?

יְתוֹמִים מִבֶּטֶן שָׁבִים שָׁם לִגְבוּלָם

וְכָל נֶפֶשׁ בְּהוּלָה בְּאֶפֶס מְהֻרְהֶרֶת:

מַלְאֲכֵי־הַחֵשֶׁק שָׁם נָמִים עַל הַסֻּלָּם,

מִבְּלִי לְחַכּוֹת לַבֹּקֶר –

בְאֵם דַּרְכָּם־לְמַעְלָה לִמְרוֹם הַצַּמֶּרֶת

וּבְאֵם דַּרְכָּם־לְמַטָּה לְכָל תְּהוֹם פּוֹעֶרֶת

קָפְאוּ כֹּה בְּעֵיפַת אֱלֹהִים.

אֶל עֵיפָתָה זוֹ כָּל מְזֵי־חֵשֶׁק כְּמֵהִים,

אֶל אֶרֶץ־הַמַּשֶּׁהוּ, עַרְפִלֵּי־דָם קְפוּאִים:

זוֹ עֵיפַת־הַחֹק הַמְבֹרֶכֶת –

אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ בּוֹ לֹא רֻצְּתָה עֲדֶנָּה,

אִם הֵצִיץ בָּה רֶגַע, לֹא יִמָּלֵט מִמֶּנָּה,

אֵלֶיהָ יִדְהַר כָּל יָמָיו.

כָּל נָכֶה־גִּבֵּן וְכָל שְׁבוּר־כָּנָף

יִרְאֶה: מוּמוֹ לֹא מוּם, כִּי שֶׂגֶב־זִיו פּוֹרֵחַ;

שֶׁמֶשׁ אֶרֶץ־מַשֶּׁהוּ: חִיּוּךְ מִתּוֹךְ הָאֶשְׁנָב,

שֶׁל יְקוּם שֵׁנִי אֵי שָׁמָּה.

חִיּוּךְ לְכָל כְּאֵב אֲשֶׁר עוֹד יֵאָנֵחַ,

חִיּוּךְ עֲלֵי גַּרְדֹּם, חִיּוּךְ בִּפְנֵי רוֹצֵחַ:

הָחִיּוּךְ הַגָּדוֹל, הָאִלֵּם.

פֹּה יְחֻיַּךְ בְּחֶמְלָה כָּל נָקָם וְשִׁלֵּם,

כָּל גָּרוֹן נָטוּי וְכָל תִּקְוָה רוֹגַעַת.

פֹּה הָאֲבַדּוֹן בַּנֵֵצַח מִתְגַּלֵּם,

בְּאַפִּרְיוֹן הַיֵּשׁ וְהָאַיִן.

וָעֲלֵי תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ בְּזִיוָהּ נוֹגַהַת

כַּלַּת־עַד מְיֻתֶּמֶת, גִּבֶּנֶת וּמְצֹרַעַת,

הַמַּשְׁלֶגֶת בְּכַנְפֵי־שָׂרָף.

כַּלָּתִי הִיא זֹאת, אֵלֶיהָ אֶדְהַר־אֶקְרַב,

בְּחֵיקָהּ שָׁם אֱלֹהַי, אֱלֹהֵי כָּל קֵץ אֵין־קֵצֶה;

בַּת־צְחוֹקָה הַקְּפוּאָה כָּל דֳּפִי בָּהּ יֶעֱרַב

וְכָל מְעֻנֶּה בָּהּ יָרִיעַ –

אַשְׁרֵנִי, כִּי תָּווֹ־הוּא יֵחָרֵת לִי עַל הַמֵּצַח:

בְּאֶרֶץ־הַמַּשֶּׁהוּ הָנִּפְלָאת.

---

לָמָּה?

מאת

אביגדור המאירי

הַהוּא,

אָדָם־הַקּוֹף,

שְׁתֵּי עֵינָיו הִשְׁתָּאוּ

בְּאֶמְצַע רִבֹּאוֹת הַשָּׁנִים

פֹּה עַל הַחוֹף

לְגַלֵּי הַיָּם הַסּוֹאֲנִים,

וּמִמַּעַל־לוֹ הָעֲנָנִים

הַמְעוֹפְפִים וְרוֹעֲמִים

וּמַגְשִׁימִים הַיָּמָּה –

וְתֹוהֶה דִמְדְּמָה בּוֹ: לָמָּה?

אֲנִי,

הָאָדָם,

פֹּה מִתּוֹךְ חַלּוֹנִי

בְּאֶמְצַע רִבֹּאוֹת הַשָּׁנִים

רוֹאֶה אֶת הַיָּם,

אֶת גַּלָּיו הַסּוֹאֲנִים,

וּמִמַּעַל־לִי הָעֲנָנִים

הַמְעוֹפְפִים וְרוֹעֲמִים

וּמַגְשִׁימִים הַיָּמָּה –

וּמֹחִי יִכְאַב לִי: לָמָּה?

וְהוּא,

אָדָם־הַסּוֹף,

שְׁתֵּי עֵינָיו יִשְׁתָּאוּ

בְּאֶמְצַע רִבֹּאוֹת הַשָּׁנִים

פֹּה עַל הַחוֹף

לְגַלֵּי הַיָּם הַסּוֹאֲנִים,

וּמִמַּעַל־לוֹ הָעֲנָנִים

הַמְעוֹפְפִים וְרוֹעֲמִים

וּמַגְשִׁימִים הַיָּמָּה –

וְיִשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ: לָמָּה, לָמָּה?

---

בְּבֵית־מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה

מאת

אביגדור המאירי

לאלכּסנדר קוֹרדה, האמן־האדם

מִדְבַּר הַיֵּשׁ לוֹהֵט יוֹתֵר וְיוֹתֵר,

וַאֲנִי, הֵלֶךְ בּוֹדֵד, בְּאֵין הֵד וָרֵעַ,

הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, – מִי יַגִּיד אָנָה? –

הַשָּׁרָב הַצָּהֹב שׂוֹרֵף, מְמַסְמֵס, מְיַגֵּעַ,

זֵעָה, מוּעָקָה, אֵין־סוֹף, מַפַּח־לֵב,

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֵּף –

וּמִלְּפָנַי בְּאוֹר צַחַר הוֹלֶכֶת וּבוֹקַעַת

יִפְעַת פְּנֵי־אֵל: הָפָטָא מוֹרְגָנָא.

גַּן־עֵדֶן שֶׁל־מַטָּה בִּירַק־בְּרָכָה דָשֵׁן,

וּבְתוֹכוֹ הֵיכַל־הַשֶּׁמֶשׁ עִם מִגְדְּלֵי־שֵׁן:

מִקְדַּשׁ כָּל עָיֵף, כָּל נִשְׁכָּח וָמֵת,

כָּל הוֹלֵךְ בְּלֹא־עֵת –

זֶה מִקְדַּשׁ־הַנֵּצַח לְכָל נֶפֶשׁ חוֹלָה:

בֵּית מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַׁלְוָה הַגְּדוֹלָה.

בְּרִיחַ־הַזָּהָב זָע בְּאִוְשַׁת־מֶשִׁי,

וְשַׁעַר הַשַׁיִשׁ נִפְתַּח לִי לָרְוָחָה,

וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, יְגוֹן־הָעַד הָאִלֵּם,

יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה.

אֲנִי מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית־הַשַּׁלְוָה הַמְבֹרֶכֶת,

מַבִּיט אֻמְלָל מְאֹד בְּעֵין אֲדֹנָי

וְנוֹפֵל עַל פָּנָי.

לִבִּי עוֹד יִרְעַד, עוֹד יְמָרֵר, עוֹד יִכְאַב,

עוֹד יְכוֹסֵס בִּי הַצַּעַר, הַגּוֹסֵס בְּמֹחִי,

עוֹד רוֹתַחַת הַדִּמְעָה הַבְּלוּלָה בְּדָם:

עוֹדֵנִי בֶּן־אָדָם.

וְאוּלָם לְאַט־לְאַט שְׁכִינַת־הַכֹּל עָלַי שׁוֹרָה,

אֲנִי קָם וְנִגָּשׁ בִּדְחִילוּ אֶל אֲרוֹן־הַבְּרִית,

פּוֹתֵחַ אֶת הַפָּרֹכֶת הַכְּבֵדָה הַשְּׁחוֹרָה,

וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַנֵּצַח מְדַבֵּר אֵלָי:

– יְמֵי־טְפָחוֹת רֶגַע וְרִבֹּאוֹת שְׁנוֹת־אוֹר:

הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי בָּאתָ עַד הֲלוֹם;

הֵיטָבְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי חָלַמְתָּ עָדָי,

הָקִיצָה מֵחֲלוֹם,

וְדַע־נָא סוֹף־סוֹף: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

יִצָּרֵף־נָא מוֹחֲךָ בְּמַגַּע אֵשׁ־יָדַי,

וַעֲמוֹד עַל הַסּוֹד: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

אֵם כָּל הַתּוֹרוֹת, שֶׁנִּתְּנוּ מִכָּל סִינָי

הִיא מִצְוַת הַמִּצְוֹת: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

הָעֵץ יִכְמַהּ לְאוֹר, לְאשֶׁר יֵבְךְּּ כָּל חָי,

וְנֶפֶשׁ אִישׁ יוֹדַעַת: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

מֵעֵבֶר לְכָל סָפֵק יַזְהִיר לְךָ הַוַּדָּאי,

הַוַּדָּאי הַגָּדוֹל: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

אַשְׁרֵי הָאָדָם הָאוֹמֵר בְּעִתּוֹ: דָי,

חָכַמְתִּי גַם סָבַלְתִּי וְהַכֹּל לֹא כְּדָאי.

הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּסוֹד מַלְכוּת־שַׁדָּי

הוּא הַסּוֹד הַנּוֹרָא: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

לֹא כְּדָאי כָּל רָע, לֹא כְּדָאי כָּל כְּאֵב,

וְעַל כֻּלָּם בְּיַחַד לֹא כְּדַאי לִגְאוֹל;

תִּגְאַל אֶת עַמְּךָ מִבֵּין שִׁנֵּי הַזְּאֵב,

וּמָחָר יַחֲרוֹק שֵׁן וְיִפְעַר פִּיו כִּשְׁאוֹל.

מֵעָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ תִּגְאַל אֶת הָאָדָם

וְאַךְ יָצָא מִכֶּבֶל – יֶהֱמֶה לְדָם.

אַל תְּהֵא רָץ כַּצְּבִי וְאַל תְּהֵא עַז כַּנָּמֵר –

הָצֶץ־נָא רֶגַע־עַד בְּלִבְנַת הַסַּפִּיר:

עוֹד רִבּוֹא שָׁנִים – וּמִי הָיָה הוֹמֵיר?

וְעוֹד רִבּוֹתָיִם – וּמִי הָיָה שֶׁכְּסְפִּיר?

אַל תַּשְׁלֶה נַפְשֶׁךָ: הַכֹּל, הַכֹּל אַךְ רֶגַע,

וּמָה אִם כָּךְ אוֹ כָּכָה? וּמָה אִם שֵׁד אוֹ אֵל?

וּמָה כַּדּוּר אַרְצְךָ לְעֻמַּת הַוֵּיגָה,

וּמָהוּ שֵׁם־עוֹלָם וְנֵצַח־יִשְׂרָאֵל? –

וְאַל תְּהֵא יָגֵעַ, וּבְסִכְלוּת אַל תַּחֲקוֹר

לַתּוֹלַעַת הַלֵּזוּ בְּצַלְמְךָ נִבְרָאָה;

תִּשְׁתּוֹלֵל עוֹד יוֹם, עַד כִּי עִתָּהּ בָּאָה,

וְעַד כַּדּוּרְכֶם זֶה יִתְפַּגֵּר בַּקֹּר.

עוֹד תִּשְׁתּוֹלֵל לֹא פָּעַם, לְאֵלֶּה הֵן נוֹעָדָה:

לַהֲפוֹךְ לַבְּקָרִים אֶת רוּחַ־יָהּ לְתֹהוּ;

הִנֵּה שָׁם בַּמָּחָר שׁוּב עוֹמֵד טֹרְקְוֶמָדָה

וְנֶהֱנֶה מִיסוּרָיו שֶׁל בֶּן־אָדָם כָּמוֹהוּ.

עֲצָם־נָא עֵינֶיךָ וְהִתְפַּשֵּׁט כָּל חֹל,

וְאַל תִּשָּׂא כָּל אֹמֶר וְאַל תְּהֵא בַּדָּאי;

שִׂים לִבְּךָ לָאֶפֶס וּמַלְמֵל בְּלִי קוֹל

אֶת תְּפִלַּת הַנֶּצַח: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

בְּבֵית־מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה

הֱיֵה לְכֹהֵן־עַד וְהַעֲלֵה לְעוֹלָה

אֶת לִבְּךָ הַחַם לְשַׂר־הַבְּלִימָה –

וְהִנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי עָשׁ, כְּסִיל וְכִימָה,

בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כָּל אֹשֶׁר וְאֵין כָּל עַצָּבֶת,

וְאֵין מָוֶת.

---

בְּצֶדֶף לְבָבִי

מאת

אביגדור המאירי

הָעוֹלָם מְכֹעָר מְאֹד. –

וַאֲנִי מִתְכַּנֵּס בְּצֶדֶף לְבָבִי,

בִּמְקוֹם שָׁם עָמֹק, לִפְנַי וְלִפְנִים.

מַזְהִירָה לִי פְּנִינַת אֱלֹהִים

בְּאשֶׁר, בְּסוֹד.

הָעוֹלָם אֻמְלָל מְאֹד. –

וַאֲנִי מִצְטַנֵּף בְּחֵיק עֲתִיד־יָהּ,

עוֹצֵם אֶת עֵינַי עַד כְּדֵי עִוָּרוֹן

וּפוֹלֵט כָּל כְּאֵב, כָּל יֵאוּשׁ וְחָרוֹן,

וּמַאֲמִין עַד הַיְסוֹד.

הָעוֹלָם אָפֵל מְאֹד. –

וַאֲנִי מִתְגַּבֵּשׁ לְשֶׁמֶשׁ קְטַנָּה

וְקוֹרֵן וּמַזְהִיר מִדָּמִי, מִלְּבָבִי,

וּלְאַט מִתְכַּנְּסוֹת וְסוֹבְבוֹת סְבִיבִי

פְּלַנֵּטוֹת קְטַנּוֹת.

בַּמְּעַרְבֹּלֶת

מאת

אביגדור המאירי

---

לר' חיים קלוריסקי, מנחה

---

[אֵשׁ תָּפְתֶּה צוֹרֶבֶת]

מאת

אביגדור המאירי

אֵשׁ תָּפְתֶּה צוֹרֶבֶת מְעַכֶּרֶת כָּל דַּעַת:

הִזָּהֵר בֶּן־אָדָם, חַזֵּק אֶת הַמִּשְׁמַעַת.

אַל תִּצְעַק, אַל תִּדְמָע, עֲצָר־נָא אֶת הַדָּם

וְדַבֵּר אֶל אֱלֹהֶיךָ כְּדַבֵּר אֶל בֶּן־אָדָם.

שִׂימָה דִמְעָתְךָ אֶל תּוֹךְ אַבִּיק רוֹתֵחַ,

תְּהִי אֵשׁ בְּלִי עָשָׁן, וְלֹא כְּאֵשׁ מִזְבֵּחַ.

אָבִיךָ יִרְמְיָהוּ,אֲבִי כָּל שָׁר־מִסְפֵּד,

יָצַק אֶת יְגוֹנוֹ בַּחֲרוּזֵי אָלֶף־בֵּית.

לֹא קָרְבַּן־בָּשָׂר, לֹא קֹמֶץ קֶמַח־סֹלֶת –

הַגֶּשׁ לוֹ שִׁיר־זָהָב בְּטֵרוּף הַמְּעַרְבֹּלֶת.

הַגֶּשׁ לוֹ לַחַשׁ־סוֹד, שִׁיר שַׂרְפֵי־יְקוּם –

אוּלַי יִפְקַח אָזְנָיו, אוּלַי יַגִּיד מְאוּם.

---

בַּמְּעַרְבֹּלֶת (כליל סונטות)

מאת

אביגדור המאירי

א

אִישׁ מֵאֶרֶץ אוֹב, הַקָּם מִקֶּבֶר,

קֶבֶר חַי נוֹדֵד בְּיָם רוֹגֵעַ,

נַפְשׁוֹ חֻנְּטָה בְּמֹחַ עָם גֹּוֵעַ

תּוֹךְ קִינַת הַקֵּץ: אֲנִי הַגֶּבֶר.

לְקוֹל אֶנְקַת אָדָם, שֶׁאֵבֶר־אֵבֶר

יְבֻתַּר חַיִּים וְדָם יְעַלֵּעַ,

הֱקִיצוֹתִי זָר, מַבִּיט תָּמֵהַּ

כְּאֶחָד כֹּהֵן־אֱלִיל, הַהוֹבֵר הֶבֶר.

דּוֹרוֹת עֲלֵי דוֹרוֹת נֶעֶלְמוּ וָקָמוּ,

אֵיכוֹת עֲלֵי אֵיכוֹת נִנְהוּ, נָדַמּוּ –

וְשִׁיר כָּל הַשִּׁירִים עֲדֶן שִׁיר־נֹהַּ.

זָר צַרְתַּנִי אָז לְצִדְקִיָּהוּ

וְזָר אֵעוֹר עַתָּה, יָמִים כִּי בָאוּ,

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶתְהֶה בְּתֹהַּ.

ב

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶתְהֶה בְּתֹהַּ,

עֲלֵי הַמַּשּׁוּאוֹת כְּאָז כֵּן עָתָּה.

לִמְבַשֵּׂר פְּדוּת שַׂמְתַּנִי אָתָּה.

לְבַל אֶנְקַת עוֹלָם אֶשְׁמַע שָׁמֹעַ.

וַתְּצַוֶּה עָלַי בַּחֲלוֹם לִשְׁקֹעַ,

הֶעָתִידָה: שָׁם לָעַד הִגַּהְתָּ

כָּל חֶשְׁכַּת אָדָם וְלֵיל־אֵימָתָה

וְעַמִּי שָׁם יִגָּאֵל וְלֹא בִּזְרֹעַ.

וְהִנֵּה מִהַרְתָּ לְהֲקִיצֵנִי,

מִקְדָּשְׁךָ בּוֹעֵר עוֹד בְּשַׁלְהֶבֶת,

וְאָנֹכִי עוֹד אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ פּוֹעֶרֶת לָנוּ לוֹעַ,

וְשׁוּב עָלַי לִרְאוֹת עֳנִי בְּשֵׁבֶט –

לָמָּה־זֶה, יוֹצֵר, גּוֹרָל, אֱלֹהַּ?

ג

לָמָּה־זֶה, יוֹצֵר, גּוֹרָל, אֱלֹהַּ,

יִשְׁתּוֹקֵק אָדָם לְמַעְלָה, מָעְלָה?

לִשְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵיכָה נִשְׁאָלָה?

אֵלֶיךָ אֵיכָה־זֶה נִכְמַהּ כָּמֹהַּ?

בְּעֵת נִרְאֶה בָּרוּר, כִּי אוֹר־הַמֹּחַ,

תִּפְאֶרֶת עֱזוּזְךָ אֵיכָה גֹאָלָה,

מַלְכַּת כָּל־יְצוּר אֵיכָה חֻלָּלָה,

שֵׁגָל לִבְכוֹר־שָׂטָן, שִׁפְחַת הַכֹּחַ.

שֶׁפַע בִּרְכוֹתָיו הַכֹּל סָאָבוּ,

בְּכִשְׁרוֹנוֹ הוֹפֶךְ לִסְחִי כָּל יֹפִי,

אשֶׁר לְאָסוֹן, תִּקְוָה לְשֶׁבֶר.

אַתָּה, אֲשֶׁר אוֹתְךָ כֻּלָּם שָׁאָבוּ

נֹחַם לְמַכְאוֹב, צֳרִי לְדֹפִי,

הָפַכְתָּ יְצוּרְךָ לְרִמַּת־דֶּבֶר.

ד

הָפַכְתָּ יְצוּרְךָ לְרִמַּת־דֶּבֶר,

אֲשֶׁר כָּל רֵיחַ רַע אַפּוֹ יַרְגִּיעַ,

מֵאֹדֶם דַּם־אָדָם לוֹ הוֹד יַגִּיהַּ

וְלַעַג לִיסוּרִים לוֹ אִמְרֵי שֶׁפֶר.

זָר לוֹ הִגָּיוֹן, זָרָא כָּל סֵבֶר,

אָבִיהוּ לְגַרְדֹּם בִּצְחוֹק יַכְרִיעַ,

אֶנְקַת תִּינוֹק עָנֹג לוֹ גִיל תָּרִיעַ,

וְאֵדֶר נִצְחוֹנוֹ: מַחֲנַק הַסֵּבֶל.

כָּל־מַה שֶּׁהוּקַם עַל דּוֹרוֹת אֵין חֵקֶר,

אֲשֶׁר בָּרָא בְּךָ, לְךָ שַׁעֲשׁוּעַ,

יַשְׁמִיד בְּחַסְדְּךָ בְּגִיל פָּרוּעַ.

אֵין אֲנִי תּוֹהֶה לִזְדוֹן הַשֶּׁקֶר,

יָדַעְתִּי מִשֶּׁכְּבָר, מִשֵּׁם וָעֵבֶר,

יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ שֶׁל זֶה הַחֶבֶר.

ה

יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ שֶׁל זֶה הַחֶבֶר,

כִּי יֵצֶר לִבּוֹ רַע בּוֹ מִנְּעוּרֵיהוּ,

כִּי יְגוֹן הָאֲבַדּוֹן שׁוֹרֶה עָלֵיהוּ.

לִהְיוֹת בְּבוֹא יוֹמוֹ עָפָר וָאֵפֶר.

וּטְמֵא הָעִלָּבוֹן וּכְאֵב וָחֵפֶר,

יָדֶיךָ אֶת כֻּלּוֹ כִּי יְבַלֵּעוּ –

יַנְצִיחַ אֶת אַפְסוֹ עַל אַף עוֹשֵׂהוּ,

בְּחֶנֶט נִבְלָתוֹ, בְּצוּר, בְּסֵפֶר.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר נוֹאָשׁ מֵאֵלֶּה,

פֶּלֶא פִּלְאֲךָ: נַפְשׁוֹ יְאַלֵּחַ,

וְכֹה בְּשַׂר־עַצְמוֹ יִשֹּׁךְ בַּכֶּלֶא: –

לְנֶפֶשׁ נִשְׁמָתוֹ יָכִין מַטְבֵּחַ,

יִקֹּם וְיִשְׁתּוֹלֵל, יַשִּׁים, יָרֹעַ

חֶבֶר הָאָדָם, הַשָּׁט בַּבֹּהַּ.

ו

חֶבֶר הָאָדָם, הַשָּׁט בַּבֹּהַּ,

יֹאמְרוּהוּ הָעִלְּגִים: חַיָּה טוֹרֶפֶת. –

הַאִם יֶשְׁנָהּ חַיָּה, אֲשֶׁר בְּשֶׁפֶט,

בְּהֶגְיוֹנָהּ הַקַּר תָּקוּם לִקְרֹעַ

בְּשַׂר בַּעֲלֵי־חַיִּים בְּלִי לִבְלֹעַ?

לְהִתְעַנֵּג בִּכְאֵב בְּרִיָּה עוֹלֶפֶת,

מִמַּבַּט עֵינָּהּ תְּחִנָּה נִשְׁקֶפֶת:

הַרֹמַח הַגּוֹאֵל בְּלִבָּהּ לִתְקֹעַ?

מִי מִלֵּל־פִּלֵּל: מֵחֹטֵר גֵּתֶּה

מִפְלֶצֶת שֶׁכָּזֹאת תֵּצֵא לְפֶתַע,

לַעֲשׂוֹת לְאַל הַכֹּל בִּן־רֶגַע?

רֹאשֵׁהוּ כּוֹכַב־יָהּ: הֵילֵל בֶּן־וֵיגָה,

אָמַרְנוּ, כֹּה יִלְהַט אֱלֵי גָבֹהַּ –

אַךְ הִנֵּה כָּל זִיק בּוֹ תַּם לִגְוֹעַ.

ז

אַךְ הִנֵּה כָּל זִיק בּוֹ תַּם לִגְוֹעַ,

תַּמָּה הָאֱמוּנָה בַּטּוֹב מִמֶּנּוּ.

מְעַט מֵעַצְמְךָ חַסֵּר תְּחַסְּרֶנוּ

וּבְכֹחַ זֶה הַמְּעַט יִשְׁקַע שָׁקֹעַ.

לֹא אֶל יַעֲרוֹת־עַד, אֶל קוֹף וָאֹחַ,

לְיַעַר־עַד יַהֲפֹךְ כָּל עוֹלָמֵנוּ,

וְאִישׁ לֹא יִוָּתֵר לְבַכּוֹתֵנוּ –

הַמִּמַּבּוּל הַדָּם יִשְׂרַד בֶּן־נֹחַ?

לֹא יוֹנַת־שָׁלוֹם פֹּה תַּעַל אֵבֶר,

וְקֶשֶׁת בֶּעָנָן אִם פֹּה תּוֹפִיעַ.

לֹא לְבֶן־אָדָם אוֹרָהּ יַגִּיהַּ –

מִפְלֶצֶת חֲדָשָׁה תִּשְׁלַט בַּחֶלֶד,

תּוֹרָתָה: “רְצַח בְּלִי תּוֹעֶלֶת!”

בְּאֵין תִּקְוָה לְטוֹב, בְּאֵין כָּל שֵׂבֶר.

ח

בְּאֵין תִּקְוָה לְטוֹב, בְּאֵין כָּל שֵׂבֶר,

כּוֹכָב עָמוּם יִהְיֶה אוֹר־יְשַׁעְיָהוּ;

אִישׁ לֹא יְאַו שָׁלוֹם, לֹא יֵדַע מָה הוּא,

וְאִישׁ לֹא יְחַכֶּה לְאוֹר הַצֶּפֶר.

הֲמוֹן עַבְדֵי־שָׂטָן, אֲסַפְסוּף־צֶבֶר,

וּשְׁפוּדֵי־גֵו מִכָּל גִּבְעָה יִנָּהוּ,

וְזֶה חַגָּם, בְּאֵלֶּה יִשְׁתַּעְשָׁעוּ:

בְּקוֹל יְלֵל אָדָם, חַיִּים יִקָּבֵר.

הַאֻמְנָם כָּל זֶה מִשְׂחָקְךָ־אָתָּה?

מִשְׂחָק לְאֵל־תִּינוֹק, תִּשְׁתַּעְשֵׁעַ

בִּיצוּר־פֶּלֶא זֶה, לְךָ זָמַמְתָּ?

אוֹ (סִלְחִי, נַפְשִׁי, הָאוֹר מְתַעְתֵּעַ)

אוּלַי בְּשִׁעֲמוּמְךָ, בַּחֲלוֹם שָׁקַעְתָּ? –

אֲנִי שׁוֹאֵל אִלֵּם, וְאַתָּה נֶאֱלַמְתָּ.

ט

אֲנִי שׁוֹאֵל אִלֵּם וְאַתָּה נֶאֱלַמְתָּ,

זֶה דוֹרֵי־דוֹרוֹת תַּעֲנֶה בְּאֵלֶם –

אָז בָּעֲנָתוֹת, בִּהְיוֹתִי עֶלֶם

מֵעֵינֵי כָּל יְצוּר בְּאָזְנַי נַמְתָּ;

בֵּין אִם הֶאֱשַׁמְתָּ, אוֹ נִחַמְתָּ,

עֵינְךָ אָדְמָה מִכָּל נִבְרָא בְּצֶלֶם,

וָאֵדָע: לָרֶשַׁע אֵין כָּל שֶׁלֶם,

עַד כִּי גְמוּלֵהוּ לֹא שִׁלַּמְתָּ.

עַתָּה, אֲבוֹי לַכֹּל, כִּי נֶעְלַמְתָּ,

וְזֹאת הָעֲזָרָה כִּי כֹּה נָשַׁמָּה

בִּידֵי מִפְלַצְתְּךָ, שֶׁבָּהּ גָּאִיתָ.

עַל שָׂפָם אֶעֱטֶה, פָּנַי אָלִיטָה,

אֵין לְמִי לִפְנוֹת בַּמֶּה וְלָמָּה –

אוּלַי לְמִפְלָצְךָ בָּזֶה הִשְׁלַמְתָּ?

י

אוּלַי לְמִפְלָצְךָ בָּזֶה הִשְׁלַמְתָּ?

מִמְּךָ יָצָא הַזִּיק לְאוֹר־שַׁלְהֶבֶת,

וַתֹּאמַר: יִשְׂחַק לְמַעֲצֶבֶת,

יִשְׁתּוֹלֵל הַסּוּס, אֲשֶׁר רָתַמְתָּ.

חֹמֶר־פִּלְאֲךָ, בְּךָ חִמַּמְתָּ,

קָם וְהִתְפּוֹצֵץ, שֻׁחְרַר הָעֶבֶד,

הָאַבִּיק נִשְׁבַּר – רוּחוֹ שׁוֹבֶבֶת. –

וְאַתָּה תּוֹהֶה, אַתָּה נִדְהַמְתָּ.

אוֹ אוּלַי – אֲבוֹי לִי אִם אַגִּידָה,

תַּחַת לְשׁוֹנִי אִם לֹא אַכְחִידָה –

אוּלַי אַתָּה הוּא זֶה, דְּמוּת נִסְתֶּרֶת?

אוֹי לוֹ לָאוֹמֵר וְלַשּׁוֹמֵעַ:

אֲשֶׁר כֹּה נְחַפֵּשׂ, גֻּלַּת־כּוֹתֶרֶת,

אוּלַי אַתָּה הוּא: מְלַהֲלֵהַּ?

יא

אוּלַי אַתָּה הוּא: זֵד מְלַהֲלֵהַּ?

אִי לוֹ לַחֶשְׁבּוֹן: כָּמָּה מֵאֹשֶׁר,

כַּמָּה מִדִּין אֱמֶת, כַּמָּה מִיֹּשֶׁר

מִכָּל טוּבְךָ עָלֵינוּ פֹּה שׁוֹפֵעַ?

וְהוֹי, כַּמָּה דְוָי וּכְאֵב צֹוֵחַ,

כָּמָּה יִסּוּרֵי גוּף, חֳלִי וָחֹסֶר,

עִנּוּיֵי קֹר וָחֹם, יָגוֹן וָעֹצֶר –

הֵן כָּל חַיֵּינוּ כֶּלֶא מְשַׁגֵּעַ.

וְשׁוּב אֱלֵי פָּּנֶיךָ נוֹשְׂאִים עָיִן

רִבּוֹא אִיּוֹב, עֲקִיבָא וְיֵשֻׁעַ,

בַּפַּעַם הָרִבּוֹא לִשְׁאֹל: מַדּּוּעַ

מַר לוֹ לַצַּדִּיק וְזֵד רָד בָּנוּ?

וְאוּלַי – אֲבוֹי לִי שִׁבְעָתַיִּם! –

שֶׁמָּא גַם אַתָּה בַּסַּד אִתָּנוּ?

יב

שֶׁמָּא גַם אַתָּה בַּסַּד אִתָּנוּ?

אוּלַי לֹא שַׁעֲשוּעִים, כִּי אִי־יְכֹלֶת,

כִּי גַם אוֹתְךָ סָחֲפָה הַמְּעַרְבֹּלֶת,

בְּכֹחֲךָ אַתָּה עֵת בְּחַנְתָּנוּ,

לִרְאוֹת, אִם כֹּה קָרַצְתָּ גַם אוֹתָנוּ

בְּקַו אֶחָד אִתְּךָ וּבְמִשְׁקֹלֶת,

אִם כְּמַחְצַבְתָּהּ הִיא גַם הַפְּסֹלֶת:

לְלֹא רָצוֹן וּמַעֲשֶׂה גַם אָנוּ.

וְכָך נוֹצַר אָדָם מִמַּאֲוַיֶּיךָ:

דְּוָיְךָ הַכָּמוּס כָּךְ בְּרָאָנוּ,

מַרְאָה צוֹבֵאת לְסוֹד כָּל סוֹדוֹתֶיךָ?

יְצוּר מַשְׁמִיד עַצְמוֹ, גּוּף הֶבֶל־קַיִן,

כֹּה לְךָ בָּעַרְנוּ אֱלֵי אָיִן,

וּלְעֵת־צָרָה תָּמִיד לְךָ קָרָאנוּ.

יג

לְעֵת־צָרָה תָּמִיד לְךָ קָרָאנוּ,

בְּתֹפֶת הַדּוֹרוֹת רַק רֶגַע חֶסֶד,

וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, חַזַּן הַכְּנֶסֶת

גָּעָה בְּקוֹל נִחָר: אֵלִי, הוֹפַע־נָא!

וּכְמוֹ הֵד לְכָל תְּפִלּוֹת־הוֹשַׁעְנָא,

פָּרְצָה תְּרוּעַת־גִיל שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת

לְקֹול אֶנְקַת אֵם־יֶלֶד מְרֻצֶּצֶת:

רַחֲמוּנִי וְהָרְגוּנִי נֶפֶשׁ, אָנָּא!

הָיִיתָ לְשִׁמְצָה עִם עַמְּךָ יַחַד,

פָּסוּל כָּל שֵׁם וְסוֹד וְכָל קָמֵעַ,

אָכֵן נוֹדַע: אֵין גְּמוּל לְמַעֲשֵׂי־רֶשַׁע.

שְׂרִיד כָּל תּוֹחַלְתֵּנוּ הוּא הַפַּחַד –

אַךְ אִם גַּם אַתָּה חֲסַר הַיֶּשַׁע,

אִם גַּם אַתָּה בַּסַּד, לְמִי נְשַׁוֵּעַ?

יד

אִם גַם אַתָּה בַּסַּד, לְמִי נְשַׁוֵּעַ?

הַאִם לֹא בְּאַהֲבַת־הַכֹּל עִוֶּרֶת,

כִּי אִם בְּמַשְׂטֵמָה תֵּבֵל נוֹצֶרֶת?

הֲיִוָּצֵר בָּהּ סָס, אוֹ צְפַרְדֵּעַ?

וּמִי יוֹצֵר, וּמִי הַמְקַעֲקֵעַ?

הַאֱלֹהִי כָּל־אוֹר וְכָל־תִּפְאֶרֶת,

אוֹ שְׂטַן הַשְּׁאוֹל הַמְאֹרֶרֶת?

כַּמָּה־זֶה רְשֻׁיּוֹת? הַאֵין יוֹדֵעַ?! –

אָז בַּעֲנָתוֹת אֵשׁ־דָּת לִי אָרָה.

מִתּוֹךְ שִׁבְרֵי־לוּחוֹת עֵינְךָ זָהָרָה:

אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה בְּגִיל וָאֵבֶל!

עַתָּה הֵן בִּינָתִי בִּי הִסְתַּתָּרָה,

נֶפֶשׁ נִדְהָמָה, מֵחֲלוֹם נִנְעָרָה,

אִישׁ מֵאֶרֶץ אוֹב, הַקָּם מִקֶּבֶר.

טו

אִישׁ מֵאֶרֶץ אוֹב, הַקָּם מִקֶּבֶר,

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶתְהֶה בְּתֹהַּ:

לָמָּה זֶה יוֹצֵר, גוֹרָל, אֱלֹהַּ,

הָפַכְתָּ יְצוּרְךָ לְרִמַּת־דֶּבֶר?

יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ שֶׁל זֶה הַחֶבֶר,

חֶבֶר הָאָדָם, הַשָּׁט בַּבֹּהַּ,

אַךְ הִנֵּה כָּל זִיק בּוֹ תַּם לִגְוֹעַ,

בְּאֵין תִּקְוָה לְטוֹב, בְּאֵין כָּל שֵׂבֶר.

אֲנִי שׁוֹאֵל אִלֵּם, וְאַתָּה נֶאֱלַמְתָּ,

אוּלַי לְמִפְלָצְךָ בָּזֶה הִשְׁלַמְתָּ,

וְאוּלַי אַתָּה הוּא: זֵד מְלַהֲלֵהַּ?

וְשֶׁמָּא גַם אַתָּה בַּסַּד אִתָּנוּ?

לְעֵת־צָרָה תָּמִיד לְךָ קָרָאנוּ,

וְאִם גַּם אַתָּה בַּסַּד, לְמִי נְשַׁוֵּעַ?!

---

הֵד מִתֹּפֶת

מאת

אביגדור המאירי

הֵד מִתֹּפֶת

מאת

אביגדור המאירי

---

[הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה צוֹרֵב]

מאת

אביגדור המאירי

– הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה צוֹרֵב כְּמוֹ כִּבְשַׁן־חֲרֹשֶׁת!

אֵיזוֹ אֶרֶץ זוֹ! אֵין רוּחַ בְּאַפִּי! –

( – הִתְכַּוֵּץ, בְּנִי, פֹּה בְּחֵיק אִמֶּךָ,

כָּךְ. אֲחַמֶּמְךָ. כָּכָה. בַּהֲבֵל־פִּי.)

– הַמָּרָק, אִשְׁתִּי, לֹא טַעַם לוֹ, לֹא רֵיחַ,

הַבָּשָׂר קָשֶׁה, גַּם חַי וְגַם נִשְׂרָף? –

(– אַל תִּבְכֶּה, בַּעְלִי, לְכָל הַפָּחוֹת אַתָּה.

הֵא לְךָ קְלִפַּת־עֵץ, שְּׁבוֹר אֶת הָרָעָב.)

– חַיָּט אֲשֶׁר כָּזֶה! לָמָּה הוּא מַבְטִיחַ?

אָפְנָה זוֹ עוֹבֶרֶת. אֵין בַּמֶּה לָצֵאת. –

(לַקֵּק, בְּנִי, פְּצָעֶיךָ, אֵין פֹּה טִפַּת מָיִם,

לִי אָסוּר בְּנִי נָשַׁקְתִּי אֶת הַמֵּת.)

– קָרָאתָ הָעִתּוֹן? "נֶשֶׁף עֹדֶף־מֶרֶץ!

מְעַנְיֵן נוֹרָא! קֻנְדָּסִים, הִכּוֹנוּ!"

(הַס! הֵם קְרֵבִים! – אָבִינוּ בַּשָּׁמָיִם! –

רַחֲמִים בְּנֵי אִישׁ! – חוּסוּ! נָא! אוֹי, חֹנּוּ!)

---

[אַתֶּם. שָׁם.]

מאת

אביגדור המאירי

אַתֶּם. שָׁם. אֵיךְ? שָׁם?

(פֹּה, אֲנַחְנוּ. תּוֹלַעַת אַשְׁפָּה.

הַפֶּה. זָב. דָּם.

הִנֵּה. שָׁם. קָרֵב. הַגּוֹאֵל.

הָרַחוּם. הַמָּוֶת.

חַמָּה. שָׁם. תָּהֵל?

(פֹּה? שָׁמַיִם. בֵּית־אֲסוּרִים.

רֵיקִים. אֵין אֵל.

הַבֵּט. לֹא כְלוּם. זֶהוּ קִיר.

אוֹ. מָסָךְ. קָרוּעַ.)

אַתָּה. שָׁר? שָׁר שִׁיר?

(אֲנִי. חֵרֵשׁ. אָזְנַי נְקוּבוֹת.

אֵין אִישׁ. מַכִּיר.

בֵּין נַחַר. גּוֹסֵס. לְצִפּוֹר.

בְּטִפְּשׁוּת צוֹהֶלֶת.)

לָכֶם. שָׁם. טוֹב? אוֹר?

(פֹּה. אַחַת הִיא. צְחוֹק. בְּכִיָּה.

מַכִּים. רֹק. קֹר.

הִנֵּה. שָׁם. קָרֵב. הָרַחוּם.

אֱלֹהִים. הָמָּוֶת.)

---

[קָמֵעַ־סְגֻלָּה]

מאת

אביגדור המאירי

קָמֵעַ־סְגֻלָּה הָיוּ לָנוּ מֵאָז גְּזֵרוֹתֶיךָ,

הַצּוֹרְבוֹת וְהַחֲתוּמוֹת שִׁבְעָתָיִם,

וְשָׁאֹל לֹא שָׁאַלְנוּ, אָנָה תּוֹבִילֵנוּ

לְרַאֲוָה, אֲחוּזֵי־עֵינָיִם,

בְּתָפְתְּךָ אֲדֹנָי, הָאֲרוּרָה מְאֹד.

מֵעַל הַמּוֹקֵד יָרֵאנוּ לְהַבִּיט בְּפָנֶיךָ,

הַמְחַיְּכִים נֶחָמוֹת לְיוֹם־הַכֶּסֶא,

וֱאַתָּה שִׁסִּיתָ בְּבָנֶיךָ, אוּדֵי־נֶצַח,

אֶת כְּלָבֶיךָ מְשֻׁלְּחֵי־רֶסֶן,

אֲשֶׁר יְשַׁעַשְׁעוּךְ פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת.

וּבֵינְתַיִם הִטִּיתָ לָנוּ אֶת חֲסָדֶיךָ

וַתָּקֵר נַפְשֵׁנוּ לִתְפִלַּת־הַצִּילָה:

סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר עַל לִבֵּנוּ הַגֹּוֵעַ,

לְבַל מוֹת נָמוּת חָלִילָה

עִם טִפַּת דָּם חָי, שֶׁלֹּא נִשְׂרְפָה עוֹד.

וְהִנֵּה הוֹפַעְתָּ עַל כָּל מוֹרָאֶיךָ, אֱלֹהַּ,

וּגְזֵרוֹתֶיךָ עָשׂוּ גַם כְּבוֹדְךָ לְלַעַג:

סְגֻלַּת הַקָּמֵעַ נִפְסֶלֶת וְהוֹלֶכֶת,

כָּל תְּפִלָּה הוֹפֶכֶת לַהַג,

הַגּוּף הַמְעֻנֶּה גוֹעֶה בְּגִדּוּף כָּל־סוֹד. –

הֲתִשְׁמַע קוֹל־אָשַׁמְתָּ בִּמְקוֹם אָשַׁמְנוּ

מִבְּשָׂרֵנוּ הַמְרַטֵּט מֵאַלְפֵי הַבָּמוֹת?

הֲתוֹצִיא אֶת חַרְבְּךָ הַנְּעוּצָה בְּמֹחֵנוּ,

אֱלֹהֵינוּ, אֵל נְקָמוֹת,

לְהַצִיל מְעוֹנְךָ הַמִּתְרוֹקֵן לְדוֹרוֹת?!

---

[וְעַד שֶׁאַחַי]

מאת

אביגדור המאירי

וְעַד שֶׁאַחַי שָׁם בְּמַסְרְקוֹת נִסְרָקִים

וְשָׁוְא זוֹעֲקִים,

וַאֲנִי פֹּה יוֹשֵׁב בְּחֶסֶד הַשֶּׁמֶשׁ –

שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים, כְּיָדְךָ הַמְרַצַּחַת,

הַכֵּנִי בִּמְהוּמָה, בְּטֵרוּף, בְּקַדַּחַת,

וְרַסְּקֵנִי כְּמוֹ רֶמֶשֹ.

וְעַד שֶׁעֵינַיִם יְהוּדִיּוֹת נְקוּרוֹת

וּזְרֹעוֹת שְׁבוּרוֹת

מִתְחַלְחְלוֹת בַּחוּצוֹת בְּמַלְתְּעוֹת כֶּלֶב –

לִתְפִלַּת שָׂטָן זוֹ מִכִּסְאֲךָ שְׁמַע נָא:

יְרֻצַּץ קָדְקֳדִי וּשְׁתֵּי עֵינַי תִּבָּקַעְנָה

וְתִשְׁפֹּכְנָה אֶת אוֹרָן דֶּלֶף בְּדֶלֶף.

וְעַד שֶׁאֲנִי הוֹלֵך פֹּה עֲלֵי אַדְמָתֵנוּ,

עַל אַדְמַת נְבִיאֵינוּ

וְאָזְנַי חֵרְשׁוֹת מִשְּׁמֹעַ נַחֲרַת־מָוֶת –

אֶת בֶּן־הַחֲלוֹמוֹת בְּכָל רִשְׁעֲךָ שְׁפֹט:

גַּדְּמֵנִי, אֱלֹהִים, בַּל אוּכַל עֲמֹד,

לֹא לֶכֶת, לֹא שֶׁבֶת.

וְעַד שֶׁהֵם חַיִּים שָׁם נֶחְנָקִים בַּקֶּבֶר,

אִשָּׁה בְּחֵיק גֶּבֶר

וַאֲנִי שָׁר בְּשִׁירִים עַל שָׁמַיִם וּתְכֶלֶת:

שְׁלַח עָלַי אֵלִי, זַעֲוָתְךָ הַמְסַמֶּרֶת,

אוּבָלָה גַם אֲנִי לַטֶּבַח בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת –

וְטָעַמְתִּי גַם אֲנִי טַעַם הַמַּאֲכֶלֶת.

---

[בִּתְקוּפָה אַחַת]

מאת

אביגדור המאירי

בִּתְקוּפָה אַחַת זָקַנּוּ לְאֶלֶף,

רִבּוֹאוֹת יֵשׁוּ גוֹנְחִים בַּצֶּלֶב

וְכֻלָּם מְשִׁיחִים, מְשִׁיחִים.

מֵהָרֵי גֻלְגָּלְתָּא יוֹרְדִים בְּשֶׁקֶט,

נְקוּבִים, שַׂגִּיאִים, בִּנְבוּאָה שׁוֹתֶקֶת

כְּלַפֵּי הָעוֹלָם הָאֻמְלָל.

יוֹרְדִים וְהוֹלְכִים בְּאֵלֶם גִּלְבֹּעַ:

הֵרָגְעוּ יְתוֹמֵי אֱמוּנָה וֵאלֹהַּ,

פֹּה הַכֹּל יְהִי פַּעַם לְאַל.

אֵין קֹדֶשׁ בַּסֵּבֶל. בּוֹאוּ נָא, בּוֹאוּ

אֶל מִקְדַּשׁ הָאֶפֶס, אֱלִי תֹהוּ וָבֹהוּ,

שָׁם אֵלְכֶם נָח הַפַּעַם לָעַד.

---

לֹא כֵּן, אֵלִי?

מאת

אביגדור המאירי

לֹא כֵּן, אֵלִי?

אֲנַחְנוּ לָנֶצַח לֹא נְבִינֶךָּ

וְאֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה?

וְלָכֵן –

וְלָכֵן אֵינְךָ, אֵלִי, מַה שֶּׁהִנֶּךָּ,

לָכֵן הַזְּאֵב אֵינוֹ זְאֵב

וְהַשֶּׂה אֵינֶנּוּ שֶׂה?

לֹא כֵּן, אֵלִי?

אֲנַחְנוּ עֲדַיִן יְצוּרֵי־קֶדֶם,

פִּרְחֵי־נִים לוֹהֲטִים?

וְלָכֵן –

וְלָכֵן אֵין תֹּפֶת פֹּה וְגַם לֹא עֵדֶן,

לָכֵן הַכְּאֵב אֵינוֹ כְּאֵב,

רַק קַדַּחַת סִיּוּטִים?

לֹא כֵּן, אֵלִי?

אַתָּה תְּחַסְּנֵנוּ בְּסַעֲרוֹת־טֶרֶף,

בְּיִסּוּרֵי הַלֵּדָה?

וְלָכֵן –

לָכֵן כֹּה תְּעַנֵּנוּ בְּלִי־הֶרֶף

וְתַעַקְדֵנוּ בְּלֵב אוֹהֵב

עַל גַּבֵּי הָעֲקֵדָה?

לֹא כֵּן אֵלִי?

אַתָּה בְּצָרָה אִתָּנוּ בְּיַחַד,

בִכְלִמָּה בָּחֳלִי?

וְלָכֵן –

וְלָכֵן אַל שֶׁבֶר וְאַל־נָא כָּל פַּחַד:

אָנוּ רַק אִתְּךָ נֵאָסֵף,

לֹא כֵּן, אֵלִי?

---

בַּהֲבֵל־פִּי הַמִּפְלֶצֶת

מאת

אביגדור המאירי

נַעַר בֶּן־פַּטִּישׁ וְנַעֲרַת־מַסֶּכֶת,

לְפֶתַח קָדָשִׁים חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.

עֲלֵי מִשְׁמַרְתְּכֶם נִצָּב עֲמֹדוּ.

הֲבֵל־פִּי הַמִּפְלֶצֶת מַבְחִיל הַכֹּל לְתֹהַּ;

מוֹלֶדֶת וּגְבוּרָה, שְׁתֵּי מַתְנוֹת אֱלֹהַּ,

שִׁמְרוּ עַל נַפְשְׁכֶם מְאֹד הַפַּעַם.

יָקָר הוּא הַכָּבוֹד לְבֶן עַם־שְׂפַתַּיִם

וְעַז הוּא הַקָּרְבָּן: חֲרוֹק אֶת הַשִּׁנַּיִם,

אֲבוֹי, כִּי קַל לְהִתְכַּלֵּב בִּן־לָיְלָה.

לִבְשׁוּ שִׂרְיוֹן־אָדָם נֶגֶד חַיְתוֹ־טֶרֶף,

עֲלֵי רְעוּת־רוּחָהּ הָרִיקוּ אֶת הַחֶרֶב,

אַל תָּבֹא אֶל קָדְשְׁכֶם פְּנִימָה.

נְשִׁיכַת־כֶּלֶב הִיא: תַּרְעֵלַת הַבֹּהוּ,

הִרְגוּהוּ בְּכָל בּוּז לְבַל נְהִי כָּמוֹהוּ:

אוֹיְבִים לְצֶלֶם אֱלֹהֵי כָּל־נֶפֶשׁ.

קָשֶׁה לִקְדַּשׁ בִּסְחִי; אוּלָם קָשֶׁה פִּי־שֶׁבַע

לְבַעֵר אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא לְהִטָּמֵא בָהּ –

זֹאת תּוֹרַת הַזֶּבַח לֵאלֹהֵנוּ.

וְעִם נִצְחוֹנֵיכֶם בְּכוּ וְשִׂישֹוּ יַחַד:

מִפְלֶצֶת הָאָדָם יָרֹד כִּי יָרְדָה שַׁחַת,

וְיָפְיְפוּת דּוֹרוֹת כִּי הִשְׁתַּקָּצָה.

לֹא זְאֵב טוֹרֵף יִטְרוֹף נָחָשׁ בָּרִיחַ,

כִּי שְׂרַף־אֵל יִשְׂרְפוֹ בַּהֲבֵל־פִּי מָשִׁיחַ,

לְפַנוֹת לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ הַבָּיְתָה. –

אֲחֵי בְּנוֹ־עַמְרָם וְאַחְיוֹת בֶּן־יוֹכֶבֶד,

מֵהֲבֵל־פִּי הַמִּפְלֶצֶת שִׁמְרוּ־נָא עַל הַשֵּׁבֶט

בְּהֵאָבְקוֹ עִמָּהּ שְׁכֶם אֱלֵי שֶׁכֶם!

---

סְטַלִינְגְרַד

מאת

אביגדור המאירי

לאליה ארנבּוּרג, בכל הלב

אֱסוֹף יְגוֹנְךָ הַתְּהוֹמִי, יְהוּדִי בֶּן־אָדָם,

עֲצוֹר דְּבַרְךָ יוֹם תָּמִים, לְיוֹם צוֹם־הַמִּלָּה,

וְאַחַר הִתְקַדֵּשׁ וּלְחַשׁ אֶת הַשֵּׁם: סְטַלִינְגְרַד,

בְּלַחַשׁ דוֹרוֹת וָתִיקִין, בִּלְאִיטַת סְגֻלָּה,

סְגֻלָּה לְמִיתָה מְשֻׁנָּה, קֶבֶר חַי, תֹּפֶת־עָם,

לְחַשׁ כְּוָתִיק מְזֻקָּק, בְּלִי קוֹל, בְּלֵב תָּם,

וּבְכָל נַפְשְׁךָ הֵאָנֵק וְהַתֵּז הַמִּלָּה,

שֶׁתַּחְדּוֹר עַד כִּסֵּא־הַכָּבוֹד הַתּוֹהֶה, הַנִּרְעַד,

הֵאָנֵק וְהִשֹּׁם אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ: סְטַלִינְגְרַד.

אֱסוֹף כִּסּוּפֶיךָ כֻּלָּם, יְהוּדִי בֶּן־אָדָם,

כִּסּוּפִים לְתוֹרָה וּתְעוּדָה, לְאֵשׁ־דָּת וּתְהִלָּה

וְכָבְשֵׁם לְאֶחָד וּלְחַשׁ בְּקוֹל מָט וְנִצְרָד:

לִחְיוֹת, רַק לִחְיוֹת לָנוּ תֵּן, אֱלֹהֵי סְטַלִינְגְרַד!

אַל תִּשְׁאַל בְּשֶׁל מִי? בְּשֶׁל מָה: בְּשֶׁל צוֹם וּתְפִלָּה?

אַל תִּשְׁאַל: וְאֵלִי אַיֵּה הוּא? בִּבְנֵי יֶפֶת וְחָם?

הִזָּהֵר, אַל תִּשְׁאַל, רַק מַלְמֵל בְּמִלְמוּל מְגֻמְגָּם,

הַגִמְגּוּם הַלָּזֶה יִצְטָרֵף, יַעֲלֶה לִתְפִלָּה,

לִתְפִלַּת אֵם שִׁמְשׁוֹן וְהַבֶּעשְׁ“ט וְהַגְּרָ”א ןְחַבַּ"ד,

הַלּוֹהֶטֶת הַיּוֹם בַּמִלָּה הָאַחַת: סְטַלִינְגְרַד.

כִּי דַע־נָא גַּם וְהַכֵּר, יְהוּדִי בֶּן־אָדָם:

תְּפִלַּת וָתִיקֶיךָ מִזְּמָן פְּגוּמָה, פְּסוּלָה,

כִּי אֵל־יִשְׂרָאֵל מִכִּסְאוֹ בְּיָדֵינוּ הוּרַד

וַיְהִי לְשַׁמָּשׁ וּמַשְׁגִּיחַ לַשֵּׁבֶט, לַפְּרָט,

מְגֻמָּד, מְגֻוָּץ, מְסֻנְוָר וְנִפְחָד לְחֶמְלָה –

וִּבִפְלוֹץ הַמִּפְלֶצֶת לַהֲרוֹס אֶל סוֹדֵנוּ הָרָם,

לֹא פַּחַד־יִצְחָק פֹּה מָצָא, כִּי חֶמְלַת בֶּן־אָדָם.

אֲשֶׁר יַחַד אִתָּנוּ כּוֹרֵעַ לְפָנָיו בִּתְפִלָּה. –

אַךְ בְּלֵיל־זְוָעוֹת אַחֲרוֹן הִתְנַעֵר וַיֶּחְרַד,

וַיְצַו לִצִבְאוֹת הָאָדָם וַיֵּהֹם: סְטַלִינְגְרַד!

הוֹי לֹא אֲרִיאֵל עִיר־שָׁלֵם, אֱלֹהֵי כָּל אָדָם,

שֶׁאָנוּ פָּרַמְנוּ מִמֶּנָּה אֶת זֵר הַתְּהִלָּה

וְשֶׁגַּם לֹא זָכְתָה, שֶׁסִּפָּהּ לְתָפְתֵּנוּ יִרְעַד,

כִּי קִרְיַת גְּלִיל הַגּוֹיִים הִיא, הָעִיר סְטַלִינְגְרַד;

הַמִּפְלָט לִשְׂרִיד כְּבוֹדֵנוּ, שֶׁפָּנָה וְגָלָה:

הֶעָנָן־הַמַּלְאָךְ הַסּוֹפֵג בְּלִיסְטְרָאוֹת הַשָּׂטָן,

עַמּוּד־אֵשׁ הַיּוֹקֵד בְּשַׁלְהֶבֶת תּוֹחֶלֶת בַּדָּם:

זֶה נִשְׁמַת־הָאָדָם הַזּוֹהֶרֶת גּוֹהָה בְּהִלָּהּ.

קְפָא לְפָחוֹת וּכַוֵּן אֶת לִבְּךָ רֶגַע עַד

וְגַמְגֵּם בְּגִמְגּוּם שֶׁל תּוֹדָה דְחִילָה: סְטַלִינְגְרַד.

אֱסוֹף יְגוֹנְךָ הַתְּהוֹמִי, יְהוּדִי בֶּן־אָדָם,

כְּבוֹשׁ כָּל וִדּוּי, קוֹל שׁוֹפָר וּתְחִנָּה וּמִלָּה

לְאֶנְקַת כָּל־דּוֹרוֹת אֻמְלָלָה יְחִידָה וְאַחַת:

מִקֶּבֶר אַחִים מְפַרְפֵּר שֵׁזְבִי־נָא, סְטַלִינְגְרַד! –

וְאִם אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ לֹא תַּעֲלֶה לְעוֹלָה,

וְאִם לֹא זָכִיתָ לָמוּת שָׁם כְּמוֹת בֶּן־אָדָם,

קַצֵּץ אַלְיוֹנְךָ לִבְרִית זוֹ, בְּרִית דָּם וְנָקָם

וְקַח אֶת בִּנְךָ וְלַמְּדֵהוּ לְהַאֲמִין בִּגְאֻלָּה,

וְשַׁנֵּן לוֹ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְזֵכֶר לָעַד:

בְּדָמַיִךְ נִחְיֶה, בְּדָמַיִךְ נִחְיֶה, סְטַלִינְגְרַד!

---

שִׁיר

מאת

אביגדור המאירי

וְשׁוּב פּוֹרֵחַ הַלִּילָךְ,

וְשׁוּב נוֹהֶמֶת הַצּוֹצֶלֶת –

וּבְכֵן, בְּכָל זֹאת עוֹד כְּדָאי,

בְּכָל זֹאת לֹא הַכֹּל אִוֶּלֶת,

תְּכֵלֶת עוֹד צוֹהֶלֶת.

מָטוֹס נוֹגֵן מִמַּעַל־לִי,

אוּלַי לְוִינָה אוֹ צָרְפַתָּה –

מִדַּם לִבִּי אַזֶּה עָלָיו:

כַּפָּרָתְךָ אֱהִי פֹּה מָטָּה,

ג’וֹנִי, הֲשָׁמַעְתָּ?

פַּרְטִיזָנִית צְעִירָה

יוֹרֶקֶת בִּפְנֵי מְעַנֶּהָ –

אֲנִי תּוֹלֶה לָהּ אֶת רֹאשִׁי

עֲלֵי לִבָּהּ הַזַּךְ קָמֵעַ,

יַחַד נִנָּגֵהַּ.

בְּבֵית אַחַת הֶחֳרָבוֹת,

בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה הַנֶּחְרֶכֶת,

תִּינוֹק נוֹלַד לְמַזָּל־טוֹב,

אִמּוֹ לוֹ נֶצַח מְחַיֶּכֶת

וְדִמְעַת־יָהּ נִתֶּכֶת

---

חֶשְׁבּוֹן הָאֶפֶס

מאת

אביגדור המאירי

אֲשֶׁר לֹא עָנִיתִי עַל מִכְתָּבוֹ,

בִּסְלִיחָה אֶת פָּנָיו אֲשַׁחֵר;

אֶת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאֵלָיו כָּתַבְתִּי,

וַדַּאי שְׁלַחְתִּיהָ לְאַחֵר

וְשָׁלַוְתִּי.

אֲשֶׁר פָּגַעְתִּי בּוֹ וַיֵּעָלֵב,

וַדַּאי אֲהַבְתִּיו עַד־עַצָּבֶת;

בִּמְקוֹמוֹ חִבַּקְתִּי אֶחָד עָרוּם,

הַשּׂוֹנֵא אוֹתִי שִׂנְאַת מָוֶת

עַל לֹא־כְלוּם.

אֲשֶׁר חִכְּתָה לִי וְלַשָּׁוְא חִכְּתָה,

הִיא הִיא בַּת־זוּגִי לִי בְּוַדַּאי;

בָּהּ בָּגַדְתִּי בְּאֵיזוֹ אַחֶרֶת

בְּשִׁכְרוֹן־שָׁוְא, בְּנֶפֶשׁ־בַּדָּאי

מִסְתַּחֶרֶת.

אֲשֶׁר חָיַבְתִּי לוֹ חוֹב שֶׁל־יֵאוּשׁ,

יִמְחוֹק אֶת שְׁמִי מִן הַלּוּחַ;

אֲנִי שַׁלֵּם שִׁלַּמְתִּי אֶת הַכֹּל,

בְּתַמְצִית הַדָּם וְהָרוּחַ

פִּי כַּמָּה.

כֹּה כָּפַרְתִּי בַּחֲמֵשֶׁת חוּשַׁי,

וָאַאֲמִין בְּלֹא־יֵאָמַן:

בַּעֲלִיל, בַּמָּוֶת וּבַשֶּׁקֶר,

וָאֱחִי בִּסְבַךְ מָקוֹם וּזְמָן,

לְלֹא־חֵקֶר.

---

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה

מאת

אביגדור המאירי

מִישֶׁהוּ דוֹפֵק עַל חַלּוֹנִי,

קוֹרֵא בְּקוֹל זִמְרָה שׁוֹבָבֶת:

– הַלּוֹ, הִנֵּה הַמָּוֶת.

אֲנִי נִרְתָּע, אַךְ קָם, מְחַיֵּךְ

(אָסוּר לְךָ לְהַרְאוֹת פַּחַד):

– חַכֵּה נֵלֵךְ בְּיַחַד.

הַקּוֹל הַמִּשְׁתּוֹבֵב אוֹמֵר עַלִּיז,

בִּצְלִיל פַּעֲמוֹן־אָבִיב מֵרִיעַ:

– מַהֵר, פֶּן לֹא תַּגִּיעַ.

אֲנִי נוֹפֵל וְקָם וּמְמַהֵר,

מִמְּרוֹמֵי־עַל מַבִּיט הַוֵּיגָה:

– לֹא־לֹא, חַכֵּה, כְּרֶגַע.

שֶׁקֶט. לֵיל־אֱלוּל, לֵיל הֻלַּדְתִּי,

אֲנִי צוֹעֵד זָרִיז הַחוּצָה,

– בֹּאָה מַהֵר, נָרוּצָה.

כֹּה רָצִים שְׁנֵינוּ בִּצְחוֹק, אֶל־עָל.

לְמַטָּה מִישֶׁהִי מֵילֶלֶת:

– שָׁכַח לִסְגּוֹר הַדֶּלֶת.

---

בִּבְרִיתוֹ שֶׁל הַיָּעַר: פֶּּרֶק מִשִּׁיר־הַגִּבּוֹרִים "יוֹסִילִי טֶגְלָשִׁי"

מאת

אביגדור המאירי

לר' ישראל בּרחימוּ

יוֹסִילִי מִכְּפַר טֵגְלָשׁ – גִּבּוֹר אַגָּדָה בְּפִי

יְהוּדֵי הוּנְגָרִיָּה הַמִּזְרָחִית־צְפוֹנִית, שֶׁחַי

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה, לָמַד בִּישִׁיבַת הַ“חֲתַם־סוֹפֵר”

בִּפְּרֶשְׁבּוֹרְג וְהָיָה מִבָּאֵי חֲצֵרוֹ

שֶׁל הַצַּדִּיק מִקַּלּוֹב רַבִּי יִצְחָק אַייזִיקְל

טוֹבּ. – גְּבַרְתָּן בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, שֶׁהִנְחִיל

הַרְבֵּה כָּבוֹד לְעַמּוֹ בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּמֵת

עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

מְאוּמָה לֹא הֵבִינָה; גַּם אַבָּא לֹא יָדָע.

לָכֵן, מַלְאֲכֵי־שִׁיר, לִבְשׁוּ פַּעֲמוֹנֵי־סָהַר:

נְסַפֵּר אֲנַחְנוּ בִּקְהַל עָם וְעֵדָה,

מַה זֶּה הָיָה שָׁם וּמֶה עָשָׂה הַנָּעַר.

נָגֹלָה אֶת הַלּוֹט, נִפְתּוֹר אֶת הַחִידָה,

מָה רָאִינוּ שָׁם בְּחֶבְיוֹנֵי הַיָּעַר:

אֵיכָה שָׁם נִפְגְּשׁוּ הָעֹמֶק וְהָרוּם –

נִשְׁמַת תִּינוֹק בֶּן־שֶׁבַע עִם נֶפֶשׁ־הַיְקוּם.

לֹא רֵאשִׁית הִיא לוֹ לְיוֹסִילִי הַקָּט,

זֶה מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם הוּא שָׁמָּה מִתְגַּעְגֵּעַ;

מִסְתְּרֵי הַיַּעַר מָשְׁכוּ אוֹתוֹ אַט־אָט:

מַה, וְאֵיךְ־זֶה שָׁמָּה – אֶת זֶה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ.

עוֹלָם כַּבִּיר וָזָר מֵאָז וַעֲדֵי־עַד,

וְגַם כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֶרֶב שָׁם שׁוֹקֵע.

וּפִתְאֹם הוּא פֹּה – – הַיַּעַר מִסָּבִיב.

וּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַבָּא, חָבִיב? –

יוֹסִילִי נִרְעַד – פּוֹנֶה יָמִין וּשְׂמֹאל,

מַקְשִׁיב לְכָל אִוְשָׁה – – רִשְׁרוּשׁ עֲצֵי אַשּׁוֹחַ;

וְרִבּוֹא מִינֵי־לַחַשׁ, וְאַלְפֵי מִינֵי־קוֹל,

וְכָל הַיַּעַר יַחַד כְּבִתְפִלָּה יִנּוֹעַ;

מַה־נִּפְלָא כָּל זֶה, מַה־נּוֹרָא הַכֹּל – –

אֶפְשָׁר כֹּה בְּלִי קֵץ דֹּם עֲמֹד וּשְׁמַע.

לוּ רַק הֱבִינָהוּ – כָּל שֵׂעָר בּוֹ עֵר –

אַךְ הִנֵּה שָׁם פֶּלֶג – – לוֹחֵשׁ וּמְדַבֵּר:

– שִׁיק־שַׁק־שׁוֹק! – בּוֹא הֵנָּה, אַל־נָא תְּפַחֵד,

אֲנִי לְךָ חִכִּיתִי – מַה תִּתְמַהּ כֹּה, יֶלֶד?

הֵן אַתָּה לָמַדְתָּ: הַגֶּבַע יְרַקֵּד,

הַיָּם אוֹמֵר שִׁירָה וְלָמָּה לֹא הַפֶּלֶג?

שִׁיק־שַׁק־שׁוֹק! – קְרַב־נָא, אֲנֹכִי לֹא שֵׁד,

רֵעַי הַפַּרְפָּרִים, כָּל־שֶׁרֶץ וְכָל־יֶלֶק.

דַּרְכִי הִיא דֶרֶךְ־נֶצַח: מִתְּהֹם נְהַר־פְּרָת

מֵעֵדֶן אֱלֵי עֵדֶן אַפְלִיגָה עֲדֵי־עַד.

מַה? שְׁנֵי גַנֵּי־עֵדֶן? – מוּבָן, שֶׁשְּׁנַיִם יֵשׁ!

שָׁכַחְתָּ שֶׁלָּמַדְתָּ: “וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן”.

שָׁם צוּר מַחְצַבְתִּי, וְכָכָה אֶתְנַחֵשׁ

בְּשִׁיק־שַׁק שִׁיר־הַנֶּצַח מֵאֹפֶל יְמוֹת קֶדֶם

גַּם מוֹצָאֲךָ מִשָּׁם – כְּנַחַל מְלַחֵשׁ

נָהָר עָצוּם תְּהִי – בֶּן־יַעַר אַתָּה מִבֶּטֶן!

אַתָּה בֶּן־לְבָנוֹן, בֶּן אֶרֶז־הָעֲנָק –

אַל תִּפְחַד מֵאִישׁ, חֲזַק וְהִתְחַזָּק!

חֲזַק וְאַל תִּירָא מִכָּל מִין מְלַמֵּד,

אַתָּה חָזָק מִכֹּל, אֲפִילוּ מִקַּרְמוּצָה;

הוּא הֲלֹא גַנָּב, שִׁכּוֹר הוּא וְשׁוֹדֵד

וּלְאוֹר הַיּוֹם יָרֵא לָצֵאת בַּכְּפָר הַחוּצָה. –

וְאִם תֵּשֵׁב בַּחֶדֶר, וְעֵת אַתָּה לוֹמֵד

תִּתְאַוֶּה לְאוֹר – קוּם וְצֵא וָרוּצָה!

אֵלַי תָּבֹא יָשָׁר! אֲנִי לְךָ אַגִּיד

מַה תַּעֲשֶׂה אֲזַי; פְּנֵה אֵלַי תָּמִיד!

אַל תִּתֵּן לְאִישׁ עָלֶיךָ לְפַקֵּד;

וְאִם שָׁקֵט סָבִיב – הָעִירָה אֶת הַשֶּׁקֶט!

אַתָּה בַּרְזֶל מוּצָק, בְּךָ הַכֹּל יוֹקֵד,

וְאִם לֹא תִּשְׁתּוֹבֵב, תִּהְיֶה כֻּלְּךָ דַּלֶּקֶת! –

כֹּחַ־יְהוּדָה בְּקִרְבְּךָ רוֹקֵד

וּבְכָל טִפַּת דָּמְךָ שָׁם נִשְׁמָתוֹ שׁוֹקֶקֶת. –

הַאִם אֵינְךָ מַרְגִּישׁ אוֹנְךָ הַמִּתְרוֹצֵץ

נְשֹׁם וְהִתְנַפַּח – אַךְ אַל־נָא תִּתְפּוֹצֵץ!

יוֹסִילִי נָשַׁם וְהִתְנַפַּח כַּסִּיר

וּשְׁרִירָיו כֻּלָּם כְּמֵיתָרִים נִמְתָּחוּ

נִדְמָה, מִפְּנֵי כֹּחוֹ הַקָּט וְהָאַדִּיר

כָּל עֲצֵי־הַיַּעַר בְּהַכְנָעָה יִשָּׁחוּ.

יוֹסִי עָקַר עֵץ, עֵץ־לִבְנֶה צָעִיר,

רָצָה לִזְרֹק אֶל־עָל, וּכְבָר יָדָיו שֻׁלָּחוּ –

אַךְ פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל צְוִיצָה לֵאָה,

וְהִנֵּה צִפּוֹר – הוֹלֶכֶת וּבָאָה.

יוֹסִילִי מַבִּיט – לֹא בֶּן־יוֹנָה, לֹא תּוֹר, –

הוֹלֶכֶת וּמְדַדָּה, כְּאִלּוּ מְטַיֶּלֶת. –

לֹא זָמִיר הוּא זֶה, וְלֹא צִפּוֹר דְּרוֹר,

וְגַם לֹא סְנוּנִית, וְגַם לֹא נַחְלִיאֶלֶת.

כְּנָפֶיהָ הַיְרֻקּוֹת, מְזַהְרְרוֹת בָּאוֹר,

רַגְלֶיהָ אֲדֻמּוֹת וּמַקּוֹרָהּ כַּפֶּלֶד.

קְרֵבָה הִיא וְהוֹלֶכֶת, וּפֶתַע צִיף־צִיף־צוּף! –

אַךְ לָמָּה הִיא הוֹלֶכֶת? מַדּוּעַ לֹא תָּעוּף.

אָז יַעֲנֶה הַפֶּלֶג, מִבְּלִי אֲשֶׁר נִשְׁאָל:

– זֶה הַרְבֶּה דוֹרוֹת, שֶׁלֹּא תִפְרֹשׂ כְּנָפָיִם;

כְּנָפֶיהָ לָהּ מֻטּוֹת – וְשָׁמָּה בִּשְׁמֵי־עָל

אוֹרֵב לָהּ נֵץ שָׁחוֹר שְׁחוּז־הַצִּפָּרְנָיִם. –

עַד יָבוֹא מָשִׁיחַ אֲשֶׁר אֶתְכֶם יִגְאָל

וְאָז תַּמְרִיא מָרוֹם בִּתְכֵלֶת־הַשָּׁמָיִם.

תַּמְרִיא וּתְרַחֵף, תָּעִיר עֲלֵי קִנָּהּ –

וְכָל אֲשֶׁר בָּכוּ – כֻּלָם יִפְצוּ רִנָּה.

הַפֶּלֶג מְשַׁקְשֵׁק – וְהַצִּפּוֹר אַחֲרָיו:

– אַל תִּשְׁאַל: מָתַי? צִיף, אָסוּר לָדַעַת. –

– מֵאָז הִמְרִיאָה הֵנָּה לְמֶרְחַקֵּי־מַעֲרָב –

– צִיף, בְּכַף־הַקֶּלַע אֲנִי מֵאָז נִקְלַעַת.

– אַךְ זֶה תָּלוּי בְּךָ; אִם בְּתִשְׁעָה בְּאָב –

– צִיץ, אִם לֹא תִּבְכֶּה, כִּי כַּנֶּשֶׁר תַּעַט –

– תַּמְרִיא עֲלֵי הַנֵּץ, תָּעִיט עָלָיו בְּאוֹן.

– צִיף, אַתָּה נִשְׁרִי, אַתָּה בֶּן־הַשָּׂשׂוֹן!

יוֹסִילִי מַקְשִׁיב. הַפֶּלֶג אַט יִזָּל. –

כֻּלּו־ סְמַרְמֹרֶת־זִיו. – צִיף, הִיא מְצַיֶּצֶת. –

פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ קוֹל, מֵרִים רֹאשׁוֹ אֶל־עָל –

– הִנֵּה, הֵן שָׁם הַנֵּץ! – מוּתָה, הַמִּפְלֶצֶת!

זָרַק בּוֹ אֶת הָעֵץ כִּזְרֹק הַמֹּץ הַקַּל,

הָעֵץ הָעָף שָׁרַק, כְּקוֹל סוּפָה־פּוֹרֶצֶת. –

אַחֲרָיו הִשְׁמִיעַ יוֹסִי קוֹל עֲנוֹת גַּם הוּא,

וַיַּעַן לוֹ הַיַּעַר בִּתְרוּעָה: הוּא־הוּא!

– כָּכָה, חֲבִיבִי. עַתָּה גְמַע קְצָת.

יוֹסִילִי גָחַן, גָּמַע לְגִימַת־מָיִם.

– עַתָּה תֵּשֵׁב לְךָ לָנוּחַ מְעַט־קָט.

יוֹסִילִי יוֹשֵׁב, מַבִּיט לְכָל אַפְסָיִם.

פִּתְאֹם רוֹאֶה הוּא: שָׁם, עֵץ־לִבְנֶה אֶחָד

הוֹפִיעַ סְנָאִי קָטָן; מַבִּיט; בִּשְׁתֵּי עֵינָיִם. –

הַפֶּלֶג מְפַקֵּד: סְנָאִי בֶּן־לוּז, הוּרָא!

לֵךְ, הַזְעֵק אֵלַי אֶת כָּל הַחֲבוּרָה!

הַסְּנָאִי נֶעְלַם כַּצֵּל, עוֹפֵף עֲלֵי זְנָבוֹ.

אוֹמֵר־לוֹחֵשׁ הַפֶּלֶג: אַתָּה הַיּוֹם אוֹרְחֵנוּ;

הַיּוֹם כָּל זִיזֵי־יַעַר הָפְקְדוּ לָבוֹא,

לִכְבוֹדְךָ־אַתָּה, שֶׁבָּאתָ לְבַקְּרֵנוּ.

חַג לְךָ נַעֲרֹךְ, גְּדוּד לְךָ יִצְבּוֹא:

אֶת כָּל הַכְּבוּדָה לְמַעַנְךָ הִצְבֵּאנוּ!

מֵאַיִן זֶה יָדַעְתִּי, כִּי בֹּא תָּבֹא אֵלָי?

הַדֻּבּוֹן, חֲבִיבִי, אֶחָד הוּא מִשְּׁלִיחָי!

עוֹד אֶתְמוֹל הִכְרַזְתִּי עַל חַג־אוֹרֵחַ זֶה:

יַרְפּוּ אֶת עֲמָלָם, כֻּלָּם, זָקֵן וָנָעַר;

הֵן כֻּלָּם עוֹבְדִים; הַפֵיָה הִיא תִּבְזֶה

לִמְבַלֵּי־עוֹלָם, לַמְטַיְּלִים בַּשָּׁעַר.

אֵין הוֹלְכֵי־בָּטֵל, בְּעַצְמְךָ תֶּחֱזֶה.

אֵין אוֹכְלֵי־תְרוּמָה בְּכָל בְּנֵי־הַיָּעַר,

הָחֵל מִן הַנְּמָלִים, גְּדוּד־הָעֲבוֹדָה,

וְעַד צִרְצַר־הַבָּר, חַזַּן כָּל הָעֵדָה.

כֻּלָּם צֻוּוּ לֶחָג, לְךָ לַהֲכִינוֹ,

בֶּן־מִינֵנוּ בָּא בֵּיתוֹ לְיוֹם־הַכֶּסֶא;

אֵין הָעֵץ נֶעֱקָר אֶלָּא בְּבֶן־מִינוֹ,

וְאַתָּה עָקַרְתָּ עֵץ כַּעֲקֹר גִּבְעוֹל־הַדֶּשֶׁא!

אַתָּה בֶּן עַם עָצוּב, אֲשֶׁר אִבֵּד אוֹנוֹ

וַאֲשֶׁר הַמִּשְׂחָקִים לוֹ יֵחָשְׁבוּ לְפֶשַׁע.

וְאוּלָם אַתָּה נוֹלַדְתָּ לְדִיצָה,

מִדֶּשֶׁן עֵץ בָּלֶה – חֹטֶר־עָז יָצָא.

לֹא לְבֵית־מִדְרָשׁ נוֹצַרְתָּ לְעַמְּךָ,

לֹא הַרְבִּיץ תּוֹרָה בְּאֹפֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת;

לֹא לְהִתְחַנֵּן לְמַרְגְּלוֹת־פֶּחָה,

לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ נִדְבַת רַחֲמֵי־חֶסֶד;

אַתָּה בּאוֹן תּוֹפַע וְלֹא כְּשֶׂה־טִבְחָה;

עַל כָּל עֶלְבּוֹן תַעֲנֶה בְּאֶגְרוֹפְךָ בַּלֶּסֶת!

בְּנַחַת זְרוֹעֲךָ תִּשְׁפֹּט כָּל מֵץ וָזֵד,

וְכָל רוֹאֵי פָּנֶיךָ נִצְּבוּ כְּמוֹ־נֵד.

אֶפֶס הִזָּהֵר מֵעֹצֶב וְיָגוֹן

וְשׁוּם אָסוֹן וָאֵבֶל אַל יַגּוּךָ רֶגַע;

רְקֹד וְשִׁיר וָגִיל בַּשֶּׁמֶשׁ כִּבְנֵי־צֹאן,

וְחוּשָׁה לְעֶזְרָה לְכָל נִפְגָּע בְּפֶגַע.

וְאִם מִי יְעַכֵּב – אִם דַּל הוּא, אִם אָדוֹן,

גַּע בֹּו וְיִנְדֹּף, סַלְּקֵהוּ בְּלִי הֶגֶה!

עֲבֹד בְּזֵעַת־אַף בְּכָל מִין עֲבוֹדָה,

אַךְ אַל תְּהִי לְעֶבֶד לְאִישׁ אוֹ לָעֵדָה!

עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ כָּל הַחֲבוּרָה,

לְשַׂחֵק לְךָ אֶת הִלּוּלַת־הַיָּעַר;

קֻנְדָּסִים כֻּלָּם, בְּרִבְבוֹת־צוּרָה,

אַחַת לָהֶם סַגְרִיר, הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ הַסָּעַר;

בְּמַמְלַכְתֵּנוּ זֹאת אֵין תּוּגָה שׁוֹרָה,

פֹּה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת טַעְמוֹ שֶׁל צָעַר.

תִּשְׂמַח, תָּגֵל אִתָּם וּבִקְהָלָם תֵּחַד,

תִּכְרֹת אִתָּם בְּרִית: בְּרִית־שָׂשׂוֹן לָעַד.

אַחַר תָּבוֹא הַפֵיָה, מְלֶכֶת־הַפְּרָחִים,

שָׂרַת כָּל־לוֹצְצִים וְכָל צְחוֹק פָּרוּעַ;

תִּפְרֹט לְךָ עַל־נֵבֶל, בְּמַקְהֵלַת־אֹחִים

וְשִׁיר לְךָ יָשִׁיר כָּל עֵץ וְכָל מַבּוּעַ;

תָּחוּשׁ אֵיךְ רוּחוֹת־עֹז עַל נַפְשְׁךָ נָחִים

וִּמִנִּי אָז הַכֹּל יִהְיֶה לְךָ שַׁעֲשׁוּעַ. –

עַתָּה: אַחַת וּשְׁתַּיִם – עֵינֶיךָ תַּעֲצֹם –

וְעַד שֶׁתִּפָּקַחְנָה – כֻּלָּם יִהְיוּ הֲלוֹם! –

לַחַשׁ קוֹל־הַפֶּלֶג בְּרֶגַע זֶה נָדַם.

יוֹסִילִי עָצַם עֵינָיו לְמוּל שָׁמָיִם.

פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ קוֹל – – יִלְלַת־אָדָם – –

בּוֹרֵחַ וְזוֹעֵק – – פָּקַח אֶת הָעֵינָיִם – –

וְהִנֵּה קַבְּצָן – – קָּרוּעַ וְזָב־דָּם,

רָץ בְּכָל כֹּחוֹ, כּוֹשֵׁל מִפִּיק־בִּרְכָּיִם.

אַחֲרָיו רוֹדֵף זְאֵב, רָעֵב, צָמֵא לַּדָּם –

יוֹסִילִי קָפַץ – קְפָץ! וְהִנּוֹ שָׁם!

יוֹסִילִי נֶאֱבָק – וְהַקַּבְּצָן נִמְלַט.

הַשְּׁאָר רְאִיתֶם שָׁם, בַּכְּפָר, עַל־יַד הַבָּיִת.

מֵאָז חוֹלַל עוֹלָם וּבוֹ אָדָם־צַיָּד

לֹא פָעֲלוּ כָּמוֹהוּ כָּל גִּבּוֹרֵי־צָיִד.

בְּלִי כְּלִי־מַשְׁחִית, לָצוּד זְאֵב בַּיָּד –

מִי רָאוּי כָּמוֹהוּ לְזֵר עֲלֵי־הַזָּיִת?!

מִיָּד יָצָא שִׁמְעוֹ בָּאָרֶץ מִסָּבִיב:

– אַשְׁרֵי אֵם־יוֹלַדְתּוֹ וְאַשְׁרֵי, אַשְׁרֵי אָבִיו!

אֶפֶס הוּא עַצְמוֹ, יוֹסִי הַקָּטָן

לֹא יָשֵׁן הַלַּיְלָה; כּוֹסֵס בּוֹ אֵיזֶה אֵבֶל;

וְאִם נִמְנֵם קְצָת, מִלְמֵל לוֹ וְרָטָן:

– “פֵיָה – שַׁעֲשׁוּעַ – לִפְרֹט לִי עֲלֵי־נֵבַל”! –

בִּמְקוֹם מְלֶכֶת־יֹפִי – הוֹפִיעַ הַקַּבְּצָן,

הַהֵלֶךְ הַיְּהוּדִי, מָלֵא כִּעוּר וָסֵבֶל!

הַיְּהוּדִי הַמָּט – מַעֲצִיב הוּא וְכוֹאֵב – –

לְהַצִּיל אוֹתוֹ – מִמַּלְתְּעוֹת־הַזְּאֵב.

יָמִים עֲלֵי יָמִים הִתְהַלֵּךְ שָׁמֵם

יוֹסִי הַקֻּנְדָּס, וְאִישׁ לֹא הֱבִינָהוּ;

עֵינָיו אֶל־מוּל הַחֹרֶשׁ – קוֹרֵא הוּא לוֹ בְּשֵׁם,

וְגַם זִיזֵי־הַיַּעַר בִּשְׁמוֹ אֵלָיו יִקְרָאוּ.

שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אָבִיו, לוֹטֶפֶת לוֹ הָאֵם –

מַתְחִיל הוּא לְסַפֵּר – אַךְ דְּבָרָיו לָעוּ.

אֵינוֹ הוֹלֵךְ לַחֶדֶר, שָׁוְא כָּל נִיב וָרִיב –

גַּם לֹא לְהִתְפַּלֵּל, רַק בְּבֵית־אָבִיו.

יוֹשֵׁב יוֹם־יוֹם בַּבַּיִת – וְנֶעֱלַם פִּתְאֹם,

מָתַי? אֵין אִישׁ רוֹאֶה, לְאָן? אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ;

לָעֶרֶב שָׁב הַבַּיְתָה תּוֹהֶה כְּבַחֲלוֹם

וּבִשְׁנָתוֹ בַּלַּיְלָה דוֹבֵב הוּא עַל הַפֵיָה;

וְאִם יְהוּדִי נִכְנַס – נֶאֱלַם הוּא דֹם,

נִגַּשׁ אֱלֵי אִמּוֹ וּמִתְרַפֵּק עָלֶיהָ:

– אִמָּא הַקַּבְּצָן! – הוּא, יוֹסִי! רַב לַיְבִּישׁ! זֶה שְׁמוֹ!

– אֲנִי יוֹדֵעַ, אִמָּא – עָנָה יוֹסִי בַּלָאט –

וְאוּלָם – כֻּלָּם פֹּה – קַבְּצָנִים – כָּמוֹהוּ" –

לֹא בְּבוּז אָמַר זֹאת, לֹא בְּקוֹל־שְׁאָט,

כִּי רַחֲמֵי־יָגוֹן מִתּוֹךְ קוֹלוֹ נִשְׁמָעוּ. –

שָׁתַק, אַחַר הוֹסִיף בְּתַחֲנוּנֵי־מְעָט:

– מָתַי נִסַּע מִפֹּה – לְטֵגְלָשׁ. – אָמַר, בּוֹאוּ! –

לֹא עָבַר שָׁבוּעַ – וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה

עִם סוּסָתָהּ נָסָעָה – דֶּרֶךְ צְלֵחָה!