[א]

(א) גם ענות לפתאים לא טוב להכות כסילים באמרי פה:

(ב) לא ידע אויל בשׁת ישׁמע תוכחת מוסר ויוסיף מרי ואולתו לא תסור ממנו:

(ג) אם יבקרךָ חכם פשפש במעשׂיךָ ואם כסיל הוא לךְ לבטח דרכךְ ואל תבט אחריך:

(ד) לךְ מנגד למבקר אוילי והיה כי יזעם והתקצף וקלל החרשׁ לו כי כבר גמולו אתו ומרורת פתנים בקרבו תאכלהו כאשׁ לא נֻפּח:

(ה) כי ירשׁיעך סכל שמח בחלקך כי על כל דבר טוב יביאךָ במשׁפט ואם תהלתךְ ישמיע אוי לנפשׁךָ כי מצאת חן בעיניו:

(ו) שמחה לכסיל במענה חכם כי ימצא תֹאֲנָה להוסיף מדון:

(ז) דמיונו ככלב עז פנים כמוהו כי תרים מטה יוסיף נבוח:

(ח) על מחברת איש בער עברתי ועל בקרת אדם חסר לב:

(ט) והנה עלתה כֻלָּהּ קמשׁונים כסו פניה חֲרֻלִּים וגדר רעיוניו נהרסה:

(י) אין אמת ואין משׁפט אין צדק בהגיונו ואץ צחות בלשׁונו כלו סג יחדו נאלח ואומר אני ואפסי עוד:

(יא)ּ ואחזה אנכי אשׁית לבי כי שׁלח ידו בשׁלומי אמוני ישראל חלל ברית דת אבותיו מורשה קהלת יעקב והיא תהלתו:

(יב) וֵיזַל סיר רחצו על שְׁדָל ישׁליך נעל ופער כשאול פיהו לאכול מחברים לא מעט ועד ידו נטויה:

(יג) על המגיד יגיד שקר יפיח כזבים אמרות המליץ לא נמלצו לחכו ועל הדר הכרמל והשרון ידרוךְ ברגל גאוה:¹

(יד) פניתי לו עורף וספרו השלכתי החוצה תחתיו רֻפד דומן ואשׁפה:

(טו) ינוח על משׁכבו בחרפה עד יהיה לברות לחולד ועכבר:

(טז) לנער המבקר אמרתי מתהולל ומשׁתגע ולספרו מה זה עושה:

(יז) יבש חציר נבל ציץ גם חציר – ספרות יבול וטרפי צמחו ייבשׁו

(יח) גם ציץ נבל יבול ומשׁכילים כתמר יפרחו ואחרי בְלותו תהיה להם עדנה:

(יט) כי דברי כסילים יְסֹעֲרוּ כמוץ מגורן ודברי חכמים כַּדָּרְבוֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נטועים:

(כ) שׁוט לסוס ומתג לחמור ורוק וכלמות למבקר חסר לב:

[ב]

(א) בן מבישׁ מכלים אב ומפני אמו לא יחשוך רוק:

(ב) אומר לאמו שָּׂטִית תחת אישׁך ולאביו לא אבי אתה:

(ג) ראיתי רשׁע עריץ פעמיו ירחיץ בדמעות עשׁוקים ואת אביו יכבד ואמו לא יקלל:

(ד) כי אם שִׁחֵת באף רחמיו עוד השאיר עוללות ויש תקוה לאחריתו:

(ה) ומקלל אביו ואמו טובל בשׁחת רגליו ערום שאול נגדו שם יפול ולא יוסיף קום:

(ו) אי לך נער בז ליקחת אמו ומחרף אב מחוללו חרפתך לא תִמָּחֶה:

(ז) שאי על שפיים קינה אם קדושׁה בישראל תורתו מאז מעולם ואמונתו מני דֹר דֹר:

(ח) עטי על שפם ושׁבי לארץ שערי חרבי מאד:

(ט) כי מקללך ומנאצך ממעיך יצא ויוצא חלציך יָרק יָרַק בפנַיִךְ:

(י) איך תאמר בין חכמים אתחשב וכבוד נבונים אנחול:

(יא) בשׁבט סופרים אמשׁוך וחכמתי בחוץ תרונה ואת עם עני אושׁיע:

(יב) ואתה שׁנאת מוסר ותשׁלך אמת ארצה ואמונת עמך חוסן ישׁועתו ברגלים תרמוס ותשׁימֶהָ סחי ומאוס:

(יג) מולדת דמיון כוזב מתנשׁא על כנפי רוח בין נהרי פרת וחדקל:

(יד) ומבטן אחת יצאה את תורת גויי הודו מאמיני שׁוא והבל:²

(טו) ותעשׁ תורת אמך דת טהורה ומחוללה ממזרת שׁמשׁ עד מבואה כהבלי הגוים האלה אשׁר יסודם מאפס:

(טז) ואם אתה קצפת ותחטא ותזנה אחרי כופרים ובדת אבותיך געלה נפשׁך:

(יז) ושׁמת סכין בְּלוֹעֶךָ אם בעל נפשׁ אתה ובמתג ורסן תבלום פיך:

(יח) ולמה תפרוש מִכְמֹרֶת ולבך מְצוֹדִים וחרמים לבלע ולהשׁחית סביב סביב ואת נערי בני עמך תחלק שְׁלַל חטאת פיך דבר

שׁפתיך:

(יט) אי לך נער חוטא ומחטיא מחרף ומגדף פורשׁ אולתו לעיני השׁמשׁ לעשׁות לו שׁם בין תופשי עט סופרים:

(כ) מה פרצת עליך פרץ להוליד לבהלה דברי און ועול וחמה מאפס ותהו את כלם ישא הרוח:

(כא) כל השׁומע ישׂחק לך וקורא ספרך יקרעהו בתער הסופר:

(כב) והיתה חרפה מנת כוסך ותחת כבוד תנחל קיקלון:

(כג) כי כבוד חכמים ינחלו ואויבי ה' ילבשׁו בשׁת וכלמה והיו רק זועה ושׁמם בארץ יקֻלל:

(כד) לא נאוה לכסיל כבוד סופרים אף כי לנבל חקר דבר:

[ג]

(א) בוזה תורה שונא אדם ואישׁ אמונה אישׁ אמונים:

(ב) אל תאמינו במכחשׁ באלהיו ובלועג לתורתו אל תבטחו:

(ג) כי מכחשׁ באלהים יכחשׁ בעמיתו ולועג לדתו אין אמון בו:

(ד) ראית רועה רוח ורודף קדים מנע רגלך מנתיבתו ולבך אל תשית לדעתו:

(ה) אל תאמר חכם הוא כי אין חכמה ברע מעללים:

(ו) אם יערוך לפניך שׁלחן חכמתו אל תתאו למטעמותיו:

(ז) חכמתו חמת פתנים ותבונתו רעל וכל היוצא מפיו דבר וקטב:

(ח) רבים חללים הפיל הדבר ועצומים הרוגי קטב מרירי ורבים ועצומים מאלה אכלה שן בהמות בצורת אדם:

(ט) אשר אמרו אדם להבל ילד רק אָכל ושָׁתֹה ועשות המזמתה וזה חייהו ואורך ימיהו:

(י) על תמים דרך ילעיגו יפטירו בשפה ויחרקו שׁן:

(יא) כשחוק להם האומר כי ימיו כצל עובר עלי הארץ ולחיים יבואו הוא נושא את נפשו:

(יב) לו הם אומרים אויל המאמין משׁוגע המחכה לחיים עתידים:

(יג) לשׁוא יחסר מטובה נפשו לא יגנוב לא יונה ובבזה לא ישׁלח ידו:

(יד) חיל זרים לא יקח ואל זרה לא יקרב לא יעש עולתה לעשות עושר:

(טו) יחשב לצדקה האמן ביְיָ ובאמונתו יחיה חיי עוני ולחץ:

(טז) והיה כי ימות ושׁב אל העפר אחריתו אפס וגם זכרון לא יהיה לו:

(יז) הוי רשׁעי ארץ הורסי שׁתות תבל ומשביתי שׁלום בני אדם:

(יח) עד מתי תפרשׁו רשׁת ונפשׁות פתיים תצודו:

(יט) עד מתי תקראו חיים לחיי בשׂרים לבד ורוח חיים זה תפחו בהרוגי אולתכם:

(כ) הלוקחים לשׁונכם וינאמו נאומכם ונפלו בעצומיכם ולא יוסיפו קום:

(כא) אם לזאת נולדתם לאכול ולשׁתות ולמות לשׁחת טוב מכם הנפל בל חזה שׁמשׁ:

(כב) אם במותכם נֻפצתם כנבל יוצרים למה נבראתם לתהו והבל:

(כג) ואם נואלתם לבלי דעת תעודתכם הלא תשׁכבו בבשׁתכם והבל לא יפצה פיכם:

(כד) ולמה תניאון את לב בני הנעורים ותשחיתו עץ פרי הדר עודו באבּוֹ:

(כה) בטרם תפרח הגפן תשׁימוה שׁמה ותחת עשׂותה ענבים תעש באושים:

(כו) אוי לכם רשעי ארץ ב קום למשפט עמכם אלהים ומלךְ:

(כז) ואתם בערתם הכרם השׁחתם עין מאכל וקוץ ודרדר הצמחתם ועלה שמיר ושית:

(כח) עליכם תאבל הארץ תתיפח תפרֵשׂ כפיה כי החנפתם ארץ מולדתכם:

(כט) לשקר עשיתם עט עיט צבוע עטכם מדם חללי זדונכם:

(ל) תשׁיבו אנושׁ עד אבדון ותאמרו בני אדם:

(לא) סורו מני דרך הטו מני ארח ולכו בשׁרירות לבכם:

(לב) הוי האומרים לרע טוב ועל תורת אמת מזמות יחמסו להטות פחאים מדרך ונער מארחות צדק ומישׁרים:

(לג) אם התמכרתם לעשׂות הרע קַבְּרו בקרב לבכם תועבת מזמותיכם שימו בעפר פיכם ודומו סלה:

(לד) כי ישׁ עין רֹאָה ואוזן שׁומעת וישׁ אלהים שופטים בארץ:

(לה) גורו לכם מפני חרב נקמת אם לא את אלהים תיראון:

(לו) כי זורעי רוֹשׁ ולענה על תלמי שׂדה מולדתם לא ינקה השׁופט כל הארץ:

(לז) הוי רב את מישרי לכת ואומר עם תועי לבב הם:

(לח) והם לא ידעו ארחות חיים חפשׁים על כן יטו למוסר אזנם:

(לט) הן ביום ריבכם תמצאו עון ובהשׁפטכם רשעים תצאו:

(מ) לא יקומו רשׁעים במשפט ולא יתיצבו הוללים נגד הישׁרים בלבותם:

(מא) כי לאלהים יריבו ישׁרי לב. ועד צרק ישיב משׁפטם:

(מב) ואתם תריבון לבעל ועמו תכרעו ותפלו:

[ד]

(א) אשׁ לנעורת ולהבה לפשׁתה ספרי סוררים לבני הנעורים:

(ב) דברי מתעה כמתלהמים מתוּקים לחיךְ וקרבם מות:

(ג) לשון ערומים יבחר ויכסה רשׁעה במשׁאוֹן:

(ד) לא יחפץ כסיל בסדרים נכונים ושׁלות ארץ לו סלון ממאיר:

(ה) יודע רשׁע דרךְ צדיקים וארחותם מנו לא נכחדו:

(ו) כי שׁומר תורה פי מלךְ ישׁמור ועוזבה יעבור חוק:

(ז) על כן זאת התורה ישים לו למטרה וחץ רשׁעו יכונן על פניה:

(ח) יסיר ממנה מחלצות קדושׁתה וִישִׂימֶנָּה למולדת חוץ:

(ט) יאמר לדמיון אביה הוּא ולמזמת בני אדם היא יְלָדַתָּה:

(י) ישׁמע פתי ויאמין לדבריו ויסור מאחרי אלהיו ודתו:

(יא) והיה כי ישי צור ילדו ישׁכח חובותיו לארצו ולמלכו:

(יב) יפלס נתיב לפשׁע ומרי ילךְ מִדְחִי אל דֶחִי עד לאין מרפא:

(יג) ערום שׁאול נגדו ובאשׁר כרע שׁם יפול שׁדוד:

(יד) זאת פעולת שוטני תורה פורשי מכמרת לצודד נפשות:

(טו) ולמען תפושׂ לב עולי־ימים לבלי יטו אוזן אל מאשריהם:

(טז) יתנו לחרפה כל מלמד להועיל ובחכמי לב ישימו תהלה:

(יז) מה חכם כי נעבדנו ומה ראש ומורה צדק כי נשׁמע בקולו:

(יח) גם לנו לב כמהו ורב ממנו חקרנו ונדע:

(יט) חקרנו ובקרנו ספרי חכמים ומצאנו כי כלם אפס ותהו:

(כ) זה ישׁיר תהלת שׁדי ועם בני אלהים ירנן יריע:

(כא) עד גבהי שׁחקים יגביה עוף ובצל שׁדי יתלונן:

(כב) וזה יביע תוכחת מוסר יודיע לבן־אדם כי הבל ימיו:

(כג) כי ישׁ חיים אחרי מות ושׁם על כל נעלם יבאהו אלהים במשׁפט:

(כד) יחד מהבל כל דבריהם מעשה תעתֻעים כלם:

(כה) הבל הבלים הכל הבל וכל רוח חיים בקרבם אין:

(כו) מי ירד שׁאול ויעל וצפונות אבדון מי גלה:

(כז) שׁמעו אלינו ותחי נפשׁכם לבו ונלכה בדרכי נֹעם:

(כח) אכלו מעדנים ורוו בדשׁן נפשׁכם שׁתו ושׁכרו ועשׂו המזמתה:

(כט) כי אין חשׁבון בשׁאול ומשׁפט בארץ תחתית לא יראה יה ולא יבין אל פעולותינו:

(ל) אלה חייך בן אדם תולעה שׂבע ענג בטרם תלךְ וְאֵינֶךָּ:

(לא) אל יחרידוך מטיפי תוכחות ולקול משׁחרי מוסר אל יפול לבך:

(לב) עד הנה דברי מתעה משׁגה נערים בדרך:

(לג) מוליךְ צעירים שולל וְיַנְחֵם לבאר שׁחת:

(לד) אִמְרַת בליעל משׁוחה בשׁמן חלקו מחמאות פיו:

(לה) בחלקות יקח לב ויצודנו למַדְחֵפוֹת:

(לו) כי יצר לב נער רך כדֹנג אל כל אשׁר יחפֹץ יטהו ערום:

(לז) שׁמע בני מוסר מורך ושׁמר רגלךְ מלכד אישׁ מרמה:

(לח) אַשְׁרֶיךָ כי לא תטה לו אוזן אז לא תנהום בְאַחֲרִיתֶךָ:

(לט) כי כל דרכיו דרכי מות שׁאול צעדיו יתמכו:

(מ) אכול ושׁתה יאמר לך ואכל שׁארך ובשׂרך:

(מא) ואכל חלקך בחיים. בשׁמים ובארץ:

(מב) כי גם בה לא תרגיע ותיסרך רעתך:

(מג) לילה לא תנוח ורוחך כים נגרש כי נכתם עונך לפני מורשׁי לבבך:

(מד) כי המגביהי לשׁבת בשׁמים ממעל הנהו שׁוכן גם בחדרי לבך:

(מה) אל תאמר מרום משׁפטו מנגדך כי קרוב הוא אליך ברוחך ובלבבךָ:

(מו) שׁאל חוטא ויגדך ונכשׁלים ויאמרו לך:

(מז) כי סער מתחולל בלב רשע ובקרבו אשׁ לא נֻפָּח:

(מח) לרגעים תבהלהו חטאתו כי ירע עונו ואשׁם:

(מט) ולמועד שׁמור לו גמול ידו שׁבע על חטאתו במשׁפט וצדק:

(נ) כי אלהים עשהו ישׁר והוא השׁחית נפשׁו:

(נא) אשׁרי־שׁומע מוסר יִשָׁלֵו פֹה ושׁם:

[ה]

(א) בני אם יפתוך נגעי־לסטים אל תבֵא:³

(ב) כי יאמרו "לכה בחקותינו להתר אגורות מוסר פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת מצוה ופרקת עול תורה מעל צוארך:

(ג) בן יכבד אב יכבדו עיניו מדאות ואזניו משׁמוע:

(ד) עין לא תָבֻז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל:

(ה) שומר אמונים לאשת נעוריו כי היא חברתו ואשׁת בריתו:

(ו) ואשה כי לא תשׂטה תחת אישׁה כי עֵד אלהים בינהּ ובינו:

(ז) יחד נואלו הלכו בחשך ועל שכלם לא נגה אור:

(ח) בפני שֵׂיבָה תֶקִיא והכלמת פני זקן כי לא בישישים חכמה ולא לזקנים כבוד:

(ט) בן חכם ירהב בזקן ושׁומע תוכחתו בער:

(י) בני אל תשית לבך לדבריהם ואל תט להם אזנך:

(יא) כי שׁומע להם משחית נפשו ואחריתו מרה כלענה:

(יב) צרי לחלי ותחבשת למכה ולמכאוב חלליהם אין רְפֻאוֹת תְּעָלָה:

(יג) חץ ישׁכור דם וחרב תאכל בשר ועצת רשעים מנפש עד בשר תכלה:

(יד) הינוח הים מִזַעְפּוֹ בעת יתחולל סער:

(טו) אם תרגיע הארץ ביום הרעש במוט הרים בלב ימים:

(טז) גם אלה ישקֹטו כי יעבור זַעָס ולב רשׁעים סֹער והֹלךְ עד תאטר עליו שׁאול פיה:

(יז) אל תאמר כי נתק מוסרותיו השׁליך עבותיו קרא דרור לנפשׁו ויצא לחפשׁי:

(יח) כי הָמר הֵמִיר מוסרות צדק במוסרות רשע ועול יוצרו בעול יצרו:

(יט) תאות לבו תְגֹרֵהוּ בחֶרְמָהּ וכפל רסנהּ תשים על לחייו:

(כ) תחת חֻפשה יֵאָסר בזיקים ותחת דרור עד נצח לא יראה אור:

(כא) למי אוי למי אבוי למי פצעי נשׁף חשׁקו:

(כב) מי יטרוף נפשׁו בכפו ובימי עלומיו יראה השׁחת:

(כג) מי יקיא דם ייבש כחרשׂ וְיִקָּטף עודנו באבּו:

(כד) לא נוצר תורה שומע אל חכמים והולך מישרים בנתיבות דעת:

(כה) לא דורשׁ מוסר מתבונן מזקנים ירא אלהים וסר מרע:

(כו) כי אם הולךְ שׁובב בדרך לבו אומר אני וְאַפְסִי עוד:⁴

(כז) הוא כענן יכלה וילךְ ירד שׁאול ולא יעל:

(כח) חדל בני מלכת בנתיבותיו ולא תארח עמו לחברה:

(כט) כי תפגשׁהו בדרךְ שׂטֵה ועבור המלט על נפשׁך אל תבט אחריךָ:

(ל) טוב פָּגשׁ נחשׁ בריח ואל רשׁע מדיח בזדון לב:

(לא) פן יבא להתוכח עמךְ וחקרי לבו יביע לךְ:

(לב) השׁמר לך ואטום אזניך ואל תקשב דברי בלע:

(לג) כי חִקְרוֹ נגף וּדְבָרוֹ דבר ונשׁמת אפיו נחל גפרית בוערה:

(לד) ושׁומע דברי חכמים ישׁכון בטח ושׁלות השקט בלבו וסביבו: