מתנהל זה שני ימים משפט בין יהודי מתל־אביב שקנה חזירים, ובין המוכר – נוצרי מבית־לחם. בין העדים שני מומחים לחזירים. (“דבר”, גל. 5666).

היו שפסקו, כי אין להשתמש אפילו נגד מגדלי־חזירים בתל־אביב בחרב החרם של “ארורים יהיו”. שוב לא חששו מגדלי־החזירים לחרם, והמסחר הזה פורח.

כמה שטופים אחינו בתל־אביב בזלילת חזיר יוכיחו המספרים. כידוע, בימינו מספרים מוכיחים, ולא בעלי־מצפון ואנשי־עליה כבימים ההם. ומה אומרים המספרים? הסוחר אליהו – הנושא את שם התשבי, מבשר גאולת העם – קנה שני חזירים בסך 400 לירות כל אחד. לפני המלחמה שילמו 10 לירות בעד חזיר ו־30 לירות בעד פרה. עתה עולה פרה 150 לירות וחזיר – 400 לירות. לאמור, המחירים האמירו: פרה – פי חמשה וחזיר – פי ארבעים. מכאן צא ולמד: כמה להוטים לחתיכת־חזיר אחים בתוככי תל־אביב בתי“ו שי”ן דל"ת.

ברם. אין רע בלי קורטוב של טוב. גם מעז יצא מתוק. והמשפט גילה, כי ישנם יהודים מומחים לחזירים. ואם כן, אולי יואילו המומחים האלה לחוות את דעתם לאיזה סוג ולאיזו מידה של חזירות הגיעו:

אלה שמבקשים בעד חדר מעולה, אוד מוצל מאש. סך 12 לירות לחודש ודמי מפתח 300–400 לירות;

אלה המביאים בריונים מזויינים באַלות נגד משמרת שקטה של פועלות ופועלים;

זה שפוגע במכות בפועל שלו.

הרשימה ארוכה ומגוונת. נצטרך מדי פעם בפעם לערוך חלקי רשימה לחוות־דעתם של המומחים בחזירות.