רקע
דוד רמז
הַדֶּגֶל וְהַסֵּמֶל

בישיבה כ"ד של מועצת המדינה הזמנית

אני מרשה לעצמי לחלוק על דעתו של הרב פישמן, לא רק על הדעה, אלא גם על הגישה שלו. מאימתי פסולה המנורה בכלל בתור סמל? מדוע אין המנורה סמל? זהו כלי מִקַדמת האומה, כלי מאיר, מבית־הקדשים שלה. מדוע אין זה סמלו של הרב? ואם זה סמל, שיכול לאחד את הרב ואת הצעירים שבצעירים שלנו. מהו הרע בדבר? אבל אין דבר קשה בעולם מלמצוא חמישה או עשרה אנשים שיהיו חברים לטעם. הם יכולים להיות חברים לדעה ולכל דבר. אולם לא לטעם. מן ההכרח להכריע בדבר זה. ומכיון שזה ענין של טעם, הרי אי אפשר לגזור מראש. שטעמי אני קובע בענין זה. טעמו של הרב כטעמו של רב, טעמים של אחרים כטעמם של אחרים.

לא הייתי בישיבה שהחליטה על סמל זה. לא הייתי בישיבת הועדה. אך נטלתי רשות הדיבור, כי השתתפתי בועדה המצומצמת שישבה עם המומחים, ועוּבדות יש לקבל בתור עוּבדות. הועדה לא המציאה לא את הלולב ולא את האתרוג ולא את הפסוּק. אפשר לקבל או לא לקבל זאת, אך לא הועדה המציאה כאן משהו. היא לקחה את הכל מהמוכן. ולא בחנות של ויצ"ו, אלא בקיומה העתיק של האומה. יושב כאן פרופסור סוקניק, שנתגלגלה בזמן האחרון זכות גדולה על ידו עם גילוי המגילות הגנוזות. הוא היה אחד המומחים שהוזמנו לועדה יחד עם מומחים אחרים לאֶסתיטיקה, אמנים וציירים. הועדה היתה חייבת לעשות זאת. ענין המנורה הוחלט מראש. כשביררנו את הענין הציע פרופסור סוקניק את דעתו, ואני מציע למועצת המדינה לתת לו רשות לחוות את דעתו גם כאן כמומחה.

לא המציאו כאן שום דבר. ברובי החפירות, שבהן נמצאה המנורה, היא נמצאה עם הסמלים המשלימים הללו, עם הכתובת “שלום על ישראל”. פרופסור סוקניק עמד בכל תוקף על כך, שאם בוחרים במנורה כסמל, יש לקחת אותה כמו שהיא מצויה ברוב העתיקות שלנו. אני עצמי, נזדמן לי לפני זמן קצר לראות דוקא משקל מתכת, חצי מנה, שיש עליו ציור המנורה בלי סמלים אלה.

ובענין הכוכבים שהוסיפו וצירפו אל הסמל, נראה לי שהתוספת הזאת אינה מצטרפת יפה. למנורה של שבעה קנים מיוּתר להוסיף שבעה כוכבים. שכן שבע שלהבות כמוהן כשבעה כוכבים. למעשה הוצעה כאן מנורה עם הסמלים האלה, כפי שהיא מצויה ברוב העתיקות. הצעתי בועדה המצומצמת כתובת אחרת: “שלום לקרוב ולרחוק”. חשבתי שפסוק זה מתאים בתור קול קורא מציון. חוששני כי המשא־ומתן במועצת המדינה בענין זה זז קצת לצד גישה קלה יותר. הייתי רוצה שהמשא־ומתן ישאר ברמתו. אנו יכולים לקבל את התבניות שמצאנו אותן בעתיקות או לא לקבל. נוכל לקבל את המנורה בלבד ונוכל לקבל את המנורה ולהוסיף עליה פסוק אחר.

יש הבדל בין מחבר ובין מבקר. הרב פישמן, שהוא גם מבקר וגם מחבר, יודע שמלאכת הביקורת היא קלה יותר. מכל ההצעות החיוביות שקראתי בעתונות ושחיפשתי אותן וששמענו עליהן, יש לעת עתה כאן הצעה אחת: חזרה אל “מגן־דויד” וחזרה אל ספר־התורה. ברור לי, שאם אנו זזים מהצעת המנורה, נכנסים אנו לאיזה מרחב או של ריבוי הצעות או של חוסר כל הצעה חשובה.

תשרי תש"ט.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!