בועידה העולמית של החבל הימי לישראל

עוד הערב תשמעו דברים מפי המרצים על התקדמותנו הימית במשך 18 חדשי קיומה של מדינת ישראל ועל התכניות החשובות לעתיד. בהקשיבכם לדברים אלה, תשאלו את עצמכם מכוח מה באה ההתקדמות הזאת ומנין העוז לתכניות העתיד? ואני רוצה לנסות לענות לשאלה זו.

הרואים את בנין הארץ במשך שלוש וחצי עשרות שנים, כמוני, היו יכולים להגדיר את תולדות הבנין הזה כהיסטוריה של הזדמנויות, הזדמנויות אשר ידענו לאחוז בהן בעתן ולהיבנות מהן והזדמנויות אשר הוחמצו. לא קרקע, לא בתים, לא אניות, לא אוירונים ירשנו מאבותינו. אך לא ריקם באנו הנה. הבאנו אתנו יצר יצירה ורצון חלוצי. וככל אשר ניתן לכוח החלוצי לכוון את עצמו לקראת איזו יכולת גנוזה, אשר הופיעה מכוח התנועה הציונית ומכוח עלית העם – צמחו לנר מפעלים גדולים. הראשון והכביר בהם – היצירה החקלאית. צירוף כוחות של הנוער החלוצי לאמצעים הכספיים של הקרן הקיימת ושל קרן־היסוד – ולוּ גם צנועים מאד בראשיתם – בנה את מסד המדינה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה הגנתית. המרץ החלוצי של העליה השלישית. אשר הופנה בעתו לאפיקי הכבישים ובנית הבתים – הפך את הבנין למקור מחיה מתמיד.

לא אדבר על הזדמנויות שהוחמצו, הן ידועות ואין מעניני להעלותן הפעם. עם קום מדינת ישראל הועמדנו בבת־אחת בפני הכרח של בניה מהירה ועליה מהירה, והתגוננות מהירה בראש כולן. בליל בריחת הספנות הגדולה מחופי ישראל האמינו זרים כי לא נצליח לתת לעצמנו דרך בים. לא כן היה.

נתקיימה שוב המימרה העתיקה: “אלהים חשבה לטובה”. היזמה שנתעוררה להתגברות על המצור, גם בקצה הישראלי וגם בקצה האמריקני, הופנתה במשך זמן קצר, בהדרכת משרד התחבורה ובעידודו, ליזמה הבונה את צי ההובלה וצי ההולכה שלנו. כאן נתרחש מעין נס ימי. נסיון המנצחים על צי המעפילים, אשר עלה מן המצולות, נצטרף אל המאמצים הימיים הגלויים של הנהלת הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים העברים הכללית. ועליהם נוספה פעילות ברוכה של נציגי הון ציבורי ופרטי אשר יחד קלעו למטרה האחת. לא דבר ריק הוא, כי אנחנו יכולים היום להוביל בספינות דגולות בדגלנו ומסוגלות להפלגות רחוקות כ־30 אלף טון סחורות תחת כ־2000 הטונות בכלים קטנים שהיו ברשותנו בטרם מדינה. וכאשר נפתחו שערי הארץ לרוחה לקיבוץ גלויות, הצלחנו לשחרר את עצמנו משעבוד מוחלט לאניות חוץ ומתוך 257,000 שעלו דרך הים למדינת ישראל מיום קומה ועד אחד באוקטובר, הועלו באניות דגלנו 154,000 עולים. יודע אני כי העולים הללו ברובם הגדול והמכריע לא זכו לתנאי הרוָחה בהליכתם בספינותינו, וחושש אני כי אולי חטאנו בנדון זה כמה חטאים, אם לא בזדון הרי בשגגה, אד עובדה היא, כי לא כל כספי העלאת רבבות עולינו הענקנו לזרים. ומבחינת ביצור חלקנו וחבלנו בים יוּגד נא לכל אלה, שהניעו את הספנות שלנו קדימה באון ובלהט רב: יישר כוחכם!

מובטחני כי תיפקחנה עיני בחורי ישראל העובדים בצוות הים שלנו לראות כי הם מוליכים יהודים לארצם בימות מהפכת הגאולה. וזכות גדולה היא להם ועליהם להיזהר במידותיהם ולהתקין ביניהם לבין אורחיהם יחס לבבי.

ואני מביע ברמה את דרישתי לרווח את תנאי המצוקה בקצב מהיר. ולועידה העולמית של החבל הימי לישראל אגיד דבר פשוט בתכלית: הבו הכשרה ימית, הכשרה ימית לכל מגמותיה, לבחורים ולבחורות בישראל. השקיעו בזה את מלוא כוחכם. יש תקוה כי הספנות הישראלית קדם תתקדם ובנה תיבּנה. בניה ידאגו לכלים ולתנאים. אך העיקר הוא – האדם. לא ספן נטוּל שורש מתגלגל כאיש הפקר בנמלי עולם, כי אם ספן מושרש בחיי היצירה של הדור ובתרבותו – אל הדמות הזאת יכוון החבל הימי לישראל את הנוער וימצא לו במפעל הזה מסייעים במדינה ובעם. אינני מתעלם מן השאלות החמורות: כיצד לצרף נדידה ובית?

כיצד לשתף בפועל את החברה בספנות? כיצד להקים משמרות מתחלפות של עובדי ים ועובדי אדמה? בנדון זה עוד לא הוּתווּ נתיבות בים, אבל אין הכרח כי כל גידולי המשטר הנוכחי העולמי בים יהיו גם גידולי הים הישראלי. נחדש לנו – דרך לעצמנו.

חשון תש"י.