לא חג פירוד לנו הערב, כי אם חג פשוטו במשמעו. אשר יהיה לנו להגיד זה לזה מבחינת ערעור חילוקי הדעות וההערכות – נשמור לערב אחר. הערב יש לי להגיד דברים פשוטים בתכלית הפשטות: שלושים שנות ההסתדרות, חמישים שנות תנועת העבודה, שבעים שנות הישוב בנו והקימו את המדינה. אנשי הישוב, ביניהם אנשי ירושלים אשר עזבו חומות העיר ויצאו לשדות הקדחת בסביבות הירקון, היו החלוצים שמסרו כל אהבתם למולדת ולאדמה. שני הדברים האלה, מולדת ואדמה, נתלכדו בלבבם ועשאום גיבורים בשל הליכתם הנועזת, הליכת בודדים להתישבות בפתח־תקוה, ראש־פינה, גדרה ומקומות אחרים.

כשהלכתי ביום עלייתי ארצה לקסטינה – וניטרטרתי במשך יום שלם בעגלה עד אשר נתגלו באופק שדות החיטה והגגות האדומים, והיושב על דוכן העגלה הצביע: זוהי גדרה – הרגשתי כמה אומץ לב היה דרוש להגיע למקום ישוב זה ולתקוע בו יתד. חלוצים אלה הם הם שהורישו לנו את החזון הגדול והעמוק של העם העברי ותנועת הפועלים היא אשר קיבלה ירושה זו מהם. אנשי העליות הבאות המשיכו והוסיפו עליה: חשבון חמור עם עצמם, דבקות בעיקרים, ברעיונות ובקנאות שהפכה אותם לצוקי סלע, עד כי יכלו להחזיק מעמד בעבודה קשה ובחיי צנע. הם שיצרו בקנאותם הדתית את דת העבודה, כפי הגדרתו הקולעת של א. ד. גורדון¹. קנאות לחיות על העמל, רק על העמל ודוקא על העמל, לבנות את התא הקבוצתי בו מרוכזים כל הענינים האנושיים של חיי אדם עלי אדמה, לבנות את התא הזה על אף הלגלוג הרב למעשם השׂגיא מכל עבר.

ההסתדרות ירשה את רעיון חלוצי הישוב ואת רגשם לאדמה ולמולדת, את העקרונות המוסריים והחברתיים הטהורים שבטהורים של תנועת העבודה ויוצריה והיא החלה לבנות את עצמה כמדינה. במידה שמשפחת ההסתדרות היתה לאלפים והגיעה לרבבות הן הוסיפה לבנות את עצמה בתור מדינה הנשענת לא על משטרה, צבא, חוק, אלא על בסיס עזרה הדדית ומשמעת פנימית; ההסתדרות הקימה מוסדותיה ביסורים, בחבלי גידול ובצער. עשתה את האלפים גרעין של מדינה, קלטה ואספה אחים מכל כנפות הארץ. לא היה לה צבא ובכל זאת גידלה את ההגנה והכינה אותם הכלים אשר ביום המבחן נאלצים היינו להשתמש בהם מול אויבינו, שלא רצו להשלים עם עצם הרעיון של מציאותנו וקיומנו בארץ הזאת. במערכה הזאת, שהיתה מערכה לחיים ולמות, ניצחנו בכוח אותוֹ הרוח שההסתדרות טיפחה בתוכנו, בכיח אותו העוז שצמח מתוך ההתישבות וההגנה, ובעיקר הודות לנוער אשר נשא על כתפיו את המערכה האיומה הזאת.

דוקא עכשיו בתוך המדינה, בשעה שיש לנו סדן של רבבות אחים ואחיות, יוצאי ארצות רבות ועדות שונות, בשעה שנחוצים לנו כוחות גדולים פי כמה וכמה – דוקא עכשיו הפטיש שלנו הצריך להלום על הסדן איננו שלם ופינה אחת נסתדקה בו. אולם הסדק בפינת הפטיש אין בכוחו להחליש את ההלם.

דבר ההסתדרות וסמל פעולתה היום הוא לבנות יסודות המדינה לקיבוץ גלויות מלא, לקרוא לילד מהמעברה ולתת לא רק “קורת־גג”, אלא להקים למענו “חומת־גג”.

שבט תשי"א.