במלאות שנה לשידורי “קול ישראל לגולה”

אחים ורעים, יהודים בתפוצות!

הערב מלאה שנה ל“קול ציון לגולה” ובלב שמחה וגאוה נספר לכם, כי השנה הזאת היתה שנת המשך נועז לקיבוץ הגלויות ולהשרשת העולים לרבבותיהם – לא בתחום הערים והמושבות הנודעות, כי אם באדמות חדשות, במאות נקודות ישוביות, אשר אך זה נוסדו לתכליתן זו, כדי למלא את ארצנו לגבולותיה משק ועבודה ולקיים את הציווי: “ומילאו אה הארץ!”

אכן, שני אלה – התקבצות פזורי ישראל במולדת והשתרשותם באדמתה היו מלכתחילה עיקר תכליתה של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. סוף מעשה במחשבה תחילה! משניצחנו במלחמה, משהכה צבא ההגנה לישראל בצבאות מדינות ערב פתחנו לרוָחה את השערים, אשר היו סגורים על מסגר ביחוד בתקופה המרה והאכזרית ביותר לעמנו, כשיהודי אירופה נאלצו להידחק חיים אל תאי המות.

בשנה הראשונה למדינת ישראל תכניתנו – יותר נכון: חלומנו – להכפיל את מספר בני ישראל במדינת ישראל במשך 4 שנים. היום הזה, מקץ פחות מ־3 שנים, אנו עדים לחזוננו כי בא והיה למציאות.

כינסנו כבר למדינת ישראל הרבה למעלה ממאה אלף יהודים מארץ פולין, כ־50 אלף יהודים מתימן, לערך 80 אלף יהודים מרומניה כ־40 אלף יהודים מבולגריה ולמעלה מ־30 אלף מתורכיה, וכמספר הזה מצפון־אפריקה (מרוקו, תוניס, אלג’יר, טאנג’יר). ובחדשים האחרונים המרצנו במיוחד את העלאת יהודי בבל על כנפי נשרים, ולילה־לילה אנו מצילים מעיראק זו אלף, אלף עולים, שדודי־כל. ובסך הכל זכינו כבר לכנס בתוך מדינת ישראל, מאז נוסדה, כדי 600 אלף יהודים, עולי 63 מדינות. לא נשארה כמעט פינה נידחת בעולם, אשר אין שמה נמצא ברשימת ארצות העליה במשך שלוש השנים הללו.

בין השנה הראשונה לחירותנו לבין השנה השלישית, קיימנו בשנה האמצעית – השניה – בחירות כלליות ובנינו את המוסד המחוקק למדינת ישראל – הכנסת – והקימונו ממשלה נבחרת וקנינו את מקומנו, כמדינה ריבונית, במשפחת האומות המאוחדות. 

נקווה ונאמין, כי הדרך לשיבת ישראל למולדתו תלך ותרחב. עד היותה פתוחה – בעולם של שלום ושל אומות מאוחדות – לכל היהודים המבקשים לשוב אל מולדתם הגאולה.

אדר ב' תשי"א.