“אלה דברי הפקודה”

כבוד החכם באשי לקהלת היהודים בירושלם

קבלנו עתה מכתבים מבית פקודת שר עניני

מלכותנו החיצונים ואלה דבריהם: הן אמנם חקי

מלכותנו הם בעזרת הנכרים הנתונים להמסחר

בארצות תוגרמה בחירות, אך העזר הזה הוא רק

במקומות המסחר ולא במקומות אשר לא למסחר

נכונו. והנה פלשתינה איננה מוכנה למסחר, כאשר

ירושלם לא מקום מסחר, ועל כן נוכל לקבל כל הבא

מבני ישראל רק לפקד את המקומות הקדושים, ורק

לזמן קצוב, ובתנאי כי לא ישארו אחרי פקדם את

המקומות הקדושים יותר מחדש ימים, ואם יהיה

בידיהם מכתב רשיון (הזכרה) להותר באופן הזה ואם

גם במכתבי מסעם יכָתב התנאי הזה, לא נוכל לקבל

את האנשים מבני ישראל הבאים הנה לתכלית

המסחר.

והנה, כל הדרוש להודיע לממלא מקומנו ביפו

הודענו, וגם להשוטרים פה צוינו לשים עינם על זה.

אפס יען חושדים כי בני ישראל הבאים דרך יבשה

ישכנו בבתי החברות האלה ולכל היהודים השוכנים

מחוץ לעיר – לזאת צריך לצוות לראשי החברות האלה

ולכל היהודים השוכנים מחוץ לעיר, כי יודיעו

להממשלה מהרה על כל יהודי אשר יבא אליהם,

למען נעשה כמשפט; וצריך להודיעם כי אם בא

יבאו אליהם יהודים בדרך הזה ואת הממשלה לא

יודיעו – ונשאו את עונם כמשפט.

הפחה¹.

אלה דברי הפקודה אשר שלח כבוד הפחה לרבני ירושלם.

והנה רק שוא והבל לחקור מה היתה סבת הגזרה, כי כל זה לא יועילנו.

מעבר מזה הריעו רבים תרועת שמחת נקמה על הסופרים ויקראו: אתם הסופרים הבאתם עלינו את כל הרעה הזאת בדבריכם, והצדיקים האלה, המצרים בצרת עמם, לא ישימו על לבם כי גם אם כדבריהם כן הוא, גם אם באמת היו דברי הסופרים סבת הגזרה, לא להסופרים לבקש סליחה וכפרה על חטאתם לעמם; כי עשה עשו הסופרים את חובתם, ואם רבים מהם אולי דברו אולת הנה לא בגללם יאשמו כל הסופרים ולא הפעם הראשונה היא בדברי ימי היהודים כי ראשית דברי דורשי טובת עמם כמו הביאה על העם רק רעה.

אבל גם מעבר מזה הפריזו יתר על המדה ויאשימו את מקבלי החלוקה כי הם הו סבת הגזרה. הן אמנם יש בין ראשי עדת ירושלם אחדים אשר ענה לא יתענו כרבע צדוק ארבעים שנה על בטול ענין ישוב א“י ואולי עוד יתנו בעד זה מכיסם לר”מ ב“נ; אך חלילה להם להיות מוסרים, ובבא הפקודה עשו כל אשר בכחם, ויכתבו מכתב גדול להחכם באשי הרה”ג משה הלוי איפינדי, ראש רבני תוגרמה, ויבקשו ממנו להשתדל להעביר את רוע הגזרה. והרה“ג ראש רבני תוגרמה לא אחר לעשות אשר שאלו ממנו, וה' נתן חנו בעיני השרים, – ויעתרו לו, ויאמרו לו כי הגזרה היא רק על האשכנזים ולא על הספרדים. וישמח הרה”ג ראש רבני תוגרמה מאד, ומה יכלו עוד לעשות ולא עשו?

אך כל זה לא יועילו לנו. ראה ראינו כי הממשלה חושדת אותנו ועלינו להשתדל בכל אשר נוכל להראות את הוד מלכות השולטן כי חפצנו רק להחסות תחת כנפי חסדו ולמצוא מקום מחסה לנו בארץ אשר לא ישטמונו ויתעוללו בנו כמו בארצות המערב. עלינו להראות להוד מלכותו, כי רק טוב וברכה נביא להארץ הזאת, אשר נעבדנה בכל אהבתנו לה והפכנו את מדברה לעדן וציותיה לגן ה'. עלינו להשתדל להראות להוד מלכותו כי טוב טוב לממשלת תוגרמה אם נֵאחז אנחנו פה מאשר אם יֵאחזו פה צרפתים או אשכנזים, – כי אנחנו נכיר טובה להוד מלכותו בגלל חסדו והיינו לו תמיד עבדים נאמנים, וצרפתים או אשכנזים אם יאחזו בארץ וחזקו את ממשלות ארצם.

אך לא בכל עת ימָצאו אנשים אשר יצלחו למלאכות כזאת. גם אלהים שאל: את מי נשלח ומי ילך לנו? הימָצא עתה ישעיה אשר ישיב: הנני, שלחני? הימָצא איש אשר יוכל לדבר לפני הוד מלכות השולטן בדברים נשגבים ויוצאים מן הלב – להראות לו מה חפצנו באמת למען יטה חסדו אלינו ככל מלכי בית עותמן?

למצוא איש כזה עלינו להשתדל בכל כחנו, כי בזה כל תקותנו.

ועד כה ועד כה, עד אשר יטה השולטן יר"ה אלינו ואמר למלאכיו הרף, תמתח הממשלה מדת דין קשה על המושבות. בפתח-תקוה עוד הגזרה לא לבנות בתים חדשים בתקפה עומדת, ובסמרין² – מלבד זה עוד תאמר הממשלה כי כל האדמה לה והצדק לה למכרה לכל המרבה במחירה; כי האיש אשר על שמו נקנתה אדמת סמרין בראשונה היה ברשות תוגרמה וימת בלי בנים והממשלה יורשת אותו.

ומי יודע מה תהי אחרית כל זאת?

“המסיתים מצפת”    🔗

רק אנשי צפת לא ידאגו על כל זה, כי שלח להם אלהים ענין אחר לענות בו, ודבר אחר נתן להם לעסוק בו. כי במות הצדיק מסאדיגורי, אשר היה הגבאי על כל כסף א“י מארץ ממשלתו, נחצו אנשי צפת לשתים: החצי האחד חפצים כי רק בני הצדיק ימשלו בכסף הזה, והחצי השני חפצים להשליט על כסף החלוקה גם אחד מקרובי הצדיק היושב ברומניה, ובגלל הדבר הזה יריבו עתה אנשי צפת בחזקה, ומכתבים לאלפים נדפסו ונשלחו לחוץ-לארץ משני העברים, להגיש עצומותיהם לפני נותני החלוקה. ותקח המריבה הזאת את לב כל אנשי צפת, ולא יוכלו להתבונן למעשי המסיתים אשר החלו לפרוש רשתם גן בעיר הזאת, – כי שלח שלחו שמה רופא אשר יְרַפא חולי היהודים חנם אין כסף, ונתן יתן גם רפואות חנם, ועוד מעט והכינו שם גם בית לחולים והפילו ברשתם רבים ועצומים מאד יתר מאשר בירושלם. כי בירושלם יש רופאים לא מהמסיתים ויש רופאים גם ליהודים המרפאים חנם, ובכל זאת בית החולים להמסיתים מלא יהודים – אף כי לפני כל חולה יושם ברית החדשה והרופא בכבודו ובנפשו ידבר את החולה על עניני הדת, ובנעם לקחו ידבר להחולה בעת חָליו על טוב דת הנוצרים ועל רעת דת העברים. וא”כ הדבר בירושלם ומה יהי משפטו בצפת? וינסו רבני צפת בראשונה לאסור בחרם את רופא המסיתים, אך מהרה ראו כי איש לא ישים לב לחרמם, אף חשו כי אולי הם יהיו הראשונים לעבור על החרם ולשאול ברופא המסיתים, – כאשר גם בירושלם הגדולים הם הראשונים בפרץ הזה,– וישובו ויתירו. ועצה הנה עושים המסיתים את מעשיהם בהתר הבד"ץ, ויש רבים העושים מלאכה את המסיתים, ויש גם אשר נעשו לסרסרים למשוך נפשות ברשתם, והמסיתים ששים ושמחים כי הצליחו להציב להם יד בין היהודים עוד בעיר אחת בארץ ישראל. והיהודים רואים מחשים.

אתה ה', מה תהי אחרית כל אלה?

ירושלים, אתתט"ו לחרבן³.