הֵן כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּבְכֵן בָּרָא אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאַחַר־כָּךְ אֶת הָאָרֶץ.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם, בָּרָא בָּם אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֶת הַכְּרוּבִים, כִּי אֵיךְ יִתָּכְנוּ שָׁמַיִם בְּלִי מַלְאָכִים וּכְרוּבִים קְטַנִּים, קַלִּים, יָפִים וּתְמִימִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר, רַק לָעוּף, לָעוּף וְלָעוּף!
אַחַר־כָּךְ בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ. וַיְהִי בִּבְרֹא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְיִּשְׂמְחוּ הַמַּלְאָכִים מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּרוּבִים שָׂמְחוּ עוֹד יוֹתֵר, כִּי קְטַנִּים הָיוּ וּפְזִיזִים הָיוּ, וְהֵם הָרִאשׁוֹנִים נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, וְזֶה לָזֶה אָמְרוּ:
– נֵרְדָה!
כִּי הִנֵּה יָדוּעַ הַדָּבָר:
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְנָפַיִם –
צַר לוֹ גַּם בַּשָּׁמַיִם.
גַּם הַמַּלְאָכִים פָּרְשׁוּ כַנְפֵיהֶם וְאָמְרוּ לָרֶדֶת וְלָרֶשֶׁת גַּם אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, אוּלָם בָּזֶה הָרֶגַע יָצָא כְרוּז בְּכָל רַחֲבֵי הַשָּׁמַיִם:
– אָסוּר! אָסוּר לָרֶדֶת! לֹא לָכֶם הִיא הָאָרֶץ. אִם מְעַט לָכֶם רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הַזֶּה, אֶפְרֹשׁ לָכֶם עוֹד רָקִיעַ אֶחָד בִּמְרוֹמַי, וְאִם יֵצַר לָכֶם גַּם בִּשְׁנֵיהֶם, אֶבְרָא לָכֶם גַּם שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, רָקִיעַ שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר.
וְאַף אָמְנָם שִׁבְעָה רְקִיעִים פָּרַשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאָכָיו בַּמְּרוֹמִים.
שָׁמְעוּ הַמַּלְאָכִים בְּקוֹלוֹ שֶׁל הקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא יָרָדוּ. וְהָיָה כִּי כָלְתָה נַפְשָׁם לָרֶדֶת מַטָּה, וְהִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה, מַעְלָה…
רַק אֵלֶּה הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהַקַּלִּים הֵשִׁיקוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַצְּחוֹרוֹת, הֵשִׁיקוּ רֶגַע וְיָרָדוּ. לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהִים וַיֵרְדוּ. וְכֵיצַד יָרְדוּ? הַשָּׁמַיִם הָיוּ עֲלֵיהֶם סְגוּרִים וּמְסֻגָּרִים. מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ כּוֹכָב נוֹצֵץ אֶחָד מִמִּשְׁבֶּצֶת הַשָּׁמַיִם, נַעֲשָׂה בָּהֶם נֶקֶב קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים, הִכְנִיסוּ לְתוֹךְ אוֹתוֹ הַנֶּקֶב אֶצְבַּע צְרָדָה, קָרְעוּ אֶת תְּכֶלְתָּם וַיֵּרְדוּ. חִישׁ־חִישׁ יָרְדוּ, קְטַנִּים וְקַלִּים יָרְדוּ מַטָּה, מָטָּה.
וַיְהִי בְּרִדְתָּם, וַיַּכֵּם לְבָבָם עַל אֲשֶׁר יָרָדוּ. אַךְ הִצִּיגוּ אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם עַל הָאָרֶץ, וַיִנָּחֲמוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ. אַךְ עָפוּ כֹה וָכֹה, וַיִפֹּל רוּחָם, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲדָמָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ לָשׁוּב הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא יָכְלוּ. נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, אַך לַשָּׁוְא. כָּבְדוּ הַכְּנָפַיִם הַקְּטַנּוֹת וְהַקַּלּוֹת, כָּבְדוּ מְאֹד.
עוֹד הֵם מְנַסִּים לְהִתְרוֹמֵם, וְהִנֵּה בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת:
– יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל אֱלֹהִים וִירַדְתֶּם לָאָרֶץ, לָכֵן תִּשָּׁאֲרוּ פֹּה לְעוֹלָם!
הִתְחַלְחֲלוּ הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהִתְחִילוּ בּוֹכִים:
אוֹי וַאֲבוֹי!
מַה לָּנוּ פֹּה,
מִי לָנוּ פֹּה?
אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ –
הוֹי, לָמָּה יָרַדְנוּ?
בְּרֶגַע זֶה נָשְׁרוּ כַּנְפֵיהֶם וְנָפְלוּ לָאָרֶץ, כֶּעָלִים הַנּוֹשְׁרִים מִן הָעֵץ.
עוֹד הֵם מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַדְרַת הַכְּנָפַיִם הַמִּתְגּוֹלְלוֹת לָאָרֶץ וְהִנֵּה – נִבְקְעָה תַחְתָּם הָאֲדָמָה וּבָלְעָה אוֹתָם עַד צַוָּאר. רַק רָאשֵׁיהֶם הַקְּטַנִּים, הַיָּפִים וְהָעֲגַלְגַּלִּים בִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק.
וּבַת קוֹל יָצְאָה וְהִכְרִיזָה:
מֵעַתָּה לֹא כְּרוּבִים הִנְּכֶם לֹא כְּרוּבִים, לֹא בְּנֵי מַלְאָכִים, רַק פְּרָחִים!
בּוֹ בָּרֶגַע נֶהֶפְכוּ רָאשֵׁי הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים לִפְרָחִים. הִתְחִילוּ הַפְּרָחִים נָעִים, זָעִים וּבוֹכִים:
אוֹי לָנוּ –
שָׁמַיִם עָזַבְנוּ,
לָאָרֶץ שָׁאַפְנוּ,
חַשְׁנוּ, מִהַרְנוּ,
וְעַתָּה כִּי בָּאנוּ –
אוֹי לָנוּ, אוֹי לָנוּ,
פֹּה חַיִּים נִקְבַּרְנוּ!
שׁוּב יָצְאָה בַּת־קוֹל וְקָרְאָה: "אַל־נָא, אַל־נָא כֹּה תָּזוּעוּ וְתָנוּעוּ, אַל נָא כֹּה תִּבְכּוּ פְּרָחִים. הָאֲדָמָה לֹא מְעוֹן כְּרוּבִים הִיא. וְאַתֶּם – אַתֶּם יְרַדְתֶּם הֵנָּה וַאֲנִי לֹא צִוִּיתִיכֶם, וְלָכֵן יִסַּרְתִּיכֶם, אַךְ לֹא קָשֶׁה יִסַּרְתִּיכֶם, כִּי אֲהַבְתִּיכֶם, וְלָכֵן הֲפַכְתִּיכֶם וַעֲשִׁיתִיכֶם פְּרָחִים!
קְטַנִּים אַתֶּם, רַעֲנַנִים אַתֶּם, רֵיחָנִים וּלְבָנִים, רַכִּים וְזַכִּים אַתֶּם!"
שָׁמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה וְיִתְנַחֲמוּ מְעַט, פֶּרַח אֶל פֶּרַח הִתְבּוֹנֵן, פֶּרַח אֶל פֶּרַח נָשָׂא עַיִן, כָּל פֶּרַח אֶת רֵיחַ שְׁכֵנוֹ הֵרִיחַ, וַיִקְרָאוּ:
– אַף אָמְנָם יָפִינוּ, גַּם רֵיחֵנוּ טוֹב!
רַק אַחַד הַפְּרָחִים, הֲלֹא הוּא הַשּׁוֹשָׁן הָאָדֹם,
קָרָא מִתּוֹךְ כְּאֵב: וְאֶל הַשָּׁמַיִם לֹא נַעֲלֶה לְעוֹלָם! –
וְכַאֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָדְמוּ פָּנָיו עוֹד
יוֹתֵר.
אַחֲרָיו קָרְאָה גַּם הַחֲבַצֶּלֶת הַלְּבָנָה בְּמַר נַפְשָׁהּ: וְאֶל הַשָּׁמַיִם לֹא נָשׁוּב לְעוֹלָם! – וְכַאֲשֶׁר קָרְאָה
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִלְּבִּינָה עוֹד יוֹתֵר.
נָשְׂאוּ אַחֲרֶיהָ כָּל הַפְּרָחִים אֶת רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמַיְמָה וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צַעַר:
– אֲהָהּ, כִּי לֹא נָשׁוּב שָׁם לְעוֹלָם!
אָז יָצְאָה בַּת־קוֹל וְקָרְאָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה:
"הִנֵּה כִּי רָאָה אֱלֹהִים לִלְבַבְכֶם, שָׁמַע צַעֲקַתְכֶם וּבְחֶמְלָתוֹ עֲלֵיכֶם פָּתַח לִפְנֵיכֶם אֶת שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם.
נָכוֹן הוּא הָאֱלֹהִים לְהַעֲלוֹתְכֶם שׁוּב אֶל שָׁמָיו, וְאוּלָם צַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים! צַר לוֹ לֵאלֹהִים שְׁתֵּי פְּעָמִים: צַר לוֹ עַל הַכְּרוּבִים שֶׁהָפְכוּ לִפְרָחִים, וְצַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים, לְהָפְכָם לִכְרוּבִים… – מִכֵּיוָן שֶׁנְּטָעֲכֶם בָּאֲדָמָה, עֲלוּ מִתּוֹכָהּ, שַׂגְשְׂגוּ וְהָפִיצוּ רֵיחֲכֶם הַטּוֹב עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, רְבוֹ וּמִלְּאוּ אֶת הַיְּעָרוֹת, הַשָּׂדוֹת, וְהַגַנּוֹת! וְאוּלָם אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה לָכֶם אֱלֹהִים: הַפֶּרַח שֶׁיְּהֵא נִקְטָף וְנִתְלָשׁ מִן הָאֲדָמָה בְּיָד, וְהָפַךְ לַכְרוּב וְעָלָה שׁוּב הַשָּׁמַיְמָה".
שָׁמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתְּחִי רוּחָם, כִּי הִנֵּה לֹא אָבְדָה עוֹד תִקְוָתָם. הִתְחִילוּ נָעִים וְזָעִים מִשִּׂמְחָה, הִתְחִילוּ רוֹעֲדִים וּמְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְיָדַיִם, לְיָדַיִם אֲשֶׁר תִּגַּעְנָה בָּהֶם, תֶּאֱַחֹזְנָה בָּהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם.
חִכּוּ הַפְּרָחִים, חִכּוּ דוֹמְמִים וּכְמֵהִים, גָּדְלוּ יוֹתֵר, יָפוּ יוֹתֵר מִתּוֹךְ צִפִּיָּה. לָאַחֲרוֹנָה לֹא עָצְרוּ כֹחַ וְהִתְחִילוּ דוֹבְבִים כָּל אֶחָד לְנַפְשׁוֹ, כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ גִּבְעוֹלוֹ:
אֲנִי פֶּרַח,
פֶּרַח קָט,
עַל אֵם דֶּרֶךְ,
נָע וָנָד.
רֵיחִי רַעֲנָן
שָׁט וְשָׁט,
רוֹחֵשׁ, לוֹחֵשׁ,
סָח בַּלָּט:
בּוֹאִי, אֱחֱזִי
בִּי, הַיָּד
נָא תִפְשִׂינִי
וְקִטְפִינִי!
וְאוּלָם לַשָּׁוְא הִתְפַּלְּלוּ הַפְּרָחִים לְיָדַיִם, לַשָּׁוְא הִתְחַנְּנוּ לָהֶן, לְיָדַיִם אשֶׁר תּוּשַׁטְנָה אֲלֵיהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַכְּרוּב בְּתוֹךְ כּוֹס כָּל פֶּרַח נִקְטָף, אֲשֶׁר יָעוּף לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם.
לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא, – עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ לֹא הָיְתָה אַף יָד אֶחַת.
הָעֲנָנִים שָׁמְעוּ אֶת תְּפִלָּתָם וַיַמְטִירוּ עַל הַפְּרָחִים מִטְרוֹת עֹז. נִטְפֵי הַגֶּשֶׁם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם בְּרַעַשׁ וּבְהָמוֹן. הַפְּרָחִים צָהֲלוּ לִקְרָאתָם, כָּפְפוּ וְהֵרִימוּ רֹאשׁ, וְכָל אֶחָד קָרָא אֶל נִטְפֵי הַמַּיִם הַכְּבֵדִים: הַכּוּנִי!
פִּצְעוּנִי! הַמְּמוּנִי, מָרְטוּנִי וְקִטְפוּנִי!
אַךְ לַשָּׁוְא. אָמְנָם הַמַּיִם הִכּוּ אֶת הַפְּרָחִים, הִכּוּם, פְּצָעוּם, מְרָטוּם, אַךְ לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לִקָטְפָם.
יָצָא אֵי־מִזֶּה רוּחַ קַל וְנוֹחַ לָשׁוּט בָּאָרֶץ, וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַפְּרָחִים שָׁמַע אֶת לַחֲשָׁם גַּם הוּא וַיַחֲמֹל עֲלֵיהֶם, וַיֶּאֱזֹר שְׁאֵרִית אוֹנוֹ, וַיִתְגָּעֵשׁ, וַיִתְמַרְמֵר, וַיִמָּלֵּא חֵמָה וְיִשְׂתָּעֵר עַל הַפְּרָחִים הַמִּתְפַּלְּלִים לוֹ; לְתָלְשָׁם חָפֵץ, אַךְ לַשָּׁוְא – לֹא עָצַר הָרוּחַ כֹּחַ לִקְטֹף אַף אֶחָד מֵהֶם.
– יָד! – קָרְאוּ הַפְּרָחִים נוֹאָשִׁים, – יָד אַחַת קְטַנָּה, רַכָּה, רָפָה לוּ הָיְתָה עַל הָאָרֶץ!
וַיְהִי בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה מֵצִיץ אֶל צִיץ, מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח: אָדָם נִבְרָא! אָדָם נִבְרָא!
וְהַפְּרָחִים – לֹא עַל הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא שָׂמְחוּ, רַק עַל שְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁהָיוּ מִתְנוֹעֲעוֹת וּמִדַּלְדְּלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה בְּלֶכְתּוֹ.
וּבְלֶכְתּוֹ – וְלֹא רָאוּ כִּמְעַט אֶת קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְתָאֳרוֹ הַיָּפֶה, וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צַהֲלָה:
– יָדַיִם! יָדַיִם הוֹלְכוֹת!
וְאוּלָם הָאָדָם, אָדָם רִאשׁוֹן זֶה, אֲשֶׁר בָּרָא ה' אֱלֹהִים מִן הֶעָפָר, לֹא הִרְגִּישׁ בָּהֶם, בַּפְרָחִים, לֹא רָאָם וְלֹא יְדָעָם.
אֶת בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וַעֲקֵבָיו נָשְׁקוּ הַפְּרָחִים בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם, אֶת צִלּוֹ הַנִּגְרָר אַחֲרָיו נָשָׁקוּ:
תָּפְשֵׂנִי!
קָטְפֵנִי!
אַךְ לַשָּׁוְא – אָזְנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ פְּתוּחוֹת לְכָל קוֹל, לְכָל הֶמְיָה, וְאֶת לַחַשׁ הַפְּרָחִים לֹא שָׁמַע. הִנֵּה עָבַר, עָבַר מֵהֶם וָהָלְאָה.
בְּכָל מְקוֹם לֶכְתּוֹ, בּוֹאוֹ, עָמְדוּ וְשִׁבְתָּו – צָצוּ וְעָלוּ הַפְּרָחִים וְלָחֲשׁוּ לוֹ: שָׁלַח יָדְךָ אֵלֵינוּ וְקָטְפֵנוּ – אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע.
דַּרְכּוֹ הָיְתָה סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – וְלֹא יָדָע.
וַיְהִי בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, נִבְהַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ וְעָמַד.
“חֹשֶׁךְ!” לָחַשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְנַפְשׁוֹ וַיִירָא לְהָנִיעַ רֶגֶל. “אוּלַי אֵין הָאָרֶץ מִשְׂתָּרַעַת עוֹד לְפַָנַי”.
קֹדֶם לָזֶה רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה וּרְחוֹקָה, וְעַתָּה אוּלַי נֶעֶלְמָה הָאָרֶץ מִתַּחַת לְרַגְלָיו, וְרַק הַנְּקֻדָּה אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד עָלֶיהָ נִשְׁאֲרָה, וְאֵין לְהָנִיעַ רֶגֶל.
“חֹשֶׁךְ!” לָחַשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְנַפְשׁוֹ, כָּרַע
וְנָפַל לָאָרֶץ, סָגַר אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְנִבְהַל עוֹד יוֹתֵר, כִּי הִנֵּה סָגַר אֶת הָעֵינַיִם וְהַחֹשֶׁךְ לֹא נָס עוֹד, הוּא רוֹאֵהוּ. אָז יִפְקַחַ אָדָם אֶת עֵינָיו וְשׁוּב יִסְגְּרֵן, יִפְקְחֵן וְיִסְגְּרֵן פְּעָמִים אֵין־סְפוֹר, יָרֵא וְכוֹעֵס וּמְקַלֵּל, פּוֹעֵר אֶת פִּיו וְנוֹשֵׁךְ, נוֹשֵׁךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּכָל פֶּה וּבַחֲמַת רֶצַח. לְסוֹף, נָפַל עַל פָּנָיו וְנִרְדָּם.
בַּבֹּקָּר, אַךְ נִפְקְחוּ עֵינָיו, וַיִצְעַק! מֵרֹב שִׂמְחָה צָעַק, וּמֵרֹב שִׂמְחָה כָּבַשׁ רֹאשׁוֹ וּשְׁתֵּי יָדָיו בָּאָרֶץ, וְאֶת רַגְלָיו הֵרִים לְמַעְלָה.
אָדָם אֶחָד הָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה יֶלֶד מֵעוֹדוֹ, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁמוֹ. אָדָם רִאשׁוֹן זֶה נוֹלַד גָּדוֹל לְכַתְּחִלָּה, עִם זָקָן נוֹלַד, אַךְ מַעֲשֵׂה יַלְדוּת, מֵעֵין עֲמִידָה עַל רֹאשׁ וְרַגְלַיִם לְמַעְלָה, אָהַב.
וַיְהִי בְּעֲמֹד אָדָם עַל רֹאשׁוֹ, וַיָרַחַ אֶת רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנָּה, שֶׁהָיְתָה נוֹגַעַת בַּחָטְמוֹ מַמָּשׁ. אֶת רֵיחָהּ הֵרִיחַ, וְאוּלָם קָטוֹף לֹא קְטָפָה.
וַיְהִי בְּקוּמוֹ וּבְלֶכְתּוֹ – וּפְנֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה הָאֲדֻמָּה אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר מִבּוּשָׁה:
"הַאֻמְנָם כֹּה דַּלָּה אֲנִי וּמְכֹעֶרֶת– כִּי יִתֵּן לִי אָדָם כָּתֵף סוֹרֶרֶת?
הַאֻמְנָם כֹּה נִבְאַשׁ זֶה רֵיחִי בְּאַפּוֹ, כִּי לֹא לַקְחָנֵי הָאָדָם בְּכַפּוֹ?
כֶּלֶב עָבַר עָלָיו – וּלְטָפוּ. סוּס רָץ עַל פָּנָיו – וְטָפַח לוֹ עַל גַּבּוֹ; יוֹנָה יָרְדָה עַל כְּתֵפוֹ, וַיִקָּחֶנָּה וַיִשָּּׁקֶנָּה – וְאֵלַי לֹא יִתְבּוֹנָן".
וְאָדָם הָרִאשׁוֹן אָמְנָם מָלֵא אַהֲבָה הָיָה לְכָל
הַיְּצוּרִים, לְכָל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְעוֹף השמַיִם, וַיֹּאמַר:
גְּדוֹלָה הִיא אֶרֶץ זוֹ וַאֲנִי לְבַדִּי הִנְנִי עַל הָאָרֶץ; אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ לִי רַעְיָה בֵּין הַבְּרוּאִים וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד גַּלְמוּד בָּאָרֶץ.
בִּקֵּשׁ, בִּקַּשׁ וְלֹא מָצָא. מֶה עָשָׂה? עָלַה עַל רֹאשׁ הָר וְהִכְרִיז:
אָדָם הָרִאשׁוֹן מְבַקֵּשׁ רַעְיָה,
לֹא יָפָה בְּיוֹתֵר וְלֹא מְכֹעָרָה,
לֹא חֲכָמָה בְּיוֹתֵר וְגַם לֹא פְּתַיָּה,
לֹא מַשְׁכֶּלֶת בְּיוֹתֵר וְלֹא נִבְעָרָה.
אִם תְּהִי מֵאֹד יָפָה, הֵן תִּיף אֲזַי מֶנִּי,
אִם חֲכָמָה בְּיוֹתֵר, אָז תֶּחְכַּם מִמֶּנִּי,
וְאִם אֶקַּח לִי רַעְיָה יוֹתֵר מַשְׂכֶּלֶת –
אָז אַעַשׂ אִוֶּלֶת,
כִּי מַשְׂכִּיל בְּיוֹתֵר אֲנִי עַצְמִי אֵינֶנִּי.
הוּא טֶרֶם כַּלָּה אֶת דְּבָרָיו וּפָרָה אַחַת עָבָה וּשְׁמֵנָה עָלְתָה אֵלָיו אֶל הָהָר.
רָאָה אוֹתָהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן וַיִּקְרָא בְּתִמָּהוֹן: אַתְּ?! לְדַבֵּר תֵּדְעִי?
הֵנִיעָה הַפָּרָה רֹאשָׁהּ מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כְּלוֹמַר: יָדוֹעַ אֵדַע.
– דַּבְּרִי! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶל הַפָּרָה.
הַפָּרָה פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ וְקָרְאָה בְּקוֹל מְמֻשָּׁךְ: מְ– מוּ!
לֹא מָצָא דִּבּוּרָה חֵן בְּעֵינָיו, וְלֹא רַק זֹאת, אַךְ מָצָא בָּהּ עוֹד מִגְרַעַת: "אַרְבַּע רַגְלַיִם לְךְ וְעַל הָאֲדָמָה לֹא תִבְטְחִי…לָמָּה זֶה תּוֹרִידִי גַּם רֹאשְׁךָ לָאָרֶץ?
הָרִימִי אוֹתוֹ לַשָּׁמַיִם כָּמוֹנִי".
וַיְהִי כִּי לֹא יָכְלָה הַפָּרָה גַּם אֶת הַדָּבָר הַקַּל הַזֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ, וַיְשַׁלַּח אוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו.
רְדִי לְךָ, פָּרָתִי,
מֵעַל הָרִי רְדִי,
לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,
לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי!
יָרְדָה הַפָּרָה, וְעוֹף גָּדוֹל וְיָפֶה, הֲלֹא הִיא הַנִשְׁרָה, עָפָה אֵלָיו אֶל הָהָר.
– אַתְּ? – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּתִמָּהוֹן. –
אָמְנָם יָפָה אַתְּ, נִשְׁרָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה אַתְּ, וְאוּלָם לֹא תִצְלְחִי לִי לְרַעְיָה!
– מַדּוּעַ? – שָׁאֵלָה הַנִשְׁרָה.
– הֵן אַתְּ עָפָה! – עָנָה אָדָם הָרִאשׁוֹן.
– הַאִם זֶה לֹא יָפֶה?
– יָפֶה! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִתְפָּעֵל – הֲרֵי זֶה יָפֶה! אַךְ מַה בֶּצַע לִי בְּעוּפֵךְ?…אַתְּ תָּעוּפִי וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָעוּף אַחֲרַיךָ…
רְדִי לְךָ, נִשְׁרָתִי,
מֵעַל הָרִי רְדִי,
לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,
לֹא לִי אַתְּ,לֹא לִי!
אָז תַּעַל אֵלָיו הַלְּבִיאָה הָעַזָּה וְהַיָּפָה.
וְתִּמְצָא הַלְּבִיאָה חֵן בְּעֵינָיו, כִּי הוֹד מַלְכוּת לָהּ, וּשְׁאָגָה לָהּ, וְעֵינֶיהָ קוֹדְחוֹת כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן:
– יָפָה אַתּ,ְּ הַלְּבִיאָה, וְעַזָּה, וְגַם עֵינַיךָ קוֹדְחוֹת, אַךְ מַדּוּעַ הֵן יְהִירוֹת וּמַבִּיטוֹת עָלַי בְּעֶבְרָה?
אוּלַי תִקְצְפִי עָלַי? אָנָּא, אַל־נָא תִקְצֹֹֹֹֹֹֹֹֹּפִי.
הַלְּבִיאָה הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וְשָׁאֲגָה לוֹ:
אֵינִי כּוֹעֶסֶת כָּל עִקָּר.
– אִם לֹא תִּכְעֲסִי עָלַי, אָז צַחֲקִי, צַחֲקִי לִי.
אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַלְּבִיאָה צוֹחֶקֶת, רוֹצָה אֲנִי בְּרַעְיָה אֲשֶׁר תֵּדַע צְחוֹק. גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְאוּלָם אֲנִי – אַךְ מְעַט יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְלָכֵן תְּהֵא נָא רָעְיָתִי צוֹחֶקֶת הַרְבֵּה.
נִסְּתָה הַלְּבִיאָה לִצְחֹק, אַךְ לֹא צָחֲקָה;
מִצְמְצָה, מִצְמְצָה בְּעֵינֶיהָ, פָּתְחָה פִּיהָ מְעַט, הֵנִיעָה בִּלְשׁוֹנָהּ, הִתְחִיל הָרִיר נוֹזֵל מִזָּוִיּוֹת פִּיהָ, וְאוּלָם צָחוֹק לֹא צָחֲקָה.
וַיִּקְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶל הַלְּבִיאָה וַיֹֹאמַר:
– אֲהָהּ, כִּי צְחוֹק לֹא תֵדְעִי!
– לֹא צְחוֹק וְלֹא דִּמְעָה! – שַׁאֲגָה הַלְּבִיאָה בְּמַר נַפְשָׁהּ.
– גַּם לִבְכּוֹת לֹא תוּכְלִי! לֹא לִי אַתְּ!
רְדִי לְךָ, לְבִיאָתִי,
מֵעַל הָרִי רְדִי,
לֹא אַתְּ רָעְיָתִי,
לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי!
כִּשְׁכְּשָׂה הַלְּבִיאָה מְבֻיֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ, יָרְדָה מַהֵר־מַהֵר מֵעַל הָהָר וְנֶעֶלְמָה בַּיַּעַר הֶעָבֹת, רַק שַׁאֲגוֹתֶיהָ הַנּוֹרָאוֹת פִּלְחוּ אֶת לֵב הַיָּעַר.
– לֹא חָפֵץ בִּי הָאָדָם!
עָמְדָה אָז הַשֶּׁמֶשׁ הַצְּעִירָה וְהִבְהִירָה בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם. צָהֳרַיִם הָיוּ, וַיְהִי הַחֹם גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְיִכְרַע אָדָם הָרִאשׁוֹן וַיִּפֹּל עָיֵף וְיָגֵעַ וִיֵרָדֵם.
גַּם הַפְּרָחִים, שֶׁצָּצוּ וְעָלוּ סְבִיבוֹתָיו, אַף הֵם הִתְעַלְּפוּ בִּשְׁרַַב הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל, נִמְנְמוּ, חָזוּ וְחָלְמוּ יָדַיִם שְׁלוּחוֹת אֲלֵיהֶם, יָדַיִם, יָדַיִם, יָדַיִם…
אָז יֵרֵד ה' אֱלֹהִים עַל אָדָם, יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת הַצֵּלָע וְיִבְנֶה מִמֶּנָּה אֶת חַוָּה.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּקַח אָדָם אֶת עֵינָיו, וַיַרְא אֶת
הַיְּצוּר הַנִּפְלָא, הֲלֹא הִיא חַוָּה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו, וַיִשְׁתָּאֶה לָהּ, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר:
– הֲיִי לִי בְּרוּכָה, בַּת־הַשָּׁמַיִם.
– לֹא בַּת־שָׁמַיִם אָנֹכִי…– עָנְתָה לוֹ חַוָּה, וְתֵכֶף הִתְחָרְטָּה עַל אֲשֶׁר אָמְרָה אֱמֶת, עַל אֲשֶׁר אָמְרָה שֶׁאֵינֶנָּה בַּת הַשָּׁמַיִם.
– הָאֻמְנָם גַּם אַתְּ נוֹצַרְתְּ מִן הֶעָפָר כָּמוֹנִי?
– גַּם לֹא מִן הֶעָפָר, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה וְהֵרִימָה רֹאשׁ.
אָז יֵרָתַע קְצָת הָאָדָם לַאֲחוֹרָיו וְיִשְׁאָלֶהָ מִתּוֹךְ יִרְאָה:
– לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ? מֵאַיִן תָּבוֹאִי?
– מִמֶּךְ! – עָנְתָה לוֹ חַוָּה בִּקְצָרָה.
– וּלְאֵין תֵּלֵכִי?
– אֵלֶיךָ!
– מִמֶּנִּי בָּאתָ וְאֵלִי תָּבוֹאִי! בּוֹאִי!
בּוֹאִי…הֶאָח, עַתָּה אֶרְאֶה, כִּי עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתְּ!
וְאוּלָם, אִם רוֹצָה אַתְּ לִהְיוֹת לִי לְרַעְיָה, צַחֲקִי לִי בָּרִאשׁוֹנָה, צַחֲקִי לִי וּצְאִי אַחַר־כָּךְ בִּמְחוֹלוֹת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי רַעְיָה צוֹחֶקֶת וּמְחוֹלֶלֶת.
אָז קָמָה חַוָּה וְאָמְרָה: אֲנִי אֶצְחַק וְאָחוּל לְךָ בְּיַחַד.
– אָנָּא!
הִתְחִילָה חַוָּה סוֹבֶבֶת לְעֵינֵי אָדָם רַכָּה וְקַלָּה וּפָנֶיהָ צוֹחֲקִים, צוֹחֲקִים לוֹ.
הֶאָח, הֶאָח! צְחוֹק זֶה וּמָחוֹל זֶה שֶׁל אֵלָה הֵם.
אוּלַי תּוּכְלִי וְתָשִׁירִי לִי גַּם כֵּן, הָאֵלָה? צַחֲקִי, חוּלִי וְשִׁירִי לִי! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּפָנָיו צוֹחֲקִים אַף הֵם, וְרַגְלָיו מְרַקְּדוֹת לִקְרָאתָהּ אַף הֵן בְּמָחוֹל.
הֵנִיעָה לוֹ חַוָּה בְּרֹאשָׁהּ: גַּם זֹאת אוּ כַל, הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע:
לֹא, לֹא אֵלָה
וְלֹא מַלְאָךְ,
אֲנִי צֵלַע –
צַלְעָךְ, צַלְעָךְ!
לֹא אָנֹכִי –
אַתָּה עִקָּר;
אֲנִי צַלְעָךְ –
וְאִם לֹא נכָּר…
אָז יָרִים גַּם אָדָם אֶת קוֹלוֹ וְיָשִׁיר לָהּ אַף הוּא:
כֹּה יָפִית
נָעַמְתְּ בְּגִילְךְ –
וְאִם אַתְּ צַלְעִי,
אֲנִי צִלֵךְ!
רַק אֶת הֶחָרוּז הַזֶּה שָׁר וְנֶאֱלַם. רֶגַע עָמַד,
אַחֲרֵי כֵן קָרַב אֵלֶיהָ, אָחַז אוֹתָהּ חֶרֶשׁ בְּיָדָהּ וְשָׁאַל
אוֹתָהּ בַּלָט: וְדִמְעָה יֵשׁ לְךָ בְּעֵינָיךְ?
– דִּמְעָה? מָה זֹּאת דִּמְעָה? – שָׁאֲלָה חַוָּה, תְּמֵהָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת.
– לִבְכּוֹת תֵּדְעִי?
– אִם תַּכְאִיב לִי, אָז אֶבְכֶּה, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה.
– הַאַכֵּךְ? שָׁאַל אוֹתָהּ אָדָם בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהֵרִים אֶת יָדוֹ.
– זֶה לֹא מַכְאִיב, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה.
אָז הִפְנָה אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם וְצִלְצוּל שְׂפָתַיִם מְלֵאוֹת נִשְׁמַע בָּאֲוִיר.
– מֶה עָשִׂיתָ, אָדָם? – שְׁאֵלַתּוּ חַוָּה.
– נָשַׁקְתִּי לָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת. – עָנָה אָדָם בִּצְחוֹק קַל.
שְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, זַכּוֹת וְחַמּוֹת עָלוּ בְּעֵינֵי חַוָּה וְנִתְלוּ בְּרִיסֶיהָ.
בְּרֶגַע זֶה עָמַד אָדָם וְקָרָא: רַעְיָתִי! תַּמָּתִי! יָפָתִי! שַׁאֲלִי – מָה אֶתֵּן לְךָ וַאֲפַיְסֵךְ?
– תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּתֵּן, וְלוּ גַּם אֶת הָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת!
– זֹאת אֶפֶס!
הֵרִים אָדָם אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, מִתְּכֵלֶת
הַשָּׁמַיִם הָיָה רוֹצֶה לָתֵת לָהּ – אַךְ נַעֲלָה הִיא מִמֶּנּוּ.
הֵעִיף עֵינָיו לְיָמִין וּשְׂמֹאל – מֶרְחַקִּים יָפִים, כֹּה יָפִים –
אַךְ רֵיקִים; אָז הוֹרִיד אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ וַיַרְא אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה
אֲשֶׁר צָמְחָה לְרַגְלָיו.
וְיִכְרַע אָדָם וַיְִפֹּל לָאָרֶץ וַיִקְטְפֶנָּה וְַיַגִּישֶׁנָּה שַׁי לְחַוָּה.
וַיְִהִי בִּקְטָפוֹ אֶת הַפֶּרַח הַלָּז, וְתֵּצֵא בּוֹ
בָּרֶגַע נִשְׁמָתוֹ, וַתְּהִי לִכְרוּב קָטָן וְקַל, שֶׁפָּרַשׁ אֶת
כְּנָפָיו וְעָלָה לַמְּרוֹמִים.
וְהַשּׁוֹשַׁנָּה, אִם כִּי יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ בְּהִקָטְפָהּ, אַךְ רֵיחָהּ הַטּוֹב לֹא פָּג.
רָאֲתָה חַוָּה אֶת הַפֶּרַח הַיָּפֶה הַזֶּה, רָצְתָה לְאָכְלוֹ, וְאוּלָם בְּהַגִּישָׁה אוֹתוֹ אֶל פִּיהָ, הִקְדִּים אַפָּהּ לְהָרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב, וְאָמְרָה:
– יָפָה הִיא מַתָּנָה זוֹ לְאַפִי, לֹא אֶבְלָעֶנָּה.
וַיְהִי כִּי רָאָה אָדָם, שֶׁמָּצְאָה מִנְחָתוֹ חֵן בְּעֵינֶיהָ, וַיִשַׁח וַיִקְּטֹף לָהּ עוֹד; וְהָיָה מִדֵּי קָטְפוֹ אֶת הַפְּרָחִים, וְעָלוּ הַכְּרוּבִים הַקַּלִּים לִמְעוֹנוֹת הָרוֹם, אֲשֶׁר הִתְגַּעְגְּעוּ לָהֶם כֹּה הַרְבֵּה, וּמִמְּעוֹנוֹת הָרוֹם, הֲלֹא הֵם הַשָּׁמַיִם, הֵצִיצוּ הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהַקַּלִּים לְמַטָּה וּבֵרְכוּ מִשָּׁם אֶת זוּג הָאֲנָשִׁים הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הָהָר. וְכָכָה בֵּרְכוּם הַכְּרוּבִים:
– בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָנוּ שֶׁקְּטַפְתֶּם אוֹתָנוּ!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.