שִׁמְשׁוֹן הַקָּטָן הֵקִיץ זֶה עַתָּה מִשְּׁנָתוֹ. אַךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו, קָפַץ עַל בִּרְכֵּי אִמּוֹ וְקָרָא:

– אֲנִי חָפֵץ דְּבַר־מָה, אִמִּי, נַחֲשִׁי־נָא: מָה אֲנִי חָפֵץ?

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: לִרְחֹץ אַתָּה חָפֵץ, שִׁמְשׁוֹנִי? הִנֵּה כָד הַמַּיִם, הִנֵּה הַמַּגֶּבֶת, בּוֹא וּרְחַץ!

אָמַר לָהּ שִׁמְשׁוֹן: אַף אָמְנָם אֶרְחַץ, וְאוּלָם לא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי חָפֵץ, נַחֲשִׁי נָא!

– וְכִי מַה יַחְפֹּץ שִׁמְשׁוֹנִי? – שָׁאֲלָה הָאֵם אֶת בְּנָהּ וּפָנְתָה וְלָקְחָה אֶת הַכַּדּוּר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמְרָה: אֶת הַכַּדּוּר אַתָּה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ?

עָנָה שִׁמְשׁוֹן לְאִמּוֹ: אֶת הַכַּדּוּר אֶקַּח, וְאוּלָם לֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, אֲנִי חָפֵץ דָּבָר מָתוֹק.

חָשְׁבָה אָמּוֹ וְקָרְאָה: שִׁמְשׁוֹן רוֹצֶה סֻכָּרִיָּה?

עָנָה שִׁמְשׁוֹן בִּצְחוֹק: לֹא זֶה! לֹא זֶה! אֲנִי רוֹצֶה דָבָר יוֹתֵר מָתוֹק מִסֻּכָּרִיָּה.

הִתְפַּלְּאָה אִמּוֹ וְאָמְרָה: וְכִי מַה מָּתוֹק מִסֻּכָּרִיָּה? אוּלַי אֶתֵּן לְךָ דְּבָשׁ?

הֵנִיעַ שִׁמְשׁוֹן רֹאשׁוֹ, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְקָרָא: לֹא דְבָשׁ, הָבִי לִי דָבָר יוֹתַר מָתוֹק מִדְּבָשׁ!

תָּמְהָה עָלָיו אִמּוֹ וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: וְכִי מַה מָּתוֹק מִדְּבָשׁ?

הִגִישׁ שִׁמְשׁוֹן אֶת פִּיו הַקָּטָן אֶל שִׂפְתֵי אִמּוֹ וְקָרָא:

– נְשִׁיקָה! נְשִׁיקַת פִּי אִמִּי מְתוּקָה מִדְּבָשׁ!

הָיָה עֶרֶב קַיִץ. יָצְאָה מִרְיָם עִם יוֹסֵף אָחִיהָ מִבֵּיתָם, שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הָעִיר, בְּתוֹךְ הַגָּן. הָלְכוּ הָאָח וְהָאָחוֹת שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר, כִּי הָיְתָה הַדְּמָמָה כֹה גְדוֹלָה וְכֹה יָפָה. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה. הֶעָלִים רַק זָעוּ, הַנַּחַל רַק שִׁקְשֵׁק, וְהָעֵצִים גַּם הֵם לָאֲטוּ בִדְמָמָה. פִּתְאֹם נָשָׂא יוֹסֵף אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וְרָאָה אֶת הַכּוֹכָבִים הָרַבִּים הַנּוֹצְצִים, וְאֶת תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם רָאָה, וְאֶת הַלְּבָנָה, הִבִּיט עַל כָּל אֵלֶּה בְּעֵינַיִם רְחָבוֹת וּפְקוּחוֹת וְלא שָׂבְעוּ עֵינָיו לִרְאוֹת. הֵרִים יוֹסֵף אֶת יָדוֹ וְשָׁאַל: מַה שָּׁם בַּמָּרוֹם? מָה הִיא הַלְּבָנָה? מָה הֵם הַכּוֹכָבִים?

נָשְׁאָה גַם מִרְיָם אֶת עֵינֶיהָ לַשָּׁמַיִם, הִסְתַּכְּלָה גַם הִיא בַּכּוֹכָבִים וְאָמְרָה: לְבָנָה זוֹ – וָדַאי הִיא אֵם, וְכוֹכָבִים אֵלֶה – וַדַּאי יְלָדֶיהָ הֵם!

שָׁאַל אוֹתָהּ יוֹסֵף: כָּךְ כָּתוּב בַּסְּפָרִים?

הֵנִיעָה מִרְיָם בְּרֹאשָׁהּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְעָנְתָה לוֹ: לֹא, לֹא חֲבִיבִי, בַּסְּפָרִים כָּתוּב אַחֶרֶת, אֲנִי מִלִּבִּי מְסַפֶּרֶת…

בְּרֶגַע זֶה נָפַל כּוֹכָב אֶחָד לְעֵינֵיהֶם אַרְצָה וְנֶעֱלַם, וְהַלְּבָנָה עוֹדָהּ מְשׁוֹטֶטֶת־מְשׁוֹטֶטֶת בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.

שָׁאַל יוֹסֵף אֶת אֲחוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם: לָמָּה הַלְּבָנָה כָּכָה מְשׁוֹטֶטֶת?

הִבִּיטָה מִרְיָם אַחֲרֵי הַלְּבָנָה הַמְשׁוֹטֶטֶת וְאָמְרָה: מְבַקֶּשֶׁת הִיא אֶת בְּנָהּ שֶׁאָבַד לָהּ… אֲהָהּ, אֵין הִיא יוֹדַעַת שֶׁכְּבָר נָפַל אַרְצָה!

נַעֲשָׂה יוֹסֵף עָצֵב מְאֹד. הִנִּיחָה מִרְיָם אֶת יָדָהּ עַל כְּתֵפוֹ וְדִבְּרָה אֵלָיו נִחוּמִים: אַל־נָא כָּכָה תִּתְעַצֵּב, אָחִי, רְאֵה כַּמָּה כּוֹכָבִים נִשְׁאֲרוּ לָהּ בַּשָּׁמַיִם!

הָלַךְ לוֹ יֶלֶד עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְסִפְרוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹ. צָפָה לָהּ דָּגָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְצִפּוֹר אַחַת יָרְדָה מֵעַל עֵץ, וּשְׁנֵיהֶם, גַּם הַדָּגָה וְגַם הַצִּפּוֹר, שָׂחֲקוּ לוֹ לַיֶּלֶד.

וְכֹה אָמְרָה הַדָּגָה:

אֲנִי אֶת הַיָּם מוֹדֶדֶת,

אֲנִי אֶל הַתְּהוֹם יוֹרֶדֶת,

וְרוֹאָה שָׁם הַכֹּל.

וְהַצִּפּוֹר אָמְרָה לוֹ כָּכָה:

אֲנִי בֵּין עֲנָנִים דּוֹאָה,

אֶת רָאשִֵי הֶהָרִים רוֹאָה

וְאֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה שָׁם.

הַיֶּלֶד שָׁמַע, שָׁמַע, וְכֹה עָנָה אוֹתָם:

וַאֲנִי לא אֵרֵד תְּהוֹמָה,

אֲנִי לא אַעַל רֹמָה,

זֶה סִפְרִי לְבָד,

זֶה סִפְרִי הַקָּט

מְסַפֵּר לִי הַכֹּל.

בַּנַּאי אֶחָד חָפֵץ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת. בָּא אֶל הַיַעַר לִכְרוֹת שָׁם עֵצִים. רָאָה עֵץ אֶחָד רָם, קָרַב אֵלָיו, הֵנִיף עָלָיו אֶת הַקַּרְדֹּם וְהִכָּה בּוֹ.

שָׁמַע הַבַּנַּאי קוֹל צִפְצוּף, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, רָאָה וְהִנֵּה צִפּוֹר קְטַנָּה עוֹמֶדֶת עַל הֶעָנָף וּמִתְחַנֶּנֶת:

– אָנָּא, אִישׁ טוֹב, אַל־נָא תִכְרֹת אֶת הָעֵץ!

עָנָה הָאִישׁ אֶת הַצִּפּוֹר: כְּנָפַיִם לָךְ, צִפּוֹרִי, עוּפִי לָךְ וְעִמְדִי עַל עֵץ אַחֵר.

וַתֹּאמֶר הָצִּפּוֹר:

– אֲהָהּ, אִישׁ טוֹב, יֶשׁ לִי פֹה קֵן, וּבְקִנִּי יֵשׁ לִי אֶפְרוֹחִים. אַל נָא תִכְרֹת אֶת הָעֵץ.

וְלא כָרַת הַבַּנַּאי אֶת הָעֵץ הַהוּא.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּנָה הָאִישׁ לָלֶכֶת, שָׁמַע מֵאֲחוֹרָיו אֶת צִפְצוּף הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה הַמְבָרֶכֶת אוֹתוֹ:

בָּרוּךְ תִּהְיֶה אָתָּה,

שֶׁאִילָנִי לא כָּרַתָּ,

אֶת קִנִּי לא שִׁחַתָּ

וְאֶפְרוֹחַי לא הֵמַתָּ.

לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים יָצְאָה לָהּ הָאַרְנֶבֶת הָעִירָה לִקְנוֹת דְבַר־מָה בַּשּׁוּק.

בַּדֶּרֶךְ נִקְרְעוּ נְעָלֶיהָ וְנִרְאוּ כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ. הוֹי צָרָה, הוֹי צוּקָה, אֵיךְ תָּבוֹא הַשּׁוּקָה? אֵיךְ תֵּרָאֶה בֵּין הַחַיִּים בְּלִי נַעֲלַיִם?

הָלְכָה לָהּ הָאַרְנֶבֶת בְּקוֹל יְלָלָה: הָעִתִּים כֹּה קָשׁוֹת, אֵיךְ אֶקְנֶה לִי נְעָלִים חֲדָשׁוֹת?

רָאֲתָה מֵרָחוֹק אֵשׁ מְהַבְהֶבֶת, קָרְבָה אֵלֶיהָ הָאַרְנֶבֶת וְהִתְחַמְּמָה לְאוֹרָהּ.

רוֹבֶצֶת הָאַרְנֶבֶת, רוֹבֶצֶת וְהִנֵּה כֶּלֶב הוֹלֵךְ וּבָא לִקְרָאתָהּ. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה שָׁלוֹם בֵּין הַכֶּלֶב וּבֵין הָאַרְנֶבֶת וְלא יָרְאָה מִפָּנָיו.

וְהַכֶּלֶב מַחֲלָצוֹת לָבַשׁ, מִצְנֶפֶת לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ, אַךְ אַרְבַּע נְעָלָיו הָיוּ יָפוֹת מִכָּל אֲשֶׁר עָלָיו.

קָרְאָה לוֹ הָאַרְנֶבֶת עוֹד מֵרָחוֹק:

– שָׁלוֹם, אָחִי, מֵאַיִן?

– מִן הָעִיר אֲנִי בָּא, – עָנָה הַכֶּלֶב, – בָּעִיר הָיִיתִי, נְעָלִים לִי קָנִיתִי. יָפוֹת הֵן, הַאִם לֹא כֵן?

– יָפוֹת הֵן עַד מְאֹד! הוֹ, כַּמָּה הֵן נָאוֹת! גַּם אֲנִי צְרִיכָה לִנְעָלִים כָּאֵלֶּה, חֲפֵצָה אֲנִי רַק לִרְאוֹת, אִם הֵן הוֹלְמוֹת אוֹתִי. הֲתִתֵּן לִי לָמֹד אוֹתָן?

– בְּבַקָּשָׁה מֹדִּי!

הָאַרְנֶבֶת נָעֲלָה אֶת הַנְּעָלִים עַל אַרְבַּע רַגְלֶיהָ וְאָמְרָה:

– נִפְלָא! וְאֵינָן לוֹחֲצוֹת כְּלָל. הַרְשֵׁנִי לָרוּץ הֵנָּה וָהֵנָּה.

– רוּצִי!

רָצָה הָאַרְנֶבֶת. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה כְּבָר רְחוֹקָה, הֵנִיעָה לַכֶּלֶב בְּכַפָּהּ הָאַחַת וְהִתְחִילָה בּוֹרַחַת.

וְהַכֶּלֶב נוֹבֵחַ, צוֹרֵחַ:

– אוֹי־וַי, אוֹי־וַי! נְעָלַי, נְעָלַי!

וְהָאַרְנֶבֶת אֶת רַגְלֶיהָ תָּרִים וְרָצָה דֶרֶךְ שָׂדוֹת וְכָרִים, בְּקָעוֹת וְהָרִים.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה עוֹיֵן הַכֶּלֶב אֶת הָאַרְנֶבֶת. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ הוּא רָץ אַחֲרֶיהָ, נוֹבֵחַ וְצוֹרַחַ:

– אוי־וַי, אוֹי־וִַי! נְעָלַי, נְעָלַי!

א

שִׁמְעוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָׁה תְּיָשִׁים שֶׁנָּסוּ מִן הַמִּכְלָאָה.

שְׁלֹשָׁה תְּיָשִׁים בְּנֵי־חַיִל נָסוּ בַּלַיִל, נָסוּ, בָּרָחוּ אֶל הָאָחוּ, לִמְקוֹם שָׁם עוֹלֶה הָעֵשֶׂב הָרַךְ, לִמְקוֹם שָׁם יְפַךְ הַנַּחַל הַזַּךְ; הָלְכוּ לִמְקוֹם שָׁם הָרוּחַ יָפוּחַ, שָׁם יָצְאוּ לָשׂוּחַ, שָׁם יִרְקְדוּ־יְחוֹלֵלוּ, יִתְהוֹלְלוּ, יִשְׁתּוֹלֵלוּ.

ב

כָּל הַלַּיְלָה תָּעוּ הַתְּיָשִׁים, בָּרְחוֹבוֹת ְעַל־פְּנֵי מִגְרָשִׁים, תָּעוּ־תָּעוּ וְאֶל הָאָחוּ לא בָּאוּ. אֶת הַדֶּרֶךְ לא רָאוּ וְלא מָצָאוּ.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ לָהֶם זָרָחָה, וַיִּרְאוּ מֵרָחוֹק אֶת הָאָחוּ וַיִּשְׂמָחוּ, וַיִּצְהֲלוּ וַיָּּרִיעוּ, וַיִּקְרְאוּ אִישׁ אֶל אָחִיהוּ: אוּצָה! רוּצָה!

ג

וַיְהִי כַאֲשֶׁר אָצוּ, כַּאֲשֶׁר רָצוּ, וְהִנֵּה ֶשֶׁר־עֵץ בָּנוּי עַל־פְּנֵי תְּעָלַת־מַיִם, וְהַגֶּשֶׁר רְחַב־יָדַיִם.

קָם הַתַּיִשׁ הַבְֹּר וְעָבַר אֶת הַגֶּשֶׁר, הִנֵּה הוּא אָץ, הִנֵּה הוּא רָץ, הַגֶּשֶׁר יִזְדָּעְזֵעַ, וְהַתַּיִשׁ – בִּזְקָנוֹ יְנַעְנֵע וּבְטְלָפָיו יְרַקֵּעַ:

– טְרַח–טְרַ־רַח

אָרִים נוֹרָא קוֹל –

בְּרַגְלַיִם אַךְ!

לֹא אֵחַת מִפְּנֵי כֹּל!

ד

וְתַחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, בְּתוֹךְ תְּעָלַת־הַמַּיִם, בַּבּוֹר הֶעָמֹק וְהַשָּׁחוֹר יָשַׁב שֵׁד־הַמַּיִם הַנּוֹרָא, רֹאשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק וְחָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת.

חָפֵץ שֵׁד־הַמַּיִם לֶאֱכֹל אֶת הָרִאשׁוֹן בַּתְּיָשִׁים, וַיְדַבֵּר אֵלָיו דְּבָרִים קָשִׁים, וְכֹה אָמַר:

– מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? מִי בְּרַגְלָיו מְרַקֵּעַ עַד שֶׁהַגֶּשֶׁר יִזְדַּעְזֵעַ? אֶתְפְּשֶׂנּוּ וְאֹכְלֶנּוּ!

נִבְהַל הַתַּיִשׁ, עָמַד רֶגַע נִדְהָם וְקוֹפֵא כְּשַׁיִשׁ, וְאַחֲרֵי רֶגַע הִתְחַנֵּן:

– אַל נָא, שֵׁד רַחוּם וְחַנּוּן, אַל נָא תֹאכְלֵנִי, אֲנִי קָטָן הִנֵּנִי, זֶה אָחִי הַשֵּׁנִי, הוּא גָדוֹל וְשָׁמֵן מִמֶּנִּי, אֱכֹל נָא אוֹתוֹ!

וְשֵׁד־הַמַּיִם עוֹד יוֹשֵׁב תַּחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, ראשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק, חָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת, וַהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ: הַגֶּשֶׁר שׁוּב יִזְדַּעְזֵעַ, שׁוּב יַעֲבֹר עָלָיו תַּיִשׁ, יִתְנוֹעֵעַ וּבְרַגְלָיו יְרַקֵּעַ:

טְרַח־טְרַ־רַח!

אָרִים נוֹרָא קוֹל –

בְּרַגְלַיִם אַךְ!

לא אֵחַת מִפְּנֵי כֹּל!

נָתַן עָלָיו שֵׁד־הַמַּיִם בְּקוֹלוֹ: מִי שָׁם עַל הַגֶשֶׁר עוֹלֶה? מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? אֶתְפְּשֶׂנּוּ וְאֹכְלֶנּוּ!

נִבְהַל הַתַּיִשׁ הַשֵּׁנִי, הִתְכַּוֵּץ כֻּלּוֹ וּכְאִלּוּ אֵינוֹ, לא רָקַע עוֹד וְלא בָּעַט, וְקוֹלוֹ רָעַד־רָעַד:

– אָנָּא, אַל תֹּאכְלֵנִי, אֲנִי עוֹד קָטָן הִנֵּנִי, אָחִי הַשְּׁלִישִׁי הִנֵּה הוּא בָּא אַחֲרַי, הוּא גָדוֹל וְשָׁמֵן מִמֶּנִּי, אֱכֹל נָא אוֹתוֹ!

הֶאֱמִין לוֹ שֵׁד־הַמַּיִם, יוֹשֵׁב הוּא תַּחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, ראשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק, חָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת, יוֹשֵׁב הוּא וְשׁוֹמֵעַ: הַגֶּשֶׁר שׁוּב יִזְדַּעְזֵעַ, שׁוּב תַּיִשׁ עוֹבֵר עָלָיו, יִתְנוֹעֵעַ, בְּרַגְלָיו יְרַקֵּעַ:

– הוֹ, מַה לִּי גֶשֶׁר־עֵץ! אֲנִי אָץ רָץ כַּחֵץ; הָס כָּל אֶחָד, הַס! אֲנִי תַּיִשׁ עַז!

טְרַח־טְרַ־רַח

כַּךְ וְכָךְ!

בָּרַגְלַיִם אַךְ!

טְרַ־רַח!

וְשֵׁד־הַמַּיִם יוֹשֵׁב וְחוֹשֵב: אַךְ אֱמֶת אָמְרוּ לִי בַּעֲלֵי־הַזָּקָן נֶאֱמָנִים דִּבְרֵיהֶם, נֶאֱמָנִים! ְעֻדַּת־שְׁמָנִים, סְעֻדַּת־שְׁמָנִים תִּהְיֶה לי הַיּוֹם הַזֶּה!

וַיִּשָּּׂא שֵׁד־הַמַּיִם אֶת קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא בְחֵמָה גְדוֹלָה:

– מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? מִי בְּרַגְלָיו יְרַקֵּעַ וְכָל הַגֶּשֶׁר יִזְדָּעְזֵעַ?

וְזֶה הַתַּיִשׁ הַקָּטָן לֹא נִבְהַל כָּל־עִקָּר, הוּא נָע עַל הַגֶּשֶׁר כְּשִׁכּוֹר, קוֹרֵא בְּכָל גְּרוֹנוֹ וְעוֹנֶה:

– אֲנִי הוּא הַתַּיִשׁ הַצָּעִיר, הַיָּהִיר, הַמָּהִיר, בַּעַל הַזָּקָן הַשָּׂעִיר, וְאַתָּה – אִם כִּי רֹאשְׁךָ חֲלַקְלֵק וִירַקְרַק וְחָטְמְךָ כְבַקְבּוּק וְעֵינֶיךְ כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי ריסִים וְגַבּוֹת, – בּוֹא, אִם אֵינְךָ מְפַחֵד, בּוֹא, וְנֵאָבֵק יַחַד! בְּקַרְנַי אֲבֲתֶּקְךָ, בִּטְלָפַי אֲהַדֶּקְךָ, אַשְׁחִיתֶךָ!

נִבְהַל שֵׁד־הַמַּיִם וְנֶחְבָּא בְּבֶהָלָה, עָמֹק־עָמֹק לְתוֹךְ הַתְּעָלָה.

ה

עָבְרוּ שְׁלשֶׁת הַתְּיָשִׁים אֶת הַגֶּשֶׁר וּבָאוּ אֶל הָאָחוּ; הָיוּ עֲשָׂבָיו דָּקִּים, רַכִּים וִירַקְרַקִּים וּמְתוּקִים מִכָּל מַמְתָּקִּים; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ – אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ, וְשׁוּב אָכְלוּ עַד שֶׁשָּׁמְנוּ וְעָבוּ, וְשׁוּב אָכְלוּ עַד שֶׁצָּבוּ, וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם וְאֶל הָעִיר לֹא שָׁבוּ.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וְאִישׁ עוֹד לא רָאָם, וְאִישׁ לֹא שְׁמָעָם, רַק אֲנִי שָׁם הָיִיתִי וְאֶת הַתְּיָשִׁים רָאִיתִי.

זֶה הַתַּיִשׁ הַקָּטָן, עֲדַיִן הוּא בְּכוֹר־שָׂטָן, בֶּן־חַיִל וְטוֹב. וְזֶה הַסּוֹף.

גְּשָׁמִים וּגְשָׁמִים, גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה. עֲנָנִים מְכָסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַשָּׁמַיִם כֵּהִים. אַיֵּךְ, הַשֶּׁמֶשׁ, הַחַמָּה? הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַבְּאָה. רוּחוֹת קָרוֹת נוֹשְׁבוֹת מִכָּל עֵבֶר, וְהָעֵצִים עוֹמְדִים עֵירֻמִּים. הַשָּׂדוֹת רֵיקִים.

– אִילָנוֹת, אִילָנוֹת, אַיֵּה פֵּרוֹתֵיכֶם הַמְּתוּקִים וַעֲלֵיכֶם הַיְרֻקִּים?

– נָשְׁרוּ־נָשְׁרוּ גַם הַפֵּרוֹת גַם הֶעָלִים. אֶת הַפֵּרוֹת אָסְפוּ הָאֲנָשִׁים, אָכְלוּ מֵהֶם, שָׂמוּ אוֹתָם בַּמַּרְתֵף, וְהֶעָלִים – הִנֵּה הֵם מִתְגּוֹלְלִים עַל הָאָרֶץ צְהֻבִּים וְנוֹבְלִים.

– וְאַתֶּם, שָׂדוֹת, הִנֵּה כָּכָה רֵיקִים אַתֶּם, אַיֵּה קָמַתְכֶם הַגֵּאָה, קָמַתְכֶם הַמְּלֵאָה? וְהַפְּרָחִים וְכָל הַצְּמָחִים?

– אֶת הַקָּמָה נָשָׂא הָאִכָּר, הַפְּרָחִים נָבְלוּ, רֵיקִים אֲנַחְנוּ וְאֵין לָנוּ כֹּל! רַק הַגֶּשֶׁם מְטַפְטֵף וְהָרוּחַ מְנַשֵּב וּמַכֶּה בָּנוּ.

– סְנוּנִיּוֹת, סְנוּנִיּוֹת! כָּכָה רַבּוֹת, כָּכָה קַלּוֹת אַתֶּן, לְאָן אַתֶּן כֻּלְּכֶן?

– לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל! קַר לָנוּ פֹּה, הָרוּחוֹת הַקָּרוֹת – אֶת הַקִּנִּים הֵן הוֹרְסוֹת, אֶת הַנּוֹצוֹת הֵן נוֹשְׂאוֹת, וְעָפוֹת אֲנַחְנוּ יַחַד, לְבַל נֵתַע וּלְבַל נֵעָצֵב בַּדֶּרֶךְ. שָׁלוֹם לָכֶם, שָׁלוֹם!

הִנֵּה הֵן הַחֲסִידוֹת! הַחֲסִידוֹת וְרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת וְהַדַּקוֹת.

– גַּם אַתֶּן, חֲסִידוֹת, תַּעֲזֹבְנָה אוֹתָנוּ?

– תּוּק תּוּק! גַּם אֲנַחְנוּ. הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וְרַבָּה, שָׁלוֹם לָכֶם, שָׁלוֹם!

כָּזֶה הוּא הַסְּתָו! אָבַל נָבָל הַכּל. שָׁבַת גִּיל וְעֹנֶג.

גַּם הַיְלָדִים הָלְכוּ מִכָּאן. הַאִם גַּם אַתֶּם, יְלָדִים, אֶל הָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת הֲלַכְתֶּם?…

– מַסִּיקִים אֶת הַתַּנּוּרִים בַּבַּיִת, גַּם בְּגָדִים חַמִּים תָּפְרוּ לָנוּ לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. הַגְּדוֹלִים עוֹטְפִים טַלִּיתוֹת, וּבָאִים לְבֵית־הַתְּפִלָּה. וְאָנוּ הַקְּטַנִּים שׁוֹמְעִים אֶת שִׁירַת הַחַזָּן וְאֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר. בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָר: תְּקִיעָה, שְׁבָרִים וּתְרוּעָה.

הִנֵּה נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג, הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הַלָּבָן, הַקַּר וָרַךְ. פִּתִּים פִּתִּים הוּא נוֹפֵל וְנָח עַל הָעֵצִים וְעַל הַגַּגּוֹת. הִנֵּה צִפּוֹר עָפָה – מִי הִיא זֹאת הַשְּׁחוֹרָה? זֶה הָעוֹרֵב!

– נֵלֵךְ וְנַחֲלִיק עַל הַנָּהָר.

– חָלִילָה, הַנָּהָר עוֹד לא קָפָא כֻּלּוֹ.

– אֲזַי נֵלֵךְ וְנָחֲלִיק בַּיַּעַר!

– גַּם בַּיַּעַר לא נַחֲלִיק: רַבִּי דֻּבִּינוֹן, זֶה הַדֹּב הַשָּׂעִיר, וּמִשְׁפַּחְתּוֹ תּוֹעִים בַּיַּעַר הַגָּדוֹל.

יָלְדָה לוֹ הַדֻּבָּה דֻבִּים רַבִּים, קְטַנִּים, עַזֵּי־פָּנִים. בָּאוּ הַצַּיָּדִים וְצָדוּ אֶת כֻּלָם וְנִשְׁאַר לָהֶם רַק זֶה הַקָּטָן דִּבְשׁוֹן.

הִנֵּה הוֹלֵךְ עַתָּה רַבִּי דֻבִּינוֹן: הוֹלֵךְ וְנוֹהֵם. מְקַפֵּץ לִקְרָאתוֹ דִבְשׁוֹן הַקָּטָן וְשׁוֹאֲלוֹ: לָמָּה אַתָּה נוֹהֵם, אַבָּא? עָנָה לוֹ רַבִּי דֻבִּינוֹן: הַשֶּׁלֶג נוֹפֵל וַאֲנַחְנוּ, אֲהָהּ, הוֹלְכִים בַּשֶּׁלֶג, וְאִם יָבֹא הַצַּיָּד?

קָפַץ כְּנֶגְדוֹ דִבְשׁוֹן וְקָרָא: מָה עִנְיַן שֶׁלֶג אֵצֶל צַיָּד?

עָמַד רַבִּי דֻבִּינוֹן וְגָעַר בִּבְנוֹ: עֲדַיִן קָטָן אַתָּה וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם; הַצַּיָּד עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, גַּם אֶת צְעָדַי וְגַם אֶת צְעָדֶיךָ הוּא מַכִּיר בַּשֶּׁלֶג.

לֹא, לֹא נֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר. רַק פֹּה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ נִהְיֶה וְנָקִים אִישׁ־שֶׁלֶג. הִנֵּה הוּא עוֹמֵד, הַגֹּלֶם! רַגְלָיו שֶׁלֶג, כְּרֵסוֹ – שֶׁלֶג, גַּם ראשׁוֹ וְיָדָיו – שֶׁלֶג; רַק עֵינָיו ־ פֶּחָם.

שָׁמַע חוּשָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיָצָא בָּעֶרֶב אֶל הַמִּגְרָשׁ. מָצָא שָׁם אֶת אִישׁ־הַשֶּׁלֶג עוֹמֵד וְקַר לוֹ. חָמַל עָלָיו חוּשָׁם, נָשָׂא אֶת אִישׁ־הַשֶּׁלֶג לְבֵיתוֹ, הֶעֱמִיד אוֹתוֹ אֵצֶל הַתַּנּוּר, לְמַעַן יֵחַם לוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ עָלָה עַל מִטָּתוֹ. בַּבֹּקֶר קָם חוּשָׁם לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר, קָרַב אֶל הַתַּנּוּר לִקְרֹא “שָׁלוֹם!” לְאִישׁ־הַשֶּׁלֶג, וְאִישׁ־הַשֶּׁלֶג – אֵינֶנּוּ. קָרָא חוּשָׁם: אַךְ זֶהוּ שׁוֹבָב! בַּלַּיְלָה בָּרַח לוֹ הַחוּצָה!

א

“הָאָבִיב בָּא, הָאָבִיב בָּא!”

מִי זֶה שָׁר?

זֶה שָׁר הָרוּחַ הַקַּל, הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, גַּם הַצִּיץ הַדַּל וְהָיָּרֹק, גַּם קֶרֶן הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה וְגַם צִפּוֹר־הַדְּרוֹר, שֶׁעָמְדָה עַל סַף חַלּוֹנִי, וְגַם אֲנִי נִלְוֶה עֲלֵיהֶם. כֻּלָּנוּ כֻּלָּנוּ שָׁרִים קוֹל אֶחָד:

קַמְתִּי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. לָמָּה זֶה קַמְתִּי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם? כִּי הַסְּנוּנִיּוֹת, אֲשֶׁר אִוּוּ לָהֶן לְמוֹשָׁב אֶת חַלּוֹנִי, הֱעִירוּנִי, אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁתָּבֹאנָה, אִם לא הַיּוֹם, אָז מָחָר, וְלָכֵן פִּזּרְתִּי עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ פְּתוֹתֵי חַלָה. בַּבֹּקֶר הֱעִירוּנִי, מִהַרְתִּי לַחַלּוֹן וְהִנֵּה אוֹתָן הַסְנוּנִיּוֹת שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד, דּוֹמוֹת הֵן לְאֵלֶּה שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. אוֹתוֹ הַמַּקּוֹר וְהַכְּנָפַיִם וְאוֹתוֹ הַצִּפְצוּף. וְכַמָּה הֵן זְרִיזוֹת! הִנֵּה בָּנוּ לָהֶן בִּן־לַיְלָה אֶת קִנָּן עַל הָאִילָן אֲשֶׁר מוּל חַלוֹנִי.

ב

פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן לְאַט לְאַט וְאָמַרְתִּי לָהֶן: אֱכֹלְנָה, אֱכֹלְנָה חַלָּה, עוֹד מְעַט וְלא תִמְצֶאנָה כָּאן אַף פֵּרוּר; חַג הַפֶּסַח מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וּבְחַג הַפֶּסַח תְּנַקֵרְנָה מַצָּה, מַצָּה לְבָנָה, דַקָּה וַעֲגֻלָּה. עַתָּה אֶעֱזֹב אֶתְכֶן, צִפֳּרַי, כִּי הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּית־הַמַּאֲפֶה שֶׁל הַמַּצּוֹת. אוֹפֶה אֵינֶנִּי, וּבְבֵיתֵנוּ כְּבָר מוּכָנוֹת הַמַּצּוֹת מִיּוֹם אֶתְמוֹל, וְאוּלָם שָׁם אוֹפִים מַצּוֹת לָעֲנִיִּים, וְאוּלַי נְחוּצָה שָׁם עֶזְרָתִי. אָמְנָם, לְגַלְגֵּל אֶת הַמַּצּוֹת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, וְאוּלָם לְנַקֵּב אֶת הַנְּקָבִים בַּמַּצּוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב.

ג.

גַּם אֶתְמוֹל חָפַצְתִּי לַעֲזֹר שָׁם בַּאֲפִיָּת הַמַּצּוֹת, אֶלָּא שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מִשָּׁם וְהָלַכְתִּי אֶל הַחַיָּט הַתּוֹפֵר אֶת בְּגָדַי הַחֲדָשִׁים. אָמַרְתִּי לַחַיָּט, שֶׁיַעֲשֶׂה אֶת הַכִּיסִים בְּמִכְנָסִי יוֹתֵר עֲמֻקִים. אוֹהֵב אָנֹכִי כִּיסִים עֲמֻקִים. בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיוּ צָרִים וּקְטַנִּים יוֹתֵר מִדַּי, וְלא הָיָה שָׁם דֵּי־מָקוֹם לָאֱגוֹזַי, וּכְשֶׁהָיִיתִי זוֹכֶה בְּמִשְׂחָקַי עִם חֲבֵרַי נָשָׂאתִי אוֹתָם בְּחָפְנַי.

ד

אֲנִי, אֵין לִי מַזָּל בְּמִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים. בְּחַג הַפֶּסַח הַזֶּה אוּלַי אֹכַל אֶת אֱגוֹזַי. אֶקַּח גְּבִיעַ יַיִן מִיֵּין הַ“כּוֹסוֹת”, וְאֶתֵּן לְשָׁם אֶת הַחַרְצַנִּים, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָחִי הַגָּדוֹל. אָחִי הַגָּדוֹל אֵינוֹ יָרֵא לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ אֶל הַשָּׂדֶה, אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי אֶל אֲחוֹרֵי הָעִיר. עִם רַבִּי וְעִם חֲבֵרַי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר גַּם אֶל הַשָּׂדֶה וְגַם אֶל הַיַּעַר.

בְּלַ“ג בָּעֹמֶר שֶׁעָבַר חָפַצְתִּי לִמְנוֹת אֶת הָעֵצִים שֶׁבַּיַּעַר וְלֹא יָכֹלְתִּי. בְּלַ”ג בָּעֹמֶר זֶה בְּוַדַּאי אוּכַל לִסְפּר אוֹתָם. הִנֵּה אֲנִי מוֹנֶה כְבָר עַד מֵאָה. אֶת הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּיַּעַר אִי־אֶפְשָׁר לִמְנוֹת: רֶגַע עוֹמֶדֶת הַצִּפּוֹר כָּאן; בַּשֵּׁנִי – וּכְבָר עוֹמֶדֶת עַל עָנָף אַחֵר! גַּם אֶת פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה לא מָנִיתִי, רַק תָּלַשְׁתִּי כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי וְקָלַעְתִּי לִי זֵר גָּדוֹל. חָפַצְתִּי גַם לִתְלשׁ שָׁם יֶרֶק לְשָׁבוּעוֹת וּלְהָבִיא הַבַּיְתָה וְאָמַר לִי הָרַבִּי, שֶׁלֹּא כְּדַאי הַדָּבָר, כִּי עַד חַג הַשְָׁבוּעוֹת יִבֹּל הַיֶּרֶק וְלא יָפִיץ עוֹד רֵיחַ. בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת טוֹב לְקַשֵּׁט אֶת הַבַּיִת בְּיֶרֶק רַעֲנָן. לָמָּה אָנוּ מְקַשְּׁטִים בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אֶת הַבָּתִּים בִּירָקוֹת? וַדַּאי גַּם הַר סִינַי הָיָה מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ צִיצִים וּפְרָחִים בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן ה' לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה.

הוֹי, כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאָבִיב וְאָת חַגֵּי הָאָבִיב!

א

– אֶל הַנַּחַל! אֶל הַנַּחַל!

– לְאָן אַתֶּם רָצִים, יְלָדִים?

– אֶל הַנַּחַל אֲנַחְנוּ רָצִים.

הַמַּיִם חַמִּים־חַמִּים, הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת כָּל הַיּוֹם, וּמַה גָּדוֹל הַיּוֹם! בַּקַּיִץ הַיָּמִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, וְהַלֵּילוֹת קְצָרִים מְאֹד.

– חַכּוּ לִי חַכּוּ! גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנַּחַל.

– גַּם אַתָּה, שְׁמַעְיָה?

– אֲנִי רַק מְפַצֵּל לִי חָלִיל וְאֵרֵד מֵעַל הַגָּדֶר. חַכּוּ לִי! גַּם לִי חַם מְאֹד, גַּם אֲנִי אוֹהֵב בַּקַּיִץ אֶת הַמַּיִם הַקָּרִים.

– אַל תֵּלֵךְ, שְׁמַעְיָה, הֵן לא תֵדַע לשְׂחוֹת!

– אַל נָא תִירְאִי, אֲחוֹתִי, אֲנִי לוֹקֵחַ מֵאֵת חֲבֵרִי אֶת הַשַּׁלְפּוּחִית. אֶת אוֹלָרִי הַחַד אֲנִי לוֹקֵחַ אִתִּי וְאֶקְטֹף בּוֹ פְּרָחִים חַיִּים לְמַעֲנֵךְ כַּאֲשֶׁר אָהָבְתְּ!

רָאוּ הַיְלָדִים אֶת חוּשָׁם עוֹמֵד, מָשְׁכוּ גַם אוֹתוֹ עִמָּהֶם.

– בֹּא גַם אַתָּה, חוּשָׁם, לִרְחֹץ!

– לֹא, אֲנִי לֹא אֶרְחַץ. בָּרִאשׁוֹנָה אֶלְמַד לִשְׂחוֹת, וְאַחַר־כָּךְ אָבוֹא אֶל הַמַּיִם!

צוֹחֲקִים הַיְלָדִים: חוּשָׁם מְגֻשָּׁם, טִפֵּשׁ אַתָּה! עַל הַיַּבָּשָׁה אַתָּה עוֹמֵד – וְלִשְׂחוֹת אַתָּה לוֹמֵד? אֵיפֹה וְאֵיכָכָה – אִם לֹא בַּבְּרֵכָה?

עָזְבוּ הַיְלָדִים אֶת חוּשָׁם וְרָצוּ הָלְאָה.

– יְלָדִים, יְלָדִים, הַצִּדָּה! לֹא עַל עֲרוּגוֹת הַשָּׂדֶה! הֵן עֵינֵיכֶם בְּרֹאשְׁכֶם, אֶת הַשִּׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת אַתֶּם רוֹמְסִים בְּרֶגֶל. רְאוּ־נָא! השִּׁבֳּלִים כָּבְדוּ, הִרְכִּינוּ רֹאשׁ, מָחָר יָבוֹא הָאִכָּר עִם הַמַּגָּל לִקְצֹר אוֹתָן.

– הַצִּדָּה, הַצִּדָּה! הִנֵּה הַנַּחַל!

– בִּנְיָמִין, בִּנְיָמִין! אַיֵּה בִּנְיָמִין? אַיֶּכָּה?

– הִנֵּה הוּא בַּמִּשְׁעוֹל הַצָּר, בֵּין הַשִּׁבֳּלִים הוּא הוֹלֵךְ; הַשִּׁבֳּלִים גְּבוֹהוֹת וְהוּא קָטָן. רְאוּ־רְאוּ, הַשִּׁבֳּלִים נָסוֹת. לֹא, לֹא, הַשִּׁבֳּלִים אֵינָן נָסוֹת, רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת וְהַשִּׁבֳּלִים דַּקּוֹת הֵן, קַלּוֹת הֵן, רַבּוֹת הֵן, וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, נוֹשֶׁבֶת, וְדוֹמֶה: הֵן נָסוֹת!

– אֵיפֹה הָיִיתָ, בִּנְיָמִין? חִכִּינוּ לְךְ.

– אֲנִי דֻּבְדְּבָן מָצָאתִי, דֻּבְדְּבָן עִם דֻּבְדְּבָנִיוֹת, אֲדַמְדָּמּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת. טִפַּסְתִּי עַל הָאִילָן וְקָטַפְתִּי, מִי רוֹצֶה בְּדֻבְדְּבָנִים?

– אֲנִי! אֲנִי! אֲנִי!

– כֻּלְכֶם אוֹהֲבִים מְאֹד דֻּבְדְּבָנִים! חַכּוּ נָא לִי, לְכֻלְּכֶם אֶתֵּן! יֵשׁ לִי רָב! שְׁנִי כִּיסִים מְלֵאִים.

– וּמִי נָתַן לְךָ אֶת הַכֶּתֶר?

– אֶת הַכֶּתֶר קָלַעְתִּי מֵעָלִים.

– לְמִי יִהְיֶה הַכֶּתֶר?

– לְמִי שֶׁיִּשְׂחֶה הֵיטֵב.

– הִנֵּה הַנַּחַל! רְאוּ־נָא, סֶנְדֶּר כְּבָר קָפַץ אֶל הַמַּיִם, גַּם יְדִידְיָה קָפַץ שָׁמָּה!

כֻּלָּם כְּבָר קָפְצוּ.

ב

הֶאָח! קָלִּים אֲנַחְנוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם! אֵין לָנוּ קַשְׂקַשִּׂים, אֵין לָנוּ סְנַפִּיר, וְאָנוּ שׂוֹחִים כַּדָּגִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם. הַיָּדַיִם חוֹתְרוֹת־חוֹתְרוֹת, הָרַגְלַיִם מַכּוֹת־מַכּוֹת, וַאֲנַחְנוּ שׂוֹחִים־שׂוֹחִים הָלְאָה־הָלְאָה. הָאֶחָד רַק עָמַד. מִי הוּא זֶה שֶׁעָמַד? זֶה הוּא שְׁמַעְיָה. עוֹמֵד הוּא חֶצְיוֹ בַּמַּיִם, חֶצְיוֹ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְשׁוֹלֵחַ אֶת יָדָיו אֶל הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת. וְאוּלָם הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת רְחוֹקוֹת הֵן, הֵן צָפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רָצָה גַם שְׁמַעְיָה לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם וְהִנֵּה סָחַף הַזֶּרֶם אֶת הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת. עוֹד הוּא רוֹאֶה אוֹתָן, אַךְ לְתָפְשָׂן בְּיָד לֹא יוּכַל וְהוּא שָׁב אֶל שְׂפַת הַנַּחַל. הוּא יוֹשֵׁב לוֹ בַּחוֹל הַצָּהֹב וְהַחַם, שוֹכֵב מְעַט וּמִתְגּוֹלֵל מְעַט, וּפִתְאֹם הוּא קָם וְאוֹסֵף בִּצְחוֹק אֶת כָּל הַבְּגָדִים וְסָר אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב. עוֹד מְעַט וְיֵצְאוּ מִן הַמַּיִם וְלֹא יִמְצְאוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם וְיִקְרְאוּ: גַּנָּבִים, גַּנָּבִים!

אוּלָם הַיְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים בַּנַּחַל וְאֵין אִתָּם יוֹדֵעַ מְאוּמָה. הִנֵּה זֶה עוֹלֶה, זֶה יוֹרֵד, גַּם יָדָיו שָׁקְעוּ, גַּם רֹאשׁוֹ שָׁקַע וְאֵינוֹ! – אַיֶּכָּה? וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ צָף מִן הַמַּיִם. – הִנֵּנִי – הֶאָח! רְאוּ־נָא, רְאוּ, כַּמָּה הִרְחַקְנוּ לִשְׂחוֹת עַד כִּי אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנַּחַל! נָשׁוּבָה!

הַיְלָדִים יוֹצְאִים מִן הַנַּחַל כְּשֶׁהֵם צַחִים, לַחִים, צְחוֹרִים, טְהוֹרִים. הוֹי, הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ? אוּלָם הִנֵּה שָׁב שְׁמַעְיָה מִן הַיַּעַר וְהוּא הוֹלֵךְ וְצוֹחֵק לוֹ. הַיְלָדִים הֵבִינוּ כִּי יָדוֹ הָיְתָה בָּזֶה, וְהֵם בָּאוּ הַיַּעְרָה, וְשָׁם מָצְאוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים, זֶה אֶת מִכְנָסָיו, זֶה אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְזֶה אֶת אַבְנֵטוֹ. כּוֹבָעוֹ שֶׁל יוֹחָנָן עָף וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו. מַה־זֹּאת? זֹאת הָרוּחַ שֶׁהִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת. הוֹי, רוּחַ חֲזָקָה, הִנֵּה גַם עָלוּ עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם, עֲנָנִים גְּדוֹלִים וּשְׁחוֹרִים. מַהֲרוּ, יְלָדִים, הִתְלַבְּשׁוּ מַהֵר! הִנֵּה הִבְרִיק הַבָּרָק וְרָעַם הָרַעם – קְרַח! מַהֲרוּ יְלָדִים, הַבַּיְתָה! עוֹד מְעַט וְיֵרֵד הַגֶּשֶָׁם.

הַמּוֹרֶה עָמַד עַל-יַד שֻׁלְחָנוֹ, הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו וְרָאָה שָׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת. זֶה הָיָה תַּלְמִיד חָדָשׁ, הַיּוֹם בָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְבֵית-הַסֵּפֶר.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה: מִי אַתָּה?

הַיֶּלֶד קָם וְהִגִּיד לוֹ אֶת שְׁמוֹ וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.

לא גָרַע הַמּוֹרֶה אֶת עֵינָיו מִן הַיֶּלֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עוֹד: מִי אַתָּה?

לא יָדַע הַיֶּלֶד בָּרִאשׁוֹנָה מַה לְּהָשִׁיב, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע הִבְרִיקוּ שְׁתֵּי עֵינָיו, לְחָיָיו אָדְמוּ וְהֵרִים קוֹלוֹ, קוֹל עַז, וְקָרָא: עִבְרִי אָנֹכִי! – הַאִם אַתָּה יוֹדֵע מַה זֶּה עִבְרִי? – יוֹדֵע אָנֹכִי! הִנְנִי עִבְרִי – יַעַן כִּי מוֹלַדְתִּי הִיא אֶרֶץ הָעִבְרִים, יַעַן כִּי מְדַבֵּר אֲנִי עִבְרִית, יַעַן כִּי אֲבוֹתַי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב עִבְרִים הָיוּ וְעִבְרִית דִבְּרוּ גַם הֵמָּה, יַעַן כִּי אוֹהֵב אָנֹכִי אֶת אַרְצִי, אֶת תּוֹרָתִי וְאֶת עַמִּי.

– יָפֶה! – אָמַר הַמּוֹרֶה – יָפֶה דָרַשְׁתָּ. וְעַתָּה זְכֹר לְךָ, שֶׁעָלֶיךָ לִלְמֹד פֹּה עַל-דְּבַר אַרְצְךָ וְעַמְּךָ, לִלְמֹד וְלָדַעַת אֶת אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם שָׁם בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת, וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הֵם נְפוֹצִים שָׁם. לְמַד וַעֲבֹד הַרְבֵּה לְטוֹבַת אֶרֶץ-מוֹלַדְתְּךָ וְאָחֶיךָ, הֱיֵה עִבְרִי טוֹב!

בַּיִת גָּדוֹל, בֵּית-יְשִׁיבָה, בֵּית-מִדְרָשׁ, בֵּית-סֵפֶר גָּדוֹל לְתוֹרָה הָיָה בִּצְפָת. עָמַד הַבַּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר, וְחַלּוֹנוֹתָיו קְרוּעִים לְכָל עֵבֶר.

הִרְכִּין אֵלָיו הַלְּבָנוֹן אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן, הַשָּׂב, אֶת כִּפַּת הַשֶּׁלֶג, הִסְתַּכֵּל בְּחַלּוֹנוֹתָיו מִצָּפוֹן וְצָחַק לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁאַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה!

וְהָעַצְמוֹן אַף הוּא צָחַק לוֹ מֵעֵבֶר מִזֶּה: בְּרוּכִים תִּהְיוּ! צָחַק לוֹ בְּכָל גַּלָּיו הַיָּם מִפְּאַת יָם: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁאַתֶּם שׂוֹחִים בְּיַם הַתּוֹרָה!

וּבַדָּרוֹם – מִי צָחַק לוֹ בַּדָּרוֹם?

הַגִידוּ אִם תֵּדָעוּ,

וְאִם לֹא תֵדָעוּ – שְׁמָעוּ:

הַשֶּׁמֶשׁ! אֶל הַתּוֹרָה צָחֲקָה. אוֹר אֶל אוֹר צָחַק, שֶׁהַתּוֹרָה אַף הִיא אוֹרָה! אֶל הָרַבָּנִים צָחֲקָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶל הַתַּלְמִידִים כֻּלָם. וְאוּלָם הַגַּג, גַּג בֵּית-הַיְשִׁיבָה, הוּא מָה אָמַר?

אֵלַי! אֵלַי!

שׁוּר כָּל דּוֹמֵם, שׁוּר כָּל חַי –

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת אֵלַי, רַק אֵלַי!

וְהַזְּבוּב הַמִּתְעוֹפֵף,

עַל הַחַלּוֹן מִסְתּוֹפֵף,

מְזַמְזֵם בְּלִי דָי:

הַשֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת אֵלַי, רַק אֵלַי!

אַךְ אֱמָת מְזַמְזֵם הַזְּבוּב הַקָּטָן… וְאוּלָם לא “רַק” אֶלָּא “גַּם”! גַּם אֶל הַזְּבוּב צָחֲקָה הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת אֶל כֹּל, אֶל כָּל בֵּית-הַיְשִׁיבָה, אֶל דּוֹמֵם וְאֶל חַי בְּתוֹכָהּ. וּבֵית-הַיְשִׁיבָה מָלֵא תְּשׁוּאוֹת כָּל הַיּוֹם: אֵלֶּה לוֹמְדִים, אֵלֶּה שָׁרִים, אֵלֶּה שׁוֹאֲלִים וְאֵלֶּה עוֹנִים.

מִי אַתֶּם, הַשּׁוֹאֲלִים? מִי אַתֶּם, הָעוֹנִים?

אִם כְּפִירִים אַתֶּם, אִם בְּנֵי יוֹנִים?

אִם כְּפִירִים פֹּה שׁוֹאֲגִים?

בְּנֵי יוֹנִים פֹּה מַהְגִּים?

כָּל הַיְשִׁיבָה מָלְאָה

אַחַת צָהֳלָה!

שִׂמְחָה אַחַת נָאָה,

וְצָהֳלָה אַחַת גְּדוֹלָה!

הֲמִן הַשֶּׁמֶשׁ הִיא בָּאָה?

אוֹ מִן הַתּוֹרָה הִיא עוֹלָה?

הַתַּלְמִידִים צוֹהֲלִים, שְׂמֵחִים וְאֵינָם יוֹדְעִים לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה? רַק הוּא, הָרַב, הָעוֹבֵר בֵּין שׁוּרוֹת תַּלְמִידָיו, הוּא מַקְשִׁיב, מַאֲזִין, שׁוֹמֵעַ, מַטֶּה אֹזֶן לְקוֹל שִׁעוּרָם, לְקוֹל שִׁירָם, עוֹמֵד וְעוֹבֵר וְשׁוּב עוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב וּמַאֲזִין וּמְחַיֵּךְ – הוּא, הָרַב, הוא יוֹדֵעַ שִׂמְחָתָם זוֹ מֵהֵיכָן הִיא? מִשְּׁנֵיהֶם הִיא:

מִן הַשֶּׁמֶשׁ וּמִן הַתּוֹרָה… בְּעִקָּר – מִן הַתּוֹרָה.

סִפְּרוּ לְשִׁמְעוֹן בְּבֵית-הַסֵּפֶר: נָהָר גָּדוֹל יֵשׁ, סַמְבַּטְיוֹן שְׁמוֹ. כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בָּרָד שֶׁל אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת יוֹרֵד עָלָיו. הַמַּיִם גּוֹעֲשִׁים, רוֹעֲשִׁים וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַגָּדוֹל הַהוּא. וְשָׁם מֵעֵבֶר לַנָּהָר, אֶרֶץ יָפָה, וְעִבְרִים יוֹשְׁבִים בָּהּ. “בְּנֵי משֶׁה” קוֹרְאִים לָהֶם. רַק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יֶחְדַּל הַבָּרָד וְהַנָּהָר נָח וְזוֹרֵם בַּחֲשָׁאי.

נִגַּשׁ שִׁמְעוֹן בְּעֶרֶב-שַׁבָּת לְאַבָּא וְאָמַר לוֹ: אַבָּא, נֵלֵךְ לְאֶרֶץ יָפָה זוֹ שֶׁמֵעֵבֶר לַסַּמְבַּטְיוֹן וְנִרְאֶה שָׁם אָת אַחֵינוּ, אֶת בְּנֵי-משֶׁה.

– אֲהָהּ, בְּנִי! – קָרָא לוֹ אָבִיו – עַד שֶׁאָנוּ בָּאִים לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן, וְעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת, וְיֵרֵד הַבָּרָד, וְיִרְעֲשׁוּ הַגַּלִּים, וְאֵין לַעֲבֹר עוֹד.

חָשַׁב שִׁמְעוֹן, חָשַׁב וְקָרָא: נְחַכֶּה שָׁם עַל שְׂפַת הַנָּהָר שִׁשָּׁה יָמִים אֲחֵרִים, עַד יוֹם הַשַּׁבָּת הַשֵׁנִי, וְאַחַר נַעַבְרֶנּוּ.

– לֹא, בְּנִי! – אָמַר לוֹ אָבִיו – הַנָּהָר גָּדוֹל הוּא מְאֹד וְרָחָב הוּא וּבְיוֹם שַׁבָּת אֶחָד לא נַעֲבֹר אוֹתוֹ. – אָז נְחַכֶּה לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת – קְרָא שִׁמְעוֹן – לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת שֶׁתָּחֹלְנָה זוֹ אַחַר זוֹ, הַיּוֹם שַׁבָּת וְגַם מָחָר שַׁבָּת וְעָבָרְנוּ.

צָחַק הָאָב וְאָמַר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ לא הָיוּ וְלֹא תִּהְיֶינָה!

סוֹחֵר גָּדוֹל הָיָה רַבִּי זָרַח-שׁוֹמֵר-שַׁבָּת. שְׁמוֹ הָיָה רַק רַבִּי זָרַח, וְאוּלָם תָּמִיד כְּשֶׁקָרְאוּ לוֹ בִּשְׁמוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ גַם “שׁוֹמֵר-שַׁבָּת”. מַדּוּעַ הוֹסִיפוּ לוֹ עוֹד שֵם עַל שְׁמוֹ רַבִּי זָרַח? יַעַן כִּי שָׁמַר רַבִּי זָרַח תָּמִיד אֶת הַשַּׁבָּת.

אָהוֹב אָהַב הסּוֹחֵר רַבִּי זָרַח אֶת הַשַּׁבָּת בִּמְאֹד מְאֹד. וְסוֹחֵר גָּדוֹל הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה עֲסָקִים הָיוּ לוֹ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ שַׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, הוֹלֵךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וְחוֹשֵׁב: אֶמְכֹּר אֶת הַיַעַר בְּכֶסֶף, מִן הַכֶּסֶף אֶתֵּן לְסוֹפֵר כִּי יִכְתֹּב תּוֹרָה חֲדָשָׁה. אָז תִּהְיֶה שִׂמְחָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. הָעִבְרִים שְׁמֵחִים תָּמִיד כְּשֶׁמְּבִיאִים סֵפֶר-תּוֹרָה חָדָשׁ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָלַךְ גַם כֵּן שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, הוֹלֵךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה בְּחֶדְרוֹ, מְסַלְסֵל פְּאָתוֹ וְחוֹשֵׁב וְהוֹגֶה: אִם אֲנִי מוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, וְנִמְצָא שֶׁהִשְׂתַּכַּרְתִּי כַּמָּה וְכַמָּה כֶּסֶף. מוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁחֵלֶק הָגוּן אֲחַלֵּק מִן הַסְּכוּם הַגָּדוֹל בֵּין בְּנֵי-עֲנִיִים.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיָה גַם כֵּן שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהָיָה מַחֲלִיק בְּלֶכְתּוֹ אֶת זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהַיָּפֶה: אִם אֲנִי נוֹסֵעַ הַיּוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאֶקְנֶה לִי שָׁם שָׂדֶה גָדוֹל וְאֶזְרַע חִטִּים, אֶקְנֶה לִי כֶּרֶם עַל הַר הכַּרְמֶל, וְהָיוּ בּוֹצְרִים את הָעֲנָבִים בַּכֶּרֶם, יְבִיאוּם אֶל הַיֶקֶב וְסָחֲטוּ שָׁם, וְדָרְכוּ שָׁם מִן הָעֲנָבִים יַיִן טוֹב, וְאֶת הַיַּיִן יִצְקוּ אֶל הֶחָבִיּוֹת. אָז אֶשְׁלַח אֶת הַיַּיִן לְהַרְבֵּה אֲרָצוֹת. שָׁם יִמָּכֵר הַיַּיִן בְּכֶסֶף מָלֵא, מִן הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אֶשְׂתַּכֵּר אֶתֵּן לִדְבָרִים שֶׁבִּצְדָקָה, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים יַיִן אֶשְׁלַח לְבָתֵּי-חוֹלִים, בְּעַד הַחוֹלִים הַצְּרִיכִים לְיָיִן.

בַּיוֹם הָרְבִיעִי נָסַע רַבִּי זָרַח, כִּי הָיָה לוֹ עֵסֶק בְּעִיר אַחֶרֶת; בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָסַע שׁוּב וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה. בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי חָשַׁב אַךְ מְעַט בְּעִנְיָנֵי מִסְחָר, כִּי יוֹם הַשִּׁשִּׁי – יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הוּא.

בַּיּוֹם הַשְּׁשִּׁי לִפְנוֹת עֶרֶב הָיָה מִתְבּוֹנֵן אֶל הַמְּנוֹרָה אִם הִיא נְקִיָּה וּמוּכָנָה לְנֵרוֹת. אַחַר כָּךְ רָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ, עָשָׂה זְקָנוֹ וּשְׁפָמוֹ,סִלְסֵל פְּאָתוֹ, הִפְשִׁיט אֶת בִּגְדֵי הַחוֹל וְלָבַשׁ בִּגְדֵי-שַׁבַּתּוֹ. יָפֶה הָיָה רַבִּי זָרַח גַּם בִּימֵי חוֹל, וְאוּלָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בְּלֶכְתּוֹ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְקַבֵּל אֶת הַשַׁבָּת, הָיוּ פָּנָיו אֲחֵרִים, אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, אוֹתוֹ הַמֵּצַח, וְאוֹתָן הָעֵינַיִם – וְאוּלָם הַשְּׁכִינָה הָיְתָה שְׁרוּיָה עֲלֵיהֶם. וְהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שְׁרוּיָה עַל פְּנֵי רַבִּי זָרַח אֶלָּא בַּשַּׁבָּת. אַיָּן הֵן מַחְשְׁבוֹתָיו אוֹדוֹת הַמִּסְחָר? – גָּזוּ, חָלְפוּ – וְאֵינָן! עַכְשָׁו רַבִּי זָרַח אֵינוֹ סוֹחֵר וְאֵינוֹ מוֹכֵר, רַק בֶּן-מֶלֶךְ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, כְּלוֹמַר: אֱלֹהִים הוּא אָבִיו, וְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה – אִמּוֹ, וְעִסְקוֹ – הַתּוֹרָה.

פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי זָרַח בַּדֶּרֶךְ. נָסַע הַסּוֹחֵר אֶל עִיר אַחַת. הָעִיר הָיְתָה רְחוֹקָה, רְחוֹקָה מְאֹד: דֶּרֶךְ הָרִים וּבְקָעוֹת וְדֶרֶךְ מִדְבָּר גָּדוֹל. וּמָה אַתֶּם סְבוּרִים, חֲבִיבַי, לְבַדּוֹ נָסַע? לֹא! דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר לֹא יַעֲבֹר אָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ. בַּמִּדְבָּר עוֹבְרִים בֶּהָמוֹן. הֲלֹא הַמִּדְבָּר הוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְכָל מִינִי חַיּוֹת רָעוֹת. לֹא הָלַךְ גַּם רַבִּי זָרַח לְבַדּוֹ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר, אֶלָּא נִסְפַּח אֶל אֹרְחָה. מַה זֹּאת אֹרְחָה? – חֲבוּרָה גְדוֹלָה, אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לַחֲבוּרָה, הֵם וּגְמַלֵּיהֶם, וְעוֹבְרִים בַּמִּדְבָּר בְּיַחַד.

גַּם הָאֲנָשִׁים וְגַם הַסְּחוֹרָה עֲמוּסִים עַל הַגְּמַלִּים. מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל גְּמַלִּים? מַדּוּעַ לֹא יִקְּחוּ אִתָּם הָאֲנָשִׁים סוּסִים וַחֲמוֹרִים? הֵן גַּם עַל הַסּוּסִים וְעַל הַחֲמוֹרִים אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיס מַשָּׂא לַעֲיֵפָה? אָמְנָם גַּם הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הֵם בְּהֵמָה אֲשֶׁר אָנוּ מוֹצְאִים בָּהּ תּוֹעֶלֶת, וְאוּלָם לֹא בַּמִּדְבָּר. הַסּוּס וְכֵן כָּל הַבְּהֵמָה שׁוֹתָה הַרְבֵּה אַחַר עֲבוֹדָה מְיַגַּעַת, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא טוֹב לָקַחַת אוֹתוֹ אֶל הַמִּדְבָּר, כִּי מֵאַיִן יִמָּצֵא לוֹ בַּמִּדְבָּר מַיִם? עַל פִּי רֹב אֵין בַּמִּדְבָּר מַיִם. לֹא כֵן הַגָּמָל. הוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ וְחַי גַם בְּלִי מַיִם מֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים זֶה אַחַר זֶה.

לֹא הֱיִיתֶם עוֹד בַּמִּדְבָּר וְלָכֵן לֹא תֵדְעוּ אוֹתוֹ: הַמִּדְבָּר הוּא כִּבְרַת אֶרֶץ גְּדוֹלָה, יְבֵשָׁה, צְחִיחָה, שֶׁאֵין בָּהּ מַיִם, אֵין בָּהּ שָׂדֶה, אֵין בָּהּ אִילָן, אֵין צֶמַח, אֵין כָּל פְּרִי וְאֵין כְּלוּם. רַק חוֹל, חוֹל וְחוֹל. הַאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל דְּבַר חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר? עָבְרָה הָאֹרְחָה, עָבַר אִתָּהּ גַּם רַבִּי זָרַח. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. וכָל הַיּוֹם עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם, דֶּרֶךְ הַחוֹלוֹת. נָטָה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַעֲרֹב, עָלָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַשֵּׁנִי, בָּא אַחֲרָיו הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהַמִּדְבָּר עוֹד לֹא כָלָה. גַּם הַיּוֹם הָרְבִיעִי עָבַר עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר.

וְהַמִּדְבָּר לֹא תַם, לֹא תַם עוֹד. גַּם בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי וְגַם בַּשִּׁשִּׁי נָסְעוּ וְעוֹד הַמִּדְבָּר לִפְנֵיהֶם. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וְהַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה יָמָּה, אֲדֻמָּה שָׁקְעָה בֵּין הָרֵי חוֹל, וְרַבִּי זָרַח הֶאֱהִיל בְּכַף יָדוֹ עַל עֵינָיו, הִתְבּוֹנֵן מֵרָחוֹק בְּאֵשׁ הַמַּעֲרָב וְעָמַד מִלֶּכֶת. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי הָאֹרְחָה: “רַבִּי זָרַח, מַדּוּעַ עָמַדְתָּ?” עָנָה לָהֶם רַבִּי זָרַח:

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקָעָה,

הַשַּׁבָּת כְּבָר בָּאָה.

אֶת דַּרְכִּי לֹא אֶעֱשֶׂה,

בַּשַּׁבָּת לֹא אֶסַּע!

אַנְשֵׁי הָאֹרְחָה עַרְבִיאִים הָיוּ – לֹא הָיוּ עִבְרִים; לוּ הָיוּ עִבְרִים לֹא הָיוּ שׁוֹאֲלִים וְלֹא הָיוּ מִתְפַּלְּאִים עַל רַבִּי זָרַח. הָעִבְרִים יוֹדְעִים, כִּי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת נָתַן לָנוּ ה' לִמְנוּחָה. וְאוּלָם הָעַרְבִיאִים מַה לָּהֶם וּלְיוֹם הַשַׁבָּת כִּי יִשְׁמְרוּהוּ? עַרְבִיאִים הֵמָּה! וַיּוֹסִיפוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת רַבִּי זָרַח: “רַבִּי זָרַח, רַבִּי זָרַח, מַה תֹּאכַל אִם לְבַדְּךָ פֹּה תִּשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה? אֵיךְ תַּעֲשֶׂה אֶת שַׁבַּתְּךָ בַּמִּדְבָּר?” אָמַר לָהֶם רַבִּי זָרַח: “יֵשׁ אִתִּי בְּשַׁקִּי מְעַט יַיִן בַּבַּקְבּוּק, שְׁתֵּי חַלּוֹת וְדָג מָלוּחַ. אֲקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, אֶבְצַע אֶת הַחַלּוֹת וְאֹכַל פַּת בְּדָג מָלוּחַ, זֶה יַסְפִּיק לִי בַּדֶּרֶךְ. בְּבֵיתִי אֲנִי מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים וּבְמִגְדָּנוֹת, וְאוּלָם בַּמִּדְבָּר אֶסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי”. אָמְרוּ לוֹ הָעַרְבִיאִים: “רַבִּי זָרַח, רַבִּי זָרַח! וְהָאֲרָיוֹת, וְהַנְּמֵרִים, וְהַנְּחָשִׁים, וְהָעַקְרַבִּים? אֶת הַמִּדְבָּר הֵם מְמַלְּאִים, יָבוֹאוּ וְיִטְרְפוּךָ!” עָנָה לָהֶם רַבִּי זָרַח: “אָכֵן אֲנִי מְפַחֵד קְצָת, וְאוּלָם מִפְּנֵי חִלּוּל שַׁבָּת אֲנִי יָרֵא יוֹתֵר, וְלָכֵן אַחַת אָמַרְתִּי: בַּשַּׁבָּת לֹא אֶסַּע. אִם תִּשָּׁאֲרוּ אִתִּי פֹּה עַד יוֹם הַמָּחֳרָת בָּעֶרֶב וְאֶגְמָלְכֶם בְּכָל טוּב בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, וְאִם אַיִן – לְכוּ לָכֶם, וְאָנֹכִי אֶשָּׁאֵר פֹּה לְבַדִּי”.

וַיִּשָּׁאֵר רַבִּי זָרַח בַּמִּדְבָּר, הוּא וּגְמַלּוֹ וְשָׂקּוֹ אֶצְלוֹ. הָלְכוּ לָהֶם הָעַרְבִיאִים, צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים עַל צַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. צְלְצְלוּ, צִלְצְלוּ מֵרָחוֹק וְנָדָמּוּ. הִלְבִּינוּ תַּרְבּוּשֵׁיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם. הִלְבִּינוּ, הִלְבִּינוּ וְאָבְדוּ בַּמֶּרְחָק וְנֶעֶלְמוּ מִן הֶעָיִן. נִשְׁאַר רַבִּי זָרַח לְבַדּוֹ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַשָּׁמֵם הַהוּא. רָאָה גְמַלּוֹ שֶׁל רַבִּי זָרַח כִּי נָדַם צִלְצוּל אֶחָיו הַגְּמַלִּים וַיָּקָם מֵרִבְצוֹ וַיָּרָץ מַהֵר מַהֵר אַחֲרֵי כָּל הָאֹרְחָה. וַיְהִי רַבִּי זָרַח גַּלְמוּד, וְעָזוּב מִכֹּל, עָזוּב גַּם מִגְּמַלּוֹ, רַק הוּא וְרַק שַׂקּוֹ אִתּוֹ. וַיִּדֹּם עָלָיו הַמִּדְבָּר מִסָּבִיב.

הִבִּיט רַבִּי זָרַח אֶל שְׁעוֹנוֹ וְרָאָה, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. קִבֵּל אֶת הַשַׁבָּת בְּנִגּוּנוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם בְּקַבְּלוֹ אֶת הַשַּׁבָּת. וְהֵד הַמִּדְבָּר עוֹנֶה לוֹ מִלָּה בְּמִלָּה. מִתְּחִלָּה נִבְהַל, אַחַר-כָּךְ שָׁקְטָה רוּחוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “גַּם הַמִּדְבָּר מִתְפַּלֵּל אִתִּי לַה' וּמְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כָּמוֹנִי”. אַחַר קַבָּלַת הַשַּׁבָּת קָרָא רַבִּי זָרַח לַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ: “שַׁבְּתָא טָבָא!” וְהַמִּדְבָּר עָנָה לוֹ אַף הוּא: “שַׁבְּתָא טָבָא”! שַׁבְּתָא טָבָא!" אַחַר-כָּךְ קָם וְהָיָה מִתְהַלֵּךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, יָדָיו שְׁלוּבוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְשָׁר אֶת שִׁירַת לֵיל הַשַּׁבָּת:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת!”…

וְהֵד הַמִּדְבָּר שׁוֹנֶה אַחֲרָיו אֶת שִׁירַת לֵיל הַשַׁבָּת בְּלִי טָעוּת, כְּאִלּוּ הַסִּדּוּר פָּתוּחַ לְפָנָיו וְהוּא קוֹרֵא אֶת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר. עוֹד רַבִּי זָרַח עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה יָרַד הַלַּיְלָה. וְהַלַּיְלָה – לֵיל חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.

מַה נּוֹרָא הוּא הַלַּיְלָה בִּישִׁימוֹן, בַּמִּדְבָּר. וַיְבַקֵּשׁ רַבִּי זָרַח: “ה' אֱלֹהִים, שְׁלַח לִי מְעַט אוֹרָה מִשָּׁמֶיךְ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל למְזֹג אֶת הַיַּיִן אֶל הַכּוֹס וּלְקַדֵּשׁ עָלָיו!” וַיִּשְׁמַע ה' לְקוֹל רַבִּי זָרַח וַיִּשְׁלַח לוֹ אֶת הַיָּרֵחַ. וַיָּצָץ הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר בְּשָׁפְרִיר הַשָּׁמַיִם וַיִּזְרַע אוֹר קַר אַךְ נָעִים עַל פְּנֵי חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר וְעַל רַבִּי זָרַח שׁוֹמֵר-שַׁבָּת הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁקּוֹ עִם הַבַּקְבּוּק שֶׁבְּיָדוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹזֵג יַיִן לְקִדּוּשׁ אֶל הַכּוֹס אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. וַיְקַדֵּשׁ רַבִּי זָרַח עַל הַיַּיִן, וְהַמִּדְבָּר מְקַדֵּשׁ אַף הוּא, וְאוּלַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הֱיוֹת הַמִּדְבָּר לְמִדְבָּר.

“יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם”

פִּתְאֹם נִבְהַל רַבִּי זָרַח. לָמָּה נִבְהַל? רָגִיל הָיָה רַבִּי זָרַח לַעֲצָֹם אֶת עֵינָיו בְּקַדְּשׁוֹ עַל הַיַּיִן, וְגַם הַפַּעַם סֻגְּרוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָיו לְרֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אוֹתָן וַיַּרְא – וְהִנֵּה אַרְיֵה עוֹמֵד לְפָנָיו. אַרְיֵה כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַרְיֵה וְרֹאשׁוֹ לְמַעְלָה, זָקוּף, גֵּאֶה. אַרְיֵה וְרַעְמָה לוֹ, וְעֵינֵי לַהַב לוֹ… וְאוּלָם רַבִּי זָרַח לֹא יַפְסִיק בְּאֶמְצַע, וְלוּ גַם יִקְפֹּץ עָלָיו הָאַרְיֵה, וְלוּ גַם יִתְקַע בּוֹ אֶת מַלְתְּעוֹתָיו. רַבִּי זָרַח עָצַם שׁוּב אֶת עֵינָיו, מְעַט מֵחֲמַת יִרְאַת שָׁמַיִם, וּמְעַט מֵחֲמַת יִרְאַת הָאַרְיֵה, וּשְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע:

“וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה”

פִּתְאֹם הִתְחַלְחַל רַבִּי זָרַח עוֹד יוֹתֵר. מִשּׁוּם מָה? אַךְ פָּקַח רַבִּי זָרַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא – וְהִנֵּה נָמֵר עוֹמֵד לְפָנָיו עַל-יַד הָאַרְיֵה. נָמֵר כְּמוֹ שֶׁהוּא, נָמֵר עִם חֲבַרְבּוּרוֹת יְהִירוֹת, בְּהִירוֹת וַחֲלַקְלָקּוֹת. וְאוּלָם הִתְאוֹשֵׁשׁ רַבִּי זָרַח וַיְקַדֵּשׁ הָלְאָה עַל הַיָּיִן:

“וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ”

הוּא עוֹדֶנּוּ מְקַדֵּשׁ וְהִנֵּה נָחָשׁ מִנַּחֲשֵׁי הַמִּדְבָּר הַגְּּדוֹלִים מִתְפַּתֵּל לְמוּלוֹ. וְאוּלָם גַּם הַפַּעַם הִרְגִּיעַ רַבִּי זָרַח אֶת רוּחוֹ וְלֹא הִפְסִיק בְּאֶמְצַע וַיִּקְרָא:

“כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה”

עוֹד טֶרֶם כִּלָּה לְקַדֵּשׁ וְדֹב אָיֹם וְנוֹרָא עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, בְּשׁוּרָה אַחַת עִם הַחַיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת הָעוֹמְדוֹת לְפָנָיו, אַךְ רַבִּי זָרַח הִשְׁקִיט אֶת רוּחוֹ וַיְבָרֶךְ הָלְאָה, וּבְקוֹל רָם דַּוְקָא:

“בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן”.

וַיַּעֲנוּ הָאַרְיֵה, הַנָּמֵר, הָדֹב וְגַם הַזְּאֵב וְהַלַּיִשׁ אֲשֶׁר בָּאוּ וְעָמְדוּ מְסָּבִיב לוֹ, וַיַעֲנוּ כֻלָם פֶּה אֶחָד:

“אָמֵן!”

וַיָּחֱרַד הַמִּדְבָּר וַיַּעַן הַהֵד לְמֵרָחוֹק אַף הוּא בְּאַלְפֵי קולות:

“אָמֵן! אָמֵן!”

אָז יִתֵּן רַבִּי זָרַח לְכָל אֶחָד מֵהֶם לְגִימָה מִכּוֹסוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹד הָיָה יָרֵא וְחוֹשֵׁשׁ קְצָת. בְּכָל זֹאת הִגִּישׁ אֶת הַכּוֹס לָאַרְיֵה שֶׁיִּטְעַם מִן הַיַּיִּן, הִגִּישָׁהּ אֶל הַנָּמֵר, וְאֶל הַנָּחָשׁ, וְאֶל הַדָֹּב וְאֶל הַזְּאֵב וְלִשְׁאָר הַחַיּוֹת וְכֻלָּן טָעֲמוּ מִן הַיַּיִן, כִּי מִצְוָה הִיא לִטְעֹם מִיֵּין-קִדּוּשׁ.

רַק הַנָּחָשׁ בִּקֵשׁ אֶת רַבִּי זָרַח שֶׁיִּתֵּן מְעַט עָפָר אֶל כּוֹס הַיַּיִן וְאָז יִמְתַּק לוֹ הַיַּיִן יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁקִּלְּלוֹ אֱלֹהִים בְּהַשִּׁיאוֹ אֶת חַוָּה לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, וְלָכֵן בִּקֵּשׁ אֶת רַבִּי זָרַח שֶׁיִּמְהַל אֶת יֵינוֹ בְּעָפָר. אַךְ הָאַרְיֵה נָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ – וְחָדָל. וַיּוֹצֵא רַבִּי זָרַח אַחַר-כָּךְ אֶת הַחַלָּה מִשַּׂקוֹ. פָּרַס מִמֶּנָּה פְּרוּסַת “הַמּוֹצִיא” וּנְתָנָהּ לָאַרְיֵה, שְׁנִיָּה – לַנָּמֵר וְכֵן שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית לְיֶתֶר הַחַיּוֹת. אַחַר שֶׁאָכַל רַבִּי זָרַח בֵּרַךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ ה' בַּמִּדְבָּר. בֵּרַךְ וּמִן הַצַּד הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחַיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת הָעוֹטְרוֹת אוֹתוֹ וְסוֹגְרוֹת עָלָיו הַמִּדְבָּר.

לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אָמַר: “יֵשׁ שַׁבָּת – שֶׁזֶּה יוֹם, יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְיֵשׁ שַׁבָּ”ת - רָאשֵי תֵּבוֹת. מָה הֵם רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שַׁבָּת? אֵלֶּה הֵם: שַׁבָּ“ת – הֲרֵי הֵם שִׁי”ן, בֵּי“ת וְתָי”ו. הַשִּׁין – פֵּרוּשָׁהּ שֵׁנָה, הַבּ' – פֵּרוּשָׁהּ בַּשַׁבָּת, וְהַתּ' – אֵינָהּ אֶלָּא תַּעֲנוּג! וּבְכֵן: שֵׁנָה בַּשַּׁבָּת תַּעֲנוּג! וּבְכֵן – קָרָא רַבִּי זָרַח - סְלַחְנָה לִי, חַיּוֹתַי הַטּוֹבוֹת, אִם אֶשְׁכַּב עַתָּה בְּחֶבְרַתְכֶן וְאִישָׁן".

וּבְדַבְּרוֹ לָקַח אֶת מְעִילוֹ וַיִּשְׁטַח אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַחוֹל, וְאֶת הַשַּׂק שָׂם לִמְרַאֲשׁוֹתָיו לְהַנִּיחַ עָלָיו אֶת רֹאשׁוֹ. אָז יִקְרַב הָאַרְיֵה אֶל רַבִּי זָרַח וַיִּקְרָא לו: “לֹא עַל הָאָרֶץ תִּשְׁכַּב, כִּי אִם עָלַי תַּנִּיחַ אֶת רֹאשֶׁךָ, עוֹרִי רַךְ וְחַם עַל בְּשָׂרִי”. אָז יִקְרָא גַם הַנָּמֵר: “לֹא, כִּי עָלַי יַנִּיחַ רַבִּי זָרַח אֶת רֹאשׁוֹ”. אָז יְצַפְצֵף הַנָּחָשׁ מִן הָאָרֶץ: “עָלַי! עָלַי!” וְהַדֹּב, וְאַחֲרָיו יֶתֶר הַחַיּוֹת תִּקְרֶאנָה גַם הֵן: “עָלַי! רַק עָלַי יָנִיחַ רֹאשֹׁו!”

אָז יַהַס רַבִּי זָרַח אֶת קוֹלוֹת הַחַיּוֹת וַיִּקְרָא: “הָאַרְיֵה הִקְדִּישׁ לִי אֶת רַעְמָתוֹ תְּחִלָּה, וְעָלָיו אַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי הַלַּיְלָה” וַיַנַּח רַבִּי זָרַח את רֹאשׁוֹ עַל הָאַרְיֵה וַיִּישַׁן כָּל הַלַּיְלָה, וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה לוֹ. עָמְדוּ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, כִּשְׁכְּשׁוּ בְּזַנְבוֹתֵיהֶן וְהִתְחִילוּ נוֹהֲמוֹת מִכַּעַס וּמִקִּנְאָה. אָז יִשְׁאַג עֲלֵיהֶן הָאַרְיֵה פַּעַם אַחַת וְלֹא יוֹסִיף:

– הַס! אַל תַּפְרִיעוּ אֶת רַבִּי זָרַח מִשְּׁנָתוֹ! הַחַיּוֹת נָסוּ כָּרֶגַע וְהִתְפַּזְּרוּ לְכָל עֶבְרֵי הַמִּדְבָּר. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר רַבִּי זָרַח, נִרְתַּע לְכַתְּחִלָּה מִמְּקוֹמוֹ, כִּי שָׁכַח בּוֹ בָּרֶגַע אֶת מְקוֹמוֹ וְאֶת הַכֹּל מִאֶתְמוֹל: “הוֹי! הוֹי! עַל הָאַרְיֵה יָשַׁנְתִּי!” לְאַחַר שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ, הוֹצִיא טַלִּיתוֹ מִשַּׂקּוֹ, נִתְעַטֵּף בּוֹ, פָּתַח סִדּוּרוֹ וְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ אֲרֻכּוֹת-אֲרֻכּוֹת. עֵינוֹ הָאַחַת בַּסִּדּוּר וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶל הָאַרְיֵה, כִּי עוֹד הָיָה יָרֵא אוֹתוֹ. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָכַל קְצָת, הוֹצִיא אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה מִתּוֹךְ שַׂקּוֹ וְלָמַד בָּהּ כָּל הַיּוֹם. עֵינוֹ הָאַחַת בַּגְמָרָא וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶל הָאַרְיֵה, כִּי יָרֵא הָיָה. עָבַר עָלָיו יוֹם הַשַּׁבָּת בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא. בָּא הָעֶרֶב. וַיִּקַּח רַבִּי זָרַח אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן שֶׁהָיָה בְּשַׂקּוֹ וַיִּמְזֹג אֶת הַיַּיִן אֶל הַכּוֹס וְהִבְדִּיל עַל הַיַּיִן, הִבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. מַה קֹּדֶשׁ וּמַה חוֹל? יוֹם הַשַּׁבָּת הוא קֹדֶשׁ, וּשְׁאָר הַיָּמִים הֵם חוֹל וְלָכֵן מַבְדִּילִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וַיְהִי בְּגָמְרוֹ אֶת הַהַבְדָּלָה, וְהָאַרְיֵה שׁוֹאֵג לוֹ “אָמֵן!” עַד כִּי נֶחְרַד הַמִּדְבָּר כֻּלוֹ מֵהֵד הַשְּׁאָגָה.

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה רַבִּי זָרַח לְהַבְדִּיל וּשְׁתוֹת רְבִיעִית הַכּוֹס, וַיִּתֵּן מִיֵּין הַהַבְדָּלָה גַּם לָאַרְיֵה. וְהָאַרְיֵה הִתְחִיל לְהִדָּחֵק לְבֵין רַגְלֵי רַבִּי זָרַח. רַבִּי זָרַח נָסוֹג לְאָחוֹר, וְהָאַרְיֵה מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְחוֹתֵר בְּרֹאשׁוֹ לְבֵין שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל רַבִּי זָרַח. רַבִּי זָרַח מְאַמֵּץ אֶת בִּרְכָּיו זוֹ לְזוֹ, וְאוּלָם רַב כֹּחַ הָאַרְיֵה מִכֹּחוֹ שֶׁל רַבִּי זָרַח. נִפְשְׂקוּ רַגְלֵי רַבִּי זָרַח עַל כָּרְחָן, וְהָאַרְיֵה נִדְחַק בֵּינוֹתָן, נִדְחָק כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ.

רַבִּי זָרַח נֶחֱרַד לְכַתְּחִלָּה עַד מְאֹד. חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא יַכֵּהוּ הָאַרְיֵה בַּכַּפְתּוֹר שֶׁבִּקְצֵה זְנָבוֹ, וְאוּלָם הָאַרְיֵה נִזְהַר וְלֹא נָגַע בְּרַבִּי זָרַח לְרָעָה. הֵרִים אוֹתוֹ וְרָץ אִתּוֹ מַהֵר-חִישׁ וּבִמְרוּצַת הַבָּזָק. תָּפַשׂ רַבִּי זָרַח בְּרַעְמָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל אַרְצָה. וְהָאַרְיֵה רָץ מַהֵר-מַהֵר עַד כִּי הִשִּׂיג אַחֲרֵי זְמַן מוּעָט אֶת הָאֹרְחָה. כְּשֶׁבָּא הָאַרְיֵה אֶל הָאֹרְחָה רָבַץ, וְרַבִּי זָרַח יָרַד מֵעַל גַּבּוֹ. הָאֹרְחָה עִם רַבִּי זָרַח נָסְעוּ לְדַרְכָּם הָלְאָה וְהָאַרְיֵה רָץ לוֹ לְדַרְכּוֹ הוּא אֶל הַמִּדְבָּר וְנֶעְלַם בְּחוֹלוֹתָיו.

כָּזֶה וְכָזֶה הָיָה רַבִּי זָרַח, וְכָזֶה וְכָזֶה קָרָה לוֹ בְּשָׁמְרוֹ אֶת הַשַּבָּת!

א

אַבָּא הֵבִיא אִתּוֹ אוֹרֵחַ מִבֵּית-הַתְּפִלָּה, אוֹרֵחַ לְשַׁבָּת.

רָאָה יוֹסִיפוֹן הַקָּטָן אֶת הָאוֹרֵחַ וְהִנֵּה פָּנָיו שְׁזוּפִים עַד מְאֹד וְהוּא מְדַבֵּר עִבְרִית.

שָׁאַל יוֹסִיפוֹן אֶת אָבִיו בְּלַחַשׁ:

– מֵאַיִן הָאוֹרֵחַ בָּא?

– מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא. יְרוּשַׁלְמִי הוּא.

אָז קָרָא יוֹסִיפוֹן: אַךְ עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ

שְׁזוּפִים פָּנָיו וְלָמָּה הוּא מְדַבֵּר עִבְרִית – מֵאַרְצֵנוּ הוּא

בָּא!

ב

יָשְׁבוּ לַשֻּׁלְחָן וְאָכָלוּ. בֵּין לְגִימָה לִלְגִימָה אָמַר אַבָּא אֶל יוֹסִיפוֹן הַקָּטָן:

– אוּלַי תָּשִׁיר לָנוּ, יוֹסִיפוֹן, אֵיזֶה זֶמֶר מִזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת?

עָנָה יוֹסִיפוֹן וְאָמַר:

– יְסַפֵּר לָנוּ הָאוֹרֵחַ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה.

קָרָא אַבָּא: צָדַקְתָּ, יוֹסִיפוֹן, אָמְנָם יְסַפֵּר לָנוּ הָאוֹרֵחַ מַשֶּׁהוּ מֵאֶרֶץ-אָבוֹת.

צָחַק הָאוֹרֵחַ, צָבַט אֶת יוֹסִיפוֹן צְבִיטָה קַלָּה בְּלֶחְיוֹ וְהִתְחִיל מְסַפֵּר נִפְלָאוֹת עַל אוֹדוֹת הָאָרֶץ.

יָשְׁבוּ כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת וְאִתָּם יוֹסִיפוֹן

מַחֲרִישִׁים וּמַקְשִׁיבִים לְדִבְרֵי הָאוֹרֵחַ. לְבָּם הָלַם, הָלַם,

עֵינֵיהֶם רָחֲבוּ, רָחֲבוּ עַד מְאֹד.

– אַךְ זֹאת הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל! – קָרָא יוֹסִיפוֹן בְּרֶגֶשׁ וְקָם מֵעַל הַכִּסֵא.

ג

– לְאָן, יוֹסִיפוֹן, לְאָן? - שָׁאַל אוֹתוֹ אַבָּא.

– לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵלֵךְ, רַגְלִי אֵלֵךְ.

צָחֲקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה:

– הֵן לֹא תֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ!

יָדוֹעַ אֵדַע! – עָנָה יוֹסִיפוֹן. – בִּפְאַת מִזְרָח! שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה, שָׁם הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

שָׂחֲקוּ כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת, וְאוּלָם אַבָּא הִשְׁתִּיק אוֹתָם וְאָמַר:

– לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַתָּה הוֹלֵךְ, וַאֲנַחְנוּ – אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב. נֵלֵךְ יַחַד!

הִסְכִּים יוֹסִיפוֹן וְיָצְאוּ כֻּלָּם יַחַד.

ד

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיְתָה רְחוֹקָה מִן הַבַּיִת, וְאוּלָם גַּם הַיַּעַר לֹא הָיָה קָרוֹב.

בָּאוּ אֶל הַיַּעַר. הָיוּ כֻּלָּם עֲיֵפִים, יָשְׁבוּ

מִתַּחַת הָעֵצִים לָנוּחַ. רָצָה יוֹסִיפוֹן לָלֶכֶת הָלְאָה, אַךְ אָבִיו

אָמַר לוֹ:

– אוּלַי תָּנוּחַ גַּם אַתָּה קְצָת וְאַחַר תֵּלֵךְ.

יָשָׁב יוֹסִיפון הַקָּטָן אִתָּם, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֵיק אִמּוֹ וְנִרְדַּם.

ה

הֵקִיץ יוֹסִיפוֹן וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ, בַּמִּטָּה.

קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ, רָחַץ, הִתְלַבֵּשׁ וְנִכְנַס לַחֲדַר-הָאֹכֶל

וְהִנֵּה כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת יוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן וְאוֹכְלִים אֲרֻחָה

שֶׁל בֹּקֶר, צָחֲקוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ:

– מֵאַיִן, יוֹסִיפון? מֵאַיִן?

עָנָה יוֹסִיפוֹן וְאָמַר: אִמְרוּ לִי שָׁלוֹם, מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֲנִי בָּא!

צָחַק אָבִיו וְאָמַר: הֵן בַּמִּטָּה הָיִיתָ, יָשַׁנְתָּ!

וַיַּעַן יוֹסִיפוֹן וַיֹּאמַר:

– אַף אָמְנָם יָשַׁנְתִּי, אַךְ גַּם חָלַמְתִּי,

וּבַחֲלוֹמִי – וַאֲנִי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. רוֹצִים אַתֶּם וַאֲסַפֵּר

לָכֶם אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי וְאֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי.

– רוֹצִים אָנוּ! רוֹצִים אָנוּ! – קָרְאוּ כָּל

בְּנֵי-הַבַּיִת, וְגַם הָאוֹרֵחַ, זֶה שֶׁבָּא מִירוּשָׁלַיִם, אַף הוּא

רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ.

– וְיוֹסִיפוֹן הִתְחִיל מְסַפֵּר. וּרְאוּ אַף רְאוּ:

כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הֶחֱרִישׁוּ וְהִקְשִׁיבוּ. לִבָּם הָלַם, הָלַם,

וְעֵינֵיהֶם רָחֲבוּ, רָחֲבוּ. וְכַאֲשֶׁר גָמַר קָרָא הָאוֹרֵחַ:

– בְּחַיֵּי רֹאשִׁי, זֶה הַיֶּלֶד כְּאִלּוּ

מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא. אַחַת הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אִם בַּחֲלוֹם

וְאִם בֶּהָקִיץ.

א

הַסַּבְתָּא חָלְתָה. חָפֵץ אַבָּא לִקְרֹא לָרוֹפֵא, וְלא הִסְכִּימָה. קָרְאָה לוֹ לְמִטָּתָהּ וְאָמְרָה:

– שָׁמַעְתִּי שֶׁיְּהוּדִי בָּא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, קִרְאוּ לוֹ, יָבוֹא הוּא אֵלַי, הוּא יְרַפְּאֵנִי.

קָרְאוּ לַיְּהוּדִי שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בָּא

הַיְּהוּדִי אֶל בֵּיתֵנוּ בָּעֶרֶב. אָז הָיוּ בְּבֵיתֵנוּ אָבִי, סָבִי

וּשְׁנֵי שְׁכֵנֵינוּ הַטּוֹבִים רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי משֶׁה, נִכְנַס

הַיְּהוּדִי, בִּקַּשְׁנוּ, מִמֶּנּוּ לְחַכּוֹת קְצָת עַד אֲשֶׁר תִּיקַץ

הַסַּבְתָּא הַחוֹלָה מִשְּנָתָהּ. צָחַק הַיְּהוּדִי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

וְאָמַר:

– לֹא לִי הִיא צְרִיכָה, כִּי אִם לַסְּגֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אִתִּי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ תְּמֵהִים, שׁוֹתְקִים, וְאוּלָם כָּל עַיִן שָׁאָלָה:

– מָה הֵן הַסְּגֻלּוֹת?..

ב

הוֹצִיא הַיְּהוּדִי שַׂק קָטֹן, הֵנִיעַ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ – וְכִי מָה אַתֶּם סְבוּרִים יֵשׁ בְּשָׂק קָטֹן זֶה?

אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ מַה יֵש בַּשַׂק, וְאוּלָם הֶחֱרַשְׁנוּ, הַיְּהוּדִי הֶחֱרִישׁ אַף הוּא רֶגַע וְקָרָא:

– מְעַט עָפָר מֵעַל קִבְרָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ!

אַךְ הוֹצִיא הַיְּהוּדִי אֶת הַדְּבָרִים מִפִּיו,

וְעֵינֵינוּ רָחֲבוּ וְגָדְלוּ. אָז פָּתַח הַיְּהוּדִי אֶת יַלְקוּטוֹ,

הוֹצִיא מִשָּׁם קֻפְסַת-בְּשָׂמִים יָפָה לְהַבְדָּלָה, סִדּוּר הָדוּר,

וְעַל הַסִּדּוּר וְעַל הַקֻּפְסָה הָיָה כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת מַמָּשׁ:

יְרוּשָׁלָיִם. הִבַּטְנוּ, הִבַּטְנוּ, וְעֵינֵינוּ לֹא שָׂבְעוּ

מֵרְאוֹת.

ג

בְּרֶגַע זֶה אָמַר הַסָּבָא:

– כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁהַזְּקֵנָה שֶׁלִּי הֵקִיצָה. אוּלַי תָּסוּר, יְהוּדִי טוֹב, אֶל חֶדְרָהּ.

עָנָה הַיְּהוּדִי:

– הֵן אָמַרְתִּי לָכֶם: לֹא לִי הִיא צְרִיכָה, אֶלָּא

לִסְגֻלּוֹתַי הַטּוֹבוֹת, שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָאָרֶץ. מְעַט מִן הֶעָפָר

קְחוּ וְשִׂימוּ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, בְּסִדּוּר זֶה תִּתְפַּלֵּל,

מִקֻּפְסַת הַבְּשָמִים הַזֹּאת תָּרִיחַ וְתָקוּם מֵחָלְיָהּ.

כָּךְ אָמַר – וְכָךְ עָשׂוּ.

הַסַּבְתָּא קָמָה אַחֲרֵי שָׁבוּעַ מֵחָלְיָהּ. הָרוֹפֵא הָיָה אֶצְלָהּ רַק פַּעֲמָיִם, וְאוּלָם הַסַּבְתָּא אוֹמֶרֶת:

– לֹא הָרוֹפֵא וְלֹא הָרְפוּאוֹת – סְגֻלּוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֶחְלִימוּנִי.

א

בְּלֵיל חֲנֻכָּה הָרִאשׁוֹן נָפַל שֶׁלֶג בְּחוּצוֹת הָעִיר. עַל הַגַּגּוֹת וְעַל פְּנֵי הַגְּדֵרוֹת נָפַל, וְאוּלָם בַּשָּׂדֶה נָפַל הַשֶׁלֶג כֵּפֶל-כִּפְלָיִם, תּוֹעֲפוֹת-תּוֹעֲפוֹת שֶׁלֶג נֶעֱרַם שָׁם. שֶׁלֶג לָבָן, צַח וְרָךְ.

בֶּן-צִיוֹן, זֶה הַנַּעַר שְׁחוֹר הָעֵינָיִם, הָיָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב בַּשָּׂדֶה לֹא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, הוּא וְעוֹד אֲחָדִים מֵחֲבֵרָיו, וְאַחֲרֵי הִתְגַּלְגְּלָם שָׁעָה קַלָּה עַל פְּנֵי מַרְבַדֵּי הַשֶּׁלֶג הָרַכִּים וְהַזַּכִּים, קָם הָרֹאשׁ שָׁבַּחֲבוּרָה, הֲלא הוּא בֶּן-צִיּוֹן, הַמְכֻנֵּה “בֶּנִי” וְאָמַר:

– נַעֲשֶׂה אָדָם!

וּבֶנִי זֶה – טִבְעוֹ לוֹמַר לְרַבִּים “נַעֲשֶׂה!” וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה הָעוֹשֶׂה, וְגַם אֶת “הָאָדָם” עָשָׂה לְבַדּוֹ, הוּא בְרָאוֹ, יְצָרוֹ, הוּא הוּא שֶׁלָּשׁ אוֹתוֹ וְהֱקִימוֹ. חֲבֵרָיו – הֵם רַק עָזְרוּ עַל יָדוֹ, גִּלְגְּלוּ אֵלָיו אֶת כַּדּוּרֵי הַשֶׁלֶג בִּמְלא חָפְנֵיהֶם, נְשָׂאוּהוּ אֵלָיו בְּיָדַיִם אֲדַמְדַּמּוֹת וְצָבוֹת מִקֹּר, צָבְרוּ לְרַגְלָיו אֶת הַשֶּׁלֶג עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, אַחַר-כָּךְ נִצְּבוּ עַל יָדוֹ, שָׂמוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בֵּין שִׂפְתוֹתָם, נָפְחוּ עֲלֵיהֶם בְּהֶבֶל פִּיהֶם הַחַם, וְכָךְ הָיוּ עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים כֵּיצַד נַעֲשֶׂה “הָאָדָם”.

לְאַחַר שֶׁהֱקִימוֹ בֶּנִי, נָשָׂא אֵלָיו יוֹסִי חֲבֵרוֹ אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ לְבֶנִי:

– לוּ הָיָה אִתְּךָ פֹּה “שֵׁם הַמְפֹרָשׁ”, וְלוּ הָיִיתָ נוֹעֵץ אוֹתוֹ בְגוּפוֹ שֶׁל זֶה – וְהָיָה נִשְׁמָע לְךָ וְעוֹשָׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם הָיָה בָא לְמַעֲנֶךְ.

– מָה אָמַרְתָּ, יוֹסִי? אֵיזֶה שֵׁם? – שְׁאָלוֹ בֶּנִי, מִשְׁתּוֹמֵם וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ, הִבְרִיקוּ.

– שֵׁם הַמְפֹרָשׁ! לוּ הָיָה לְךָ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹי… – גָּמַר יוֹסִי הַקָּטֹן מִתּוֹךְ אֲנָחָה, כְּמוֹ שֶׁמִּתְאַנֵּחַ אָבִיו בְּסוֹף שִׂיחָתוֹ, בְּבֵיתוֹ.

הָעֶרֶב הָלַךְ הָלוֹךְ וְכָהֹה, וְכָל הַנְּעָרִים מִהֲרוּ, רָצוּ לְבֵיתָם. וְעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה נִשְׁאַר זֶה הָאִישׁ הַלָּבָן לְבַדּוֹ.

ב

בֶּנִי נִכְנַס בִּמְרוּצָה הַבָּיְתָה: הַסָּבָא פֹּה?

הַסָּבָא עוֹד לֹא הָיָה בַּבַּיִת, עוֹד לֹא שָׁב הַסָּבָא מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת מִתְפִלּוֹת מִנְחָה וּמַעֲרִיב. וְאוּלָם אָבִיו, הוּא הָיָה עוֹמֵד עַל-יַד הַחַלּוֹן וְעוֹסֵק בְּהַדְלָקַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה.

בֶּנִי שָׁכַח בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְגַמְרֵי, שֶׁחַנֻכָּה הַיּוֹם, וְתָלָה שְׁתֵּי עֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת בְּאָבִיו: מְנוֹרוֹת חַשְׁמַל מְאִירוֹת בַּבַּיִת, וְנֵר קָלוּשׁ זֶה שֶׁבַּחַלּוֹן לָמָּה הוא?

וְאַבָּא, הוּא אַךְ רָאָה אָת בֶּנִי וַיִּשְׂמַח לקְרָאתוֹ מְאֹד וַיִּקְרָא:

– קְרַב הֵנָּה, בֶּנִי, וְתִשְׁמַע כֵּיצַד מְבָרְכִים עַל נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה.

– הִנֵּה כִּי כֵן! – קָרָא בֶּנִי בְּצָהֳלָה, – חֲנֻכָּה הַיּוֹם! וַאֲנִי כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי… הוֹי, כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֶת חַג הַחֲנֻכָּה הַזֶּה. אֵין לְךָ יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁל יְמֵי הַחֲנֻכָּה!

– מִשּׁוּם מָה? הַאִם מִשּׁוּם זֶה, שֶׁמַּדְלִיקִים נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה?

עָנָה בֶּנִי וְאָמַר: לֹא מִשּׁוּם נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה דַוְקָא, אָמְנָם יָפִים הֵם הַלְּהָבִים הַקְּטַנִּים הַמְהַבְהֲבִים בְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעִבְרִים, וְאוּלָם לֹא לְזֶה נִתְכַּוַּנְתִּי.

הוֹסִיף אָבִיו וּשְׁאֵלוֹ: וְכִי אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ בַּדָּבָר? אוּלַי מִשּׁוּם דְּמֵי הַחֲנֻכָּה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל מִיָּדִי? אוּלַי מִפְּנֵי הַלְּבִיבוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וְאוּלַי זֶה הַסְּבִיבוֹן אֲשֶׁר תְּשַׁחֵק בַּיָּמִים הַלָּלוּ.

– אִי, – קָרָא בֶּנִי, – כְּבוֹדָם שֶׁל שְׁלָשְׁתָּם אֵלֶּה בִּמְקוֹמָם מוּנָח, וְאוּלָם אָנֹכִי אַחֶרֶת הָיִיתִי סָבוּר.

– וְכִי מֶה הָיִיתָ סָבוּר? אַדְרַבָּא, הַגֶּד-לי. – שְׁאֵלוֹ אָבִיו בְּסַקְרָנוּת וּבִצְחוֹק גַּם יָחַד.

הִתְיַצֵּב בֶּנִי בְּכָל קוֹמָתוֹ לִפְנֵי אָבִיו וְעָנָהוּ בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים:

– הִנֵּה כִּי קַר כֹּה בַּחֲנֻכָּהּ, בַּחֲנֻכָּה נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג, בַּחֲנֻכָּה יֵשׁ חֲלַקְלָקָּה!

שְׂחוֹק קַל עָבַר עַל שִׂפְתֵי אָבִיו וְקָרָא: הִנֵּה כִּי לָזֶה נִתְכַּוַּנְתָּ.

בְּרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְסָבָא נִכְנַס הַבַּיְתָה, מִתּוֹךְ נְאָקוֹת וּגְנִיחוֹת גַּם יָחַד: הוֹי! אוֹי! אֲבוֹי!

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ, אָבִי? לָמָּה זֶה אַתָּה נֶאֱנָח? – שָׁאַל אָבִיו שָׁל בֶּנִי אֶת אָבִיו.

– אוֹי, אוֹי, חֲנֻכָּה! – פּוֹלֵט סָבָא מִפִּיו וּמַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת הָאַדֶּרֶת. – חֲנֻכָּה הֲרֵי זוֹ חֲנֻכָּה, אֵין מַה להִתְאוֹנֵן, וְאוּלָם הַקֹּר וְזֶה הַשֶּׁלֶג וְזוֹ הַחֲלַקְלַקָּה.

בֶּנִי נָתַן שְׁתֵּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת וּתְמֵהוֹת בַּסָּבָא: הוֹי סָבִי, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ בָּעוֹלָם דָּבָר יוֹתֵר טוֹב מִשְּׁלשֶׁת אֵלֶּה?

ג

בֶּנִי אָכַל מַהֵר אֶת אָכְלוֹ אֲשֶׁר שָׂמוּ לְפָנָיו, קָם מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי לְהִתְחַמֵּק שׁוּב הַחוּצָה. אַךְ אִמּוֹ הִרְגִּישָׁה בָּזֶה בְּעוֹד זְמַן וְעָצְרָה בַּעֲדוֹ: לְאָן, בֶּנִי? הַלַּיְלָה הִנֵּה הוּא בָא, חשֶׁךְ כִּסָּה אָרֶץ. עוֹד מְעַט וְתֵלֵךְ לִישֹׁן.

הִתְחִיל בֶּנִי לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי אִמּוֹ: אָנָּא הַנִּיחִי לִי, אִמִּי, וְאֵלֵךְ, מְחַכִּים לִי שָׁמָּה.

– אֵיפֹה מְחַכִּים לְךָ?

– שָׁם, לא הַרְחֵק, עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה.

– וְכִי מִי זֶה מְחַכֶּה לְךָ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה?

– אָדָם מְחַכֶּה לִי.

– אֵיזֶה אָדָם?

– הָאָדָם שֶׁלִּי.

– הָאָדָם שֶׁלְּךָ? לֹא אוּכַל הָבֵן.

– הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. זֶה אִישׁ-הַשֶּׁלֶג. לֹא אֶתְמַהְמַהּ שָׁם, רַק אֵצֵא וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם הֵנָּה.

רָאֲתָה אִמּוֹ לִלְבַב בֶּנִי, יָדְעָה עַד כַּמָּה יִנָּהֶה הַחוּצָה אֶל הַשָּׂדֶה, וְלֹא הֱנִיאַתְהוּ יוֹתֵר. וְעוֹד פָּרְפָה עָלָיו אֶת מְעִילוֹ, עֲטָפָתְהוּ הֵיטֵב-הֵיטֵב בְּצַוְּארוֹנוֹ וְקָרְאָה: לֵךְ וְשׁוּב מְהֵרָה!

וְאוּלָם בֶּנִי לֹא הָלַךְ תֵּכֶף. הוּא נִשְׁאַר רֶגַע עַל עָמְדוֹ, קָרַב לְאַט לְאַט אֶל זְקֵנוֹ, עָמַד לְיָדוֹ וְחֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ קָרָא: סָבִי…

– הִנֵּה כִּי כֵן! – קָרָא הַסָּבָא, הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ לְעֵבֶר בֶּנִי, צָבַט לוֹ בְּלֶחְיוֹ וְהוֹסִיף: דְּמֵי חֲנֻכָּה חָפָצְתָּ?

• לֹא זֶה, זְקֵנִי.

– סְבִיבוֹן אַתָּה רוֹצֶה.

– גַּם לֹא זֶה.

– וְכִי מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, בֶּנִי?

– הָבָה לִי, זְקֵנִי, אֶת… שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הָבָה לִי.

גַּם זְקֵנוֹ וְגַם אָבִיו, שְׁנֵיהֶם פָּרְצוּ בִצְחוֹק.

גַּם אִמּוֹ וַדַּאי שֶׁהָיְתָה צוֹחֶקֶת עָלָיו, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדְעָה אִמּוֹ מַה פֵּרוּשׁו שֶׁל זֶה. הִיא קָרְבָה אֲלֵיהֶם וְשָׁאֲלָה: מַה מְבַקֵּשׁ בֶּנִי?

– אַדְרַבָּא, – קָרָא הַזָּקֵן, – יַגִּיד לָךְ הוּא אֶת אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ.

– אֶת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֲנִי מְבַקֵּשׁ! – חָזַר בֶּנִי עַל דְּבָרָיו, – אֶת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, אֶת שֵׁם ה' הַנָּכוֹן, שֵׁם הַקֹּדֶשׁ. נָחוּץ הוּא לִי עַד מְאֹד.

– הוּא נָחוּץ לְךְ? שֵׁם הַמְפֹרָשׁ? – שָׁאַל אוֹתוֹ הַזָּקֵן בְּתִמָּהוֹן.

• לֹא לִי, אָמְנָם, – עָנָה בֶּנִי וְאֶת קוֹלוֹ הִשְׁפִּיל קְצָת, – לֹא לִי, כְּלוֹמַר, לֹא בִּשְׁבִילִי, רַק בִּשְׁבִיל אָדָם אַחֵר… הֲרֵי הוּא עוֹמֵד שָׁם, לא רָחוֹק מִזֶּה, עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הוּא עוֹמֵד וּמְחַכֶּה.

– וְכִי בִּשְׁבִיל מִי? מִי הוּא זֶה? מִי זֶה מְחַכֶּה? – הִקִּיפוּהוּ כֻּלָם בִּשְׁאֵלוֹת וְהִתְבּוֹנְנוּ מִתּוֹךְ חֲשָׁד וּבְקְצָת פַּחַד בְּבֶנִי זֶה וּבְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת וּבֶנֵי – הוּא עוֹנֶה עַל רִאשׁוֹן – רִאשׁוֹן, וְעַל אַחֲרוֹן – אַחֲרוֹן

– הָאָדָם, הוּא מְחַכֶּה.

– אֵיזֶה אָדָם?

– הָאָדָם שֶׁלִּי.

– מַאי מַשְׁמָע הָאָדָם שֶׁלְּךָ?

– הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אָנֹכִי. אִישׁ גָּדוֹל עַד מְאֹד, וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד וּמַמְתִּין לי, הוֹי, זְקֵנִי…

שׁוּב פָּרַץ הַזָּקֵן בִּצְחוֹק וּשְׁאָלוֹ: וּבְכֵן, מַה תְּבַקֵּשׁ?

אֶת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הָבָה לִי!

הַזָּקֵן הֶחֱרִישׁ-הֶחֱרִישׁ, וְאַחֲרֵי-רֶגַע פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר: בְּתִיק הַתְּפִלִּין שֶׁלִּי הַיָּשָׁן מוּנָח זֶה סִדּוּרִי הַקָּטָן וְהָעָב. סִדּוּרִי זֶה מָלֵא וְגָדוּשׁ הוּא בְּרִבּוֹא רִבְבוֹת אוֹתִיּוֹת. בֵּין רִבּוֹא רִבְבוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ נִמְצָא גַם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְאוּלָם מִי נָבִיא וְיֵדַע מְקוֹמוֹ אַיּוֹ?

בֶּנִי עָמַד רְגָעִים אֲחָדִים עַל מְקוֹמוֹ מַחֲרִישׁ וַעֲצוּב-רוּחַ, אוּלָם פִּתְאֹם הִבְרִיקוּ שְׁתֵּי עֵינָיו, הָלַךְ לוֹ וְהִתְחַמֵּק מִן הַבַּיִת, הִתְגַנֵּב לַעֲלִיַּת הַקִּיר שֶׁל הַזָּקֵן. יוֹדֵעַ הוּא גַם יוֹדֵעַ אֵיפֹה תִיק הַתְּפִלִּין הַזֶּה מוּנָח. הוּא לְקָחוֹ בְּיָדוֹ, פְּתָחוֹ, הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת הַסִּדוּר הַקָּטָן וְהֶעָבֶה, הֲפָכוֹ אֶל כָּל צַד, הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְנֶאֱנַח: זֶה זְקֵנִי, אִם הוּא לֹא יִמְצָאֵהוּ כָּאן, אֵיךְ יִמְצָא אוֹתוֹ בֶּנִי?

ד

לֹא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, בַּשָּׂדֶה עוֹמֵד “הָאָדָם” וּמְחַכֶּה.

– אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ אִתִּי! אִתִּי הוּא! – קָרָא בֶּנִי בְּצָהֳלָה חֲרִישִׁית. – אִתִּי הוּא שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בְּסִדּוּר קָטָן זֶה. אֶת מְקוֹמוֹ לֹא אֵדַע, אָמְנָם גַּם זְקֵנִי לֹא יֵדַע אוֹתוֹ, וְשׁוּם אִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יִמְצָאֵהוּ בֵּין רִבּוֹא רִבְבוֹת הָאוֹתִיּוֹת. מִשּׁוּם זֶה הֵבֵאתִי לְךָ אֶת הַסִּדּוּר כֻּלוֹ. קָחֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא עַל דַּפָּיו וְלוּחוֹת הָעוֹר אֲשֶׁר עָלָיו!

בֶּנִי עָמַד לִפְנֵי הָאָדָם. הַיָּרֵחַ עָמַד. הוּא עָף בַּשָּׁמַיִם בֵּין הֲמוֹנִי הֶעָבִים הַצְּחוֹרִים וְשָׁפַךְ אֶת אוֹרוֹ, אוֹר כֶּסֶף, עַל הַשָּׂדֶה, עַל הָאָדָם וְעַל בֶּנִי.

לִפְנֵי נָתְנוֹ אֶת הַסִּדּוּר לָאָדָם, פָּתַח אוֹתוֹ, נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְהִתְחִיל אַט-אַט קוֹרֵא: “שְׁמַע–יִשְׂרָאֵל–” אוּלַי זֶהוּ הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ? הוּא שָׁב וְסָגַר אֶת הַסִּדּוּר, קָרַב אֶל הָאָדָם וְאָמַר:

זֶה סִדּוּרוֹ שֶׁל הַסָּב,

קָטָן הוּא מְאֹד, אַךְ עָב:

הָאוֹתִיּוֹת בּוֹ בְּלִי תֹם,

כַּכּוֹכָבִים בִּשְׁמֵי רֹם.

דַּפָּיו רְאֵה, מָה רַבִּים הֵם!

בֵּין הַדָּפִּים יֶשְׁנוֹ שֵׁם –

שֵׁם הַמְפֹרָשׁ קוֹרְאִים לו.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזָּכָה בּוֹ!

מִי שֶׁזָּכָה בּוֹ וּמִי

אֶל קִרְבּוֹ בְּלָעוֹ – זֶה יְחִי.

עַתָּה פְתַח, בֶּן-אָדָם, פֶּה,

אֱמֹר: אֵי אָשִׂים סִדּוּר זֶה,

סִדּוּר סָבִי זֶה הַקָּט –

אִם בָּרֶגֶל, אִם בַּיָּד?

מַה שֶׁתַּחְפֹּץ תּוּכַל דְּרשׁ –

אִם בַּצֵּלָע, אִם בָּרֹאשׁ?

וְאוּלָם הַס, בְּעַד שֵׁם אֵל

לֹא יִסְכְּנוּ מְקוֹמוֹת אֵל –

מָקוֹם אֶחָד לוֹ בַּגֵּו:

הַכְנִיסֵהוּ תוֹךְ הַלֵּב!

בֶּנִי הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל הָאָדָם, עָצַם אֶת עֵינָיו וְתָקַע אֶת סִדּוּרוֹ שֶׁל הַסָּבָא כְּמוֹ שֶׁהוּא, עַל כָּל דַּפָּיו וְלוּחוֹתָיו, עָמֹק עָמֹק תְּקָעָהוּ בְּלִבּוֹ וְקָרָא:

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!”

בְּכָל סִדּוּר כָּתוּב כָּכָה;

לָכֵן אֶקְרָא לְךָ “יִשְׂרָאֵל”,

לֵךְ, יִשְׂרָאֵל, לֵךְ בִּבְרָכָה.

לֵךְ עַל פְּנֵי זֹה הָאֲדָמָה,

לֵךְ עֲבֹר בְּצִיּוֹת שְׁמָמָה,

בְּמִדְבָּרִיּוֹת נְשַׁמִּים,

דֶּרֶךְ יְעָרוֹת וְעַל פְּנֵי יַמִּים,

עַל הֶהָרִים, בָּעֲמָקִים –

שְׁאַל הָעוֹבְרִים בְּכָל מָקוֹם:

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵי, הַחֲמוּדָה?

לַמַּכַּבִּי שְׁאָל, לִיהוּדָה,

וּבְשְׁמִי נָא דְרשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ,

אֱמֹר לוֹ: מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

אֲנִי מַמְתִּין לוֹ. נָא יָבוֹא

עִם דִּגְלוֹ וְעִם עֹז לְבָבוֹ,

וְכָל הַנִּסִּים שׁוּב יִתְרַחֲשׁוּ.

יָחִישׁ, יָבוֹא, אַל נָא יֶחֱשֶׁה.

נָא אֱמָר-לוֹ: יַחַד עִמִּי

מַמְתִּין אָבִי לוֹ וְאִמִּי,

וְגַם הַסָּבָא. תַּם כָּל שִׂיחִי,

מַהֵר צֵא לַדֶּרֶךְ, שְׁלִיחִי,

לֵךְ!

בְּרֶגַע זֶה הוֹצִיא בֶּנִי לְאַט-לְאַט אֶת יָדוֹ מִתּוֹךְ לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם. רֶגַע נִצַּב בְּלִי נוֹעַ, פִּתְאֹם פָקַח אֶת עֵינָיו.

הָאָדָם לא הָיָה עוֹד. הוּא נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

ה

זְקֵנוֹ שֶׁל בֶּנִי קָם בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, נָטַל אֶת יָדָיו, הִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ, הִנִּיחַ תְּפִלִּין, הִכְנִיס יָד רָזָה וּמְקֻמָּטָה לְתוֹךְ תִּיק הַתְּפִלִּין כְּדֵי לְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת סִדּוּרו הַקָּטָן – וְהַסִּדּוּר אֵינֶנּוּ.

וְהַזָּקֵן שָׁכַח לְגַמְרֵי אֶת אֲשֶׁר הָיָה אֶתְמֹל בָּעֶרֶב, וְלֹא זָכַר עוֹד דָּבָר. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיְבַקֵּשׁ אֶת סִדּוּרוֹ זֶה הַקָּט חִפֵּשׂ אוֹתוֹ פֹּה וְשָׁם, אַךְ לַשָּׁוְא.

וְכַאֲשֶׁר יְחַפֵּשׂ כֵּן יְדוֹבֵב: דּוֹמַנִי שֶׁהָיִיתִי מַנִּיחוֹ בְּתִיק הַתְּפִלִּין? וְאוּלַי?…

סִדּוּרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן קָטֹן הָיָה וְיָשָׁן-נוֹשָׁן, וְכִמְעַט שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַזָּקֵן. יָדַע הַזָּקֵן לְהִתְפַּלֵּל בְּעַל-פֶּה, אֶלָּא שֶׁהִסְכִּין זֶה הַרְבֵּה שָׁנִים עִם סִדּוּרוֹ זֶה, וְהָיָה מוּנָח בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל, הָיָה פּוֹתְחוֹ וּמְעַלְעֵל בּוֹ מִבְּלִי אֲשֶׁר יְעַיֵּן בּוֹ.

הַפַּעַם לא נֶהֱנָה הַזָּקֵן מִתְּפִלָּתוֹ, שְׂפָתָיו הָיוּ נָעוֹת נָעוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע שָׁלֵו בְּנַפְשׁוֹ, וּבְעוֹד הוּא פּוֹלֵט מִפִּיו אֶת הַתְּפִלָּה, עֵינָיו תּוֹעוֹת, תָּרוֹת בְּכָל פִּנּוֹת הַחֶדֶר לְסִדּוּרוֹ אֲשֶׁר נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה הֵקִיץ בֶּנִי, פָּקַח אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת, הִתְרוֹמֵם וְקָם מִתּוֹךְ קְפִיצָה בַּמִּטָּה.

רָאָה הַזָּקֵן אֶת נֶכְדּוֹ שֶׁהֵקִיץ כְּבָר וּשְׁאֵלוֹ אֲגַב-אוֹרְחָא:

– אֱמָר-נָא לִי, אַתָּה, הַפִּרְחָח, אוּלַי רָאִיתָ אַתָּה אֶת סִדּוּרִי?

צְחוֹק קַל נִרְאָה עַל פְּנֵי בֶּנִי, וְיַעַן אֲשֶׁר יָדַע שֶׁלֹּא יָרַע לוֹ הַזָּקֵן קָרָא בְּלִי שׁוּם מוֹרָא:

– הוֹ, סִדּוּרְךָ זֶה הַקָּטָן בְּיַחַד עִם שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֲשֶׁר בּוֹ הֲרֵי הֵם תְּקוּעִים זֶה כְבָר בְּלֵב הָאָדָם שֶׁלִּי!

– מָה! מָה אַתָּה סָח? – קָרָא הַזָּקֵן בְּתִמָּהוֹן, וְנָתַן בּוֹ שְׁתֵּי עֵינָיו אֲשֶׁר כֹּה רָחֲבוּ רָחָבוּ. – בְּלֵב הָאָדָם? אֵיזֶה אָדָם? אַיֵּהוּ?

הוֹ! הוֹ! – קָרָא בֶּנִי בְּצָהֳלָה, – זֶה הָאָדָם וַדַּאי שֶׁהִרְחִיק-הִרְחִיק כְּבָר, וַדַּאי הִגִּיעַ כְּבָר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל!

הַזָּקֵן לא הֵבִין עוֹד אֶת הַכֹּל, רַק אַחַת הֵבִין: שֶׁבֶּנִי זֶה יָדוֹ הָיְתָה בְּסִדּוּרוֹ הַקָּטֹן, וְלָכֵן הִתְמַרְמֵר עָלָיו לְכַתְּחִלָּה וְגָעַר בּוֹ, וְתָבַע מִמֶּנּוּ אֶת הַסִּדּוּר. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר לוֹ בֶּנִי אֶת הַכֹּל, נִשְׁתַּתֵּק הַזָּקֵן פִּתְאֹם וְנֶאֱלַם דֹּם.

לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שְׁתִיקָה שָׁאַל הַזָּקֵן אֶת בֶּנִי:

– זֶה הָאָדָם שֶׁלְּךָ, מָתַי הוּא שָׁב?

– לֹא לוֹ אֲנִי מְחַכֶּה. לִיהוּדָה הַמַּכַּבִּי, לְבוֹאוֹ שֶׁל זֶה אֲנִי מְחַכֶּה.

– וְהַמַּכַּבִּי – מָתַי הוּא בָּא, בֶּנִי?

– עוֹד הַיּוֹם!

– וְשֶׁמָּא לֹא יָבוֹא הַיּוֹם?

– יָבוֹא בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לְנֵר חֲנֻכָּה שְׁלִישִׁי, מָחָר אוֹ אַחֲרֵי מָחָר, אוֹ בָּאַחֲרוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. וְאוּלָם בּוֹא יָבוֹא.

– וְשֶׁמָּא לֹא יָבוֹא, בֶּנִי, גַּם בָּאַחֲרוֹן שֶׁל חַנֻכָּה?

– שׁוּב אֲחַכֶּה לוֹ! – קָרָא בֶּנִי בְּעֹז רוּחוֹ.

– עַד מָתַי תְּהֵא מְחַכֶּה לוֹ, בֶּנִי?

– עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ!

הַזָּקֵן גָּחַן, נָשַׁק לוֹ לְבֶנִי בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: יָפֶה דָרַשְׁתָּ, בֶּנִי. חַכֵּה חַכֵּה לוֹ, חַכֵּה! גַּם אָנֹכִי מְחַכֶּה לוֹ, נְחַכֶּה לוֹ שְׁנֵינוּ.

וְהָס וָדֹם – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מִזֶּה בַּבַּיִת, רַק בֶּנִי וּזְקֵנוֹ.

וּמִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה, בִּשְׁעַת הַדְלָקַת נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה, בֶּנִי מִתְחַמֵּק לְרֶגַע הַשָּׂדֶה וְשָׁב, יוֹצֵא וְנִכְנָס, וְעוֹמֵד סוֹף-סוֹף לַחַלּוֹן וְנִשְׁקָף בַּעֲדוֹ לְתוֹךְ חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, מַטֶּה אָזְנוֹ וּמַקְשִׁיב, מַקְשִׁיב.

בְּנֵי הַבַּיִת – הֲרֵי הֵם יוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן, אוֹכְלִים לְבִיבוֹת וְעוֹסְקִים בְּשִׂיחָה. רַק הַזָּקֵן, רַק הוּא יוֹשֵׁב דּוֹמֵם. לִרְגָעִים הוא מַפְנֶה רֹאשׁוֹ לְעֵבֶר הַחַלּוֹן וְשׁוֹאֵל לְפֶתַע אֶת נֶכְדּוֹ: מַה נִּשְׁמַע, בֶּנִי? הַא?

וְאוּלָם אַף אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּים לַשֻּׁלְחָן לֹא יֵדַע לְמַה נִּתְכַּוֵּן הַזָּקֵן. בֶּנִי – רַק הוּא יוֹדֵעַ.

וְאַתֶּם, קְטַנַּי, וַדַּאי שֶׁחֲפֵצִים אַתֶּם לָדַעַת מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל “הָאָדָם”? הָבָה אַגִּיד לָכֶם, וְאוּלָם תְּנַאי זֶה אֲנִי מַתְנֶה עִמָּכֶם: אַל נָא תְגַלּוּ זֹאת בְּאֹזֶן בֶּנִי, וְלא תִגְרְמוּ לוֹ צָעַר.

זֶה “הָאָדָם” – הוּא הָלַךְ אָמְנָם דֶּרֶךְ בּוֹרוֹת וַאֲגַמִּים, דֶּרֶךְ מִדְבָּרִיּוֹת וְיַמִּים, דֶרֶךְ עָרִים וּכְפָרִים הוּא הָלַךְ, הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אַרְצָה יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ וְנָמָס.

שִׁמְשָׁהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חַמָּה בְּיוֹתֵר, וְזֶה הָאָדָם, הֶעָשׂוּי שֶׁלֶג, לֹא עָמַד בְּפָנֶיהָ וְנָמָס.

וְאוּלָם אֶת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בֶּנִי עָשָׂה.

יְהוּדִי אֶחָד, מְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, עָבַר פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר עַל פְּנֵי קִבְרוֹ שֶׁל יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וּמָצָא סִדּוּר קָטָן וְעָבֶה עַל גַּל עֲפָרוֹ.

יָשְׁבוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְאַחַר תְּפִלַּת הָעֶרֶב. עַל־יַד הַחַלּון יָשְׁבוּ וְהֵצִיצוּ בַּעֲדוֹ הַחוּצָה, עַל פְּנֵי הָרְחוֹב הָאָפֶל וְהַמְרֻפָּשׁ וְעַל שְׁמֵי הַסְּתָו הַקּוֹדְרִים.

יָשְׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וְשׂוֹחֲחוּ עַל־דְּבַר עוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

הֵסֵב הָאֶחָד אֶת פָּנָיו מִן הַחַלּוֹן, נֶאֱנַח בַּחֲשַׁאי וְאָמַר אֶל הַשֵּׁנִי: עוֹלָם זֶה – אֵל אֶחָד בְּרָאוֹ, וְאוּלָם כַּמָּה הוּא מִשְׁתַּנֶּה מִזְּמַן לִזְמָן. כַּמָּה הוּא נֶחְמָד בָּאָבִיב! מָה רַב יָפְיוֹ בַּקַּיִץ! וְאוּלָם כַּמָּה הוּא מְכֹעָר עַתָּה, בְּעִתּוֹתֵי הַסְּתָו! הַבִּיטָה וּרְאֵה! זֶה הָרֶפֶשׁ שֶׁבָּרְחוֹב, אֵלּוּ הַשָּׁמַיִם הַמְעֻנָּנִים, אֵלֶּה הַגְּשָׁמִים הַטּוֹרְדִים וְאֵלֶּה הַשָּׂדוֹת הַקֵּרְחִים.

צָחַק עָלָיו חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: וַאֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי, אָמְנָם, יָפֶה עוֹלָמֵנוּ בָּאָבִיב וּבַקַּיִץ, אַךְ לֹא נוֹפֵל מֵהֶם זֶה תּוֹר הַסְּתָו, טוֹב וְיָפֶה הוּא כְּמוֹהֶם!

שָׁמַע הָאִישׁ אֶת דְּבָרָיו, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְלֹא עָנָה לוֹ.

לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְהָלְכוּ לְבֵיתָם, שְׁכֵנִים הָיוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וְאוּלָם הָרִאשׁוֹן, זֶה שֶׁהָיָה קוֹבֵל עַל הַסְּתָו, גָּר בְּחֵיק הָאֲדָמָה, בְּמַרְתֵּף, הַכְּתָלִים הָיוּ טְחוּבִים מִגִּשְׁמֵי הַסְּתָו שֶׁלֹא פָּסְקוּ, עֲשָׁשִׁית קְטַנָּה הֵפִיצָה אוֹר כֵּהֶה בִּמְעוֹנוֹ הַדַּל, הַמָּלֵא כֵּלִים שְׁבוּרִים. אָרוֹן רָעוּעַ עָמַד, פָּתוּחַ לִרְוָחָה, אַךְ הָיָה הָאָרוֹן רֵיק. הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים מְבַקְשִׁים לֶחֶם וָאָיִן, רֵיק הַבַּיִת כִּשְׂדוֹת הַסְּתָו.

אָכֵן צָדַק הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁאָמַר: אֵין רַע וְאֵין מְכֹעָר מִתְּקוּפַת הַסְּתָו!

הָאִישׁ הַשֵּׁנִי גָר בְּאוֹתוֹ בַּיִת מִמַּעַל לִמְעוֹן שְׁכֵנוֹ. בַּחֲדָרִים מִרֻוָּחִים יָשַׁב, מְנוֹרוֹת רַבּוֹת הֵאִירוּ בְּכָל חֶדֶר. הַתַּנּוּרִים הָיוּ מֻסָּקִים, בַּעֲלַת־הַבַּיִת פָּתְחָה אֶת הַמִּזְנוֹן וְהוּא מָלֵא כָּל טוּב. רֵיחַ הַתַּפּוּחִים אֲדֻמֵּי־הלְּחִי עוֹלֶה בָּאַף, הָאוֹפֶה בָּא וְהֵבִיא לֶחֶם לָבָן וָחָם. הֹעֲלוּ מִן הֶחָבִית הַקִּשּׁוּאִים הַכְּבוּשִׁים, קִשּׁוּאִים גְּדוֹלִים, קָשִׁים וְקָרִים. יָשַׁב הָאִישׁ עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לַשֻּלְחָן.

אָכֵן צָדַק הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁאָמַר: אֵין טוֹב וְאֵין יָפֶה מִתְּקוּפַת הַסְּתָו!

א

הָיֹה הָיָה חַיָּט עָנִי אֶחָד בַּעֲיָרָה רְחוֹקָה וְנִדָּחָה. אוֹתוֹ חַיָּט הָיָה יוֹשֵׁב כָּל הַיָּמִים וְתוֹפֵר בְּגָדִים לִבְנֵי הָעֲיָרָה כֻּלָהּ. כָּל הַיָּמִים הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, וְהָיָה עָנִי בְּכָל זֹאת! מִשּׁוּם מָה? מִשּׁוּם שֶׁאַנְשֵׁי הָעֲיָרָה הָיוּ אֲנָשִׁים רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד, וְאִלּוּ הָיוּ בִּסְדֹם, בַּהֲפֹךְ אוֹתָהּ אֱלֹהִים, הָיוּ מֵתִים שָׁם גַּם הֵם.

כְּשֶׁהֵבִיאוּ אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה אֶת הָאָרִיג אֶל הַחַיָּט, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּכָה: שֵׁב וּתְפֹר לָנוּ בְּגָדִים, אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵּם לְךָ כַּמָּה שֶׁתְּבַקֵּשׁ!

יָדְעוּ הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה שֶׁהַחַיָּט הַצָּנוּעַ הַזֶּה לֹא יְבַקֵּשׁ וְלֹא יִשְׁאַל בְּעַצְמוֹ מְחִיר גָּדוֹל.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר הַבֶּגֶד הָיָה בָּא בַּעַל הַבֶּגֶד, נוֹטֵל אוֹתוֹ, לוֹבְשׁוֹ וְאוֹמֵר לוֹ לַחַיָּט: בֹּא מָחָר אֶל בַּיִת פְּלוֹנִי בַּרְחוֹב פְּלוֹנִי וּשְׁאַל שָׁמָּה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, אָז אֵצֵא אֵלֶיךָ וַאֲשַׁלֵּם לְךָ!

בְּיוֹם הַמָּחָרָת – וְהַחַיָּט תּוֹעֶה בְּחוּצוֹת הָעֲיָרָה, בָּא לִרְחוֹב פְּלוֹנִי, לְבֵית פְּלוֹנִי, שׁוֹאֵל לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְהִנֵּה לֹא זֶהוּ הָאִישׁ אֲשֶׁר יָצָא לְפָנָיו, לֹא זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר תָּפַר לוֹ הַבֶּגֶד.

לַשָּׁוְא בִּקֵּשׁ הַחַיָּט הֶעָנִי בִּרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה אֶת בַּעַל־חוֹבוֹ, אֵינֶנּוּ! אָמְנָם לִפְעָמִים יֵשׁ אֲשֶׁר הוּא פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם עוֹד אִישׁ אֶחָד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלָיו וְלֹא יִתְבַּע שְׂכָרוֹ מִמֶּנּוּ בְּמַעֲמַד חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פָּנָיו.

גַּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא רוֹאֶה אֶת בַּעַל־חוֹבוֹ, בְּבֵית הַתְּפִלָּה הוּא רוֹאֵהוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִגְבֶּה חוֹב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּבְמָקוֹם קָדוֹשׁ.

וְלָכֵן הָיָה הַחַיָּט עָנִי; מַאֲכָלוֹ – פַּת־קִבָּר וּמִשְׁתֵּהוּ מָיִם.

ב

וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הָאָבִיב הָרִאשׁוֹנִים וַתֶּרֶב הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַחַיָּט. מִשְׁפָּחוֹת, מִשְׁפָּחוֹת בָּאוֹת וּמְמַלְאוֹת אֶת דִּירָתוֹ הַצָּרָה. הוֹרִים וִילָדִים, אֲנָשִׁים וָטַף, הֵם וַחֲבִילוֹת שֶׁל אָרִיג לְבֵין זְרוֹעָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, תּוֹבֵעַ מַמָּשׁ, מַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ, וּכְבָר מִתְמַרְמֵר עָלָיו: לְמַעַן ה', יִהְיֶה נָא בִּגְדוֹ שֶׁל בְּנִי לִימֵי הֶחָג! לִימֵי הַחַג דַּוְקָָא! יוֹדֵע אָנֹכִי אֶת הַחַיָּטִים, לְכַתְּחִלָּה הֵם מַבְטִיחִים לִתְפֹּר אֶת הַבֶּגֶד, אַךְ לְסוֹף אֵינָם עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם!

שָׁמַע הַחַיָּט הֶעָנִי אֶת דִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה וְהִתְחִיל יָרֵא: אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא יַסְפִּיק? מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל לָשֶׁבֶת וְלִתְפֹּר גַּם בַּלֵּילוֹת. יָשָׁב יוֹם וָלַיְלָה כָּפוּף עַל גִּזְרֵי הָאָרִיג שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל בִּרְכָּיו, מַחְטוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְתָפַר, תָּפַר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים לְיַלְדֵי הָעֲיָרָה. רַבִּים מֵהוֹרֵי הַיְלָדִים לא שִׁלְּמוּ לוֹ עֲדַיִן בְּעַד הַבְּגָדִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, וְלֹא שָׂם לָזֶה לֵב – אִם הָאָבוֹת חָטְאוּ, קְטַנִּים אֵלֶה בַּמֶּה אֲשֵׁמִים?

רָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד כָּל־כָּךְ קָשֶׁה וְאָמְרָה לוֹ: לֵךְ וְנוּחָה קְצָת, חֲצוֹת הַלַּיְלָה הִגִּיעָה?

עָנָה לָהּ הַחַיָּט: יָרֵא אָנֹכִי שֶׁמָּא לֹא אַסְפִּיק לגְמֹר אָת הַמְּלָאכָה.

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: אֶת מִי אַתָּה יָרֵא? אֶת הַהוֹרִים?

עָנָה לָהּ: לֹא אֶת הַהוֹרִים אֲנִי יָרֵא, אֶלָּא אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, שֶׁאִם לֹא אֶתְפֹּר לָהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם וְעָלוּ דְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם. אֶת דִּמְעוֹת הַיְלָדִים אֲנִי יָרֵא.

ג

עוֹד בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל בָּאוּ כָּל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים עִם הוֹרֵיהֶם לְבֵית הַתְּפִלָּה, כֻּלָּם מְקֻשָּׁטִים בְּבִגְדֵי הַחַג הַחֲדָשִׁים. כָּל אֶחָד הִתְפָּאֵר לִפְנֵי חֲבֵרוֹ: שֶׁלִּי יָפֶה מִשֶּׁלְּךָ! שֶׁלִּי נָאֶה מְשֶּׁלְּךָ!

רַק אֶחָד הָיָה בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה עָצֵב בֵּין הַשְּׂמֵחִים, רַק אֶחָד הָיָה כְּאָבֵל בֵּין הַצּוֹהֲלִים, אֶחָד שֶׁהָיָה בִּגְדוֹ בָּלֶה וְיָשָׁן־נוֹשָׁן. זֶה הָיָה בֶּן הַחַיָּט הֶעָנִי, בֶּן הַחַיָּט, שֶׁלֹּא הִסְפִּיק אָבִיו לִתְפֹּר לוֹ אֶת בִּגְדוֹ.

אֲהָהּ! מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ גַּם לַפֶּסַח? חַג הַפֶּסַח הֲרֵי הוּא מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים! בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר יוֹם הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל, בָּא אִישׁ אֶחָד וּבְנוֹ הַקָּטָן עִמּוֹ, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּא עוֹד אֶחָד עִם יַלְדּוֹ. אֵחֲרוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, לֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי לָבוֹא קֹדֶם עִם יַלְדֵיהֶם, טְרוּדִים הָיוּ. לא חָפֵץ הַחַיָּט לִתְפֹּר אֶת הַבְּגָדִים הַלָּלוּ. עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים וְהִתְחַנְּנוּ מִלְּפָנָיו, בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ עַד מְאֹד, הִפְצִירוּ בּוֹ וְלֹא שָׁמַע לָהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּתְקְלוּ עֵינֵי הַחַיָּט בִּפְנֵי הַיְלָדִים וְנֶהְפַּךְ עָלָיו לִבּוֹ, גַּם הַיְלָדִים בִּקְשׁוּ מִמֶנּוּ: אָנָּא, תְּפֹר־נָא לָנוּ בֶּגֶד לְחַג הַפֶּסַח! כָּךְ בִּקְשׁוּ הַיְלָדִים, וְאוּלָם לא בְּקוֹל בִּקְשׁוּ, רַק בְּעֵינֵיהֶם בִּלְבָד, תָּלוּ בּוֹ עֵינַיִם בִּלְבָד, וְנֶעְתַּר לָהֶם.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח, לֹא בָּא אִישׁ אֶל בֵּית הַחַיָּט. וַיֹּאמֶר הַחַיָּט הֶעָנִי לִבְנוֹ הַקָּטָן: עַכְשָׁו, יַלְדִּי הַיָּפֶה, אֶתְפֹּר לְךָ אֶת בִּגְדְךָ אַתָּה!

וַיָּסַר הַחַיָּט הֶעָנִי אֶת קְנֵה מִדָּתוֹ וַיָּמָד בּוֹ אֶת מִדַּת בְּנוֹ, וַיִּקַּח אֶת הָאָרִיג, וַיִגְזֹר אוֹתוֹ לִגְזָרִים, לָקַח אֶת מַחְטוֹ בְּיָדוֹ, וְהִנֵּה – אֲהָהּ! חוּטִים אֵין לוֹ. הִנֵּה הָאָרִיג, הִנֵּה הַמַּחַט – וְאוּלָם הַחוּטִים עוֹד אֵינָם.

שָׁלַח הַחַיָּט אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן הֶחָנוּתָה: לֵךְ, בְּנִי, וְקַח לִי פְּקַעַת שֶׁל חוּטִים בְּהַקָּפָה.

בָּא הַיֶּלֶד אֶל הֶחָנוּת, בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַחֶנְוָנִי פְּקַעַת שֶׁל חוּטִים, וְלֹא נָתַן לוֹ.

וְכֹה אָמַר לוֹ הַחֶנְוָנִי: יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת אָבִיךָ שֶׁעָנִי הוּא, וּבַמֶּה יְשַׁלֵּם?

שָׁב הַיֶּלֶד בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּבְעֵינַיִם מְלֵאוֹת דֶּמַע הַבָּיְתָה.

נֶאֱנַח הַחַיָּט הֶעָנִי וְאָמַר: כָּל הָעֲיָרָה חַיֶּבֶת לִי כֶּסֶף, וְלִי אֵינָם נוֹתְנִים פְּקַעַת שֶׁל חוּטִים בְּהַקָּפָה.

יָשַׁב הַחַיָּט שָׁעָה קַלָּה בְּמַר נַפְשׁוֹ עַל סַפְסַל הַמְּלָאכָה, גִּזְרֵי הָאָרִיג עַל בִּרְכָּיו, מַחְטוֹ בְּיָדוֹ, יָשַׁב, יָשַׁב, כָּבֵד עָלָיו רֹאשׁוֹ מֵרֹב דְּאָגָה, צָנַח ראשׁוֹ לְסוֹף עַל חָזֵהוּ וְנִרְדָּם.

עָמַד עַל יָדוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, רָאָה אֶת אָבִיו וְהִנֵּה נִרְדָּם, הָלַךְ וּפָרַשׁ נוּגֶה לְקֶרֶן זָוִית וְלָחַשׁ לוֹ לְעַצְמוֹ: הוֹי, מַה יִהְיֶה? מַה יִהְיֶה? הַצָּהֳרַיִם עָבְרוּ כְּבָר, עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְהִתְחִילָה הַשֶּׁמֶשׁ לָרֶדֶת… מַה יִהְיֶה? הוֹי, מַה יִהְיֶה?

וְהַיֶּלֶד לוֹחֵשׁ אֶת כָּל זֶה בַּחֲשַׁאי, חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ הוּא דוֹבֵב זֹאת לְנַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁלּא לְעוֹרֵר חַס וְחָלִילָה אֶת אָבִיו. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאָבִיו לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו זֶה לֵילוֹת אֲחָדִים. אַדְרַבָּא, יָנוּחַ, יִישָׁן קְצָת וְיִרְוַח לוֹ.

וְהַשֶּׁמֶשׁ? לְאַט לְאַט הִתְחִילָה לָרֶדֶת, וּבְרִדְתָּהּ – אָדְמָה כִּפְלַיִם, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד. אַךְ לָמָּה זֶה עָמְדָה הַשֶּׁמֶשׁ? שׁוֹהָה הִיא נֹכַח חַלּוֹנוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַקָּטָן, שׁוֹלַחַת בַּעֲדוֹ קַרְנַיִם דַּקּוֹת מִן הַדַּקּוֹת, קַרְנֵי זָהָב.

וּבְנוֹ הַקָּטָן שֶׁל הַחַיָּט, שֶׁעָמַד בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר וְרָאָה אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נִנְעָצוֹת בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטָן קָרָא: הוֹי, לוּלֵא הָיוּ אֵלּוּ קַרְנַיִם סְתָם, אֶלָּא חוּטִים, חוּטִים פְּשׁוּטִים!

בְּרֶגַע זֶה הִצְלִיפָה הַשֶּׁמֶשׁ קַרְנֶיהָ בִּפְנֵי הַחַיָּט הֶעָנִי, הַחַיָּט הִתְעוֹרֵר, פָּקַח אֶת עֵינָיו, וְהִנֵּה הֶאָח, מָה הוּא רוֹאֶה? קֶרֶן זָהָב דָּקָּה נִנְעֲצָה בַּחַלּוֹן, נָפְלָה עַל אַדְנוֹ, מֵאֶדֶן הַחַלּוֹן זָחֲלָה, זָחֲלָה עַל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַחַיָּט, מִן הַשֻּלְחָן עַל יָדוֹ הַצְּנוּמָה, לְבֵין אֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶל נֶקֶב הַמַּחַט. רְאֵה פֶּלֶא! מֵעַצְמָהּ נִשְׁחֲלָה לְתוֹךְ נֶקֶב הַמַּחַט.

נִדְהַם הַחַיָּט לְכַתְּחִלָּה וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה בְּחוּט זָהָב זֶה שֶׁנִּשְׁחַל לְתוֹךְ מַחְטוֹ. הֲיִתְפֹּר אֶת בֶּגֶד בְּנוֹ הַקָּטָן אוֹ יֶחְדָּל? אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר רֶגַע נָתַן עִם לִבּוֹ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם עוֹזְרִים לוֹ. עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לֹא נָתְנוּ לוֹ חוּט בַּהֲקָפָה וְזָכָה בְּחוּטִים מִן הַשָּׁמַיִם, לָקַח וְתָחַב אֵת מַחְטוֹ בָּאָרִיג וְתָפַר בֶּגֶד יָפֶה לִבְנוֹ הַקָּטָן.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, לִפְנוֹת עֶרֶב הָיָה בֵּית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל מָלֵא מִפֶּה אֶל פֶּה. הָאוֹר הָיָה רַב, וְאוּלָם לֹא הָיָה הָאוֹר רַב מִן הַנֵּרוֹת וְאוֹר הַנִּבְרָשׁוֹת שֶׁדָּלְקוּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה, רַק מִבִּגְדוֹ שֶׁל בֶּן הַחַיָּט הֶעָנִי שָׁהִזְהִירוּ עָלָיו קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

א

זֶה לֹא הָיָה הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב מִיכָאֵל, כִּי אִם יֶלֶד בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים. הַהֶבְדֵּל גָּדוֹל הוּא: הָאֶחָד הוּא מַלְאַךְ-אֱלֹהִים הַחַי בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וּמִתְרַפֵּק עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא הַשָּׁט וְעָף אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ: מִכּוֹכָב אֶל כּוֹכָב, וּמְנַמְנֵם בַּלַּיְלָה עַל הַיָּרֵחַ. וְהַשֵּׁנִי – הוּא יֶלֶד קָטָן הַחַי עַל הָאֲדָמָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים.

אָמְנָם גָּדוֹל הוּא הַהֶבְדֵּל בֵּין מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וּבֵין הַיֶּלֶד מִיכָאֵל. וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר רַבִּים טָעוּ וְחָשְׁבוּ אֶת הַיֶּלֶד לְמַלְאָךְ קָטָן שֶׁיָּרַד לְמַטָּה, לָגוּר פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם יֵשׁ לוֹ לְמִיכָאֵל הַקָּטָן, וְהִנּוֹ הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ בָּהֶן אֶת הַכֹּל. יָדוּעַ שֶׁכַּלְבֵי הַכְּפָרִים עַזֵּי-נֶפֶשׁ הֵם, נַבְחָנִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַכְּפָר שֶׁבּוֹ גָר מִיכָאֵל אֵין כֶּלֶב שֶׁלֹּא יֶחֱרַץ לְשׁוֹנוֹ. וְאוּלָם דַּי לוֹ לְמִיכָאֵל לַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַכֶּלֶב וּלְהַבִּיט בּוֹ – וְהַכֶּלֶב רוֹבֵץ לְרַגְלָיו וּמְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ. מִיכָאֵל הַקָּטָן, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ קְצַת עַם הַיּוֹנִים הַמַּהְגּוֹת עַל הַגַּג, אֵינוֹ קוֹרֵא לָהֶן בְּפִיו, אֶלָּא נוֹתֵן בָּהֶן אֶת עֵינָיו – וַעֲדַת הַיּוֹנִים הַקַּלָּה דוֹאָה וְעוֹמֶדֶת עַל כְּתֵפָיו.

לְמִיכָאֵל יֵשׁ כְּבָר “רַבִּי”. כְּשֶׁלִּמְּדוֹ “אָלֶף-בֵּית” קָרָה מִקְרֶה שְׁטָּעָה מִיכָאֵל וְהֶחֱלִיף בֵּין ס וּבֵין ם וּבֵין ג-נ. גָּעַר בּוֹ רַבּוֹ.

אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת הֵן זוֹ לְזוֹ. גַּם הָרַבִּי עַצְמוֹ, לוּ הָיָה מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר כְּמִיכָאֵל, וַדַּאי שֶׁהָיָה טוֹעֶה וּמַחֲלִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אַף הוּא. אֶלָּא כָּל אָשְׁרוֹ שֶׁל רַבּוֹ הוּא זֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן עֵינָיו בַּסֵּפֶר. בַּסֵּפֶר אֵין הַהֶבְדֵּל גָּדוֹל… הִנֵּה טָעָה מִיכָאֵל פַּעַם שֵׁנִית, וְרַבּוֹ גוֹעֵר בּוֹ עוֹד פַּעַם. וּכְשֶׁהוּא טוֹעֶה פַּעַם שְׁלִישִׁית, יֵשׁ אֲשֶׁר יָרִים עָלָיו אֶת יָדוֹ. אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הָרֶגַע הֶעֱמִיד עָלָיו מִיכָאֵל אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו – וְיַד רַבּוֹ רָפְתָה, וְעוֹד נְשָׁקוֹ בְּמִצְחוֹ.

ב

פַּעַם בְּיוֹמָא דְפַגְרָא, קָם אֶחָד מִנַּעֲרֵי הַכַּפְרִיִּים וּשְׁמוֹ אִיבַן, וַאֲשֶׁר הַנְּעָרִים הָעִבְרִים שֶׁבַּכְּפָר קָרְאוּ לוֹ גָלְיַת, כִּי גָדוֹל הָיָה וְחָזָק עַד מְאֹד, קָם וְאָמַר אֶל הָעִבְרִים הַקְּטַנִּים: בּוֹאוּ נִלָּחֵם יַחַד.

וַיִּירְאוּ הַנְּעָרִים הָעִבְרִים לְהִלָּחֵם אִתּוֹ. וְכֹה אָמְרוּ בְּלִבָּם: – גָּלְיַת אָמְנָם יֶשְׁנוֹ כָּאן וְאוּלָם דָּוִד, דָּוִד זֶה אֲשֶׁר בַּתַּנַ"ךְ, אֵין אִתָּנוּ פֹּה. אָז הִפְשִׁיל אִיבַן אֶת שַׁרְווּלָיו וְאָמַר: הָבוּ לִי הֵנָּה נַעַר וְיִלָּחֵם בִּי, וְאִם אַיִן אַכֶּה אֶת כֻּלְכֶם! – וּבְדַבְּרוֹ הֵרִים עֲלֵיהֶם אֶת אֶגְרוֹפוֹ וַיָּנוּסוּ. הִפְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים אֶת פְּנֵיהֶם מִפָּנָיו, רַק הָאֶחָד לֹא נָס. זֶה הָיָה מִיכָאֵל.

רָאָה אִיבַן שֶׁאֶחָד נִשְׁאַר עַל מְקוֹמוֹ, רָץ אֵלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאוּלָם אַךְ קָרַב אֵלָיו וַיַּעֲמֹד, כִּי נָתַן בּוֹ מִיכָאֵל אֶת עֵינָיו, עָמַד רֶגַע בְּלִי נוֹעַ, אַחַר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, הָפַךְ אֶת פָּנָיו וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְאוּלָם רְאֵה זֶה פֶּלֶא! אִיבַן הוֹלֵךְ וּשְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל מִיכָאֵל רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו. הוּא בָּא לְבֵיתוֹ – הָעֵינַיִם בָּאוֹת אִתּוֹ.

רָאָה אִיבַן אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר גַּם שְׁמוֹ אִיבַן, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל בַּקְבּוּק הַיָּיִן. קָרָא אִיבַן אֶל אִיבַן אָבִיו: אָנָּא, הַסְתִּירֵנִי, עֵינַיִם שְׁתַּיִם רוֹדְפוֹת אַחֲרַי! אָמַר לוֹ אָבִיו: עֲצֹם עֵינֶיךָ! עָצַם אִיבַן אֶת עֵינָיו וְאָמַר: אֶת עֵינַי עָצַמְתִּי וּשְׁתֵּי הָעֵינַיִם מְרַחֲפוֹת עוֹד לְנֶגְדִּי הִגִּישׁ אִיבַן הָאָב אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל פִּי בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ: שְׁתֵה מִן הֶחָרִיף, הֶחָרִיף הַזֶּה וְשָׁב וְרָפָא לְךָ.

שָׁתָה אִיבַן מִן הַבַּקְבּוּק, לָגַם אַחַת, לָגַם שְׁתַּיִם – נִתְבַּלְבְּלוּ חוּשָׁיו בְּקִרְבּוֹ וּשְׁתֵּי הָעֵינַיִם סָרוּ נָמוֹגוּ, לא הָיוּ עוֹד.

וְהָעִבְרִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר רָאוּ בִּמְנוּסַת גָּלְיַת, הוּא אִיבַן, סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לְרַבָּם. שָׁמַע הָרַב, קָרָא אֵלָיו אֶת מִיכָאֵל, הֶחֱלִיק לוֹ בְּלֶחְיוֹ וְאָמַר לוֹ: גִבּוֹר חַיִל אַתָּה, נִצַּחְתָּ אֶת אִיבַן בְּלִי שְׁפִיכַת דָּמִים. אַשְׁרֶיךָ!

וְהָרַבָּנִית אֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָנְתָה אֲמָרֶיהָ אַף הִיא: הִפְלִיא מִיכָאֵל לַעֲשׂוֹת מִדָּוִד. דָוִד הִכָּה אֶת גָּלְיַת בְּאֶבֶן, וּמִיכָאֵל הִכָּה אֶת אִיבַן בָּעֵינַיִם.

ג

וְאוּלָם הַמַּעֲשֶׂה בַּגַּזְלָן – זֶהוּ אַחַד הַפְּלָאִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְרַבִּים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת מִיכָאֵל, וְלֹא רָאוּ אֶת עֵינָיו, אֵינָם מַאֲמִינִים בָּזֶה.

וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה: לְאָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל יֶשְׁנָם הַרְבֵּה שָׂדוֹת וְגַנִּים. מְבִיאִים לוֹ הַשָּׂדוֹת הַרְבֵּה בָּר וְהַגַּנִּים הַרְבֵּה פֵּרוֹת; מְעַט מִזֶּה אוֹכְלִים הֵם, וְהַשְּׁאָר בָּאִים אַנְשֵׁי הָעִיר וְלוֹקְחִים בְּכָסֶף.

וַיְהִי הַיּוֹם, יוֹם שֶׁלְּאַחַר הַקָּצִיר, כָּל הַגְּרָנוֹת וְהָאֲסָמִים מְלֵאִים בָּר. וַיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים מִן הָעִיר וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַלֶּחֶם אֲשֶׁר לְאָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל בְּכֶסֶף מָלֵא.

נִתְרוֹקְנוּ הַגְּרָנוֹת, וְהָאֲסָמִים – נִשְׁאֲרוּ דַלְתוֹתֵיהֶם פְּתוּחוֹת לְכָל רוּחַ. בָּא הָרוּחַ כְּגַנָּב, פָּתַח הַדְּלָתוֹת לִרְוָחָה, נִכְנַס פְּנִימָה וְרָאָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים רֵיקִים, יָצָא וְסָגַר אֶת הַדְּלָתוֹת שׁוּב. בּוֹ בָּרֶגַע שָׁכַח הָרוּחַ שֶׁהֵם רֵיקִים וְשָׁב וּפָתַח אֶת דַּלְתוֹתֵיהֶם וּסְגָרָן שׁוּב. פְּתָחָן וּסְגָרָן, כָּל הַלָּיְלָה.

לְעֻמַּת זֹאת סָגַר אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל אֶת הַבַּיִת עַל מַסְגֵּר וּבְרִיחַ. כִּי הָיָה בַּבַּיִת שַׂק הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתְנוּ הַסּוֹחֲרִים בַּלֶּחֶם אֲשֶׁר קָנוּ.

נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְגַזְלַן הַיָּעַר, הִתְאַוָּה הָאִישׁ הָרָע הַהוּא לְכַסְפּוֹ שֶׁל אֲבִי מִיכָאֵל. מֶה עָשָׂה? יָשַׁב שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּעָמְקוֹ שֶׁל הַיַּעַר וְלָטַשׁ אֶת סַכִּינוֹ:

עָבַר הַזְּאֵב וְנָהַם: הַלְשָׁחְטֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, יְדִידִי, – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַזְּאֵב וְעָמַד לִימִינוֹ. עָבַר הַנָּחָשׁ וְשָׁאַל: הַלְדָקְרֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, אָחִי, – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אַבָּא שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַנָּחָשׁ וְעָמַד לִשְׂמֹאלוֹ. עָבְרָה לִפְנֵיהֶם כִּבְשָׂה אַחַת שֶׁהָלְכָה וְתָעָתָה מֵעֶדְרָהּ. הִתְחַלְחֲלָה הַכִּבְשָׂה לְמַרְאֵה הַסַּכִּין הַנּוֹצֵץ וְשָׁאֲלָה: הַלְבַתְּקֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתָךְ, פְּתַיָּה. – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹאִי אִתִּי וְעִזְרִינִי.

מֵאֲנָה הַכִּבְשָׂה לָלָכֶת אִתּוֹ וּלְעָזְרֵהוּ וַתֹּאמַר: אִישׁ טוֹב הוּא אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל, וּבַת דִּירוֹ אָנֹכִי.

הִתְנַפֵּל עָלֶיהָ הַגַּזְלָן וּשְׁחָטָהּ. שָׁתָה הַזְּאֵב אֶת דָּמָהּ, הַגַּזְלָן אָכַל אֶת בְּשָׂרָהּ וְהַנָּחָשׁ, שֶׁמַּאֲכָלוֹ עָפָר, נֶהֱנָה מִמַּרְאֵה עֵינָיו בִּלְבָד. כָּךְ טִבְעָם שֶׁל הַנְּחָשִׁים: שְׂמֵחִים הֵם לְאֵידָם שֶׁל אֲחֵרִים. בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי, כְּשֶׁהָיָה הַסַּכִּין מְלֻטָּשׁ דֵי צָרְכּוֹ, קָם הַגַּזְלָן עִם עוֹזְרָיו וְהָלְכוּ הַכְּפָרָה. בָּאוּ אֶל הַבַּיִת וּמָצְאוּ אֶת הַדֶּלֶת סְגוּרָה. קָרַב הַגַּזְלָן לְשָׁבְרָה. אָמַר לוֹ הַנָּחָשׁ: אִם תַּכֶּה בַּדֶּלֶת וְשָׁמְעוּ עוֹד אַנְשֵׁי הַכְּפָר; מוּטָב שֶׁאֶעֱלֶה אָנֹכִי הַגַּגָּה וְדֶרֶךְ הָאֲרֻבָּה אֶתְגַּנֵּב לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וְאֶפְתַּח לָכֶם!

– עָרוּם אַתָּה, נְחָשִׁי, עֲלֵה וּצְלַח! – קָרָא הַגַּזְלָן בְּשִׂמְחָה. עָלָה הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם הַגָּגָּה, מִן הַגַּג – לְתוֹךְ הָאֲרֻבָּה, וּבְעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים שָׁמְעוּ הַזְּאֵב וְהַגַּזְלָן זְחִילָתוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ אֵצֶל הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים. נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם הַדֶּלֶת וְנִכְנָסוּ. הָיָה חֹשֶׁךְ בַּחֶדֶר וְלֹא יָדְעוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. שָׁלַף הַגַּזְלָן סַכִּינוֹ, הִבְרִיק לַהַב הַסַּכִּין בַּחֶדֶר הָאָפֵל וְהֵאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה. פְּתָחוּהָ וְנִכְנְסוּ שְׁלָשְׁתָּם.

זֶה הָיָה חֲדַר הַמִּטּוֹת. בְּאַחַת הַמִּטּוֹת יָשַׁן לוֹ אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל. רֹאשׁוֹ הָיָה מָפְשָׁל הַצִּדָּה וְצַוָּארוֹ חָשׂוּף. הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶׁל הַגַּזְלָן, הִבְרִיק סַכִּינוֹ שֶׁבְּיָדוֹ, הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶׁל הַזְּאֵב, וְהַנָּחָשׁ – מִתְפַּתֵּל מֵרֹב הֲנָאָה.

רָצָה כְּבָר הַגַּזְלָן לִתְקֹעַ אֶת הַסַּכִּין בַּצַּוָּאר הַמְגֻלֶּה, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי – מִיכָאֵל וְעֵינָיו!

נָפַל סַכִּינוֹ שֶׁל הַגַּזְלָן מִיָדוֹ, הַזְּאֵב כָּרַע וְרָבַץ תַּחְתָּיו, וְהַנָּחָשׁ הִתְקַפֵּל וְנֶחְבָּא בַּזָּוִית. רָצוּ שְׁלֹשֶׁת הַמַּשְׁחִיתִים לָשׁוּב וְלֹא יָכְלוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם.

הֵקִיץ בְּרֶגַע זֶה אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל וּמָצָא אֶת כֻּלָּם עוֹמְדִים עַל יַד מִטָּתוֹ, הִתְחַלְחַל וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה.

– אַל תִּירָא, אָבִי, – קָרָא מִיכָאֵל, – הֵם לֹא יָרֵעוּ לְךָ; אֵלֶּה הֵמָּה חֲבֵרַי שֶׁבָּאוּ לְבַקְּרֵנִי. בֹּאוּ!

נִכְנְסוּ כֻלָם לְחֶדְרוֹ הַקָּטָן שֶׁל מִיכָאֵל. עָמְדָה שָׁם בַּחֶדֶר מִטָּה אַחַת, שָׁכְבוּ עָלֶיהָ הַגַּזְלָן וּמִיכָאֵל, וְהַזְּאֵב וְהַנָּחָשׁ שָׁכְבוּ תַּחְתֶּיהָ.

בַּבֹּקֶר בָּא הָרַבִּי לְלַמֵּד אֶת מִיכָאֵל חֻמָּשׁ, שָׁמַע גַּם הַגַּזְלָן תּוֹרָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַדְּבָרִים: “לא תִרְצָח”, נָזְלָה דִמְעָה מֵעֵינֵי הַגַּזְלָן וְשָׁבַר אֶת סַכִּינוֹ לִשְׁנָיִם.

מֵעוֹלָם לֹא סִפַּרְתִּי לְשׁוּם אָדָם

סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה עַל אוֹדוֹת גַּזְלָנִים, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי

“גַּזְלָן” מִיָּמַי, וְכִמְעַט שֶׁחָדַלְתִּי לְהַאֲמִין, שֶׁיֶּשְׁנָם

בְּעוֹלָם זֶה אֲנָשִׁים רָעִים כָּאֵלֶּה הַהוֹרְגִים נְפָשׁוֹת.

וְעַל אוֹדוֹת דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי וַאֲשֶׁר אֵינֶנִּי מַאֲמִין בּוֹ, אֵינֶנִּי אוֹהֵב לְסַפֵּר.

אַךְ פַּעַם אַחַת יָשַׁבְתִּי בֵּין יְלָדִים,

וְהַיְלָדִים הָהֵם בִּקְשׁוּנִי עַד מְאֹד, שֶׁאֲסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה

סִפּוּר-מַעֲשֶׂה, כִּי יָדְעוּ הַיְלָדִים, שֶׁיּוֹדֵעַ אָנֹכִי לְסַפֵּר

סִפּוּרִים.

וְאוּלָם אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם, לַקְּטַנִּים: אֱמֶת

הַדָּבָר, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת זֹאת, וְאוּלָם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵדַע

לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתָם. סַפְּרוּ לִי אַתֶּם

הַפָּעַם!

אָז סְבָבוּנִי הַיְלָדִים, כִּתְּרוּנִי וְאָמְרוּ לִי:

אַף אָמְנָם, גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְאוּלָם לֹא

יָפִים הֵם הַסִּפּוּרִים אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים, כִּי מִן הַסֵּפֶר

הֵם.

אֲנִי אַךְ שָׁמַעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וָאֶסְפֹּק כָּף, וָאֶקְרָא: אֲהָהּ, כָּךְ אַתֶּם מְדַבְּרִים

בְּסִפְרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתְנוּ לָכֶם!

אָז קָרָא הַגָּדוֹל שֶׁבַּיְלָדִים: לֹא זֶה! לֹא זֶה!

גַּם הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ יָפֶה הוּא, וְאוּלָם סִפְרֵנוּ זֶה – הֲרֵי הוּא

רַק סֵפֶר!.. סֵפֶר בִּלְבָד… וְאַתָּה – מִן הַלֵּב אַתָּה מְדַבֵּר!

סֵפֶר וָלֵב, סֵפֶר וָלֵב? – הַלֵּב עָדִיף!

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֵּר הַגָּדוֹל

שֶׁבַּיְלָדִים, וְאוּלָם זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבַּיְלָדִים אַף הוּא עוֹד

קָטָן הָיָה, וְלָכֵן לְקַחְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי וְנָשַׁקְתִּי לוֹ

בְּרֹאשׁוֹ, כִּי יָפֶה דָּרַשׁ, וְאִם כִּי לֹא צָדַק בְּדָרְשׁוֹ! אֲנִי

אָמְנָם אָמַרְתִּי לוֹ, אֲשֶׁר לֹא צָדַק. כִּי גַּם הַסְּפָרִים, אֲשֶׁר

אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לָהֶם לַקְּטַנִּים, גַּם הֵם כְּדִבְרֵי בְּנֵי אָדָם

חַיִּים – מִן הַלֵּב הֵם בָּאִים.

וְיֶלֶד קָטָן אֶחָד, אֲשֶׁר עָמַד מֵרָחוֹק, שָׁאַל

אוֹתִי: אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ סִפּוּר עַל־אֹדוֹת

גַּזְלָן?

אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בַּיֶּלֶד, אֲשֶׁר מֵרָחוֹק,

וְעָנִיתִי אוֹתוֹ קְצָרוֹת:

– עַל אֹדוֹת גַּזְלָן? אֵין גַּזְלָנִים בָּעוֹלָם!

הַיֶּלֶד הִתְרַחֵק מִמֶּנִּי עוֹד יוֹתֵר וְאָמַר:

– אֲנִי עַצְמִי, הֲרֵי גַּזְלָן אָנֹכִי, הָרַגְתִּי הַיּוֹם שְׁנַיִם

זְבוּבִים.

אֲנִי, חָפַצְתִּי לִצְחוֹק לְדִבְרֵי הָרוֹצֵחַ, וְאוּלָם

הֵיטֵב חָרָה לִי עָלָיו עַל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָרֶצַח הַזֶּה,

וָאֶתְאַפֵּק וְלֹא צָחַקְתִּי, רַק שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ:

– מַדּוּעַ? מַדּוּעַ הָרַגְתָּ אֶת הַזְּבוּבִים הַשְּׁנַיִם?

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַקָּטָן הִבְרִיקוּ כְּאֵשׁ מַמָּשׁ וְעָנָה לִי:

– קִנֵּאתִי בָּהֶם, בַּזְבוּבִים, שֶׁהֵם עָפִים, וַאֲנִי – גָּדוֹל אֲנִי מֵהֶם וְחָזָק מֵהֶם, וְלָעוּף אֵינֶנִּי יָכוֹל.

הֲנִיעוֹתִי עָלָיו בְּרֹאשִׁי וָאֹמַר:

– אִם כֵּן, עוֹד רַע אַתָּה מִלָּקִישׁ הַגַּזְלָן,

שֶׁהוּא רַק גַּזְלָן הָיָה, אַךְ בַּעַל־קִנְאָה לֹא הָיָה, וְאַתָּה –

גַּזְלָן אַתָּה וּבַעַל־קִנְאָה גַּם יָחַד!

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַךְ יָצְאוּ מִפִּי וְכָל

הַיְלָדִים סְבָבוּנִי מֵחָדָשׁ, כִּתְּרוּנִי כֻּלָּם וְקָרְאוּ: –

לָקִישׁ הַגַּזְלָן! לָקִישׁ הַגַּזְלָן! יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר

עַל־אֹדוֹת לָקִישׁ הַגַּזְלָן! אָנָא, סַפֶּר נָא לָנוּ!

הוֹי, כַּמָּה אֵינִי אוֹהֵב אֶת סִפּוּרֵי

הַמַּעֲשִׂיּוֹת עַל־אֹדוֹת הַגַּזְלָנִים, וְאוּלָם עַל־דְּבַר לָקִישׁ

הַגַּזְלָן סִפַּרְתִּי לָהֶם, כִּי בִּקְשׁוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עַד־מְאֹד, וּבֵינֵיהֶם גַּם אוֹתוֹ מְרַצֵּחַ־הַזְּבוּבִים הַקָּטָן,

אֲשֶׁר קָרַב אֵלַי לְאַט-לְאַט וְנָתַן בִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת

וּבוֹעֲרוֹת כְּלַפִּידִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָרֵאתִי מִפְּנֵי הָעֵינַיִם

הַלָּלוּ כָּל־עִקָּר. אָדָם אֲנִי וְלֹא זְבוּב. וְאַף אָמְנָם טוֹב

הָיָה, שֶׁלֹּא הָיוּ לִי כְנָפַיִם. לוּ הָיוּ לִי כְנָפַיִם

וַהֲרָגָנִי.

הֵם כֻּלָּם יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לִי, אֲנִי בַּתָּוֶךְ יָשַׁבְתִּי וְהַחִלּוֹתִי אֶת סִפּוּרִי בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים:

א

אֶת לָקִישׁ לֹא יְדַעְתֶּם? טוֹב, טוֹב שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי הָיָה לָקִישׁ יֶלֶד רַע עַד־מְאֹד.

פַּעַם אַחַת יָצָא לָקִישׁ מִבֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא שָׁב עוֹד הַבַּיְתָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם יָצָא. אָבִיו יָשַׁן שֵׁנָה שֶׁל

אַחַר הַסְּעֻדָּה, וְאִמּוֹ יָצְאָה אֶל הַשְּׁכֵנָה – וְלֹא יָדְעוּ כִּי

הָלַךְ בְּנָם.

לְעֵת־עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הָאָב וְהָאֵם אֶל

הַשֻּׁלְחָן, הָיָה הַכִּסֵּא הַשְּׁלִישִׁי רֵיק, כִּי נִפְקַד מְקוֹם

הַבֵּן. שָׁאַל אַבָּא אֶת אִמָּא: אַיֵּה בְּנֵךְ?

עָנְתָה אִמָּא לְאַבָּא: הַגֵּד לִי קֹדֶם אַיֵּה בִּנְךְ אַתָּה, וְאַגִּיד לְךָ אָנֹכִי אַיֵּה בְּנִי.

הֶחֱרִישׁ אַבָּא רֶגַע וְשָׁאַל: אַיֵּה בְּנֵנוּ?

וְלֹא עָנְתָה אִמָּא לְאַבָּא דָּבָר, כִּי לֹא יָדְעָה

אַף הִיא אָנָה הָלַךְ הַיֶּלֶד. קָמוּ בְּאֶמְצַע אֲרֻחָתָם וְהָלְכוּ

וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשְּׁכֵנִים, אַבָּא – נֵתַח הַבָּשָׂר בֵּין שִׁנָּיו,

אִמָּא – כַּף הַמָּרָק בְּיָדָהּ, הָלְכוּ וְשָׁאָלוּ:

– אֶת לָקִישׁ בְּנֵנוּ אוּלַי פְּגַשְׁתֶּם? אֶת לָקִישׁ בְּנֵנוּ אוּלַי רְאִיתֶם? כִּי נֶעְלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם!..

שָׁמְעוּ הַשְּׁכֵנִים שָׁמָעוּ, תָּמָהוּ, הִרְחִיבוּ עֵינַיִם, מָשְׁכוּ בַּכְּתֵפַיִם! לֹא רָאוּ, לֹא יָדָעוּ.

שָׁבוּ הַהוֹרִים לְבֵיתָם, נֶאֱנָחוּ, בָּכוּ וְלָקִישׁ אֵינֶנּוּ.

ב

וְלָקִישׁ הָלַךְ לוֹ אֶל הַיָּעַר. רַק לְשָׁעָה יָצָא, וְכֹה אָמַר לָקִישׁ בְּצֵאתוֹ:

– אֵלֵךְ לִי מְעַט אֶל הַיַּעַר, אֶהְיֶה שָׁם רֶגַע וְאָשׁוּב.

הָלַךְ לוֹ, הָלַךְ לוֹ לָקִישׁ, רָאָה אֶת הַיַּעַר

מֵרָחוֹק, וְאָמַר: כְּבָר אֲנִי רוֹאֵהוּ, קָרוֹב הוּא: אַךְ לֹא הָיָה

הַיַּעַר קָרוֹב. רַק נִדְמָה לוֹ, שֶׁהוּא קָרוֹב… כָּכָה הֵמָּה

הַיְּעָרוֹת. מַשְׁחִירִים הֵם מֵרָחוֹק, מֵרָחוֹק… וְרוֹמְזִים לָנוּ:

קְרוֹבִים אָנוּ! קְרוֹבִים אָנוּ!

וְלָקִישׁ לֹא יָדַע אֶת טֶבַע הַיְּעָרוֹת וְהָלַךְ לוֹ,

הָלַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו. שָׁעוֹן הָיָה לוֹ בַּצַּלַּחַת, שָׁעוֹן עָגֹל

עִם שְׁנֵי מְחוֹגִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן, וְאוּלָם מְחִירוֹ

הָיָה אֲגוֹרָה אַחַת, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה אַחַת,

הָיָה הַשָּׁעוֹן אִלֵּם. הַמְּחוֹגִים הָיוּ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם אֶחָד,

לֹא נָעוּ, לֹא זָעוּ, וְכַאֲשֶׁר שָׂמוּ אוֹתוֹ עַל הָאֹזֶן, לֹא הָיָה

מַשְׁמִיעַ דָּבָר, כִּי עַל כֵּן הָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה

אֶחָת.

וְלֹא יָדַע לָקִישׁ, שֶׁעָבְרָה כְּבָר הַשָּׁעָה,

עָבָרָה, וְעוֹד אַחַת אַחֲרֶיהָ וְעוֹד שְׁלִישִׁית, שָׁלֹשׁ

שָׁעוֹת!

ג

רָמַז לוֹ הַיַּעַר: קָרוֹב אָנִי! קָרוֹב אָנִי! וּלְסוֹף

נַעֲשָׂה קָרוֹב. וְאוּלָם בִּהְיוֹת הַיַּעַר קָרוֹב אֵלָיו הִתְחִיל

הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ לְלָקִישׁ. וַיַּעֲמֹד לָקִישׁ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ:

הִנֵּה רָעַבְתִּי, אִם אֹמַר: אָשׁוּבָה הַבַּיְתָה, אֶרְעַב עוֹד זְמַן

רָב, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: בְּתוֹךְ הַיְּעָרוֹת יֵשׁ אֲשֶׁר

מוֹצְאִים פְּרִי־גַרְגְּרִים; אֲלַקֵּט-נָא אֶת הַפְּרִי הַשָּׁחוֹר

וְהַמָּתוֹק הַזֶּה, אֶבְלַע אוֹתָם זֶה אַחַר זֶה וְלֹא אֶרְעָב.

נִכְנַס לָקִישׁ אֶל הַיַּעַר, תָּר אַחֲרֵי

פְּרִי־גַרְגְּרִים בַּיַּעַר הַגָּדוֹל הַהוּא וְלֹא מָצָא אַף גַּרְגַּר

אֶחָד. וַיֹּאמַר: יֶשְׁנָם: יֵשׁ פְּרִי־גַרְגְּרִים בְּיַעַר זֶה,

וְאוּלָם מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לָלֶכֶת בּוֹ עָמֹק־עָמֹק…

אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע עָמַד וְאָמַר:

-

– אַף אָמְנָם עָמֹק הוּא הַיַּעַר וְאֵיךְ אֵצֵא מִתּוֹכוֹ? אֵיךְ אֶמְצָא אֶת דַּרְכִּי הַבָּיְתָה?

בִּקֵּשׁ וּמָצָא עֵצָה: סִימָן יַעֲשֶׂה לוֹ! אֵיזֶה?

“מִכָּל עֵץ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו לָקִישׁ יִקְטֹף עָלֶה, וְכַאֲשֶׁר יָשׁוּב – יַכִּיר אֶת הָעֵץ שֶׁיֶחֱסַר לוֹ הֶעָלֶה…”

הָעֵצָה הַזֹּאת אֵינָהּ מְחֻכָּמָה בְּיוֹתֵר,

וְהַסִּימָן אֵינוֹ טוֹב, וְגַם לְלָקִישׁ נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא

לְאַחַר זְמָן!

פְּרִי־גַרְגְּרִים לֹא מָצָא, וּמִן הַיַּעַר לֹא יָצָא.

כִּי יָרַד עָלָיו הָעֶרֶב לְפֶתַע פִּתְאֹם. בָּעִיר וּבַשָּׂדֶה יוֹרֵד

הָעֶרֶב לְאַט־לְאַט, אַךְ בַּיַּעַר בָּא הָעֶרֶב פִּתְאֹם. שָׁכַח

לָקִישׁ אֶת רַעֲבוֹנוֹ וְצִמְאוֹנוֹ וְרָצָה לָשׁוּב וְלֹא יָדָע.

נִתְבַּלְבְּלוּ לוֹ אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, לֹא זָכַר מֵאַיִן

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה וּלְאָן הִיא שׁוֹקַעַת, לֹא יָדַע אֵיפֹה הִיא לוֹהֶטֶת

בַּצָּהֳרַיִם וְאֵי הִיא נִצְפָּנָה לְעֵת עָרֶב. רָצָה לָצֵאת מִן

הַיַּעַר וְעוֹד הֶעֱמִיק בּוֹ.

עָמַד לָקִישׁ פִּתְאֹם כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר וְקָרָא:

הוֹי, לוּ יָדַעְתִּי שֶׁכּוֹאֵב לָהֶם לַעֲצֵי הַיַּעַר, וְהִכִּיתִים,

הַכֵּה וּפָצֹעַ.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַע לָקִישׁ שֶׁלֹּא יִכְאַב לָהֶם

לַעֲצֵי הַיַּעַר, הֵרִים אֶת רַגְלוֹ בְּכָל־זֹאת, בָּעַט בּוֹ בָּאִילָן

בַּחֲמָתוֹ הָרַבָּה וְקִלֵּל אוֹתוֹ קְלָלָה נִמְרָצֶת.

זֹאת הָיְתָה הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהַקְּלָלָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הֻכָּה וַאֲשֶׁר קֻלַּל אִילָן הַיָּעַר.

הֵן זֶה הָעֵץ, אֲשֶׁר עָמַד בְּתוֹךְ גַן־הָעֵדֶן

וַאֲשֶׁר הִשִּׂיא בְּפִרְיוֹ מָוֶת עַל כָּל הַחַי, גַּם הוּא לֹא הֻכָּה

וְלא קֻלָּל, וְאִילָן זֶה, אֲשֶׁר לֹא חָטָא לוֹ לְלָקִישׁ וְלֹא הֵרַע

לוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ כֹּה קָשֶׁה.

אַחֲרֵי רֶגַע, כְּשֹׁךְ חֲמַת לָקִישׁ, אָמַר לָקִישׁ בְּלִבּוֹ:

– מַכָּתִי וְקִלְלָתִי מְעַטּוֹת הֵן לוֹ, אֲנִי עוֹד

אָרַע לוֹ מִזֶּה: אֲנִי אֶעֱלָה עַל אִילָן זֶה! אֵשֵׁב עָלָיו

הַלַּיְלָה, וּמָחָר בַּבֹּקֶר אֵרֵד וְאֵלֵךְ הַבָּיְתָה.

ד

יָשַׁב לָקִישׁ עַל הָעֵץ, רָעֵב וְצָמֵא וְעֵר. לֹא עָצַם אֶת עֵינָיו כִּי יָרֵא פֶּן יִפֹּל.

וַיְהִי הוּא יוֹשֵׁב עַל הָעֵץ – וְהַיָּרֵחַ יָצָא

מִבֵּין הֶעָבִים וְהֵאִיר אֶת פְּנֵי הַיַּעַר, וַיַּרְא לָקִישׁ אֶת כָּל

הַנַּעֲשֶׂה מִלְּמָטָּה. רָאָה וְהִנֵּה שׁוּעָל עָבַר עַל יַד הָעֵץ

וְתַרְנְגֹלֶת בְּפִיו. הַתַּרְנְגֹלֶת עוֹד פִּרְפְּרָה אַךְ הַשּׁוּעָל

לא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. כַּאֲשֶׁר רָאָה לָקִישׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא

חָמַל עַל הַתַּרְנְגֹלֶת, רַק קַנֵּא קִנֵּא בַּשּׁוּעָל, וְכֹה אָמַר

לָקִישׁ בְּלִבּוֹ:

– לוּ הָיְתָה הַתַּרְנְגֹלֶת בְּיָדִי וְלֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶּנָּה אַף אָנִי.

רָעֵב הָיָה לָקִישׁ מְאֹד, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לָקִישׁ רָעֵב הָיָה רַע בְּיוֹתֵר.

בְּרֶגַע זֶה שָׁמַע לָקִישׁ קוֹל צִפְצוּף עַל־יָדוֹ,

הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה עַל יָדוֹ מַמָּשׁ קֵן שֶׁל צִפֳּרִים. תָּחַב

לָקִישׁ אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ הַקֵּן וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶפְרֹחַ, וְעָשָׂה

לוֹ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַשּׁוּעָל לַתַּרְנְגֹלֶת.

אַךְ הוּא עוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה צִפּוֹר

בָּאָה אֵי־מִזֶּה, וַהֲרֵי הִיא סוֹבֶבֶת בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה

מִסָּבִיב לְרֹאשׁוֹ. הֵרִים לָקִישׁ אֶת עֵינָיו – וְהַצִּפּוֹר נָעֲצָה

מַקּוֹרָהּ הַחַד בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְנִקְּרָה אוֹתָהּ. צָעַק לָקִישׁ,

שָׂם יָדוֹ עַל עֵינוֹ שֶׁחָשְׁכָה בַּעֲדוֹ וְנָפַל מֵעַל הָעֵץ.

ה

כָּל הַלַּיְלָה שָׁכַב לָקִישׁ תַּחַת הָעֵץ, כָּאֲבָה

לוֹ הָעַיִן וְלֹא נֶאֱנַח: יָרֵא הָיָה אֶת הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר יִלְּלוּ

בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּעַר. לֹא בָּכָה גַם בְּכִי חֲרִישִׁי, כִּי

הַדְּמָעוֹת צָרְבוּ אוֹתוֹ בָּעַיִן הַמְנֻקֶּרֶת. מֶה עָשָׂה? קָפַץ

לָקִישׁ אֶת יָדָיו וְאָמַר בְּלִבּוֹ:

– מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֶשְׂנָא אֶת הַצִּפֳּרִים תַּכְלִית שִׂנְאָה וְאָרַע לָהֶן כְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וַיָּקָם לָקִישׁ עַל רַגְלָיו

וַיֵּלֶךְ. לֹא הַבַּיְתָה הָלָךְ. רֵאשִׁית – לֹא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ,

וְשֵׁנִית – הִתְבַּיֵּשׁ לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּעַיִן אֶחָת. הַיַּעַר הַהוּא

גָדוֹל הָיָה תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה. לָקִישׁ לֹא יָדַע, עַד

כַּמָּה גָדוֹל הוּא הַיַּעַר, לֹא יָדַע לָקִישׁ מַה זֶה תַּ"ק, וְאוּלָם

אָבִיו יָדַע כַּמָּה הֵם תַּ"ק. תּ' – הֲרֵי הֵם אַרְבַּע מֵאוֹת, ק'

–הֲרֵי הֵם מֵאָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּמֵאָה – הֲרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת

פַּרְסָה.

וַיָּקָם לָקִישׁ וַיֵּלֶךְ. כְּשֶׁרָעַב אָכַל צִפֳּרִים,

צָד אוֹתָן וַאֲכָלָן. לְכַתְּחִלָּה הָיָה לִבּוֹ מַכֵּהוּ בְּטָרְפוֹ

בְּכַפּוֹ אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הָרַכִּים, וְאוּלָם לְאַט לְאַט חָזַק

עָלָיו לִבּוֹ, וְכֹה הָיָה מִתְנַחֵם בְּבָלְעוֹ אֶת צֵידוֹ:

– הֵן גַּם בַּבַּיִת אָכַלְתִּי בָּשָׂר, בְּשָׂר

בְּהֵמָה וְעוֹף! וְכִי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בַּיַּעַר יִגָּרַע

חֶלְקִי?

וּבְכֵן, כְּשָׁרָעַב אָכַל צַיִד וּבְצָמְאוֹ שָׁתָה

מַיִם מִן הַנַּחַל אֲשֶׁר שָׁטַף בַּיַּעַר, כְּכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה

וְהַיָּעַר.

וַיִּגְדַּל לָקִישׁ בַּיַעַר, עִם עֵצָיו גָּדַל וְעִם

צַמְּרוֹתָיו צָמַח. גַּם שַׂעֲרוֹ גִדֵּל פֶּרַע. אֶת אָבִיו שָׁכַח וְגַם

אֶת אִמּוֹ שָׁכַח, גַּם אֶת רַבּוֹ לֹא זָכַר עוֹד וְגַם אֶת

חֲבֵרָיו.

נִשְׁאַר לָקִישׁ בַּיַּעַר כָּל הַיָּמִים. מָצָא

מְעָרָה, יָרַד לְתוֹכָהּ, רָאָה שָׁם נָחָשׁ, מִהֵר, הֵרִים אֶבֶן,

הִשְׁלִיךְ בּוֹ וְרָצַץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. הָיְתָה הַמְּעָרָה לוֹ.

הָיָה יָשֵׁן בָּהּ בַּלָּיְלָה.

בְּגָדָיו נִקְרְעוּ וּבָלוּ עַל בְּשָׂרוֹ, אַךְ לֹא

דָאַג לָזֶה לָקִישׁ שֶׁהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים. הָיָה לוֹ קַר רַק

בַּלָּיְלָה. הִתְכַּסָּה בִּבְגָדָיו הַקְּרוּעִים וְלֹא חִמְּמוּ אוֹתוֹ.

מֶה עָשָׂה? חִכָּה עַד הָעֶרֶב, בָּעֶרֶב יָצָא אֶל כְּפָר קָרוֹב,

הִתְגַּנֵּב לְחָצֵר אַחַת, שִׁבֵּר קָנֶה אֶחָד בַּלּוּל, חִנֵּק שָׁם

תַּרְנְגֹלֶת וּלְקָחָהּ אִתּוֹ. בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיַּעַר רָאָה וְהִנֵּה

חַיָּט עָנִי נִרְדָּם מִתַּחַת לְעֵץ, קָרַב אֵלָיו חֶרֶשׁ, שָׁם יָדָיו

בְּכִיסֵי בִּגְדוֹ. הָיוּ הַכִּיסִים רֵיקִים, עָנִי הָיָה הָאִישׁ;

מִשֵּׁשׁ בְּדַשִּׁי בִּגְדוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַמְּחָטִים, נָעַץ

אֶת הַמְּחָטִים בִּבְשַׂר הַתַּרְנְגֹלֶת, הָלַךְ אֶל מְאוּרַת הַדֹּב

שֶׁבַּיַּעַר, הִשְׁלִיךְ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת אֶל הַמְּאוּרָה.

בַּבֹּקֶר בָּא לָקִישׁ אֶל הַמְאוּרָה – וְהַדֹּב שׁוֹכֵב

שָׁם מֵת בְּפִשּׁוּט רַגְלָיו הַשְׂעִירוֹת. הוּא אָכַל אֶת

הַתַּרְנְגֹלֶת עַל הַמְּחָטִים וּמֵת.

הִפְשִׁיט לָקִישׁ אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו וְאָמַר: עַתָּה יֵשׁ לִי בַּמֶּה לְהִתְכַּסּוֹת, עַתָּה יֵחַם לִי בַּלָּיְלָה.

גַּם לְלֶחֶם לֹא רָעֵב. בִּהְיוֹת לָקִישׁ רָעֵב לְלֶחֶם,

הָיָה הוֹלֵךְ וְאוֹרֵב לַאֲנָשִׁים. כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ שְׁנַיִם יַחַד

בַּיַּעַר, לֹא יָצָא מִמַּאֲרָבוֹ. גָדוֹל כֹּחַ הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד הוֹלֵךְ לְבַדּוֹ, הָיָה מִתְנַפֵּל

עָלָיו מֵאָחוֹר וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ, וְאִם

אַיִן, אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ. נָתַן לוֹ הָאִישׁ אֶת לַחְמוֹ אֲשֶׁר הָיָה

לוֹ בַּתַּרְמִיל וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ. אֶת הַלֶּחֶם לָקַח לָקִישׁ,

וְאוּלָם מִן הַכֶּסֶף לָקַח רַק אֶת הַפְּרוּטוֹת, כִּי מַטְבְּעוֹת

הַכֶּסֶף וְדִינָרֵי הַזָּהָב לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו וְהֶחֱזִירָם לוֹ

לָאִישׁ. לֹא יָדַע לָקִישׁ, שֶׁמַּטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב אֵלּוּ, אַף

הֵם כֶּסֶף עוֹבֵר לַסּוֹחֵר הוּא. הוּא יָדַע וְהֶאֱמִין רַק בִּפְרוּטָה.

כִּי אִמּוֹ הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם פְּרוּטָה,

וּבִפְרוּטָה זוֹ הָיוּ מוֹכְרִים לוֹ מַמְתַּקִּים.

רַק זוֹ הַפְּרוּטָה – יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ!

וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם יִגְזֹל לָקִישׁ מֵאֵת הָאִישׁ אֶת אָכְלוֹ וְאֶת פְּרוּטוֹתָיו וְיַעַזְבֵהוּ לְנַפְשׁוֹ.

פַּעַם אַחַת רָאָה לָקִישׁ שׁוֹטְרִים בַּיַּעַר, וְלֹא

יָדַע לָמָּה בָּאוּ. רָאָה אֶת הַשּׁוֹטְרִים וְהִנֵּה יָשְׁבוּ מִתַּחַת

לְעֵץ אֶחָד. קָרַב בִּצְעָדִים חֲרִישִׁים אֶל עֵץ קָרוֹב, עָלָה עָלָיו,

הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בֵּינֵיהֶם

הַשּׁוֹטְרִים.

וְהַשּׁוֹטְרִים כֹּה דִבֵּרוּ:

– בַּיַּעַר הַזֶּה הוּא! כֹּה אָמַר הָאִישׁ, בַּיַּעַר

הַזֶּה הִתְנַפֵּל עָלַי הַמְרַצֵּחַ הַשּׁוֹטֶה אֶתְמוֹל, כֶּסֶף וְזָהָב

לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו, רַק פְּרוּטוֹת יִגְזֹל וָלֶחֶם. אַךְ זֶהוּ

מְרַצֵּחַ שׁוֹטֶה.

– בַּיַּעַר הַזֶּה לא נִמְצָא אוֹתוֹ עַל־נְקַלָּה; גָּדוֹל הוּא הַיָּעַר.

– אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת תָּאֳרוֹ: עֵינוֹ הָאַחַת

מִנֻקֶּרֶת, עֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה בּוֹעֶרֶת, עוֹר דֹּב הוּא לָבוּשׁ,

וְכוֹבַע לְרֹאשׁוֹ לֹא חָבוּשׁ.

צָחַק לָקִישׁ עַל הָעֵץ וְאָמַר בְּלִבּוֹ:

– אוֹתִי הֵם מְבַקְשִׁים! אָכֵן שׁוֹטֶה הָיִיתִי עַד

כֹּה, וְאוּלָם לֹא מְרַצֵּחַ, כִּי לֹא הָרַגְתִּי עוֹד אִישׁ. מֵעַתָּה

לֹא אֶהְיֶה עוֹד שׁוֹטֶה וְאֶהְיֶה מְרַצֵּחַ! זֶה הָאִישׁ, אֲשֶׁר

הִתְנַפַּלְתִּי עָלָיו אֶתְמוֹל וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמוֹ וְאֶת

פְּרוּטוֹתָיו, הוּא שָׁלַח אֶת הַשּׁוֹטְרִים לְתָפְשֵׂנִי. מֵעַתָּה אִם

אֶפְגֹּשׁ אָדָם, אֶקַּח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְצָחֵהוּ

נָפֶשׁ.

ח ¹

מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לָקִישׁ לְגַזְלָן בֶּאֱמֶת.

בָּרִאשׁוֹנָה לֹא חָמַל עַל עוֹף, עַל בְּהֵמָה וְעַל

חַיָּה, וְאַחֲרֵי־כֵן לֹא חָמַל גַּם עַל בְּנֵי־־אָדָם. גַּם יְלָדִים

וּזְקֵנִים לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו, כָּל מִי שֶׁעָבַר בַּיַּעַר לֹא

בָּטַח בְּחַיָּיו. חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מִבּוֹא אֶל הַיַּעַר הַהוּא.

פַּחַד לָקִישׁ נָפַל עֲלֵיהֶם. אָרַב לָהֶם לָקִישׁ, אַךְ לַשָּׁוְא! יוֹם

עַל יוֹם עָבַר, לַיְלָה עַל לַיְלָה, וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְלָקִישׁ עוֹמֵד מִתַּחַת לְעֵץ

וְלוֹטֵשׁ אֶת סַכִּינוֹ, וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים עוֹלֶה בְּאָזְנָיו.

פָּנָה לָקִישׁ כֹּה וָכֹה, הִטָּה אָזְנוֹ, לָטַשׁ אֶת עֵינוֹ

הָאֶחָת:

– הוֹ, שֵׁד מִשַּׁחַת! אָדָם הוֹלֵךְ, אָדָם בָּא!

כֹּה קָרָא לָקִישׁ, בְּלַחַשׁ קָרָא, הוֹצִיא סַכִּינוֹ מִנַּרְתִּיקָהּ, וְחִכָּה, וְחִכָּה –

וּפִתְאֹם יָצָא מִמַּאֲרָבוֹ וְרָץ לִקְרַאת הָאָדָם.

ט

וְאוּלָם זֶה לֹא הָיָה עוֹד אָדָם מַמָּשׁ, אָדָם כִּדְבָעִי, זֶה הָיָה נַעַר קָטָן.

אַךְ רָאָה הַנַּעַר אֶת לָקִישׁ וְעָמַד בְּלִי נוֹעַ

וּבְלִי נִיד, פָּנָיו הִלְבִּינוּ כְּסִיד, כָּל עַצְמוֹתָיו רָעֲדוּ,

עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו אָבָדוּ. אַחֲרֵי רֶגַע אָמְנָם הִתְאוֹשֵׁשׁ הַנַּעַר,

אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת; לִבְרֹחַ אֵינוֹ יָכוֹל. הֲיִתְחַנֵּן

לִפְנֵי הָרוֹצֵחַ הַנּוֹרָא הַזֶּה? מַה יוֹעִיל, אִם יִתְחַנֵּן? הֵן

פָּנָיו כֹּה נוֹרָאִים, נְחִירֵי אַפּוֹ כֹּה נָעִים, וְזָעִים, רַק עַיִן

אַחַת לוֹ – וְאוּלָם כַּמָּה הִיא מַבְרִיקָה, וְזוֹ סַכִּינוֹ הוּצְאָה

מִנַּרְתִּיקָהּ… עָמַד הַנַּעַר רוֹעֵד כֻּלּוֹ וּמַחֲרִישׁ.

קָרַב אֵלָיו לָקִישׁ בַּחֲמָתוֹ וְקָרָא בְּקוֹל גְעָרָה: אֲנִי לָקִישׁ, הִכּוֹנָה!

הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנַּעַר רֶגַע וְהִתְחִיל צוֹחֵק: הַאַתָּה זֶה לָקִישׁ? הַאַתָּה זֶה לָקִישׁ?

– אֲנִי הוּא! - קָרָא לָקִישׁ, – וְלָמָּה תִצְחָק?

אָז מָחָא הַנַּעַר כַּף וְקָרָא בְּשִׂמְחָה: הֵן אָחִי אַתָּה! אֶת אָחִי לָקִישׁ אֲנִי מְבַקֵּשׁ!

לָקִישׁ, שֶׁכְּבָר הֵרִים אֶת כְּלִי־הַמַּשְׁחִית מֵעַל

לְרֹאשׁ הַנַּעַר, נִרְתַּע בְּרֶגַע זֶה לַאֲחוֹרָיו, הוֹרִיד תֵּכֶף אֶת

יָדוֹ עִם כְּלֵי־זֵינוֹ וְאָמַר:

– הַאֻמְנָם אָחִי אַתָּה? אֲנִי אֵינֶנִּי זוֹכֵר, אִם

הָיָה לִי אָח, גַּם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי אֵינֶנִּי זוֹכֵר, הֶהָיוּ לִי

אָב וָאֵם?

אָז יִקְרַב אֵלָיו הַנַּעַר, אָז יִפֹּל עַל צַוָּארָיו וְיִקְרָא: הוֹ אָחִי, לָקִישׁ אָחִי!

לָקִישׁ הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְאָמַר:

– חַכֵּה, חַכֵּה, אַל תִּשַּׁק לִי בְּטֶרֶם יִוָּדַע לִי הַדָּבָר אֶל־נָכוֹן.

אִם אָחִיךָ הוּא לָקִישׁ, אֱמֹר מָה הֵם סִימָנָיו?

עָמַד הַנַּעַר לִפְנֵי לָקִישׁ וְהִגִּיד לוֹ סִימָנָיו:

עֵינוֹ הָאַחַת מְנֻקֶּרֶת,

עוֹר הַדֹּב לוֹ אַדֶּרֶת.

רוֹצֵחַ הוּא וְגָר בַּיַּעַר –

לִרְצֹחַ הוּא אוֹמֵר אֶת אָחִיו הַנַּעַר.

אָז יִשָּׂא לָקִישׁ אֶת כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְיִקְרָא:

– אַף אָמְנָם אֵלֶּה הֵם סִימָנָי. הָבָה אֶשָּׁקְךָ,

כִּי אָחִי אַתָּה! בּוֹא־נָא אִתִּי אֶל מְעָרָתִי, אַאֲכִילְךָ,

אַשְׁקֶךָ, אַשְׁכִּיבְךָ עַל מִשְׁכָּבִי, אֶלְחָצְךָ לִלְבָבִי, אֲכַסְךָ

בְּעוֹר הַדֹּב, וְחַם לְךָ וָטוֹב, וְאֶעֱמֹד וְאֶשְׁמֹר עָלֶיךָ לְבַל

תְּאֻנֶּה לְךָ רָעָה.

י

וְכַאֲשֶׁר אָמַר כֵּן עָשָׂה. לָקַח לָקִישׁ אֶת הַנַּעַר

בְּיָדוֹ. הֱבִיאוֹ לִמְעָרָתוֹ, הֶאֱכִילוֹ, הִשְׁקָהוּ, עַל מִשְׁכָּבוֹ

הִשְׁכִּיבָהוּ, אֶל לִבּוֹ לְחָצָהוּ, בְּעוֹר הַדֹּב כִּסָּהוּ. הַנַּעַר

עָצַם אֶת עֵינָיו וְנִרְדָּם, וְלָקִישׁ יָשַׁב עַל־יָדוֹ

וּשְׁמָרָהוּ.

הַנַּעַר פָּקַח לִרְגָעִים אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ: הוֹ

לָקִישׁ, בּוֹא וּשְׁכַב גַּם אַתָּה, לָמָּה תִשְׁמְרֵנִי? אִם אַתָּה לֹא

תַהַרְגֵנִי, לֹא יַהַרְגֵנִי שׁוּם אָדָם.

וְלָקִישׁ גַּם שָׁמוֹעַ לֹא יִשְׁמַע לוֹ: יְשַׁן, יְשַׁן, אָחִי… אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיךָ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִרְדַּם הַנַּעַר, קָם לָקִישׁ,

הִדְלִיק אֶת הַנֵּר בַּמְעָרָה, וּלְאוֹר הַנֵּר הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי

הַנַּעַר וְלָחַשׁ לוֹ לְעַצְמוֹ:

– מַה־טּוֹב שֶׁנִּמְצָא לִי אָחִי, כַּמָּה יָפֶה הוּא,

כַּמָּה טוֹב הוּא, כֹּה רַךְ הוּא, כֹּה צַח הוּא. הוֹ, כַּמָּה אֲנִי

אוֹהֵב אוֹתוֹ!

וְלָקִישׁ שַׁח עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ אֶת אֲשֶׁר לא עָשָׂה

עוֹד לְשׁוּם אִישׁ בְּחַיָּיו: הוּא נָשַׁק לוֹ בְּמִצְחוֹ, בְּעֵינָיו

נָשַׁק לוֹ, עַל פִּיו, וּבָכָה, בָּכָה חֶרֶשׁ מֵרֹב שִׂמְחָה:

– יֵשׁ לִי אָח!

יא

וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיִּבָּהֵל: אַיֵּנִי?

הֶחֱלִיק אוֹתוֹ לָקִישׁ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: אִתִּי אַתָּה בַּמְּעָרָה.

הִתְבּוֹנֵן בּוֹ הַנַּעַר, תָּמַהּ וּשְׁאָלוֹ בְּפַחַד: מִי אַתָּה?

חִבֵּק לוֹ לָקִישׁ וְאָמַר: הֲלֹא אֲנִי לָקִישׁ אָחִיךָ!

וְהַנַּעַר שָׁכַח אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתוֹ אֶתְמוֹל,

וְאֶת אֲשֶׁר שִׁקֵּר לוֹ בְּאָמְרוֹ לוֹ, כִּי אָחִיו הוּא, וַיִּקְרָא:

לֹא אָחִי אַתָּה, אֵין לִי אָח, בֶּן־יָחִיד אֲנִי לְאָבִי

וּלְאִמִּי!

אָז קָם לָקִישׁ, סָפַק כַּף וְקָרָא: הוֹי, לָמָּה רִמִּיתָנִי, לְהַגִּיד לִי כִּי אָחִי אַתָּה?

בְּרֶגַע זֶה זָכַר הַנַּעַר אֶת אֲשֶׁר הָיָה אִתּוֹ

אֶתְמוֹל, וַיֶחֱרַד הַנַּעַר חֲרָדָה גְדוֹלָה, פָּנָיו חָוְרוּ, חָוָרוּ,

שַׁעֲרוֹתָיו סָמְרוּ, סָמָרוּ, פָּתַח אֶת פִּיו וְגִמְגֵּם: אַךְ אָחִי,

אָחִי אַתָּה!

וְלֹא נָתַן לוֹ לָקִישׁ לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו, וַיֹּאמֶר

לוֹ: כָּל הַלַּיְלָה אֲהַבְתִּיךָ, יַעַן כִּי אָחִי הָיִיתָ. בַּלַּיְלָה

הַזֶּה לָמַדְתִּי לָאֱהֹב, יָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ כָּל הַלַּיְלָה

וַאֲהַבְתִּיךָ. וְהַיּוֹם אֲנִי אֹהַבְךָ גַּם אִם אֵינְךָ אָחִי… אַל

תִּירָא, אֲנִי לא אָרַע לָךְ. אָכֵן, טוֹב עָשִׂיתָ כִּי בָאתָ אֵלַי

כְּמוֹ שֶׁבָּאִים אֶל אָח… לוּ קָרַבְתָּ אֵלַי כְּמוֹ אֶל אָדָם זָר

וַהֲרַגְתִּיךְ!…

לָקִישׁ הֶחֱרִישׁ רֶגַע, עֵינוֹ הָאַחַת נִתְמַלְאָה

דְמָעוֹת, וְאַחַר־כָּךְ פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר דְּבָרִים יָפִים

וּמְחֻכָּמִים עַד־מְאֹד, וְאֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הַמְחֻכָּמִים

בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּדִמְעוֹת עָיִן:

– הוֹי, לוּ נִפְגְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים כְּאַחִים – וְלֹא הֵרֵעוּ זֶה לָזֶה לְעוֹלָם.

יב

רָצָה הַנַּעַר לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְלֹא יָדַע אֶת הַדָּרֶךְ; הָלַךְ אִתּוֹ לָקִישׁ לַנְחוֹתוֹ.

כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ אֶת הַיַּעַר, רָאָה הַנַּעַר מִגְדָּלָהּ שֶׁל אֵיזֹה עִיר מֵרָחוֹק, וַיִּקְרָא: זֹאת עִירִי!

רָצָה לָקִישׁ לוֹמַר לַנַּעַר שָׁלוֹם וְלָלֶכֶת, אַךְ

הַנַּעַר עֲצָרָהוּ וְשָׁאַל: אוּלַי עִירִי זוֹ, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, הָיְתָה

גַם עִירְךָ לְפָנִים?

עָנָה לוֹ לָקִישׁ: אוּלַי… וְאוּלָם אֶת שֵׁם אָבִי

וְאֶת שֵׁם אִמִּי שָׁכַחְתִּי, בְּוַדַּאי מֵתוּ, וְאִם לֹא מֵתוּ,

הִזְקִינוּ, וּכְשֵׁם שֶׁלֹא יַכִּירוּ אוֹתִי בְּעֵינִי הָאַחַת, כֵּן לֹא

אַכִּירֵם אַף אֲנִי.

לֹא נָתַן לוֹ הַנַּעַר לָלֶכֶת וְאָמַר לוֹ: אֶת שִׁמְךְ

לָקִישׁ אַתָּה יוֹדֵעַ וַהֲרֵי זֶה דָי, נֵלֵךְ מִבַּיִת לְבַיִת

וְנִשְׁאַל: אוּלַי פֹּה גָרִים אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל לָקִישׁ?

נֵאוֹת לוֹ לָקִישׁ וְהָלַךְ אִתּוֹ. בָּאוּ שְׁנֵיהֶם

הָעִירָה. מָצָא לָקִישׁ בְּאֹפֶן זֶה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. זְקֵנִים

הָיוּ הוֹרָיו, אַךְ הֵם הִכִּירוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹא קָרָה עוֹד

בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַכִּירוּ אָב וָאֵם אֶת יַלְדָּם.

טָפַח לָקִישׁ בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ, טָפַח אַחַת

וּשְׁתַּיִם וְזָכַר אוֹתָם אף הוּא: שָׁב לָקִישׁ וְהָיָה לְאִישׁ טוֹב.

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִפְגְשׁ עַל דַּרְכּוֹ יְבָרְכוֹ וְיִקְרָא לוֹ: קְרָא

לִי “אָחִי” – וַאֲנִי לֹא אָרַע לְךָ וְגַם אַתָּה לֹא תָרַע לִי.

בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן לְבוֹא לָקִישׁ הַבַּיְתָה הֵקִיץ וְהִנֵּה צִפּוֹר מִתְדַּפֶּקֶת בָּאֶשְׁנָב.

קָפַץ לָקִישׁ, פָּתַח אֶת הָאֶשְׁנָב וְהִנֵּה דְבַר־מָה

עָגֹל וְנוֹצֵץ נוֹפֵל מִמַּקּוֹרָה לְתוֹךְ מִטָּתוֹ. רָאָה זֹאת לָקִישׁ

וְקָרָא:

– אֶבֶן יְקָרָה זָרְקָה לִי צִפּוֹר זוֹ לְתוֹךְ הַמִּטָּה!

אוּלָם בַּהֲרִימוֹ אֶת הָאֶבֶן הַיְקָרָה רָאָה וְהִנֵּה

לֹא אֶבֶן יְקָרָה הִיא, רַק עַיִן, שָׂם אוֹתָהּ בְּחוֹר עֵינוֹ, וְהִנֵּה

אַף אָמְנָם עֵינוֹ הִיא! שָׂמַח לָקִישׁ עַל עֵינוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

יִשְׂמַח אִישׁ בְּאֶבֶן יְקָרָה.

וְאוּלָם אֲנִי מַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר קָרָה לְלָקִישׁ,

אַךְ בָּזֶה, שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ הַצִּפּוֹר אֶת הָעַיִן, אֲשֶׁר נִקְּרָה

בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד רַע – בָּזֶה קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין. אָמְנָם יָפֶה

הַדָּבָר הַזֶּה, וְאוּלָם קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין, שֶׁעַיִן מְנֻקֶּרֶת -

חוֹזֶרֶת.

עַתָּה הִנְנִי גָדוֹל. כָּל הַיּוֹם הִנְנִי עָסוּק, מִצְחִי מִתְקַמֵּט לִרְגָעִים, כִּי יֵשׁ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע מְלָאכוֹת בְּבַת אַחַת, וַאֲנִי עוֹמֵד, קוֹמֵט אֶת מִצְחִי וּמִתְיָעֵץ עִם לִּבִּי, אֵיזוֹ עֲבוֹדָה לַעֲשׂות רְאשׁוֹנָה? הֲלָלֶכֶת אֶל הַסּוֹחֵר? הֲלַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן קֹדֶם, אוֹ לִכְתֹּב כַּמָּה מִכְתָּבִים נְחוּצִים וְלַהֲרִיצָם תֵּכֶף?

אוּלָם יֵשׁ שֶׁאֲנִי שָׁב בָּעֶרֶב לְבֵיתִי, חָפְשִׁי מִכָּל עֲבוֹדָה וְאֵינִי מוֹצֵא שָׁם אַף אִישׁ אֶחָד, וְאָז אוֹהֵב אֲנִי לְהַקְרִיב כִּסֵּא אֶל הַחַלּוֹן, הַמָּפְנֶה אֶל הַכִּכָּר הַיִרֻקָּה, לָשֶׁבֶת עָלָיו וְלִזְכֹּר אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי. אוֹהֵב אָנֹכִי לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי זִכְרוֹנוֹת נִשְׁכָּחִים, מַעֲשִׂיּוֹת יְשָׁנוֹת, בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בְּשִׁבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן וּבְהַשְׁקִיפִי אֶל הַכִּכָּר הַשּׁוֹמֵמָה.

יוֹתֵר מִכֹּל אוֹהֵב אֲנִי לִזְכֹּר אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי הַקְּטַנָּה אֶת חֲבֵרַי הַקְּטַנִּים שֶׁלָּמְדוּ עִמָּדִי בְּ“חֶדֶר” אֶחָד.

כִּמְעַט אֶת כָּל חֲבֵרַי אֲנִי זוֹכֵר, זוּלָתִי אֲחָדִים מֵהַשַּׁתְקָנִים הַפְּשׁוּטִים. הָיוּ שָׁם בַּ“חֶדֶר” יְלָדִים, שֶׁלָּמְדוּ אִתִּי שָׁנִים אֲחָדוֹת וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אוֹתָם, בַּיְּשָׁנִים הָיוּ, וְקָשֶׁה הָיָה לָהֶם לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהֶם, וּכְשֶׁבִּטְּאוּ דְבַר-מָה הָיוּ פְנֵיהֶם מִתְאַדְּמִים, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְכַלּוֹת מַה שֶׁהֵחֵלּוּ לְהַגִּיד.

רוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת אֶת חֲבֵרַי? הָרִאשׁוֹן הוּא:

הַפַּחְדָּן

אַךְ זֶה הָיָה פַּחְדָּן! עֵינָיו הָיוּ נוֹצְצוֹת וְרוֹעֲדוֹת. צוֹפוֹת לִרְגָעִים לְכָל עֲבָרִים, שֶׁמָּא עוֹמְדִים לוֹ מֵאֲחוֹרָיו. אֶת כּוֹבָעוֹ לֹא חָבַשׁ בְּרֹאשׁוֹ, כְּכָל הַיְלָדִים, כִּי אִם הוֹרִיד אוֹתוֹ עַל אָזְנָיו, וּמְעִילוֹ הַקָּטָן הָיָה מְפֹרָף תָּמִיד, כְּאִלּוּ נָכוֹן הָיָה בְּכָל רֶגַע לִבְרֹחַ מִפְּנֵי אֵיזֶה דָּבָר. כַּאֲשֶׁר רָאָה כֶּלֶב, חָשַׁב שֶׁזֶּה זְאֵב; כַּאֲשֶׁר רָאָה מֵרָחוֹק חָתוּל מְקַפֵּץ, חָשַׁב שֶׁזֶּהוּ נָמֵר קָטָן, דּוֹהֵר; כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת צִלּוֹ עַל הַקִּיר, חָשַׁב שֶׁזֶּהוּ שֵׁד שָׁחוֹר.

אַךְ זֶה הָיָה פַּחְדָּן!

אֶל הַ“חֶדֶר” הָיָה בָּא עִם אִמּוֹ; גַּם בַּיּוֹם יָרֵא לָצֵאת הַחוּצָה. וְלִי הָיָה נוֹתֵן תָּמִיד מַמְתָּקִים כְּדֵי שֶׁאֲלָוֶּה אוֹתוֹ יוֹם יוֹם לְבֵיתוֹ. קָרָה אָמְנָם פַּעַם שֶׁלֹּא רָצִיתִי לָלֶכֶת עִמּוֹ, כִּי סוֹף סוֹף לא יָכֹלְתִּי לְהִתְרוֹעֵעַ עִם פַּחְדָּן שֶׁכָּזֶה. חָפַצְתִּי שֶׁיִּתְרַגֵּל לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ הַבַּיְתָה, אוּלָם כָּל תַּחְבּוּלוֹתַי לֹא הוֹעִילוּ. הוּא הָיָה נִגְרָר אַחֲרַי כְּצֵל אַחֲרֵי אִישׁ, כְּעֵגֶל אַחֲרֵי הַפָּרָה. נִכְנָס אֲנִי לִרְחוֹב אֶחָד – גַּם הוּא שָׁם, בָּא אֲנִי לִרְחוֹב שֵׁנִי – הוּא אַחֲרָי! אֲנִי רָץ בְּכַוָּנָה אֶל הַשּׁוּק – אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת צְעָדָיו! אָמַרְתִּי לוֹ: לֶךְ-לְךָ הַבָּיְתָה! וְעָנָה לִי: לֹא אֵלֵךְ!

– מַדּוּעַ? – שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, – אֲנִי יָרֵא… – טִפֵּש! – הָיִיתִי מִתְמַרְמֵר אֵלָיו, אֶת מִי אַתָּה יָרֵא? – וְהוּא בְּאַחַת: כָּךְ… אֲנִי יָרֵא!.. וְעַל כָּרְחִי הָיִיתִי מְלַוֵּהוּ לְבֵיתוֹ, לֹא לְבֵיתוֹ מַמָּשׁ… בְּמֶרְחָק שֶׁל צְעָדִים אֲחָדִים מִמְּעוֹנוֹ הָיִיתִי עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: רוּץ! וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ וְקָרָא לִי מִתּוֹךְ מְרוּצָתוֹ: עֲמֹד פֹּה, עֲמֹד פֹּה עַד אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת שְׁרִיקַת דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ בְּפָתְחִי וּבְסָגְרִי אוֹתָהּ…

פַּחְדָּן שֶׁכָּזֶה!

מִקְרֶה אֶחָד מְגֻחָךְ אֲנִי זוֹכֵר, שֶׁקָּרָה אֶת הַפַּחְדָּן, וְהַמִּקְרֶה הַזֶּה מְעוֹרֵר בִּי צְחוֹק עוֹד עַכְשָׁו. בַּ“חֶדֶר” שֶׁלָּנוּ יָשְׁבוּ כָּל הַתַּלְמִידִים צְפוּפִים זֶה לָזֶה; רֵאשִׁית: מִפְּנֵי שֶׁבְּעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר מוֹלַדְתִּי, לא הָיוּ בָתִּים עִם חֲדָרִים גְּדוֹלִים וּמְרֻוָּחִים; וְשֵׁנִית: לוּ גַם הָיוּ חֲדָרִים מִרֻוָּחִים בְּעִירֵנוּ, כִּי גַם אָז לֹא הָיָה “הָרַבִּי” שֶׁלָּנוּ שׂוֹכֵר לוֹ דִירָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר הַגָּדוֹל שֶׁדּוֹרְשִׁים בְּעַד דִּירָה נָאָה… וַהֲרֵי אֵין רַע גַּם כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים צְפוּפִים. אֲנַחְנוּ הַתַּלְמִידִים הָיִינוּ בְּנֵי גִיל אֶחָד, וּבְנֵי קוֹמָה אַחַת וְאָהַבְנוּ לָשֶׁבֶת צְפוּפִים, כִּי אָהַבְנוּ זֶה אֶת זֶה מְאֹד, וְחָיִינוּ בְּשָׁלום.

הַפַּחְדָּן יָשַׁב תָּמִיד בְּצִדִּי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ בָּחַר תָּמִיד לָשֶׁבֶת אֶצְלִי, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי חָזָק וּבֶן-חָיִל. עַתָּה, מִכֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת, יָכוֹל אֲנִי לְגָלּוֹת סוֹד זֶה: אֲנִי לֹא הָיִיתִי חָזָק כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מַעֲמִיד פָּנִים כְּבַעַל-כֹּחַ גָּדוֹל וּמַפִּיל חִתִּיתִי עַל חֲבֵרַי: הוֹי, גּוּרוּ לָכֶם מִפָּנַי! וְאוּלָם בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה כֹּחִי גָדוֹל מִשֶּׁל חֲבֵרָי. אִמִּי הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת עָלַי בְּאָזְנֵי אָבִי, שֶׁאֵינִי אוֹכֵל וְאֵינִי שׁוֹתֶה, וְאֵין לִי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָי. אַךְ בְּעֵינֵי חֲבֵרַי הָיִיתִי נֶחְשָׁב לְגִבּוֹר-חָיִל.

וְהַפַּחְדָּן? הוֹי, הוּא אָהַב אֶת הַחֲזָקִים!

כַּאֲשֶׁר שָׂחַקְנוּ פַּעַם בֶּחָצֵר, אֲנִי וְכָל הַתַּלְמִידִים (הָרַבִּי הָיָה חוֹלֶה קְצָת וְהִרְשָׁה לָנוּ לָצֵאת לְשָׁעָה קַלָּה הֶחָצֵרָה)

עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהֵאָבֵק עִם חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים בְּפַעַם אֶחָת. הִגַּדְתִּי לָהֶם אֶת חֶפְצִי, וְהֵם – נֵאוֹתוּ, עוֹד לא הִסְפִּיקוּ חֲבֵרַי לְהִתְנַפֵּל עָלַי, וַאֲנִי לָפַתִּי אֶת הָאֶחָד וְהִפַּלְתִּיו. בְּאָחֲזִי כְּבָר אֶת הַשֵּׁנִי, נִתְלָה הַשְּׁלִישִׁי בְּשִׁכְמִי מֵאֲחוֹרַי. אֲנִי עָמַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי חֲבֵרַי כְּסֶלַע. הֵם הֵנִיעוּ אוֹתִי הֵנָּה וָהֵנָּה (כַּנִּרְאֶה, רָצוּ לְהַפִּילֵנִי), וַאֲנִי רוֹאֶה כְּבָר אֶת הָרְבִיעִי מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. אֲנִי כִּוַּנְתִּי אֶת הָרֶגַע וּבָעַטְתִּי בוֹ בָרֶגֶל, הוּא נָפַל! (לֹא טוֹב עָשִׂיתִי, הַיּוֹם לֹא הָיִיתִי בּוֹעֵט, כָּךְ אֵין נֶאֱבָקִים). אֲנִי הִתְרַגַּשְׁתִּי עוֹד יוֹתֵר וְהַחִלּוֹתִי לְנַעֵר מֵעָלַי בְּכֹחַ אֶת הַשְּׁנַיִם שֶׁדָּבְקוּ בִּי. לֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד וְגַם הֵם, גַּם הָרְבִיעִי וְהַחֲמִשִּׁי, נָחוּ לָהֶם כִּכְבָשׂוֹת כְּפוּתוֹת עַל הָאָרֶץ, וַאֲנִי צָעַדְתִּי בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל הֶחָזֶה הֵנָּה וְהֵנָּה כְּמַרְאֵה גִּבּוֹר.

– הֲרָאִיתָ? – שָׁאַלְתִּי אֶת הַפַּחְדָּן שֶׁנִּתְקַל בִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע. – גִּבּוֹר אַתָּה! – קָרָא הַפַּחְדָּן בַּעֲלִיצוּת. – הַגִּידָה נָא, אַתָּה בְּוַדַּאי לֹא תִירָא לִפְקֹחַ אֶת עֵינֶיךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וּלְהַבִּיט לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה?…

אוּלָם לֹא אֶת זֶה חָפַצְתִּי לְסַפֵּר, רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר אֶת הַמִּקְרֶה הַקָּטֹן וְהַמְגֻחָךְ: פַּעַם אַחַת, זֶה הָיָה בַּקַּיִץ, וְהַחַלּוֹן הַקָּטֹן הָיָה פָּתוּחַ; אֲנַחְנוּ, כָּל הַתַּלְמִידִים, יוֹשְׁבִים וְחוֹזְרִים עַל הַחֻמָּשׁ שֶׁלָּמַדְנוּ, כָּל זְמַן שֶׁיָּשָׁב הָרַבִּי בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וְהִשְׁגִּיחַ… לֹא גָּרַעְתִּי אֶת עֵינַי מֵעַל הַחֻמָּשׁ הַפָּתוּחַ, (לא מִיִּרְאָה עָשִׂיתִי זֹאת. אֶלָּא פָּשׁוּט, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חָפַצְתִּי לִגְרֹם צַעַר לָרַבִּי). אוּלָם תֵּכֶף כְּשֶׁיָּצָא מִן הַבַּיִת הַעִיפוֹתִי עֵינַי הַחוּצָה, בְּעַד הַחַלּוֹן… חָסְרָה לִי הַסַּבְלָנוּת, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד דָּבָר אֶחָד עֵת אֲרֻכָּה. כִּמְעַט שֶׁלְּרֹב תַּלְמִידֵי חֶדְרֵנוּ הָיָה טֶבַע כָּזֶה. רַק הַפַּחְדָּן יָשַׁב בְּצִדִּי הַשְּׂמָאלִי, וְשָׁנָה וְחָזַר עוֹד הַפַּעַם, וְעוֹד הַפַּעַם עַל אוֹתָם הַפְּסוּקִים הָאֲחָדִים, וְלֹא הָיוּ לוֹ לְזָרָא. עוֹדֶנִּי מַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁצִפֹּרֶת כְּרָמִים לְבָנָה עָפָה לָהּ יָשָׁר אֶל הַבַּיִת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, עָפָה הִיא בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, עֵינַי הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ וּפִתְאֹם וְהִיא נֶעְלֶמֶת. אֲנִי מַבִּיט לְכָאן וּלְכָאן – אֵינֶנָּה. וְהִנֵּה חָבֵר אֶחָד קוֹרֵא לִי! “הִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת עַל כּוֹבָעֲךָ!” בְּחָפְזָה הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי לְכוֹבָעִי, וְהִנֵּה הַפַּחְדָּן צָעַק בְּקוֹל נוֹרָא וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְכַפּוֹת יָדָיו.

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ? לָמָּה צָעַקְתָּ?

– נִדְמָה לִי שֶׁאַתָּה הֲרִימוֹתָ עָלַי אֶת יָדְךָ לְהַכּוֹתֵנִי! אוֹיָה. עַד כַּמָּה נִבְהַלְתִּי!

אַךְ אָז צָחָקְנוּ! אֲנִי שׁוּב הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי פִּתְאֹם לְאָזְנִי וְשׁוּב נִבְהַל פַּחְדָּנִי, וְשׁוּב פָּרַץ צְחוֹק מִפִּי כֻלָּנוּ.

פַּחְדָּנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה עָשַׂתְהוּ קְצָת לְטִפֵּשׁ: אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אָז חֻמָּשׁ, וְלָמַדְנוּ כֵּיצַד עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה הַגְּדוֹלָה קֹדֶם הַמַּבּוּל, כֵּיצַד אָסַף אֵלָיו וְהִכְנִיס לְשָׁם שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם מִן הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְכֵיצַד נִכְנְסוּ לְשָׁם גַּם הוּא, אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

– רַבִּי… – שָׁאַל הַפַּחְדָּן.

– וְכִי מָה אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁאֹל, בְּנִי? – פָּנָה אֵלָיו הָרַבִּי בְּחִבָּה. – הֶאָכַף ה' על נֹחַ וּבָנָיו שֶׁיִכָּנְסוּ אֵל התֵּבָה? – הוֹסִִיף הַפַּחְדָּן לִשְׁאֹל בִּמְעַט מוֹרָא.

– לֹא מֵחָכְמָה אַתָּה שׁוֹאֵל, בְּנִי… אֵיזֶה “אָכַף”! הֲרֵי הֵם בְּעַצְמָם הִתְפָּרְצוּ אֶל הַתֵּבָה, בְּחֶפְצָם לְהִנָּצֵל מִמֵּי הַמַּבּוּל!

– וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי נִכְנָס אֶל הַתֵּבָה בְּשׁוּם אֹפֶן, – קָרָא הַפַּחְדָּן וְרָעַד.

– מַדּוּעַ?

– הָיִיתִי יָרֵא אֶת הַחַיּוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה… הָיוּ

שָׁם שְׁנֵי פִּילִים גַּם כֵּן, עַם הֶחֳטָמִים שֶׁלָּהֶם הַגְּדוֹלִים.

הַצְּחוֹק שֶׁפָּרַץ מִפִּינוּ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה עַל דִּבְרֵי הַפַּחְדָּן.

הָרַבִּי הִסָּה אוֹתָנוּ. תִּקֵּן אֶת מוֹשָׁבוֹ עַל הַכִּסֵּא וְסִפֵּר בִּדְבָרִים רַכִּים: – אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד… אָמְנָם, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת הָאוֹהֲבוֹת בְּשָׂר חַי וְדָם חָם. אוּלָם יֵשׁ שֶׁגַּם לִבָּן נִכְמָר בָּהֶן, וּמִתְעוֹרֵר לְחֶמְלָה עַל הַבְּרִיּוֹת וְלֹא תָרַעְנָה לָהֶן.

וְהָרַבִּי סִפֵּר לְהַלָּן מַה שֶּׁקָּרָה לְנָבִיא עִבְרִי דָנִיֵּאל, שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים רָעִים, וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְבוֹר עָמֹק בֵּין חַיּוֹת רָעוֹת, וְהֵן לֹא נָגְעוּ בּוֹ, לֹא שָׂרְטוּ בִּבְשָׂרוֹ אַף שָׂרֶטֶת קַלָּה, לֹא פָּצְעוּ אוֹתוֹ אַף פֶּצַע כָּל־שֶׁהוּא! אַדְרַבָּא! כָּל הָאֲרָיוֹת, הַכְּפִירִים וְהַזְּאֵבִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ בּוֹר סוֹבְבוּ אוֹתוֹ וְלָקְקוּ אֶת בְּגָדָיו, אֶת עוֹר יָדָיו. אֵיזֶה נָחָשׁ עָלָה וְנִתְלָה בְּצַוָּארוֹ, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁדָּנִיֵּאל לָבַשׁ זֵר שֶׁל סַפִּירִים נוֹצְצִים.

“אַחַד הַשׁוּעָלִים הָעֲרוּמִים אָמְנָם קָרַב וְלָחַשׁ בְּאָזְנֵי הָאַרְיֵה שֶׁבְּשָׂרוֹ שֶׁל “אָדָם” זֶה מָתוֹק וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְלַמֶּלֶךְ לֹא שֹׁוֶה לַהֲנִיחוֹ… אוּלָם בָּזֶה הֶעֱלָה אֶת חֲמַת הָאַרְיֵה וְקָרַע אוֹתוֹ, מִתּוֹךְ כַּעְסוֹ, כְּדָג”.

הַפַּחְדָּן הִקְשִׁיב וְעֵינָיו גָּדְלוּ מִפַּחַד… אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחְדָּן מֵעוֹלָם, אוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו, וְתָמִיד כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ, אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת לִבִּי: אַיֵּה הוּא עַתָּה? בְּוַדַּאי לֹא רָפְתָה מִמֶּנּוּ פַּחְדָּנוּתוֹ… גַּם עַתָּה, כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל יְרִיָּה בַּחוּץ, הוּא חוֹשֵׁב בְּוַדַּאי שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְעַרְעֵר וְנוֹפֵל תַּחְתָּיו?…

הָבָה אַעֲלֶה נָא בְּזִכְרוֹנִי אֶת יֶתֶר חֲבֵרַי… הִנֵּה זָכַרְתִּי אֶת:

הַשַּקְּרָן

הַשַּׁקְּרָן! רַבִּים מִן הַתַּלְמִידִים קָרְאוּ לוֹ כָּךְ. הַאֻמְנָם הָיָה הַתַּלְמִיד, בַּעַל הָעֵינַיִם הַשְּׁחוֹרוֹת, שַׁקְּרָן? לֹא וָלֹא! הוּא אָמְנָם יָדַע לְשַׁקֵּר. תָּמִיד בִּשְׁעַת הָעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ רַבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל, הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ, יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק, וּכְשֶׁהָיִינוּ מְבַקְשִׁים מַאֵת נַחְמָן – שְׁמוֹ הָיָה נַחְמָן – כְּשֶׁהָיִינוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ: “נַחְמָן, סַפֶּר-נָא לָנוּ דְּבַר-מָה!” – וְהָיָה מַתְחִיל מְסַפֵּר. וְכֻלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא מְסַפֵּר, הֲרֵי זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב.

וְאוּלָם שַׁקְּרָן לֹא הָיָה בְּכָל אֹפֶן… רַבִּים בְּשָׁעָה שֶׁרָבוּ אִתּוֹ קָרְאוּ אַחֲרָיו: “כַּזְּבָן, כַּזְּבָן!” וְאוּלָם אָנֹכִי וְעוֹד כַּמָּה מִן הַחֲבֵרִים הִתְנַפַּלְנוּ עֲלֵיהֶם וְהִתְרִינוּ בָּם: חָרְפוּ אוֹתוֹ בְּכָל שְׁמוֹת הַגִּדּוּפִים, רַק לא בְּשֵׁם שַׁקְּרָן…

אֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת שְׁקָרָיו… הַשְּׁקָרִים הַיָּפִים! יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם הַרְבֵּה מִינִי שַׁקְּרָנִים, שַׁקְּרָנִים פְּעוּטִים, הַמְשַׁקְּרִים בְּלִי כָּל צֹרֶךְ וּבְלִי כָּל טַעַם, כְּאוֹתָם הַ“חֲכָמִים” הַמְּעִידִים: שֶׁדֹּב עָף בָּאֲוִיר, שֶׁחָתוּל לָמַד אֵיזֶה שִׁיר עַל-פֶּה וְשֶׁעֵז רְעֵבָה אַחַת יָצְאָה בְּלַיְלָה אֶחָד מֵרִפְתָּהּ, נִתְקְלָה בְּ“רַבִּי” יָשֵׁן אֶחָד, וְתָלְשָׁה וְאָכְלָה אֶת זְקָנוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהֵקִיץ לֹא הָיָה לוֹ אַף סִימָן שֶׁל זָקָן, וְהַתַּלְמִידִים שֶׁבָּאוּ בַּבֹּקֶר אֶל הָ“חֶדֶר” לֹא הִכִּירוּ אֶת רַבָּם".

שְׁקָרִים נִבְעָרִים!

הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁלַּדֹּב אֵין כְּנָפַיִם, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ כְּנָפַיִם הֲרֵי הוּא נִצְמָד אֶל הָאֲדָמָה כְּאֶבֶן בְּמַרְצֶפֶת; הַהֶבְדֵּל הוּא בָּזֶה שֶׁהָאֶבֶן – כֵּיוָן שֶׁזּוֹרְקִים אוֹתָהּ לְאֵיזוֹ חָצֵר, הֲרֵי הִיא נָחָה שָׁם עַד שֶׁתֹּאחַז בָּהּ יָד אַחֶרֶת וְתַשְׁלִיכָהּ אֶל הַפַּחַת אוֹ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, וְהַדֹּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ-חַיִּים, מִתְנוֹעֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִמְּאוּרָה לִמְאוּרָה וּמִכַּוֶּרֶת לְכַוֶּרֶת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁגַּם הַדֹּב אֵינוֹ יָכוֹל לָזוּעַ מֵרִבְצוֹ לְאַחַר סְעֻדָּה שְׁמֵנָה, כְּאֶבֶן מַמָּשׁ, וְרַגְלָיו מוּנָחוֹת כְּפוּתוֹת מִתַּחַת לִכְרֵסוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא הַצַּיָּד עִם הַ“כֵּלִים” שֶׁלּוֹ וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת דַּם הַכִּבְשָׂה הַתְּמִימָה, שֶׁזֶּה עַתָּה שָׁפַךְ לָאָרֶץ…

הַכֹּל יוֹדְעִים גַּם כֵּן שֶׁאֵין חָתוּל מוֹצִיא מִפִּיו אַף הֲבָרָה אַחַת זוּלָתִי מְיָאוּ, מְיַאוּ. וְלוּ גַם יִקְרֶה נֵס לְאֵיזֶה חָתוּל, שֶׁתְּהִי לְשׁוֹנוֹ מְדַבֶּרֶת, גַּם אָז לֹא הָיָה יָכוֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁנֵן עַל-פֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הִנֵּהוּ הַשַׁכְחָן הַיּוֹתֵר גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וּכְבָר הִתְפַּלְּאוּ רַבִּים, מַה שֶּׁאֵין הַחֲתוּלִים שׁוֹכְחִים לְיַלֵּל אֶת מִלָּתָם הַיְחִידָה מְיַאוּ-מְיַאוּ…

הַבְּדוּתָה הַתְּפֵלָה עַל אֹדוֹת הָ“רַבִּי” וְהָ“עֵז” – אֵין כְּדַאי גַם לְדַבֵּר עָלֶיהָ. וְהַגַע בְּעַצְמֶךְ: הָעֵז תּוֹלֶשֶׁת זְקַן אָדָם וְאוֹתוֹ אָדָם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ… כְּאִלּוּ קָנוּי הַזָּקָן בְּחָנוּת וְדָבוּק אֶל הַסַּנְטֵר. הֲבָלִים, וְלֹא כְלוּם!> שַׁקְּרָנִים פְּעוּטִים!

נַחְמָן לֹא הָיָה מֵעֵין אֵלֶּה… עַל כָּל מַה שֶּׁלֹּא רָאָה, עַל כָּל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע – יָדַע לְסַפֵּר! יָמִים רַבִּים הָיִיתִי יָרֵא אֶת הָרְעָמִים. אֲנִי אֵינֶנִּי פַּחְדָּן כְּלָל, אֶלָּא רַעַם הָיָה מַפְחִידֵנִי תָמִיד… תָּאֵר לְךָ: הֲרֵי אַתָּה יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמּוֹרֶה עַל גַבֵּי הַחֻמָּשׁ הַפָּתוּחַ וְאוֹמֵר: וַיֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע…" וּפִתְאֹם – קְרְרַח! מָה? מָה? שֶׁמָּא נָפַל הַגָּג? שֶׁמָּא נֶהֱרַס הַתַּנוּר וְתַבְשִׁילוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה נִשְׁפַךְ לְגַמְרֵי? אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנַּחְמָן סִפֵּר לִי עַל אֹדוֹת הָרַעַם אֵין הוּא מַפְחִידֵנִי כָּל עִקָּר! וְסִפּוּרוֹ כָּל-כָּךְ פָּשׁוּט וְטִבְעִי!

כְּשֶׁהָיָה הוּא, נַחְמָן, בֶּן אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁנִים, תָּעָה מִבֵּיתוֹ. הֲרֵי אֵין בָּזֶה כָּל פֶּלֶא?! כְּלוּם לֹא יִקְרֶה לַיֶּלֶד שֶׁיֵּתַע מִבֵּיתוֹ? בַּקַּיִץ הָאִמָּהוֹת מַרְשׁוֹת לַיְלָדִים לָצֵאת הַחוּצָה, לְשַׂחֵק בַּחוֹל, בִּרְדִיפוֹת, בְּמַחְבּוֹאִים… נוּ, יוֹצֵא לוֹ, לְמָשָׁל, יֶלֶד קָטָן לְבַקֵּשׁ אֶת חֲבֵרָיו הַקְּטַנִּים בְּנֵי הַשָּׁכֵן, וְאוּלָם הַיֶּלֶד הֲרֵי הוּא יֶלֶד! תַּחַת שֶׁעָלָיו לְהֵימִין בָּרְחוֹב הוּא מַשְׂמְאִיל, עוֹבֵר עַל פְּנֵי בָּתִּים אֲחָדִים, הַבָּתִּים עַל פִּי רֹב דּוֹמִים זֶה לָזֶה, לְכָל הַבָּתִּים יֵשׁ חַלּוֹנוֹת, דְּלָתוֹת, גַּגּוֹת, מַעֲקוֹת; יָדוּעַ גַּם כֵּן שֶׁיֶּלֶד אֵינוֹ מֵיטִיב לְהַבְדִּיל בֵּין גְּוָנִים… וַהֲרֵי הוּא תוֹעֶה! וְזֶה קָרָה גַם לְנַחְמָן, הוּא תָעָה וְתָעָה עַד שֶׁיָּצָא אֶת הָעִיר וּבָא לְיַעַר גָּדוֹל. הוּא הָיָה עוֹד קָטָן, וְלֹא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לִירוֹא לָלֶכֶת יְחִידִי בְּיַעַר גָּדוֹל, וְהָלַךְ. “אוֹי, אוֹי! עַכְשָׁו לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ יְחִידִי הַיַּעֲרָה בְּעַד כָּל כֹּפֶר!” – כָּךְ קָרָא נַחְמָן בְּסַפְּרוֹ, וְאוּלָם אָז הָלַךְ… בָּרִאשׁוֹנָה, בְּעָמְדוֹ רָחוֹק קְצָת מִן הַיַּעַר, חָשַׁב שֶׁהָעֵצִים הֵם יְהוּדִים גְּדוֹלִים, הָעוֹמְדִים זְקוּפִים וּמִתְפַּלְּלִים “שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה”, רַק אָז, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָגַע בָּהֶם בְּאֶצְבַּע, רָאָה שֶׁהֵם עֵצִים וְזָכַר שֶׁגַּם הָעַמּוּדִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ הֵם עֵצִים, עֵצִים בְּלִי קְלִפּוֹת…

עוֹדֶנוּ פּוֹסֵעַ עַל קַרְקַע הַיַּעַר הַיָּרֹק, וְהִנֵּה זְאֵב סָרוּחַ תַּחַת אַחַד הָאִילָנוֹת וּמְנַמְנֵם. "עַד הָעֵת הַהִיא לֹא רָאִיתִי אֶת מַרְאֵה הַזְּאֵב גַּם בְּסֵפֶר, – סִפֵּר נַחְמָן, – וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה כֶּלֶב… וְכֶלֶב הֲרֵי אֶפְשָׁר לְלַטֵּף.

אֲנִי דָמִיתִי שֶׁאִם יִיקַץ, יִקְפֹּץ עַל בִּרְכַּי, יוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ וִילַקֵּק אֶת יָדִי, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַפּוּדֶל שֶׁבַּחֲצֵרֵנוּ, אוּלָם מַה נִּבְהַלְתִּי כְּשֶׁקָפַץ הַזְּאֵב מֵרִבְצוֹ, פָּעַר אֶת פִּיו, כָּכָה… וְאָמַר לְבָלְעֵנִי. אֲנִי גַם לִצְעֹק לֹא יָכֹלְתִּי. גַּם עַכְשָׁו, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִבְהָל, אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִבֵּין שְׁפָתַי, הַלָּשׁוֹן מִתְקַשָּׁה בַּפֶּה כָּאָבֶן… הַזְּאֵב כְּבָר הִתְנַפֵּל עָלַי וּתְפָשַׂנִי בְּרֹאשִׁי, וְתָקַע בִּי שֵׁן אַחַת. רְאֵה, הֲרֵי פֹּה עוֹד יֵשׁ סִימָן, פֹּה, בְּמִצְחִי… עוֹד דַּקָּה אַחַת, וְנַחְמָן הָעוֹמֵד כַּיּוֹם בָּזֶה וּמְדַבֵּר, הָיָה כְּלֹא הָיָה! אַךְ בָּזֶה הָרֶגַע הִרְעִים קוֹל אֱלֹהִים בַּיָּעַר: “חֲדָל!” הַזְּאֵב נִבְעַת, הִפִּיל אֶת טַרְפּוֹ מִפִּיו וּבָרַח עָמֹק-עָמֹק בַּיָּעַר… אֲנִי רַצְתִּי הַבַּיְתָה, עוֹד לבִּי פָחַד בִּי, שֶׁמָּא תִּתְחָרֵט אוֹתָהּ הַחַיָּה הָרָעָה וְתָשׁוּב וְתִדְלֹק אַחֲרָי… כַּאֲשֶׁר בָּאתִי הָעִירָה מָצָאתִי בָּרְחוֹב אֶת חֲבֵרִי הַקָּטָן שֶׁאָמַר לִי: הַאִם שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹל הָרַעַם?

– אֵיזֶה רַעַם? – אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ בְּתִמָּהוֹן. – זֶה עַתָּה! זֶה עַתָּה! – קָרָא חֲבֵרִי הַקָּטֹן. אֲנִי כְּבָר חָפַצְתִּי לִבְכּוֹת, וְלָקְחָה אִמִּי וְהֶחְבִּיאָה אֶת רֹאשִׁי וְאֵת אָזְנַי בְּסִנָּרָהּ…

אַךְ אָז זָכַרְתִּי כִּי קוֹל ה' שֶׁקָּרָא לַזְאֵב: “חֲדָל!” זֶה הוּא הָרַעַם… אַתָּה חוֹשֵׁב בְּוַדַּאי, שֶׁרַעַם הוּא רַעַם פָּשׁוּט, רַעַם בְּעָלְמָא? לֹא! אֱלֹהִים לֹא יַרְעִים עַל לֹא דָבָר. תָּמִיד, כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל רַעַם, דַּע לְךָ, שֶׁבְּאֵיזֶה מִדְבָּר אוֹ בְּאֵיזֶה יַעַר, אוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק, פָּעֲרָה חַיָּה רָעָה אֶת לוֹעָהּ לְבְלֹעַ אֵיזֶה יֶלֶד שֶׁתָּעָה מִבֵּיתוֹ, וֵאלֹהִים חָשׁ לִקְרֹא עָלֶיהָ בְּקוֹלוֹ שֶׁתֶּחְדַּל, וּמַצִּילוֹ. וְאוֹי, אוֹי לוֹ לַיֶּלֶד שֶׁאֵחַר אֱלֹהִים רֶגַע בְּרַעֲמוֹ!"

אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁסִּפּוּרוֹ הוּא שֶׁקֶר מֵרֵאשִׁיתוֹ עַד קָצֵהוּ, יָדַעְתִּי שֶׁמְאֹרָע כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן, שֶׁנַּחְמָן לֹא רָאָה זְאֵב מִיָּמָיו… וְשֶׁלּוּ נִזְדַּמֵּן לוֹ זְאֵב בֶּאֱמֶת, כִּי אָז לֹא הָיָה לוֹמֵד אִתִּי עַכְשָׁו בְּ“חֶדֶר” אֶחָד, וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב אִתִּי יַחַד עַל סַפְסָל אֶחָד, וְלֹא הָיָה לוֹמֵד חֻמָּשׁ וְתַנַּ"ךְ וְאֶת חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן…

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי שֶׁנַּחְמָן בָּדָה זֹאת מִלִּבּוֹ, וְאוּלָם אָנֹכִי הֶחֱרַשְׁתִּי, רַק הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים תְּמֵהִים… וּכְלוּם לֹא יוֹתֵר!

וְאָמְנָם מִפְּנֵי הָרְעָמִים לֹא עוֹד יָרֵאתִי… תָּמִיד כְּשֶׁהָיִיתִי שׁוֹמֵעַ אַחַר-כָּךְ קוֹל רַעַם, הָיִיתִי מְהַרְהֵר: ה' גּוֹעֵר בַּזְּאֵבִים…

נַחְמָן זֶה הָלַךְ אִתָּנוּ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, יוֹם קַיִץ יָפֶה, אֶל מִחוּץ לָעִיר. מוֹרֵנוּ הָלַךְ אַחֲרֵינוּ לְאַט. כְּשֶׁעָמְדוּ רַגְלֵינוּ בַּשָּׂדֶה, הִתְחִיל הָרַבִּי מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ מִתְגַּלְגְּלִים, רָצִים וּמִתְחַבְּאִים בָּעֵשֶׂב הַיָּרֹק וְהָרַךְ. לִבּוֹ שֶׁל נַחְמָן לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָקִים הַלָּלוּ, רַק גָּחַן עַל גַּבֵּי הַצִּיצִים וְהַפְּרָחִים וַיִּתְלְשֵׁם אֶחָד אֶחָד וְעָשָׂם לַאֲגֻדָּה אֶחָת.

כַּאֲשֶׁר עָיַפְנוּ מִן הָרִיצָה וְהָגִּלְגּוּלִים, קָרַבְנוּ לְנַחְמָן וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ תְּלָשָׁם מִן הָאֲדָמָה, וְעָנָה אוֹתָנוּ:> – אֲנִי אוֹהֵב אֶת פִּרְחֵי הָאֲדָמָה… לְפָנִים כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, אֲהַבְתִּים עוֹד יוֹתֵר. – שַׁלָּמָה? – שָׁאַלְנוּ כֻּלָּנוּ פֶּה אֶחָד. יָדַעְנוּ שֶׁנַּחְמָן יְסַפֵּר לָנוּ עַל דְּבַר הַפְּרָחִים. וְאָמְנָם הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, יָשַׁב בְּתוֹכֵנוּ עַל הָעֵשֶׂב, וְהִתְחִיל מְסַפֵּר:

– אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, מַדּוּעַ? חַכּוּ רֶגַע… אֲנִי אֲבָאֵר לָכֶם… חַכּוּ רֶגַע… חַכּוּ רֶגַע… – בֵּין כֹּה וָכֹה בָדָה מִלִּבּוֹ אֶת סִפּוּרוֹ הֶחָדָשׁ.

– לְפָנִים, – הִתְחִיל חֲבֵרֵנוּ לְסַפֵּר, – לְפָנִים חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק עַל הָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה צָצִים פְּרָחִים, וּבַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים אֵינָם, וָאֵדַע שֶׁהַמַּלְאָכִים גָּרֵי הַשָּׁמַיִם לוֹעֲגִים לִי וְלִפְרָחַי וּמַרְאִים לִי אֶת הַכּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם הַנּוֹצְצִים בְּאוֹר שֶׁל זָהָב… פַּעַם אַחַת, בְּעוֹדִי יֶלֶד, וַאֲנִי עוֹמֵד בְּגַנִּי וְצוֹחֵק לְשׁוֹשָׁן שֶׁבְּיָדִי וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ הִתְפָּעֲלוּת: “יָפֶה אַתָּה, פִּרְחִי מִכָּל הַכּוֹכָבִים הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי כָּל הָרָקִיעַ, אֲנִי לֹא אָמוּת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח אַחֲרֵי שֶׁפּוֹרְחִים עָלֶיהָ פְּרָחִים אַדְמוֹנִים כָּאֵלֶּה!” עוֹדֶנִּי מְדַבֵּר, וּבַת-קוֹל יוֹצֵאת מִלֵּב הַשָּׁמַיִם וֹמְצַלְצֶלֶת בְּאָזְנַי: “אֶפְשָׁר שֶׁצָּדַקְתָּ בְּאָמְרְךָ, שֶׁפִּרְחֲךָ יוֹתֵר נָאֶה מִן הַכּוֹכָבִים, אוּלָם דַּע לְךָ, יֶלֶד, שֶׁלֹּא מֵחָכְמָה אַתָּה בּוֹחֵר לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ לְעוֹלָם, וְלִבְלִי עֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה. חוֹשֵׁב אַתָּה, שֶׁהַכּוֹכָבִים לְבַדָּם הֵם תִּפְאֶרֶת הַשְּׁחָקִים. כְּלוּם לֹא תֵדַע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ גַּם שֶׁמֶשׁ לַשְּׁחָקִים? עֲמֹד פֹּה, עַד שֶׁיַזְהִיר הַשַּׁחַר וְתִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת הַמִּזְרָח”. וַאֲנִי אַךְ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה קֹדֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא קַמְתִּי עוֹד בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי עוֹד לְבֵית-הַסֵּפֶר, וְלָכֵן אָהַבְתִּי לִישֹׁן עַד הַשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה…"

אַחֲרֵי שָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים וְהַנִּפְלָאִים גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְחַכּוֹת לִזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בַּחֲשָׁאי, לְבַל יִוָּדַע לְהוֹרַי, כִּי לוּ יָדְעוּ זֹאת הָיוּ מַפְרִיעִים אוֹתִי מִמַּחֲשַׁבְתִּי. הַבֹּקֶר אַךְ הִתְחִיל, עוד לֹא נִמְחוּ כָלִיל עִקְּבוֹת הַלַּיְלָה, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת קְצוֹת שְׁמֵי הַמִּזְרָח וְהִנָּם הוֹלְכִים וּמִתְכַּסִּים בְּזָהָב, וּמִתּוֹךְ גַּלֵּי הַזָּהָב הִתְחִילָה מְבַצְבֶּצֶת שֶׁמֶשׁ יָפָה וּגְדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה; לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא! בָּרֶגַע הַזֶּה זָרַקְתִּי אֶת הַפֶּרַח הַיָּפֶה שֶׁהָיָה בְּעֵינַי, בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּאֵיזֶה סְמַרְטוּט בָּלֶה, וְנָשָׂאתִי אֶת יָדַי בִּבְרָכָה לְשׁוֹשַׁן הַשָּׁמַיִם.

– מִנִּי אָז לֹא הוֹסַפְתִּי עוֹד לוֹמַר: “אֲנִי לֹא אָמוּת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח!…” רוֹצֶה אֲנִי לַעֲלוֹת בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים הַשָּׁמַיְמָה וְלִנְגֹעַ בְּיָדִי בְּשׁוֹשַׁן הָרָקִיע הַנֶּהְדָּר, הַצָּץ לְנֶגֶד עֵינַי בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאֶת הַפְּרָחִים הַפְּעוּטִים וְהַנּוּגִים שֶׁעַל הָאָרֶץ לֹא חָדַלְתִּי לֶאֱהֹב גַּם עַתָּה… הֵן רוֹאִים אַתֶּם, כֵּיצַד אֲנִי מְאַמֵּץ אֲגֻדַּת פְּרָחִים זוֹ אֶל לִבִּי, כֵּיצַד אֲנִי נוֹשֵׁק לָהּ בְּמוֹ-פִי… אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהַפְּרָחִים הַלָּלוּ הוֹלְכִים וְנוֹבְלִים, הוֹלְכִים וְצוֹמְקִים בְּיָדַי, אָז נִזְכָּר אֲנִי בְּבַת-קוֹל שֶׁשָּׁמַעְתִּי לְפָנִים, וְאָז אֲנִי יוֹדֵעַ בָּרוּר אֶת הַיּוֹם וְאֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֶעֱלֶה הַשָּׁמַיְמָה, וַאֲנִי שָׂמֵחַ עַל זֶה מְאֹד…"

נָדַם קוֹלוֹ שֶׁל נַחְמָן, וְכֻלָּנוּ עוֹד יוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ עַל גַּבֵּי הָעֵשֶׂב הָרַךְ וְהַטָּלוּל, וְשׁוֹמְעִים… וְרוֹצִים לִשְׁמֹעַ עוֹד… גַּם הַשֶּׁמֶשׁ נִצְּבָה בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם וְחִכְּתָה, שֶׁמָּא יַמְשִׁיךְ נַחְמָן אֶת סִפּוּרוֹ, וְגַם צִפֳּרִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיוֹת בָּעֳפָאִים, צִפְצְפוּ אֵלָיו וְתָבְעוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹסִיף לְסַפֵּר.

וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר אֶחָד מֵחֲבוּרָתֵנוּ הַשּׁוֹתֶקֶת, הֲרֵי זֶה מִיכָה הַפֶּתִי וְהַסַּפְקָן, לִשְׁאֹל בְּקוֹל נָמוֹךְ:

– הַאֻמְנָם, נַחְמָן, כָּל זֶה אֱמֶת? הַאֵינְךָ מְשַׁקֵּר?

אַךְ זֶהוּ פַּקְפְּקָן! לוּלֵא נַחְמָן שֶׁכִּהָה בָּנוּ, הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ “הַאֵינְךָ מְשַׁקֵּר?” וְנַחְמָן הֲלֹא שִׁקֵּר בְּכָל זֹאת! אָמְנָם שְׁקָרָיו לֹא הָיוּ שְּׁקָרִים בְּעָלְמָא! שְׁקָרִים יָפִים וְנָאוִים… בְּאוֹתָה הַשָּׁנָה, שֶׁנַּחְמָן סִפֵּר לָנוּ אֶת הַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ, יָדַעְתִּי כְּבָר לִקְרֹא בַּסְּפָרִים; דּוֹדִי שֶׁלִּי שֶׁאֲהֵבַנִי קָנָה בִּשְׁבִילִי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וּקְרָאתִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא אֶת סִפְרֵי הָאֲגוֹרָה הָהֵם, הָיְתָה מְנַצְנֶצֶת בִּי נְבוּאָה: נַחְמָן זֶה, לִכְשֶׁיִגְדַּל, יִכְתֹּב גַּם כֵּן סִפּוּרִים…

וְהַנְבוּאָה בָּאָה!

עַכְשָׁו – וַאֲנִי גָדַלְתִּי כְּבָר, הַיָּמִים עוֹבְרִים עָלַי בִּטְרָדוֹת רַבּוֹת, וְהַלֵּילוֹת בְּמַחֲשָׁבוֹת וּבְחִשְׁבוֹנוֹת… אוּלָם בְּשָׁעָה פְּנוּיָה אֲנִי אוֹהֵב לְעַיֵּן בְּאֵיזֶה סִפּוּר-מַעֲשֶׂה חָדָשׁ… וְלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מִזְדַּמְּנִים לְיָדִי סְפָרִים רְאוּייִם וְטוֹבִים בֶּאֱמֶת, אֲנִי הוֹפֵךְ בָּם וְקוֹרֵא בְּשַׁעַר הַסְּפָרִים: “קֹבֶץ בְּדָיוֹת וּפַנְטַסִּיוֹת, אַגָּדוֹת וְדִמְיוֹנוֹת מֵאֵת נַחְמָן”… מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… אוֹתוֹ קָטָן שֶׁהָיָה קָרוּא בְּפִי חֲבֵרָיו “הַשַּׁקְּרָן”… הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!

כָּל הֶהָמוֹן הָעִבְרִי יוֹדְעִים עַכְשָׁו אֶת נַחְמָן, הַכֹּל מְהַלְּלִים אֶת הַסּוֹפֵר הֶחָבִיב הַזֶּה, וְאָמְנָם סְפָרָיו מְצֻיָּנִים מְאֹד. בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם בָּאִים לְיָדִי, אֲנִי נֶהֱנֶה מֵהֶם הֲנָאָה מְרֻבָּה.

– מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… וַהֲרֵי הוּא לֹא הָיָה מַכִּירֵנִי הַיּוֹם! וְאוּלַי?… לוֹ הָיוּ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת…

עֶרֶב קַיִץ הָיָה. יָשַׁב חֶזְקִי, בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת,

בַּגִּנָּה הַסְּמוּכָה לְבֵיתָם וְשָׁמַע אֶת חֲבֵרוֹ מְסַפֵּר עַל דְּבַר

עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שֶׁבִּהְיוֹת הַמַּבּוּל הָיוּ כַפּוֹת רַגְלָיו

עוֹמְדוֹת עַל הָאָרֶץ, וְרֹאשׁוֹ נָתוּן בַּשָּׁמַיִם, וְהָיוּ מֵי

הַמַּבּוּל מַגִיעִים עַד צַוָּארוֹ – עֲנָק הָיָה!

חָלַם חֶזְקִי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּשְׁנָתוֹ עַל

דְּבַר עוֹג זֶה, וּכְשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה

אֲרֻכָּה-אֲרֻכָּה מִלְּבּוֹ.

עַל מָה הִתְפַּלֵּל חֶזְקִי?

הִנֵּה עַל זֹאת הִתְפַּלֵּל:

"רְצוֹנִי שֶׁאֵעָשֶׂה עֲנָק גַּם אָנִי! לֹא אֶת

הַמַּבּוּל אֲנִי יָרֵא, יוֹדֵעַ אָנֹכִי שֶׁאִם נָתַן אֱלֹהִים אֶת

הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – לֹא יֵרֵד עוֹד הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ;

וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִלָּחֵם בְּעוֹג זֶה. אֵין אָנֹכִי

אֹהֵב מִלְחָמוֹת וּקְרָבוֹת כָּל עִקָּר, חַי אָנֹכִי עִם חֲבֵרַי

בְּשָׁלוֹם. אֵינִי רוֹצֶה גַם כֵּן לִגְדֹּל בִּכְדֵי שֶׁיִהְיוּ לִי

מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים וְכִיסִים עֲמֻקִּים בְּצִדָּם – לָאו, לָאו!

רְצוֹנִי לִהְיוֹת בֶּן-עֲנָקִים בִּכְדֵי שֶׁיְהֵא רֹאשִׁי נָעוּץ קְצָת

בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, לְהִסְתַּכֵּל קִמְעָה לְיָמִין וּשְׂמֹאל

וְלִרְאוֹת מַה שָּׁם יֵשׁ…

מַה שָּׁם יֵשׁ? גַּם עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שָׁם כְּמְעַט

אֵת הַכֹּל, אֶת כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

שְׁקוּפָה הִיא, וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁמְּאִירָה לִי הַלְּבָנָה, אֲנִי

מוֹנֶה אֶת הַכּוֹכָבִים אֶחָד-אֶחָד; אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהִנְנִי טוֹעֶה

בְּכָל פַּעַם בַּמִּסְפָּר, מִשּׁוּם שֶׁהֵמָּה מְמַצְמְצִים וְצוֹחֲקִים

לִי, אֵלֶּה הַכּוֹכָבִים, וּמְבַלְבְּלִים תָּמִיד אֶת דַּעְתִּי.

מִכֵּיוָן שֶׁאֶגְדַּל כְּאוֹתוֹ עוֹג, אֶתֵּן אֶת

רֹאשִׁי בַּשָּׁמַיִם וְאֶרְאֶה אֶת כָּל אֵלֶּה מִקָּרוֹב, עַיִן

בְּעַיִן. לֹא אֶקַּח כְּלוּם, לֹא אֶגְנֹב וְלֹא אָשִׂים בְּכֶלְיִי, אִם

יִזְדַּמֵּן לִי מַלְאָכִי – הֲרֵי כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ מַלְאָכו

בָּרָקִיעַ, וַהֲרֵי גַם מַלְאָכִי, מַלְאָכוֹ שֶׁל חֶזְקִי, בְּוַדַּאי

מִתְעוֹפֵף בֵּין הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לִי,

אֲבַקְשׁוֹ שֶׁיִּתְלשׁ לִי כּוֹכָבִים אֲחָדִים מִתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

וְיִתְּנֵם לִי בְּמַתָּנָה, וְכָכָה רַבִּים הֵם שָׁם וְלֹא יְהֵא

הַדָּבָר נִכָּר… וְאוּלָם בְּעַצְמִי לֹא אֶקַּח כְּלוּם! מִי יִתֵּן

וְגָדַלְתִּי הַיּוֹם הַזֶּה כְּאוֹתוֹ עוֹג!"

אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל יָצָא חֶזְקֵי מִן הַבַּיִת. יָרֵא

הָיָה שֶׁמָּא יֵרוֹם פִּתְאֹם וְיִתְחַבֵּט בְּקוֹרוֹת הַסִּפּוּן וְלָכֵן

מִהֵר וְיָצָא אֶל הַשָּׂדֶה. בַּשָּׂדֶה – שָׁם יֵשׁ מֶרְחָב וָרֹם,

שָׁם אֶפְשָׁר לוֹ לְחֶזְקִי לַעֲלוֹת מַעְלָה-מָעְלָה וּלְהַרְקִיעַ אֶל

הַשְׁחָקִים.

עָמַד חֶזְקִי בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִתְחִיל מַמְתִּין

לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיֵּרֶד וְיִטְפַּח לוֹ בְּגַבּוֹ

וְיִקְרָא לוֹ: גְּדַל, חֶזְקִי, גְּדָל!

חִכָּה שָׁעָה וַעֲדַיִן הוּא קָטָן כְּמוֹ שֶׁהָיָה,

חִכָּה עוֹד שָׁעָה וְנָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה: אֲהָהּ! עוֹד הַשָּׁמַיִם

רְחוֹקִים וְנַעֲלָמִים מִמֶּנּוּ, חִכָּה שָׁעָה שְׁלִישִׁית –

הִתְעוֹפְפָה אֵלָיו צִפֹּרֶת-כְּרָמִים לְבָנָה, יָשְׁבָה עַל רֹאשׁוֹ

וְקָרְאָה: שָׁלוֹם לְךָ, חוּשָׁם!

– לא חוּשָׁם אָנֹכִי, אֲנִי חֶזְקִי! – עָנָה חֶזְקִי

בְּכַעַס וְהֵנִיעַ תַּלְתַּלָּיו לְגָרֵשׁ אֶת הַצִּפֹּרֶת מֵעַל

רֹאשׁוֹ.

הִתְעוֹפְפָה הַצִּפֹּרֶת סָבִיב-סָבִיב לוֹ וְקָרְאָה:

– אִם לֹא חוּשָׁם אַתָּה, וְאוּלָם טִפֵּשׁ אַתָּה כְּחוּשָׁם!

רָדַף אַחֲרֶיהָ חֶזְקִי וְלֹא יָכֹל לְתָפְשָׂהּ, קַלָּה

הָיְתָה מִמֶּנּוּ. נִתְקַנֵּא בָּהּ חֶזְקִי מִתּוֹךְ רִיצָה,

שֶׁכְּנָפַיִם לָהּ לַצִּפּרֶת, כְּנָפַיִם צְחוֹרוֹת, וְשֶׁהִיא עָפָה אֶל

כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, וְלֹא רָדַף עוֹד אַחֲרֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, אֶלָּא

רָץ אַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אֶת נִיעַ וְנִיד הַכְּנָפַיִם, כֵּיצַד הִיא

מְקַפֶּלֶת אוֹתָן וְכֵיצַד הִיא פּוֹרֶשֶׂת אוֹתָן שׁוּב. עָפָה לָהּ

הַצִּפֹּרֶת, בָּאָה בֵּין עֲלֵי שִׂיחַ אֶחָד וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי

חֶזְקִי. כָּרַע שָׁם גַּם חֶזְקִי תַּחַת הָאִילָן שֶׁעָמַד עַל יָדוֹ,

שָׁכַב וְנִרְדָּם, כִּי עָיֵף הָיָה, הוּא אַךְ נִרְדָּם, וְהַצִּפֹּרֶת

יָצְאָה מִמַּחֲבוֹאָהּ וְיָשְׁבָה שׁוּב עַל רֹאשׁ חֶזְקִי. לֹא

הִרְגִּישׁ בָּהּ חֶזְקִי, כִּי חֲלוֹמוֹ הָיָה מְרַחֵף כְּבָר לְנֶגֶד

עֵינָיו, וּבַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה אֲוִירוֹן יָרַד וְנָח לְרַגְלָיו.

עָמַד חֶזְקִי וְחִשֵּׁב: “עַד שֶׁאֵעָשֶׂה עֲנָק, אֵשֵׁב לִי בַּאֲוִירוֹן זֶה וְאֶתְנַשֵּׂא אִתּוֹ לְמָעְלָה”.

עָלָה חֶזְקִי עַל הָאֲוִירוֹן, הִתְחִיל הָאֲוִירוֹן

מְנַפְנֵף וּמְקַשְׁקֵשׁ בִּכְנָפָיו וְהִתְרוֹמֵם לַמָּרוֹם. עָמַד

חֶזְקִי בְּתוֹכוֹ וְשָׁר:

אָמַרְתִּי: אֶהְיֶה בֶּן-עֲנָקִים,

אֶתֵּן רֹאשִׁי לְבֵין הַשְּׁחָקִים.

אַבְקִיעַ דֶּרֶךְ לִי בֵּין עָבִים,

וְתַלְתַּלַּי בַּכּוֹכָבִים,

אֵרוֹם עַל כָּל שׁוּר וּמִגְדָּל –

אַךְ הַצִּפֹּרֶת אָז לִי סָחָה:

“סָכָל מַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְדָּל!”

כָּכָה סָחָה וּפָרָחָה…

וְעַתָּה רְאוּ: הֵן לֹא חִכִּיתִי

קָטָן הִנְנִי כְּשֶׁהָיִיתִי!

לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד כִּי אֶגְדָּל.

לוּ כַּצִּפֹּרֶת אֶהְיֶה קַל! –

אָטוּס מַעְלָה, לַמָּרוֹם,

גִּיל שָׁם, אוֹר שָׁם, זִיו וָרֹן.

עָמַד פִּתְאֹם חֶזְקִי וְהִפְסִיק שִׁירָתוֹ מִשּׁוּם

שֶׁהָאֲוִירוֹן, שֶׁהָיָה מְקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשָּׁעָה בִּכְנָפָיו, כְּבָר

הָיָה מַעְלָה-מָעְלָה, בְּתוֹךְ יָם הָאֲוִיר הַגָּדוֹל שֶׁאֵין לוֹ

רֵאשִׁית וְאַחֲרִית, הָיָה שָׁם הָאֲוִיר זַךְ וּמְזֻקָּק, אוּלָם

קָרִיר.

שָׂם חֶזְקִי אֶת יָדָיו בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו, הִשְׁקִיף

לְמַטָּה וְלֹא הִכִּיר אֶת עִירוֹ, וְלֹא אֶת הָרְחוֹבוֹת, וְלֹא אֶת

בֵּית אָבִיו, רַק אֶת בֵּית-הַמִּדְרָשׁ הִכִּיר וְגַם אֶת הָרַב הִכִּיר,

שֶׁיָּצָא מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְהִתְחִיל חֶזְקִי צוֹחֵק: הֶאָח, כַּמָּה

קָטָן הוּא רַבֵּנוּ! אִלְמָלֵא הַזָּקָן הַלָּבָן שֶׁבְּסַנְטְרוֹ

וְתוֹרָתוֹ שֶׁלָּמַד הָיִיתִי מִתְרוֹעֵעַ לוֹ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתּוֹ

בְּשַׁבָּת אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה.

רָאָה חֶזְקִי שֶׁהָאָרֶץ הוֹלֶכֶת וּמִתְעַלֶּמֶת

מֵעֵינָיו, עָמַד וְשָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: עַכְשָׁו לְאָן? לָרֶדֶת אוֹ

לְהִתְרוֹמֵם עוֹד? נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וְקָרָא: אֶל הֶעָבִים

הַקַּלִּים וְהָרַכִּים!

נָשָׂא אוֹתוֹ הָאֲוִירוֹן אֶל הֶעָבִים. וַיְהִי

כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֶל הֶעָבִים, הוֹשִׁיט לָהֶם חֶזְקִי אֶת יָדָיו, לֹא

לְשֵׁם אֲמִירַת “שָׁלוֹם”, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁחָפֵץ לְמַשֵּׁשׁ בָּם

קִמְעָא: מַה טִּיבָם שֶׁל אֵלֶּה? יָדַע חֶזְקִי שֶׁאֵלֶּה הֶעָבִים אֵין

לָהֶם רוּחַ-חַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם מַרְאֶה וְתֹאַר אֶחָד; הֲרֵי

הֵם פּוֹשְׁטִים צוּרָה וְלוֹבְשִׁים צוּרָה. רֶגַע – וְרֹאשָׁם הָפַךְ

וְנַעֲשָׂה זָנָב, הִנֵּה כְּרֵסָם נִתָּק מֵהֶם פִּתְאֹם וְשָׁט לוֹ

לְבַדּוֹ, בְּשַׁפְרִיר הַתְּכֵלֶת, כֶּרֶס וְלֹא יוֹתֵר; הִנֵּה דָבְקוּ

הָרַגְלַיִם זוֹ לְזוֹ, וּבְדָבְקָן לֹא הָיוּ עוֹד אֵלֶּה רַגְלַיִם,

אֶלָּא נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל הַזּוֹחֵל וּמְבַקֵּשׁ עָפָר לַאֲכִילָה. יָדַע

חֶזְקִי שֶׁעָבִים אֵלֶּה לֹא בַּעֲלֵי-חַיִּים הֵם וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת

יָדָיו כְּדֵי לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וְלָדַעַת מַה טִּיבָם.

וַיְהִי אַךְ הִתְפָּרֵץ הָאֲוִירוֹן לְבֵין הֶעָבִים –

וְעֵינֵי חֶזְקִי חָשְׁכוּ וְלֹא רָאוּ עוֹד כְּלוּם, נַעֲשָׂה צַר לוֹ

בִּגְרוֹנוֹ וְקָרָא: אֲהָהּ, אִמִּי, אִמִּי! הֲרֵינִי נֶחְנָק בֵּין

הֶעָבִים!

שָׁמְעוּ הֶעָבִים שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאִמּוֹ, נַעֲשׂוּ

כֻלָּם דּוֹמִים לְאִמּוֹ, לָבְשׁוּ כֻלָּם צוּרַת אִמּוֹ, מִטְפַּחְתָּהּ

עַל כָּתֵף, הוֹשִׁיטוּ לוֹ יָדַיִם לְבָנוֹת וְרַכּוֹת כִּידֵי אִמּוֹ

הַטּוֹבָה, אַךְ הוּא, חָזְקִי, הִשְׁתַּמֵּט מֵהֶן וְקָרָא: אֵם אַחַת

לי!

אֵם אַחַת לִי –

וְעַל אֶרֶץ הִיא!

הַרְפּוּנִי, עִזְבוּנִי,

אַל תְּחַבְּקוּנִי!

לֹא אֹהַב אִמָּהוֹת

בָּאֲוִיר נִשָּׂאוֹת.

גַּם לא אִמּוֹת הִנְּכֶן,

וְלא חֶזְקִי בִּנְכֶן;

כּי אֹהַב אֵם אַחַת,

עַל אֶרֶץ מִתַּחַת.

בְּרֶגַע זֶה שָׁאַף חֶזְקִי רוּחַ, כִּי הָאֲוִירוֹן

יָצָא מִמַּחֲנֵה הֶעָבִים וְעָלָה מָעְלָה. הָיָה שָׁם הָאֲוִיר יוֹתַר

צוֹנֵן, וְנַעֲשָׂה לוֹ קַר לְחֶזְקִי, זָקַף אֶת צַוְּארוֹן בִּגְדוֹ,

פָּרַף אֶת כָּל כַּפְתּוֹרָיו, שָׁם יָדָיו, זוֹ בְּשַׁרְווּלָהּ שֶׁל

זוֹ, וַעֲדַיִן הָיָה לוֹ קַר; אָז קָם וְקָרָא בְּקוֹלוֹ, קוֹל עַז: "אֶל

הַשֶּׁמֶשׁ! עַל הַשֶּׁמֶשׁ אֶמְצָא בְּכָל שָׁעָה גַחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת

לְהִתְחַמֵּם בָּהּ, וּבֵין כָּךְ אֶסְתַּכֵּל גַּם בְּפָנֶיהָ וְאֶרְאֶה

מַה טִּיבָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ זוֹ… אִם אַךְ לֹא תִהְיֶינָה אֶצְבְּעוֹתַי

קוֹפְאוֹת, אֶמְשֹׁךְ מִמֶּנָּה קַרְנֵי זָהָב, אֶכְרֹךְ חוּט זָהָב חַם

זֶה עַל גַּבֵּי יָדִי כַּמָּה שֶׁאוּכַל נְשׂא וְאָבִיא הַבַּיְתָה

פְּקַעַת גְּדוֹלָה שֶׁל חוּטֵי קַרְנַיִם… אֶל הַשֶּׁמֶשׁ! אֶל

הַשָּׁמֶשׁ!"

אַךְ קָרַב הָאֲוִירוֹן אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, וְחֶזְקִי

הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו בָּרִאשׁוֹנָה אֶת מְעִילוֹ הַקָּטָן. כָּל-כָּךְ

נַעֲשָׂה לוֹ חַם. אַחַר-כָּךְ פָּשַׁט אֶת מִכְנָסָיו הַקְּצָרִים,

וְלָאַחֲרוֹנָה הֵסִיר מֵעָלָיו גַּם אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, כִּי הִתְחִיל

מֵזִיעַ הַרְבֵּה מְאֹד.

– מִפְּנֵי מִי אֶתְבַּיֵּשׁ כָּאן? בְּנֵי-אָדָם פֹּה

אֵינָם! – קָרָא חֶזְקִי, וְהוּא עֵירֹם כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ. וַיְהִי

כִּי הִבִּיט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא לְרֹב תִּמְהוֹנוֹ וּשְׂשׂוֹנוֹ,

מֵרָחוֹק-מֵרָחוֹק, מֵעַל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי כְּרוּבִים

קְטַנִּים, שְׁנֵיהֶם אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה, וְהֵמָּה דָאִים וְנַעֲלָמִים

אֶל עֵבֶר אַחֵר לְתוֹךְ הָאֵין-סוֹף.

– הִנֵּה גַם הֵמָּה עֲרֻמִּים! – קָרָא חֶזְקִי

בַּעֲלִיצוּת וְהִתְחִיל קוֹרֵא לָהֶם בְּקוֹל, שׁוֹרֵק לָהֶם

בִּשְׂפָתָיו, מוֹחֵא כָף, אֶלָּא שֶׁהַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים עָפוּ

לְעֵבֶר אַחֵר וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ בְּקָרְאוֹ אֲלֵיהֶם.

אָז הֶחֱזִיר חֶזְקִי אֶת פָּנָיו מִן הַכְּרוּבִים

וְהִנֵּה כְּפֶשַׂע בֵּינוֹ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ. חֶזְקִי הוֹשִׁיט אֶת

יָדָיו לַשֶּׁמֶשׁ לְחַבְּקוֹ, שְׂפָתָיו דָּבְקוּ זוֹ לְזוֹ לְנַשְּׁקוֹ;

וְאוּלָם בְּטֶרֶם קָרַב אֵלָיו קָם וְשָׁר לוֹ אָת הַשִּׁירָה

הַזֹּאת:

הוֹ, אָחִי הַשֶּׁמֶשׁ! אָחִי הַשֶּׁמֶשׁ, –

קְרָא אָח לִי גַם אָתָּה!

הֵן אַתָּה הוּא אָחִי מִלְמַעְלָה וְאָנֹכִי

אָחִיךָ מִלְמָטָּה.

אַתָּה הַמְבָרֵךְ אֶת תַּלְמֵי אַדְמָתִי,

מְחַמְּמָהּ וּמַפְרָהּ,

אַתָּה הַזּוֹרֵק לִי זָהָב בִתְרִיסַי,

צַפְרָא לְךָ, צַפְרָא!

כֹּה צַר לִי שֶׁאֵין לְךָ יָדַיִם לִלְחִיצָה,

לא צַוָּאר לְחַבֵּק;

תְּהֵא כְּרֵסְךָ בְּרוּכָה, הוֹ שִׁמְשִׁי, עַל כְּרֵסְךָ

הָבָה אֶתְרַפֵּק!

בְּרֶגַע זֶה נַעֲשָׂה בּוֹ בְּחֶזְקִי דָבָר נוֹרָא:

מִכֵּיוָן שֶׁדָּבַק בַּשֶּׁמֶשׁ, נִכְוָה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו,

בִּשְׂפָתָיו וּבִקְצֵה חָטְמוֹ. נִרְתַּע חֶזְקִי בִּצְעָקָה לְאָחוֹר

וְכִמְעַט שֶׁנָּפַל מִתּוֹךְ הָאֲוִירוֹן, אִלְמָלֵא הַמַּלְאָךְ

שֶׁהִתְעוֹפֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, אָחַז אֶת חֶזְקִי

בְּצִיצִית רֹאשׁו וְהִרְכִּיבוֹ שׁוּב עַל הַמְּכוֹנָה

בַּעֲלַת-הַכְּנָפַיִם.

הִתְחִיל חֶזְקִי נוֹפֵחַ וְנוֹשֵׁב בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת

יָדָיו שֶׁנִּצְרְבוּ, מוֹצִיא לָשׁוֹן אֲרֻכָּה וּמְלַקֵּק אֶת שְׂפָתָיו

וּקְצֵה חָטְמוֹ שֶׁנִּכְווּ גַם הֵם.

חָמַל עָלָיו הַמַּלְאָךְ שֶׁרָאָה בְּיִסּוּרָיו

וּבְמַכְאוֹבָיו הָרַבִּים וְאָמַר לוֹ: "לַשָּׁוְא אַתָּה נוֹפֵחַ

בִּפְצָעֶיךָ, חֶזְקִי, לא כָּל-כָּךְ מַהֵר תֵּרָפֶאנָה הַכְּוִיּוֹת

הַלָּלוּ".

הִתְחִיל חֶזְקִי בּוֹכֶה. טִפְטְפוּ דִמְעוֹתָיו

וְהִתְחִילוּ פְּצָעָיו צוֹרְבִים עוֹד יוֹתֵר. רָצָה לִמְחוֹת אֶת

דִּמְעוֹתָיו וְשָׁאַל אֶת הַמַּלְאָךְ: שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ

מִטְפַּחַת-הָאָף?

תָּמַהּ הַמַּלְאָךְ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מִטְפַּחַת-אַף מָהִי?

נָתַן עָלָיו חֶזְקִי, מִתּוֹךְ רֹגֶז, בְּקוֹלוֹ:

מִטְפַּחַת-אַף! מִטְפַּחַת-אַף! כְּלוּם אֵין מִטְפַּחַת-אַף בְּכָל

הַשָּׁמַיִם? אֶת הַדְּמָעוֹת אֲנִי רוֹצֶה לִמְחוֹת בִּמְקוֹם

הַפֶּצַע.

חָמַל עָלָיו הַמַּלְאָךְ וְאָמַר: אִם נִכְוֵיתָ בְּאֵשׁ הַשֶּׁמֶשׁ – לֹא כָךְ אַתָּה נִרְפָּא.

הִתְאַפֵּק חֶזְקִי שֶׁלֹּא לִבְכּוֹת וְהִתְחַנֵּן מִלִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא?

– אֶל הַלְּבָנָה לֵךְ! הֲרֵי הִיא צוֹנֶנֶת,

וּבְצִנָּתָהּ זוֹ הִיא מְרַפְּאָה אֶת כְּוִיּוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, – עָנָה לוֹ

הַמַּלְאָךְ וְהִתְעוֹפֵף לוֹ הָלְאָה.

נָשָׂא חֶזְקִי אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה; “אֶל הַלְּבָנָה?…”

שָׁכַח חֶזְקִי בְּרֶגַע זֶה שֶׁהִנֵּהוּ בִּמְרוֹמֵי

הַשָּׁמַיִם, לְמַעְלָה גַם מִן הַלְּבָנָה, וְאוּלָם נִזְכַּר בָּזֶה

הָרֶגַע וְהִשְׁקִיף לְמַטָּה מִן הַשֶּׁמֶשׁ וַיַּרְא אוֹתָהּ, אֶת

הַלְּבָנָה, חִוֶּרֶת וּצְנוּעָה וְדוֹמְמָה בְּפִנַּת רָקִיעַ

נִדָּחָה!

– אֶל הַלְּבָנָה! אֶל הַלְּבָנָה! – קָרָא חֶזְקִי

לָאֲוִירוֹן, וְאֶל הַשֶּׁמֶשׁ חָזַר וְאָמַר לוֹ: עֲדַיִן אֲנִי אוֹהֵב

אוֹתְךָ, הַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מֵרָחוֹק!

חָרָה לוֹ לַשֶּׁמֶשׁ עַל חֶזְקִי שֶׁהֶעֱלִיבוֹ,

נִתְאַדֵּם פִּי-שְׁנַיִם וְהִתְחִיל שׁוֹקֵעַ, וּבְרִדְתּוֹ שָׁלַח אֶת

כָּל הַשָּׁמַיִם בָּאֵשׁ. אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּעָבִים קַלִּים וּנְקִיִּים

אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ; וְאוּלָם אֶת חֶזְקִי לא הִשִּׂיגָה הַלֶּהָבָה.

חֶזְקִי כְּבָר יָרַד עַל הַלְּבָנָה הַצּוֹנֶנֶת, נָשְׁבָה עָלָיו

הַלְבָנָה בְּהֶבְלָהּ הַקָּרִיר, וְיָדָיו שָׁבוּ נִרְפְּאוּ

כְּבָרִאשׁוֹנָה. רַק צִפֹּרֶן אַחַת נָשְׁרָה מֵאֶצְבָּעוֹ, וְלֹא הָיָה

לוֹ צַר עַל הַצִּפֹּרֶן שֶׁאָבְדָה לוֹ, כִּי אָמַר חֶזְקִי כָּכָה: הֲרֵי

לִי סִימָן מֻבְהָק שֶׁהָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם. כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵית אַבָּא

וְאַגִּיד לוֹ: אֲנִי לָרָקִיעַ עָלִיתִי, בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָיִיתִי,

אֶת הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים רָאִיתִי וְעִם הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרִיתִי - אָז

לֹא יַאֲמִין לִי אָבִי. מָה אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי שֶׁשְּׁמִי חֶזְקִי?

אוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדִי וְאֶת אֶצְבָּעִי שָׁנָּשְׁרָה צִפָּרְנָהּ –

סִימָן מֻבְהָק, וּרְאָיָה לַדָּבָר!

בְּרֶגַע זֶה נִזְכַּר חֶזְקִי, שֶׁזֶּה רְגָעִים אֲחָדִים

שֶׁהִנֵּהוּ שׁוֹהֶה עַל הַלְּבָנָה וַעֲדַיִן לא שָׁר לָהּ אֶת שִׁירָהּ.

אָז הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ לַלְּבָנָה אַפַּיִם וְאָמַר: הַסְּלִיחָה!

כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ אָנֹכִי שֶׁנִּרְפֵּאתִי עַד שֵֶשָּׁכַחְתִּי לָשִׁיר

לָךְ אֶת שִׁירִי זֶה:

לְבָנָה חִוֶּרֶת,

לְבָנָה דוֹמֶמֶת,

בַּלַּיְלָה מַזְהֶרֶת,

בַּיּוֹם נֶעְלֶמֶת.

אֶת מִי אַתָּה יָרֵא,

יְרֵחִי הַדּוֹמֵם?

עֲלֵה גַם בַּבֹּקֶר,

וּזְרַח גַּם יוֹמָם!

הַפַּעַם לא כִלָה חֶזְקִי אֶת הַשִּׁיר, מִשּׁוּם

שֶׁנִּדְמָה לוֹ כִּי דְבַר-מָה תָּלוּי לוֹ בִּקְצֵה חָטְמוֹ, זֶה הָיָה

הַקְּרוּם הֶחָדָשׁ בִּמְקוֹם הַפֶּצַע שֶׁנִּתְרַפֵּא. בִּקֵּשׁ חֶזְקִי

אֶת הַלְּבָנָה: "הַרְאִינִי נָא אֶחָד מִנַּהֲרוֹתַיִךְ וּנְחָלַיִךְ

וְאֶסְתַּכֵּל בְּמֵימֵיהֶם וְאֶרְאֶה בָּהֶם אֶת חָטְמִי.

עָנְתָה לוֹ הַלְּבָנָה הָעֲצוּבָה: אֲהָהּ, כִּי יָבְשׁוּ מֵימַי!

נִבְהַל חֶזְקִי, כִּי לֹא רַק לְהִסְתַּכֵּל הָיָה חָפֵץ,

אֶלָּא גַם לִשְׁתּוֹת וְגַם לֶאֱכֹל, עָמַד וְשָׁאַל בְּפַחַד: גַּם מַיִם

וְגַם לֶחֶם אֵין לָךְ?

הֵשִׁיבָה לוֹ הַלְּבָנָה הָעֲצוּבָה: אֲהָהּ, כִּי חָרְבוּ שְׂדוֹתַי וְהָרַי.

סָפַק חֶזְקִי כַּף וְקָרָא: שֶׁמָּא יֵשׁ לָךְ כָּאן

תַּפּוּחִים? תַּפּוּחַ טוֹב אִם יֵשׁ לִי – אֲנִי אוֹכְלוֹ וְשׁוֹבֵר בּוֹ

אֶת רַעֲבוֹנִי וְצִמְאוֹנִי גַם יָחַד.

הַלְּבָנָה חָוְרָה עוֹד יוֹתֵר וְעָנְתָה לְחֶזְקִי: אֲהָהּ, כִּי קָמַל כָּל עֵץ בִּי.

אָז קָפַץ חָזְקִי אֶל תּוֹךְ הָאֲוִירוֹן וְקָרָא:

אֲוִירוֹן, אֲוִירוֹן,

הוֹרִידֵנִי מִמָּרוֹם!

מַהֵר-מַהֵר, עוּף נָא עִמִּי,

הֲבִיאֵנִי אֶל בֵּית-אִמִּי.

עוּף נָא אַרְצָה, מַהֵר עוּף,

עַל הָאָרֶץ יֵשׁ כָּל טוּב!

חָלָב, חֶמְאָה, גְּבִינָה, בֵּיצִים,

יֵשׁ גַּם פֵּרוֹת עַל הָעֵצִים,

אֹכַל, אֶשְׁתֶּה וְאוֹדֶה אֵל,

אַחַר אִישַׁן כָּל הַלֵּיל.

גַּם לַגּוּף, גַּם לַנְּשָׁמָה -

אֵין טוֹב – בִּלְתִּי עַל אֲדָמָה.

אֲוִירוֹן, אֲוִירוֹן,

הוֹרִידֵנִי מִמָּרוֹם!

יָרַד אִתּוֹ הָאֲוִירוֹן לְמַטָּה, חִישׁ כַּבָּרָק

יָרַד. נַעֲשָׂה לוֹ קַר קְצָת, לְחֶזְקִי, מִתַּחַת לְחָזַהוּ, רָדְפוּ

אַחֲרָיו הָרוּחוֹת הַסּוֹעֲרוֹת וְנִתְלוּ גַם הֵן בָּאֲוִירוֹן

וְשָׁרְקוּ לוֹ בְּתוֹךְ אָזְנָיו. הָיָה לוֹ לְחֶזְקִי גַם קַר וְגַם

נָעִים, וְהִתְחִיל שׁוֹרֵק אַף הוּא. פִּתְאֹם רָבַץ הָאֲוִירוֹן לִפְנֵי

פֶּתַח בֵּיתוֹ. נִתְקַל סַנְטְרוֹ שֶׁל חֶזְקִי בְּמִפְתַּן הַדֶּלֶת,

נָקְשׁוּ שִׁנָּיו דָּא לְדָא, הָיָה קְצֵה לְשׁוֹנוֹ בְּאֶמְצַע וְנִזַּק

חֶזְקִי. וּכְשֶׁנִּזַּק הֵקִיץ, וּכְשֶׁהֵקִיץ לֹא כָאֲבָה עוֹד

לְשׁוֹנוֹ, כִּי רַק בַּחֲלוֹמוֹ נִזַּק. וְעַתָּה הִתְרוֹמֵם מֵעַל

הָעֵשֶׂב שֶׁבַּשָּׂדֶה וְרָץ מַהֵר-מַהֵר וּבְכָל כֹּחוֹתָיו הַבַּיְתָה,

כְּאִלּוּ שָׁב בֶּאֱמֶת מִשּׁוּט בַּשָּׁמָיִם.

א

הָיֹה הָיָה נֶשֶׁר גָּדוֹל. וְהָיָה הַנֶּשֶׁר הַהוּא

חָזָק, כְּכָל אֶחָיו, מִכָּל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם. וַהֲרֵי

יָדוּעַ שֶׁכָּל כֹּחוֹ שֶׁל הַנֶּשֶׁר הוּא בִּכְנָפָיו; וְלָכֵן

הִמְלִיכוּהוּ הַצִּפֳּרִים לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶן, בְּוַדַּאי הִבְטִיחַ לָהֶן

שֶׁיָּרִיב תָּמִיד אֶת רִיבָן וְשֶׁיַּסְפִּיק לָהֶן אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶן.

וְאוּלָם מִשֶּׁשָּׂמוּ כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ – נַעֲשָׂה לִבּוֹ

גֵאֶה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ רוֹמֵס וְטוֹרֵף אֶת נְתִינָיו הַצִּפֳּרִים

וּמִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶן. וְלָכֵן הֵן עוֹיְנוֹת אוֹתוֹ. אַךְ אֵין

הַמֶּלֶךְ הָעַז יָרֵא מִפְּנֵיהֶן. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת

לְהָרַע לוֹ, אוּלָם לְגוֹזָלָיו הוּא דוֹאֵג, כִּי כַנְפֵיהֶם רַכּוֹת,

וּבְשָׂרָן עוֹד לֹא הִתְקַשָּׁה, וְאֵין לָהֶם לִבְנֵי הַמֶּלֶךְ כֹּחַ

לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הֲמוֹן הַצִּפֳּרִים הַמּוֹרְדוֹת הָאוֹרְבוֹת לָהֶם עַל

כָּל דָּרֶךְ… וַיְהִי הַיּוֹם וְהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל נָשָׂא אֶת

גּוֹזָלָיו בִּכְנָפָיו, מִיּרְאָה לְהַשְׁאִירָם לְבַדָּם. מִסְפַּר

בְּנֵי הַנֶּשֶׁר הַקְּטַנִּים הָיָה עֲשָׂרָה, חֲמִשָּׁה נְשָׁרִים נָשָׂא

בִכְנָפוֹ הָאַחַת וַחֲמִשָּׁה – בִּכְנָפוֹ הַשֵּׁנִית. הָיָה לוֹ עוֹד

נֶשֶׁר אֶפְרֹחַ, בְּנוֹ הָאַחַד-עָשָׂר, אַךְ אָבִיו לְקָחוֹ וְנִפְּצוֹ

אֶל הַסָּלַע. לא הָיָה לוֹ עוֹד מָקוֹם פָּנוּי בִּכְנָפָיו בִּשְׁבִיל

הַגּוֹזָל הָאַחַד-עָשָׂר, וְהוּא הוֹרְגוֹ בְּעַצְמוֹ, פֶּן יִתְעַלְּלוּ

בוֹ הַצִּפֳּרִים שׂוֹנְאָיו בְּנָפֶשׁ.

ב

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל

דָּאָה עִם עֲשֶׂרֶת גוֹזָלָיו כְּשָׁבוּעַ יָמִים בְּלִי מַרְגּוֹעַ

בִּמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים וְלֹא מָצָא מְאוּמָה לְמִחְיָתוֹ. הָרָעָב הֵחֵל

לְהָצִיק לוֹ, וְגוֹזָלָיו כִּמְעַט שֶׁהִתְעַלְּפוּ תַחַת כְּנָפָיו.

שָׁבוּעַ יָמִים לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּיהֶם, וְהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, אִם

כִּי מַר-נֶפֶשׁ הָיָה, בְּכָל זֹאת נֶהֱנָה כִּי אֲחָדִים מֵהַנְּשָׁרִים

הַקְּטַנִּים הָרְעֵבִים נִקְּרוּ בִּבְשָׂרוֹ שֶׁמִּתַּחַת לִכְנָפָיו.

אוּלָם הַבָּשָׂר הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, וְנִדְמָה לוֹ לַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל

שֶׁבָּנָיו הַקְּטַ‏נִּים מְדַגְדְּגִים אוֹתוֹ, וְצָחָק.

ג

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בַּבֹּקֶר עָשָׂה הַנֶּשֶׁר

הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה נוֹרָא מְאֹד: הִתְנַפֵּל עַל אֵיזֶה שֹׁבֶךְ שֶׁל

יוֹנִים שֶׁעָמַד בְּאֶשְׁנַב גַּג אֶחָד, שָׁבַר בְּחַרְטֻמּוֹ הֶחָזָק

אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה וְהוֹצִיא מִשָּׁם הַרְבֵּה יוֹנִים צְחוֹרוֹת,

שֶׁנָּמוּ חֲבוּקוֹת זוֹ בִּזְרוֹעוֹת זוֹ, הֶעֱלָן הַגַּגָּה וְשִׁסֵּף

אוֹתָן לִבְתָרִים גְּדוֹלִים וַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת. אֶת הַבְּתָרִים

בָּלַע הוּא, וְאֶת הַחֲתִיכוֹת הַקְּטַנּוֹת זָרַק לְגוֹזָלָיו.

הַיּוֹנִים הַנִּשְׁאָרוֹת הִתְעוֹפְפוּ בְּהֶגֶה מַר וְעָמְדוּ עַל

הַגַּגּוֹת הַקְּרוֹבִים, וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב בִּפְנִי מַלְכָּם

הַנּוֹרָא, בִּפְנֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְיוֹרְשָׁיו הָרַבִּים. עֵינֵי

הַיּוֹנִים הַקְּטַנוֹּת נִמְלְאוּ דָם. כַּנְפֵיהֶן נִתְנַפְנְפוּ

בְּקֶצֶף אֵין-אוֹנִים, וְנוֹצוֹתֵיהֶן נָשְׁרוּ לָאָרֶץ. כִּכְלוֹת

הַנֶּשֶׁר אֶת סְעֻדָּתוֹ הִרְגִּישׁ כִּי תַרְדֵּמָה נוֹפֶלֶת עָלָיו.

הַגּוֹזָלִים כְּבָר הִתְגַּלְגְּלוּ נִרְדָּמִים עַל פְּנֵי הַגַּג

הַמְלֻכְלָךְ בְּדַם הַיּוֹנִים, וְהַנֶּשֶׁר מִהֵר וַיֶאֱסֹף אוֹתָם אֶל

תַּחַת כְּנָפָיו וַיִּתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם, אֶל הֶעָבִים.

ד

יָדַע הַנֶּשֶׁר, שֶׁאִם יָתוּר לוֹ מְקוֹם לִינָה

בַּיַּעַר, וְיִוָּדַע הַדָּבָר לַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה – וְעָפָה

הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה וְהִכְרִיזָה לְכָל צִפֳּרִי הַמָּקוֹם הַהוּא:

"קוּ-קוּ! קוּ־קוּ! הִתְקַבֵּצְנָה, צִפֳּרִים עֲלוּבוֹת! הַמֶּלֶךְ

הַנּוֹרָא, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל יָשֵׁן עַתָּה בַּיָּעַר, בֹּאנָה

וְקַחְנָה נָקָם מִגּוֹזָלָיו הַקְּטַנִּים". וְלֹא הָלַךְ לָלוּן

הַיַעֲרָה.

יָדַע הַנֶּשֶׁר, שֶׁאִם יִבְחַר בְּצוּר סֶלַע – וְהָלַךְ

הָעוֹרֵב הַשָּׁחוֹר, שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים נְהִירִים לוֹ,

וְהָלַךְ וְקָרָא: "קְרָא-קְרָא! בֹּאנָה, צִפָּרִים עֲלוּבוֹת! הַמֶּלֶךְ

הַנּוֹרָא, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, יָשָׁן עַתָּה שְׁנַת-תַּרְדֵּמָה.

בֹּאנָה, בֹּאנָה וְקַחְנָה נָקָם מִגּוֹזָלָיו הַקְּטַנִּים". וְלֹא בָחַר

הַנֶּשֶׁר בְּצוּר סֶלַע.

יָדַע הַנֶּשֶׁר, שֶׁאִם יְבַקֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה בַּמִּדְבָּר, עַל פְּנֵי הַחוֹל הַצָּהֹב,

וְרָאֲתָה אוֹתוֹ הַלִּילית, וְתֵילִיל הַלִּילִית

בְּאָזְנֵי הָאַיָּה, הָאַיָּה – בְּאָזְנֵי הַדַּיָּה, הַדַּיָּה –

בְּאָזְנֵי בַּת-הַיַּעֲנָה, בַּת-הַיַּעֲנָה בְּאָזְנֵי הַקָּאַת,

הַקָּאַת – בְּאָזְנֵי הָעָזְנִיָּה, לֵאמֹר: "הַמֶּלֶךְ הַנּוֹרָא,

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, יָשֵן עִמָּנוּ בַמִּדְבָּר; נֵלֵךְ נָא וְנִקַּח

נָקָם מִגּוֹזָלָיו הַקְּטַנִּים". וְלֹא בִּקֵּשׁ לוֹ הַנֶּשֶׁר מְנוּחָה

בַמִּדְבָּר.

אֶל הֶעָבִים עָף הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל. יָדוֹעַ יָדַע

שֶׁשָּׁם לֹא תִגַּע יָד לְרָעָה בְגוֹזָלָיו הַחֲבִיבִים עָלָיו. שָׁם

בֵּין הֶעָבִים לא תַגְבִּיהַּ כָּל צִפּוֹר לָעוּף; רַק הַנֶּשֶׁר

לְבַדּוֹ וְגוֹזָלָיו.

ה

כְּשֶׁעָלָה הַנֶּשֶׁר עַל אַחַד הֶעָבִים, הוֹצִיא תֵּכֶף

אֶת גּוֹזָלָיו הַקְּטַנִּים מִתַּחַת לִכְנָפָיו וְהִשְׁכִּיבָם בְּתוֹךְ

הָעֲנָנִים. אוּלָם מִי שֶׁעָשָׂה עָוֶל עַל הָאָרֶץ וּבָרַח

הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיִם נוֹקְמִים מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמַת

הָאָרֶץ.

וּכְרוּבִים יֶשְׁנָם בַּשְׁחָקִים.

אֵלֶּה יַלְדֵי הַשְּׁחָקִים הַמְפֻנָּקִים! כָּל

הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים לִפְנֵיהֶם, וְכָל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינֵיהֶם

לֹא יִמָּנַע מֵהֶם. מִשְׁתּוֹבְבִים כְּכָל אַוַּת-נַפְשָׁם, יָעוּפוּ אֶל

כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה עִם רוּחָם לָעוּף, וְאָמְנָם מְאֻשָּרִים הֵם

הַכְּרוּבִים! לְבָתֵּי-סֵפֶר לֹא יֵלֵכוּ, מוֹרָאוֹ שֶׁל רַב לֹא יֵדְעוּ,

וּבְכָל זֹאת מְלֻמָּדִים הֵם, הֲרֵי הֵם נוֹלָדִים עַם תּוֹרָתָם בְּתוֹךְ

מֵעֵיהֶם. סְפָרִים לֹא יִקְנוּ וְלֹא יִקְרְאוּ בָם, כִּי אֶת שֶׁבַע

הַחָכְמוֹת הֵם יוֹדְעִים בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁיִוָּלְדוּ.

אָמְנָם מְאֻשָּׁרִים הֵם הַכְּרוּבִים, שֶׁהֵם קוֹנִים לַמְדָּנוּתָם וְחָכְמָתָם בְּלִי יְגִיעָה וְזֵעַת אָף.

אָכֵן, שׁוֹנִים הֵם יַלְדֵי הַשְּׁחָקִים מֵאֵלֶּה הַנּוֹלָדִים עַל אֲדָמוֹת!

לֹא אַחַת וְלא שְׁתַּיִם הֵרִימוּ יַלְדֵי הָאֲדָמָה אֶת

עֵינֵיהֶם בְּקִנְאָה לַשָּׁמַיִם וְשָׁאֲלוּ: הוֹי, הוֹי, לָמָּה יִגָּרַע

חֶלְקֵנוּ; מַדּוּעַ כֹּה שׁוֹנֶה גוֹרָלֵנוּ?

וְאוּלָם יַלְדֵי הָאֲדָמָה לֹא קִבְּלוּ עַד הַיּוֹם

הַזֶּה כָּל תְּשׁוּבָה מֵאֵת אֲחֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁמִּמָּעַל. רַק

אֶחָד הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַסִבָּה הַנְּכוֹנָה,

וְהוּא הוּא גָלָה פַעַם אַחַת אֶת אֹזֶן יֶלֶד עִבְרִי בְּלֵיל הַסֵּדֶר,

וְאֵלֶּה הָיוּ דְבָרָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ: יַלְדֵי הָאֲדָמָה וְיַלְדֵי

הַשְּׁחָקִים – אֵלֶּה שֶׁל מַטָּה נוֹלָדִים מִתּוֹךְ בְּכִי וּדְמָעוֹת,

וְאֵלֶּה שֶׁל מַעְלָה – מִתּוֹךְ צְחוֹק וְצָהֳלָה הֵם נוֹלָדִים!

הוֹי, כַּמָּה צַר לָנוּ, לִבְנֵי הָאֲדָמָה, שֶׁכְּבָר

נוֹלַדְנוּ, וְצַר, צַר שֶׁלֹּא נִוָּלֵד עוֹד הַפָּעַם. הוֹי, לוּ

יָדַעְנוּ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְטֶרֶם נוֹלַדְנוּ, וְהָיִינוּ בָאִים

לָעוֹלָם מִתּוֹךְ צְחוֹק.

כַּמָּה מְאֻשָּׁרִים הֵם הַכְּרוּבִים שֶׁהֵם נוֹלָדִים

מִתּוֹךְ צְחוֹק! וַהֲרֵי עֲלֵיהֶם נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים! מִי

שֶׁמַּתְחִיל בִּצְחוֹק אֲזַי הוּא צוֹחֵק כָּל יָמָיו.

אָמְנָם, אֵין לְהִתְפַּלֵּא עוֹד עַל הַכְּרוּבִים,

שֶׁאֵין הֵם מַזְקִינִים. יַלְדוּתָם יַלְדוּת נִצַּחַת, שִׁמְשָׁם לֹא

יִשְׁקַע וִירֵחָם לֹא יֵאָסֵף נָגְהוֹ. יוֹמוֹ שֶׁל הַכְּרוּב – שִׁיר,

וְלֵילוֹ - רִנָּה.

הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!

כִּפַּת שָׁמַי זוֹ הַנְּטוּיָה –

כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, טַלִּית כְּחֻלָּה.

בְּכוֹכָבִים דַּרְכִּי סְלוּלָה.

קַשְׁתִּי – שִׁבְעָה לָהּ גְוָנִים,

קַשְׁתִּי דְרוּכָה בַּעֲנָנִים.

אִם חָפַצְתִּי עוּף – וָעַפְתִּי,

קֵדְמָה, יָמָּה. וְאִם עָיַפְתִּי

אֵשֵׁב לִי עַל גַּב הַחַרְסָה,

וְאֶתְגַּלְגֵּל אִתָּהּ פַּרְסָה.

נַעֲשָׂה חַם לִי – בְּלֵב שָׂמֵחַ

אֶקְפֹּץ לִי עַל קֹר יָרֵחַ,

אוֹ עַל עָב עַל בְּלִימָה תְלוּיָה.

הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!

וּבָעֵת שֶׁהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל נִרְדָּם עַל גַבֵּי

הָעָב, עָפוּ לָהֶם כְּרוּבִים אֲחָדִים בֵּינוֹת לֶעָבִים וַיָּצִיצוּ

מִשָּׁם עַל הָאָרֶץ. כְּשֶׁקָּרְבוּ הַכְּרוּבִים לְתֻמָּם אֶל אַחַד

הֶעָבִים, וְרָאוּ אֶת הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים שֶׁנָּמוּ בְחֵיקוֹ,

נִמְשַׁךְ אֲלֵיהֶם לְבָבָם וַיִּקְחוּם בְּכַנְפֵיהֶם הַמּוּפָזוֹת

וַיָּעוּפוּ לָהֶם.

ו

וְהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל עוֹדֶנּוּ יָשֵׁן וְאֵינֶנּוּ

יוֹדֵעַ מְאוּמָה עַל אֲסוֹנוֹ הַגָּדוֹל. וְהֶעָבִים עַצְמָם אֵינָם

עוֹמְדִים עַל מָקוֹם אֶחָד. הֵם זוֹחֲלִים כְּמֵימֵי הַנְהָרוֹת,

שֶׁאֵינָם מַרְגִּיעִים וּמְקַלְּחִים הָלְאָה הָלְאָה. וְהֶעָבִים אָמְנָם

אֵינָם חַיִּים בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁהֵם זוֹחֲלִים הֵמָּה מְטַפְּסִים

לִפְעָמִים אִישׁ עַל גַּב אָחִיו, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מָתַי לִנְטוֹת

הַצִּדָּה, מָתַי לַעֲבוֹר יָשָׁר וּמָתַי לַחֲזֹר לְאָחוֹר, עִוְּרִים

הֵם. וְלָכֵן כְּשֶׁנִּפְגָּשִׁים שְׁנֵי עֲנָנִים, הֵמָּה

מִתְגּוֹשְׁשִׁים וּמִתְאַמְּצִים לִבְלֹעַ אִישׁ אֶת אָחִיו, מִפְּנֵי

שֶׁאֵינָם מַכִּירִים אִישׁ אֶת אָחִיו; כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב אֶת הַשֵׁנִי

לְאֵיזֶה אוֹיֵב נוֹרָא הָרוֹצֶה לְהַשְׁחִיתוֹ. וְאִם אֶחָד מִשְּׁנֵי

הָעֲנָנִים הַנִּפְגָּשִׁים גָּדוֹל הוּא וְהַשֵּׁנִי קָטָן, אָז הֶעָנָן

הַקָּטָן בְּסַכָּנָה, וְהוּא נִבְלָע בְּתוֹךְ הֶעָנָן הַגָּדוֹל. וְהָעָב

שֶׁעָלָיו יָשֵׁן הַנֶּשֶׁר, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה גָדוֹל, אוּלָם

כְּנֶגֶד הֶעָנָן הַגָּדוֹל שֶׁזָּחַל לִקְרָאתוֹ לֹא נֶחְשַׁב בִּמְאוּם.

לוּ הָיָה הַנֶּשֶׁר עֵר בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כִּי אָז עָזַב אֶת הָעָב

וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, אוּלָם הוּא לֹא יָדַע מְאוּמָה, כִּי יָשֵׁן

וְחָלַם שֶׁמָּצָא שֹׁבֶךְ גָּדוֹל, מָלֵא יוֹנִים רַכּוֹת וְיָפוֹת

וּמְתוּקוֹת לַאֲכִילָה. וּבֵין כָּךְ – וְהֶעָנָן הַגָּדוֹל כְּבָר קָרַב

וְנָגַע בָּעָב. הָעָב כִּמְעַט שֶׁלֹא הִתְקוֹמֵם לֶעָנָן הַגָּדוֹל

וְנִבְלַע בִּמְנוּחָה בְּפִיו, וְהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל – נֶחְנָק.

ז

וְהַנְּשָׁרִים הַקְּטָנִּים הֵקִיצוּ, וְהִנֵּה הֵם

נִמְצָאִים בִּכְנָפַיִם רַכּוֹת וְחַמּוֹת. אוּלָם אַחֲרֵי רְגָעִים

אֲחָדִים, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַשִׂיחָה שֶׁהָיְתָה בֵּין הַכְּרוּבִים,

נִבְהֲלוּ וְהִתְחִילוּ בוֹכִים: לְאַבָּא! לְאַבָּא!

הַכְּרוּבִים כָּפְפוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל תַּחַת

כַּנְפֵיהֶם וְלָטְפוּ אֶת הַנְּשָׁרִים הַקְּטָנִּים עַל בְּשָׂרָם

וְדִבְּרוּ לָהֶם נִחוּמִים. הַכְּרוּבִים הֵם טוֹבֵי-לֵב עַד מְאֹד,

וְאֵינָם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּצַעַר כָּל יְצוּר, כִּי כְרוּבִים הֵם,

וַיִּתְחָרְטוּ כִּי שָׁדְדוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת הַקְּטַנִּים הַלָּלוּ

מֵאֲבִיהֶם. אוּלָם עוֹד הֵמָּה נוֹעָצִים מַה לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה

הַנְּשָׁרִים הַקְּטָנִּים הֵרִימוּ קוֹל צָהֳלָה: הוֹ, מַה זֹּאת?!

– הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים עוֹד, נְשָׁרִים קְטַנִּים, מַה

זֹּאת? – עָנוּ הַכְּרוּבִים. – אֵלֶּה הֵם מַלְאָכִים, הַשּׁוֹזְרִים

קֶשֶׁת לְפָאֵר בָּהּ אֶת הָרָקִיעַ שֶׁלָּנוּ. רְאוּ-נָא כָל מַלְאָךְ

בָּא עִם גַּוָּן שֶׁלּוֹ, לָזֶה אֲדַמְדַם, לָזֶה כְּחַלְחַל, לָזֶה

יְרַקְרַק, לָזֶה חֲוַרְוַר, לָזֶה צְהַבְהַב. רְאוּ-נָא אֵיךְ הֵמָּה

שׁוֹזְרִים אֶת הַקֶּשֶׁת, יָפָה הִיא הַקֶּשֶׁת, הַאֵין זֹאת, נְשָׁרִים

קְטַנִּים?

– יָפָה, יָפָה! – צָהֲלוּ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים.

אַחֲרֵי כֵן עָבְרוּ הַכְּרוּבִים עִם הַנְּשָׁרִים עַל

פְּנֵי מֶרְחָב גָדוֹל שֶׁהִצְטַבְּרוּ עָלָיו צִבּוּרִים גְּדוֹלִים שֶׁל

פֵּרוּרֵי זָהָב קְטַנִּים מְאד, וּמַלְאָכִים רַבִּים עָמְדוּ עֲלֵיהֶם

וְלָטְשׁוּ כָל פֵּרוּר וּפֵרוּר עַד שֶׁעָשׂוּ לוֹ בָּרָק.

– הוֹ, מַה זֹּאת?

– הַצִּבּוּרִים הָאֵלֶּה הֵמָּה הַכּוֹכָבִים

הַמְפֻזָּרִים וְהַמְשֻׁבָּצִים בַּלַּיְלָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ.

צְרִיכִים לִלְטשׁ אוֹתָם בַּיּוֹם בִּשְׁבִיל שְׁיַּזְהִירוּ בַּלַּיְלָה.

נָאִים הֵם הַכּוֹכָבִים הַפְּעוּטִים, הַאֵין זאת, נְשָׁרִים

קְטַנִּים?

– נָאִים, נָאִים! – עוֹנִים הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים בְּצָהֳלָה.

וְהַכְּרוּבִים הַטּוֹבִים שָׂמְחוּ כִּי הַכֹּל מוֹצֵא

חֵן בְּעֵינֵי הַגּוֹזָלִים וְעָפוּ עִמָּהֶם בְּכָל שְׁבִילֵי

הַשְּׁחָקִים, וְהֶרְאוּ לָהֶם אֶת כָּל הַיָּפֶה וְהַנִּפְלָא

בַּשָּׁמַיִם, וְעַל כָּל מַה שֶּׁרָאוּ שָׁאֲלוּ הַנְּשָׁרִים

בְּצָהֳלָה:

– הוֹ, מַה זֹּאת?!

בְּיִחוּד נָעֲמָה עַל הַנְּשָׁרִים הַקְּטָנִּים חֶבְרַת

הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים, שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ וְהִתְהַפְּכוּ

כְּ“מַזִּיקִים” עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וְעָמְדוּ עַל רָאשֵׁיהֶם

הַקְּטַנִּים, מִבְּלִי לְהִשָּׁעֵן עַל יְדֵיהֶם. הַנְּשָׁרִים

הַקְּטַנִּים נִסּוּ לַעֲשׂוֹת גַּם-כֵּן כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶה, אוּלָם

רָאשֵׁיהֶם דַּקִּים הָיוּ בְּיוֹתֵר, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד הָכֵן,

וְנִזְקְקוּ לְהִשָּׁעֵן עַל כַּנְפֵיהֶם, וְהַיְלָדִים הַפְּעוּטִים

צָחֲקוּ לָזֶה מְאֹד. בְּמֶשֶׁךְ יָמִים מְעַטִּים הִתְרוֹעֲעוּ

הַגּוֹזָלִים אֶת הַיְלָדִים, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת אֲבִיהֶם, אֶת

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל. רַק בַּלַּיְלָה יֵשׁ שֶׁהֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם

וְזָכְרוּ שֶׁאֵין הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל אִתָּם, וְקָרְאוּ: "אַבָּא,

אַבָּא!" – וְשָׁבוּ לִישֹׁן. בְּעֵת קְצָרָה לָמְדוּ הַגּוֹזָלִים מִפִּי

הַיְלָדִים לְדַבֵּר, אֶלָּא הֵם לֹא יָכְלוּ לְבַטֵּא יוֹתֵר מֵהֲבָרָה

אַחַת מִכָּל מִלָּה, כִּי גְרוֹנוֹת הַנְּשָׁרִים צָרִים מְאֹד.

כְּשֶׁרָצוּ לְבַטֵּא “יֶלֶד” הָיוּ אוֹמְרִים: “יֶלְד” כְּשֶׁחָפְצוּ

לוֹמַר “כּוֹכָב”, אָמְרוּ: “כְּכָב”, נֶשֶׁר – הָיָה בְּפִיהֶם “נְשֶׁר”.

פַּעַם אַחַת עָף אֶחָד מֵהַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים לַחֲבוּרַת הַיְלָדִים

וְקָרָא בְּצָהֳלָה: “נִי כְּבָר מֵד עַל רְשִׁי!” בָּזֶה רָצָה לְהַגִיד:

“אֲנִי כְּבָר עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי!”

ח

כְּשֶׁהֵקִיצוּ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים פַּעַם אַחַת

בַּבֹּקֶר, רָאוּ וְהִנֵּה הַיְלָדִים עֲטוּפִים מְעִילִים קְטַנִּים

וּמְשֻׁנִּים, אֲחָדִים מֵהֶם מַשְׁחִילִים צִיצִיּוֹת

“בְּאַרְבַּע-כַּנְפוֹת” קְטַנּוֹת, אֲחָדִים מֵהֶם צוֹרְרִים

בְּאַמְתָּחוֹת קְטַנּוֹת אֵיזֶה חֲפָצִים, וַאֲחָדִים כְּבָר נוֹשְׁקִים

לַמַּלְאָכִים, וְלוֹחֲצִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה אֶת יְדֵיהֶם, כְּמוֹ

שֶׁנּוֹשְׁקִים וְלוֹחֲצִים אֶת הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת פְּרֵדָה.

– מַה זֹּאת? – שָׁאֲלוּ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים.

– הֵן יוֹרְדִים אֲנַחְנוּ עוֹד מְעַט עַל הָאָרֶץ, כְּבָר בָּא תוֹרֵנוּ לָרֶדֶת!

הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים הִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם: הֵם,

הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, יֵרְדוּ, וְהֵמָּה יִשָּׁאֲרוּ פֹּה עֲרִירִים,

גַּלְמוּדִים.

הַמַּלְאָכִים, שֶׁעָסְקוּ וְטָרְחוּ בִּנְסִיעַת

הַיְלָדִים, הִכִּירוּ בִּפְנֵי הַנְשָׁרִים סִימָנֵי עַצְבוּת וְרָצוּ

לְנַחֲמָם, אַךְ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים בָּכוּ בְּאַחַת: בָּדָד

נִהְיֶה פֹה, גַּלְמוּדִים!

– הֵן כָּל הַשָּׁמַיִם לִפְנֵיכֶם! – קָרְאוּ הַמַּלְאָכִים, – וְהֵן כֻּלָּנוּ אוֹהֲבִים אֶתְכֶם עַד מְאֹד.

– אַרְצָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים! – לֹא חָדְלוּ הַנְּשָׁרִים לְיַבֵּב.

– אָרְצָה? אוּלָם הָאָרֶץ הֵן שְׁחוֹרָה הִיא, אֵלֶּה

הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים פֹּה וְצוֹהֲלִים, שָׁם יִוָּלְדוּ מִתּוֹךְ

בְּכִי וּדְמָעוֹת. הָאָרֶץ אָמְנָם מַצְמִיחָה פְרָחִים, אַךְ

הַנְּשָׁרִים אֵינָם אוֹהֲבִים אֶת הַפְּרָחִים כַּיְלָדִים; אָרְצָה?

בָּאָרֶץ אֵינָם נִמְצָאִים מַלְאָכִים, וְהַנְּשָׁרִים אֵינָם חוֹלְמִים

בִּשְׁנָתָם, וְלָכֵן אֵין הֵם רוֹאִים גַּם בִּשְׁנָתָם כְּרוּבִי

שְׁחָקִים כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים לִפְעָמִים הַיְלָדִים; אָרְצָה? אוּלָם שָׁם,

אִם תַּחְפְּצוּ לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים הַקְּטַנִּים וְאֶת הַלְּבָנָה

הַיָּפָה, תִּהְיוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבוֹא הַלָּיְלָה. אִם

תַּחְפְּצוּ לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְחַכּוֹת עַד

שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם, וְאִם תַּחְפְּצוּ לִרְאוֹת אֶת הַקֶּשֶׁת, אֲזַי

תְחַכּוּ לְמָטָר גָּדוֹל. הוֹ, פְּתָאִים קְטַנִּים!

– אָרְצָה, אָרְצָה, עִם הַיְלָדִים! – לֹא חָדְלוּ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים לְיַבֵּב.

יוֹתֵר לֹא יָכְלוּ הַמַּלְאָכִים לַעֲצֹר בָּם

וְהוֹרִידוּ אוֹתָם אִתָּם, לַמְרוֹת רְצוֹנָם, בְּיַחַד עִם הַיְלָדִים

מֵעַל הַשָּׁמַיִם.

– לְשָׁלוֹם! רְדוּ לְשָׁלוֹם! – קָרְאוּ אַחֲרֵיהֶם הַמַּלְאָכִים מִבַּעַד חֲרַכֵּי הַשְּׁחָקִים.

ט

כָּל-זְמַן שֶׁהָיוּ הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים

בַּשָּׁמַיִם שָׁכְחוּ לֶאֱכֹל, כִּי בַּשָּׁמַיִם אֵינָם אוֹכְלִים…

אוּלָם מִשֶּׁהִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם בַּאֲוִירוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה,

הֵחֵל הָרָעָב לְהָצִיק לָהֶם. גַּם הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים רָעֲבוּ

מְאֹד, אַךְ הַיְלָדִים יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק, לֹא כֵן הַנְּשָׁרִים.

הָרָעָב הֵבִיא אוֹתָם לִידֵי כַּעַס, וְהִתְחִילוּ מִתְמַרְמְרִים עַל

הַיְלָדִים וּלְדַבֵּר אֲלֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים. לַסּוֹף לֹא

יָכְלוּ עוֹד לַעֲצֹר בְּרוּחָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ כְּבָר קְרוֹבִים

לָאָרֶץ, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינֵי הַיְלָדִים וַיֹּאכֵלוּן. וְכַאֲשֶׁר

יָרְדוּ הַיְלָדִים עַל הָאָרֶץ לא רָאוּ אוֹתָהּ, כִּי עִוְרִים

יָרָדוּ.

בַּשָּׁעָה הַהִיא הָלְכוּ יְהוּדִים מִבֵּית הַתְּפִלָּה

לְבָתֵּיהֶם, וּפָגְשׁוּ בְּדַרְכָּם אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים,

כְּשֶׁהֵם סוֹכְכִים בִּידֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת עַל עֵינֵיהֶם הַכּוֹאֲבוֹת

מֵחַרְטוֹמֵי הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שָׂבְעָה.

הַיְהוּדִים הוֹצִיאוּ אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וְהַכְּבֵדוֹת,

הַתְּלוּיוֹת בְּטַלְּיּוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת וְהִלְקוּ בָּהֶן אֶת

הַנְּשָׁרִים וְגֵרְשׁוּם, וְכָל אֶחָד מִן הַיְהוּדִים לָקַח לוֹ יֶלֶד

עִוֵּר לְבֵיתוֹ.

י

וַעֲשֶׂרֶת הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים הִתְעוֹפְפוּ הֵנָּה

וָהֵנָּה וַיָּתוּרוּ לָהֶם מָקוֹם טוֹב וְחָבוּי. וְהִנֵּה יוֹנָה אַחַת

עָפָה וְעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵיהֶם וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּם הֵיטֵב. וַיִּירְאוּ

הַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים מְאֹד, כִּי זָכְרוּ אֶת מַעֲשֶׂה אֲבִיהֶם,

וַיְמַהֲרוּ לָעוּף וּלְהִתְחַבֵּא מִתַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים שֶׁעַל

פְּנֵי הַדֶּרֶךְ. אוּלָם הַיּוֹנָה טָסָה בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וְרָאֲתָה

הֵיטֵב אֶת מַחֲבוֹאָם. וַתָּעָף וַתַּגֵּד לְכָל הַצִּפֳּרִים שֶׁגָּרוּ

בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַהוּא לֵאמֹר: נִגְלוּ לִי עִקְּבוֹת עֲשֶׂרֶת

מַשְׁחִיתִים קְטַנִּים!

– לֹא עָבְרוּ עֲשָׂרָה רְגָעִים, וּמַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל

צִפֳּרִים טָס בָּאֲוִיר, וְיוֹנָה אַחַת מוֹרָה הַדֶּרֶךְ – בְּרֹאשׁוֹ;

וַיְהִי הַמַּחֲנֶה נוֹרָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁרֻבּוֹ הָיָה יוֹנִים.

מַחֲשֶׁבֶת נָקָם הָגוּ הַפַּעַם הַשַּׁתְקָנִיּוֹת הַצְּנוּעוֹת הַלָּלוּ.

בְּרַעַשׁ גָּדוֹל הִסְתָּעֲרוּ הַיּוֹנִים וְכָל הַצִּפֳּרִים עַל

הַנְּשָׁרִים הַקְּטָנִּים, שֶׁהִתְחִילוּ מִתְחַכְּכִים זֶה בָּזֶה

וּלְהִתְכַּוֵּץ לְתוֹךְ עַצְמָם, וְנָשְׁכוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.

הַכְּנָפַיִם, שֶׁלֹא הִתְקַשּׁוּ עֲדֶנָה, נָשְׁרוּ תֵּכֶף. וּבִנְפֹל

כָּנָף מְכִּתְפֵי הַגּוֹזָל, חֲטָפוּהָ הַצִּפֳּרִים, מֵרְטוּ

בְּחַרְטוֹמֵיהֶן הַחַדִּים אֶת הַנּוֹצוֹת וּפִזְּרוּן בָּרוּחַ.

– כֹּה יאֹבְדוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ! – קָרְאוּ כָּל הַצִּפֳּרִים פֶּה אֶחָד וְיָעוּפוּ.

יא

הָיָה יוֹם קַיִץ יָפֶה. חֲבוּרָה גְדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים

יָצְאָה מִן הָעִיר לְטַיֵּל, לְהָרִיחַ רֵיחַ עֲשָׂבִים יְרַקְרַקִּים,

וְלִשְׁמֹעַ שִׁירַת צִפֳּרִים מִבֵּינוֹת לָעֳפָאִים.

– יְלָדִים, הֵן פְּזִיזִים אַתֶּם! הֵן קַלִּילִים אַתֶּם! לָמָּה אַתֶּם הוֹלְכִים בִּצְעָדִים מְדוּדִים?

– לֹא, לֹא! לְאַט לָנוּ… עַם חֲבֵרֵינוּ הָעִוְרִים

הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ צְמָדִים-צְמָדִים, יֶלֶד פִּקֵּחַ – שְׁלוּב יָדַיִם

עִם יֶלֶד עִוֵּר, פִּקֵּחַ נוֹהֵג בְּיַד עִוֵּר… לְאַט לָנוּ!

לְאַחַר¹ שֶׁעָבְרוּ כִּבְרַת אֶרֶץ גְּדוֹלָה, פָּנוּ הַיְלָדִים הָעִוְרִים אֶל הַפִּקְחִים.

– רַגְלֵינוּ מַתְחִילוֹת כּוֹאֲבוֹת, נֵשֵׁב נָא לָנוּחַ

מְעָט. מַרְגִּישִׁים אֲנַחְנוּ כִּי פֹּה בְּקִרְבָתֵנוּ יֶשְׁנוֹ שִׂיחַ,

מַרְגִּישִׁים אֲנַחְנוּ אֶת צְלָלָיו עַל פָּנֵינוּ!

– אָמְנָם, יֶשְׁנוֹ פֹּה עֵץ מֵצֵל יָפֶה, אוּלָם

נְשָׁרִים קְטַנִּים יוֹשְׁבִים תַּחְתָּיו, וְאִם נֵשֵׁב עֲלֵיהֶם

יֵחָנְקוּ בְּוַדַּאי, וּלְהַבְרִיחָם אִי-אֶפְשָׁר, כִּי אֵין לָהֶם

כְּנָפַיִם, – עָנוּ הַפִּקְחִים.

– נְשָׁרִים בְּלִי כְנָפַיִם?! – קָרְאוּ הָעִוְרִים הַקְּטַנִּים בְּתִמָּהוֹן.

– יֶלְד! יֶלְד! יֶלְד! – קָרְאוּ הַנְּשָׁרִים שֶׁהִכִּירוּ אֶת הַיְלָדִים הָעִוְרִים בְּקוֹלָם.

עָמְדוּ הַיְלָדִים הַפִּקְחִים וְתָמָהוּ… אַךְ

פִּתְאֹם זָכְרוּ הַיְלָדִים הָעִוְרִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת דַּרְכָּם

לְמַטָּה, הִסְתִּירוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּכַפָּם וּבָכוּ, כְּמוֹ

שֶׁבּוֹכִים יְלָדִים עִוְרִים, בְּכִי בְּלִי דְמָעוֹת, בְּכִי נוֹרָא

מְאֹד. וְהַנְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים הוֹשִׁיטוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם

הָאֲרֻכִּים וְהַדַּקִּים וְקָרְאוּ:

– יֶלְד, יֶלְד, יֶלְד!

וְהָעֶרֶב בָּא.

זְמָן רָב עָמְדוּ הַיְלָדִים הָעִוְרִים מִתַּחַת לָעֵץ

הַהוּא, שְׁקוּעִים בְּצַעֲרָם הַגָּדוֹל. הַיְלָדִים הַפִּקְחִים לֹא

יָדְעוּ עַל מִי וְעַל מָה הֵם בּוֹכִים, וְאוּלָם לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל

הַקְּטַנִּים הִרְגִּישׁוּ הֵיטֵב כַּמָּה צַר לָהֶם לְחַבְרֵיהֶם,

וְהִרְחִיקוּ קְצָת מֵהֶם. וְכֹה אָמְרוּ הַיְלָדִים הַפִּקְחִים זֶה

לָזֶה: נָסוּר נָא מְעַט הַצִּדָּה, אוּלַי לֹא יִנְעַם לָהֶם שִׁבְתֵּנוּ

אִתָּם יָחַד?

וְהַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים הֵצִיצוּ בְּעַד חֲרַכֵּי

הַשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיפוּ לְמַטָּה וְרָאוּ בְּצַעֲרָם שֶׁל הַיְלָדִים

הָעִוְרִים, וַיַחְמְלוּ עֲלֵיהֶם, וַיִקְחוּ מְלֹא חָפְנֵיהֶם כּוֹכָבִים

וַיַּשְׁלִיכוּם אָרְצָה.

וְכֹה שָׁרוּ הַכְּרוּבִים בְּהַשְׁלִיכָם אֶת הַכּוֹכָבִים לְמַטָּה:

כּוֹכָבִים, כּוֹכָבִים,

קְטַנִּים וְנָאוִים,

מַהֲרוּ, רְדוּ;

נִפְלוּ נָא שָׁמָּה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

וְשָׁמָּה הֱיוּ!

כּוֹכָבִים, כּוֹכָבִים,

עֵינֵי לְהָבִים,

נִפְלוּ חִישׁ קַל

לָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה

כִּרְסִיסִים שֶׁל אוֹרָה,

כִּפְנִינִים שֶׁל טַל.

כּוֹכָבִים, סַפִּירִים,

מְאִירִים, מַזְהִירִים,

נִפְלוּ נָא חִישׁ

לָאָרֶץ מִתַּחַת,

אַךְ לֹא אֶל צַלַּחַת,

ולֹא אֶל כַּף אִישׁ.

רְדוּ מִשָּׁמַיִם

וְהֱיוּ לְעֵינַיִם

עַל אַדְמַת הַשְּׁחוֹר;

יְלָדִים שָׁם זַכִּים

מְצַפִּים וּמְחַכִּים

לָכֶם, כּוֹכְבֵי אוֹר!

יְלָדִים שָׁם כְּשֵׁרִים,

אַךְ מֻכֵּי סַנְוֵרִים,

מְחַכִּים שָׁם דֹּם;

רְדוּ נָא אֲלֵיהֶם,

אֶל חוֹרֵי עֵינֵיהֶם –

וְיִרְאוּ אוֹר יוֹם!

הַכְּרוּבִים עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּגָלוּי,

דָּבָר טוֹב עָשׂוּ הַכְּרוּבִים, וְלָכֵן עָשׂוּ אוֹתוֹ בְּגָלוּי. בְּכָל

הָאֲרָצוֹת, בְּכָל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים רָאוּ הָאֲנָשִׁים בָּעֶרֶב

הַהוּא אֶת הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים לָאָרֶץ. וְאוּלָם הֵם רָאוּ אוֹתָם רַק

בְּנָפְלָם, אַךְ אֵיפֹה נָפְלוּ וְאֵיפֹה נֶעֶלְמוּ – אֶת זֹאת לֹא

רָאוּ…

הוֹי, כַּמָּה זֶה נִפְלָא! אֶת הַנַּעֲשֶׂה בַּשָּׁמַיִם

הָרָמִים וְהָרְחוֹקִים יֵשׁ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאִים, וּמִכָּל

הַנַּעֲשֶׂה פֹּה אִתָּנוּ עַל אֲדָמוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים דָּבָר.

כַּמָּה זֶה נִפְלָא!

רַק הַיְלָדִים הַפִּקְחִים, אֲשֶׁר חִכּוּ לָהֶם

לְחַבְרֵיהֶם הָעִוְרִים רָאוּ פִּתְאֹם וְהִנֵּה כָּל הַיְלָדִים

הָעִוְרִים רָצִים בִּמְהִירוּת גְדוֹלָה אֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר

קָרְבוּ - וְהִנֵּה הֵם פִּקְחִים כְּמוֹהֶם. וַיִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם

בְּשִׂמְחָה וּבְתִמָּהוֹן גַּם יָחַד:

– פִּקְחִים אַתֶּם כָּמוֹנוּ?! עֵינַיִם אֵלֶּה מֵאַיִן לָכֶם?

הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ עִוְרִים לִפְנֵי רֶגַע הֵרִימוּ אֶת רֹאשָׁם לְמַעְלָה ואָמְרוּ:

– הַרְאִיתֶם אֶת הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים? בְּעֵינֵינוּ הֵם!

הַיְלָדִים הִסְתַּכְּלוּ בִּפְנֵי חַבְרֵיהֶם וְקָרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת רַבָּה:

– אָכֵן, עֵינֵיכֶם נוֹצְצוֹת כַּכּוֹכָבִים!

הָעֶרֶב הָלַךְ וְכָהָה. אָחֲזוּ הַיְלָדִים, אָחֲזוּ אֵלֶּה בִּידֵי אֵלֶּה וְשָׁבוּ בְּשִׂמְחָה הָעִירָה.

וּבִהְיוֹתָם כְּבָר רְחוֹקִים, עוֹד שָׁמְעוּ מִן הַשָּׂדֶה הָאָפֵל קוֹלוֹת דַּקִּים: יֶלְד! יֶלְד! יֶלְד!

(אַגָּדָה לִכְבוֹד שָׁבוּעוֹת)

יָפֶה הוּא הַגַּן הָעוֹמֵד אַחֲרֵי הָעִיר, יָפֶה הוּא

מְאֹד, עֵצָיו רַעֲנַנִּים, שׁוֹשַׁנָּיו אֲדַמְדַּמּוֹת, עֲשָׂבָיו יְרַקְרַקִּים, שְׁבִילָיו צָרִים וּמִתְפַּתְּלִים.

וּבַעֲמֹד הַיֶּלֶד בְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל, לֹא יִתְאַפֵּק

עוֹד, וּמִבְּלִי הַבֵּט לַאֲחוֹרָיו יָרוּץ לְאֹרֶךְ הַשְְּׁבִילִים, וְהַמְּרוּצָה כָּל־כָּךְ נְעִימָה וְקַלִּילָה…

הוֹי, מַה מְּצוֹדְדִים אַתֶּם, שְׁבִילִים עֲקַלְקַלִּים!

כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף עָבְרוּ עַל הַגַּן בְּאֵבֶל; אַף עָלֶה אֶחָד לֹא הִתְנוֹסֵס עַל עֲנָפָיו, אַף צִיץ יְרַקְרַק אֶחָד לֹא עָלָה בְּצַד שְׁבִילָיו, אַף יֶלֶד אֶחָד לֹא פְּקָדָהוּ מִן הָעִיר.

בָּאֵבֶל עָבְרוּ עָלָיו כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף – –

אַךְ קֶרֶן אַחַת, קַו שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹן עָלָה בִּשְׁמֵי מִזְרָח – וְצִיץ־חֵן צָץ בִּן־רֶגַע בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן; עִם קֶרֶן שְׁנִיָּה בַּשָׁמַיִם, – צָץ הַצִּיץ הַשֵּׁנִי בְּלֵב הַגָּן, וּבִשְׁפֹךְ הַחַמָּה אֶת כָּל אֹוצַר־אוֹרָהּ עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ – צָמַח יַם־עֲשָׂבִים חַי בְּתוֹךְ הַגַּן וַיְכַסֵּהוּ, פְּרָחִים שִׂגְשְׂגוּ בְּחֵן־יְלָדִים, וְעָלִים עָלוּ עַל הָעֵצִים, עָלִים יְרַקְרַקִּים עַד אֵין מִסְפָּר.

עִם נְשִׁיבוֹת רוּחוֹת קַלּוֹת בָאוּ הַצִּפֳּרִים. בְּצִפְצוּף צוֹהֵל בָּנְתָה לָהּ כָּל אַחַת בֵּית מִקְדָּשָׁהּ בְּגַן־עֲדָנִים זֶה.

וּבְיוֹם חַם אֶחָד הֲמוֹן יְלָדִים בָּאִים מִן הָעִיר, יְלָדִים קְטַנִּים, אֶחָד אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.

שָׁלוֹם לְךָ, הַגָּן!

וְהַיְלָדִים – אֵין זֹאת כִּי הָאָבִיב בְּרָאָם! – רוּץ וְטוּס, עוּף וּרְאֵה, שׁוּב וַחֲלוֹף.

הוֹי, מַה מְּצוֹדְדִים הַשְּׁבִילִים, מַה יָּפִים הַשּׁוֹשַׁנִּים!…

וְקוֹטֵף לוֹ כָּל יֶלֶד פֶּרַח אֶחָד, וּפֶרַח אַחֵר עוֹלֶה וּמְשַׂגְשֵׂג בִּמְקוֹם אָחִיו.

שְׁנֵי פְּרָחִים, שׁוֹשָׁן וְשׁוֹשַׁנָּה, פָּרְחוּ בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן, בְּפִנַּת־שְׁבִיל נִסְתָּרָה, חֲבוּיִים מֵעֵינֵי כֹּל בְּצֵל עֵץ רַב־עֲנָפִים.

בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת פָּרָחוּ.

הַשּׁוֹשָׁן הָיָה יָפֶה מִכָּל שׁוֹשָׁן, וְהַשּׁוֹשַׁנָּה – הַיָפָה בַּשּׁוֹשַׁנּוֹת.

וּשְׁתֵּי נְשָׁמוֹת נָפַח אֱלֹהִים בִּשְׁנֵי הַפְּרָחִים, נִשְׁמוֹת שְׁנֵי יְתוֹמִים.

בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת מֵתוּ שְׁנֵי הַיְתוֹמִים, בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת פָּרְחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וּבְּלֵיל שָׁבוּעוֹת החבִּיא שַׁדַּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם בְּתוֹךְ הַפְּרָחִים.

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה, כִּי יִדַּמּוּ הָעֵצִים מִכָּל אוְשָׁה, כִּי יִתְרוֹקְנוּ הַשְּׁבִילִים מִכָּל יֶלֶד, וּדְמָמָה גְדוֹלָה עוֹמְדָה בְּתוֹךְ הַגָּן – –

נִפְתָּחִים לְאַט־לְאַט גְּבִיעֵי שְׁנֵי הַפְּרָחִים בְּיַרְכְּתֵי הַגַּן, בַּפִּנָּה הַנִּסְתָּרָה, וְרֹאשׁ שֶׁל יֶלֶד קָטָן עוֹלֶה לְאַט וּמְבַצְבֵּץ מִפִּי הַשּׁוֹשָׁן, וְרֹאשׁ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה עוֹלֶה לְאַט וּמְבַצְבֵּץ מִפִּי הַשּׁוֹשַׁנָּה.

– קוּ־קוּ?

– קוּ־קוּ!

גַּמָּד וְגַמָּדִית עוֹלִים מִן הַפְּרָחִים.

לְאַט־לְאַט מִתְפָּרְדִים עַנְְפֵי הָעֵץ הֶעָבֹת הַמָּאֳחָזִים זֶה בָּזֶה, לְאַט־לְאַט הֵם הוֹלְכִים וְנִפְרָדִים…

כְּבָר נִרְאֶה שַׁחַק כָּחֹל, הַיָּרֵחַ כְּבָר זוֹרֵעַ אוֹרוֹ… לְאוֹר יָרֵחַ הוֹלְכִים הַגַּמָּדִים הָלוֹךְ וְגָדוֹל, הָלוֹךְ וְגָדוֹל…

לְאוֹר יָרֵחַ נוֹפֶלֶת יַלְדָּה חִוְּרָה עַל צַוְּארֵי יֶלֶד חִוֵּר וּמְנַשְּׁקִים זֶה לָזוֹ… לְאוֹר יָרֵחַ יוֹצְאִים הֵם בִּמְחוֹלוֹת…

וְיָפֶה הֵם מְחוֹלְלִים… יְתוֹמִים עֲצוּבִים הָיוּ בְּחַיֵּיהֶם – וְלָכֵן יֹוצְאִים הֵם בִּמְחוֹלוֹת אַחֲרֵי מוֹתָם…

וּבְבוֹא הַשַּׁחַר, וְהַשָּׁמַיִם הוֹלְכִים לְאַט־לְאַט הָלוֹך וְחָווֹר, וְהַיָּרֵחַ הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהִטַּשׁטֵשׁ בְּחִוְרַת הָרָקִיעַ, פּוֹסֵק מְחוֹל הַיְתוֹמִים בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן, לְאַט־לְאַט הוֹלְכִים שְׁנֵי הַיְלָדִים הָלוֹךְ וְקָטוֹן, הָלוֹךְ וְכָווֹץ, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים קְטַנִּים־קְטַנִּים מְאֹד. וְקוֹפְצִים הֵמָּה עִם כְּלוֹת יְרֵחָם, אֶל גְּבִיעֵי הַפְּרָחִים וְנִכְפָּפִים הַגִּבְעוֹלִים.

בְּרֶגַע זֶה נִסְגָּרִים הַגְּבִיעִים שֵׁנִית.

וּבְיוֹם חַם אֶחָד – וְנַעֲרָה טִיְּלָה בְּתוֹךְ הַגָּן, שִׂמְלָה לְבָנָה לָבְשָׁה אוֹתָהּ נַעֲרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם, אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ סָרְקָה בְּאוֹתוֹ יוֹם וַתַּעַשׂ לָהּ מִקְלָעוֹת – וַתהִי הַנַּעֲרָה יָפָה, וַתְּבַקֵּשׁ פֶּרַח לָהּ.

מִכָּל הַפְּרָחִים לֹא קָטְפָה פֶּרַח אֶחָד.

בְּכָל הַשְּׁבִילִים בִּקְשָׁה, אֶת כָּל הַפְּרָחִים בָּחֲנָה, וְאַף אֶחָד לֹא קָטָפָה.

אֶת לִבָּהּ לֹא לָקָחוּ.

וַתֵּתַע כָּל הַיּוֹם, וַתֵּתַע בְּכָל הַשְּׁבִילִים הַשּׁוֹמְמִים, בְּכָל הַשְּׂדֵרוֹת הַנִּשְכָּחוֹת מֵעֵין־רוֹאֶה – וְלִפְנֹות עֶרֶב נִגְלָה לָהּ מִתַּחַת לְשִׂיחַ עָבֹת שׁוֹשָׁן וְשׁוֹשַׁנָּה… וְלֹא קָטְפָה שְׁנֵיהֶם בְּבַת־אַחַת, וַתִּקְטֹף אֶת הַשּׁוֹשָׁן, וְהַשּׁוֹשַׁנָּה נִשְׁאֲרָה… רַק אֶת הַשּׁוֹשָׁן, וְהַשּׁוֹשַׁנָּה נִשְׁאֲרָה…

וַתִּנְעַץ אֶת הַשּׁוֹשָׁן הָאֲדַמְדַּם בְּשִׂמְלָתָהּ הַלְּבָנָה עַל פְּנֵי חָזֶהָ, וַתַּעַל עַל גִּבְעָה קְטַנָּה, וַתֵּרֶא: הַשֶּׁמֶשׁ יָרַד כְּבָר אֶל פִּי הַתְּהוֹם. רַק שׁוּלָיו מַאְדִּימִים עוֹד אֶת הַמַּעֲרָב.

וַתִּתְעַצֵּב הַנַּעֲרָה מְאֹד:

“הַשֶּׁמֶשׁ רַד וְאֵין רוֹאֶה עוֹד אֶת יָפְיִי, וְלָמָּה לִי הַשּׁוֹשָׁן שֶׁבָּרוֹתִי לִי בַּגָּן?!”

וַתִּקָּח אֶת הַשּׁוֹשָׁן וַתִּקְרָעֵהוּ, וַתִּקְרַע אֶת הַשּׁוֹשָׁן וַתִּזְרְקֵהוּ לָרוּחַ.

וַתָּשָׁב אֱלֵי בֵּיתָהּ, וַתִּפְשֹׁט אֶת שִׂמְלָתָהּ, וַתִּשְׁכַּב. בַּלַּיְלָה בִּעֲתוּהָ מַלְאָכִים רָעִים.

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה כְּשֶׁנָּדַמּוּ כָּל הָעֵצִים מִכָּל אִוְשָׁה, כְּשֶׁנִּתְרוֹקְנוּ כָּל הַשְּׁבִילִים מִכָּל יֶלֶד, וּדְמָמָה גְדוֹלָה עָמְדָה בְּתוֹךְ הַגָּן – נִפְתְּחוּ גְבִיעֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן, וְרֹאשׁ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה עָלָה לְאַט־לְאַט וּבִצְבֵּץ מִפִּי הַשּׁוֹשַׁנָּה.

– קוּ־קוּ?

וְאֵין עוֹנֶה.

לְאַט־לְאַט מִתְפָּרְדוֹת דָּלִיּוֹת הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים, הַמָּאָחֳזוֹת זוֹ בָּזוֹ, לְאַט־לְאַט הֵן הוֹלְכוֹת וְנִפְרָדוֹת, כְּבָר נִרְאֶה שַׁחַק כָּחֹל… הַיָּרֵח כְּבָר זוֹרֵעַ אוֹרוֹ. לְאוֹר יָרֵחַ הוֹלֶכֶת הַגַּמָּדִית הָלוֹךְ וְגָדוֹל, הָלוֹךְ וְגָבוֹהַּ… וְעוֹמְדָה הִיא לְאוֹר יָרֵחַ – –

יְחִידָה עוֹמְדָה הִיא לְאוֹר יָרֵחַ…

א. אֲהָהּ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה!

וַיְהִי בִּבְרֹא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יָדְעוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִי בָּרֹם וּמִי בַּשֵׁפֶל… חשֶׁךְ הָיָה!

אָז נִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ: “יְהִי אוֹר!” – וַיְהִי אוֹר. וְהָאוֹר אֲשֶׁר הָיָה, אוֹר רָפֶה הָיָה, אוֹר קָלוּשׁ עַד מְאֹד, אוֹר אֲשֶׁר מֵרָחוֹק בָּא, אוֹר אֲשֶׁר הֵאִיר אַךְ מְעָט. וְאוּלָם בְּתוֹךְ הָאוֹר הַזֶּה הֻבְרַר וְנִתְגַּלָּה הַרְבֵּה. הֻבְרַר לָהֶם לַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם לְמַעְלָה, וְהֶאְדִּימוּ קְצָת, הֶאְדִּימוּ וְהִבְהִיקוּ מִתּוֹךְ קוֹרַת־רוּחַ וַהֲנָאָה…

וְלָאָרֶץ – לָהּ הֻבְרַר, שֶׁהִיא לְמַטָּה. וּפָנֶיהָָדְרוּ־קָדְרוּ וְהִשְׁחִירוּ עַד מְאֹד… וְדוּמָם־דוּמָם יִבְּבָה:אוֹי לִי שֶׁאֲנִי רוֹבֶצֶת תָּחַת!

וְהָאוֹר? מֵאַיִן בָּא הָאוֹר? מֵאֵיזֶה עוֹלָם רָחוֹק הוּא בָּא. מֵאֵיזוֹ שֶׁמֶשׁ רְחוֹקָה וַחֲבוּיָה הוּא בָא. עוֹד לֹא נִרְאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ אֶת אוֹרָהּ שָׁלְחָה לְמֵרָחוֹק… עוֹד יוֹם, עוֹד יוֹמַיִם ־ וְהִיא בָּאָה בְּעַצְמָהּ וּבִכְבוֹדָהּ.

הִנֵּה הִיא בָּאָה! חַמָּה וַאֲדַמְדַּמָּה כֻּלָּהּ וַעֲגֻלָּה, נֶאְפֶּדֶת אֵשׁ וָאוֹר, וְקַרְנַיִם, קַרְנַיִם תּוֹרֶה, וְהִיא כֹּה מְלֵאָה וְגֵאָה, הוֹ, גֵּאָה!

הִנֵּה הִיא בָּאָה וְעוֹמְדָה בִּמְקוֹם שָׁם מַתְחִילִים הַשְּׁבִילִים, שְׁבִילֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, עוֹמְדָה וְשׁוֹהָה עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּפוֹסַחַת עַל שְׁתֵּי הַשְּׂעִפִּים: לְמִי לִפְנוֹת: לָאָרֶץ אוֹ לַשָּׁמָיִם? לְאָן?

וַתַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ רֶגַע, וַתַּעֲמֹד וַתַּחְשֹׁב דַּרְכָּהּ.

וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מְחַכִּים, בְּרַעַד וּבְרֶטֶט מְחַכִּים… בְּחֵיק מִי תִשְׁכַּב, תָּנוּחַ הַחַמָּה הַבָּרָהּ? עַל לֵב מִי תִּתְרַפֵּק?

הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן אָז הָיָה…

עַתָּה דֶרֶךְ הַשֶּׁמֶשׁ סְלוּלָה, יְדוּעָה מֵרֹאשׁ. הָאָרֶץ יוֹדַעַת הֵיטֵב כִּי לֹא לָהּ הִיא, וּכְבָר הִשְׁלִימָה עִם זֶה. וְהָיָה כִּי יֵרָאוּ פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִזְרַח הַשָּׁמַיִם, הֲרֵי הִיא הוֹפֶכֶת אֵלֶיהָ אֶת עָרְפָּהּ הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחוֹר וְכֹה תְהַרְהֵר:

“בְּחֵיקִי לֹא תָנוּחִי, עַל חָזִי לֹא תִתְרַפְּקִי וְאֶת פָּנַי לֹא תַלְהִיבִי – צַוִּי נָא לִי קַרְנַיִךְ מִמְּרוֹמִים וְחַמְּמִינִי בְּגַבִּי”.

וְאוּלָם אָז – הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן הָיָה, וְהָאֲדָמָה הֶאֱמִינָה, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱמִינוּ הַשָּׁמַיִם, כִּי בָּהּ תִבְחַר. “מִי יוֹדֵעַ”, חָשְׁבָה אָז הָאָרֶץ, "אוּלַי בִּדְרָכַי הָאֲבֵלוֹת וְהָאֲפֵלוֹת תִּבְחַר הַשֶּׁמֶשׁ… וְאוּלָם, אֲהָהּ, הִיא עוֹלָה! הִיא עוֹלָה!

ב. תִּקְוַת הַשֶּׁמֶשׁ

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַתָּאֶר, וַתְּהִי לְמוֹשֶׁלֶת הַיּוֹם…

וַיְהִי בַּהֲאִירָהּ – וַיָּאִירוּ אִתָּהּ כָּל הַשָּׁמַיִם, וּבְצַחֲקָהּ – וַיְצַחֲקוּ אִתָּה הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם. אַךְ לֹא יָדְעָה מזֶּה הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי דָבְקָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם וְהָיוּ לְאֶחָד, לְמִקְשֶׁה אֶחָד, וְלֹא יָדְעָה מוֹשֶׁלֶת הַיוֹם מִכָּל הַכָּבוֹד הָרַב אֲשֶׁר הִיא מוֹצֵאת עַל דַרְכָּהּ. וַתְּהִי עֵינָהּ צוֹפִיָּה, נִשְׁקֶפֶת וּמְצַפָּה לָאָרֶץ הָרְחוֹקָה – אֲהָהּ, מִי יִתֵּן וְלֹא תִמְנַע הִיא מִמֶּנִּי אֶת הַכָּבוֹד!

מֵאָז עֲלוֹת מְלָכֶת הָרָקִיעַ בִּרְקִיעָהּ שָׁלְחָה אֶת מַבָּטֵי קַרְנֶיהָ לְמָטָּה… בַּשָּׁמַיִם תִּשְׁכֹּן וְתִקְוָתָהּ – הָאֲדָמָה, מְרוֹמִים תַּהֲלֹךְ וְכָל מַעְיָנֶיהָ – הַשֵּׁפֶל.

וְהָאָרֶץ? לְכָל קֶרֶן אוֹר אֲשֶׁר שָׁלְחָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ מִמָּרוֹם – הִצְמִיחָה לָהּ פֶּרַח, הוֹצִיאָה לָהּ צִיץ.

עַל כָּל צְחוֹק אֲשֶׁר צָחֲקָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, גְּמָלַתָּה בְּבַת־צְחוֹק שֶׁל עֵינִי שׁוֹשַׁנִּים.

בִּמְקוֹם קַרְנֵי־תַנְחוּמִים אֲשֶׁר הִיא מוֹרִידָה לָהּ מַטָּה, מוֹשִׁיטָה לָהּ הָאָרֶץ חֲבַצָּלוֹת צְנוּעוֹת.

עַל כָּל נְשִׁיקָה אֲשֶׁר תִּשַּׁק הַשֶּׁמֶשׁ לָאֲדָמָה, תַּצְמִיחַ לָהּ אִילָנוֹת גְבֹהִים, אַדִּירִים וּזְקוּפִים, הַנּוֹשְׂאִים אֶת כַּפּוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה בְּתוֹדָה.

כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצוֹמֵחַ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם בִּבְרָכָה לַשֶּׁמֶשׁ וּמוֹדִים לָהּ. וְאוּלָם אֵלֶּה הַחַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה עַל פָּנֶיהָ, נֶפֶשׁ הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, לֹא יִשְׂאוּ אֵלֶיהָ אֶת נַפְשָׁם וְרֹאשָׁם, לֹא יִרְאוּ אֶת יָפְיָהּ וְלא יְבָרְכוּהָ.

וְהַשֶּׁמֶשׁ כֹּה תֹאמַר בְּהִתְרוֹמְמָהּ יוֹם־יוֹם הַשָּׁמָיְמָה:

"אֲנִי מְלָכֶת־הַשְּׁחָקִים, אֲנִי מוֹשֶׁלֶת הַיּוֹם! מִי בָרָה פֹּה כָּמוֹנִי, מִי חַמָּה וּמִי יָפָה כָּמוֹנִי?

“כָּל עַיִן אֵלַי הִנָּשְׂאִי, כָּל לֵב אֵלַי הִתְפַּלְּלָה, יְמַלֵּל לִי בְּרָכָה כָּל פֶּה!”

עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ וְעֵינֶיהָ לָרֶמֶשׂ הָרִאשׁוֹן הָרוֹמֵשׂ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְאוּלָם הָרֶמֶשׂ אַךְ לְרֶגַע עָזַב אֶת גַּל עֲפָרוֹ,

הִנֵּה אַךְ לְרֶגַע עָלָה, חָתוֹר וְעָלֹה, הִנֵּה הוּא חוֹזֵר שׁוּב לִמְקוֹמוֹ, עָמֹק־עָמֹק אֶל מַחֲבוֹאוֹ.

עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ וְעֵינֶיהָ לְשׁוֹר־הַפָּר הַגָּדוֹל וְהָרִאשׁוֹן, אֲבִי כָּל הַשְּׁוָרִים, הָעוֹמֵד בַּכָּר וְגוֹעֶה.

קָרְאָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹמִים:

גָּעָה הַשּׁוֹר אַחַת וּשְׁתַּיִם וְאֶת רֹאשׁוֹ לֹא נָשָׂא, רַק הוֹרִידוֹ, הוֹרִידוֹ לָאָרֶץ וּלְשׁוֹנוֹ הוֹצִיא:

עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ וְעֵינֶיהָ לֶחָתוּל הָרִאשׁוֹן, אֲבִי כָּל חֹנֶף וָבֶגֶד, שָׁהִגִּיחַ מִמַּחֲבוֹאוֹ וְלָטַשׁ אֶת עֵינָיו הַיְרַקְרַקּוֹת אָנֶה וְאָנָה:

וְאוּלָם הֶחָתוּל – עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת, מְשׁוֹטְטוֹת לָאָרֶץ וְלָעַכְבָּרִים עָלֶיהָ.

וְכֹה יִלֵּל הֶחָתוּל:

אָז אָדְמוּ פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אָדְמוּ מִכְּלִמָּה וּמִתּוּגָה, שֶׁאֵין שָׂמִים לָהּ לֵב, שֶׁאֵין נוֹשְׂאִים אֵלֶיהָ עֵינָיִם. וַתֵּבְךְּ הַשֶּׁמֶשׁ בְּתוּגָתָהּ הָרַבָּה, וַתֵּבְךְּ בְּדִמְעוֹת קַרְנַיִם, וַתִפֹּלְנָה דִמְעוֹתֶיהָ־קַרְנֶיהָ, וַתִּפֹּלְנָה לְתוֹךְ יַעֲרֵי־עַד, עַבֻתִּים וַעֲמֻקִּים, וְעוֹרְרוּ שָׁם אֶת הַדֹּב הַשָּׂעִיר מֵרְבְצוֹ. קָם הַדֹּב הַמְסֻרְבָּל, יָצָא וְהִתְבּוֹנֵן וְהֵרִיחַ לְכָל עֵבֶר וּלְכָל צַד, וַתִּקְרָא לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ:

וַיֵּלֶךְ הַדֹּב הָלוֹךְ וְנָהוֹם, וְאֶת רֹאשׁוֹ לֹא

נָשָׂא הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אִם לְמַטָּה הוֹרִידָהוּ, הֱנִיעוֹ בִּנְהִימָה הֵנָּה וְהֵנָּה:

וַתִּתְעַצֵּב הַשֶּׁמֶשׁ אֶל לִבָּהּ וַתִּקְרָא בְּמַר נַפְשָׁהּ:

וַיִּחַר לַשֶּׁמֶשׁ עַד מְאֹד, וְכִמְעַט שֶׁחָפְצָה לָבוֹא בֶּעָנָן, וְאוּלָם בָּזֶה הָרֶגַע קָפַץ הַתַּרְנְגֹל, הַגֶּבֶר הָרִאשׁוֹן, עַל שִׂיחַ־עֵץ. הַתַּרְנְגֹל אוֹהֵב לַעֲמֹד עַל גָּדֵר, וְאוּלָם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָהֵם וְגָדֵר עוֹד טֶרֶם הוּקָמָה. וַיַּעֲמֹד הַתַּרְנְגֹל עַל שִׁיחַ־הָעֵץ, זָקַף רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי שָׁמַיִם, תָּלָה נְקֻדּוֹת עֵינָיו בַּשֶּׁמֶשׁ וְקָרָא:

וַתִּצְהַל הַשֶּׁמֶשׁ לְקוֹל הַתַּרְנְגֹל הַקּוֹרֵא וּפָנֶיהָ לָהֲטוּ מֵאשֶׁר וַהֲנָאָה.

וַתִּקַח הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִשָּׁהּ וּמִדָּמָהּ וַתַּשְׁלֵךְ בְּמַתָּנָה לַתַּרְנְגֹל, יַעַן אֲשֶׁר נָשָׂא אֵלֶיהָ אֶת עֵינָיו…

וַיִּהְיוּ הָאֵשׁ וְהַדָּם לְכַרְבֹּלֶת וְלַעֲטֶרֶת־תִּפְאֶרֶת לְרֹאשׁ הַגֶּבֶר הָרִאשׁוֹן.

נִתְקַנֵּא הַצְּבִי קַל־הָרַגְלַיִם בַּתַּרְנְגֹל, אֲשֶׁר קָשְׁרָה הַשֶּׁמֶשׁ עֲטָרָה לְרֹאשׁוֹ, עָלָה אַף הוּא עַל רֹאשׁ־צוּר, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ אַף הוּא וְקָרָא לַשֶּׁמֶשׁ.

שָׂמְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ שִׂמְחָה רַבָּה, שָׁמְחָה עַל הַצְּבִי בִּמְאֹד־מְאֹד, כִּי גָדוֹל הַצְּבִי מִן הַתַּרְנְגֹל שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. וַתַּשְׁלֵךְ לוֹ מִקַּרְנֶיהָ הַסְּבוּכוֹת וְהַיָּפוֹת וַתַּעַנְדֵן לְרֹאשׁוֹ, וְלֹא הָיוּ קַרְנַיִם יָפוֹת כְּקַרְנֵי הַצְּבִי.

אַךְ גַּם הַתַּרְנְגֹל וְגַם הַצְּבִי לֹא הִרְבּוּ לְהִתְרוֹמֵם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. עַד מְהֵרָה יָרַד הַתַּרְנְגֹל מֵעַל שִׂיחַ הָעֵצִים אַרְצָה וּבִקְרֹא לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹמֶיהָ:

וַיַּעַן לָהּ הַתַּרְנְגֹל וַיֹּאמַר:

וְהַצְּבִי? לָמָּה הֵסֵב הוּא אֶת פָּנָיו מִן הַשֶּׁמֶשׁ?

מִשְׁנִּתְּנוּ קַרְנַיִם לַצְּבִי, בָּא מֹרֶךְ בְּלִבּוֹ, פֶּן יִקְחוּ אֶת קַרְנָיו מֵעַל ראשׁוֹ. לְפֶתַע־פִּתְאֹם נִפְקְחוּ עֵינָיו לִרְוָחָה מֵרֹב פָּחַד: הִנֵּה הֵם בָּאִים וְנוֹטְלִים אֶת קַרְנָיו! נָעוּ עֲלֵי הָעֵצִים בְּקִרְבָתוֹ – וְהַצְּבִי מַטֶּה אֶת אָזְנָיו לְקוֹל הָרַעַשׁ וְרַגְלָיו שְׁלוּחוֹת לִבְרֹחַ… הִנֵּה שִׁקְשְׁקוּ הַמַּיִם בַּנַּחַל – וְהַצְּבִי נָס בַּחֲרָדָה מִפְּנֵי הֲמוֹן רוֹדְפָיו.

הַצְּבִי יָרֵא, וּמִמּוֹרָאוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה הַחַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לֹא יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ לַשָּׁמַיִם.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה כְּדַרְכָּהּ, הִיא עוֹלָה גְדוֹלָה, בְּהִירָה וּמְאִירָה, חַמָּה וַאֲדַמְדַּמָּה, וְאֵין אַף אֶחָד אֲשֶׁר יְבָרְכֶנָּה, אֲשֶׁר יְקַדֵּם פָּנֶיהָ בְּשָׁלוֹם, וַתִּתְעַצֵּב הַשֶּׁמֶשׁ עַד מְאֹד וַתֹּאמַר:

“אַךְ הַפַּעַם אֶעֶבְרָה בַּשָּׁמַיִם, אֶעֱבֹר וְאֶשְׁקַע לָעֶרֶב, וְלֹא אָשוּב עוֹד לְעוֹלָם, לֹא אָשׁוּב עוֹד לְהָאִיר עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר הַזֶּה המִּשְׂתָּרֵעַ לְמָטָּה”.

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם הַשִּׁשִּׁי הָרִאשׁוֹן, רָאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם שָׁמֶיהָ אֶת ה' אֱלֹהִים בְּשִׁבְתּוֹ עַל הָאָבְנָיִם וּבְיָצְרוֹ אֶת הָאָדָם. הִשְׁקִיפָה מִלְמַעְלָה וְרָאֲתָה בְּלוּשׁוֹ אוֹתוֹ מִן הֶעָפָר – זָקוּף, רָם וְגֵאֶה, וְקוֹמָה לוֹ יְשָׁרָה, צַוָּארוֹ נָטוּי לְמַעְלָה, וְרֹאשׁוֹ – רֹאשׁוֹ כַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ, עָגֹל כֻּלּוֹ, עִם רַעְמַת קַרְנַיִם־שְׂעָרוֹת, וְחָפְשִׁי הוּא רֹאשׁ־שֶׁמֶשׁ זֶה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יָטֶּנּוּ… וְעֵינַיִם לוֹ לָאָדָם, עֵינַיִם כְּשֶׁמֶשׁ זוֹ עַצְמָהּ, מְזָרוֹת זִיקִים וּמְפִיצוֹת אֵשׁ וְאוֹר, וְקַרְנַיִם, גַּם אֶת רוּחַ־הַחַיִּים, אֶת רוּחַ הַחַיִּים רָאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר נָפַח בּוֹ אֱלֹהִים אֶת הָרוּחַ מִמְּרוֹמִים… וַתִּקְרָא לְנַפְשָׁהּ:

“הָאָדָם! זֶה הָאָדָם, הוּא הֵן יִשָּׂא אֵלַי אֶת עֵינָיו תָּמִיד גַּם בַּעֲלוֹתִי, גַּם בְּשָׁקְעִי יַעֲמֹד, יִשְׁהֶה, יִשְׁמֹר צְעָדַי… בַּעֲלוֹתִי יְבָרְכֵנִי, וּבְשָׁקְעִי יִנָּהֶה אַחֲרַי לְפַאֲתֵי יָם…”

וְכָל אֲשֶׁר תּוֹסִיף הַשֶּׁמֶשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן – כֵּן תַּאְדִּים הַשֶּׁמֶשׁ יוֹתֵר וְכֵן תּוֹסִיף אֲמָרֶיהָ:

"הָאָדָם! הָאָדָם! לוּ נִבְרָא הָאָדָם קֹדֶם, לוּ נִבְרָא רִאשׁוֹן עַל אֶרֶץ, לִפְנֵי הִגָּלִי, לִפְנֵי בָּחֳרִי דַרְכִּי בַּשָּׁמַיִם, לִפְנֵי הַתְווֹתִי לִי נְתִיבִי פֹּה בָּרָקִיעַ – וּבָחַרְתִּי בָּאֲדָמָה…

הוֹ, לוּ מָצָאתִי אֶת הָאָדָם עַל אֲדָמוֹת, אָז בְּעָמְדִי עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, בִּמְקוֹם שָׁם נוֹשְׁקִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, ־ וּבָחַרְתִּי בָּאָרֶץ… וְכָךְ הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: הָאָדָם! בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הָאָדָם – שָׁם גַּם הַשֶּׁמֶשׁ! הַשֶּׁמֶשׁ לוֹ אָחוֹת, וְאָח לָהּ הָאָדָם, וְעַל אֶרֶץ הֵם יַחַד וְאֵינָם נִפְרָדִים!"

וְהַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הָרִאשׁוֹן בָּעֶרֶב, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.

הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה וְאֵשׁ הַתִּקְוָה בְּפָנֶיהָ, וְתִקְוָתָהּ – הָאָדָם.

וְהָאָדָם? זֶה עַתָּה נִבְרָא, זֶה עַתָּה נֻפְּחָה בּוֹ רוּחַ… זֶה עַתָּה עֲזָבוֹ אֱלֹהִים לְנַפְשׁוֹ… וְהוּא עֵינָיו לַשֶּׁמֶשׁ, – עֵינָיו וְלִבּוֹ וַהֲמוֹן גַּעְגּוּעָיו הוֹמִים לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת וְעוֹלָה…

הֵן כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּבְכֵן בָּרָא אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאַחַר־כָּךְ אֶת הָאָרֶץ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם, בָּרָא בָּם אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֶת הַכְּרוּבִים, כִּי אֵיךְ יִתָּכְנוּ שָׁמַיִם בְּלִי מַלְאָכִים וּכְרוּבִים קְטַנִּים, קַלִּים, יָפִים וּתְמִימִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר, רַק לָעוּף, לָעוּף וְלָעוּף!

אַחַר־כָּךְ בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ. וַיְהִי בִּבְרֹא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְיִּשְׂמְחוּ הַמַּלְאָכִים מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּרוּבִים שָׂמְחוּ עוֹד יוֹתֵר, כִּי קְטַנִּים הָיוּ וּפְזִיזִים הָיוּ, וְהֵם הָרִאשׁוֹנִים נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, וְזֶה לָזֶה אָמְרוּ:

– נֵרְדָה!

כִּי הִנֵּה יָדוּעַ הַדָּבָר:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְנָפַיִם –

צַר לוֹ גַּם בַּשָּׁמַיִם.

גַּם הַמַּלְאָכִים פָּרְשׁוּ כַנְפֵיהֶם וְאָמְרוּ לָרֶדֶת וְלָרֶשֶׁת גַּם אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, אוּלָם בָּזֶה הָרֶגַע יָצָא כְרוּז בְּכָל רַחֲבֵי הַשָּׁמַיִם:

– אָסוּר! אָסוּר לָרֶדֶת! לֹא לָכֶם הִיא הָאָרֶץ. אִם מְעַט לָכֶם רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הַזֶּה, אֶפְרֹשׁ לָכֶם עוֹד רָקִיעַ אֶחָד בִּמְרוֹמַי, וְאִם יֵצַר לָכֶם גַּם בִּשְׁנֵיהֶם, אֶבְרָא לָכֶם גַּם שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, רָקִיעַ שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר.

וְאַף אָמְנָם שִׁבְעָה רְקִיעִים פָּרַשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאָכָיו בַּמְּרוֹמִים.

שָׁמְעוּ הַמַּלְאָכִים בְּקוֹלוֹ שֶׁל הקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא יָרָדוּ. וְהָיָה כִּי כָלְתָה נַפְשָׁם לָרֶדֶת מַטָּה, וְהִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה, מַעְלָה…

רַק אֵלֶּה הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהַקַּלִּים הֵשִׁיקוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַצְּחוֹרוֹת, הֵשִׁיקוּ רֶגַע וְיָרָדוּ. לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהִים וַיֵרְדוּ. וְכֵיצַד יָרְדוּ? הַשָּׁמַיִם הָיוּ עֲלֵיהֶם סְגוּרִים וּמְסֻגָּרִים. מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ כּוֹכָב נוֹצֵץ אֶחָד מִמִּשְׁבֶּצֶת הַשָּׁמַיִם, נַעֲשָׂה בָּהֶם נֶקֶב קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים, הִכְנִיסוּ לְתוֹךְ אוֹתוֹ הַנֶּקֶב אֶצְבַּע צְרָדָה, קָרְעוּ אֶת תְּכֶלְתָּם וַיֵּרְדוּ. חִישׁ־חִישׁ יָרְדוּ, קְטַנִּים וְקַלִּים יָרְדוּ מַטָּה, מָטָּה.

וַיְהִי בְּרִדְתָּם, וַיַּכֵּם לְבָבָם עַל אֲשֶׁר יָרָדוּ. אַךְ הִצִּיגוּ אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם עַל הָאָרֶץ, וַיִנָּחֲמוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ. אַךְ עָפוּ כֹה וָכֹה, וַיִפֹּל רוּחָם, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲדָמָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ לָשׁוּב הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא יָכְלוּ. נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, אַך לַשָּׁוְא. כָּבְדוּ הַכְּנָפַיִם הַקְּטַנּוֹת וְהַקַּלּוֹת, כָּבְדוּ מְאֹד.

עוֹד הֵם מְנַסִּים לְהִתְרוֹמֵם, וְהִנֵּה בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת:

– יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל אֱלֹהִים וִירַדְתֶּם לָאָרֶץ, לָכֵן תִּשָּׁאֲרוּ פֹּה לְעוֹלָם!

הִתְחַלְחֲלוּ הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהִתְחִילוּ בּוֹכִים:

אוֹי וַאֲבוֹי!

מַה לָּנוּ פֹּה,

מִי לָנוּ פֹּה?

אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ –

הוֹי, לָמָּה יָרַדְנוּ?

בְּרֶגַע זֶה נָשְׁרוּ כַּנְפֵיהֶם וְנָפְלוּ לָאָרֶץ, כֶּעָלִים הַנּוֹשְׁרִים מִן הָעֵץ.

עוֹד הֵם מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַדְרַת הַכְּנָפַיִם הַמִּתְגּוֹלְלוֹת לָאָרֶץ וְהִנֵּה – נִבְקְעָה תַחְתָּם הָאֲדָמָה וּבָלְעָה אוֹתָם עַד צַוָּאר. רַק רָאשֵׁיהֶם הַקְּטַנִּים, הַיָּפִים וְהָעֲגַלְגַּלִּים בִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק.

וּבַת קוֹל יָצְאָה וְהִכְרִיזָה:

מֵעַתָּה לֹא כְּרוּבִים הִנְּכֶם לֹא כְּרוּבִים, לֹא בְּנֵי מַלְאָכִים, רַק פְּרָחִים!

בּוֹ בָּרֶגַע נֶהֶפְכוּ רָאשֵׁי הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים לִפְרָחִים. הִתְחִילוּ הַפְּרָחִים נָעִים, זָעִים וּבוֹכִים:

אוֹי לָנוּ –

שָׁמַיִם עָזַבְנוּ,

לָאָרֶץ שָׁאַפְנוּ,

חַשְׁנוּ, מִהַרְנוּ,

וְעַתָּה כִּי בָּאנוּ –

אוֹי לָנוּ, אוֹי לָנוּ,

פֹּה חַיִּים נִקְבַּרְנוּ!

שׁוּב יָצְאָה בַּת־קוֹל וְקָרְאָה: "אַל־נָא, אַל־נָא כֹּה תָּזוּעוּ וְתָנוּעוּ, אַל נָא כֹּה תִּבְכּוּ פְּרָחִים. הָאֲדָמָה לֹא מְעוֹן כְּרוּבִים הִיא. וְאַתֶּם – אַתֶּם יְרַדְתֶּם הֵנָּה וַאֲנִי לֹא צִוִּיתִיכֶם, וְלָכֵן יִסַּרְתִּיכֶם, אַךְ לֹא קָשֶׁה יִסַּרְתִּיכֶם, כִּי אֲהַבְתִּיכֶם, וְלָכֵן הֲפַכְתִּיכֶם וַעֲשִׁיתִיכֶם פְּרָחִים!

קְטַנִּים אַתֶּם, רַעֲנַנִים אַתֶּם, רֵיחָנִים וּלְבָנִים, רַכִּים וְזַכִּים אַתֶּם!"

שָׁמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה וְיִתְנַחֲמוּ מְעַט, פֶּרַח אֶל פֶּרַח הִתְבּוֹנֵן, פֶּרַח אֶל פֶּרַח נָשָׂא עַיִן, כָּל פֶּרַח אֶת רֵיחַ שְׁכֵנוֹ הֵרִיחַ, וַיִקְרָאוּ:

– אַף אָמְנָם יָפִינוּ, גַּם רֵיחֵנוּ טוֹב!

רַק אַחַד הַפְּרָחִים, הֲלֹא הוּא הַשּׁוֹשָׁן הָאָדֹם,

קָרָא מִתּוֹךְ כְּאֵב: וְאֶל הַשָּׁמַיִם לֹא נַעֲלֶה לְעוֹלָם! –

וְכַאֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָדְמוּ פָּנָיו עוֹד

יוֹתֵר.

אַחֲרָיו קָרְאָה גַּם הַחֲבַצֶּלֶת הַלְּבָנָה בְּמַר נַפְשָׁהּ: וְאֶל הַשָּׁמַיִם לֹא נָשׁוּב לְעוֹלָם! – וְכַאֲשֶׁר קָרְאָה

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִלְּבִּינָה עוֹד יוֹתֵר.

נָשְׂאוּ אַחֲרֶיהָ כָּל הַפְּרָחִים אֶת רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמַיְמָה וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צַעַר:

– אֲהָהּ, כִּי לֹא נָשׁוּב שָׁם לְעוֹלָם!

אָז יָצְאָה בַּת־קוֹל וְקָרְאָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה:

"הִנֵּה כִּי רָאָה אֱלֹהִים לִלְבַבְכֶם, שָׁמַע צַעֲקַתְכֶם וּבְחֶמְלָתוֹ עֲלֵיכֶם פָּתַח לִפְנֵיכֶם אֶת שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם.

נָכוֹן הוּא הָאֱלֹהִים לְהַעֲלוֹתְכֶם שׁוּב אֶל שָׁמָיו, וְאוּלָם צַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים! צַר לוֹ לֵאלֹהִים שְׁתֵּי פְּעָמִים: צַר לוֹ עַל הַכְּרוּבִים שֶׁהָפְכוּ לִפְרָחִים, וְצַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים, לְהָפְכָם לִכְרוּבִים… – מִכֵּיוָן שֶׁנְּטָעֲכֶם בָּאֲדָמָה, עֲלוּ מִתּוֹכָהּ, שַׂגְשְׂגוּ וְהָפִיצוּ רֵיחֲכֶם הַטּוֹב עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, רְבוֹ וּמִלְּאוּ אֶת הַיְּעָרוֹת, הַשָּׂדוֹת, וְהַגַנּוֹת! וְאוּלָם אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה לָכֶם אֱלֹהִים: הַפֶּרַח שֶׁיְּהֵא נִקְטָף וְנִתְלָשׁ מִן הָאֲדָמָה בְּיָד, וְהָפַךְ לַכְרוּב וְעָלָה שׁוּב הַשָּׁמַיְמָה".

שָׁמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתְּחִי רוּחָם, כִּי הִנֵּה לֹא אָבְדָה עוֹד תִקְוָתָם. הִתְחִילוּ נָעִים וְזָעִים מִשִּׂמְחָה, הִתְחִילוּ רוֹעֲדִים וּמְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְיָדַיִם, לְיָדַיִם אֲשֶׁר תִּגַּעְנָה בָּהֶם, תֶּאֱַחֹזְנָה בָּהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם.

חִכּוּ הַפְּרָחִים, חִכּוּ דוֹמְמִים וּכְמֵהִים, גָּדְלוּ יוֹתֵר, יָפוּ יוֹתֵר מִתּוֹךְ צִפִּיָּה. לָאַחֲרוֹנָה לֹא עָצְרוּ כֹחַ וְהִתְחִילוּ דוֹבְבִים כָּל אֶחָד לְנַפְשׁוֹ, כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ גִּבְעוֹלוֹ:

אֲנִי פֶּרַח,

פֶּרַח קָט,

עַל אֵם דֶּרֶךְ,

נָע וָנָד.

רֵיחִי רַעֲנָן

שָׁט וְשָׁט,

רוֹחֵשׁ, לוֹחֵשׁ,

סָח בַּלָּט:

בּוֹאִי, אֱחֱזִי

בִּי, הַיָּד

נָא תִפְשִׂינִי

וְקִטְפִינִי!

וְאוּלָם לַשָּׁוְא הִתְפַּלְּלוּ הַפְּרָחִים לְיָדַיִם, לַשָּׁוְא הִתְחַנְּנוּ לָהֶן, לְיָדַיִם אשֶׁר תּוּשַׁטְנָה אֲלֵיהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַכְּרוּב בְּתוֹךְ כּוֹס כָּל פֶּרַח נִקְטָף, אֲשֶׁר יָעוּף לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם.

לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא, – עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ לֹא הָיְתָה אַף יָד אֶחַת.

הָעֲנָנִים שָׁמְעוּ אֶת תְּפִלָּתָם וַיַמְטִירוּ עַל הַפְּרָחִים מִטְרוֹת עֹז. נִטְפֵי הַגֶּשֶׁם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם בְּרַעַשׁ וּבְהָמוֹן. הַפְּרָחִים צָהֲלוּ לִקְרָאתָם, כָּפְפוּ וְהֵרִימוּ רֹאשׁ, וְכָל אֶחָד קָרָא אֶל נִטְפֵי הַמַּיִם הַכְּבֵדִים: הַכּוּנִי!

פִּצְעוּנִי! הַמְּמוּנִי, מָרְטוּנִי וְקִטְפוּנִי!

אַךְ לַשָּׁוְא. אָמְנָם הַמַּיִם הִכּוּ אֶת הַפְּרָחִים, הִכּוּם, פְּצָעוּם, מְרָטוּם, אַךְ לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לִקָטְפָם.

יָצָא אֵי־מִזֶּה רוּחַ קַל וְנוֹחַ לָשׁוּט בָּאָרֶץ, וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַפְּרָחִים שָׁמַע אֶת לַחֲשָׁם גַּם הוּא וַיַחֲמֹל עֲלֵיהֶם, וַיֶּאֱזֹר שְׁאֵרִית אוֹנוֹ, וַיִתְגָּעֵשׁ, וַיִתְמַרְמֵר, וַיִמָּלֵּא חֵמָה וְיִשְׂתָּעֵר עַל הַפְּרָחִים הַמִּתְפַּלְּלִים לוֹ; לְתָלְשָׁם חָפֵץ, אַךְ לַשָּׁוְא – לֹא עָצַר הָרוּחַ כֹּחַ לִקְטֹף אַף אֶחָד מֵהֶם.

– יָד! – קָרְאוּ הַפְּרָחִים נוֹאָשִׁים, – יָד אַחַת קְטַנָּה, רַכָּה, רָפָה לוּ הָיְתָה עַל הָאָרֶץ!

וַיְהִי בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה מֵצִיץ אֶל צִיץ, מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח: אָדָם נִבְרָא! אָדָם נִבְרָא!

וְהַפְּרָחִים – לֹא עַל הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא שָׂמְחוּ, רַק עַל שְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁהָיוּ מִתְנוֹעֲעוֹת וּמִדַּלְדְּלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה בְּלֶכְתּוֹ.

וּבְלֶכְתּוֹ – וְלֹא רָאוּ כִּמְעַט אֶת קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְתָאֳרוֹ הַיָּפֶה, וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צַהֲלָה:

– יָדַיִם! יָדַיִם הוֹלְכוֹת!

וְאוּלָם הָאָדָם, אָדָם רִאשׁוֹן זֶה, אֲשֶׁר בָּרָא ה' אֱלֹהִים מִן הֶעָפָר, לֹא הִרְגִּישׁ בָּהֶם, בַּפְרָחִים, לֹא רָאָם וְלֹא יְדָעָם.

אֶת בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וַעֲקֵבָיו נָשְׁקוּ הַפְּרָחִים בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם, אֶת צִלּוֹ הַנִּגְרָר אַחֲרָיו נָשָׁקוּ:

תָּפְשֵׂנִי!

קָטְפֵנִי!

אַךְ לַשָּׁוְא – אָזְנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ פְּתוּחוֹת לְכָל קוֹל, לְכָל הֶמְיָה, וְאֶת לַחַשׁ הַפְּרָחִים לֹא שָׁמַע. הִנֵּה עָבַר, עָבַר מֵהֶם וָהָלְאָה.

בְּכָל מְקוֹם לֶכְתּוֹ, בּוֹאוֹ, עָמְדוּ וְשִׁבְתָּו – צָצוּ וְעָלוּ הַפְּרָחִים וְלָחֲשׁוּ לוֹ: שָׁלַח יָדְךָ אֵלֵינוּ וְקָטְפֵנוּ – אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע.

דַּרְכּוֹ הָיְתָה סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – וְלֹא יָדָע.

וַיְהִי בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, נִבְהַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ וְעָמַד.

“חֹשֶׁךְ!” לָחַשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְנַפְשׁוֹ וַיִירָא לְהָנִיעַ רֶגֶל. “אוּלַי אֵין הָאָרֶץ מִשְׂתָּרַעַת עוֹד לְפַָנַי”.

קֹדֶם לָזֶה רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה וּרְחוֹקָה, וְעַתָּה אוּלַי נֶעֶלְמָה הָאָרֶץ מִתַּחַת לְרַגְלָיו, וְרַק הַנְּקֻדָּה אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד עָלֶיהָ נִשְׁאֲרָה, וְאֵין לְהָנִיעַ רֶגֶל.

“חֹשֶׁךְ!” לָחַשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְנַפְשׁוֹ, כָּרַע

וְנָפַל לָאָרֶץ, סָגַר אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְנִבְהַל עוֹד יוֹתֵר, כִּי הִנֵּה סָגַר אֶת הָעֵינַיִם וְהַחֹשֶׁךְ לֹא נָס עוֹד, הוּא רוֹאֵהוּ. אָז יִפְקַחַ אָדָם אֶת עֵינָיו וְשׁוּב יִסְגְּרֵן, יִפְקְחֵן וְיִסְגְּרֵן פְּעָמִים אֵין־סְפוֹר, יָרֵא וְכוֹעֵס וּמְקַלֵּל, פּוֹעֵר אֶת פִּיו וְנוֹשֵׁךְ, נוֹשֵׁךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּכָל פֶּה וּבַחֲמַת רֶצַח. לְסוֹף, נָפַל עַל פָּנָיו וְנִרְדָּם.

בַּבֹּקָּר, אַךְ נִפְקְחוּ עֵינָיו, וַיִצְעַק! מֵרֹב שִׂמְחָה צָעַק, וּמֵרֹב שִׂמְחָה כָּבַשׁ רֹאשׁוֹ וּשְׁתֵּי יָדָיו בָּאָרֶץ, וְאֶת רַגְלָיו הֵרִים לְמַעְלָה.

אָדָם אֶחָד הָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה יֶלֶד מֵעוֹדוֹ, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁמוֹ. אָדָם רִאשׁוֹן זֶה נוֹלַד גָּדוֹל לְכַתְּחִלָּה, עִם זָקָן נוֹלַד, אַךְ מַעֲשֵׂה יַלְדוּת, מֵעֵין עֲמִידָה עַל רֹאשׁ וְרַגְלַיִם לְמַעְלָה, אָהַב.

וַיְהִי בְּעֲמֹד אָדָם עַל רֹאשׁוֹ, וַיָרַחַ אֶת רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנָּה, שֶׁהָיְתָה נוֹגַעַת בַּחָטְמוֹ מַמָּשׁ. אֶת רֵיחָהּ הֵרִיחַ, וְאוּלָם קָטוֹף לֹא קְטָפָה.

וַיְהִי בְּקוּמוֹ וּבְלֶכְתּוֹ – וּפְנֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה הָאֲדֻמָּה אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר מִבּוּשָׁה:

"הַאֻמְנָם כֹּה דַּלָּה אֲנִי וּמְכֹעֶרֶת– כִּי יִתֵּן לִי אָדָם כָּתֵף סוֹרֶרֶת?

הַאֻמְנָם כֹּה נִבְאַשׁ זֶה רֵיחִי בְּאַפּוֹ, כִּי לֹא לַקְחָנֵי הָאָדָם בְּכַפּוֹ?

כֶּלֶב עָבַר עָלָיו – וּלְטָפוּ. סוּס רָץ עַל פָּנָיו – וְטָפַח לוֹ עַל גַּבּוֹ; יוֹנָה יָרְדָה עַל כְּתֵפוֹ, וַיִקָּחֶנָּה וַיִשָּּׁקֶנָּה – וְאֵלַי לֹא יִתְבּוֹנָן".

וְאָדָם הָרִאשׁוֹן אָמְנָם מָלֵא אַהֲבָה הָיָה לְכָל

הַיְּצוּרִים, לְכָל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְעוֹף השמַיִם, וַיֹּאמַר:

גְּדוֹלָה הִיא אֶרֶץ זוֹ וַאֲנִי לְבַדִּי הִנְנִי עַל הָאָרֶץ; אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ לִי רַעְיָה בֵּין הַבְּרוּאִים וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד גַּלְמוּד בָּאָרֶץ.

בִּקֵּשׁ, בִּקַּשׁ וְלֹא מָצָא. מֶה עָשָׂה? עָלַה עַל רֹאשׁ הָר וְהִכְרִיז:

אָדָם הָרִאשׁוֹן מְבַקֵּשׁ רַעְיָה,

לֹא יָפָה בְּיוֹתֵר וְלֹא מְכֹעָרָה,

לֹא חֲכָמָה בְּיוֹתֵר וְגַם לֹא פְּתַיָּה,

לֹא מַשְׁכֶּלֶת בְּיוֹתֵר וְלֹא נִבְעָרָה.

אִם תְּהִי מֵאֹד יָפָה, הֵן תִּיף אֲזַי מֶנִּי,

אִם חֲכָמָה בְּיוֹתֵר, אָז תֶּחְכַּם מִמֶּנִּי,

וְאִם אֶקַּח לִי רַעְיָה יוֹתֵר מַשְׂכֶּלֶת –

אָז אַעַשׂ אִוֶּלֶת,

כִּי מַשְׂכִּיל בְּיוֹתֵר אֲנִי עַצְמִי אֵינֶנִּי.

הוּא טֶרֶם כַּלָּה אֶת דְּבָרָיו וּפָרָה אַחַת עָבָה וּשְׁמֵנָה עָלְתָה אֵלָיו אֶל הָהָר.

רָאָה אוֹתָהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן וַיִּקְרָא בְּתִמָּהוֹן: אַתְּ?! לְדַבֵּר תֵּדְעִי?

הֵנִיעָה הַפָּרָה רֹאשָׁהּ מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כְּלוֹמַר: יָדוֹעַ אֵדַע.

– דַּבְּרִי! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶל הַפָּרָה.

הַפָּרָה פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ וְקָרְאָה בְּקוֹל מְמֻשָּׁךְ: מְ– מוּ!

לֹא מָצָא דִּבּוּרָה חֵן בְּעֵינָיו, וְלֹא רַק זֹאת, אַךְ מָצָא בָּהּ עוֹד מִגְרַעַת: "אַרְבַּע רַגְלַיִם לְךְ וְעַל הָאֲדָמָה לֹא תִבְטְחִי…לָמָּה זֶה תּוֹרִידִי גַּם רֹאשְׁךָ לָאָרֶץ?

הָרִימִי אוֹתוֹ לַשָּׁמַיִם כָּמוֹנִי".

וַיְהִי כִּי לֹא יָכְלָה הַפָּרָה גַּם אֶת הַדָּבָר הַקַּל הַזֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ, וַיְשַׁלַּח אוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו.

רְדִי לְךָ, פָּרָתִי,

מֵעַל הָרִי רְדִי,

לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,

לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי!

יָרְדָה הַפָּרָה, וְעוֹף גָּדוֹל וְיָפֶה, הֲלֹא הִיא הַנִשְׁרָה, עָפָה אֵלָיו אֶל הָהָר.

– אַתְּ? – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּתִמָּהוֹן. –

אָמְנָם יָפָה אַתְּ, נִשְׁרָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה אַתְּ, וְאוּלָם לֹא תִצְלְחִי לִי לְרַעְיָה!

– מַדּוּעַ? – שָׁאֵלָה הַנִשְׁרָה.

– הֵן אַתְּ עָפָה! – עָנָה אָדָם הָרִאשׁוֹן.

– הַאִם זֶה לֹא יָפֶה?

– יָפֶה! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִתְפָּעֵל – הֲרֵי זֶה יָפֶה! אַךְ מַה בֶּצַע לִי בְּעוּפֵךְ?…אַתְּ תָּעוּפִי וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָעוּף אַחֲרַיךָ…

רְדִי לְךָ, נִשְׁרָתִי,

מֵעַל הָרִי רְדִי,

לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,

לֹא לִי אַתְּ,לֹא לִי!

אָז תַּעַל אֵלָיו הַלְּבִיאָה הָעַזָּה וְהַיָּפָה.

וְתִּמְצָא הַלְּבִיאָה חֵן בְּעֵינָיו, כִּי הוֹד מַלְכוּת לָהּ, וּשְׁאָגָה לָהּ, וְעֵינֶיהָ קוֹדְחוֹת כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן:

– יָפָה אַתּ,ְּ הַלְּבִיאָה, וְעַזָּה, וְגַם עֵינַיךָ קוֹדְחוֹת, אַךְ מַדּוּעַ הֵן יְהִירוֹת וּמַבִּיטוֹת עָלַי בְּעֶבְרָה?

אוּלַי תִקְצְפִי עָלַי? אָנָּא, אַל־נָא תִקְצֹֹֹֹֹֹֹֹֹּפִי.

הַלְּבִיאָה הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וְשָׁאֲגָה לוֹ:

אֵינִי כּוֹעֶסֶת כָּל עִקָּר.

– אִם לֹא תִּכְעֲסִי עָלַי, אָז צַחֲקִי, צַחֲקִי לִי.

אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַלְּבִיאָה צוֹחֶקֶת, רוֹצָה אֲנִי בְּרַעְיָה אֲשֶׁר תֵּדַע צְחוֹק. גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְאוּלָם אֲנִי – אַךְ מְעַט יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְלָכֵן תְּהֵא נָא רָעְיָתִי צוֹחֶקֶת הַרְבֵּה.

נִסְּתָה הַלְּבִיאָה לִצְחֹק, אַךְ לֹא צָחֲקָה;

מִצְמְצָה, מִצְמְצָה בְּעֵינֶיהָ, פָּתְחָה פִּיהָ מְעַט, הֵנִיעָה בִּלְשׁוֹנָהּ, הִתְחִיל הָרִיר נוֹזֵל מִזָּוִיּוֹת פִּיהָ, וְאוּלָם צָחוֹק לֹא צָחֲקָה.

וַיִּקְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶל הַלְּבִיאָה וַיֹֹאמַר:

– אֲהָהּ, כִּי צְחוֹק לֹא תֵדְעִי!

– לֹא צְחוֹק וְלֹא דִּמְעָה! – שַׁאֲגָה הַלְּבִיאָה בְּמַר נַפְשָׁהּ.

– גַּם לִבְכּוֹת לֹא תוּכְלִי! לֹא לִי אַתְּ!

רְדִי לְךָ, לְבִיאָתִי,

מֵעַל הָרִי רְדִי,

לֹא אַתְּ רָעְיָתִי,

לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי!

כִּשְׁכְּשָׂה הַלְּבִיאָה מְבֻיֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ, יָרְדָה מַהֵר־מַהֵר מֵעַל הָהָר וְנֶעֶלְמָה בַּיַּעַר הֶעָבֹת, רַק שַׁאֲגוֹתֶיהָ הַנּוֹרָאוֹת פִּלְחוּ אֶת לֵב הַיָּעַר.

– לֹא חָפֵץ בִּי הָאָדָם!

עָמְדָה אָז הַשֶּׁמֶשׁ הַצְּעִירָה וְהִבְהִירָה בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם. צָהֳרַיִם הָיוּ, וַיְהִי הַחֹם גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְיִכְרַע אָדָם הָרִאשׁוֹן וַיִּפֹּל עָיֵף וְיָגֵעַ וִיֵרָדֵם.

גַּם הַפְּרָחִים, שֶׁצָּצוּ וְעָלוּ סְבִיבוֹתָיו, אַף הֵם הִתְעַלְּפוּ בִּשְׁרַַב הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל, נִמְנְמוּ, חָזוּ וְחָלְמוּ יָדַיִם שְׁלוּחוֹת אֲלֵיהֶם, יָדַיִם, יָדַיִם, יָדַיִם…

אָז יֵרֵד ה' אֱלֹהִים עַל אָדָם, יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת הַצֵּלָע וְיִבְנֶה מִמֶּנָּה אֶת חַוָּה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּקַח אָדָם אֶת עֵינָיו, וַיַרְא אֶת

הַיְּצוּר הַנִּפְלָא, הֲלֹא הִיא חַוָּה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו, וַיִשְׁתָּאֶה לָהּ, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר:

– הֲיִי לִי בְּרוּכָה, בַּת־הַשָּׁמַיִם.

– לֹא בַּת־שָׁמַיִם אָנֹכִי…– עָנְתָה לוֹ חַוָּה, וְתֵכֶף הִתְחָרְטָּה עַל אֲשֶׁר אָמְרָה אֱמֶת, עַל אֲשֶׁר אָמְרָה שֶׁאֵינֶנָּה בַּת הַשָּׁמַיִם.

– הָאֻמְנָם גַּם אַתְּ נוֹצַרְתְּ מִן הֶעָפָר כָּמוֹנִי?

– גַּם לֹא מִן הֶעָפָר, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה וְהֵרִימָה רֹאשׁ.

אָז יֵרָתַע קְצָת הָאָדָם לַאֲחוֹרָיו וְיִשְׁאָלֶהָ מִתּוֹךְ יִרְאָה:

– לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ? מֵאַיִן תָּבוֹאִי?

– מִמֶּךְ! – עָנְתָה לוֹ חַוָּה בִּקְצָרָה.

– וּלְאֵין תֵּלֵכִי?

– אֵלֶיךָ!

– מִמֶּנִּי בָּאתָ וְאֵלִי תָּבוֹאִי! בּוֹאִי!

בּוֹאִי…הֶאָח, עַתָּה אֶרְאֶה, כִּי עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתְּ!

וְאוּלָם, אִם רוֹצָה אַתְּ לִהְיוֹת לִי לְרַעְיָה, צַחֲקִי לִי בָּרִאשׁוֹנָה, צַחֲקִי לִי וּצְאִי אַחַר־כָּךְ בִּמְחוֹלוֹת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי רַעְיָה צוֹחֶקֶת וּמְחוֹלֶלֶת.

אָז קָמָה חַוָּה וְאָמְרָה: אֲנִי אֶצְחַק וְאָחוּל לְךָ בְּיַחַד.

– אָנָּא!

הִתְחִילָה חַוָּה סוֹבֶבֶת לְעֵינֵי אָדָם רַכָּה וְקַלָּה וּפָנֶיהָ צוֹחֲקִים, צוֹחֲקִים לוֹ.

הֶאָח, הֶאָח! צְחוֹק זֶה וּמָחוֹל זֶה שֶׁל אֵלָה הֵם.

אוּלַי תּוּכְלִי וְתָשִׁירִי לִי גַּם כֵּן, הָאֵלָה? צַחֲקִי, חוּלִי וְשִׁירִי לִי! – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּפָנָיו צוֹחֲקִים אַף הֵם, וְרַגְלָיו מְרַקְּדוֹת לִקְרָאתָהּ אַף הֵן בְּמָחוֹל.

הֵנִיעָה לוֹ חַוָּה בְּרֹאשָׁהּ: גַּם זֹאת אוּ כַל, הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע:

לֹא, לֹא אֵלָה

וְלֹא מַלְאָךְ,

אֲנִי צֵלַע –

צַלְעָךְ, צַלְעָךְ!

לֹא אָנֹכִי –

אַתָּה עִקָּר;

אֲנִי צַלְעָךְ –

וְאִם לֹא נכָּר…

אָז יָרִים גַּם אָדָם אֶת קוֹלוֹ וְיָשִׁיר לָהּ אַף הוּא:

כֹּה יָפִית

נָעַמְתְּ בְּגִילְךְ –

וְאִם אַתְּ צַלְעִי,

אֲנִי צִלֵךְ!

רַק אֶת הֶחָרוּז הַזֶּה שָׁר וְנֶאֱלַם. רֶגַע עָמַד,

אַחֲרֵי כֵן קָרַב אֵלֶיהָ, אָחַז אוֹתָהּ חֶרֶשׁ בְּיָדָהּ וְשָׁאַל

אוֹתָהּ בַּלָט: וְדִמְעָה יֵשׁ לְךָ בְּעֵינָיךְ?

– דִּמְעָה? מָה זֹּאת דִּמְעָה? – שָׁאֲלָה חַוָּה, תְּמֵהָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת.

– לִבְכּוֹת תֵּדְעִי?

– אִם תַּכְאִיב לִי, אָז אֶבְכֶּה, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה.

– הַאַכֵּךְ? שָׁאַל אוֹתָהּ אָדָם בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהֵרִים אֶת יָדוֹ.

– זֶה לֹא מַכְאִיב, – עָנְתָה לוֹ חַוָּה.

אָז הִפְנָה אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם וְצִלְצוּל שְׂפָתַיִם מְלֵאוֹת נִשְׁמַע בָּאֲוִיר.

– מֶה עָשִׂיתָ, אָדָם? – שְׁאֵלַתּוּ חַוָּה.

– נָשַׁקְתִּי לָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת. – עָנָה אָדָם בִּצְחוֹק קַל.

שְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, זַכּוֹת וְחַמּוֹת עָלוּ בְּעֵינֵי חַוָּה וְנִתְלוּ בְּרִיסֶיהָ.

בְּרֶגַע זֶה עָמַד אָדָם וְקָרָא: רַעְיָתִי! תַּמָּתִי! יָפָתִי! שַׁאֲלִי – מָה אֶתֵּן לְךָ וַאֲפַיְסֵךְ?

– תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּתֵּן, וְלוּ גַּם אֶת הָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת!

– זֹאת אֶפֶס!

הֵרִים אָדָם אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, מִתְּכֵלֶת

הַשָּׁמַיִם הָיָה רוֹצֶה לָתֵת לָהּ – אַךְ נַעֲלָה הִיא מִמֶּנּוּ.

הֵעִיף עֵינָיו לְיָמִין וּשְׂמֹאל – מֶרְחַקִּים יָפִים, כֹּה יָפִים –

אַךְ רֵיקִים; אָז הוֹרִיד אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ וַיַרְא אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה

אֲשֶׁר צָמְחָה לְרַגְלָיו.

וְיִכְרַע אָדָם וַיְִפֹּל לָאָרֶץ וַיִקְטְפֶנָּה וְַיַגִּישֶׁנָּה שַׁי לְחַוָּה.

וַיְִהִי בִּקְטָפוֹ אֶת הַפֶּרַח הַלָּז, וְתֵּצֵא בּוֹ

בָּרֶגַע נִשְׁמָתוֹ, וַתְּהִי לִכְרוּב קָטָן וְקַל, שֶׁפָּרַשׁ אֶת

כְּנָפָיו וְעָלָה לַמְּרוֹמִים.

וְהַשּׁוֹשַׁנָּה, אִם כִּי יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ בְּהִקָטְפָהּ, אַךְ רֵיחָהּ הַטּוֹב לֹא פָּג.

רָאֲתָה חַוָּה אֶת הַפֶּרַח הַיָּפֶה הַזֶּה, רָצְתָה לְאָכְלוֹ, וְאוּלָם בְּהַגִּישָׁה אוֹתוֹ אֶל פִּיהָ, הִקְדִּים אַפָּהּ לְהָרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב, וְאָמְרָה:

– יָפָה הִיא מַתָּנָה זוֹ לְאַפִי, לֹא אֶבְלָעֶנָּה.

וַיְהִי כִּי רָאָה אָדָם, שֶׁמָּצְאָה מִנְחָתוֹ חֵן בְּעֵינֶיהָ, וַיִשַׁח וַיִקְּטֹף לָהּ עוֹד; וְהָיָה מִדֵּי קָטְפוֹ אֶת הַפְּרָחִים, וְעָלוּ הַכְּרוּבִים הַקַּלִּים לִמְעוֹנוֹת הָרוֹם, אֲשֶׁר הִתְגַּעְגְּעוּ לָהֶם כֹּה הַרְבֵּה, וּמִמְּעוֹנוֹת הָרוֹם, הֲלֹא הֵם הַשָּׁמַיִם, הֵצִיצוּ הַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים וְהַקַּלִּים לְמַטָּה וּבֵרְכוּ מִשָּׁם אֶת זוּג הָאֲנָשִׁים הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הָהָר. וְכָכָה בֵּרְכוּם הַכְּרוּבִים:

– בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָנוּ שֶׁקְּטַפְתֶּם אוֹתָנוּ!

לְיִשַׁי בֵּית־הַלַּחְמִי הָיָה מִקְנֶה רַב: צֹאן וּבָקָר וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וְהַרְבֵּה כָּרִים וּשְׂדוֹת מִרְעֶה הָיוּ לוֹ מִחוּץ לָעִיר.

וּלְיִשַׁי שְׁמוֹנָה בָּנִים, וְקָבַע לָהֶם אֲבִיהֶם שְׁמוֹנָה חֲדָרִים, חֶדֶר לְכָל אֶחָד, שְׁמוֹנָה חֲדָרִים קְטַנִּים וְיָפִים לְאֹרֶךְ הַבַּיִת.

וְהָיָה בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְקָם יִשַׁי הַזָּקֵן מִמִּטָּתוֹ לְעוֹרֵר אֶת אֶחָד מִבָּנָיו שֶׁיִּפְתַּח לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בִּרְפָתָיו וְאֻרְווֹתָיו, וְיֵצֵא עִמָּהּ אֶל מִחוּץ לָעִיר עַל פְּנֵי כָּרָיו וּשְׂדוֹתָיו הָרְחָבִים, הַמְּלֵאִים בִּרְכַּת אֲדוֹנָי.

הָיָה יִשַׁי הַזָּקֵן נִכְנָס בָּרִאשׁוֹנָה לַחֲדַר בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, קָרֵב אָל מִטַּת הַיָּשֵׁן, נוֹגֵעַ קְצָת בִּכְתֵפוֹ, וּמֵסִיחַ לוֹ חֶרֶשׁ:

– אֱלִיאָב, כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת הַפָּרוֹת גּוֹעוֹת, אֶת הַגְּמַלִּים מְחַרְחֲרִים, וְאֶת הַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים? הַשַּׁחַר עָלָה כְּבָר – קוּם וְצֵא עִמָּהֶם אֶל הַמִּרְעֶה!– אַבָּא! – הָיָה אֱלִיאָב עוֹנֶה מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, – כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי? יָקוּם הוּא וְיֵלֵךְ אַחֲרֵי הַצֹּאן.

נִכְנָס יִשַׁי לַחֲדַר בְּנוֹ הַשֵּׁנִי, קָרֵב אֶל מִטָּתוֹ וּמוֹשְׁכוֹ בִּכְתֵפוֹ:

– אֲבִינָדָב! כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַצֹּאן וְהַבָּקָר הָעוֹלֶה מִן הָרְפָתִים וּמִן הָאֻרְווֹת? כְּבָר הִתְאַדְּמָה פְּאַת מִזְרָח כְּדָם, קוּם וְצֵא עִמָּהֶם אֶל הַמִּרְעֶה.

– אַבָּא! – הָיָה אֲבִינָדָב קוֹרֵא מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, – כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי? יָקוּם הוּא וְיִרְעֶה אֶת הַצֹּאן.

וּכְשֶׁרָאָה יִשַׁי הַזָּקֵן, שֶׁאֲבִינָדָב מִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי, הָיָה עוֹזְבוֹ לְנַפְשׁוֹ וְנִכְנָס לַחֲדַר בְּנוֹ הַשְּׁלִישִׁי, קָרֵב אֶל מִטָּתוֹ וְדוֹפֵק בְּשִׁכְמוֹ:

– שַׁמָּה, הַעוֹדְךָ יָשֵׁן, שָׁמָּה? הַעוֹדְךָ יָשֵָן, שַׁמָּה? כְּלוּם מַנִּיחִים לְךָ עֶדְרֵי אָבִיךָ לִישֹׁן? רְאֵה, הוֹזֶה, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר עָלְתָה, וְהָעֲדָרִים רְעֵבִים וּמְבַקְשִׁים מִרְעֶה.

– אַבָּא, אִי, אַבָּא! לָמָּה אַתָּה בָּא וּמַפְרִיעֵנִי מִשְּׁנָתִי הַמְּתוּקָה? הַט אָזְנְךָ לַקִּיר וְשָׁמַעְתָּ נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי – עוֹרְרֵהוּ וְיֵלֵךְ הוּא אַחֲרֵי הַצֹּאן.

וְיִשַׁי הַזָּקֵן הָיָה נִכְנָס מַחֲרִישׁ לַחֶדֶר הָרְבִיעִי, בְּנוֹ הָרְבִיעִי הָיָה שׁוֹלְחוֹ לַחֶדֶר הַחֲמִישִׁי, הַחֲמִישִׁי – אֶל הַשִּׁשִּׁי, הַשִּׁשִּׁי – אֶל הַשְּׁבִיעִי, וְהַשְּׁבִיעִי אֶל הַשְּׁמִינִי, אֶל הַצָּעִיר מִכֻּלָּם, אֶל דָּוִד.

דָּוִד הָיָה תָּמִיד חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת בִּשְׁנָתוֹ, וְהַחֲלוֹמוֹת כֻּלָּם הָיוּ טוֹבִים וְנִפְלָאִים. פַּעַם חָלַם שֶׁהוּא לוֹחֵם עִם אֲרָיוֹת וְדֻבִּים, שֶׁהִתְנַפְּלוּ עַל הָעֵדֶר, וְהֵם נוֹפְלִים מֵתִים תַּחַת מַהֲלֻמּוֹת אֶגְרוֹפָיו; פַּעַם – שֶׁהוּא לוֹחֵם עִם עֲנָקִים נוֹרָאִים וַיָכוֹל לָהֶם; לִפְעָמִים הִקְשִׁיב מַנְגִּינוֹת נְעִימוֹת, שֶׁלֹּא שָׁמַע כְּמוֹהֶן בְּהָקִיץ; וּפְעָמִים הוּא רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ, וְהִנֵּה כָּל הַכְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת וְהֵם מְשַׁנִּים צוּרָתָם מְעַט מְעַט עַד שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לִפְנֵי אָדָם… וְגַם הָאֶבֶן, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, מִשְׁתַּנָּה וְנֶהְפֶּכֶת לְכִסֵּא זָהָב גָּדוֹל, וְשׁוֹט הָרוֹעֶה שֶׁבְּיָדוֹ – לְשַׁרְבִיט זָהָב, וְהַכֹּל כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְקוֹרְאִים: יְחִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעוֹלָם!

חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיָה חוֹלֵם מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְסַפֵּר אוֹתָם לְאֶחָיו, אַךְ אֱלִיאָב אָחִיו הַבְּכוֹר, שֶׁהָיָה מְהִיר־חֵמָה, גָּעַר בּוֹ בְּכָל פַּעַם וְחֵרֵף אוֹתוֹ, וְלָכֵן סִפֵּר אוֹתָם לְאָבִיו. אָבִיו הָיָה מַחֲלִיקוֹ בְּחִבָּה עַל לֶחְיוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, החֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ, וְאַתָּה אַל תִּשְׁגֶּה בָּהֶם וְשִׂים לִבְּךָ לָעֲדָרִים. אַךְ בְּלִבּוֹ שָׁמַר יִשַׁי אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל בְּנוֹ הַצָּעִיר, וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל מִטָּתוֹ לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ, חָשַׁב: בְּנִי זֶה וַדַּאי חוֹלֵם עַתָּה עַל כֶּתֶר מַלְכוּת, וַאֲנִי מְעִירוֹ לָצֵאת עִם הָעֲדָרִים.

– דָּוִד, בְּנִי דָּוִד! – הָיָה קוֹרֵא יִשַׁי הַזָּקֵן בְּלַחַשׁ, בְּהִכָּנְסו לַחֲדַר בְּנוֹ הַקָּטָן, – רְאֵה, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר מַבִּיטָה מִן הַמִּזְרָח, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר גּוֹעִים וּמְבַקְשִׁים אֹכֶל.

מִיָּד הָיוּ נִפְקָחוֹת עֵינָיו הַיָּפוֹת שֶׁל דָּוִד, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אָבִיו הַזָּקֵן עוֹמֵד עָלָיו, הָיָה קוֹפֵץ מִמִּטָּתוֹ וְאוֹמֵר:

– לוּלֵא חֲלוֹמִי הַטּוֹב, הָיִיתִי כְּבָר יוֹשֵׁב עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת, וְהָעֵדֶר הָיָה רוֹעֶה לְפָנַי עַל פְּנֵי הַמִּרְעֶה.

אָז מִהֵר דָּוִד לְהִתְלַבֵּשׁ וְרָץ וּפָתַח אֶת הַגְּדֵרוֹת וְהָרְפָתִים, וְהִתְפָּרְצוּ מֵהֶן כָּל הַכְּלוּאִים בְּתוֹכָן: הַגְמַלִּים דּוֹהֲרִים, הַחֲמוֹרִים מְקַפְּצִים וּמְנִיעִים לוֹ בְּאָזְנֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת, הַפָּרוֹת גּוֹעוֹת מִשִּׂמְחָה, וְהַכְּבָשׂוֹת מְלַחֲכוֹת אֶת יְדֵי רוֹעָן הַיָּפֶה וְאֶת בְּגָדָיו וְרָצוֹת לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לָאֲפָר הַיָּרֹק.

וְיִשַׁי עוֹמֵד וּמַבִּיט אַחֲרָיו וְחוֹשֵב: הֲיִהְיֶה בְּנִי זֶה כָּל יָמָיו רוֹעֵה צֹאן וּבָקָר אוֹ יִהְיֶה רוֹעֶה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר חָלַם זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת וְכַאֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה?

עַל פְּנֵי הַכִּכָּר הַיִרֻקָּה וְהָרְחָבָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְבֵית־לֶחֶם רָעוּ עֲדָרָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל יִשַׁי. אֵין זֹאת שֶׁמְּתוּקִים הָעֲשָׂבִים בִּשְׂדוֹת בֵּית־לֶחֶם, כִּי כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר עוֹמְדִים מֵאָז הַבֹּקֶר וְרָאשֵׁיהֶם מוּרָדִים, תּוֹלְשִׁים בְּתֵאָבוֹן אֶת מַאֲכָלָם הַיָּרֹק, וְדָוִד רוֹעָם הַצָּעִיר יוֹשֵׁב לוֹ בְּקִרְבָתָם עַל גַּבְשׁוּשׁ קָטָן וְיָפֶה, וְעֵינָיו צוֹפוֹת אֶל כָּל הָרְכוּשׁ הַחַי הָרוֹחֵשׁ עַל פְּנֵי רֹחַב כָּל הָאָחוּ, אַךְ לִבּוֹ וְאֶצְבְּעוֹתָיו – לְכִנּוֹרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ. קָטָן הָיָה כִּנּוֹרוֹ, וְדַקִּים הָיוּ מֵיתָרָיו, אוּלָם מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֵיךְ אִמֵּץ דָּוִד אֶת כִּנּוֹרוֹ אֶל לִבּוֹ, וְאֵיךְ נָגְעוּ אֶצְבְּעוֹתָיו הַקַּלּוֹת בְּמֵיתָרָיו – לֹא רָאָה מְנַגֵּן בְּכִנּוֹר מֵעוֹלָם. פְּנֵי הָרוֹעֶה הָאַדְמוֹנִי הָיוּ מַחְוִירִים מִדֵּי נָגְעוֹ בַּכִּנּוֹר, וְהַמַּנְגִּינוֹת – לִפְעָמִים נוּגוֹת, לִפְעָמִים עַלּיזוֹת – מָסְכוּ עַל כָּל שׁוֹמְעָן רוּחַ־קֶסֶם.

וַיְהִי הַיּוֹם וְדָוִד יוֹשֵׁב עַל גַּבְשׁוּשׁוֹ וּמְנַגֵּן בְּכִנּוֹרוֹ, שֶׁרָעַד בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. לְאַט־לְאַט נָסַבּוּ גַם עֵינָיו מִן הָעֵדֶר הָרוֹעֶה לְפָנָיו, וַיִּשְׁכַּח לְרֶגַע שֶׁהוּא רוֹעֶה, וְאָבִיו מָסַר לוֹ אֶת עֲדָרָיו לְשָׁמְרָם מֵרָעָה. וַיְהִי הוּא מְנַגֵּן, וְאַחַד הַדֻּבִּים וְאַחַד הָאֲרָיוֹת כִּוְּנוּ אֶת הַשָּׁעָה, וַיָּגִיחוּ מִן הַיַּעַר הֶעָבֹת הַקָּרוֹב. וּכְשֶׁרָאוּ כִּי דָוִד תָּפוּשׂ בְּשִׁירָתוֹ, הִתְגַּנְּבוּ בַּלָּט אֶל הָעֵדֶר. חָפְצוּ הַטּוֹרְפִים לְהִתְנַפֵּל עַל הצֹּאן, אַךְ הַמַּנְגִּינוֹת הַנְּעִימוֹת שֶׁהִשְׁתַּפְּכוּ מִתַּחַת לְאֶצְבְּעוֹת הָרוֹעֶה הַצָּעִיר נָסְכוּ גַם עֲלֵיהֶם רוּחַ־עֵדֶן – וַיַעַמְדוּ נִדְהָמִים וַיִּתְיַצְּבוּ מֵרָחוֹק. הַכְּבָשִׂים רָאוּ מֵרָחוֹק אֶת הַטּוֹרְפִים – וְלֹא צָעֲקוּ לְעֶזְרָה, כִּי כָּל מַעְיָנָם הָיָה בְּקוֹלוֹת הַמַּנְגִּינָה הַמְּתוּקָה, כָּכָה עָבְרָה עֵת רַבָּה, וְהָאֲרִי וְהַדֹּב לֹא נָגְעוּ לְרָעָה בַּצֹּאן, וְהַכְּבָשִׂים לֹא פָחֲדוּ מִפְּנֵי הַטּוֹרְפִים. אַךְ הִנֵּה שָׁקַע הָרוֹעֶה־הַמְנַגֵּן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּמַנְגִּינָתוֹ הָלְכָה הָלוֹךְ וְרָפֹה, הָלוֹךְ וְהִדּוֹם. אָז הִתְקָרְבוּ הָאֲרִי וְהַדֹּב אֶל הָעֵדֶר, וְהַכְּבָשִׂים פָּרְצוּ בִּפְעִיַּת אֵימִים… הֵקִיץ הָרוֹעֶה מֵהִרְהוּרָיו זָרַק אֶת כִּנּוֹרוֹ וַיָּרָץ נֶגֶד הַטּוֹרְפִים.

מֵאָז לא נִפְרַד דָּוִד מִכִּנּוֹרוֹ הַמַּנְעִים זְמִירוֹת; בּוֹ נִגֵּן לִפְנֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הַחוֹלֶה וּבוֹ זִמֵּר גַּם אֶת מִבְחֲרֵי תְהִלּוֹתָיו שֶׁהָיוּ לִמְקוֹר תַּנְחוּמִים וְתִקְוָה לְכָל נִדְכֶּה וּמַר־נָפֶשׁ.