אַבָּא אָמַר לְאִמָא: “מַה קָרָה לְרָמִי שֶׁלָנוּ? הוּא נַעֲשָׂה כָּל-כָּךְ שָׁקֵט. כִּמְעַט אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ”. הֵשִׁיבָה אִמָא לְאַבָּא: “נָכוֹן. גַם אֲנִי הִשְׁגַחְתִּי בְּכָךְ. אֶתְמוֹל אָפִיתִי עוּגָה, וְרָמִי אֲפִלוּ לֹא בָּא לַמִטְבָּח, לֹא בִּקֵשׁ: אִמָא, תְּנִי לִי כַּפִּית רִבָּה. אִמָא, תְּנִי לִי צִמוּק. אִמָא, תְּנִי לִי אֱגוֹז, רַק אֶחָד!”
הִבִּיטוּ אַבָּא וְאִמָא זֶה בָּזֶה, חִיְכוּ בְּזָוִיוֹת הָעֵינַיִם וְאָמְרוּ: “רָמִי נַעֲשָׂה שָׁקֵט. מַה יוֹם מִיוֹמַיִם?”
וְלֹא יָדְעוּ לְהָשִׁיב. וְלֹא יָדְעוּ אַבָּא וְאִמָא, כִּי רָמִי שֶׁלָהֶם שׁוֹמֵר בְּתוֹכוֹ סוֹד.
אִם סוֹד עוֹטֵף הַלֵב,
אֵין זְמַן לְהִשְׁתּוֹבֵב,
אָז שׁוֹכְחִים הַכֹּל,
אֵין חֵשֶׁק לֶאֱכֹל.
וְסוֹד זֶה, הוּא שֶׁמַעֲסִיק אֶת רָמִי. כָּל-כָּךְ מַעֲסִיק… עַד שֶׁאֲפִלוּ לֹא בָּא לַמִטְבָּח, לֹא בִּקֵשׁ מֵאִמָא כַּפִּית רִבָּה, אוֹ אֱגוֹז. אַף לֹא אֶחָד.
הַדָבָר הִתְחִיל בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר, כְּשֶׁאַבְנֵר אָחִיו חָזַר מִבֵּית-הַסֵפֶר (אַבְנֵר כְּבָר לוֹמֵד בְּכִתָּה ה' וְזֶה בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה!). וְכָכָה אָמַר אַבְנֵר לְרָמִי: “אַתָּה יוֹדֵעַ? בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם יִהְיֶה לְאִמָא יוֹם הֻלֶדֶת. אֲנִי אָבִיא לָהּ מַתָּנָה”.
“מַה תָּבִיא?” שָׁאַל רָמִי וְהִבִּיט בְּאָחִיו הַגָדוֹל.
“זֶה סוֹד!” הֵשִׁיב אַבְנֵר וְהִבִּיט בְּרָמִי כָּכָה, כְּאִלוּ רָצָה לְהַגִיד לוֹ: ‘אֲנִי אָבִיא מַתָּנָה לְאִמָא. אֲנִי! וְאַתָּה מָה? אַתָּה תִּינוֹק…’
אֲבָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן יָדַע רָמִי, כִּי גַם הוּא יָבִיא מַתָּנָה לְאִמָא, וְאוּלַי מַתָּנָה יָפָה לֹא פָּחוֹת מִזוֹ שֶׁל אַבְנֵר אָחִיו.
כִּי לְאִמָא שֶׁל רָמִי יִהְיֶה יוֹם הֻלֶדֶת,
לְאִמָא שֶׁלוֹ אֲהוּבָה.
וּמַה הוּא יָבִיא לָהּ לְיוֹם הַהֻלֶדֶת?
הִנֵה הִיא, הִנֵה הַתְּשׁוּבָה:
בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן עָשׂוּ הַיְלָדִים גִנָה חֲדָשָׁה בַּגָן: קֹדֶם עָדְרוּ בְּמַעְדְרִים, אַחַר-כָּךְ גָרְפוּ בְּמַגְרֵפוֹת, אַחַר-כָּךְ זָרְעוּ זֵרְעוֹנֵי פְּרָחִים, וּלְבַסוֹף גַם הִשְׁקוּ אֶת הַגִנָה בְּמַיִם מִן הַמַשְׁפְּכִים.
וּמִירָה הַגַנֶנֶת אָמְרָה: “אִם נַשְׁקֶה אֶת הַגִנָה כָּל יוֹם, יִהְיוּ לָנוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם פְּרָחִים בַּגִנָה”. וּכְשֶׁהָלַךְ רָמִי הַבַּיְתָה, הָיוּ לוֹ שְׁנֵי זֵרְעוֹנֵי פְּרָחִים בַּכִּיס. הוּא בִּקֵשׁ, וּמִירָה נָתְנָה לוֹ. נִכְנַס רָמִי לַמַחְסָן הָאַפְלוּלִי שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת (בַּלַיְלָה הוּא לֹא נִכְנָס לְשָׁם אַף פַּעַם!..) וּבְפִנַת הַמַחְסָן מָצָא עָצִיץ קָטָן וָרֵיק. מִלֵא רָמִי אֶת הֶעָצִיץ אֲדָמָה תְּחוּחָה, שֶׁלָקַח מִתַּחַת לְעֵץ הָרִמוֹן, וְטָמַן בָּאֲדָמָה אֶת שְׁנֵי הַזֶרְעוֹנִים. לְבַסוֹף הִשְׁקָה רָמִי אֶת הֶעָצִיץ וְאָמַר:
תִּשְׁתּוּ, זְרָעִים, תִּרְווּ הַמַיִם
וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם.
– טוֹב?..
אֶת הֶעָצִיץ הִסְתִּיר רָמִי בְּפִנַת-מַחֲבוֹא (אֵיפֹה? – אַל תִּשְׁאֲלוּ: סוֹד!) כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ. אַף אֶחָד! רַק רָמִי לְבַדוֹ יָדַע אֶת הַמָקוֹם הַזֶה. וְזֶה דַוְקָא הָיָה מָקוֹם גָלוּי לַשֶׁמֶשׁ אֲבָל נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם. כָּל יוֹם הָיָה רָמִי מַשְׁקֶה אֶת הֶעָצִיץ מַיִם, מְחַכֶּה שֶׁהַזְרָעִים יִנְבְּטוּ. הוּא כָּל-כָּךְ רָצָה שֶׁכְּבָר יִנְבְּטוּ… כָּל הַזְמַן חָשַׁב עַל הֶעָצִיץ, עַל הַסוֹד. לָכֵן גַם נַעֲשָׂה רָמִי שָׁקֵט, כָּל-כָּךְ שָׁקֵט, עַד שֶׁאַבָּא וְאִמָא הִתְפַּלְאוּ. הֵם לֹא הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹת אֶת רָמִי כָּל-כָּךְ שָׁקֵט.
אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים הֵצִיצוּ מִתּוֹךְ אַדְמַת הֶעָצִיץ שְׁנֵי עַלְעָלִים עֲנֻגִים וּזְעִירִים. הָיוּ הֶעָלִים כְּמוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת פְּעוּטִים בַּעֲרִיסָה. שָׂמַח רָמִי, כָּל-כָּךְ שָׂמַח! הִשְׁקָה רָמִי אֶת הֶעָלִים הַזְעִירִים וְאָמַר לָהֶם:
תִּשְׁתּוּ, עָלִים,
וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם.
תִּרְווּ הַמַיִם תִּפְרְחוּ?..
כָּל יוֹם הִשְׁקָה רָמִי אֶת הֶעָלִים הַיְרֻקִים, הַזְעִירִים. כָּל יוֹם גָדְלוּ עוֹד קְצָת, עוֹד “טִפָּה”, עוֹד טֶפַח. וּבְיוֹם הַשַׁבָּת כְּבָר הָיוּ בֶּעָצִיץ שְׁנֵי שְׁתִילִים קְטַנִים. עַל גִבְעוֹל הַשְׁתִיל הָאֶחָד הָיוּ חֲמִשָׁה עָלִים; עַל גִבְעוֹל הַשְׁתִיל הַשֵׁנִי הָיוּ שִׁשָׁה עָלִים. הִשְׁקָה רָמִי אֶת שְׁנֵי הַשְׁתִילִים הַקְטַנִים וְאָמַר לָהֶם:
תִּשְׁתּוּ, עָלִים,
וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם.
תִּרְווּ הַמַיִם תִּפְרְחוּ נָא!..
יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל אִמָא הָלַךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב: עוֹד אַרְבָּעָה יָמִים, עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים. עוֹד יוֹמַיִם…
הַשְׁתִילִים בֶּעָצִיץ הָלְכוּ וְגָדְלוּ, אֲבָל טֶרֶם פָּרְחוּ. חָשַׁשׁ רָמִי, לִבּוֹ הַקָט הָלַם, כְּאִלוּ כַּדּוּר קַפְצָן הָיָה בְּתוֹךְ חָזֵהוּ:
מַה יִהְיֶה אִם… אִם הֶעָצִיץ לֹא יַסְפִּיק לִפְרֹחַ עַד יוֹם הַהֻלֶדֶת?
בְּיוֹם שִׁשִׁי נִכְנַס אַבְנֵר לַחֶדֶר וּבְיָדוֹ חֲבִילָה גְדוֹלָה, אֲרוּזָה בִּנְיָר כָּחֹל. הֶחְבִּיא אַבְנֵר אֶת הַחֲבִילָה בָּאָרוֹן, הִבִּיט בְּרָמִי וְאָמַר: “רָאִיתָ? זֹאת הַמַתָּנָה. אַל תִּשְׁאַל כְּלוּם: סוֹד…”
בָּרַח רָמִי הַחוּצָה, אֶל הַמַחְסָן. כָּרַע וְהִתְכּוֹפֵף מֵעַל לֶעָצִיץ וְרָאָה: שְׁתֵּי פְּקָעוֹת מִתְנוֹסְסוֹת עַל גִבְעוֹלִי הַשְׁתִילִים; פְּקַעַת יְרֻקָה וּסְגוּרָה בְּרֹאשׁ הַשְׁתִיל הָאֶחָד, פְּקַעַת יְרֻקָה וּסְגוּרָה בְּרֹאשׁ הַשְׁתִיל הָאַחֵר.
הַאִם יָנֵצוּ הַפְּקָעוֹת עַד יוֹם הַמָחָר? הִשְׁקָה רָמִי אֶת הַפְּקָעוֹת וְלָחַשׁ לָהֶן, בִּקֵשׁ, הִתְחַנֵן:
תִּשְׁתּוּ, שְׁתִילִים, תִּרְווּ אַחִים
וְעַד מָחָר הֱיוּ פְּרָחִים.
– אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבַקֵּשׁ!..
בְּבֹקֶר יוֹם הַמָחֳרָת נָשְׁקָה שֶׁמֶשׁ שַׁבַּתִּית בִּקְצֵה אַפּוֹ שֶׁל רָמִי וְלָחֲשָׁה לוֹ: “קוּמָה, יֶלֶד! הַיוֹם יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל אִמָא!”
נֵעוֹר רָמִי, קָפַץ מִמִטָתוֹ וְחָשׁ אֶל פִּנָּתוֹ. רָץ יָחֵף וְהַפִּיגָ’מָה מִתְנוֹפֶפֶת בְּרוּחַ הַבֹּקֶר. בְּלֵב הוֹלֵם (לֹא לֵב, אֶלָא כַּדוּר!) פָּתַח רָמִי אֶת דֶלֶת הַמַחְסָן: הַאִם פָּרְחוּ הַפְּרָחִים?
* אַחֲרֵי אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר גָמְרָה אִמָא לִשְׁטֹף אֶת כְּלֵי הָאֹכֶל וְנִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר. אַבָּא הוֹצִיא אֶת מַתְּנָתוֹ: סֵפֶר גָדוֹל, סֵפֶר הָדוּר, מֵאֵת סוֹפֵר אֶחָד שֶׁאִמָא אוֹהֶבֶת תָּמִיד לִקְרֹא בּוֹ.
אַבְנֵר הֵבִיא אֶת מַתְּנָתוֹ שֶׁלוֹ: תְּמוּנַת נוֹף גְדוֹלָה, תְּמוּנָה בִּצְבָעִים שֶׁל צַיָר אֶחָד יְדוּעַ שֵׁם.
אֲבָל –
“רָמִי… אֵיפֹה רָמִי?” שָׁאֲלָה אִמָא.
“בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה רָמִי?” שָׁאַל גַם אַבָּא.
אַבְנֵר שָׁתַק…
וְהִנֵה נִפְתְּחָה הַדֶלֶת. בַּפֶּתַח עָמַד רָמִי. שְׁתֵּי יָדָיו הַקְטַנוֹת, אֲשֶׁר עָפָר לַח דָבוּק בָּהֶן, הֶחֱזִיקוּ בַּעֲצִיץ פְּרָחִים רַעֲנַנִים, פְּרָחִים אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הֵחֵלוּ לִפְרֹחַ: הַפֶּרַח הָאֶחָד כָּחֹל, כְּעֵין הַשָׁמַיִם הַטְהוֹרִים; וְאָחִיו – אָדֹם וְלוֹהֵט, כְּעֵין הַשֶׁמֶשׁ בִּשְׁקִיעָתָהּ.
קָרַב רָמִי אֶל אִמָא וְנָתַן לְיָדֶיהָ אֶת הֶעָצִיץ הַפּוֹרֵחַ:
“הִנֵה, אִמָא, הֵבֵאתִי לָךְ מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶדֶת…”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.