מה יעשה אדם והרעב מציק, וכל האיברים משוועים ודורשים: – אוכל…

הבטן ריקה, הקיבה מתכווצת ונוטה לכאוב; המים הרבים, ששותים כדי למלא את מקום המזון הדרוש, מעוררים רק רגש בחילה, דיכאון וכובד בכל איברי הגוף. כל ההרגשות המומות ורק אחת ויחידה מנקרת במוח, בלב ובדם:

– במה משקיטים את הרעב המציק?!…

שדות תירס מבורכים אשר ליד שדות המרעה מגרים את היצר לקטוף קלחים אחדים. אבל עיני שומרי השדות, החודרות בימים אלה, אינן מאפשרות ליהנות מהטוב המפוזר על פני הארץ. לפתוח בריב עם השומרים בימים אלה, לא כדאי. בנפש הרועה והצאן הדבר. יגרשו משדות המירעה ולא יתנו לעלות עם הצאן אחרי הקוטפים. הללו מסוגלים להביא משטרה ולגרש בכוח, “דין הממשלה”… הצאן הרעבות מה יהיה עליהן, אנה יפנו בתקופה זו וישבעו, וההרים קרחים מעשב והגֵיאָיות צהובים, נובלים… בכל-זאת מי גיבור ויעמוד מעונה-רעב מול שפע טוב לפניו ולא ישלח יד לשבור את רעבונו?

מתכנים תכניות. יש מדברים ומשוחחים עם השומרים, מעכבים אותם ומכניסים אותם בשיחה על אודות מריבה ארוכה, ובשעת מעשה צוברת קבוצה שנייה מקצה שדה בלתי-נראה שֶבֶר מעט להחיות את הנפש. השלל טמון כל היום מעיני רואים. רק בערב, עם הדלקת המדורה, מוציאים את קלחי התירס ממקום מחבואם בזהירות רבה. קולים אותם על האש, אוכלים בתיאבון ומקנחים במים…

את המים מביאים בנאד מתעלת הביצות. הם מלאים תולעים ורמשים מכל המינים.

והקלחים – מצד אחד נחרכים ונשרפים על אש המדורה, ומצד שני – נא, לא קלויים כלל. אבל אין בודקים בשעת דחק. אוכלים… יש רצון לאכול דבר מבושל, לשׂבוע, למלא את הקיבה. אחד מכין סיר מים וכולם ממהרים להוציא את הגרעינים מהקלחים ושופכים אותם למים הרותחים. גרעיני תירס אינם מתבשלים מהר. כל רגע מסתכל מי שהוא בעינים חומדות – אולי… אולי בכל זאת הספיקו כבר להתבשל. והנה לפתע דמות אפלה מתנועעת ומתקרבת. הכלבים התחילו נובחים.

– השומר בא… הודיע המודיע.

חיש מהר הורידו את הסיר מעל המדורה ושמוהו בצד, ועוד טרם הספיקו לכסותו ולהעלימו – השומר הופיע.

– אהלן וסהלן, בבקשה, שב! – הזמינוהו כולם בסבר פנים יפות – שב!

הוא ישב. הוציא קופסת טבק ונייריות והזמין את כולם לעשן. דבר בעיתו, נפשם יוצאת לעשן… מעשנים בלי הרף סיגריה אחרי סיגריה. מחליפים מבטים. הקיבה ריקה, התקווה הקרובה הוכזבה. צוחקים בכל זאת ואין מגלים סימני יאושם ורעבונם. הבדואים הם סבלנים. שעה-שעתיים והשומר עודו יושב על מקומו ואינו חושב עדיין לקום וללכת. אינו פוסק מלדבר ולהקשיב. כנראה מצאה חן בעיניו חבורת הרועים, העליזים והשובבים – המופקרים.

מישהו נרדם מתוך חולשה, מי שהוא גם רוטן לחברו:

– ר-ע-ב…

כאשר קם סוף סוף ללכת – עצרו בעדו, כמנהג:

– מוקדם ללכת, למה תמהר?…

אך קם השומר וצעדיו הראשונים הלכו והתרחקו – קפצו כולם ממקומותיהם ועמדו מסביב לסיר, והעיניים ננעצות בו בתאווה אוכלת.

אחד שפך את המים הצידה וטעם גרעינים אחדים אם נתבשלו דיים. כל המבטים הופנו אליו – והוא עיווה את פניו, כי לא יכול לגרסם בשיניו – וירק בכעס. בכל זאת תפס כל אחד מלוא חפניים גרעיני תירס שלמים וקשים. בלעו אותם…

ואחריהם – מי ביצה שתו.

רועים קיללו בחלל העולם…