רקע
פסח בר-אדון
23.jpg

ילד בן שנתיים מת. מהאוהל בקע קול אֵם מתייפח בבכי.

השכנים, גברים אחדים ונערים, הלכו לחפור קבר למענו. וכנהוג בשבט: תחת שיחפרו קבר חדש – פותחים קבר עתיק, כי האדמה סלעית היא ובלי עמל קשה לחצוב. הבדואים עצלים הם יותר מדי שיזיעו על חציבת קבר.

רחצו את הילד, עטפוהו בנקיים ולבנים. אשה זקנה הביאה אותו ומסרתו לגברים, אשר ישבו כבר אחרי גמר עבודתם, עישנו סיגריות ותבלו את שיחותיהם בבדיחות גסות.

התחילו לאסוף את העצמות המפוזרות בקבר לפינה אחת ופינו מקום – למת החדש. לפי ריבוי הגוונים של העצמות: צהובות, רקובות ועצמות שלמות, ניכר שפתחוהו כבר כמה פעמים. הפעם מצאו שם חרוזים כחולים; לקחו הגברים לכיסיהם – כדי לעשות מהם אחר כך קמיע, כי טובים הם לסגולה.

בין העצמות היתה גולגולת אחת, ועד שפינו כהוגן את הקבר לקח הקשיש מבין הגברים את הגולגולת בידיו, התבונן בה והתחיל מסביר לכולם, בהצביעו על הסדקים שבגולגולת:

– הנה המקום שצריכים לתת מכה בראש כדי להמית בבת אחת, כאן, ברקות!… ואם באמצע, כאן, למעלה, רק משתגעים ומתהממים; ואם פוגעים מעבר זה ומזה – הרי אין בכך ולא כלום; ואם נותנים בחרב בכיוון ישר לאף – גם זה טוב…

ופני כולם רציניים, מתבוננים ומקשיבים לשיעור של המומחה, וחוזרים ומתבוננים ומתווכחים…

את הילד שמו כשראשו למזרח ורגליו למערב; את פניו הקטנים גילו והיפנו אותם לדרום – ל“קבלה”, למכה הקדושה והנערצה. קברוהו בלי תפילת ההשכבה, בנימוק שאין צורך להתפלל על ילד כמו שאין ל“בכותו”.

לפי דעתי היה הטעם פשוט יותר: אף אחד מהנוכחים לא ידע להתפלל ומה להגיד על קברו…

– איפה אמא שלו?

– אמא שלו באוהל, למה תבוא לכאן, לבכותו? ומה תועיל לנו כאן?…

– ואבא שלו?

– הוא חורש בשדה, הוא אריס אצל השייך, קצת רחוק מכאן. למה יבוא הנה? היועיל דבר־מה? – המת – מת ולא יחיה, יחרוש לו שם…

ימים אחדים אחרי זה בא האב לאוהלו. בנו הקטן לא רץ לקראתו כרגיל, לקבל את פניו בשמחה. כשנכנס לאוהל – שומם היה; רק האם המסכנה הרימה את קולה בבכי – – –

24.jpg

גבר, בעל בעמיו מת. נשאוהו בתוך מיטה עשויה לכך – בד קשור לשני מוטות. מבין המלווים המרובים התחלפו בכל פעם לשאתו על כתפיהם. ליוו ברגל וברכיבה. גם אשת השייך רכבה עטופה בעבאיה; מהצד, עם הנשים המלוות והמקוננות. בדרך סלסלו ה“כתיב” של השבט ותלמידיו פסוקי קוראן.

בבית הקברות הניחוהו. נשים סובבוהו וקוננו. היכו על חזיהן וטפחו על ראשיהן ביללה.

הגברים התחילו לפתוח קבר אשר היו עליו שתי אבנים בקצותיו – סימן לקבר גברים (על קבר נשים שמים שלוש אבנים – בקצוות ובאמצע). כאן נקבר אחד לפני עשר שנים בערך; יודעים את שמו. בוודאי אין כבר ממנו ולא כלום. ה“כתיב” התנגד, דרש שיחצבו קבר חדש:

– בזיון המת הוא… אסור!…

אבל כולם ענו לו פה אחד:

– כך המנהג אצלנו מקדמת דנא!

הסירו את האבנים ממעל, הוציאו את העפר בעומק חצי מטר והתחילו לגולל את האבנים אשר כיסו את המת. הקבר היה ריק. פה ושם עצמות בתוך אדמה תחוחה, שנתמלאה כנראה בעת החפירה. ה“כתיב” ותלמידיו האחרים קראו פסוקים מהקוראן וסלסלו: “אללה אכבר, אללה אכבר”…

כשגילו את הקבר, ניגשה אשה גבוהה ויפה, כבת שלושים – שלושים ושתים, דוממת ומחרישה, ובעיניה הבעת־צער עמוקה; שמה עבאיה על ידיה והתחילה להוציא מתחת ידי החופרים – עצמות קטנות של פרקי־אצבעות ידים ורגלים, עצמות־ירך, צלעות, ולבסוף – גולגולת. היא לקחה בידיים רועדות כל עצם והחביאה בעבאיה; היא הוסיפה לחפש גם בין העפר המושלך החוצה ותמצא בכל פעם עצם קטנה.

אלה הן עצמות בעלה שנקבר כאן לפני עשר שנים…

ה“כתיב” התפלל. כרכו את הבר־מינן בתכריכים לבנים, הניחוהו, סדרוהו, וראשו לדרום. לקחו את העצמות אשר אספה האשה לתוך העבאיה, פינו מקום בפינת הקבר וקברו אותן באדישות. פני האשה התעוותו.

כולם השתתפו בכיסויו של המת, מי באת ובמעדר, מי בידיים. אשתו ואחותו וילדיו התייפחו בבכי.

כל המלווים התיישבו על הארץ, לקחו חופן אדמה ביד, אגב אמירת תפילות, ואחר כך שפכו כולם את האדמה מהם והלאה, בבת אחת. ספקו כף אל כף והוסיפו להחזיק את כפות הידיים כפופות. כשגמרו את התפילה, העבירו את ידיהם על פניהם וקמו. כשהחלו להתפזר – נישא באוויר בכי הקרובים.

רק האשה, זו שאספה את עצמות מי שהיה לפנים בעלה, – זו שחייתה איתו יחד, אהבה, ובוודאי גם סבלה ממנו לא פעם, והנה… הנה הוא עתה גל עצמות מושלכות בפינה… – היא לא בכתה ולא התייפחה; רק עיניה רטובות; שקועה בהרהורים. מה עובר עכשיו לפני עיניה? אילו זכרונות נעורו בה? – היא נשארה יושבת במקומה, כמאובנת, ללא כל ניד וזיע.

העבאיה הריקה נשארה מונחת לרגליה – – –


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!