הַסֵּפֶר הקטן הזה אשר אני נותן לפניכם היום, אחי הקוראים! הוא חוטר מהשתולים הרבים אשר שתלתי לי זה ימים ושנים. כי מן אז הייתי לאיש אני עמל ויגע להועיל לאחי בני הנעורים, בכל אשר תשיג ידי. כי מי לא יחוש לעם הזה אשר בינת נבוניו נסתרה זה כמה. כעניים מרודים ילקטו לקט ושכחה בפאת שדה אחר. בפשע האוילים כל זאת, אשר אסרו אסר בנפשם לבלתי יפקחו עיניהם לראות באור החכמה והמדעים. חכם לב יגרש מן גו. יריעו עליו כגנב. דובר צחות חוטא גדול יקרא.

ואני בהיותי עוד נער, ונפשי חשקה בשפת עבר ומליצותיה, הרימותי את כפי לאל עליון, ונדרתי לאמור: אם תסעדני ימינך לאסוף מלא חפנים שבלי בין משדי תבונות, והניפותי אותם קודש לה' ובתודה אקריבם לרצון לפני בני הנעורים. יאכלו מפריה וישבעו מטובה, למען תברכני נפשם בבוא עתם גם הם לנדור נדר להביא בכורי טעם מנחה לדור אחרון.

אולם מבלתי יכולת בידי להביא לבית הדפוס את כל השירים והמכתבים (פראָזאישע שריפֿטען) אשר אתי בכתובים לבלתי תרב עלי ההוצאה אשר לא אוכל שאתה; בחרתי להדפיס הפעם המעט ההוא אשר לעיניך היום. ויתר ההמון הכמוס עמדי אוציא לאור בימים הבאים אם יהיה ה' עמדי להחיותי כיום הזה. והנה החבור הקטן הזה כולל שירים ומכתבים (פאָעזיע אונ פראָזע). השירים, מהם ילידי עשתונותי בעתותי קודש עת התהלכו רעיוני לתור במעשה ה' ורוח השיר נוססה בקרבי; ומהם מעתקים מלשונות העמים, ואותם השירים המעתקים רשמתי למטה על הגליון מבטן מי יצאו. והמכתבים הנצבים לעיניך הקורא הנעים כאגרות הכתובים מאיש לרעהו, אל תדמה כי מעסקי מו“מ וכדומה הם מדברים: כי לא שמתי פני ללמד לבני עמי הלכות אגרות מו”מ. כי אך לתקון הלשון והמדות כוננתי עטי, וללכת באור הדעת אשר מאסו האוילים שומרי הבלי שוא; או אל ביאור איזה פסוק או ענין בכתבי הקודש ומאמר לרז“ל. ויען כי רוב דברי המכתבים האלה כתבתי לאנשי בריתי ושלומי. מהם להורותם ומהם להודיעם דעתי ולשאול את דעתם ע”כ יצאו מלפני בתמונות אגרות ולא רציתי לשנות תמונותיהם. נוסף על זה היות הספר הזה איננו מורה כלו לכונה ומטרה אחת, כ"א כל מכתב ומכתב דבר בפני עצמו.

ולא אכחד שגלוי וידוע לפני כי לא אנצל מדבת הרבה מבעלי הלשון. מהם יַטִילו דופי בשירי, ומהם במכתבי, משתי אלה הסבות: א) בשירים: כי לא שמרתי את חקות התנועות. ובדרך מחשבי קצים לא הלכתי, לשום העקוב למישור למען שום שמה את השור, ולהחליף פרה בחמור לתתו בהר המור. כי מה ענין שווי ההברות אצל מליץ אשר ישום מגמת פניו אל זכות הרעיון? מה יוסיף ומה יתן לו מספר התנועות אם כל רוח אין בקרבם? עיקר השיר הוא תוכו וענינו וצחות הלשון. והתנועות והחרוזים אל המשורר לעשות בהם כטוב בעיניו. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שלא יקלקל יופי המליצה. ואדרבה שווי התנועות הם כדלתים וברוח בעד רעיוני המליץ. ולכן לא דקדקתי בהם ובשווי החרוזים במקום שקצרה ידי וראיתי שתששת המליצה בעבורם (כאשר יראה הקורא בשיר הַבְּדִידָה באמצעותו) למען תת חפשה לכנפי רעיוני להתנשא אל אשר יהיה שמה רוח השיר ללכת. ומלבד זה הדרכים האלה לא מכתבי קודש הם. כי משפתי העמים הָנחלו לנו. –ב) במכתבים תהיה תלונותם כי השתמשתי הרבה פעמים במלות בלתי נמצאות בכ“ד ספרי קודש כי אם במשנה ומהם בתלמוד. אמנם מי לא ידע את קוצר לשונינו בסבת אבדון הספרים הקדמונים ולא נשאר לנו כי אם מעט מהרבה. הלא הם כ”ד הספרים הקדושים אשר ההשגחה העליונה השאיר לנו לפליטה גדולה כי הם הם עקרי דתנו הערוכה בכל ושמורה לעד. ושאר ספרי חול נאבדו בידי אדם כספרי שאר העמיםהקדמונים אשר סבלו גליות וטלטולים רבים כמונו (וזה ראיה נאמנה על השגחת ה' וקדושת הספרים האלה) ועי"ז נתמעט הלשון נוסף על זה היותה שפה מתה ובלתי מדברת ומדוע לא נוסיף עליה את רוב המלות הנמצאות בספרי משנה ותלמוד על טהרת לשון הקודש. הלא ידעו הראשונים את הלשון יותר מאתנו? צא וראה הגוים אשר לשונותיהם חיות הנה מוסיפים יום יום מלות משאר לשונות ואנחנו בני ישראל נבוש לקבל את אשר כבר קימו וקבלו אבותינו החכמים? – אין זה כי אם רוע לב. סוף דבר, אנכי כתבתי כאשר עם רעיוני, והרוצה לקבל ממני יקבל ואת אשר לבבו איננו פונה אלי יעשה כאשר עם לבבו. –

והנה המעט הזה אשר אני נותן לניכם. נכתב ונחתם בעודי באבי באביב חלדי. כי בן עשרים וששה שנים אנכי היום ורוב הדברים הכתובים פה כבר הם עתיקים אצלי. ולסבה הזאת נועצתי לקרוא את הספר הזה בשם פִּרְחֵי הָאָבִיב להיות לזכרון לי ולאות למבקר בן יבא ובקרני והביט אל שם הספר ואמר פרחי אביב הם הנח להם! עוד חזון למועד כי יתעשת מחברם להוסיף אומץ והיתה המנחה השנית טובה מזה. דברי אוהב אל כל דורש טוב.

ח“י אדר תקצ”ז לפ"ק.

פה קאסניטין ישן.

המחבר ¹