על קבריכם הורי אנכי עומד היום במר רוחי אצריח, מעי בי יהמו מר אבכה ואַזִּיל דמעות, נפשי נבהלה, רוחי חֻבלה, בתוכי לבת אש כזפת בוערה!

לא עליכם אשא נהי, לא עליכם אבכה כי אתם בשלוֹם תשכבו, מנוחה שאננה מנוחת עולם אין מחריד.

אולם על מר גורלי אבכה ואֵילִיל, על רוע מצבי עיני בוכיה מאנה הנחם נפשי! סביבי חשך ואפלה מנֻדח, ענני יגון ערפלי עצבת הקיפוני יחד, לשוא אושיט ידי מימין ואין עוזר משמאל ואין תומך, כלם לדרכם יפנו צעקתי אין שומע ובאשר נפלתי שם אשכב אין מקים אותי, עברו ימים עברו לילות ובא השמש וזרח השמש אך שמשי לבדה בערפל חתֻלתה לא אראה אור, נעויתי שחותי בדד אשב, אין דורש לנפשי, כלם סרו רחקו ממני, אין פונה לשאול לשלום לי, ממתים שוכבי קבר יגרע חלקי, הם אחת בשנה יזָכרו, ואנכי מכל נשכחתי, יעבור הסתיו יחלוף החרף, והאביב ביפיו יופיע כלול בהדרו, הקיצה הטבע כלה, השמש סרה המסוה מעל פניה תזרח ותפיץ הוד קרניה, תבל האירה ורצון על פני כל חי, לקראת בואה ירֹנו ויזמרו, מטוב זהרה עיניהם יתענגו, אך עיני לבדה חשכו לא אראה אור, דמעות מלאות, רוחי נשברה מעי יהמו וכל זמרת תבל ומצהלותם אך יגון ואבל בקרבי יעוררו. מַר לי מָר! שדי המר לי, ערבה כל שמחה, חדוה נשבָתה, לענה ורוש חלקי! פצעי לבבי טרם ירפא האחד חדשים לבקרים לרבבות ירביון עד כי כלכל לא אוכל! ואיך יכאב לבי, עששה מכעס עיני בראותי אחי בני אמי נחרו בי, לזר הייתי להם ולא ידעוני ואנכי לא הרעותי להם, רעה לא גמלתים, ואם עַוְלָתָה מצאו בי, הוא אך כי רכושי אבדתי וחילי חלף הלך ממני, האם זאת חטא יחשב? אשר בגלל זה ישטמוני וישטנוני וירחקו ממני, הלא ריש ועשר ביד אלֹהים הוא לא פשעי ולא חטאתי.

ואתם הורי הוזים שוכבים לא תחוס עינכם ולא תרחמו עלי, והלא אז בהיותכם אתנו פה בחיים, נשאתם אותי כעל כנפי נשרים ותסוככוני מכל נגע ופגע ותכלכלו כל מחסורי, ועל מה זה אֶגָרע היום? ולמה תסתירו פניכם היום ממני בעת צרה וצוקה? יבקעו נא השמים מחרכיהם הביטו וראו מכאובי וצרות נפשי, הָבינו אל רבבות התלאות אשר מצאוני, יכמרו רחמיכם על בנכם חוסו עלי וחמולו, כי איך תערב שֵנה לעיניכם בידעכם את כל העמל והתלאה אשר אנכי סובל, עד כי לולא אלהים יראתי כי אז קץ לחיי שמתי לבשתכם ולכלמתכם, ואם בעונותי כשלתי ובעבורם חסרתי כל, וחטאי ופשעי הטו כל הצרות התלאות האלה, הביטו וראו כי אחי עוד הרבו לפשוע וחטאתם גדלה מחטאתי והם שלוים ושקטים ובטוב יבלו ימיהם ורעה לא תאֻנֵּם, ותחת כי אנכי שב בכל עת ובכל רגע מדרכי, עוד הם יוסיפו לחטֹא והם שמנו עָבוּ ונגע לא יקרב באהליהם, ואנכי תחת סור מכאובי כן ירבו וכן יפרוצו, ואתם הורי תחרישון? והלא אתם בצל אל תתלוננו, קרבת אלהים לכם, מחזה שדי תחזו ומדוע אל כס יה לא תקרבו? העתירו בעדי אליו ויסר מעלי מכאובי וירפא שברי כי אל רחום הוא ולא לעד יקצוף. — ואם בכל אלה לא ירצכם ולא ישמע לקולכם, הלא אז כל חוזי אל נביאי קדם משנתם הָעירו, הלא המה פנים אל פנים דברו עם אל, מחזות שדי חזו, קולו מתוך האש שמעו, יקיצו המה ויגידו מדוע רשעים עושי רשע בגאוה וגאון יפרָחו, ובתֻמו הולך לנצח בלי כל תוחלת ותקוה יאבֵדו?

ואם אך למען נסות אותי מצאוני כל הרעות האלה, לדעת אם בכל זאת לא אסור מדרכי אל ואשתמר מעוני, אולם אחרי עמדי בנסיוני ימי חשך יחלופו וִיהִי אור ואחר חשכת ליל שמש תופיע, אחר אסון יבוא ששון ואבלל שמחה יהפך? אולם למה זה יארכו ימי העצב והתוגה ויאחרו רגעי השמחה? הלא רַבַת סבלתי, צרות ורעות נשאתי ובכל זאת מדרכיו לא סרתי ופקודותיו שמרה רוחי ואין קץ לתלאותי, ועד אנה אסבול עוד? הלא כבר זקנתי ושבתי, הלבינו שערותי ותוכחתו עוד לא סרה ממני, עוד חמתו לא שככה ואהי נגוע כל היום, על חוף יָמַי אנכי עומד וישועה רחקה מני, ומתי יבוא עזרי? האם בקבר? ולמתים יעשה פלא? הגידו הורי למה זה תחרישו ולא תענו דבר? האם אין מלה בלשונכם ואך רעיון רוח יגיד לנו כי מתים ישמעו וידעו, ואתם הורי קולי בל תשמעו, ולשוא ארבה מלין כי אך לעפר ואפר אדבר, אכן אנה אפנה ולפני מי אשפוך שיחי וכעסי אם אין שומע לי.

אולם הרגעי נפשי ודומי! אל תרבי תדברי! כי אף אם רבות שנים תחיי חקר אלוה בל תמצאי ובסודו בל תבואי, אך אחת דעי כי האל לא יעות משפט ורק דרכו ממך נסתרה, ועוד חזון למועד ויגלו לך תעלומות פה לא ידעת, ואז תבין כי הכל בצדק ובמשפט, פעלו תמים וכל מעשהו באמונה.