בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

וַיָּצִיצוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן

לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד:

(תהלים צ"ב ח')

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח

כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:

(שם צ"ב י"ג)

קורא יקר! רבות הנה מטְרות חוברי חבר המוציאים לאור את ספריהם.

הכת האחת, הם חכמים ידועים יודעים ללמוד וללמד, וכוונתם באמת ובתמים להאציל מחכמתם גם על אחרים וללמדם להועיל להרביץ תורה ולהאדירה.

ויש אשר אך לכסף שמים פניהם וספריהם הם להם לכסות עינים, אשר מבלעדי החבור לא יהיה לאל ידם לקבץ על יד נדבות הגונות וכבודות.

ויש כת שלישית אשר כל מגמתם אך להתפאר לבעבור יכנו אותם בשם מחבר ויכבדום בין המון העם אשר אינם יודעים כל מאומה ואינם מבחינים בין טוב לרע.

אולם בכל אלה לא אתחשב, כי לכת הראשונה עוד לא הגעתי ולא ארהיב בנפשי עֹז ללמד לאחרים, באשר נפשי יודעת מאד כי אני לבדי לא הרביתי ללמוד.

ולכת השנית והשלישית בקהלם לא תחד כבודי, כי תאות הכסף והכבוד כבר נחה שקטה וגליהם לא יסערו עוד, כי אנכי זקנתי ושבתי, ועֵינַי מישרים תחזינה, אשר כל התאות המדומיות אפס ואין הנה לי ואך הבל וריק הן.

אולם הסבה אשר הניעתני לכתוב ספרי זה הוא, אחרי כי בלותי, זקנתי ושבתי, ואך שנות מספר הנה לי להסתופף בין החיים, ובידי אין כל להשאיר ברכה לבני היקרים אחרי למזכרת לבל ישכח שמי מפיהם וזכרי מלב, כאשר ראיתי גבירים ועשירים בונים בתים, נוטעים כרמים, להנחיל לבניהם אחריהם לזכרון נצח לבל ישכחו מפיהם, ויקראו בשמותם עלי אדמות, ואמרתי אני בלבי במה אזכה אנכי, בתים לא בניתי, כרמים וזיתים לא נטעתי ואיך יזכר שמי? אז לעט שלחתי ידי ואמרתי המה יבנו בתים ואני אבנה לי רק עליה קטנה, זה ספרי, אשר כמותו רק מעט הוא, וצרפתי את שמי להעליה וקראתי את שמה “עלית טוביה”, ועל ידי זה יעלה זכרוני לפניהם לרצון; וגם יתר שאת לי בהעליה הקטנה הזאת אשר כל רואיה אינם דורשים שתהיה בלי שמץ, או חסרון ומגרעת, ובאשר היא שם טובה היא, תחת אשר כל הבנינים המפֹארים רבו המבקרים עליהם וישימו עין בקרת על כל דבר קטן וגדול, וידרשו שיהיה כלול בהדרו, ואם ימצאו שמץ דבר שלא נבנו כחקות הבנינים, יתנו בוניהם לשמצה ולחרפה.

אולם אחר כל זאת עוד חלל לבי בקרבי ונפשי נבהלה מאד בשלחי לעת זקנה ראשית פרי עשתונותי עלי תבל, וכמו פחד ורגז לב אז זקן אם ההכרח יאלצהו לשלח בנו יחידו למרחקים דרך ימים ונהרות, מאד ידאב לבו לבלי תאֻנה אליו רעה בדרך, לבל תשטפהו שבלת מים, בל יטרפוהו חיות טורפות, או רוצחים בל ישלחו בו יד, כן גם אנכי ירא מאימת מבקרי זמננו לבל יחרפוני בהבל פיהם, לבל ישפילו כבודי ויתנוני לשמצה, בפרט מאלה אשר אינם מבחינים בין טוב לרע רק כל מגמתם לחָרף שם אחיהם, ידמו בנפשם כי בהשפיל כבוד אחיהם עד עפר, יגביהו כבודם על מרום, וכמו במאזנים יכריעו הכף האחת כדי שתעלה הכף השנית למעלה, אולם לאלה האחרונים אני אומר כי מאד נקל הוא לסתור מלבנות, יבנו הם ונראה גבורתם.

ואך לאלה אשר אך הצדק והיֹשר נר לרגלם הגדתי היום הסבה האמתית אשר אלצתני להוציא לאור ספרי זה, וידעתי כי אף אם ימצאו שמץ דבר, יסלחו לי ויאמרו אך מקרה הוא, ויתנו צדק לפעלי.

ואני תפלה לאל חיי! אשר בן זקונים זה אשר אנכי שולח לרחוק ולקרוב ימצא חן בעיניהם, ואז ישמח לבי גם אני, ותגל נפש אביו מולידו.

המחבר

שמות המדברים

צדק אוהב את עטרה

אמת רֵעַ צדק

עטרה אוהבת את צדק

נדיב אבי עטרה

אוֹן אוהב את עטרה

רֵעַ אוֹן

הֵלֶךְ עובר כפרים למכור סחורות

מכשול ופוקה שני עדים

שופטים ושוטרים

זקן מתבודד

עלמה

נערים ונערות

אנשים ונשים רבים.

מערכה ראשונה

מחזה ראשון

(צדק ישן בשדה בסבך תחת צל רֹתם, אמת יבא ממרחק ולא יראהו).

אמת

הגם פה איננו? ואיה איפה הוא?

לשוא סבֹתי בעיר, בשוקים וברחובות בקשתיו ולא מצאתיו, גם לכל עובר שאלתי “הראית את צדק”, אך אין איש יודע ממנו ואין מגיד לי, והאיש הזה לא ידעתי מה היה לו, הלא זה כביר ידעתיו תמיד צהלו פניו, רצון הפיקו, עתה ענן וערפל יְכַסְיֻמוּ, סר וזעף הנהו, כל היום אך קודר יתהלך; מלפנים נעימים מדברותיו, כנחל שוטף כזרם מים יזרמו תאוה לנפש ולב, עתה כאלם לא יפתח פיו, ועל פניו עצבת, ינוס מפני איש יברח מפני גבר אך בדד ישב וידֹם, הרחק מבני אדם יבחר מושבו, בקרבתם געלה נפשו, ותחת אשר מקדם ומלפנים רעים וידידים חדות נפשו היו ולהמתיק אתם סוד כל מעיניו וחפצו, עתה יפרד מהם, במדבר שממה נודד הנהו לבל יפגשהו איש כי נפשו בחלה בם.

אך מה זה יעציבהו ומדוע פתאום נהפך לאיש אחר, זאת נעלמה ממני ולא ידעתי, מי יתן ואמצאהו ואוכיחהו על פניו ואפצר בו כי ישתפך נפשו בחיקי, עצבונו יגלה, הלא אז מכחי אשחר בעדו להוציאהו מצרה, להעלות ארוכה לנפשו האֻמללה או להקל מכאוביו כי אהבת נפש אהבתיו ובצרתו גם לי צר, אך אם יסתר מפני, לפיו ישים מחסום, מכאובו לא יגיד, בכל עז פשה יפשה הנגע, תבער האש ואין מכבה יען כי מקומה ומושבה נעלמו.

(ילך אנה ואנה וישמע)

מה זה קול באזני, קול דברים אנכי שומע! שם מהסבך יצא קול, שפתי ישנים דובבות אזני שומעת, אסורה נא ואראה מי זה שמה ישן הנהו!

(בעודו מרחוק יכיר את צדק, יראה כי

מראהו רע ויחרד לאחוריו עומד ומשתאה)

זלעפה אחזתני! פחד קראני ותחתי ארגז! האח! איך שֻׁנה מראהו! אעמוד ולא אכירנו! אך גדול הלחץ אשר ילחצנו והוא תחת לשונו יכחידהו, ישא ויסבול אך לבדו במסתר וכסה, והלא הוא יודע כי נאמנה אתו רוחי ומדוע יכסה ממני מכאובו? עת לעשות עתה, לא אחשה ולא אשקוט, עצור במלין בל אוכל, מצאתיך עתה רעי כאח לי, אחזתיך ולא ארפך, לא אסור מזה עד אשר תגלה לי תעלומות לבך, עצבונך תודיעני, הלא אז אשא אתך יחד ואקל מכאובך, או אולי גם ארפא שברך!

(יקרב אל צדק וישמע כי ידבר בשנתו)

צדק

עטרה חדות נפשי!… לבבתני אהובתי לבבתני… גשי אלי יחידתי ואשקך… נפת תטופנה… שפתותיך… ששון לבי המה… עתה לא יערב לבו הזד… והבליעל לגשת אליך… ולנגוע בך… שריתי עמו ויכלתיו… אך לי… לי לבד אַתּ… חלקי ונחלתי… ואין לזר אתי… אחזתיך ולא ארפך עוד… והבליעל לדאבון לבו בחוץ יעמוד… ולמרות רוחו בהצלחתנו יראה… יראה ויבוש… בואי בואי אלי יחידתי… בואי ואחבקך עוד הפעם.

(יושיט ידו לחבקה ויחבק הרֹתם)

אמת

(יקרב אליו ויעוררהו משנתו)

הקיצה נא צדק ידידי משנתך! הגד נא לי מה אלה הרעיונות והחזיונות שולל יוליכוך? אבן כבדה על לבך ולא תקרא לרעך לעזוב עמך ולָגֹל אותה, הֲזֶה אֹרח רעים נאמנים כמוך להסתיר כאבך בחֻבך, לשום מתג ורסן על פיך לבלי גלות לי מצפונך, ואתה תשא ותסבול לבדך?!

ואיה הברית אשר כרתנו יחד? ואיפה האהבה אשר נשבעת לי זה כמה?

(צדק ייקץ משנתו אך רעיוניו נבוכו עוד,

יביט אל כל רוח ויזכור איהו ואימה נופלת עליו)

צדק

אהה! איה איפה אָני? לא בחיק עטרה אנוח? בחיק היגון עודני, סביבי חשך וצלמות לא אדע שָלֵו!

(השקטה)

אל תגילי נפשי גילת שוא, שמחת הבל אל תשמָחי! אך במחזה חזיתיה, בחלומי, ורעיוני התעוני מר לי מר! עוד בין שדי אנחה אלין!

(יסב פניו אל אמת)

אהה אמת רעי! גם אתה בגדת בי בגד! הן אני אמרתי ברב שרעפי תנחמני אתה, בנעם מדברותיך גלי צרותי תרגיע, אך לשוא תקותי תוחלתי נכזבה! ותחת הקטין עצבוני עוד תוסיף מכאוב על מכאובי! למה זה עוררתני והקיצותני? לוּ ישנתי אז ינוח לי שכחתי עֹצֶב, ויגוני סר מֶני, רעיונות נעימים עברו ראשי, בחיק אהובתי הושיבוני, חיים וחסד עשו עמדי וישעשעו את נפשי האֻמללה, ותעוררני אתה ותדד שנתי מעיני ומכאובי שבו לאיתנם!

אמת

אל נא אחי אל נא הבל תדבר! לא לרֵעַ כמוני לבגוד בגד, הלא אתה ידעתני כי לא בלב ולב אדבר, ברית אחים כרותה בינינו ולנצח לא תופר.

אולם סלח נא ידידי כי העירותיך משנתך, ואקרא לעצבונך לא להרע לך חפצתי, שלומך וטובתך אנכי דורש, להצילך מצרה ולא להכאיבך באתי, אך זה תמול שלשום פגשתיך וראיתי כי לאיש אחר נהפכת, סר וזעף אתה ולא תדבר דבר, הבינותי כי רעה עברה עליך ולדעת חפצתי, חקרתיך ודרשתיך ותברח מפני ותֵחָבֵא לבל אפצר בך, ואנכי בכל לבי אהבתיך, להקל ממך עֻלך ולשאת אתך מגמתי, לכן אמרתי לא אשקוט ולא אנוח ויעבור עלי מה, אקרע סגור לבך, בחזקה אגלה מצפוניך, לא ארפה ממך עד אשר תשפוך נפשך בחיקי, ועתה כל היום בקשתיך עד כי מצאתיך פה ישן תחת הרֹתם הזה, נבהלתי מראות איך שֻנו פניך, ושפתותיך דובבות דברים אין להם שחר, לכן אמרתי אקיצך ואפצר בך להגיד לי מה הלחץ הזה אשר ילחצך, אולי אמצא מזור לכאבך ושב ורפא לך.

ועתה אחי לא אעזבך עוד ולא אסור ממך עדי תפתח שפתיך ואל תסתר דבר אשר עם לבבך.

צדק

(יקום על רגליו וילך אנה ואנה, ידו על מצחו)

מעי בי יהמיון, קרבי סואֵן בִסְאוֹן, בעצמותי תבער אש, ושלהבתה עד ראשי תגיע, תם כחי, שאת לא אוכל, סגור לבי אפתח לך אמת ידידי! כל אשר עם לבבי אגידה ואדבֵרה!

ואם אמנם צר לי מאד להכאיבך ולאדיב את נפשך כי ידעתי כי כמוני גם אתה תילל על מר גורלי ותסבול אתי יחד, אולם נחלי צרותי עברו גבולם, עד צואר הגיעו, נלאיתי נְשׂא! אסירה מחסום מפי, ארבה אֲיֵליל, תקונן אתי אולי ירוח לי!

ואתה אמת ידי נפשי! הסכת ושמע, את כל קורותי אגיד לך ולא אפיל דבר:

הנה נא ידעת את הזקן המתבודד אשר זה כשנתים ימים מתגורר בקרבת עירנו, גבר חכם אין כמוהו, כל ימיו עשה מלאכתו באמונה להביא טרף לביתו, אף גם עשה חיל, הרבה רכושו ויפרוץ לרֹב עד כי גדל מאד, רב טוב פעל ועשה בעמיו, לרעב פרש לחמו, כושל יקימון מליו, מחסה היה לאביון, מעוז לנכה רוח, וגם לרבי הארץ לא עזב חסדו, מרחוק ומקרוב התאספו אליו לשמוע עצה מפיהו כי שמעו הלך בכל הארץ.

עתה נהפך הגלגל, נהפכו הזמנים כי לפתע פתאום אבד חילו ורכושו, וכל רעיו ומיֻדעיו, מכבדיו ומוקיריו רחקו ממנו, חלפו הלכו למו ולא יכירוהו עוד, ואין דורש לנפשו, בראותם אותו מרחוק ינוסו מפניו, כי מה בצע להם כי יתרועעו אל דל הלא דל הוא.

זאת ישים אל לבו הזקן האֻמלל ויגדל כאבו ונפשו שבעה לה יגון ואנחה, וימאס במושב בני אדם, ובחברת עשירי עם לא בחר ולא יחד אתם כבודו כי שוא ושקר במגורם, דרכם כסל למו, הם אך למסכה ישתחוו, והאדם אך אפס ואין הוא בעיניהם ורק לפי כספו וזהבו יערכוהו, לכן הרחק מאדם שׁם ביער שׂם מושבו, במלונה ינוה, ומבקר עד ערב אך בתורת אל יהגה, וזה חלקו מכל עמלו, ישחק לעשירי עם ילעג לכספם וזהבם כי הבל המה יחד, כי העשיר אם גם שמנה לחמו, הלא גם לבו שמן הנהו, ערל מכל רגש, רחם לא ידע, ולא ישיב אל לבו כי כמו הזרע בחיק האדמה תִזָרַע למען תוסיף תת כחה תרבה יבולה ותשביע לחם לכל חי המבקשים מאל אכלם, כן הכסף נתון לעשירי העם למען החיות אביוני אדם ומטובם להעניקם, אולם הם כחול יצברו הכסף ישימו בכליהם, ותת לא יוכלו, אבל הזקן הנכבד גם אם אבד חילו, הלא לב רגש ורוח נכון נשארו בקרבו, ואם רעב ללחם לא יכול להשביע, אבל לרעבון נפש, לדורשי חכמה בכל לב ונפש ידָרש, אנשים צעירים לימים אוהבי לקח מסביב ינהרו אליו לשאוב מים מבורו, ולשמוע תורה מפיהו, דעת ותבונה ילמדם, הם יכבדוהו, רעים נאמנים המה לו, ברעי שוא לא ימירם.

גם אני מבאי בית המתבודד אני, גם אנכי בכל יום אחר כלות עבודתי לעת ערב אליו אשים פעמי, ממעיני חכמתו אשאב גם אני ותהי לי למשיבת נפש, בחברתו עצב לא אדע כי הוא תמיד שמח וטוב לב, (אף אם אמנם לא ידעתי מאין לחמו יבא ומי יכלכלהו) לא יתמרמר ולא יקונן ובלי תלונה ישא גורלו ואף גם יודה לה' חסדו כי לקח ממנו עשרו ורכושו באמרו: עֹשר ישחית בעליו, יַקשיח לבו ויאבדהו לנצח, ויהי היום והנה אנכי יוצא אל המתבודד, ויהי בהיותי בדרך ותבוא עלי השמש, החשך כסה את עין הארץ, ואני טרם קרבתי אל המלונה ואשא עיני ואראה והנה הזקן הולך לקראתי, פניו יחוָרו והוא פרוע, נבהלתי מראות ואמהר אליו ואשאלהו אנה אבי פניך מועדות? ולאן אתה הולך? ומה זה העצב אשר על פניך? ויען ויאמר: האם בת נדיב לא פגשת? רוץ נא מהר לקראתה כי לא ידעתי מה היה לה, מדוע אֶחרו היום פעמיה לבוא, אולי אסון קרה אותה בדרך!

ואם אמנם כספר החתום היו לי דבריו, בכל זאת אף רגע לא התמהמהתי, עזבתי את הזקן ושמתי פעמי היערה, ובבואי שמה, ממרחק קול צעקה אנכי שומע קול קורא לעזרה, מהרתי פעמי ואשא עיני והנה בת נדיב עומדת וסל אוחזת בידיה, ושודד ליל נצב עליה ויאבק עמה לגזול הסל מעל ידיה; חיש קרבתי אל השודד וארים המטה אשר בידי ואכהו הכה ופצוע עד כי עזב הסל וימלט על נפשו; דלקתי אחריו אך לא השגתיהו עוד, ואשוב אל הנערה והנה מרֹב פחד וחרדת לב התעלפה ותפול לארץ; רצתי אל הנהר ואקח מעט מים ואזרוק על פניה ותשב רוחה ותפתח עיניה ותשלח ידה ואחזיק בה והקימותיה; רעד החזיקה, כל עצמותיה רחפו מפחד, ועשתונותיה נבוכו, אולם בשמעה קולי קול נֹחם: הרגעי בתי, אנכי מגן לך, לא תאֻנה אליך רעה, לא אעזבך עד כי אנהגך אביאך אל בית המתבודד אשר אתּ מבקשת, אז נחה שקטה נפשה ובקול בוכים נתנה לי תודה על כי הצלתיה ממות, ונפן ונלך יחדו חרש מבלי דבר דבר, והירח ביפיו מבין העפאים האיר פני הנערה, וארא והנה עיניה נשואות השמים, כטל יורדות דמעות ושפתיה תודה לאל מושיעה תבענה, אור פניה קרן כאור פני שמש ביפיה! רגש קדש אחזני לא ידעתי אכנה, ולבי יהלום כהולם פעם, נכסֹף נכספתי לא ידעתי מה, דַבֵר בקשתי, ועל שפתי המלה החבאה, כן עד המלונה קרבנו והנה הזקן לנגדנו, האח! מה מאד שמח לבו בראותו אותנו ויגל מאד לקראתנו, חיש הביאנו האהלה ונספר לו את כל הקורות אותנו, וישא את קולו ויבך ויאמר: ברוך אל עליון אשר לא עזב חסדו ממך בתי! וישלח מלאך לפניך להציל את נפשך, וגם ברוך יהיה כי לא הסתיר פניו ממני וישמע שועתי ויוציאך מצרה, כי בלעדיך מאין יבא לי טרף, מי יאכילני לחם, מי ישקני מים, הלא אנכי כמת נשכחתי מלב אדם, ואך אַתְּ לבדך זה שנתים ימים תטריפני לחם חקי! אחרי כן שם פניו אלי ויאמר: יתר שאת לך בני כי נפשות שתים ממות הצלת, אותה ואותי, שכרך הרבה מאד!

אך שמעי נא אַתְּ בתי! אל תוסיפי עוד לבוא אלי לבדך, חסד ידידי אשר לרגלו נצלת הוא יגדיל עוד חסדו וילַוֵך בכל עת אשר תלכי אלי, ואם הוא צלך על יד ימינך רע לא יגיעך!

פני עטרה אדמו ותבט לארץ, וגם אני לא יכלתי כרגע להרים עיני כי רגשות נרדמות הקיצו בי כדבורים סבוני, אך התחזקתי ואשתחוה לנגדה ואומר הרגעי אחותי אנכי מָגֵן לך בכל עת אל תיראי ואל תחתי! אז נשאה עיניה ותקֹד נגדי בלי דבר מאומה, אך עיניה הרבו דבר אֹמר הביעו.

אחרי כן שמה האֹכל אשר הביאה לפני הזקן ויאכל וישת ויברך אותנו ונשב יחד לדרכנו; אנחנו בדרך, הירח והכוכבים ממסלותם הפיצו אורם על פני כל הארץ גם מול עבר פניה האירו, שמתי עיני עליה ותהי לי למשיבת נפש, ובדברה שבעתי גיל ועֹנג כי חכמה אמרי פיה, נֹפת תטופנה שפתותיה תאוה לנפש ולב, וכאשר הרבתה לדבר כן המו מעי לה, ונפשי בנפשה נקשרה, דמיתי כי אח אנכי לה, וכן הייתי בעיניה, כן הלכנו עד בואנו העירה, הביאותיה עד שער בית אביה ואפן ואלך.

ובבואי אל ביתי לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, עליתי על משכבי אך שֵנָה לא ידעתי, רעיונות לרבבות ראשי עברו, תמונות אין מספר על פני חלפו, לא אראם ולא אדעם עוד, אך תמונה אחת היא לנום לא תתנני, כל מחשבותי אך ממנה מלאות ואליה תשובנה, כלו עיני ליום מחר עת אשוב ראות פניה ואתענג מצוף דבש אמריה; כה חלף הלילה ואתא בקר ואהי נודד כל היום כלו, ולעת ערב בהגיע עת צאת אל המתבודד חשתי אל מקום מועד והנה מצאתיה שמה, את בואי חכתה, וכשמש בגבורתה כן לנגד עיני הופיע, בראותה אותי ותמהר לקראתי ותושט אלי ידה אשר אחזתי בשתי ידי ונסע ונלך.

בלכתנו יחד ותדבר אלי לאמר: “איך הגדלת חסדך אלי לעמוד על משמרתך בכל עת אשר אחפוץ, ואיך יגדל העל אשר העמסת עליך לבוא לְלַוֵנִי כאחד העבדים”.

הרהבתי בנפשי עֹז ואען וָאֹמר: מי יתן אחותי והייתי לך לעבד עולם, הלא אז בשמחת לב ובתאות נפש אעבדך כל הימים, ופקודתך תשמור רוחי ולא אעזבך לנצח, כי לא אכחד ממך ידידתי כי מאז הייתי לך למחסה נפתחו עיני וארא כי חי אנכי, ובלעדיך אחותי חיי כאפס יחָשֵבו, ואם תהדפני מפניך אז אך מות חלקי… כי אהבת נפש אהבתיךְ!

אז בחן ויופי היא תשיב אמריה: "אל אחי לא לעבד אתנך לי, לאדון שמתיך עלי, חיי לך הם, אתה ממות הצלתני, צוה עלי ואתן את נפשי תחת נפשך!

מתוקים מדבש ונֹפת צופים היו לי דבריה לקול. צללו אזני, רוחי ונפשי כגלים המו אחזתי בימינה לאמר: לא אחותי לא לאדון אהיה לך, אני דודך אהיה ואת תהיי לי לרעיה, אנכי אהבת עולם אשבע לך, השבעי נא לי גם אַת כי דודיך תתני לי, נכרתה ברית אהבה יחד כי לא נכחד איש מאחיו, עד הירח ועדים הכוכבים ממסלותם, כי בריתנו לא תופר לנצח, ותען ותאמר “עֵד”!

ככלות דברינו הלכנו לדרכנו ונבוא אל הזקן ולא דברנו דבר מכל אשר נעשה, באמרנו עד אשר אבוא אדבר אל אבי הנערה וייטב בעיניו ויאות לו אז נבוא אל הזקן ונגיד לו, ויהי ממחרת ואשכים בבקר ואבוא אל אביה ואֹמר: דבר סתר לי אליך אדוני! ויביאני חדרו וישאלני מה אנכי מבקש, ואען ואֹמר: אדוני ידעת את עבדך כי ישר אני הולך מבלי סור מן הדרך אשר צוה אלהים, ומפרי מלאכת עבודת ידי חי אנכי חיים נעימים בלי חסר כל, ואם עדן לא הרביתי רכושי, אבל טרף לביתי לא יחסר, ועתה הואל נא בטובך לתת לי עטרה בתך לאשה כי אהבתיה.

בשמעו את דברי ויקם מעל הכסא ויאמר: צר לי מאד כי לא אוכל בדבר הזה למלאות משאלות לבך, כי אף אם אמנם טוב אתה בעיני, ידעתי את תם לבבך וטוב מצבך, אולם בכל זאת אין לאל ידך לתת לבתי היכלי ענג, שדות וכרמים, סוסים ועגלות כאשר יתן אותם העשיר און אשר בחרתי ויעדתיה לו זה כמה, כי זה האיש לא יחסר כל וכל אשר תאוה נפש בתי ינתן לה.

חִצֵי דבריו נחתו בי כמדקרות חרב היו לי, עשתונותי נבוכו עֲנות לא יכלתי, מה היה בי אחרי כן לא ידעתי, ואיך יצאתי משם נפלָאת ממני, אך פתאום כחולם בהקיץ הקיצותי וראיתי והנה אנכי עומד בחוץ בלי דעת אנה אלך ואנה אפנה, כל תקותי אפס ואין ותוחלתי נכזבה, תחת שמחה יגון, ותחת חדוה לענה!

עתה אמת ידידי! הנה נא ידעת כל סתרי לבי ונגלו לך כל התלאות אשר מצאוני, דבר ממך לא כחדתי, הואל נא אתה ליעצני כי איש אֹבֵד עצות אני!

אמת

צדק ידידי! אך לשוא תעציב נפשך, לשוא תכאיבנה בלי מנוח, הלא איך יעלה על לבך כי עטרה טובת שכל תֵאות לתת להנבל הזה דודיה, הלא מעלליו הרעים גלוים וידועים המה לכל עד כי לחרפה תחשב לנו אך קרוב אליו, ואף כי עטרה הֲיִיטב בעיניה לכרות ברית עולם את נבל כמוהו ולבלות ימיה בחברת הזד והבליעל הזה?

צדק

אשר ידעת ידעתי גם אני כי עטרה לא תאבה לו ולא תשמע אליו, וגם במסתרים תבכה נפשה תמאן לשמוע בקול הוריה להיות לאון לאשה, אבל הוריה הֻכו בסנורים ויראו רק לעינים וללבב לא ראו, כספו וזהבו אשר בחמס ושוד הנחיל לו און הם יעַורו עיניהם ולאליל כמוהו את בתם לעולה יקריבו!

אמת

אל יפול לבךָ ורוחך עליך אל תתעטף, הן עטרה בחיק און עדן לא תשב, עוד יש תקוה כי תפקחנה עיני עורים, ומֻכי סנורים יביטו לראות, אלכה נא אנכי לבדי אל נדיב אדבר על לבו, על פניו אוכיחהו, אפתחה עיניו לראות באור בהיר ואקוה כי יהפך לבו, אמצא תחבולה ולך יהושיע!

צדק

לך רעי! וי"י דרכך יצליח ולו כדברך כן יהי! ואם אמנם נפשי מאד אנושה ורוחי נשברה, עוד אוסיף איחל, ועל י"י אשים מבטחי כי לא יעזבני, עוד לא אומר נואש, אתאפק וארגיע עד שובך אלי אמת ידיד נפשי!

(אמת ילך)

צדק

(לבדו מתהלך אנה ואנה)

רע ומר גורל האדם בתבל! רבות הנה תאות לבו ואך מעט אשר תשיג ידו, לשושנה יושיט ידו וידבק בה החוח! גם אנכי רום שמים לעלות אמרתי, עתה מטה מטה ירדתי! בדד בין סלונים אלה אתהלך כצפור בודד על גג מבלי מצוא מנוחה לנפשי האֻמללה, סביבי חשך וצלמות ופני תהום לבי כסה ענן וערפל! (דממה)

הסתיו עבר והחרף חלף הלך לו, והאביו ביפיו יופיע כלול בהדרו, הטבע הקיץ משנתו והשמש הוסר המסוה מעל פניה, תזרח ותפיץ הוד קרניה על פני תבל כלה ורצון על פני כל חי, לקראת בואה ישירו יזמרו כלם ועל טוב זהרה יתענגו!

אך בקרבי נשבר לבי ויהמו מעי וקולות הטבע בהעירו אך יגון ואבל בי יעוררו, חשכו כוכבי נשפי, השמש לא תהל לי אורה, קרניה עָדַי לא יגיעו, כל עשבי שדה יפיצו ריח ניחוח, אלי ריחם לא יגיע, כי שדי המר לי, לענה ורוש חלקי לא אדע נחת! (דממה)

מה נואלו חכמי לב איך נבערו מדעת בחשבם כי בחכמתם ובתחבולותם חפצם ורצונם יפיקו ומזמות זו חשבו אל מטרתם יובילום, יעלו גבעות, מרום הרים לעלות יעפילו, יבואו אל המטרה והנה פתאום רוח ישאם, ישליכם ארצה אל שאול תחתית, אחריהם יבא סכל בלי חכמה ודעת, בלי עצה ותחבולה עד תכליתו יגיע, ומראש הרים ישחק לחכם כי חכמתו תתבלע, ועצתו נבערה!

כן נואלתי ונבערתי גם אני, אמרתי אך כפשע ביני ובין המטרה ויבוא הנבל הזה ויחמוס ממני מנת חלקי וגורלי! (דממה)

יסרתני אלהים ואוָסר, אך למה הרעות לי ככה ולמה תעלם אזנך לשועתי? פרשתי אליך כפי, רחמני ושמע תפלתי! הן אם בראת תבל כוננת ארץ אך למען האדם בראתם, בהמות שָׁדַי וחיתו יער אך למענו יצרת, הם ירבצון שאנן ימצאו מנוח ואני קודר אתהלך ושחוח! הֲזֶה גמול להולכי תם לנאמני לב המחזיקים בך? (דממה)

אך עוד לא אֹמַר נואש, עוד אשים עליך כסלי, אל לנצח תעזבני, תראה בעניי תשוב תרחמני ולא תתנני לראות שחת!

(עטרה באה מבלי ראות אותו)

מחזה שני

(צדק ועטרה לעת ערב)

עטרה (תלך אנה ואנה)

פנה היום, השמש באה, נסו הצללים וחשך כסה פני תבל, כל נפש תנוח כחיה בבהמה, כאכר כשוע, יחדו שקט ושאנן ירבָצון, ובחיק התנומה חלד ינוח, סגור כל עפעף סוגרת כל עין, כל עיף כל יגע ינוחו, תערב למו שנתם כלמו יתענגו (תאנח), אך עיני הה תדמע דמוע ועפעפי כזרם מים יזרמו, שֵׁנָה לא ידעתי תנומה נדדה ממני, לשפוך דמעות מאין הפוגות, לבכות יומם ולילה זה מנת חלקי וגורלי! אם יאזלו מים מני ים, נפשי תמלאמו, אם יחרבו תהומות, ממימי דמעותי לאיתנם ישובו, אם אשכבה ואישן הקיצותי כי לענה ורוש רויה כוסי! פה בעמק הבכא כל קשי יום יבכו, מרי נפש יְיֵלִילו.

צדק (יסב פניו ויענה אחר דבריה)

פה נבכה גם אני גם אַת יחד אהובתי! פה קול נהי נשא, בכי תמרורים על מר גורלנו, כי מה עוד חלקנו בתבל אם לא קינה ונהי?

עטרה (תסב תשא סביב עיניה)

מה קול באזני קול נהי אזני שומעת? היש עוד בִלְעָדֵי נפש נענה מר בוכיה? מי זה האיש מר יתן קולו? המעט ממך דמעותי כי גם דמעותיך במו תמהל?

צדק (יקרב אליה)

עטרה חדות נפשי! האנכי אתאפק אעצור דמעות? כאבי יגדל, לבי נמס כמים ואיך אתנה פוגה לבת עיני? מנוחה מני נדדה ואיך ארגיע? קֻבעת כוס התרעלה שתיתי ואיך בדממה אנוח? הן אם אנחנו ברית אהבה כרתנו יחד ויבא און הזד הזה להפירה ומוסרותיה ינתק!

עטרה (תסב פניה ותכיר את צדק)

האתה זה צדק ידידי? גם אתה ישך פה? בין סלונים אלה תשפוך גם אתה שיח? ועל שבר קרָאָנו ימס לבך גם אתה? אולם מה לנו אם לבותינו כדונג נמסו אם לב הורי כאבן הנהו? כפראים במדבר המה, רחם לא ידעו, בלי חמלה הפרו ברית ואהבתנו יפריעו! יפריעו? לא!

אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם כִּי נִפְתָּחוּ

גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף עֲלֵי אֶרֶץ יִשְׁטָחוּ

עַד גִּבְעוֹת עוֹלָם חוּצָה לֹא יֵרָאוּ

אֲגַמִּים וּנְהָרוֹת דָּכְיָם יִשָּׂאוּ

וּמִנִּקְרוֹת צוּרִים פְּלָגִים יִסְעָרוּ

מַעְיְנֵי מַיִם מֵחַלָּמִישׁ יִגְבָּרוּ

יָחִילוּ גְבָעוֹת הָרִים יִתְגָּעֲשׁוּ

גַּלִּים יֶהֱמוּ, הַתְּהוֹמוֹת יִרְעָשׁוּ

קֶשֶׁר אַהֲבָתֵנוּ בְּלֶכְתָּם לֹא יִשְׁטְפוּהוּ

קֶשֶׁר קֹדֶשׁ הוּא גַם מַיִם לֹא יְכַבּוּהוּ

אֲהַבְתִּיךָ בְכָל לֵב אַתָּה רֵעִי וְדוֹדִי

בְּקִרְבָתְךָ אֶשְׂמַח אַף יָגֶל כְּבוֹדִי

אַךְ פֹּה בִּנְוַת אָדָם שָׂטָן עַל יְמִינֵנוּ

בְּלִי תֵּת אוֹתָנוּ לָבוֹא אֶל מַטָּרָתֵנוּ

מִי יִתֵּן פֹּה בַּשָּׂדֶה אוֹ שָׁם בַּיַּעַר

לוּ עַל כְּנָפָיו יִשָּׂאֵנוּ רוּחַ סַעַר

תַּחַת עֲנָנִים אֵלֶּה יִשָּׂאֵנוּ

מִשָּׁם אֶל הַשָּׁמַיִם יַעֲלֵנוּ

שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ וְיִתְקַשְּׁרוּ לִבּוֹתֵינוּ

אִישׁ לֹא יָהִין לַעֲלוֹת אוֹתָנוּ לְהַפְרִידֵנוּ

שָׁם נִרְוֶה דוֹדִים רְנָנוֹת נַשְׁמִיעַ

מְקוֹם אָב לֹא יָבֹא אֵם לֹא תַגִּיעַ.

צדק

עוד מעט וחדל אני, שחת ושאול לקראתי אראה, בלבי יקד יקוד, נחש שרף ועקרב לְשַׁדִי יחריבו, מוקשי מות המה, במכמוריו אפול אז נפשי תעלה שמימה, לו הלכת גם אַתְּ אחרי אנהגך אביאך בית אל אנחך, שם יתקשרו לבותינו, שם בעדן גן נתהלך כאות נפשנו ושם ברנה נקצור פרי עמלנו!

עטרה

אם אחת נשבעתי לא אמעול בך מעל, באשר תלך אלכה ובאשר תשכון אשכנה גם אני, אם שאול תציע שם תפגשני, ואם שמים תסק אנכי אחריך!

צדק

אך זאת אנסה נא הפעם אלכה אל ביתי, על בא אמת רעי אוחילה כי אל אביך הלך בנעימות מדברותיו לפתותו ולהוכיחו על פניו, אוָדע ממנו אפוא אולי פֻּתָּה.

עטרה

לך דודי! והמענה אשר יענך מהר להודיעני גם אותי.

(צדק ישק ידי עטרה וילך, עטרה תביט אחריו)

מחזה שלישי

עטרה (לבדה)

צדק מחמד נפשי! איך גם לבו עליו יכאב ורוחו נשברה, אגלי דמעותיו כטל יזולון אין מעצר למו! הֶאָפֶס לנצח כל תקוה ועזר אין? ושמשי לא תוסיף לזרוח עוד? וימי ושנותי אך באבל ויגון יכלו? ולב הורי לב אכזר לנצח לא ירחם? על בתם לא יחמולו? הֲזֶה רגש הורים רחמי אבות? ואיך טח מראות עיניהם אם און הבליעל מצא חן בעיניהם! הלבעבור כספו וזהבו יאהבוהו? הלא ישאלו נא בשער וידעו כי לא בצדק ויֹשר אך בחמס ושוד עשה חיל, וחרפה וכלמה תכסה פני אתו להתרועע, ולא טובה אהיה ממנו אם אתו אחלק שלל.

רבות מפי זקנות שמעתי, מחזיונות מבהילות, משעירים ושדים מזרי פחד, פורשי רשת לצודד נפשות ללמדם מעשיהם זר מעשיהם, ולא ירפו מהם עד כי לשאול תחתית יובילום לחרפות ולדראון עולם, אך כצחוק היו לי דבריהם לא אֵמֻן בם, אך רעיון רוח הוא אמרתי, וחזיונות כאלה אך בחלום אבל לא בהקיץ יראו, אכן עתה אחרי ראותי את און הנבל הזה אשר פחדו יבעתני בפרש רשת לרגלי, בחרמו לצודני סמר מפחד בשרי נהפכו עלי צירי, עתה הראיתי לדעת כי כנים הדברים דברו הזקנות וכי גם בהקיץ סביב שעירים ירקדו, והשעירים האלה בני אדם המה אנשים נשחתים, משחתם בם ולשחת ולחבל כל בשר מטרתם, אוי לי כי למרות עיני גם אני האמללה בחרמם נפלתי!

(השקטה)

(תלך אנה ואנה)

לשוא בן אדם תתהלל כי מבחר כל היצורים אתה וידך בכל משלה, הלא גם אף על רוחך לא תמשול ברצונך ובחפצך אחרים ימשולו ולרצונם בחזקה יטוך, כל מעשיך ופעֻלותיך לא ממך אך מאחר יצאו! טובים ממך חיתו יער ובהמות שדי; טוב חלקם מחלקך; הם אם יבקשו לאכול, לחמם ומימם לא במחיר יבאו, ואתה אם אין כסף בידך, תגוע ברעב ותמות בצמא; הם אם יתאוו תאוה, ממעונותם יצאו ותאותם ימלאו, ואתה גם לאהוב לא יתנוך, ואם הניא אביך אותך, אהבתך לא תקום ולא תהיה אף אם שבועתך ונדרך עליך! ואיה גדלך בן אדם ואיה אותות ממשלתך אשר בה תתפאר? הלוא השפל והנבזה אתה מכֻלם פה בתבל! (דממה)

ואם ברגשת נפשך תתהלל? ראה איך גם תנין תרחם בניה, ואמי אכזריה היא אותי לא תרחם, תראה בצרתי לא תחוס ולא תחמול!

אהה אמי! למה חלצת לי שַׁד, רחמתיני מנֹער לבלתי תת למות נפשי וחיי לשאול, ועתה תשרוק למות למהר פעמיו, תקראהו לחבלני ולמותתני, צוית ארץ פיה תפערה לבלעני חנם ולשחתני על בלי פשע וחטאה, ומה פשעי כי תשטמיני ככה? ומה חטאתי נגדך כי בידך למות תסגריני וחיי לשאול תורידי?

גם אתה אבי! לשוא זרעת זרעך כי מה לך אם אשתך כגפן פוריה אם תקטול זמוריה אמללו יקמלו!

ולמה אבי פנקתני מנֹער? כל משאלותי מלאת ולא מנעת דבר ממני, הלא אך למען הרבות עתה יגוני כאבי יגדל וצרותי כי ירביון! ומה בצע כי תכלני ותבצעני?

למה אני האֻמללה למה אני נולדתי או למה מנֹער לא מַתִּי? הלא חיי מותי, מותי חיי, ברעה ארדה שאולה ברעה ארדה לקבר!

אמת (יבא וישמע דבריה האחרונים)

צדקת בתי צדקת! יקרבו ימי אבלך, רע יגֹרת יבוא לך, מות האכזר פרש רשת לרגלך, בחַכּוֹ תפולי! עתה בכי מאין הפוגה, כנחל הורידי דמעה! על גורלך אבכה גם אני וארבה יליל על הרע אשר מצאך!

עטרה (תסב פניה)

לו ידעתי כי כדברך כן יהי, לו אמותה מנֹער, אז דמעה מפני תמחה, בּכו לא אבכה, ואם ברשת המותה תראני אז צלחה תקראני. אולם אולי אך לנגדי אראהו אבל ברשתו לא יקחני, זאת אפחד ואירא!

ועתה אמת איש נאמן! הגד נא לי מה ענה אבי? ואמי מה דברה?

אמת

למה אפצע לבך עדינה ולמה אמחץ נפשך? הן אני אמרתי היטיב איטיב לכם, והרעותי עוד לכם, “עוד בלילה עטרה לאון תנתן” כה ענה התנין כה דברה היענה!

עטרה (תבהל מאד)

לאון לאשה?!… אמותה הפעם באין תקוה!

(תפול ותתעלף)

אמת (יעוררנה)

עטרה! עטרה!

עטרה (תקיץ ותביט סביב)

העודנה חיה אני? עדן לא מַתּי? למה לך מות כי לא סגרת דלתך בעדי? הלא עתה בא אמת מרשתך הוציאני! למה אך בי נעלה נפשך ולמה אך אותי מאסת? תחטוף נדיבים מבלים בטוב ימיהם ומבקשים חיים, ותנוס מנדכאים אשר אך לעֹל ולמשא עליהם חייהם? זה כמה כמטמונים חפשתיך ולא מצאתיך, הלא יקרת בעיני המותה, ולמה זה תִסֹב לאחור? מדוע זה לשוטניך תמצא, ולמבקשיך תחבא? הן זה כביר קויתיך והנה פתאום פתחת לועך לבלעני, אמרתי עתה הנה בא קץ לכל התלאות, כעל כל הון ששתי, צלחה הייתי, והנה בא אמת ויפער פיך ויוציאני, ולנוה אין מנוחה ישיבני.

תשים ידה על מצחה)

אך לא אוסיף עוד ליחל, אפרוק עֻלי מעל צוארי, מֹטות צרותי אשבר, כי אם החרש תחריש מות תתמהמה ולא תקח נפשי ממני, אנכי לבדי לך אובילה כי נשֹא נלאיתי!

אמת

דומי בתי דומי! עתק אל יצא מפיך, שימי מחסום לשפתיך, ואל תתני לחטיא את בשרך, זרה הלאה בתי מחשבות כאלה, הסירם מלבך, כי הלא זה אך דרך טופלי שקר שוכחי אלוה, אשר בצר להם, רוח עועים מסך בקרבם ובחפזם חוטי חייהם יקטופו, בחשבם כי באסוף רוחם ונשמתם כן יכלה מכאובם ויבא קץ לכל עצבותם, אולם לא ידעו ולא יבינו כי תחת הקל מעליהם עֻלם עוד עֹל גדול יעמסו עליהם, כי חומס נפשו רוצח הוא, גדול עונו דמו מנו ידרש וחטאתו לא תכֻפר, כי חיים מאל נתנו, לשמרם כבבת עין צֻוינו, להשחיתם חטאת מרי הוא ולא יסלח, אך לאל יוצר כל המשפט לשחתנו ולחבלנו, כי אך מידו רוח ונשמה, ברצונו נתנם לנו וברצונו וחפצו ישוב יקחם ממנו! ונַחנוּ למרות רוחנו נחיה ולמרות רוחנו נמות, לכן בתי סבלי גם אַתְּ, דומי והתחוללי לו כי הוא יכאיב ויחבש, ואם רבו עצבונך ויגונך, שאי עֻלך בלי תלונה כי נטל עליך, ודעי בתי כי כמו מצרף לכסף וכור לזהב, כן צרות ותלאות לבני אדם הנה, על ידיהן יזכו ויטהרו כתמי לבבנו ושב ורפא לנו, לכן בתי אל תתעטף עליך רוחך, כי עוד חזון למועד, ישקיף אל ממרום קדשו, יראה תמת לבך וירחם הפעם אז או פה בנות אדם יצליחכם או ישרוק למות למהר פעמיהו, פתאום קל מעב יבא, אתכם יגביה עוף יגביה עד שמים, שם כצדקכם ישיב לכם וכמעשה ידיכם יגמלכם סלה.

עטרה

צדקת אמת ידידי צדקת! בֹשתי וגם נכלמתי להרים פני כי כאחת הנבלות דברתי, מרֹב שיחי וכעסי נבערתי ונאלחתי, לבי סחרחר, רוחי חבלה, רבו שרעפי, רעיוני נבוכו, הם שמו בלבי עצה נפתלה ונבערה, הם השיאוני לדבר סרה ויטו את לבי לשלוח בי יד את נפשי לקחת, נחמתי כי דברתי, ידעתי כי הסכלתי, נגדי חטאתי וה' הרחום יסלח לי.

השקטה (תלך אנה ואנה)

עזבני אמת ידידי כמעט רגע, פה גלמודה אהיה, על מר גורלי אבכה אולי ירוח לי.

(אמת ילך)

מחזה רביעי

עטרה (לבדה תשב לה)

עתה בדד פה הנני, אין איש רואה אותי, לוּ עתה יחלֹש כחי, מי יתנני ואתעלפה עתה, אז בטח אמותה באין שטן ומפריע!

אולם עתה לשוא למות מחכה אני, למרות רוחי בֹא לא יבֹא, אקראהו לא ישמע קולי, אבקשהו ולא יבין לי! אָלָה בין מות ואבדון לבלי יקחו נפשי האֻמללה, אך פה בחיים להשאירני, למען העציבני ולהדאיבני סלה!

הה! יגונות תבל כבגד אעטה, אף רגע לא יתנו השב נפשי, אשכבה בלילה, חלומות רעים ונוראים יבהלוני בל יתנו שֵנה לעיני, אקום אתהלכה בחוץ גם שם ידי עצבון יאחזוני, צעדי ישמורו, בבכי כל היום אתהלך, דמעות בצמא אשתה, מנוחה מני רחקה! לריק יגעתי, להבל כליתי ימי, להיטיב מעללי עמלתי, אמרתי כגמול ידי ישיב לי, אך שוא כל מזמותי, אמונת תם לא תצליח ביום רע, ורשעת הרשע לא תזיקנו, צדקת צדיק לא תמלטנו, ורשעת און הבליעל לא תהרגנו! ולמה זה הבל ניגע להישיר דרכנו אם חוטא ופושע טוב ינחלו, וחלקת צדיק אך יגון ועצב סלה?

אי לזאת עיני הרבי בכי, שאי קינה, ונפשי אל תנחמי! יסכרו מעינות, מעיני דמעותי לא יסתמו, יחרבו תהומות, תהומי דמעותי לא יחרבו, עם דמעותי ארדה קבר אך שם יתמו!

(המסך נופל)

מערכה שניה

מחזה ראשון

הלך

(יבוא ויסיר שקו מעליו, יאנח ויספוק כפיו)

הה תבל תבל! מערות פריצים! רעות במגורך, דם נקי באהלך, חמס ושוד, הרג ורצח במעונתך, רבה רעת האדם מרעת חיתו יער, גם מאריה וליש גם מכפיר וזאב, הם איש את אחיו הדומה לו בדמותו וצלמו לא ירצחו, ואתה אחיך נברא בצלמך ודמותך בלי חמלה תהרוג; המה אך עת כי ירעבו יטרופו, אך למלאות נפשם ירצחו, ואתה בלי חסר וכפן, בטנך מלאת, אכלת ושבעת ותהרוג נפש, באֲגֹרָה תהרוג איש ובצרור כסף תרצח נפש!

האם אך לגבורים נתנה הארץ? ואנחנו עניי העם יגיעי כח תמנו לגוע? ואם יגבר איש על רעהו, גם נפשו גם הונו לו יהיה לשלל? והישר בעיניו יעשה עמו? הֲזֹאת מנת חלקנו חלף עבֹדתנו עלי ארץ?

ולמה זה הבל ניגע ולמה לשוא נעבוד בזעת אפינו להביא טרף לביתנו? למען החיות נפשנו אנחנו יוצאים, וצעדינו למות יוליכונו לשאול תחתית!

בבקר בבקר השכם נעזוב משכבנו, נמהר לעמוס השק על שכמנו, כֹבד משאו ישחנו לארץ, סובב סובב נהלך מכפר לכפר מבית לבית מפתח לפתח למצוא קונה; בעד אֲגֹרָה אחת שבע ביום נוריד השק מעל שכמנו ונריקהו, ושבע ביום נשוב נמלאהו על שכמנו נעמסהו, וזעת אפינו תזל כמים הנגרים ארצה, רגלנו בצקה, כחנו ידל מרֹב עבֹדה, בשרנו כחש, עצמותינו יבשו, ועל מה זה? על פת חרבה ולחם צר! וגם אם יקר מקרה כי יום או יומים נרבה ללקוט מאשר נלקוט יום יום, ונניח הכסף העודף למשמרת לימי רעבון, והנה פתאום יבא שודד, יחמוס יגיענו וגם את נפשנו יקח, וזה משכרתנו חלף עבֹדתנו? אוי לנפשנו כי רע ומר גורלנו!

עוד אתמול בבקר עת צאתנו מביתנו מי הגיד לי כי שם ביער שודדים לדמנו יארובו ולרגלנו יפרשו רשת, וכי לעת ערב בחרמם יפול הנער האֻמלל? ובלי רגש חמלה ירצחוהו נפש?

צר לי עליך עלם נחמד! איך בלא עתך כשושנה נקטפת! אך לפרוח הַחִלוֹתָ והנה גועת!

גם לא מות כל אדם מַתָּ, בידי רשע ועמל נרצחת, מכף מעול וחומץ בלי חמלה נפלת!

גדול כאבי, מר לי מר, לבי עלי דוי, מתבוסס בדמו נגד עיני אראה, אף רגע לא יסור מעיני, דמיו הנקיים לנקם יזעקו, ונקם אשיב להבליעל! ואף גם אם לא נודע עוד מי הכהו, אנכי לא אשקוט, לא אתן שְׁנָת לעיני לעפעפי תנומה אבקשהו עד אמצאהו, ואם בקצוי ארץ מושבו ואם במצֻלות ים יחבא, או בנקרות צורים ובשאול תחתיה, משם אוציאהו, כגמולו אשיב לו, מידי יפול, מידי ימות!

(מכשול ופוקה יבואו מרחוק וישמעו דבריו)

מכשׁול (עוד מרחוק אל פוקה)

הכי לא אמרתי לך כי תועבה ענשתה?

פוקה

נקרבה נא מהר אל ההלך, נחקרה ונדעה איך היה הדבר.

(יקרבו אל ההלך)

מחזה שני

(הלך מכשול פוקה)

מכשׁול

על מה זה תתמרמר הלך ידידי, ועל מי תשׁפוך חמתך, ומה זה עשה האיש אשר אתה מבקש כי בנפשו הוא? הגד נא לנו מהר ונדעה, אולי יודעים אנחנו אותו, ואם משפט מות לו, נסגירהו בידך.

פוקה

ידענו ידידי גם אנחנו כי תועבה נעשתה, אך איך היה הדבר ומי זה נרצח נעלמה ממנו, לכן הואל נא להגיד לנו את אשר ידעת אתה, ואנחנו נגלה לך את אשר ידענו אנחנו, ואז יש תקוה כי תמצא את האיש אשר אתה מבקש והרוצח יפול בידנו.

הלך

שמעו נא אחי ותצלנה אזניכם! נבלה נעשתה, כמים ימס כל לב, על בלי עון נרצח נערי אשר ידעתם, ובלי פשע נשפך דמו כמים, עודנו באבו נקטף! והעלם חף היה מכל פשע, באמונה עשה מלאכתו אך בידי רשע נפל וימיתוהו!

מכשול

אך הגד נא לנו איך היה הדבר?

הלך

הבקר אור, יום אתמול יצאנו שנינו אני והוא לפעלנו ולעבֹדתנו, ויהי לעת ערב באנו היערה עיפים מאד ויגעים, לחם לא אכלנו ומים לא שתינו כיום תמים, וירעב הנער מאד, כחו עֲזָבוֹ, הלֹך הלאה לא יכול, וגם הלחם אזל מכלינו לסעד לבנו, וָאֹמַר אל הנער, הנה נא אך כפרסה אל העיר, שב נא אתה פה, כמעט רגע תרגיע ועד כה וכה אנכי אמהר לרוץ העירה לשבָר אֹכל ואשובה אליך; וישב הנער על שני שקינו, ואנכי אזרתי שארית כחי ומהרתי לרוץ העירה; לא התמהמהתי ואשוב אליו, ובשובי אהה! מה אראה? איום ונורא המראה, תסמר שערת בשרי, הנער בדמו מתבוסס, שני השקים נפתחו וצרור הכסף איננו! מהר מעפר הרימותי את הנער, על זרועותי נשאתיו, להחיותו אמרתי, אך הה! לשוא! אך עוד אחת פער פיו וישאף רוח, סגר ערעפיו וימת! מרב צרה ויגון מה לעשות לא ידעתי, צעקתי בקול אך אין שומע, כמתעתע רצתי בכל עבר ופנה, כה וכה פניתי אך לא מצאתי איש מגיד לי מי הרגו. ועתה אחי מה ידעתם אתם הגידו לי, מי יתן ויפול בידי הרוצח נקה לא אנקנו!

מכשׁול

עתה אורו עינינו, עתה ברור ידענו מי הרגו, אך הרגעה נא אחי ואל תמהר אתה לעשות משפט, כי המשפט לאלהים הוא ולא לנו, על השופטים לחקור ולדרוש ולחרוץ משפטם, ועלינו אך לשום המשפט לפניהם ולהגיד את אשר ראינו ואשר ידענו.

אך טרם נלכה אל השופטים הכר נא הצרור הזה ואת החותמת אשר תלויה עליו האם לך הם?

(יוציא מחיקו צרור כסף ריק עם החותמת

אשר תלויה עליו, הלך יביט בצרור עם חותמו)

הלך (מתפלא)

גם במחשך אכיר את הצרור אשר זה רבות בשנים צררתי כספי בו וגם החותמת הלא לי היא כי כל עין תראה כי שמי חרות עליה, אך הגידו נא לי אחי אנה מצאתם את הצרור עם חותמי?

פוקה

הוחילה נא כמעט רגע ואגידה לך איך גם שודדים יפלו ברשת אשר הם לבדם טמנו להם.

הנה נא ידעת כי מעבר להיער הזה הרחק מהמסלה שם הר גבוה מאד, ועל ההר הזה יער צומח עצים, ולרגלי ההר ההוא נהר יוצא, ואנחנו יום יום עולים על ההר הזה לחטוב עצים ביער, ויהי לעת ערב בהיותנו על ההר, פתאום קול צעדים אזנינו שומעת, וַתֵּהֹם לבבנו ונשׁתוֹמם איש אל אחיו, נכספה נפשנו לדעת מי אלה האנשים אשר לעת הזאת ימהרו הנה, ונֵחבא תחת סבכי העצים, ומבין חרכי העפאים לעין הירח נשקפנו וראינו שני אנשים מהמסלה יורדים אל הנהר אשר תחת ההר, וַנוֹחֶל עד בואם שמה, ובבואם עמדו על שפת הנהר, את אחד הכרנו שנינו כי הוא און הבליעל ונראה אדום ללבושהו, עוד נטפי דם ממנו יערופו וגם ידיו דמים מלאו, ותהי ראשית מלאכתו וירחץ ידיו במי הנהר, וגם בגדהו כבס בנתר ובֹרִית להדיח הדם אשר עליו, אחרי כן הוציא מחיקו את צרור הכסף ויפתחהו ויוציא הכסף ממנו ויחלקהו לשנים, את החצי לקח לו, וחצי השנית נתן לרעהו, והצרור הריק השליך הלאה תחת ההר וילכו.

בראותנו זאת אמרנו איש אל אחיו, אין זאת כי אם תועבה נעשתה, נוחל נא עד ירחיקו ואז נרד מן ההר ונראה מה נעשה.

ויהי הם הרחיקו ונרד מן ההר ונבא אל הנהר, רעדה אחזתנו וינע לבבנו בראותנו כי מימי הנהר לדם נהפכו, וַנָרָם את הצרור וַנֵרֶא חותם תלוי עליו ושמך חרות עליו, וָאֹמַר אין זה כי אם אותך הרגו, כל הלילה וכל היום חפשנוך עד כי פה מצאנוך.

אכן עתה נודע הדבר מי הרוצח, ולא עת לחשות עוד, נמהר נא אחי יחדו אל השופט, שמה נגיד כל אשר עם לבבנו ואשר ידענו, הם יחרצו משפט, כגמולו ישיבו לו, הם ינקמו נקמת דם נקי השפוך, שם יבוא איד הבליעל כסועה וסער.

(ילכו אל השופטים)

מחזה שלישי

(און ורעו יבאו)

און

(ילך אנה ואנה)

עֵת דּוֹדִים הִגִּיעַ שִׁמְשִׁי זוֹרַחַת

בָּא יוֹם קִוִּיתִי עֲטָרָה לָקַחַת

קֵץ כָּל אֲנָחָה גַּם קֵץ כָּל עַצָּבֶת

טוֹבִים מִנִּי אֶחָד שְׁנַיִם לָשָׁבֶת

אַךְ יִפְנֶה הַיּוֹם וְיָבֹא הַלַּיִל

אַחַי וְרֵעַי בְּמַעֲדַנִּים יִתְעַנָּגוּ

אֵלֶּה בַיַּיִן וְאֵלֶּה בַשֵּׁכָר שָׁגוּ

יְפַזזוּ יְכַרכְּרוּ יִרְקְדוּ כְאַיִל

תּוֹפְשֵׂי כִנּוֹר יְזַמְּרוּ גַּם אוֹחֲזֵי נֵבֶל

בְּשׁוֹפָר יִתָּקַע, חֲצוֹצְרוֹת יָרִיעוּ

יָגִילוּ יִשְׂמָחוּ אֵבֶל יַפְרִיעוּ

עַל כִּי בַנְּעִימִים נָפַל לִי חֶבֶל

עַתָּה אַחַי! מִצִּדְקַת יְשָׁרִים תְּהָתֵלוּ

כִּי הֵם פְּרִי מַעַלְלֵיהֶם רָע יֹאכֵלוּ

יָמוּתוּ בְּאֵין תִּקְוָה בְּרָע יֵרְדוּ שַׁחַת

וַאֲנִי אֶמְאַס צֶדֶק וְשִׁמְשִׁי זוֹרַחַת.

אל רֵעו

אך מדוע היום פניך זועפים הנמו רעי? ומדוע לא תשמח גם אתה אתי משוש? הלֹֹא זה היום שקוינוהו!

רעו

און ידידי, הן ידעת כי איש לבב אנכי ופחד לא יראתי, אך לא אכחד ממך כי היום יחת לבי לא ידעתי מה? הן רבות תועבות עשיתי אף גם רגש לא ידעתי, אולם היום לא אדע שחר למה זה לבי חלל בקרבי, פחד ורגז לבי מאין הפוגות, מאז הרגנו את הנער לא אדע מרגוע, בכל אשר אפנה, כצל לא יסור ממני, וצעדי ישמור, בכל עת ובכל רגע אשמע קולו בהתחננו אלינו, ירא אנכי מאד כי יודע הדבר ולמשפט יביאוני אז אבַדנו אבָדנו!

און

מה לך כי תענה את נפשי כי תביא מֹרך בלבבי? אך רך לב אתה לכן תירא, הלא בלתך אין איש יודע, ומי זה במשפט יביאני האם אתה? הלא אתה תשים מחסום לפיך בידעך כי אתי חלקת שלל, חלק כחלק לקחת ובלעדיך מי יעדני? מצאו חלל לא נודע מי הכהו, בקברו יקברוהו, ועל כל הנעשה יכסה קבר!

גרש רעי כל עצב מלבך ואל יפול עליך לבבך, הלא זה לא ראשית מלאכתנו, עוד נרצח נחמוס נמלא בתינו שלל, נצבור כסף אין קץ, כי בצדק ויֹשר לא תעשינה ידינו תושיה!

בֹא אתי רעי, נשתה יין ונשׁכר, מים יכבה אש ויין יגרש עצב! (הולכים)

מחזה רביעי

שער השופטים שלחן ערוך עומד בחדר גדול רחב ידים ובראשו יושב זקן ראש השופטים ועל ידיו מזה ומזה שופטים, שוטרים עומדים בפתחי הבית ועל יד השׁער.

ראש השופטים (בבואו)

אודך אלי על הטוב אשר גמלתני להושיבני על כס יה לנהל עמך אשר בחרת לך לשפטם בכל עת ולהוציא כאור משפטם בשמוע דברי ריבם כי יבואו בשער!

עת הופעת מפארן שם שמת לנו חֹק ומשפט, נתת לנו תורת חיים על פיה נחיה, ובשמרנו החקים והמשפטים צדקה תהיה לנו ונחיה חיים ארוכים סלה, גם עלינו שופטים צוית לשפוט בצדק לבלי הטות משפט לבלי לחֹן פני עשיר ולבלי נְשֹא פני דל; אכן מאשר הוריתנו אלהי המשפט לא נסור ימין ושמאל, נטה אזן לאשר צויתנו, ופקֻדתך תשמור רוחנו!

אבל עפר ואפר אנחנו, תש כחנו, כשל שכלנו, ועד מהרה נוכל לתעות בדרכך, לנפול בחרמי השגיאות ולסלף משפט, לכן הֱיֵה אתה עמנו אלהים, תְמוֹך אשורנו, הדריכנו בנתיב יֹשר וצדק ולא נתעה מדרך הטוב וחטאנו את נפשנו. יַשֵׁגה ואל תהי עולה בנו, חננו אתה בינה ודעת להוכיח בצדק רשע וצדקת צדיק להצדיק!

מחזה חמישי

(הלך, מכשול ופוקה יבאו ויעמדו פתח שער השופטים)

השופט

מה לאנשים האלה שמה אם ריב להם הֵנה יקרבו.

(יקרבו לפני השופטים)

מכשׁול

אל אדוני לא ריב ומצה הלום יביאונו, אך אף אם אמנם פה על רצפת קדש מעודי רגלי לא דרכה אולם היום קול ענות שמעתי, קול דמי נקיים מאדמה צועקים לנקום דמם לכן מהרנו הֵנה לגלות אזנכם את אשר ראינו ואשר שמענו לבל נשא עלינו עון אם לא נגיד.

פוקה

כן אדוני, תועבה נעשתה, דם נקי שֻפך, עשו נא משפט ולא ינקה הרוצח, כגמול ידיו יושב לו!

השופט

מהרו נא הגידו לנו מי עשה התועבה הזאת! ואיה הנבל הזה? ואת מי זה הרג?

הלך

הזד והנבל און שמו, אין קץ לכל תועבותיו, גם חיל דלים לא יחֹן, ידע כי צרור כספי שמתי באמתחת הנער אשר אתי, פרש עליו רשת, מצא את הנער לבדו ביער ואין איש ויהרגהו ויקח את צרור הכסף מהאמתחת.

שופטים

אם כן אפוא שמעו נא שוטרים אל תעמודו, מהרו הרימו פעמיכם הביאו נא את הבליעל ונחקור ונדרוש היטב, פה יחרץ משפטו, פרי מעלליו נאכילהו.

(השוטרים הולכים)

(המסך נופל)

מערכה שלישית

מחזה ראשון

(חדר עטרה)

עטרה (לבדה)

אכן שוא כל תקוה, אפסה כל תוחלת? כלה ונחרצה, למרות רוחי לאון הזד והבליעל אנשא! זה חפץ הורי וחמדת לבם, ולשמוע בקול הורים צוה אל! (בוכה) כשה לטבח אובלה, לעולה וזבח יקריבוני הורי על מזבח און אעלה על מוקדה, ואני כשה נאלמה לא אפתח פי וכלי תלונה אשליך נפשי מנגד! כן גזרו עלי הורי ולשמוע בקולם צוה אל!

(בוכה)

אכן לא אסור ממצות אל ואשמע לקול הורים!

אולם אך גֵוִי אקריב להנבל הזה, אבל רוחי ונשמתי לך לבד צדק אהובי, לך הם ואין להזד חלק ונחלה במו, אך אותך צדק מחמדי בלב ונפש אהבתי, ואותו תכלית שנאה שנאתיו!

(השקטה, תלך אנה ואנה)

אך מה בצע אבי כי תענה את נפשי ותצר לי עד מות? הלא אם חפצך להמיתני הרגני נא אתה, ואל בכף מעול הזה תסגירני! אמותה מידך ולא מידי רשע כמוהו! (תנפש)

הה כליותי! הלזאת כצרף כסף צרפתיכם למען אלכה עתה אל בית און אתו להתרועע, ללמוד מעשיו ולעשות כמעלליו? וכַפַּי הנקיים בשוד וחמס לטנף? הזאת חפצך אלהי? (השקטה)

כסף וזהב שדות וכרמים גם היכלי עֹנג למה המה לי אם בקרבי ישך הנחש!

הלא בך משכני טוב לי הסתופך מדור באהלי רשע ומשחת, פה שלוה ושקטה אנכי יושבת, שם תולעת חטאת חצי בשרי יאכלו!

אך הה! אעזבך משכני, בצלך לא התלונן עוד, מביתי אגרש כמו אז האדם ואשתו מגן עדן גֹרשו, אך לא בחטאתי ובפשעי כי זכה מפשע אני! אעזבכם קירות ביתי, אטשך משכני, לא אוסיף להשתעשע בך עוד, לא אל מקום צדק ויֹשר אלכה! אל מקום רשע חמס ושוד, אל מקום משכן ענני עמל, ערפלי עול אלכה! (בוכה)

אלכה? ואיה השבֻעה אשר נשבעתי לצדק?

החפצך אלהים שמך כי יחֻלל? כי אָפֵר ברית ובצדק אמעול מעל?

לשוא אזעק ולא תשמע, אבכה ולא תראה! שחקים עלי כברזל, שמים כנחושה מעבור תפלה ועיני כלו מיחל! כמטרה לחץ שמתני, הכיתני פצעתני נעכר כאבי!

האפס לנצח חסדך ולא תשוב תרחם על אמתך? הן די מכאוב יסרתני, רחמני נא הפעם ממצוקותי הוציאני!

מחזה שני

(עלמה תבא, עטרה תראה אותה מרחוק)

מה לך עלמה נחמדה מה הביאך הלום? הגידי ודברי!

עלמה

איך אפתחה פי אֹמר להביע אם ידעתי כי דברי יעציבוך, יפצעו את לבך ויענו את נפשך היקרה? נאלמתי דומיה דבר לא אוכלה!

עטרה

מה תעצרי מלין עלמה יפה־פיה? הן אם אחרי כל התלאות אשר עד כה מצאוני עודנה חיה אני גם דבריך לא ימיתוני, לכן הואילי נא אחותי, בקשתך הגידי!

עלמה

הה! צר לי עליך מאד עלמה עדינה, נפש זכה ותמימה! על גורלך כי ברע הוא אבכה גם אני! הזאת גמולך? זאת משכרתך חלף צדקותיך? עוד מעט לאון לאשה תנתני, וכל קרואי המשתה הלא בבית אביך כלם נאספים, ואך לקראת בואך יחכו, ולזאת אביך שלחני להגיד לך לאמר “מהרי עטרה הנה” ועתה הכיני נא פעמיך עדינה קומי ונלכה!

עטרה

אכן אבד מנוס ותוחלת אין? למות חרצת משפטי אלי וממות לא אמלטה! אך מדוע במות הזה תפגעני? הלא עוד מלאכיך רבים המה, טוב לי כי תשרפני אש, או תשטפני שבלת מים, או תפתח ארץ פיה ותבלעני חיים, אך מזרוע מלאכך זה, מזרוע און הנבל הזה אמלטה!

אך לשוא! גם לדבר הזה לא תשמעני! אכנע תחת ידך החזקה, יוצרי אתה, אתה יצרתני, תכלני ותבצעני כי תחפוץ ואין מידך מציל, ואם נטל עלי אֶדומה, צדק משפטך יהי שמך מבֹרך!

עתה בואי עלמה נחמדה בואי ונלכה!

תאחז זרועי העלמה ותלך

בתֹף וכנור בשיר וזמר לקראתי יבואו, כלם בשמחה ישישו נגדי, אך לו ידעו ויבינו, ללבי כי יביטו אז יתלו כנורותיהם, ועוגבם לקול בוכים יהפך, כי שדי המר לי, לא אל מקום אפריון, אל מקום קברי אלכה, שם אמותה ושמה אקברה! (הולכות)

מחזה שלישי

בית נדיב יראה ולפני הבית חֻפה עומדת וארבעה אנשים יחזיקו מוטות החֻפה, מסביב אנשים ונשים, מנגד יבוא און ועטרה, אבי עטרה ואמה מנהלים אותם, ואחריהם אנשים ונשים, והעומדים על החֻפה ילכו נגדם ובראשם זקן נכבד ואחריו בחורים ובתולות במחול ובשירים.

ראש הבחורים

בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת

בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת

קוֹל זִמְרָה הַשְׁמִיעוּ

תּוֹפְשֵׂי כִנּוֹר וָנֵבֶל

הַפְרִיעוּ כָל אֵבֶל

אַך רְנָנוֹת הָרִיעוּ

הַחֲצוֹצְרוֹת יָרִיעוּ

פַּעֲמוֹנִים יַשְׁמִיעוּ

לִימִין אֲהוּבָתָהּ

כַּלָּה יָפָה וּנְעִימָה

נֶפֶשׁ זַכָּה וּתְמִימָה

תָּבֹא אֶל חֻפָּתָהּ.

נערים ובתולות

בֹּאִי כַלָּה נְעִימָה

נֶפֶשׁ זַכָּה וּתְמִימָה

אַתְּ חֲסִידָה וַעֲנָוָה

הֲיִּי לְאַלְפֵי רְבָבָה

בָּנִים מִמֵּעַיִךְ

יוֹצְאֵי חלָצַיִךְ

אַךְ כּשְׁתִילֵי זַיִת

בְּלִי שָׁמִיר וָשַׁיִת

אַךְ יִרְבּוּ יֵצֵאוּ

בָּנִים תְּמִימֵי דֶרֶךְ

ישָׁרִים וְיִקְרֵי עֶרֶך

יֵיטִיבוּ בַּל יָרֵעוּ

כְּשׁוֹשַׁנָּה תִּפְרָחִי

וּבְיוֹפִי תִּצְמָחִי

יָהֵל נֵרֵךְ וְאוֹרֵךְ

וִיפִי צִמְחֵךְ יְבֹרָךְ.

ראש הבחורים

בֹּאוּ זְקֵנִים וְשָׂרִים

גַּם בְּתוּלוֹת וּנְעָרִים

נֶעֶנְדָה עֲטָרָה

לְרֹאשָׁהּ זֵר תִּפְאָרָה

בְּשׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים

כִּכְבוּדָה בַּת מְלָכִים.

ישימו עטרה על ראשה, עודם מדברים ושוטרים יבאו, השוטרים בראותם הזקן בראש הקרואים, ישובו לאחור וכלם יחרדו.

ראש השוטרים

סלח נא זקן נכבד שמחתכם פה כי אשביתה, בפקודת השופטים אנחנו באים הֵנה להביא להם את און הבליעל הזה כי את נפש הרג, דם נקי שפך!

(כלם יחרדו, איש אל רעהו יתמהו)

זקן נכבד (יחרד כלו)

את נפש הרג?… און זה?… זה הבליעל?… אם כן אפוא רוצח הוא, למשמר הניחוהו עד יודע דינו, יחרץ משפטו.

השוטרים יקחו את און, והזקן ילך אחריהם, נערים רבים ירוצו אחריהם ויקראו בקול:

נערים

לֹא תִרְצַח עוֹד לֹא תָרִים עוֹד יָדַיִם

תֵּאָסֵר בְּכַבלֵי בַרזֶל וּבַנְּחֻשְׁתַּיִם.

עטרה

(תרים את הצעיף ותביט מסביב ותשתומם)

האם עֵרָה אנכי? או ישנה אני? האם בהקיץ אנכי שומעת או אך חלום הוא? ובהקיצי, עוד אשוב אראה הפגע הזה לימיני?

(תביט עוד הפעם מסביב ותשים ידה על עיניה ולא תאמין כי ערה היא.)

אמת (יקרב אליה)

לא בתי! לא בחלום את רואָה! ערה אַתְּ ונפלאות שדי בהקיץ תחזי! סר מר המות מעליך, והזד הזה בל תוסיפי לראותו עוד עד עולם, לא ירהיב בנפשו עֹז לנגוע בך ולגשת אליך! עתה גם הוריך יכירו וידעו כי צדקו דברי וכנים אשר דברתי להם.

(יסֹב פניו אל נדיב ואשתו)

עתה ראו גם אתם הורים והביטו לראות כי נאמנים היו דברי ואני קדמתי פני הרעה והזהרתי אתכם לפקוח עיניכם ולראות כי און זה נבל ובליעל הנהו, ואתם חשבתם כי שקר בפי, עתה עיניכם רואות כי יאמנו דברי ואך טובתכם וטובת בתכם אנכי דורש!

(נדיב ואשתו משתוממים איש אל אחיו)

עטרה

אכן יש אלהים בארץ עושה משׁפט וצדקה! יהי שמך מבֹרך כי מכף הבליעל הצלתני, בישועתך תשיש נפשׁי אף יגל כבודי כי נפל השודד, ואנכי מידו נמלטתי!

נדיב

בֹשתי וגם נכלמתי להרים פני! איך היו עיני? איך היה לבבי? האם בכסף למכור את בתי חפצתי אל איש זֵד ובליעל כמוהו?

יסלח לי אלהים משוגתי וסלחו נא לי גם אתם!

אמת

אכן אפוא עתה הָרְאֵתָ לדעת כי אנכי אך טובך וטוב בתך אנכי מבקש לכן שמעני! את צדק הנה אמהר כי אך לו נאוה עטרה!

נדיב

צדקת ממני צדקת, לא אשאל עוד מאומה ולא אנסה, ידעתי כי כנים דבריך, את אשר תאמר אלי אעשה כי איש נאמן אתה, לכן מהר אל תעמוד, בֹא אתה עם צדק הנה, ועטרה בתי לו לאשה אתן.

(אמת ילך)

עטרה

קִרְבִּי וְכִלְיוֹתַי תּוֹדָה לָאֵל יֶהֱמָיוּן

נִפְלְאוֹתָיו וּגְבוּרוֹתָיו מְאֹד יִרְבָּיוּן

בַּצַר קרָאתִיו, לַמֶּרְחָב הוֹצִיאָנִי

מִצָרָה וְיָגוֹן בְּחַסְדּוֹ הִצִילָנִי

לוּלֵא עֶזְרָתוֹ כִּמְעַט הָיִיתִי בָרָע

כִּי לְבוֹזְזֵנִי וּלְחָמְסֵנִי הַשּׁוֹדֵד בָּא

עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי הֲלֹא פָּרַשׂ רֶשֶׁת

לְצוּדֵנִי בְחֶרְמוֹ עָדֵי הֵעִיז לָגֶשֶׁת

שִׂישׂוּ אִתִּי מָשׂוֹשׂ בְּתוּלוֹת וּבַחוּרִים

וּנְגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה בִּזְמִירוֹת וְשִׁירִים

יֵבוֹשׁוּ מִתְחַכְּמִים נִפְלְאוֹת אֵל יְשַׁקֵּרוּ

אוֹתוֹתָיו לֹא רָאִינוּ יַחַד יְדַבֵּרוּ

יָבוֹאוּ נָא וְיִרְאוּ כִּי חַסְדּוֹ בַּל יֶרֶף

וְכִי גַם מִלּוֹעֵי אַרְיֵה יוֹצִיא הַטֶּרֶף

שִׂישׂוּ אִתִּי מָשׂוֹשׂ בְּתוּלוֹת וּבַחוּרִים

וּנְגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה בִּזְמִירוֹת וְשִׁירִים.

מחזה חמישי

(אמת יבוא וינהל את צדק)

נדיב (בראותם קרבים)

ברוך בֹאכם ידידי! גשו נא אלי ואחבקכם!

(צדק ואמת יגשו אליו והוא מחבקם ומנשקם)

נדיב (ישים פניו אל צדק ויאחז בידו)

סלח נא צדק מחמד נפשי כי עניתיך וכי חטאתי לך! זה גורלנו בתבל כי כמו קנה במים לאשר יחפוץ יטנו הרוח כן לבות בני אדם, אם יקרב אליהם חנף ובחלק שפתיו יפתהו, חיש לרצונו יטנו, בא אלי רֵע און הבליעל במרמה ובנעים מדברותיו התעה אותי ובסנורים הכה עיני, לכן לטוב רע אמרתי, ומתוק למר שמתי, אך אל ברחמיו לא עזב חסדו ממני, הנה הסיר המסוה מעל פני ובאור נֹגה אראה ולבבי יבין עתה בין טוב לרע להבדיל, ואדע כי אך לך בתי עטרה יאתה ואך לך אתננה!

(אל עטרה)

עתה קרבי אלי גם את בתי, שימי ידך ליד צדק אהובך, כרתו ברית אהבת עולם יחד והיי לו לאשה כאות נפשכם!

(עטרה תקרב ותאחז יד צדק בשתי ידיה)

אלהי אבי יברככם בני! ותהיו לאלפי רבבה סלה! תראו בטוב כל ימיכם תחת אשר עד כה סבלתם, ותחת כל הצרות והתלאות אשר עברו על ראשיכם אך ששון ושמחה תשיגו כל ימיכם סלה!

אמת (ישים פניו אל הרואים)

נוֹאֲלוּ אֵלֶּה לְכֶסֶף שָׂמִים פְּנֵיהֶם

הֵמָּה אַךְ בְּכֶסֶף יִרְאוּ הַצְלָחַת בְּנֵיהֶם

לוּ יָדְעוּ וְיָבִינוּ, לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ

בְּיוֹם צָרָה הוֹנָם וּרְכוּשָׁם לֹא יוֹעִילוּ

וְאִם גַּם כֶּסֶף לָרֹב יִצְבּרוּ בְּאַמְתְּחֹתֵיהֶם

בְּמוֹתָם לֹא יֵרֵד כְּבוֹדָם וּרְכוּשָׁם אַחֲרֵיהֶם

מֵעַל כֶּסֶף וְזָהָב הָסֵבּוּ עֵינַיִם

בַּל יַצְלִיחֲכֶם וְיַגְבִּיהֲכֶם שָׁמַיִם

וְאִם בֶּאֱמֶת הַצְלָחַת בְּנֵיכֶם אַתֶּם חֲפֵצִים

אַל תּחְפְּשׂוּהָ בֵּין חוֹטְאִים מוֹשְׁבֵי לֵצִים

רַק בֵּין יְשָׁרִים הוֹלְכֵי תֹם מְאַשְּׁרֵי לֶכֶת

שָׁם תִּמְצָאוּהָ כִּי רַק אַרְצָם מְבֹרֶכֶת

אוּלָם זֵדִים אֲרוּרִים וּבוֹגְדִים בָּאָדָם

אֲשֶׁר רַק חָמָס וָשׁוֹד מְלֵאָה יָדָם

לֹא יַצְלִיחוּ גַּם לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידָם

הֲלֹא אַךְ רֶגַע אֵינָם פִּתְאוֹם יָבֹא אֵידָם.

(המסך נופל)

שמות המדברים

אחימן אוהב שולמית

שולמית אוהבת אחימן

דואג אוהב שולמית

רֵעַ דואג

רעית שולמית.

יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ

וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד:

(תהלים ז' י"ז)

מערכה ראשונה

מחזה ראשון

(אחימן ושולמית בשדה בבקר עת צאת השמש)

אחימן (יאחז ביד שולמית)

מה נעמת אהובתי ומה מאד מצאת חן בעיני מחמד נפשי! גיל ועֹנג תרויני עת אשים עליך עין! כלפיד תבער לך אהבתי, כאש להֵט תלהט בקרבי, בכל לב ונפש אהבתיך! הן אם כל גבר את אהובתו יאהב אך באהבה כאהבתי מי זה יתהלל? המה אךְ למראה עין ישפֹטו, עת אהובתם באִבֵי היופי, עת יפיה זיקי אש במו ישלח, אז יחבקוה וינשקוה, מבין זרועותם חפשי בל ישלחוה, אולם בחלוף יפיה זקנה ושיבה כי תלביש, ופניה לא יהיה לה עוד, הלא אז עֹרף יפנו להן ולא יכירון עוד, מהם תגֹרש ואחרי גֵוָם ישליכוה, מתאותם לא זרו, לאחרת יתחברו; לא כן אנכי לא כן הנני, אם אמנם יפיפית מבני אדם, חן הוצק בשפתותיך, לא בגלל זאת לבד קרבתך חפצתי, לא זאת לבד שמתי לי למטרה, על תכונת נפשך שמתי עין, זך נפשך ויֹשר לבבך ראיתי, לכן גם לימי כלח כי תבואי, אם גם יפי תארך יחלוף, צדקותיך ותֻמך יעמדו לעולמים, הם הציתו בי אש האהבה, עד עולם תוקד, ואִשָׁהּ לא תכבה!

שולמית

מה יקרה לי אהבתך דודי, ידידותך מה נעמה! כמוך גם בי תשתרר האהבה בכל תֹקף ועֹז, מאז הכרתיך נפשי בנפשך קשורה, ואהבת נפש אהבתיך, עתה לא אדע דאגה, לא אדע עצב אך ששון ושמחה חלקי! שתים זו שאלתי, לאהבתך צמאה נפשי, קרבתךְחפצתי, שתי אלה נתת לי ומה אשאל ואבקש עוד? בצלך אשב, בצל קורתך אתלונן, ותחת כנפיך אחסה סלה!

ירצדון הרים, ממקומם ינתקו, ארזים יחלופו, אבני קיר ישֹרָשו, אבל אהבתי לך דודי לעולם תעמוד, חדשים לבקרים תפרח כשושנה! בין זרועך דודי מה מתקו לי חיי, חלדי מה נעים!

אחימן

נפת תטופנה שפתותיך מה נמלצו לחכי המה ואיך משיבים את נפשי! לולא העבֹדה עתא תקראני, הלא אז כמעט רגע לא עזבתיך כי לקולך ולמדברותיך תאות נפש ולב! אך השמש יצאה האירה תבל מברק קרניה, עת לעבוד הגיע, עתה אלכה אל כרמי אראה אם הבשילו אשכולותיו, הֲפָרחה הגפן, הניץ הזית, והיה לעת ערב עת מעבֹדתי ארגיע, אבוא ואשובה אליך, ופה תחת האלון תמצאיני, ומזמרת הארץ לך שי אובילה.

שׁולמית

לך לשלום אחימן מחמד נפשי! האח! מה ימתק פריך לחכי אם אחרי הפרדך מעלי עוד אשוב אראה פניך!

(אחימן ישק ידה וילך)

מחזה שני

שולמית (לבדה תביט אחריו)

אלעג לשרים רוזנים משחק לי! כספם וזהבם אפס ואין! אהבת דודי ונשיקות פיהו יעלו על כלם, בסגלת זהב וכסף באוצרות נדיבים לא אמירם, תהי לנדיבים אוצרותם ואני לדודי ודודי לי! עטרת ראשי הוא עשרי ורכושי!

פי ושפתי יביעו תודה לאל חי כי הגדיל חסדו עמדי, השקני ממעיני טובו ומנחל עדנו השביעני, יהי שמו מבֹרך לעולמי עולמים! (תלך)

מחזה שלישי

דואג (לבדו בשדה ואֵתו ומקלו בידו)

נקטה נפשי בחיי כי בהבל יכלו ימי ושנותי באנחה! ולמה אני עמל ולמי אני עובד? כל היום עובד אנכי מבקר עד ערב בלי הרף, ולעת ערב כי אשוב מעבֹדתי בתוך ארבע פנות ביתי בדד אשב כצפור בודד על גג, אין דורש לנפשי ואין פונה לשאול לשלום לי, לבדי אֹכֵל לחמי אין איש אתי, עוד אָכלי בפי אֵרָדֵם ואישן למען השכם בבקר ליום מחר לשוב עוד הפעם למלאכתי ולעבֹדתי, ומה יתרון בכל עמלי? אעבוד למען אֹכַל, אֹכַל למען אעבוד, הלזה חיים יקרא? חיים כאלה אך עמל הוא בעיני, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, עוד רבות תאות שונות באדם הטבעו, מלאות חפצם ולהשביע רעבונם גם הם יְשַוֵעו, ולמה זה יגרע חלקם? מדוע זה אך מעיו ישבעו והם ירעבו? הלא גם להתענג ולהתעלס חפצי ורצוני, ומדוע זה יכבד עלי למלאותם? הלא בלעדיהם חיינו אך הבל וריק אפס ואין!

ואם אמרתי אראה בבנות העיר, אבחרה לי אשה יעלת חן ותהי לעזר כנגדי, אִתָּה אתעלס באהבים והיא מעצבוני תנחמני, והנה מכל עבר ופנה שטן ומפריע לבא למטרה לא יתנני! כי הנה זה כמה על שולמית שמתי עין, היא מצאה חן בעיני ואהבת נפש אהבתיה, יפיה הצית בי אש ותבער כלהבה בקרבי, זכרתיה על יצועי נדדה שנתי מעיני, גם ביום מנוחה לא היתה לי, תָאֳרָהּ הנאהב והנעים בכל עת ורגע על פני יחלוף ולא יסור מנגד עיני, כל היום וכל הלילה שעיפי מֶנָה מלאים, כן אהבתי לה בוערה ותיקד כיקוד.

בכל עת הייתי חורש מחשבות איך לבא אליה לדבר על לבה למען אמצא חן בעיניה ותהי לי לאשה, אך טרם החלותי מלאכתי והנה פתאום נודע לי כי שטן עומד על ימיני, כי זה אחימן בחלק שפתיו ובנעים מדברותיו הצליח להטות לבבה אליו ותאהבהו, דודיה נתנה לו ותכרות עמו ברית נצח, ועתה כסכל אנכי עומד, חרב מתהפכת הוא לי ותקותי להבל, וכל מזמותי לאל הושמו!

(ישים ידו על מצחו)

אולם האין עזרתה בי ותושיה נדחה ממני? האין בידי לפנות דרך ולהרים מכשול? אך לפתאים שך דרכם ואך לאוילים שטן ומפריע, אבל לא לחכמים כמוני! הלא אם בדרך אלך וגל אבניםאמצא, לעבור הלאה יעצרני, הלא אז אחת אסיר האבנים אזרם הלאה, שמתי העקוב למישור והמכשלה סרה; ואם דוב או אריה ביער יפגשני ואין מנוס ממנו, הלא אז זרועי תושיעני, אדרוך קשתי חִצַי כְּבֵדוֹ יפלחו, מת יפול ארצה, סר הפחד והמכשלה סרה; ואם שפיפון על אֹרח יחרידני, בברזל אקדם פניו, את ראשו ארוצץ, שאונו אשכיח והמכשלה סרה; וגם אם שודד ביער יפול עלי ומבקש להמיתני, גם הוא לא ינקה, נפשו בנפשי אתן, מידי ימות, פגר מובס ישכב והמכשלה סרה!

ומה יתרון לאחימן כי אשא פניו? הלא גם הוא לנפשי יארוב, כי אם לא תהיה לי שולמית, מת אנכי, והוא אך הוא לשטן לי עומד, ידע להטות לבה אליו, והוא על המשמר עומד לבלי תת לאיש אחר קְרוֹב אליה, אך גם נגדו תחבולות אמצא!

לא תאריך עוד ימים עלי תבל אחימן! בא קצך, שברך אתי, חצי ידיחוך מתבל, מארץ חיים ישרשוך, ארים מכשול מדרך ולא תהיה עוד לשטן לי, אז אך לי שולמית תהיה ואמצא מנוח!

אכן אפוא זאת אעשה, הן עת הצהרים שם בכרמו בדד הנהו, בסתר אבוא אליו, שם ימות תחת ידי, שם ארים מכשול מדרך ושם חפץ לבבי אבצע! (ילך)

מחזה רביעי

(כרם אחימן, בבואו ילך מגפן אל גפן)

אחימן

עֲלֵי כַרְמִי כִּי אָשִׂים עַיִן

הֶאָח! אֵיךְ אֶשְׂמַח שָׂמוֹחַ

קוֹץ וְדַרְדַּר אַיִן

סְבִיבַי יִפְרַח פָּרוֹחַ

פֹּה אֵין שָׁמִיר אֵין שַׁיִת

יִפְרַח הַגֶּפֶן יָנֵץ הַזַּיִת

פֹּה הִבְשִׁילוּ פֹּה יִפְרָחוּ

שָׁם יְבֻכְּרוּ פֹּה יִצְמָחוּ.

(ילך אל גפן אחר)

פֹּה עֲנָבִים מְלֵאִים יַיִן

זְמוֹרָה לָאָרֶץ תָּשׁוּחַ

הֶאָח! מַה נֶּחְמָד לָעַיִן

תַּאֲוָה לְנֶפֶשׁ וָרוּחַ.

אכן לא לשוא עמלתי, לא לשוא יגעתי, עבדתי בזעת אפי אולם פרים אוכלה, אָמֹץ יין גפני, ודם ענב אשתה לרויה!

(דואג יבא מאחריו וישמע דבריו)

מחזה חמישי

(דואג ואחימן)

דואג (ידרוך קשתו אל אחימן, אחימן נופל)

לשוא עמלת! לשוא יגעת! פרי אדמתך לא תאכל אך היא אותך תבלע!

אחימן

הה!… נקם אשיב לך… אויבי… נקמה אקח… ממך… שבעתים… (ימות)

דואג

הן בעודך בחיים לא יראתיך, אף כי עת גועת עת ידיך כמו אסורות ורגליך כבנחשתים!

(ימהר לברוח)

המסך נופל

מערכה שניה

מחזה ראשון

(שולמית ורעיתה לעת ערב)

שולמית (בבואה)

אחימן! אחימן אהובי! איכה איפה?

תפנה ימין ושמאל ותחפשהו, תלך אל האלון אשר הגיד לה כי שם תמצאהו לעת ערב.

האיננוּ פה? אך מדוע אחרו פעמיו היום?הן אמר כי לעת ערב פה אמצאהו, ומדוע בושש הוא?

(בחרדה אל רעיתה)

פחד ורגז לבי פלצות תאחזני! הביטי נא וראה איך יפעם לבי כהולם פעם, מחרדת לבי מעי יהמיון, רגש בקרבי לא ידעתי שחרו, מאד יראה אנכי!

רעיה

אך מה כל החרדה הזאת? ומה זה הפחד יחרידך? הלבעבור כי אך רגעים יתמהמה לנפשו את יראה? הן לא ביער הנהו, לא במקום אריות ונמרים הלא אך בכרמו הנהו ולמה זה לשוא נפשך תעציבי, נמהרת לב את, לכן מחשבות הבל וריק כמו אלה תחשובי; הן שימי נא אל לבך הלא תחלת בציר היום, רבה שם העבודה בכרמו ואת ידעתיו היטב כי הוא אשר לעשות מחר ימהר לעשות היום ואיך תשאלי כי יעזוב הכל וימהר לבוא אליך? הרגעי נא בתי כתרי נא זעיר אך רגעים יחלופו, יכלה מעשהו, אז בוא יבוא ולא יאחר.

שולמית

ידעתי כי צדקו דבריך ידידתי, אולם בכל זאת לא תנוח נפשי ולבי יהגה אימה, רגעים לשנים אלי נחשבו ועיני אך מכשול ופוקה תחזינה.

הואילי נא ידידתי מהרי אל כרמו, הוָדעי אפוא מה זה יעצרהו מבוא.

רעיה

ידעתי כי לשוא נפשך תאדיבי, אולם למען הרגיעך אמלא חפצך ואלכה אל כרמו. (תלך)

שולמית (תלך אנה ואנה מלאה שפק)

לבי חלל בקרבי, אימה חשכה נופלת עלי, בכל עֹז אמשול ברוחי אך לשוא! לבי סחרחר נפוגותי עד מאד ונפשי מאנה לשקוט ולנוח. הן אני אמרתי הוא יקדמני לבוא הֵנה ועתה אנכי על בואו אחכה ועדין איננו, אין זאת כי אם אסון קראהו ואוי לנפשי אם רעה תאֻנהו!

אך מדוע זה עומדת אני פה ואתאפק? אלכה נא גם אני לבקשהו, מי יתן עוד בחיים אמצאהו ואשוב עוד לראות הוד פניהו.

(תקום ללכת ותפגוש רעיתה, על פניה עצבת ומעיניה דמעות יזולון)

מה זאת רעיתי האם בוכה אַתְּ?…

רעיה (תבכה בקול)

הה שולמית! ידע לבך מרת נפשך! לא לחנם פחדת פחד! אשר יגֹרת בא לך, הה! דודך! אחימן…

שולמית

מה דודי? מהרי הגידי איה איפה הוא?

רעיה

הה! בכי בָּכוֹ! כי מת ואינהו.

שולמית

(תרוץ אנא ואנה כמשתגע)

דודי!… אחימן… הה!… (תפול ותתעלף)

המסך נופל

מערכה שלישית

מחזה ראשון

שולמית ורעיתה בחדר שולמית, מרב חלישותה לא תוכל לעמוד על רגליה.

שולמית

תמכיני רעיתי תמכיני לבל ימעדו קרסֻלי, ברכי כשלו, במתני מועקה עֲמוֹד לא אוכלה!

(רעיתה תושיבֶהָ על הכסא אשר שם)

גדול שברי! מכתי אנושה! מי ירפא כאבי? לא אוסיפה לחזות בנֹעם פניו ולא אראנו עוד! זרועותיו בל יחבקוני שפתותיו לא ישקוני, וקולו הנעים אזני לא יקשיבו עוד!

חלף הלך לו ואיננו! מר לי מר! שבתה מני מנוחה, גאוני הורד שאול, שבת משושי! (בוכה)

אך מי זה הזֵד הֵעֵז לבו לגשת אליו להרע לו? ומי זה ערב לבו לנגוע בו לרצחו נפש? מה עולה מצא בו? מה חטאו ומה פשעו כי משפט מות לו? הלא הוא חף היה מכל פשע, לא הרע לרעהו, הלך בתמים, וצדק נר לרגלו תמיד, ולמה זה משפט מות חרץ עליו? מי יתנני וידעתי את הנבל הזה הלא נקם השיבותי לו וכגמולו גמלתיווירוח לי! אך עתה יגדל הפצע ולא ירפא הכאב!

אולם אתה אלהים! הלא אין נסתר מנגד עיניך, ואם יסתר הרוצח אתה תראהו, ומפניך לא יחבא, דרוש אתה דמי נקיים אלה מיד האכזר אשר במסתר וכֶסֶה נפש יקרה לקח! שלם לו כגמולו ונקום נקמת אמתך האֻמללה, תמונת דודי מתבוסס בדמו שים תמיד לנגד עיניו, רעיונות מבהילים יחרידוהו, ממורא ופחד ירוץ ממקום למקום מבלי מצוא מנוחה! תחת רגליו יקד יקוד, בעצמותיו שלהבת, ובלבו שרף ועקרב יקננו, בל ידע מרגוע לנצח! (דממה)

שוא לך בן אדם! לשוא הצלחה פה בתבל תבקש, תרדוף אחריה תבקשנה ותחפשנה, עדיך לא תבוא! ואם לרגעים תקרב ותחפוץ לאחוז בה, חיש מהר תנוס מפניך כצפור מפח ותחתיה צרה ויגון ירדפוך!

הן גם אנכי עת האהבה במתק שפתיה בחלקות פיה השיאתני בבריתה כי אבוא, אז אמרתי אך ששון באהלה, גיל וענג במעונתה, אל נפת צוף אמריה אֹזן הטיתי שמעתי וָאֶפָּת! את דודי אהבתי בכל לב, באהבתו ראיתי תבל כלה ולפני שחקה הטבע! אולם הה! לפצעי אהבתיו כי עתה לארץ ישכון, אֲדָמָה אֵרַשׂ ובחיקה ישכב, ובלבבי אך יגון ובנפשי עצב!

הַרְעִיפוּ עֵינַי דְּמָעוֹת, עַפְעַפַּי יִזְּלוּ מָיִם

הָלוֹךְ אֵלֵךְ וּבָכֹה לֹא אֶתְּנָה פוּגָה לְבַת עָיִן

חָשְׁכָה תֵבֵל בַּעֲדִי חָלַף הָלַךְ יוֹמִי וְשִׁמְשִׁי בָאָה

נִכְרַת גְּאוֹן תִּפְאַרְתִּי וְקַרְנִי לָנֶצַח נִגְדָּעָה.

רעיה

שכחי יגונך שולמית שכחי צרותיך! חזקי לבך, נפשך אמצי, אל תלאי מהכיל! האמנם מתים יחיו, רפאים יקומו סלה?

שולמית

למה זה הבל תנחמיני? שברי לא תרפאי, מכתי לא תחבושי, גדול כאבי ואיך אנחמה? ואם אמנם מתים בל יחיו, אולם חיים ימותו! לו אגועה גם אני הלא אז אסק שמים אל דודי ארחפה, אך שם מיגונות תבל בין זרועות דודי אמצא מנוח. (בוכה)

(תלך אנה ואנה)

למה אלהים מעפר הארץ עד גבהי שמים הרימותני? בין כוכבים שמת קני, אך למען יגדל היום כאבי, וירבה יגוני משמחתי הה כפלים!

(השקטה)

אולם לא אעזבך דודי! לא אוסיפה עוד פה בארץ החיים להסתפח, אעזוב תבל הנשחתה, אחריך ארוצה, שם על קברך בשברון רוח אשתטח, שם אֲרַיָוֶךְ דמעתי אבכה מאין הפוגות, ועל מקום דמעותי בורות יחצובון, שם אמותה ושם אקברה!

(הולכות)

מחזה שני

המחזה יתחלף לבית עולמים, קברים רבים יראו, בתוכם גם קבר אחימן, שולמית לבדה תבוא, תלך מקבר אל קבר עד כי תבוא אל קבר אחימן.

שולמית (בבואה)

פה שקט ודממה, כולם הוזים שוכבים בחיק האדמה, יישנו שנת עולם, תמתק למו שנתם, כלם שלוים ושקטים, ואנכי לבדי בין ישֵׁנים אלה עֵרה אנכי, בין שקטים אלה, השקט לא אוכלה, בקרבי תבער אש, בלבבי ישך נחש, שֵנה לא יתנני, כי איך תנעם תנומה לעפעפי ואיך שקטה אשכנה אם הודי ותפארתי לארץ ישכב, ועל חדות נפשי אבן ומצבת! גלמודה ובודדה הנני, מה לי פה ומי לי עוד בתבל אם יקרת נפשי איננה, אנה אפנה אנהאלכה בלעדיך דודי? ואנה אמצע מרגוע לנפשי האֻמללה? אך לבכות ולילל זה גורלי! ארבה בכי ארבה דמעות עד כי לאגמים ונהרות יהיו, תהומות ישטפוני ובמצולותם אטבעה! אך למענך דודי חייתי ובלעדיך למה לי חיים?

(השקטה)

ולו כמת כל אדם מַתָּ הלא אז החשיתי מדבר, דומה שכנתי, כי אז ידעתי כי כן צוה אל, ומי יערב לבו לריב עם אל ולבוא במשפט עמו? בחפצו יצרך ובחפצו לקחך אליו, אבל אותך ידי רשע הרגו, במסתר וכֶסֶה נפשך לקחו מבלי תת לי לנקום דמיך הנקיים ולהשיב להם גמולם, לזאת יגדל כאבי ולהַוָתי אין קץ! (השקטה)

אך אם כנים הדברים אשר בצאתנשמת אדם ממנו תעלה שמימה ותתלונן בצל אל, וקרבת אלהים לה ומחזה שדי תחזה, הלא אז קרוב אתה דודי אל כֵּס אל, על פניך תפול והעתירה בעדי, אמצא חן בעיניו ויקחני גם אותי השמימה, ובאשר תשכון אתה אשכנה גם אני ולא אעזבך נצח, כי בלעדיך חשך סביבותי ועל פני כסה ענן וערפל!

תסב פניה אל השמים, תביט והנה חשכה,

אדים ועננים כסו פני שמים.

הה תבל חשכה, קדרות לבשה, גם שמש אספה נגהה, שמים בעבים התקדרו, כסילי מעלה תמול נוצצו קרנים עתה אספו נגהם, תחת ענן וערפל התחבאו, גם הם על מות דודי מתאבלים, מספד מר יילילו, אֵבֶל כבד יעוררו. (תבכה מר)

אך שוא לך תבל, לשוא תרבי בכי, מות לא יקיאנו, ממעון רפאים לא ישוב סלה! חכלילי עינים לא יאירו לי עוד, ונעים מדברותיו שמחה לא עוד ישביעני, ונֹפת צוף אמריו בל תשב נפשי ורוחי! אפסה כל שמחה ואיננה, עמך דודי לקבר הצלחתי הלכה!

אהה מות! אתה הסבות לי כל מכאוב לבי, אך לך אקרא ישע! אתה מחצתני, לך לעזרה אנוסה! קח נפשי ממני, המיתני גם אותי! למען דודי חייתי למענו אמותה הפעם! (השקטה)

אהה ה' אלהים! בידך החזקה תשביח שאון ימים, ותקים סערה לדממה, רעמים כי ירעמו, ברקים כי יברקו, אתה תרגיעם, גם שאון נפשי האֻמללה הרגיעה! שלח אורך והעלה ארוכה גם לרוחי הנשברה! או גם בדודי נשמת חיים תפיח או אגועה גם אני!

(קבר אחימן יפתח, אחימן יקום מקברו)

מחזה שלישי

שולמית תראה את אחימן תבהל תנוע ותסב לאחור

שולמית (בחרדה)

אהה! אחימן! האתה זה?… האמנם חיה תחיה? תשוב עוד עלי חלד למעוני בני אדם?!

(אחימן יעמוד דומם ולא יענה)

לא יענה דבר? אולי אך חזיון הוא, אך חלום?

תשים ידה על עיניה, תחפןץ לדעת אם בהקיץ היא רואה,אחימן ישלוף חרב, שולמית תבהל, תסוג לאחוריה,

אחימן

לא שגית ברואה ידידתי! אנכי אחימן ידידך! אל תיראי רעיתי אל תֵּחַתִּי! הן אם חרבי הנפתי לא עליך הרימותיה! עוד תבער לך אהבתי כמאז ומקדם! שאול מתחת רגזה עת קולך הערב שמעתי, משנתי עוררתני ידידתי, והנני פה כי קראתני!

אולם אל נְוַת אדם אל מעוני אריות משכן נמרים, שמה לא אשוב עוד, מקום משחת הוא, כלם דרכם השחיתו יחדו נאלחו! קנאת אדם מרעהו זה חלקם, רצוח והרוג אך למען מלאות חשקם ותאותם! געלה נפשי בתבל הנשחתה, שמה לא אשוב סלה!

אולם אחת שאלתי, וזו מטרת בואי אליך הנה, ואם זאת תעשי לי, וייטב גם לך בגללי!

ועתה הטי אזנך רעיתי הסכת ושמעי!

לא כמות כל אדם מַתִּי, אולם דואג הנבל והבליעל הן תדעהו, הוא חשקה נפשו בך, וירא כי אין תקוה ואין תוחלת, יען כי אך בי שמת מעיניך, ולי אהבת עולם נשבעת, ויעץ עלי רע, ויכל בי חציו ויסיעני מארץ חיים; ועתה שׁמעי נא רעיתי! אל דברתי הטי אֹזן! הא לך חרבי, שריון נקמה תלבשי, לא תשקטי ולא תנוחי, עד תנקמי דמי תנקמי שבעתים!

שולמית תקח ממנו חרבו אך עומדת מבלי דעת מה לעשות.

הבה רעיתי! חושי אל תעמודי, מהרי השדה שמה תמצאנו, שם עוד הלל רשע על רוע מעלליו, שם בסתר בואי אליו, עד הַחֹמֶש תכנו ולא תחוסי!

(הקבר יפתח ואחימן ירד מטה)

(שולמית חרבה בידה שלופה תחשוב מה לעשות)

שולמית

אלכה? דם אשפֹכה? אולי משגה הוא אך מראה עינים? אולי דם נקי אשפֹכה, וחטאתי כל הימים?

(קול מתחת ישמע) לֵכִי

אכן אנסה הפעם, השדה אלכה, אראה אם אפגשהו אשמעה מה ידבר, ואם יאמנו הדברים אשר הגיד לי דודי אז בלי רחם אשיב לו נקם!

(קול מתחת) מהרי לֵכִי! (תלך)

(המחזה יתחלף למחזה השדה)

מחזה רביעי

דואג לבדו בשדה, שולמית ממרחק עומדת מאחוריו מבלי ראות אותה דואג, ותשמע דבריו.

דואג

עתה נפוצו ענני אֹפל, עבי חשכה התפזרו! בל יהיה לי עוד הסכל הזה לשטן ופגע, גוע וימת ואנכי על מקומו אבוא! האח! התקוה לבדה בחיקי תשכב שולמית, גיל וענג תרוני, אף אם אמנם כי בוכה היא עדנה על אבדן אחימן, נטפי דמעותיה כטל יזולון וכפנינים יערופו, אולם גם כפנינים יקרים הנמו, בל תוסיף לשפכם חנם כמים, יעברו נא ימי אבל גם ימי מספד יחלופו, ישכח אחימן דודה מלבבה, תשוב ותנחם אחריו, אז אבוא אנכי, אשפוך לפניה שיח, אדבר על לבה ותרצני, אותי תאהב את דודיה לי תתן.

שולמית

(תבוא מאחריו בלאט ותדקרהו)

אותך אאהב? לך אתן את דוֹדי? רדה קבר בן בליעל!

(דואג נופל ארצה)

משמים ירד ענן ומהענן אחימן יושיט ידו ויכניס את שולמית אל תוכו ויחדו יעלו שמימה.

(המסך נופל)

נעתק מלשון צרפת

לֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט

וְלֹא־לְמִשְׂמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ישעיה י"א ג')

כִּי־יִפֹּל לֹא־יוּטָל

כִּי יְיָ סוֹמֵךְ יָדוֹ:

(תהילים ל"ז כ"ד)

במלכות יודעא השוכן על כתף גווינע מעבר הקרוב אל עיר סאבי, שם ישבה אשה אלמנה עניה ושמה דארינה. ולה שלשה בנים ותהי אומנת אותם ביגיעה ושקידה רבה, ובעודם רך בשנים יראת אל זרעה על תלמי לבבם ותנחם במעגלי צדק ויֹשר. ויגדלו הנערים ותורת אמם הכתה שרש בלבם ויהיו תמימים וישרים וסרים מרע. ואם אמנם לא נפלאת היא בעינינו לראות אֵם האוהבת בניה כי תדריכם בדרך ישרה וכל מגמתה רק לתת עטרת הצדקה על ראש בניה חמדת שעשועיה, אולם במקום מושב הפראים, אשר כבהמות שדי וחיתו יער גם בבניהם שמו מסחרת ולעבדים ולשפחות ימכרום, נשתומם לראות איך אֵם תישר ארחות בניה, תרעם בנאות צדק ותרביצם על מי מנוחות היֹשר, תטע בלבם אֹמֶן לאל אמת ותרחק מהם אמונת הבלי שוא. ושם הגדול מבניה גובערי והשני טולוע והשלישי סעליקא, ויהיו שם בין יושבי הארץ כשושנים בין החוחים וכתפוח בעצי היער כי שונים מחשבותם ממחשבותיהם ולא דרכם דרכיהם, כולם אוהבים את אמם אהבה עזה ונאמנה וכל אחד מהם נכון להקריב חייו בעד חייה, זקנה ויעפה כח מפרי כפי בניה תאכל לחם ולא תחסר כל, ויהי כל רכוש המשפחה הזאת רק סֻכה אחת קטנה בצלה כולם סככו, וחלקת שדה אחת קטנה מתבואתה אכלו. בכל יום ויום הבקר אור והאנשים האלה איש אל עבודתו ישכימו, ויהי האחד רובה קשת הביא ציד בפיו והשני עובד האדמה בזעת אפיו והשלישי יוָתר עם אמם להיות לעזר לה ולשרתה בכל עת ולהכין מאכל להם ולאחיו השבים מעבודתם. ויהי בפנות היום כי נטו צללי ערב יחד כולם אל בתיהם נאספים, הציד יביא צידו והעובד אדמה מתבואת הארץ ישא ברנה והנשאר על אמם יערוך השלחן ויביא המטעמים אשר עשה כאשר אהבו, וישבו כולם לאכול ובראשם אמם יושבת וכלם פקֻדתה ישמורו, לשרתה יחפוצו ואיש על אחיו יתגבר למהר למלאות רצונה וחפצה, ואחר אכלו ואחר שתה שמחים וטובי לב יברכו כולם את המכלכלם, וטרם ישכבו אמם תברכם כולם והם מחכים ליום מחר ישנו שנת עדן.

וסעליקא הקטן מאחיו הולך כפעם בפעם העירה למען הביא ראשית בכורי אדמתם מנחה לקרבן משפחתם אל היכל אלהי הארץ; והאלהים ההם כאשר נודע לנו הם נחשים גדולים אשר בשם פֿעטיש יקראו, לא ירעו ולא ישחיתו לבני אדם ואין רעל תחת שפתם, ולא לבד כי לא יהיו לנגוע בנו לרעה אולם גם זאת כי את הנחשים הנושכים הם מכלים לבל יוכלו להרע לנו ומחמתם ינצרונו, ואנשי הארץ הזאת מכבדים אותם עד כי לחטא יחשב להמית אף אחד מהם, ומספר הנחשים האלה רב מאד יפרו וישרצו עד אין מספר, בעיר ובכפרים בבית ובחוץ יפגשו, למלאות נפשם כי ירעבו על שלחן מכבדיהם יבואו, בביתם יישנו וגם את בניהם שמה ישכבו, ויהי זאת לעמי הארץ לכבוד ולתפארת ותגדל בעבור זה שמחתם כמו אם חזות טוב מהחוזה שמעו.

וסעליקא נחמד למראה יפה עינים וטוב לב ובין הכושים אשר בארץ יודעא השחור והנחמד מכלם, ויהי בבואו כפעם בפעם אל היכל הנחש הגדול וירא שם את העלמה היפה־פיה יעלת חן בעריסא בת הכהן הגדול, ותשא חן בעיניו ויאהבה ואהבתו כאש בערה וידבר על לבה, שמעה אזנה ותבן לה ובחן שפתיה תשיב אמרה ולא כחדה תחת לשונה כי גם היא אהבה עזה תאהבהו, וכן מיום ליום גדלה אהבתם ונפש בנפש נקשרה.

ובכל יום שבתון יום קדש להכושים לשבות בו ממלאכתם ולעבוד בו את אלהיהם, סעליקא יתהלך אל ההיכל ויעמוד שם עד בא השמש, שם הרבה לדבר עם רעיתו מאהבתו אליה, מאמו, ומהצלחתו עת כי יתאחדו יחדו ויהיו כתואמים, וגם בעריסא גם היא לא שמה ידה למו פיה, גם היא מחשבות לבה הגידה ודברה כי נכספה וגם כלתה נפשה לימים יוצרו וכי יקרבו הימים ימי חתֻנתם ושמחת לבם, ואביה פֿארולהא הזקן אשר גם בעיניו טוב הדבר מאד יחבקם וינשקם לאמר עוד מעט ועטרה אענוד על ראש אהבתכם ואת משאלותיכם אמלא.

ויהי הם מחכים ליום מאלף בחרוהו ליום מועד חתֻנתם אשר מקרוב הופיע למו ואם סעליקא ואחיו בשמחת לב הכינו סֻכה למשכן האוהב ורעיתו, והנה פתאום טאריר אָראטי מלך דאהאמע המהֻלל והמפֹאר, אשר גבורותיו גם בכל איירופא נודעים, עלה על מלכות ארדרע וילכדה ויכוה לפי חרב, וילך הלוך ונסוע על ראש מחנהו הנוראה עד בואו אל הנחל הגדול המבדילו ממלך יודעא ויעמוד שם עם מחנהו.

והמלך יודעא אין בכל הארץ מוג לב כמוהו, נשיו ומושליו יאשרוהו ועל דעתו ימשולו, ויהי בשמעו כי מלך דאהאמע שם פניו העירה ויציבה לו למטרה, ויאמר בלבו למה זה הבל אֲיַגֵע את חילי הלא אם אך אלהי הארץ ילחמו נגדו בל יתנוהו בֹא העירה, ויאסוף את הנחשים אשר בשם פֿעטיש יקראו ויניחם על שפת הנחל מזה ללחום נגד מלך אדיר שמו מפֹאר בכל העמים, והמלך דאהאמע משתאה ומשתומם בראותו כי אך רמש הרומש באו ללחום נגדו, חיש עבר עם חילו את הנהר עד בואו אל שפתו השנית והנה האלהים אשר מלך יודעא קוה עזר מהם ולתשועתם כלו עיניו נתחו לנתחים ויצלום אנשי דאהאמע צלי אש ויאכלום עדי שבעם, אז בראות מלך יודעא כי אזלת כל תקוה אין דבר יוכל להצילהו מיד מלך דאהאמע וימלט על נפשו וילך אל אי רחוקה ויחבא שם.

והמלך אדאטי, בימינו חרב מתהפכת ובשמאלו לבת אש, בא העירה בטח וילכדה ויצת אותה ואת בנותיה ואת כל נפש חיה הכה לפי חרב, ואך המעט אשר נשאו חן בעיניו השאיר בחיים, והנשארים מחמת החרב המתהפכת פלצות כסמו וינוסו גם הם לבוא בנקרות צורים ולהחבא מפחד המלך האדיר עד יעבור זעם, ושלשת האחים בשמעם את אשר נעשה ובראותם כי יקרב המלך העירה וימהרו וישימו את אמם על שכמם וישאוה היערה להחבא שם, וסעליקא גם הוא לא עֲזָבָהּ עד כי שבה לאיתנה ולבטח הושיבוה, אחרי כן זכר את בעריסא ויחרד כלו, בלהות מות הקיפוהו סער אחז לבבו תסמר שערת בשרו מפחד, וימהר לרוץ אל עיר סאבי לדעת מה נעשה בה ויאמר להצילה מיד הזידונים או אלה לגוע.

והעיר סאבי אחר אשר נלכדה ביד אנשי דאהאמע, ברחובותיה פלגי דם יזולו ורבים חללים בם התבוססו, בתיהם נבוזו והאויב החרימם עד היסוד בה, גם מקדש מלך והיכל הנחש היו לשרפת אש ועשנם כעשן הכבשן עלה עד לב השמים, וסעליקא מלא שפק מבקש המותה, אלף פעמים יפגשהו בין אנשי החיל מיין ומדם מתרוננים, ימהר לרוץ כמו איל בין משואות נצח, יחפש את בעריסא את פֿארולהא בקול בכי יקראם מר צורח אך אין קול ואין עונה, גם בין רבים חללים חרב הפילה נבלתם לא נמצאה

ויהי אחרי כלות שלשת ימים ויבקשם ולא מצאם ועקבותם לא נודעו ויאמר בלבו אך טָרֹף טֹרפו גם הם וכוס קבעת התרעלה מחמת אנשי דאהאמע שתו גם הם לרויה ואינם, ויתן בבכי קולו מר יאנח ונפשו עליו תאבל, בלב דוי ונפש נענה ישוב היערה מקום אמו ואחיו שמה וימצאם כולם מכים על בואו ובראותם אותו נבהלו מפניו, סר וזעף הנהו קודר יתהלך ועיניו דמעות לרב יזולון, נשבר לבם גם הם ובלשונם אין מלה, כולם יחד ישבו ואין דובר דבר אך בקרבם דמם כגלי הים יסערו, ואמם האמללה דמעתה על לחיה תנסה הפעם לנחם את בנה אך הוא מאן ימאן להנחם יבכה ולא יאכל למות ברעב מטרת חפצו, אולם גובערי וטולוע בידעם כי תנחומותם ורֹב דברים לא יועילו, בל ינסו לנחמו אך ישכילו מעשיהם, את אמם הזקנה יראוהו אשר בלעדי בניה אין לה משען ומשענה וישאלוהו אם המראה הנורא הזה לא יחזקהו ויאמצהו להשאר עוד בחיים? הלא אך אז תשקוט רוחו הנכאה ושאון גליה ישֻבח, יטה אֹזן לדבריהם ויחזק את לבו להסיר ממנו את הרעיונות המבהילות ויקח שכם בעבֹדת אחיו למאן החיות את אמם הזקנה והכאבה, וירחיקו מזה עוד הרחק מעיר סאבי ויטו אהלם ביער בעמק מצדו ויאמרו בלבם כי הציד אשר יצודו פה ביער כלכלם תחת הלחם אשר פה יחסורו, אולם היזרע הזורע אם זרע אַיִן, הירבה הרובה אם קשת וחצים אין לו? והלא המה בעת המהומה כאשר מהרו להמלט על נפשם את קשתותם ואת החצים אתם לא לקחו ועתה לדאבון לבם את מחסורם הנה ידעו, גם כל עץ פרי עֹשׁה פרי בין כל עץ יער לא מצאו והארץ לא תוציא כי אם חציר, וזרע לזורע אַיִן ומאין יבא לחמם לא ידעו, עתותי הגשם הנה באו ויעיק להם הרעב והציק להם עד מאד, ואמם החלשה והכאבה על מטת עלים יבשים שוכבת לא תבכה ולא תאנח אבל נפשה יודעת מאד כי שאול נגדה, ובניה יבשי כח מחמת הרעב הנורא לא יכלו לצאת היערה למצֹא מה להחיות את נפשם כי פלגי מים שטפוהו, רשת יפרשו להצפרים הקטנים אשר לפני סֻכתם יחלופו, ואם יצלח בידם לציד אחת מהם – אשר גם זאת לפלא יהיה כי אין אֹכל למו לשום ברשת למען יִאָספו הצפרים אל תוכה – חיש מהר יצלוה ויבואה אל אמם ושחוק ישימו בפיהם לבל יֵרָאה עצבון נפשם, אבל האם האמללה בראותה כי לא תוכל לחלקה עם בניה גם היא לא תאכלנה, כן בחסר וכפן עברו שלשת ירחים ועצבונם ויגונם לא חלפו, כחש בשרם יבשו עצמותם וילכו בלא כח, ויראו כי אם יוסיפו לשבת פה באין חריש וקציר, ברעב כלם ימותו ויתמו לגוע, ויועצו יחדו לבלי הגד לאמם דבר מה לעשות להציל ממות נפשם ולהמלט מזלעפות רעב, ויעץ גובערי לאמר נשימה נא אחי לדרך פעמינו עד בואנו אל חוף הים שם נמכור את אחד ממנו לעבד אל אנשי איירופא ובהכסף אשר ישקול השוקל מחירו נקח לחם וכלים שונים לעבוד את האדמה וּנְחַיה את אמנו וגם אנחנו לא נמות ברעב הנורא הזה. ויהי כשמעם אחיו את דבריו זלעפה אחזתם, נמס לבם ויגע כנוע עצי יער, שפתם נאלמה ובלשונם אין מלה, בזכרם לעזוב איש את אחיו להמכר לצמיתות לעבד עולם לאנשים הלבנים רגזו וחלו ולא נותר בהם עוד רוח, אולם בשומם אל לבם את מצבם הרע, וכי מבלתי העצה היעוצה אין למות תוצאות, נחה שקטה רוחם כמעט וישאל טולוע בקול בכי ובמר נפש לאמר אבל מי ממנו אפוא ימכר לעבד? ויען גובערי הגורל יַגֵד לנו, נשימה נא אחי שלשה אבנים בלתי שוים אל תוך כלי ונבללם יחד והיה האיש אשר יוציא הקטן מכלם הוא האיש אשר יאמר אליו אלהים לך מארצך וממולדתך, המכר לצמיתות וֶהֱיֵה עבד עולם?

ויהי כשמוע סעליקא את דבריו ויעןו ויאמר: אל נא אחי אל להבל גורל תפילו, הלא בלעדי הגורל ידענו המשפט כי אך אנכי לעבד נועדתי, כי הלא אתם ידעתם את שברי אשר קרני וכי מאז בעריסא איננה אך למשא עלי חיי, ולולא אתם חשכתם ממות נפשי באמור אלי בעד אמך חיה למען החיות אותה לבלי תמות ברעב הלא אז זה כמה הייתי טורף נפשי באפי, ועתה הנה באה העת להקריב חיי על מזבח אמנו, מכרו נא אותי הפעם ובעד כסף מחירי החיו את אמנו ולא תגוע ברעב.

לשוא יוכיחוהו אחיו לשוא יחשבו מחשבות להטותו להפיל גורל ביניהם, לשוא מלין ללא הועיל הכבירו גם בהתחננם אליו יאטם אזנו משמוע, ולמען בל יפצרו בו עוד אחת גמר אֹמר כי אם ימאנו ללכת אתו ויתמהמהו עוד רגע, הוא לבדו ילך לו לעשות מחשבתו. ויהי כראות אחיו כי לא ישמע לקולם וכי בלשונם לא יפתוהו עוד ויועצו יחדו כי גובערי ישאר עם אמו וטולוע ילך עם סעליקא אל הסֹללה אשר בארץ האללאנד, שם בכסף ימכור את אחיו מחמד נפשו למען הביא במחירם לחם לאכול אשר עינהם כלות למו להשיב נפשם הרעבה, ובדברם לב גובערי וטולוע נמס כמים וישאו קולם ויבכו בכי רב אך סעליקא לבדו עומד חרש לא יבכה ולא יאנח וקולו לא ישמע, אולם מה מאד גדל כאבו לעצור דמעותיו בבואו אל אמו להפרד ממנה לנצח לחבקה ולנשקה אך הפעם בלי תקוה לראותה עוד עד עולם ולבוא אליה עוד במרמה ולהשבע לה כי רק אל מקום משכנם מקדם ילכו לראות מה נעשה בו ואם יוכלו לשבת שם בטח כמאז ומקדם וכמעט קט ישוב אליה עם טולוע אחיו. הזקנה התמימה האמינה לדברו אבל בכל זאת נפשה יצאה בדברו חלה ורעדה כלה בחבקה אותו, ובהפרדו מבין זרועותיה מתניה מלאו חלחלה פלצות אחזתה המו מעיה לא תדע למה תרגש לא תדע מה, תמהר לרוץ אחרי סעליקא והוא חמק עבר ואיננו.

ויהי אחרי ימים אחדים ויבאו שני האחים במר נפשם אל עיר סאבי והה שככה חמת החרב ומטה השלום החל לפרוח והמלך דאהאמע יושב שקט ושאנן במלכות יודעא באין מחריד, וישם אל לבו לכונן המסחר עם אנשי איירופא ויקראת אל תוך חומותיו, ורבים מסוחרי אנגליא וצרפת באים אל חצר המלך פנימה ויקנו ממנו את השבויים אשר לקח במלחמה, וכבוא טולוע עם אחיו העירה וימצא מהר איש שוקל מאה כסף בעד אחיו הקטן, ויהי הוא חושב מחשבות אם למכור בעד מחיר מצער כזה או אין והנה פתאום יִתָּקע בשופר וקול ישמע בעיר, לאות כי יתאספו כל השומעים אל מקום אחד, ובהתאסף העם, התוקע הוציא גליון מחיקו וקורא בו בקול בפני כל הנאספים לאמר: הנה הלילה בא איש נכרי אל בית הנשים אשר למלך ויטמא את הבית ויברח לו כעלות השחר מבין החצים אשר ירו עליו שומרי הבית וימלט על נפשו, והיה האיש אשר יתפשנו חיים ויביאהו אל המלך שקול ישקל לו ארבע מאות שקל כסף מגנזי המלך. ויהי כשמוע סעליקא את קול הקורא ויתן אות לאחיו לבלי ימכרוהו בעד המאה כסף וימשכהו אחריו עד בואם עד מקום אין איש שם, ויפן כה וכה וירא כי אין שומע אותם וישא את קולו קול חזק מאד ויען ויאמר: האזינה אחי הסכת ושמע, הן אם למכור אותי לעבד באנו הנה הלא הוא אך למען החיות אמנו היקרה לנו בהכסף אשר נקח מחירי, לבל תסבול חרפת רעב ולבל תמות מעוני ומחֹסר כל, אולם שים נא אל ליבך אחי מחמדי הֲמאה הכסף אשר נקח יכלכלו אותה? הלא אך מצער הוא ועד מהרה יכלו והייתם דלים ורשים כבתחלה ונחטיא המטרה, לכן שמע נא אחי ואיעצך וייטב לכם כל הימים; הנה נא שמעת פקודת המלך ועתה לך מהר הבא נא חבלים ואסרני וַהֲביאני אל המלך לאמר: פקודתך מלכי שמעתי והנני למסור בידך את החוטא אשר אתה מבקש, חיש מהר ישקלו לך ארבע מאות כסף מגנזי המלך, הם יצליחו אתכם ותחיו חיים נעימים בלי חֹסר כל, אך אל ירך לבבך ואל יכאב לבך עלי, כמוך גם אני יודע משפטי וכאבי אשר יכאיבוני לנגד עיני יעמוד אולם זכר נא כי עד ארגיעה יעבור ויחלוף והלא חבלי הורתי עת נוחי מבטנה מאד גדלו מאשר אסבול אנכי ועצבונה וחרונה ארכו ממכאובי אשר יצרו לנפשי! ואי כאשר אבדתי אבדתי.

לב טולוע נמס כמים בשמעו את קול אחיו מדבר, בלהות מות יקיפוהו, ענות בל יוכל, יפול על ברכיו ויתחנן לפניו בשם אמו הזקנה, בשם בעריסא אהובתו ובשם כל קדש לבל יסגיר למות נפשו אבל הוא כחרש לא ישמע ואל דבריו לא ישעה רק בצר רוחו ובמר נפשו יגיד לו: למה זה תמנע ממות נפשי הלא מה לי עוד בתבל אם בעריסא היקרה לי איננה, בלעדיה עוד בחיים כמת נחשבתי, הרף ממני אחריה ארוצה ובמותי אחשוך ממות את נפש אמי, את אחי אצליח ואותי אמנע מהיות עבד עולם והלא טוב כי ימות האחד מאשר נמות כלנו, הנה נא אחת יעצתי אל נא תפצר בי עוד ודע כי אם לא תשמע לי ולא תלך אתי אז אנכי לבדי אלך לי ואסגור את נפשי ביד המלך ותאבדו אתם פרי מותי ותמרר חיי אמנו אשר בעצבון ילדתנו.

סמר מפחד בשר טולוע בראותו פני אחיו כאש בוערה ובשמעו את קולו ככפיר לטרף ישאג, לא הרהיב בנפשו עֹז להשיבו עוד דבר, בשברון לב ימהר להביא חבלים, יאסור ידי אחיו מחמד לבו אחֹרנית, ישטוף עליו שטף דמעות כזרם מים וסעליקא יעבור לפניו ואל המלך הביאהו. ויהי בבואם לפני שער המלך וישאלהו השוער מה הוא מבקש ובאמרו כי דבר לו אל המלך וימהר השוער וילך לשאול אם יקבלהו המלך וכרגע שב וינחם אל הארמון פנימה.

והמלך דאהאמע לבוש מחלצות מצֻפות זהב ממֻלאים בתרשיש ושהם שוכב על מטת שן, פניו פני להבים, מראהו אדום, סביב לו נערות יפה־פיות, מלֻבשות בסדינים, ממתנים ולמעלה ערומות וראש המלך חליפות בחיקם ישכון, והשרים והפחות גם הם לבושי כבוד ופאר על בשרם מרחוק יעמודו, ברך לפניו יכרעון, פקודתו ישמורו, ולהגבורים מהם לאות על נפלאותם אשר הראו, על צואריהם ענקים משִנֵי אדם אשר נתעו, כי כמספר השִנַים ההם כן מספר מעשיהם הרמים והנשאים, ובפתח הבית נשים רבות קשתותן על כתפן על המשמר תעמודנה, ואשישי כסף וזהב ממֻלאים בשכר ויין הושם לפני המלך, רצפת הבית מקדקדי בני אדם הֹרגו מרֻצפת, ויהי בבוא טולוע לפני המלך ויפול על פניו ויען ויאמר: מלכי ואדוני! שמעתי מצותך… ופקודתך שמרה רוחי, והנני למסור בידך… פה נאלמו שפתיו ולא היה לאל ידו לכלות דבריו, לשוא ידרשהו המלך, בלשונו אין מלה ענות לא יוכל. ויהי כראות סעליקא את זאת וישא את קולו ויען ויאמר: מלכי ואדוני! אני הוא החוטא אשר אתה מבקש, ממֻשך מחבלי התאוה ארב לבי לגשת אל תוך בית הנשים אשר לך פנימה, והאיש הזה אשר הביאני אליך אוהב נאמן היה לי לכן לא יראתי לגלות לו מצפוני לבי, אך מאהבתו לך מלכי או אולי תאות הכסף אשר הבטחת לתת להאיש אשר יביאיני אליך הטה את לבבו ויבגוד בי ויפר את ברית אהבתנו, והנה אנכי ישן על משכבי ויבא אלי בלאט ויאסור את שתי ידי אחֹרנית ויביאני אליך, עתה הנני בידך המלך עשה אתּי כטוב בעיניך ואת משכֹרת האיש הזה תנה לו וילך לו כי יתרה עשה.

והמלך מבלי ענות מאומה יתן אות אל אחד משריו, והוא יאחז את סעליקא ויסגירהו אל אחת הנשים חמושות אשר תעמודנה פתח הבית, וארבע מאות שקל כסף ישקל לטולוע אחיו מגנזי המלך בפקודתו, וטולוע יקח את הכסף אשר מאוס ימאס בם ויהיו לזרא בעיניו, ימהר לצאת מהארמון, יקח לחם ומזון ויעזוב את העיר לבוא עם יתר הכסף אל אמו הרעבה, וסעליקא האמלל נֻתן אל בית הסהר לעמוד שם עדי יבא משפטו לפני יודעי דת ודין.

ויהי אחרי עבור שמונת ימים והשוער עומד על המשמר לפני שער המלך וישא את עיניו למרחוק וירא והנה איש זקן מאד נשען על משענתו, בכבדות יהלוך, ולרוח ארמון המלך ישים פעמיו, ויהי כאשר קרב וירא השוער כי מראשו ועד רגליו לבוש בדים הוא ואזור בד על מתניו ומעל למדיו אדרת שער, שער ראשו וזקנו היורד על פי מדותיו כשלג ילבינו, פניו כזהר הרקיע יזהירו ועיניו אור יפיצו, טובת נפשו וטהר לבו יביעו, נחמד הוא למראה וכבוד אומר כלו, ובגשתו ויכר השוער כי כהן הוא ממשפחת הכהנים ויפול על ברכיו לפניו, ויקרב הזקן ויעמידהו על רגליו ויען ויאמר אליו: הואל נא בני לבוא אל המלך ולהגיד לו כי פֿארולהא כהן הגדול עומד בשער ומבקש לדבר אל המלך ואם טוב בעיני המלך לקבלני אבוא אליו ואדבר דברי. חיש מהר כחץ רץ הנער אל המלך וישב אליו ויאמר: המלך מחכה על בואך ומאד ישמח לבו לראותך אדוני, ויהי כבוא פֿארולהא אל פתח בית המלך והוא עודנו עומד על המפתן ויען ויאמר יחי המלך לעולם! ויען המלך ברוך בואך קדוש עליון, ויקם מכסאו וילך לקראתו ויושט ידו אליו ויביאהו חדרו ויושיבהו על המטה אשר נכח פני הכסא אשר הוא יושב עליו ויאמר אליו: רבות שמעתי מצדקתך ומיֹשר לבבך זקן נכבד אך ראות פניך לא פללתי לכן ישמח לבי ויגל כבודי כי כבדתני היום לבוא בצל קורתי למען אוכל כבדך גדם אנכי ולהראות לך כי מאד יקרת בעיני, ועתה הואל נא להגיד לי מה הביאך הלום ומה בקשתך וכל אשר לאל ידי לא אמנע ממך למלאות משאלתך. רכו משמן דברי המלך, רוח חיים הפיחו בלב הזקן ויען ויאמר, מלכי ואדוני! לא אשאל ממך דבר, רב לי כי מלך ביפיו תחזינה עיני, אולם מטרת בואי היום אליך מלכי הוא אך לקדם פני הרעה לבל ישפך דם נקי טרם יחקר וידרש היטב אם בן מות הנער אשר הובא אל בית הסהר על דבר איש הבליעל אשר בא להבאיש ריחו בעיני המלך ולהגיד לו כי הוא האיש אשר התגנב אל בית נשי המלך ואני ידעתי כי שקר ענה האיש באחיו וגם אם לא ידעתי את הנער אולם ברור הוא כשמש כי חף הוא מפשע זה כי איש אחר ולא הוא בא אל בית נשיך. נבהל המלך לשמוע דברי פֿארולהא ויען ויאמר: והלא הנער לבדו הודה על חטאתו ואיך איש נקי מעון חוף מפשע ירשיע את נפשו? הלא משפטו נגדו ונקה לא ינקה, ויען פֿארולהא, מלכי ואדוני! מחשבות שני האנשים האלה המוסר והנמסר לא ידעתי ונעלמו ממני. אך כי שניהם רִמו אתך מלכי על זאת ידי לך אתקע כי אני ידעתי את האיש אשר בא אל בית הנשים ולא רחוק הוא ממך ואתה מכל תראהו ומפניך לא יחבא ולא יסתר. ויען המלך ומי הוא זה איפוא כי ידעת? ויען פֿארולהא הלא עין בעין מלכי אתה אורה אותו ופה אל פה תדבר אתו ואני הוא פֿארולהא הזקן כהן לאל עליון אשר מלאו לבו לעשות כדבר הרע הזה! אך אל ידמה המלך בלבבו כי למען מלאות תאותי הלכתי שמה ומגדל יצרי הר נפתה לבי על אשה, חלילה לי מעשות כדבר הזה! הן בעודני נער בנגיון רחצתי כפי זכיתי את לבבי ואיך לעת זקנה ככלות כחי אטנפם? בן שמונים ושש שנה אנכי היום, וכל ימי ושנותי כל תאוה מלבי החרמתי, כבדה עלי מלחמת יצרי אך שריתי ואוכל, טהרתי לבי מכל שמץ ואיך אחרי בלותי אטה מהדרך אשר בחרתי ואלך ארחות עקלקלות?

הן שמעת אם לא ידעת מלכי, כי גם הצאן זה עדתי אשר נתנה תחת שבטי, בנאות צדק ובמעגלי יֹשר נחיתים, את כל תועה מדרך למשפט יסרתיו והשיבותיו על דרך עץ חיים, ואיך אנכי היום אתן נפשי לשלל לכל חטא ופשע, לעת זקנה אשר גם בשובבים תשכך חמת התאוה ונר היצר ידעך לנצח, אולם יאבה נא המלך וישמע דברי וידעתי כי יתן צדק לפעלי, זה שבועות שתים בפרוץ מחנותיך העירה רבה היתה המהומה הרג ואבדן כביום קרב, רבים חללים נפלו ולקולם נסו כלם להחבא, בתולות ונשים בנקרות צורים ובמערות באו ואנכי בתוך העיר לא ידעתי מה נעשה עם בתי היחידה היקרה לי מכל, ומרב פחד מהרתי לבוא הביתה לקחת גם אותה ולהסתירה מעין כל, אך בבואי הביתה לדאבון נפשי לא מצאתיה ועין איש להגיד לי אנה הלכה, רצתי כמתעתע אל תוך העיר בין ההרוגים חפשתיה קראתיה בקול ואין עונה, את כל עובר שאלתי ואין מגיד לי אך פתאום יקרב אלי איש אשר לא ידעתיו ויספר לי איך ראה בעיניו אשר רבים מאנשי חיל סבבו בתולה אחת יפה מאד ויאמרו להוליך אותה אל בית הנשים אשר למלך. נפשי יצאה בדברו, רחפו עצמותי, תחתי ארגז כלו מה לעשות לא ידעתי, אזרתי שארית כחי ואמרתי או אמות גם אני או את בתי אצילה מידיהם, ואמהר לרוץ על הדרך המובילה אל בית הנשים ואבוא כחצות הלילה עד השער וארא כי השומרים הוזים שוכבים נמו שנתם ואבוא בלאט אל תוך הבית אין רואני ואחפוש בכל חדר וחדר אך את בתי לא מצאתי, והנה האיר היום עזבתי את הבית וארא השומרים על משמרתם יעמודו, פחד ואימה הפיחו בי רוח ואשא את רגלי ואט מן הדרך לבל יראוני, לא הלכתי אך מתעופף הייתי כנשׁר, ממרחק ראוני השומרים, חצים ירו עלי אף גם נחתו בי ואנכי רצתי באין מעצור, מיד נטפו דמי ואנכי לא ידעתי עד כי באתי העירה ונמלטתי אז שאפתי רוח, אולם לאט לאט כחי עזבני ואך בכבדות הלכתי עד בואי אל פתח ביתי ואפול על מפתן הבית ואתעלף, מה היה אחרי כן עמדי לא ידעתי רק אחר שלשה ימים משנתי התעוררתי וראיתי כי על ערשי אנכי שוכב ולמראשותי בתי האהובה עומדת, תחבוש פצעי ידי אשר פצעוני השומרים, ראיתי את בתי ותחי רוחי, אך יראתי אולי אך חלום הוא, הרימותי את ידי הכואבות ואחבוק את יחידתי ונבכה יחד, אולם דַבֵר עדן לא יכלתי, עוד צללו שפתי חלו מתני רחפו עצמותי והפצעים אשר הכו בי השומרים הכאיבוני עד מאד, כן שכבתי עוד שלשת ימים, מעט מעט החלותי לשוב לאיתני ותספר לי יחידתי כי בעת מהומה בראות מיניקתה כי אני אינני בבית ותקחֶהָ ותלך אתה להחבא במערה ביער עד כי שככה חמת המלחמה וחלף הרעש ותשב אִתָה אל בתינו וימצאוני שוכב על ערש דוי, אך אני מאומה לא הגדתי לה מכל אשר חלף עלי לבלי הכאיב את לבה, אך בלבי תודות נתתי לאל הטוב כי נמלטנו שנינו ממות, ואחר שבעת ימים קמתי ממשכבי ויכלתי ללכת על משענתי לחוץ להודע מה נעשה עם סעליקא אוהב בתי אשר אין איש ידע ממנו דבר, והיע מאנה לנחם אחריו, ותבכה יומם ולילה כי איננו, ויהי בצאתי העירה רבים ממיודעי פגשתי, מאד שמחו לקראתי ויספרו לי איך בחמלת אלהים עליהם נצולו, וכאשר הרבו לדבר אתי נודעתי מפקודת המלך אשר אמר לשקול ארבע מאות כסף לאיש אשר יתפוש חיים את החוטא אשר העיז לבוא בלילה אל בית הנשים אשר למלך וגם כי נמצא איש אשר הביא את החוטא אסור בחבלים אל המלך, בשמעי זאת פלצות אחזתני וכליותי יסרוני כי בעוני ימות איש חף מפשע ובחטאתי ימות נקי כי אני ידעתי כי האסור אשר הביאו אל המלך נקי הוא מעון כי בלעדי לא היה איש בבית הנשים אשר למלך, לא עת לחשות אמרתי ואמהר לבוא אליך מלכי להודיעך קשט הדברים ולהתודע לפניך כי אני הוא החוטא ולא הוא, ולעד נאמן כי כנים דברי ראה מלכי את פצעי אשר עדן לא נרפאו מהחצים אשר ירו בי שומרי הבית, ועתה מלכי ואדוני אם חטאתי נגדך ברצותי להציל בתי יחידתי מחרפה ובוז ואותי לבל יחֻלל שמי הלא אז יסר אותי אבל דם נקי נא בל ישפך!

כשמוע המלך דברי פֿארולהא נבהל מאד, ראה והבין כי הוא הוא אשר בא אל בית הנשים ולא אחר וגם כי בנקיון כפיו עשה זאת בחפצו להציל את בתו היחידה מחרפה וקלון ולבלי לחלל כבודו, אולם כספר החתום יה לו זה מדוע זה נמסר בידו איש חף מפשע וגם איך הוא לבדו הודה על פשעיו ואין עול בידו.

ויען המלך ויאמר! אתה הכהן אל תירא ואל תחת כי לא תאֻנה אליך כל רעה בדבר הזה כי בתם לבבך ובנקיון כפים עשית זאת וכל שומע יתן צדק לפעלך כי אך למען הציל בתך יחידתך השלכת נפשך מנגד, וגם צר לי מאד כי בעבור טוב לבבך הכוך פצעוך, ועל הנער אל יצר לבך כי אנכי לבדי אחקרהו עד אבוא עד היסוד ויגלו לי כל תעלומות לבו מדוע זה לבדו הסגיר למות נפשו? אך אחת אבקשך, את החסד הזה תעשה עמדי אם עצה אשאל ממך בדבר הזה אל תמנענה ממני, ועתה לך לשלום איש אלהים אל תירא לנער כי אנכי בצדק אוציא לאור משפטו ואם חף מפשע הוא לחפשי אשלחהו ודם נקי לא ישפך, ויצו המלך לרתום מרכבתו ולהוליך את הזקן אל ביתו, ופֿארולהא משתחוה למלך וילך לדרכו ושב אל ביתו וימצא את בעריסא בוכה, על אבדן סעליקא מאנה להנחם.

והמלך אחר אשר הלך פֿארולהא צוה לשלוח לקרוא לסעליקא ולהעמידו לפניו, ויוציאו אותו מבית הסהר ויעמידוהו לפני המלך, ויהי בבואו וישם המלך עיניו עליו וירא כי בוכה הנהו נכמרו רחמיו עליו ויאמר בלבו הלא אך צדקו בפניו יענה ואיך איש כמוהו יזיד ללכת אחרי שרירות לבו ולעשות הרע בעיני אלהים ואדם ויצו להסיר החבלים מעל ידיו וישאלהו המלך מה שמך עלם? ויען, סעליקא שמי ויאמר המלך הגד נא לי סעליקא האם אתה הוא האיש אשר העיז להתגנב אל בית הנשים אשר לי, ויען סעליקא, אנכי! ויאמר המלך ואיה הפצעים מהחצים אשר ירו עליך שומרי הבית הלא הם הרבו לירות אויך לא נמחצת? ויען סעליקא, מלכי ואדוני הם חלפו עלי ולא פצעוני, וישאלהו עוד המלך הידעת את משפטך בגלל הדבר הזה, ויאמר ידעתי כי משפט מות לי וגם נכון אנכי למות, ויוסף המלך לדבר ויאמר, אך ירשיעך פיך והלא אני ידעתי כי איש אחר היה בבית הנשים ולא אתה והאיש הזה הלא הוא בידינו והוא הודה על פשעיו וגם פצעיו מהחצים אשר ירו בו השומרים יעידו ויגידו כי הוא הוא החוטא ולא אחר וגם גביע הכסף אשר בידו אשר נחש ינחש בו איש אשר כמוני הלא גם הוא יענה כי חף אתה מפשע ולמה זה רמיתני? עוד היום לגלות לי מצפוני לבך, הגד נא קשט אמרי אמת ואל תכחד דבר תחת לשונך ועשיתי עמך חסד לבלי להסגיר למות נפשך.

נבהל סעליקא לשמוע דברי המלך ולא יכול לענות דבר וישא את קולו ויבך ויוסף המלך דבר אליו ויאמר, הגידה נא לי בני מה זה הניע את רעך להביאך הלום להסגירך להתגולל ולהתנפל עליך, האם בעד ארבע מאות כסף הפר ברית אחים? וגם אתה לבדך מה הניעך כי נתת לרעך לכלות דבריו ואתה לבדך הסגרת למות נפשך, הגד אל תמנע ממני דבר ואסלח לך, ויען סעליקא ויאמר: מלכי ואדוני! אחת השלכתי נפשי מנגד נא אל תחנני, אמצא חן בעיניך ואל תסלח לעוני וצדקה תהיה לך אם תצוה להמיתני כי אני בעודני חיים כמת נשבתי ולמה זה חיים למרי נפש? נקטה נפשי בחיי ולולא האיש אשר הביאני הלום הלא אז אני לבדי שלחתי ידי בי ואטרוף נפשי באפי לשום קץ לתלאותי ולצרותי אשר עברו ראשי, רוחי ונשמתי לאל לעלות העפילו ואיך תחיה הגויה בלי רוח ונשמה?

כשמוע המלך וירתע לאחוריו ויאמר מה זאת, הֲמתעתע אתה סעליקא כי תדבר כדברים האלה? הלא רואה אנכי כי עוד בך רוח ונשמה ואיך תדבר הבל? סעליקא מר בכה ויללותיו עד לשמים הגיעו ויען ויאמר: מלכי ואדוני, אל תתן את עבדך למתעתע, קשה רוח אנכי, את אהובתי תאות נפשי אנכי מבכה, נפשה הקשורה בנפשי עלתה מעל ותקח גם את נפשי אתה, ואני נשארתי גו בלי נשמה ומה לי לחיים כאלה, לכן המיתי מלכי ואעלה אליה ונחיה יחד חיי נצח.

נמס לב המלך בשמעו את דבריו וישם ידו על כתפו: הרגיעה נא סעליקא, חלילה לי משלוח בך יד כי רואה אנכי כי נקי אתה מכל חטא ופשע, אולם הואל נא וספר לי כל קורותיך אולי אמצא מזור ותרופה למכאוביך.

רבו מחמאות דברי המלך ויחדרו אל לבו, השקיטו מעט רוחו ויאמר אדברה וירוח לי, ויספר למלך את כל קורותיו ולא העלים דבר, ובהזכיר שם בעריסא לא יכול להתאפק ויבך במר נפשו ולא היה לאל ידו לכלות דבריו, אך לרגעים בקול בכי ישאל למלך: הֲתתפלא עתה מלכי כי אם למען החיות אֵם, אח את אחיו למות הסגיר ואם בן אשר למשא עליו חייו על מזבח אהבת האם יסגירהו? ויאמר המלך אך הגד נא לי בני בת מי היתה בעריסע אהובתך, אולי חיה הִנֶהָ ואתה לשוא תתאבל? ויען סעליקא, לשוא מלכי, לא היא ולא אביה פארולהא הזקן עודם בחים הנמו, שניהם יחד נפלו ביום קרב מידי אנשי החיל, שלשה ימים ושלשה לילות לשוא בין ההרוגים חפשתים ולא מצאתים, ויה כשמוע המלך שם פֿארולהא הזקן יוצא מפיו ויאמר לסעליקה, האם בת פֿארולהא הכהן הגדול אהובתך? ויאמר כן! ויאמר המלך אכן יש עוד ארוכה למכאובך אנחש בגביעי גביע הכסף ומקברם יוציא לי את בעריסא ואת אביה הזקן ואולי בראותם את בכיותיך ויללותיך יכמרו רחמיהם עליך וישארו עוד בארץ החיים, ובדברו ויתן בסתר אות להפחה העומד על המשמר לרתום מרכבתו ולמהר להביא את פֿארולהא ואת בתו ולהושיבם חדר לפנים מהחדר עד כי יקראו לפני המלך, ולנערו צוה בקול לפנות חדר בהארמון עבור סעליקא ולהביאהו שמה ולתת לו כל אשר תאוה נפשו. הדבר יצא מפי המלך והנער רץ מהר לפנות החדר לסעליקא וסעליקא הובא שמה וישימו לפניו לאכול ולשתות כיד המלך ושני נערים עומדים לשרתהו, וסעליקא עומד ומשתאה, יעביר ידיו על עיניו בחשבו כי אך חלום הוא, ילך אנה ואנה בחדרו מחריש לדעת תוצאות הדבר.

לא אחר הפחה להביא את פֿארולהא ואת בתו ויושיבם חדר לפנים מחדר כמצות המלך וימהר להגיד אל המלך כי הנה באו, וישלח המלך שתי נשים חמושות לשמור על פתחי החדר אשר הם שמה לבלתי בוא שם איש, ויצא לקרוא את פֿארולהא אליו ולהגיד לבעריסא בשם המלך לבל תירא רע כי תחת מחסה הנשים החמושות לא יהין איש לגשת אליה, ויקם פֿארולהא וימהר לבוא ויעמוד לפני המלך , ואחרי כי הושיט המלך את ידו אליו ואחרי כי ברכו איש את רעהו ויען המלך ויאמר: הנה נא ידעתיך כי איש לבב אתה ורבות נלחמת ותוכל וכּמו הרע כן הטוב לא ירבו רגש בלבבך, ואיש כמוך לא ירבה עצב ביום רע ולא ירבה שמחה ביום טוב, לכן ידעתי כי לא אחרידך אם אגלה אזנך כי ביו בשורה היום וכי סעליקא אוהב בתך חי הנהו וכי הוא הוא האסור אשר הושב בבית הסהר על דבר אשר התעוללו עליו כי התגנב אל בית הנשים אשר לי והאיש אשר הסגיר אותו לידי הוא אחיו אשר בגלל הארבע מאות כסף כבש רחמיו וימסור למות את נפש אחיו, אולם דע כי שניהם חפי פשע הם כי רע ומר היה מצבם, בעת המהומה עזבו משכנם ויתעו ביער, הכסף אזל מכליהם ואמם האמללה על ערש דוי שוכבת ואין במה להחיות את נפשה ומוצא לכסף אין, וסעליקא גם הוא מלא שפק קודר יתהלך על אבדן אהובתו מחמד לבו ומבקש המותה ויאמר לטולוע אחיו, הלא למה זה נמות כלנו יחד, הלא טוב כי תאסרני ותסגירני אל המלך ואז חפץ שנינו ימלא, אתה תקח את הכסף, בו תחיה את אמנו ולא תמות ברעב, ואני אלך למות אשר זה כמה כמטמונים חפשתיו, ואם גם אחיו על פניו הוכיחהו לא עצר כח להטותו ממחשבתו, ויהי כאשר הפציר בו מאד ויגער בו סעליקא לאמר: אם לא תסגירני אתה, אנכי לבדי אלך ואסגיר למות נפשי, אותי ימיתו וגם נפשכם תהיה לשלל!

ומה היה לו לאֻמלל לעשות איפוא אם לא להסגירהו לידי ויקח הכסף וילך לו, אשריך זקן נכבד כי על ידך מֻצל העלם ממות ועל ידך ידינו לא שפכו דם נקי ומצדקתך ומיֹשר לבבך יצא לנו משפט צדק.

ועתה הנה נא כל החרדה אך להכין את צעירי הימים טרם נתבשר להם כי מחמד לבם בחיים הנהו, כי בהודעם פתאם יבהלו מאד, חרדה תאחזם וחרדה תתן מוקש, את סעליקא החלותי אנכי להכין באמרי אליו כי על ידי גביע הכסף אשר אנחש בו יש בידי להוציא מתים מקברם ואנסה גם אתכם להוציא, אבל בעריסא איננה יודעת מאומה ומה לעשות איפוא לבל תבהל פתאום בראותה את סעליקא לפניה, ויען פֿארולהא הזקן, טובה מאד עצתך מלכי ואעשה כן גם אני, אמהר להגיד לבעריסא כי הגדלת חסדך ובגביע הכסף אשר תנחש בו תוציא את סעליקא מקברו, ואתה מלכי בטובך תצוה להושיב את סעליקא תחת היריעה לימינך ואותי ובעריסא תחת יריעה לשמאלך ואתה מלכי תשאר פה בתָוך, אחר כן תקח הגביע בידך ותקרא בקול “קום סעליקא וצא לקראת הפתח”. בשמעו יקרב אל הפתח ויראה לעין כל, כן תעשה גם עמנו ותקרא “פֿארולהא בעריסא צאו וקרבו אל הפתח” ונצא גם אנחנו ונעמוד מעבר השני נגד סעליקא, והצעירים ייראו מגשת איש אל אחיו בחֹשבם כי האחר מת הנהו, כן יעברו רגעים ויביטו איש על אחיו עד כי תקום בקרבם הסערה לדממה אז נקרבם יחד ויכירו וידעו כי כלנו היום חיים ולא יהיה אסון.

וילך פֿארולהא אל בעריסא לעשות כאשר דבר, והמלך צוה להושיב את סעליקא תחת היריעה לימינו ואת בעריסא ואביה תחת הירועה לשמאלו והוא בחדרו בין שניהם, ויקח המלך את גביע הכסף בידו ויקרא בקול: “קום צא סעליקא לקראת הפתח”, ויבא סעליקא מתחת היריעה ויעמד על הפתח באימה ופחד בלי דַבר דָבר, אך עיניו משוטטות על כל עבר ופנה לראות מאין תצא בעריסא, אחרי כן קרא המלך בקול: “פֿארולהא ובעריסא צאו וקרבו אל הפתח”, ויבאו גם שניהם כמצות המלך ויעמדו בפתח ולא עזבו את מקומם, כי כמו סעליקא כן גם בעריסא האמינו כי אך מת עומד לנגדם וייראו לגשת איש אל אחיו, אולם אחר רגעים אחדים כי שקטה רוחם ויאחז המלך את סעליקא בידו וינהלהו אל בעריסע ויאמר אל תיראו בי כי חיים אתם היום כלכם חיים, שישו נא יחד משוש ותנו תודה לאלהים כי מרבות צרות ותלאות פדה אתכם וכן תוסיפו לחסות תחת כנפיו סלה.

אז ותחי רוחם ויחבקו וינשקו איש את אחיו ויפלו לרגלי המלך וינשקום ויתנו תודה על כל גמולות אשר גמלם, והמלך צוה לרתום המרכבה להביא אֵם סעליקא ואחיו העירה וישלח להם גם צדה לדרך, ובבואם ויצו לתת להם אחזת שדה רחבת ידים וכלים מכלים שונים לעבוד את האדמה ויחיו מתבואתה יחד חיים נעימים בלי דאגה ויגון, ויברכו כולם את המלך עוד הפעם וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, ובהנשא בעריסא לסעליקא לאשה שלח עוד המלך להם משאת כיד המלך.

שירים שונים

רֻבָּם

שירי מוסר

שבעה וארבעים במספר

עַל מִפְתַּן תֵּבֵל טֶרֶם צֵאתִי הַשָּעַר

אֲנִי עוֹדֶנִּי רַךְ בַּשָּׁנִים עוֹדֶנִּי נָעַר

שָׂחֲקָה לִי הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁלַח הוֹד קַרְנֶיהָ

שְׂחוֹק מָלֵא פִיהָ גַּם רָצוֹן עַל פָּנֶיהָ

כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם יִצְהֲלוּ לִקְרָאתִי

וְאָנֹכִי כְּחָתָן מֵחֻפָּתוֹ יָצָאתִי

מִתַּחַת רַגְלַי דּוּדָאִים יִתְּנוּ רֵיחַ

וְעַל רֹאשִׁי צִפּוֹר כָּנָף זְמִירוֹת יְנַצֵּחַ

עַל שׁוֹשַׁנִּים אֶדְרֹךְ, הֵם לְפָנָי יִכְרָעוּן

לַעֲשׂוֹת עֲטָרָה לְרֹאשִׁי, לְקוֹלִי יִשְׁמָעוּן

צִיצִים וּפְרָחִים יְרַקְרַקִּים אֲדַמְדַּמִּים

צְעָדַי יִרְמְסוּם, לְכַפּוֹת רַגְלַי יְרִיעוֹת שָׂמִים

גַּם כָּל עֲצֵי יַעַר אֵלַי זְרוֹעָם יוֹצִיאוּ

יִפְרְשׂוּ עַנְפֵיהֶם לְחַבֵּק עָדַי יַגִּיעוּ

וְנוֹזְלִים יִבְלֵי מַיִם עַל פִּי יִשָּׁקוּנִי

וְרוּחַ צַח וְנָקִי עַל כְּנָפָם יִשָׂאוּנִי

וּבְנֵי אָדָם מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים הֵמָּה

בֵּינֵיהֶם אֵין קִנְאָה גַּם כַּעַס וְחֵמָה

הֵם אֲשׁוּרַי יִתְמֹכוּ, בְּיָדָם יִסְעָדוּנִי

יִמְעֲדוּ קַרְסֻלַּי הֵם יַעֲמִידוּנִי –

אָכַלְתִּי וְשָׂבַעְתִּי גַּם יֵינִי שָׁתִיתִי

מֹר וְאֲהָלוֹת קָנֶה וְקִנָּמוֹן אָרִיתִי

יַחַד עִם רֵעַי יַעְרִי וְדִבְשִׁי אָכַלְתִּי

לֹא יָגַעְתִּי לֹא טָרַחְתִּי לֹא עָמַלְתִּי

מַחֲלָצוֹת בִּגְדֵי שֵׁש וְאַרְגָּמָן לָבַשְתִּי

גַּם מִצְנֶפֶת זָהָב מֵרֹאשִׁי לֹא מַשְׁתִּי

בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג בְּצֵל גַּנֵּי שָׂשוֹן יָשַׁבְתִּי

רֵיחַ שָׂדוֹת וּכְרָמִים בְּחֶדְוָה שָׁאַפְתִּי

סָבִיב לִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת יְשָׁרְתוּנִי

עַל מִשְׁמַרְתָּם עוֹמְדִים אֲצַוֶה וְיִשְׁמָעוּנִי

שְׂמֵחִים הֵם לִקְרָאתִי אִם אֶפְקֹוד עֲלֵיהֶם

לְבַצַּע אֶמְרָתִי אַךְ יָחִישׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם

הֲלֹא שָׁלֵו הָיִיתִי אֵין מִי יַחֲרִידֵנִי

סְבִיבַי שֶׁקֶט וְשַׁאֲנָן נֶגַע לֹא יְבוֹאֵנִי

עַל מִפְתַּן תֵּבֵל קוֹצִים לֹא רָאִיתִי

אַךְ תִּקְווֹת לִרְבָבוֹת טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי

אָמַרְתִּי הָרִים אֶעֶלֶה אֵרְדָה בְקָעוֹת

בְּסֶלַע אָשִׂים קִנִּי בִּמְעָרוֹת נוֹרָאוֹת

עַל שַׁחַל אֶדְרֹךְ יֵחַת בַּהֲרִימִי קוֹלִי

לְפָנַי אַרְיֵה וְלָבִיא עַל בִּרְכָּם יִפּוֹלוּ –

אוּלָם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי הָיָתָה

לֹא לִמְנוּחָה אָדָם מִבֶּטֶן יָצָאתָ

לִלְחֹם נוֹעַדְתָּ בְּתֵבֵל יְמֵי חַיֶּיךָ

קוֹץ וְדַרְדַּר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ

דְּרָכֶיךָ וּנְתִיבוֹתֶיךָ שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה

סָבִיב לְךָ בָּתָה, תַּחְתֶּיךָ שַׁחַת צוֹפִיָּה

מִשְׁכַּן נָחָשׁ וְשָׂרָף, וְעַקְרָב עַל שוּלַיִם

מִמַּעַל יֵקַד יְקוֹד, לַבָּה בַּיַּרְכָּתַיִם

בְּכָל עֵבֶר וּפִנָּה שָׂטָן וּמַפְרִיעַ

מִלְחָמָה כְבֵדָה לְמָטָּרָה לֹא תַגִּיעַ

אֵינְךָ מוֹשֵׁל בַּתֵּבֵל כַּאֲשֶׁר הִגַּדְתָּ

מִשָּמַיִם אֶרֶץ אַךְ לַקְּרָב יָרַדְתָּ

רְאֵה אַךְ פָּסַחְתִּי עַל מִפְתַּן הַבַּיִת

לְנֶגְדִּי אַךְ קוֹץ וְדַרְדַּר שָׁמִיר וָשַׁיִת

שָׂךְ בַּסִּירִים דַּרְכִּי וּנְתִיבוֹתַי עִוָּה

לִלְחוֹם כָּל יְמֵי צְבָאִי כֵּן הֲלֹא עָלַי צִוָּה

אֲנִי לְבַדִּי בְּלִי עֵזֶר לַקְּרָב עָמַדְתִּי

בָּדָד בְּאֵין מוֹשִׁיעַ לַמַּעֲרָכָה יָרַדְתִּי

לֹא עַל בְּנֵי אָדָם בָּטַחְתִּי בַּל יַעְזוֹרוּ

הֵם הֲלֹא אַךְ נַפְשָׁם וּמְאֹדָם יִשְׁמוֹרוּ

וְלָמָה עַל בְּנֵי אָדָם אֶשָּׁעֵן אוֹר אֲקַוֶּה

אוֹחִיל לְעֶזְרָתוֹ וְלִישׁוּעָתוֹ אֶתְאַוֶּה

עָלָיו אַשְׁלִיךְ יַהַב עַל לִבּוֹ בָּטוּחַ

הֲלֹא לִבּוֹ רֵיק וְלֹא יוֹלִיד כִּי אִם רוּחַ –

חָלְפוּ עָלַי צָרוֹת רַבּוֹת גַּם נוֹרָאוֹת

כָּל הַיּוֹם לוֹחֵם הָיִיתִי עִם הַתְּלָאוֹת

שָכְכָה חֲמַת אַחַת אַחֶרֶת הִשִּׂיגַתְנִי

אַךְ נַסְתִּי מֵהָאַרְיֵה הַלְבִיָּה פְּגָעַתְנִי

כְּמוֹ עוֹבְרֵי אֳנִיָּה בְּמַיִם זֵידוֹנִים

יֶהֱמוּ גַלָּיו אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלוֹת פּוֹנִים

עַל שְׂפַת הַיְאֹר בְּאֵימָה יִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם

לָבוֹא שָׁמָּה כָּל חֶפְצָם וּמַאֲוַיֵּיהֶם

כֵּן אָנֹכִי קִוִּיתִי קִצִּי יַגִּיעַ

וְתוֹחַלְתִּי, יְמֵי אֵבֶל יִקְרְבוּ שְׁאוֹל אַצִּיעַ

מִי יִתְּנֵנִי עַל חוֹף יָמַי וְיָבֹא יוֹמִי

וּלְהַאֲזִין תְּרוּעַת קוֹל קוֹרֵא לַעֲזוֹב מְקוֹמִי –

וּכְמוֹ אִם יִקְפְּאוּ תְהוֹמוֹת וְהָיוּ לְקֶרַח וּכְפוֹר

חֲזָקִים הֵמָּה כְּמוֹ מַעְבָּרָה מִדּוֹר דּוֹר

עוֹבֵר עֲלֵיהֶם בּוֹטֵחַ לא יִירָא רָע

מְסִלַּת בַּרְזֶל הוּא לְעוֹבֵר לְיוֹצֵא וָבָא

פִּתְאוֹם יִבָּקַע הַכְּפוֹר פִּתִּים יִנָּשֵׂאוּ

עוֹבְרִים אָחֲזָה פַלָּצוּת בְּאֵימָה יְשַׁוֵּעוּ

אַבְנֵי קֶרַח יְסַלְּפוּ דַרְכָּם בְּלֶכְתָּם יִסַּבּוּ

אֵין לַעֲמוֹד עֲלֵיהֶם תְּנוּעוֹתָם רַבּוּ

הֲלֹא אָז תַעֲמֹד הָכֵן כְּגִבּור תֶּאֱזוֹר חַיִל

מֵאֶבֶן אֶל אֶבֶן תְּרַקֵּד כְּשָׂעִיר וְאַיִל

עַל הַחוֹף תַּבִּיט שָׁם תִּרְאֶה עֶזְרָתֶךָ

שְׂפַת הַיְאֹר תַּגִּיעַ תִּנָּצֵל נַפְשֶךָ

כֵּן מֵי צָרוֹתַי לְאֶבֶן נֶגֶף נִקְפָּאוּ

וּמֵרֹב תְּלָאוֹת צוּרֵי מִכְשׁוֹל נִבְרָאוּ

מִפְלָט מִצָּרָה מָנוֹס מֵרָע חָמַדְתִּי

מֵאֶבֶן נֶגֶף אֶל צוּר מִכְשׁוֹל יָרַדְתִּי

וְאַחֲרֵי אֶפֶס תִּקְוָה עֵזֶר לֹא רָאִיתִי

מָנוֹס בַּצַּר וּמִפְלָט לַשָּוְא קִוִּיתִי

אַךְ עַל שְׂפַת יְאֹר חַיַּי אֶת עֵינַי נָשָׂאתִי

שָׁם רָאִיתִי אוֹר מִשָּׁם תָּבוֹא עֶזְרָתִי –

וְהִנְנִי עוֹמֵד עַל גְּבוּל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה

שָׁקְטָה הַמִּלְחָמָה וַחֲמָתָהּ שָׁכָכָה

נָגֹלּוּ חוּטֵי חַיַּי מְלַאכְתִּי עָשִׂיתִי

וְאֶנָפֵשׁ מֵעֲבֹדָה חֻקִּי כִלִּיתִי

אוּלָם לָמָה עָמַלְתִּי עַל מָה יָגַעְתִּי

מֶה עָשִׂיתִי מַה פָּעַלְתִּי לֹא יָדַעְתִּי

מִי יוֹדֵעַ אִם אַחֲרֵי שׁוֹלְחִי מִלֵּאתִי

אוּלַי סִלַּפְתִּי דַרְכִּי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי

וְאַחֲרֵי עָבְרוּ עָלַי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת

גַּם הִקִּיפוּ עָלַי בַּלָּהוֹת וּתְלָאוֹת

מֶה הָיְתָה הַמַּטָּרָה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי

גֶּבֶר אֵין אֱיָל הָיִיתִי בָּדָד יָשָׁבְתִּי

יָדַיִם תִּרְפֶּינָה גַּם בִּרְכַּי כָּשָׁלוּ

כֹּחִי עֲזָבַנִי גַּם פָּנַי נָפָלוּ

יָגוֹן בִּלְבָבִי נַפְשִׁי עָלַי תִּשְׁתּוֹחָח

עַפְעַפַּי יִזְלוּ דִמְעָה אַבִּיטָה לְנֹכַח

לְהִתְאוֹנֵן עַל רוֹעַ גּוֹרָלִי אָמַרְתִּי

לִשְׁפּוֹךְ דְּמָעוֹת עַל כִּי בְּתֵבֵל נוֹצַרְתִּי

שָׁמַיִם אֶשָּׂא עֵינַי, הֲיֵּשׁ רוֹאֵנִי?

שָׁם? הֲיֵשׁ מַאֲזִין קוֹלִי אִם יִשְׁמָעֵנִי?

הֲיֵשׁ שָׁם בַּמָּרוֹם לִפְנֵי מִי לְהִתְאוֹנֵן?

מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב קוֹל בּוֹכֶה וּמְקוֹנֵן?

אוּלַי עָלֶה נִדָּף צִיץ נוֹבֵל הִנֵנִי

מֻשְׁלָךְ בָּרוּחַ וּסְעָרָה תִּשָׂאֵנִי

אוֹ צֵל עוֹבֵר הִנֵנִי בֵּין רִבְבוֹת צְלָלִים

תּוֹעֶה בֵּין חֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹמוֹת וַהֲבָלִים

עַל מִצְחוֹ גָּאוֹן וְגֹבַהּ אֵין כָּמוֹהוּ

וּסְבִיבָיו יְוֵן מְצוּלָה תֹּהוּ וָבֹהוּ –

אַךְ לָמָּה זֶה הֶבֶל לְיוֹצְרוֹ יִשְׁאַל חֹמֶר?

אִם יִרְאֵהוּ יִשְׁמַע כִּי יַבִּיעַ אֹמֶר

הֲלֹא הוּא עָשָׂהוּ שִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ יוֹדֵעַ

גַּם מַחֲשָׁבוֹת בַּסֵּתֶר רֻקָּמוּ הוּא שׁוֹמֵעַ

גַּם עַל צִיץ נוֹבֵל יַבִּיט יָשִׂים עֵינֵיהוּ

לֹא יְאַבֵּד לָנֶצַח אַךְ מְשַׁנֶה פָנֵיהוּ

לֹא יַהֲפֹךְ לְאַל וּלְאֶפֶס וָאַיִן

בְּחֶפְצוֹ יָשׁוּב יַפְרִיחַ תַּאֲוָה לָעַיִן

גַּם אוֹתִי לֹא לְתֹהוּ אֵל בְּרָאתַנִי

גַּם לֹא לַשָּׁוְא בְּתוֹכַחְתְּךָ יִסַּרְתַּנִי

בְּסוֹד אֵל לֹא אָבוֹא לֹא אֶתְבּוֹנֵן מַעֲשֵׂהוּ

יִקְטְלֵנִי, לְפָעֳלוֹ אֶתֵּן צֶדֶק וַאֲנַשְּׂאֵהוּ

1

אִם כָּל יְמֵי נְעוּרַי קֹדֵר הָלַכְתִּי

לֹא נָפְלוּ פָנַי גַּם לֹא בָּכִיתִי

כִּי אוֹתְךָ שַׁדַּי לְנֶגְדִּי שִׁוִיתִי

בְּךָ שַׂמְתִּי כִּסְלִי וּבְךָ בָּטָחְתִּי

2

חָלְפוּ יְמֵי נְעוּרַי תְּשׁוּעָה רָחָקָה

חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ חָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת

עִנְבֵי רוֹשׁ שָׁתִיתִי אַשְׁכְּלוֹת מְרֹרוֹת

בָּאתִי בַמְצוּדָה, בְּמָתְנַי מוּעָקָה.

3

אָז אָמַרְתִּי לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר

וּבְחֶשְׁכַת לַיִל שֶׁמֶשׁ תּוֹפִיעַ

הוֹד קַרְנֶיהָ בַּאֲפֵלָה תַּצִּיעַ

וּבְבוֹא הַסְּתָיו יִשָּמַע קוֹל הַתּוֹר.

4

אוּלָם אִם בְּיוֹם, חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה

חָשְׁכָה הַשֶּׁמֶש נָגְהָהּ אָסָפָה

מַה זֶּה הַתִּקְוָה מִלֵּיל נִשְקָפָה?

וְאֵיךְ לְעֵת זִקְנָה תּוֹחִיל הַמְשַׁכֵּלָה?

5

אוּלָם לַשָּׁוְא אֶשְׁפּוֹט עַל הַחֵפֶץ כֻּלּוֹ

אִם אֲנִי אַךְ הַחֲצִי הָאַחַת רָאִיתִי

הַנַּעֲשָׁה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה חָזִיתִי

אַךְ מַה מִּמַּעַל לוֹ? לֹא בָאתִי בִּגְבוּלוֹ.

6

עַד אָבֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָז אָבִינָה

כִּי גַם הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת טוֹבוֹת הֵנָּה

לְמַעַן טַהֵר נַפְשֵׁנוּ אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ

לְקַבֵּל שָׁם שֶׁפַע בְּלִי מַשְׂטִין וּמַשְׂטִינָה.

עַל רוֹעַ גוֹרָלֶךָ

תִּתְאוֹנֵן בְּחֶדְרֶךָ

גַּם תָּשִׂים תִּפְלָה לָאֵל

כִּי אוֹרְךָ לֹא יָהֵל

הַאִם בְּרָעוֹת פָּעַלְתָּ

אַתָּה בְּצֶדֶק שָׁאַלְתָּ

טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּךָ

וְתַחַת רָע טוֹב יִגְמְלוּךָ

הֵן עַל גֶּחָלִים הָלַכְתָּ

וְאֵיךְ רַגְלֶיךָ לֹא תִכָּוֶינָה?

לְפִיךָ בֹּסֶר שָׁלַחְתָּ

וְשִׁנֶּיךָ לֹא תִקְהֶינָה?

הֵן אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ

יָהֵלּוּ לָךְ עֲרָבִים

תִּטַּע שׂוֹרֵק בְּכַרְמֶךָ

אָז יַעֲשׂוּ לָךְ עֲנָבִים

כִּי אֵל, צֶדֶק לֹא יְעַוֵּת

לִבְּךָ מִכֶּתֶם כַּבֵּס

אָז תִּרְאֶה טוֹב בַּחַיִּים

וְתִפְרַח כְּעֵץ עַל מַיִם.

בַּבִּיר מָצְאָה בִינַת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו

אֲרוּכָה לְמַכְאוֹבוֹ רִפְאוּת לְכָל תַּחֲלוּאוֹתָיו

לְהַמְעִיט הַיִּתְרוֹן, הַחֶסְרוֹן לְהִמָּנוֹת

הַמְּעֻוָּת לִתְקֹן, הֶהָרוּס לְהִבָּנוֹת

גַּם אִם שֵׁן אָדָם יִפּוֹל יַעֲמִיד אַחֵר תַּחְתָּיו

בֵּין אֲחֵרִים לֹא נִכַּר כְּתֹאֲמִים הֵם יַחְדָּו

גַּם חֹסֶר יָדַיִם וְרַגְלַיִם עֵינַיִם וְאָזְנַיִם

גַּם הֵם יִתְחַלְפוּ כְּמוֹ אַפַּיִם וְשׁוֹקַיִם

אוּלָם חֲסַר לֵב לְמַכָּתוֹ אֵין רְפוּאָה

תַּחֲלִיפֵהוּ בְלֵב? הֲלֹא אֵין לֵב בִּגְוִיָּה

אוֹ אִם לֵב אֶבֶן לוֹ גַּם אֵשׁ לֹא תִמְסֶנוּ

אֶבֶן הוּא, גַּם עִקֵּשׁ דֶּרֶךְ מִדַּרְכּוֹ לֹא תַטֶּנוּ

הֵן לֵב מָשְׁחָת מָשְׁחָתוֹ בוֹ לֹא תִרְפָּאֶנוּ

צָרַעַת מַמְאֶרֶת הוּא בְּטוֹב לֹא תְמִירֶנּוּ

רַבִּים בְּלִי עָמָל לַמָּרוֹם עָלוּ

חֶסֶד לֹא עָשׂוּ טוֹב לֹא פָעָלוּ

וְכָבוֹד יִנְחָלוּ

יְכַבְּדוּם הֶהָמוֹן וִינַשְּׂאוּם קְהַל עָם

אַף גַּם אִם לֹא נָאוֶה כָבוֹד לִשְׁמָם

כִּי תְּבוּנָה אֵין בָּם

לָכֵן אַתָּה זְכוֹר וּשְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ

אַךְ לֹא לְמַעַן יוֹדוּךָ אַחֶיךָ

תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתֶּךָ

הַבֵּט כִּי יִמְצְאוּ חֵן מַעֲלָלֶיךָ

וְיֵאוֹת תְּהִלָּה וְכָבוֹד לִשְׁמֶךָ

וְתַשְׂכִּיל מַעֲשֶׂיךָ

אִמְרִי לִי אַתְּ נֶפֶשׁ מִרְשַׁעַת

עַד אָן בְּצֶדֶק תִּתְּנִי מִגְרָעַת?

מִשּׁוֹד וּמֵחָמָס תִּשְׁכָּרִי?

עַד אָן מִצְוֹת אֵל בַּל תִּשְׁמוֹרִי

גַּם אֶת חֻקּוֹתָיו לֹא תִנְצוֹרִי

רַק עָמָל כָּל הַיּוֹם תִּבְחָרִי

אִמְרִי לִי עַד אָן תָּעִיזִי מֶצַח

תַּגִּידִי בַּל יִרְאֶה אֵל לָנֶצַח

שָׁם בְּמַחְשָׁךְ בְּסֵתֶר מַעֲלָלַיִךְ

הֲלֹא אִם אֵל מַגְבִּיהִי לָשֶבֶת

יִרְאֶה גַּם בְּמוֹ אֹפֶל וְצַלְמָוֶת

וְאֵיךְ יִשָּׂא וְיִסְלַח לְכָל עֲוֹנַיִךְ?

הַלְמַעַן כִּי יָחִילוּ דְרָכַיִךְ

תִּשְׁכְּחִי בּוֹרְאַיִךְ שַׁדַּי מְחוֹלְלֵךְ

וְרַק אַחֲרֵי רִיק וָהֶבֶל תִּרְדּוֹפִי

הֲלֹא הוּא עָשָׂה לָךְ זֶה הַחַיִל

בְּחֶפְצוֹ תֵּהָפְכִי לְחֶשְׁכַת לַיִל

אַף אִם נָגְהֵךְ כַּשֶׁמֶשׁ לְיוֹפִי.

מֶה חֵלֶק הָאָדָם בְּתֵבֵל מַה גּוֹרָלוֹ

אַךְ הֶבֶל יְגִיעוֹ רִיק וָתֹהוּ כָּל עֲמָלוֹ

יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בִּבְכִי וּמִסְפֵּד יַחֲלוֹפוּ

נֶחֱלָץ מִצָּרָה אַחֲרֶיהָ רְבָבוֹת יִרְדֹּפוּ

בִּבְכִי יִוָּלֵד אַף גַּם רֶגַע לֹא יָנוּחַ

אַךְ יָצֹא יָצָא מִבֶּטֶן אַךְ יִשְׁאַף רוּחַ

חֲבָלִים יֹאחֲזוּהוּ יִשְׁטֹף וְיִזְרֹם פַּלְגֵי דְמָעוֹת

עֵינָיו מִנֶּגֶד יַיְשִׁירוּ צָרוֹת נוֹרָאוֹת

חִיל וּרְעָדָה יַקִּיפוּהוּ רֶטֶט וּזְוָעוֹת

כִּי נַפְשׁוֹ יוֹדַעַת תֵּרֶא גַּם תָּבִין הַתְּלָאוֹת

אֲשֶׁר יִקְרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ רַגְלוֹ דוֹרֶכֶת

לָכֵן עֵינוֹ בּוֹכִיָּה, דְּמָעוֹת לָרֹב שׁוֹפֶכֶת –

אִמּוֹ עַל לִבּוֹ תְּדַבֵּר בִּשְׂפָתָהּ תְּנַחֲמֶנּוּ

תְּנִיקֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד בְּחֵיקָהּ תָּשִׂימֶנּוּ

וְהוּא אַךְ לִרְגָעִים יִדּוֹם בִּדְמָמָה יָנוּחַ

לְמַעַן הַרְבּוֹת בְּכִי וּמִסְפֵּד יִשְׁאַף רוּחַ

יַרְבֶּה דְמָעוֹת יַרְבֶּה בֶּכִי מֵאֵין הֲפוּגָה

מֵאֵן לְהִנָּחֵם אַךְ גַּם יוֹסִיף יָגוֹן וְתוּגָה

כִּי נִשְׁמַת שַׁדַּי בְּאַפּוֹ עוֹדֶנָהּ זוֹכֵרָה

יְפִי מִשְׁכָּנָהּ טֶרֶם שֻׁלְּחָה אֶרֶץ גְזֵרָה

גַּם זִכְרָה הִיא עוֹדֶנָהּ מִקֶּדֶם אֵיתָנָה

עֵת הִסְתּוֹפְפָה בְצֵל אֵל בֵּין שְׂרָפִים מִשְׁכָּנָהּ

טֶרֶם נָתַן בְּקוֹלוֹ שַׁדַּי הִבִּיעַ אֹמֶר

רְדָה מִתַּחַת! הִלָּוֶה אֶל קָרוּץ מֵחֹמֶר!

שָׁם תַּהֲלוּכוֹת בַּקֹּדֶשׁ בְּצֵל אֵל הִתְלוֹנְנָה

גַּם בֵּין שְׂרָפִים לָרְבָבוֹת פָּצְחָה רְנָנָה

שָׁם רָאוּ עֵינֶיהָ מַחֲזֵה שַׁדַּי, נוֹרָאוֹת

שָׁם נִגְלוּ לָהּ תַּעֲלֻמוֹתָיו וַהֲמוֹן נִפְלָאוֹת

אֲבָל עַתָּה נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ רוּחָה חֻבָּלָה

מִמְּרוֹם שָׁמַיִם יָרְדָה אֶרֶץ נָפָלָה

הֲלֹא לֶעָפַר תֵּשֵׁב בֶּית חֹמֶר מוֹשָבֶהָ

הֶאָח! נִסְתָּם כָּל חָזוֹן טַח מֵרְאוֹת עֵינֶיהָ

גַּם לֹא תֵדַע דַּרְכֵי אֵל מַעְשָׂיו לֹֹא הִכִּירָה

גְּבוּרוֹתָיו לֹא תָבִין גְּבוּרוֹת נֶאְזָר בִּגְבוּרָה

בַּל תַּבִּיט עוֹד אֶל אֵל אַף בַּל תִּרְאֶה נִפְלָאוֹת

לָכֵן מַר בּוֹכִיָּה וְעֵינֶיהָ יִזְלוּ דְמָעוֹת –

אַךְ בַּעֲבוֹר גֶּשֶׁם, עָנָן וֵעֲרָפֶל בּוֹרֵח

תָּקוּם הַסְּעָרָה וְהַשּׁמֶשׁ בְיָפְיוֹ זוֹרֵחַ

כֵּן נָטַע אֵל בְּלֵב אִישׁ זֶה מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵיהֶם

יְמֵי בְכִי כִּי יַעֲבֹרוּ אַךְ רָצוֹן עַל פְּנֵיהֶם

חָלְפוּ יְמֵי עֶצֶב, עִתּוֹתַי בְּכִי עָבָרוּ

הַנַּעַר מְצַחֵק עֵינָיו כָּאוֹר בָּהִיר יִזְהָרוּ

אַף גַּם שָׁכַח עֶצֶב וְתוּגָה, הוּא אַךְ שָׂמֵחַ

יָדוֹ חֹבֶקֶת שֵׁד בְּחֵיק אִמּוֹ יִסְתַּפֵּחַ

גַּם נִשְׁמַת שַׁדַּי בְּקִרְבּוֹ אַף גַּם הִיא שָׁכָחָה

מְקוֹם מִשְׁכָּנָהּ מִקֶּדֶם, מֵאַיִן לֻקָּחָה

שָׁכְחָה מוֹצָאָהּ, מְקוֹרָהּ וְגִזְעָהּ בַּל יָדָעָה

נֶעֶלְמָה מִמֶּנָה כִּי מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יָצָאָה –

כֹּה יָמִים יַחֲלֹפוּ טֶרֶם שִׁנָּיו נוֹלָדוּ

טֶרֶם יַכּוּ שׁרֶשׁ מֵחוֹרֵיהֶם יִצְעָדוּ

כָּל עַצְמְוֹתָיו שִׂמְחָה גַּם חֶדְוָה כָּל מַעְיָנָיו

רָעָה וְנֶגַע לֹא תְאֻנֵּהוּ אַךְ רָצוֹן עַל פָּנָיו ־

אַךְ בְּפֶתַע פִּתְאוֹם מַלְתְּעוֹתָיו בּוֹאָם יוֹדִיעוּ

בְּרַעַשׁ יָבוֹאוּ רֶטֶט וּרְעָדָה יֹאחֲזוּהוּ

הֶאָח אֵיךְ יִגְדַּל כְּאֵבוֹ עַד לִבּוֹ יַגִּיעַ

יָחִיל כַּיּוֹלֵדָה וּצְעָקָה בִּבְכִי יָשְׁמִיעַ

גַּם נָפְלוּ פָנָיו, שְׁנָת מֶנוּ נָדָדָה

יָשׂים אֶצְבָּעוֹתָיו אֶל פִּיהוּ שָׁם יָדוֹ הָרָה

לְמַעַן גָּרֵשׁ הַכְּאֵב וּלְהֲסִירוֹ מִשָּׁמָּה

אוּלַי יֵקַל מִמֶּנּוּ וְתָקוּם סְעָרָה לִדְמָמָה,

אַךְ שָׁוְא וְהֶבֶל תִּקְוָתוֹ וְתוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה

לֹא סָרָה הַסְּעָרָה בְּחֹזֶק וָעֹז נִצָּבָה

יִגְבַּר כְּאֵבוֹ, יָנוּב חַיִל גַּם יִגְבַּר כֹּחַ

עַל נַפְשׂוׂ יֶאֱרֹב, יַכְאִיבָהּ בְּלִי מָנוֹחַ

כֹּה יִשְׁכַּב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי עַד יַעֲבֹר זָעַם

עֲדֵי יָחוּס אֵל מִמַּעַל וִירַחֵם הַפָּעַם

חָלַף הָלַךְ לוֹ הַכְּאֵב בִּשְׁרֵי שִׁנָּיו נִבְקָעוּ

שִׁנָיו הוֹפִיעוּ, מֶחֲרַכֵּיהֶם יָצָאוּ

לְאֵיתָנוֹ שָׁב הַנַּעַר גַּם שְׂחוֹק מָלֵא פִיהוּ

נִרְפָּא מֵחָלְיוֹ עַל בִּרְכַּיִם יִשָּאוּהוּ

יִשְׂמְחוּ וְיִתְעַנְגוּ הוֹרָיו כִּי נִשְׁאַר בַּחַיִּים

תּוֹדָה וְזִמְרָה יְתַנּוּ שְׂפָתָם אֶל אֵל שָׁמַיִם –

אַךְ לֹא יֶאֱרְכוּ הַיָּמִים נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלָם

פִּתְאֹם בִּבְכִי יִשְׁאָגוּ גַּם מַר יִתְנוּ קוֹלָם

עַל עַרְשׂוֹ יִשׁכַּב הַיֶּלֶד בְּלִי דָעַת

אַף בַּל תַּכִּיר מַרְאֵהוּ בִּבְשָׂרוֹ מגרעת

בְּקִרְבּוֹ תִּבְעַר אֵשׁ אֹכֶלֶת כְּזֶפֶת בֹּעֵרָה

גָּבְרָה שַׁלְהַבְתָּהּ עַד רֹאשׁוֹ תַּגִּיעַ מְהֵרָה

מְנוּחָה מֶנְהוּ נִשְׁבָּתָה, מְנוּחָה שַׁאֲנַנָה

בִּטְנוֹ יָרֻם תּוֹלָעִים שָׁם רִמָּה קִנָּנָה,

אַךְ אֵל רַחוּם בְּרֹב רַחֲמָיו גַּם עַתָּה יְרַחֲמֵהוּ

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵהוּ לַמֶּרְחָב יְחַלְצֵהוּ

הַתּוֹלָעִים יִגְוָעוּ וַחֲמָתָם שָׁכָכָה

שָׁכְכָה חֲמַת הָאֵשׁ וְהַבְּעֵרָה נִדְעָכָה –

אוּלָם לֹא כָהוּ תוֹכְחוֹת אֵל, אֵין קֵץ לְחִצָיו

אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם מָלָאָה, לָרִיב עִמּוֹ נִצָּב

פַּעַם בְּשׁוֹט יַכֶּנוּ, פַּעַם בְּמַקֵּל יְיַסְּרֵהוּ

פַּעַם יָקֵל כְּאֵבוֹ, פַּעַם יַרְבֶּה מַכְאוֹבֵהוּ

אַךְ יַד אֵל מִמַּעַל עוֹד לֹא קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ

יִגְדַּל הַיֶּלֶד וִימֵי בַחֲרוּתוֹ יַגִּיעַ

רִבְבוֹת תִּקְוֹת שְׁנוֹת נְעִימוֹת בְּנַפְשׁוֹ יִצְמָחוּ

צִיצִים וּפְרָחִים לָרֹב בְּרַעְיוֹנָיו יִפְרָחוּ

טַרְעָפָּיו יִבְנוּ בָּתִים גַּם שָׂדוֹת וּכְרָמִים

גַּנֵּי שָׂשׂוֹן הֵיכְלֵי עֹנֶג יַעַמְדוּ לְעוֹלָמִים

כִּי נַפְשׁוֹ לֹא תֵדַע רָע גַּם לֹא נִסָּה בְעֶצֶב

נָכוֹן לִבּוֹ בָטוּחַ לֹא יָבוֹא קֶצֶף

עַל שֻׁלְחַן אָבִיו יֵשֵב אַךְ כְּנָגִיד בְּהֵיכָלוֹ

חֶסֶר וְכָפָן לֹא יֵדַע מַטְעַמִּים מַאֲכָלוֹ

הוֹרָיו יִשָּׂאוּהוּ, עֲלֵיהֶם יַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ

מֵרָעָב לֹא יִירָא אַף גַּם צִמָּאוֹן לֹא יָבֹא –

אוּלָם כְּרֶגַע יָבִין כִּי הֶבֶל עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו

רִיק כָּל שַׂרְעַפָּיו, שָׁוְא וְהֶבֶל דִּבְּרוּ חֲלוֹמוֹתָיו

סַר צִלּוֹ מֵעָלָיו, אָב אֲהֵבוֹ יַעַזְבֵהוּ

אֹרַח לֹא יָשׁוּב הָלַךְ שָׁמָּה יוֹלִיכֵהוּ

גַּם אִמּוֹ מֵעַצְבַת לֵב מִמֶּנּוּ הָלָכָה

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ אֲשֶׁר מֶנָּה לֻקָּחָה

סַר וְזָעֵף יֵשֵׁב מִבְּלִי מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה

נָדְדָה מִמֶּנּוּ תְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו שֵׁנָה

מִמְּרוֹם כִּסְאוֹ יֵרֵד אֶל מְקוֹם שְׂאִיָּה וּשְׁמָמָה

לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטוֹ, נֵצַח לֹא יָשׁוּב שָׁמָּה

מִמְּעוֹן כּוֹכָבִים נָפַל לִמְקוֹם צִיָּה וְצַלְמָוֶת

פָּנָיו קִבְּצוּ פָארוּר כִּי לְפָנָיו יֵלֵךְ מָוֶת.

עוֹמֵד וּמִשְׁתָּאֶה, רוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ אַךְ שׁוֹמֵם

עַל הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא לִבּוֹ יִשְׁתּוֹמֵם

אָנָה יִפְנֶה אָנָה יֵלֵךְ הֵן בְּבֵיתוֹ אֵין כֹּל

יִפְנֶה לִימִין אֵין עוֹזֵר גַּם אֵין תּוֹמֵךְ מִשְּׂמֹאל

הֲלוֹא בִּנְפֹל הַטַּל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

לֶחֶם דְּגַן שָׁמַיִם לֹא הִמְטִיר אֵין מָן שָׁמָּה

עוֹף שָׁמַיִם לֹא יִרְאֶה גַּם שְׂלָיו אֵינֶנּוּ

מִי יָחוּס עָלָיו כִּי יִרְעַב וּמִי יְרַחֲמֶנּוּ?

כֹּה יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ וְעֵינֵיהוּ תִּזַּל דְּמָעוֹת

מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ, מִמָּוֶת תּוֹצָאוֹת?

אוּלָם הֶאֱמִין בַּיְיָ בִּישׁוּעָתוֹ בוֹטֵחַ

יִשְׂתָּרֵר עַל אֶבְלוֹ אֶת עֶצְבוֹנוֹ יְנַצֵּחַ

לַחוּץ יֵצֵא אֶל אֶחָיו לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֵׂיהֶם

אֵיךְ יַעֲשׂוּ הֵמָּה לָתֵת טֶרֶף לְבָתֵּיהֶם

עַל מַעֲשֵׂי בְנֵי אָדָם עַל פָּעֳלָם יִשָּׂא עַיִן

מִי יַשְׁקִיט רַעֲבוֹנָם? לַחְמָם, מֵימֵיהֶם מֵאַיִן?

אֵלֶּה חֹטְבֵי עֵצִים וְאֵלֶּה שֹׁאֲבֵי מַיִם

זֶה רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ זֶה יִשָּׂאֶנּוּ עַל כַּפַּיִם

אֵלֶּה בְּחֹמֶר יַעֲבֹדוּ וְאֵלֶּה בָּאֶבֶן

אֵלֶּה יְלַבְּנוּ לְבֵנִים, אֲחֵרִים יְקוֹשְׁשׁוּ תֶבֶן

זֶה בַגַּרְזֶן יַעֲבֹד אַף גַּם בַּמַּשּׁוֹר מַעֲשֵׂהוּ

זֶה בְּהַלְמוּת עֲמֵלִים יַעֲמֹל לְהָבִיא לַחְמֵהוּ

זֶה יַשְׁכִּים זֶה יָקוּם בְּעוֹד לַיִל גַּם בַּיּוֹם בַּל יִרֶף

יִצְרוֹף כֶּסֶף מִסִּיגִים לְהָבִיא לְבֵיתוֹ טֶרֶף

זֶה רֹקֵם בַּתְּכֵלֶת אֵלֶּה בִּידֵיהֶם טָווּ

בֹּקֶר יֵצְאוּ לְפָעֳלָם עֲדֵי עֶרֶב לֹא שָׁבוּ

כֻּלָּם בְּרֹב עָמָל וִיגִיעָה וְלֹא בַּעֲצַלְתַּיִם

לַחְמָם וּמֵימֵיהֶם יָבִיאוּ בְּזֵעַת אַפַּיִם,

לֹא נוֹפֵל אֲנִי מֵהֶם גַּם אוֹתִי אֵל קָנָנִי

לַעֲבוֹד נִבְרֵאתִי כְּמוֹהֶם אֶעֱשֶׂה גַּם אָנִי

אֶעֱבוֹד בְּכָל כֹּחַ וָעֹז כַּאֲשֶׁר לְאֵל יָדִי

לֹא אֶשְׁקוֹט אָנוּחַ וַיְיָ יִהְיֶה עִמָּדִי

וְהִנֵּה חִישׁ מַהֵר כַּחֵץ וּכְסוֹעָה וָסַעַר

עַל רַגְלָיו הִנֵּהוּ, הָכֵן עוֹמֵד הַנַּעַר

יָדוֹ בַגַּרְזֶן, לְהַלְמוּת עֲמֵלִים יְמִינֵהוּ

יַעֲבֹד בְּפֶרֶךְ, בְּכָל כֹּחוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ

תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה רַךְ בַּשָּׁנִים הִנֵּהוּ

וְהֵן רָפְתָה יָדוֹ עֲדֶנָּה לְהָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ

לְאַט יַעֲבֹד בָּעֶרֶב הוּא עָיֵף וְיָגֵעַ

בְּסֵתֶר לִבּוֹ יֵאָנַח בְּמִסְתָּרִים אֵין שׁוֹמֵעַ

זוֹכֵר הוּא יַרְחֵי קֶדֶם עוֹד הוֹרָיו בַּחַיִּים

מְלַאכְתּוֹ הֵם עֹשִׂים גַּם נְשָׂאוּהוּ עַל כַּפַּיִם

אָז מַטְעַמִּים מַאֲכָלוֹ מִשְׁתֵּהוּ אַךְ יַיִן

עַתָּה פַּת חֲרֵבָה לַחְמוֹ לָשֹׂבַע אַיִן

עַל מִשְׁכָּבוֹ יִבְכֶּה עַרְשׂוֹ יִמַּס כַּמַּיִם

אֶגְלֵי דִמְעוֹתָיו כְּטַל יוֹרְדִים עַל לְחָיַיִם

יִשְׁכַּב וְיֵרָדֵם כָּל עַצְמוֹתָיו כְּחֶרֶס נִשְׁבָּרוּ

לֹא נָתַן תִּפְלָה דַּרְכֵי אֵל מֶנּוּ נִסְתָּרוּ

כֹּה יַעַבְרוּ הַיָּמִים יְרָחִים וְשָׁנִים יַחֲלֹפוּ

עִם אֶחָיו יַעֲבֹר הֵם יַחְדָּו טֶרֶף יִרְדֹּפוּ

מָתְקָה לוֹ הָעֲבֹדָה יְיָ יְבָרֵךְ מַעֲשֵׂהוּ

פָּנָיו יִצְהָלוּ, לַחְמוֹ לָשֹׂבַע יֹאכְלֵהוּ

לְאַט לְאַט יַרְבֶּה רְכוּשׁוֹ גַּם יַרְבֶּה הוֹנוֹ

סָר מֵעָלָיו יְגוֹנוֹ חָלַף הָלַךְ עִצְבוֹנוֹ

לָשׂבַע יֹאכַל בְּחֶלְקוֹ לִבּוֹ יְשַׂמֵּחַ

תּוֹדָה יִתֵּן לָאֵל, צוּר גּוֹאֲלוֹ יְשַׁבֵּחַ –

אוּלָם נֶפֶשׁ כִּי תִרְעַב אַךְ לַלֶּחֶם תְּקַוֶּה

לְבַד מֵאֹכֶל בִּלְתִּי דָבָר לֹא תִתְאַוֶּה

כָּל מַעְיְנֶיהָ כָּל חֶפְצָה אַךְ לֶחֶם לִשְׂבֹּעַ

לִבְלִי לָמוּת בַּצָּמָא בָּרָעָב לֹא לִגְוֹעַ

אוּלָם דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֲסָמָם כִּי יִמָּלֵאוּ

חֶסֶד לֹא יָדָעוּ וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ

תַּאֲוֹת לָרְבָבוֹת מִמְּקוֹר מַעְיָנָם יֵצֵאוּ

יִזְרֹמוּ יִזְרֹמוּ מֵלֹאת חֶפְצָם בְּרַעַשׁ יְשַׁוֵּעוּ

הֵן לֹא טוֹב לִי שֶבֶת בָּדָד אֶל לִבּוֹ יְדַבֵּר

אֱעֶשֶׂה לִי עֵזֶר אֶל יַעֲלַת חֵן אֶתְחַבֵּר

בִּפְנוֹת הַיּוֹם בְּהִנָּפֵשׁ אִתִּי תֹּאכַל לֶחֶם

בְּשִׂמְחָתִי כְּמוֹ בִיגוֹנִי גַּם הִיא תִּקַּח שֶׁכֶם –

וּמִבֵּית אָבִיהָ נַעֲרָה בְתוּלָה יָצָאָה

וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו חֵן בְּעֵינָיו מָצָאָה

וּבְדַבְּרוֹ עַל לִבָּהּ גַּם הוּא הוּטַב בְּעֵינֶיהָ

לְקָחָהּ, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה אֶל בֵּיתוֹ יְבִיאֶהָ

יִשְׂמַח אִתָּהּ מָשׂוֹש גַּם זֶבֶד טוֹב יִזְבָּדוּ

יַחַד יִרְווּ דוֹדִים וּכְתוֹאֲמִים יִתְאֶחָדוּ ־

שְׂמַח בָּחוּר כָּל עוֹד בְּסַנְוֵרִים הֻכּוּ עֵינֶיךָ

אַךְ פִּתְאֹם תָּקִיץ תִּרְאֶה כִּי בַפַּח רַגְלֶיךָ

כְּמוֹ עַל צִפּוֹר בַּעַל כָּנָף הָרֶשֶׁת מְזוֹרָה

עֵינָהּ אֶל תּוֹכָהּ תַּבִּיט בְּלִי פַחַד וּמוֹרָא

שָׁם מַטְעַמִים לְמַעֲנִי, לְאַפִּי רֵיחַ נִיחוֹח

חִישׁ תִּרְאֶה אֶל תּוֹכָהּ שָׁמָּה תִּפְרַח פָּרוֹחַ

שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן כִּי שָׁם אֹכֶל לָרֹב נִמְצָאוּ

תֹּאכַל לְשָׂבְעָה עַד קְרָבֶיהָ נִמְלָאוּ

עַתָּה אֵצֵא לַחוּץ אֲסַפְּרָה אֲשֶׁר קָרָה

תִּקְרַב אֶל הַדֶּלֶת הַדֶּלֶת סֻגָּרָה ־

כֵּן הָאָדָם יְדַמֶּה אִשָּׁה לְמַעֲנוֹ נִבְרָאָה

לְמַעַן רַוּוֹת חֶשְׁקוֹ מִצַּלְעָתוֹ יָצָאָה

עַתָּה בָאתִי אֶל הַמְּנוּחָה אֶשְׁקוֹט אָנוּחַ

עַתָּה אֶשְׁאַף צֵל אַרְגִּיעַ אֶשְׁאַף רוּחַ

אוּלָם יַעַבְרוּ הַיָּמִים בָּנִים יִוָּלֵדוּ

עָלָיו מַחְסוֹרָם אֶת בְּנֵיהֶם דַּעַת יְלַמֵּדוּ

גַּם שִׁבְתָּם וְקוּמָם אַךְ עָלָיו הָיוּ כֻלָנָה

עַתָּה יָבִין כִּי לֹא לְשִׂמְחָה אִשָּׁה נִתָּנָה

לֹא יִשְׁקוֹט יָנוּחַ כִּמְעַט יָקוּץ בַּחַיִּים

יַעֲבֹד בְּפֶרֶךְ אַךְ כְּשׁוֹר בְּדִישׁוֹ בְּזֵעַת אַפַּיִם

בַּעֲבוּר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדַרְכּוֹ לֹא הָלָכוּ

אַךְ עֶבֶד הוּא לָמוֹ לְעֶבֶד אוֹתוֹ לָקָחוּ

כֵּן יַעֲבֹד עֲדֵי יַזְקִין בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת

יַקִּיפוּהוּ בַּלָּהוֹת צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת

לַמָּוֶת יְחַכֶּה מֵעִצְבוֹנוֹ הוּא יְחַלְּצֵהוּ

יִדְכֶּה יָשׂחַ וּרְצוֹנוֹ לִנְפּוֹל בְּחֶרְמֵהוּ

עֲדֵי אֶל אֵל בַּמְרוֹמִים שַׁוְעָתוֹ תַּגִּיעַ

תֵּצֵא רוּחוֹ, אֶל שְׁמֵי שָׁמַיִם עוּף תַּגְבִּיהַּ

וּמַה חֶלְקוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ וּמַה גּוֹרָלוֹ

אַךְ רִיק כָּל יְגִיעוֹ הֶבֶל וָתֹהוּ עֲמָלוֹ!

אָכֵן הֵיטִיבוּ חֲכָמִים יָשָׁר דִּבֵּרוּ

פֹּה בְּאֶרֶץ הַחַיִּים שָׂכָר אַל תְּשַׁבֵּרוּ

אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ אָז יְשֻׁלַּם לְךָ כִּפְלַיִם

אַךְ לֹא פֹה עֲלֵי אֶרֶץ רַק שָׁם בַּשָּׁמַיִם

פֹּה יָצִיצוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן רִשְׁעֵי אֶרֶץ

אַךְ לְהִשָׁמְדָם עֲדֵי עַד בְּכִלָיוֹן וָקֶרֶץ

וּתְמִימֵי דֶרֶךְ אִם פֹּה רַע וּמַר גּוֹרָלָם

שָׁם יִפְרְחוּ יִשְׁגוּ חַיִל יִרְאוּ טוֹב בַּעֲמָלָם.

בֶּן אָדָם אַל יִכְאַב וְאַל יֵצַר לִבֶּךָ

אִם בִּבְכִי וּדְמָעוֹת תְּבַלֶּה יָמֶיךָ

זְכוֹר כִּי מֵעָפָר יְצָרְךָ אֵל שָׁמָיִם

מַה מֵעָפָר נוֹצָר יִשְׂגֶּה בְּלִי מָיִם?

עֵץ שָׁתוּל אַךְ עַל פַּלְגֵי מַיִם יַפְרִיחַ

גַּם כָּל עֵשֶׂב מֵרֵיחַ מַיִם יַצְמִיחַ

כֵּן אַתָּה אַךְ בִּדְמָעוֹת תַּעֲשֶׂה חַיִל

וּלְאוֹר יוֹם תֵּהָפֵךְ לְךָ חֶשְׁכַת לַיִל.

בְּרָכוֹת עָלֶיךָ צָרוֹת יָגוֹן וְעַצָּבֶת

תִּשָׂא עֵינֶיךָ אֶל מַגְבִּיהִי לָשָׁבֶת

מִשְׁפָּטִים תְּדַבֵּר עִמּוֹ אֹמֶר הִרְבֵּיתָ

עָתָק יֵצֵא מִפִּיךָ דִּבָּה הוֹצֵאתָ

“נָא קַח נַפְשִׁי מִמֶּנִּי” בְּחָפְזְךָ אָמַרְתָּ

“אָמוּתָה הַפָּעַם” כִּי אַךְ לָרַע נוֹצַרְתָּ

אַךְ אִם עַל דְּלָתְךָ מָוֶת יִדְפֹּק הִנֵּהוּ

לְפִתְחֲךָ רֹבֵץ, עָלֶיךָ יָשִׂים אָרְבֵּהוּ

אָז תִּרְעַד וְתִרְגַּז בִּטְנֶךָ, רֶטֶט יֹאחֲזֶךָ

תַּחְתֶּיךָ תִּרְגַּז, אֵימָה וָפַחַד יַבְהִילֶך

אֶל אֵל מַשְׁפִּילִי לִרְאוֹת תִּשָּׂא עֵינֶיךָ

בְּתַחֲנוּנִים תְּדַבֵּר אַךְ רַכּוֹת אֲמָרֶיךָ

"אֵיךְ רַךְ בְּשָׁנִים בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה?

אֲחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת עָפָר אֲלַחֵכָה"?

אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ אָנִי לָכֵן בְּחַיַּי קַצְתִּי

אַךְ לָמוּת, חָלִילָה לִי זֹאת לֹא חָפַצְתִּי

אֶשָׂא וְאֶסְבֹּל עֻלִּי כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

אַךְ לְמַר הַמָּוֶת אַל תִּתֵּן אֶת עַבְדֶּךָ

כִּי כָל עוֹד רוּחַ בִּי וְנִשְׁמַת חַיִּים בְּאַפִּי

תִּקְוָתִי בִי תָּשׁוּב תְּבָרֵךְ יְגִיעַ כַּפִּי

אַךְ אִם שְׁאוֹל אַצִיעַ בְּיָגוֹן אֵרְדָה שַׁחַת

הָהּ! אָפְסָה כָּל תּוֹחֶלת כָּל תִּקְוָה בֹּרַחַת.

מִלֶּהָבָה אַחַת רִבְבוֹת נֵרוֹת יִדְלָקוּ

מִבְּלִי תֵת בְּשַׁלְהַבְתָּהּ חֶסְרוֹן וּמִגְרָעַת

כֵּן מֵחָכְמַת הֶחָכָם רַבִּים יִינָקוּ

לֹא תִתְבַּלַע חָכְמָתוֹ, עוֹד כְּמַעְיָן נוֹבַעַת

רִבְבוֹת שׁוֹתִים מִמַּעְיָן אֶחָד יִשְׁתָּיוּן

הֲלֹא מֵימָיו בַּל יְכַזֵּבוּ, אַךְ עוֹד יִרְבָּיוּן

כֵּן הַתּוֹרָה תִּרְבֶּה וְתִפְרוֹץ כִּפְלַיִם

אִם מִבְּאֵרָהּ רַבִּים יִשְׁאֲבוּ מַיִם.

שַׁדַּי אֵל אֱלֹהֵי אָבִי

שׁוֹכֵן אַתָּה בְּחַדְרֵי לְבָבִי

רִגְשׁוֹתַי אַתָּה יוֹדֵעַ

אַף אִם אֶעֱמוֹד בִּדְמָמָה

כְּצֹאן טִבְחָה וְשֶׂה נֶאֱלָמָה

מַחְשְׁבוֹתַי אַתָּה שׁוֹמֵעַ

אָרְחִי וְרִבְעִי שִׁבְתִּי וְקוּמִי

יָשְׁרִי וְרִשְׁעִי מַעֲלִי וְתֻמִּי

הֲלֹא מִמְּךָ לֹא נֶעְלָמוּ

מָה אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ

לִפְנֵי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ

מַחֲשָׁבוֹת בְּסֵתֶר רֻקָּמוּ

אוּלָם אַךְ אֶשָּׂא כַפַּיִם

אֶל שַׁדַּי שׁוֹכֵן שָׁמַיִם

וְעֵינִי תִבְכֶּה תִּזַל דְּמָעוֹת

אַתָּה אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ

מֵרִבְבוֹת אַנְחוֹת עַבְדֶּךָ

אַף גַּם אִם שְׂפָתָיו רַק נָעוֹת.

אֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הֶבֶל

"יַחְלְפוּ יְמֵי אֵבֶל

וְחִישׁ אַחַר הֶאָסוֹן

יָבוֹאוּ יְמֵי שָׂשׂוֹן"

שׁוֹשַׁנָּה נוֹבֵלָה

לֹא תָשׁוּב תַּפְרִיחַ

גַּם רוּחִי חֻבָּלָה

לֹא אוֹסִיף הַצְלִיחַ

אוּלָם זֹאת נֶחָמָתִי

אֵלֵךְ אֶל מְקוֹם בָּאתִי

שָׁם מְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה

לֹא יִשָּׁמַע שֶׁבֶר

שָׁם לֹא תָבֹא רְנָנָה

גַּם תְּלָאוֹת בַּקֶּבֶר.

דָּגָן וְתִירשׁ מָלְאוּ אֲסָמֶיךָ

עֲנָבִים וְזֵיתִים גָּרְנְךָ וִיקָבֶיךָ

חֶסֶר וְכָפָן לֹא יָדַעְתָּ

לֶחֶם לִשְׂבֹּעַ אָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ

וּמֵרֹב כֹּל שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ

גַּם פִּימָה עֲלֵי כֶסֶל עָשִׂיתָ

לֹא תַאֲמִין לַדָּל כִּי רָעֵב הִנֵּהוּ

צֵא! תִּקְרָא מִפָּנֶיךָ תְּגָרְשֵׁהוּ

תִּקְפֹּץ יָדְךָ הַעֲנִיקֵהוּ מָנַעְתָּ

רֵיקָם תְּשַׁלְּחֵהוּ רַחֵם בַּל יָדַעְתָּ

תִּשְׁכַּח כִּי לֹא לְךָ הַהוֹן מֵאֱלֹהֶיךָ

אַךְ סֹכֵן אַתָּה לְחַלְּקָם לַעֲנִיֵּי עַמֶּךָ

וְאִם תִּמְעֹל מַעַל לְשׂוּמָם בְּכֵלֶיךָ

גְּנוּבִים הֵם אִתְּךָ חַטָּאתְךָ לְנֶגְדֶּךָ

וְאִם אַחַת בַּשָּׁנָה אוֹ פַּעֲמַיִם

שְׁאוֹל יַחֲרִידְךָ לֹא תַאֲמִין בַּחַיִּים

יוֹם מוֹעֵד הוּא בּוֹ מֵתוּ הוֹרֶיךָ

פַּחַד קְרָאֲךָ תִּירָא לְנַפְשֶׁךָ

מֵחֶרְדַּת מָוֶת וּשְׁאוֹל מִתַּחַת

אָז מֵחֵיקְךָ תּוֹצִיא הָאַמְתַּחַת

חִישׁ מַהֵר יָדְךָ אֶל חֵיקְךָ תָּשֵׁב

כִּי לֹא לִצְדָקָה זֹאת לְךָ תֵחָשֵׁב

כִּי תֵּת לְמַעַן הַשְׁקֵט מוֹרָא וָפַחַד

הֲלֹא הֶבֶל וָרִיק הֵמָּה גַּם יַחַד

כִּי תִתֵּן אַךְ לְמַעַן הַצֵּל נַפְשֶׁךָ

אַךְ לֹא מֵאַהֲבַת עֲמִיתֶךָ —

מֵעוֹדְךָ לֶחֶם דִּמְעָה לֹא אָכַלְתָּ

גַּם פִּתְּךָ בִּדְמָעוֹת לֹא טָבַלְתָּ

עַל מִשְׁכָּבְךָ לֵילוֹת לֹא בָכִיתָ

לֵילוֹת עָמָל בְּאֵלֶּה לֹא נִסִּיתָ

אָז אֵיךְ תֵּדַע אֵל תַּשְׂכִּיל מַעֲשֵׂהוּ

דְּרָכָיו אֵיךְ תָּבִין גַּם נְתִיבוֹתֵיהוּ

הֲלֹא גָדְלוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לֹא רָאִיתָ

אַךְ כְּסוּס וּכְבַהֲמוֹת שָׂדַי הָיִיתָ

סְבִיבֶיךָ חשֶׁךְ עָנָן עַל פָּנֶיךָ

עִוֵּר אַתָּה טַח מֵרְאוֹת עֵינֶיךָ.

חֶמְדּת תֵּבֵל הוֹן וָעשֶׁר בְּבֵיתֶךָ

תִּלְעַג לְנָבוֹן חָכָם אַתָּה בְּעֵינֶיךָ

תַּרְבֶּה תְדַבֵּר בְּלִי חָכְמָה וָדַעַת

תְּדַמֶּה, מִפִּיךָ חָכְמָה נוֹבַעַת

כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ יְעַוְּרוּ עֵינֶיךָ

לָכֵן תּוֹסִיף דַּבֵּר אֵין קֵץ לְמִלֶּיךָ

הַבֵּט בְּלֵב חָכָם מֵבִין יוֹדֵעַ

אֵיךְ יִצְחַק בְּקִרְבּוֹ סִכְלוּתְךָ שׁוֹמֵעַ.

תִּמְאַס דַּל וְאֶבְיוֹן לְסָכָל תִּתְּנֵהוּ

כֶּסֶף לֹא נִתַּן לוֹ בְּלִבְּךָ תִּבְזֵהוּ

לֹא תִשְׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ אִם תִּפְגְּשֵׁהוּ

גַּם שְׁלוֹמְךָ כִּי יִדְרוֹשׁ לֹא תַעֲנֵהוּ

אִם תַּעֲשֶׂה מִשְׁתֶּה תִּקְרָא אַךְ נְדִיבִים

הֵם יֹאכְלוּ גַּם יִשְׁתּוּ נַפְשָׁם מְשִׁיבִים

בְּמַטְעַמִּים בְּמַעֲדַנִּים בְּשֵׁכָר וְיַיִן

וְלֶעָנִי וָדָל פַּת חֲרֵבָה אַיִן.

בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רָכַשְׁתָּ

לָמָּה זֶה אֶבְיוֹן וָדַל נָטַשְׁתָּ

לָמָה הָאֻמְלָל מִסִּפְרְךָ יִמַּח

וְלֹא זָכַרְתָּ “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ”?

מַה תִּתְהַלֵּל בְּעָשְׁרְךָ וְלִבְּךָ יָרוּם

תִּלְבַּשׁ גֵּאוּת אֲבוֹתֵינוּ לֹא שְׂעָרוּם

שְׁגִיאוֹת! לֹא כֹחֲךָ וְעֹצֶם יָדֶךָ

מַתַּת אֱלֹהִים לֹא יְגִיעַ כַּפֶּיךָ.

לָמָּה תַבִּיט עַל דַּל כַּעֲלֵי תוֹלַעַת

כְּעַל סָכָל וָפֶתִי בְּלִי תְבוּנָה וָדַעַת

בְּתֵבֵל אַךְ הֵם יָפִיצוּ אוֹרָה

מִדַּלִּים וְרָשִׁים תֵּצֵא תוֹרָה

בְּלִי אוֹרָם חשֶׁךְ צִיָּה וְצַלְמָוֶת

בְּלִי נֵרָם אֹפֶל יָגוֹן וְעַצָּבֶת

יוֹשֵׁב מָרוֹם בְּצֶדֶק תֵּבֵל יְנַהֵל

לְךָ הַכֶּסֶף, בָּמוֹ חָכְמָה תַּהֵל

אִם תַּאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וָמַיִם

הוּא יְלַמֶּדְךָ דַעַת וְדַרְכֵי הַחַיִּים,

לְהַלְבִּישׁ מַעֲרֻמָּיו כֶּסֶף בְּיָדֶךָ

הַעֲנִיקֵהוּ וְהוּא יַיְשִׁיר דְּרָכֶיךָ.

אִם תְּחַבֵּק הַכֶּסֶף בִּשְׁתֵּי יָדַיִם

לֹא תוֹצִיאֶנּוּ עוֹדְךָ בַחַיִּים

מָוֶת מֵעַל הַכֶּסֶף יִקָּחֶךָ

וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׁאֵר בְּיָדֶךָ

רַק הַכֶּסֶף הָיָה לְךָ זֵר תִּפְאֶרֶת

הָגֹה כֶסֶף יִשָּׁאֵר רַק עוֹפֶרֶת

כְּמוֹ תִקַּח נֹאד וּתְמַלְאֶנּוּ רוּחַ

גַּם עוֹד בּוֹ תְּנַשֵּׁב תַּרְבֶּה תָּפוּחַ

גַּם תּוֹסִיף מֵאֲשֶׁר יָכִיל כִּפְלַיִם

מִבְּלִי תֵּת בּוֹ מוֹצָא גַּם בְּשׁוּלַיִם

אָז בְּחֹזֶק וָעֹז יִבָּקַע הַנֹּאד

תְּרַחֵף הָרוּחַ וְלֹא יִשָּׁאֶר בּוֹ עוֹד

כֵּן אִם תִּצְבּוֹר הוֹן בְּשׁוּבָה וָנַחַת

בְּלִי תֵת מוֹצָא לְבֶטֶן הָאַמְתַּחַת

אַמְתַּחְתְּךָ תִּבָּקַע אֵידְךָ בַּל יְאַחֵר

גַּם הוֹנְךָ וּרְכוּשְׁךָ יִקַּח אַחֵר

אָז בַּל תּוֹסִיף גָּאֹה בַּל תִּפְרָץ פָּרֶץ

הוֹדְךָ וְתִפְאַרְתְּךָ יִשְׁכַּב עֲלֵי אָרֶץ

אֵין מִי יָנוּד לָךְ זִכְרְךָ מִכֹּל יְקֻלָּל

כִּי כְבוֹדְךָ חִלַּלְתָּ וְשִׁמְךָ מְחֻלָּל.

מַה תִּבְכִּי שׁוֹשַׁנָּה מַה יֶּהֱמֶה לִבֵּךְ

כִּי זֶה עָלָה הַכֹּרֵת יִקְטְפֵךְ בְּאִבֵּךְ

אַתְּ בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תֵבֵל עֲדֶן לֹא שִׁעֲשַׁעַתְּ

וַהֲלֹא אַךְ רְגָעִים עֲלֵי אֶרֶץ הוֹפַעַתְּ,

אֲהוּבָה נוֹתֶנֶת רֵיחַ אַתְּ עַצָּבֶת

רֵיחֵךְ כְּרֵיחַ תְּפִלַּת הֹלֵךְ לַמָּוֶת

וְאֶגְלֵי טַלֵּךְ דִּמְעוֹת אֵבֶל עַל לְחָיַיִךְ

עֲלֵי הִפָּרְדָךְ מִתֵּבֵל בַּאֲבִיב חַיַּיִךְ,

מַה תֶּאֶנְחִי? נָפַל חֶבְלֵךְ בַּנְּעִימִים

הֲלֹא גּוֹרָלֵךְ גּוֹרַל יְשָׁרִים וּתְמִימִים

לְהַקְרִיב חַיָּיו מַה נָּעֵמָה הַמַּטָּרָה

בְּעַד עֲמִיתֵהוּ לְהַצִּילֵהוּ מִצָּרָה

הֲלֹא לָךְ יֶתֶר שְׂאֵת תַּעֲלִי עַל כֻּלָּם

כִּסְאֵךְ בַּמָּרוֹם שָׁם עַל רֹאשׁ הַסֻּלָּם

כִּי אִם נֶפֶשׁ אַחַת בְּרֵיחֵךְ תָּשִׁיבִי

בְּמַרְאוֹת עֵינַיִךְ נֵד לְצָרוֹתָיו תַּצִּיבִי

וְאַף גַּם עַל רֹאשׁ דַּוָּי אֶגְלֵי טַל תַּעֲרֹפִי

עֲדֵי יִצְהֲלוּ פָנָיו אַךְ בֶּהָדָר וְיוֹפִי

אַחֲרֵי כֵן תִּשְׂאִי עֵינַיִךְ הַשָּׁמַיִם

וְאַחֲרֵי גֵוֵךְ תַּשְׁלִיכִי אֶרֶץ הַחַיִּים

אָז עָשִׂית מַלְאֲכוֹתַיִךְ וְהַצָּרָה אָפְסָה

הֶאָח! הֶאָח! מַה נָּעֵמָה אָז הַמָּוְתָה.

עַל מִשְׁחַת בְּנֵי אָדָם עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם

יֶהֱמוּ כֻלָּם יֵרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם

הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר דַּרְכּוֹ אֹמֶר יַבִּיעוּ

אֶחָד יֶחֱטָא, עַל כֻּלָּם דִּבָּה יוֹצִיאוּ

אוּלָם לֹא מֵחָכְמָה עַל כֻּלָּם תְּדַבֵּר סָרָה

בְּדֶרֶךְ זוּ לֹא תָבֹא אֶל הַמַּטָּרָה

לִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק תֵּבֵל וּבְמֵישָׁרִים לְאֻמִּים,

הַלְבַעֲבוּר הָרָשָׁע תִּשְׁפּוּךְ בּוּז עַל תְּמִימִים?

וְאִם רָשָׁע רַע מַעֲלָלִים עֵין כֹּל רָאָתָה

הַכִּיר טוֹבִים אַךְ לְעֵין חֹדֶרֶת יָאָתָה

וְאִם בְּחֶשְׁכַת לַיִל לְךָ אַךְ חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה

שָׁם שְׂתֻם הָעֵינַיִם רֹאֶה בְּלִי מַכְשֵׁלָה

אֵיךְ אַלְפֵי רִבְבוֹת מְאוֹרוֹת יְנוֹצְצוּ קַרְנַיִם,

אַךְ לְךָ בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם

כֵּהוּת עֵינֶיךָ חֶשְׁכַת לַיִל תְּשׁוּפֶךָ

וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר אֶל חָכָם מִמֶּךָּ

הֲיִדְאֶה נֶשֶׁר בְּלִי כְנָפַיִם?

הֲיֵעָשֶׂה אֶגְרֹף בְּלִי יָדַיִם?

כֵּן בְּחָכְמָה לְבַדָּהּ לֹא תַעֲשֶׂה חַיִל

אִם בְּאַמְתַּחְתְּךָ חשֶׁךְ חֶשְׁכַת לַיִל

הֵן בְּלִי שָׁתוֹת לֹא יִבָּנֶה בַיִת

גַּם בְּלִי זֶרַע יֵעָשֶׂה שָׁמִיר שַׁיִת

כֵּן חָכְמָה בְּלִי כֶסֶף רַעְיוֹן רוּחַ

וְהַכֶּסֶף אַךְ בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ

לַשָּׁוְא חֲכָמִים עֵצָה הֶעֱמִיקוּ

הֲלֹא בְּחָכְמָתָם רָצוֹן לֹא יָפִיקוּ

בְּלֹא כֶסֶף, חָכְמָה אֶפֶס וָאַיִן

בְּכֶסֶף, כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֱוִילִים יִשְׁתָּיוּן

שְׂאוּ נָא עֵינֵיכֶם הַבִּיטוּ וּרְאוּ

אֵיךְ הָאֱוִיל בֵּין גְּדוֹלִים יוֹשֵׁב הוּא

וְאֵיךְ כֻּלָּם יִכְרוּ אֹזֶן לַעֲצָתוֹ

וְאַךְ רַכָּב הוּא הַמְנַהֵל בְּעֶגְלָתוֹ

אוּלָם יֵשׁ לוֹ כֶסֶף בָּאַמְתַּחַת

אֵין כָּמֹהוּ עֲלֵי אֶרֶץ מִתַּחַת

לָכֵן יֵשֵׁב מִמַּעַל בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים

וְיִתֵּן עֵצָה לַחֲכָמִים וִידֻעִים —

מִי זֶה אֶל הָאַרְמוֹן יָשִׂים פְּעָמֵיהוּ

עוֹדוֹ מִמֶּרְחָק הַשּׁוֹעֵר יִרְאֵהוּ

גַּם חִישׁ מַהֵר יִפָּתְחוּ הַשְּׁעָרִים

וְיָאִיצוּ לִקְרָאתוֹ נְדִיבִים וַעֲשִׁירִים

וַהֲלֹא הוּא אַךְ מוֹכֵר שֵׁכָר וָיַיִן

לִבּוֹ רֵיק מֵחָכְמָה, וְדַעַת אַיִן

אוּלָם יֶשׁ לוֹ כֶסֶף בָּאַמְתַּחַת

אֵין כָּמֹהוּ עֲלֵי אֶרֶץ מִתַּחַת —

קוֹל דַּהֲרוֹת סוּסִים אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ

מִי זֶה שָׁמָּה בְּעֶגְלַת צָב נוֹסֵעַ

בְּנָסְעוֹ יָקוּמוּ יִשְׁתַּחֲווּ לְמֻלוֹ

וְאַף גַּם בְּחָלְפוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ?

הֲלֹא אַךְ רוֹכֵל הוּא מוֹכֵר בַּשַּׁעַר

לִבּוֹ עָרֵל מִכֹּל אַךְ כְּסִיל וָבַעַר

אוּלָם יֶשׁ לוֹ כֶּסֶף בָּאַמְתַּחַת

אֵין כָּמֹהוּ עֲלֵי אֶרֶץ מִתַּחַת

מִי זֶה הָאִישׁ שָׁם יוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ

בְּגַאֲוָה וְגָאוֹן נִשְׁקַף בְּעַד חַלּוֹנוֹ

סָבִיב לוֹ רֵעִים אֲהוּבִים נִצָּבִים

יִשְׂאוּ פָנָיו וְיִתְעַלְּסוּ בַּאֲהָבִים

הֲלֹא עֶבֶד הָיָה זֶה אֵיזֶה שָׁנִים

וּבְלִי חֲנוּפָה וּבְלִי מַשּׂא ָפִנים

שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ

בְּיַד אִשְׁתּוֹ לֹא עָזַב בִּגְדֵהוּ

אוּלָם אַל תִּשְׁאַל לְמַעֲשָׂיו וְלִמְלַאכְתּוֹ

יֶשׁ לוֹ כֶסֶף וְזָהָב רַב בְּאַמְתַּחְתּוֹ

מַה שּׁהָיָה הָיָה אַל תִּדְרְשֵׁהוּ

נִכְבָּד הוּא זֶה כַּבְּדֵהוּ נַשְּׂאֵהוּ

מִי זֶה שָׁמָּה אִם תַּכִּיר מַרְאֵהוּ

גָּנֹב וְרָצֹחַ תָּמִיד מַעֲשֵׂהוּ

וְלָמָּה זֶּה כֻּלָּם יִשְׂמְחוּ לִקְרָאתוֹ

יְחַכּוּ לִדְבָרָיו וִיצַפּוּ לְאֶמְרָתוֹ

וְאִם לָבוּשׁ הוּא מַחֲלָצוֹת וְאַדֶּרֶת

הֲלֹא אַךְ תְּמוֹל מְצָאוּהוּ בַּמַּחְתֶּרֶת

אוּלָם יֶשׁ כֶּסֶף לָרֹב בְּאַמְתַּחְתּוֹ

כַּבְּדֵהוּ! גַּם אַל תִּשְׁאַל לִמְלַאכְתּוֹ

רְאֵה שָׁם אִשָּׁה בְּרֹאשׁ כְּבוּדוֹת יוֹשֶׁבֶת

כָּל אַחַת לִפְקֻדָּתָה נִצֶּבֶת

אַךְ פָּתְחָה פִיהָ כֻּלָּן נֶאֱלָמוֹת

מִלָּתָהּ לָהֶן שִׁקּוּי לַעֲצָמוֹת

וְהֵן זֹאת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ עָזָבָה

קְרֹא לַזֶּבַח בַּפֶּתַח נִצָּבָה

וּמַדּוּעַ הַיּוֹם מִפָּז יְקָרָה

כָּל אַחַת וְאַחַת לְמִשְׁמַעְתָּהּ סָרָה?

יַעַן כִּי כֶסֶף לָרֹב בְּאַמְתַּחְתָּהּ

אֵין דֹּרֶשׁ לְמַעֲלָלֶיהָ וְלִמְלַאכְתָּהּ

וְאִם גָּדְלוּ חֲטָאֶיהָ אֵין לְסַפֵּר

כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ כָּל עָוֹן יְכַפֵּר

הַבֵּט אֵיךְ רָשָׁע יַחְבֹּל רֵעֵהוּ

מִסָּבִיב עוֹמְדִים בְּלִי לְהַצִּילֵהוּ

כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לוֹ לַעֲטֶרֶת

רָצוֹחַ לוֹ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

הֶאָפֵס כָּל שׁוֹפֵט וּמוֹכִיחַ?

וְשֵׁבֶט רֶשַׁע עַל צַדִּיק יָנוּחַ?

צְרוֹר הַכֶּסֶף גַּם שׁוֹפֵט יְכַבְּדֵהוּ

וְהָרָשָׁע יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵיהוּ

עֲדֵי יִפְקְחוּ כָל בְּנֵי אָדָם עֵינֵיהֶם

וְיֵדְעוּ כִּי הֶבֶל וָרִיק כַּסְפֵּיהֶם

בְּיוֹם עֶבְרָה לֹא תוֹעִיל הָאַמְתַּחַת

וְאַף לֹא תַצִּילֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת.

תִּגְעַשׁ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ קִרְיָה הוֹמִיָּה

בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים רֶגֶשׁ עֵינִי צוֹפִיָּה

מִמִּשְׁכְּבֵיהֶם הַיּוֹם בְּעוֹד לַיִל קָמוּ

לַחוּץ יְמַהֲרוּ צְרוֹר כַּסְפָּם בְּיָדָם שָׂמוּ

לִשְׁבָּר אֹכֶל לִקְנוֹת טֶרֶף לְבָתֵּיהֶם

יְמַהֲרוּ לָלֶכֶת לְבַל יְאַחֲרוּ פְּעָמֵיהֶם

כִּי אִם רָב אֹכֶל הַיּוֹם לַשּׁוּק הוּבָאוּ

רַבּוּ אֹכְלֵיהֶם לָכֵן הַשְׁכֵּם יָצָאוּ

כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר בַּשְּׁוָקִים הֵם נֶאֱסָפִים

רַב הַמֶּכֶר לְמֵאוֹת וּלְאַלְפֵי אֲלָפִים,

מִמַּאֲכָל יֵאָכֵל הָרוֹכְלִים הֵבִיאוּ

לֹא נִשְׁאַר מְאוּמָה מִשְׁנֶה שָׂכָר הוֹצִיאוּ

בָּרְחֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים נְעָרִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים

לְשָׁרֵת הֵם מוּכָנִים לְקַבֵּל צָו נִצָּבִים

רַבִּים הֵם הַיּוֹם כְּמוֹ מֵאֶרֶץ יִצְמָחוּ

יוֹדְעִים, עַל יְדֵיהֶם הַיּוֹם יַרְבּוּ יִשְׁלָחוּ

וְאָדוֹן וְעֶבֶד, שִׁפְחָה וּגְבֶרֶת בֵּינֵיהֶם

יָאִיצוּ יָחִישׁוּ חִישׁ לְבַצַּע מַעֲשֵׂיהֶם

לֹא יִתְרַפּוּ בִמְלַאכְתָּם גַּם לֹא יַעֲמֹדוּ

צֹאן וּבָקָר יִשְׁחֲטוּ סֹלֶת יָמֹדּוּ

עָרְכוּ עֵצִים, יְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּתַנּוּר וְכִירַיִם

תַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

לָשׁוּ הַקֶּמַח וְהַבָּצֵק בַּתַּנּוּר אָפוּ

יֹאפוּ יְבַשְּׁלוּ אַף גַּם יִצְלוּ וְלֹא יִיעָפוּ,

כִּלּוּ מְלַאכְתָּם אַחַר רַבּוֹת יְגִיעוֹת

רִתַּח הַמָּרָק עֲדֵי יַעֲלוּ אֲבַעְבֻּעוֹת

הָכֵן עוֹמְדִים מַטְעַמִּים מֵחֶלְאָם הִזַּכּוּ

רֵיחַ נִיחוֹחָם יַעֲלֶה, אוֹכְלֵיהֶם יְחַכּוּ

חִישׁ עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן פָּרְשׂוּ הַמַּצָּעוֹת

גַּם הֶעֱלוּ הַנֵּרוֹת הַמְּנוֹרוֹת מוּבָאוֹת

הָאָדוֹן, לִימִינוֹ גְּבֶרֶת הַבַּיִת

סָבִיב לָהֶם הַבָּנִים כִּשְׁתִילֵי זַיִת

כֻּלָּם רָחֲצוּ בַמַּיִם פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם

אִישׁ עַל אָחִיו בְּחֶדְוָה יִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם

וְעַל מִשְׁמַרְתּוֹ הַנַּעַר עוֹמֵד הִנֵּהוּ

עַל הָאָדוֹן יַבִּיט לִרְאוֹת מַה יְצַוֵּהוּ

וְהָאָדוֹן, לְהַעֲלוֹת הַמַּאֲכָל יִתֶּן אוֹת

וְהוּא בִּכְבוֹדוֹ לְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ יְמַלֵּא הַכּוֹס

יָבִיאוּ הַקְּעָרוֹת בְּמַטְעַמִּים נַפְשָׁם יָשִׁיבוּ

יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ כֻּלָּם אֶת לִבָּם יֵיטִיבוּ

גַּם לֶעָנִי וָדַל גַּם לָהֶם חֵלֶק יִתֵּנוּ

לֹא יִגָּרַע חֶלְקָם כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ

גַּם הֵם יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ רֵישָׁם יִשְׁכָּחוּ

גַּם הֵם אַחַת בַּשָּׁנָה יִפְצְחוּ יִשְׂמָחוּ

אַף לֹא לְבַד לֶחֶם וְיַיִן יוּשַׂם לִפְנֵיהֶם

גַּם צְרוֹר הַכֶּסֶף הוּרַק יֻתַּן בִּכְלֵיהֶם

גַּם לְרֵעִים מָנוֹת יְשֻׁלְּחוּ אָזְנִי שׁוֹמַעַת

אַךְ מַה זֶּה הַיּוֹם נַפְשִׁי אִוְּתָה לָדַעַת

אָכֵן אֲדָר הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ

בּוֹ יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל וְיָגֵל זֶרַע קֹדֶשׁ

קוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג יַשְׁמִיעוּ

נִפְלְאוֹת אֵל יְסַפְּרוּ גְּבוּרוֹתָיו יַבִּיעוּ

לְעַם בָּחַר לוֹ יָהּ צוֹרֵר הֵכִין מַטְבֵּחַ

לְהָרְגָם לְאַבֵּד זִכְרָם זָמַם הָרֹצֵחַ

גְּמוּלוֹ הוּשַׁב בְּרֹאשׁוֹ לְתוֹעֲבוֹתָיו בָּא קֵץ

כִּי גַם אוֹתוֹ גַּם בָּנָיו תָּלוּ עַל הָעֵץ

לָכֵן מַלְאוּ הַכּוֹסוֹת וְהַגְּבִיעִים יַיִן

נִשְׁתֶּה כּוֹס יְשׁוּעוֹת עַד תַּאְדִּים כָּל עַיִן

גַּם נַכֶּה כּוֹס אֶל כּוֹס יְדִידִים אַחִים וְרֵעִים!

וְנוֹדֶה לְאֵל הַמּוֹשִׁיעַ כִּי הִשְׁפִּיל גֵּאִים —

אַךְ מַה זֶּה הַשִּׂמְחָה כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע

אִם אַחֲרָיו רַבִּים יִפְרְצוּ כִּמְעַט רָגַע

מַה זֶּה כִּי נָפַל צוֹרֵר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם

אִם לַבְּקָרִים תַּחְתָּם יָקוּמוּ כִפְלַיִם?

בְּכָל עֵת וָרֶגַע צוֹרְרִים עָלֵינוּ קָמִים

בְּלִי חֵטְא אוֹתָנוּ מַטָּרָה לְחִצָּם שָׂמִים

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים מְאֹד יֵצְרוּ לְנַפְשֵׁנוּ

דִּבָּה יוֹצִיאוּ יִתְנַכְּלוּ לַהֲמִיתֵנוּ

אַךְ אַל תִּתְעַטֵּף רוּחִי זֶה חֹק מִדּוֹר דּוֹר

לִפְנֵי שְׂמָחוֹת תּוּגָה וְחשֶׁךְ לִפְנֵי אוֹר

וְגַם אִם עַתָּה חָשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפֵּנוּ

תָּשׁוּב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְיָאִיר בַּעֲדֵנוּ

אַךְ לֹא בְּפֶתַע תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְיָנוּס הַצֵּל

גַּם לֹא בְּפַעַם אֶחָד תִּפּוֹל חוֹמָה וָחֵל

אַחַת אַחַת יָנוּסוּ צְלָלִים וִיהִי אוֹר

אָז יִצְמַח לָנוּ יֶשַׁע וְיַעֲמֹד לְדֹר דֹר

הַבֵּט שָׁם בְּלֶב יָם הָאֳנִיָּה נִצָּבָה

הַיָּם זוֹעֵף הַסְּפִינָה לְהִשָּׁבֵר חִשָּׁבָה

קֶצֶף עַל פְּנֵי מַיִם הַגַּלִּים יִסְעָרוּ

הַמַּלָּחִים לְהָשִׁיב הַיַּבָּשָׁה יֶחְתָּרוּ

אַךְ לֹא יָכֹלוּ לֹא לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים

כִּי הָאֳנִיָּה כְּבֵדָה מְלֵאָה אֲבָנִים

אַחַת אַחַת אֲבָנִים לַיָּם יָטִילוּ

אַךְ אָז הַסְּפִינָה לִמְחוֹז חֶפְצָם יוֹבִילוּ —

כֵּן מֵחֲטָאֵינוּ צוּרֵי מִכְשׁוֹל נוֹלָדוּ

בְּתוֹךְ סְפִינַת חַיֵּינוּ כְּמוֹ נֵד עָמָדוּ

הֵם הִכְבִּידוּ מַשָּׂאָהּ מַהֲלָכָהּ הִשְׁבִּיתוּ

הֵם הַצּוֹרְרִים אֲשֶׁר אַחֵינוּ הֵמִיתוּ

אַחַת אַחַת נָשׁוּב נָא מֵחֲטָאֵינוּ

וְיִתַּמּוּ הַצֹּרְרִים מֵעַל סְפִינָתֵנוּ

הֵם אֶחָד אֶחָד יִפְּלוּ אֶל הַמַּבּוּעַ

תֵּקַל הַסְּפִינָה אֶל מַטָּרָתָהּ תָּנוּעַ

וְאִם עַתָּה אַךְ קֶרֶן אוֹר הוֹפִיעַ

יֵשׁ תִּקְוָה לֹא קָצְרָה יַד אֵל מֵהוֹשִׁיעַ

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּלְהַתְּלָאוֹת יָבֹא קֵץ

יֵבוֹשׁוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיִכְלוּ מַהֵר כְּחֵץ

הֲלֹא אָז נַעְדֶּה תֻפִּים נֵצֵא בַמְּחֹלוֹת

נְזַמֵּר נָרִיעַ לֹא יַחְדְּלוּן הַקֹּלוֹת

שֶׁבַח נִתֵּן לָאֵל מַגְבִּיהִי לָשָׁבֶת

כִּי הִשְׁפִּיל לִרְאוֹת וְשָׂם קֵץ לְיָגוֹן וְעַצָּבֶת

יִדְלְקוּ הַנֵּרוֹת וְיָאִירוּ הַמְּנוֹרוֹת

גַּם מֵעַל עֲרָבִים נָסִיר הַכִּנֹּרוֹת

קוֹל רִנָּה נִשָּׂא יַחְדָּו נְזַמֵּר נָרִיעַ

גַּם שִׁיר צִיּוֹן נָשִׁיר קוֹל שִׂמְחָה נַשְׁמִיעַ

אוּלָם עַתָּה נִשְׂמַח רַק בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן

נִשְׁתֶּה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אַךְ עוֹד דֶּמַע בְּעַיִן

וְעַד יִתַּמּוּ הַצָּרוֹת וְתִכְלֶינָה תְּלָאוֹתֵינוּ

עוֹד עַל עֲרָבִים יִתְלוּ כִּנּוֹרוֹתֵינוּ.

בַּצַּר לָכֶם אַל תֵּרָגְנוּ בְּאָהֳלֵיכֶם

בָּכוֹ לֹא תִבְכּוּ גַּם אַל תִּדְמַעְנָה עֵינֵיכֶם

תִּבְכֶּינָה נָשִׁים אַתָּה אַל תְּקוֹנֵן לַשֶּׁבֶר

חֲזֲק וֶאֱמַץ שִׂמְלַת אִשָּׁה לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר

עֲמוֹד לַקְּרָב כְּגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה

קֶשֶׁת וְחִצִּים אַל תִּירָא וְרַבַּת הַמְּהוּמָה

סָבִיב הֲרוּגִים יִפֹּלוּ אַל תַּנַּח מְקוֹמֶךָ

יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף אַל יֵרַךְ לְבָבֶךָ

תַּחְתֶּיךָ יֵקַד יְקוֹד מִמַּעַל רְעָמִים וּבְרָקִים

אֵשׁ וְגָפְרִית מִשָּׁמַיִם גַּם לַבָּה מִשְּׁחָקִים

אַל תָּנוּס מֵהַמַּעֲרָכָה עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ

עוֹד תַּחֲלִיף כֹּחַ וְאַל תַּעֲזֹב מַצָּבֶךָ

כִּי לִלְחוֹם נוֹעַדְתָּ לִנְפּוֹל אוֹ לְנַצֵּחַ

שָׂרִיתָ וַתּוּכָל אַשְׁרֶיךָ הֱיֵה שָׂמֵחַ

וְגַם אִם תִּפּוֹל מֵרֹב תְּלָאוֹת, מְאֹד נַעֲלֵיתָ

מוֹת גִּבּוֹרִים נָפַלְתָּ תְּעוּדָתְךָ מִלֵּאתָ.

אִם דָּג אַתָּה אַךְ טוֹב כִּי תִשָּׁאֵר בַּמַּיִם

וְאִם צִפּוֹר שְׁכוֹן בָּרוּחַ תַּחַת הַשָּׁמַיִם

וְאִם בֶּן אָדָם וְלַעֲלוֹת מָרוֹם לַשָּׁוְא עָמַלְתָּ

וּמֵרֹאשׁ סֻלַּם הַתֵּבֵל אֶרֶץ נָפַלְתָּ

שִׂים יָד לְפֶה שֵׁב דּוּמָם אַל תִּרְגַּז בְּלִי תְבוּנָה

טוֹב לָךְ לַחֲשׁוֹת וּלְהִשָּׁאֵר שָׁמָּה בְּלִי תְלוּנָה

וְאַל תִּשָּׂא עַיִן לַמָּרוֹם שָׁם מְקוֹם עָמַדְתָּ

וּלְנַסּוֹת הַשֵּׂג הַגִּבְעָה מִמֶּנָּה יָרַדְתָּ

אִם מִשָּׁם הוֹרִידוּךָ כֵּן הוּא גוֹרָלֶךָ

לָכֵן שֶׁב שָׁם בַּשֵּׁפֶל כִּי נָטַל עָלֶיךָ.

לכבוד הדאקטאר אפרים עת פגשתיו בקארלסבאד

טֶרֶם יְדַעְתִּיךָ שִׁמְעֲךָ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לֹא רְאִיתִיךָ תְּכוּנָתְךָ יָדַעְתִּי

חֲכָמִים וְסוֹפְרִים שִׁבְחֲךָ יַגִּידוּ

אַנְשֵׁי שֵׁם גֹּדֶל חָכְמָתְךָ יָעִידוּ

יָשִׂישׂוּ בְחֶבְרָתֶךָ וְלִקְרַאת בּוֹאֶךָ

טַל לָמוֹ דְּבָרֶיךָ דְּבַשׁ אֲמָרֶיךָ,

וַאֲנִי אָנָה אֶמְצָאֲךָ לֹא יָדַעְתִּי

רַבּוֹת חִפַּשְׂתִּיךָ וְלַשָּׁוְא יָגַעְתִּי

הִרְבֵּיתִי לְבַקֶּשְׁךָ וְתַחְבֻּלוֹת פָּעַלְתִּי

אַךְ בְּכָל זֹאת רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי

אָז אָמַרְתִּי אֵין תִּקְוָה, נוֹאָשׁ לְתִקְוָתִי

עֲדֵי פֹה עִיר קַרֶלְסְבַּד לִשְׁתּוֹת מֵי בְאֵר בָּאתִי

וְהִנֵּה בַבֹּקֶר עֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבוֹת

בְּהִתְאַסֵּף הָעָם כֹּאֲבִים וְכֹאֲבוֹת

לִשְׁתּוֹת לְמַחֲלָתָם מֵי בְאֵר מַיִם חַיִּים

וְהִנֵּה נָא בְתוֹכָם גַּם אַתָּה אֶפְרַיִם

אֲחַזְתִּיךָ יְדִידִי! אֲחַזְתִּיךָ וְלֹא אַרְפֶּךָ

אִם לֹא עַתָּה מָתַי אוֹסִיף עוֹד אֶרְאֶךָ?

שִׁעֲשַׁעְתִּי אִתָּךְ וְחֶבְרָתְךָ נָעֵמָה

חָכְמָתְךָ וּמִדַּבְּרוֹתֶיךָ שְׂשׂוֹנִי הֵמָּה

נַפְשְׁךָ נִקְשְׁרָה בְנַפְשִׁי וְלֹא אֶשְׁכָּחֶךָּ

מָצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְאֶזְכָּרֶךָּ

אוּלָם יָרֵאתִי אִם אַתָּה תִּרְחַק נְדוֹד

מִי יוֹדֵעַ אִם תִּזְכְּרֵנִי אַתָּה עוֹד

לָכֵן קַח מִנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנֶיךָ

הֵא לָךְ “תֹּאַר פָּנַי”¹ שִׂימָה בְחֵיקֶךָ

וְהָיָה בַּעֲבוֹר זְמַן בּוֹגֵד עַל פָּנֵינוּ

שִׂים פָּנַי לְעֵינֶיךָ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנִי.

בְּעוֹדֶנִי נַעַר

שִׁעֲשַׁעְתִּי בַיַּעַר

שָׁם עַל הֶהָרִים

בְּחֶבְרַת נְעָרִים

אֲבָנִים בְּיָדֵינוּ

חִצִּים בְּכֵלֵינוּ

בְּחִצִּים בַּאֲבָנִים

לִלְחוֹם מוּכָנִים

בְּרֹאשָׁם שָׂמוּנִי

לְנָגִיד מְשָׁחוּנִי

עַל פִּי יָצָאוּ

גַּם עַל פִּי בָּאוּ

בְּרֹאשָׁם הָלַכְתִּי

אֶת כֹּל עָרַכְתִּי

וְאַךְ כֹּל הַנְּעָרִים

לְמִשְׁמַעְתִּי סָרִים

וְהִנֵּה לְנֶגְדֵּנוּ

נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ

עוֹד מַחֲנֵה יְלָדִים

לִלְחוֹם נוֹעָדִים

בְּרֹגֶז וְחֵמָה

נִקְהֲלוּ הֵמָּה

לִנְפּוֹל עָלֵינוּ

וְלִלְחוֹם לְנֶגְדֵּנוּ

בְּאֹמֶר וּדְבָרִים

אֶת קוֹלִי אָרִים

עִמְדוּ עַל רַגְלֵיכֶם

לְצַוּוֹת עֲלֵיכֶם

הַטּוּ אָזְנַיִם

וְנֵחָלֵק לִשְׁנַיִם

מַחֲנֵה הָאַחַת

שָׁמָּה מִתַּחַת

שָׁם בְּמֹרַד הָהָר

מֵאֲחוֹרֵי הַצָּר

שָׁמָּה בַּמְּעָרָה

אַךְ תְּהִי נִסְתָּרָה

וְנַחְנוּ נוֹחִיל פֹּה

נְקַוֶּה לִקְרַאת בֹּא

לִקְרַב אֵלֵינוּ

לִנְפּוֹל בְּמַחֲנֵנוּ

וְאִם בִּרְאוֹתֵנוּ

יַחַד שׂוֹנְאֵינוּ

מְקוֹמָם עָזָבוּ

וְלָנוּ יִקְרָבוּ

חִישׁ שָׁם מִמְּעָרָה

מַחֲנֶה נִסְתָּרָה

אַךְ בְּשָׁמְעָם תְּרוּעָה

שָׁם בְּמַחֲבֹאָה

יִפְּלוּ עֲלֵיהֶם

וְאָנוּ לִפְנֵיהֶם

וְהֵמָּה לֹא רָאוּ

בַּתָּוֶךְ בָּאוּ

נַכֵּם וְנַחֲרִימֵם

לַעֲבָדִים נְשִׂימֵם

נִקַּח שְׁלָלָם

גַּם כָּל עֲמָלָם.

דְּבָרִי אֲלֵיהֶם

הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם

מַחֲנֶה הָאַחַת

נָסְעָה מִתַּחַת

שָׁמָּה בַמְּעָרָה

נֶחְבְּאָה נִסְתָּרָה

וְנַחְנוּ חִכִּינוּ

בּוֹאָם צִפִּינוּ

הֵם לֹא יָדָעוּ

לִלְחוֹם יָצָאוּ

וְשָׁם בְּמַחֲבֹאָה

הֶאֱזִינוּ תְרוּעָה

נָפְלוּ עֲלֵיהֶם

הָרְגוּ בֵינֵיהֶם

הַכֵּה וּפָצוֹעַ

בְּלִי מַרְגּוֹעַ

נָפְלוּ בְיָדֵינוּ

וַיִּכָּנְעוּ לְפָנֵינוּ

וַנִּקַּח שְׁלָלָם

גַּם כָּל עֲמָלָם

חֲצוֹצְרוֹת הֵרִיעוּ

“שָׁלָל הֵבִיאוּ”

וְאָנֹכִי לִפְנֵיהֶם

לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם

הֵם הִקִּיפוּנִי

יַחַד כִּתְּרוּנִי

בְּרַעַשׁ וּמְהוּמָה

“לָךְ אֵין כָּל מְאוּמָה”

כִּי אֵין לְשָׂרֵינוּ

חֵלֶק בְּתוֹכֵנוּ

לְךָ הַתִּפְאֶרֶת

לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת.

חָרָה בִי אַפִּי

נָשָׂאתִי כַפִּי

בְּחָזְקָה לָקַחַת

אַךְ חֶלְקָה אַחַת

וְהֵם נָשְׂאוּ קוֹלָם

עַד זָע הָעוֹלָם

תָּפְשׂוּ וֶאֱסָרוּנִי

בַּשַּׂק שָׂמוּנִי

וְהִנֵּה מַר לִי מָר

מִגֹּבַהּ הָהָר

יַחַד לְקָחוּנִי

אֶרֶץ הִשְׁלִיכוּנִי

עִם שָׁלָל נָסוּ

לְלִבָּם לֹא שָׁתוּ

עַצְמוֹתַי שָׁבָרוּ!

וּלְפָנַי עָבָרוּ.

טוֹב עָשִׂיתִי

בְּלִי הָרֵעַ לָהֶם

זֶה גְמוּלִי מֵהֶם

אָז מְאֹד נִחַמְתִּי

כִּי לֵב לֹא שַׂמְתִּי

אֶל מוּסַר הוֹרִים

לְבִלְתִּי בֹא בֵּין מֹרִים,

אַךְ אֵיךְ אָנוּסָה

מַלֵּט הַתְּמוּתָה

אִם בַּשַּׂק הִנֵּנִי

אֵין מִי רוֹאֵנִי,

מִנַּהֲמַת לֵב

כִּי גָדַל הַכְּאֵב

הֲרִימוֹתִי בְקוֹל

אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ כֹּל

לְהַצִּיל מִמָּוֶת

נַפְשִׁי הָעַצָּבֶת

צָעַקְתִּי כָּל הַיּוֹם

וָאִיקַץ וְהִנֵּה חֲלוֹם!

הֲלֹא אָז נְבוּנוֹתִי

כִּי לְיַסֵּר אוֹתִי

לְהָסִיר שִׁגָּיוֹן

בָּא הַחִזָּיוֹן

בַּנְתִּי עַוָּתָתִי

מֵאָז לֹא בָאתִי

שָׁם עַל הֶהָרִים

בְּחֶבְרַת נְעָרִים

חַיִל אָזַרְתִּי

נַפְשִׁי שָׁמַרְתִּי

מִבּוֹא בִקְהָלָם

לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲלָלָם

הֶבֶל שַׁעֲשׁוּעָם

מָשְׁחָת בְּמַחֲבֹאָם

אָוֶן וַעֲצָרָה

אֵין בָּם מַטָּרָה

לְתוֹרָה וּתְעוּדָה

נַפְשִׁי מוּעָדָה

חָכְמָה וּבִינָה

אָז אֶקְצוֹר בְּרִנָּה

וּבְלִי הַנְּעָרִים

אֶעֱלֶה הָרִים

וּבְלִי מַכְשֵׁלָה

פִּרְיִי אוֹכֵלָה!

שָׁם תַּחַת הָאֵלָה

בֶּאֱשׁוּן לַיִל וַאֲפֵלָה

רוּחַ צַח שָׁאַפְתִּי

וּבִנְפוֹל תַּרְדֵּמָה

עַל אָדָם וּבְהֵמָה

לִישׁוֹן שָׁכַבְתִּי

בְּשָׁכְבִי עַל מִשְׁכָּבִי

רָגַז וּפָחַד לְבָבִי

גַּם נַפְשִׁי עַצָּבֶת

הֵן זָקֵן אָנֹכִי

עֲזָבַנִי כֹחִי

פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת

אֶת כַּפַּי נָשָׂאתִי

וָאַפִּיל תְּחִנָּתִי

אֵלִי אַל אֶגְוָעָה

בִּמְנוּחָה הִשְׁכִּיבַנִי

לְשָׁלוֹם הֶעֱמִידַנִי

תְּפִלָּתִי נִשְׁמָעָה

כֵּן בְּבֹא חֲלִיפָתִי

כִּי תֶאֱסֹף נִשְׁמָתִי

אָנָא יוֹצְרִי וְעוֹשִׂי

בִּקְרוֹב הַיָּמִים

כִּי תָקִיץ נִרְדָּמִים

הֱקִיצֵנִי גַּם אוֹתִי

הַעֲלֵנִי מִקִּבְרִי

וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי

וּבִתְקוֹעַ הַשּׁוֹפָרוֹת

לַעֲלוֹת לִתְחִיָּה

מֵאֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה

לֹא אִוָּתֵר בִּקְבָרוֹת

יַחַד עִם אֲבוֹתַי

תִּחְיֶינָה עַצְמוֹתַי

וּנְרַנֵּן אֶל אֵל חָי

נְזַמֵּר נָרִיעַ

רְנָנוֹת נַשְׁמִיעַ

וְלַמּוֹרָא נוֹבִיל שָׁי.

לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל מַדּוּעַ עֵינִי בוֹכִיָּה

וְעַל חוּג שָׁמַיִם מֵעֵבֶר שָׁם עֵינִי צוֹפִיָּה

אֻמְלְלָה נָבְלָה נַפְשִׁי, נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אָח וָרֵעַ

וְאַךְ מַכִּיר הַתְּשׁוּקָה מָרַת נַפְשִׁי יוֹדֵעַ

אוֹהֲבִי וּמְיֻדָּעִי הִרְחִיק מִמֶּנִּי נְדוֹד

מִכָּל שִׂמְחָה עֲזוּבָה אֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ עוֹד

אֻמְלְלָה נָבְלָה נַפְשִׁי, נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אָח וָרֵעַ

אַךְ מַכִּיר הַתְּשׁוּקָה מָרַת נַפְשִׁי יוֹדֵעַ

לִבִּי יֶהֱמֶה וְקִרְבִּי כְּזֶפֶת בֹּעֵרָה

דּוֹדִי חָלַף הָלַךְ לוֹ לֹא יָשׁוּב עַד מְהֵרָה

אֻמְלְלָה נָבְלָה נַפְשִׁי, נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אָח וָרֵעַ

אַךְ מַכִּיר הַתְּשׁוּקָה מָרַת נַפְשִׁי יוֹדֵעַ.

אִם תִּצְמָא לַמַּיִם, תִּשְׁתֶּה וִירַוֶּךָּ

גַּם אִם לַלֶּחֶם תִּרְעַב תֹּאכַל וְיַשְׂבִּיעֶךָּ

אוּלָם אִם נַפְשְׁךָ תִּצְמָא לֹא תַשְׂבִּיעֶנָּה

חֶפְצָהּ וּמַאֲוַיֶּיהָ לְעוֹלָם לֹא תְמַלְאֶנָּה

וְאִם לִרְגָעִים תְּדַמֶּה חֶשְׁקָהּ מִלֵּאתָ

שְׁגָגָה הִיא, לַשָּׁוְא יְגִיעֲךָ הִרְבֵּיתָ

כִּי אֲשֶׁר נָתַתָּ לָּהּ לֹא יַרְגִּיעוּהָ

אֶפֶס וְאַיִן הֵמָּה וְלֹא יַשְׁקִיטוּהָ

גַּם לֹא תֵדַע רְצוֹנָהּ וּמַה הִיא נִכְסֶפֶת

דַּלּוּ לַמָּרוֹם עֵינֶיהָ שָׁם שׁוֹאֶפֶת

כָּל תַּאֲוֹתֶיהָ מֵעַל לְכוֹכָבִים יַגִּיעַ

וְאֵיךְ אֵפוֹא אוֹתָם פֹּה עַל אֶרֶץ תַּשְׂבִּיעַ?

וּכְמוֹ אִם לִמְצֹא אֲבֵדָתְךָ בַּחשֶׁךְ תְּגַשֵּׁשׁ

וְכַאֲשֶׁר תּוֹשִׁיט יָדְךָ גּוּשׁ עָפָר תְּמַשֵּׁשׁ

תִּשְׂמַח בְּמַדָּעֲךָ תַּאֲמִין כִּי מָצָאתָ

אֲשֶׁר חָפַצְתָּ וַאֲשֶׁר לְבַקֵּשׁ יָצָאתָ

אַךְ בְּהִתְפָּרֵר הֶעָפָר תַּחַת יָדֶךָ

אָז תֵּדַע וְתָבִין כִּי לַשָּׁוְא יְגִיעֶךָ

וְכִי בַאֲפֵלָה וּבַחֲשֵׁכָה בֶּאֱשׁוּן לַיִל

לִמְצֹא הָאֲבֵדָה לַשָּׁוְא תֶּאֱזֹר חַיִל

כֵּן בַּחשֶׁךְ תֵּלֵךְ וְדַרְכְּךָ תְעַקֵּשׁ

אִם חֵפֶץ נַפְשְׁךָ פֹּה עֲלֵי אֶרֶץ תְּבַקֵּשׁ

וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ כִּי בְטִיט וָרֶפֶשׁ

תַּשְׁבִּיחַ עֹז שְׁאוֹן גַּלֵּי חֶשְׁקַת הַנֶּפֶשׁ?

אֶל מְקוֹם גִּזְעָהּ וּמְקוֹרָהּ נַפְשְׁךָ נִכְסֶפֶת

אֶל מְקוֹם זָרְחָה מִקֶּדֶם שָׁמָּה שׁוֹאֶפֶת

וְאִם מַחְסוֹרֵי הַגְּוִיָּה פֹּה בָאָרֶץ יְשֻׁלָּם

מַחְסוֹרֵי הַנֶּפֶשׁ בַּמָּרוֹם הֵם כֻּלָּם.

תִּשְׂמַח נֶפֶשׁ זַכָּה מִפֶּשַׁע

טְהָר לֵב שׂוֹנֵא עַוְלָה וָרֶשַׁע

בְּשָׁלוֹם יִשְׁכַּב אֵין מַפְרִיעֵהוּ

אַךְ שָׁאַל תְּנוּמָה וּתְבוֹאֵהוּ

גַּם אֲנִי מֵאָז שָׁלֵו הָיִיתִי

עֵת עוֹדֶנִּי בַצֹּאן רָעִיתִי

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי בִימֵי אִבִּי

עֵת מְזֻקָּקִים כִּלְיוֹתַי וְלִבִּי

פֶּשַׁע וְחַטָּאָה לֹא יָדַעְתִּי

מֵחֲטָאִים רַגְלַי מָנַעְתִּי

בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק וָישֶׁר הָלַכְתִּי

אךְ כְּנָדִיב בְּהֵיכָלוֹ צָלחְתִּי

אַךְ עַתָּה נַפְשִׁי מַר תֶּאֱנָחִי

לֹא תָגִילִי עוֹד אַל תִּשְׂמָחִי

אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן הֱקִיצוֹתִי

כִּי אַךְ חֲמַת שַׁדַּי רְוָיָה כּוֹסִי

נִחַמְתִּי כִּי אֲנִי שָׁנִיתִי

מֵאֲשֶׁר מִקֶּדֶם הָיִיתִי

אַךְ בְּעִמְקֵי תְהוֹם שָׁם נָפַלְתִּי

כִּי רַבּוֹת תּוֹעֵבוֹת פָּעַלְתִּי

שָׂךְ דַּרְכִּי שְׂעִירִים צָדוּנִי

סָגְרוּ עָלַי שׁוֹב לֹא יִתְּנוּנִי

נָחָשׁ וְעַקְרָב הֵם טְמוּנִים בְּחֻבִּי

חֶלְבִּי יֹאכֵלוּ חֵלֶב לִבִּי

אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן הֱקִיצוֹתִי

כִּי חֲמַת שַׁדַּי רְוָיָה כּוֹסִי.

(העתקה)

עֶלֶם נֶחְמָד יְפֵה תֹאַר וִיפֵה עֵינַיִם

בְּיָדוֹ צִפּוֹר נָעִים נוֹדֶדֶת כְּנָפַיִם

יָרוּץ אֶל אֲחוֹתוֹ וִימַהֵר פְּעָמֵיהוּ

וּבְבֹאוֹ אֵלֶיהָ חִישׁ יוֹשִׁיט יָדֵיהוּ

הֵא לָךְ צִפּוֹר כָּל הַיּוֹם עָלָיו חִכִּיתִי

לְלָכְדוֹ לָךְ בְּרִשְׁתִּי וּלְכַבְּדֵךְ בּוֹ דִמִּיתִי

קְחִי מִמֶּנִּי טֶרֶם לָעוּף תְּפָרֵשׂ כְּנָפֶיהָ

אַךְ לְמַעֲנֵךְ צְדִיתִיהָ לְאַחֵר לֹא אֶתְּנֶהָ

מִשּׁוּט בָּאָרֶץ לְהַחֲיוֹת בָּנֶיהָ שָׁבָה

הַבָּנִים לִקְרָאתָהּ וְהִיא בַּפֶּתַח נִצָּבָה

וַאֲנִי אַךְ שַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיהָ

תְּפַשְׂתִּיהָ אֲחַזְתִּיהָ בְּיָדִי הִנֶּהָ

כֵּן הִיא כַּאֲשֶׁר אֹהֶבֶת הִנֵּךְ

בִּגְלָלָהּ יָדַעְתִּי אַךְ תּוֹדָה לִי מִמֵּךְ

נוֹצוֹתֶיהָ כַּבְּרָקִים אוֹרָם יַזְהִירוּ

מַרְאֵיהֶם צָהוּב כְּמַרְאֵה קֶשֶׁת יָאִירוּ

אוּלָם בָּנֶיהָ לָקַחַת לֹא אָבִיתִי

כִּי הֲלֹא הֵמָּה עוֹדָם רַכִּים חָזִיתִי

לָכֵן אוֹתָם עַל מְקוֹמָם הִנַּחְתִּי

וְרַק אֶת הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים לָקַחְתִּי.

אַךְ אֲחוֹתוֹ בְּחָכְמָה פָּתְחָה אֲמָרֶיהָ

אִם אָמְנָם טוֹב בְּעֵינַי כִּי אַךְ לִי תִּתְּנֶהָ

אוּלָם שִׂים נָא עַל לִבְּךָ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ?

אִם מֵאֶפְרֹחִים רַכִּים הָאֵם צָדִיתָ?

הֲלֹא הָאֻמְלָלִים עַל בּוֹאָהּ יוֹחִילוּ

וּבִרְאוֹתָם כִּי אֵינֶנָּה מַר יְיֵלִילוּ

כִּי אֹכֶל אֵין לָמוֹ, מַיִם לֹא הוּבָאוּ

יָמוּתוּ בַצָּמָא וּבָרָעָב יִגְוָעוּ

זְכָר נָא אֵיךְ אֲחָזְתַנוּ חִיל וּרְעָדָה

כַּאֲשֶׁר אִמֵּנוּ מִמֶּנוּ הִתְפָּרָדָה

אַף כִּי אֹכֶל נִתַּן לָנוּ מְאוּמָה לֹא חָסַרְנוּ

בְּכָל זֹאת רָעַדְנוּ כְּמוֹ לַחֶרֶב נִמְכַּרְנוּ

לֹא נִשְׁמַע בִּגְבוּלֵנוּ רַק שֶׁבֶר וּזְעָקָה

כִּי הָלְכָה אִמֵּנוּ מִמֶּנוּ רָחָקָה

אַף כִּי יָדַעְנוּ רֶגַע תָּשׁוּב אֵלֵינוּ

וְכִי אַךְ רְגָעִים וְלֹא לָנֶצַח תַּעַזְבֵנוּ

לָכֵן חָפְשִׁי שַׁלַּח הַצִּפּוֹר אֶל בָּנֶיהָ

תֵּלֶךְ לָהּ וְהֵם יוֹסִיפוּ לִרְאוֹת פָּנֶיהָ

אֵיךְ יָשִׂישׂוּ לִקְרָאתָהּ גַּם הָאֵם צָלֵחָה

יִשְׂמְחוּ הָאֶפְרֹחִים וְאֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

הָעֶלֶם יַעֲנֶה "אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה!

אַל תֹּאמְרִי בלְבָבֵךְ כִּי נַפְשִׁי עֲצוּבָה

יַעַן בִּרְכָתִי מֶנִּי לָקַחַת לֹא אָבִית

יָדַעְתִּי כִּי אַךְ מִטּוּב לֵב זֹאת עָשִׂית

בִּגְלַל זֹאת אַךְ עוֹד תִּגְדַּל לָךְ אַהֲבָתִי

צֶדֶק נֵר לְרַגְלֵךְ לָכֵן תִּפְרַע עֲצָתִי,

אַטֶּה אֹזֶן אֶשְׁמַע לְקוֹלֵךְ, בְּלֵב שָׂמֵחַ

הָאֵם אֶל בָּנֶיהָ בְּשִׂמְחָה אֲשַׁלֵּחַ

וְיַעַן כִּי עֲכַרְתִּיהָ, תָּמִיד לֹא אֶעֶזְבָה

בְּכָל עֵת עֵינִי עָלֶיהָ לְהָכִין מַאֲכָלֶיהָ

וְאַתְּ אֲחוֹתִי אֲהוּבָה הֲיִי בֹטַחַת

לֹא אָשׁוּב עוֹד אֵם מֵעַל הַבָּנִים לָקַחַת"

עוֹדוֹ מְדַבֵּר צִפּוֹר תְּעוֹפֵף הִנֶּהָ

אֶל הַקֵּן פֹּרַחַת תְּמַהֵר אֶל בָּנֶיהָ

הֵם הִבִּיטוּ מִמֶּרְחָק וַיִּשְָמְחוּ שׂמוֹח

יָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה אַף יָגִיל כָּל אֶפרוֹח

מַה זֶּה הָרַעַשׁ? עַם רַב לְפָנַי יַחֲלֹפוּ

קָטֹן וְגָדוֹל אַךְ אַחַר אֶחָד יִרְדֹּפוּ

רִדְפוּ תִּפְשׂוּהוּ כֻּלָּם יַחַד יִצְעָקוּ

אַחַר גַּנָּב אֲשֶׁר נָס הֵמָּה יִדְלָקוּ

אוּלָם בְּתוֹכָם הַגַּנָּב גַּם הוּא יִזְעַק בְּקוֹל

רִדְפוּהוּ תִּפְשׂוּהוּ כְּלָבִיא יִשְׁאַג לְעֵין כֹּל

לְמַעַן לֹא יִוָּדַע מִי הַנִּרְדָּף הִנֵּהוּ

וְאַךְ לַשָּׁוְא יִרְדְּפוּהוּ אֵין מִי יַשִּׂיגֵהוּ

אָכֵן כֵּן דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם כֻּלָּם יַחַד

אִם לְבַל יִוָּדַע קְלוֹנָם יִפְחֲדוּ פַּחַד

עַל חֵטְא יַעֲשׂוּ הֵמָּה יוֹכִיחוּ אֲחֵיהֶם

לְמַעַן הָסֵב עֵין כֹּל מֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם

יִשְׁפּוֹךְ בּוּז עַל אֶחָיו אַךְ לְהַסְתִּיר רִשְׁעָתוֹ

יְחָרְפֵהוּ לְעֵין כֹּל לְמַעַן הַרְאוֹת צִדְקָתוֹ

הוּא מֵחָמָס וָשֹׁד אֶת כַּפָּיו יְמַלֵּא

וּלְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עֶרְוַת אָחִיו יְגַלֵּה.

הַגֶּד נָא בֶּן אָדָם מֵחֹמֶר יָצָאתָ

אֵיךְ עַל כָּל חֵטְא וָפֶשַׁע כֹּפֶר מָצָאתָ

לְהָסִיר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה לְעַוֵּר עֵינַיִם

לֹא יֶחְסַר לְךָ תָּמִיד כְּסוּת עֵינַיִם

אִם יֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו, לְדֶרֶךְ נוֹעָדוּ

וְיִפּוֹל הָאֶחָד קַרְסֻלָּיו יִמְעָדוּ

הֵן לֹא חַטָּאתוֹ הוּא אַךְ חַטַּאת רֵעֵהוּ

לוּלֵא הֲדָפוֹ לֹא יִפּוֹל עַל פָּנֵיהוּ

וְאִם לְבַדּוֹ יֵלֵךְ וְיִפּוֹל עַל הָאֲדָמָה

אֵין אִישׁ אִתּוֹ עַל מִי יָגֹל לַעֲשׂוֹת נְקָמָה?

בְּחֵמָה יָקוּם וּבְיָדוֹ יָרִים מַטֵּהוּ

עָפָר וָאֵפֶר יַכֶּה, בְּרַגְלוֹ יִרְמְסֵהוּ —

גַּם אַחַר מַלֹּאת כַּפֵּיכֶם חָמָס וָרֶשַׁע

תַּרְבּוּ לַחֲטֹא גַּם תּוֹסִיפוּ חֵטְא עַל פֶּשַׁע

אַשְׁמַת חַטַּאתְכֶם עַל אֲחֵיכֶם תָּגֹלוּ

נְקִיִּם אַתֶּם, חַטֹּאתֵיכֶם בְּחֵיקָם יִפֹּלוּ

תַּצְדִיק אוֹתָךְ רֵעֶיךָ הִסִּיתוּךָ

אַךְ לָמָּה לֹא נַסְתָּ אִם רְדָפוּךָ?

אִם חָטָאתָ לָמָּה תַאֲשִׁים עֲמִיתֶךָ?

הֶעֱמַסְתָּ עָלֶיךָ מַשָּׂא שָׂא לְבַדֶּךָ

הֵן כָּל פֶּשַׁע וְחַטָּאת מִמְּךָ יָצָאוּ

לְבַדְּךָ חָטָאתָ מִמְּקוֹרְךָ הֵם נָבָעוּ

לֹא שָׁמַרְתָּ נַפְשְׁךָ לָכֵן נָפַלְתָּ בָרָע

וְרֵעֲךָ נָקִי כִּי לֹא מִיָּדוֹ לָךְ בָּא

בְּעִקְבֵי חַוָּה אֵם כָּל חָי בִּנְתִיבוֹתֶיהָ

אַחַר אַלְפֵי שָׁנִים עוֹד הוֹלְכִים בָּנֶיהָ

חֵטְא חָטְּאָה וְגַם אִישָׁהּ שׁוֹלָל הוֹלִיכָה

וְכָל אַשְׁמָתָהּ אַךְ עַל הַנָּחָשׁ הִשְׁלִיכָה

נְחָשִׁים כְּמוֹ אֵלֶּה מְאֹד רַבּוּ כַּמַּיִם

גַּם לָנוּ הֵם הַיּוֹם לִכְסוּת עֵינַיִם

אַךְ לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ וְיָבִינוּ לָחַשׁ

“שִׁמְרוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם” וְלֹא יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ.

מַה תִּבְכֶּה קְשֵׁה יוֹם עַל גֹּדֶל מַכְאוֹבֶךָ

עַל מֶה לַשָּׁוְא תִּשְׁפּוֹךְ דְּמָעוֹת עַל לְחָיֶיךָ

עִם מֵימֵי דְּמָעוֹת לֹא תְכַבֵּס הַכְּאֵב

וּבְרֹב בְּכִי וִילֵל לֹא תוּסַר עַצְּבַת לֵב

גַּם לֹא יְכַבּוּ בְּקֶרֶב לִבְּךָ אֵשׁ בֹּעֶרֶת

אֵשׁ אֹכֶלֶת הִיא גַּם עַל מַיִם גְּבֶרֶת,

בִּסְפוֹת עֶצֶב עוֹד יוֹסִיפוּ מַכְאוֹבֶיךָ

וּברְבוֹת בֶּכֶה כֵּן תִּרְבֶּינָה צָרוֹתֶיךָ

אַךְ בֹּעֲרִים עַל גּוֹרָלָם מַר יִבְכָּיוּן

רוּחָם וְנַפְשָׁם בַּצַּר לָהֶם יֶהֱמָיוּן

אוּלָם חֲכַם לֵב יַעֲשֶׂה בְּדַעַת וּתְבוּנָה

יִשָּׂא עַל סֻבֳּלוֹ בְּלִי עֶצֶב וּתְלוּנָה

לֹא יִבְכֶּה לֹא יֶאֱנַח לֹא יְשַׁנֶּה מַרְאֵהוּ

יוֹדֵעַ הוּא כִּי בְהָרַע אַךְ טוֹב יְבוֹאֵהוּ

וְלָמָּה יִשָּׂא נְהִי עַל גּוֹרָלוֹ יְקוֹנֵן

הֲלֹא רִפְאוּת תְּעָלָה הוּא וְאֵיך רַע יִתְאוֹנֵן

הֲיִסְכָּן גֶּבֶר נֹפֵל עַל מִשְׁכָּבֵהוּ

לְהוֹכִיחַ לָרוֹפֵא כִּי מָרִים יַשׁקֵהוּ

וְאֵיךְ יָעִיז הַכֹּאֵב רֹצֵחַ לְכַנֵּהוּ

כִּי בְלִי רַחֵם לַעֲלוּקָה יַשְׁקֶה דָמֵהוּ?

וַהֲלֹא אַךְ לְמַעַן הַעֲלוֹת אֲרוּכָה יְעַנֵּהוּ

וּמִיָּדוֹ אַךְ טוֹב לוֹ רָעָה לֹא תְאֻנֵּהוּ,

כֵּן כָּל הַתְּלָאוֹת הֵן לְרַפֵּא נַפְשֶׁךָ

וְכַאֲשֶׁר יוּסַר הָרָע תָּשׁוּב לְאֵיתָנֶךָ

כִּי אַךְ אָז תּוּקַד הָאֵשׁ בְּעוֹד שֶׁמֶן יֵשׁ

אַךְ אִם יִכְלֶה הַשֶּׁמֶן אָז תִּכְבֶּה הָאֵשׁ

כֵּן אִם יָסוּר הַשֶּׁמֶן מֵעַל לִבֶּךָ

כִּי אָז יִכְלוּ וְיֹאבְדוּ כָּל מַכְאֹבֶיךָ.

הַבֵּט שָׁם בַּמִּדְבָּר מְקוֹם צִיָּה וּשְׁמָמָה

בְּנַחַת יֵלֵךְ הַהֵלֶךְ בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה

מַחֲלָצוֹת הוּא לָבוּשׁ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

וּמֵעַל לְמַדָּיו עַל שָׂפָם יַעְטֶה אַדֶּרֶת

יַחֲלֹף הָרוּחַ יִשְׁתּוֹמֵם עַל מַעֲשֵׂהוּ

לָמָּה יְפִי מַחֲלָצוֹת מֵעֵין כֹּל יַסְתִּירֵהוּ

הֲלֹא הֵמָּה לוֹ אַךְ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר יָפְיָם תַּחַת חֶשְׁכַת אַדֶּרֶת

לֹא אֶשְׁקוֹט עַד אָרִים מִמֶּנוּ מַעֲטֵהוּ

אַךְ רֶגַע אֶנְשׁוֹף חִישׁ יָסוּר בִּגְדֵהוּ

הֵן אָקֵל מֵעָלָיו בַּל יוֹסִיף לָשֵׂאת עֹל

גַּם מַחְלְצֹתָיו הַנְּעִימִים יֵרָאוּ לְעֵין כֹּל

מֵאֹצְרוֹתָיו יֵצֵא וּבְחָזָק יָפוּחַ

נָשֹׁב יִנְשֹׁב אַף גַּם רֶגַע לֹא יָנוּחַ

מִתַּחַת לְמַדּוֹ יַחְדֹּר כְּנֹאד יִנְפְּחֵהוּ

אַךְ מֵעַל כְּתֵפָיו לַהֲסִירוֹ בַּל יִתְּנֵהוּ

וְכַאֲשֶׁר יַרְבֶּה הָרוּחַ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ

כֵּן יוֹסִיף הַהֵלֶךְ לִתְפֹּשׂ בְּבִגְדֵהוּ

בְּחֹזֶק וָעֹז יֹאחֵז בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹתָיו

לִבְלִי תֵת לְהָרוּחַ לְבַצַּע מְזִמּוֹתָיו

אוּלָם לֹא יִרְפֶּה הָרוּחַ יָקוּם בְּגָאוֹן

בְּסוּפָה וּסְעָרָה יִסְעַר, סֹאֵן בְּסָאוֹן

עַד כִּי אָזְלַת יַד הַהֵלֶךְ וְיָדָיו רָפוּ

כֹּחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ הָלְכוּ וַיִּיעָפוּ.

כֹּחוֹ עֲזָבוֹ אַךְ חָכְמָתוֹ לוֹ עָמָדָה

פִּתְאֹם לְאֵין אוֹנִים תַּחְבֻּלָּה נוֹלָדָה

רֶגַע לֹא יַעֲמֹד חִישׁ עַל אֶרֶץ יַצִּיעַ

עֲלֵי אַדַּרְתּוֹ יִשְׁכַּב מִבְּלִי לְהָנִיעַ

אָז לֹא תּוֹעַלְנָה לְהָרוּחַ כָּל יְגִיעוֹתָיו

יָבִין כִּי הֶבֶל וָרִיק כָּל תַּחְבֻּלוֹתָיו

וּבְבשֶׁת פָּנִים לְדַרְכּוֹ פָּנָה וַיֵּלֶךְ

וְלֹא יוֹסִיף לְנַסּוֹת לִלְחוֹם עִם הַהֵלֶךְ.

אָז מֵחֲרַכֵּי הֶעָבִים בָּרָה וְיָפָה

תָּצִיץ הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָרוּחַ נִשְׁקָפָה

עַל פָּנָיו תּוֹכִיחֵהוּ "אֵיךְ נוֹאַלְתָּ

לַשָּׁוְא כֹּחֲךָ כִלִּיתָ עֲשוֹ הִסְכַּלְתָּ

אֲלַמֶּדְךָ דַעַת אֲחַוְּךָ אַךְ אַחַת

לֹא בְחַיִל וָכֹחַ אַךְ בְּשׁוּבָה וָנַחַת

לֹא בְחֹזֶק וָעֹז גַּם לֹא בְסוּפָה וּסְעָרָ

נַשִּׂיג חֶפְצֵנוּ נַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה"

וּבְדַבְּרָהּ, אֶל הַהֵלֶךְ תָּשִׂים פָּנֶיהָ

עֵינָהּ שְׁזָפַתּוּ תְּשַׁלַּח לוֹ הוֹד קַרְנֶיהָ

חִישׁ יֵחַם לוֹ וּלְבַדּוֹ יִפְתַּח אַדֶּרֶת

הָלְאָה יִזְרְקֶהָ, חַמָּתוֹ עָלָיו גֹבֶרֶת —

כֵּן לְהָסִיר מֵעֵדָה מַעֲטֵה אִוֶּלֶת

אִם בְּחֹזֶק וָעֹז שָׁוְא כָּל תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

כָּל עוֹד תַּרְבֶּה יְגִיעָה מֶנָּה לְהַרְחִיקֶהָ

כֵּן תּוֹסִיף אֹמֶץ לְחַבְּקָהּ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ

אוּלָם קַרְנֵי אוֹר הַחָכְמָה שַׁלַּח עֲלֵיהֶם

וּבְשֶׁמֶשׁ תְּבוּנָה וְהַשְׂכֵּל הָאֵר עֵינֵיהֶם

אָז הֵם לְבַדָּם יָסִירוּ מַעֲטֵה אִוֶּלֶת

בַּחשֶׁךְ לֹא יֵלֵכוּ וּלְאַחֲרִיתָם תּוֹחֶלֶת.

אוֹתְךָ מוֹרִי הֶאֱמַרְתִּי

בְּלֵב וָנֶפֶשׁ אֲהַבְתִּיךָ

בָּךְ מֵאֶלֶף בָּחַרְתִּי

וּבִלְבָבִי צְפַנְתִּיךָ

בּוֹ שַׁאֲנָן תִּשְׁכָּן סֶלָה

אַךְ בְּאַהֲבָתִי בוֹטֵחַ

עֲדֵי אָבֹא אֹהֱלָה

לָרְפָאִים אֶסָּפֵחַ

אֶסַּק אֶל אֱלֹהֵי אָבִי

אֶל שַׁדַּי אַמִּיץ כֹּחַ

הֲלֹא אָז חֵלֶף לְבָבִי

בְּנַפְשִׁי תִּמְצָא מָנוֹחַ

כִּי חָכְמָה מִבּוֹרֶךָ

הֵן שָׁאַבְתִּי כְּמוֹ מַיִם

לָכֵן לֹא אֶשְׁכָּחֶךָ

גַּם כִּי אֶסַּק שָׁמַיִם.

(ע"פ משל המגיד מדובנא)

שָׁם בָּעֲרָבָה רַכָּב מְנַהֵל בְּעֶגְלָתוֹ

וְהִנֵּה פִתְאֹם יִשָּׁמַע קוֹל קוֹרֵא לְעֶזְרָתוֹ

יַהֲפֹךְ פָּנָיו, נשֵׁא סַבָּל יֵלֵךְ לְמַסָּעוֹ

כָּרַע גַּם קָרַס תַּחַת כֹּבֶד מַשּׂאוֹ.

זֵעַת אַפָּיו תִּזַּל מֶנּוּ כְּזֶרֶם מַיִם

יֹרְדוֹת כִּדְמָעוֹת מִזְּקָנוֹ וּלְחָיַיִם

כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלוֹ "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ

רַחֲמֵנִי! תְּנָה לִי מָקוֹם עַל עֶגְלָתֶךָ"

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הָרַכָּב וַיֵּלֶך לְעֻמָּתוֹ

עָזֹב יַעֲזֹב עִמּוֹ מוֹשִׁיבוֹ בְּעֶגְלָתוֹ

וּבְלִבּוֹ חֹרֵשׁ הֲלֹא אַךְ טוֹב עָשִׂיתִי

כִּי לְאֻמְלַל זֶה מָקוֹם פִּנִּיתִי.

הֵם נֹסְעִים וְהָרַכָּב יַסֵּב פָּנֵיהוּ

וְנֹשֵׂא סַבָּל עוֹד סֻבֳּלוֹ עַל שִׁכְמֵהוּ

לֹא הוֹרִיד הַמַּשָּׂאָה, עַל כְּתֵפָיו שֹׁכֶנֶת

בְּחֹזֶק תִּשְׁכֹּן, עָלָיו כְּצָרַעַת נוֹשֶׁנֶת

כִּרְאוֹת זֹאת הָרַכָּב מְאֹד חָרָה בוֹ אַפּוֹ

בְּחֵמָה יֹאחֵז בְּעָרְפּוֹ יָשִׂים עָלָיו כַּפּוֹ

לֹא יָחוּס עָלָיו לֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֲמֵהוּ

מֵעַל עֶגְלָתוֹ עִם מַשָּׂאוֹ יוֹרִידֵהוּ

אַךְ לְמַעַן הָקֵל מֵעָלֶיךָ לְקַחְתִּיךָ

לְבַל תִּשָּׂא לְבַדֶּךָ בָּעֲגָלָה נְתַתִּיךָ

וְאִם עַל הַעֲגָלָה מַשָּׂאֲךָ עָלֶיךָ

שָׁוְא תְּשׁוּעָה תְבַקֵּשׁ לֹא אוֹסִיף אוֹשִׁיעֶךָ.

זֹאת הִיא דֶרֶךְ גֶּבֶר עַל אֵל יַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ

מֵבִין וְיוֹדֵעַ כִּי לְעוֹלָם לֹא עֲזָבוֹ

בְּכָל זֹאת מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב בְּזֵעַת אַפּוֹ

יַעֲבֹד בְּפֶרֶךְ אַף גַּם יָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ

לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ לֹא יִשְׁקוֹט יָנוּחַ

וְלַעֲשׂוֹת בֶּאֱמוּנָה זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ,

וַהֲלֹא עַל אֱלֹהִים שַׂמְתָּ מִבְטָחֶךָ

וְלָמָה הֶבֶל עֹל כָּבֵד תַּעֲמֹס עָלֶיךָ.

חַטָּאת לְלֵב כִּכְפוֹר וָקֶרַח לַמָּיִם

בְּעוֹד יִזְרֹם הַזֶּרֶם יְזֻקַּק שִׁבְעָתָיִם

כָּל רֶפֶשׁ וָטִיט יְגָרֵשׁ הָלְאָה יִזְרְקֵהוּ

בָּהִיר הוּא כְּעֵין הַבְּדֹלַח נֶחְמָד מַרְאֵהוּ

אוּלָם אִם אַךְ כְּפוֹר יִפְרוֹשׂ עָלָיו כְּנָפָיִם

מַהֵר לְאֶבֶן יִקְפְּאוּ וְיַעַמְדוּ הַמָּיִם

מֵחֶלְאָה לֹא יִטְהַר טִיט וְדֹמֶן עָלָיו יִדְבָּקוּ

טֻמְאָתָם בָּם מִטֻּמְאָתָם לֹא יִנָּקוּ

כֵּן לֵב הָאָדָם טֶרֶם חֵטְא יְגָאֳלֵהוּ

חָפְשִׁי הוּא מֵעָוֶל מִפֶּשַׁע יְחַטְּאֵהוּ

כִּלְיוֹתָיו מְזֻקָּקוֹת מִשֶּׁמֶץ וָדֹפִי

בָּר הוּא מֵחֶלְאָה אַךְ כְּאוֹר שֶׁמֶשׁ לְיֹפִי

אוּלָם אִם חַטָּאת פָּרְשָׂה עָלָיו כְּנָפֶיהָ

כְּמוֹ אֶבֶן תַּקְפִּיאֶנּוּ נָפַל בַּחֲרָמֶיהָ

לְפִתְחוֹ חַטָּאת רֹבֵץ לֹא יַעֲמֹד לְפָנֶיהָ

לֹא יִטְהַר כִּי חִישׁ פָּרְשָׂה עָלָיו כַּפֶּיהָ

אַחַת לִבְּךָ מִלֵּאתָ לַחֲטִיא נַפְשֶׁךָ

הֲלֹא אָז כְּהוֹלֶם פָּעַם יֶהֶלְמוּ מֵעֶיךָ

לֹא תִשְׁקוֹט, תַּאֲוָה תְבַקֵּשׁ מֵאֵין הֲפוּגָה

לְחַטָּאת סַלֹּתָ מְסִלָּה תֵּהֹם כִּמְשֻׁגָּע

מְקוֹר תַּאֲוָתְךָ עוֹרַרְתָּ לֹא תֵדַע מְנוּחָה

לְבַדְּךָ בּוֹר כָּרִיתָ תִּפּוֹל בְּשַׁחַת וְשׁוּחָה

אַחַת מִתַּאֲוָה לֹא שָׁמַרְתָּ נַפְשֶׁךָ

לֹא תִנָּצֵל מֵעָוֹן רָעָה תִּדְבָּקֶךָ

לידידי בשלחו לי מנות בפורים

כָּל עֲמַל הָאָדָם וְכָל מַעֲשֵׂהוּ

אַךְ לְהַרְבּוֹת הוֹנוֹ וְכַסְפֵּהוּ

יְשַׁלַּח לַחְמוֹ עַל פְּנֵי מַיִם

לְמַעַן יוּשַׁב לוֹ כִּפְלַיִם

כֵּן זֶרַע יִזְרַע זוֹרֵעַ

כִּי בְלִבּוֹ הֵיטֵב יוֹדֵעַ

אֲדָמָה תּוֹסִיף תֵּת כֹּחָהּ

אִם זֶרַע יִתֵּן אֶל תּוֹכָהּ

אַךְ שֹׁלְחֵי מָנוֹת לְרֵעֵיהֶם

לֹא לְהַרְוִיחַ מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם

הֵם לְכַבֵּד רֵעָם מַטָּרָתָם

לְהַרְאוֹת גֹּדֶל אַהֲבָתָם

בְּלֶחֶם וָיַיִן כִּבַּדְתַּנִי

אַהֲבָתְךָ הִרְאִיתַנִי

עַתָּה הָרְאֵתִי לָדַעַת

כִּי מִמְּקוֹר נֶאֱמָן נֹבַעַת

אֲנִי אֲכַבֶּדְךָ לֹא בְיַיִן

מֵאָפַע הוּא אֶפֶס וָאַיִן

אַךְ אֶשָּׂא כוֹס עַל כַּפַּיִם

וַאֲבָרֶכְךָ בְּשָׁלוֹם וְחַיִּים.

אני מוקירך.

מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אֲמָרָיו

כִּדְבַשׁ נֹפֶת צוּף וְכָל טַעַם

אַךְ בְּזֹאת אָשִׁיב תַּגְמוּלָיו

כִּי שְׂפָתַי יוֹדוּ לִי הַפַּעַם

אֶשְׁמַע לְקוֹלוֹ בְּלֵב שָׂמֵחַ

בִּנְתִיב חָכְמָה אֶסָּפֵחַ

אֲחַבְּקָהּ בְּצִלָּהּ אֶתְלוֹנָן

אִתִּי תָּלִין, בָּהּ אֶתְבּוֹנָן

לֹא כְסוֹרְרִים, אַנְשֵׁי בְלִיַּעַל

אֲשֶׁר אַךְ בְּגָאוֹן יָרוּמוּ

לְקוֹל מְיַסְּרָם אָזְנָם יַאְטִימוּ

יִבְגְּדוּ בָמוֹ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל

לֹא כִמְקַרְקְרֵי חוֹמָה וָקִיר

ישְׂאוּ קוֹלָם בְּזֶמֶר וָשִׁיר

עֲדֵי הַסִּפִּים יָנוּעוּ

יְצַפְצְפוּ וְיִסְפְּקוּ כַפַּיִם

יִשְׁאֲגוּ יִשְׁרְקוּ שְׂפָתַיִם

וּבְלִבָּם מוּסָר יִפְרָעוּ.

נָסוּ צִלְלֵי עֶרֶב אִישׁוֹן לַיִל הִגִּיעַ

סְבִיבַי שֶׁקֶט וְשַׁאֲנָן וּמְנוּחָה אֵין מַפְרִיעַ

אַךְ בְּקִרְבִּי מֵעַי יֶהֱמוּ הַשְׁקֵט לֹא יָדָעוּ

מְאֹד גָּבְרוּ מֵימֵי צָרוֹתַי עַד נַפְשִׁי נָגָעוּ

בְּסֵתֶר לִבִּי הוֹמֶה קוֹלִי בַּל יִשָּׁמֵעַ

כַּעְשִׂי וְהַוַּת לִבִּי אַךְ אֱלֹהִים יוֹדֵעַ

מֵרֹב עָמָל בִּמְצֻלוֹת חֶזְיוֹנוֹת טֻבַּעְתִּי

לִבְרֹחַ אָמַרְתִּי אַךְ אָנָה לֹא יָדַעְתִּי

בְּלִי מֶתֶג וָרֶסֶן רַגְלַי רָצוֹת הִנָּמוֹ

אַךְ אָנָה פְּנֵיהֶם מֻעָדוֹת מִי יָבִין לָמוֹ

שׁוֹבָב יֵלֵכוּ, בְּלִי מַנְהִיג וּמְנַהֵל יָרוּצוּ

יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת מַהַלְכָם יָאִיצוּ

פִּתְאֹם עַל קִבְרוֹת בְּנֵי אָדָם עוֹמֵד הִנֵּנִי

תַּחְתַּי אֶרְגָּז, מֵעַי יֶהֱמוּ, כֹּחִי יַעַזְבֵנִי

קוֹל צְעָדִים אָזְנִי שֹׁמַעַת הֵמָּה יַחֲרִידוּנִי

אָסֵב פָּנַי אֵין אִישׁ, צְעָדַי הֵמָּה רִמּוּנִי

עַל עָמְדִי אָנֹכִי עֹמֵד הָלֹךְ לֹא אַעְפִּילָה

אֵימָתָה אֲחָזַתְנִי כְּמַבְכִּירָה אָחִילָה

וּמֵרֹב פַּחַד רַגְלִי לָאָרֶץ נִדְבָּקָה

כְּמַסְמֵר נָטוּעַ מִמְּקוֹמָהּ לֹא נֶעְתָּקָה

אֶשָּׂא עַיִן בַּתָּוֶךְ מַצֵּבָה נִצֶּבֶת

בְּצִדָּה אַלּוֹן, תַּחְתֶּיהָ נִבְלַת אָדָם שֹׁכֶבֶת

בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל שָׁם מִתַּחַת יִשְׁכַּב יָנוּחַ

יָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָם בְּלִי נֶפֶשׁ וָרוּחַ

אַךְ פִּתְאֹם קוֹל הֲמֻלָּה אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי אָרוּץ כִּמְתַעְתֵּעַ

רִגְבֵי הָאֲדָמָה כְּגַלֵּי יָם יִגְבָּהוּ

וּכְנַהֲרֵי נַחֲלֵי מַיִם דָּכְיָם יִשָּׂאוּ

הַמַּצֵּבָה תָּנוּעַ יְרוֹפְפוּ מוֹסְדוֹתֶיהָ

עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה יִתְפַּלָּצוּן סְבִיבוֹתֶיהָ

וּבְעוֹד רְגָעִים תִּרְגַּז אֶרֶץ בְּרֹגֶז וָזַעַם

תֵּהָפֵךְ הַמַּצֵּבָה בְּקוֹל רַעַשׁ וָרַעַם

תִּשָּׁבֵר הַמַּצֵּבָה עַל אֶרֶץ תַּצִּיעַ

גַּם הָאַלּוֹן יִשָּׁבֵר אֶת שָׁרְשׁוֹ יַסִּיעַ

תִּבָּקַע הָאָרֶץ גַּם יִפָּתַח הַקָּבֶר

מֵחֵיקוֹ יַעֲלֶה קִיטֹר וּבְתוֹכוֹ דְּמוּת גָּבֶר

יַחֲלֹף עַל פָּנַי עַל אֶבֶן יָשִׂים מוֹשָׁבוֹ

מַר יִתֵּן קוֹלוֹ לְעֵין כָּל עֹבֵר יִשְׁפֹּךְ לְבָבוֹ

גַּם מַר יֶאֱנַח יִתְאוֹנֵן רַע עַל כָּל בְּנֵי אָדָם

“עַרְלֵי לֵב הֵמָּה עָמָל בְּקִרְבָּם שֶׁקֶר בְּיָדָם”.

מַה לְּךָ נוֹרָא הַמַּרְאֶה בֵּין הַחַיִּים בָּאתָ

לְהַפְחִיד וּלְהַרְגִּיז תֵּבֵל מִקִּבְרְךָ יָצָאתָ

אַחֶיךָ הֹזִים שֹׁכְבִים וּשְׁנתָם נָעֵמָה

וְאַתָּה לְבַדְּךָ קַמְתָּ כֻּלְּךָ כַּעַס וְחֵמָה?

"אֵיךְ אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי וּלְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה

וּמֵרֹב כַּעְסִי אֵיךְ אַרְגִּיעָה אֶשְׁכּוֹן דּוּמָה?

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ רְפָאִים אֶשְׁכְּבָה בִּמְקוֹם קֶרַח וָקֹר

סְבִיבוֹתַי חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה לֹא נָגַהּ עָלַי אוֹר

רָקָב בְּעַצְמוֹתַי זֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי

מַאֲכָל לְתוֹלֵעָה וְרִמָּה זֶה מְנָת גּוֹרָלִי

וְאוֹהֲבַי נָדְדוּ מִמֶּנִּי עַל פָּנַי יַחֲלֹפוּ

אֵין בֹּכֶה עָלַי, עֵינֵיהֶם דִּמְעָה בַּל יַעֲרֹפוּ

הֵמָּה נִחֲרוּ בִי תַּחַת טוֹב רַק רַע גְּמָלוּנִי

מוּזָר הָיִיתִי לָהֶם מִלִּבָּם שְׁכֵחוּנִי

כָּל מֵיתְרֵי אַהֲבָה נִתְּקוּ תֶּמֶס הָלָכוּ

שֶׁקֶץ אֲנִי לָהֶם וּשְׁנוֹת קֶדֶם שָׁכָחוּ

לָכֵן קַמְתִּי אֲנִי וּמִקִּבְרִי יָצָאתִי

לְהַפְחִיד וּלְהַחֲרִיד בְּנֵי אָדָם לִנְקוֹם נִקְמָתִי

פַּחְדִּי אֶתֵּן עַל כֻּלָּם וּבְפַחְדִּי אַחֲרִיבֵם

אַכְרִיתֵם מִתֵּבֵל גַּם הֵם, לֶעָפָר אֲשִׁיבֵם

יִשְׁתּוּ גַּם הֵם כּוֹס קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה

כָּמוֹנִי בָּאָרֶץ יִשְׁכְּבוּן בְּחשֶׁךְ וַאֲפֵלָה

אָז יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי לַמֵּתִים חָטָאוּ

מֵחֶטְאָם לֹא יִנָּקוּ עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ"

וּבְדַבְּרוֹ יִקְרַב אֵלַי וּבְעָרְפִּי יאֹחֲזֵנִי

לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ אָמַרְתִּי אַךְ פַּחְדּוֹ יְבַעֲתֵנִי

כִּי מַרְאֶה כָמֹהוּ לֹא רָאִיתִי עַד הֲלֹם

וַתִּפָּעֶם רוּחִי וָאִיקַץ וְהִנֵּה חֲלוֹם!

אפסו חלפו ירחי לֵדה, אמי ללדת כרעה, עוד מעט אֶטוש אהלי אעזֹב ביתי, אֶגָרש מן גן העדן משכן שקט ושאנן; שמה בלי עצב ודאגה מצוף דבש ינקתי מאומה לא חסרתי, עתה אלכה לי אל מעונות אנשים אל שדי בוכים לבכות אתם יחד ולילל במר נפש, לאכל לחם בזעת אף ולשתות דמעות בצמא!

אכן כך צוה עלי יוצרי בבטן! ממרום קול ענות אנכי שומע, רב לך שבת פה, צא לקראת אחיך וראה שלומם, עמוד גם אתה אתם יחד בקרב, הלחם גם אתה אתם, ומכחך שחדה בעדם!

נבהלתי משמוע, רעדה אחזתני פחד קראני, תחתי ארגז ורוחי תפעם כהולם פעם, להמיר מנוחה שאננה ברגז ורעש, צוף ודבש בלענה ורוש!

והנני עומד ומשתאה מחריש לדעת אם כלה ונחרצה ואם מאלהים יצא הדבר!

והנה פתאום יד אל ממעל בימיני תאחזני ואל פתח הבית ינהלני, יראה ורעד יבא בי, באימה ופחד בחיל ורעדה הנני דופק על הדלת “פתחו לי”! והנה קול אמי אנכי שומע תזעק בחבליה מר תצריח, נבהלתי משמוע אחור נסוגותי, צאת בל אהינה, אבכה במר לבי ורוח אין בי לעזוב משכני!

אולם כגבור אאזר חיל, בעד חלון ביתי נשקפתי לראות בתבל וביושבי בה ומה משפטם, אפנה לימיו, אמי מר תצריח, ולשמאל סביב לה מר יבכיון, אכן זה חבל אנוש בארץ החיים? ולמה זה גם אנכי פה? אלכה ואשובה אל מקומי מקום חֻצבתי, שם בטח אשב באין מחריד! אך הה! ראשי בין מזוזות הבית שוֹב בל אוכל! אנכי מר צורח אזעק בקול ואין שומע, מאחור תהדפני יד ומקדם כפות שתים, פתאום אנכי בתבל והשער סגרו! ארבה דמעות ארבה בֶכֶה אך לשוא! סביבי שקטה המהומה הקולות יחדלון! נהי בל ישמע, אין קול יליל אך רצון על פני כלם! אך עיני לבדה הה! מר בוכיה!

בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי

כֶּסֶף לָרֹב בְּיָדִי

כָּל אַחַי וְרֵעַי

קְרוֹבַי וּמְיֻדָּעַי

בְּאֵימָה וָפַחַד

הִקִּיפוּנִי יַחַד

לְרַגְלַי יִרְבָּצוּן

קִרְבָתִי יֶחְפָּצוּן

יִשְׁתַּחֲווּ יִכְרָעוּ

אַהֲבָה נִשְׁבָּעוּ

וּבְחֵלֶק שְׂפָתָם

גֹּדֶל חִבָּתָם

יְדַבְּרוּ יַבִּיעוּ

אֵלַי יַשְׁמִיעוּ

חָכְמָתִי יְפָאֵרוּ

וְלַכֹּל יְסַפֵּרוּ

אֵין חָכָם כָּמֹנִי

כָּל רְכוּשִׁי וְהוֹנִי

לֹא בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

אַךְ בְּחָכְמָה רָכַשְׁתִּי

אַף כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי

הַרְבֵּה לֹא יָגַעְתִּי

גַּם לֹא בְתַחְבֻּלָה

עָשִׂיתִי הַגְּדוּלָּה

וְלֹא מֵחָכְמָה וְדֵעַ

עָשְׁרִי נוֹבֵעַ

וְכִי גַם לִפְתָאִים

שַׂקִּים מְמֻלָּאִים.

עַתָּה אָבַד חֵילִי

כִּי יִסַּרְתַּנִי אֵלִי

כְּקוֹץ אֲנִי בְּעֵינֵיהֶם

פָּנוּ הֵם לְדַרְכֵיהֶם

וְהַיּוֹם אַחֲרֵי בְלֹתִי

אֵין מַכִּיר אוֹתִי

חָלְפוּ הָלָכוּ

וְכַצֵּל בָּרָחוּ

לְנַפְשִׁי אֵין דּוֹרֵשׁ

"אֵיךְ אַחֲלֵּל כְּבוֹדִי

תִּפְאַרְתִּי וְהוֹדִי

עִם סָכָל לְדַבֵּר

אֵלָיו לְהִתְחַבֵּר"

וְאָנֹכִי לֹא שָׁנִיתִי

מֵאֲשֶׁר הָיִיתִי

מֶה עָוֶל מָצָאוּ

כִּי נָדוּ גַּם נָעוּ

הֲלֹא בְּאָבְדַן הוֹנִי

בְּלִי חֶפְצִי וּרְצוֹנִי

חָכְמָה לִי עָמָדָה

מִמְּקוֹמָה לֹא נָדָה?

זֶה דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם

רַק לְפִי אֲשֶׁר בְּיָדָם

יַעַרְכוּ הָאֲנָשִׁים

וְאַךְ אָז לָמוֹ נִגָּשִׁים

אִם כֶּסֶף מְמֻלָּאִים

וְאִם רֵיקָם נִמְצָאִים

צֵא טָמֵא יִקְרָאוּ

בְּחֶבְרָתָם לֹא בָאוּ

הוּא שֶׁקֶץ בְּעֵינֵיהֶם

כֶּסֶף אֱלֹהֵיהֶם

לְכֶסֶף יִסְגֹּדוּ

וְלַזָּהָב יִקֹּדוּ

מֵאָדָם בָּרָחוּ

לְמַסֵּכָה נִדָּחוּ

וְאָדָם חַי הִנֵּהוּ

לְמֵת יַחְשְׁבֵהוּ

לֹא יִקְרַב לְאָהֳלוֹ

וְלֹא יֵחַד בִּקְהָלוֹ.

אְַך לוּ הוֹאִילוּ

לוּ חָכְמָה יַשְׂכִּילוּ

כִּי כַסְפָּם וּזְהָבָם

אַךְ יַשְׁחִית לְבָבָם

וְכִרְבוֹת עָשְׁרָם

כֵּן יִמְעַט יָשְׁרָם

וְאַךְ מָשְׁחָת בְּמַקְהֵלָם

אִם יַרְבֶּה חֵילָם

אָז יַשְׁלִיךְ אִישׁ זְהָבוֹ

יִשְׂנָאֵהוּ בִּלְבָבוֹ

שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֶנּוּ

לְבֵיתוֹ לֹא יְבִיאֶנּוּ

יְקַנֵּא הַדַּל בְּיָשְׁרוֹ

מֵהֶעָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ

כִּי טוֹב פַּת חֲרֵבָה

מִלֶּחֶם תּוֹעֵבָה

הֲרִמֹתִי יָדִי

כִּי כֵן עִמָּדִי

עָפָר אֲלַחֵכָה

וְלֹא אֶסְגֹּד לְמַסֵּכָה.

תְּהֹמוֹת נַחֲלֵי מַיִם לִכְפוֹר וָקֶרַח יִקְפָּאוּ

לֹא יִזְּלוּ מֵימֵיהֶם, פְּנֵיהֶם חוּצָה לֹא יֵרָאוּ

עוֹר בַּרְזֶל קָרַם עֲלֵיהֶם בּוֹ יִתְלַכָּדוּ

כִּרְגָבִים דְּבוּקִים הֵם יַחַד לֹא יִתְפָּרָדוּ

חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק כְּחֹמוֹת בַּרְזֶל נֶאֱמָנִים

עַל כְּתֵפָם יִדְרְכוּ עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת אֲבָנִים

לֹא כָרְעוּ לֹא קָרְסוּ תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂאָם

יִרְגְּעוּ מִמְּרוּצָתָם וְיַחֲנוּ מִמַּסָּעָם

אוּלָם בְּרֹב יָמִים בָּחֲלָה נַפְשָׁם בְּמַרְגּוֹעַ

לְהַאֲרִיךְ בְּמַסְגֵּר מִשְׁכָּנָם לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ

רַב לָמוֹ שֶׁבֶת אַסִּיר יֹאמֵרוּ, רַע מַצָּבָם

טוֹב לָמוֹ מָרוֹם לַעֲלוֹת שָׁם לְהָכִין מוֹשָׁבָם.

פִּתְאוֹם יִרְגְּזוּן תְּהֹמוֹת בְּרִיחֵי בַרְזֶל נִגְדָּעוּ

קוֹל רַעַם קוֹל רַעַשׁ מִכָּל עֵבֶר נִשְׁמָעוּ

כְּפוֹר יִבָּקַע פְּתוֹתֵי קֶרַח בְּעֹז יָרוּמוּ

מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם יִפְרְצוּ בְּרֹגֶז יָקוּמוּ

חַלְחָלָה תֹּאחֵז כָּל נֶפֶשׁ, יֶחֶרְדוּן הַלְּבָבוֹת

כִּנְשָׁרִים יִדְאוּ חוֹמוֹת קֶרַח הַנִּשְׂגָּבוֹת

נוֹרָא הַמַּרְאֶה אֵיךְ מְרוּצָתָם יַבְהִילוּ

עַל כַּנְפֵי רוּחַ שָׁמַיִם לַעֲלוֹת יַעְפִּילוּ

שֶׁשְּׁזָפַתָּם הַשֶּׁמֶשׁ, כְּלִמָּה כִּסְּתָה פְנֵיהֶם

תֶּמֶס יַהֲלֹכוּ, בּוֹשׁוּ חָפְרוּ מִמַּאֲוַיֵּיהֶם

בָּכוֹ יִבְכּוּ בִּדְמָעוֹת כִּבְיוֹם צוּקָה וְצָרָה

מַהֵר יְזֹרְבוּ יִצְמָתוּ וַעֲצָתָם נִבְעָרָה.

כֵּן בֶּן אָדָם אִם יִגְבַּהּ לִבּוֹ, דַּרְכּוֹ יְעַקֵּשׁ

בְּחֶלְקוֹ הַטּוֹב לֹא יִשְׂמַח אַךְ עוֹד גְּדֹלוֹת יְבַקֵּשׁ

עַל בָּמֳתֵי עָב לַעֲלוֹת בְּגַאֲוָתוֹ יָעִיז מֶצַח

חִישׁ מִמָּרוֹם יֻשְׁלַךְ אֶרֶץ, וְיֹאבַד לָנֶצַח.

אִישׁ אֶחָד כִּי יִסְבֹּל אֵיךְ נִשְׁבַּר הַלֵּב

וְאִם רַבִּים יִסְבֹּלוּ, עוֹד יִגְדַּל הַכְּאֵב

וְאִם אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ מַטָּרָה לַחֵץ

אֵין גְּבוּל לְשִׁבְרוֹנֵנוּ לְמַכְאוֹבֵנוּ אֵין קֵץ

יִרְאֶה גִבּוֹר עַמּוֹ מֻכִּים וְנִמְרָטִים

לָטֶבַח יוּבָלוּ נֶהֱרָגִים וְנִשְׁחָטִים

מַר נֶאֶנְחוּ מִתִּגְרַת יַד לוֹחֲצֵיהֶם

הָלֹךְ יֵלְכוּ וּבָכֹה מִמַּכַּת מְעַנֵּיהֶם

וּבְשָׁמְעוֹ עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ מַר יִבְכָּיוּן

רוּחוֹ תִּפָּעֶם גַּם מֵעָיו מְאֹד יֶהֱמָיוּן

בְּצָרָתָם לוֹ צָר יִבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ יֵחַם לְבָבוֹ

נִשְׁבַּע לִנְקוֹם דָּמוֹ וּלְהֵיטִיב מַצָּבוֹ

הוּא לְבַדּוֹ יֶאְסֹר מֶרְכַּבְתּוֹ יַחֲבשׁ סוּסוֹ

יִלְבַשׁ שִׂרְיוֹנוֹ, צִנָּה וְסֹחֵרָה כְּסוּתוֹ

אֵשׁ הִצַּתּוּ קִנְאָה יַעְטֶה כַבֶּגֶד

לִנְקוֹם דַּם עַמּוֹ יַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד

נַפְשׁוֹ תֵּת כֹּפֶר בְּעַד עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ

נָכוֹן לָמוּת לְמַעַן הַצֵּל עֲדָתוֹ

חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בְּיָדוֹ מְחִתָּה לֹא תְבוֹאֵהוּ

תּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ אֵל שַׁדַּי לֹא יַעַזְבֵהוּ

רִאשׁוֹן הוּא עַל מַצָּבוֹ מְקוֹם מָוֶת שָׁמָּה

אַחֲרָיו חֵילוֹ יְמַהֲרוּ לִקְרַאת מִלְחָמָה

צִנָּה וְסֹחֵרָה קֶשֶׁת וְכִידוֹן מְלֻבָּשִׁים

רַבָּה הַמְּהוּמָה קוֹל רֶכֶב וּפָרָשִׁים

יִרְעַם הַיַּעַר יִרְגַּז מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה

פִּתְאֹם אֶרֶץ יַבָּשָׁה לְנַחַל דָּם נֶהְפָּכָה

דַּם אָדָם מָטָר סוֹחֵף אֶרֶץ יִזֹּלוּ

מִזֶּה וּמִזֶּה חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ

וְהוּא בְּרֹאשׁ מַחֲנֵהוּ הָלֹךְ הָרֹג וְאַבֵּד

לֹא יָחֹן פְּנֵי כֹּל גַּם רֹאשׁ צְבָאוֹת לֹא יְכַבֵּד

מִגַּעֲרָתוֹ יֵחַתּוּ יֶחֶרְדוּ הַלְּבָבוֹת

מֵרֹב אֵימָה הַמַּחֲנוֹת כְּמוֹ נֵד נִצָּבוֹת

אַךְ לְקוֹל נָסוֹגוּ אָחוֹר חִישׁ יָנוּסוּ

נִגָּפִים יִפֹּלוּ וּבְרֶגַע יָמוּתוּ

גַּם שָׂרֵי צִבְאוֹתָם מִפַּחַד נָמוֹגוּ

מֵרַעַשׁ הַמְּהוּמָה כַּשִּׁכּוֹר יָחוֹגּוּ

מִקּוֹל צַעֲקַת חֲלָלִים יִמַּסּוּ לִבְבֵהֶם

גַּם הֵם לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם, יִשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם

לָנוּס יְמַהֲרוּ עַל צַוְּארֵיהֶם נִרְדָּפִים

בִּמְרוּצָתָם יִכָּשְׁלוּ בְּנוּסָם נִגָּפִים

נִמְחֲצוּ נִפְגְּעוּ עַד קוּם בַּל יָכֹלוּ

כְּטִיט חוּצוֹת נִשְׁחָקוּ הֲרוּגִים יִפֹּלוּ

בַּגִּבּוֹר נִחֲתוּ חִצִּים מִבְּשָׂרוֹ יוֹצִיאֵם

כְּלֹא הָיוּ יִהְיוּ לֹא יִרְאֵם וְלֹא יֵדָעֵם

עַד הַחוֹמָה נִרְדָּפוּ בַּחוֹמָה בָּאוּ

לְהָחִישׁ מִפְלָט לָמוֹ שָׁם הֵם נִכְלָאוּ

מִשּׁם עַל רֹאשׁ הַגִּבּוֹר חִצִּים הִמְלִיטוּ

הוּא יִסֹּב מִפְּנֵיהֶם עֵינָיו לְנֹכַח יַבִּיטוּ

כִּידוֹדֵי אֵשׁ וְחִצִּים עַל פָּנָיו יַחֲלֹפוּ

מִבְּשַׂר יָדָיו וְרַגְלָיו רָב דָּם יַעֲרֹפוּ

לֹא יִפְנֶה אֲלֵיהֶם רַק חשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת

אֵיךְ לְהַכְנִיעַ מַחֲנוֹת אֹיְבָיו הַנִּשְׂגָּבוֹת

בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וּכְלָבִיא יִתֵּן בְּקוֹל

מִגַּעֲרָתוֹ יֶחֶרְדוּ קָמָיו יִדְמוּ לִשְׁאוֹל

בְּחַרְבּוֹ בֵּין הֲרוּגִים יָסֹל לוֹ מְסִלָּה

אַחֲרָיו אֲנָשָׁיו, בַּדָּם יֵלְכוּ כְּבִיוֵן מְצוּלָה

אֶל הַחוֹמָה יָשִׂים פָּנָיו שָׁם מַטָּרָתוֹ

שָׁם הֶרֶג רַב שָׁם יִשְׁפּוֹךְ כַּעְסוֹ וַחֲמָתוֹ

רֹאשׁ פַּרְעוֹת אֹיְבָיו עַל פְּנֵי אֶרֶץ יִזָּרוּ

שָׁם חֲלָלִים יִפֹּלוּ לַאֲלָפִים נִצְבָּרוּ

רִאשׁוֹן הוּא עַל הַחוֹמָה לַעֲלוֹת בְּלִי פַחַד

אַחֲרָיו פְּקוּדֵי צִבְאוֹתָיו גַּם חֵילוֹ יַחַד

שָׁם בְּחָזְקָה יִשָׁבֵר הַשַּׁעַר וְהָעִיר תִּבָּקַע

אָז יָרִיעוּ הַחֲצוֹצְרוֹת בַּשּׁוֹפָר יִתָּקַע

שָׁקְטָה הַמִּלְחָמָה נָקָם הֵשִׁיב לְצָרָיו

לֹא הֵמִיר שְׁבֻעָתוֹ גַּם הֵקִים אֶת דְּבָרָיו

לֹא תִהְיֶה עוֹד עֲדָתוֹ מְבוּכָה וּמְבוּסָה

סָר מֵעַל עַמּוֹ עֹל וְלֹא יִהְיֶה לִמְשִׁסָּה

עַתָּה יִשְׂמַח הַגִּבּוֹר בִּצַּע מַעֲשֵׂהוּ

מִסָּבִיב לוֹ שָׂרֵי צִבְאוֹתָיו לְבָרְכֵהוּ

אַךְ עַתָּה רָפוּ יָדָיו בִּרְכָּיו כָּשָׁלוּ

מִפְּצָעָיו יִזַּל דָּם רָב, פָּנָיו נָפָלוּ

מָוֶת יִרְאֶה לְנֶגְדּוֹ אַךְ לֹא יֵאָנַח לִבּוֹ

רָצוֹן עַל פָּנָיו יִשְׂמַח כְּגִבּוֹר בִּמְסִבּוֹ

"חֶפְצִי מִלֵּאתִי כִּי בְעַד עַמִּי נָפַלְתִּי

אָנֹכִי מֵת אַךְ עַמִּי וְנַחֲלָתִי הִצַּלְתִּי".

על קבריכם הורי אנכי עומד היום במר רוחי אצריח, מעי בי יהמו מר אבכה ואַזִּיל דמעות, נפשי נבהלה, רוחי חֻבלה, בתוכי לבת אש כזפת בוערה!

לא עליכם אשא נהי, לא עליכם אבכה כי אתם בשלוֹם תשכבו, מנוחה שאננה מנוחת עולם אין מחריד.

אולם על מר גורלי אבכה ואֵילִיל, על רוע מצבי עיני בוכיה מאנה הנחם נפשי! סביבי חשך ואפלה מנֻדח, ענני יגון ערפלי עצבת הקיפוני יחד, לשוא אושיט ידי מימין ואין עוזר משמאל ואין תומך, כלם לדרכם יפנו צעקתי אין שומע ובאשר נפלתי שם אשכב אין מקים אותי, עברו ימים עברו לילות ובא השמש וזרח השמש אך שמשי לבדה בערפל חתֻלתה לא אראה אור, נעויתי שחותי בדד אשב, אין דורש לנפשי, כלם סרו רחקו ממני, אין פונה לשאול לשלום לי, ממתים שוכבי קבר יגרע חלקי, הם אחת בשנה יזָכרו, ואנכי מכל נשכחתי, יעבור הסתיו יחלוף החרף, והאביב ביפיו יופיע כלול בהדרו, הקיצה הטבע כלה, השמש סרה המסוה מעל פניה תזרח ותפיץ הוד קרניה, תבל האירה ורצון על פני כל חי, לקראת בואה ירֹנו ויזמרו, מטוב זהרה עיניהם יתענגו, אך עיני לבדה חשכו לא אראה אור, דמעות מלאות, רוחי נשברה מעי יהמו וכל זמרת תבל ומצהלותם אך יגון ואבל בקרבי יעוררו. מַר לי מָר! שדי המר לי, ערבה כל שמחה, חדוה נשבָתה, לענה ורוש חלקי! פצעי לבבי טרם ירפא האחד חדשים לבקרים לרבבות ירביון עד כי כלכל לא אוכל! ואיך יכאב לבי, עששה מכעס עיני בראותי אחי בני אמי נחרו בי, לזר הייתי להם ולא ידעוני ואנכי לא הרעותי להם, רעה לא גמלתים, ואם עַוְלָתָה מצאו בי, הוא אך כי רכושי אבדתי וחילי חלף הלך ממני, האם זאת חטא יחשב? אשר בגלל זה ישטמוני וישטנוני וירחקו ממני, הלא ריש ועשר ביד אלֹהים הוא לא פשעי ולא חטאתי.

ואתם הורי הוזים שוכבים לא תחוס עינכם ולא תרחמו עלי, והלא אז בהיותכם אתנו פה בחיים, נשאתם אותי כעל כנפי נשרים ותסוככוני מכל נגע ופגע ותכלכלו כל מחסורי, ועל מה זה אֶגָרע היום? ולמה תסתירו פניכם היום ממני בעת צרה וצוקה? יבקעו נא השמים מחרכיהם הביטו וראו מכאובי וצרות נפשי, הָבינו אל רבבות התלאות אשר מצאוני, יכמרו רחמיכם על בנכם חוסו עלי וחמולו, כי איך תערב שֵנה לעיניכם בידעכם את כל העמל והתלאה אשר אנכי סובל, עד כי לולא אלהים יראתי כי אז קץ לחיי שמתי לבשתכם ולכלמתכם, ואם בעונותי כשלתי ובעבורם חסרתי כל, וחטאי ופשעי הטו כל הצרות התלאות האלה, הביטו וראו כי אחי עוד הרבו לפשוע וחטאתם גדלה מחטאתי והם שלוים ושקטים ובטוב יבלו ימיהם ורעה לא תאֻנֵּם, ותחת כי אנכי שב בכל עת ובכל רגע מדרכי, עוד הם יוסיפו לחטֹא והם שמנו עָבוּ ונגע לא יקרב באהליהם, ואנכי תחת סור מכאובי כן ירבו וכן יפרוצו, ואתם הורי תחרישון? והלא אתם בצל אל תתלוננו, קרבת אלהים לכם, מחזה שדי תחזו ומדוע אל כס יה לא תקרבו? העתירו בעדי אליו ויסר מעלי מכאובי וירפא שברי כי אל רחום הוא ולא לעד יקצוף. — ואם בכל אלה לא ירצכם ולא ישמע לקולכם, הלא אז כל חוזי אל נביאי קדם משנתם הָעירו, הלא המה פנים אל פנים דברו עם אל, מחזות שדי חזו, קולו מתוך האש שמעו, יקיצו המה ויגידו מדוע רשעים עושי רשע בגאוה וגאון יפרָחו, ובתֻמו הולך לנצח בלי כל תוחלת ותקוה יאבֵדו?

ואם אך למען נסות אותי מצאוני כל הרעות האלה, לדעת אם בכל זאת לא אסור מדרכי אל ואשתמר מעוני, אולם אחרי עמדי בנסיוני ימי חשך יחלופו וִיהִי אור ואחר חשכת ליל שמש תופיע, אחר אסון יבוא ששון ואבלל שמחה יהפך? אולם למה זה יארכו ימי העצב והתוגה ויאחרו רגעי השמחה? הלא רַבַת סבלתי, צרות ורעות נשאתי ובכל זאת מדרכיו לא סרתי ופקודותיו שמרה רוחי ואין קץ לתלאותי, ועד אנה אסבול עוד? הלא כבר זקנתי ושבתי, הלבינו שערותי ותוכחתו עוד לא סרה ממני, עוד חמתו לא שככה ואהי נגוע כל היום, על חוף יָמַי אנכי עומד וישועה רחקה מני, ומתי יבוא עזרי? האם בקבר? ולמתים יעשה פלא? הגידו הורי למה זה תחרישו ולא תענו דבר? האם אין מלה בלשונכם ואך רעיון רוח יגיד לנו כי מתים ישמעו וידעו, ואתם הורי קולי בל תשמעו, ולשוא ארבה מלין כי אך לעפר ואפר אדבר, אכן אנה אפנה ולפני מי אשפוך שיחי וכעסי אם אין שומע לי.

אולם הרגעי נפשי ודומי! אל תרבי תדברי! כי אף אם רבות שנים תחיי חקר אלוה בל תמצאי ובסודו בל תבואי, אך אחת דעי כי האל לא יעות משפט ורק דרכו ממך נסתרה, ועוד חזון למועד ויגלו לך תעלומות פה לא ידעת, ואז תבין כי הכל בצדק ובמשפט, פעלו תמים וכל מעשהו באמונה.

הַגֶּד נָא בֶן אָדָם לָמָה אַתָּה עָמֵל

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב מִיּוֹם הִגָּמֵל

לִצְבּוֹר כֶּסֶף עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה

וְלֹא תִשְׂבַּע נַפְשְׁךָ הַצְּמֵאָה וְהָרְעֵבָה

הֵן גַּם אִם תַּרְבֶּה הוֹן לֹא תַשְׂבִּיעֶנָּה

רְכוּשְׁךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד לֹא תַשְׁקִיטֶנָּה

רִבְבוֹת חַיִל תַּעֲשֶׂה הַיּוֹם בְּזֵעַת אַפַּיִם

לְמָחָר תּוֹסִיף תִּתְאַוֶּה כִּפְלֵי כִפְלַיִם

וַעֲטֶרֶת כַּסְפְּךָ לֹא תוֹעִיל לָךְ בְּיוֹם צָרָה

בְּבוֹא הַמָּוֶת, מֵראשְׁךָ תּוּסַר הָעֲטָרָה

לְקִבְרְךָ כִּי תוּבַל לֹא תִקַּח אִתְּךָ מְאוּמָה

בִּלְתִּי גְוִיָּתְךָ וְנִבְלָתְךָ הָעֲרוּמָה

רְכוּשְׁךָ וְהוֹנְךָ יִשּׁאֲרוּ בְּבֵיתֶךָ

וְאַתָּה לְבַדְּךָ תָּשׁוּב אֶל אֲבוֹתֶיךָ

עָרוֹם וְיָחֵף כְּמוֹ מִבֶּטֶן יָצָאתָ

מִבְּלִי לְבוּשׁ וְשַׂלְמָה כַּאֲשֶׁר בָּאתָ

כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ אֲחֵרִים יִקָּחוּ

אַתָּה בַּחשֶׁךְ תִּשְׁכַּב וְהֵם יִשְׂמָחוּ

וּמִכָּל יְגִיעֲךָ זֶה מְנָת חֶלְקֶךָ

מַאֲכָל לְרִמָּה לְתוֹלֵעָה בְּשָׂרֶךָ

מַה תְּקַנֵּא בְאָחִיךָ קִנְאַת הֶבֶל

עַל כִּי בַנְּעִימִים נָפַל לוֹ חֶבֶל

כֶּסֶף וְזָהָב אֶצְעָדוֹת וּנְזָמִים

בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב שָׂדוֹת וּכְרָמִים

שִׂים נָא עַיִן חֹדֶרֶת אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ

רְאֵה הַתְּלָאוֹת הַטְּמוּנוֹת בְּחֻבּוֹ

אָז תָּבִין כִּי הוֹנוֹ לֹא יוֹעִילֶנּוּ

וְתִשְׂמַח בְּחֶלְקֶךָ כִּי טוֹב לָךְ מִמֶּנוּ

פַּת חֲרֵבָה תֹּאכַל וְלִבְּךָ שָׂמֵחַ

וְהוּא בְּמִכְמַנֵּי זָהָב מֵתִים מְשַׁבֵּחַ

פָּנָיו יִצְהָלוּ אֲבָל נַפְשׁוֹ מָרָה

שְׂחוֹק עַל פִּיו וְרוּחוֹ נִשְׁבָּרָה.

לָמָּה זֶּה גָּבַהּ לִבְּךָ רָמוּ עֵינֶיךָ

הֲלֹא אַךְ עָפָר אַתָּה אַךְ רוּחַ יְחַיֶּיךָ

תֵּצֵא נִשְׁמָתְךָ תֵּצֵא גַּם הָרוּחַ

אַךְ גּוּשׁ עָפָר תִּהְיֶה תִּשְׁכַּב תָּנוּחַ

הֲתִתְפָּאֵר מַעֲטָפָה אוֹ מִטְפַּחַת

עַל אֶבֶן הַיְקָרָה אֲשֶׁר בָּהּ מוּנַחַת

הֲלֹא הָאֶבֶן בְּכֶתֶר מַלְכוּת תּוֹפִיעַ

וְהַמִּטְפַּחַת תִּבְלֶה בָּאֵפֶר תַּצִּיעַ

כֵּן גַּם נִשְׁמָתְךָ תַּעֲלֶה שָׁמַיִם שָׁמָּה

וְאַתָּה לְדֹמֶן תִּהְיֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

חֶלְקָהּ עִם מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

וְאַתָּה אַשְׁפַּתּוֹת תְּחַבִּק אֶת עָפָר תִּתְרוֹעֵעַ

כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְאַפֶּךָ זְכוֹר יוֹם תַּעַזְבֶךָּ

אָז אַךְ אָבָק תִּהְיֶה בְּהִפָּרְדָהּ מִמֶּךָּ

אָדָם אַתָּה כָּל עוֹד בְּךָ רוּחַ וָנֶפֶשׁ

וּמִבַּלְעֲדֵיהֶן אַךְ חֹמֶר טִיט וָרֶפֶשׁ.

שָׁוְא חָכְמַת חֲכָמִים בִּינַת נְבוֹנִים

אִם אַחַר שְׁרִירוּת לִבָּם הֵם פּוֹנִים

כְּמוֹ לַעֲצֹר בְּעַד כְּסִילִים שֵׁבֶט לְגֵו

כֵּן הַחָכְמָה רֶסֶן לְיֵצֶר הַלֵּב

תַּעֲזֹב הָרֶסֶן תִּרְבֶּינָה צָרוֹתֶיךָ

תּוֹסִיף מַכְאוֹב וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ

שׁוֹלָל תֵּלֵךְ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת

בְּלִי לִתְקֹן הַמְּעֻוָּת הַחֶסְרוֹן לְמַלֹּאת

רְאֵה הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּחָכְמָתוֹ הִתְהַלֵּל

אֵיךְ מַר יִבְכֶּה עַתָּה יוֹמוֹ יְקַלֵּל

פָּנָיו קִבְּצוּ פָארוּר רוּחוֹ נְכֵאָה

נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ, עִצָּבוֹן מְלֵאָה

קֹדֵר יִתְהַלֵּךְ חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרוֹ

פָּנָה יָפְיוֹ כָּל פְּאֵרוֹ וַהֲדָרוֹ

נָפְלוּ פָּנָיו מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ

עַל פָּנָיו תַּחֲלֹף וְלֹא תַכִּירֵהוּ

חָשְׁכוּ עֵינָיו אוֹר עֲלֵיהֶן לֹא נָגַהּ

בִּלָּה בְשָׂרוֹ וַיִּדַּל וְעוֹרוֹ רָגַע

אֵין דָּם בְּעוֹרְקָיו וְאֵין שִׁקּוּי בְּעַצְמוֹתָיו

גֶּבֶר אֵין אֱיָל כָּשְׁלוּ כֹחוֹתָיו

לֹא יִרְאֶה בְעֵינָיו אָזְנָיו אֲטוּמוֹת

בְּפִיו אֵין שִׁנַּיִם שְׂפָתָיו עֲקוּמוֹת

בִּרְכָּיו כָּשָׁלוּ, רָפוּ יָדָיו

דַּלְיוּ שׁוֹקָיו מוּעָקָה בְּמָתְנָיו

קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ אֵין שֵׂעָר בְּקָרַחְתּוֹ

וְיֶתֶר הַפְּלֵטָה אֲשֶׁר בְּגַבַּחְתּוֹ

הִלְבִּינוּ, לְשֵׂעָר לָבָן נֶהְפָּכוּ

וּרְגָעִים, גַּם הֵם מִמְּקוֹמָם נִדְעָכוּ

כָּחַשׁ בְּשָׂרוֹ גַּם יָבְשׁוּ עַצְמוֹתָיו

רָקָב בְּקִרְבּוֹ רַבּוּ חַבּוּרוֹתָיו

לְקוֹל עָלֶה נִדָּף יֶחֱרַד כֻּלּוֹ

כְּמוֹ שְׂעִירִים וְשֵׁדִים יְרַקְּדוּ לְמֻלוֹ

רַע וָמָר מַצָּבוֹ וּמַעֲמָדוֹ

לַעֲמֹד הָכֵן אֵין לְאֵל יָדוֹ

בִּכְבֵדוּת יִתְהַלֵּךְ רַגְלוֹ בָּצֵקָה

לַשָּׁוְא יִשָּׂאֶהָ, לָאָרֶץ דָּבֵקָה

רַךְ בְּשָׁנִים אֵיךְ זָקַנְתָּ בְלֹא עֵת

עוֹדְךָ בַחַיִּים נֶחְשַׁבְתָּ כְּמֵת

אַיֵּה גְבוּרָתְךָ כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם

יְפִי עֵינֶיךָ וְחֵן שְׂפָתֶיךָ אֵיפֹה הֵם?

אָכֵן בְּבֵית נָשִׁים אוֹתָם עָזַבְתָּ

שָׁם לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ

בֵּין יְפֵה-פִיּוֹת מוֹשָׁב לָךְ בָּחַרְתָּ

מִבְחַר יָמֶיךָ לָהֶן מִגַּרְתָּ

הֵן מָצוּ שָׁתוּ דָמְךָ כַּעֲלוּקָה

לָהֶן תֶּן תּוֹדָה עַל כָּל צָרָה וְצוּקָה

הֵן בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ הָפְכוּ לְשַׁדֶּךָ

בָּזְזוּ חֵילֶךָ וַתִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדֶּךָ

בָּאתָ בִּיוֵן מְצוּלָה בַּפַּח רַגְלֶךָ

שׁוּב לֹא תוּכַל שָׂךְ בַּסִּירִים דַּרְכֶּךָ

דֶּרֶךְ תְּסַלֵּף מַעְגַּל יָשָׁר תְּעַוֵּת

כִּתְמְךָ בְּנֶתֶר וּבֹרִית לֹא תְכַבֵּס

וְשָׁוְא תִּנָּחֵם עַל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ

כִּי הַרְחֵק מֵהַמְּסִלָּה נָטִיתָ.

זֶה חֵלֶק שֹׁכְחֵי אֵל זֵדִים אֲרוּרִים

הֵם יִזְרְעוּ לַעֲנָה וְיִשְׁתּוּ תַּמְרוּרִים

גָּדְלוּ פְשָׁעֶיךָ לַחֲטֹא הִרְבֵּיתָ

בְּמוֹ אֵשׁ הָלַכְתָּ לָכֵן נִכְוֵיתָ

כּוֹס שָׁתִיתָ עַל שְׂפָתוֹ נֹפֶת

אוּלָם בְּתוֹכוֹ רַעַל מַר כְּתֹפֶת.

מֵרֹב יָגוֹן וָעֶצֶב צָרוֹת וּתְלָאוֹת

מַר יִבְכֶּה הָאָדָם וְיִשְׁפּוֹךְ דְּמָעוֹת

"מַה לִּי לַחַיִּים הֲלֹא טוֹב לִי הַמָּוֶת

מַר לִי מָר בָּחֲלָה נַפְשִׁי פֹּה לָשָׁבֶת

בֹּא אֵלַי מָוֶת מִצָּרָה הוֹצִיאֵנִי

הָחִישָׁה פְעָמֶיךָ לִמְנוּחָה תְנַהֲלֵנִי"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

אַךְ אִם בַּנְּעִימִים נָפַל לָךְ חֶבֶל

בְּשִׁירִים וּמְחֹלוֹת תְּבַלֶּה חַיֵּי הֶבֶל

הֲלֹא אָז אִם תִּרְאֶה מָוֶת בְּחַלּוֹנֶךָ

פַּחַד יֹאחֲזֶךָ תֶּאֱחֹז מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ

"אֵיךְ אֶעֱזֹב בֵּיתִי רְכוּשִׁי וְהוֹנִי?

אֲבָנַי הַיְקָרִים כָּל יְגִיעַ כֹּחִי וְאוֹנִי"?

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ אֵל

בַּצַּר לְךָ חֶסֶר וְכָפָן יִלְחָצוּךָ

בָּנֶיךָ רְעֵבִים כִּדְבֹרִים יְסוֹבְבוּךָ

לַלֶּחֶם יִשְׁאָגוּ וּמַר יִתְּנוּ בְקוֹל

וְאֵין לְאֵל יָדֶךְ כִּי בְיָדְךָ אֵין כֹּל

אָז תִּפְרוֹץ בִּבְכִי וְאַנְחָתְךָ לֹא נִסְתָּרָה

תִּקְרָא לַמָּוֶת לְחַלֶּצְךָ מִצָּרָה

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים אִשָּׁה לָקַחְתָּ

לֹא בֵן וְלֹא בַת לָךְ, עֲרִירִי הָלַכְתָּ

וְהִנֵּה פִתְאֹם אִשְׁתְּךָ הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן

וְיָבֹא זְאֵב וְיִטְרְפֶנּוּ וְיַחֲרֹק עָלָיו שֵׁן

אָז תַּחְפֹּשׂ גַּם אַתָּה הַמָּוֶת כְּמַטְמוֹנִים

תִּכְסֹף אֵלָיו כְּאֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם הַיּוֹנִים

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

גַּם אִם תִּרְאֶה רֵעֶיךָ בְּטוֹב יְבַלּוּ יְמֵיהֶם

בְּאֶפֶס עֲבֹדָה יָבִיאוּ מַחְסוֹרֵיהֶם

וְאַתָּה בְּפֶרֶךְ תַּעֲבֹד וּרְעֵבָה נַפְשֶׁךָ

אֵין כְּסוּת בַּקָּרָה לְהַלְבִּישׁ מַעֲרֻמֶּיךָ

קִנְאָה אֲכַלַתְךָ תִּמְאַס בַּחַיִּים

כִּי לָמָּה זֶה אָמוּת בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם בְּעַד נִשְׁיוֹ הַנּשֶׁה בָּא לָקַחַת

וְלֹא יַשְׁאִיר לְךָ אַף מְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפַּחַת

יִתֶּנְךָ לְשִׁמְצָה וּמִבֵּיתְךָ יְגָרְשֶׁךָ

וְעוֹדְךָ בַחַיִּים זָר יִירָשֶׁךָ

“הַאִם לֹא טוֹב לִי בַּקֶּבֶר” תַּבִּיעַ

“שָׁם בְּשָׁלוֹם אֶשְׁכַּב בִּמְנוּחָה אַצִּיעַ”

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

גַּם אִם עֵינֶיךָ עִוְרוֹת וְלֹא תִרְאֶה אוֹר

בְּצוּר מִכְשׁוֹל תִּכָּשֵׁל וְגַם תִּפּוֹל לְבוֹר

עַצְמוֹתֶיךָ תִּשָּׁבַרְנָה וְאַפְּךָ יִזַּל דָּם

מֵרֹב צָרָה הִתְרַפִּיתָ כֹּחֲךָ תָּם

תִּפּוֹל לְמִשְׁכָּב לַטֶּרֶף לֹא תוּכַל לָצֵאת

וְאֵין חֹלֶה עָלֶיךָ נִשְׁכַּחְתָּ כְּמֵת

גַּם אָז לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם פִּסֵּחַ אַתָּה וּנְכֵה רַגְלַיִם

זוֹחֵל אַתָּה עַל גְּחֹנְךָ וְעַל שְׁתֵּי יָדַיִם

וְטֶרֶם אֶל מְקוֹם נוֹעָד תִּשְׁאַף תַּגִּיעַ

זֵעַת אַפֶּיךָ עַל פָּנֶיךָ תַּצִּיעַ

תִּשְׁאַל “קִצִּי גַּם הוּא פִּסֵּחַ הִנֵּהוּ”?

לָכֵן בּוֹשֵׁשׁ הוּא וִיאַחֵר פְּעָמֵיהוּ

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

גַּם כָּל חֳלִי וּמַכְאוֹב כִּי יַקִּיפוּךָ

כָּל נֶגַע וָפֶגַע יִפְגָּשׁוּךָ יְסוֹבְבוּךָ

בִּבְשָׂרְךָ מִגְרַעַת פֶּצַע וְחַבּוּרָה

כַּלְכֵּל לֹא תוּכַל כִּי מָלְאָה הַמְּשׂוּרָה

תֹּאמַר "מִי יִתֵּן תְּכַלֵּנִי אֵשׁ אוֹ דֶבֶר

אֶגְוַע בְשִׂמְחָה בְּשָׁלוֹם אֵרְדָה קֶבֶר"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

אִם בִּנְךָ יְחִידְךָ לְעֶבֶד יִקָּחוּ

עֲבֹדַת פֶּרֶךְ יַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה בָּאָחוּ

יַכּוּהוּ יִפְצָעוּהוּ וְנִקְלָה לְעֵינֶיךָ

לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם אֵין לְאֵל יָדֶךָ

מֵרֹב כַּעַס תַּחֲרֹק שֵׁן יוֹמְךָ תְּקַלֵּל

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם תִּרְאֶה אֵשֶׁת חֵיקְךָ בְּךָ בֹּגֶדֶת

אוֹתְךָ עָזְבָה בְּבֵית אָחִיךָ ישֶׁבֶת

שָׁם הַזְנֵה תִזְנֶה בַּעַל נְעוּרֶיהָ שָׁכָחָה

מַר תִּבְכֶּה, בְּעֻלַת בַּעַל אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כָּכָה

מִקִּנְאָה תַּחֲרֹק שֵׁן וִילֵיל תַּשְׁמִיעַ

“מִי יִתֵּן אֵרֵד שַׁחַת שְׁאוֹל אַצִּיעַ”

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

בָּנֶיךָ כִּי יֶחֶטְאוּ דַּרְכָּם יְסַלֵּפוּ

כָּל קֹדֶשׁ יְחַלֵּלוּ, תּוֹרַת אֵל יְחָרֵפוּ

מְאֹד יֶחֶרֶה אַפְּךָ תִּמָּלֵא כַּעַס וְחֵמָה

יִרְאַת אֵל תְּבַעְתֶּךָ וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה

לַמָּוֶת תִּקְרָא פְּרֹשׂ עָלַי הָרֶשֶׁת

לְבַל אֶרְאֶה נִקְמַת אֵל תְּמַהֵר לָגֶשֶׁת

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

תִּרְאֶה יְשָׁרִים רְעֵבִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ

וְרִשְׁעֵי אֶרֶץ שְׂבֵעִים וְרֹב כֶּסֶף יִצְבָּרוּ

תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ וְתַחְפּוֹץ לָדַעַת

עַוְלָה כָזֹאת מֵאַיִן נוֹבַעַת?

שָׁמַיִם לַעֲלוֹת תְּבַקֵּשׁ לָבוֹא בְּסוֹד אֵל

שָׁם יְגַלּוּ לְךָ תַּעֲלֻמוֹת וְעֵינְךָ תָּהֵל

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

אִם זָקַנְתָּ וְשָׂבַעְתָּ רֹגֶז וְיָמִים

מִכָּל יָמֶיךָ כַּמַּיִם יִזְּלוּ דָמִים

דְּמֵי לִבְּךָ הַנִּמְחַץ מֵרֹב יָגוֹן וְצָרָה

תֹּאמַר "שָׁוְא אֶנְהֹם דַּרְכִּי נִסְתָּרָה

רַב לִי שֶׁבֶת פֹּה אֶרֶץ יָגוֹן וְעַצָּבֶת

הֲלֹא טוֹב לִי עִם מֵתִים חָפְשִׁי לָשָׁבֶת"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

רַעַשׁ כִּי יָבֹא הַרְרֵי עַד יִתְפּוֹצָצוּ

חֹמוֹת בַּרְזֶל לִרְסִיסִים יִתְרוֹצָצוּ

הֲרוּגִים יִפּוֹלוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים

וְתַחַת הַחוֹמָה גַּם בָּנֶיךָ נִגָּפִים

בְּמַר נֶפֶש תְּיַלֵּל וּתְבַקֵּשׁ הַמָּוְתָה

כִּי מַה לְּךָ לַחַיִּים אִם כָּל תִּקְוָה אָפְסָה

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם חֵילְךָ חָלַף הָלַךְ וְלַשָּׁוְא יָגַעְתָּ

שָׂדְךָ יַעֲלֶה קִמְשׁוֹנִים לַשָּׁוְא זָרַעְתָּ

מֵתוּ כָל הַצֹּאן בְּהֶמְתְּךָ שׁוֹכְבִים פְּגָרִים

בֵּיתְךָ אָכְלָה אֵשׁ אַךְ אוּדִים נִשְׁאָרִים

מַר תִּבְכֶּה וּתְיַלֵּל וְתִסְפּוֹק כַּפַּיִם

תְּבַקֵּשׁ הַמָּוֶת כִּי תָקוֹץ בַּחַיִּים

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם עַל בְּלִי חֵטְא וְעָוֹן בַּבּוֹר שָׂמוּךָ

בַּרְזֶל בָּאָה רַגְלֶךָ בַּנְּחֻשְׁתַּיִם אֱסָרוּךָ

יִתְּנוּךָ לְשִׁמְצָה לְלַעַג וָקֶלֶס לְעֵין כֹּל

וּלְהַצְדִּיקְךָ בְּמִשְׁפָּט אֵין מֵרִים קוֹל

אָז תַּבִּיט לָאָרֶץ מֶנָּה לֻקַּחְתָּ

לוּ חַיִּים תְּבַלְּעֶךָ אָז אֵיךְ שָׂמַחְתָּ

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ —

אוּלָם בִּרְבוֹת לְךָ טוֹבָה וְכִי יֶשׁ לְךָ כֹּל

אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף הִרְבֵּיתָ כַּחוֹל

גַּם שָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּתִּים כָּל טוּב מְלֵאִים

דֵּי מַחְסוֹרְךָ גַּם לְשִׁלֵּשִׁים וּלְרִבֵּעִים

אָז תִּירָא לְבַל יָבֹא מָוֶת בִּגְבוּלֶךָ

בְּנִקְרַת צוּר תֵּחָבֵא לְבַל יִפְגָּשֶׁךָ

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת אִם שְׁלָחוֹ הָאֵל.

אִם אִשָּׁה מָצָאתָ כְּבַת אֲבִיחַיִל

טוֹבַת שֶׂכֶל, יַעֲלַת חֵן, אֵשֶׁת חַיִל

תִּשְׂמַח אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

פִּתְאֹם מָוֶת יוֹשִׁיט אֵלֶיךָ כַּפַּיִם

תִּבְכֶּה וְתִתְחַנֵּן אֵיךְ כְּרֶגַע אֶעֶזְבֶנָּה?

נַחֲלָתִי הִיא וְאֵיךְ אַחֵר יִקָּחֶנָּה?

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

אִם חָכָם אַתָּה וּגְדֹלוֹת פָּעַלְתָּ

מֵחָכְמָתְךָ עַל ישְׁבֵי תֵבֵל אָצַלְתָּ

יְכַבְּדוּךָ וִינַשְּׂאוּךָ עַד לֵב שָׁמַיִם

אַךְ פִּתְאֹם מָוֶת ישִׁיט לְךָ יָדַיִם

תִּבָּהֵל, אֵיךְ צֹאן בְּלֹא רֹעֶה תִּשָּׁאֵר

הֲלֹא תֹאבַד חָכְמָה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

שֹׁכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי בִּבְכִי יְמָרֵר

לֹא עַל מַכְאוֹבָיו, עֲלֵיהֶם יִשְׂתָּרֵר

אַךְ מִמָּוֶת יִפְחַד לְבַל יִקָּחֵהוּ

מֵרִשְׁתּוֹ יֵחַת כִּי לֹא תִלְכְּדֵהוּ

מַר יִשְׁאַג "הוֹי אֵלִי אַל תַּעַזְבֵנִי

אֶסְבּוֹל כְּאֵבִי אַךְ לַמָּוֶת אַל תִּתְּנֵנִי"

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

הִנֵּה זֶה שָׁנָה תְמִימָה בַּקְּרָב הָיִיתָ

נִלְחַמְתָּ כְּאַרְיֵה עִם נְמֵרִים שָׂרִיתָ

נִלְחַמְתָּ וַתּוּכָל וְכָבוֹד יַנְחִילוּךָ

בְּבֵיתְךָ שָׂרִים יְחַלּוּ בַּעֲטָרוֹת יְעַטְּרוּךָ

וּבְשׁוּבְךָ, בַּדֶּרֶךְ לָמוּת נֶחֱלֵיתָ

“לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה” מִפִּיךָ הוֹצֵאתָ

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל —

לָכֵן בֶּן אָדָם אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֶךָ

לְבַקֵּשׁ הַמָּוֶת אוֹ לְגָרְשׁוֹ מִפָּנֶיךָ

כִּי מָוֶת וְחַיִּים לֹא בְיָדֵינוּ נִתָּנוּ

דַּרְכָּם וּמִצְעֲדָם גַּם הֵם מֵיְיָ כּוֹנָנוּ

לֹא מִלִּבָּם וּרְצוֹנָם הֵם יָצָאוּ

לַאֲשֶׁר יְשַׁלְּחֵם יֵלֵכוּ לְקוֹלוֹ יִשְׁמָעוּ

חֱיֵה וּסְבוֹל! גַּם אִם לְמַשָּׂא לְךָ חַיֶּיךָ

וּמוּת בְּלִי תְלוּנָה בְּבֹא מָוֶת שְׁעָרֶיךָ.

הוֹי וַאֲבוֹי לְדוֹר דֵּעָה

תֵּבֵל חָכְמָה מְלֵאָה

אַךְ לְרַע יֶחְכָּמוּ

רַבּוּ תוֹעֲבוֹתָם

נִכְתְּמוּ עֲוֹנוֹתָם

יְיָ לְנֶגְדָּם לֹא שָׂמוּ

הִרְבּוּ לִפְשׁוֹעַ

בְּלִי הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ

מַעֲשֵׂיהֶם מְאֹד רָעִים

הִרְבּוּ הֵרֵעוּ

יְדֵיהֶם דָּמִים מָלֵאוּ

עַד אָן תִּבְגְּדוּ פְתָאִים?

גָּנֹב וְרָצֹחַ

רַב מִבִּימֵי נֹחַ

וְשָׁוְא שֵׁבֶט לְגֵו

מֵהוֹרִים תְּהָתֵלּוּ

כָּל קֹדֶשׁ תְּחַלֵּלוּ

שׁוּב אֵין שָׂם עַל לֵב

מוּסָר תַּעֲזֹבוּ

רַק רַע תַּחְשֹׁבוּ

בְּכַפְּכֶם חָמָס וָשֹׁד

רָעִים וְחַטָּאִים

כְּבַמִּדְבָּר הַפְּרָאִים

עַד מָתַי תְּזִידוּן עוֹד?

כְּבִסְדֹם וַעֲמֹרָה

הָרֶשֶׁת מְזוֹרָה

לַחְטוֹף עָנִי וָדָל

עַל מִשְׁמַרְתְּכֶם תַּעֲמֹדוּ

עַל צַדִּיק תָּגוֹדּוּ

עַד כִּי בְרִשְׁתְּכֶם נָפָל

יָתוֹם לֹא יַחְמֹלוּ

אַלְמָנָה יִגְזֹלוּ

בְּהִתְחַנְנָם יַבִּיטוּ

אַךְ לִבָּם לֵב אֶבֶן

יֹאכְלוּם כְּאֵשׁ הַתֶּבֶן

וְאֶת עוֹרָם יַפְשִׁיטוּ

רַבִּים אֻמְלָלִים

נָפְלוּ חֲלָלִים

מִיָּדָם נִגְּפוּ

לִגְזוֹל הַדַּלִּים

יֶהֱמוּ כְגַלִּים

יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ

גַּם אֵשֶׁת רֵעֵהֶם

כִּי תִיטַב בְּעֵינֵיהֶם

בְּחֶרְמָם יַפִּילוּ

כִּי גְנוּבִים יִמְתָּקוּ

לָכֵן בָּהּ יִדְבָּקוּ

לְטַמְּאָהּ יַעְפִּילוּ

אֵין קֵץ לְתַאֲוָתָם

אֵין חֵקֶר לְמָשְׁחָתָם

לִבְתוּלוֹת חַפּוֹת מִפֶּשַׁע

הֵם יִגְזְלוּ מְנוּחָה

בְּעָרְמָה יִכְרוּ שׁוּחָה

וִיאַבְּדוּן בְּלִי יֶשַׁע

בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן

עַל בְּתוּלָה יָשִׂים עַיִן

וִינַשְּׂאָה עַל כֹּל

בִּלְשׁוֹנוֹ יְפַתֶּהָ

בְּחַבְלֵי שָׁוְא יִמְשְׁכֶהָ

חֲנוּפָה יַרְבֶּה כַּחוֹל

וּבְחֵלֶק שְׂפָתַיִם

יִשָּׁבַע לָהּ פַּעֲמַיִם

לְאִשָּׁה יִקָּחֶהָ

וְהִיא חָכְמָתָהּ תִּתְבַּלָּע

סָרָה מִן הַמְּסִלָּה

חֶדְרָהּ יוֹלִיכֶהָ

לִדְבָרוֹ הֶאֱמִינָה

אֲסוֹנָה לֹא הֵבִינָה

כִּי לָטֶבַח הוּבָלָה

נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה

תִּשְׁכַּב לְמַעֲצֵבָה

בְּרִשְׁתּוֹ נָפָלָה

עֲזָבָהּ מְעַנֶּהָ

וְנִפְקְחוּ עֵינֶיהָ

וַתִּסְפֹּק עַל יָרֵךְ

עֵינָהּ מַר בּוֹכִיָּה

וְעֵין נָבָל צוֹפִיָּה

עוֹד בְּלִבּוֹ יִתְבָּרֵךְ

נַעֲרָה הָאֻמְלָלָה

תַּרְבֶּה יְלָלָה

רָאֲתָה עַוָּתָתָהּ

נָטְתָה מֵהַמְּסִלָּה

טָבְעָה בִּיוֵן מְצוּלָה

אָנָה תוֹלִיךְ חֶרְפָּתָהּ

תֵּתַע בְּמִדְבַּר שְׁמָמָה

אוּלָם גַּם שָׁמָּה

לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ

יִסְּרוּהָ כִלְיוֹתֶיהָ

תִּנָּחֵם עַל מַעֲשֶׂיהָ

וַתֵּלֶךְ בְּלֹא כֹחַ

וּמֵרֹב כַּעְסָהּ וְשִׂיחָהּ

יָמִים לֹא הֶאֱרִיכָה

לְנַפְשָׁהּ תָּשִׂים קֵץ

רָאָה נוֹטֵר הַשַּׁעַר

בְּצֵאתוֹ הַיַּעַר

נִבְלָתָהּ עַל הָעֵץ.

זֶה חָכְמַת חֲכָמִים

אוֹרְבִים לְדָמִים

לְמַלֹּאת תַּאֲוָתָם

מֵרָע אֶל רָע יָצָאוּ

קוֹל אָסוֹן שָׁמָעוּ

וְהֵם יַמְרוּ בַעֲצָתָם

בַּיָי לֹא יַאֲמִינוּ

דְּרָכָיו לֹא יָבִינוּ

אֵין מוֹשֵׁל יֹאמֵרוּ

עֻזָּם וּגְבוּרָתָם

אַךְ הֵם בְּעֶזְרָתָם

יַגִּידוּ וִידַבֵּרוּ

וְזֶה הַדּוֹר דֵּעָה

תֵּבֵל חָכְמָה מְלֵאָה

בַּמֶּה יִתְהַלָּלוּ?

הֲבַאֲכוֹל בְּשַׂר הַחֲזִיר

וּדְגֵי אֵין סְנַפִּיר

וּבְנֵיהֶם לֹא מָלוּ?

אוֹ בְּהוֹנוֹת עֲמִיתָם

בְּאַבְנֵי מִרְמָה בְּכִיסָם

זֶה חָכְמַת חֲכָמִים?

רָכִיל יַהֲלֹכוּ

מְדָנִים יְשַׁלֵּחוּ

אַנְשֵׁי הַדָּמִים

שֹׁחַד יִקָּחוּ

לֹא שָׁקְטוּ לֹא נָחוּ

עַד מִשְׁפָּט יְעַוֵּתוּ

וּתְמִימִים חַפֵּי פֶּשַׁע

לֹא יֵדְעוּ עָוֹן וָרֶשַׁע

בִּמְזִמּוֹתָם יִתָּפֵשׂוּ

וְאֵלֶּה נְבוֹנִים יִקְרָאוּ

וְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ

וְאַיֵּה חָכְמָתָם

אִם יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ

בַּחשֶׁךְ יִתְהַלָּכוּ

וְאַךְ רַע מְגַמָּתָם

מִתּוֹרָה רָחָקוּ

בְּלוֹמְדֶיהָ יִשְׂחָקוּ

מְקוֹר חָכְמָה נוֹבַעַת

לָכֵן כֵּהָה מְקוֹרָם

לֹא יָהֵל אוֹרָם

אוֹר חָכְמָה וָדַעַת

הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָם

וְשׁוֹב מֵחַטֹּאתָם

אֵינָם שָׂמִים עַל לֵב

בְּיַרְכְּתֵי בוֹר בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל

אֵין קֶשֶׁב וְאֵין קוֹל

אֵין אוֹמֵר הָשֵׁב!

וְאַתָּה בשָּׁמַיִם

הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם

חֶרְפָּתָם חֵרְפוּךָ

גֹּדֶל זְרוֹעֲךָ הַרְאֵם

רֶגַע כְּלָאֵם כַּלֵּם

יֵדְעוּ רַע גְּמָלוּךָ

צֵא אַתָּה לִקְרָאתָם

שַׁלֵּם גְּמוּל לְרָעָתָם

לֹא בְחֶרֶב וַחֲנִית

קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם

יִסָּתֵר מֵעֵינַיִם

וּכְמוֹהֶם הָפֵר בְּרִית

אַךְ צַדִּיקִים יִוָּתְרוּ

כִּי עַל נַפְשָׁם אָסְרוּ

לָבֹא בְּסוֹד מְרֵעִים

וְהֵם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

מִלְחַמְתְּךָ נִלְחָמִים

וְאַךְ לְךָ כְּמֵהִים

בְּצִלְּךָ הֵם חוֹסִים

מִצְוֹתֶיךָ עֹשִׂים

וּבְלֵב שָׁלֵם יַעֲבֹדוּ

סוֹכְכֵם בִּכְנָפֶיךָ

הַרְאֵם נִפְלְאוֹתֶיךָ

וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם יוֹדוּ

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם פָּעַלְתָּ

בֵּין עָם לְעָם הִבְדַּלְתָּ

רְשָׁעִים כְּתוֹעֲבוֹתָם

כִּי הִרְבּוּ שִׁחֵתוּ

מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ

וּתְמִימִים אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם.

[1] פאטאגראפיע