א

התנַצלוּת. אוֹמַר מראש: בּוֹש אני ונכלם כּי עלי בּשעה זוֹ לגזוֹל מזמני וּמזמן קוֹראי למען עסוֹק בּויכּוּח עם ידידים-יריבים. ולוּ היה זה ויכּוּח על איחוּד! אבל הלא אין זה אלא ויכּוּח על אי-איחוּד. התוֹצרת הספרוּתית האחרוֹנה של “השוֹמר הצעיר” אוֹמרת בּרוּרוֹת כּי הוּחלט שם לסתוֹם את הגוֹלל על המשׂא-וּמתן לאיחוּד שנתחדש בּספינת “קאהירוֹ סיטי”, ולא עליו בּלבד, כּי אם גם על הרצוֹן לאיחוּד, עד כּמה שעוֹד יש בּקרב “השוֹמר הצעיר” מי שתוֹבע אוֹתוֹ אוֹ חוֹלם עליו. ואני כּשלעצמי, שאין לי כּל רצוֹן לעסוֹק בּדברים בּטלים, הייתי בּוֹחר לחזוֹר לכּל מלאכה שהיא וּמוֹסר את הענין בּידי הזמן. יעשׂה הוּא מה שלא עשׂה השׂכל. יעשׂה הוּא מה שלא עשׂה – בּהכּרתנוּ הפּוֹעלית-חלוּצית – היטלר בּמסע נצחוֹנוֹ בּרלין-וינה-פּראג-מֶמֶל דנציג-וַרשה; מה שלא עשׂה סטאלין עם שוּתפוֹ בּחלוּקת פּוֹלין; מה שלא עשׂוּ מעשׂיהם של כּוֹהן ללא אלוֹהים וידיד ללא מַצפּוּן. יוֹדע אני ויוֹדע כּי לא תמיד ממלא הזמן מה שהחסיר השׂכל, וגם כּשהזמן בּא למלא את חסרוֹנוֹ של השׂכל יש שהוּא עוֹשה זאת לאחר-זמן, ואף על פּי כּן אין לי נחמה אחרת בּשעה זוֹ. כּי השׂכל איננוּ בּא לעזרתנוּ. אוּלם החבר מאיר יערי (“דבר”, כּ"ה חשוָן) אוֹמר כּי חייב אני “לתרוֹם את תרוּמתי” והוּא אוֹמר זאת לאחר שהוּא מצדוֹ תרם את תרוּמתוֹ בּיד נדיבה, בּשתי גירסאוֹת וּבשתי אכסניוֹת, גם בּ“דבר”, וגם בּ“השוֹמר הצעיר”. והריני נַענה לתביעתוֹ. וּבגילוּי-לב: לא שלדעתי יש בּדבריו של ידידי יערי לחייב אוֹתי לתשוּבה. לאחר שכּתב מה שכּתב אין לי הרגשה של חוֹבת-תשוּבה. כּמוּבן, גם עתה הנני מוּכן בּרצוֹן לשוֹחח אתוֹ, גם בּלי קבּלת “יפּוּי-כּוֹח”, על כּמה וכמה ענינים. אוּלם לא על איחוּד ואי-איחוּד. אלא שהקוֹרא, שאין לוֹ מקוֹר-ידיעוֹת אחר, והדברים שבּעל-פּה שלנוּ אינם מגיעים אליו, הוּא רשאי לתבּוֹע אוֹתי לתשוּבה. ואף על פּי שבּכמה מקרים הריני מסכּים – לא מתוֹך רוֹחב-לב, אלא פּשוּט מתוֹך עצלוּת – להשאיר את רשוּת הדיבּוּר לִמְפַלְמְסַי, אינני חפץ הפּעם ששתיקתי תתפּרש כּהשתמטוּת. והריני עוֹשׂה זאת בּלי חמדה. רק למען דעת.

אילוּ היוּ שני הצדדים מתאחדים, לפחוֹת, בּנקוּדה אחת, בּפרסוּם הפּרוֹטוֹכּוֹלים של השׂיחוֹת שהתנהלוּ בּינינוּ על האיחוּד, הייתי יכוֹל לקצר הרבּה בּדברי. אך כּיון שמשוּם מה לא נעשׂה דבר זה הריני רוֹאה צוֹרך להביא כּאן מתוֹך הפּרוֹטוֹכּוֹל את מה שאמרתי לאחר ששמעתי את “ההרצאה המדוּיקת, שיטתית וּפּרֶציזית” של משלחת “השוֹמר הצעיר” על פּרוֹגרמת-המינימוּם שלה, שעלינוּ לקבּל אוֹתה אם חפֵצֵי-איחוּד אנחנוּ.

ב

לא הייתי בּ“קאהירוֹ סיטי”. כּשסיפּרוּ לי על השׂיחוֹת על הים ואמרוּ לי כּי ניכּרת יתר-נכוֹנוּת מצד “השוֹמר הצעיר” לאיחוּד – שמחתי. קיבּלתי הזמנה להשתתף בּוַעדה בּענין האיחוּד עם “השוֹמר הצעיר”. אינני מרבּה ללכת לישיבוֹת – אין לי הרבּה נחת מהן – וּבאתי לישיבה זוֹ, מפּני שאם יש שמץ תקוה לאיחוּד אין אני פּטוּר. אך אינני שׂמח לבזבּוּז רעיוֹן האיחוּד וּלהוֹצאת דברים על האיחוּד לבטלה.

לא הייתי רשאי לשעשע את נפשי בּתקווֹת, כּי בּינתים קראתי את החלטת הליגה הסוֹציאליסטית, האוֹמרת כּי בּשבילה לא נשתנה שוּם דבר לא בּעוֹלם ולא אצלנוּ, וגם ראיתי את עתוֹן “השוֹמר הצעיר”, שגם בּוֹ לא נשתנה דבר. ואף על פּי כּן, אוֹדה, לא חיכּיתי למה ששמעתי כּאן.

נוֹכחתי שלא בּלבד שאין אִתכם רצוֹן לאיחוּד, אלא שגם יש לכם מוּשׂגים משוּנים מאד על איחוּד. הרי כּוּלנוּ כּבר אנשים מבוּגרים. ואין אנחנוּ עוֹסקים פּה בּחיבּוּר פּרוֹגרמוֹת כּדי להתגדר בּהן. כּשקבוּצת-אנשים מחבּרת פּרוֹגרמה לצוֹרך עצמה הרי היא רשאית להכניס לתוֹכה כּל נתח רבוֹלוּציוֹני-שמן, כּאַוַת נפשה. אך מי שבּא לחבּר פּרוֹגרמה של איחוּד צריך, קוֹדם כּל, להתיחס בּכבוֹד לצד השני. אם אין אַתה מכבּד אוֹתוֹ אַל תדבּר אתוֹ על איחוּד, ואם אַתה מתיחס אליו בּכבוֹד אין אַתה יכוֹל להציע לוֹ שיזרוֹק כּבגד בּלה את דעוֹתיו והשקפוֹתיו, ושיהיה בּכלל לאחר.

עלי אמנם להוֹדוֹת שהערב הוּברר לי שגם אני לא הכּרתי למַדי את הצד השני, שאני רוֹצה בּאיחוּד עמוֹ. ידעתי, למשל, ש“השוֹמר הצעיר” נמנה על המהלך הסוֹציאליסטי, הקרוּי שׂמאלי. וּבמידה שאני מכּיר מהלך זה יוֹדע אני שהוּא מראה פּנים לדיקטטוּרה וּפנים לדמוֹקרטיה, אבל שה“דיקטטוּרה של הפּרוֹליטריוֹן” היא אבן-שתיה בּתוֹרת “השוֹמר הצעיר” – לא ידעתי. ועדיין איני יוֹדע אם “השוֹמר הצעיר” מעביר עיקרון זה גם לציוֹנוּת ולישוּב אוֹ שהוּא שוֹמר אוֹתוֹ רק בּשביל אוּמוֹת-העוֹלם בּלבד. והרי גם אני רוֹאה בּשאלת הדיקטטוּרה פּרשת דרכים: כּּי בּדיקטטוּרה של הפּרוֹליטריוֹן רוֹאה אני את החוּליה הראשוֹנה בּשרשרת הפאשיסטית, את אבי אבוֹת החוּרבּן של תנוּעת הפּוֹעלים, חוּרבּן מבּפנים וחוּרבּן מבּחוּץ. מתוֹך השקפתי אני הריני ודאי רשאי לדרוֹש שתכנית האיחוּד תקבּע שלילה מפוֹרשת של כּל רעיוֹן דיקטטוּרה. אך היוֹת שאני רוֹצה בּאיחוּד עם “השוֹמר הצעיר”, והיוֹת שאני יוֹדע מעתה כּי יחסוֹ הוּא הפוּך, הריני אוֹמר: אין בּרירה, אין אני יכוֹל להטיל על “השוֹמר הצעיר” את עמדתי בּשאלה זוֹ, וּלפיכך אי אפשר להכניסה לפּרוֹגרמה, ויש להשאירה פּתוּחה, ויגן כּל אחד על דעתוֹ.

לא כּן אַתם נוֹהגים אתנוּ, כּשאַתם דוֹרשים מאתנוּ, למשל, כּתנאי לאיחוּד, שנתחייב על חינוּך מַרכּסיסטי של תנוּעת הפּוֹעלים. ואַתם הלא יוֹדעים יפה יפה שמעוֹלם לא דרשנוּ פּאספּוֹרט מַרכּסיסטי מחברינוּ. וּמה הייתם רשאים לחשוֹב עלינוּ אילוּ לאחר ישיבה אחת אוֹ שתים בּינינוּ וּביניכם היוּ אלפי חברי מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל מקיצים בּבוֹקר אחד וּמוֹצאים את עצמם – כּוּלם כּאיש אחד – “מַרכּסיסטים”?

וחוֹששני שגם אַתם אינכם מתיחסים בּרצינוּת למה שאַתם דוֹרשים מאתנוּ. לא ראיתם אפילוּ צוֹרך לפרש לנוּ מַהוּ המרכּסיזם אשר אַתם קוֹראים בּשמוֹ, הלא מי שאוֹמר בּימינו מַרכּסיזם הוּא כּמי שאוֹמר “נַצרוּת”. כּשיבוֹא אדם וירצה לזַכּוֹת אוֹתי בּנצרוּת אשאל אוֹתוֹ קוֹדם כּל נצרוּת זוֹ שאליה הוּא מתכוון: מהי? קתוֹליוּת או לוּתרניוּת, פּרבוֹסלָביוּת אוֹ פּרֶסבּיטריאניוּת, אוֹ אחת משאר הכּיתוֹת המרוּבּוֹת אשר כּוּלן נשבּעוֹת בּיֶשוּ וכל אחת דוֹגלת בּאוֹתוֹ האֶבנגליוֹן, אלא שהיא מפרשת אוֹתוֹ פּירוּשים שוֹנים מן הקצה אל הקצה. איזה ישוּ, של האַפיפיוֹר אוֹ של טוֹלסטוֹי, של האינקביזיציה אוֹ של הוּס? האם לא הגוֹרל שמצא את הנצרוּת מצא גם את המַרכּסיזם? כּשאוֹמרים לי עכשיו: “היֵה מרכּסיסט”, רשאי אני לשאוֹל מרכּסיזם של מי? של פּליכַנוֹב אוֹ של בּרנשטיין, של לֶנין אוֹ של מכּס אדלר, של סטאלין אוֹ של טרוֹצקי? הלא גם הדיינים בּמוֹסקבה וגם הנדוֹנים נשבּעים בּמַרכּס. אילוּ, לפחוֹת, אפשר היה להעיד את מרכּס שיפרש את עצמוֹ. אני אינני מסכּים לעסוֹק בּפרשנוּת. אין זה תפקידה של מפלגת-פּוֹעלים ליַשב וּלתרץ פּסוּקים וּגוילים, כּכוֹהני-דתוֹת. אך דתוֹת חיוֹת אלפי שנים, גם כּשאינן ממהרוֹת להסתגל לתמוּרוֹת החברתיוֹת, מה שאין כּן השקפוֹת פּוֹליטיוֹת וסוֹציוֹלוגיוֹת, אשר כּל תמוּרה חברתית רצינית מעמידה אוֹתן מחדש למבחן. וּבתקוּפוֹת של תמוּרוֹת נמרצוֹת בּלתי-פּוֹסקוֹת כּמו בּמאה הזוֹ – תדרשוּ מאתנוּ שלא נישָען על בּינתנוּ, אלא נחיה מפּי ספרים שמלפני כּמאה שנים? כּבוֹדם של אוֹתם הספרים בּמקוֹמוֹ מוּנח, ויש ללמוֹד מהם כּמוֹ מכּמה ספרים חשוּבים אחרים, אך מוּתר לשאוֹל: כּלוּם ראוּ הללוּ מראש מה שיבוֹא לאחר המלחמה העוֹלמית, כּלוּם ראוּ את תקוּמת הפאשיזם, כּלוּם הצילוּ את תנוּעת הפּוֹעלים מטעוּיוֹתיה הפאטאליוֹת?

ואתם דוֹרשים מאתנוּ לא רק ש“נירָשם” כּמרכּסיסטים, אלא שגם נתחייב להסבּיר הוֹפעוֹת היסטוֹריוֹת בּ“הסבּר מרכּסיסטי”. כּיצד עוֹשים זאת? האם הכינוֹתם לנוּ את ההסבּר הזה, שנדע כּיצד משתמשים בּוֹ? לפני שנים אחדוֹת ידעוּ לפחוֹת בּרוּסיה היכן למצוא את ההסבּר המרכּסיסטי של ההיסטוֹריה: אצל פּוֹקרוֹבסקי. והנה בּא סטאלין והדיח אוֹתוֹ מכּהוּנה גדוֹלה למדע המרכּסיסטי, ועשׂה אוֹתוֹ “מחַבּל” בּ“חזית” ההיסטוֹריה. מפּי מי נחיה עתה? ואם מתכּוונים אַתם להיסטוֹריה הישׂראלית, שאוֹתה עלינוּ להסבּיר הסבּר מרכּסיסטי, הרי מחוֹבתכם גם לוֹמר לנוּ אם כּבר גידלתם את ההיסטוֹריוֹן אשר חקר ונתן את ההסבּר הזה, אוֹ שאין הדבר טעוּן חקירה ודיוֹ בּאמירה? וגם לא אמרתם לנוּ אם עד שתתנוּ לנוּ את ההיסטוֹריוֹן בּעל ההסבּר המַרכּסיססטי מוּתר לנוּ בּינתים להשתמש בּגרֶץ וּבדוּבּנוֹב וּבדינַבּוּרג אוֹ לָאו?

ועוֹד אַתם דוֹרשים מאתנוּ דבר שאינוֹ אלא דבר שבּאמוּנה: להתחייב על יחס חיוּבי “לַבּניה הסוֹציאליסטית שבּרוּסיה”. יכוֹלתי להבין אילוּ דרשתם שנצא לעזרת רוּסיה בּמקרה שזוֹ תסתבּך בּמלחמה – הרי זוֹ דרישה פּוֹליטית. הייתי מבין אילוּ דרשתם ממני שאתפּלל בּעד רוּסיה – הרי זה מעשׂה כּל-שהוּא. אך אַתם דוֹרשים ממני, כּתנאי לאיחוּד של שתי מפלגוֹת פּוֹעלים ארץ-ישׂראליוֹת, שאתחייב להאמין כּי מה שנעשׂה בּרוּסיה הנהוּ “בּניה סוֹציאליסטית”. וּמה אעשׂה כּשאינני מאמין? וּמה אעשה כּשאינני יוֹדע? האם לא די לפוֹעל ארץ-ישׂראלי שיהיה לוֹ יחס חיוּבי לבּניה הסוֹציאליסטית בּארץ-ישׂראל? ודאי, מה שמתרחש בּרוּסיה מאז 1917 יש לוֹ חשיבוּת היסטוֹרית-עוֹלמית עצוּמה, ויש בּוֹ כּדי להעסיק וּלהטריד כּל מוֹח אנוֹשי, וּבפרט מוֹח של סוֹציאליסט חוֹשב. אך כּיצד אפשר לדרוֹש מאנשים שיתחייבוּ בּסיטוֹנוּת על יחס מסוּים לענין גדוֹל וּמוּרכּב זה, אם אין להם האפשרוּת לבוֹא וללמוֹד מקרוֹב, אם אין להם אפשרוּת לבוֹא וללמוֹד ממראה-עיניהם, אם הם יכוֹלים להישָען רק על עוּבדוֹת וּמספּרים שיֵצאוּ מתחת הצנזוּרה של השלטוֹן? אם כּכה, הרי אין הדבר כּלל בּגדר ידיעה, כּי אם שוּב ענין שבּאמוּנה.

ואין אני רוֹצה כּלל להאריך בּניתוּח המוּשׂגים האלה, ואין אני רוֹצה להתעכּב על המצחיק-מכאיב שבּדבר, כּי בּימים אלה אַתם יוֹשבים אתנוּ על המדוּכה בּדברים כּמוֹ אלה. אך אני חוֹזר וּמדגיש את האי-כּבוֹד שבּעצם בּוֹאכם אלינוּ בּ“תנאים” מסוּג זה. הרי אַתם מכּירים אוֹתנוּ; הרי אַתם יוֹדעים כּי חבר מפּא"י יש לוֹ רשוּת-יחיד רחבה בּעוֹלם-הרוּח, והוּא רשאי להיוֹת מחסידיו של מַרכּס, כּשם שהוּא רשאי להיוֹת מתלמידיו של א.ד. גוֹרדוֹן, אוֹ של מוֹרים רבּים אחרים, והוּא גם רשאי לא להיוֹת חסיד כּלל, אלא לחשוֹב בּעצמוֹ כּיכלתוֹ; הרי אַתם יוֹדעים כּי מה שמאַחד אוֹתנוּ למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל הוּא לא הסכּם על הסבּרת היסטוֹריה ותיאוֹריוֹת סוֹציולוֹגיוֹת, לא פּרוֹגרמה מה צריך וּמה לא צריך לחשוֹב, אלא מה צריך וּמה לא צריך לעשוֹת. וּבהיוֹתכם יוֹדעים את כּל זאת אַתם בּאים ודוֹרשים מאתנוּ כּי מהיוֹם וּלהבּא ננהיג צנזוּרה אידיאוֹלוֹגית ונסכּים לכך כּי מה שנתקבּל כּוַדאוּת מדעית אוֹ היסטוֹרית אוֹ סוֹציוֹלוֹגית אצל “השוֹמר הצעיר” בּאוֹקטוֹבּר 1939 צריך להיוֹת מעתה חוֹבה על כּוּלנוּ.

אני פּוֹנה אליכם, חברים, בּכל הכּרת רצינוּת הענין, וּבכל רצוֹני לאיחוּד עמכם: עליכם לברר לעצמכם, אם אַתם רוֹאים בּאיחוּד ענין רצוּי ואַקטוּאַלי, אזי צריך לבקש את הדרך האפשרית כּיצד נהווה מפלגה אחת.

אינני דוֹרש מכּם שוּם ויתוּר אידיאוֹלוֹגי כּתנאי קוֹדם לאיחוּד, אין אַתם צריכים למען האיחוּד לוַתר אפילוּ על קוֹצוֹ של יוֹד מהשקפוֹתיכם. ואני דוֹרש שכּך תתיחסוּ גם אלי. אסכּים בּרצוֹן שכּוּלנוּ נבדוֹק כּפעם בּפעם את המטען האידיאוֹלוֹגי שלנוּ, אבל בּדיקה לגוּפה וּלשעתה, ולא תחת לחץ של משׂא וּמתן לאיחוּד: תסתלקוּ מדעוֹתיכם – מוּטב, וָלא – נישאר מפוּלגים. אין אנוּ אוֹמרים לכם זאת, ואיננוּ רוֹצים שתאמרוּ לנוּ.

כּל אחד מאתנוּ יש לוֹ עיקרים יקרים לוֹ. בּעינַי, למשל, איחוּד התנוּעה הקיבּוּצית הוּא עיקר גדוֹל, וּבוֹ תלוּי הרבּה גוֹרל תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה, לנצחוֹן אוֹ לתבוּסה. ורעיוֹן זה מפלגתנוּ, כּמפלגה, דוֹגלת בּוֹ. אך כּיון שאני יוֹדע שאַתם אינכם סבוּרים כּכה, אין אני עוֹשׂה אוֹתוֹ תנאי לאיחוּד.

אין האיחוּד מתנקש בּקיבּוּץ הארצי. יהיוּ לכם כּל הזכוּיוֹת כּמוֹ לקיבּוּץ המאוּחד וּלחֶבר הקבוּצוֹת. אפשר אין לנוּ הגדרוֹת מספּיקוֹת לכך, אך קיים מצב עוּבדתי מסוּים. אַתם רשאים ליהנוֹת ממלוֹא העצמאוּת הקיבּוּצית, אך כּל איש ואיש שנכנס לאיחוּד הוּא חבר המפלגה, עם כּל החוֹבוֹת והזכוּיוֹת האישיוֹת. בּתנוּעה הקיבּוּצית הרי אַתם חטיבה עצמאית, אך בּחיי המפלגה אי אפשר שתהיוּ גוּף סגוּר, המחליט בּפני עצמוֹ על שאלוֹת שהמפלגה דנה בּהן, והוּא בּא אל השוּלחן הכּללי לא לשם בּירוּר חברי שיביא לידי החלטה משוּתפת, אלא מזוּין בּהחלטוֹת מראש. אפשר אַתם, שהוּרגלתם כּל ימיכם ליחסים אחרים עם שאר הציבּוּר, לא קל לכם להתרגל ל“משטר” פּוֹליטי חדש, שאנוּ דוֹרשים אוֹתוֹ לא מתוֹך עקשנוּת, אלא מפֹּני שזהוּ תנאי לחברוּת-אמת, לקיוּם מפלגה חיה וּמאוּחדת. בּנקוּדה זוֹ אַתם רוֹאים עצמכם נתבּעים לויתוּר, אך תחת זאת אַתם רוֹכשים עוֹלם מלא: אפשרוּת של חברוּת שלמה, הדדיוּת, יניקה, והשפּעה בּקרב המפלגה המאוּחדת, אשר תדריך וּתחנך רבבוֹת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל ותצא בּראשם. האוּמנם יִקטן הדבר בּעיניכם?

ג

דברַי אלה, כּאשר יראה הקוֹרא, וכן דברי חברַי, לא בּאו לנסח סעיפי-פּרוֹגרמה, כּי אם להבּיע תמהוֹן על הדרך ש“השוֹמר הצעיר” נקט בּמשׂא-וּמתן אתנוּ: להגיש לנוּ “אוּלטימַטוּם אידיאוֹלוֹגי”. וּלאחר שיערי ראה לחזוֹר בּ“דבר” על שוּרוּת-החמוּדוּת שהוּקדשו לנוּ בּ“השוֹמר הצעיר”, הריני חוֹזר ואוֹמר כּי הצגת הדברים הזאת מסַלפת את עמדתנוּ.

להוֹציא “צימוּקים” מתוֹך משׂא-וּמתן שארך שעוֹת רבּוֹת, לעקוֹר אוֹתם מתוֹך מסכת הדברים, מתוֹך מהלך הטענוֹת והמענוֹת, למען הציגם כּדחלילים – הרי זה כּשלעצמוֹ מעשׂה-איבה וּמעשׂה-סילוּף. אוּלם להציג את הדברים כּכה, שהקוֹרא יאמין בּאמת וּבתמים כּי קראנוּ, כּנראה, את “השוֹמר הצעיר” למשׂא-וּמתן למען הרבּיץ בּוֹ – ואפילוּ לא דברי-טעם מנוּגדים, אלא פּשוּט זלזוּלים בּוֹ וּבדעוֹת המקוּדשוֹת אצלוֹ – הרי זה מעשׂה המתכּוון לא למסירת “דברים כּהוָיתם”, כּי אם להבאיש את ריחה של אוֹתה תנוּעה, אשר אך זה ישבוּ אתה לשוּלחן, לניסוּח “תנאים” כּלשוֹן יערי.

אילוּ היה לי רצוֹן כּל-שהוּא להוֹציא “צימוּקים” מדברי חברי “השוֹמר הצעיר” – לא היה לי צוֹרך לרדוֹף אחרי קטעי-מלים, שנזרקוּ בּבּית וּברחוֹב, לצטט אוֹתם על פּי הזכּרוֹן (בּלי לציין את מקוֹרם, ואם בּאמת כּך בּדיוּק נאמרוּ, וּבתשוּבה למה נאמרוּ, אם לא בּתשוּבה להתיצבוּת פּוֹגעת), אלא הייתי בּוֹחר דברים מתוֹך ההרצאה הרשמית, “המדוּיקת והפּרֶציזית”, ודוקא לפי ניסוּחם בּפּרוֹטוֹכּוֹל הרשמי, דברים שיש בּהם בּאמת להעיד על הלָך-הרוּח של אוֹמריהם. שם נאמר, למשל: “אין אנוּ יוֹנקים מן התפיסה הרוֹאה בּעצם האיחוּד ערוּבּה להתקדמוּתוֹ של מעמד הפּוֹעלים”; שם הוּכרז “בּמפוֹרש, אני מבדיל בּין שאלוֹת פּוֹליטיוֹת של תנוּעת הפּוֹעלים בּעוֹלם וּבין אלוּ שבּברית המוֹעצוֹת”; שם יש דרישה מן המפלגה המאוּחדת שהפּרוֹגרמה שלה תכלוֹל “התנגדוּת מוּחלטת” לחוֹבת בּוֹררוּת, ולא רק על ידי מוֹסד, כּי אם גם על ידי “הסכּם” בּין פּוֹעלים לַבּעלים; ועוֹד שם דרישה פּרוֹגרמַתית לארגוּן משוּתף בּכּפר (עתה!). צימוּקים אלה יש בּהם לאין ערוֹך יוֹתר כּדי מתן בּיטוּי לדמוּתם האידיאוֹלוֹגית של מיצגי “השוֹמר הצעיר”, מאשר קטעי אמרוֹת חטוּפוֹת, שאין להבין אוֹתן בּלי קשר עם הדברים אשר עליהם הוּגבוּ, ואוֹתן, אוֹתן בּלבד, מסר “השוֹמר הצעיר” לקוֹרא כּתיאוּר עמדת המפלגה.

והרי חברי המפלגה בּאוֹתה מסיבּה לא התכּוונוּ כּלל לויכּוּח תיאוֹרטי עם “השוֹמר הצעיר” על עיקרי האידיאוֹלוֹגיה שלוֹ. ואילוּ גם היוּ מקבּלים, כּוּלם כּאחד, את כּל תוֹרתוֹ של “השוֹמר הצעיר” על קרבּה ועל כּרעיה, גם אז היוּ דוֹרשים שלא להטיל את התוֹרה שנגלתה להם כּחוֹבה על המפלגה, בּאשר תוֹרה זוֹ היא מן הדברים המסוּרים ללב ולמוֹח של כּל אחד, לקבּל או לדחוֹת. הוּא יכוֹל לזַכּוֹת בּזה את עצמוֹ וּלהאיר עיני חברים, אך לא לחייב את מישהוּ.

לחברי המשלחת של “השוֹמר הצעיר” היתה הרצאה אחת, וּשאר חברי המשלחת עמדוּ מאחריה והגינוּ עליה כּוּלה כּמוֹת שהיא, לא להוֹסיף ולא לגרוֹע. תחת זאת דיבּרוּ חברי המפלגה בּסגנוֹנוֹת שוֹנים, וּלעתים גם בּהנחוֹת שוֹנוֹת, ואף על פּי כּן, לגבּי עיקר הויכּוּח בּאוֹתה מסיבּה התכּוונוּ כּוּלם לדבר אחד, לא לסעיפי פּרוֹגרמה רצוּיים אוֹ בּלתי-רצוּיים, כּי אם להגדרת מַהוּתה של המפלגה.

אנחנוּ רוֹצים בּהתאחדוּת פּוֹליטית-סוֹציאלית, אך לא בּ“כנסיה” מעמדית; אנחנוּ מתכּוונים לאיחוּד של מַגשימים ולא לאיחוּד של תיאוֹריטיקנים. לדרכי ההגשמה הננוּ שוּתפים יחד, וגם להבּא נשגה אוֹ נצדק יחד.

יקר לנוּ האיחוּד, אוּלם שבעתים יקרה זכוּתנוּ, זכוּתוֹ של כּל אחד ואחד בּקרבּנוּ, לחשוֹב בּעצמוֹ. ולא נקנה את האיחוּד בּמחיר החוֹבה לחשוֹב “בּסַך”, בּמחיר ויתוּרנוּ על החוֹפש. להאמין בּמה שנאמין ולכפּוֹר בּמה שנכפּוֹר, לא נוַתר על זכוּתנו לבחירת דעה וּלשינוּי דעה. בּעוֹלם האמוּנוֹת והדעוֹת איננוּ מוֹדים בּחוֹבת קוֹלקטיביוּת רעיוֹנית, כּי אם בּזכוּת אוֹטוֹנוֹמיה אישית. אנחנוּ מתנגדים לקנין פּרטי על מכשירי היִצוּר, אוּלם אנוּ מחזיקים בּכל תוֹקף בּקנין פּרטי על מכשיר המכשירים: מוֹחוֹ של האדם.

ד

שאלה זוֹ, שאלת המַצפּוּן, היתה נקוּדה ראשוֹנה בּפּלוּגתה. וכל נסיוֹן להעמיד את הויכּוּח על הערכת המַרכּסיזם וכדוֹמה – אינוֹ אלא סילוּף.

וּראָיוֹת אחדוֹת לכך מתוֹך הפּרוֹטוֹכּוֹל:

י. שפּרינצק אוֹמר: “אינני שוֹלל מציאוּת מַרכּסיסטים בּמפלגה המאוּחדת – יכָּתבוּ מאמרים ויתוַכּחוּ. אבל לעשוֹת את המַרכּסיזם סעיף של פּרוֹגרמה לא יתכן”.

ש. דיין אוֹמר: “בּזמני הייתי מהאחרוֹנים בּ”הפּוֹעל הצעיר" להליכה לקראת האיחוּד עם “אחדוּת-העבוֹדה”. היוּ לי אוֹתם היסוּסים שיֶשנם לכמה מחברינוּ לקראת האיחוּד החדש. ונתבּדיתי. הדברים נראים אחרת כּאשר קיימת מחיצה. על יסוֹד הפּעוּלה המאוּחדת מוּכן אני לויתוּרים בּשאלוֹת הפּרוֹגרמַתיוֹת. “השוֹמר הצעיר” חוֹשב – וזוֹהי זכוּתוֹ – כּי אין הוּא צריך להיפּרד מכּמה וכמה דברים שהם מהווים את עצמיוּתוֹ. יש למצוֹא דרך לכך".

א. ציזלינג אוֹמר: “יסוֹדוֹת מחנכים של אחדוּת¹ פּוֹעלים ועצמאוּת פּוֹעלים. אפשר להסיק מזה מסקנוֹת וּלנַסח אוֹתן, אבל אינני יוֹדע אם רבּוֹת מהן צריכוֹת להיוֹת כּתוּבוֹת בּפּרוֹגרמה ולא בּכוּלן אנוּ חייבים להיוֹת מאוּחדים למַפרע – דמוֹקרטיה פּנימית של ציבּוּר הפּוֹעלים מחייבת חוֹפש מַצפּוּני מלא ואחדוּת בּמעשׂים – בּהגשמה וּבמלחמה”.

ז. פיינשטיין אוֹמר: “השתייכוּת לאינטרנַציוֹנַל שני אוֹ אוֹריֶנטציה על אינטרנציוֹנל ½2 איננוּ יסוֹד החיים שלנוּ. ויסוֹד החיים שלנוּ הוּא גם לא האוֹריֶנטציה הפּוֹליטית איך נבנה לעתיד את המשטר הפּוֹליטי בּארץ. תוֹכן חיינוּ הוא בּיסוֹד אחר והוּא אחד לנוּ למרוֹת הניסוּחים הפּרוֹגרמַתיים. ואם בּתוֹכן החיים אנוּ מאוּחדים, מוּבטחני שאם נרצה בּאמת בּאיחוּד אפשר יהיה למצוֹא גם נוּסח משוּתף וּמאוּחד של יסוֹדוֹת רעיוֹניים. – – אני מאמין כּי אפשר להתגבּר על ניגוּדי נוּסח וּלהגיע לניסוּח פּרוֹגרמַתי מאוּחד – – המתכּוונים אתם לאיחוּד, כּפי שאנחנוּ מתכּוונים, שכּל חבר המפלגה יבוֹא לידי בּיטוּיוֹ הוּא בּאוֹפן חפשי בּתוֹך המפלגה? אזי ניכּנס ונדוּן על יסוֹדוֹת הפּרוֹגרמה!”.

י. קוֹסוֹי אוֹמר: “יש לנוּ פּרוֹגרמה משוּתפת: ציוֹנוּת, אמוּנה בּסוֹציאליזם, התישבוּת עוֹבדת, מלחמה בּעם על דרך הציוֹנוּת שלנוּ, אחדוּת מעמד הפּוֹעלים – ואידך זיל גמוֹר. – – אם נעמיד כּתנאי לאיחוּד עמדוֹת משוּתפוֹת בּפרטים הנוֹגעים לפעוּלה בּשטח בּין-לאוּמי וכדוֹמה – לא נוּכל להגיע לאיחוּד, אוּלם זה יהיה אַבּסוּרד אם בּגללן לא יקוּם האיחוּד”.

הרבּיתי בּדוּגמאוֹת, ולא מן השׂיחוֹת בּ“קאהירוֹ סיטי”, שבּה, אוֹמר יערי, “נפגשנוּ בּאוירה חברית” וּב“הבּעוֹת אַהדה עמוּקה”, כּי אם דוקא מאוֹתה הפּגישה אשר עליה יצא הקצף. עשׂיתי זאת לא מאהבת הציטטין, כּי אם כּדי לגלוֹת לקוֹרא משהוּ מרוּח “ההתנשׂאוּת והקַשיוּת” של חברי מפּא“י, שעמדוּ והפצירוּ בּ”השוֹמר הצעיר" שיוֹאיל להסכּים לאיחוּד. הם לא דרשוּ שוּם “תנאים” ו“ערוּבּוֹת”, אלא עמדוּ על נפשם ועל מַצפּוּנם.

* * *

כּי הויכּוּח בּינינוּ לבין “השוֹמר הצעיר” הוּא ויכּוּח של מַצפּוּן, ידע בּעצם המַרצה מטעם “השוֹמר הצעיר”, בּטרם פּתחנוּ אנחנוּ בּויכּוּח. וּבבוֹאוֹ להמתיק לנוּ נקוּדה אחת, מעשׂית, בּתנאיו, השתמש לגַבּיה בּנימוּק: “סוֹף סוֹף אין זה מצדכם ויתוּר מַצפּוּני”. מַשמע כּי ידע יפה יפה שכּל השאָר הוּא בּגדר ויתוּר מַצפּוּני, אשר אדם המכבּד את עצמוֹ ואת תנוּעתוֹ לא יסכּים לוֹ ולא יעיז לדרוֹש אוֹתוֹ מעמיתוֹ.

והיאָבקוּת זוֹ של חברי המפלגה עם חברים שהם חפצים בּחברוּתם וּבאיחוּד-אמת עמם – הוּגשה לחברי “השוֹמר הצעיר” על ידי מאיר יערי כּ“התנַשׂאוּת תוֹקפנית בּשצף קצף”.

ה

תיאוּר זה של עמדתנוּ בּמשׂא-וּמתן איננוּ אלא סילוּף ראשוֹן. הסילוּף השני קשה שבעתים.

הבּשׂוֹרה למחנה בּדבר “הסתערוּת הבּזק על המַרכּסיזם” כּרוּכה בּבשׂוֹרה שניה, חשוּבה הימנה: על “משהוּ מחריד בּאוֹתה שיטה שבּה נוֹקטת בּימים האלה מפּא”י“, על “משׂא-וּמתן בּחדרי-חדרים”, על “הסכּם” – עם רביזיוֹניסטים, כּמוּבן. מלה זוֹ “הסכּם” כּשהיא לעצמה משוּלה, כּידוּע, לבגידה. כּלוּם מוּתר לעשוֹת הסכּם עם אוֹיב על אי-השתמשוּת בּגַזים? אוֹ כּלוּם מוּתר לעשׂוֹת הסכּם על כּניסתם של הפּוֹעלים הרביזיוֹניסטים ללשכּת-העבוֹדה עם כּל החוֹבוֹת והזכוּיוֹת? וּלהאדיר חרדה כּוֹתבים: “אם גם נצמצם את “השׂיחוֹת” לענין הקוֹאַליציה החדשה בּהנהלת הוַעד הלאוּמי וּמס-החירוּם הישוּבי (והרי בּרוּר כּי המסקנוֹת הן הרבּה יוֹתר מרחיקוֹת לכת מכּפי שרוֹצים למסוֹר לנוּ)” וכוּ'. וסמוּך לבּשׂוֹרה – מטר הערכוֹת והשוָאוֹת: “נמצאה נקוּדת-המגע עם המפלגה הפאשיסטית”, וקינוֹת על שנמצאה דרך משוּתפת “בּין פּוֹעלים לפאשיסטים ולא נמצאה בּין פּוֹעלים לפוֹעלים”, ועל “איפה ואיפה שבּה נוֹהגים לגבּי פּוֹעלים סוֹציאליסטים וּלגבּי פאשיסטים”. וּמאיר יערי מצא עכשיו את פּתרוֹן החידה ל”התנַשׂאוּת התוֹקפנית" שלנוּ בּשעת משׂא-וּמתן האיחוּד: “לא שיערנוּ כּי יש דברים בּגוֹ”, כּי הנה “בּעת וּבעוֹנה אחת התנהלוּ שׂיחוֹת אתנוּ והתנהל משׂא-וּמתן על קוֹאַליציה עם אנשי ז’בּוֹטינסקי”. איני יוֹדע אם יערי הבּיע את התמרמרוּתוֹ המוּסרית העמוּקה על “המשׂא-וּמתן הכּפוּל” שהתנהל בּאיזה מקוֹם אחר בּעוֹלם; אוֹ על כּך שההבטחה הגדוֹלה שניתנה בּמהפּכת אוֹקטוֹבּר, בּין שאר ההבטחוֹת הגדוֹלוֹת לעוֹלם המעוּנה והמצפּה לישוּעה, כּי מעתה וּלהבּא בּטלה וּמבוּטלה כּל דיפּלוֹמַטיה חשאית עם השוֹדדים האימפּריאַליסטיים, וּמדיניוּת החוּץ של מדינת הסוֹביטים תהא שוֹנה בּתכלית מזוֹ של הקפּיטליסטים המנוּוָלים, שהבטחה זוֹ נתחלפה בּמלאכת-מחשבת של דיפּלוֹמטיה חשאית שהעוֹלם הקפּיטליסטי יכוֹל לקנא בּה, אוֹ על עצם ההסכּם הקוֹמוּ-נַאצי שנפל כּרעם על ראש המוֹני הפּוֹעלים בּמדינת הסוֹביטים. אדרבּא, מצוּיה אצלוֹ אַזהרה מפּני בּני-אדם המתרעמים על הסכּם מפוֹאָר זה: סימן שהם חשוּדים על בּרית עם פאשיסטים. אוּלם לגבּינוּ אנוּ אין יערי מחמיץ שעת-כּוֹשר להוֹקעת “המשׂא-וּמתן הכּפוּל” ו“הדיפּלוֹמַטיה החשאית”. אכן, כּמה ענינים טוֹבים זימנה ההשגחה בּבת אחת: הבּשׂוֹרה כּשלעצמה טוֹבה, והיא בּאה בּזמן טוֹב, ההשוָאה מוֹעילה, ואפשר להיפּטר עתה מענין בּיש בּנימוּקים מוּסריים ואנטי-פאשיסטיים כּאחד.

אילוּ היה בּדברים על " משׂא-וּמתן בּחדרי-חדרים“, ועל “הסכּם”, ועל “דיפּלוֹמַטיה חשאית” קוֹרטוֹב של אמת, גם אז היה בּהצגה זה לעוּמת זה: השׂגת הסכּם בּאיזה ענין עם המפלגה האוֹיבת לעוּמת אי השׂגת איחוּד עם מפלגה-אחוֹת – משוּם תמימוּת יתירה אוֹ אחיזת עינים. “רוֹמן אוּמלל” קוֹרא יערי ליחסי מפּא”י ו“השוֹמר הצעיר”, בּלי לוֹמר מי כּאן האוֹהב הטרגי. האוּמנם “השוֹמר הצעיר”? ירשה לי איפוֹא להשתמש בּמשל ציוּרי זה. אכן, המשׂא-וּמתן בּינינוּ הוּא על נישׂוּאין, אם נישׂוּאין של אהבה כּחפץ מפּא“י ואם נישוּאין של חשבּוֹן, בּ”כתוּבּה" וּב“תוֹספת כּתוּבה” כּחפץ “השוֹמר הצעיר”. אוּלם כּשהבּחוּרה, מאוֹתן הבּחוּרוֹת הדוֹרשוֹת כּתוּבּה ותוֹספת כּתוּבה ורוֹצוֹת “להבטיח” מראש יד מי תהיה על העליוֹנה בּחיי-הזיווּג, טוֹענת לבּחוּר: ראֵה נא גם ראֵה, עם כּל העוֹלם אתה משתווה, עם החנוָני, ועם המַלוה-בּריבּית, ועם הגבּאי בּבית הכּנסת, וגם עם אוֹיביך המבקשים לרדת לחייך מבקש אתה למנוֹע קטטה, ורק אתי אין אתה רוֹצה להשתווֹת ואין אתה מקבּל את תנאַי שאני מַתנה להעמדת החוּפּה – הרי זה, לכל הפּחוֹת, מגוּחך.

אך יש כּאן דבר הרבּה יוֹתר קשה ממגוּחך. והקשה הוּא שכּל המגדל הזה של ההערכוֹת וההשוָאוֹת וההתמַרמרוּיוֹת וּפסקי-הדין איננוּ אלא בּנין קלפים שהוּקם על "יסוֹד" שאין בּוֹ קוֹרטוֹב של אמת. וחברי “השוֹמר הצעיר” שעשׂוּ עצמם כּרוֹזים לבּשׂוֹרה הגדוֹלה יכלוּ לדעת זאת בּטרם הכריזוּ את הכרזוֹתיהם “המחרידוֹת”.

הם יכלוּ לדעת כּי לא היה שוּם משׂא-וּמתן בּחדרי-חדרים עם הרביזיוֹניסטים בּענין כּניסתם לועד הלאוּמי וּלהנהלתוֹ, לא היה שוּם הסכּם בּין הצדדים, לא היתה אצלנוּ, לא הפּעם ולא מעוֹלם, שוּם דיפּלוֹמַטיה חשאית בּיחסי מפלגוֹת. מה שעשׂינוּ בּענין הרחבת הנהלת הועד הלאוּמי עשׂינוּ לאחר דיוּן רחב בּמוֹסדוֹתינוּ המוּסמכים, עשׂינוּ בּפוּמבּי, לעיני כּל המפלגוֹת הציוֹניוֹת ו“השוֹמר הצעיר” בּתוֹכן, עשׂינוּ שלא מתוֹך “משׂא-וּמתן” ושלא מתוֹך “הסכּם”. מסרנוּ מוֹדעה כּי אין אנוּ מתנגדים לחזרתם של הרביזיוֹניסטים לועד הלאוּמי וגם לא לכניסתם להנהלה על מנת שיקבּלוּ עליהם את מרוּת המוֹסד שלתוֹכוֹ הם נכנסים. וכן הוֹדענוּ למפלגוֹת שאנוּ מבקשים להיכּנס בּשׂיחה אינפוֹרמַטיבית עם הרביזיוֹניסטים למען דעת בּמה הם בּאים עתה לועד הלאוּמי, ואת הדבר הזה קיימנוּ. בּפּלינוּם של הועד הלאוּמי, לאחר המשׂא-וּמתן הדמיוֹני, קם חברנוּ ושאל שאלה זוֹ בּכל הפּוּמבּיוּת. והיוֹשב-ראש הכתיב להם את תשוּבתם, והם ענוּ אחריו הן. אפשר לוֹמר שה“הן” לא היה צלוּל בּיוֹתר, ולא נאמר בּקוֹל רם כּדרך הרביזיוֹניסטים בּשעה שאוֹמרים: לאו, אוּלם בּרוּרה היתה הוֹדעת היוֹשב-ראש שבּרגע שהם מסתלקים ממרוּת ישוּבית זוֹ אין להם מקוֹם בּהנהלה. וגם על כּך: אמרוּ: הן.

ו

לא נעלם ממני, ולא נעלם מן “השוֹמר הצעיר”, כּי בּעצם הגישה לשאלוֹת-הסכּם ולא-הסכּם אנחנוּ מחוּלקים. אינני רוֹצה בּשוּם אי-הבנה, ועל אחת כּמה וכמה שאיני רוֹצה “להכשיר” את עצמנוּ, וּלפיכך לא אסתפּק בּהכחשת העוּבדוֹת שעליהן הוּקם בּנין הקלפים, אלא גם אסבּיר את עמדתנוּ.

איננוּ שוֹללים, מבּחינה עקרוֹנית, הסכּמים עם רביזיוֹניסטים. ואנוּ נדוּן על כּל הצעת הסכּם, לחיוּב אוֹ לשלילה, מבּחינת תכנוֹ, מבּחינת עניני הציוֹנוּת והישוּב, מבּחינת עניני הפּוֹעל וּתנוּעתוֹ. לא חשבנוּ מעוֹלם למצוה סוֹציאליסטית שלא לדבּר עם רביזיוֹניסט. היתה לנוּ פּרשה של הסכּם-העבוֹדה. רבּוּ בּינינוּ המחייבים ורבּוּ השוֹללים. והשוֹללים שבּינינוּ הוֹדיעוּ כּי הם אינם שוֹללים כּל הסכּם מעיקרוֹ, אלא הסכּם זה, בּאשר יש בּוֹ, לדעתם, פּגם יסוֹדי. והוֹדעה כּזאת נמסרה על ידי ההסתדרוּת, עם דחיית ההסכּם המוּצע. היתה פּרשה של הסכּם אחר. גם הסכּם זה, בּניגוּד לעלילת “הדיפּלוֹמַטיה החשאית”, הוּגש להסתדרוּת. רוֹב גדוֹל נטה לוֹ. אוּלם דוקא חבר אחד, “מאנשי הסכּם לוֹנדוֹן”, מצא כּי הסכּם זה יש בּוֹ נזק מבּחינת המדיניוּת הציוֹנית. ואף הוּא הוֹדיע שאין הוּא מתנגד להסכּם בּכלל, אלא לסעיף מסוּים בּהסכּם זה. וּוַדאי לא נעלם מן “השוֹמר הצעיר” כּי בּמשך השנים הללוּ נתקיימוּ כּמה הסכּמים חלקיים בּעניני עבוֹדה, מהם שהביאוּ לחזית פּוֹעלים אחת בּהגנה על עבוֹדה עברית אוֹ על תנאי עבוֹדה, לאסיפוֹת כּלליוֹת של פּוֹעלי מוֹשבה. לא הסתלקנוּ מנסיוֹנוֹת אלה. בּזאת חפצנוּ, לכך פּעלנוּ.

וכן אין זה סוֹד שלא שׂשׂנוּ ליציאת הרביזיוֹניסטים מן ההסתדרוּת הציוֹנית ולא ליוינוּ את היוֹצאים בּמחיאוֹת-כּפּים. ולא פּעם הכרזנוּ, בּישיבוֹת הועד הפּוֹעל הציוֹני, כּי אין אנוּ מתנגדים לחזירתם, בּתנאי אחד: זכוּיוֹת שווֹת וחוֹבוֹת שווֹת. לא דרשנוּ מהם לא “אני מאמין” פרוֹגרמַתי, ולא וידוּי ולא חרטה פּוּמבּית, כּי אם דבר אחד: קבּלת מרוּת ההסתדרוּת הציוֹנית, אם הם רוֹצים להיוֹת חבריה. יש סבוּרים שיציאתם עשׂתה את מצבנוּ “נוֹח” יוֹתר. אוּלם חשבּוֹן הנוֹחיוּת איננוּ קוֹבע. אנחנוּ עוֹשים את חשבּוֹן הכּלל. אם “אגוּדת ישׂראל” תיכּנס לתוֹך ההסתדרוּת הציוֹנית ודאי תשתדל לעשוֹת את מצבנוּ אנוּ פּחוֹת נוֹח, ואף על פּי כּן חפצים אנוּ בּכניסתה, ואיננוּ מפחדים. כּי בּטוֹב לכלל הענין הציוֹני טוֹב גם לנוּ, ומי שירצה “לשבּוֹר” אוֹתנוּ ישבּוֹר את ראשוֹ. אמרתי בּקוֹנגרס כּי אין בּציוֹנוּת סכּנה של דיקטטוּרה, של כּל דיקטטוּרה שהיא, לא מימין ולא משׂמאל. היא לא תתקיים אפילוּ יוֹם אחד. אך יש סכּנה של “כּנוּפיוֹת”, של גנרלים סיניים, של “איש לשבטיך, ישׂראל”. כּל תוֹספת ליכּוּד של האוּמה משמשת תריס בּפני סכּנה זוֹ. וכל מה שממַעט הפקרוּת וּפריקת-עוֹל הרי הוּא לטוֹבה. הרביזיוֹניסטים מתימרים כּי בּעמידתם מחוּץ למסגרת הציוֹנית “הרויחוּ” – וּלפיכך מוּטב להם שישארוּ גם להבּא בּחוּץ. “השוֹמר הצעיר” אוֹמר כּי הללוּ הפסידוּ – וּלפיכך מוּטב לנוּ שישארוּ גם להבּא בּחוּץ – איני יוֹדע את חשבּוֹנם, אם הרויחוּ ואם הפסידוּ. אפשר מאד שהם הפסידוּ, אך עמידתם בּחוּץ לא הפחיתה את נזקם. וּלפיכך אין אנוּ בּוֹנים את תקווֹתינוּ ואת תקווֹתיה של הציוֹנוּת על עמידתם בּחוץ דוקא. את יחסנוּ זה ידע “השוֹמר הצעיר” בּטרם נכנס אתנוּ לשׂיחה על איחוּד.

רשאי “השוֹמר הצעיר” לחשוֹב על יציאתם ועל חזירתם של הרביזיוֹניסטים כּרצוֹנוֹ. רשאי הוּא להאמין כּי עמידתם “בּחוּץ” מקטינה את סכּנוֹת הבּריוֹנוּת. רשאי הוּא לחשוֹב כּי בּהוֹדיע הצירים הרביזיוֹניסטים, שנבחרוּ בּשעתם לאסיפת הנבחרים ולועד הלאוּמי, כּי רוֹצים הם לשוּב, צריך לנעוֹל בּפניהם את הדלת. אלה מן הדברים הנתוּנים לשיקוּל-דעת. והשיקוּל תלוּי בּכּוֹח השוֹפט של השוֹקל, בּהערכת הכּוֹחוֹת והגוֹרמים הפּוֹעלים בּחברה, בּהרגשת הכּוֹח שיש לוֹ לשוֹקל וּבידיעת הכּוֹח העוֹמד מאחריו, בּמידת האחריוּת שהוּא נוֹשא בּה לגוֹרל הענינים, לגוֹרל התנוּעה כּוּלה. מה שאיננוּ רשאי זהוּ להרקיח ציבּוּר בּבדיוֹת ולבנוֹת עליהן מגדלוֹת, לתקוֹע בּשוֹפרוֹת ההסתה “ישר לַפּנים וּבכל הפּוּמבּיוּת”, כּהתפּארוּתוֹ של יערי, וּלהשתמש בּכל אלה כּתריס בּפני האיחוּד.

“הלקח היה הפּעם חריף והוּא יספּיק לזמן רב” – זהוּ הדגל שמאיר יערי תוֹקע עתה בּהכּרת נצחוֹן על מגדל-הקלפים שהקים.

ז

“הבּרית עם הרביזיוֹניסטים” הרי היא, כּמוּבן, תירוּץ מספּיק להפסקת המשׂא-וּמתן, אך גם לאחר תירוּץ מספּיק זה עוֹד נשארה שאלה אחת בּלתי-מתוֹרצת: היֵעָשׂה כּן בּמקוֹמנוּ, לנסח דברים בּמשׂא-וּמתן בּשם אוֹמרם, בּלי לשאוֹל את פּיו אם אמנם זהוּ הנוּסח הנכוֹן של דבריו. וגם על כּך יש תשוּבה בּפי יערי. והיא: “הפּגישוֹת הללוּ דוֹמוֹת אחת לרעוּתה כּטיפּוֹת מים. כּכה הן התחילוּ וככה נפסקוּ…. לא נסתיימוּ”. אוֹדה, התקשיתי בּהבנת התשוּבה. יהא שהחבר יערי מלא צער על שהפּגישוֹת נפסקוּ ולא נסתיימוּ, לפיכך צריך הוּא לנסח את עמדתנוּ אנוּ על דעת עצמוֹ?

אוּלם, גם בּלי שיכוֹלתי לרדת לעוּמקה של התשוּבה בּיחס לשאלה, רוֹצה אני לשאוֹל לגוּפוֹ של ענין: האוּמנם היוּ כּל הפּגישוֹת כּטיפּוֹת-מים? יד אל לב, חבר יערי! והרי אני זוֹכר פּגישה אחרת לגמרי: הפּגישה בּבּאזל, בּשנת תרצ"א, בּסמיכוּת לנעילת הקוֹנגרס, אוֹתוֹ קוֹנגרס אשר בּוֹ שלחנוּ את ארלוֹזוֹרוֹב לאֶכּסקוּטיבה (ודוקא בּהרכּב של קוֹאַליציה רחבה). ישבנוּ שבת-רעים, בּלי הסתערוּת וּבלי שצף-קצף, וּבלי דרישת “ערוּבּוֹת”, ואתם אמרתם לנוּ כּמה שבחים ודברי-אֵמוּן. מוּתר לוֹמר כּי היתה זאת סעוּדת-אירוּסין, נפרדנוּ – מכּל מקוֹם, אנחנוּ – הפּתאים המאמינים של מפּא“י – בּלי כּל פּקפּוק שענין האיחוּד קרוֹב לגמר, ואם לא חתמנוּ אז, בּשעה מוּצלחת, על הגמר, הרי זה לא מפּני שאנחנוּ לא היינוּ מוּכנים בּאוֹתוֹ מעמד, אלא מפּני שאתם, כּפי שאמרתם לנוּ, עוֹד צריכים להביא את הבּשׂוֹרה הבּלתי-צפוּיה לתנוּעתכם, וּלקבּל ממנה אישוּר. ויצא בּאמת כּך: “השׂיחוֹת נפסקוּ… ולא נתקיימוּ”. והלא נפרדנוּ בּבּאזל על מנת להמשיך וּלהביא לידי גמר? וגם להוֹדיע על ההפסקה לא הוֹאלתם לא “ישר בּפּנים” ולא “בּכל הפּוּמבּיוּת”? האוּמנם גם אז קילקלנוּ בּמשהוּ, אוֹ שאתם, בּאי-כּוֹח “מוּסמכים”, לא היה בּכם הכּוֹח להגן בּפני ציבּוּרכם על מה שאמרתם לנוּ? איני יוֹדע היכן עמדתם אז, אם בּ”גיבּוּש אידיאוֹלוֹגי" אוֹ בּ“מתיחת הקו”, אך עוּבדה היא שלא חזרתם אלינוּ להוֹדיע לנוּ בּשל מה “נפסק”, וגם לא הוֹדעתם, ואפילוּ בּאיגרת, כּי נפסק.

לא התכּבּדנוּ אוֹתה שעה בּקלוֹנכם ולא עשׂינו לדבר פּרסוּם. האמינה, חבר יערי, אין אני אוֹהב לראוֹת חברים בּקלקלתם, והייתי בּרצוֹן מוַתר גם על כּתיבה זוֹ, אילוּלא נטלת על עצמך לכתוֹב היסטוֹריה, ולא היסטוֹריה של “השוֹמר הצעיר” בּלבד, כּי אם גם היסטוֹריה של אחרים. מי שמכריז על עצמוֹ כּי הוּא “תוֹבע מוּסר בּפּוֹליטיקה”, אפשר לשאלוֹ: אם הוּא תוֹבע רק מזוּלתוֹ אוֹ גם מעצמוֹ? על כּל פּנים, אל “יעבּד” היסטוֹריה לתכלית פּוֹליטיקה.

ח

את ההיסטוֹריה הפּנימית של “השוֹמר הצעיר” איני יוֹדע, וגם לא מה שהתרחש הפּעם בּקרבּוֹ מסביב למשׂא-וּמתן זה, אך יוּרשה לי לצרף כּמה קוים בּוֹדדים, לא סוֹדיים, חלילה, כּי אם ממַה שגילה לנוּ החבר יערי וחבריו.

“אין להכחיש שיש בּקרב “השוֹמר הצעיר” ניוּאַנסים בּיחד לאיחוּד עם מפּא”י“, כּוֹתב עתה החבר יערי. אך אינוֹ מגלה לנוּ מה הם הניוּאַנסים. כּל חברי משלחת “השוֹמר הצעיר” דיבּרוּ בּפּגישוֹת שׂפה אחת וּדברים אחדים, בּרוּח ההרצאה “המדוּיקת, שיטתית וּפּרציזית”, כּי חזקה עליהם, כּנראה, מצוַת הקוֹלקטיביוּת הרעיוֹנית. אוּלם עוֹד בּ”קאהירוֹ סיטי" סיפּר מאיר יערי כּי קיבּוּץ מרחביה קיבּל החלטה, “אשר נתמכה כּמעט על ידי כּל החברים, כּי יש לפנוֹת אל המוֹעצה (של “השוֹמר הצעיר”) וּלחַווֹת את הדעה, שהגיע הזמן לחידוּש המשׂא-וּמתן על איחוּד פּרוֹגרמתי”. וּבסַפּרוֹ זאת מוֹסיף יערי גם על יחסוֹ הוּא: “אין אני יכוֹל לוֹמר כּי מבּחינת תכנה ההחלטה הזאת היתה שלא לפי רוּחי, אני לא הייתי מציע הצעה כּזאת להחלטה. ידעתי מראש איזוֹ קבּלת פּנים צפוּיה לצעד האיניציאַטיבי הזה, ולא טעיתי. המוֹעצה עברה על ההצעה הזאת לסדר היוֹם” (מתוֹך הפּרוֹטוֹכּוֹל). לא לחינם חזר יערי והדגיש שאפילוּ כּשהוּא מדבּר בּשם עצמוֹ – “אסוּר לי לשכּוֹח שהנני שליח של ציבּוּר”. וּבבוֹאוֹ לדבּר אתנוּ על איחוּד יש לוֹ אֵימתא דציבּוּרא מפּני… חבריו.

“לא עוֹררנו מצדנוּ תקווֹת-שוא” אוֹמר עתה מאיר יערי על השׂיחוֹת בּלב ים. וּבצדק. אכן, רק פּתאים-מאמינים של מפּא"י, הרוֹאים מהרהוּרי לבּם, יכלוּ לצאת משם בּתקווֹת כּי הגיעה שעת רצוֹן.

עוֹד בּאניה הציע ד. רמז לבחוֹר בּוַעדה משוּתפת לשם בּירוּר מצע פּרוֹגרמתי לאיחוּד, מתוֹך הנחה "שנלך לקראת “השוֹמר הצעיר”. לכאוֹרה אפשר להניח כּי הדרך הטוֹבה לבירוּר אפשרוּת האיחוּד ותכניתה היא – בּוַעדה מצוּמצמת, שאין בּה מקוֹם לנאוּמים וּליצרי-פּוּלמוֹס, שאיננה מחיֵיבת שוּם צד, אלא שהיא מבקשת לתת לדברים את צוּרתם האפשרית, שחוֹר על גבי לבן, שאין בּה מקוֹם לגלוֹת פּנים שלא כּהלכה, ויש יתר יכוֹלת להבין זה את זה וּלגלוֹת אם יש דרך משוּתפת ואם אַיִן. אוּלם על הצעה זאת הוֹדיע מ. יערי: “לא נוּכל לקבּל שוּם החלטה”.

וּבפּגישה השניה, על היבּשה, הוֹדיע המַרצה מטעם “השוֹמר הצעיר” כּי הועד הפּוֹעל של “השוֹמר הצעיר” “לא דן דיוּן מפוֹרט בּשאלוֹת האיחוּד וגם לא בּחר משלחת מיוּחדת, אלא הטיל על האוֹרגן הקבוּע וכוּ' לנסוֹת להגיע לשלב מעשׂי יוֹתר. אם יתבּרר שהשיחוֹת בּינינוּ יכוֹלוֹת להגיע וכוּ', אזי יהיה יסוֹד”. לְמָה? “להרחבת הדיוּנים”. וּבכן, אנשים שיש להם “אֵימתא דציבּוּרא” בּפני שוֹלחיהם, אנשים אשר פּעם אחת כּבר הפסיקוּ משׂא-וּמתן של איחוּד מתוֹך אימה מפּני ציבּוּרם, לא ראוּ צוֹרך לבדוֹק לפני לכתם למשׂא-וּמתן אם יש בּציבּוּרם התקרבוּת כּלשהי לאיחוּד, אינם מסַפּרים לנוּ אם מסרוּ לציבּוּרם על השׂיחות בּ“קאהירוֹ סיטי”, וּמה הרוֹשם שקיבּל הציבּוּר מאוֹתן השׂיחוֹת. הדבר האחד שחוּדש בּפּגישה זאת הוּא ההוֹדעה "שיש לנוּ ענין לפעוֹל גם בּשאלת האיחוּד מתוֹך קוֹנטקט עם “הליגה”.

והנה, בּאוֹתה הפּגישה, אשר ממנה יצא “השוֹמר הצעיר” “בּשן ועין”, לפי הגדרת יערי, בּא דיין והציע שוּב “וַעדה מצוּמצמת שתנסה להביא ניסוּח של פּרוֹגרמה”. רמז תמך בּוֹ. אוּלם פראי הוֹדיע: “טרם הגענוּ לשלב של בּחירת ועדה. נסתפּק עכשיו בּזה שכּל משלחת תמסוֹר לשוֹלחיה דין-וחשבּוֹן על השׂיחה שהיתה פּה, וכל צד יקבּע את עמדתוֹ”. כּיצד נמסרוּ הדינים-וחשבּוֹנוֹת על הפּגישוֹת לאלפי החברים – יכוֹלים אנוּ ללמוֹד מן הספרוּת שבּדפוּס. מה פּלא שהחבר יערי דוֹחה את תקוַת-האיחוּד לאחר המלחמה, כּאשר “כּמוֹ בּסוֹף המלחמה הקוֹדמת תגיע שעת רצוֹן לאַוַנגַרד המהפּכני”.

ט

בּשעת המשׂא-וּמתן על איחוּד אמר חבר אחד מן “השוֹמר הצעיר”: אל תדבּרוּ על רצוֹן. והייתי שוֹמע לוֹ בּרצוֹן. אך מה אעשׂה ואי-רצוֹן מכּל דף וּמכּל שׂיח יזעק. כּשיש רצוֹן לאיחוּד אזי מתכּנסים אנשים שלמדוּ בּאַסכּוֹלוֹת שוֹנוֹת וּמבקשים את המשוּתף ואת המַכּסימוּם שבּמשוּתף. ואז אפשר להיוָכח אם מַכּסימוּם זה יש בּוֹ כּדי לאַחד בּני-אדם שלמדוּ בּאַסכּוֹלוֹת אידיאוֹלוֹגיוֹת שוֹנוֹת, כּדי לפרק מחיצוֹת, ואם הבּלתי-משוּתף ניתן להידחוֹת עד לבירוּר וליבּוּן שיבוֹא בּמשוּתף לאחר האיחוּד. כּשאין רצוֹן לאיחוּד, אזי בּאים וּמבקשים את המפריד, את המַכּסימוּם שבּמַפריד, ואת כּל המשוּתף דוֹחים לקרן-זוית. ואזי בּאים לישיבת-איחוּד מזוּינים בּאוּלטימַטוּמים וּ“תנאי-מינימוּם”, בּ“ערוּבּוֹת פּרוֹגרמַתיוֹת”.

ערוּבּוֹת פּרוֹגרמַתיוֹת! מי המציא מִלת-חמד זוֹ? שבּני-אדם המבקשים להתאַחד לגוּף ציבּוּרי אחד ידרשוּ מבּני-שׂיחם “ערוּבּוֹת”? ולא ערוּבּוֹת סתם, אלא מַשכּנתה אידיאוֹלוֹגית? ושוּב אשתמש בּמְשָלוֹ של יערי: מה תאמרוּ לרוֹמן “אוּמלל” וּממוּשך זה, שאחד מבּני הזוּג שנזדקנוּ בּ“סיבּוּבים” בּא ודוֹרש “ערוּבּוֹת”?

המַשמעוּת הנפשית של “ערוּבּוֹת” היא: הוֹאיל ואין לנוּ רקע רעיוֹני משוּתף, ואנוּ חוֹשדים בּך בּכל מיני פַּסלָנוּת, בֶּסטיוּת, וּבאי-נאמנוּת, עד כּדי אוֹנאה, לפיכך הוֹאילה נא וּמַשכּן בּידינוּ “ערוּבּוֹת פּרוֹגרמַתיוֹת” – ואז…. נראה.

ואכן, יערי האוֹמר כּי בּתבעי את חוֹפש-המַצפּוּן של היחיד בּתנוּעה אינני אלא מתפּרץ ל“דלת פּתוּחה”, מבקש להוֹכיח כּי “התנאים הפּרוֹגרמַתיים” אינם “שייכים לעניני אמוּנה אוֹ אידיאוֹלוֹגיה אוֹ מדע סתם” ולא מתוֹך רצוֹן לכפּוֹת עלינוּ תוֹרה הם נדרשים מאתנוּ, אלא שהכרח לא יגוּנה: כּיצד לעקוֹר מנהגים מגוּנים וּמידוֹת רעוֹת, בּלי להטיל תוֹרה? עת לעשׂוֹת – ואזי אין להקפּיד על התערבוּתוֹ של גוּף פּוֹליטי בּענינים הנוֹגעים לאמוּנה וּלמדע וכוּ'. התוֹרה, אשר אם אנחנוּ מקבּלים אוֹתה – מוּטב, אם לָאו – יתקיים הפּירוּד לעוֹלמי-עד, אינה אלא “הלכה למעשׂה שצריכה לבוֹא בּמקוֹם הלכה למעשׂה אחרת”, הַיינוּ, בּמקוֹם מה שאנוּ עוֹשׂים ונוֹהגים עכשיו.

וּבכן, כּאן, בּמאמרוֹ של יערי, ולא בּמשׂא-וּמתן, נאמרוּ הדברים הבּרוּרים: תסתלקוּ מן ההלכה שלכם וּמן המעשׂה שלכם כּתנאי מוּקדם לאיחוּד אתנוּ. כּשתוֹדיעוּ לנו שהסכּמתם למַפרע להיוֹת אחרים – אזי יבוֹא “שלב ממשי יוֹתר” ו“אזי יהיה יסוֹד”… “להרחבת הדיוּנים”.

הרוּח הפּוֹעמת בּדיבּוּרים אלה על “ערוּבּוֹת” ועל “תנאים” אשר יבטיחוּ הלכה וּמעשׂה “בּמקוֹם” – מַהי? האם רוּחוֹ של צבא הנכנס לעיר מוּבקעת ועל לשוֹנם: “קפּיטוּלַציה”, קוֹנטריבּוּציה? אני שוֹאל את עצמי: בּאיזה בּית-ספר למדוּ אנשי “השוֹמר הצעיר” סגנוֹן זה, מנַין להם תפיסה זוֹ, שבּתנוּעה דמוֹקרטית לא אָפיה של התנוּעה, לא הרכּבה האישי, לא מקוֹרוֹת יניקתה, לא תפקידה ההיסטוֹרי ולא התנאים שבּהם היא פּוֹעלת – לא הם הקוֹבעים, כּי אם “התנאים” המוּגשים לה לחתימה. אַתה נזכּר בּלי משׂים בּ“כ”א התנאים" וּבמנַסחיהם וּבתוֹצאוֹתיהם.

לא אשאל את תוֹבעי המַשכּנתה האידיאוֹלוֹגית על מידת הטַקט והכּבוֹד החברי הצפוּן בּתביעה. אך אשאל אוֹתם מה היוּ אוֹמרים אילוּ היינוּ אנחנוּ בּאים אליהם בּדרישת “ערוּבּוֹת פּרוֹגרמַתיוֹת” בּאֵילוּ שטחים שהם; אילוּ היינוּ אנחנוּ, על יסוֹד אוֹתם הכּשלוֹנוֹת אשר אירעוּ להם בּעבוֹדתם החינוּכית בּגוֹלה וּבקיבּוּצים בּארץ, בּתקוּפוֹת מסוּימוֹת, בּאים ודוֹרשים, כּתנאי לאיחוּד, אפילוּ לא “ערוּבּוֹת”, אלא בּחינה חדשה של מוּשׂגים וּמוּנחים, כּדי לברר אם יש בּידיהם לעזוֹר לחניכיהם לעמוֹד בּפני רוּחוֹת מנַשבוֹת בּעוֹלם, לעמוֹד בּנסיוֹנוֹת רוּחניים חמוּרים הנשקפים להם. חוֹששני שמי שתוֹבע מעמיתוֹ “ערוּבּוֹת פּרוֹגרמַתיוֹת” איננוּ מוּכן גם לדיוּן חברי משוּתף וּלהחלטה משוּתפת, על אחת כּמה וכמה לגבּי ענינים שהוּא חוֹשב אוֹתם לאחוּזת-נחלתוֹ הפּרטית, שאין לאחרים חלק בּה.

וּלאחר הקינוֹת הרבּוֹת על יחס מפּא“י, הרע, “לפּוֹעלים סוֹציאליסטים” ועל שלא “נמצאה הדרך המשוּתפת” ועל “הפּגישוֹת שחזרוּ ונשנוּ” ללא תוֹצאוֹת חיוּביוֹת, מגלה פּתאוֹם מאיר יערי את יחסוֹ הוּא, הטוֹב, “לפוֹעלים סוֹציאליסטים” אף הם ואוֹמר בּפשטוּת: “אין אנוּ רוֹצים להתאחד עם מפּא”י כּמוֹ שהיא”. מפּסוק זה צריך היה להתחיל את ההרצאה הפּרוֹגרמתית, חבר יערי! וּמי שחוֹשב בּלבּוֹ: על כּל פּנים לא אתאחד אתכם עד שלא תהיוּ לאחרים – ואיננוּ אוֹמר זאת בּגלוּי, “ישר לַפּנים”, אלא מכרכּר כּרכּוּרים פּרוֹגרמַתיים וּמדבּר על “ערוּבּוֹת”, אַל יאשים את זוּלתו על שהוּא חוֹזר הבּיתה בּהרגשה כּי יצא “בּשן ועין”.

י

ואחרי הכּל נסוּרה נא ונראה מה טיבן וּמה תכנן הרעיוֹני של אוֹתן “הערוּבּוֹת הפּרוֹגרמַתיוֹת”.

בּראש וראשוֹנה, כּמוּבן: “מלחמת מעמדוֹת”. לתוֹעלת העיוּן נניח עתה לטוּב-הטעם הבּוֹלט בּהצגת סעיף זה “כּדרישה” למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל – המפלגה האחת בּארץ שאיננה מפלגה של כּת ולא מפלגה של אחת הפּינוֹת בּמעמד, כּי אם מפלגת-המעמד, בה"א הידיעה. נניח עתה גם לעוֹמק החקר הסוֹציוֹלוֹגי שבּדבר, שמפלגת-המעמד, אשר בּה חָברוּ יחד שני הנחלים הגדוֹלים, אשר ראשיתם היא היא ראשית התהווּת מעמד העוֹבדים העברי בּארץ, ראשית הכּרת עצמוֹ והכּרת שליחוּתוֹ ההיסטוֹרית וראשית עצמאוּתוֹ, שהתחילה עם הגליוֹן ההֶקטוֹגרָפי הראשוֹן של “הפּוֹעל הצעיר”. ואף על פּי – אוֹ משוּם – שלא פּירשה מעוֹלם את עצמאוּתה כּניתוּק מן הגזע אוֹ כּפרישה מן הכּלל, הגיעה בּעצמאוּתה להיקף וּלביצוּר וגם לעוֹמק אשר כּמה תנוּעוֹת פּוֹעלים, גדוֹלוֹת וּקשישוֹת ממנה, לא הגיעוּ עד היוֹם; מפלגת המעמד המנהלת, מאז ועד היוֹם, זה שלוֹשים וחמש שנים, את כּל קרָבוֹתיו, בּחוֹמר וּברוּח, בּכּפר וּבעיר, בּישוּב וּברחבי התנוּעה הציוֹנית, ואשר אָסרה וניהלה את מלחמת העבוֹדה העברית – המלחמה המעמדית הגדוֹלה והעֶקרוֹנית בּיוֹתר בּכל ההיסטוֹריה של תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדים בּכל הארצוֹת, וּבאוֹתוֹ זמן גם אחד הפּרקים החשוּבים בּיוֹתר בּמלחמת קיוּמנוּ ושחרוּרנוּ הלאוּמי; מפלגת-המעמד אשר גאלה את הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי – בּמלחמוֹת קשוֹת – מעוֹל פּקידוּת וּמאפּוֹטרוֹפּסוּת עוֹד בּטרם עלה ראשוֹן “השוֹמר הצעיר” לארץ וכבשה לפּוֹעל, כּכוֹח מדיני, את המקוֹם הראשוֹן בּישוּב וּבציוֹנוּת; אשר שלחה את שלוּחוֹתיה אל תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדים, השבוּיה בּהתנַכּרוּת-שלא-מדעת וּבידי מחנכים לטמיעה וּלביטוּל-מדעת, וכבשה אוֹתם בּמאמצים בּלתי-פּוֹסקים, הלוֹך וכבוֹש, לאַחוה וּלשוּתפוּת בּמפעל וּלהוֹקרת אמת; אשר נטעה בּלב הפּוֹעל העברי בּארץ את הכּרת היוֹתוֹ בּן – לעתים, הוֹי, אך בּן חוֹרג – בּמשפּחת כּל העוֹבדים בּעוֹלם, והיוֹתוֹ אזרח – אם כּי לעתים קרוֹבוֹת אזרח עשוּק וּמקוּפּח – בּתנוּעה הסוֹציאליסטית האינטרנַציוֹנלית, וכבשה לוֹ סוֹף סוֹף הכּרה, זכוּיוֹת, ואף ידידוּת-אמת והגנה נאמנה בּעוֹלם הסוֹציאליסטי; מפלגת-מעמד החוֹתרת כּל ימיה לאַחדוּת המעמד ורוֹאה בּה גוֹרם עיקרי לעצמאוּתוֹ וּלכוֹשר-מלחמתוֹ, ולא תחליפנה בּעצמאוּת-של-כּת וּבמלחמתיוּת-של-כּת – שמפלגת-מעמד זוֹ נדרשת עתה למסוֹר מוֹדעה על “מלחמת-מעמדוֹת”, וּבלעדי מסירת מוֹדעה זוֹ לא תיאָמן.

היפּלא הדבר? לא, בּעינַי לא יפּלא. נוֹכחתי כּי מי שמתחנך על ספרוּת “השוֹמר הצעיר” יוֹדע לתבּוֹע “דרך-ארץ בּפני האוֹפּוֹזיציה”, אך הוּא פּטוּר מדרך-ארץ לכלל המעמד וּלמפלגתוֹ. לאחר שהוּא בּוֹלע שבוּע שבוּע מנה הגוּנה של הוֹקעת פּשעים וחטאים של מפּא“י, הרי הוּא יוֹדע וָעֵד כּי אין בּה מתוֹם, כּי דרכּה היא דרך-הכּניעה לפני כּל אוֹיב פּוֹעלים, דרך פּשרוֹת וּויתוּרים המשפּילים את כּבוֹד הפּוֹעלים וּמוֹבילים לאיבּוּד כיבּוּשיו ולקראת חוּרבּן גמוּר. והרי הוּא רשאי להאמין בּתוֹם-לבב כּי כּיבּוּשים אלה לא מידי מפּא”י בּאוּ לוֹ, כּי אם מידי אחרים, וכי את מלחמת מעמד הפּוֹעלים נלחמים לא אלה אשר עשׂוּ את אבק העוֹלים למחנה אשר רוּח חיים בּוֹ, אשר כּל כּלי האִרגוּן והיצירה והמלחמה של הפּוֹעל הם יצירי רוּחם וילדי טיפּוּחיהם, אלה אשר יצרוּ את עתוֹנוּת הפּוֹעלים – זוֹ אשר תפקידה לא התנַצחוּיוֹת עלוּבוֹת בּתוֹך המעמד, אלא ליכּוּד וחינוּך של המעמד כּוּלוֹ וגילוּי רצוֹנוֹ וּמחשבתוֹ וחשבּוֹנוֹ עם העוֹלם, וּמנוֹף למלחמתוֹ נגד הקמים עליו, – לא אלה “הטיפּוּסים” המוּזרים אשר חייהם קוֹדש לפּוֹעל בּמוֹשבה, למלחמת-העליה, לשמירה וּלביצוּר, להתישבוּת וּלביצוּר, להתישבוּת, להעפּלה, להיאָבקוּת מדינית. כּל אלה הרי הם, כּידוּע, בּיוּרוֹקרטיה מפלגתית, שכּל תלמיד ותיק רשאי להתקלס בּה².

מדוּע לא יאמין חניך “השוֹמר הצעיר” כּי את המלחמה הרעיוֹנית והציבּוּרית בּבּריוֹנוּת, בּאידיאוֹלוֹגיה שלה, בּהשפּעתה, נלחם “השוֹמר הצעיר” ולא ד. בּן-גוּריוֹן, ולא מ. בּילינסוֹן, ולא מפּא"י, ולא “דבר”, אשר, כּידוּע, אינם עוֹשׂים כּל ימיהם שוּם דבר מלבד מה שהם “נכנעים” מפּני הפאשיזם? מדוּע לא יאמין תלמיד “השוֹמר הצעיר”, כּי את מלחמת-המעמדוֹת “האמיתית” – מלחמתוֹ של הפּועל השׂכיר בּתעשׂיה, בּמלאכה, בּשירוּת – מנהלים אנשי “השוֹמר הצעיר” ולא אלה שיצרוּ את האגוּדוֹת המקצוֹעיוּת והמוֹעצוֹת העירוֹניוֹת, אלה, בּידוּע, יש להם תפקיד אחד: “לבגוֹד” בּוֹקר וערב בּמעמד הפּוֹעלים.

רשאי חבר “השוֹמר הצעיר” להאמין כּכה, בּאשר הוּא רוֹאה את מפלגתוֹ הוּא עוֹמדת על גבּנוּ יוֹם יוֹם כּמצליף, מצבּיעה על כּשלוֹנוֹתינוּ, “מזרזת” אוֹתנוּ בּ“נוּ-נוּ”, כּדרך יהוּדים בּשעה שמי שהוּא “סוֹחב את העגלה”, טוֹרח וּמזיע ואיננוּ עוֹשׂה הכּל לפי הכּללים והשׂכל של “המיטיבים לדעת”. כּיצד אוֹמר ר' מנדלי: “דחפוּ היטב, היטב דחפוּ, מפּני שהקוֹל יפה לדחיפה”. רשאי חבר “השוֹמר הצעיר” להאמין שלזאת, להצלפת-תמיד זוֹ, יקָרא מלחמת-מעמדוֹת, ואילמלא הצלפתוֹ, שהיא עיקר תפקידוֹ ושבּוֹ הוּא נעלה עלינוּ, מי יוֹדע לאיזה בּוֹר-שחת של כּניעה וכשלוֹנוֹת היינוּ מתגלגלים ונוֹפלים.

יא

עדיין לא זכיתי לעמוֹד על סוֹד הניגוּד שבּין “השוֹמר הצעיר” למפּא“י. וּברצוֹן אהיה נוֹשׂא לבית-המרחץ את כּליו של אוֹתוֹ חוֹקר-סוֹציוֹלוֹג אשר יגלה לנוּ בּקרקעית הניגוּד מציאוּת מעמדית שוֹנה בּין “השוֹמר הצעיר” וליגָתוֹ ונוֹערוֹ מצד אחד לבין מפּא”י וישוּביה ונוֹערה מצד שני.

אך אם יחסי “השוֹמר הצעיר” וּמפּא“י אינם כּתיקוּנם אַל תאשם בּזה “מלחמת-המעמדוֹת”. היא קיימת. היא עוּבדת-חיים כּבּירה. איש לא המציא אוֹתה “מראשוֹ”. משתתפים בּה – וּבחריצוּת יתירה – אלה שכּוֹפרים בּמציאוּתה, אוֹ שמכריזים הַשכּם והַערֵב שהם שׂוֹנאים אוֹתה בּנפש ורוֹצים, כּביכוֹל, לעקוֹר אוֹתה מן השוֹרש (אילוּ היוּ חפצים בּאמת לעקוֹר אוֹתה מן השוֹרש – הלא היוּ בּאים אלינוּ, כּי זהוּ ראש מגמתנוּ). וּמשתתפים בּה לא רק בּשעה שבּאים להוֹריד את שׂכר הפּוֹעל, אוֹ מקפּחים את זכוּת הבּחירה של “תוֹשבים”, אוֹ משליכים שיקוּצים על ההסתדרוּת וּמפּא”י, כּי אם בּשעה שהבּעל בּעמיו משתדל להכשיל כּל מאמץ של משטר ישוּבי-לאוּמי, למַעֵט את דמוּתן של הקרנוֹת הלאוּמיוֹת מתחמק מ“כּוֹפר הישוּב” ועוֹשׂה מה שבּידוֹ כּדי לעכּב ולשׂים מכשוֹלים על דרך “מס-החירוּם”. אף זוֹהי צוּרה של מלחמת-מעמדוֹת, הרסנית למדי, גם כּשקרבּנוֹתיה אינם דוקא “הפּוֹעלים”, ויוֹתר ממה שהיא מתכּוונת לבצע הרי היא מתכּוונת לשלטוֹן. שנים רבּוֹת נתבּענוּ אנחנוּ להסכּים ללשכּת-עבוֹדה כּללית, והיוּ בּינינוּ גם שטענוּ ימים רבּים כּי כּל הסדר הזה הוּא אך לטוֹבת הפּוֹעל, וּבוֹ בּרגע שהפּוֹעלים יסכּימוּ לכך יקוּמוּ עליה להפּילה אלה שתבעוּ אוֹתה ממנוּ. אין אדם צריך “להוֹדוֹת” בּמלחמת-המעמדוֹת כּדי שישתייך למעמדוֹ וישתתף בּמלחמתוֹ. וּבעל-בּית שאיננוּ מוֹדה בּמַעמדיוּתוֹ איננוּ נעשׂה על ידי כּך פּחוֹת מעמדי. הלוֹחמים נגד מעמד הפּוֹעלים, מי בּנַאיביוּת וּמי בּזדוֹן, יוֹדעים להליט את מלחמתם מַסוה של פּטריוֹטיוּת של סדר, של טוֹבת הכּלל.

אך גם תנוּעת הפּוֹעלים, בּעוֹלם ואצלנוּ, ידעה אנשים אשר פּעלוּ והגוּ גדוֹלוֹת בּמלחמת הפּוֹעל, וּמקוֹמם איתן בּתוֹלדוֹת העבוֹדה וּבמלחמת שחרוּרה והם אף על פּי שלא התעלמוּ מן המציאוּת החברתית הקיימת ומעוּבדת מלחמת-המעמדוֹת, לא ראוּ אוֹ לא חפצוּ לראוֹת את המלחמה שהם שוּתפים בּה כּמלחמת-מעמדוֹת דוקא. הם לא פּיגרוּ כּלל וּכלל בּעצם המלחמה, אך בּיקשוּ לקרוֹא לה בּשמוֹת אחרים. לא רבּים הם בּספרוּת הסוֹציאליסטית אשר מכּל שוּרה של כּתיבתם, מכּל קמט של דיבּוּרם, יתגלה לפנינוּ המרד הקנאי בּמשטר הסוֹציאלי הקיים כּמוֹ אצל א.ד. גוֹרדוֹן, ואף על פּי כן לא הסכּים בּשוּם אוֹפן שידבּיקוּ עליו את התו של מלחמת-מעמד.

כּאן הנקוּדה אשר “אידיאוֹלוֹגים” ילָכדוּ בּה. כּי “מלחמת-המעמדוֹת” לא עוּבדה בּלבד היא, לא מציאוּת בּלבד, כּי אם גם תוֹרה, אידיאוֹלוֹגיה בּלַעז. ולא תוֹרה אחת עשׂאוּה, כּי אם תוֹרוֹת הרבּה. יש אוֹמרים: כּלל גדוֹל בּתוֹרת החברה, ויש אוֹמרים: לא כּך, אלא הכּלל הגדוֹל והנוֹרא, האחד והיחיד. יש אוֹמרים: מלחמת-המעמדוֹת מנוֹף חברתי גדוֹל, ויש אוֹמרים: לא כּך, אלא המנוֹף אשר אין בּלתוֹ. וּמן הסלע הזה, סלע המחלוֹקת האידיאוֹלוֹגית, נוֹזלים מים, מֵי תוֹרה וּמֵי מריבה, אשר אין להם סוֹף. וכל כּמה שאני מכּיר את צרת פּירוּדיוּתנוּ עוֹדני סבוּר כּי קל יוֹתר לאַחד את אנשי שלוֹמנוּ על שבעים ושבעה מעשׂים מאשר על הגדרה עיוּנית אחת.

מסוֹפרוֹ של “השוֹמר הצעיר”, וּבאישוּרוֹ של יערי, למדנוּ כּי אנשי מפּא“י רוֹאים את התביעה למלחמת-מעמדוֹת” כּ“פרי של מבוּכה רעיוֹנית”. אינני יכוֹל להעיד אם שני חלקי המִשויה הזאת אוֹמרם כּאחד אמָרם, אוֹ מי שאוֹמר בּשם אוֹמרם צירף אוֹתם בּהתאמה זאת. וכן לא טרח הכּוֹתב להבהיר למַדי אם “המבוּכה הרעיוֹנית” חלה על “מלחמת-המעמדוֹת” אוֹ על “התביעה”, הבדלה שאיננה מחוּסרת ענין. אם כּך ואם כּך, שׂחוֹק-הויכּוּח הוּא שאוֹתוֹ אדם, שעל חשבּוֹנוֹ, יש להניח, נרשמה אִמרה זוֹ הוּא גם אחד משני המחבּרים אשר ניסחוּ בּשעתם את ההחלטה הפּרוֹגרמַתית של “אחדוּת-העבוֹדה” על מלחמת-המעמדוֹת" ועל תכנה ותפקידה בּמציאוּתנוּ. ההחלטה אינה לעינַי בּשעת כּתיבה, אך יש לי יסוֹד להניח כּי מחַבּריה לא הסתלקוּ ממנה. אותה החלטה כּוֹללת בּמוּשׂג מלחמת מעמד הפּוֹעלים את כּל מאמציו להתלכּד, להתאַרגן, לעלוֹת, לכבּוֹש זכוּיוֹת, ליצוֹר, ליַשב, להתחנך וּלחנך, להשפּיע בּעם, להנהיג את העם. אוֹתה ההחלטה רוֹאה את כּל שׂדוֹת פּעוּלתוֹ – שהמִלוֹן הציבּוּרי שלנוּ קוֹרא להם בּכל מיני שמוֹת: הכּלכּלית, המדינית, הסוֹציאלית, התרבּוּתית, הלאוּמית, המלחַמתית והקוֹנסטרוּקטיבית – כּגילוּיים שוֹנים של מלחמת מעמד הפּוֹעלים בּמלאוֹ את שליחוּתוֹ ההיסטוֹרית. איני יוֹדע אם ההגדרה הזאת, שבּה בּיקשנוּ לבטא, כּמיטב תפיסתנוּ, את הכּרתנוּ הסוֹציאליסטית היהוּדית – אם היא תסכּוֹן ל“השוֹמר הצעיר”. אוֹתה החלטה אינה מוֹדה כּלל וּכלל בּקיוּמה של “הסתירה הטרגית” בּין הוָיתנוּ כּיהוּדים והוָיתנוּ כּפוֹעלים וּכסוֹציאליסטים, אדרבּא, היא מאמינה בּאחדוּת הפּנימית של הבּחינוֹת השוֹנוֹת בּהוָיתנוּ. אין היא רוֹאה את הקוֹאוֹפּרציה הלאוּמית כּמשהוּ שכּנגד אוֹ מחוּץ למעמד וּלמלחמתוֹ. אין בּה כּלוּם מ“תוֹרת האֶטאפּים” וּמחלוּקה גיאוֹגרפית של תפקידנוּ: לגוֹלה ה“לאוּמיוּת” ולארץ ה“מעמדיוּת”. לאוּמיוּתנוּ וּמַעמדיוּתנוּ עוֹלוֹת בּקנה אחד.

יב

למה מתכּוון “השוֹמר הצעיר” בּ“תביעה למלחמת-מעמדוֹת”? מפּי המַרצה שמענוּ ש“הכּוָנה היא לשתים: לעיקרוֹן וּלהתאָמת הפּרקטיקה של ההסתדרוּת לעיקרוֹן זה”. מה אוֹמר העיקרוֹן, אשר אליו צריך להתאים את הפּרקטיקה, לא נאמר לנוּ. דיינוּ בּכּוֹתרת בּלבד. אוּלם ההתאמה הוּסבּרה לנוּ, והיא: התנגדוּת פּרוֹגרמַתית לבוֹררוּת-חוֹבה בּכל התנאים וּבכל צוּרה שהיא, גם כּשהיא חלק מחוֹזה עבוֹדה מוּסכּם בּין שני הצדדים. לא יבָּצר מן “השוֹמר הצעיר” למצוֹא איזה עיקרוֹן נעלם, שלפיו חוֹבה לשלוֹל בּוֹררוּת-חוֹבה בּכל התנאים, אפילוּ אם יוּכח לפּוֹעל בּהוֹכחוֹת שאין עליהן פּירכה, שיש מצבים שהיא לטוֹבתוֹ. אך מדוּע יקָרא לאוֹתוֹ עיקרוֹן “מלחמת-מעמדוֹת” דוקא? שמא הוּא עיקרוֹן מוּסרי אוֹ דתי? בּלי להתפּאר אוּכל לוֹמר שאני רוֹאה אפשרוּת לשלוֹל בּוֹררוּת חוֹבה בּתנאים מסוּימים, בּלי להשתמש בּעיקרוֹן של מלחמת-מעמדוֹת, אלא בּהוֹכחוֹת תוֹעלתיוֹת, כּשם שאני רוֹאה אפשרוּת לחייב בּוֹררוּת-חוֹבה בּתנאים מסוּימים מתוֹך נאמנוּת גמוּרה לעקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת.

אך אם המַרצה עוֹד נהג אתנוּ בּחסד והגיש לנוּ רק מסקנה מעשׂית אחת וּמסוּימת, הנוֹבעת לפי דעתוֹ מעקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת, הרי מאיר יערי, בּמאמרוֹ בּ“דבר”, הגיש לנוּ לחתימה שטר אחר, גדוֹל הרבּה יוֹתר: “אנוּ דוֹרשים שעל העיקרוֹן של מלחמת-מעמדוֹת תוּשתת כּל הפּרוֹגרמה הפּוֹליטית של המפלגה”. אינני חוֹשד בּיערי שהתכּוון בּזה לפּרוֹגרמה הפּוֹליטית בּלבד, לאפוּקי הפּרוֹגרמה הכּלכּלית והתרבּוּתית, אך אסתפּק איפוֹא, לפי שעה, בּפּרוֹגרמה הפּוֹליטית. וּרצוני להבין, האם פּירוּש הדבר שעלינוּ “להשתית” למשל, את עמדתנוּ בּשאלת החלוּקה על עקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת דוקא, וּלהוֹכיח מתוֹכוֹ שארץ-ישׂראל צריכה להישאר בּאוֹתם הגבוּלוֹת שגזרוּ לה המדינאים האנגלים והצרפתים, בּלי לגרוֹע וּבלי להוֹסיף? שמעתי כּמה נאוּמים של חברי “השוֹמר הצעיר” והקשבתי לנימוּקיהם, ולא אוּכל להעיד שהם “הוּשתתוּ” על עקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת. שאם כּך ודאי לא היוּ זוֹכים גם להסכּמתוֹ של אוּסישקין וּלמחיאוֹת כּפּיהן של נשי “הדסה”. אוֹ שעלינוּ ל“השתית” את יחסנוּ לעליה אוֹ ל“ספר הלבן” על עקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת דוקא? ושמא עלינוּ לפי זה גם “להשתית” את הציוֹנוּת עצמה, מיסוֹדה, על עקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת?

ואַל נא לטעוֹת בּשאלתי: אינני מתכּוון בּשאלתי לכפּוֹר, חלילה, בּאפשרוּת “ההשתתה”. אני אמנם איני יוֹדע כּיצד עוֹשים זאת, אך אינני מפקפּק כּלל שימָצא מי שיענה לי ויתרץ לי ויוֹכיח כּי את כּל אלה אפשר וצריך “להשתית” על מלחמת-מעמדוֹת דוקא ולא, למשל, על פּסיכוֹאַנַליזה ולא על תוֹרת איינשטיין. שאלתי אינה אלא זוֹ: “השתתה” זוֹ רשוּת היא אוֹ חובה? יכוֹלתי על נקלה לתאר לי שאין היא אלא חלק מן הפּרוֹגרמה-מַכּסימוּם של “השוֹמר הצעיר”, שהוּא שוֹמר אוֹתה לפי שעה לעצמוֹ, והנה בּא מאיר יערי ואוֹמר: “אנוּ דוֹרשים שעל העיקרוֹן של מלחמת-מעמדוֹת תוּשתת כּל הפּרוֹגרמה של המפלגה”. הרי זוֹ מצוה שגם אני חייב בּה ממחרת האיחוּד, וכיצד אקיימנה אם “השוֹמר הצעיר” עדיין לא גילה לי את דרך “ההשתתה”?

יג

ועוֹד אני מבקש לרדת לעוּמקה של הדרישה הזאת, שלפי יערי היא קוֹבעת “את כּל אָפיה של התכנית הפּוֹליטית”, והנה לקראתי דרישה אחרת, בּשם אוֹתוֹ העיקרוֹן. המַרצה הסבּיר את חשיבוּת הכנסת העיקרוֹן לפּרוֹגרמה בּעיקר מטעמים חינוּכיים: “אפשר לעקוֹב מקרוֹב אחרי פּרוֹצסים של התפּוֹררוּת האמוּנה – התפּוֹררוּת האמוּנה בּסוֹציאליזם, ויכוֹלה לבוֹא התפּוֹררוּת האמוּנה בּציוֹנוּת וּבעתידוֹ של העם היהוּדי”, והתרוּפה האוּניברסלית שכּנגד כּל התפּוֹררוּת אמוּנה, גם בּסוֹציאליזם וגם בּציוֹנוּת, היא הכנסת עקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת לפּרוֹגרמה.

ודאי ראה המַרצה בּשעה זוֹ בּעיני-רוּחוֹ את רבבוֹת ילדי ישׂראל שבּגַליציה המזרחית וּבווֹלין וּבפּוֹלֶסיה, חניכי הסתדרוּיוֹת הנוֹער הציוֹניוֹת, ו“השוֹמר הצעיר” בּתוֹכן, כּשאמוּנתם ונאמנוּתם לעמם ולעתידוֹ וללשוֹנם וּלארץ-תקותם הוּעמדו עתה – כּתגמוּל על שהצבא האדוֹם הוֹשיט את ידוֹ האחת להיטלר, וּבידוֹ השניה הוֹציא אוֹתם מצפּרניו – בּנסיוֹן אכזרי של שמד לאוּמי, המוּגש לא בּאכזריוּת וּבאימה, אלא בּעטיפה של שיווּי-זכוּיוֹת ונצחוֹן מדינת-פּוֹעלים, ודאי הוּא רוֹאה עתה מרחוֹק את בּתי-הספר העברים נכנעים וּמוַתרים על לשוֹנם ועל תכנם החינוּכי בּלי לעמוֹד על נפשם, בּלי נכוֹנוּת לקרבּן כּלשהוּ, והוֹרים יהוּדים כּשרים המבקשים להבטיח “תכלית” לילדיהם, ואוּלי גם עתיד לעצמם – דוֹחפים אוֹתם אל תחת כּנפי הקוֹמסוֹמוֹל. וּמתוֹך שהוּא עוֹשׂה ת חשבּוֹן-הנפש שלנוּ, של כּוּלנוּ, לגבּי תוֹצאוֹת של עשׂרוֹת שנים של חינוּך ציוֹני ואִרגוּן ציוֹני הרי הוּא מוֹצא כּי אין לך חיזוּק-אמוּנה גדוֹל בּשעת-נסיוֹן מאשר תוֹספת שינוּן של עקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת.

ואשר למסקנוֹת חינוּכיוֹת מעיקרוֹן זה – אוֹמר המַרצה כּמה משפּטים שיש בּהם ענין, בּפרט אם יקראוּ בּהם בּרציפוּת ויעמידוּ משפט אחד מוּל משנהוּ:

משפּט א': “עיקרוֹן זה, שהוּא קטע מהשקפת-עוֹלם, צריך לשמש יסוֹד להסבּרה, חינוּך והדרכה של המפלגה”.

משפּט ב': “ואם כּי אנוּ מציעים שקטע זה ישמש יסוֹד משוּתף להסבּרה, נזהרים אנוּ לוֹמר כּי אף במוּבן המצוּמצם הזה צריך הדבר לשמש הוֹראה מחַייבת בּמפלגה המאוּחדת”.

משפּט ג': “אנחנוּ מניחים כּי תיתָכנה דעוֹת אחרוֹת, אבל בּפּרוֹגרמה-מינימוּם יקָבע קו זה של מלחמת-מעמדוֹת כּמַפתח מרכּזי להסבּרת הוֹפעוֹת היסטוֹריוֹת”.

משפּט ד': “הכּוָנה היא שתנוּעת הפּוֹעלים לא תראה את עצמה משוּחררת ממֶתּוֹד מחשבתי מסוּים שיש בּוֹ ערוּבּה לא לסטוֹת מדרך סוֹציאליסטית”.

לא מתפקידי, כּמוּבן, לישר הדוּרים בּמחשבת שוֹמרים צעירים. אוּלם החבר יערי פָּטר עצמוֹ מכּל היסוּרים האלה, והוּא אוֹמר בּפשטוּת: “שהפּרינציפּ של מלחמת-מעמדוֹת ישמש יסוֹד לפעוּלה תרבּוּתית”.

ושוּב אני עוֹמד ותוֹהה: פּעוּלתנוּ התרבּוּתית כּוֹללת גם את החיאַת השׂפה העברית, וחי נפשי שאינני יוֹדע כּיצד מיסדים אוֹתה בּאמת וּבתמים על עקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת. ואפשר נכריז שהעברית היא שׂפה של מעמד ולא של עם! ועקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת על מקוֹמוֹ יבוֹא בּשלוֹם? ושוּב, יוֹדע אני שדבר לא יבָּצר מן הדיאלקטיקה, וּודאי ימָצא מי ש“ישתית” גם ענין זה. אלא שאני עצמי מתקשה עדיין בּדבר: הרי כּמוֹני כּיערי איננוּ אנשי עברית בּדיעבד, איננוּ מן הנכנעים בּלֵית בּרירה, כּי אם אנשי עברית-לכתחילה, כּלוֹמר, מאַשרים אוֹתה הקפּריסה המשוּנה, שבּני אדם מוֹדרניים, רציוֹנַליסטים, מַרכּסיסטים, “המבּיטים לפנים ולא לאחוֹר”, בּחרוּ להם להיאָחז בּאיזוֹ לשוֹן עתיקה, נשכּחת, לשוֹן ספרוּת דתית, חנוּטה לגבּי המוֹני העם, מבוּטלת בּעיני הפּרוֹליטריוֹן היהוּדי הלוֹחם את מלחמת-המעמדוֹת, זוֹ שעליה לית מאן דפליג שהיא המלחמה המַסקנית והאמיתית, בּלי התחַכּמוּיוֹת. ולא די שאנחנוּ נוֹטלים חלקנוּ בּכל הענין המוּזר והמפוּקפּק הזה וּמשקעים בּוֹ כּוֹחוֹת עצוּמים שאפשר היה להשתמש בּהם לתפקידים חיוּניים של מלחמת-המעמדוֹת – אלא עוֹד בּאים וּמכריזים כּי בּיסוֹדה של פּעוּלה זוֹ מוּנח העיקרוֹן של מלחמת-מעמדוֹת. ולא בּלבד שאני עצמי מתקשה בּדבר, אלא שגם לא מצאתי משען אידיאוֹלוֹגי, ואפילוּ ספרוּת “השוֹמר הצעיר” לא בּאה בּזה לעזרתי.

יד

וטרם פּתרתי לי את השאלה כּיצד ליסד את הפּעוּלה התרבּוּתית על וכוּ' והנה אני שוֹמע הכרזה כּמפּי הגבוּרה: “מי שאינוֹ מחייב מלחמת-המעמדוֹת כּיסוֹד להסבּרה וּפעוּלה תרבּוּתית הוּא מחייב את השלוֹם המעמדי”. אֵל אלוֹהי מלחמת-המעמדוֹת! אָנה אנחנוּ בּאים? לא אעיז לשאוֹל את “השוֹמר הצעיר” על ימיו הפרֵיהיסטוֹריים בּארץ כּשעדיין לא היה מחייב את מלחמת-המעמדוֹת, האוּמנם היה אז “השוֹמר הצעיר” מחייב אף הוּא את “השלוֹם המעמדי”? אך אֶשאַל: שלוֹם מעמדי מהוּ? יתכן שכּל חניך “השוֹמר הצעיר” יוֹדע מה נוֹרא המוּנח הזה, ואני טרם אדע. שמעתי בּ“השוֹמר הצעיר” מדבּרים על “קוֹאוֹפּרציה בּין-מעמדית”. מי יערוֹב לי שלאחר שאף אני אתחיל להשתמש בּמוּנח זה לא יתגלה שאין זה אלא שינוּי שם ל“שלוֹם מעמדי”? הכּרתי בּחיי הרבה יהוּדים וגוֹיים כּשרים, חרדים על דת מלחמת-המעמדוֹת, והם היוּ מאמינים בּאמוּנה שלמה כּי כּל שוּתפוּת לאוּמית אינה אלא שלוֹם מעשי – וּלפיכך: שַקץ תשַקצנה. והנה, “השוֹמר הצעיר” אוֹסר אמנם את “הקוֹאַליציה הרחבה” וּמחייב את “הקוֹאַליציה הצרה” (אוֹדה, עדיין לא ראיתי את ההגדרה הסוֹציוֹלוגית המדעית מה בּין “הרחבה” ל“הֲצָרָה”), אך גם קוֹאַליציה צרה – מי התיר לוֹ? האם אין אף היא אחת התרמיוֹת של “שלוֹם מעמדי”? ושמא בּיטוּי לסתירה טרגית? ודאי יאשימוּני שוּב בּ“לעג לערכי פּוֹעלים”. אך כּשם שרעיוֹן מלחמת-המעמדוֹת כּשלעצמוֹ איננוּ מחייב כּלל “מבוּכה”, אלא שיש ראשים אשר אוֹתם מביא רעיוֹן זה בּמבוּכה, כּך גם אין ערכים של פּוֹעלים צריכים להיוֹת נלעגים, אלא יש מי שעוֹשׂה בּהם שימוּש נלעג. סוֹף סוֹף, המחשבה הציוֹנית-הסוֹציאליסטית לא תמוֹל נוֹלדה, והבּעיה המעמדית בּציוֹנוּת צפה ועלתה עוֹד בּקוֹנגרס הציוֹני השני. עשׂרוֹת שנים התחבּטה מחשבתנוּ הקוֹלקטיבית עם המוּשׂגים והמוּנחים ששׂררוּ בּשעתם שׂררה בּלי-מצָרים בּעוֹלם הסוֹציאליסטי. הפּשטוּת האידיאוֹלוֹגית וחלקת-הלשוֹן של הטרמינוֹלוֹגיה המקוּבּלת לא הספּיקוּ לנוּ ולא סיפּקוּ אוֹתנוּ. גם לא נכנענוּ בּפניה. נעשׂתה עבוֹדה רעיוֹנית גדוֹלה. לא בּחוּגי “פּוֹעלי-ציוֹן” בּלבד. כּי אם גם בּכל אגָפּיה של תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית. רגילים להזכּיר בּאוֹפן הטוב בּיוֹתר את סירקין, בּרוּכוֹב, ויש מוֹסיפים את ז’יטלוֹבסקי. בּצמצוּם זה יש משוּם קיפּוּח של חבוּרה שלמה, ואוּלי של חבוּרוֹת חבוּרוֹת, שצר היה להן המקוֹם בּתוֹך צבת הנוּסחאוֹת המהלכוֹת, וּביקשוּ לפרוֹץ בּה. בּלי כּל פּרטנסיה לשלימוּת, אֶמנה בּזה אנשים שתרמוּ את תרוּמתם לבעיוֹת אלה: יעקב לֶשצ’ינסקי, נחוּם שטיף, לַצקי-בֶּרתוֹלדי, א. רוּבֶּנצ’יק, א. בּן-אדיר, זילבּרפרבּ, מ.ב. ראטנר, ש. קפּלנסקי, יצחק שיפּר, ל. חַזנוֹביץ, א. ליֶסין, א. וייטר, ה. זוֹלוֹטַרוֹב, משה קאץ (שני האחרוֹנים בּאו מן העוֹלם האַנרכיסטי)! בּכוָנה מזכּיר אני גם שמוֹת נשכּחים, וּשמוֹת אנשים אשר עברוּ מסף אל סף, אוּלם לבטיהם וּמחשבוֹתיהם נכנסוּ אל אוֹצר המחשבה הסוֹציאליסטית היהוּדית, ודאי לא זכרתי בּשעת כּתיבה את כּוּלם. כּל אלה לא הסתפּקוּ בּחזרה על מוּנחים: מהם שעשׂוּ עבוֹדוֹת מחקר חשוּבוֹת, מהם שהקדישוּ לכך את מחשבת חייהם, וּמהם שלבטיהם הביאוּ אוֹתם לידי יצירוֹת חשוּבוֹת. וּבכל אלה לא מניתי את מה שנעשׂה בּמוּבן זה כּאן, בּארץ. וּכשלאחר כּל אלה מגישים לנוּ בּהרגשת עילָאוּת את המטבּעוֹת העוֹברוֹת לסוֹחר בּלי שנצרפוּ בּמַצרף תנוּעתנוּ, וספרוּת העבוֹדה שבּארץ וכל מאמצי הרוּח של שני דוֹרוֹת סוֹציאליסטים יהוּדים מגַששים ותוֹעים וגם מוֹצאים, אינם קיימים בּשבילם – אַל נא תתפּלאוּ שאין אנחנוּ “מתפּעלים”, שאיננוּ מבּיעים את יחסנוּ בּיראת-הרוֹממוּת. אדרבּא, תביאוּ לנוּ את פּרי המאמצים העיוּניים ועבוֹדוֹת המחקר של תנוּעה שאיננה חדלה להדגיש כּי היא כּבר “גדוֹלה”, כּבר בּת עשׂרים וחמש, תביאוּ לנוּ פּרי משכנע – אז ננהג אחרת. כּיצד אמר בּיאליק: וּבבוֹא העת ההיא המקוּוָה בּרצוֹן נכוֹף קדקדינוּ ועל קרחתנוּ העלוּבה ישָפך לעג ילדינוּ.

טו

וּבין “הערוּבּוֹת הפּרוֹגרמַתיוֹת” גם: “חיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית בּרוּסיה הסוֹביטית”. טעיתי כּשחשבתי בּתוּמי כּי זוֹהי דרישה אידיאוֹלוֹגית בּלבד, ושאלתי מה המסקנה המעשׂית מחיוּב זה. היה לי יסוֹד כּלשהוּ לטעוֹת, הוֹאיל והמַרצה בּיסס את התביעה הזאת בּצוֹרך של יתר הרמוֹניה בּהוֹפעוֹת המפלגה: “לא יתכן שההוֹפעה הבּין-לאוּמית של המפלגה המאוּחדת תהיה על יסוֹד סתירוֹת יוֹתר מדי גדוֹלוֹת”. דברים נכוֹחים! והוֹאיל ולא יתכן שלשם כּך יוַתר “השוֹמר הצעיר” על הוֹפעה בּין-לאוּמית, הרי מוּבן מאליו שהמפלגה צריכה לסַגל את הוֹפעתה היא. כּיצד אוֹמר אוֹתוֹ בּן-אכּרים לאביו: אבּא, אחת משתים, אוֹ שאתה תלך ליער לחטוֹב עצים ואני אשב בּבּית, אוֹ שאני אשב בּבּית ואתה תלך ליער לחטוֹב עצים. אוּלם מאיר יערי הסבּיר לי שגם דרישה זוֹ לא בּאה, אלא מטעמים מעשׂיים: "כּדי שלא נימָצא למחרת האיחוּד פּנים אל פּנים מוּל הזיוֹת על “החזית מצפוֹן”. אכן, נימוּק זה איננוּ אידיאוֹלוֹגי-עקרוֹני, אך מבּחינה מעשׂית-שימוּשית הוּא חשוּב למדי. השאלה היא רק, אם “חיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית” יש בּידוֹ למנוֹע גם את “החזית” אוֹ רק את “ההזיה” בּלבד. יתכן שפּוֹעלי פינלַנד הקרוֹבים הרבּה יוֹתר מאתנוּ למקוֹם הבּניה מתיחסים בּחיוּב אל הבּניה הסוֹציאליסטית של שכנתם האדירה, האם זה שוֹמר עליהם מן הזרוֹע הנטוּיה והאגרוֹף המוּרם?

מקוה אני שיאמינוּ לי כּי אינני רוֹצה בּ“חזית מצפוֹן”. וגם לא בּחזית מדרוֹם, וּממערב וּממזרח. לא חפצתי שוּם חזית, גם לא מִפּנים הארץ. ואילוּ היה הדבר תלוּי בּי, הייתי מסתדר עם החבר יערי. אין לי כּל ידיעה בּתכסיסי מלחמה, ואינני רוֹאה בּעבים איסטרטגיים. לפיכך גם לא אדע מה שיוֹדעים כּל אנשי “השוֹמר הצעיר” פּה אחד, שלא נשקפת לנוּ שוּם סכּנה, מחוץ לסכּנת “הזיה”. לוּ יהי כּן. אוּלם לא שמעתי מעוֹלם שאיזוֹ מדינה תאסוֹר על מי שהוּא מאזרחיה לשׂים לב לצל של פּירצה, שמא צפוּיה משם סכּנה, אלא אם כּן יש לה בּרית עם אוֹתה מדינה בּעלת הפּירצה, ובהפנָיַת תשׂוּמת-לב יש משוּם הפרת בּרית. והנה, עוֹד בּטרם היוֹת מלחמה בּין גרמניה לבּין שאר ארצוֹת היתה לנוּ, לדאבוֹננוּ וּלהוָתנוּ, “חזית מצפוֹן”. חזית אכזרית למדי: חזית בּנפש וגם בּגוּף. וּמה שזרעוּ אצלנוּ מאוֹתה חזית קצרוּ אצלנוּ מחזיתוֹת אחרוֹת. הבּרית הקוֹמוּנוֹ-אֶפֶנדית הכשירה את הקרקע לבריתוֹת אחרוֹת: לברית פאשיוֹ-אֶפנדית ולברית נאצי-אֶפנדית. כּל עוֹד לא תפתח ההיסטוֹריה לפנינוּ את גנזי הקוֹמאינטרן וסוֹכניו, ולא יקוּם איזה מכוֹן מדעי מהימן אשר יוֹציא “ארכיוֹן לחקר המדיניוּת של ססס”ר בּמזרח" – ודאי לא נדע מה ועד מה פּעלוּ מן הצפוֹן בּחזית שלנוּ. ו“השוֹמר הצעיר”, כּכוּלנוּ, נלחם בּאוֹתה חזית, והביא את חלקוֹ בּקרבּנוֹת החזית הזאת, לפחוֹת, לא פּחוֹת מאחרים. מדוּע איפוֹא סוֹלדת כּל כּך נפשוֹ מזה שמי שהוּא מצבּיע על סכּנוֹת שוֹנוֹת ורבּוֹת, שאין אנוּ אדוֹנים להן ולא בּידינוּ למנוֹע אוֹתן, כּי אין אנחנוּ אלא קן-נמלים עלוּב הטוֹרח ועמל וּבוֹנה (בּלי שאפילוּ אחת המפלגוֹת בּעוֹלם תכּיר הכּרה פּרוֹגרמתית בּחיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית שלנוּ), וכל רגל זידוֹנה יכוֹלה לדרוֹך עלינוּ וּלהחריב את עמלנוּ.

מוּנח עתה לפנַי מאמרוֹ של בּריילספוֹרד (“דבר”, 22.11.39). אדם שאינוֹ חשוּד, אני מניח, אפילוּ בּעיני “השוֹמר הצעיר”, על חוֹסר יחס חיוּבי ל“בּניה הסוֹציאליסטית בּססס”ר“. אדם העוֹמד עשׂרוֹת בּשנים בּקשרי מלחמה עם המשטר הקיים, וּבהגנה בּלתי-פּוֹסקת על הוֹדוּ, על חַבּש, על ספרד, על היהוּדים, ואפילוּ על הציוֹנוּת. ולא חדל להטיף לברית אמיצה בּין אנגליה וּבין ססס”ר, וּמאז מהַפּכת אוֹקטוֹבּר בּיקש לראוֹת בּרוּסיה הסוֹביטית משען לכּוֹחוֹת הפּוֹעלים בּעוֹלם. והרי הוּא כּוֹתב:

“אוּלי בּיוֹם מן הימים יאפילוּ גם אוירוֹני-המלחמה של סטאלין את שמי חזית המערב. לא נמנע הוּא כּי בּרבוֹת הימים נעמוֹד גם בּפני אפשרוּת מאַיימת זוֹ”.

פּרספּקטיבה בּלתי-משׂמחת! וּלוַאי שלא תהא זוֹ אלא הזיה. ואף על פּי כן לא גנז שבוּעוֹן הפּוֹעלים האנגלי הגדוֹל, השׂמאלי, את הבּעת “ההזיה המסוּכּנת” הזאת. ויש להניח כּי שוּם אדם בּאנגליה לא שאל אוֹתוֹ מה ששאל כּאן המַרצה של “השוֹמר הצעיר”: “אין אנוּ עוֹסקים בּשאלוֹת פּוֹליטיוֹת מוּפשטוֹת, אלא בּמציאוּת פּוֹליטית מסוּימת. המציאוּת הפּוֹליטית המסוּימת של היוֹם היא שכּל המדינוֹת הגדוֹלוֹת מכריזוֹת בּכל האוֹרגנים שלהן כּי הן מקווֹת שרוּסיה תישאר נייטרלית בּמלחמה הזאת. ואני שוֹאל מַהוּ ההגיוֹן הציוֹני להעלוֹת אפשרוּת של מלחמה מצפוֹן?”

כּנראה, שבּריילספוֹרד איננוּ חוֹשב כּי עליו לסַפּר לפּוֹעלים מה שהמדינוֹת הגדוֹלוֹת מכריזוֹת על תקווֹתיהן, אלא על מה שגוֹזל את מנוּחתוֹ הוּא. וכן ודאי לא יעלה על הדעת של שוּם אדם אנגלי – מחוּץ לקוֹמץ אנשי סטאלין – להאשים את בּריילספוֹרד בּמגמוֹת ריאקציוֹניוֹת, ושוּם אדם לא יעשׂה מזה “מַטעמים”, כּמוֹ שעשׂה “השוֹמר הצעיר”, עד כּדי לדרוֹש את “חיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית בּרוּסיה” לא לשמה, לא מתוֹך הכּרה עקרוֹנית, וּמתוֹך שרוֹאים אוֹתה דוּגמה וּמוֹפת כּיצד לבנוֹת את החברה הסוֹציאליסטית, אלא כּ“ערוּבּה פּרוֹגרמַתית”, כּתריס בּפני הפּוּרענוּת.

טז

חיוּב בּניה סוֹציאליסטית? ודאי. בּכל מקוֹם שהיא קיימת. ה אם צריך החיוּב להיוֹת תלוּי בּגוֹדל המדינה וּבכוֹחה הצבאי? זהוּ ערך חינוּכי איכוּתי, ותפקידוֹ לגלוֹת את כּל גרעיני החיוּב הסוֹציאליסטי המפוּזרים בּעוֹלם זה. מה יוֹדעים אצלנוּ, החניכים והמחנכים, על ממשלת הפּוֹעלים בּניוּ-זילַנד ועל הבּניה הסוֹציאליסטית שלה? מה יוֹדעים אצלנוּ על בּנייתם של הסוֹציאליזם והאִכּרוּת הזעירה העוֹבדת בּארצוֹת הסקַנדינביוֹת?!

חיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית? וַדאי וּוַדאי. אינני רשאי ואינני רוֹצה להתעלם משוּם הישג סוֹציאליסטי שישנוֹ, משוּם התקדמוּת כּלכּלית אוֹ תרבּוּתית. לא אתחייב מראש לזקוֹף כּל הישׂג בּמשק אוֹ בּהוָי העממי אוֹ בּמדע לזכוּתוֹ של המשטר והשלטוֹן, כּמוֹ שלא אזקוֹף על חשבּוֹנוֹ כּל ליקוּי. יש לי מוּשׂג כּלשהוּ על העם הרוּסי ועל כּוֹחוֹתיו העצוּמים, ולא זקפתי את טוֹלסטוֹי אוֹ את טימיריַזֶב אוֹ את פּאבלוֹב על חשבּוֹן המשטר שבּו גדלוּ ונתגלוּ. אך שוּם מחלוֹקת אידיאוֹלוֹגית אינה צריכה לקשוֹר עינַי בּמטפּחת לבל אראה הישׂגים כּשיֶשנם. בּמה דברים אמוּרים? כּשאני עוֹמד בּפני ענינים מסוּימים שאני מכּיר בּהם הישׂג סוֹציאליסטי. אך חיוּב כּללי, בּסיטוֹנוּת? לא, רבּוֹתי, יוֹתר מדי נוֹגע הדבר בּנפשי שאדבּר דברים בּלי דעת. וּבטרם ידרשוּ ממני שאחתוֹם על שטר חיוּב לבניה מסוּימת, חתימה שאיננה בּשבילי אמצעי אוֹפּוֹרטוּניסטי למשהוּ אלא הוֹדיה עקרוֹנית, אבקש קוֹדם תשוּבוֹת למספּר שאלוֹת: האם בּניה מאוֹנס – תחת לחץ השוֹט, הרֶקביזיציוֹת, משלחוֹת-עו­נשין, מאסרים וגירוּשים וּרציחוֹת – היא בּניה סוֹציאליסטית? האם יִצוּר אוירוֹנים שבּכוֹחם אפשר לאַיים על פינלַנד הקטנה – היא בּניה סוֹציאליסטית? האם מסחר עם איטליה בּימי מלחמת חַבּש – היא בּניה סוֹציאליסטית? האם חוֹזה מסחרי עם אוֹיב המין האנוֹשי, ערב התקיפוֹ את פּוֹלין וּבשעת רדיוֹנוֹ הסַדיסטי בּיהוּדים, בּצֶ’כים, בּפּוֹלנים וּבגרמנים – היא בּניה סוֹציאליסטית? על יחס חיוּב לבניה זוֹ עלי לחתוֹם?

חיוּב הבּניה הסוֹציאליסטית? חיוּב האוֹמר לכל הרוּגי סטאלין ממוֹסקבה ועד בַּרצֶלוֹנה, לכל מעוּני הצֶ’קא והגפּא"וּ, למיליוֹני היצוּרים האנוֹשיים אשר חייהם נכרתוּ תחת השוֹט של קוֹלקטיביזציה מאוֹנס, לכל הכּלוּאים בּסוֹלוֹבקי, לכל הנרדפים על מַצפּוּנם, על אמיתם, על אמוּנתם, על דביקוּתם בּעמם, על כּיסוּפיהם לחירוּת, לסוֹציאליזם-של-אמת: לא לכם אנחנוּ, כּי אם להוֹרגיכם ולמעַניכם? חיוּב האוֹמר לכל מי שמתמרד עתה בּגיהינוֹם הגרמני, לכל הנוֹפלים בּספינוֹת נייטרליוֹת וּבשׂדוֹת-קטל: לא לכם אנחנוּ, כּי אם לבן-בּריתוֹ של מַשמידכם?

והנה אני שוֹמע מאחרי קוֹל נפגע ונעלב: הלא אנחנוּ בּפירוּש מפרידים בּין הבּניה הסוֹציאליסטית לבין שאלוֹת המדיניוּת הפּנימית והחיצוֹנית! “וכי אין מתוַכּחים על דפּי “השוֹמר הצעיר” על הסכּם היטלר-סטאלין?” בּבקשה, המבקש להפריד – יפריד. מי שמוֹנה את עצמוֹ על תלמידיו של מַרכּס וּבא להפריד בּין הויה כּלכּלית וּמשטר פּוֹליטי, בּין מדיניוּת פּנים למדיניוּת חוּץ – מעיד על עצמוֹ. לא, אינני מפריד בּין הדברים, ואינני מאמין בּצדק כּלכּלי בּמקוֹם שאין צדק משפּטי, ואינני מאמין בּשויוֹן חברתי בּמקוֹם שאין שויוֹן מדיני.

ואשר ל“מפרידים” – אינני יכוֹל להאמין כּי מתוֹך ידיעת הדברים הם בּאים להפריד. כּשאדם אוֹמר לי שהוּא מחייב את “הבּניה” וכי לא הוּא בּלבד אלא 5000 חברים עמוֹ, וכוּלם כּאיש אחד, אינני חוֹשד בּוֹ כּי אם בּוֹטח – ויסָלח לי פּשעי זה – כּי לא מפּני שהוּא מכּיר מה טוֹבים התנאים שבּוֹ חיים פּוֹעלי ססס"ר וּמה גבוֹהה האיכוּת של תוֹצרתם, וּמה טוֹבים וסוֹציאליסטיים הסדרים בּבית-החרוֹשת, וּמה מעוּלה החקלאוּת שבּקוֹלחוֹז, וּמה גדוֹלה מידת השויוֹן הכּלכּלי בּמדינה זוֹ, השויוֹן בּין פּוֹעלים וּפקידים, בּין פּוֹעלים פּשוּטים לפוֹעלים מקצוֹעיים, ועד מה נתעלוּ היחסים בּין אדם לחברוֹ בּמשטר זה של שויוֹן, לא מפּני כּך פּוֹעמת בּוֹ ההערצה הגדוֹלה, עד כּדי להטילה גם עלי, כּי אם מפּני שמתחת לכל הדיבּוּרים האלה לוֹחש משהוּ ללבּוֹ: שם בּוֹקע השחר, משם אוֹר לגוֹיים; ואם גם לא הכּל שם בּסדר, הלא ידענוּ כּי גם השמש איננוּ נקי מכּתמים. לחישה זוֹ אפשר נוֹבעת ממקוֹר טהוֹר: מן הרצוֹן לראוֹת בּגאוּלה מהירה. ורצוֹן זה הוּא גדוֹל כּל כּך, עד שהוּא נאחז בּאילוּסיה, אמנם אילוּסיה כּבּירה, כּגוֹדל השטח אשר עליה היא פּרוּשׂה, בּלי להבחין כּי אוֹתה אילוּסיה כּבר נתבּדתה בּידוּי אכזרי בּיוֹתר. רצוֹן זה הנהוּ טרף למשיחיוּת שקר ועוֹמד על נפשוֹ בּכל כּוֹחוֹ נגד כּל מי שמבקש לקרוֹע את שׂמלת המשיח מעל המתעתע. ולוּ היתה זוֹ משיחיוּת צעירה, אשר טל הבּוֹקר עוֹד ילין בּמצחה, בּטרם נתבּדתה, אך הלא זוֹהי אמוּנה בּמשיח אשר כּבר “החליף את הדינר”, ועדיין מחזיקים בּוֹ המאמינים, וּמוֹצאים צידוּק לתעתוּעיו וּלתוֹעבוֹתיו.

ועוֹד אני שוֹמע הערת-לעג: האיבה מעבירה אוֹתך על דעתך, ואין אתה רוֹאה את טיבוֹ של המשׂחק הגאוֹני של הדיפּלוֹמַטיה הסוֹציאליסטית! והלא כּל המעצמוֹת הגדוֹלוֹת אוֹמרוֹת כּי חיבּוּק זה הוא חיבּוּק-חנק, ופה תהיה קבוּרתוֹ של אוֹתוֹ רשע. יהי רצוֹן! אך אם יבוֹרך סטאלין על שעזר להיטלר לצאת למלחמה וּבזה קירב את קצוֹ, עד מה יבוֹרך היטלר עצמוֹ שיצא למלחמה וקירב בּידי עצמוֹ את קצוֹ?

יז

“וכן הננוּ דוֹרשים ערוּבה פּרוֹגרמַתית שיחוּל מפנה של ממש בּפּוֹליטיקה הערבית”. מה צריך להיוֹת המפנה – סתם יערי ולא פּירש. דיינוּ בּכּוֹתרת. תחת זאת הסבּיר לנוּ המרצה בּפּגישה את השקפת “השוֹמר הצעיר” ודרש מאתנוּ שנתחייב רק על “קטע אחד מהתפיסה הכּוֹללת”. והתפיסה הכּוֹללת היא: “אנחנוּ רוֹאים כּמטרה פּוֹליטית סוֹפית – מדינה סוֹציאליסטית דוּ-לאוּמית”. בּינתים נוֹדע לנוּ, דרך אגב, דבר בּעל חשיבוּת בּלתי-רגילה, כּי מיד לפסוּק זה מוֹסיף המַרצה: "בּהתאם לכיווּן זה מנהלים אנוּ את הפּעוּלה הפּוֹליטית היוֹם-יוֹמית שלנוּ". ואנחנוּ לא ידענוּ! לא ידענוּ כּי “השוֹמר הצעיר” מנהל פּעוּלה פּוֹליטית יוֹם-יוֹמית (עם מי? עם פּוֹעלים ערבים? עם התנוּעה הערבית? עם כּוֹחוֹת בּין-לאוּמיים? אוֹ שמא – עם מפּא"י?), ולא פּעוּלה פּוֹליטית יוֹם-יוֹמית סתם, כּי אם בּכיווּן למדינה סוֹציאליסטית דוּ-לאוּמית! אשרי הזמן שהגענוּ לכך שיש כּוֹח יהוּדי בּארץ-ישׂראל לנהל פּעוּלה פּוֹליטית יוֹם-יוֹמית כּזאת.

חלילה לי מריב בּשאלה זוֹ, ולא רק מפּני שהיא שייכת לפּרוֹגרמה-מַכּסימוּם של “השוֹמר הצעיר”, שאין אנחנוּ דנים בּה, כּי אם גם מפּני נימוּק אחר: נזדמן לי לא פּעם למסוֹר מוֹדעה – וגם בּנוֹכחוּתם של חברי “השוֹמר הצעיר” – שלא אהיה בַּררן בּנוּסחאוֹת מדיניוֹת לפּתרוֹן הניגוּד הערבי-היהוּדי, אם יוּבטח לי בּערוּבּוֹת של ממש רק דבר אחד: חוֹפש עלייתם של היהוּדים והתנַחלוּתם, וּבשׂכר זה מוּכן אני לכל פּרוֹגרמוֹת של פּעוּלה ערבית. ודוקא משוּם שאני בּטוּח בּתכלית הבּטיחוּת כּי כּמוֹני כּ“השוֹמר הצעיר” רוֹצים בּאוֹתוֹ דבר – בּחוֹפש גמוּר של עלייתנוּ והתנַחלוּתנוּ – הריני מרשה לעצמי לבקש מאת ידידַי בּ“השוֹמר הצעיר” שמדי דבּרם על מדינה דוּ-לאוּמית אַל ישכּחוּ להזכּיר קטנה זוֹ: כּי אין זאת מדינה דוּ-לאוּמית של שני עמים היוֹשבים בּטריטוֹריה אחת, כּי אם מדינה דוּ-לאוּמית חד-פּעמית בּהיסטוֹריה האנוֹשית, שבּה אחד הלאוּמים יוֹשב על אדמתוֹ והשני – עוֹלה אליה. ואם “השוֹמר הצעיר” בּבוֹאוֹ לנהל משׂא-וּמתן על איחוּד חוֹשש שמא לאחר שתקוּם המפלגה המאוּחדת, העתידה להיוֹת דוּ-מפלגתית, ימָצא הוּא בּמצב של “מיעוּט בּלי ותק מפלגתי, בּתוֹך מפלגה בּעלת מסוֹרת”, וּלפיכך הוּא רוֹאה צוֹרך לעצמוֹ לדרוֹש ערוּבּוֹת, אפשר יסכּים כּי גם בּמדינה דוּ-לאוּמית לא יהיה כּל כּך קל ל“מיעוּט בּלי ותק” בּתוֹך גוּף “בּעל מסוֹרת”, ויוֹאיל להזכּיר בּפירוּש מה הן הערוּבּוֹת אשר הוּא דוֹרש למיעוּט הזה “אשר יאַפשר לנוּ שוּתפוּת פּעוּלה” עם הלאוֹם השני. אנא, עשׂוּ עמי את החסד הזה לצרף כּפעם בּפעם למוּנח דוּ-לאוּמי גם את ההגדרה הפּרוֹגרמַתית אשר תבטיח לעם היהוּדי, ולוֹ בּלבד, זכוּת עליה בּלתי-מוּגבּלת. למה יאמרוּ הגוֹיים כּי בּבוֹאנוּ לעשׂוֹת “פּעוּלה פּוֹליטית יוֹם-יוֹמית” אנוּ מכרכּרים כּל מיני כּרכּוּרים ואין אנוּ אוֹמרים בּרוּר את כּל אשר אתנוּ?

בּהנחה ששאלה זוֹ נפתרה על הצד הרצוּי, יהיה מקוֹם להבהיר עוֹד נקוּדה אחת, ודוקא מבּחינת עקרוֹן מלחמת-המעמדוֹת: הוֹאיל והמדוּבּר הוּא לא על מדינה דוּ-לאוּמית סתם, כּי אם על מדינה סוֹציאליסטית דוּ-לאוּמית, מוּתרת איפוֹא השאלה: מה יהיה על הסוֹציאליזם בּמדינה הדוּ-לאוּמית, אם יִקרה הדבר שמעמד הפּוֹעלים היהוּדי יהיה בּכוֹחוֹ להנהיג משטר סוֹציאליסטי, וּבאוֹתה שעה מעמד הפּוֹעלים הערבי טרם הגיע לכך? אפשר כּי פּרוֹגרמת-מַכּסימוּם הנוֹקטת בּעקרוֹן הדמוֹקרטיה תוּכל עוֹד לפתוֹר את השאלה לפי רוֹב האוֹכלוֹסין, אך פּרוֹגרמת-מכּסימוּם העוֹמדת על בּסיס הדיקטטוּרה – ויוֹדעי ח"ן אוֹמרים כּי זוֹהי המסקנה האמיתית של עקרוֹן מלחמת-מעמדוֹת וסוֹציאליזם עקבי – כּיצד תקיים היא את מצוַת הדיקטטוּרה, כּשהפּרוֹליטריוֹן של העם השני איננוּ מוּכן עדיין?

עלי להתנצל שמתוֹך רצוֹן להבין דברים על בּוּריָם נטיתי הצדה. ועלי לשוּב לפּרוֹגרמה-מינימוּם הנדרשת מאתנוּ והוּא: “ארגוּן משוּתף בּעיר וּבכּפר”.

הפּלוּגתה בּין מפּא“י ו”השוֹמר הצעיר" בּשאלה זוֹ, עד כּמה שידוּע לי, ועד כּמה שאני לוֹמד מן ההרצאה, איננה בּשאלת ארגוּן הפּוֹעל הערבי בּמשק הממשלה אוֹ בּמשק הקוֹנצסיוֹת, כּי אם בּכּפר. כּלוֹמר, בּמשק היהוּדי החקלאי. הפּלוּגתה מהי? מפּא“י אוֹמרת שכּל עוֹד המשק הערבי מיוּחד כּוּלוֹ לפּוֹעל הערבי יש לראוֹת את המשק העברי כּנחלת הפּוֹעל היהוּדי, וכוּלוֹ קוֹדש לקליטת העליה היהוּדית, ואם כּניסת הפּוֹעל היהוּדי עשׂוּיה לדחוֹק את הפּוֹעל הערבי שיש לוֹ ותק בּמקוֹם, הרי הוּא זכּאי לפּיצוּיים. “השוֹמר הצעיר” היה אוֹמר שאין הפּוֹעל היהוּדי רשאי להיכּנס על חשבּוֹן הפּוֹעל הערבי “הקבוּע”, ויש לראוֹת את מקוֹם-עבוֹדתוֹ כּרשוּתוֹ הוּא, שאין לנגוֹע בּה ואין לפדוֹתה. כּזאת היתה הפּלוּגתה עד לפני זמן לא רב. וּמי שגרם לנוּ שנפתח נמל בּתל-אביב הוּא שעזר גם לפתוֹר את השאלה. הפּוֹעלים מן הכּפרים הסמוּכים והמקוֹמוֹת המרוּחקים עזבוּ את המוֹשבוֹת, חלקם חזר הבּיתה וחלקם הלך “להרים” אוֹ השתמש בּזה ששבילי המוֹשבה וחצר האִכּר נהירים לוֹ למטרוֹת “לאוּמיוֹת”. עכשיו, כּידוּע, אין מחסוֹר בּכיסוּפים וּבנסיוֹנוֹת להחזיר עטרה ליָשנהּ. אוּלם לפי שעה אין עוֹד “קבוּעים” בּמוֹשבה, אלא ש”השוֹמר הצעיר" רוֹצה שהם יהיוּ, לפחוֹת, בּפּרוֹגרמה-מינימוּם שלנוּ. הוּא אך אינוֹ מגלה לנוּ את דעתוֹ מאימתי יחָשב להם הותק כּאשר ישוּבוּ למוֹשבוֹתינוּ: אם מזמן שוּבם אוֹ מן הימים הקוֹדמים בּטרם עזבוּ. יש להניח כּי שאלה זוֹ הוּא מוּכן להשאיר ל“קריטריוֹן המדוּיק” אשר “יקָבע על ידי המפלגה המאוּחדת”.

אני מקוה שהקוֹרא לא יתרעם עלי על שאני נמנע עתה מהיכּנס לבירוּר זה. כּמה נימוּקים לכך ולא אמנה אוֹתם. ואסתפּק בּנימוּק אחד. מן הראוּי לדחוֹת את הדיוּן בּזה עד שתקוּים דרישה קוֹדמת: להחזיר את הפּוֹעל השכן למוֹשבה, ואז נדוּן על זכוּיוֹתיו ועל הקריטריוֹן של קביעוּת, ועל אִרגוּנוֹ, לא רק להלכה, כּי אם גם למעשׂה. אין שוּם ספק שתביעה זוֹ – להחזיר – יש לה חשיבוּת רבּה מבּחינת הדאגה לרמת-החיים של הפּוֹעל בּמוֹשבה וכוֹשר התגוֹננוּתוֹ וּמלחמתוֹ המעמדית, וכן מבּחינת תיקוּן מצב הבּטחוֹן לימים הבּאים. ודאי גם ימָצאוּ בּמוֹשבוֹת תוֹמכים נלהבים לכך, מבּחינת הפּרספּקטיבה לא רק למדינה דוּ-לאוּמית, כּי אם גם למוֹשבוֹת דוּ-לאוּמיות.

יש להניח כּי “המִפנה-של-ממש” הנדרש מאתנוּ בּא כּתוֹספת לכך. המדוּבּר בּהרצאה הוּא על “קביעת תכנית פּעוּלה מוּסכּמת שתתן ערוּבּה לכך שמצד המפלגה יש יחס רציני להגשמת העיקרוֹן הזה”. בּרוּר בּהחלט. וּברוּר עוֹד משהוּ: את הפּעוּלה בּין הפּוֹעלים הערבים בּארץ עד כּה עשׂה, כּמוּבן, “השוֹמר הצעיר”: הוּא שקיים בּמשך עשׂרים שנה בּמאמצים כּמעט סיזיפיים את הסתדרוּת פּוֹעלי הרכּבת המשוּתפת ליהוּדים ולערבים, הוּא שהיה טוֹרח להקים אוֹתה כּל פּעם אחרי שהיתה מתמוֹטטת אם על ידי חתירוֹת ה“פרקציה” ואם על ידי חתירוֹת מצד אחר; הוּא שהיה טוֹרח וּמקיים קלוּבּים לפוֹעלים ערבים; הוּא שבּנה פּעם אחת עתוֹן ערבי, וּלאחר שנפל התאזר והקים עתוֹן ערבי חדש; הוּא שגידל מתוֹכוֹ את האנשים העיקריים המסוּגלים לפעוּלה ערבית – מה פּלא שבּבוֹאוֹ להתאַחד עם המפלגה שלא עשׂתה כּלוּם הרי הוּא דוֹרש ממנה “ערוּבּוֹת”.

יח

השתדלתי לברר לעצמי מה נדרש מאתנוּ, ואיני יוֹדע אם מיציתי הכּל, אך אני מסתפּק בּזה, וּמקוה כּי יוֹתר מזה לא ידרשוּ מאתנוּ. וכן נקוה כּי מפּא"י תפרוֹק מעליה סוֹף סוֹף את “ההתנַשׂאוּת והקשיוּת” בּמשׂא-וּמתן ותקוּם כּאיש אחד ותאמר: כּל מה שעשׂינוּ ואמרנוּ עד כּה לא שרירא ולא קיימא, השקפוֹתינוּ לא השקפוֹת, אמוּנוֹתינוּ לא אמוּנוֹת, כּפירוֹתינוּ לא כּפירוֹת, מחשבוֹתינוּ לא מחשבוֹת, וכל מה שיאמר לנוּ “השוֹמר הצעיר” נעשׂה ונשמע.

מה יהיה אז?

האוּמנם תקוּם אז מפלגת פּוֹעלים מאוּחדת, שבּה כּל החברים שוי-זכוּיוֹת, שבּה כּל החברים דנים יחד וּמחליטים יחד, שבּה נפלוּ המחיצוֹת שבּין חבר לחבר?

תשוּבת “השוֹמר הצעיר” היא: לא! בּמאמרי יערי זה נקרא בּצוּרוֹת שוֹנוֹת בּלשוֹן עדינה מאד: “השוֹמר הצעיר” לא יוַתר על עצמאוּתוֹ הרעיוֹנית גם לאחר האיחוּד".

מה תכנה של אִמרה זוֹ החוֹזרת ונשנית כּפעם בּפעם בּכל מיני נוּסחאוֹת? האוּמנם מתנקשת מפּא"י בּקיוּמוֹ של “השוֹמר הצעיר”, בּעצמאוּתוֹ כּחטיבה קיבּוּצית? האוּמנם רצוֹנה לגזוֹל מחבר “השוֹמר הצעיר” את זכוּתוֹ לחשוֹב כּרצוֹנוֹ וּכמחשבתוֹ וּלהגן בּכל כּוֹחוֹ הרעיוֹני על מה שהוּא חוֹשב וּלשכנע כּיכלתוֹ בּתוֹך המפלגה המאוּחדת? חלילה. חברי המפלגה הוֹדיעוּ וחזרוּ והוֹדיעוּ כּי אין עוֹלה על דעתם לפגוֹע בּעצמאוּתוֹ הקיבּוּצית של “השוֹמר הצעיר”, כּשם שאינם פּוֹגעים בּעצמאוּתם של שאר גוּפים חלוּציים-ישוּביים-חברתיים והם מוֹדים בּזכוּת חבר “השוֹמר הצעיר”, כּמוֹ בּזכוּת כּל חבר, להטיף לדעוֹתיו וּלהשפּיע בּחיי המפלגה עד כּדי הטלת חוֹתם עליה ועל פּעוּלתה וּרכישת רוֹב והכרעה. אוּלם “השוֹמר הצעיר” אינו­­ֹ מסתפּק בּכך: הוּא מבקש “להתאחד” וגם להתקיים קיוּם של מפלגה בּפני עצמה בּתוֹך המפלגה “המאוּחדת”.

שאל רמז: "התהיה רשוּת לחברים של “השוֹמר הצעיר” להצבּיע בּמפלגה המאוּחדת כּרצוֹנם בּשעה שדעתם מחוּלקת בּאיזה ענין שהוּא עם דעת שאר חברי “השוֹמר הצעיר”? לאחר כּמה שלבּים של שאלוֹת וּתשוּבוֹת השיב חזן: בּועידה יוֹפיע “השוֹמר הצעיר” בּשאלוֹת שהגיע בּהן להכרעוֹת משוּתפוֹת בּהתאם לעמדוֹתיו אלוּ.

רמז הוֹסיף לשאוֹל: “בּמה נבדל אז הפְּנים של המפלגה מן החוּץ? כּאשר אַתה, חזן, בּא לִפְנים המפלגה ונוֹאם נאוּם וּמסבּיר את עמדתך הרי מה שכּבשת כּבשת – – ואם אני כּבשתי בּ “השוֹמר הצעיר” 500 חבר לא כּבשתי כּלוּם. עד שלא כּבשתי את הרוֹב של הקיבּוּץ – לא כּבשתי כּלוּם. יוֹצא שזה משׂחק לא הוֹגן אפילוּ מבּחינה ספּוֹרטיבית בּלבד. אבל יש גם צד מוּסרי בּדבר: יהיוּ בּפנים המפלגה חברים שאם כּי דעתם כּדעת חברים אחרים בּמפלגה – לא יוּכלוּ להצבּיע אתם”. תשוּבה לטענה זוֹ לא בּאה.

בּצדק אמר שפּרינצק בּאוֹתה פּגישה: “על איחוּד אפשר לדבּר כּשיש יסוֹד נפשי לאיחוּד”.

וּבן-גוּריוֹן אמר: “איחוּד בּשבילי הוּא קוֹדם כּל חברוּת, לא בּמוּבן הפוֹרמלי והאוֹרגַניזציוֹני בּלבד, אלא חברוּת המאַפשרת גישה אנוֹשית בּלתי-אמצעית, ללא מחיצה של מסגרוֹת. – – גם אחרי האיחוּד לא יהיוּ חברי “השוֹמר הצעיר” חפשים להצבּיע בּתוֹך המפלגה כּדעתם האישית, אלא יהיוּ כּפוּפים ל”קוֹלקטיביוּת הרעיוֹנית" – היכן כּאן החברוּת? למה לשׂאת את שם האיחוּד לשוא? – – “השוֹמר הצעיר” ישאר גם להבּא מפלגה פּוֹליטית ואידיאוֹלוֹגית בּפני עצמה, אלא שיקבּל זכוּת הצבּעה בּתוֹך מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, בּלי שלמפלגה ולחבריה תהיה זכוּת הצבּעה בּתוֹך “השוֹמר הצעיר”. – – גם איחוּד וגם מפלגה לא יתָכנוּ".

לאי-איחוּד זה קוֹרא “השוֹמר הצעיר” איחוּד. וּמאיר יערי, האוֹמר בּכל מיני לשוֹנוֹת “שאין ‘השוֹמר הצעיר’ רוֹצה וצריך להתחסל” ושהאיחוּד לא יקוּם על ידי חיסוּל עצמאוּתוֹ היוֹצרת, הלוֹחמת של “השוֹמר הצעיר”, ושהאיחוּד איננוּ אלא “נקוּדת-מוֹצא להתקרבוּת והתמַזגוּת נוֹספת בּיוֹם מן הימים”, פּוֹסל עתה את המפלגה שהיא נקטה “תחליף של משׂׂא-וּמתן רציני על איחוּד”.

יט

נתבּקשתי לתרוֹם את תרוּמתי, ואפשר שקיבּלתי את ההזמנה בּרצינוּת יתירה. אך הוֹאיל והגעתי לכך לא אבליג ואעיר משהוּ גם על תארי-הכּבוֹד וּמלוֹת-ההערכה, שהחבר יערי, “שוּתפנוּ לרוֹמן האוּמלל”, חוֹלק לי ולחברי, ועל דרכי פּוּלמוֹס שהוּא בּוֹחר בּהן. אינני מתכּוון ללכת אחריו צעד אחרי צעד, אתעכּב רק על הדגשים החזקים.

“דיפּלוֹמטיה חשאית”! מאיר יערי איננוּ חדש עמנוּ בּארץ. וּמה שיסָלח לכל בּר-בּי-רב המחוּנך על ידוֹ לא יסָלח לוֹ. הוּא מכּיר אוֹתנוּ קצת, והוּא יוֹדע מה מן האמת יש בּמלה זוֹ שנתחבּבה עליו. הוּא יוֹדע את פּרשת הסכּם-העבוֹדה, שנדוֹן לא רק בּמוֹעצוֹת וּבועידוֹת המפלגה, אלא הוּבא לציבּוּר הפּוֹעלים כּוּלוֹ למשאָל. האוּמנם נהג פּעם “השוֹמר הצעיר”, לגבּי איזוֹ שאלה חמוּרה, כּכה בּתוֹכוֹ גוּפא? המוּכן “השוֹמר הצעיר” להעמיד כּכה בּתוֹכוֹ, בּדיוּן מקיף וּממַצה, וּבזכוּיוֹת שווֹת לכּל הצדדים, למשאָל כּללי, את שאלת האיחוּד? הוּא יוֹדע גם פּרשת הסכּם אחר, שהוּבא לאינסטנציוֹת מוּסמכוֹת לא-מפלגתיוֹת. הוּא ודאי יוֹדע כּיצד נדוֹנה אצלנוּ שאלת החלוּקה, וכיצד נהגנוּ בּזה – אם בּדיפּלוֹמַטיה חשאית. מסוּפּקני אם לחברי “השוֹמר הצעיר” ניתנה האפשרוּת לבירוּר-חברים כּזה. וּמבּחינת הדמוֹקרטיה הפּוֹעלית אפשר לאַחל ל“השוֹמר הצעיר”, שבּעלי הקו הגנרלי שבּוֹ יתנהגוּ עם החברים החוֹלקים עליהם כּפי שנוֹהגים אצלנוּ.

ויערי איננוּ מסתפּק בּזה. הוּא מקוֹנן על גוֹרלוֹ המר של ציבּוּר הפּוֹעלים, הנמכּר לנוּ לעבדים, “והנהגת מפּא”י בּחרה לה את שעת המצוּקה הזאת כּדי לסחוֹב את ציבּוּר הפּוֹעלים אל תחת החוּפה מאוֹנס עם הפאשיזם"; “וּלציבּוּר הפּוֹעלים, המאוּכזב, המדוּכּא והמוּרעב אין כּוֹח להתקוֹמם”. ואף הִיכָּלם לא ידעת, יערי, בּהוֹציאך מקוּלמוֹסך מלים אלה! קוֹדם אַתה מקים בּנין-קלפים, כּוּלוֹ צירוּפי-מַדוּחים, ואחר כּך אתה בּא וּלאחר שאַתה מכריז על עצמך כּי אתה “תוֹבע מוּסר בּפּוֹליטיקה”, וכי אתה הרימוֹת “את קרנה של העסקנוּת הפּוֹליטית”, קרן זוֹ שהיא, כּידוּע, מוּשפּלת כּל כּך על ידינוּ, אנשי “השיגרה העסקנית”, אתה בּא וזוֹרק מלים אלה הרצוּפוֹת מוּסר והרמת קרן – ולבּך לא הכּה אוֹתך. וגם לא העלית על דעתך כּי יוֹתר מאשר בּכל “הסכּם” יש כּאן, בּמלים אלה, קוֹאַליציה עם הרביזיוֹניסטים. כּי מאוֹצרם, מאוֹצר “חזית-העם”, נלקחוּ.

בּלשוֹן הפּוּלמוֹס הטוֹבה עליך יש לכנוֹת את נשיא הועד העוֹלמי בּשם-תוֹאר “הממוּנה”.

ממוּנה על ידי מי?

רשוּתוֹ היא, כּמוּבן, של יערי להתיחס בּלי אַהדה למי שהתנדב להעמיס עליו את טוֹרח-הציבּוּר בּשעת דוֹחק ורעב לשם מלחמה בּמצוּקה. אפשר מצוה מעמדית היא ויש לדקדק בּה. חזקה על נשׂיא, על כּל נשׂיא, שיקיים את הכּתוּב: ונשׂיא כּי יחטא. ואפשר כּדאי לנהוֹג בּוֹ כּפי שנוֹהג הרבּי בּחדר בּהלקוֹתוֹ: “מגיע לך – אם לא על מה שחטאת, הרי על מה שתחטא” (אינני מקבּל על עצמי לנחש, אם פּינחס רוּטנבּרג, שרוֹאה לעצמוֹ ולנוּ לכוּלנוּ בּרגע זה כּ“מטרה ראשוֹנה היוֹתר חשוּבה: הצלה בּמַשמעוּתה הראשוֹנית של המלה”, יצליח לקיים מה שקיבּל על עצמוֹ. הציבּוּריוֹת של הישוּב רצוּפה מוֹקשים בּמידה כּזאת שהיא עלוּלה להכשיל את הרצוֹן הנאמן בּיוֹתר). ואף על פּי כן, מדוּע “ממוּנה”? מדוּע לבקש להשפּיל בּחירה חוּקית, פּה אחד, שבּחרה הרָשוּת החוּקית, היחידה שיש לישוּב? יערי כּל כּך בּטוּח, כּנראה, בּזה שהוּא יוֹדע כּיצד מביאים את הישוּב לידי התאַזרוּת-הצלה ולידי מניעת הפקרוּת וחתירוֹת וכיצד מניעים את הישוּב לחַלק בּיתר צדק את הסבל – שמצא כּאן מקוֹם לגלוֹת את זלזוּלוֹ כּמי שמנסה לעשׂוֹת מה.

אוּלם האירוֹניה והבּיטוּל אינם מכוּוָנים נגדנוּ בּלבד, נגד אנשים מסוּימים, נגד “הנהגת מפּא”י" הרעה והחטאה. לא עלינוּ בּלבד, על תנוּעתנוּ כּוּלה יצא הקצף. “סוֹציאל-פּטריוֹטיזם” – זהו כּינוּי אחד שלנוּ בּפי יערי. לא אהיה הוֹלך רכיל ולא אגלה סוֹד מאוֹצרוֹ של מי לקוּחה המלה הזאת. “השוֹמר הצעיר” שמע שזהוּ שם-גנאי, הלך וזרק אוֹתוֹ בּנוּ, אזנוֹ של יערי ודאי תהיה נצרמת אם אוֹמַר שלגבּי כּינוּי זה אין חלקוֹ טוֹב מחלקנוּ. ושמא כּוּלנוּ בּאמת סוֹציאל-פּטריוֹטים, היינוּ, סוֹציאליסטים אוֹהבי עמם, בּלשוֹן עברית פּשוּטה? אדרבּא, ינסה יערי לכפּוֹר בּכך. בּמשך שנים אחדוֹת, עד שזכינוּ להסכּם בּין הדיקטטוּרה הפּרוֹליטרית לבין הדיקטטוּרה הנאצית, היינוּ כּוּלנוּ עדים לתעמוּלה בּלתי-פּוֹסקת של קוֹמוּנ-פּטריוֹטיזם: הקוֹמוּניסטים בּארצוֹת המערב התחרוּ עם המפלגוֹת הבּוּרגניוֹת בּאהבת המוֹלדת, וכל שופֹרוֹתיהם תקעוּ בּלי הרף על חוֹבת הפּטריוֹטיזם. אם אינני טוֹעה, נעלם אז שם-גנאי סוֹציאל-פּטריוֹטיזם מן המלוֹן. עתה, לאחר ההסכּם, מוּבטח לוֹ למוּנח זה שיקוּם לתחיה וּלשימוּש בּפוּלמוּס עם סוֹציאליסטים. ויש לשאוֹל סוֹציאל-פּטריוֹטיזם בּשעה זוֹ מַהוּ? שמא אי-רצוֹנם של פּוֹעלי צרפת ואנגליה שהיטלר יעשׂה בּהם מה שעשׂה בּצ’כיה וּבפּוֹלין? ושמא אי-רצוֹנם של פּוֹעלי פינלנד לעקוֹד את עצמם על מזבּח הדיקטטוּרה הפּרוֹליטרית – הוּא הוּא סוֹציאל-פּטריוֹטיזם? וּכשיערי מכריז ממרוֹם התפיסה המעמדית הבּלתי-מתפּשרת: “הימים הם ימי פּריחה של סוֹציאל-פּטריוֹטיזם” – מוּתר לשאוֹל אוֹתוֹ: שמא אתה רוֹצה שפּוֹעלי הארצוֹת שעוֹד לא נכבּשוּ לפני היטלר יתאספוּ עתה ּבצימֶרוַלד ויחליטוּ שהפּוֹעלים אינם צריכים להשתתף בּמלחמה בּין שני כּוֹחוֹת אימפּריאליסטיים?

האנטי-סוֹציאל-פּטריוֹטיזם של אנ“ש³ הוּא בּאמת חזיוֹן נהדר. כּל אחד ואחד אם תגרד אוֹתוֹ בּמקצת תמצא שנקוּדת-המוֹצא שממנה הגיע עד הלוֹם היא בּאיזה מקוֹם בּ”סידוּר“, בּתנ”ך, בּמעשׂיוֹת-חסידים, בּשמיעת מטיף לאוּמי, בּאגוּדת-נוֹער ציוֹנית, שגוֹרלוֹ האישי והקיבּוּצי תלוּי אף עתה בּאיזוֹ “קוֹאוֹפּרציה בּין-מעמדית”. ואם תרצה לבדוֹק את דאגוֹתיו הממשיוֹת, דאגת בּנין המשק, דאגת כּיבּוּש הקרקע, דאגת העליה של אחים ואחיוֹת, תמצא כּי יחסן למפעל הציוֹני של כּל מיני שכבוֹת בּוּרגניוֹת וּזעִיר-בּוּרגניוֹת וקפּיטליסטיוֹת וּפּלוּטוֹקרטיוֹת, השתתפוּתן בּקרנוֹת הלאוּמיוֹת נוֹגעת עד עוֹמק לבּם של אנ"ש. עסקנוּתם הציבּוּרית עוֹברת בּכל מיני קוֹאַליציוֹת, מפוֹרשוֹת אוֹ סתוּמוֹת, עם בּני-מעמדוֹת זרים. אך כּשהם מתעוֹררים לשׂאת דברם על גוֹיים וּממלכוֹת אזי כּל עצמוֹתם תאמרנה: פּרישוּת כּשרה, מַעמדיוּת צרוּפה, ללא כּל סיגים.

כ

וידידנוּ יערי, שהוּא, כּידוּע, שוֹנא-רוֹבים וההיפך הגמוּר מסוֹציאל-פּטריוֹט – הִתַמהוּ ושמעוּ! – תוֹלה עתה את תקווֹתיו – וּבתוֹכן, כּנראה, גם את תקוַת האיחוּד – בּמלחמה דוקא, הוּא יוֹדע וָעד כּי “כּמוֹ בּסוֹף המלחמה הקוֹדמת תגיע שעת הרצוֹן לאַוַנגַרד המַהפּכני”. כּידוּע, הצליח אז האַוַנגַרד המהפּכני להוֹביל את האנוֹשוּת לקראת עוֹלם חדש וּמתוּקן, ולמה לדאוֹג עתה לאיחוּד? אפשר בּאמת לדחוֹת ולשכּב בּמנוּחה. ואז, כּמוּבן “תיאָלץ מפּא”י לחפּשׂ את הבּרית עם הסוֹציאליזם העקבי“. והדברים בּרוּרים כּהוֹכחה הנדסית: בּרוּר כּשמש בּצהרים שאחרי המלחמה מוּכרחה לבוֹא שעת-רצוֹן; בּרוּר שהאַוַנגרד המהפּכני אשר שעתוֹ תגיע יֶדע הפּעם להשתמש בּשעת-הכּוֹשר יוֹתר טוֹב מאשר לפני עשׂרים וּשתים שנים – הלא בּעינינוּ ראינוּ כּיצד ידע לנהוֹג בּצדק וּבשׂכל בּספרד. יש מלגלגים על שיטוֹתיהם של המַטוֹת הצבאיים ואוֹמרים כּי דרכּם של גנרלים שהם מכַוונים את תכניוֹתיהם הצבאיוֹת למלחמה שעברה. אִמרה זוֹ חלה, כּנראה, לא רק על מפקדים צבאיים, כּי אם גם על איסטרטגים סוֹציוֹלוֹגיים. וכן בּרוּר שמפּא”י תיאָלץ אז לחפשׂ את הבּרית עם הפּסידוֹנים סוֹציאליזם עקבי. מי הם בּעליו של אוֹתוֹ פּסידוֹנים לא הוּגד לנוּ. אם הכּוָנה היא לכאן, לארצנוּ – הרי בּרוּר ש“הסוֹציאליזם העקבי” אינוֹ לא דגניה ולא עין-חרוֹד ולא כּפר-ויתקין, כּי אם הליגה הסוֹציאליסטית בּערך. ואפשר מתיחס הפּסידוֹנים הזה לאיזה כּוֹח-חוּץ, אזי לא חשוּב כּלל אם תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ תקבּל בּאהבה את תוֹרתוֹ – היא “תיאָלץ”, וחסל. וגם לא חשוּב אם אוֹתוֹ פּסידוֹנים ירצה מצדוֹ ללכת לקראת מחפשׂי הבּרית, בּין שהם מפּא"י וּבין שהם “השוֹמר הצעיר”.

הוֹאיל וכל האיסטרטגיה מכוּונת למלחמה שעברה יש לה גם ראָיה חוֹתכת מגנזי הימים ההם: “הלגיוֹנרים מבּין אנשי “אחדוּת-העבוֹדה” ידעוּ להסתגל גם לקוֹניוּנקטוּרה מהפּכנית ונמצאוּ בּבוֹא שעת-הכּוֹשר בּפרוֹזדוֹר של אינטרנַציוֹנלים מהפּכניים”. כּפתוֹר ופרח! בּמה נתבּטאה “הסתגלוּתם” של הלגיוֹנרים? בּזה שיצרוּ את “אַחדוּת-העבוֹדה”, שנשארוּ בּארץ, שבּיקשוּ ללכת להתישבוּת, שהלכוּ לתל-חי? בּזה שיצרוּ את ה“קוּנטרס” ו“האדמה” אוֹ בּזה שגם בּשבתם בּאהלי הצבא בּיקשוּ לדעת מכּל הנעשׂה בּעוֹלם ונזוֹנוּ מעתוֹנוּת רדיקלית מכּל הארצוֹת ולבּם פּעם בּחזקה מכּל שמוּעה טוֹבה וכאַב עם כּל בּשׂוֹרת-איוֹב? והלשוֹן הנקיה: “בּפּרוֹזדוֹר”! הידוּבּר כּכה גם על האֶמיסַרים של “השוֹמר הצעיר” שהם נמצאים בּ“פּרוֹזדוֹרים” של מפלגוֹת מהפּכניוֹת? וּכמוֹ תמיד גדוֹל כּוֹחוֹ של חבר יערי בּפוּלמוֹס יוֹתר מאשר בּהיסטוֹריוֹגרפיה: מי הם האינטרנַציוֹנלים המהפּכניים (ועוֹד בּלשוֹן רבּים) אשר “אחדוּת-העבוֹדה” עמדה בּפרוֹזדוֹריהם? תנוּעתנוּ לא עגבה מעוֹלם על אינטרנַציוֹנלים זרים לה. היא היתה חברה בּאינטרנציוֹנל הוינאי (שבּעיני “השוֹמר הצעיר” איננוּ מהפּכני כּלל) ויחד עם חברוֹתיה נכנסה לאינטרנציוֹנל השני בּשעת איחוּדן. לסַפּר בּסגנוֹן כּזה היסטוֹריה של תנוּעה אשר בּמשך עשׂרוֹת שנים לא נמצאה בּפּרוֹזדוֹרים, אלא נלחמה בּאוֹמץ על זכוּתוֹ של הפּוֹעל היהוּדי-הציוֹני ושל הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי, כּמוֹת שהוּא, ליצג את עמוֹ, על חזוֹן גאוּלתוֹ המדינית, וכבשה לוֹ מקוֹם-אזרח בּתנוּעה הסוֹציאליסטית, המקצוֹעית והקוֹאוֹפּרטיבית, בּלי לשלם בּהתחפּשׂוּת כּל-שהיא וּבלי לכנוֹף את הדגל – אף זהוּ, כּנראה, ממצווֹת הסוֹציאליזם העקבי וּמתביעת המוּסר בּפּוֹליטיקה.

סוֹציאל-פּטריוֹטיזם איננוּ שם-הגנאי היחיד אשר בּוֹ הוּכתרנוּ. יש עוֹד. “האוֹפּוֹרטוּניזם הארץ-ישׂראלי”. פּלאי-פּלאים! אלה, האחוּזים “אֵימתא דציבּוּרא” מפּני שוֹלחיהם ואינם יכוֹלים להציע בּמוֹעצתם הצעה לפי רוּחם כּשהם יוֹדעים מראש “איזוֹ קבּלת-פּנים צפוּיה לה” – אלה מדבּרים על תנוּעתם של אהרוֹנוֹביץ וּבּילינסוֹן, של אלכּסנדר זייד וחיים שטוּרמן (יסלחוּ לי שאני מטריד אוֹתם לויכּוּח זה, וּבמתכּון נמנעתי מהטריד שמוֹת אחרים גדוֹלים וטוֹבים, אך רחוֹקים יוֹתר בּזמן), על תנוּעתן של כּנרת ושל בּית-השיטה ושל כּפר-יהוֹשע, כּעל “אוֹפּוֹרטוּניזם ארץ-ישׂראלי”. חבר יערי סבוּר, כּנראה, כּי אוֹפּוֹרטוּניזם פּירוּשוֹ: אי-קבּלת הניסוּחים של “ההנהגה העליוֹנה”, ולא אישיוּת, ולא אוֹפי, ולא חוּט-שדרה, ולא דרך-חיים חלוּצית לא יקרעוּ את רוֹע הגזירה.

כא

“כּתָבתנוּ ידוּעה”, אוֹמר החבר יערי בּתקיפוּת רבּה. כּן, כּתבתכם ידוּעה לנוּ. וּלפיכך – תדבּרוּ כּאשר תדבּרוּ, ותכתבוּ כּאשר תכתבוּ, ותתפּלמסוּ כּאשר תתפּלמסוּ – לא נחדל לפנוֹת על פּי הכּתוֹבת שלכם ולא נחדל לתבּוֹע אתכם להסיר חַיִץ בּין פּוֹעל לפּוֹעל, אשר אחד הגוֹרל המביא אוֹתם הנה ואחד הגוֹרל הנשקף להם פּה. גם כּשנפתח רכּוֹת וגם כּשנַענה קשוֹת – אחת היא תביעתנוּ: לקיים את הנאמנוּת לערכים הסוֹציאליסטיים לא על ידי התגַדרוּת בּניסוּחים אידיאוֹלוֹגיים, אמיתיים אוֹ מדוּמים, ולא על ידי הצלָפה מתרברבת של מיטיבים לדעת, כּי אם על ידי שנירָתם כּוּלנוּ יחד בּעגלה הכּבדה, ההוֹלכת בּדרך לא-סלוּלה עדיין, על ידי שניגָאֵל יחד עם החוּלשה והכּשלוֹנוֹת השמוּרים לנוּ בּפירוּדינוּ, על ידי שנַגבּיר כּוֹח ליצירה וּלהתגוֹננוּת וּלמלחמה בּדרך אַחדוּתנוּ השלמה. כּתבתכם ידוּעה לנוּ, ועל כּן לא נחדל ולא ניעף, ואם יִיעף האחד יקוּמוּ מאתנוּ אחרים, ולא נתן מנוּחה לא לנוּ ולא לכם, אם תאבוּ ואם תמאנוּ, עד שתקוּם אחדוּתנוּ.

ואחדוּתנוּ לא תקוּם על כּניעה והכנעה, כּי אם על הוֹכחה וחוֹפש ההוֹכחה, ולא על התבּטלוּת בּפני מנַצחים, כּי אם על אֵמוּן שאנוּ רוֹחשים לעצמנוּ ולערכינוּ, לא על הטלת עוֹל אמוּנה, כּי אם על חוֹפש המחשבה וחוֹפש ההשתתפוּת בּדיוּן וּבהכרעה לכּל אחד מאתנוּ, לא על מוּשׂגים שבּקוֹניוּנקטוּרה, כּי אם על עקרוֹני-יסוֹד: שלילת הניצוּל, ניצוּל של פּרט וניצוּל של עם, שלילת כּל שעבּוּד אם מעמדי ואם לאוּמי, שויוֹן ערך אדם וערך עם, שויוֹן כּלכּלי ושויוֹן משפּטי וּמדיני, לא השתלטוּת מעמדית כּי אם בּיטוּל מעמדוֹת, הדדיוּת בּיחסי אדם והדדיוּת בּיחסי העמים, חירוּת האדם בּחברתוֹ וּבעמוֹ וחירוּת העם בּחברת העמים.