לשער הספר: כּרך תשיעי. דברי בֶּרל בּכרך זה מגיעים עד קצה של המערכה הראשוֹנה של מלחמת העוֹלם – עם כּניסת רוּסיה למלחמה וּנסיגתה מכּל השטח של פּוֹלין, ליטה ושכנוֹתיהן – אשר חשׂפה את גוֹלת ישׂראל בּהן בּפני חרב ההשמד של האוֹיב. גברוּ ועלוּ בּלבּוֹ של בֶּרל הדכּאוֹן והכּאב על שבר העם, ואוֹתה שעה בּשלה בּוֹ הכּרת הצוֹרך הציוֹני לנסח וּלהבּיע את מטרת המלחמה בּשביל עם ישׂראל, והיא השׂגת חירוּתנוֹ המדינית בּארץ-ישׂראל, כּמוֹצא היחידי להצלתנוּ וכמבטח לקיוּמנוּ. לזאת הקדיש בֶּרל את מעיניו וּדבריו בּמיוּחד בּשנתים שאחרי זה, בּשנוֹת 1941–1942. הדברים ניתנוּ בּכּרך החמישי אשר הוֹפיע בּשנת תש“ז, לפני הקוֹנגרס הכ”ב. הקוֹרא שירצה להמשיך בּדברי בּרל אחרי הכּרך התשיעי בּסדר כרוֹנוֹלוֹגי יצטרך לשוּב אל הכּרך החמישי, בּוֹ האיר בֶּרל את עינינוּ בּקביעת המטרה של מדינה עברית, אשר תבע אוֹתה, צפה אוֹתה בּרוּחוֹ, אך לא זכה לראוֹת את ראשיתה.

הכּרכים הבּאים יכילוּ את דברי בֶּרל האחרוֹנים.

לא עת פּתרוֹנוֹת – עת להיאָבק

(בּועד הפּוֹעל הציוֹני, בּלוֹנדוֹן. י“ז בּחשוָן תרצ”ט, 11.11.1938)

“דבר”, גליוֹן 4114, כ“ז בּכסליו תרצ”ט, 20.12.1938.

עמוּד 11, שוּרה 4: ועדת ווּדהד. ועדה להצעת שינוּיים בּתכנית החלוּקה של ועדת פּיל, שמוּנתה על ידי ממשלת בּריטניה בּפבּרואַר 1938. בּראשה עמד ג’וֹן ווּדהד. בּנוֹבמבּר אוֹתה שנה נתפּרסם הדין-וחשבּוֹן של הועדה, בּוֹ הוּצע לדחוֹת את תכנית החלוקה של וַעדת פּיל ולקבּוֹע את המדינה היהוּדית בּשטח שבּשפלה ובשרוֹן, מטנטוּרה ועד רחוֹבוֹת.

עמוּד 12, שוּרה 3: מרת פּוּל. תּמר דה-סוֹלוֹ פּוּל, עסקנית ציוֹנית בּאמריקה.

עמוּד 14, שוּרה 17: ימי ספּטמבּר בּאנגליה– ימי “הסכּם מינכן” בּספּטמבּר 1938.

עמוּד 16, שוּרה 3: גַריבַּלדי, ג’וּזֶפֶּה. 1882–1807. לוֹחם לחירוּתה ואיחוּדה של איטליה.

שם: מַסַריק, תוֹמס גריג. עיין כּרך ה', עמוּד 404.

שם: פרַנקוֹ, איוַאן. 1916–1856. מגדוֹלי משוֹררי אוּקראינה. שירתוֹ נסַבּה בּעיקר על שחרוּר אוּקראינה משעבּוּד

זרים.

בימי מינכן

(שׂיחה עם אנשי השוּרה, ט' בּטבת תרצ"ט, 31.12.1938)

“התבּוֹננוּת בּמצבנו”, חוֹברת מיוּחדת בּסטֶנסיל. החתימה: ירוּבּעל.

“אחדוּת-העבוֹדה” בּ', קוֹבץ מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל

לזכר ח. אַרלוֹזוֹרוֹב, אלוּל תש"ג, עמוּד 76, שֵם המאמר: בּקוֹבץ: “שברים”; החתימה: אסיר חיים.

השׂיחה מתחילה בּקטע זה שלא ניתן בּפְּנים:

הפּעוּלה שאתם עוֹסקים בּה אינה פּעוּלה טכנית בּלבד. היא קשוּרה בּמצבנו המדיני, וּמצבנוּ המדיני קשוּר בּמצבים המדיניים של העוֹלם, וּבתקוּפה זוֹ – יוֹתר מבּכמה תקוּפוֹת אחרוֹת. מהבנת מצבנוּ המדיני

נוֹבעוֹת גם מסקנוֹת חיוּניוֹת לגבּי פּעוּלתנוּ המעשׂית.

וּבטרם אגש להציע לפניכם את מחשבוֹתי על הנשקף לנוּ בּימים הקרוֹבים ועל הנדרש מאִתנוּ, עלי להזהיר אתכם מפּני קבּלת דברַי כּוַדאוּת יתירה. מדיניוּת איננה מדע. מדיניוּת מצריכה ידיעה וּטעוּנה לימוּד. אך יש בּה שיקוּלים שוֹנים וגוֹרמים מתחלפים. מה שאוֹמַר להלן זהוּ מה שהעליתי מתוֹך התבּוֹננוּת ועיוּן, אך איני קוֹבע מסמרוֹת. תמיד אפשר להניח שיש ידיעוֹת שנעלמוֹ מאתנוּ. אין בּימינוּ יציבוּת בּחיים המדיניים, ויכוֹלוֹת

לבוֹא תמוּרוֹת אשר תדרוֹשנה מאתנוּ להגיה וּלתקן את מוּשׂגינוּ על המצב.

מוּשׂגי איסטרטגיה אינם על עניני צבא בּלבד. כּל עוֹד השׂדה פּנוּי – אין צוֹרך בּשוּם טכסיסים. אך כּשהשׂדה תפוּשׂ, אוֹ כּשיש מי שעלוּל לתפּוֹשׂ אוֹתוֹ – עליך לחַשב כּל מהלך שלך, ולא לנמנם. מצבנוּ בּאָרץ מחַייב אוֹתנוּ לגישה איסטרטגית לא רק בּשעת התקפה. עלינוֹ לגאוֹל קרקע, לבנוֹת בּנינים, להקים משק, לסדר את ההספּקה, לפתוֹר את שאלוֹת האוּכלוֹסין – מתוֹך תפיסה איסטרטגית של מצבנוּ ושל עתידנוּ בּארץ. בּאנגליה קיים מיניסטריוֹן ל“תיאוּם” כּוֹחוֹת הבּטחוֹן. אחת הסיבּוֹת לחוּלשתנוּ – שידענוּ הרבּה חשבּוֹנוֹת שוֹנים, אך לא ידענוּ את החשבּוֹן האיסטרטגי. עלינוּ לרכּוֹש לנוּ את ההבנה הזאת ולשקּוֹד על תיאוּם כּל פּעוּלתנוּ מבּחינה זאת.

ולפני הדיוּן הפּוֹליטי, אתיר לעצמי להציע כּללים איסטרטגיים אחדים, שהסקתי לא מתוֹך נסיוֹני בּגדוּד העברי, כּי אם מתוֹך נסיוֹן ציוֹני. כּלל ראשוֹן: אַל תחמיץ שוּם שאנסה שנזדמנה לך. אַל תסמוֹך על כּך שהיא עשׂוּיה לחזוֹר. ההיסטוֹריה כּוּלה, על נצחוֹנוֹתיה ועל מַפּלוֹתיה, הרי היא שלשלת של הזדמנוּיוֹת, שהשתמשוּ בּהן כּהוֹגן אוֹ שלא כּהוֹגן, אוֹ שלא השתמשוּ בּהן כּלל. כּלל שני: הפסדת הזדמנוּת – אַל תיאָחז בּה בּעקשנוּת. אַל תבּיט אחוֹרנית. בּרגע שהפסדת מערכה – היכּוֹן

למערכה חדשה. כּלל שלישי: נתגלתה לך טעוּת בּדרכּך – אַל תתן לה לגדוֹל ולהתגלגל. תקן אוֹתה מיד.

עמוּד 20, שוּרה 13: עכשיו בּא מעשׂה צ’כוֹסלוֹבקיה. בּפגישת ראש ממשלת בּריטניה, צ’מבּרלין, עם היטלר בּבּרכטסגאדן קיבּל על עצמוֹ להביא לפני צ’כוֹסלוֹבקיה דרישה למסוֹר לגרמנים את השטחים שבּחבל הסוּדֶטים, שבּהם מספּר הגרמנים עלה על 50 אחוּזים. בּספּטמבּר 1938 סיפּחוּ הגרמנים את הסוּדטים לגרמניה. בּמרץ 1939 פּלשוּ לצ’כיה ועשׂוּה ארץ-חסוּת.

עמוּד 22, שוּרה 22: לפייס את מוּסוֹליני על חשבּוֹננוּ. בּאביב 1938 נחתם הסכּם בּין אנגליה ואיטליה בּעניני ארצוֹת הים התיכוֹן. לפי ידיעה אחת הוּבטחה עזרת איטליה לשיכּוּך המהוּמוֹת בּארץ-ישׂראל חֵלף הכּרת אנגליה בּכיבּוּש חַבּש. וּב-2.5.1938 הוֹדיע צ’מבּרלין בּבית-הנבחרים: “כּי איטליה תימָנע מכּל גרימת קשיים לממשלה בּארץ-ישׂראל ואנגליה תשמוֹר מצדה על זכוּיוֹתיה החוּקיוֹת של איטליה בּארץ-ישׂראל” (“דבר”, גליוֹנוֹת 3902, 3906, 3935; 23.3.1938, 28.3, 3.5).

עמוּד 23, שוּרה 9: הקוֹמאינטרן. עיין כּרך בּ', עמוּד 304.

שם, שוּרה 27: תחנת-בַּארי. תחנת שידוּר ערבית עוֹינת לציוֹנוּת וליהוּדים שפּעלה בּזמן ההוּא בּבּארי, עיר-חוֹף בּאיטליה

הדרוֹמית.

ועידה לשם מה?

“דבר”, גליוֹן 4106, י“ח בּכסליו תרצ”ט, 11.12.1938. דבר היוֹם. בּפנקס-כּיס של בֶּרל, בּתאריך 10.12.1938, רשוּם: "כּתיבת דבר היוֹם, “ועידה לשם מה?”

עמוּד 29, שוּרה 11: גם האַרכיבּישוֹף מקנטרבּוּרי השמיע את קוֹלוֹ. בּויכּוּח המדוּבּר עליו אמר האַרכיבּישוֹף בּבית-הלוֹרדים, כּי על אף אַהדתוֹ לערבים הוּא מבקש לא לעכּב את ההחלטה להכניס 10.000 ילדים גוֹלים לארץ-ישׂראל.

שם, שורה 13: הכּרוֹז של בּוֹלדוין. סטֶנלי בּוֹלדוין (1947–1867), מדינאי אנגלי שמרני, ראש הממשלה בּזמן ההוּא, פּנה בּנאוּמוֹ בּרדיוֹ הבּריטי בּ-8.12.1938 בּקריאה למַצפּוּן הנוֹצרי להצלת ילדי ישׂראל והוֹצאתם מגרמניה.

לאחר לוֹנדוֹן

(בּמועצת מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, כ“ה בּניסן תרצ”ט)

חוֹברת בּשם זה, הוֹצאה מיוּחדת מתוֹך “הפּוֹעל הצעיר”,

גילוֹנוֹת 23, 25 ו-26, י“א בּאייר, ה' וט”ו בּסיון תרצ"ט, 2.6.1939, 23.5, 30.4.

עמוּד 31, שוּרה 4: ועידת לוֹנדוֹן. עם פּרסוּם דין-וחשבּוֹן וַעדת ווּדהד הוֹדיעה הממשלה הבּריטית בּגילוּי-דעת מיוֹם 9.11.1938 על החלטתה להזמין נציגים של ערביי ארץ-ישׂראל והמדינוֹת הערביוֹת מצד אחד וּנציגי הסוֹכנוּת היהוּדית מצד שני לדוּן בּעניני ארץ-ישׂראל. הועידה נפתחה בּפבּרוּאר 1939.

עמוּד 33, שוּרה 25: החינגה הערבית למשמע הבּשוֹרוֹת הבּאוֹת מלונדון. עם המִפנה להצרת צעדי המפעל הציוֹני בּועידת לוֹנדוֹן הבּיעוּ ערביי ארץ-ישׂראל את שׂמחתם בּהפגנוֹת (עיין “דבר”, גליוֹן 4173, 27.2.1939).

שם, שוּרה 26: הטלגרמה של בּן-גוּריוֹן. מכוּון לגילוּי-דעת מאת ד. בּן-גוּריוֹן בּיוֹם 26.2.1939 (על ידי “פּלקוֹר”) אל הישוּב העברי בּארץ, בּו נאמר: “זוֹממים לחסל את הבּית הלאוּמי וּלהסגירנוּ לשלטוֹן מנהיגי הכּנוּפיוֹת. המזימה הזאת לא תקום! גבוּרת הישוּב, מצוּקת המוֹני ישׂראל בּגוֹלה, המַצפּון של אנגליה הישרה, העזרה המוּסרית והפּוֹליטית של אוּמוֹת העוֹלם – יעשׂוּ לאַל את נכלי צוֹררינוּ. אַל בּהלה! נציגי העם עוֹמדים כּאן על המשמר בּבטחוֹן מלא שכּל אחד מכּם יעמוֹד בּמבחן העליוֹן מתוֹך נאמנוּת, התלכּדוּת, משמעת ועוֹז” (“דבר”, גליוֹן 4173, 27.2.1939).

עמוּד 34, שוּרה 2: פּספילד– עיין כּרך ד', עמוּד 315.

עמוּד 35, שוּרה 1: פּאנל– חבר האישים (ציוֹנים ולא-ציוֹנים), שמתוֹכוֹ היו נבחרים המשתתפים בּפגישות עם הממשלה בּועידת לוֹנדוֹן.

עמוּד 38, שוּרה 4: שׂיחוֹת קאהיר. עם תוֹם ועידת לוֹנדוֹן נתכּנסו בּאַפּריל 1939 בקאהיר מדינאים ערבים מהארצוֹת הערביוֹת עם נציגים אנגלים ודנוּ על קירוּב ההשקפה הערבית-אנגלית.

עמוּד 39, שוּרה 28: בּיוֹם שהגיעוּ הידיעוֹת מלוֹנדוֹן הכרזנוּ: לא ניכּנע. הידיעוֹת מלוֹנדוֹן– על מזימת ממשלת בּריטניה להקים בּארץ-ישׂראל מדינה עצמאית הנתוּנה לשלטוֹן רוֹב ערבי.

הכרזנוּ: לא ניכּנע. בּכינוּס ישוּבי שנתקיים בּירוּשלים בּט' בּאדר תרצ"ט, 28.2.1939.

עמוּד 41, שוּרה 1: כּזאת היתה גם “השביתה הכּללית” בּצרפת, בּימים שהיטלר עמד בּשער. מכוּון לשביתה של פּוֹעלי צרפת בּשלהי נוֹבמבּר 1938 נגד הצעת חוֹק להארכת שבוּע העבוֹדה מ-40 שעוֹת ל-50, בּתנאי תשלוּם בּעד השעוֹת הנוֹספוֹת, שהוּצע על ידי הממשלה מפּאַת הצוֹרך לחזק את המדינה חיזוּק כּלכּלי וּצבאי, נוֹכח האיוּם על בּטחוֹן צרפת מצד גרמניה.

עמוּד 44, שוּרה 7: ענין ה-17. מכוּון ל-17 מַעפּילים שנאסרוּ בּפבּרוּאר 1939, נדוֹנוּ למאסר של שלוֹשה חדשים והוּמלץ על גירוּשם מן הארץ (עיין “דבר”, גליוֹן 4206, 7.4.1939).

עמוּד 45, שוּרה 27: כּרוּז מטעם היצ“ם, נגד סרסוּרי עליה. היצ”ם – חברה יהוּדית בּינלאוּמית לטיפּול בּעניני ההגירה היהוּדית. השם הוּא ראשי-תיבוֹת של שלוּש החברוֹת היהוּדיוֹת: היאס (Hias – Hebrew Sheltering and Immugrant Aid Society); יק"א (Ica – Jewish Colonisation Association); אֶמיגדירקט (Emigdirect – Emigrants Direction). החברה החלה לפעוֹל בּשנת 1927.

אניוֹת גרמניוֹת אחדוֹת עם פּליטים יהוּדים בּלי רשיוֹנוֹת

כּניסה לאיזוֹ ארץ שהיא שטוּ בּאפּריל 1939 בּלב ימים בּאמריקה הדרוֹמית. לאחר השתדלוּת היצ"ם הוּשׂג לחלק מהם רשיוֹן כּניסה לצ’ילי. החברה פּירסמה אחר כּך אַזהרה, כּי להבּא לא תבוֹא בּמקרים דוֹמים לעזרת הפּליטים.

בּשנת היוֹבל הזאת

(בּאחד בּמַאי 1939)

“דבר”, גליוֹן 4228, ט“ז בּאייר תרצ”ט, 5.5.1939.

בּקוֹנגרס הציוֹני העשׂרים ואחד

(אלוּל תרצ"ט, אוֹגוּסט 1939)

“דבר”, גליוֹן 4320, י“ד בּאלוּל תרצ”ט, 29.8.1939.

“הקוֹנגרס הציוֹני הכ”א", דין-וחשבּוֹן סטנוֹגרפי, הוֹצאת ההנהלה של ההסתדרוּת הציוֹנית, ירוּשלים, עמוּד 142.

עמוּד 69, שוּרה 20: וספרוֹ ההיסטוֹרי של יוּסטוּס איש טבריה אבד לנוּ. יוּסטוּס איש טבריה, בּן זמנוֹ של יוֹסף בּן מתתיהוּ (יוֹסיפוּס פלַביוּס), כּתב ספר על מלחמת היהוּדים בּרוֹמאים, בּוֹ האשים את פלַביוּס בּזיוּף העוּבדוֹת לטוֹבת שליטי רוֹמא.

עמוּד 74, שוּרה 23: סגירת “דבר” בּגלל מאמר להגנת המעפּילים. זה היה מאמר על שלוֹש מאוֹת מעפּילים שנתפּסוּ בּ-10.8.1939, שבּגללוֹ נסגר העתוֹן לשבוּע ימים.

עמוּד 75, שוּרה 23: ועידת אֶויאן. עיין כּרך ה', עמוּד 400.

שם: עליו (על הפּליט) יתיעצוּ בּוַשינגטוֹן. על פּי יזמתוֹ של הנשׂיא רוּזבלט עמדה להתקיים בּוַשינגטוֹן התיעצוּת בּשאלוֹת הטיפּוּל בּפליטים וּפיזוּרם בּארצוֹת שוֹנוֹת. זוֹ נתקיימה שם בּאוֹקטוֹבּר 1939 בּהשתתפוּת משׂרד התמיד הבּין-ממשלתי לעניני פּליטים, פּקידי מיניסטריוֹנים שוֹנים בּממשלת ארצוֹת הבּרית וּנציגים ממדינוֹת אחרוֹת.

עמוּד 79, שוּרה 18: “ועד עליוֹן”. מכוּוָן להצעה שנתעוֹררה בּחוּגים האזרחיים בּישוּב להקמת “ועד עליוֹן לשעת חירוּם”.

את הרשימה הזאת כּתב בֶּרל (בּחתימת ירוּבּעל) חדשים אחדים לאחר התחלת המלחמה.

משהוּ על המוֹדיעים אשר מפּיהם אנוּ חיים וּמתים.

יפה כּתב יעקב רבּינוֹביץ על בּעלי הידיעוֹת הממיתים בּהבל פּיהם. ויש ענין נוֹסף להתבּוֹנן בּדבר: את מי מאנשי-השם (אוֹ שהם עוֹשׂים אוֹתם לאנשי-שם) הם דנים למיתה וּמזכּים בּתחיית המתים ואת מי הם דנים לשכחה. מכּאן אפשר ללמוֹד על מי ומי פּקוּחה עינם. פּוֹתחים, כּמוּבן, בּצדיק. ולאו דוקא בּרבּיים הגדוֹלים, כּגוֹן הגוּרי והליבּאבִיטשי – אשר הידיעוֹת היוֹם על הקוֹרה אוֹתם וּלמחרתוֹ על שלא קרה אוֹתם אינן פּוֹסקוֹת, עד שאדם מתבּלבּל לגמרי – כּי אם גם בּכל רבּי זעירא. וּלאחר הצדיק בּא ה“עסקן” למינהוּ: פּלוֹני ציר הסיים, אלמוֹני היוֹשב-ראש הציוֹני, פּלמוֹני הבּוּנדאי ושַלמוֹני הבּנקאי, פּלוֹנית אשת עסקן

ואַלמוֹנית מי שהיתה אשת עסקן והנלוה עליה. את אחד הבּוּנדאים כּבר שילחוּ פּעם והוֹשיבוּהוּ שם בּמאסר, וכעבוֹר יוֹמַים העבירוּהוּ לפּריס,

וּלמחרתוֹ הוֹדיעוּ שוּב כּי זה שבּפּריס הוּא יוֹסף בּן שמעוֹן

שני.

אך הנזכּרוּ המוֹדיעים – ולוּ גם אחד המוֹדיעים – בּשמוֹ של אדם שאיננוּ רבּי וגם לא רב, ולא עסקן ציוֹני, ולא בּוּנדאי, ולא בּנקאי, אלא סוֹפר עברי אוֹ חוֹקר? היכן הלל צייטלין? מה היה ליצחק קצנלסוֹן? מה גוֹרלם של החוֹקרים העברים שלימדוּ תוֹרה בּמכוֹן למדעי היהדוּת בּוַרשה – מנחם שטיין, ישׂראל אוֹסטרזצר, א. וייס? היכן חוֹקר תוֹלדוֹת הכּלכּלה של היהוּדים, ד"ר יצחק שיפּר, וּמה שלוֹמוֹ? היכן ההיסטוֹריוֹן בּאלאבּאן? מה אירה לאוֹתוֹ סוֹפר עברי שבּקרן-זוית בּגליציה, המשגר משם כּפעם בּפעם מאמר אוֹ ספר פּילוֹסוֹפי, וּבן-ציוֹן רפּוֹפּוֹרט שמוֹ? מה גוֹרלה של קבוּצת הסוֹפרים העברים “מפלט”, שלוֹם בּנציוֹן, זילבּרפניג וחבריהם? היכן פּוֹמרנץ ולוּסטיגר? מה גוֹרלוֹ של חייקל לוּנסקי, יהוּדי תמים ויקר, שבּספריית שטראשוּן בּוילנה? וכיצד עבר הכּיבּוּש והפּוֹגרוֹם על י. א. טריוש הישיש, משיירי דוֹרוֹ של ליבּרמן, עליו ועל יתר הפּליטה של סוֹפרים וחכמים?

מכּירים אנחנוּ את דמוּתם של רוּבּי מוֹדיעינוּ

מתמוֹל-שלשוֹם. אך הלא נאמר: יוֹדע צדיק נפש בּהמתוֹ – האוּמנם גם אנחנוּ, הקוֹראים העברים, איננוּ טוֹבים מהם, ואיננוּ מעלים על לב? (“דבר”, גליוֹן 4390, י“ב בּכסליו ת”ש, 24.11.1939).

עם גזירת הקרקע

(בּמועצה החקלאית, כ“ג בּאדר ב' ת”ש, 2.4.1940)

“אחדוּת-העבוֹדה” ב', קוֹבץ מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, תש"ג, עמוּד 82. שם המאמר בּקוֹבץ: “שברים”. החתימה: אסיר חיים.

עמוּד 92, שוּרה 19: הנה אפשר הדבר שנשׂיאת דגל עברי בּהפגנה בּארץ-ישׂראל תיענש בּמלקוֹת. הנער גבריאל מזרחי (כּבן 15) נדוֹן על ידי השוֹפט הבּריטי בּודילי לעוֹנש של 12 מלקוֹת בּשל השתתפוּת בּהפגנה בּתל-אביב נגד גזירת הקרקע בּ-2.3.1940 עם דגל בּיד.

עמוּד 93, שוּרה 2: הרצח בּדרך ג’נין. בּ-26.3.1940 נרצח בּמכוֹנית-משׂא יהוּדית בּכביש ג’נין–שכם אברהם אַבּרמוֹביץ, יליד ראש-פּינה.

בהתקרב החזית

(בּמוֹעצת מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, תל-אביב, ח' בּסיון, 14.6.1940)

“בּכּוּר”, מאסף, הוֹצאת חוּג “אָבְנַיִם”, תל-אביב, תש"א, עמוּד 138. החתימה: אסיר חיים.

בּראש המאמר בּאה הערה זוֹ:

"התנַצלוּת. בּזה צרוֹר-דברים שבּעל-פּה, שנאמרוּ ליוֹמם בּימים שוֹנים, בּקוים שבוּרים. מי שאמרם לא טרח לרפּא את השברים, ואף לא הוֹסיף ולא גרע מהם לפי מה שהוֹסיף וגרע דבר הזמן. הקוֹרא הנוֹשׂא נפשוֹ לדברים בּני-קיימא רשאי לקבּוֹל על המכנס שלא נעל דלת בּפני דיבּוּרים בּני-חלוֹף. והמכנס מקבּל את הדין למַפרע. אוּלם נקוּדה קלילה אחת מבקש הוּא לשמוֹר לזכוּתוֹ: “חיינוּ שבּעל-פּה שוֹנים בּמידת-מה מחיינוּ שבּכתב, ושמא ראוּי בּמקרה מן המקרים לתת גם להם שארית מה. וּתהא זוֹ כּפּרתוֹ, שלכשנזכּה ונגיע לימים אחרים יעמדוּ השברים לעֵד והגוּת-רוּחוֹ הקשה של בּעל-הדברים תיסרהוּ על פּניו, והטוֹעה לא יוּכל שלא להכּיר בּטעוּתוֹ”.

עמוּד 97, שוּרה 13: בּוֹלס. עיין כּרך א', עמוּד 380.

שם, שוּרה 18: מוֹבילים למאסר את דאנטה לאטס ואת אנצוֹ סירני. הם נאסרוּ על ידי ממשלת ארץ-ישׂראל כּנתיני האוֹיב מיד לאחר הצטרפוּתה של איטליה למלחמה.

דאנטה לאטס– סוֹפר ועסקן ציוֹני.

חיים אֶנצוֹ סירני, נוֹלד בּשנת תרס“ה בּרוֹמא. עלה לארץ בּשנת 1926. היה ממיסדי גבעת-בּרנר. עשׂה בּשליחוּת תנוּעת העבוֹדה והעם בּארצוֹת שוֹנוֹת (גרמניה, עיראק, אמריקה). אחד ממאַרגני הצניחה לארצוֹת אירוֹפּה לשם הגשת עזרה לשׂרידים מאחוֹרי קוי האוֹיב. צנח ונתפּס וּמת מוֹת קדוֹשים בּדכאוּ בּב' בּכסליו תש”ה, 18.11.1944. קוֹבץ מכּתביו בּשם “האביב הקדוֹש” הוּפיע בהוֹצאת “עם עובד” בּשנת תש"ז.

עמוּד 98, שוּרה 16: משלחת חוּץ-לארץ של המֶנשֶביזם הרוּסי נתנה עתה דוּגמה של מחלוֹקת בּשעת מלחמה: לאחר ויכּוּח פּוֹליטי תיאוֹרטי גדוֹל נתפּלגוּ שני חברים מעל שבעה. בּראשית 1940 נתפּרסם בּעתוֹנוּת על פּילוּג בּחוּגי הסוֹציאל-דמוֹקרטיה הרוּסית בּגוֹלה (בּפּריס). פ. דן יצא נגד הרוֹב (אַבּרמוֹביץ, ניקוֹלַיֶבסקי ועוֹד) ודרכּוֹ העוֹינת לרוּסיה הסוֹביטית.

עמוּד 101, שוּרה 26: ריצ’מוֹנד, הֶרוּן, קרוֹסבּיי. פּקידים בּריטיים בּממשלת הארץ בּתקוּפת המנדט. מתנגדים לציוֹנוּת.

עמוּד 102, שוּרה 8: מסעוֹתיהם של אידר, רוּפּין, סאקר (לרוּסיה). ד"ר דויד אידר, מי שהיה חבר ועד הצירים לארץ-ישׂראל, בּיקר בּרוּסיה בּשנת 1920. היה גיסוֹ של ליטבינוֹב. הוֹדוֹת להשתדלוּתוֹ שוּחררו אסירי הועידה הציוֹנית בּמוֹסקבה. ד"ר א. רוּפּין בּיקר שם בּשנת 1927, בּמטרה לחקוֹר את התישבוּת היהוּדים בּרוּסיה. הַארי סאקר– בּשנת 1936 (בּקירוּב) מטעם “מַנצ’סטר גארדין”.

שם, שוּרה 12: נסיוֹנוֹת הגבוּרה של יחידים שסיכּנוּ את חייהם למען הביא את דברה החי של ארץ-ישׂראל לשם (לרוּסיה). מכוּוָן למישה וַיסבּיין מגבעת-השלוֹשה, לדויד אוֹרנשטיין ולשמוּאל’יק שניאוּרסוֹן, שיצאוּ לרוּסיה תוֹך שנת 1927. שניאוּרסוֹן מת שם. עקבות השנים הראשוֹנים לא נוֹדעוּ.

עמוּד 104, שוּרה 22: וּכשאנו מתבּקשים להמציא “מספּרים”, כּלוֹמר, למסוֹר ידיעוֹת על הנשק שנמצא בּרשוּת ה“הגנה”.

עמוּד 107, שוּרה 25: ענין המ“ג. המ”ג (הארבּעים וּשלוֹשה) היווּ קוּרס קצינים של ההגנה שמוֹשבוֹ היה בּיבנאל שבּגליל התחתוֹן. עקב רדיפוֹת הרָשוּת עקר הקוּרס ממקוֹמוֹ. תוֹך מסע אנשיו הוּקפוּ בּליל שׂמחת-תוֹרה תרצ"ט, בּדרך מיבנאל לעמק-יזרעאל, על ידי כּוֹח גדוֹל של חיל-הסְפָר ונאסרוּ. הם הוּעמדוּ למשפּט-צבאי, אשר בּסוֹפוֹ נדוֹנוּ 42 מהם לעשׂר שנוֹת מאסר כּל אחד, ואחד – למאסר-עוֹלם. מפקד הצבא בּארץ המתיק את פּסק-הדין והעמידוֹ על 5 ו-10 שנים. הנאסרים נכלאו בּכלא עכּוֹ וישבוּ בּוֹ קרוֹב לחצי שנה. אחר הוּעברוּ למחנה האסירים בּמזרע. כּשנה וחצי לאחר היאָסרם שוּחררוּ בּפקוּדה מהממשלה המרכּזית בּלוֹנדוֹן.

בּגבּנוּ אל הקיר

(בּכינוּסים בּימים י“ט–כ”ג בּסיוָן ת"ש, 6.1940. 29–25)

מאסף “בּכּוּר”, עמוּד 151. החתימה: אסיר חיים.

עמוּד 121, שוּרה 21: והקסרקטין הצבאי (בּימי ניקוֹלאי הראשוֹן) לא היה – מבּחינה יהוּדית – אלא פּרוֹזדוֹר לשמד, וּלכל הפּחוֹת לטשטוּש צוּרת האדם היהוּדי והריסת מוֹסדי חיינוּ. כּאן נאמר בּמקוֹר (“בּכּוּר”, עמוּד 153): “ועוֹד בּימי מלחמוֹת נַפּוֹליוֹן היוּ ר' לוי יצחק מבּרדיצ’ב והרב הזקן מלַאדי מחוּלקים: מַאי עדיף מבּחינה יהוּדית, אם נצחוֹנוֹ של נפּוֹליוֹן, העתיד להביא ליהוּדים עוֹשר וּרוָחה וּלהוֹציא אוֹתם מן היהדוּת, אוֹ נצחוֹנה של רוּסיה, שוַדאי תשאיר את ישׂראל בּדלוּתוֹ וּבדחקוּתוֹ, אלא שלא תפגע בּיהדוּתוֹ”. כּאן נפלה טעוּת, כּי ר' לוי יצחק נסתלק בּתשרי תק“ע, היינוּ כּשנתיים לפני מלחמת נַפּוֹליוֹן בּרוּסיה, ועל כּן לא יכוֹל היה להיוֹת ויכּוּח זה בּינוֹ לבין הרב. עצם דבריו הידוּעים של הרב על סילוּדוֹ מנצחוֹנוֹ של נפּוֹליוֹן מוּבאים בּ”הרב מלאדי" מאת מרדכי טיטלבּוֹים (עמוּד 156) מתוֹך מכתב של הרב אל אחד מאוֹהביו, העסקן ר' משה מייזלש מוילנה: “אם ינצח בּוֹנאפּארטא יוּרבּה העוֹשר בּישׂראל ויוּרם קרן ישׂראל, אבל יתפּרדוּ ויתרחקוּ לבּן של ישׂראל מאביהם שבּשמים; ואם ינצח אדוֹננוּ אלכּסנדר, אם כּי ירבּה העוֹני בּישׂראל ויוּשפּל קרן ישׂראל, אבל יתקשרוּ ויתחבּרוּ ויתעקדוּ לבּן של ישׂראל לאביהן שבּשמים”.

עמוּד 127, שוּרה 1: טֶלֵירן, שַרל מוֹריס. 1838–1754. מדינאי צרפתי. שֵירת את המהפּכה הצרפתית, את נפּוֹליוֹן ואחר כּך את לוּאי השמוֹנה-עשׂר ואת לוּאי פיליפּ. נוֹדע בּדרך הסתגלוּתוֹ לכל משטר.

עמוּד 130, בּהערה: משפּט בּן-שמן. בּאפּריל 1940 נתקיים משפּט על אחד-עשׂר אנשים מבּן-שמן, שנאסרוּ לרגל הימצא שם נשק בּחיפּוּשׂ שנערך על ידי המשטרה. מהם שנדוֹנוּ לשבע שנוֹת מאסר, מהם לחמש וּלשלוֹש.

מוּל קיר

(בּ“יוֹם הפּעילים” של הקיבּוּץ המאוּחד, יגוּר, י' בּאִייר תרצ"ט, 29.4.1939)

חוֹברת “ערעוּרים על המצב הקיים”, הוֹצאת מרכּז מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, יוּלי 1944.

עמוּד 146, שוּרה 16: יוֹם חיפה. בּ-23.4.1939 הוּכרזה שביתת הציבּוּר היהוּדי בּחיפה כּמחאה על הכנוֹת הממשלה להחזיר שתי ספינוֹת עם מעפּילים הימה. המעפּילים הוֹעלוּ אחרי כן לחיפה.

עמוּד 150, שוּרה 5: “נעמן”– בּית-חרוֹשת ללבֵנים בּעמק זבוּלוּן, שהוּקם בשלהי 1938 על אדמת הקרן הקימת על ידי חברת מניוֹת של קרן “השוֹמר הצעיר” בּשיתוּף עם הוֹן פּרטי.

עמוּד 151, שוּרה 21: ענין “ניר” והויכּוּח שהיה לי עם החוֹששים למרוּתה של ההסתדרוּת הכּללית. עיין כּרך בּ', עמוּד 209.

עמוּד 153, שוּרה 24: “בּרית התנוּעה הקיבּוּצית”. נסיוֹן שנעשׂה בּשלהי 1936 להקים מסגרת לפעוּלה משוּתפת בּין “הקיבּוּץ המאוּחד”, הקיבּוּץ הארצי “השוֹמר הצעיר” ו“חבר הקבוּצוֹת”.

בּמועצת נען

(מוֹעצת הקיבּוּץ המאוּחד. נען, כ“ז בּתמוּז תרצ”ט, 14.7.1939)

דין-וחשבּוֹן המוֹעצה, הוֹצאת הקיבּוּץ המאוּחד, עמוּד 235.

בּמוֹעצת דגניה

(מוֹעצת חבר הקבוּצוֹת ואיגוּד-גוֹרדוֹניה. דגניה, י“א בּאב תרצ”ט, 27.7.1939)

“ניב הקבוּצה”, חשוָן ת"ש, תל-אביב, עמוּד 114.

עמוד 181, שוּרה 27: התמרים. מכוּוָן למטע התמרים מזנים משוּבּחים מעיראק, מאיראן וּממּצרים, שהוּכנסוּ לקבוּצת כּנרת להקים זכר למשוֹררת רחל, “גן-רחל”, בּיזמתוֹ ועמלוֹ של בּן-ציוֹן ישׂראלי. מכּנרת פּשט מטע התמרים בּמקוֹמוֹת שוֹנים בּארץ.

למען דעת

“דבר”, גליוֹן 4371, י“ט בּחשון ת”ש, 1.11.1939.

גם בּשׂחוֹק יכאב לב

חוֹברת בּשם זה, הוֹצאת מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, תל-אביב, טבת ת"ש.

“דבר”, גילוֹנוֹת 4396–4393, י“ז–כ”א בּכסליו, תל-אביב, 29.11–3.12.1939.

עמוּד 195, שוּרה 7: “קאהירוֹ סיטי”. שם האניה שהוֹבילה רבּים ממשתתפי הקוֹנגרס העשׂרים ואחד מנמל מַרסייל לחוֹפי הארץ, עם פּרוֹץ מלחמת-העוֹלם השניה. בּאניה נתקיימוּ שׂיחוֹת על איחוּד המפלגוֹת בּין חברי מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, “השוֹמר הצעיר” וּ“פוֹעלי ציוֹן” שׂמאל.

עמוּד 198, שוּרה 15: פּוֹקרוֹבסקי, מיכאל. 1931–1868. היסטוֹריוֹן רוּסי. היה קוֹמיסר להשׂכּלה בּממשלה הסוֹביטית.

עמוּד 213, שוּרה 4: כ"א התנאים. הקוֹנגרס השני של האינטרנציוֹנל הקוֹמוּניסטי (קוֹמאינטרן), שנתקיים בּשנת 1920, קבע תנאים לחברוּת בּקוֹמאינטרן, שנוּסחוּ בּ-21 סעיפים.

עמוּד 222, שוּרה 27: הבּעיה המעמדית בּציוֹנוּת צפה ועלתה עוֹד בּקוֹנגרס הציוֹני השני, בּוֹ הוֹפיעה קבוּצת ציוֹנים סוֹציאליסטיים

(נחמן סירקין, בּרנר לַזַר ועוֹד) שבּיקשה שהקוֹנגרס יבחר לועדוֹתיו גם צירים נבחרי הפּוֹעלים המאוּרגנים.

עמוּד 223, שוּרה 7: זילבּרפרבּ, משה. 1933–1876. סוֹפר ועסקן יהוּדי סוֹציאליסטי.

שם: מ. ב. רטנר. עיין כּרך ז', עמוּד 422.

שם, שוּרה 8: יצחק שיפּר. נוֹלד בּשנת 1884, נספּה בּשוֹאת גוֹלת פּוֹלין. חוֹקר דברי ימי היהוּדים בּפּוֹלין.

שם: ל. חזנוֹביץ, עיין כּרך ה', עמוּד 405.

שם: אברהם ליֶסין. 1938–1872. סוֹפר וּמשוֹרר בּאידיש. היה עוֹרך הירחוֹן הסוֹציאליסטי היהוּדי בּאמריקה “צוּקוּנפט”. היה רב-השפּעה

בּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית בּרוּסיה ואמריקה. קוֹבץ מאמרים שלוֹ

“זכרוֹנוֹת וחוָיוֹת” הוֹפיע בּהוצאת “עם-עובד”.

בּזכוּת המבוּכה וּבגנוּת הטיח

(בּכינוּס מדריכי עליית הנוֹער, בּ' בּתמוּז ת"ש)

“דבר”, גליוֹנוֹת 4624–4622, י“ז-כ' בּאלוּל ת”ש, 20–23.9.1940..

עמוּד 248, שוּרה 24: האם מַנדל אינוֹ נמנה עם הימין? ג’וֹרג' מנדל – מדינאי צרפתי, יהוּדי. היה מנהיג המפלגה הרפּוּבּליקאית הבּלתי-תלוּיה (ימנית), שימש מיניסטר הפּנים והבּטחוֹן בּממשלת ריינוֹ. התנגד לכּניעה לגרמנים, כּאשר נשקפה סכּנת כּיבּוּש לפּריס. נאסר אחרי כּניעתוֹ של פּטן.

עמוּד 251, שוּרה 1: בּימי החוֹק נגד הסוֹציאליסטים של בּיסמארק. לאחר שקרוּ מקרי התנַקשוּת בּוילהלם קיסר בּן השמוֹנים פּירסם בּיסמארק בּשנת 1878 הצעת חוֹק שהתכּוון ליטוֹל מאת הסוֹציאַליסטים חוֹפש הבּיטוּי וההתאַרגנוּת וּפיזר את הפּרלמנט. נערכוּ בּחירוֹת. הפּרלמנט החדש

אישר את החוֹק נגד הסוֹציאליסטים, אוּלם הגבּיל אוֹתוֹ לשנתים וחצי. הסוֹציאליסטים נרדפוּ, עתוֹניהם ואסיפוֹתיהם נאסרוּ.

עמוּד 256, שוּרה 14: אוֹטוֹ בּוֹיאֶר. 1938–1871. יהוּדי. ממנהיגי הסוֹציאל-דמוֹקרטיה האוֹסטרית. השתת, בּמרד פבּרוּאר 1934 (עיין עּרך ו', עמוּד 449). גָלה לצ’כוֹסלוֹבקיה וּלצרפת. מספריו הוֹפיעוּ בּעברית: “הסוֹציאליזם בּמחתרת”, הוֹצאת הקיבּוּץ הארצי “השוֹמר הצעיר”; “בּין השתי מלחמוֹת-עוֹלם”, הוֹצאת הקיבּוץ המאוּחד.

עמוּד 260, שוּרה 14: אברהם שרוֹן, בּעל המאמר “מפלצת הגלוּת הנצחית”. עיין “משני עֶברי השעה”, מאת א. שרוֹן, הוֹצאת “עם עוֹבד”, עמוּד 41.

עמוּד 261, שוּרה 18: מגילת דוּבּוֹבה לרחל פייגנבּרג. הסוֹפרת רחל פייגנבּרג (נוֹלדה בּ-1885) תיארה בּספרה זה את חוּרבּן העיירה דוּבּוֹבה בּקרבת אוּמַן בּאוּקראינה בּשלהי המלחמה הקוֹדמת. הספר הוֹפיע

בּאידיש בּוַרשה בּשנת 1928 וּבעברית בּתל-אביב בּשנת ת"ש.

בּן שגָלה

“דבר”, גליוֹן 4527, כ“ג בּאייר ת”ש, 31.5.1940. “בּחבלי אדם”, עמוּד 30.

עמוּד 273, שוּרה 4: שמ"ר. קיצוּר שם הסוֹפר נחוּם מאיר שייקביץ (1905–1849) הנוֹדע בּשפע הסיפּוּרים והרוֹמַנים שלוֹ בּאידיש שנפוֹצוּ בּין המוֹני העם.

שם: בּלוֹשטיין, עוֹזר. 1898–1840. סוֹפר ורוֹמַניסט בּאידיש.

שם: דינזוֹן, יעקֹב. 1919–1856. סוֹפר ורוֹמַניסט בּאידיש.

שם, שוּרה 6: אימבּר, נפתלי הירץ. 1909–1856. משוֹרר עברי, מחבּר השיר “התקוה”.

שם, שוּרה 9: נסים בּכר. 1931–1847. היה מחלוּצי החינוּך העברי בּירוּשלים.

שם: אפרים כּהן רייס. 1943–1863. היה ראש מוֹסדוֹת החינוּך של החברה היהוּדית-גרמנית “עזרה” בּארץ-ישׂראל (עיין כּרך ג', עמוּד 387).

עמוּד 279, שוּרה 20: יאנוֹבסקי, שאוּל יוֹסף. מחלוּצי תנוּעת האַנרכיסטים היהוּדים. היה עוֹרכם של עתוֹנים אנרכיסטיים בּאידיש בּאמריקה, בּלוֹנדוֹן ושוּב בּאמריקה.

נחמיה דה-לימה

“דבר”, גליוֹן 4699, כ“ד בּכסליו תש”א, 24.12.1940.

עמוּד 280, שוּרה 14: נחמיה דה-לימה. עיין כּרך בּ', עמוּד 324.

עמוּד 282, שוּרה 18: סימוֹן, יוּליוּס, עיין כּרך ג', עמוּד 398.

יעקב זאב לצקי-בּרתוֹלדי

(דברי הספּד)

“דבר”, גליוֹן 4449, כ“ו בּשבט ת”ש, 5.2.1940.

דברי פּרידה מעם דוֹב הוֹז

“דבר”, גליוֹן 4705, א' בּטבת תש"א, 31.12.1940. “בּחבלי אדם”, עמוּד 246.

אוֹטוֹ רוֹזנבּאוּם

“דבר”, גליוֹן 4905, א' בּאלוּל תש"א, 24.8.1941: “בּחבלי אדם”, עמוּד 250.

בּרכה ל“רביבים”

(דברים בּישיבת מזכּירוּת הקיבּוץ, יגוּר, י' בּאייר תרצ"ט)

“צרוֹר מכתבים”, עלוֹן לאינפוֹרמַציה פּנימית של הקיבּוּץ המאוּחד, עין-חרוֹד, ג' בּתמוז תרצ"ט 20.6.1939, עמוּד 68.

הערת מערכת “צרוֹר מכתבים”: “השם “רביבים” הוּצע לקבוּצה על ידי בּרל כצנלסוֹן בּיוֹם בּיקוּרוֹ אצלה, ערב פּסח תרצ”ח. ואשר ל“שלשלת-היוֹחסין” של שם זה: הקבוּצה נתחנכה בּגבעת-בּרנר; אחד מקבצי י. ח. בּרנר, שקבעוּ לא בּמעט את דמוּת ספרוּת-העבוֹדה בּארץ, שמו “רביבים”; הקבוּצה שוֹכנת כּעת בּמחנה קבוּצת “השׂדה”, שעברה למקוֹמה הקבוּע בּעמק בּית-שאָן (הוּא שׂדה-נחוּם); אף קבוּצת נוֹער זוֹ שוֹאפת ללכת, בּבוֹא תוֹרה, לכיבּוּש קרקע ולהתישבוּת". (קבוּצת “רביבים” התישבה בּנגב, בּעסלוּג').

בּחג גבעת-השלוֹשה

(למלאוֹת ט"ו שנה להקמתה)

“דבר”, גליוֹן 4518, י“ג בּאייר ת”ש, 21.5.1940.

יצירתנוּ נמדדת אך בּאַמת-מידה של חזוֹן

(בּפתיחת חגיגוֹת עשׂרים שנה להסתדרוּת, בּבית אַרלוֹזוֹרוֹב בּתל-אביב)

“דבר”, גליוֹן 4703, כ“ט בּכסליו תש”א, 29.12.1940.