הנפשות:

בנימין אריאלי: פקיד נמוך־דרגה

יפה אריאלי: אשתו

תמרה: בתם, בת 18

ציפ: בתם, בת 12

מלכה: ידידת המשפחה

מיכה: רב־סרן בצה"ל, אוהבה של תמרה

מַייק אַברהמס: תייר אמריקאי צעיר

ידידיהם של בנימין ויפה אריאלי:

קריצ’מן

גב' קריצ’מן

שילוני

פקיד א'

אשת פקיד א'

פקיד ב'

אשת פקיד ב'

דוור, שוטר, שני שוטרים־צבאיים

הזמן – ההווה

המקום – חדר מגורים בבית משפחת אריאלי בתל אביב

בין התמונות הראשונה לשניה עוברים כשבועיים;

בין השניה לשלישית – יממה אחת;

בין השלישית לרביעית – יממה אחת

המחזה הוצג ע"י “הבימה”. הצגת הבכורה התקיימה בתל־אביב, 20 בספטמבר 1956

הבמאי – ישראל בקר, צייר התפאורות – י. בס

בתפקידים הראשיים

בנימין אריאלי – שמואל רודנסקי

יפה אריאלי – ניורה שיין

תמרה – עדה טל; טניה פרס

ציפ – רנה פז

מלכה – חנה הנדלר

מייק אברהמס – אברהם אבירם

קריצ’מן – שרגא פרידמן; שלמה ברטונוב

גב' קריצ’מן – תמימה יודילביץ

עפרון – דוד רם

 

מערכה ראשונה    🔗

שעת ערב מוקדמת בחדר המגורים של משפחת אריאלי. ציפ, ילדה בת 12, יושבת ליד השולחן שבאמצע החדר ומכינה את שיעוריה. תמרה, אחותה הבכירה, בת ה־18, מתקינה עצמה לצאת מן הבית.

ציפ

(נושאת את ראשה מן המחברת) את חושבת שאם גמרת את הגמנסיה את צריכה כבר לצבוע את השפתיים?

תמרה

(כלאחר יד) זה לא מוצא־חן בעיניך, ציפ?

ציפ

מיכה לא יאהב את זה, אני יכולה להבטיח לך.

תמרה

ומי אמר לך שאני אוהבת את מיכה?

ציפ

מה, גם את כבר לא? חשבתי שרק אמא חדלה לאהוב אותו, לאחר שנודע לה שהוא קשר את גורלו עם קיבוץ אחד בנגב.

תמרה

“קשר את גורלו”. אוהו! איפה למדת מלים כאלה?

ציפ

זה לא חשוב ברגע זה. אני יכולה רק להגיד לך שאמא רוכבת עליך כהוגן.

תמרה

(צוחקת) למה?

ציפ

היא דואגת לך יותר מדי. מחפשת לך חתנים כל הימים, רק כדי שלא תצטרכי להתגייס לצבא.

תמרה

זה לא משמח אותך?

ציפ

בודאי שלא. לעניות דעתי, את צריכה להתגייס, כמו כולן.

תמרה

כולן מתגייסות, את חושבת?

ציפ

כמובן. מלבד אלה שמשקרות שהן דתיות או שבורחות לחוץ לארץ. אבל את לא יכולה לשקר שאת דתית מפני שאני אעיד נגדך…

תמרה

(צוחקת) אוהו!!

ציפ

ואת לא יכולה לנסוע לחוץ־לארץ מפני שברוך־השם לאבא אין מספיק כסף לזה…

תמרה

למה “ברוך־השם”? את היית מצטערת אילו הייתי נוסעת, נאמר לאמריקה, ללמוד לשיר?

ציפ

לאמריקה? – קודם־כל, אין לך קול כל־כך יפה כמו שאת חושבת, ושנית, אפשר ללמוד לשיר גם בארץ, אם לא איכפת לך, בייחוד שירים עבריים.

תמרה

מוטב שתגמרי להכין את השיעורים, ציפ.

ציפ

על כל פנים אני יכולה לומר לך, שאם תסעי לחוץ־לארץ, לא אהיה עוד אחותך לעולם וָעד…

תמרה

את יודעת שאת מתחצפת קצת יותר מדי, ציפ?

ציפ

על כל פנים לא יותר משאת מתחצפת אל אמא…

תמרה

לי יש סיבה…

ציפ

גם לי יש סיבה…

תמרה

באמת? למשל?

ציפ

למשל – שאת חולמת על נסיעה לחוץ־לארץ בשעה שקשרת את גורלך עם הלשון העברית…

תמרה

(פונה אל הדלת בצחוק) קשרת את גורלך…

(נכנסות יפה אריאלי ומלכה, ידידתה)

יפה

(למלכה)…אז יצאת לסיור עם תיירים… (אל תמרה) לאן את הולכת, תמרה?

תמרה

אל תדאגי, אני תיכף אחזור.

יפה

אולי תישארי ערב אחד בבית, תמרה, לא?

תמרה

מה יש? מצאת לי חתן חדש?

יפה

(אל מלכה) את רואה איך היא מדברת אלי? (אל תמרה) שתחזרי הביתה מוקדם, תמרה, את שומעת?

תמרה

בסדר, אמא, בסדר…

(יוצאת)

יפה

(פותחת את הדלת וקוראת) וזכרי שעליך להכין עוד את שיעור הזמרה שלך הערב… (אל מלכה) רק רבה אתי כל הימים, רבה ורבה, למה? – מפני שאני רוצה לעזור לה… כן אז התחלת לספר שיצאת לסיור עם קבוצה של תיירים…

מלכה

כן. ובכן – אני מראה להם את בית־העיריה, את המוזיאון, את המצבה לזכר ראשוני תל־אביב, את בית הקברות הישן…

יפה

(בקוצר רוח) נו כן, אני כבר מתארת לעצמי.

מלכה

והם מתלהבים כמובן מאד מאד ממראה עיניהם, משבחים ומהללים…את מכירה את התיירים האלה…

יפה

(כנ"ל) נו כבר אני מתארת לעצמי, ומה?

מלכה

ובכן, אני רואה ביניהם בחור אמריקאי אחד…

יפה

אמריקאי?

מלכה

כן, אמריקאי, ואני רואה שהבחור הזה…

יפה

רגע אחד, מלכה. (אל ציפ) ציפ, כמה פעמים אמרתי לך שעליך להכין שיעורים בחדרך ולא כאן…

ציפ

כשאני מכינה שיעורים, אמא, אוזניים לי ולא אשמע, עיניים לי ולא אראה…

יפה

טוב טוב, כאן לא המקום, ציפ. קחי את הספרים שלך וצאי לחדרך.

ציפ

(קמה ואוספת לאט־לאט את כליה. כמו לעצמה) אני מתפלאה נורא, שמיכה לא בא היום, הלא יש לו חופשה מן הצבא…

יפה

ציפ, אל תתערבי בענינים שלא נוגעים אליך…

ציפ

שאינם נוגעים לך!

יפה

ציפ, אל תתחצפי אלי…

ציפ

מה אמרתי? אמרתי שבעברית נכונה אומרים אינם נוגעים לך ולא אליך…

(יוצאת לחדרה)

יפה

(אל מלכה) חצופה קטנה… ובכן מה התחלת לומר? שהבחור הזה…

מלכה

כן, אז אני רואה שהבחור הזה, בניגוד לכל התיירים, איננו מרוצה מן הסיור…

יפה

נו, כמובן, איזה ענין יש לבחור אמריקאי לראות את…בית הקברות הישן…

מלכה

איזה ענין! בכל זאת – קבורים שם אחד־העם, ודיזינגוף, ונורדוי ו…נו, שכחתי מה שמו.

יפה

לא חשוב. ובכן מה אמר?

מלכה

ובכן שאלתי אותו מדוע הוא במצב־רוח כזה, ומדוע איננו מרוצה, אז הוא אומר לי שהוא מעונין לראות את ישראל החיה ולא את ישראל המתה.

יפה

מצויין!

מלכה

אז אני צוחקת ואומרת לו – אדוני, אצלנו בישראל העבר חשוב לא פחות מן ההווה…

יפה

אז מה אמר?

מלכה

ובכן אמר שהעבר כבר ידוע לו והוא מעוּנין לראות איך אנשים חיים בישראל בהווה.

יפה

זאת־אומרת?

מלכה

זאת־אומרת – הוא אומר – שהיה רוצה לראות איך אנשים בישראל מתנהגים בביתם, איך הם אוכלים, איך הם מדברים זה עם זה, איך הם…

יפה

ואת…

מלכה

באותו רגע אמרתי בלבי: תמרה!

יפה

(נושקת לה בהתלהבות) את נפלאה, מלכה!… והזמנת אותו אלינו, כמובן!

מלכה

עוד לא הזמנתי…

יפה

איך זה?

מלכה

זאת אומרת, רק אמרתי לו שיש לי מכרים שודאי היו מזמינים אותו בחפץ־לב אליהם לשיחה או לסעודה…

יפה

כמובן…

מלכה

וחשבתי, בכל זאת, שקודם־כל עלי לשאול אתכם…

יפה

הזמיני אותו תיכף ומיד. מה שמו?

מלכה

מַייק.

יפה

שם נחמד. צעיר, מה?

מלכה

כן… בן עשרים וחמש בערך…

יפה

יודע עברית?

מלכה

אנגלית איננו רוצה לדבר כלל. הוא אומר שהוא מוכרח ללמוד את השפה ויהי מה…

יפה

נחמד…אבל את בטוחה שהוא רווק?

(נשמע צלצול בדלת. יפה הולכת לפתוח. נכנס מיכה)

מיכה

שלום גברת אריאלי, תמרה בבית?

יפה

לא, מיכה, אני מצטערת. היא איננה.

מיכה

שוב איננה… מסרת לה שאהיה כאן?

יפה

(בחוסר סבלנות) כן כן מסרתי. אני מצטערת. היא איננה.

מיכה

יש לקוות שתחזור עוד מעט?

יפה

כן… זאת אומרת לא, אינני סבורה שתחזור עוד מעט… אני…

מיכה

אולי ידוע לך במקרה איפה אפשר למצוא אותה?

יפה

(בקוצר רוח גמור) מניין לי לדעת, מיכה, באמת…

מיכה

ייתכן שהלכה לשיעור בזמרה?

יפה

ייתכן… באמת… אינני שומרת את צעדיה, מיכה, האם זה דחוף כל־כך?

מיכה

יש לי חופשה רק אחת לשבועיים, גברת אריאלי, ואני כל היום כבר מנסה…

יפה

מה אני אשמה, מיכה… באמת…

מיכה

טוב טוב, אינני מאשים אותך! אפשר להיכנס בעוד כשעה?

יפה

אינני יודעת, מיכה! אולי תבוא, אולי לא תבוא…

מיכה

טוב, אם תבוא, תמסרי לה בבקשה שאני מחכה לה כאן במסעדה, בפינת הרחוב…

יפה

בסדר, אמסור לה…

מיכה

טוב, תודה. שלום.

יפה

שלום, שלום. (סוגרת אחריו את הדלת. אל מלכה) איזו חוצפה! כן, אז את בטוחה שהוא רווק!

מלכה

(צוחקת) אלא מה את חושבת? זה הדבר הראשון שגיליתי אודותיו…

יפה

בסדר גמור. הביאי אותו הנה. עוד הערב!

מלכה

אבל אני רוצה להזהיר אותך – הוא איננו יפה ביותר…

יפה

היופי לא חשוב לי.

מלכה

קצת פליגמאטי, כבד כזה, מדבר לאט…

יפה

ומי אומר שהוא צריך לדבר מהר?

מלכה

משונה קצת…

יפה

במה הוא משונה?

מלכה

ככה, מחוספס כזה…

יפה

וכי אני אוהבת בחורים חלקים דווקא?

מלכה

פשוט אינני בטוחה כל־כך שימצא־חן בעיני תמרה…

יפה

בעניין זה סמכי עלי.

מלכה

לא כל־כך מהטיפוס שלה, את מבינה?

יפה

ומיהו הטיפוס שלה?

מלכה

אינני אומרת שום דבר, אני רק רוצה להזהיר אותך שלא תצפי לאיזה גרגורי פק…

יפה

מעולם לא אהבתי אותו.

מלכה

גם לא המפרי בוגארט…

יפה

חביבתי, את יודעת מה זה היום בחור אמריקאי בשביל תמרה? – איפה הוא נמצא ברגע זה?

מלכה

לא רחוק מכאן, במלון “אשקלון”.

יפה

טלפני אליו מיד, מלכה. אני מבקשת ממך. הזמיני אותו לבוא הנה עוד הערב, אם הוא פנוי.

מלכה

אינך חושבת שכדאי לחכות עוד כמה ימים עד שייוודעו לי פרטים נוספים אודותיו?

יפה

חביבתי, אינני רוצה להפסיד אפילו יום אחד! (באזהרה רבת משמעות) לתמרה נשארו רק שלושה שבועות! את מבינה מה זה?

מלכה

נחכה בכל זאת עוד יום אחד…

יפה

מלכה, את יודעת כמה בחורות אוחזות היום בכנף בגדו של כל בחור אמריקאי? עוד לפני שהוא מספיק להציג את כף רגלו על הארץ – הוא כבר נחטף! תביני גם אותי פעם! אני מבקשת ממך, הרימי את השפופרת ודברי אתו… (מדפדפת בספר הטלפונים) מלון אשקלון… אשקלון…

מלכה

בכל־זאת יש מכשול רציני בעניין, יפה…

יפה

(תוך כדי דפדוף בספר) והוא?

מלכה

הוא בא רק לשבועיים, ובמשך שבועיים…

יפה

(ממשיכה לחפש את המספר) אני אדאג לכך שיישאר יותר מזה… 6756!

מלכה

(ניגשת אל הטלפון) ובכן, שאזמין אותו לבוא עוד הערב…

יפה

מוקדם ככל האפשר!

מלכה

(מחייגת בטלפון) מלון אשקלון? (אל יפה) שכחתי את משפחתו… אה, כן, אַברהמס. (בטלפון) הלו, אבקש לדבר עם מיסטר מַייק אַברהמס… כן אני ממתינה… (אל יפה) לבי דופק, בחיי… הוא לא יבין מה פתאם… (בטלפון) הלו מיסטר מַייק? כאן מדברת מלכה… מלכה, שלוותה אתכם היום בסיור… כן, כן!… מיסטר מַייק, אתה זוכר שאמרתי לך שאני מוכנה להביא אותך לביקור בבית משפחה תל־אביבית?.. כן… ובכן אני נמצאת עכשיו בבית מכרים שלי, הגברת והאדון אריאלי… כן… (אל יפה) הוא אומר שזה שם נחמד!.. (בטלפון) כן… אז הם מזמינים אותך לבוא אליהם… (אל יפה) הוא מודה מאד…

יפה

(מאיצה במלכה) הערב! הערב!

מלכה

(בטלפון) והם מבקשים, אם אתה פנוי, זאת־אומרת, שתבוא עוד הערב…

(נכנס בנימין אריאלי)

בנימין

ערב טוב!

יפה

(מהסה אותו) ששש…

מלכה

(בטלפון) כן! הם ישמחו מאד מאד לקבל את פניך! (צוחקת) לא! ודאי שלא תפריע להם, להיפך!.. אח, מה אתה מדבר!.. הם אנשים נחמדים מאד מאד! עכשיו?.. רגע אחד… אני אשאל… (חוסמת את השפופרת בידה, אל יפה) הוא אומר שהוא מוכן לבוא אפילו בעוד חצי שעה… אם אבוא לקחת אותו…

יפה

מצוין! אמרי לו שאנחנו מוכנים, בכל רגע שיבוא!

מלכה

(בטלפון) הם שמחים מאד מאד… כן… אם כן אבוא לקחת אותך מן המלון… כן… בסדר. שלום ולהתראות! (סוגרת) אח, איזה בחור…

יפה

(נושקת למלכה) אני מודה לך מאד, מלכה, באמת…

מלכה

אין לך מה להודות לי… (מרגישה בנוכחותו של בנימין) שלום, בנימין, זה עתה סיפרתי ליפה…

יפה

(דוחה אותה לדלת) לכי, מלכה, מהרי, אני כבר אספר לו…

מלכה

כן, העיקר שיהיה במזל טוב. להתראות…

(יוצאת)

יפה

להתראות, מלכה…

בנימין

(שניסה כל הזמן לפתור את התעלומה המתרחשת לעיניו) מה העניינים, יפה? מצאת שוב בחור בשביל תמרה?

יפה

ועוד איזה בחור!

בנימין

יפה, אני מבקש ממך שתפסיקי אחת ולתמיד ממעשי השדכנות האלה! את לא תשיאי את בתך לבחור ש…

יפה

שמע רגע, אל תתרגש כל־כך!

בנימין

אינני רוצה לשמוע דבר! תמרה היא בחורה מבוגרת ולא טפשה והיא יכולה למצוא לה בעצמה את הבחור הראוי לה, ואת…

יפה

אבל שמע רגע, תן לי לומר משהו, כן?

בנימין

לא מעניין אותי שום דבר! את לא תכפי על תמרה נשואין…

יפה

מי כופה?

בנימין

את! את! בכל שבועיים את מביאה איזה בחור לבית ורוצה להשיא את בתך בעל־כורחה, רק כדי שלא תתגייס לצבא, והיא צודקת בהחלט כאשר…

יפה

אבל, בנימין…

בנימין

לא לא, אני אשים קץ לעניין זה! תמרה צודקת בהחלט כשהיא אומרת שאת משגעת אותה. קודם עניין מיכה ועכשיו…

יפה

(בשקט) ועכשיו – בחור אמריקאי!

בנימין

(בשטף רוגזו) שום בחור אמריקאי לא ייכנס לבית הזה!.. (נעצר פתאום, נדהם) מה אמרת? אמריקאי?

יפה

(בברק נצחון) אה־הה! ובכן מי הצודק?

בנימין

א… א… איזה בחור אמריקאי? מניין לך בחור אמריקאי פתאום?

יפה

זהו. מצאתי בחור אמריקאי!

בנימין

זה… זה… בטלפון… דיברה עם בחור אמריקאי?

יפה

בדיוק כך.

בנימין

והזמינה אותו הנה?

יפה

עוד הערב!

בנימין

א… א… אבל מי הוא? מניין הוא?

יפה

עכשיו אתה מוכן לשמוע. מה? – ובכן ישנו כאן בחור אמריקאי אחד נעים, חרוץ, בעל־אופי, בעל עמדה…

בנימין

כבר ראית אותו?

יפה

לא ראיתי אותו – אבל די לי במה שמלכה סיפרה לי עליו, הוא עשה עליה רושם מצויין!

בנימין

מה הוא? בעל־הון או…

יפה

אמריקאי!

בנימין

כן, אבל איזה אמריקאי? אולי הוא גאנגסטר! מה הוא עושה פה?

יפה

אמריקאי, תייר…

בנימין

אז מה את מבלבלת את המוח? מה את מתארת לעצמך, שבמשך שבועיים־שלושה הוא יתאהב בה והיא תתאהב בו והכל יסתדר כרצונך?

יפה

זה תלוי גם בך, כמובן. קודם כל עלינו להשפיע עליו שיישאר כאן יותר משבועיים־שלושה… ואחר כך, סמוך עלי!

בנימין

סמוך עלי! את רוצה שיתחתן עם תמרה, לא אתך!

יפה

סמוך עלי, בנימין, כן? פעם אחת סמוך גם עלי!

בנימין

אה, אילו לא הייתי סומך כל־כך עליך…

יפה

אז בתך כבר היתה בצבא היום. בסדר? בקיצור, הבחור עלול לבוא בכל רגע, אין פנאי, בנימין, לך ולבש משהו אחר, עלינו לקבל את פניו יפה… (רצה אל המטבח)

בנימין

(לעצמו) נו נו, בחור אמריקאי… לא רע… אולי… הלוואי!

(ניגש אל הארון ומתחיל לפשוט את בגדיו, מאחורי הראי)

יפה

(תוך כדי עריכת השולחן) זה יהיה אושר, אני אומרת לך, ממש אושר!

בנימין

(תוך כדי התלבשות) נו נו, נראה… נראה איזה בחור הוא… חתול בשק אינני קונה…

יפה

יש לי חוש לבחורים, בנימין…

בנימין

פשיטא, הרי בחרת בי!

יפה

הפעם זו בחירה מוצלחת יותר, הוא וודאי איננו איזה פקיד מדרגה ד' בממשלה… קופאי!

בנימין

את מתחילה כבר?

יפה

אני גומרת! אני מקוה שמצב כולנו ישתנה מעכשיו…

בנימין

עורבא פרח! נראה מה תאמר תמרה…

יפה

תמרה איננה שוטה, בנימין, והיא לא תחמיץ הזדמנות כזו הנופלת לידה… אני הולכת להתלבש.

(מעתה עומדים שניהם ליד הארון, זה לאחוריו של זה, כנגד שתי מראות ומתלבשים)

יפה

ואני מבקשת ממך, בנימין, שכשתבוא תמרה, תדבר איתה…

בנימין

אני? מה אומר לה? שהוא צח ואדום? דגול מרבבה?

יפה

אתה רוצה שאני אדבר אתה? אתה יודע מה יהיה כאן…

בנימין

אוהו! דם ואש ותמרות עשן!

יפה

כשאני אומרת כן, היא דווקא אומרת לא!

בנימין

אם כן אמרי לא והיא תאמר כן!

יפה

אל תתחכם, בנימין, הרי צריך להכין אותה לבואו!

בנימין

אין צורך להכין, היא תראה אותו, ימצא חן בעיניה ­– מוטב, לא ימצא חן…

יפה

תמרה היא עוד ילדה, בנימין!

בנימין

אם כן מה את רוצה ממני?

יפה

שתדבר איתה, שתשפיע עליה!

בנימין

אבל אינני מכיר כלל את הבחור הזה!

(נכנסת תמרה)

תמרה

על איזה בחור אתה מדבר, אבא?

בנימין

אני דיברתי על בחור? לא דיברתי על שום בחור!

תמרה

חשבתי שדיברת על איזה בחור… (מסתכלת סביבה) מה מתרחש כאן? אתם עורכים איזו מסיבה? העלו אותך בדרגה, אבא?

יפה

(דופקת לבנימין במרפקה) דבר איתה, בנימין.

בנימין

(דופק לה במרפקו) דברי את איתה…

תמרה

מה התקשטתם שניכם? אתם הולכים לתיאטרון, או מה?

יפה

בנימין! דבר איתה!

בנימין

אין לי מה לומר!

תמרה

נו, אינכם עונים אז לא צריך! (פונה לחדרה) איש לא שאל עלי?

יפה

איש לא היה ואיש לא שאל. למי זה את מצפה?

תמרה

אני מצפה? אני לא מצפה לשום איש. חשבתי רק שמכיון שלמיכה יש חופש היום, אולי בא לראות מה שלומי…

יפה

את שוב מדברת על מיכה, תמרה?

תמרה

אל תדאגי, אמא, אני לא הולכת להתחתן אתו, ולא עם שום בחור שאת רוצה בו!

יפה

(צוחקת) אני כבר אינני רוצה בו…

תמרה

אם כן עכשיו יש סיכוי שאני ארצה בו…

יפה

תמרה! אינני רוצה שתדברי אלי בסגנון שכזה!

תמרה

באיזה סגנון אני מדברת! ראיתם! אז מיכה לא היה כאן, מה?

יפה

שוב מיכה! מה את חושבת שאני שקרנית?

בנימין

תמרה, איך את מדברת אל אמא! יפה להגיד על אמא שהיא שקרנית?

תמרה

אני אמרתי? מה זה קרה לכם היום? אתה שמעת שאמרתי על אמא שהיא שקרנית?

בנימין

טוב, בסדר, אם כן אני משקר – לא אמרת כלום!

תמרה

אח, באמת – עזבו אותי במנוחה… (פונה אל חדרה)

יפה

(בלחש, אך ברוגז) בנימין! דבר איתה כבר!

בנימין

דברי את, אני אינני יכול…

יפה

אינך יכול! טוב, אתה עוד תזכור את זה! (קוראת בקול רך ומתוק) תמרה?

תמרה

מה יש, אמא?

יפה

בואי הנה רגע, תמרה.

תמרה

אני שומעת!

יפה

(ניגשת אליה ושמה ידה על כתפה) שימעי נא תמרה, ישנו בחור אחד…

תמרה

(פונה לאחוריה) ש–לום!

יפה

רגע אחד, תמרה, מה זה איתך?

תמרה

אינני רוצה לשמוע אף מילה אחת, אמא! את לא תבחרי לי בחורים בשוק, ולא תביאי לי אותם מן הרחוב, ואינני רוצה להתחתן, וזהו!

יפה

אבל רגע אחד, אני עוד לא אמרתי שום דבר…

תמרה

אני יודעת הכל בעל־פה – (בשטף) בחור צעיר, נחמד, משכיל, נעים, בריא, עשיר, מיוחס, יפה, כמוהו עוד לא נברא מיום בריאת העולם ולא ייברא עד סוף כל הדורות. שלום. לכו לכם לתיאטרון או לכל מקום שאתם רוצים ללכת…

בנימין

(בצחוק) מי אמר לך שאנחנו הולכים? בכלל לא הולכים!

תמרה

אז תשארו פה!.. לשם מה התלבשתם?

בנימין

התלבשנו, מפני… מפני שהוא צריך לבוא הנה…

תמרה

מי הוא?

בנימין

זה… כלומר הבחור…

תמרה

ככה? שלום! אני אינני בבית!

(פונה לצאת)

יפה

(רודפת אחריה ותופסת אותה בשרוולה) תמרה!

תמרה

אין תמרה! אני הולכת ואינני חוזרת יותר!

יפה

(אוחזת בה וקוראת אל בנימין) בנימין, למה אתה שותק, למה?

בנימין

(קם ממקומו בנחת וניגש אל תמרה. בשקט) שמעי־נא, תמרה, ישנו בחור אחד…

תמרה

שמעתי, אני שמחה מאד שישנו בחור אחד, ובכן?

בנימין

ובכן – בחור אחד… (מנסה למצוא איזה תואר)

תמרה

שמעתי! בחור אחד! בכל פעם זה רק בחור אחד…

בנימין

בחור, ככה… (אל יפה) דברי את, אני אינני יכול…

יפה

ובכן, שמעי, תמרה. ישנו בחור המעוניין מאד להכיר אותך…

תמרה

נחמד, נעים, יפה, עשיר, מוצלח – אני אינני מעונינת להכיר אותו!

יפה

רגע אחד! תשמעי אותי! ובכן – בעוד שעה קלה יבוא הנה בחור אמריקאי אחד…

תמרה

אמא, אמרתי לך כבר אלף פעמים שאני… (נעצרת פתאם) מה אמרת? אמריקאי?

יפה

נו, את רואה, את לא נותנת לי לדבר, אז…

תמרה

(סקרנותה גוברת על רוגזה) מאין את מכירה בחור אמריקאי?

(כנסת ציפ, מתחילה לחפש משהו תחת השולחן)

יפה

(מדברת עתה בנחת) אני עוד אינני מכירה אותו, אבל סיפרה לי עליו מלכה…

תמרה

תייר?

יפה

כן, הוא תייר, ובחור נעים מאד, ועשה על מלכה רושם מצויין…

תמרה

והוא יבוא הנה הערב?

יפה

כן, זהו שאני אומרת לך, בעוד שעה קלה מלכה מביאה אותו אלינו, ואנחנו… (רואה את ציפ פתאום) ציפ, מה את עושה פה! אמרתי לך ללכת לחדרך, לא?

ציפ

אני מחפשת את המוחק שלי, אסור לי?

יפה

דווקא עכשיו את צריכה לחפש את המוחק שלך, מה?

ציפ

כשאני מחפשת את המוחק שלי, אוזני אטומות לגמרי, אמא… את יכולה להמשיך, מצאתי אותו.

(יוצאת)

יפה

חצופה קטנה…

תמרה

מה זה פתאום בחור אמריקאי רוצה לבוא אלינו דווקא?

יפה

סתם ככה. מעוניין לבקר בבית ישראלי, את יודעת…

תמרה

מדבר עברית?

יפה

כן, גם מדבר קצת עברית, והוא פשוט רוצה לבוא ולשוחח אתנו, זה הכל…

תמרה

בסדר, לא אכפת לי לשוחח. אני מוכנה לשוחח עם כל אחד… (פונה לחדרה) אתם תקראו לי כשיבוא, כן?

יפה

כמובן! קודם אנחנו נדבר קצת, ואחר־כך את תכנסי!

תמרה

בסדר. (פונה לחדרה) אבל… איך אדע מתי להיכנס?

יפה

איך? נו, נאמר… כשנגיד משפט מסוים – תיכנסי…

תמרה

איזה משפט?

יפה

איזה משפט, בנימין?

בנימין

נו… נדבר ודאי על מדינת ישראל… ובכן, כשנאמר “מדינת ישראל היא מדינה נפלאה” –תיכנסי!

תמרה

בסדר. מדינת ישראל היא…

יפה

ואת יכולה להתאמן בזמרה בינתיים… לנו זה לא יפריע…

תמרה

אני מבינה אותך, אמא…

(יוצאת לחדרה)

יפה

היא מבינה אותי… (צוחקת) זו הפעם הראשונה אחר שלושה חדשים שהיא מבינה אותי…

בנימין

אני רואה שלאמריקה יש קסם מסויים בעיני הבחורות, מה?

יפה

גם בעיני האבות… בנימין, לך הבא צלחות מן המטבח, אני בינתיים אכין איזה כיבוד…

בנימין

כדבריך, אשתי. (יוצא אל המטבח)

יפה

(צוחקת לעצמה) “כדבריך, אשתי”… כולם נעשו ילדים טובים כל־כך… (מוציאה ממתקים מן המזנון ומניחה על השולחן)

בנימין

(מביא צלחות ומניחן על השולחן) ועכשיו – נראה מי הוא הבחור…

יפה

(תוך כדי עריכת השולחן) העיקר, בנימין, עלינו להשתדל שיישאר כאן יותר משבועיים. לפחות חודש־חודשיים…

בנימין

נו, כמובן, עלינו להכיר אותו, עליו להכיר את תמרה…

יפה

ותזכור – אל תתאונן על מצבך בפניו…

בנימין

מה זה עולה בדעתך?

יפה

מפני שאם תשמיע באוזניו את הדברים שאתה משמיע באוזני – הוא יברח מן הארץ עוד לפני שיספיק לדבר מלה אחת עם תמרה!

בנימין

אל תדאגי, יפה, באוזני זרים אינני מתאונן אף פעם…

יפה

שום סכנות מלחמה ושום מצב כלכלי חמור…

בנימין

הרי תמיד אני אומר: מדינת ישראל היא מדינה נפלאה!

תמרה

(מציצה מדלת חדרה בשמלה תחתונית) מה? כבר?

יפה

היכנסי היכנסי, מה זה איתך?

תמרה

זו הפעם הראשונה שאני שומעת מלים כאלה בבית הזה! (סוגרת)

יפה

זהו, עכשיו הכל מוכן… אתה תשב כאן – אני אשב כאן…

(נשמע צלצול בדלת. יפה ובנימין מזדרזים להתקין עצמם לבוא האורח. שניהם ניגשים אל הדלת בהתרגשות)

יפה

בנימין, תפתח אתה, אני יותר מדי נרגשת…

בנימין

לא לא, את עקרת הבית, את צריכה להקביל את פניו ראשונה…

יפה

נו, טוב… (שמה ידה על לבה) אני מתה מהתרגשות! איך מדברים? גוד איבנינג מיסטר מַייק?

בנימין

למה לך? תגידי בעברית – ערב טוב…

יפה

לא, בפעם הראשונה – מוטב באנגלית (פותחת את הדלת) גוד איבנינג…

(בפתח מופיע מיכה)

מיכה

תסלחו לי…

יפה

אל אלוהים! אמרתי לך שהיא איננה בבית!

מיכה

זה היה לפני שעה… חשבתי ש…

יפה

זה היה לפני שעה וזה יהיה בעוד שעה ובעוד שעתיים ובעוד שלוש – איננה!

מיכה

תסלחי לי – אני לא התכוונתי כלל…

יפה

מיכה – היא איננה. זה הכל. שלום. (מגיפה אחריו את הדלת בכוח) ראית חוצפה?

בנימין

יפה! איך את נוהגת! אי אפשר להגיף כך את הדלת בפני בחור…

יפה

אמרתי לו כבר שלוש פעמים היום שהיא איננה והוא עוד מוסיף לבוא…

בנימין

ובכן הוא אוהב אותה, מה בכך?

יפה

אינני רוצה שיאהב אותה!

בנימין

אבל, יפה! לא מכבר אַת ביקשת אותו שיבוא הנה…

יפה

עכשיו אני יודעת מיהו, ואינני רוצה שיבלבל לתמרה את המוח…

בנימין

אבל לא נוהגים כך! הוא סוף־סוף רב־סרן בצבא!

יפה

רב־סרן! בחור בלי שום כבוד עצמי, בלי…

בנימין

אבל עליך להבין אותו…

יפה

להבין! אתה חושב שהוא לא יחזור ויבוא הנה הערב? בעוד רגע יצלצל שוב, תראה אם לא!

בנימין

אז מה בכך – אסור לו לראות את תמרה כשהוא בא ליום אחד לחופשה? סוף־סוף…

(נשמע צלצול בדלת)

יפה

אתה רואה? מה אמרתי לך? עכשיו אתה תראה מה יהיה פה…

(פותחת את הדלת וקוראת בקול) תמרה איננה!

(בפתח מופיעים מַלכה ומַייק)

יפה

(נדהמת, המומה) אה, תסלחו לי… אני… בא מישהו קודם… אני כל־כך…

מַייק

ערב טוב!

יפה

(מתאוששת) נעים לי מאד.

מלכה

וזוהי הגברת אריאלי…

מַייק

(בקידה קלה) שמח להכיר אותך, גברת אריאלי.

יפה

(במחמאה) אתה נראה בדיוק כמו שתיארתי לעצמי!

מלכה

(אל מַייק) אני סיפרתי עליך לגברת אריאלי.

מַייק

או, כן?

יפה

(ברמז) הרבה טובות סיפרה לנו עליך…

מַייק

(בצחוק לבבי) מלכה חושבת כל העולם טוב.

יפה

או, לא, לא, מלכה אינה מגזימה לעולם… נא לשבת, מיסטר מַייק, אנחנו שמחים לארח אותך בביתנו.

בנימין

(איננו יודע בדיוק מה עליו לעשות או לומר) כן, שמחים מאד.

מַייק

אני… אני שמח מאד על הצ’נס הזה להיות בבית של משפחה בישראל, בשבילי זה First־hand infotmation כמו שאומרים…

מלכה

אתה יכול להרגיש את עצמך פה כמו בבית, מיסטר מַייק, יפה ובנימין הם ידידים שלי והם אנשים נפלאים, באמת נפלאים.

יפה

נו נו, אל תגזימי, מלכה… בבקשה לשבת, מיסטר מַייק.

בנימין

כן, כן, בבקשה לשבת.

מלכה

אתם תסלחו לי רבותי, לדאבוני אני מוכרחה ללכת. יש לי הערב ישיבה ואינני יכולה להיעדר ממנה. תסלח לי גם אתה, מיסטר מַייק, אני מקווה שתבלה כאן בנעימים בחברתם של יפה ובנימין…

מַייק

או, אני בטוח…

מלכה

ובכן, שלום לכם. להתראות, מַייק.

מַייק

להתראות, מלכה. ותודה רבה.

(יפה מלוה את מלכה אל הדלת. מלכה יוצאת. שלושתם מתיישבים אל השולחן. מַייק באמצע, יפה מצידו האחד ובנימין מצידו השני)

יפה

(לאחר מבוכה) אתה כבר זמן רב פה בישראל, מיסטר מַייק?

מַייק

או, רק שבוע.

בנימין

וכמה זמן עוד תישאר?

מַייק

עוד כמה ימים, אני חושב.

יפה

רק עוד כמה ימים? כל כך חבל! יש כל כך הרבה מה לראות בישראל, מיסטר מַייק, היית כבר בגליל?

מַייק

עוד לא, אבל זה בפלאֶן שלי…

יפה

אתה מדבר עברית מצוינת, מיסטר מַייק, איפה למדת זאת?

מַייק

או, אני יודע רק מעט מאד… זה מן הסאנדיי סקוּל.

יפה

ומאיזו עיר אתה בארצות־הברית, אם מותר לשאול?

מַייק

יוסטון, טכסאס.

יפה

(בהתפעלות) טכסאס! אם כן אתה קאוּבּוֹי!

בנימין

ממש קאוּבּוֹי, מה?

מַייק

או, לא. לאבא שלי יש פארם גדול בטכסאס, אבל אני רק סטיודנט.

בנימין

סטודנט! יפה מאד! ומה אתה לומד אם מותר לשאול?

מַייק

אגריקולצ’ורל אינג’ינירינג… מכונות חקלאיות.

בנימין

או, מכונות חקלאיות! זה חשוב מאד, חשוב מאד!

יפה

אין לך מושג כלל, מיסטר מַייק, איזה צורך יש בארץ במכונות חקלאיות!

מַייק

כן, מכונות חקלאיות זה טוב מאד… זה פחות עבודה ויותר פרודאקשן… טרקטור אחד זה יותר כמו מאה אנשים…

יפה

(אל בנימין בשמחה) זה בדיוק מה שאמר לנו רפי מעין חרוד! היית כבר בקיבוץ, מיסטר מַייק?

מַייק

עוד לא.

יפה

או, קיבוץ זה דבר נפלא! נפ־לא! חיים כל־כך מעניינים ויפים ועשירים, ו־ (אינה מוצאת את הביטוי)

מַייק

כן, אני רוצה מאד לראות הקיבוצים, חיים על האדמה, זה בריא מאד.

בנימין

ואיך מוצאת חן בעיניך תל־אביב שלנו, מיסטר מַייק?

מַייק

בסדר…רק אני לא רגיל לרעש כזה. אני לא אוהב רעש. גם אם אני בא לניו־יורק אני מרגיש לא טוב. אני אוהב הכל שקט, לאט־לאט, יש זמן…

(מחדרה של תמרה נשמע קול סופרן בצליליו הגבוהים:)

לִבִּי לְךָ לָנֶצַח,

וְאִם תַּחֲזִיר פָּנַי –

אֲנִי אָמוּת מִיָּד…

מַייק

זה… ראדיו ישראל?

יפה

(נהנית מאד) לא, זו בתּנו שרה. היא זמרת…

מַייק

או –

יפה

תמרה שמה. אני מקווה שהיא תתפנה עוד מעט ותוכל להכיר אותה.

מַייק

יהיה נעים מאד… היא שרה יפה.

יפה

או, מנבאים לה גדולות. היא תהיה פעם זמרת גדולה!

(השירה נפסקת)

בנימין

נו, ואיך בכלל מוצאת־חן בעיניך מדינת ישראל, מיסטר מַייק?

מַייק

יש דברים בסדר… ויש דברים לא בסדר…

בנימין

ומה הדברים שאינם בסדר למשל?

מַייק

(מחמיץ פנים) האנשים לא פולייט, לא מנוּמס… לא אומרים בבקשה, או סליחה… צועקים הרבה… זה לא טוב.

בנימין

כן, זה נכון אבל עליך להבין אדון מַייק, אנחנו מדינה חדשה, רק שמונה שנים, ובמשך שמונה השנים האלה קלטנו עליה גדולה…

יפה

ביחוד מארצות המזרח, מיסטר מַייק. והאנשים הבאים מארצות המזרח…

בנימין

עוד לא רגילים לנימוסים של אנשי תרבות. תעבורנה עוד שנים רבות עד שנצליח לחנך אותם, ועד אז…נו־נו… כמובן שיש דברים שאינם בסדר.

יפה

ובכל זאת, מיסטר מַייק, המצב עכשיו הרבה יותר טוב משהיה לפני שלוש־ארבע שנים כשהעולים החדשים האלה ממארוקו, מתימן, מפרס, היו מקימים כאן רעש כזה… ישמרנו אלוהים!

מַייק

או קיי אבל גם האירופים מתנהג ככה. אם אני נכנס בחנות של בגדים או סובנירס והם שומעים שאני אמריקאי, הם לוקחים שתי פעמים כמו המחיר! באמריקה זה אסור, למה בישראל מותר?

בנימין

או, אדון מַייק, אנחנו עוד מדינה חדשה!

מַייק

מדינה חדשה, זה כמו בית־חרושת חדש, או פארם חדש: אם אתה מתחיל טוב, זה אחר כך אופרייט טוב מאד, אבל אם אתה מתחיל לא טוב – הפועלים לא עובד, המכונות מתקלקל, הכל באנקרוט!

יפה

מיסטר מַייק! הדברים שאתה מדבר עליהם הם הדברים הקטנים, אינך צריך לשים לב אליהם…

מַייק

באמריקה אומרים, הדברים הקטנים עושים הדברים הגדולים… אם הדברים הקטנים לא בסדר – גם הדברים הגדולים לא בסדר…

יפה

אתה שוכח, מיסטר מַייק, באיזה מצב אנחנו נמצאים. מכל צד אנחנו מוקפים אויבים. הבנים והבנות שלנו מגוייסים לצבא…

בנימין

במשך חמש שנים בלבד – קלטנו יותר מ־800 אלף עולים, הקמנו 400 נקודות חדשות, בנינו אלפי בתים, בערך 30 אלף יחידות דיור, השקענו יותר מ־50 מיליון ל“י בתעשיה, 180 מיליון ל”י בחקלאות, 15 מיליון בתחבורה – וכל זה עשינו כמעט בלי כסף!

יפה

(בענווה) בנימין עובד בממשלה… הוא במקרה מכיר את הענינים הכספיים…

מַייק

או, אתה עובד בממשלה… (בערנות) תגיד לי בבקשה, זה נכון שהממשלה שולח כל כך הרבה אנשים לחוץ־לארץ והם מוציא הרבה מאד כסף של המדינה?

יפה

(נרתעת) אח! אין לזה שום יסוד!

בנימין

(בביטול) זוהי עלילה. שום יסוד אין לזה.

מַייק

אני שמח לשמוע את זה. הזקן שלי נותן הרבה כסף בשביל ישראל.

יפה

או, באמת! מה שמו?

מַייק

אַברהמס. (פניו מאירות כשהוא מדבר על אביו) הוא זיוניסט הרבה מאד שנים. הוא חבר טוב של רביי מילר. עכשיו הוא אמר לי: אתה תסע לישראל, תראה מה עושים שם עם הכסף שלי. (צוחק מעומק לבו) או־קיי, פא, אני אמרתי לו, אם הביזנס לא בסדר – אני הולך אל הפרזידנט ואומר לו שאתה לא נותן יותר כסף! Go Ahead – הוא אמר לי! (צוחק)

יפה

הוא ודאי אדם נחמד, אבא שלך, מה?

מַייק

או, הזקן שלי הוא בחור טוב. הוא רק יותר מדי אוהב כסף. (צוחק) הוא אומר לי תמיד: אתה נוֹ גוּד בשביל ביזנס. (צוחק) אז אני אומר…

(מחדרה של תמרה נשמעת השירה: “שלום איירין, שלום…”)

מַייק

(עיניו נוצצות) או השיר הזה אני אוהב אותו מאד, זהו הפיווריט שלי!

יפה

(שמחה מאד על כך) באמת? מאין אתה יודע אותו?

מַייק

זה שיר מטכסאס!

יפה

והרי כל תל־אביב שרה אותו! (אל בנימין) כנראה שתרגמו אותו לאנגלית…

מַייק

או, זה שיר נפלא! (שר בעקבות תמרה) “Good Night, Irene, Good Night!”

יפה

נפלא, נפלא, יש לך קול נהדר, מיסטר מַייק!

מַייק

(נרגש מזכרונות) השיר הזה מזכיר לי הפארם של אבא שלי.

בנימין

אתה, זאת אומרת, גם כן עובד בפארם?

מַייק

או, אני אוהב מאד פארמינג… עבודה בפארם זה בריא מאד. עושה גוף חזק. (מפשיל את שרוול ימינו ומאמץ את שריר הזרוע. אל בנימין) רואה את זה? זה מן הפארם, תגע פה…

בנימין

(צוחק, נבוך) כן כן, אני רואה…

מַייק

תגע, תגע! (בנימין מהסס, ולבסוף נוגע) חזק, מה? עכשיו אתה תעשה ככה… (מפשיל לו את השרוול)

בנימין

לא לא, אצלי אין שום דבר… (מנסה לאמץ שריר)

מַייק

(ממשש לו את השריר) רואה? זה לא טוב! זה – עבודה באופיס – לא טוב. (מאמץ שוב את שרירו) זה – עבודה בשדה – טוב מאד!

יפה

אז אתה עובד כל היום בשדה, מיסטר מַייק?

מַייק

כן, כאשר אני בפארם! זה יפה מאד! שם שקט־שקט מן הבוקר עד הערב! וזה פארם גדול כמו חצי ישראל!

בנימין

כמו חצי ישראל!

מַייק

כן, מסביב רואים רק הורייזון… איך אומרים זה בעברית…

בנימין

אה, הוריזונט! אופק!

מַייק

כן, אופק. אז הכל שקט ורק אני עובד על הטרקטור שלי ושומעים רק זזזז… (מזמזם כטרקטור, שוב עיניו נוצצות מהתרגשות) כן, קודם זה היה אחר. היה לנו טרקטורים דיזל עושה רעש גדול מאד טררררררר… (מטרטר כטרקטור בקול מחריש אזניים ומראה בתנועות יד) עכשיו זה בנזין ועושה רק זזז…(מזמזם)

יפה

זה נחמד מאד! ויש לכם ודאי גם סוסים ופרות…

מַייק

או, הרבה! יש לנו שלושה אלפים ומאתים פרות!

בנימין

שלושת אלפים ומאתיים!

יפה

זה נפלא ממש! ואיך אתם שומרים על שלושת אלפים פרות?

מַייק

או, עם הסוסים! אני רוכב על הסוס מסביב מסביב, ואם פרה בורח – אני תופס אותה עם הלאסו.

בנימין

ואיך זה עם הלאסו?

מַייק

או, זה דבר יפה. זה חבל כזה גדול גדול… אתה לוקח החבל עושה עגוֹל (מראה בידיו) ואתה רוכב על הסוס…

בנימין

אני אינני יודע לרכב על סוס… (צוחק)

מַייק

(צוחק) לא, אני רוכב על הסוס, וכאשר פרה בורח או לא הולך נכון – אני זורק רחוק (מראה בידיו) ו־מושך חזק…

יפה

זה באמת נפלא! אבל גם אצלנו יש פארמים גדולים, מיסטר מַייק.

מַייק

כן? אני מתעניין לראות פארם ישראלי!

יפה

חשוב מאד שתראה. הנה, אם תשאר זמן ממושך יותר תוכל לבקר בעמק, בנגב…

מַייק

כן, אני שמעתי על הנגב. אני חפץ לנסוע לשם…

יפה

דברים נפלאים תראה בנגב. אולי נפלאים יותר משבאמריקה.

מַייק

אבל אני שמעתי, אין הרבה בחורים בישראל שרוצים ללכת לנגב…

יפה

או, לא. זה לא נכון. יש לנו בחורים ובחורות מצויינים שהופכים את הנגב ממש לגן פורח! (רומזת לבנימין)

בנימין

כן, כן, מיסטר מַייק, כדי להכיר את הארץ, לא די לבוא רק לכמה שבועות. צריך לחיות בה. ואנחנו, תושבי ישראל, מעוניינים שאתם תבואו לא רק לבקר בארץ כי אם להתיישב בה… (דבריו מלהיבים את רוחו. ביתר התרגשות) הארץ זקוקה להרבה כוחות צעירים, כוחות עבודה וכוחות מדע! לחלוצים ולמתיישבים שילכו ליישב את הגליל ואת הנגב, עד אילת! (מתהלך אנה ואנה כנואם) לא רק לכסף האמריקאי אנחנו זקוקים כי אם גם לנוער האמריקאי! (מַייק רתוק לדבריו, מוקסם מהם) עליכם, עליך ועל חבריך לעזור לנו לבנות את הארץ… סוף־סוף זוהי מדינת היהודים, המדינה שלכם, המדינה שכל העם היהודי צריך לחיות בה… רק אז, כאשר תחיו כאן, תראו שכל הדברים הרעים האלה שאתה מדבר עליהם – הם דברים חולפים, קצף על פני המים, ובסופו של דבר (מרים את קולו) מדינת ישראל היא מדינה נפלאה!

יפה

(מסתכלת לעבר הדלת) כן, מיסטר מַייק, מדינת ישראל היא מדינה נפלאה!

בנימין

(מתקרב אל הדלת) ואם תישאר פה עוד כמה שבועות – תיווכח בזה שמדינת ישראל היא מדינה נפלאה!

(נפתחת הדלת, נכנסת ציפ)

ציפ

אמא, אולי תגידי לתמרה שתפסיק לשיר, היא…

יפה

ציפ… איך את מתפרצת כך… תגידי קודם כל שלום לאורח…

ציפ

(מפטירה מבלי לשים לב אליו) שלום. (אל יפה) תגידי לה שתפסיק, היא מפריעה לי להכין שיעורים…

בנימין

תכירי קודם כל את האורח, ציפ… תכירו בבקשה, זוהי בתנו הקטנה…

מַייק

(קם ולוחץ את ידה) מַייק, אני מאמריקה…

ציפ

ציפ, אני מאסיה!

מַייק

(צוחק) היא נחמד מאד.

ציפ

(משתחווה באירוניה) תודה בעד המחמאה… (אל יפה) אמא…

מַייק

מה זה “מחמאה”?

ציפ

זה מה שבחור מאמריקה אומר לבחורה מישראל כאשר הוא לא מכיר אותה…

מַייק

(צוחק מעומק הלב) זה מצויין! בריליאנט!

ציפ

אמא, באמת, תגידי לתמרה…

יפה

(קוראת לעבר החדר הפנימי) תמרה! בואי תיכנסי רגע…

(נכנסת תמרה)

תמרה

כן, אמא… (רואה את מַייק) או, סליחה…

בנימין

תכירי בבקשה את האורח, תמרה…

תמרה

(מושיטה לו ידה) תמרה שמי.

מַייק

ערב טוב, מיס תמרה. מַייק.

ציפ

(אל תמרה) עכשיו אני יכולה להיות בטוחה שלא תפריעי לי יותר?

תמרה

לא אפריע לך, אל תדאגי.

ציפ

(בהדגשה) תודה. (משתחווה אל מַייק) תודה, מיסטר מַייק!

(נכנסת לחדרה)

מַייק

היא נפלא! אֶקסלנט!

תמרה

כן, היא פקחית מאד… אתה מאמריקה, לא?

מַייק

את יודעת זה מן האַקסנט שלי, מה?

תמרה

כמובן. אני מצטערת שאינני יודעת אנגלית. בגימנסיה היתה לנו מורה איומה לאנגלית. אז עשיתי לה את המוות ואינני זוכרת כלום ממה שלמדתי…

מַייק

זה אין דבר… בישראל לא צריך אנגלית…

תמרה

לא, דווקא עכשיו אני מתחרטת על כך. החברות שלי כולן יודעות אנגלית, ובכלל – זה לא מזיק, בייחוד כשלומדים מוזיקה…

מַייק

את שרה יפה מאד.

תמרה

אתה חושב כך?

מַייק

או, I am sure!

יפה

שבי, תמרה.

תמרה

(מתישבת) אז… אז איך מוצאת חן בעיניך ארצנו הקטנה?

מַייק

או, יפה, יפה

תמרה

אתה רואה, ואבא ואמא שלי מתאוננים שבארץ הכל לא טוב…

בנימין

תמרה אוהבת להתלוצץ על חשבוננו.

מַייק

או, יש לך הורים איידיאליסטים מאד. היום בפעם הראשונה מן הזמן שאני בישראל, אני שומע דברים כל־כך יפים על הארץ שלכם!

תמרה

באמת?

מַייק

כן, האנשים שאתה פוגש ברחוב או באוטובוס, הם תמיד אומרים פה לא כל־כך טוב, ועכשיו – הם באמת דיברו על ישראל כמו פטריוטס. זה טוב מאד.

תמרה

יפה מאד, אבא.

בנימין

אדון מַייק אמר דברי ביקורת נכונים על המדינה, אבל אנחנו השתדלנו להסביר לו מה הם הקשיים שלנו.

מַייק

או כן, אני מבין יפה מאד.

יפה

תשתה משהו – מיסטר מַייק? תה – או קפה?

מַייק

או לא, תודה.

תמרה

מה את שואלת? תביאי – אז הוא ישתה!

יפה

טוב, מיד אני מביאה לכם תה עם עוגה… (פונה לצאת)

תמרה

אבא, אולי תעזור קצת לאמא?

בנימין

מה? אה – כן…

(יפה ובנימין יוצאים)

תמרה

אז…אתה באת לארץ כתייר, זאת אומרת.

מַייק

או – כן…

תמרה

וכמה זמן אתה חושב להישאר?

מַייק

או, בערך שני שבועות, שלושה…נראה.

תמרה

אתה – מטכסאס?

מַייק

כן! איך את יודעת זה?

תמרה

שמעתי מדברים משהו על טכסאס… ודאי יפה שם אצלכם, מה?

מַייק

או – כן! יפה…

תמרה

בעצם לא הייתי מתנגדת לראות פעם את אמריקה שלכם…

מַייק

או – זה כדאי…

תמרה

בייחוד כשרוצים ללמוד לשיר…

מַייק

כן, זה היה יפה מאד איך את שר “גוד נייט איירין”…

תמרה

אני אוהבת שירים אמריקאיים.

מַייק

או, יש שירים אמריקיים יפה מאד. בלוז, ספיריצ’ואלס, באלאדס. אבל השירים הכי יפים זה מן הפרייריס. זה – רחב מאד כמו כל אמריקה. יש שיר אחד איך הולכים עם הפרות בטכסאס – (שר) Well, come along boys…

תמרה

כן, בהזדמנות זו אני רוצה לשאול אותך, אולי יודע את השיר… (שרה סוינג)

מַייק

או, כן! זה סוינג. זה יפה מאד!

תמרה

אני יודעת רק את ההתחלה… (שרה. מַייק מצטרף)

מַייק

זה אֶקסלנט בשביל לרקוד. את יודעת לרקוד סוינג?

תמרה

רק קצת. לא היתה לי הזדמנות ללמוד.

מַייק

או, זה קל מאד. אני לומד אותך. רוצה?

תמרה

עכשיו?

מַייק

Sure, זה פשוט מאד…

(מַייק לוקח אותה בידה, שניהם רוקדים סוינג. באמצע ריקודם נכנסת ציפ, גוחנת אל הרצפה בין רגליהם, כמחפשת דבר מה)

תמרה

ציפ, אולי לא תפריעי!

ציפ

אני מפריעה? אני מחפשת את העפרון שלי! אולי ראית את העפרון?

תמרה

כל־כך חשוב העפרון ברגע זה?

ציפ

כל־כך חשוב לרקוד ברגע זה?

תמרה

פתאום הכל הולך לך לאיבוד…

ציפ

לך הולך הכל לאיבוד, נדמה לי…

תמרה

מצאת כבר?

ציפ

אני לא זריזה כמוך, תמרה… (מוצאת את העפרון) או, סוף סוף! אתם יכולים להמשיך, תודה…

(נכנסת לחדרה. מַייק ותמרה ממשיכים לרקוד)

מַייק

יש לך אחות נחמד מאד… אֶקסלנט! את יודע לרקוד טוב מאד!

(נכנסים יפה ובנימין עם כוסות התה)

יפה

איזה זוג נחמד!

בנימין

באמת זוג נחמד!

מַייק

הבת שלכם רוקד מצויין!

תמרה

(אל מַייק) אתה רוצה אולי לצאת קצת, מַייק? יש לנו מועדון לריקודים, שם נוכל לרקוד הרבה יותר טוב מאשר כאן.

מַייק

(נבוך) כן… אבל… ההורים שלך…

יפה

זה בסדר, מיסטר מַייק, אם אתם רוצים לצאת קצת…

בנימין

תראה קצת את תל־אביב שלנו, תכיר את הנוער…

יפה

וודאי עוד נתראה, אתה, כמובן, תיכנס עוד אלינו…

מַייק

או, sure, זה באמת היה נעים מאד…

תמרה

אם כן, בוא מַייק, נלך!

מַייק

טוב… (לוחץ את ידה של יפה) היה נעים מאד להכיר אותך, גברת אריאלי…

יפה

ולי עוד יותר.

מַייק

היה נעים להכיר אותך, אדון אריאלי, אני למדתי הרבה מאד ממך…

בנימין

אני שמח מאד אדון מַייק.

מַייק

לילה טוב.

תמרה

לילה טוב.

יפה

לילה טוב. תבלו בנעימים.

(מייק ותמרה יוצאים)

יפה

(באנחת רווחה) אי – זה בחור!

בנימין

מה יש לדבר? קאוּבּוֹי! טכסאס!

יפה

איזה יופי! איזה עדינות! איזה טאלנט!

בנימין

איכר עשיר כנראה…

יפה

איכר? מיליונר ולא איכר! אתה מתאר לעצמך מה זה משק כמו חצי ארץ־ישראל? טרקטורים, ופרות, ודאי גם בתי־חרושת ומי יודע מה. ואיזו משפחה טובה…

בנימין

נו־נו, נראה מה יצא מזה…

יפה

הלא ראית מה שמתרחש פה! אמרתי לך שתסמוך עלי הפעם!

בנימין

רק אל תתערבי יותר מדי, יפה!

יפה

עכשיו כבר אין צורך בהתערבותי, אני חושבת. (מתמכרת לדמיונה) ותאר לך שתמרה תסע לאמריקה…

בנימין

לאט־לך, יפה, היא עוד איננה נוסעת…

יפה

ואולי גם אנחנו…אחריה…

בנימין

את כבר בונה מגדלים על גבי מגדלים, מה?

יפה

ותאר לך מה יאמר ברמן כשישמע שאתה נוסע לאמריקה…הוא יתפקע! חמישה אנשים מן המשרד שלח כבר בכל מיני שליחויות לחוץ־לארץ ואותך חשב להשאיר ליד אשנב הקופה עד סוף ימיך… והנה – פתאום הוא שומע – בנימין אריאלי נוסע לאמריקה… אה!

בנימין

(מתוך הרהורים) נראה, אולי הגלגל באמת יתהפך אחרי עשרים ושבע שנים להיותינו בארץ…מי יודע?

יפה

ותאר לך מה תאמר גברת קריצ’מן כאשר תשמע שתמרה שלנו התחתנה עם מיליונר אמריקאי – היא תתפקע מקנאה…

בנימין

ואביו – כנראה ציוני מפורסם… מי יודע, אולי גם נקבל איזו העלאה בדרגה…

יפה

(ניגשת אל בנימין ותולה זרועותיה בצוארו, כשהיא נושאת ראשה במתיקות של אושר) אי – זה חלום!

מסך

 

מערכה שניה    🔗

תמונה ראשונה

(אותו חדר, לאחר כשבועיים. בנימין יושב בכורסא, לבוש גופיה אמריקאית קלה ועליה כתובת של מועדון ספורט ניו־יורקי באותיות גדולות. מעיין בספר לימוד אנגלי, משנן תרגילים. הראדיו מנגן מנגינת ג’אז)

בנימין

(קם וסוגר את הראדיו) מאז הופיע כאן מַייק, אין הראדיו מפסיק מלטרטר ג’ז! (חוזר למושבו ומשנן) I have, you have, he has, you have, they have… יש לי, יש לך, יש לו, יש לנו… (לנפשו) מה יש לנו? – בינתיים אין לנו שום דבר. (חוזר ומשנן בע"פ)I like, you like, he like

(נכנסת ציפ, מחברת וספר בידה)

ציפ

He likes עם S בסוף! גוף שלישי הווה מוסיפים תמיד S בסוף! (מתיישבת ופותחת מחברת)

בנימין

נכון מאד. He likes גוף שלישי הווה – S בסוף. (ממשיך לשנן) I come, you come, he comes; I go, you go, he goes; I sing, you sing, he sings; I love, you love, he loves;

ציפ

(קוראת מתוך ספר כביכול, בשטף) אני השתניתי, אתה השתנית, הוא השתנה, אנחנו השתנינו, אתם השתניתם…

בנימין

מה זה?

ציפ

(מושכת בכתפיה) שיעורים, זה הכל.

בנימין

בחדר הזה דווקא?

ציפ

החדר שלי מלא סנדוויצ’ים בשביל המסיבה שלכם…

בנימין

ואין לך מקום שם?

ציפ

עוד מעט לא יהיה לי בכלל מקום בבית הזה…

בנימין

(ניגש אליה ומלטף את שׂערה) אינך שמחה שאחותך מתחתנת, ציפ?

ציפ

היא עוד לא מתחתנת…

בנימין

אם כן בעוד כמה ימים…

ציפ

מי יודע מה שיכול להתרחש במשך כמה ימים…

בנימין

מה יכול להתרחש במשך כמה ימים?

ציפ

אולי תפרוץ מלחמה, אני יודעת?

בנימין

איך את מדברת, ציפ!

ציפ

עברית!

בנימין

נו נו, ציפ, אל תדאגי יותר מדי…

ציפ

אוף! כמה שהבית הזה נשתנה במשך עשרה ימים, לא יאומן כי יסופר!

בנימין

אינך אוהבת את מַייק, ציפ?

ציפ

על־כל פנים, אני במקום תמרה הייתי מחכה עוד קצת, מה יש לה למהר כל־כך?

(נכנסת יפה, אמתחת מלאה כל טוב בידה)

יפה

מלכה כבר היתה פה?

בנימין

טרם באה. מה הבאת אתך שוב?

יפה

(מוציאה ז’ורנלים מן האמתחת) לָייף, לוּק… (מוציאה ספרי Golden Books ומטילה אותם על השולחן לפני ציפ) וזה בשבילך – סיפורי אַנדרסן עם תמונות צבעוניות…

ציפ

(משליכה את הספרים לרגליה) תני אותם לתמרה אם את רוצה, אין לי צורך בהם…

יפה

(מסתכלת בה, נדהמת) מה זה קרה לך בימים האחרונים, ציפ?

ציפ

שום דבר. אתם השתניתם – גם אני השתניתי, זה הכל.

יפה

טוב טוב, עוד נדבר…

ציפ

אני מקווה שלא באנגלית. (משקיעה ראשה בשעוריה)

יפה

(מסתכלת בה רגע ומחליטה לא לענות. מוציאה בקבוקים מן האמתחת) וכאן – עוד ששה בקבוקי קוניאק בשביל המסיבה…

בנימין

יפה, בקשתי ממך לא לבזבז יותר כסף על המסיבה הזאת. (בלחש, אך ברוגז) שלוש מאות לירה כבר לוויתי מן הקופה, ותביני־נא, איש אינו יודע על כך… אינני יכול יותר…

יפה

אתה אל תדאג לחשבונות, דארלינג, הזקן מטכסאס כבר ידאג להם… מַייק עוד לא בא, מה?

בנימין

לא.

יפה

אני מקווה רק שהוא לא שכח שמחר בערב מתקיימת המסיבה…

בנימין

בחור משונה כמותו עוד עלול לשכוח שהוא מתחתן בעוד שבועיים… מצא לו זמן לערוך טיולים בארץ…

יפה

אין דבר, טוב שיראה את הארץ לפני שהוא חוזר לאמריקה… (פותחת את ארנקה ומוציאה גליונות נייר מתוכו) וכאן הבאתי טפסים בשביל דרכונים. עליך למלא אותם, לחתום, לצרף חתימות של שני עדים ולשלוח אותם בצירוף הדרכונים הישנים שלנו, תעודת הלידה של ציפ…

ציפ

אבדה.

יפה

מניין לך שאבדה?

ציפ

חיפשתי אותה בין הניירות של אבא, ולא מצאתי.

יפה

אל תדברי שטויות, ציפ, מה פתאום חיפשת אותה?

ציפ

(בקור רוח, תוך כדי הכנת השיעור) חיפשתי, צריכה הייתי לה בשביל תעודת־תלמיד ולא מצאתי. אולי גנבו, אני יודעת?

יפה

(נרגזת) מה את מדברת שטויות! הילדה הזו… (ניגשת למגירה ומחטטת בניירות)

בנימין

(ניגש אף הוא למגירה) מה היא מדברת, לפני כמה ימים היתה כאן…

ציפ

הרבה דברים היו כאן לפני כמה ימים – ועכשיו אינם!

בנימין

(פותח תיק עור ישן) במו עיני ראיתי אותה כאן לפני כמה ימים…

יפה

(מסתכלת בציפ במבט מלא־חשד) ציפ, החזירי מיד את התעודה!

ציפ

היא איננה בידי. את רוצה שאשבע באלוהים?

יפה

אם כן היכן היא! אבא אומר שלפני כמה ימים ראה אותה.

ציפ

מנין לי לדעת? אולי תמרה גנבה אותה…

בנימין

ציפ, התעודה היא אצלך?

ציפ

אבא, אתה רוצה שאני אשבע?

בנימין

אל תשבעי, רק הגידי את האמת.

ציפ

טוב, אינני נשבעת, אני רק אומרת את האמת שהיא איננה בידי.

בנימין

ציפ!..

יפה

תדעי לך, ציפ, שאפשר תמיד להכין העתק מתעודת הלידה המקורית. אבא ימלא טופס, יגיש תצלום חדש שלך…

ציפ

אני לא מצטלמת.

יפה

מה פתאום את לא מצטלמת?

ציפ

פרינציפ.

יפה

(פורצת בצחוק) עוד לא מלאו לה שלוש־עשרה וכבר יש לה פרינציפים!

ציפ

זהו, תמרה אפשר לחרוז עם המון דברים, ציפ – רק עם פרינציפ.

יפה

מה תאמרו עליה? ילדה בגילך, ציפ, צריכה פחות להתחכם ויותר לשמוח, מפני… (הטלפון מצלצל, יפה ניגשת ומדברת בו) כן, תמרה… לא, עוד לא בא… אין לך מה לדאוג, תמרה, הוא יודע יפה שיש לו מסיבה מחר בערב… כן… לא בשום אופן לא!.. אינני רוצה לשמוע על כך… שום חברות מן הכיתה… זה למוזמנים בלבד… אם כן עליך להתרגל לכך… כן כן, יהיו כאן מן העירייה, ממשרדו של אבא ועוד כמה אנשים נכבדים, ואינני רוצה… תמרה, אל תדברי אלי בסגנון כזה… כן, ובואי הביתה, אני זקוקה לעזרתך… היית בקונסוליה? נו טוב, אז תצטרכי לחכות עוד שבועיים… אבל הבטיחו, כן?.. נו, זה העיקר… בעניין רשיון יציאה אל תדאגי, אבא יטפל בזה… כן כן… בואי מהר. שלום.

בנימין

מה היא אומרת? היתה בקונסוליה?

יפה

היתה בקונסוליה, מילאה את כל הטפסים והבטיחו לה שמיד לאחר שתראה תעודת נשואין – תקבל את הוויזה…

בנימין

ומה בעניין היתר־יציאה?

יפה

בזה אתה תצטרך לטפל. ברמן ודאי יוכל לעזור לך בזה…

בנימין

ברמן! היית צריכה לראות איך שינה את יחסו אלי לאחר שנודע לו שאני אהיה חותנו של מיסטר אַברהמס מטכסאס…

יפה

מה הפלא? רק ברמן כך? כל מי ששומע על הדבר…

נכנסת מלכה

מלכה

ובכן – רבותי, הייתי אצל שילוני, קריצ’מן, מקובר, עפרון – כולם הבטיחו לבוא למסיבה!

יפה

נהדר! צריך להכין כיבוד לעשרים איש אני מבינה…

בנימין

אלוהים ישמרנו!

מלכה

ואולי יותר מזה… דעו לכם שבכל מקום ששומעים את השם “אַברהמס” – פוערים פה מרוב השתוממות. “מר אברהמס מטכסאס” אומרים לי – הריהו אחד התורמים הגדולים למגבית", והכל נעלבים מכך שמַייק עצמו אינו מופיע לביקורים של נימוסין במשרדים. כמובן שעלי לספר להם איזה מין בחור הוא מייק…

בנימין

אה, בחור משונה! כשבקשתי ממנו לבוא אתי למשרד, כדי שאוכל להציגו לפני ברמן ועוד כמה מן הפקידים – אטם אזניו מלשמוע! הוא איננו אוהב משרדים ואיננו אוהב גינונים של טקס…

יפה

בחור צנוע שכזה – תארי לעצמך, כשבאים אורחים אל הבית והוא כאן – הוא משביע אותנו לא לספר שהוא הוא בנו של אברהמס, שמא, חס־וחלילה, יזכה לכבוד רב מדי…

בנימין

ואיזה ביטויים יש לו בפיו: לי הוא קורא “בוי” כלומר בחור, נער, ומכריח אותי לעשות התעמלות, כדי לחזק את השרירים ולשמור על צעירותי…

מלכה

לא יזיק, לא יזיק…

בנימין

ואיך הוא מכבד את אביו! מין כיבוד־אב כזה טרם ראיתי מימי. אין הוא עושה שום דבר – בלי הסכמת אביו. הנה נסע כמובן בהסכמת אביו, להתקשרותו אתנו ביקש את הסכמת אביו…

מלכה

וקיבל כבר תשובה בעניין נסיעתה של תמרה?

יפה

מברק ובו שתי מילים בלבד: “גוֹ אהד!”

מלכה

גוֹ אהד? מה זה גוֹ אהד?

בנימין

גוֹ אהד – זאת אומרת – לך קדימה! פירושו של דבר – מסכים!

מלכה

מצויין!

יפה

אביו הוא כנראה גם כן טיפוס! כל מברק שלו – שתי מילים בלבד: גוֹ אהד! להתחתן עם תמרה? גוֹ אהד! לקחת אותה לטכסאס – גוֹ אהד!

מלכה

ואיך תמרה מסתגלת למנהגים המוזרים שלו?

יפה

תמרה? תמרה – מאוהבת בו עד למעלה ראש! תארי לעצמך שאין היא מדברת אלא על החווה שלו בטכסאס, על השדות ועל המכונות…

ציפ

(קוראת מתוך הספר תוך־כדי דיבורה של יפה) “קול אומר קרא, ואמר מה אקרא? – כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה”…

יפה

…על המכונות, על הטרקטורים, על החוה, על הקאובויס…

ציפ

(ממשיכה לקרוא, בקול רם יותר) “יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם. יבש חציר נבל ציץ…”

יפה

(לאחר שהפסיקה והסתכלה בה במבט זועם) מה זה?

ציפ

ישעיהו פרק מ'.

יפה

אז צריך להפריע לאנשים מבוגרים כשהם משוחחים ביניהם?

ציפ

אמרו לנו ללמוד את זה בעל־פה, אני לא אשמה…

יפה

אינך יכולה לעשות זאת בחדרך?

בנימין

אין שם מקום, יפה, הרי מילאת אותו בדברי־הכיבוד…

יפה

אם כן עליה לקרוא בשקט… את מוכנה לעזור לי במטבח, מלכה?

מלכה

ולשם מה באתי, את חושבת?

יפה

מצויין! ובוא גם אתה בנימין. יש לי עבודה בשבילך. להכין כיבוד בשביל עשרים איש, אין זה דבר קל ביותר, אני אומרת לכם, מסיבה כזו שתהיה מחר בערב…

(מלכה ויפה יוצאות למטבח)

בנימין

(מתעכב רגע, מסתכל בציפ) אַי ציפ ציפ…

(נושאת ראשה אליו) באנגלית נכונה אומרים – יוּ ציפ ציפ, ולא אַי ציפ ציפ… או שלא אומרים שום דבר…

בנימין

(מסתכל בה ומחייך) כמה פקחית נעשית בימים האחרונים, הפלא ופלא!

ציפ

(מושכת בכתפיה) יש לי ברירה? – אני מוכרחה…

בנימין יוצא. (ציפ ממשיכה עוד רגע בהעתקה למחברתה)

ציפ

(מפסיקה, מחקה את קול אביה) כמה שהבית הזה נשתנה בימים האחרונים – הפלא ופלא! (קמה, ניגשת אל הטלפון, מחייגת. בטלפון) הלו, מלון אשקלון?.. אפשר לדבר עם אדון מַייק אַברהמס?.. עוד לא חזר?.. אולי ידוע לכם מתי הוא עומד לחזור?.. חבל… בבאר־שבע?.. אולי ידוע לכם שם בית־המלון?.. פה מדברת… תמרה אריאלי… ה… ה… האהובה שלו… כן… מלון “ערבה”? תודה. (פותחת את ספר הטלפונים ומדפדפת בו במהירות, לבסוף היא מוצאת את המספר. מחייגת) הלו, שיחות חוץ? אני מבקשת באר־שבע 24, כן… פה מספר 26753… אפשר לדעת כמה זמן צריך לחכות?.. כן, דחוף… עשרים רגע!.. אולי אפשר דחוף־דחוף באופן מיוחד?.. כן, זה מקרה דחוף ביותר. עלי לדבר עם תייר אמריקאי שצריך לטוס מחר ל… לקוסטה־ריקה… כן, לקוסטה־ריקה… לא שמעת על קוסטה־ריקה?.. כן, באוקיינוס השקט… והוא חולה אנוש… עניין של חיים… אני מודה לך מאד. (מניחה את השפופרת) זהו. עכשיו צריך למצוא את תעודת הלידה שלי… (מפשפשת בניירותיה, לבסוף מוצאת את מבוקשה) זהו (קורעת את התעודה לקרעים), עכשיו – כאילו לא נולדתי. ירצו לנסוע לאמריקה, בבקשה, אבל בלעדי – (נשמע צלצול בדלת. ציפ נבהלת. מחפשת מקום לקרעים, לבסוף תוחבת אותם בחולצתה ונגשת לפתוח)

(מופיע מיכה)

ציפ

(בשמחה) שלום, מיכה!

מיכה

שלום ציפ. (בלחש, בהיסוס) תמרה בבית?

ציפ

היא איננה, אבל אתה יכול לדבר גם אתי. היכנס.

מיכה

(בלחש) אמא איננה?

ציפ

היא ישנה, אבל כאילו איננה, אתה לא צריך לחשוש.

מיכה

(עדיין מהסס להיכנס) במטבח?

ציפ

כן… היא מכינה איזו מסיבה בשביל עשרים גלמים מטומטמים…

מיכה

(נכנס) אוהו! איזו מסיבה היא זו?

ציפ

אני יודעת? נדמה לי שהיא זכתה במיליון דולאר… שב.

(שניהם מתיישבים)

מיכה

במיליון דולאר! או הו! איך זוכים במיליון דולאר?

ציפ

מגלים איזה קרוב באמריקה, זה פשוט מאד.

מיכה

יופי! ועליך זה לא עושה כל רושם אני רואה…

ציפ

לא. זה לא איכפת לי באופן מיוחד… (מחככת בחזה באי־נעימות ומנועעת בכתפיה. קרעי התעודה מפריעים לה)

מיכה

אם כן תהיו עשירים מעכשיו…

ציפ

כן… בערך… זאת־אומרת… (מנועעת בכתפיה)

מיכה

(צוחק) איזה תנועות את עושה עם הכתפיים, ציפ?

ציפ

זה… בזמן האחרון יש פרעושים בבית…

מיכה

(פורץ בצחוק) פרעושים?

ציפ

כן… מה אתה מתפלא? זה קורה במשפחות הכי הגונות…

מיכה

(צוחק) בוודאי… אז מה שלומך, ציפ? איך הלימודים?

ציפ

הלימודים בסדר.

מיכה

ומה שלום תמרה? כבר יותר משבועיים לא ראיתי אותה…

ציפ

היא השתנתה קצת.

מיכה

כן? במה?

ציפ

אני יודעת? הקול מתחלף אצלה.

מיכה

(פורץ בצחוק) גם אצל בחורות מתחלף הקול?

ציפ

למה לא? בתקופת ההתבגרות?

מיכה

אני רואה שיש דברים שאת יודעת אותם, ואני לא…

ציפ

בודאי שיש דברים שאני יודעת ואתה לא…

מיכה

(מהתל) התחלף הקול… אם כן היא תצטרך להפסיק לשיר…

ציפ

כמובן… היא כבר הפסיקה.

מיכה

הפסיקה! את מתלוצצת, ציפ.

ציפ

ברצינות.

מיכה

אם כן מה היא עושה אם איננה שרה?

ציפ

צועקת.

מיכה

עליך?

ציפ

גם עלי… (בטון מעשי) הגד, מה היית עושה אילו היו אומרים לך לנסוע לאמריקה?

מיכה

לאמריקה? (צוחק) הייתי נוסע.

(נדהמת) היית נוסע? עכשיו – כשיש מצב כזה בארץ?

מיכה

נו, יש אנשים שנוסעים לאמריקה ועוזרים בזה לארץ… למשל, לקנות נשק, או…

ציפ

לא, אני מתכוונת בכלל לעזוב את הארץ…

מיכה

לעזוב את הארץ?

ציפ

אני… עלי לספר לך משהו… (לאחר היסוס) תמרה… עומדת להתחתן…

מיכה

(נדהם) כ–כה…

ציפ

אבל…

(נכנסת יפה)

יפה

ציפ!.. אה, שלום, מיכה!

מיכה

שלום, גברת אריאלי, אני מבין שתמרה איננה.

יפה

(באדיבות) ברגע זה איננה, אבל אתה יכול לחכות לה, היא ודאי תיכנס תיכף.

מיכה

אני מודה לך על אדיבותך, אבל אני… ממהר קצת…

יפה

נו, אם אתה ממהר… יש לך שוב חופשה, מיכה?

מיכה

כן, חופשה ממושכת במקצת…

יפה

מה זה פתאום חופשה ממושכת בימים טרופים אלה?

ציפ

אמא, נדמה לי שמשהו נשרף לך במטבח…

יפה

נשרף?..

ציפ

כן, אני מרגישה ריח איום!

יפה

(נבהלת) ריח… ובכן, עוד נתראה, מיכה… (רצה למטבח)

מיכה

(אל ציפ) שד קטן שכמותך!.. ובכן עם מי היא עומדת להתחתן?

ציפ

עם בחור אמריקאי ששמו מַייק…

מיכה

מַייק…

ציפ

(ממהרת לעודדו) אבל אתה לא צריך לפחד. היא לא תתחתן. זאת אומרת אולי כן… לא, אני חושבת שלא… בחיי אני מתחרטת שסיפרתי…

מיכה

לא, לא, אינך צריכה לחשוש…

ציפ

יש לך לב חזק של רב־סרן?

מיכה

של אלוף!

ציפ

ובכן – תמרה הכירה בחור אמריקאי… זאת אומרת אמא שלי הכירה לה אותו… ואני לא יודעת איך זה קרה שהם התאהבו בזמן יותר קצר משצפרים מתנשקות זו עם זו… ובכן היא רוצה שמַייק זה יקח אותה לאמריקה ואבא ואמא שלי רוצים לנסוע אתם ולקחת אותי אתם. אבל אני לא אסע.

מיכה

ו… ומי הבחור הזה?

ציפ

אבל אני לא אסע – אני יכולה להבטיח לך. אני עושה הכל כדי לא לנסוע!

מיכה

מה הוא – תייר?

ציפ

אתה רוצה לשמוע איזה חטאים עשיתי עד עכשיו? – קודם כל קרעתי את תעודת־הלידה שלי (מוציאה את הקרעים מחולצתה) אלה הפרעושים שטיילו לי קודם על הגוף… שנית, אני מנסה להודיע למַייק שהמסיבה נדחתה, בשעה שלמעשה המסיבה מתקיימת מחר בערב, אם כן הוא לא יהיה במסיבה וזה כבר טוב… שלישית, אם הוא יגיע רק בעוד שלושה ימים – אז כל העסק אבוד, מפני שמחרתיים תמרה צריכה להתייצב בצבא ואם היא לא תתייצב יקחו אותה בכוח… זאת אומרת שהיא לא תוכל להתחתן בין כה וכה, לא תוכל לנסוע, אז ההורים שלי לא יוכלו לנסוע, וגם אני לא… ורביעית –

מיכה

(שישב כל העת קודר, קם) אני צריך ללכת, ציפ.

ציפ

מה אתה ממהר, מיכה… תמרה בטח תבוא עוד מעט…

מיכה

אני מוכרח ללכת, ציפ. תמסרי שלום לכולם.

ציפ

מה – אתה מתייאש?

מיכה

(מחייך בעל כורחו) לא, ציפ, אני לא מתייאש… אני פשוט צריך ללכת…

ציפ

מיכה – אם אני לא מתייאשת, אתה בטח שלא צריך להתייאש. סוף־סוף מצבי קצת יותר קשה ממצבך… רוצים לקחת אותי בעל־כורחי.

מיכה

את בסדר, ציפ. אל תתני להם.

ציפ

(בברק של המצאה) אני אברח, מה? באמת, אם שום דבר לא יצליח – אני אברח מהבית – מה דעתך?

מיכה

(מתלוצץ) תבואי אלי, אני אסתיר אותך.

ציפ

אתה אומר ברצינות?

מיכה

בודאי!

ציפ

איפה אתה גר – הגד מהר איפה אתה גר?

מיכה

זהו סוד צבאי, ציפ.

ציפ

לא, איפה הוריך גרים, זאת־אומרת איפה אתה גר כשאתה בעיר?

מיכה

תשאלי את תמרה, היא תגיד לך…

ציפ

אח, תמרה לא תגיד לעולם!

מיכה

טוב, אם היא לא תגיד – תצלצלי 68751 ותשאלי על רב־סרן מיכה…

ציפ

רגע אחד… (רצה אל המחברת ורושמת) 68751…

מיכה

ובכן, שלום, ציפ, ולהתראות!

ציפ

להתראות, מיכה.

(מיכה יוצא)

ציפ

(משתהה רגע במקומה) כן, זה רעיון טוב. (מוציאה נייר מכתבים ומעטפה ומניחה לפניה על השולחן) עכשיו עוד חטא אחד קטן. (יושבת וכותבת) “תמרה יקרה. תדעי לך שמייק שלך הוא בחור…” (נעצרת בה) לא. זה לא טוב. (קורעת את הנייר ולוקחת אחר במקומו. כותבת) “תמרה היקרה”… (ממשיכה לכתוב בשתיקה) כן, זה טוב… עכשיו איך לחתום? “ידידתך הדורשת טובתך כל הימים.” (מקפלת את הנייר ומכניסה למעטפה, לוחצת את המכתב אל לבה (אלוהים! עזור לי לחטוא עוד את החטא הזה, מפני שעם לא תעזור לי הפעם – אצטרך לברוח מן הבית, ואז – שנינו נצטער על זה…

(יוצאת. נכנסות יפה ומלכה מן המטבח עם שתי עוגות גדולות)

יפה

האמת היא שאני די מרחמת עליו, מסכן – הוא היה מאוהב בה עד לשגעון… הניחי את העוגה פה, מלכה, אני אפזר עליה פירורי קוקוס (שתיהן מניחות את העוגות על השולחן) ציפ! איפה היא? כבר ברחה לי…

מלכה

ולא הזמנת אותו למסיבה?

יפה

הייתי צריכה להזמין אותו, לדעתך?

מלכה

מדוע לא? – סוף־סוף היו ידידים טובים שניהם…

יפה

כן, אבל לא נעים היה לי… את יודעת, במצב כזה… ומלבד זאת – הוא אמר שיש לו חופשה ממושכת… למה התכוון בעצם כשאמר זאת… אולי הוא יוצא כבר לנגב, ואולי… (נכנסת ציפ) או, הנה ציפ…

ציפ

במה אני יכולה לעזור, אמא?

יפה

לכי עזרי לאבא, ואחר־כך תעבירי את כל העוגות מן המטבח הנה, עלי לקשט אותן…

ציפ

בסדר, אמא… (יוצאת אל המטבח)

יפה

(מקשטת את העוגות) תארי לך איזו שמחה היא זו בשבילנו… תמרה מאושרת ממש… ועכשיו יהיו כאן שילוני, עפרון, קריצ’מן…

מלכה

מַייק יצטרך ודאי לשאת איזה נאום…

(צוחקת) מַייק – נאום? אני רואה שאינך מכירה את מַייק – הוא יברח מן המסיבה אם נקרא לו לשאת נאום. בחור ביישן כמותו…

(נכנס בנימין)

בנימין

(מעמיד עוגה על השולחן) כמה עוגות תאפי עוד, יפה?

יפה

כמה שאופה – לא יספיקו למספר הקרואים. על עשרים אנו יודעים כבר עכשיו, ובמשך היום ומחר יתווספו ודאי עוד…

(נשמע צלצול בדלת. בנימין הולך לפתוח. נכנס דוור ומביא מברק. בנימין חותם ומקבל את המברק לידו)

יפה

מה זה, בנימין?

בנימין

מברק מאביו של מַייק.

(יפה ומלכה ממהרות אל בנימין לקרוא מן הכתוב)

יפה

(אל מלכה) זה כנראה בעניין הכסף לנסיעה…

בנימין

(פותח את המברק) שתי מילים בלבד – Go ahead!

יפה

נהדר! אתה רואה, בנימין, ואתה דאגת בעניין שלוש מאות הלירות שלקחת בהלוואה.

בנימין

(מסתכל במברק מתוך הנאה) Go ahead! להתחתן – Go ahead, לערוך מסיבה – Go ahead, כסף לנסיעה – Go ahead… מעניין איזה מין טיפוס הוא, זקן זה ששמו אַברהמס…

יפה

עוד מעט תכיר אותו, בנימין… מעניין רק מה תהיה דעתו עליך כשהוא יכיר אותך…

בנימין

נו נו, אם תמרה מצאה חן בעיני בנו – אין ספק שאני אמצא־חן בעיניו…

יפה

תמרה היא קודם כל בתי, בנימין… (חוזרת אל העוגות) ועכשיו אמרו נא לי מה אנחנו כותבים על העוגות – “מזל טוב”?

מלכה

לא, את “המזל טוב” תשאירי לנשף החתונה…

יפה

אם כן מה? – “ברוך בואך, מַייק?” מה אתה אומר, בנימין, הרי אתה פקיד ממשלתי, עליך לדעת…

בנימין

ובכן… כתבי שלוש מילים באנגלית – I like Mike

יפה

נהדר! אתה גאון! ואתה יודע גם איך כותבים זאת?

בנימין

בודאי! I like, you like, he like

(נכנסת ציפ ובידה עוגה)

ציפ

He likes! כמה פעמים אמרתי לך, אבא – עם S בסוף!

בנימין

נכון מאד! טוב שיש לנו ציפ בבית! אם כן ציפ, הראי לאמא איך כותבים I like Mike.

ציפ

זה פשוט מאד –… I, like

(נכנסת תמרה ומכתב בידה)

יפה

או, סוף־סוף באת… ממי המכתב?

תמרה

(מעיינת במעטפה) רגע אחד…

בנימין

ממייק אולי?

תמרה

ללא כתובת כלל…

יפה

הראי לי… (היא ובנימין קרבים לראות את המכתב)

תמרה

אולי תרשו לי לקרוא תחילה את המכתבים המגיעים אלי…

בנימין

סודות, מה? – נו, טוב…

תמרה

(מתיישבת על הספה וקוראת. לאחר שסיימה פעם אחת) אינני מבינה את זה… (חוזרת וקוראת) אינני מבינה… מי זה יכול להיות…

יפה

מה קרה? משהו רע?

בנימין

הראי לי… (לוקח ממנה את המכתב, קורא ופורץ בצחוק) מין מכתב… (צוחק וקורא) ועל החתום: “ידידתך הטובה ביותר, המכירה אותך זה שתים־עשרה שנה והדורשת טובתך כל הימים” (צוחק)

יפה

אולי גם לי מותר לדעת מה כתוב במכתב זה…

בנימין

מעשה תעלולים ותו לא… שמעי נוסח של מכתב! (קורא) “מנא מנא תקל ופרסין” (צוחק) זהו המוטו, את מבינה? ועכשיו בא גוף המכתב (קורא) “תמרה היקרה!” (קורא בפאתוס) " מה מצאת עוול במיכה כי רחקת מעליו וַתּלכי אחרי ההבל ותהבּלי! ההמירה בחורה את אהובה והוא לא אהוב? ואת המַרת כּבוֹדך בלא יועיל!" (צוחק, יפה צוחקת אתו צחוק אנוס)

יפה

ממש פסוקים מן התנ"ך!

בנימין

שמעי שמעי! וזה לא הכל! (קורא) “ועתה מה לך לדרך אמריקה לשתות מי מיסיסיפי, ומַה לך לדרך טכסאס לשתות מי נהר! מה עשית, ביכרה קלה משרכת דרכיה!” (צוחק) את שומעת מי היא תמרה? ביכרה קלה משרכת דרכיה! וזה עוד לא הסוף! (קורא) “מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה! האין די בחורים בישראל כי הלכת אחר הקאובוי לבקש את ידו?” (צוחק) ולבסוף – “שובי שובי, הבת השובבה!” "ידידתך הטובה ביותר? וכו' וכו'. (מתפקע מצחוק)

יפה

מכתב משונה!

תמרה

אבל מי היא זו, ידידתי המכירה אותי שתים־עשרה שנה והדורשת טובתי…

יפה

ידידתך? זוהי בחורה טפשה שמקנאה בך ושונאת אותך שנאת־נפש ותו לא!

ציפ

אמא, להביא עוד עוגה?

יפה

אולי תשתקי, טפשונת שכמותך? את רואה שאנחנו עסוקים פה במשהו אחר לגמרי!

ציפ

בסדר – לא אביא עוד עוגה…

תמרה

(נוטלת את המכתב מידי בנימין) מי זה יכול להיות… אינני מכירה את הכתב הזה…

בנימין

אה, אל תשימי לב לכך… מישהו חמד לו לצון, מתוך קנאה כנראה… “שובי שובי, הבת השובבה!” (צוחק)

יפה

בכל זאת מעניין מיהו ששונא אותה כל־כך…

תמרה

(ממשיכה לעיין במכתב) כתב ילדותי… לפי הכתב הייתי חושבת שכתבה את זה ילדה בת עשר או בת שתים־עשרה…

ציפ

אמא, להמשיך לכתוב אַי לַייק מַייק?

יפה

אולי תפסיקי עכשיו עם מַייק? תמיד את נכנסת לדברי אחרים במקום שלא נחוץ! לא איכפת לך כלל שאחותך מקבלת מכתבים בעילום־שם?

ציפ

לא מתייעצים אתי על שום דבר בבית הזה – מה אני יכולה לעשות?

יפה

אה, הפסיקי כבר!

תמרה

אני חושבת שאני יודעת מי כתב את המכתב…

בנימין

אה, מה זה חשוב!

תמרה

זה – או מיכה עצמו, או מישהו בידיעתו של מיכה…

יפה

אח, מה את מדברת!

תמרה

כן, אני בטוחה בזה. שום אדם אחר לא היה כותב: “מה מצאת עוול במיכה כי רחקת מעליו”…

יפה

אח, תמרה…

תמרה

(קמה ממקומה) אתם רוצים להיווכח בזה… אני מיד מצלצלת אליו… (ניגשת אל הטלפון)

בנימין

תמרה, אל תשתטי…

תמרה

לא לא, אני אלמד אותו… (מתחילה לחייג)

ציפ

(רצה אליה ותופסת מידה את השפופרת) מה אתך, תמרה – הוא ייעלב נורא, איך את יכולה לעשות דבר כזה…

תמרה

מה זה עניינך, חצופה קטנה שכמותך! (מסלקת אותה בכוח)

ציפ

(ממשיכה להיאבק עמה) אני לא אתן לך… הוא לא מסוגל לעשות דבר כזה… הוא לא מסוגל…

יפה

(באה לעזרתה של תמרה) מה זה אתך, ציפ, מניין לך למה הוא מסוגל ולמה איננו מסוגל…

ציפ

(בבכי) אני יודעת, אני מכירה אותו… הוא לא מסוגל לכתוב מכתבים טפשיים כאלה… מחוסרי־טעם… מבולבלים… ולחתום שהוא הידידה הטובה ביותר של תמרה… הוא לא מסוגל… (נאחזת בטלפון)

תמרה

הסתלקי מכאן!

ציפ

אני לא אתן לך…

בנימין

מה זה אתך, ציפ… מה את מתערבת… מניין לך שהוא לא כתב זאת…

ציפ

(פורצת בבכי) אבא, אבל הוא לא יודע כל־כך טוב תנ"ך… הוא לא יודע…

תמרה

(בטלפון)

הלו, אפשר לדבר עם רב־סרן מיכה…

ציפ

(מתייצבת נגדה באומץ) טוב, תראי מה שיהיה – אם את מדברת עכשיו מלה אחת עם מיכה – אני זורקת את כל העוגות על הרצפה ולא תהיה לך מסיבה בכלל…

תמרה

אוהו!

יפה

(לוקחת מידה של תמרה את השפופרת וסוגרת את הטלפון) טוב, הניחי עכשיו. היא מעוצבנת ולא כדאי להתקוטט אתה.

תמרה

אני עוד אלמד אותך לקח, חצופה קטנה שכמותך, המתערבת בעניינים שאינם נוגעים לה…

יפה

מספיק, מספיק. בואו אתי למטבח ונמשיך בהכנות.

(מושכת את תמרה ואת בנימין אחריה. שלושתם יוצאים)

ציפ

אני אכין להם מסיבה – מתוקה מדבש! נופת צופים ממש! (לוקחת מלחיה ומפזרת מלח על כל העוגות. לעצמה) אסור לי להתאהב בבחור ישראלי? מותר בהחלט. נכון? (מושכת בכתפיה. נשמע צלצול הטלפון. ציפ ממהרת ומרימה את השפופרת. בטלפון) הלו! באר־שבע?.. כן, זה אני… זאת אומרת 26753… כן, הלו באר־שבע?.. כן! פה מדברים מתל־אביב! מלון “ערבה”?.. אני מבקשת לדבר עם מַייק אַברהמס… מַייק אַברהמס, כן!.. אני מבקשת לדבר עם מַייק אַברהמס… מַייק אַברהמס, כן! מה, הוא איננו?.. אולי ידוע לכם מתי יבוא?.. באילת?.. רק מחר? אם כן אבקש למסור לו בשם… בשם תמרה אריאלי, שהמסיבה לכבודו נדחתה ליומיים… כן… ליומיים! ושהוא יכול לבוא מחרתיים! מחרתיים!.. כן. תודה רבה. שלום. (משמיטה את השפופרת מידה. נפחדת כולה מן המעשה שעשתה) בחיי, אני מפחדת שאלוהים יעניש אותי! (לאחר רגע של דומיה) לא, הוא יסלח לי.

מסך

תמונה שניה

(בהפתח המסך נראה החדר שרוי באוירה חגיגית של מסיבה, כשכל המסובים מרימים את כוסותיהם לשתייה ועמם יפה ובנימין. ציפ צופה במחזה מן הצד כשהבעת אושר על פניה.)

שילוני

(נושא את כוסו) ובכן, רבותי – לחיי תמרה ומַייק!

הכל

לחיי תמרה ומַייק!

(לוגמים)

שילוני

אבל היכן תמרה – מדוע אינה שותה עמנו?

יפה

היא תיכף תיכנס, בעוד רגע!

מלכה

(מפתח המטבח) היא תיכף תיכנס, בעוד רגע!

ציפ

(בהדגשה) היא תיכף תיכנס, בעוד רגע!

פקיד א'

מר אריאלי, אני מבין שנצטרך למצוא קופאי אחר במקומך למשרדנו, שמעתי שאתה נוסע יחד אתם.

בנימין

רק לזמן קצר, לשנה־שנתיים, לא יותר…

אשת פקיד א'

וגם את, גברת אריאלי?

יפה

אה, עוד חזון למועד… (מעבירה עוגה גדולה בין המסובים) קחו, רבותי, אני עצמי אפיתי אותה…

פקיד ב'

כמה זה יפה! מה כתוב פה? (קורא מן העוגה) “אַי לייק מַייק”, נהדר, זו המצאתך, מר אריאלי?

בנימין

הרעיון היה שלי, הביצוע – מעשה ידי בתנו הקטנה ציפ…

ציפ

(משתחווה) יש לי הכבוד…

אשת פקיד ב'

ומה את תעשי באמריקה, ציפ?

ציפ

אני אלעס מסטיק! (נוטלת מסטיק אל פיה)

הכל

(צוחקים ומוחאים כף) בראווֹ! בראווֹ!

אשת פקיד א'

ומה תעשי בין לעיסה ללעיסה?

ציפ

אם יישאר עוד זמן – אני אאסוף תרומות למען ישראל!

הכל

(צוחקים ומוחאים כף) בראוו! בראוו!

שילוני

מר אריאלי, יהיה עליך לשלוח לנו נשק לישראל – בייחוד אוירוני סילון!

ציפ

כשאבא שומע זמזום של סילון – מיד הוא משתטח על הארץ!

(הכל צוחקים ומוחאים כף)

יפה

(בלחש) ציפ, (אל כולם) איך העוגה, רבותי?

שילוני

(מעקם את פניו) מצויינת! ממש מצויינת!

פקיד א'

(מעקם את פניו) יוצאת מן הכלל!

אשת פקיד א'

איזה קישוט שמת עליה?

יפה

פירורי קוקוס, טעים לחיכך?

אשת פקיד א'

(מעקמת את פניה) כן! זה משהו אוריגינאלי בהחלט!

יפה

אני שמחה שמצאה חן בעיניכם… טרחתי בה הרבה…

ציפ

גם אני.

יפה

נכון, גם ציפ עזרה לי הרבה.

אשת פקיד ב'

(אל ציפ) ואנגלית את יודעת כבר?

ציפ

קצת פחות מתמרה וקצת יותר מאבא…

בנימין

היא מתקנת לי את השגיאות.

ציפ

לא את כולן.

שילוני

רק את הקטנות.

ציפ

נכון.

אשת פקיד א'

ואת מייק את אוהבת, ציפ?

ציפ

לא יותר מדי, כדי שתמרה לא תקנא, ולא פחות מדי, כדי שאמא לא תכעס.

(הכל צוחקים ומוחאים כף, קוראים בראוו ומציינים את פקחותה. בנימין ויפה פורשים הצידה)

בנימין

(אל יפה) איפה תמרה, הן לא ייתכן שגם היא תיעדר מן המסיבה!

יפה

היא בוכה ואיננה רוצה להיכנס, מה אעשה לה?

בנימין

לכי והביאי אותה הנה! הרי לצחוק וללעג אנחנו בעיני כולם!

יפה

לך אתה ודבר איתה! הלא אתה יודע, על כל מה שאני אומרת כן היא אומרת לא…

בנימין

אם כן אמרי לא והיא תאמר כן…

יפה

אינני יכולה לעזוב את האורחים, בנימין… (נכנסת מלכה ועוגה בידיה) מה עם תמרה, מלכה…

מלכה

(בדרכה אל השולחן) בוכה ואיננה רוצה לשמוע דבר. אם מייק לא בא – היא אומרת – אין לה מה לעשות במסיבה… (עוברת אל השולחן)

יפה

(מיואשת) אה, מייק זה יוציאני מדעתי… אנסה להביא אותה…

(יוצאת אל המטבח)

שילוני

(מרים את כוסו) לחיי ציפ הקטנה, רבותי, לחיי ציפ הפקחית!

הכל

(מרימים כוסותיהם) לחיי ציפ!

(לוגמים)

פקיד א'

זה נכון מה ששמענו, מר אריאלי, שלאביו של מייק יש שלושת אלפים פרות?

בנימין

שלושת אלפים ומאתיים!

אשת פקיד א'

שלושת אלפים ומאתיים! תארו לעצמכם שכולן גועות בבת־אחת!

ציפ

אז אי אפשר יהיה לשמוע את קולה של תמרה מזמרת!

אשת פקיד א'

אבל איפה מַייק עצמו, רבותי, כבר אין לי סבלנות לחכות לו!

בנימין

הוא צריך לבוא בכל רגע! בכל רגע! כנראה שחל איזה קלקול במכונית או משהו…

שילוני

הדבר חשוד בעיני, מר אריאלי, שבחור אמריקאי מבלה זמן רב כל־כך בנגב! האם יצא למכרות שלמה לחפש זהב?

ציפ

אם כן – הדבר בטוח שלא יחזור הערב!

בנימין

לא לא, הוא יבוא! הוא מוכרח לבוא! הרי הוא יודע שהערב…

(נשמע צלצול בדלת, בנימין נחפז לדלת, מן המטבח באות במרוצה יפה ותמרה)

תמרה

הו, אל אלוהים, אני מקווה שזה הוא סוף סוף!

(פותחים את הדלת. נכנסים קריצ’מן ואשתו)

קריצ’מן

(מכריז בקול) מזל טוב! מזל טוב! בשעה טובה ומוצלחת! (לוחץ את ידה של תמרה) מזל־טוב לך! כבוד גדול את מנחילה לנו! כבוד גדול! והיכן הבחור־החתן?

יפה

אנחנו מחכים לבואו בכל רגע, אדון קריצ’מן.

בנימין

הוא יצא לסיור בנגב וטרם חזר. כנראה שחל איזה עיכוב בדרך…

קריצ’מן

אין דבר, אין דבר, גם אם יתמהמה – בוא יבוא! (עובר עם בנימין אל המסובים)

גב' קריצ’מן

(אל תמרה) מדוע את חיוורת כל־כך, תמרה?

תמרה

חיוורת?

יפה

היא מודאגת מאד בגלל התאחרותו של מַייק…

גב' קריצ’מן

אה, למה לדאוג! אם כן יבוא בעוד שעה – מה בכך…

יפה

הרי את יודעת שהיום בנגב הדרכים הן בחזקת סכנה…

גב' קריצ’מן

אה, אני בטוחה שהוא נוסע רק בדרכים הסלולות, הן סוף־סוף תייר הוא… (אל תמרה) מתי אתם נוסעים?

תמרה

אני חושבת שמיד לאחר החתונה…

גב' קריצ’מן

אני מקווה שעוד נתראה לפני־כן, ברצוני לשלוח משהו לבתּנו מיכאלה על־ידך.

תמרה

איפה היא נמצאת?

גב' קריצ’מן

אינך יודעת? הרי היא עובדת בצירות שלנו בוואשינגטון!

תמרה

זה רחוק מטכסאס?

גב' קריצ’מן

או, כמובן! אבל אתם ודאי תעברו דרך הבירה, לא כן?

תמרה

הכל תלוי במייק, גב' קריצ’מן…

גב' קריצ’מן

אם כך עוד אדבר אתו לכשיבוא… (עוברת אל המסובים)

תמרה

(אל יפה) מה אני אעשה, אמא, אני כבר יוצאת מדעתי…

יפה

בואי שבי עם האורחים, תמרה. אי־אפשר שכאן תהיה מסיבה לכבודך ואת לא תהיי נוכחת…

תמרה

אבל מי יודע מה קרה לו… אולי קרה אסון, אולי…

יפה

אל תדברי שטויות, תמרה, אני בטוחה שיגיע עוד מעט. בואי שבי אל השולחן…

תמרה

אינני יכולה… את לא רואה שהעיניים שלי אדומות מבכי?

יפה

אם כן נגבי אותן ושבי עם האורחים…

תמרה

טוב, אני אשב כמו גולם כל שעת המסיבה… (עוברות אל המסובים)

קריצ’מן

(עומד ומדבר כשבידו האחת כוס יין ובשנייה עוגה)…ובכן, רבותי, אם רצונכם לדעת מיהו מיסטר אַברהמס הזקן – שאלו את פי… מיסטר אַברהמס מטכסאס הוא אחד הציונים הטובים והנאמנים ביותר שלנו… (נוגס מן העוגה) אחד האנשים היקרים ובעלי הנפש… (מעקם את פניו) מה זה? איזה מין טעם הוא זה! מלוח!

(הכל פונים זה אל זה במבוכה, כביכול אינם מבינים מה הדבר: “מלוח? הייתכן? באמת קצת מלוח…”)

יפה

(טועמת מן העוגה) באמת מלוח… מה זה יכול להיות… אינני מבינה…

קריצ’מן

מעשה־ניסים – עוגה שהפכה לנציב מלח… (צוחק)

יפה

(אל בנימין) מה זה קרה לעוגות?

בנימין

(בלחש, אך בכעס) את מבולבלת! הרי זה מה שאני טוען כל הזמן – שאת מבולבלת! אינך יודעת מה שאת עושה!

יפה

אולי מלכה ערבבה את היוצרות… רבותי, אני מבקשת את סליחתכם, אני…

קריצ’מן

(מחליט להציל אותה מן המבוכה) אין צורך לבקש סליחה, גברת אריאלי, מלבד זה – היא טובה מאד, העוגה…

הכל

(לועסים מן העוגה ומתגברים על בחילתם) כן, טובה מאד… בהחלט טובה… מצויינת… עוגה כזו עוד לא טעמנו מעודנו…

ציפ

ומלבד זה – הלא כתוב בתנ"ך שברית־מלח היא ברית־עולם…

קריצ’מן

נכון מאד! ברית מלח בין תמרה ומַייק! הבה נרים כוס לכבוד ברית המלח בין תמרה ומיסטר מַייק… (הכל מרימים כוסותיהם) רבותי, אין אנכי רגיל לנאומים…

גב' קריצ’מן

נו, נניח…

קריצ’מן

אל תשימו־לב לדברי אשתי, רבותי… אין אנכי רגיל לנאומים…

גב' קריצ’מן

לפני כל נאום הוא אומר כך…

קריצ’מן

אל תדאגי, הפעם יהיה זה קצר מאד… ובכן רבותי, אף־על־פי שלא קיבלתי מכם יפוי־כוח לכך…

הכל

קיבלת, קיבלת…

קריצ’מן

רב תודות. אם כן אני מכריז שכבוד גדול הוא לכולנו שאדם כמו מַייק אַברהמס עומד לשאת לאשה את בתם של אזרחיה, ותיקיה, הטובים והישרים של עירנו – הגברת והאדון אריאלי! (מחיאות כפיים) ואף כי לדאבוני הרב לא נזדמן לי עוד להכיר את מר אַברהמס הצעיר פנים אל פנים, הנה יודע אנכי שהוא אחד הבחורים הטובים, הישרים, הנאמנים והמסורים שנתנה לנו היהדות האמריקאית! לחיי תמרה ומַייק!

הכל

לחיים! (לוגמים)

גב' קריצ’מן

זה היה אחד הנאומים הקצרים ביותר שלך!

קריצ’מן

עוד חזון למועד, המסיבה עוד לא נגמרה… ועכשיו תורך, מר שילוני…

שילוני

(קם ונושא את כוסו) ובכן רבותי, שמעתי הערב שהגברת אריאלי הצעירה עומדת לנסוע עם אברהמס הצעיר לארצות הברית, וברצוני ללוותה בכמה דברי פרידה. (אל תמרה היושבת כל הזמן כמאובנת) גברת אריאלי! כל אדם היוצא מישראל לארצות־הברית הריהו בבחינת שליח. שליח מן המרכז אל התפוצה. מה גם, שהגברת הצעירה, כפי ששמעתי, ניחנה בתכונה נפלאה שאיש מן השליחים שלנו לא ניחן בה – כשרון הזמרה! (מחיאות כפיים) וברצוני לומר לכם שנסיוננו הצנוע לימדנו כי גדול כוחו של הזמר מכוחו של הנאום…

הכל

נכון מאד.

ציפ

אם כן למה אתה נואם ולא שר, אדון שילוני? (מחיאות כפיים)

שילוני

הה, אילו יכולתי!.. על כל פנים, אותן אסיפות למען המגבית בהן הופיעו זמרות – הן שהצליחו ביותר! שימו לב, רבותי, הקהל האמריקאי אוהב שירה! שיר ישראלי באמריקה הריהו בבחינת דרישת שלום חיה מן הארץ, העשויה לעורר התלהבות בין הנוער…

ציפ

כדי שיעלו לארץ…

שילוני

נכון מאד! ואם את גברת תמרה, תצליחי על ידי שירתך להביא לארץ אפילו חלוץ אחד בלבד, והיה זה שכרך וגם שכרנו. ברכתי לך – הביאי את זמרת הארץ לבני עמנו בתפוצת אמריקה.

(תשואות. ציפ ניגשת ונושקת לתמרה, הנשארת אדישה לכל)

פקיד א'

מר אריאלי, תורך, מר אריאלי!

בנימין

אני… לא… באמת… אינני יודע לנאום… תמרה, אולי את תאמרי משהו לאורחים…

תמרה

(מנענעת ראשה) לא… אינני יכולה…

פקיד ב'

הגברת תמרה אם לא בנאום הרי בשיר!

תמרה

אינני יכולה… אני מצטערת…

יפה

הניחו לה, היא אינה מרגישה בטוב הערב… בנימין, אמור אתה כמה מלים…

בנימין

טוב… רק שלש־ארבע מלים…

ציפ

אַי לייק מַייק!

(הכל צוחקים ומוחאים כף)

בנימין

(נושא כוסו) רבותי, מר שילוני, הגברת והאדון קריצ’מן…

ציפ

שש מלים!

יפה

ציפ! אל תפריעי! מה זה אתך?

בנימין

רבותי, אני נרגש מאד מן הכבוד הגדול שאתם חולקים לנו ונדמה לי… שאין הוא מגיע לנו כלל…

ציפ

נניח…

בנימין

וכבוד זה נתגלגל לידינו, אם אפשר לומר כך, במפתיע… ואנחנו, ככה, עוד איננו יודעים איך לנהוג… צר לי מאד שמייק אֵחר כל־כך לבוא… ועכשיו כבר אינני יודע אם תספיקו לראותו… הוא יצא לסיור בנגב, כדי שבבואו לאמריקה יוכל לספר משהו על הארץ… ועכשיו כפי שאתם רואים…

תמרה

(ראשה צונח) מים… (מתעלפת)

(מהומה כללית. הכל רצים להביא מים ומשתדלים להחיות את רוחה)

יפה

(מלטפת את פניה במטלית רטובה) תמרה… תמרה…

פקיד א'

אולי לרוץ להביא רופא…

בנימין

לא, אין צורך. זה יעבור.

אשת פקיד א'

האם היא מתעלפת לעתים קרובות?

בנימין

לא, אבל הערב הרגישה עצמה ברע מאד…

קריצ’מן

זה מהתרגשות יתירה… מהתרגשות…

גב' קריצ’מן

אין להתפלא… מצפה לבחיר לבה והוא לא בא…

מלכה

(שבאה עם לימון ובקבוק וַלריאן) חשבתי שכך יקרה… כל הערב דיברה על כך שודאי קרה אסון למייק…

אשת פקיד ב'

מי יודע… אולי באמת קרה משהו… בנגב עכשיו מסוכן מאד…

פקיד ב'

עכשיו שקט שם, אין מה לחשוש…

יפה

תמרה… תמרה’לה…

(הטלפון מצלצל, אך איש לא שם לב לכך, כי הכל מטפלים בתמרה. קריצ’מן ניגש לטלפון)

קריצ’מן

(בטלפון) הלו… כן פה 26753… מה? מבאר שבע? רגע אחד… (אל המסובים) טלפון מבאר שבע!

יפה

מבאר־שבע! זה מַייק!

תמרה

(שבה לתחייה) מַייק… אל אלהים… סוף־סוף! (קמה ואצה לטלפון)

יפה

לא לא, את שבי, תנוחי מעט, אני אדבר אתו…

תמרה

לא, אני מוכרחה…

(הכל עוצרים בעדה ומושיבים אותה. יפה רצה אל הטלפון. הכל מניחים את תמרה לטיפולה של מלכה וניגשים לטלפון)

יפה

(בטלפון) הלו… כן, כאן בית אריאלי… מַייק? אוה, מַייק!

ציפ

(אל עצמה בבהלה) אני אבודה. עכשיו ייוודע הכל!

יפה

(בטלפון) מייק! מה זה קרה לך? כאן מתקיימת מסיבה לכבודך ואתה נמצא בבאר־שבע?… מה? הודיעו לך שהיא נדחתה ליומיים? מי הודיע?… מה?

ציפ

(אל עצמה) הכל אבוד. התכנית נכשלה…

הכל

מה קרה? מה הודיעו לו? מדוע לא בא? וכו'

יפה

(בטלפון) מה? בשמנו?… תמרה ביקשה להודיע לך שהמסיבה נדחתה? – זה לא ייתכן!

תמרה

(באה במרוצה אל הטלפון) מה הוא אומר?

יפה

(אל תמרה) אינני מבינה דבר… הוא אומר שאת הודעת לו שהמסיבה נדחתה…

תמרה

אני? (לוקחת מידה את השפופרת) מַייק!… תמרה… או, מייק! מה עשית לנו… כבר הייתי בטוחה שקרה לך אסון… אני טלפנתי לבאר־שבע שהמסיבה נדחתה?

ציפ

(אל עצמה) אל אלהים, מה אני אעשה עכשיו?

תמרה

(בטלפון) אבל זה לא ייתכן, מייק… מישהו שיקר לך… אינני מבינה… מכאן? מבית אריאלי?.. אבל זהו שקר!.. (הכל מתלחשים ביניהם בתמהון רב, כשיפה מספרת להם את דברי מייק) שקר גמור! אני מיד אברר את העניין… כן. כולם כאן. כל הידידים שלנו… אתה יכול לבוא עוד הערב?… תספיק?.. זה מצויין, מַייק! (אל הסובבים) הוא אומר שהוא לוקח טקסי ספשיאל ויהיה כאן בעוד שעה וחצי…

ציפ

(צונחת על הספה כמתעלפת) מים…

(מהומה כללית. הכל רצים אל ציפ בקריאות בהלה ומביאים לה מים)

תמרה

(בטלפון) מייק, המתן על הקו – ציפ התעלפה… (מניחה את השפופרת ורצה לטפל בציפ עם כולם)

ציפ

(שבה לתחייה) כבר הוטב לי… המשיכו… המשיכו…

יפה

הה, אלי, איזה אסונות קורים לנו היום… בנימין, מלכה, קחו אותה לחדרה והשכיבו אותה על המיטה…

קריצ’מן

כן, כן, תשכב מעט וזה יעבור… זה כנראה מהתרגשות יתירה… מהתרגשות…

גב' קריצ’מן

אין להתפלא… ילדה כל־כך צעירה יושבת במסיבה עד שעה מאוחרת…

אשת פקיד א'

אני חושבת שגם היא התרגשה מזה שמַייק לא בא…

אשת פקיד ב'

זה רק כלפי חוץ כנראה…

בנימין

כן, היא מעולם לא מגלה את רגשותיה האמיתיים.

(בנימין ומלכה לוקחים את ציפ אל החדר השני)

קריצ’מן

(קורא אחר ציפ) התאוששי, ילדה, התאוששי, עוד נכונו לך התרגשויות גדולות מאלה… (אל עצמו) מסכנה…

יפה

מסכנה… היא כל־כך דואגת לאחותה, עד כי התרגשה עוד יותר ממנה…

אשת פקיד א'

היא פקחית מאד, הקטנה שלכם!

יפה

או, הלואי והיתה פחות פקחית ויותר שובבה…

(תמרה ואחריה כל היתר ממהרים שוב לטלפון)

תמרה

(בטלפון) מַייק?… היא כבר בסדר… לא, רק סחרחורת קלה, זה הכל. היא שוכבת עכשיו… אז אתה בא?… מה? יש לך הפתעה בשבילי? (אל הסובבים) יש לו הפתעה בשבילי… (בטלפון) אתה מוכרח לספר לי עכשיו… כן, מיד… לא, אין לי סבלנות… סבלנות! (אל הסובבים) איך אומרים סבלנות באנגלית…

קריצ’מן

פיישנס…

תמרה

(בטלפון) אין לי פיישנס… כן… אתה מעצבן אותי נורא… יותר לאט? – א–תה מ–עצ–בן או–תי נו–רא… אל תמתח יותר… תמתח! כן!.. אוף, אתה באמת איום… טאֶריבּל… כן… טוב, אז בוא מהר, ולהתראות…

קריצ’מן

(מושיט ידו לשפופרת) רגע אחד, אני כבר לא אראה אותו הערב, אם כן תני לי לדבר איתו…

תמרה

(בטלפון) רגע אחד, מַייק, אדון חשוב אחד רוצה לדבר אתך! (מוסרת לו את הטלפון, לסובבים) אני משתגעת לדעת איזו הפתעה יש לו בשבילי!

קריצ’מן

(בטלפון בטון חגיגי, באנגלית במבטא פולני)

Hallo Hallo Mister Abrahms. Here speaks Mister Krichman from Tel־Aviv Municipalitet… Yes, I congratulate you on behalf of all our friends… it is vonderful that you marry the daughter of our citizen… and I am very happy… what?

(לסובבים) הוא רוצה שאדבר אתו עברית… (בטלפון) כן, עברי דבר עברית… מצוין! מצוין! מה שלום אבא שלך, מיסטר אברהמס… (צוחק) כן, הזקן… (לסובבים) הוא קורא לו הזקן… (בטלפון) לא, לא ראיתי אותו, אבל שמעתי עליו גדולות ונכבדות… א ונדרפול מאן… כן… מה?

(בנימין ומלכה נכנסים)

יפה

מה נשמע? איך היא מרגישה?

מלכה

טוב מאד, אל לך לדאוג… היא שוכבת בשקט ומצב רוחה טוב…

יפה

אולי אכנס אליה…

בנימין

לא לא, היא ביקשה להיות לבדה. נניח לה.

קריצ’מן

(בטלפון) ובכן, מיסטר אַברהמס I expect to see you at my office ואשתי מזמינה אותך ל־ Dinner, כן! כמובן עם תמרה… ובכן, להתראות…

אשת פקיד ב'

רגע אחד, מר קריצ’מן, אני מוכרחה לדבר אתו!

קריצ’מן

(בטלפון) רגע אחד, מיסטר אברהמס, גברת חמודה אחת רוצה לדבר אתך.

אשת פקיד ב'

(בטלפון) מיסטר מייק, שלום לך!.. מי אני? אתה לא מכיר אותי, אני חברה טובה של גברת אריאלי… (צוחקת) כן, נשואה… שמעתי עליך כל־כך הרבה שאני כבר סקרנית מאד לראות אותך פנים אל פנים… מה? (צוחקת) מה? (צוחקת) יש לך חוש הומור נפלא, מיסטר מייק! כן, אני שומעת…

תמרה

(אל יפה) יש לי רושם שאני יודעת מיהו זה שמסר את הידיעה בשמי…

יפה

מי?

תמרה

מישהו שמתגרה בי במשך כל הימים האחרונים…

יפה

אם כן במי את חושדת?

תמרה

בידידה קרובה לי מאד, הדורשת את טובתי כל הימים…

יפה

ריבונו של עולם, מי?

תמרה

ידידה שמכירה אותי כבר שתים־עשרה שנה…

יפה

מי?

תמרה

אני תיכף אברר את הדבר. אני מרגישה משהו מלוח בבית הזה…

(רצה אל חדרה)

יפה

(אל בנימין) אתה מבין מה כוונתה?

בנימין

כל העניין הוא תמוה מאד – בחורה המודיעה בשמה של תמרה, שמייק לא יבוא למסיבה…

יפה

קודם המכתב, ועכשיו ההודעה הזאת…

בנימין

חשוד מאד, חשוד מאד…

אשת פקיד ב'

(בטלפון, צוחקת בקול גדול) זה נפלא, מיסטר מייק… נפלא… אם כן אבוא במיוחד לראות אותך, להתראות…

שילוני

רגע אחד, ברצוני לדבר אתו כמה מלים…

אשת פקיד ב'

(בטלפון) רגע אחד, מר שילוני רוצה לדבר אתך…

שילוני

(בטלפון) הלו, מיסטר מייק… פה מדבר מר שילוני… כן… אני עובד בממשלה… כן… מה דעתך על כך שתופיע ערב אחד בקלוב שלנו… מה? אינך יודע להרצות? מה?

אשת פקיד ב'

(אל הסובבים) איזה בחור נהדר הוא זה? איזה הומור! איזו פקחות! שרמאנטי! הייתי מתאהבת בו ממש!

שילוני

(בטלפון) מה? רק על גידול סוסים ופרות?… לא, אז תאמר לפחות כמה דברי ברכה, אתה יודע… כמה מלים. אנחנו נשמח מאד…

(תמרה נכנסת בבהלה)

תמרה

אמא, איפה ציפ…

יפה

מה? איננה בחדרה?

תמרה

היא איננה!

בנימין

מה זאת־אומרת, הרי השארתי אותה על מיטתה?

תמרה

היא איננה שם!

יפה

איך זה איננה? (קוראת) ציפ!

(יפה, בנימין ותמרה רצים לחפש את ציפ לכל עבר. תדהמה כללית. הכל מתלחשים ושואלים על ציפ)

שילוני

(סוגר את הטלפון) מה קרה?

קריצ’מן

הקטנה שלהם נעלמה פתאום.

שילוני

מה פירוש נעלמה? הרי היתה פה לפני רגע…

פקיד א'

השאירו אותה על מיטתה ופתאום – אינם מוצאים אותה.

פקיד ב'

אה, ודאי מתחבאת! הריהי ליצנית קטנה!

אשת פקיד א'

איזו ליצנית? הרי רק עכשיו הרגישה ברע!

גב' קריצ’מן

ואולי גם זה עשתה מתוך ליצנות?

אשת פקיד א'

מה את מדברת…

אשת פקיד ב'

אני במו ידי הבאתי לה מים…

שילוני

איזה נסים מתרחשים פה הערב…

(נכנסת יפה במרוצה)

יפה

אל אלוהים! הילדה איננה! מל–כה…

(מלכה באה במרוצה)

מלכה

(ניגשת להשיב את רוחה) הירגעי, יפה, הירגעי, היא תימצא, תימצא…

(נכנסת תמרה במרוצה)

תמרה

אינני מוצאת את התיק שלה! מה זה יכול להיות?

יפה

אלי שבשמיים!

(נכנס בנימין, ברגליים כושלות, ובידו פיסת נייר)

בנימין

(מודיע בקול רצוץ) ציפ ברחה!

כולם

ברחה???

(יפה שקועה בכורסה מתנשמת מבהלה ומלכה משיבה רוח עליה)

בנימין

את הפתקה הזאת מצאתי על השולחן בחדרה (קורא) “אני נאלצת לעזוב את הבית. סלחו לי, אל תדאגו, אימצא במקום בטוח. את הסיבה תמצאו בירמיהו פרק ב' פסוק י”ג".

יפה

(פולטת צווחה) אל אלהים, ירמ–יהו!

(תדהמה כללית. הכל שואלים זה את זה מה כתוב בירמיהו, למה עשתה זאת וכד')

קריצ’מן

יש לך ספר תנ"ך, מר אריאלי?

בנימין

(פונה אל האיצטבא) ירמיהו פרק ב' פסוק י"ג. (מושיט את הספר לקריצ’מן) הנה.

קריצ’מן

(מדפדף בספר במהירות כשהכל מצפים במתיחות. לבסוף מוצא את הדף) פרק ב', פסוק י"ג… (קורא) “כי שתיים רעות עשו עמי – אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים…”

יפה

(קוראת בקול) מ–ים!

(מתעלפת. הכל רצים בבת־אחת להשיב את רוחה)

מסך

 

מערכה שלישית    🔗

(אותו חדר, למחרת – לפנות ערב. יפה שוכבת על הספה, ראשה מורם מעט על גבי המסעד. על מצחה מגבת רטובה. בנימין מתהלך אנה ושוב בעצבנות.)

יפה

צלצל שוב למשטרה, בנימין.

בנימין

אינני יכול לצלצל בכל חמש דקות, יפה, הסוף יהיה שבכלל לא יענו לי…

יפה

אתה רוצה שאני אקום ואצלצל?

בנימין

את שכבי בשקט, ואל תדאגי יותר מדי. היי בטוחה שכל רע לא אונה לה. (ממשיך להתהלך בעצבנות)

יפה

ואתה אינך דואג, מה?

בנימין

(צועק בעצבנות) את לא רואה שאינני דואג! (ממשיך להתהלך בעצבנות)

יפה

איפה לא חיפשתי אותה… אצל כל חברותיה מבית הספר הייתי, אצל כל הקרובים והמכרים… (בבכי) מי יודע מה היא מסוגלת לעשות, בנימין!

בנימין

ציפ היא ילדה נבונה, יפה, והיא לא תעשה שום מעשה שטות בעצמה…

יפה

ומה הבריחה הזו מן הבית? לא מעשה שטות? (לאחר שבנימין אינו עונה) ובשל מה כל זה, רבונו של עולם – מפני שאנו רוצים לנסוע אתה לאמריקה?

בנימין

(מתהלך בעצבנות אנה ושוב ובסוף ניגש אל הטלפון ומחייג) הלו, משטרה?.. פה מדבר שוב בנימין אריאלי… כן… (צועק) אבל זה לא ייתכן! היא ילדה בת שתים־עשרה בסך הכל… אני יודע, אבל אינכם עושים שום דבר… אני עובד בממשלה, אדוני, ואני יודע מה אפשר לעשות כשרוצים לעשות… לא, לא עשיתם הכל…

יפה

אמור להם שימסרו הודעה בקול־ישראל, בנימין…

בנימין

(בטלפון) אני יודע, אבל יכולתם לפחות למסור הודעה בקול־ישראל… אחרי שלושה ימים? מי יודע מה יכול לקרות לילדה כזו במשך שלושה ימים חס־וחלילה… כן, אבל כשנעלם איזה ילד ממעברה אתם מקימים את כל המשטרה על הרגליים, אתם עורכים חיפושים בכל הארץ עם מאות אנשים, עם רקיטות, אווירונים… (אל יפה) סגרו. (סוגר את הטלפון)

יפה

(בבוז) משטרה!

בנימין

רק לאחר שלושה ימים הם מתחילים בחיפושים נרחבים, את מבינה מה שהם אומרים? – שאם השאירה פתק ובו הודיעה שהיא מתחבאת במקום בטוח – אז שום סכנה אינה צפויה לה… הגיון בריא!

יפה

צלצל מיד לקריצ’מן, בנימין, שהוא ידבר אתם. תראה אם לא כעבור כמה רגעים תהיה סריקה בכל העיר…

בנימין

לא, אני לא אבקש טובות משום איש. אני עצמי הולך אליהם, אני אקים שם שערוריה שכזאת…

נכנסת מלכה במרוצה

מלכה

ציפ נמצאה!

יפה ובנימין

(רצים אליה) איפה? היכן? איפה היא?

מלכה

אצל מיכה!

יפה ובנימין

אצל מיכה?! איך זה?

מלכה

כן, היא בחדרו של מיכה ושלום לה ואין לכם מה לדאוג…

יפה ובנימין

אם כן איפה היא? למה לא הבאת אותה?

מלכה

היא איננה רוצה לחזור כל זמן שלא תבטיחו לה שאינכם נוסעים לאמריקה…

יפה

נבטיח, נבטיח, העיקר שתבוא, איפה הוא גר, אני מיד הולכת להביא אותה… הו, מלכה! (מגפפת ומנשקת אותה) אין לך מושג כמה דאגנו… כמה דאגנו… (פורצת בבכי) הו, אל אלוהים, מה עבר עלינו בעשרים השעות הללו…

מלכה

נו, העיקר שעכשיו הכל בסדר. מן הרגע הראשון ידעתי שאין מה לדאוג. ציפ היא ילדה אחראית מאד…

יפה

הו, מלכה, אינני יודעת מה הייתי עושה בלעדיך…

בנימין

ואיך גילית את מקומה? איך הגיעה היא אל ביתו של מיכה?

מלכה

הדבר היה כך – הלכתי יחד עם תמרה אל בית חברה שלה. חשבנו אולי היא שם במקרה. בדרך מספרת לי תמרה שציפ לא רצתה שהיא תתחתן עם מַייק מפני שהיא מחבבת מאד את מיכה… פתאום עלה בדעתי שאולי למיכה יש קשר לכל זה…

יפה

הוא, הוא שהסית אותה לכך!

מלכה

לא את טועה, יפה, אין לו שום חלק במעשה זה… ובכן אני אומרת לתמרה – בואי ניגש אל מיכה! ראשית היא אומרת לי, ציפ אינה יודעת את כתבתו של מיכה, שנית – מיכה ודאי בצבא עכשיו, שלישית – היא עצמה בשום אופן לא תלך לביתו של מיכה… תני לי את כתובתו, אני אומרת לה, מה איכפת לך, אני לבדי אגש לשם… בקיצור – נתנה לי את הכתובת, אני באה לשם – אני רואה את ציפ יושבת ליד השולחן ומכינה שיעורים…

בנימין

ירמיהו פרק ב'…

מלכה

ומיכה שוכב על המיטה וקורא…

בנימין

ירמיהו, פרק ג'…

מלכה

כמובן שנבהלה מאד כשראתה אותי, ומיכה קם בשמחה ואמר – טוב שבאת, אולי את תצליחי להשפיע עליה שתחזור הביתה… אני מנסה לעשות זאת כבר כמה שעות ואינני מצליח…

יפה

אינני מאמינה לו. הוא הוא שהסית אותה!

מלכה

לא, את טועה, הוא באמת ניסה לשכנע אותה… בקיצור, סיפרתי לה על כל מה שהתרחש כאן בהיעדרה וכמה אתם דואגים וכו' וכו' – ושום דבר לא היה בכוחו להזיזה ממקומה. היא באחת – אם לא מבטיחים לה שלא נוסעים לאמריקה – היא אינה חוזרת…

בנימין

למה לא צלצלת מיד כשמצאת אותה?

מלכה

ניסיתי, היה תפוס כל הזמן…

בנימין

(אל יפה) אמרתי לך שלא צריך לטלפן למשטרה בכל שלש דקות?

יפה

מה הכתובת? אני רצה מיד להביא אותה…

מלכה

רגע אחד, יפה. היא אסרה עלי באיסור מוחלט להביא אתכם לביתו של מיכה…

יפה

אם כן – מדוע לא באה בעצמה?

מלכה

אמרה שאם אתם מסכימים לאולטימטום שלה…

בנימין

(צוחק) אולטימטום!

מלכה

בדיוק במלה זו השתמשה…

בנימין

דיפלומטית! מציגה תנאים לאויב!

מלכה

ובכן – אם אתם מסכימים, אז אבוא אני ואודיע לה – ואחר כך היא תבוא…

בנימין

אני מתפלא שלא קבעה לנו איזה מקום־פגישה נייטראלי – כמו מעבר מנדלבאום למשל…

מלכה

כמעט עשתה זאת, אלא שאני ומיכה שכנענו אותה שעליה לחזור הביתה כלעומת שברחה מן הבית…

בנימין

גברת האמרשילד – אני לוחץ את ידך!

מלכה

ואתם מסכימים לתנאי שביתת הנשק…

יפה

מסכימים, מסכימים, העיקר – שנראה אותה כבר פה…

מלכה

בסדר. אני הולכת, ואמסור לה את דברכם…

בנימין

להניף דגל לבן על הבית?

יפה

(מחישה אותה לדלת) לכי כבר, מלכה, לכי…

מלכה

ובכן להתראות…

בנימין

מה עם תמרה, היא יודעת כבר?

מלכה

כן, צלצלתי אליה, לבית המלון של מַייק, לא התרגשה ביותר. להתראות.

יוצאת

יפה

(צונחת על הספה) הה, איזה סיוט היה זה… מה נעשה עכשיו?

בנימין

מה פירוש מה נעשה?

יפה

מה נאמר לה, לציפ… מה יהיה עם הנסיעה…

בנימין

דבר זה הניחי לי, כן?

יפה

הרי הסכמנו לאולטימטום…

בנימין

על מה את מדברת? – הרי היא ילדה סוף־סוף, עדיין תינוקת!

יפה

ראית מה תינוקת זו מסוגלת לעשות…

בנימין

אח, חדלי! עניין של מצב־רוח… קצת קנאה, קצת אהבה למיכה, קצת קנטור וקצת קנאות ילדותית…

יפה

ואיך תתגבר על כל זה? – הרי היא מסוגלת לברוח מאתנו בדרך אל האניה…

בנימין

סמכי עלי, יפה… (תוקע אצבע במצחו) פסיכולוגיה!

יפה

מה עניין פסיכולוגיה לכאן?

בנימין

פסיכולוגיה! היה לה צורך לתת פורקן לרגשי המרירות שלה כלפי אחותה הגדולה ולרגשי המחאה שלה כלפינו. עכשיו נתנה פורקן להם. אין יותר רוח במפרשים. המתח נרפה. יותר לא תעשה שום דבר!

יפה

ואם בכל־זאת תתמרד? תאסור אותה בחבלים למיטתה?

בנימין

כמה מעט את מכירה את בתך הקטנה, יפה! ציפ איננה שוטה! היא יודעת יפה שעשינו כבר את כל הסידורים, שהוצאנו כבר מאות לירות לכרטיסי נסיעה, שכבר הודעתי על עזיבתי את העבודה, שאביו של מַייק כבר עשה את כל ההכנות לבואנו… מה את מתארת לעצמך, שבאמת יהיה בה העוז להרוס את כל זה בהבל־פה שלה? לעשות אותנו לצחוק בעיני הכל?…

יפה

עליך להסביר לה, בנימין, שאין זו נסיעה לצמיתות סוף־סוף… אנחנו נהיה שם שנה או שנתיים, אחר כך נחזור בודאי…

בנימין

כמובן, כמובן…

יפה

הה, אני מקווה שהכל יעבור בשלום… כל־כך הרבה סבל ותלאה עוברים עלינו בימים האחרונים… קודם עם תמרה, עכשיו עם ציפ…

בנימין

מבצעים גדולים, יפה, תמיד כרוכים בתקלות, ולעולם אין השמחה באה ללא מנה מסויימת של צער…

נכנסת תמרה, עיניה אדומות מבכי, פניה חיוורים מצער

תמרה

(בקול אדיש) מלכה כבר הודיעה לכם על ציפ…

יפה

נו, מה תאמרי על זה! ילדה קטנה שכמותה ומה היא מסוגלת לעשות! הרי לעולם…

תמרה צונחת על הספה, מסתירה פניה בידיה ובוכה

יפה ובנימין

(ניגשים אליה בבהלה) תמרה! מה קרה?

תמרה ממשיכה לבכות ואיננה עונה

יפה

תמרה, תגידי מה קרה? שוב קרה משהו עם ציפ? (תמרה מנענעת ראשה בשלילה ואינה עונה) אם כן, מה? עם מייק? (איננה עונה)

בנימין

תמרה! (איננה עונה. אל יפה) נו, מה תאמרי לזה, איננה רוצה להוציא הגה מפיה… תמרה!

תמרה

אבא, עזוב אותי.

יפה

(ברוגז) מה זה עזוב אותי! הגידי מה קרה, משהו עם מַייק?

תמרה

רק עם מי את חושבת, עם מרלון בראנדו?

יפה

אז מה קרה? הלא גם לי יש איזו שייכות למַייק, לא?

תמרה

(ממלמלת) יותר מדי.

יפה

תגיד לה אתה, בנימין, אתה אבא שלה או לא אבא שלה?

בנימין

(בתוקף) תמרה, אני דורש ממך בתור אבא שלך להגיד לנו מה העניין!

תמרה

(מבלי להרים ראשה) כלום. הוא התאהב. בסדר?

יפה ובנימין

הת־א־הב?

יפה

(נדהמת כולה) איך התאהב? במי התאהב?

תמרה

(מסרבת לדבר) אנ’לא יודעת, עזבו אותי במנוחה.

יפה

אבל, רבונו של עולם, זה לא ייתכן! מַייק התאהב?

בנימין

(מיואש לחלוטין) זהו. הרי לך אמריקה שלך!

יפה

אמריקה שלך! למה דוקא שלי?

בנימין

(קם וצועק חמס) הו־ליבוד לעזאזל! עוד לפני שמספיקים להתחתן כבר מתגרשים!

יפה

(אל תמרה, בתוקף) במי הוא התאהב אני רוצה לדעת! (תמרה אינה עונה. מתייפחת) באחת מחברותיך?

תמרה

(מתוך דמעות) לא, לא באחת מחברותי…

יפה

אם כן במי? דברי סוף־סוף, הרי את רואה כמה אני מעוצבנת…

תמרה

גם אני מעוצבנת…

בנימין

(מתהלך אנה ואנה נרגש וזועם) אמריקה, לכל השדים והרוחות! ארץ החופש! נואפים כולם! רמאים! בוגדנים!

יפה

תמרה, אני דורשת ממך להגיד לי בזה הרגע במי הוא התאהב!

תמרה

(בדמעות) כלום… בנגב…

יפה ובנימין

ב־נ־גב?!

יפה

את השתגעת?

תמרה

(מפטירה בשפה רפה) הוא השתגע.

יפה

או שאני יצאתי מדעתי או שסידרי העולם התהפכו…

בנימין

(משתדל להירגע) רגע אחד, יפה, רגע אחד. (אל תמרה, בשקט) ספרי לנו בשקט מה קרה.

תמרה

(כלאחר יד) כלום לא קרה. נכנס לו שגעון בראש להתיישב באֵילת.

יפה

להת־ישב באי־לת!

תמרה

את לא שומעת? כן! להתישב באילת! (בשקט) הוא רוצה להקים שם חוה לגידול בקר.

יפה

יחד אתך?

תמרה

אלא עם מי? אתך?

בנימין

שאת תגדלי בקר?

תמרה

כמובן שאם הוא יגדל בקר אז הוא רוצה שגם אני אגדל בקר.

יפה

הוא השתגע? בשביל זה את צריכה להתחתן עם אמריקאי? בשביל שתלכי לאילת?

בנימין

רגע אחד, רגע אחד. ספרי לנו בסדר איך זה קרה. מתי זה התחיל?

תמרה

אבא, אמרתי לך שהוא רוצה שנתיישב באילת וזה הכל. אין לי מה להוסיף יותר.

יפה

מה זאת אומרת “אין לי מה להוסיף יותר”, יש לנו הזכות לדעת איך נטרפה דעתו של הבחור הזה פתאום! הרי היתה ודאי סיבה לדבר, עד כמה שאני מבין בפסיכולוגיה.

תמרה

שום פסיכולוגיה, אמא. הוא יצא לסיור בנגב, בילה שם שבוע ימים, וכשחזר – הדבר הראשון שאמר לי, היה – תמרה, I fell in love– התאהבתי.

יפה

בנגב.

תמרה

נו, הרי אמרתי. סיפר שהיה בבאר־שבע, ברביבים, בשדה בוקר, בסדום, באילת – והתאהב! בהרים, במכתשים, באדמה בשמיים, באנשים…

יפה

גם באנשים!

תמרה

בעיקר באנשים! היית צריכה לשמוע איך הוא מדבר על חברי הקיבוצים, באיזו התלהבות!

יפה

אל אלהים!

תמרה

ואיך שהוא מתלהב מהעיראקים, מהתימנים, מהפרסים, מהמארוקנים…

יפה

חסר־דעה!

תמרה

ובקיצור – הוא החליט שייעוד חייו הוא להקים חוה לגידול בקר באֵילת!

יפה

ולא לחזור בכלל לאמריקה!

תמרה

איפה! הוא לא רוצה בכלל לשמוע על כך! הוא אומר שהוא שונא את אמריקה ושונא את האמריקאים. שזו ארץ של ביזנס ושל כסף, והוא שונא ביזנס ושונא כסף!

יפה

הוא בלתי שפוי! הוא יצא מדעתו!

בנימין

(לתמרה) ואת, מה את אמרת? שתקת?

יפה

בקיצור, מה אמרת לו?

תמרה

אמרתי לו שאפילו יעלו עשבים בלחיי, אני לא אלך לאֵילת…

בנימין

אז מה אמר?

תמרה

אמר, או־קיי, אני אלך לבד…

יפה

ולזה קוראים באמריקה אהבה?

תמרה

כנראה… אמרתי לו: מַייק, עליך להחליט את מי אתה אוהב יותר, אותי או את הבקר…

בנימין

ובכן אמר – את הבקר!

תמרה

לא בדיוק, אלא אמר שילך לאֵילת וימשיך לאהוב אותי שם…

יפה

תודה רבה!

בנימין

דרושה לנו מאד האהבה שלו באֵילת!

תמרה

זה גם מה שאמרתי לו.

יפה

ושום דבר לא הועיל?

תמרה

הוא עיקש כמו פרד, אמא. הוא מטכסאס!

יפה

רועה־בקר מטומטם!… והזקן שלו יודע לפחות על זה?

תמרה

עכשיו הוא כבר יודע בודאי. מַייק שלח לו מברק, כרגיל, וביקש את אישורו.

בנימין

והאישור יגיע! Go ahead כרגיל!

יפה

אם כן מה את חושבת לעשות עכשיו?

תמרה

אני יודעת? את סידרת את כל העניינים – תסדרי גם את העניין הזה!

יפה

אני? מי אוהב אותו, אני או את?

תמרה

אני כבר לא יודעת כלום… (פורצת בבכי) עזבו אותי, אני מבולבלת לגמרי, הראש מתפוצץ לי כבר! (בורחת אל חדרה)

בנימין

זהו. הכל באשמתך!

יפה

אשמתי שלי?

בנימין

בודאי אשמתך שלך! (מחקה את קולה בלעג־מר) אַי – לייק – מַייק, אַי – לייק – מַייק, סיסמא נהדרת!

יפה

אתה שיננת את המלים האלה על לשונך!

בנימין

את לימדת אותי את המלים האלה! את החלטת להשיא את בתך לאדם שאפילו לא הכרת אותו! את הכנסת אותנו לכל הבוץ הזה, שאינני יודע איך ניחלץ ממנו.

יפה

(בשפה רפה) לא אני כי אם מלכה.

בנימין

(בצחוק מר) מלכה… תמיד אמרה האישה שהנחש פיתה אותה.

יפה

תמיד אמר הגבר שחוה פיתתה אותו.

בנימין

וזה נכון! נכון כנכון היום! את היא שחלמת על גן־העדן האמריקאי!

יפה

ואתה לא, מה? אתה בכלל לא חלמת עליו? למה, אם כן סידרת היתרי יציאה, למה קנית כרטיסי אניה, למה הודעת על עזיבת העבודה, אני המצאתי כל זאת?

בנימין

(צועק) מנַיין בא לי כל זה אם לא ממך!

יפה

מה אתה מתנפל עלי ככה. מה יש? אני כפיתי עליך משהו?

בנימין

כן! את כָּפית!

יפה

בשם אלהים – מי כאן הגבר במשפחה, אני או אתה?

בנימין

(מסתכל בה רגע כמשותק. אח"כ מושך בכתפיו; בשקט) אינני יודע…

יפה

אם כן מוטב שתחריש. ובמקום שתטפול עלי האשמות – מוטב שנחשוב בשקט מה לעשות עכשיו. תמרה היתה צריכה להתייצב הבוקר לצבא, אתה יודע זאת?

בנימין

(מתפרץ פתאום בחימה עזה) לכל הרוחות והשדים, אני לא אתן לו להימלט מידי, לבחור הזה! הוא לא יהרוס את חיינו! הוא לא יהרוס את חייה של תמרה! אני אכריח אותו לקיים את דברו!

יפה

(בשקט) הוא לא הבטיח לך שום דבר.

בנימין

(זעם אין אונים מעביר אותו על דעתו) הוא הבטיח! היותו אמריקאי היא הבטחה! משום שכל אמריקאי שפוי בדעתו חוזר לארצו! על יסוד זה בניתי את כל תכניותינו! על יסוד זה טיפלתי בהשגת ויזה לתמרה! בהשגת ויזות לכולנו! (צועק) על יסוד זה לוויתי שלוש מאות לירה מן הקופה ללא שום כיסוי!

יפה

אל תצעק כל כך, בנימין!

בנימין

מה אומר עכשיו לחברי? מה אומר לקריצ’מן, מה אומר לשילוני? מה אומר לכל אלה שיודעים שתמרה מתחתנת עם מיליונר ושאני נוסע מחר לאמריקה?!

יפה

רק אל תאמר להם שלקחת שלוש מאות לירה מן הקופה…

בנימין

את לועגת לי, מה? (צוחק ומחקה אותה) אַי – לייק – מַייק! (צועק ומכריז) אַי דוּ נוֹט לייק מַייק!

יפה

את המשפט הזה מוטב שתאמר כבר בעברית!

בנימין

אני שונא אותו! אבל הוא לא יימלט מידי! הוא ישלם בעד כל הבזיונות שגרם לי, נקי לא יצא!

יפה

ובכן מה תעשה לו?

בנימין

(משנס מותניו) את תראי כבר מה שאעשה לו!

יפה

אתה מפחיד את הפשפשים!… ובכן שמע מה שאני אומרת לך: מַייק הוא משוגע, אבל הוא איננו חסר־לב. אפשר לדבר אתו, להסביר לו…

בנימין

להסביר? אחרי כל מה ש…

יפה

הירגע רגע אחד. אני מאמינה שאפשר עוד להשפיע עליו שיחזור בו. אסור לאיים עליו. צריך לדבר אתו בשקט ובהגיון ולתאר לפניו את המצב כמות שהוא. להסביר לו לאיזה מצב הגיעה תמרה, ולאיזה מצב הגענו אנחנו… (נשמע צלצול בדלת) זו בודאי ציפ. בנימין, אל תגיד לה אף מלה על מה שקרה בין תמרה ומַייק. אסור לה לדעת על כך!

פותחת את הדלת. נכנס מייק, לבוש בגדי חאקי פשוטים. מצב רוחו בכי טוב

יפה

אה, מַייק…

מַייק

שלום, יפה, שלום בנימין! (בנימין מפנה לו עורף) איפה תמרה?

יפה

היא בחדרה.

מַייק

(צוחק) היא ברחה ממני… אנחנו בחדר שלי, אני מסתובב, פתאום – היא איננה… אפשר להיכנס אצלה?

יפה

נדמה לי שהיא מרגישה לא בטוב עכשיו…

מַייק

(במצב רוח עליז) היא סיפרה לכם איך אנחנו רָבים? זה היה יפה…

יפה

על מה רבתם?

מַייק

(מתיישב ליד השולחן) או, זה באמת לא חשוב… היא יהיה בסדר…

יפה

תשתה כוס תה, מַייק? או קפה אולי?

מַייק

לא, לא כדאי, יפה. אני לא רעב ולא צמא, זה בסדר.

יפה

(מתיישבת לידו, כבמערכה א') ובכן, מה נשמע מייק, שמעתי שנהנית מן הטיול שלך, מה?

מַייק

(פניו זורחות) אוה, כן! היה יפה מאד! לנדסקייפ כמו בנגב אין בכל העולם, אני חושב.

יפה

באמת? מה כל כך יפה שם?

מַייק

או, הכל. הקאניונס. ההרים. האויר. הרבה מאד אדמה. פלנטי אדמה, בלי סוף.

יפה

מדבר, נו.

מַייק

או, לא מדבר! אפשר לעשות שם הרבה מאד. אינדוסטרי וחקלאות. פלנטי!

בנימין

(מתופף כל העת באצבעותיו על השולחן. אינו מסתכל בו גם רגע. מרטן לעצמו) פלאֶנטי, פלאֶנטי…

יפה

נו, אבל מהּ אפשר לעשות בלי מים…

מַייק

יהיה מים! כבר עכשיו יש קצת מים מן גשם וקצת מ“מקורות” קומפני. ובסדום גם כן יש מים. סדום זה מקום פסינייטינג.

בנימין

(מתופף בעצבנות) פסינייטינג, פסינייטינג…

יפה

(גוערת בבנימין) תפסיק כבר לתופף באצבעות, בנימין, אתה מעצבן אותי נורא!

בנימין

(מתפרץ נגדה) מה יש? אסור לי כבר לתופף? זה לא הבית שלי?

מַייק

תמיה עליו. מחליט להציל את המצב) אתה יודע לעשות סטפס עם האצבעות הנה – תראה פה (מתופף באצבעותיו על השולחן בקצב של סטפס)

יפה

(מנסה לטשטש) הוא עצבני היום…

מַייק

(טופח לבנימין על שכמו) cheer־up! בחור זקן! זה לא טוב בשביל הבריאות! מה יש, משהו לא בסדר במשרד שלך!

בנימין

(מרטן) בסדר, בסדר…

יפה

(למייק) הנח לו, יש לו כאב־ראש.

מַייק

כל אחד בישראל יש כאב ראש. ארץ כל כך יפה ו־כאב־ראש. למה זה? רוצה אספרין? יש לי אספרין.

בנימין

(מבלי להפנות את ראשו) אין צורך באספרין.

יפה

(מחזירה אל השיחה) שמעתי שהיית גם באילת, מה?

מַייק

כן! אילת זה ביוּטיפול! ביוטיפול! המקום הכי יפה בעולם! בצד אחד יש הרים ובצד השני האושן. היית פעם שם?

יפה

לא, לדאבוני לא הייתי…

מַייק

אה, אני אקח אותך לשם בשבוע הבא, אוקיי? וגם את בנימין!

בנימין

(מתפרץ כנגדו) אתה יודע את מי שולחים לאֵילת? פושעים! פושעים שולחים לשם!

מַייק

(אל יפה) מה זה “פושעים”?

יפה

גנבים, רוצחים, אנשים לא ישרים.

מַייק

או, קרימינלס! לא, אני לא ראיתי שם קרימינלס! יש שם בחורים מצויינים שיש להם ספיריט! אוהבים לעבוד. לא מפחדים. זה הטייפ שאני אוהב!

בנימין

(צוחק בלעג) מארוקנים, מה?

מַייק

המארוקנים בחורים מצויינים! אני הכרתי שם בחור אחד, מארקו, הוא פישרמן, דייג. הוא tough guy בחור חזק מאד וקצת פרימיטיב, אבל הוא נחמד! באמת נחמד! הוא אוהב הים יותר מעצמו. יוצא פישינג בבוקר ובא בחזרה בלילה! אין דגים – never mind! אין כסף – never mind! הוא אומר – אילת זה החיים שלי! (צוחק בהנאה)

יפה

(בחומרה) אתה יודע מי נמצא שם? רק עולים חדשים שרק עכשיו באו מאפריקה או מפרס, אפילו אינם יודעים קרוא וכתוב. כמו ערבים!

מַייק

(בביטול) אין דבר! הם עוד לא כל כך adjusted אבל בעוד שלוש־ארבע שנים הם יהיו כמו כל אחד. אני ראיתי אותם בבאר־שבע, בסדום, באילת, ואני כבר רואה שהם יהיו בסדר. הם יהיו כמו הפיונירס שבאו לפני עשרים או שלושים שנה…

יפה

אתה חושב שאלה שבאו לפני שלושים שנה הם יותר טובים! אילו היית חי בארץ זמן רב כמונו, היית מכיר יותר את האנשים שכאן, אוהבי־בצע, צעקנים, ידרכו לך על היבלות ולא יבקשו אפילו סליחה…

מַייק

(אינו מתרשם) זה אין דבר! תמיד ככה כשבא עלייה גדולה. באים אנשים מכל העולם והם עוד לא רגיל זה לזה. זה לוקח זמן…

יפה

כן, אבל בינתיים האטמוספירה היא רעה מאד, מַייק. בכל מקום ספסרים, רמאים. אני נכנסת לחנות לקנות לי איזו שמלה שאני יודעת שהיא עולה עשרים לירות – ומבקשים ממני ארבעים בעדה!

מַייק

או, זה יש בכל העולם, יפה! את לא צריכה לחשוב ישראל זה הכי רע. זה ארץ חדש, עם קונסטרוקשון גדול, ועוד לא הכל נורמאלי, כמו שצריך להיות, אבל בעוד חמש שנים…

יפה

אתה מאד נאיבי, מייק. עוד אינך יודע מה שנעשה אצלנו. הנה לו ידעת למשל מה שמתרחש במשרדי הממשלה, איזו מעילות בכספים…

מַייק

או, זה! באמריקה הרבה יותר רע מפה. אם פה, איזה פקיד מן הממשלה גונב מן הקופה, נאמר – שלוש מאות לירה…

בנימין

(נרתע) מה?

מַייק

(לבנימין) אני אומר – אם פה פקיד גונב מן הקופה – שלוש מאות לירה, באמריקה הוא גונב שלוש מאות אלף!

יפה

נו, אמריקה ארץ גדולה!

מַייק

אז שמה גנבים גדולים! (צוחק) באמריקה כל האנשים רוצים דבר אחד: כסף, כסף ורק כסף!

בנימין

(בלעג) כסף זה לא טוב?

מַייק

כן, זה טוב. אבל זה לא הכל. צריך גם אַיידיאל. פה יש לאנשים ספיריט, יש להם איידיאל, הם לא חיים רק בשביל הביזנס. הם בונים ארץ חדש.

יפה

אם באמריקה כל כך רע ובישראל כל כך טוב, אז תאמר לי בבקשה למה כל כך הרבה אנשים רוצים לנסוע מישראל לאמריקה?

מַייק

מי רוצה?

יפה

מי??… הרבה! תן להם רק אפשרות לנסוע – יעזבו את הארץ ויסעו!

מַייק

או, לא! אולי רק קצת אנשים, האנשים שרוצים לעשות הרבה ביזנס. אמריקה טוב בשביל האמריקאים, אבל לא בשביל היהודים. היהודים צריך לחיות בארץ שלהם ולבנות המדינה שלהם!

בנימין

(נפנה אליו לראשונה) שמע נא מיסטר מַייק, אתה אולי יודע טוב מאיתנו מַהי אמריקה, אבל אנחנו יודעים יותר טוב ממך מַהי ישראל. (מתרתח) ישראל היא היום מדינה שיש בה שחיתות, קורופציה…

יפה

אל תצעק כל כך, בנימין…

בנימין

לא, תני לי לדבר מה שאני רוצה! יש פה שחיתות, פרוטקציה, ספסרות!… לאנשים צעירים כמוך וכמו תמרה אין היום מה לעשות בישראל!

מַייק

למה? אני אלך יחד עם תמרה לאילת!

בנימין

(בחמת זעם) מה זה אילת? מה אתה מחוסר־עבודה? אין לך בית?

מַייק

(בשקט) יהיה בית שם. אנחנו נעשה פארם של בקר באֵילת…

בנימין

מה פתאום בקר? מה אתה קצב?

מַייק

(אל יפה) מה זה קצב? (יפה מושכת בכתפיה)

בנימין

מה אתה חושב לך, שתמרה תגור שם במדבר ותרדוף אחרי הפרות? זאת תהיה הקריירה שלה?

יפה

(בלשון הסברה) אתה שוכח, מַייק, שתמרה היא זמרת, ואנחנו קיווינו שעכשיו תתחתנו, תסעו שניכם לאמריקה ו…

מַייק

(בהתעוררות) או, לא! אני לא נוסע לאמריקה. אני לא אוהב אמריקה…

בנימין

מה פתאום לא אוהב אמריקה? הבית שלך הוא שם, בטכסאס! שם יש לך רכוש, חווה, בית־חרושת…

מַייק

רגע אחד, אני לא מבין הארגיומנט שלך. ביום הראשון שאני הייתי פה – אני אומר ישראל לא בסדר, אתם אומרים ישראל הכל בסדר. עכשיו אני אומר ישראל בסדר – אתם אומר ישראל לא בסדר. אתם אָמרוּ לי – תהיה פה, ישראל זה ארץ בשביל כל הנוער היהודי…

יפה

כן, אבל מי זה אומר שדווקא בשבילך. אתה תוכל לעשות למען ישראל באמריקה יותר מאשר פה! יש די אנשים מסכנים שמוכרחים לבוא לארץ, שאין להם ברירה אחרת! יש אנשים שמוכרחים ללכת לאילת…

מַייק

(אינו מבין דבר) אם אילת טוב בשבילם – למה לא טוב בשבילי?

יפה

(מיואשת לחלוטין) מפני שאתה אמריקאי!

מַייק

או, אני זוכר המלים אתם אָמרוּ לי. אתם אָמרוּ: מדינת ישראל היא מדינה נפלאה! ועוד פעם ועוד פעם (בקול רם) מדינת ישראל היא מדינה נפלאה!

תמרה פותחת את הדלת

תמרה

קראתם לי?

מַייק

(קם לקראתה) הלו, תמרה.

בנימין

טוב שנכנַסת. (מצביע על מייק) הבחור הזה – נכנס לו רעיון של טירוף לראשו, לקחת אותך לאילת כדי שתגדלי לו פרות!

תמרה

בס־דר, אבא, מה אתה מספר לי את זה, הלא אני סיפרתי לך!

בנימין

ומה את אומרת על כך? מסכימה?

תמרה

(אל מייק) אמרתי לך כבר עשרים פעם, מַייק, אני לא אלך לאילת, לא השתגעתי לגדל פרות…

מַייק

(מבודח) או, פרות זה מצויין! הרבה חלב, הרבה בשר…

תמרה

לא לשם כך למדתי חמש שנים לשיר!

מַייק

את תשירי שם! (רוח של היתולים נחה עליו) שנינו נרכב על סוסים ואת תשירי (שר) Home, home on the range…

יפה

שמע נא מייק, זה לא צחוק. תמרה לא נולדה לחיים של בוֹקרת במדבר ואנחנו בשום אופן לא נרשה לה ללכת לשם!

תמרה

ואם תרשי לי – את חושבת שאלך?

מַייק

(אל תמרה) או, את לא יודעת מה זה. זה חיים של open־air, כל היום בחוץ! אני על הר אחד צועק: יו־הו! ואת על ההר השני צועקת: יו־דיל־הו־הו!

תמרה

זה לא בשביל הסופרן שלי, מייק!

מַייק

ובערב נעשה אש על יד הצריף שלנו, נאכל סטייק ואת תשירי השיר ההוא אני שמעתי ביום הראשון פה (שר) “לבי לך לנצח, ואם תחזיר פני אני אמות מיד”…

תמרה

אני לא אמות, מייק. לכל היותר אני אלך לצבא…

יפה

(נבהלת) מה לצבא? מה זה שוב אני שומעת לצבא?…

תמרה

תהיה לי ברירה?

בנימין

(דבריה אלה מרתיחים אותו שוב, אל מייק) לא, אני לא אתן לך להרוס את חייה של תמרה! אתה לא תוכל לעשות ככל העולה על רוחך! כל העיר יודעת שתמרה נוסעת לאמריקה, ואנחנו לא נודיע פתאום שהיא נהפכה מזמרת לבוקרת, אני מודיע לך, מַייק אברהמס…

מַייק

(מתקן אותו) מיכה…

יפה ובנימין

איזה מיכה?

מַייק

(צוחק) אני החלטתי להחליף השם שלי לעברית. אין מַייק, יש מיכה. מַייק מת!

בנימין

(נועץ בו מבט נוקב) ככה? ובכן זה מוחלט אצלך שאתה לא חוזר לאמריקה, שאתה הולך לאֵילת?

מַייק

או, כן!

בנימין

(שולח אצבע לגרשו, בצעקה) ובכן לך, לך לך, לך לאֵילת!..

(יפה ותמרה ממהרות לעצור בעדו)

יפה

בנימין, הפסק, מה זה קרה לך?

תמרה

אבא, אל תתרגש כל כך!

בנימין

(משתולל) לא! שילך לו, שילך…

מַייק

(חיוור ונדהם, אל תמרה) אני מצטער, תמרה. אני רואה את אוהבת רק את מַייק. את מיכה לא אוהבת. או־קיי. לילה טוב.

יוצא. יפה צונחת על הספה

יפה

זהו. מַייק אַברהמס מת. חסל סדר אמריקה.

תמרה מתיפחת

בנימין

(מתהלך אנה ואנה) שלוש מאות לירה, לכל הרוחות, שלוש מאות לירה על אמריקאי מטומטם…

יפה

לא מעניינות אותי שלוש מאות הלירות שלך, בנימין, מעניין אותי מה יהיה עכשיו עם תמרה.

תמרה

(מתוך בכי) אני מיואשת מהכל! מיואשת לגמרי…

בנימין

(ממשיך להתהלך אנה ואנה) אסון שכזה, לעזאזל! לצחוק וללעג נהיה, לצחוק וללעג…

יפה

הפסק לרטון, בנימין, מה שהיה – איננו עוד, ויש לחשוב על העתיד. תמרה היתה צריכה להתייצב היום לצבא. צריך לעשות משהו…

בנימין

אמריקה לכל הרוחות! I have, You have, He have… מה יש לנו?.. כלום אין לנו!

נשמע צלצול בדלת. יפה הולכת לפתוח. נכנס דוור ומביא מברק

יפה

מברק מאביו של מַייק. (פותחת וקוראת) ארבע מלים הפעם – Go ahead to Eylat…

בנימין

כמובן…

יפה

(קורעת את המברק. אל תמרה) תמרה, אולי תגשי לראות מה עם ציפ?

תמרה

אני? אל מיכה?

יפה

ומדוע לא תגשי אל מיכה?

תמרה

את מבולבלת, אמא.

יפה

מה יש, את חוששת מפניו?

תמרה

לא נשאר לי הרבה, אמא, אבל קצת כבוד עצמי עוד נשאר לי…

יפה

כבוד עצמי! את יודעת כמה פעמים היה בא הנה לראותך?

בנימין

את מתכוננת לערוך עוד מסיבה, יפה?

תמרה

המשטרה תצטרך לחפש אותי, במקרה כזה, ואני מבטיחה לך שהיא לא תמצא…

יפה

מה יש לך נגד מיכה?

תמרה

מה יש לך בעדו?

יפה

(אל בנימין) אתה רואה? כשאני אומרת לא היא אומרת כן, כשאני אומרת כן…

תמרה

(קמה ופונה אל הדלת) ש־לום! אני הולכת…

בנימין

רגע אחד, תמרה, אינני רוצה שוב להתרוצץ בעיר ולסרוק את הרחובות…

תמרה

אבא, כל העניין הזה נמאס עלי ונגמר…

פותחת את הדלת. על הסף מופיעים – מיכה, מלכה, וביניהם ציפ והילקוט בידה

יפה ובנימין

ציפ!

ציפ

(משפילה את עיניה. לאחר שתיקה) מלכה אמרה לי שקיבלתם את האולטימטום שלי…

יפה

ציפ ציפ, מה זה קרה לך?

בנימין

כך עושים, ציפ? דאגה כזו גורמים לאבא ואמא?

ציפ

אני השארתי מכתב, לא מצאתם אותו?

בנימין

כמובן שמצאנו…

מיכה

יש לכם בת קטנה! קל יותר לאמן גדוד של חיילים מאשר להכניע את עקשנותה של ציפ!

מלכה

בקושי גררנו אותה הנה. רצתה שאביא לה הבטחה בכתב…

תמרה

עכשיו תוכלי כבר לקבל גם הבטחה בכתב, ציפ. אבא ואמא יכולים לחתום לך…

ציפ

אם הם יכולים לחתום, אז זה כבר לא נחוץ. אני מוותרת.

מיכה

תסלחו לי שנקלעתי לסכסוך זה שלא ברצוני. ניסיתי להחזיר אותה אליכם מיד בבואה אלי אבל לא הצלחתי…

יפה

אנחנו איננו מאשימים אותך, מיכה. אדרבא אנחנו מודים לך מאד…

בנימין

עליך לסלוח לנו שבתּנו הטרידה אותך ככה… ודאי גזלה את כל זמנך…

מיכה

לא, מבחינה זו – היה נעים מאד… למדתי תנ"ך…

בנימין

ירמיהו פרק ב'?

מיכה

בערך…ובכן, עלי ללכת עכשיו…

יפה

אח, לא! הישאר עוד מעט, אתה עייף בודאי…

מיכה

לא לא, באמת עלי ללכת…

יפה

לא, מיכה, כמה רגעים עליך עוד להישאר פה. אנחנו כל־כך מודים לך, אני מוכרחה לכבד אותך במשהו לפחות…

מיכה

טוב, רק כמה רגעים…

ציפ

(אל תמרה) מתי את נוסעת, תמרה?

תמרה

אני קבלתי את האולטימטום שלך, ציפ.

ציפ

אני לא התכוונתי אליך, חי נפשי. רק אל אבא ואמא…

תמרה

תודה לך. החלטתי לא לנסוע בלעדיך…

ציפ

אבל למה זה, תמרה? באמת, מצדי את יכולה לנסוע… אני אינני רוצה להתערב בעניינים שבינך ובין מַייק שלך…

תמרה

כבר התערבת…

ציפ

אבל לא הצלחתי…

תמרה

יותר משאת חושבת…

בנימין

מספיק, מספיק, עכשיו בואי, התרחצי, אכלי, ושכבי לישון…

ציפ

אפשר לראות את מַייק קודם?

יפה

למה לך לראותו?

ציפ

עלי לבקש ממנו סליחה על חטא שחטאתי נגדו…

בנימין

(בכעס) על חטא שאת חטאת נגדו?

ציפ

למה אתה כועס, אבא, אם אני רוצה להתוודות – אז לא צריך לכעוס.

בנימין

(ברוגז) את לא תתוודי על שום חטא, די היה לנו במה שהיה…

ציפ

אבל מה אתה כועס עלי…

מלכה

הניחו לה עכשיו. היא עייפה. אחר־כך תבררו איתה כל מה שיש לברר. לכי לנוח, ציפ, לכי…

נשמע צלצול בדלת. נכנס שוטר

שוטר

(מסתכל בגליון שבידו) פה גרה משפחת אריאלי?

בנימין

פה גרה משפחת אריאלי.

שוטר

(מסתכל בגליון שבידו) אבדה לכם ילדה שקוראים לה… ציפ…

ציפ

נכון מאד.

שוטר

(ובכן (קורא מן הגיליון) מטה המשטרה במחוז הדרום מודיע לנו שנמצאו עקבותיה של ילדה בין זרנוגה לקובּיבּה ושתי חוליות של שוטרים יצאו לחפש אחריה. לפי עדויות של תושבי המקום נראתה שם ילדה כבת עשר, גובה מטר שלושים בערך, שיער חום בהיר, עיניים כהות, שמלה ירוקה, נעליים חומות, עוברת את השיחים לעבר החולות. יש כל הסיכויים שתימצא במשך עשרים וארבע השעות הקרובות.

ציפ

זה לא זה. תמסור שם שציפ אריאלי היא לא בת עשר, הגובה לא מטר ושלושים בערך, השיער לא חום בהיר והעיניים לא כהות.

שוטר

בסדר. (קורא מתוך גליון שני) מטה המטרה במחוז הצפון מודיע שנמצאו עקבותיה של ילדה בין חורפש ותרשיחא ושתי חוליות של שוטרים יצאו לחפש אחריה. לפי העדויות נראתה שם ילדה בת אחת עשרה, גובה מטר ארבעים בערך, שיער מתולתל, עיניים בהירות, שמלה כחולה, סנדלים תנכיות…

ציפ

זה לא זה. לציפ אריאלי יש משהו תנכי, אבל זה לא סנדלים במקרה. תמסור שם שימשיכו לחפש.

שוטר

בסדר. נמשיך לחפש.

בנימין

ואנחנו מודים לכם מאד מאד על עבודתכם המסורה.

שוטר

אין בעד מה, אדון אריאלי. אנחנו רק עושים את החובה שלנו. שלום (פונה לצאת)

בנימין

רגע אחד, תמסור להם שאין צורך לחפש, הילדה נמצאה כבר.

שוטר

(פוער פה בתמהון) נמצאה… אז איפה היא?

ציפ

(מראה על תמרה) הנה…

שוטר

(מסתכל בתמרה בתמהון) אה… אני מברך אותך במזל טוב…

תמרה

כבר אין צורך, אין צורך…

שוטר

בסדר. לא נחפש יותר. תודה. שלום.

יוצא

יפה

משטרה!

בנימין

(אל ציפ) בואי, תתרחצי ותנוחי אחר הקרבות הקשים שניהלת…

ציפ

להתראות, מיכה. מקווה שאתה לא כועס עלי…

מיכה

להיפך, למדתי ממך הרבה.

ציפ

גם אני ממך…

יוצאת עם בנימין לחדרה

יפה

תסלח לי מיכה… רק אסדר מעט את הילדה ואני מיד חוזרת… בואי אתי מלכה, יש לי מה לספר לך…

מלכה

להתראות, מיכה.

מיכה

להתראות.

יפה ומלכה יוצאות לחדר הפנימי

מיכה

(אל תמרה) בעצם עוד לא בירכתי אותך במזל־טוב…

תמרה

תודה. על לא דבר.

מיכה

(צוחק) מדוע על לא דבר?

תמרה

כי אין דבר.

מיכה

מתי את נוסעת?

תמרה

לאן?

מיכה

לאמריקה, כמובן.

תמרה

לא בקרוב.

מיכה

ציפ סיפרה לי שזהו עניין של כמה ימים.

תמרה

ציפ סיפרה לך עוד כמה דברים שנתבדו.

מיכה

אם כן אינך נוסעת?

תמרה

כנראה שלא.

מיכה

חבל.

תמרה

מדוע חבל? רצית שאהיה רחוקה ממך?

מיכה

להיפך.

תמרה

מה פירוש להיפך?

מיכה

פירושו להיפך. בעצם, עדיין לא היתה לי הזדמנות לפגוש את הבחור האמריקאי שלך, מה שמו?

תמרה

מיכה.

מיכה

מה?

תמרה

שמו מיכה. היה מַייק והוא עיבר אותו. עכשיו מיכה.

מיכה

איזה צירוף מקרים מוזר…

תמרה

עוד תהיה לך הזדמנות לפגוש בו.

מיכה

כן? איפה?

תמרה

בנגב.

מיכה

ציפ סיפרה לי שכבר חזר משם.

תמרה

כן, אבל הוא חוזר לשם שנית.

מיכה

לנגב?

תמרה

כן. צירוף מקרים מוזר…

מיכה

אם כן כבר לא אפגוש בו.

תמרה

מדוע?

מיכה

מדוע אינך שואלת לשם מה באתי?

תמרה

באת להביא את ציפ, לא?

מיכה

את ציפ יכלה להביא מלכה לבדה, לא?

תמרה

אם כן, לשם מה באת?

מיכה

נחשי.

תמרה

להגיד לי בפעם האלף שאתה אוהב אותי?

מיכה

הפעם לא.

תמרה

מינו אותך לרמטכ"ל?

מיכה

עוד לא.

תמרה

אתה משתחרר מן הצבא?

מיכה

עוד לא.

תמרה

התייאשת ממני והחלטת להשליך עצמך לים?

מיכה

כבר לא.

תמרה

אם כן אינני יודעת.

מיכה

באתי להודיע לך שייתכן שאני נוסע לאמריקה.

תמרה

מה?

מיכה

אל תיבהלי. רק לכמה חודשים…

תמרה

אתה? איך?

מיכה

יוצאת משלחת צבאית להשתלמות…

תמרה

מה אתה אומר… אה, איזה צירוף־מקרים מוזר…

מיכה

אם כן ניפגש כבר שם, מה?

תמרה

לא, מיכה, שם בודאי שכבר לא ניפגש…

מיכה

מדוע?

תמרה

(לאחר שתיקה) אתה רוצה לצאת קצת?

מיכה

בחפץ לב…

תמרה

טוב, נצא אם כן, יש לי הרבה לספר לך…

צלצול בדלת. תמרה פותחת. נכנסים שני ממצדיקים

מ"צ א'

פה גרה תמרה אריאלי?

תמרה

כן, אני.

מ"צ א'

היית צריכה להתייצב הבוקר לצבא ולא התייצבת. את נדרשת להופיע לפני קצין העיר.

תמרה

כ־כה. עכשיו?

מ"צ א'

מיד. קיבלנו פקודה להביאך אתנו.

תמרה

(אל מיכה) אי־זה צירוף מקרים מוזר… (אל המ"צ) אני מיד באה. רק אודיע להורי שאני הולכת.

מ"צ א'

אנחנו מחכים.

תמרה יוצאת

מ"צ ב'

(אל מיכה) אנחנו מצטערים שמפריעים לכם באמצע שיחה נעימה. פקודה היא פקודה.

מיכה

אין דבר. נמשיך את השיחה במחנה הצבא.

מ"צ ב'

אתם… עומדים להתחתן, מה?

מיכה

לא, עוד לא.

מ"צ א'

אילו היית מזדרז – לא היינו לוקחים אותה עכשיו…

מיכה

מצטער, זה לא היה תלוי בי…

מ"צ ב'

הבחורות שלנו מפקפקות, עד שיבוא המ"צ ומחליט בעדן…

נכנסים תמרה, יפה, בנימין, ציפ, מלכה, בבהלה גדולה

יפה

אבל איך אפשר הדבר, עכשיו, בערב…

בנימין

מה זה, באים ומוציאים בחורה מביתה…

מ"צ א'

מצטערים. פקודה היא פקודה.

יפה

אבל איזו פקודה היא זו…

תמרה

אמא, אין מה לדבר עכשיו. אני הולכת וזהו.

יפה

לא, אנחנו נלך אתך לקצין העיר, אנחנו נברר אתו…

מ"צ א'

(אל תמרה) גברתי…

תמרה

כן, אני הולכת… להתראות, מיכה.

מיכה

להתראות, תמרה…

יפה ובנימין

לא, זה לא ייתכן… לא עושים דברים כאלה במפתיע.

(תמרה יוצאת עם הממ"צדיקים ואחריה יפה, בנימין, מלכה, תוך טענות ומענות)

ציפ

(מסתכלת בדלת הנסגרת. לעצמה) לא ידעתי שאני כל־כך מוצלחת…

מיכה

יותר משאת עצמך יודעת זאת. (לוחץ את ידה)

ציפ

לא הכל באשמתי, מיכה.

מיכה

אבל הכל בזכותך, ציפ. להתראות.

ציפ

גם עם תמרה.

מיכה

נקווה.

ציפ

ותודה לך.

מיכה

תודה גם לך. שלום.

יוצא

ציפ

(נאנחת אנחת רווחה) אה, עכשיו הם ברחו מן הבית ואני נשארתי… (ניגשת אל התיק שלה, מוציאה ספר ומתיישבת ליד השולחן) אפשר יהיה סוף סוף להכין שיעורים בשקט… (פותחת את הספר וקוראת) “נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, דברו על לב ירושלים וקראו אליה. כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה, כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה…” (מפסיקה ומסתכלת סביבה) איזה שקט, עכשיו בבית, ממש תענוג…

מסך