בכנסת, 24 במאי 1965
…יש דבר אחד שמעמדו בתוך משרד ראש הממשלה הוא בעל אופי עקרוני, קשור קשר בל־יינתק עם תפקידיו של ראש הממשלה: מתן תחושת הכיווּן לעבודת הממשלה, להתפתחותה של המדינה. אני מתכוון לתכנון לזמן ארוך, לנסיון למצוא את המכנה המשותף, את הערוץ המשותף והמתואם לתחזיות העתיד הנעשות, מנקודות־מבט שונות, במשרדי הממשלה לשטחיהם.
שני כלים ארגוניים עומדים למטרה זאת לרשות משרד ראש הממשלה ושניהם עוסקים בעתיד: הרשות לתכנון כלכלי והמועצה הלאומית למחקר ולפיתוח. אם יורשה לי, רוצה אני להקדיש את עיקר דברי לבעיות התכנון לעתיד, תכנון המשק המשולב בתכנון המחקר. דומה, כי אין הזדמנות נאותה מזו להביא לכנסת – ובאמצעותה לעם כולו – את הודעת אחריותנו לגבי העתיד, את ההכרח לכלכל את מעשינו בהווה מתוך התיחסות מתמדת לצרכי הדורות הבאים, להמוני העולים שעדיין לא באו ושיגדילו – כפי שאני מקוה – את אוכלוסייתנו באלפי רבבה רבים בשנים הקרובות.
בדברנו על תכנון כלכלי, אין הכונה למשק כלאיזה דבר מנותק משאר שטחי חיינו. חסננו המשקי משפיע במישרין על מבנה החברה שלנו; בדומה לכך – יכולת המשק וחסננו החברתי גם יחד מעצבים באורח בלתי־אמצעי את מידת כוננותנו הבטחונית. לכן, האומר “תכנון”, אומר “חיזוק המדינה” מכל בחינה חיונית, גם אם איננה משקית במובן הצר של המושג.
יתר על כן: שיקולים שאינם משקיים דוקא, שיקולים שמקורם הוא חברתי ובטחוני, כגון פיזור האוכלוסיה, איכלוס מלוא הארץ, דוקא הם המחייבים תכנון מחושב יותר. אלה אינם יעדים “טבעיים” כביכול להתפתחות כלכלית, אם איננה מודרכת על־ידי שיקולים לאומיים כלליים. כל אחד יבין, כי נקל יותר לדרוש תודעה של פיזור האוכלוסיה ממתכנן ממלכתי מאשר מתעשיין, מסוחר או ממתישב זה או אחר, העומד בפני החלטה של כדאיות פרטית, היכן עליו להתישב ולפעול.
אפשרויות התכנון שלנו אינן דומות למה שמצוי בארצות מסוימות, שבהן מרוכז כל הכוח המשקי בידי המדינה. אנו מקימים משק מעורב, אנו חיים במשק ממלכתי ופרטי מעורב, משק הנתון להשפעות מכריעות מבחוץ בדברים יסודיים – מספר האנשים, יבוא הון פרטי, ממלכתי וציבורי ועוד.
בתנאים אלה יכולים אנו לעסוק בתכנון ישיר, לטוח ארוך, בעיקר לגבי מעשי המדינה והציבור, ובראש ובראשונה ביחס למפעלי תשתית – אינפראסטרוקטורה בלע"ז – כגון מים, חשמל, תחבורה, שיכון וחינוך. לגבי מפעלים פרטיים וציבוריים בודדים, ולטוח קצר יותר, ייתכן תכנון מסגרת, תכנון של צעדי עידוד והכונה המפנים את ההתפתחות – יחד עם מפעלי התשתית – לכיוון הרצוי באופן כללי. עלינו לקבוע את קוי ההתפתחות הרצויה לפי המשאבים המצויים בידינו כדי להגיע לניצולם האופטימלי לאורך ימים. עלינו להביא לידי כך שהשיקולים הציבוריים והפרטיים לטוח קצר ייעשו מתוך ידיעה של תחזית העתיד לטוח ארוך יותר.
לאור ההנחות האלה צריך לראות גם את עבודתה של רשות התכנון כפי שנעשתה עד כה. היא מנסה להתווֹת תכנית מפורטת למדי עד לסוף העשור, גם לפי ענפים, כגון חקלאות, תעשיה וכו' וגם לפי תחומים, כגון השקעות, כוח־אדם, מחקר.
התכנית מביאה בחשבון יעדים של גידול, של צמצום הפער במאזן המסחרי, של פיזור האוכלוסיה ושל הרחבת שירותי־יסוד חברתיים ובעיקר החינוך. את כל אלה עלינו לעשות מתוך שמירה על צרכי הבטחון ההכרחיים, שתביעותיהם המוחלטות והיחסיות לא יקטנו בעשור הזה.
לקראת סוף העשור תובע מאתנו התכנון הקטנה ניכרת של הפער במאזן המסחרי, פיתוח מוגבר של ענפי המשק המבטיחים יצוא, ובעיקר יצוא תעשייתי, קליטתה הראויה של עליית רוָחה, איכלוס ברחבי הארץ, שמירה על קצב הגידול המהיר של התוצר הלאומי ועל ערכי החברה שיצרנו.
המשק כולו יהיה זקוק לייעול ולהגנה מפני מגמות אינפלציוניות, תוך הקפדה על מדיניוּת־הכנסות נאותה וצודקת. כדי שיימצאו לנו המשאבים לתיעוש מזורז, לעידוד היצוא, להשקעות בריאות – חייבים אנו להאט את קצב הגידול בהכנסות הפרט. אם אין אנו רוצים שיאכל ההווה את העתיד, ששנים טובות אחדות יביאו אותנו לשנים רזות, ביום שיצטמצמו מקורות יבוא ההון, צריך כבר מעתה הגידול בצריכת הפרט להיות לא בששה אחוזים בשנה כמו עכשיו, אלא בשלושה אחוזים בלבד. גידול של ששה אחוזים בשנה, אם נקח את המצב לפני חמש שנים כיחידת מדידה, פירושו שהשנה היה הגידול בצריכת הפרט בעשרה אחוזים! אין מָשלו של גידול כזה גם בארצות מפותחות ביותר, ואצלנו הוא בא תוך כדי עליה גדולה, כלומר הצריכה הכללית עלתה עוד יותר. מגן־עדן כסילים כזה אורבות סכנות חמוּרות לעתיד. צמצום הגידול המופרז איננו קרבן חמוּר לציבור החי ברמת־הכנסה ממוצעת של ארץ תרבותית.
ידועה הטענה של “טוּל קורה” לגבי הממשלה, כלומר הגידול בהוצאה הציבורית. אבל הרי גם הוצאה זו מיועדת בסופו של דבר לפרט; דוקא משום כך מופנית תביעה נמרצת עוד יותר לפרט שיצמצם את גידול צריכתו.
תכנית זו לזמן קצר לפי ערך, עד סוף העשור, מחייבת כמובן מחשבת תכנון מסגרתי על מערכות שלמות של מפעלי תשתית, בקוים כלליים, מעבר לזמן הזה. תכנון אינו יכול לחזות הכל מראש, אבל הוא חייב ללמוד את האפשרויות ולהקים מסגרות שיקלטו את החידוש המבורך בבואו. במלים אחרות ־ הוא צריך להיות ערוך לסטרוקטורה ולא לקוניונקטורה, לשטוח, לתאום, לקביעת מגמות חברתיות ראויות, לחלוקה נכונה של המשאבים הלאומיים, עם כל הגמישות המתחייבת מן הקצב המהיר של החידוש הטכנולוגי.
יש איפוא לתכנון משמעות מוחשית גם לגבי פיתוח המחקר לצורותיו. הייתי אומר המחקר הבסיסי והמחקר המיושם, לולא ניטשטשו כל־כך התחומים בין השנים במציאות של ימינו. המדוּבר איננו כל־כך בהפרדה בין תחומי מחקר כמו בהבטחת הרציפות, התנועה הדו־סיטרית של רעיונות ושל יכולת בין המעבדה לבין הסדנה, מה שקוראים בשם רצף טכנולוגי. דרושה גם נכונות קליטה של הישגים מדעיים בענפי המשק וגם יכולת להזין את המחקר המדעי במשאלות המשק ובצרכיו החיוניים; דרושה התאמה הדדית בלתי־פוסקת, הפרשת קרנות למחקר; דרוש תכנון שיעצב דפוסים לכל אלה. כדי לעודד קליטת החדש בתעשיה, צריך לפעמים המחקר, המאורגן בידי הממשלה, להרחיק לכת בפעולתו אף יותר מן הנהוג במדינות אחרות.
בודאי, לא בכל שטח יכולים אנו להתחרות בתנופת המחקר ובהיקפו עם מעצמות אדירות כוח ומשאבים. יש דברים שלא יהא בכוחנו להרימם. יש שטחים שאין לחדור לתוכם ברצינות אלא מתוך תנופה גדולה באמצעים ובאדם. אולם יש חשיבות, ולוּ גם צנועה, בהשתלבוּת במאמץ העולמי – גם כדי לתרום לקידום האנושות כולה וגם כדי ליצור בית־קליטה טבעי לחילופי הידע המצטבר בעולם הגדול.
תפקידה של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח הוא לשקוד על התחומים הללו, גם על תכנון לטוח ארוך וגם על הפעלת המחקר, המצוי והמתוכנן, בשירות המדינה, מתוך ניתוח צרכי המחקר התעשייתי ושל אפשרות הכניסה לשטחים חדשים.
כשאנו סוקרים את היש המדעי במדינה, יכולים אנו לרשום בסיפוק הישגים לא מבוטלים בשטחים שונים. המדובר הוא גם במחקרים תיאורטיים, דוגמת אותו הישג מפואר של איש־מדע ישראלי בפיסיקה עיונית, או מחקרים שנעשו בביולוגיה חדישה, וגם בשטחים בעלי משמעות ברורה לגבי משק הארץ. אזכיר כאן הישגים במחקר המים – חקר המקורות הקיימים, שימוש יעיל במים בחקלאות, שימושים חדשים במי מלח.
אציין פיתוח סוגי דשנים חדשים המבוססים על פוספטים; מחקר חקלאי מסועף, ששיפר את מעמדנו בשוקי העולם; עבודות על חיסון עץ מפני אש; ידע ונסיון בשימוש באנרגיה גרעינית לימי שלום, ידע שיעמוד לנו עתה בבואנו לפתור את בעיות המים והכוח החשמלי לעתיד על־ידי כור משולב בשיתוף עם ארצות־הברית. בשטח זה, של המתקת מי־ים, נעשתה עבודה חשובה ביותר: פוּתח ידע בסיסי חדש בניצול טוב יותר של אנרגיה לצרכי המחקר וכן בתהליכי המתקה חדישים ומקוריים.
ומן היש ליזמה בשטחים חדשים.
אזכיר כאן לדוגמה, אבל זאת רק דוגמה, את ענין חקר הימים, האוקיאנוגרפיה. ברור לנו, כי זהו שטח שאליו יופנו מאמצי העולם כולו בימים הבאים. במידת יכלתנו עלינו לתפוס את מקומנו בתחום הזה שהוא בראשית פיתוחו, והוא מבטיח הרבה מאד. הרי – לדוגמה – אפילו בשטח המזון אין האדם מנצל עד היום את הים אלא כפי שניצל הצייד הפרימיטיבי את היער, לציד, לפני שגילה האדם את החקלאות. אנו מגדלים דגי מים מתוקים בבריכות (והרי מים מתוקים מצויים אצלנו בצמצום). האומנם לא ייתכן לגדל דגי־ים בשיטה מתאימה, במים שהטבע נותן לנו בכמויות בלתי־מוגבלות, שלא לדבר כבר על הים כמקור לאוצרות הטבע ואולי אף לאנרגיה.
בתחום אחר – ההתקדמות בחקר האזורים הצחיחים, בהפרחת השממה. וכאן יש בעבודתנו משום תרומה לקידום הדעת האנושית ואולי גם לרווחת האדם בבוא המועד.
מכאן לשטחים הצמודים במישרין להעלאת יכלתנו התעשייתית. עומדים אנו לפני הקמתו של המרכז למחקר תעשייתי בשיתוף עם האו"ם, שיהא מעין מסגרת גג, גם למפעלים קיימים וגם למפעלים שעוד יקומו. פיתחנו מחקר נרחב בשטחי הפלאסטיקה, המזון והסיבים. אנו פונים לבדיקת האפשרויות התעשייתיות בתחום האלקטרוניקה ובניצולם של חמרי טבע המצויים כאן. נמצא בראשית פעולתו המערך הפארמאקולוגי, שתפקידו לבדוק את אפשרות השימוש הרפואי בחמרים שחוקרינו מגיעים אליהם במעבדותיהם.
כל אלה משתלבים וחייבים להשתלב בתכנון התיעוש המוגבר שלנו, שלא נהיה עוד כאותם גנרלים מפורסמים המתכוננים יפה יפה – למלחמה שעברה. המפותחות שבארצות העולם נמצאות בעיצומה של המהפכה התעשייתית השניה, מהפכת האוטומציה. הישגיה לא יבואו אלינו מאליהם, בלי מאמץ מתוכנן ומודע.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.