בכנסת, 15 ביולי 1964

אישי היושב־ראש, כנסת נכבדה,

דבָרַי היום משלימים את הדין־וחשבון שמסרתי לכנסת בשובי מארצות־הברית, כדי שתהיה לפניכם, בעת הדיון המדיני, תמונה שלמה פחות או יותר, המקיפה גם את ביקורי בצרפת.

הסברתי, הן בהודעתי הקודמת לבית והן בהזדמנויות אחרות, כי ידידותנו האיתנה עם צרפת היא אבן־יסוד במדיניות־החוץ של ישראל. קבעתי זאת כעקרון כללי, ואני שמח לומר כאן, כי ביקורי ושיחותי עם הנשיא, הגנרל דה־גול, ועם אישי־מדינה אחרים בצרפת, אישרו, ביססו והגבירו את תודעתי זו. הידידות בין שתי המדינות ובין שני העמים עמדה במבחני ימים קשים ובאה לידי גילוי בלתי־פוסק במעשי יום־יום. עמידתה של צרפת לימיננו בימי מצוק ותרומתה הבלתי־פוסקת לקיומו ולחיזוקו של כוח המגן וההרתעה העצמי שלנו – אין ערוך להם.

אין זה ענין ליחידים, למדינאים, להנהגה ידידותית בלבד. ראיתי בביקורי זה, כי הידידות מושרשת בדברים רבים בקרב בני העם הצרפתי. במרכז ביקורי עמדה הפגישה עם הגנרל דה־גול. יחסו הידידותי והחם קבע לא במעט את האוירה הלבבית שאיפיינה את כל שיחותי האחרות, אוירה המציינת את כל מגעינו המדיניים והאחרים עם צרפת בכל ימות השנה. איני בן־חורין, כמובן, להביא כאן את דברי הנשיא דה־גול בשיחתו אתי. אפשר לראות בביטוי “ידידתנו ובעלת־בריתנו”, שחזר והשתמש בו הנשיא דה־גול בשיחה, דברים שהופיעו בעתונות בצרפת וכאן, את הנעימה היסודית של השיחה ושל הביקור בכלל.

שמחתי על פגישתי עם המדינאי הגדול המסמל את צרפת ואת גדולתה ועל האפשרות להביע באזניו את הוקרתנו לידידות האיתנה של צרפת ושל נשיאה לעם ישראל. ידידות העולם הנאור, ידידותה של אירופה וצרפת בראשה, והגילוי המתמיד והמופלא של סולידריות ושותפות הגורל מצד העם היהודי מלוים את נס תקומת ישראל ומחזקים את יסודותיו. הדגשתי את רצוננו האיתן בשלום בעולם ובאיזור. המשימה העומדת במרכז חייו של דורנו כאן היא ביצור תקומת ישראל וקיבוץ הגלויות אל מדינה משגשגת ומתפתחת, תוך יחסי־שלום ושיתוף־פעוּלה עם העמים השכנים. ראיתי לנכון להסביר את עול הבטחון הכבד המוטל על משקנו, בגלל איומי התוקפנות המתמידים של שכנינו. כל זמן שאין פני שכנינו לשלום, כל זמן שאין הם מרפים מחימוש גובר והולך, חייבים אנו לעמוד על המשמר, מוכנים לקדם פני כל סכנה, חזקים במידה שיהא בה כדי להרתיע אויב מלתקוף. יכול אני להעיד כי מצאתי בצרפת הבנה מלאה לכך.

ביקשתי להעמיד את הנשיא על עיקרי הבעיות המדיניות העומדות לפנינו. העליתי את חומרת העידוד ששליטים תוקפניים עשויים לשאוב מיחסן של מעצמות שאינן מטילות את משקלן כדי להכריע את כף המאזנים לצד השלום. הזכרתי את מפעלי הפיתוח שלנו ואת נכונותנו לשיתוף־פעולה לשם קידום האיזור כולו.

מצאתי אצל הנשיא בקיאות בנעשה והערכה מלאה למפעל־הפיתוח הגדול שלנו בארץ ולנכונותנו לסייע ביד אומות צעירות, משתחררות ומתפתחות.

כל השיחה כולה התנהלה באוירה ענינית, גלוית־לב וידידותית. יכול אני לומר דברים דומים גם לגבי שיחותי עם ראש־הממשלה מר פומפידו, עם מיניסטר־החוץ מר קוב דה־מרויל, עם מיניסטר הצבאות מר מסמר, עם מיניסטר המדע מר פלבסקי ועם מיניסטר החקלאוּת מר פיזאני.

בתקופה האחרונה חלה, על רקע של התפתחויות בינלאומיות ידועות, נורמליזציה ביחסים בין צרפת לבין המדינות השכנות. הובהר בעליל, כי אין יחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין צרפת לבין ישראל נתונים לפגיעה מכוח היחסים שבין צרפת לבין כל מדינה אחרת, וארצות ערב בכלל זה.

קשת רחבה של ענינים הועלתה בשיחות שניהלתי, גם מחוץ לענינים המדיניים המובהקים. ברצוני לציין ביחוד את ענין קשרינו עם השוק האירופי המשותף, ואת החשיבות המכרעת שיש לקשרים אלה לגבי ענף ההדרים שלנו.

פורסם כאן הרבה על שאלת הקשרים שלנו עם צרפת בעניני מדע. אם מותר לי להפליג להכללה הייתי אומר: אנו ארץ קטנה ודלת משאבים השוכנת לחופם של ימים. בתנאים אלה עלינו לחפש ולדלות את חיותנו גם מן הים והאוצרות הגנוזים בו. ניצול הים הוא איפוא, במידה מסוימת, מעין מכנה משותף לשיחות בעניני הפיתוח המדעי, שניהלתי הן בארצות־הברית והן בצרפת. דיברנו על המתקת מי הים בשיתוף עם ארצות־הברית, והדבר זכה להערכה חיובית גם בצרפת. בשיחות עם חברי הממשלה הצענו שיתוף־פעוּלה עם צרפת בחקר הימים, אוקינוגרפיה בלע"ז. נקודה אחרת היא חקר השממה לשם הדברתה. היתה אוזן קשבת לדברנו ואני מקוה שתוך פגישות משותפות של אנשי מדע תלבש ההבנה ההדדית בעניניס אלה צורה מעשית בעתיד הקרוב. שמחתי גם להזדמנות לבקר בהרחבה במפעלי תעשיה וחקלאוּת. רבים הדברים שאנו יכולים ללמוד.

אוסיף עוד ואומר משהו על פגישותי האחרות. הפגישה עם חברי האסיפה הלאומית הצרפתית אישרה מחדש את הידידות הבינפרלמנטרית בין שתי הארצות, שהיתה כבר למסורת. טוב היה להימצא גם במחיצתם של חברי האגודה לידידות צרפת־ישראל, הרבים, המכובדים, השוקדים בלי חסך על טיפוח שיתוף הפעולה בשטחים רבים ושונים.

ולסיוּם, כמה מלים על פגישותי עם יהודים. נפגשתי עם מרכז הקהילות – קונסיסטואר בלע"ז, עם נציגי ההסתדרות הציונית ועם משלחת של יוצאי צפון־אפריקה ועם אישים שונים וביקרתי במרכז הנוער היהודי בפאריס. גיליתי סימני העמקה של תוכן יהודי בחיי יהדות צרפת. אולי מותר לדבר, אם גם בהיסוס מה, על ניצני נכונות לעליה: יש סיכוי כי יבואו אלינו תוך חדשים־שלושה כמה עשרות בוגרי אוּניברסיטה. עדיין אין זו תנופת העליה שאנו מקוים לה ושאנו חייבים לעמול למענה בלי ליאות. גדולה מזו – אין הנוער היהודי בצרפת מנצל דיו את אפשרויות לימוד הלשון העברית הניתנות לו מכוח הסכם התרבות בין שתי הארצות משנת 1959. בעקבות הסכם זה גדל מספר התלמידים הישראלים הלומדים את השפה הצרפתית כאן בארץ והוא מגיע כיום לרבבות אחדות. יצוין בצער, כי מספר היהודים הלומדים עברית בצרפת קטן הרבה ממספר הלא־יהודים הלומדים שם את שפתנו. יש בכך משום אתגר חמור ורציני לפעולה יהודית ציונית רבת תנופה והיקף.

יורשה לי לסכם במלים אחדות את שני ביקורי גם יחד ולומר: הביקורים היו דבר בעתו ובתועלתו. הוכח, כי אין ישראל בודדה במערכותיה. חייבים אנו להישען על כוחנו העצמי לעמוד ביום פקודה. חייבים אנו בבצרון מספיק כדי שלא תיכפה עלינו מלחמה, כדי למנעה. מצוּוים אנו ועומדים על עליה ועל פיתוח. בכל אלה נשאב עידוד ועזוז מנכונות ידידים לעזור ולתת כתף להאדרת כוחנו.

אנו זקוקים לידידים ושמחים עליהם. אסור לנו לצמצם ולומר כי נחפש אותם במקום אחד בלבד. אין יסוד לויכוח־סרק על אוריינטציות. הרי זה כאילו אמרו לנו למעשה שנסתפק בפחות ידידות ממה שאפשר לרכוש.

היה לי הכבוד להקים את המגע האישי עם הנשיא ג’ונסון. היה לי הכבוד לחדש עם הנשיא דה־גול את המגע האישי, שקם בינו לבין ראש־הממשלה הקודם. אני מאמין כי מצאתי אצלם אוזן קשבת לבעיות ישראל, ידידות ונכונות לעזור.