בכ“י אוכספורד, מס' Heb C. 13. דף 24, שמוצאו מן הגניזה הקאהירית, נשמר מכתב שנשלח מעדן למצרים. סתם מצרים היא קאהיר. המכתב ערוך לר' יוסף ן' שנג’י, בן משפחה מפוארת מגולי ספרד שהתישבה בשאלוניקי וקושטא והקימה שם מתוכה אנשי שם2, רופאים מליצים ומשוררים, חכמים בתלמוד, וקצת מבניה התישבו במשך הזמן במצרים. כותבו היה אחד מפקידיו ועושי רצונו של ר' יוסף, והוא מוכר בעדן את הסחורות שר' יוסף שולח לו ע”י הנער שולימאן (עמ' א‘, שו’ 14 – 29). מודיע הוא לר' יוסף על עסקי מסחר שונים ועל החלטתו ללכת לקליכוט, היא Calicut שבהודו הדרומית. החלטה זו החליט מבלי לשאול קודם את דעתו של ר' יוסף, וע"כ הוא מבקשו שאל יתרעם עליו (ע"ב שו' 6). מודיע הוא כמו כן על אנשים אחרים, הידועים לר' יוסף בהיותם כנראה ממצרים, ההולכים עמו לקליכוט או הנוסעים למורַט שבהודו או למקומות אחרים.
באותו זמן, כמו בזמנים קדומים יותר3, היו קשרי מסחר קבועים בין מצרים, עדן והודו. מעדן פנו בשאלה אל הנגיד אשר במצרים, הוא כנראה הנגיד האחרון, ר' יצחק הכהן ן' שלאל4. בשו“ת המבי”ט (ח“ב סי' פ”ז) גם ידובר על יהודי שיש לו בנים בצפת והוא מת “בקצה הינדי”5. שאלה חשובה מאד מקוג’ין שבהודו באה אל הרדב״ז בשבתו במצרים: אם מותר למיוחסים אשר שם להתחתן בבני העבדים והשפחות שחלק מהם נשתחרר וחלק לא, “והם עשירים ובעלי מצות וצדקה והמיוחסים אינם מתחתנים עמהם וקורים להם עבדים”6. בסוף ימיהם של הרדב“ז והמבי”ט יוצא מתימן למסעיו המשורר התימני החשוב זכריה (המכונה יחיה) בן סעדיה אלצאהרי ומבקר בארצות המזרח השונות: מצרים, ארץ־ישראל7, סוריה, בבל, פרס, הודו ועוד, ובחבורו “ספר המוסר” הוא מוסר לנו ידיעות חשובות על חיי היהודים בארצות שעבר בהן8. אף הוא מבקר ב“מדינת קאליקות, קבלתי עלי בכניסתה מרדות עם מלקות, כי אנשי המדינה ההיא כולם ערלים, עובדי אלילים, לא ימצא בה יהודי, להשקיט בו נועי ונודי, ואלך ממנה אל מדינת כושי (היא קוטשין), מצאתי בה את שאהבה נפשי, כי בה קהל ספרדים מזרע היהודים…” ע“י מסעות כאלה מתחזקים הקשרים בין יהודי הארצות האלו. יש להזכיר גם את סעדיה בן דוד העדני שסיים את באורו על ספר זמנים להרמב”ם “בעיר צפת שבגליל העליון” בכ“ט אלול שנת הרמ”ה9.
בין “הולכי הודו” יש להזכיר את אחד מן החשובים ביותר במשפחת שנג’י, הוא “הרופא המובהק מקושטנדינא”, “המשורר הגדול החכם השלם”, ר' נסים ב“ר אפרים. ר”א דאנון פרסם ב“יוסף דעת” (מ“ע שי”ל באדרינופול תרמ"ח והוא יקר מאד במציאות) עמ' 214 ואילך שיר תלונה שחברו “כשנסע מארץ מולדתו היא קושטאנדינא והלך לו לארץ האינדיא”. בדרכו היה גם בעדן, כמו שיעידו דבריו: “ומעדן אני שולח אליכם בעדיי זה בתכשיטי וטורי – צרפתיו בהיותי שם בעדן בכור מבחן צבא שרי וסופרי”10.
והנה בסוף המכתב שלפנינו מבקש הכותב את ר' יוסף שנג’י ש“יפרוס רוב שלומות לחכם… [בר] אפרים נרו”, ושם החכם קרוע וחסר. אולי יש להשלים: “לחכם [נסים בר'] אפרים”, והכונה היא לר' נסים שהזכרנוהו קודם.
לקבוע את זמנו המדויק של המכתב אין אנו יכולים. דומה שנכתב במחציתה השניה של המאה הט“ז או במחצית הראשונה של המאה הי”ז. מחמת זמנו המאוחר אין לו כמובן אותה חשיבות שישנה למכתב שנתפרסם ע“י ד”ר שטרויס, ב“ציון” שנה ד' עמ' 217 ואילך, ומכל מקום ראוי אף הוא לתשומת־לב, כי גם בתקופה שאנו עומדים בה אין ידיעותינו על הקשרים עם עדן והודו מרובות ביותר.
נכתב יום ו, י' ל[חדש] אלול 11
ב"ה
אדוני ומורי כ“ר יוסף אבן שנגו יצ”ו. תקבל רוב שלום מאדון השלום וממני הצעיר החתום בשולי האגרת ויודע לכבודךָ
איך אני לשלום כנסתא12. אחרי דרישות השלום באתי להודיעך איך באתי מעיר טבול13 לשלו[ם] פה בעדן
5/ ויודע למעלתך איך לא מצאתי בטבול ממה שהיה רצוני וקניתי מעט פלפל והבאתי אותו פה בעדן וראיתי כי היה פה ביוקר ומכרתי אותו וברוך אשר לא עזב חסדו ואמתו והודאות לשמו. ויודע למעלתך איך כוונתי היה לילך זה השנה במצרים
10/ וכשראיתי כי לא היה דבר שאקנה שירויח האחד אחד וחצי וגם לא בא דבר מחנדי14 ממה שהייתי חפץ הסכמתי לילך לשלום בעיר קליכוט15 לשלום. ויודע למעלתך אחר שבאתי מן טבול בא פה שולימן הנער והביא קצת מהסחורה שנתן
15/ בידו כבודך שיבא אותה לי ומה שהביא לי מהסחורה היא זאת עשרה בוחר עדני כחול16 ושנים עשר חתיכות עופרת ששקל בוחר ששה ורטל עדני… והסוספד17 והשולימן שנתת לו ונחושת שריט18 ארבע חתיכות ששקלו פה רטל עדני מאתים וחמישים
20/ וחתיכה אחת רוקא19 ומעט כרז20 ששקלו רטל עדני מאה ועשרים מכל מה שנתת לו לא הביא אלא אלו הדברים הנזכרים למעלה והשארית מכר אותם בסאבכין21 אמר בעבור הוצאות ועשה הוצאות כמו מאתים ושמנה ושלשים פרחי'. ושאלתי לו
25/ מי נתן לו רשות למכור נתן לי טענה כי לא היו לו מעות לפזר על הסחורה. ותדע אדוני איך מכרתי הכחול משנים עשר פרחי' ה[בוחר והעופרת] באחד עשר פרחי' הבוחר והנחושת ש[ריט בחמשים] פרחי' הבוחר22 מכרתי שלשה רט[ל עדני באישרפי]
30/ והסוספד אני לוקח אותו עמי לקלי[כוט]… של הזכוכית שנתת לו לא רצה ל[קבל]… [ע"ב] ומכר אותה פה בשבעה ושלשים פרחי' הארגז כולו כמו שהיה ותדע23 איך מכרתי הכחול הבוחר בשנים עשר פרחי' ועופרת באחד עשר ונחושת שריט בחמישים פרחי' ובוחר וכרזה שלשה רטל עדני
5/ באשרפי. ויודע למעלתך איך אני נוסע מפה לשלום ביום ששי עשרה ימים לחדש אלול, ואל תתרעם עלי, בחי כבודך כי כוונתי היה לילך זה השנה במצרים אבל לא מצאתי פה מה שאקנה ויהיה לי הנאה האחד אחד או האחד אחד וחצי, והסכמתי בעזר
10/ הבורא ובישועתו לילך לקליכוט לשלום ואבוא במהרה לשלום אמן ואראה פניך לשלום אמן. יודע למעלתך איך משא הכאן24 הולך עם הספינה שאני הולך בקליכוט גם כן. ותדע אדוני איך נשא אשה והיא הרה ממנו וגם דוד
15/ אלקחולדו ארס אשה ואחר כך נתן לה גט ויעקב אלמגריבי ואהרן אבן שמש הולכים לעיר טבול ודוד אלקחולדו הולך לסורט25. ותדע איך בא אבן יקר לעיר ששמה ברברא26 קרוב לעדן שני ימים ולא יכול עתה לבוא פה עד שיחזור27 והביא
20/ בבדא28 מה שהביא כולו קִבְדֵא29. וכשם שהביא אותו לשלום הוא יביאני לשלום ויוליכני לראות פני מעלתך לשלום אמן. ואני מחלה פני מעלתך שאם יבא שום כתב לידך מבתי שתשלח אותו לי ובעבור זה יתן לך השם כלבבך וכל עצתך ימלא ותזכה
25/ לראות חופת בניך ובני בניך וכן יהי רצון ונאמר אמן והשם ישפיל אויביך ושונאיך וכל הקמים עליך לרעה…. השם יפיר מחשבתם ואל יצליחו לעולם אמן…. ותזכה30 לראות חופת בניך ובני בניך [וכן יהי רצון] ונאמר אמן. תפרוס רוב שלומו' לחכם
30/….[בר] אפרים נרו ולזוגתו דודתי ושלום…… כ“ר יוסף……………..ל ינתן ליד היקר ומעולה כ”ר יוסף אבן שנגו יצ"ו וימצאהו שש ושמח. מן עדן למצרים וחרם ל[זרים]
-
נדפס כ“ציון”, שנה ד‘ עמ’ 232 – 236. ↩
-
ע“י רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה ח”ג עמ‘ 28, 151; אברהם דאנון, משפחת סופרים, מזרח ומערב, שנה א’ עמ‘ 99 ואילך. ר“י סמברי מזכיר בין חשובי החכמים שחיו במאה הט”ז והי"ז את ר’ משה ן‘ שנג’י ור‘ יוסף ן’ שנג'י (עי‘ סדר החכמים לר“א נויבאיר ח”א עמ’ 154). האם יש לזהות את ר' יוסף זה עם מקבל המכתב שלפנינו? ↩
-
עי‘ במאמרו של ד"ר א. שטרויס, מסע להודו, ציון שנה ד’ עמ‘ 217 ובשו״ת הרמב"ם הוצ’ פריימן, וכן שאלות אנשי עדן לר' יהושע הנגיד במצרים מבני בניו של הרמב"ם. ↩
-
שו״ת הרדב“ז ח”ב סי' תקצ“ו: ”ושאלה זו נשאלה בימי הנגיד ממדינת עדן". ↩
-
והוא אומר שם: כי גם בקוגי (היא קוג'ין = קוטשין) שהיא באינדיא לא נשמע כי אם אחר זמן הרבה. ↩
-
נדפסה ע“י מארכס, REJ, כרך פ”ט, עמ' 297 ואילך. ↩
-
הוא מתעכב ביחוד בצפת ונותן לנו תאור מפורט מישיבתו של ר“י קארו, עי' מ. קהתי, ”ציון" כרך ג‘ עמ’ 43 – 45. ↩
-
האחרון שפרסם דברים ממנו הוא ד"ר ח. שירמן בידיעות המכון לחקר השירה, כרך ג‘, עמ’ קפ“ז ואילך, ובהערה שם רשם את כל הקודמים לו שעסקו במשורר ובספרן. תאור מלא מן הספר יש בספר ”אהל דוד“ לר”ד ששון עמ' 1021 – 1033. ↩
-
כ"י Hunt. 373, באכספורד ↩
-
במזרח ומערב, שנה א‘ עמ’ 316 – 326, פרסם דאנון את חבורו הדרמטי “תולדות ידותון”. תשובת הרלב“ח סי' ל”ז ערוכה “לנבון כ‘ ר’ נסים בכה”ר אפרים ן‘ שאנג’י“ והיא עוסקת בפירוש סוגיא אחת. ועל גט שבא מתימן לקושטא ע”י תורת חיים למהרח“ש ח”ד סי‘ ב’. ↩
-
מן הכתוב להלן בע"ב שו' 5 משמע לכאורה שהמכתב נכתב ימים אחדים לפני זה, אבל אפשר שהזמן הרשום כאן הוא זמן המשלוח של המכתב, או שביום זה סיים את כתיבתו. ↩
-
כנמתא = כן נשמע ממך תשועות אמן. ↩
-
טבול, אולי טווילא, בתימן, עי‘ אבן ספיר ח“א דף ע”ח ע“א ואהל דוד לר”ד ששון עמ’ 980. ↩
-
חנדי = הנדי, הודו? ↩
-
Calient בהודו הדרומית, 120 קילומטרים צפונית לקוג‘ין. ועי’ גם ארחות עולם לר“א פאריצול פ”ח ופ"י. ↩
-
בוהר = מדה? – כחול לכחול את העינים. ↩
-
עי‘ להלן שו’ 30. וקריאתה מסופקת קצת. ↩
-
נחושת שריט = פחי נחושת, או חוטי גחושת ↩
-
לא נתפרש לי מהו. ↩
-
כרז = גרגרי זכוכית שעושין מהם ענק לצואר. ↩
-
סאבכין. לדברי ידידי ד"ר א. י. בראור יושב בחצרמות המערבית בגליל דוובי שבט בשם סבחני. הצורה סאבכין יכולה להתאים ברבים לשבט זה הרחוק רק מהלך ימים מספר לדרך השיירות מעדן. ↩
-
צ"ל: [והכרזה] מכרתי שלשה וכוּ‘, והשוה להלן עמ’ ב‘ שו’ 4. ↩
-
מכאן עד “באשרפי” שו‘ 5 יש חזרה על מה שכתוב בעמ’ א‘ שו’ 26 – 29. ↩
-
הכהן? ↩
-
סורט עיר נמל ידועה בהודו, 200 ק"מ צפונית לבומבאי. ↩
-
= Berbero, הנמל הראשי של סומלי הבריטית, כ־270 ק"מ דרך הים מעדן. ↩
-
הרוח? ↩
-
= סחורה, ועי‘ מש“כ בתשוה”ג מן הגניזה עמ’ 28 הערה 16. ↩
-
= עיסה של שומשמין מבושלת בדבש. ↩
-
כפל דברים לאמור לעיל בשו' 24 – 25. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.