בכרך זה נאספו יחד מאמרים שונים, שרובם ככולם עוסקים בתולדות ישראל בארץ ישראל ובארצות הים התיכון: מצרים, אפריקה הצפונית, ספרד ואיטליה. מבוססים הם על מקורות חדשים, המתפרסמים מכתבי־יד שונים, רובם מאוצרות הגניזה הקאהירית ומעוטם מכתבי־יד אחרים. כמעט כל המאמרים¹ נדפסו בעשר השנים האחרונות בעתונות המדעית שלנו, אבל מפוזרים היו באכסניות שונות והכינוס יפה להם. לא הכנסתי בהם, במאמרים אלה, כי אם שנויים מעטים, ופה ושם הוספתי קצת מקורות חדשים מספרי דפוס וכתבי־יד.

יש בתעודות המתפרסמות בזה חומר רב חשיבות לתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל, לחייהם התרבותיים של יהודי אותן ארצות שנזכרו לעיל, לידיעת הקשרים בין הקיבוצים היהודיים השונים בתפוצות הגולה. החקירה בשטחים אלו עדיין הפרוץ בהם מרובה על העומד וכל תוספת ידיעה רצויה.

הנני להביע בזה את תודתי לתלמידי מר שלמה סימונסון, שעשה את עבודתו בנאמנות ובהבנה מרובה בסדור המפתחות, ולמר אלקנה ביליק, שקרא חלק מעלי ההגהה. עלי להודות להנהלת דפוס רפאל חיים הכהן ולפועליו, שעשו את עבודתם בזריזות ובחריצות. ואחרון אחרון אני מביע את תודתי הנאמנה לידידַי הרב רי"ל הכהן פישמן, ראשו של מוסד הרב קוק, ולמר י. ורפל, שדאגו להדפסת הספר בשעת חירום קשה זו.

ירושלים, י“ב אדר ב' תש”ו.

ש. א.

¹

“ידיעתנו על מצבם של יהודי ארץ ישראל וגורלם בימי כבוש הארץ ע”י צבאות מסע הצלב הראשון היא דלה וקלושה מאד… גם במה שנתפרסם עד עכשיו מאוצרות “הגניזה” כמעט שלא נמצא דבר על גורל היהודים ומצבם בא“י בימי מסע הצלב הראשון”². אפשר להוסיף על זה כי ידיעותינו על רוב הקהלות שהתקיימו בארץ מזמן הכיבוש הערבי עד מסע הצלב מועטות ביותר³, ויש קהילות שעליהן לא הגיעה אלינו עד היום כל ידיעה. רוב התעודות שנתגלו בגניזה נותנות לנו ידיעות מרובות על הקהלות הראשיות כירושלים ורמלה, ופחות מזה על טבריה וקצת ידיעות על מספר קהלות שניות במעלה כגון אשקלון, צור ועוד. אולם היו ללא כל ספק עוד כמה וכמה קהלות, ומהן אפילו בעלות חשיבות, שלא הגיעה אלינו עליהן כל ידיעה. והוא הדין גם בזמן שקדם לכיבוש הערבי. על כן יש חשיבות מיוחדת לידיעות הנמסרות לנו בקינה המתפרסמת בזה.

את הקינה מצאתי באוסף קטעי הגניזה שבקמברידג'. כתובה היא על קלף עתיק. חסרה היא לצערנו ראש וסוף, וקרועה באמצעה. מסדר האלף־בית שבה נשמרו רק האותיות ג־ז, ובכן הגיע אלינו ממנה רק החלק החמישי בערך. אילו הגיעה אלינו בשלימותה ודאי שהיינו מוצאים בה ידיעות על כמה וכמה ישובים יהודיים אחרים. אפשר גם שהיה רשום בה זמנה ושם מחברה והיינו פטורים מלשער השערות שונות. חבל על דאבדין.

בקטע שלפנינו נזכרו ישובים אלה:

1. “כפר חברונה” שבה “נפלו גיבורים קלים כצבאים על ההרים… [חכמי]ם⁴ סופרים, בתורה ובתורת כהנים [מהירים]” (שש' 8־10). והנה הידיעות שישנן בידינו על הישוב היהודי בחברון בתקופת המשנה והתלמוד הן דלות ביותר⁵, והוא הדין גם בתקופה הערבית עד מסעי הצלב. מן התעודות המועטות שנתפרסמו עד עתה מכירים אנו רק שמות של חכמים אחדים, בנים למשפחה אחת, שישבו בה במאה הי“א, והם “יוסף המומחה (=דיין מומחה, השופט) החברוני” ואביו “סעדיה החבר בסנ' (=בסנהדרין) גדולה המשרת אבות עולם”⁶. כשנכבשה חברון ע”י הצלבנים בקיץ של שנת 1100 גרשו משם את היהודים והעיר חרבה⁷. ר' בנימין מטודילה לא מצא בה אף יהודי אחד. יש לשים לב לכינוי כפר חברונה, ואמנם בימי אוסיביוס נחשבה “לכפר גדול”⁸.

2. אונו. על ישוב יהודי באונו בתקופה הערבית אין לנו עד היום שום ידיעה. הידיעה המאוחרת ביותר שהגיעה לידינו על אונו היא, כנראה, זו שבאיכ“ר א', י”ז: “צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון… לוד לאונו”, היינו שאנשי הצבא, או התושבים הגוים שבלוד, צררו את יושבי אונו היהודים, ומאמר זה שייך למאה הרביעית⁹. מן הקינה שלפנינו יוצא שיושבי אונו הרבו לעסוק בתורה והיתה שם ישיבה, “חבורה”. הצרים “טבחו חבורת אונו” והפייטן מקונן על “אונו הרכה והענוגה, בספר יומם ולילה הוגה” (שש' 15־16). הרי לפנינו כאן ידיעה חשובה ביותר על אונו היהודית.

3. לוד. אף על הישוב היהודי בלוד בתקופה הערבית אין לנו כל ידיעה. ודאי הוא שאחרי שנבנתה רמלה ובה נקבע מרכז השלטון עברו אליה רוב התושבים מלוד. בתעודות שנכתבו ברמלה באותה תקופה היו רגילין לכתוב: “ברמלה סמוכת לוד נחלת בני יהודה”¹⁰, זכר לימים ראשונים שאחרי בנינה של רמלה, שלוד היתה עוד עיקר ורמלה טפילה לה. בקינה זו ידובר (לפי ההשלמה) על “עשרת הר[וגי לוד”] (ש' 29). והנה “הרוגי לוד” נזכרו בתלמוד (פסחים ז‘, ע“א; ב”ב י’, ע"ב)¹¹ וכן בקה"ר ט‘, י’ ועוד, אבל אין לומר שהפייטן מרמז כאן להם, כי בכל המקורות ידובר רק על שני הרוגים והם לוליינוס ופפוס או שמעיה ואחיו, ובכלל נראה שבכל הקינה הוא מדבר על מה שאירע בזמנו. מדובר בה על “מפולת בחומה”¹² (ש' 30) והצר שם גם את “ציוניך לשממה” (ש' 31). הכוונה כנראה לציוני בית הקברות. הצרים גם “בקעו הרות ללוד” (ש' 26).

4. בין הערים שסבלו נזכרת גם יפו. בתקופת התלמוד היתה בה קהלה יהודית הגונה. כמה מחכמיה, כר' יודן, פנחס ואחרים, נזכרים בתלמוד. הגיעונו יותר מששים מצבות שרובן הוא מן התקופה הביזנטית¹³. מן התקופה הערבית הגיע אלינו רק גט שנכתב בשנת ד“א תתל”ז (1077) וחתום עליו יפת החזן בר אברהם החזן¹⁴. משמע שהיתה בה קהלה יהודית קטנה. לפי המסופר באחת מאגרותיו של הגאון הא“י בן מאיר נפטר אביו של רב סעדיה גאון ביפו¹⁵). את פרטי המאורעות ביפו איננו יודעים, כי הקטע קרוע במקום זה. נראה שחכם הקהלה, “זקינה המכובד” (ש' 23), נהרג ע”י השונאים. הצלבנים מחריבים את הקהלה. ר' בנימין מטודילה מוצא בה רק יהודי אחד – צבע.

5. חוסיפה, היא עוספיה שעל יד חיפה¹⁶. בה נתגלו שרידי בית־כנסת מן המאה הששית¹⁷. אין לנו כל ידיעות אחרות על הישוב היהודי אשר בה מן התקופה הביזנטית והערבית. במקום זה “טבחו זקינים” ונלקחו שבויים שנמכרו לעבדים: “זכור י”י לעבדות חוסיפה". אפשר גם לפרש שטביחת הזקנים היתה בחיפה.

6. חיפה. בה אנו מוצאים קהלה יהודית גם בתקופה הערבית. באחת התעודות מן הגניזה חותמים “אנשי מבצר חיפה… בירח מרחשון בשנה הששי[ת לשבוע]”…¹⁸. בשעת מצור חיפה ע“י הצלבנים בקיץ 1100 לוקחים היהודים חלק חשוב בהגנת העיר¹⁹. בחיפה נמצא בשנים האחרונות שלפני מסע־הצלב “בית־הועד”. רב אליהו גאון הולך בשנת מותו (תתמ"ד – 1083) ל”חיפה לקדש את השנה, ויחדש את הגאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הוועד“²⁰. בית הועד במקום זה הוא מושב הסנהדרין ובית דין הגדול. לזה מכוון כנראה הפייטן באמרו: “חיפה העיר ההוללה עליך ליבתי אמולה. מישראל כבוד גלה ושבתו זקני עגולה” (שש' 37־38). “עגולה” זהו כינוי לסנהדרין ש”היתה כחצי גורן עגולה" (סנהדרין ל“ו, ע”ב). הצלבנים מחריבים לגמרי את הישוב היהודי אשר בה, ור"ב מטודילה לא מצא בה יהודים. הפייטן אף הוא מדבר על “חורבן חיפה” (ש 36).

הצרים והמחריבים של ישובי היהודים הם אדום – רומא, הנוצרים, החיה הרביעית שבס' דניאל: “אימתני ותקיפה²¹ זעמה עלי חספה זבולי הרבה וחרפה” (שש' 34 – 35, והשווה גם ש' 17). על כן היה נראה לי בתחילה שהקינה הזאת מספרת לנו על חורבן הקהלות בא“י בזמן מסע הצלב הראשון, ביחוד בקיץ שנת תת”ס שבו כבשו הצלבנים את חיפה, ולנכון גם את חוסיפה = עוספיה הסמוכה ואת חברון, ובקיץ שלפני זה כבשו את רמלה ובודאי גם את אונו ולוד הסמוכות. אולם כשהראיתיה לחברי פרופ' ש. קליין [ז“ל] הביע את דעתו שהיא קדומה בהרבה לזמן הצלבנים. ואם להקדימה יש לקבוע את המסופר בה לסופה של התקופה הביזנטית, למחציתה השניה של המאה הששית או תחילת השביעית²², שהרי מזמן הכבוש הערבי עד מסעי־הצלב לא היתה יד אדום בקהלות ישראל שבא”י. אפשר, כמובן, להביא סיוע לדעה זו מן המסופר בה על לוד ואונו וחוסיפה, שכאמור לעיל אין לנו כל ידיעה על ישוב יהודי שהיה קיים בהן בתקופה הערבית, אבל יש להשיב על זה שלא ידענו אינה ידיעה.

הקינה הזאת, שנאמרה לנכון בט“ב, הכילה, כנראה, עשרים ושתיים מחרוזות כמספר אותיות האלף־בית. כל מחרוזת ומחרוזת מחולקת לשנים: החלק הראשון מסודר בא”ב בתמניא אפי ובחלקה השני באים ששה חרוזים המשמשים לה חתימה²³. כל אות מסתיימת בשם מקום: הג' בכפר חברונה. הד' באונו, ה' ביפו, ו' בלוד, ז' בחיפה, והחרוז שאחריה מתחיל בשם המקום שנסתיים בו החרוז הקודם. יש איפוא יסוד לחשוב, שלכל הפחות נזכרו בקינה זו יותר מעשרים ישובים יהודיים.

[כ"י קמברידג', T.־S. Loan 51]

………..

[עמ' א] [ב]…. [ב] זכרה ימי עֳינּות²⁴…

……… תיך / פתאום בא יום [פקודתיך]²⁵

……… י הדרתיך / ובאבחת²⁶ [חרב]… [תיך]

השליכי על י’י' יהב.. [תיך] / יפן…. [א]ת רפואתיך²⁷

5/ גבה לב….. [נה] / [ג]. ון חו.. עלי שננה

גבול ארמון²⁸ באש.. [נה] / [ג]. ליו לשׁבי נתנה

גשה להכחיד מי מנה²⁹ / [ג]… דומה נפשי שכנה

גודל ידה עלי [נתנה] / גערתה היעודה³⁰ בכפר חברונה

ח’ב' ³¹…. [נ]פלו גיבורים / קלים כצבאים על ההרים

10/……. ם סופרים / בתורה ובתורת כהנים [מהירים]

העת תשוביב³² נמהרים וסופרים / וינקום [דמם] מלך מתיר אסורים

דללו כל בחור מיקנו / [דבק חיך יונק אל] לשונו

דבק צר חרב על נירנו³³ / [דר]ך ש…. מנו

דקרו עולם ושיכנו³⁴ דאבה מימפלתו עינו

15/ דוהרי חרב רחמים לא היקנו / וטבחו חבורת אונו

א' ו' ³⁵הרכה והענוגה / בספר תורה יומם ולילה הוגה

אימתני³⁶ בזה לך ול[עגה] / וישח לבביך בדאגה

דלפה³⁷ נפשי מיתוגה / עד צור ישיב ללבי הפוגה

[מ' ב'] היניף צר כפו / הצ[ד] כל צעדיי בזעפו³⁸

20/ [ה]…. [פו] / [ה]….. טרפו

החריב כני [ושרפו] ³⁹ / [ה]….. בזעפו

הפריע פ….. [פו] / [ה]….. סמון יפו⁴⁰

י’פ' י’ת'……[בד]⁴¹ /…..זקיניך המכובד

……… [בד] /….. בחימה איבד

25/ הוחי[לי].. ככל.. [בד] /….. תקותיך לא תאבד

ועשו צרים…. [וד] / ויבקעו הרות ללוד

ובחור[ים] מע… [וד]⁴² / [ושׂק] תפרו עלי גלוד⁴³

וכשלו ברחוב י… [וד] / ושיכלם אם הילוד⁴⁴

ועל זאת נ…. אסלוד / ואהמה על עשרת הר[וגי לוד]

30/ [ל’ו'] ⁴⁵…. המפולת בחימה / דרכך היך הו… [מה]

……ציוניך⁴⁶ לשממה / ויאבל בך חיל וח[ומה]

[ועל זאת] נפשי עגומה / עד יקוממיך אל…. [מה]

[זדים] היתחברו בחוצפה / זימנו…… [פ]ה

[ז]… אימתני ותקיפה / זעמה עלי חספה⁴⁷

35/ זבולי⁴⁸ חרבה וחרפה / זכור י’י' לעבדות חוסיפה

זקינים טבחו ונפשי דלפה / זלעפה⁴⁹ אחזתני על חורבןב חיפה

ח’י' העיר ההוללה / עלייך ליבתי אמולה⁵⁰

מישראל⁵¹ כבוד גלה / ושבתו זקני עגולה

ראה⁵² י’י' והביטה כי היתי זולילה / נא מינחלתך רחמים לא תיכלה

40/ [ח] – – – – – – – – [ח] – – – – – – – –

תמונה 1

¹

נראין הדברים שבימי שלטונם של רומא וביצנץ לא היה ישוב יהודי קבוע בירושלים². במקום המרכז הדתי האחד בירושלים שימשו עתה שלושה מקומות מרכזיים לתפלה ולכנוס בימי החגים, כמו שמודיע לנו החכם הקראי סהל בן מצליח בהקדמתו לספר המצות שחבר³: “ואחרי עזבם למקום (הכוונה לירושלים) נשאר יתר מחמש [מאות] שנה לגלים מעון תנים ולא היה אחד מישראל יכול לבוא. והיו היהודים אשר במזרח באים אל מדינת מעזיה (=טבריה) להתפלל שם. ואשר במערב היו באים אל מדינת עזה. ואשר בארץ הנגב היו באים אל מדינת צער. ובימי קרן זעירה פתח ה' לעמו שערי רחמיו ויביאם אל עיר קדשו וישבו בה ויבנו מקומות בתורה לקרוא ולפתור ולהתפלל בכל עת ולהעמיד משמרות בלילות”. איך הובאו אל עיר קדשו – סתם הכותב ולא פירש. ידיעות מפורטות יותר נמצא במכתב קדמון של עדת הרבנים בירושלים⁴. “ומאת אלהינו היתה זאת כי הטה עלינו חסד לפני מלכות ישמעאל בעת אשר פשטה ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים היו עמהם אנשים מבני ישראל הראו להם מקום המקדש וישבו עמהם מאז ועד היום. והתנו עליהם תנאים כי הם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול ויתפללו על שעריו ולא יהיה ממחה על ידיהם…” למכתב הזה יש חשיבות רבה. ממנו אנו למדים שהיהודים באו לירושלים עם הצבא הערבי. אין אמנם בידיעה זו כדי להוכיח כדעת דינבורג⁵, שהיו יהודים בצבא הערבי גופו, אבל נראה שלצבא הכובשים הצטרפו יהודים מבני הארץ ועזרו לערבים בכבוש ירושלים כשם שעזרו עשרים וחמש שנים לפני זה לצבא הפרסים.

מקור שלישי חשוב משמשים דברי הקראי סלמון בן ירחם בפירושו לתהלים⁶: “וכאשר בחסד אלהי ישראל נעתקו הרומים ממנה (=מירושלים) והופיעה מלכות ישמעאל ניתנה הרשות לישראל להכנס ולגור שם ונמסרו להם חצרות בית ה' והיו מתפללים שם משך שנים. ואחר כך הוגד למלך ישמעאל כי הם עושים רעות והוללות ושתית יין ושכרות וגדופים וצוה לגרשם אל שער אחד משעריו, ועל הדרך הזאת היו משך שנים. והוסיפו לעשות הרע וקם עלינו מי שגרש אותנו משער בית המקדש”.

חוץ מן המקורות החשובים האלה יש עוד, כמה וכמה מקורות־לווי עבריים, ערביים ונוצריים⁷. מרובם ככולם יוצא שהיהודים התחילו להתישב מחדש בירושלים תיכף אחרי שנכבשה ע"י עומר, אבל אין אנו יודעים מה היה מספר המתישבים ומהיכן באו, מהו חלק העיר שבחרו להם למושב ופרטים דומים לאלה. והנה מצאתי בין קטעי הגניזה הקאהירית השמורים בספרית האוניברסיטה בקמברידג' דף קטן אחד שיש לו חשיבות רבה בשביל השאלות הנדונות. הנייר והכתב נותנים מקום לשער שמוצאו מן המאה העשירית או האחת עשרה. הקטע חסר התחלתו וסופו ואין לדעת מהי מדת החסרון. אין אנו יודעים גם את מחברו וזמן חיבורו ולמי נועד, וכן מה טיבו ותכונתו. אפשר יתגלו ממנו עוד מספר דפים שיתנו לנו תשובה לשאלות אלו, וכדי להקל על החיפוש אחריהם באספי “הגניזה” הנני נותן בזה פקסימיליא שלו.

בקטע זה אנו מוצאים כמה ידיעות מתאימות לאלה שבשאר המקורות העבריים הנז' לעיל אבל הוא מוסיף עליהם. לפי המסופר בו היה מקום המקדש ידוע לכובשים – ודבר זה מסתבר – אבל חקרו ודרשו את זקני היהודים על אבן השתיה, ואחד החכמים ציין את גבולות המקום. היהודים מטאטאים את המקדש ומנקים אותו, ויש לשער שמשום כך ניתנה להם הזכות להשגיח על נקיון המקום גם בדורות הבאים, כמסופר ע“י סהל בן מצליח (עי' לעיל), וע”י השופט מג’יר־א־דין, ששאב את הידיעה ממקורות יותר קדומים, שכאשר בנה עבד־אלמליך בן מרואן את קבת אל צחרה ומסגד אל־אקצא מסר לעשר משפחות יהודיות את ההשגחה על נקיונם והיהודים היו מכינים נרות ומנורות ופתילות ל“חרם”⁸. יש בו גם הכחשה גמורה לספור שמספרים ההסטוריון הערבי הידוע אלטברי ואחרים שהנוצרים התנו בשעת מסירת העיר לכובשים שלא יתנו ליהודים לשבת בה⁹. זוהי טענתם של שונאי ישראל בזמנים יותר מאוחרים כשרצו לדחוק את רגליהם של היהודים בירושלים או אפילו לגרשם מתוכה, ואילו בקטע שלפנינו מסופר שהפטריארך עצמו הסכים לישיבת חמשים משפחות, אמנם אפשר שזו היתה הסכמה מאונס, אחר שהבין שלא יצליח להשפיע על השלטונות הערביים שיאסרו לגמרי את הישיבה בעיר ליהודים.

היהודים מבקשים שיתנו להם להושיב בירושלים לכל הפחות מאתים בית. עומר אינו נותן להם אף את חצי תאותם והרשה להושיב בה רק שבעים משפחה, מפני שלא רצה להרגיז את הנוצרים. המתישבים הראשונים באים מטבריה ומסביבותיה. יש לשער שבין המתיישבים נמצאו גם אחדים מחכמי טבריה, מן הסנהדרין אשר בה. מתי עברה הישיבה מטבריה לירושלים אין אנו יודעים. יש לחשוב, שלא מיהרו לעשות זאת לפני שהתבסס הישוב היהודי בעיר הקודש והתגבש בצורת קהלה מסודרת. אפשר שעברו גם דורות מספר עד אותה שעה. ראשיתה של הגאונות הארצישראלית לוטה עדיין בערפל. בכל אופן ידוע שהגאון הא"י היה מתכבד בתואר “גאון טבריה” גם דורות רבים אחרי שמקומה של הישיבה היה קבוע בירושלים¹⁰, כי ישיבת ירושלים היא המשכה של זו שבטבריה.

למקום מושבם בוחרים היהודים את דרום העיר. גם בפרט זה מועטות הן ידיעותינו. הקראים ישבו ב“רובע המזרחיים” (נקרא כך מפני שראשוניהם באו מבבל ומפרס), ואותו זיהו עם המקום הנקרא בס' יהושע (י“ח, כ”ח) בשם “צלע האלף”. זה נתן מקום למתנגדיהם הרבנים לכנותם בשם “כת הצלע” או, “כת הצולעה”, וגם “הצולעה” סתם¹¹. מצד אחד נראה שהיתה ליהודים לפני זמן הצלבנים זיקה לקצת בנינים שנמצאו בצפונו של הר הבית¹². מן הקטע שלפנינו, יוצא שמקום משכנם של היהודים בראשית חדושו של ישובם היה בדרום העיר, היינו בקירוב באותו מקום שבו נמצא רובע היהודים במאות השנים האחרונות. בקשתם היתה “קרבת המקדש ושעריו” ורובע זה נמצא בקרבת המקדש. מלבד זה בקשו גישה חפשית למעיין השלוח לצרכי טבילה. הכליף נתן להם את בקשתם זו, אולם לא תמיד הרשו להם את הטבילה במעיין זה בדורות הבאים. במכתב אחד שנכתב בסוף המאה הי“ב או תחלת הי”ג¹³ מסופר ש“בשילוח אין מניחים הגויים לטבול”¹⁴.

העתקתו ותרגומו של הקטע נעשו ע“י ד”ר א. שטראוס והוגהו ע“י ד”ר ד. צ. בנעט, שהוסיף להם גם קצת הערות המסומנות בשמו, והנני מביע להם בזה תודה נאמנה.

[T.־S. Arabic Box 6 (1)]

[עמ' א'] ואלרק[א]צין? אלא ויחצר פחצר כול מוסלם

אן¹⁵ פי אלבלד ופי אלרסתאק¹⁶ וחצרו

[מע]הם גמאעה מן אליהוד תם אנה

אמרהם בכנס אלקודס ותנטיפה

5/ ועומר יוערף¹⁷ עליהם פי כול וקת פכל

מא אנכשפת…. סאל לשיוך

אליהוד ען אלצכרה אלדי הי אבך שתיה

פראן¹⁸ בעץ אלעלמא יחדד לה אלמוצע

אלי אן אנכשף פאמר באן יבנא סור

10/ אלקודס ויבנא עלי אלצכרא קובה

ו[ת]טלא באלדהב. וב[עד] הדא ארסלו

אליהוד אלי סאיר אלשאם יערפוהם

מא ואקפהם¹⁹ עומר פארסלו אליהום

יקולו וכם יכון עדה אלקום אלנאקלין

15/ אלי אלקודס פדכלו אלי עומר קאלו לה

ובכם יאמור אמיר אלמומנין באן

ינתקלו אלי הדא אלבלד מן טאיפת

אליהוד פקאל עומר מה יקולו כצומכם

תום אתכלמו²⁰ אנתם ובעד דאלך אקול

[עמ' ב'] אנא מא [י]זיל אלכלף פי מא בינכם תם

אחצר אלבטרך [ו]אצחאבתה²¹ פקאל להם

קד ותבת²² האולי אליהוד עלי אלכל

מן…. יקדם אלי ההנא מנהם אלכמיה

5/ אלתי. תקולו פיהא פקאל אלבטרך יכונו

אלנקלין באהליהם וצביאנהם כמסין

בית פאגאבוהם אליהוד מא נכון אקל

[מ]ן מיתין בית פטאל אלממאכסה

בינהם אלי אן אמר עומר בסבעין

10/ ביתה פאגאבו אלי דאלך תם אנה קאל

אין תתבו תסכנו פי אלבלד פקאלו

גנובי אלבלד והו סוק אליהוד וכאן

טלבהם קרב אלקודם ואבואבה

וכדאלך מא סילואן ללטבילה פאנעם

15/ אמיר אלמומנין עליהם בדאלך תום

א[ן] אנתקל מן טבריה וחולהא אלסבעין

ביתה בנסאהם ואולאדהם ועמרו

נאחיתהם באלבנא אהארה²³

אלי אגיאל אן כתירה ובעד דלך…

(תרגום)

[עמ' א] והרצים(?)²⁴ אלא אם כן יבוא. ויבוא כל מוסלם

אשר היה בעיר ובישובי השדה ובאו

עמהם קבוצה מהיהודים. אז

צוה אותם לטאטא מקום המקדש ולנקות אותו.

5/ ועומר היה מפקח עליהם²⁵ בכל רגע ובכל פעם

שהיתה מתגלית (שכבה?) היה שואל (?) את זקני

היהודים על ה“צח’רה”²⁶ שהיא אבן השתיה.

ואחד מהחכמים ציין לו את גבולות המקום

עד שנתגלה, ויצו לבנות חומת

10/ המקדש ולבנות כפה על ה“צחרה”

ולצפותה בזהב. אחר כך שלחו

היהודים אל כל ארץ ישראל להגיד להם

על מה הסכים עמם עומר²⁷. וישלחו (אלה) אליהם

לאמר ומה יהיה מספר האנשים העוברים

15/ אל ירושלים? ויכנסו אל עומר ויאמרו לו:

וכמה יצוה אמיר המאמינים

שיעברו אל העיר הזאת מעדת

היהודים? ויאמר עומר: מה יאמרו אויביכם?²⁸

אחר־כך דברו אתם, ואחרי כן אומר

[עמ' ב'] אני מה שישים קץ למחלקת שביניכם. אז

קרא לפטריארך ולחבריו ואמר להם

הנה היהודים האלה קפצו על הכל

…. יבואו (?) מהם הנה הכמות

5/ אשר תאמרו. ואמר הפטריארך יהיו

העוברים על נשיהם וילדיהם חמישים

בית. ויענו אותם היהודים בא נהיה פחות

ממאתים בית. ויארך המיקוח

ביניהם עד שצוה עומר (שיעברו) שבעים

10/ בית והסכימו לזה. אחר־כך שאל

היכן תרצו לגור בעיר ויאמרו

בדרום העיר, וזהו שוק היהודים. והיתה

(כוונת) בקשתם קרבת המקדש ושעריו,

וכן מי השלוח לטבילה. ונתן

15/ להם זאת אמיר המאמינים. ואז

עברו מטבריה וסביבתה שבעים

הבית על נשותיהם וילדיהם וכוננו

שכוונתם בבנינים אשר עקבותם (?)

(נשארו) לדורות רבים. ואחר כך…

־־־־־־־־־־־־־

תמונה 2

¹

תעודות רבות נתפרסמו בעשרים השנים האחרונות על הישוב היהודי ברמלה ע"י מאן ואחרים; ואילו על ישובים יהודים בשפלה הסמוכה לה לא היתה לנו עד היום ידיעה ממשית. גם רבים מפרטי תולדותיה של הקהלה החשובה ברמלה עוד לא נחקרו דיים², ועל כן כדאי לפרסם כל תעודה נוספת הנוגעת לה. הריני מפרסם איפוא כאן תעודות אחדות מאוסף קטעי הגניזה אשר בקמברידג'.

א. התעודה הראשונה היא גט³ שנכתב בשנת ד' תשפ“ז (1027) ב”רמלה מדינתא הסמוכה ללוד“. זוהי נוסחה שנהגו בה מימים קדמונים, מראשית ישובם של היהודים ברמלה, כי אז עדיין היתה לוד עיקר ורמלה טפלה לה, ונהגו בה עד זמן מסעי־הצלב⁴. הסופר שכתב את הגט הוא אברהם החבר בירבי שמואל השלישי. ר' שמואל זה הוא החכם והפייטן הידוע ר' שמואל בירבי הושענא, שהיה מתחילה “רביעי בחבורה” ועלה אחר כך לדרגת שלישי, ומילא תפקיד מסוים בחייהם של יהודי א”י ומצרים⁵. ר' אברהם בנו היה כנראה דיין ברמלה.

בכתיבת הגט הזה לא הקפידו על כמה פרטים שהקפידו עליהם⁶ בדורות אחרונים, ואין כאן המקום להתעכב על כל השינויים שבגט זה מצד ההלכה. אבל יש לעמוד לכל הפחות על שניים מהם. הראשון הוא מה שכתוב בשש' 19־21: “ולית לי עליך לא ערר ולא מצו ולא מימד ולא משמע משום אנתו והרי את מותרת לכל אדם⁷ בביטול כל מודעיה ותנאים”. נוסחאות אלה אינן בכל הגטין הרבים הידועים לנו מתקופות ומארצות שונות, הן נמצאות רק בגט זה שנכתב ביפו בשנת תתל“ז⁸. זהו איפוא נוסח ארצישראלי קדמון, שדוגמתו אפשר למצוא כפי שאמר לי חברי המנוח פרופ' גולאק ז”ל בגיטין יווניים־מצריים אחדים.

הדבר השני הראוי לציון הוא זה שעל הגט חתום הסופר שכתב את הגט ועמו עד אחד⁹, כמנהג אנשי בבל, כי בחילוקים שבין בני בבל ובין בני א“י אנו קוראים: “בני בבל אחד כותב את הגט ואחד חותם עם הכותב ובני א"י אחד כותב ושנים חותמין”¹⁰. הרי לנו הוכחה נוספת להשפעה הבבלית שגברה על יהודי א”י.

ב. התעודה השניה אין בה זמן ומקום, אבל אפשר לעמוד עליהם מתוכה ומשם כותבה. הכותב הוא שוב אברהם בירבי שמואל השלישי בחבורה, שישב כמו שראינו לעיל, ברמלה. הזמן הוא אל נכון זה שלאחר רעש האדמה אשר היה בי“ב טבת תשצ”ד, והתפשט בכל א"י, אבל ביחוד סבלה ממנו רמלה¹¹. רוב בניני העיר נפלו והפכו לתלי־חרבות. ביניהם היו גם כמה בנינים שהיו קניין בית־הכנסת. והנה בא עז פנים אחד, אבו עלי אבן איוב, “אל המקום החרב אשר לבית־הכנסת וזרע שם בצל ופול ומה שרצה” בלי ידיעת ראשי הכנסת, גם הקים עליה על פרוזדור בית־הכנסת בלי שהיתה לו זכות לכך. ר' אברהם מבקש את ר' אברהם הכהן בירבי יצחק (שאינו ידוע לנו ממקום אחר) שיעמוד בפרץ, יקרא לו ויוכיחו ויטיל עליו עונש על שהסיג גבול.

ג. התעודה השלישית מענינת ביותר ונכתבה בשנת ד' תשצ“ח (1038). קרובה היא בעניינה לזו הקודמת, כי אף בה ידובר על החכרת חורבה, שעמדה חרבה ודאי מזמן הרעש הנ”ל. “אנשי כנסת הגדולה” אשר ברמלה מחכירים את “חצי החורבה אשר לכנסת אשאמיין” לאחד מבני הקהלה לזמן של עשרים שנה, למען יבנה שם בית לשבתו, ודמי החכירה יהיו לבדק בית־הכנסת. כעבור הזמן הנ“ל יהא הבית שייך לבית־הכנסת, ואם ירצה החוכר לשבת בו גם להבא יהא עליו לשלם “שכר מלא כשוכרי דירות ובתים”. דרך אגב, יש לעמוד על השימוש ב”כנסה" במקום בית כנסת ויש לראות בזה השפעה קראית, שהיתה חזקה ברמלה על הרבנים גם בכמה ענינים אחרים¹².

“כנסת אשאמיין” ברמלה, שהיתה “כנסת גדולה”, נזכרת גם במכתבו של הגאון שלמה בן יהודה, שנכתב סמוך לזמן תעודתנו¹³, ומכאן הוציא מאן את המסקנה הנכונה שהיה ברמלה גם בית־כנסת של בבלים. גם ממכתבו של שלמה בן יהודה, שנדפס ע"י מאן, Text and Studies, I, ע' 339, מתברר שהיו ברמלה לפחות שני בתי־כנסת¹⁴, ואם נשים אל לב שגם לקראים אשר בה היו “כניסות” אחדות¹⁵ נקבל מושג על מספר היהודים בעיר זו.

ד. התעודה הרביעית מזכירה מציאות ישוב יהודי בשפלה. התעודה המקוטעת הזאת מוצאה מן התקופה הערבית, כמו שיוכיחו השמות מוהוב ופרג. אמנם מתכנה ומן הכתב העתיק מאד נראה שאין לאחרה מן המאה התשיעית. ממנה מתברר כי בזמן הכתבה היה קיים ישוב יהודי בשפלה, היא שפלת לוד¹⁶. יש לחשוב שבשפלה היו כמה ישובים יהודיים, ו“השפלה”, שכללה את כל הישובים האלה, היתה מהווה עדיין באותו זמן יחידה מסויימת ומוגדרת אצל בני הדור. הרי שגם סביבות לוד ואונו היו מיושבים יהודים שעסקו כנראה בחקלאות. הגאון הנז' בה הוא, כנראה, הגאון הארצישראלי. חבל על תעודה יקרה זו שהיא חסרה בראשה ובסופה.

בקשר עם תעודה זו יש עוד להזכיר כי ביוצר לרעש אדמה שהדפיס ד“ר מ. זולאי בידיעות המכון לחקר השירה העברית ג' ע' קנ”ח נאמר:

צללו המונים באף וחרון / היושבים בשפילה בעמק השרון.

הרי שגם כאן ידובר על ישוב – או ישובים – בשפלה, ובכל הפיוט הזה אין הפייטן מדבר אלא על מה שקרה לישראל, “עדת ישרי אל”. זמנו של אותו פיוט לא נקבע עוד בברור. זולאי נוטה לחשוב שהכונה היא לרעש האדמה משנת 1033, אבל דומני שיש להקדימו.

ה. על התעודות האלו כדאי להוסיף עוד תעודה אחת מן האוסף הנז' שהיא יחידה במינה. ערוכה היא “אל כל קהלות ישראל אשר בארץ ישראל במבצריה ועיריה וכפריה” מאת העומדים בראש הישיבה הקדושה אשר בא“י (ירושלים), אשר נותרה מעט מהרבה, “אשר בימיה אפפו רעות” את הישוב היהודי בארץ (שש' 17־19). יש לחשוב שהישיבה היתה פונה מזמן לזמן בענינים שונים במכתבים־חוזרים לכל הקהלות אשר בארץ, אבל לפי שעה לא הגיעונו מכתבים כאלה, שהרי כרגיל נשארו בארץ ולא נתגלגלו ל”גניזה" הקהירית. יש להצטער על זה שעיקרו של המכתב חסר, ומשום־כך קשה גם לקבוע את זמנו בוודאות. בסקירה ראשונה נראה היה לי שהמכתב נכתב בזמן מסע הצלב הראשון כשעמדה הישיבה לעקור את מושבה מא“י לסוריא, לחדרך ואח”כ לדמשק, אבל אין זאת אלא השערה¹⁷.

מעניינת ביותר היא הכתובת, שממנה נלמד על מציאות ישובים יהודיים גם במבצרים, עיירות וכפרים. בדברי התהלה והברכה, המסודרים בסדר א“ב, נזכרים כמה מפקידי הקהלות: הסופרים, הדיינים, הפרנסים המלמדים והחזנים¹⁸. בעלי המכתב פונים גם ל”שאר כל עם י“י גדוליהם וקטניהם אשר נשארו בארץ ישראל ובארץ מצרים הקרואים על ארץ ישראל”. יש כאן ידיעה נוספת על הגירה גדולה מא“י למצרים, ובני א”י היושבים שם “קרואים על [שם] ארץ ישראל”¹⁹, היינו שיסדו להם קהלות מיוחדות והקימו להם בתי כנסת “שאמיין” או ירושלמיים.

א. [T. – S. 10 J 2]

……../.. ן בירח אדר קדמאה בשתה חמיש [ייתא] / [דשב]ועא מה דהיא שנת ארבעה אלפים / ושבע מאוון ותמנין ושית שנין / ל[בריי]ת [עלמא ברמלה] מדינתא דסמיכה / ללוד…. [אנא] מנשה בר שמואל / דממדינת [רמלה וקאים יומא] הדן בה וכל שום / וחניכה דאית לי ולאתרי ולאבהתי ולאתריהון / דאבהתי צביתי ברעות נפשי כדלא אניסנא / [ושבקי]ת ופטרית ותרכית וגרשית יתיכי / ליכי אנתי חוסן ברת יוסף דממדינת רמלה/ וקאימה יומא הדן בה וכל שום וחניכה / דאית ליך ולאתריך ולאבהתיך ולאתריהון / דאבהתיך דיהוויתין אנתתי מן קדמת דנה / וכדן שבקית ופטרית ותרכית וגרשית יתיכי / דיתהוויין שריא ושביקא ורשאה ושלטאה בנפשכי / למהך והתנסבה לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחה / בידכי מן שמי אנה מנשה בר שמואל מן / יומא הדן ועד לעלם ולית לי עלך לא ערר ולא / מצו ולא מימר ולא משמע משום אנתו והרי / את מותרת לכל אדם בביטול כל מודעיה ותנאים / ודן דיהווי ליך מיני ספר תרוכין וגט פיטורין ואגרת / שיבוקין כדת משה ויהודאיי / אברהם החבר בירבי שמואל השלישי כתבת ושהדת / אנא יהודה המומחה²⁰ בר שלה חתמת ושהדת

ב. [T. – S. 13 J 20]

שלום רב וברכות כפולות וחמלה וחנינה / ואורך ימים ושנות חיים ויד וממשלה ועוז / וגדולה וגילה וצהלה ומילאוי כל שאלה מיד / נצח סלה לזקנינו ויקירנו ונכבדנו כבוד גדולת קדושת מר' ור' אברהם הכהן / השר היקיר בירבי יצחק הכהן נע / יעלם סיידי אלשיך חפצה אללה ואדאס סלאמתה / ובלוג כל מוראד אנא קד וקענא מע דא / אלאנסאן אלוקיה אבו עלי אבן איוב פי אחדאת דוירת אלמקווא ואחרת עולייה עלא דחליז / אלכניס לם יכון לוה פי שרט אלאכר ומר ביננא / ובינוה כצומה וכלאם יטול שרחה ומא אקנעה / דאלך חתא גא אלא אל כריבה אלדי ללכניס / זרעה בצל ופול ומא אראד בגיר עילמנא / ולא אמר אחד קילת אעתבא ומובאלה וכלמתה / וכאצמתה ואנכרת עליה יום בעד יום והוא באוי / לא יבאלי בלכלאם והוא אנסאן אן שדיד יקול / תעבת פי האדה אל כריבה וכאן וכאן אלאן יתפצל / סיידי אלשיך חרסה אללה יסתדעי בה וינכר עליה פעלה דא וגעל עליה פי תעדיה אלא גיר מלכוה / גנאיה ודנב ושלום זקנינו ונכבדנו ויקירינו / יגדל וכבודו לא ידל אמן נצח סלה / אוהבו אברהם בירבי שמואל השלישי בחבורה נע

(תרגום)

ידע אדוני השיך – ישמרהו ה' ויתן לו שלום לתמיד / וימלא לו כל משאלו – שהיו לנו דין ודברים עם / האיש הזה עז הפנים אבו עלי אבן איוב בדבר הקמת / בית המקוה והנה הוא הקים עליה על פרוזדור / בית הכנסת שלא היה לו שם זכות לפי תנאי החכירה, והיו ביננו / ובינו דין ודברים, יארך פירושם. וזה לא היה די בשבילו / אלא הוא בא אל המקום החרב אשר לבית הכנסת / וזרע שם בצל ופול ומה שרצה בלי ידיעתנו / ובלי שאמר לו אחד [לעשות כן] תוך זלזול … ודברתי אליו / ורבתי עמו והוכחתי אותו יום אחר יום והוא ממשיך במעשהו / לא ישעה לדברים והוא איש קשה ואומר / עמלתי בחורבה זאת. והיה כעת יואיל / אדוני השייך, ישמרהו אלהים, לקרא לו ויוכיחו / על מה שעשה ויטיל עליו משום הסגת גבול / חטא ופשע ושלום זקנינו וכו'.

ג. [כ"י קמברידג' 3358 Add.]

זכרון עדות שהיתה בפנינו אנו בית דין והעדים החתומים למטה בשטר הזה כך היה כי אנשי כנסת הגדולה²¹ אשר במדינת רמלה החכיאו את חצי החורבה אשר לכנסת אשאמיין אשר היא ופתחה לפני שער הכנסת החכירו אותה לצדקה בן יפת אלשירגי הידוע אבן מוכאט אלנעגה עשר[ים] שנה תחלתם מתחלת השנה הרביעית בשבוע שהיא שנת ארבעת אלפים ושבע מאות ותשעים ותשע שנים ליצירא (!) וקבל צדקה זה בן יפת שיתן בכל שנה חצי זהוב שכר חכירות חורבה זו להיות לבדק הכנסה הזאת ולצרכיה וגם אנשי הכנסה רצו בכך כי לאחר עשרים שנה אילו יתנו לו לצדקה זה דמי הקורות והאבנים ומה שישוה ההוצאות אשר הוציא צדקה זה בן יפת ואם יחפצו אנשי הכנסה להשכין צדקה זה בחורבה הזו לאחר שילום עשרים שנה יהיה על צדקה זה שכר חורבה זו מאנשי הכנסה שכר מלא כשוכרים דירות ובתים מה שתשוה בכל שנה שכירותה וגם יחשבו לו לצדקה זה מה שנשאר לו מאחר השנים האילו ויפרעוהו אם בשכונה אם בנתינת שאר ההוצאה ואחר כך יצא למקום שיחפוץ ועל כך קבלו החוכרים על נפשותם לחכור חורבה זו וקנינו מיד צדקה בן יפת בכלי הכשר לקנות בו וכתבנו וחתמנו ונתננו לצדקה בן יפת להיות בידו לו ועליו לזכות ולראיה וקיים ושריר

אברהם הכהן בירבי יצחק עד צדקה הלוי בן אברהם ננ

דויד הכהן ברב יפת ננ אפרים בן משה החזן נע

אפרים בן יעקוב יחיה בן ישועה ננ

שלמה בן פהיל ננ מבשר בן טוביה הספר (!) עד

מנחם בן יפת ננ

ד. [T.־S. 10 J 29]

……../ בנו……. / נאמנים וה……/ בני ישראל בן יעקב…./ ונפטר אבינו במדינת מֿֿ²²… [והלך אחינו יוסף] / אל השפלה ונפטר אחר מיתת אב[ינו בלי בנים] / כי לא נשא אשה ונשארנו שלשת האחים בלבד / אנחנו מבורך ויפת ואחינו יוסף שבשפלה הוא / [כלל] בני מוהוב בן פרג והוציאו שני שטרות / האחד מאדונינו גאון אל שלשת הזקנים בשלום רב / ישאל מהם שיוציאו ירושת בני מוהוב זה / מתחת ידיהם וליתנה לשני בניו מבורך ויפת / עם חלק אחיהם יוסף שבשפלה והשטר / השני שטר הרשאה שהרשה יוסף זה בך /…. הוא בן שבע עשרה שנה לשני אחיו /….. שם על ארבע

ה. [ T.־S. 10 J 30]

אל כל קהלות ישראל אשר בארץ ישראל במבצריה ועיריה וכפריה / אדיריהם ברוכיהם גבירהם (!) דבריהם²³ הדוריהם זכוריהם / חשוביהם טוביהם יקיריהם כשריהם למדיהם מ… הם מוריהם נשיאיהם שריהם סופריהם עשיריהם פליליהם²⁴ / צופיהם קריאיהם רביהם שופטיהם שוטריהם תחכמוניהם / חכמיהם נבוניהם חזניהם פרנסיהם מלמדיהם ושאר / כל עם יי' גדוליהם וקטניהם אשר נשארו בארץ ישראל / ובארץ מצרים הקרואים על ארץ ישראל, יהי עושם מחסם / מכל צר, ויסגבם וינוססם בכל עיר ומבצר, בבית ובחצר, ביד / לא יוקצר²⁵ אותם להנצר, ויראם בבנין עיר וארמון²⁶ ויקיים את / רועים ונסיכים²⁷ וקיבוץ המון וביאת נין ישיי נכד שלמון²⁸ עם / כל ההבטחות והשלומות והשמחות והברכות וההנחות והישועות / והנפלאות והרחמים והסליחות והשם…. חות והעמדות המשפ' / ל… שת צצות ומפריחות ומושבי מנחות ונפשות נחות / כל אלה וכהנה וכ[הנה] תאגרנה תכללנה תהיינה לכם אחינו / ולצאצאיכם נצח סלה. שאו אחינו ואנשי שלומנו / שלום רב ועצום ממוראנו²⁹ יהי שמו מהולל. גם מעבדיו הישיבה / הקדושה אשר ביופי מכלל³⁰, אשר נותרה מעט מכלל³¹ אשר / בימיה אפפו רעות³² ושאפו רעי שעות והיו רק זועות³³ ומכלם הציל / נותן ישועות להסתיר מסוד מרגשת³⁴ האל למושעות ברוך הוא / על כל תגמוליהי השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט ר[גלינו ³⁵…………….]

………………………………….

¹

א. מכתב מקהלת עזה לפוסטאט

(בין שנות תש“ע – ת”ת, 1010 – 1040)

ידיעותינו על עזה מזמן הכבוש הערבי עד מסעי הצלב‏ הן מועטות מאד. ידוע לנו שעזה מלאה תפקיד חשוב בחיי היהודים בא“י בימי שלטון ביזנטיה. באותו זמן אסור היה ליהודים להכנס ולשבת בירושלים והיו מתקבצים לעזה בימי החגים מכל הקהלות שבדרום הארץ. היא שמשה, איפוא, מעין מרכז דתי בדרום, דוגמת טבריה בצפון. סופר קראי קדמון כותב בפירושו לדניאל²: “כי טרם בואו (של ישמעאל) לא יכלו ‏ לבא אל ירושלים, ומארבע כנפות הארץ היו באים‏ אל טבריה ואל עזה לתאות המקדש”. וכך כותב גם סהל בן מצליח בהקדמתו לספר המצות³ שלו: “והיו היהודים אשר במזרח באים אל מדינת מעזיה ( = טבריה) להתפלל שם, ואשר במערב היו באים אל מדינת עזה, ואשר בארץ הנגב היו באים אל מדינת ‏ צער”.‏ אבל על הישוב ‏ היהודי שבה מזמן הכבוש הערבי אנו יודעים מעט מאד. ואולם אין ספק שבמשך כל התקופה הזאת היתה קיימת בעזה קהלה יהודית. בין חכמי המסורה הקדמונים, שחיו במאה השמינית ותחלת התשיעית, נמנה ר' משה העזתי הנקדן⁴. החכם המפורםם ר' אפרים בר' שמריה, שעמד כמחציתה הראשונה של המאה הי”א בראש קהלת בני א"י בפוסטאט־קהירא היה בן עזה, וחותם את עצמו: אפרים בר' שמריה העזתי⁵. אפשר למצא עוד פרטים אחדים על יהודי עזה באותה תקופה, וזהו כמעט הכל. מפני זה יש חשיבות מיוחדת למכתב המתפרסם כאן, לפי שעה המכתב הראשון מראשי קהלה זו שהגיע אלינו.

מכתב זה, שמוצאו מן הגניזה הקהירית, נמצא באוסף הפפירוסים של ארצהרצוג ריינר בוינה. הרב ד“ר א. ז. שווארץ וד”ר א. שטרויס הואילו בטובם לשלוח לי צלום ממנו, והנני מביע להם בזה את תודתי הנאמנה⁶. ראשו חסר, ועל כן אין לדעת את זמנו המדויק ולקבוע בודאות גמורה את המקום שאליו נשלח, ורובו הגדול מטושטש מאד ובקושי הצלתי ממנו מה שהצלתי. מכל מקום אפשר לעמוד על ענינו בברור ולקבוע בקירוב את זמנו ואת המקום שאליו נשלח. קרוב הדבר לודאי שנשלח לראשי הקהלה הארצישראלית אשר בפוסטאט ותכנו הוא:‏ מבורך בן נתן העזתי הלך למצרים כדי להעלות לא"י את ארונו של אחיו עמרם שנפטר בארץ פיתום, היא פיום במצרים העליונה, ולקחת מה שהניח מרכושו כי מבורך הוא היורש לעמרם ומבורך היו שתי אחיות, ואחת מהן גם ילדה שלשה בנים. חכם אחד ושמו אפרים, כנראה בן שמריה, מיושכי פוסטאט חשב שאין כל הירושה מגיעה למבורך, והנה באים חכמי עזה וראשיה להביע את תמהונם על זה ולבסס את צדקת תביעתו של בן עירם מבורך. מרבים הם לדבר על דין אמת ומשפט צדק, ומתוך ‏ שחששו שמא פוגעים ‏ הם בכבודם של חכמי פוסטאט החשובים הם מתנצלים: “ולא נצרכנו להודיע‏ כל ההזהרות שהזהירנו הקב”ה, לפי שאתם חכמים ונבונים ומביני דבר מתוך דבר, ואין אנו אלא כמזכירים".

חתימתו של המכתב ‏הוא “מאחיכם קהל עזה ומהנעתקים אליה”, ובאו על החתום חמשה עשר איש מראשי עזה ומן הנעתקים אליה. ‏שתי המלים האחרונות אומרות: דרשונו. ‏ נראה שלרגלי איזה מעשה שקרה, או לרגלי פקודת השלטון, הוכרחו היהודים שישבו בקהלות ובכפרים שבסביבות עזה להעתיק מושבם לעזה, אבל אין לנו ידיעה אחרת ברורה על כך ועל המאורע שגרם לזה.

ידיעה על צרות ונדודים שעברו על קהלת עזה (ועל קהלות אחרות בא"י) סמוך לאותו זמן שבו נכתב המכתב שלפנינו אנו מוצאים גם במכתב אחד של ר' “שמואל הרביעי בחבורה בירבי”, הוא החכם והפייטן החשוב ר' שמואל בר' הושענא⁷. המכתב נמצא באוצר הספרים של קהלת ברלין במעטפה מסומנת 4.A) וצילום ממנו שלח לי בטובו לפנִי שנים אחדות הד“ר מ. זולאי. המכתב קרוע לשנים לכל ארכו, ואחד משני חלקיו חסר. נוסף לזה מטושטש הוא בכמה מקומות. את זמנו יש לקכוע לפני שנת תשע”א (1011), כי במכתב ששלח ר' שמואל באותה שנה להחכם המפורסם רב שמריה בר' אלחנן הוא חותם כבר את עצמו: “שמואל השלישי בחבורה”⁸, ובכן נתעלה כבר מרביעי לשלישי.‏ המכתב נשלח, כנראה, לכבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא אברהם החכם והנבון ששמו נזכר בשורה שניה. הוא מזכיר לו שכבר שלח לו מכתבים אחדים “ואיני יודע ‏ אם הגיעו לידך אם לאו”, ומבקשו ש“אל יחשוך מכתביו.‏ וכבר הוגדנו⁹ מקצת [מה שנוד]ע מהכנעת שני השוטנים אחד שבמצרים והאחד אשר אצלנו¹⁰ והנני כותבם [בחרוזים], שלח אחרי רבנא הלל ותלמדהו אותם בפירושם יפה יפה¹¹ שיאמר אותם [לפני]…. רב' אברהם ורב' שמעיה…. וכן לפני השר ישמרהו צור”¹². ואחרי שורות אחדות מתחיל הוא לספר‏ על המאורעות בצורה חרוזית. שמח הוא שאלהים ‏נתן לישראל מושיעים. “ולתוך מכמרתם נפלו מפלת רשעים”. מדבר הוא על זה שלפני “….ערלים אדומים¹³ אגגים אכזרים השטינו סגולה”. אחד מן השוטנים האלה עשה מלאכתו ב“צען זה בגבול כנען, השוו אחת מלה….. וירחיבו עלי פיהם לעשות כלה….. והפשיטו עורי הקדירו אורי ותארי בעלט ואפלה”. וכאשר “צרחי וזעקי ונאקי למעלה עלה” אז באה התשועה “והגזרה בטלה”, ואחד השוטנים “העריץ והפריץ מרכיל ומקריץ¹⁴ יומם ולילה” טובע במצולה¹⁵. זהו כנראה גורלו של השוטן אשר‏ במצרים, ואחר כך הוא מספר מה שעשה חברו‏ בארץ ישראל. שאת יושביה “הִרוָה¹⁶ לענה והגדיל בה יללה”….. ובני ציון עִיסָה¹⁷,‏ ודרי עכו הִשְׁסָה, ואנשי צור הֶגְלָה…… ובני עזה גידד¹⁸ וקהל חצריה¹⁹ נידד".

למדים אנו מכאן שהיושבים בסביבות עזה הוכרחו לנדוד ממקומם. חלק מהם התישב לנכון בעזה ואולי גם נשארו כמה מהם לשבת בה בקביעות. פרטי המאורעות האלה אינם ברורים לנו לפי שעה ואין לדעת אם יש להם קשר עם “הנעתקים” לעזה הנזכרים במכתב שלפנינו או לא. יש גם להעיר שאין הכרח שהמכתב נכתב באותה שנה שבה נעתקו בני הסביבה לעזה. אפשר שעוד כעבור‏ מספר שנים היו הנעתקים מהוים חטיבה מיוחדת וניכרת בעזה.

על זמנו של המכתב אפשר לעמוד מזה, שאחד החתומים עליו, וכנראה המיוחד והחשוב שבהם, חכם הקהלה וסופרה²⁰, הוא “ישועה החבר בסנהדרין גדולה בירבי נתן ‏נין גור אריה”²¹. בשנה זו פרסם ד“ר מ. זולאי בידיעות ‏המכון לחקר השירה העברית, כרך ג', לט” קע“ו ואילך, את קינתו של ישועה זה על בנו יחידו יאשיהו שנפטר‏ בי”ט אדר שני שנת דתשפ“ו (1026). בנו זה היה רך בשנים אבל “בקי בחכמה” ו”ראוי לישיבה“, ‏ובכן היה כבן ט”ו. בשים לב לזה אפשר לקבוע את זמנו של מכתבנו בקירוב בין שנות תש“ע – ת”ת (1010 – 1040). אם נקבל את ההשערה שאברהם בר מבשר, החתום השני במכתבנו, הוא הוא החתום יחד עם ר' אפרים ‏ בר שמריה על קיום שטר בשנת תשצ“ז (עי' לעיל עמ' 1, הערה 5), ובאותה שנה היה כבר במצרים²², יהא עלינו להקדים את זמנו לפני תשצ”ז.

[כ"י ווינא, אוסף ארצהרצוג ריינר]

……………………….

………. ומי [יוכל] למלל גבורותיו

ול…… נפלאותיו כאומר מי ימלל גבורות

יי' ישמיע כל תהלתו²³. מגמת מכתבינו אליכם אחינו

5 עבור מבורך בן נתן העזתי אש[ר] שבֿ אל ארצכם לשאת

ארונו שלאחיו עמרם הנפטר בארץ פיתום ולקחת מה

שהניח כי הוא היורש. וגע כתבו אלינו יאמר כי כׄ גׄ קׄ מׄ ורׄ²⁴

אפרים החבר שֿצׄ אמר שלא אֿתֿןֿ ל[ו] דבר….

…………….. קה מהם ותמהנו

10 על זה שֿאֿםֿ כֿןֿ הֿדֿבֿרֿ [יש] טענת תרעומת ומודיעים אנו

לכבודכם כי נתן בן עמרם נׄעׄ נשא [ב]תחלה בת דודו לו

לאשה וילדה לו בת וגידלתה ומאחר כן מתה ועוד נשא

אשה אחרת וילדה לו עמרם זה הנאסף ומבורך ובת

אחת והשיא שתי הבנות בחייו והכניסם על בעליהם

15…. ן יתר…²⁵ וילדה הבת שמאשה הראשונה

בת וג[ם] לבת בת והולידה הבת האחרת אחות אלו שני

האחים הנזכרים למעלה שלשה בנים והאחד עתה הוא

אצלכם ו[את]ם יֿוֿדֿעים כי אילו היה העזבון מהאב לא היה

[לבנות] בו לא ירושה ולא עישור²⁶ על אחת כֿמֿהֿ וכמה מהאח

20 ולא נעלם מכם רבותינו כי האח וכל יוצאי יריכו קודסים

בנחלה כי כך אמרו זכׄ לבׄ²⁷ וזה [ע]יקר מעֿיֿקֿרי

הירושות ואין לעמרם הנפטר יורש כי אם מ[בורך] אחיו

לבדו וראוי לכם רבוׄ²⁸ שתעזרוהו באמיתת ה[דין כד]י

שתקבלו שכרכם מן השמים ואתם רבוׄ יודעים כי אלהינו

25 יהי שמו מב[ורך] בחר בזרעו של יעקב להיות [לו] לעם

נחלה וגוי סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה וקראם

עם קדוש כאומר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר [יי']

להיות לו וגוׄ²⁹ וקרבם אל הֿרֿ [סיני] ודבר עמהם משמים ונ[תן]

להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות [טובים]

30 וצוה ‏ את משה רבינו לֿשֿיֿםֿ עליהם שופטים אנשי חיל

יראי אלהים אנשי אמ[ת ש]נאי בצע³⁰ ואמרו חכמינו זכׄ לבׄ³¹

אנשי חיל אנשי מֿמֿוֿןֿ [ויהיו מש]עֿןֿ לֿעֿוֿוֿרים³² ויהיה בכחם

לשאת את טורח העם [ירא]י [אלה]ים כמשמעו אנשי אמת

שמוציאים הדין לאמתו ויודעין עוד³³ לפשר שונאי בצע

35 ששונאים ממון עצמם כל שכן ממון אחירים [ו]כן צווה

משה כמה [שנאמ]ר³⁴ ואצוה את שופטיכם בעת

ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש

ובין אחיו ובין גרו כקטן כגדול תשמעון לאֿ תֿג[ורו]

מפני איש כי המשפט לאלהים הוא ואתם יודעים [שבמשפט]

40 יֿסֿוֿדֿ כֿל העולם [כמה ש]כתוב³⁵ [מלך במשפט]

יעמיד [אר]ץ וש[נו חכ]מׄ זכׄ לבׄ³⁶ על שלשה דברים העולם

קיים על הדין ועל האמת ועל השלום ושלשתם אגודים

לנו בפסוק אחד³⁷ אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

ולא נצרכנו להודיע כל ההזהרות שהיזהירנו הׄקׄבׄהׄ

45 לפי שאתם חכמים ונבונים ‏ומביני דבר מתוך דבר

ואין אנו אלא כמזכירים ומאלוהינו נשאל לספק על

ידיכם זכיות ולהורות אותנו ואתכם הדרך להתהלך

באמיתותיו ולעשות הטוב והישר לפניו להצדיק

צדיק ולהרשיע רשע והוא בחסדיו יעשה עמנו

50 ועמכם ועם כל ירא אלהים ושלום שלום תשאו

ותקשיבו מפי רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב

משמיע ישועה ותושעו תשועת עולמים ועקב שלום

מאחיכם קהל עזה ומהנעתקים אליה

אברהם בר ישוע הֿכֿהֿןֿ עיד³⁸ / אהרון בר אברהם תלן (?) נׄנׄ

אברהם בר מבשר³⁹ נׄנׄ / צדקיה בר יפת ננ

יפת בר יהודה ננ / מבשר בר אברהם⁴⁰

צדקיה בר הלל ננ / יוסף בר יעקב סׄטׄ

משה בר אהרן ננ / אהרן בר סעדיה הכהן ננ

כליב הכהן בן הלל/ נחום בר חלפון ננ

זכריה הכהן בן כליב / יוסף בר סעדיה

נ / ן / ו / א / י

ישועה החבר בסׄ גדׄ בירבי נתן⁴¹

י ג ר / ר ה

[צילום כתב־יד]

ב. מכתב מדלתון לטבריה

דלתון או דלתא, ובערבית דלאתא, הוא היום כפר קטן הנמצא במרחק של ששה קילומטר צפונה מצפת, בקרבת גוש חלב, המונה 256 נפש, כולם מוסלמים⁴². עד עכשיו ידענו רק על הקברים הקדושים הסמוכים לה, שמזה יכולנו אמנם להסיק שלנכון היה בה גם ישוב יהודי עתיק. החכם הקראי הקדמון סהל בן מצליח, שחי בירושלים במאה העשירית, מדבר בפירושו לשמות על זה שהרבנים מבקרים את קברי הקדושים ושואלים את צרכיהם. בבבל הם מבקרים את קברי יחזקאל וברוך בן נריה ובא“י הם הולכים לדלתא ועראבה ומבקשים צרכיהם על קבר ר' יוסי⁴³. אף הגאון הא”י רב אביתר מספר שאביו הגאון ר' אליהו נפטר בשנת תתמ“ד בצור, “וישאוהו כל ישראל במשא הכתף ולא על הסוסים מהלך שלשה ימים להר הגליל לדלתון ויקבר בראש ההר אצל ר' יוסי הגלילי”⁴⁴. כן נזכר קברו של ר' יוסי הגלילי בדלתא בפיוט עתיק, הפורט את קברי הקדושים שבא”י, שנדפס ע“י פרופ' מרמרשטיין ב”ציון", ספר א' עמ' 38, ומסורת זו חוזרת גם אצל בעלי המסעות בדורות מאוחרים. ואולם ידיעה ממשית וישרה על מציאות יהודים חיים בדלתון לא היתה לנו עד היום⁴⁵, ומפני זה משך המכתב המתפרסם בזה את תשומת לבי ביחוד.

מן המכתב נשמר קטע אחד בין קטעי הגניזה הקהירית אשר באוכספורד ומסומן 2807¹⁴. חסר הוא בראשו ובאמצעיתו ואף החלק שנשמר ממנו קרוע במקצת מן הצד ומטושטש במקומות אחדים⁴⁶. מצד אחד נכתב על גבי נייר מחוק היינו שהיה כתוב עליו ענין אחר ונמחק אבל נשארו ממנו כמה שרידים המפריעים את קריאת כתב המכתב שלפנינו. חלקו הראשון כתוב עברית ואחרי זה עבר הכותב ‏לערבית ‏ והוא מסיים ‏ שוב בעברית. חזיון זה נמצא גם בכמה מכתבים אחרים מאותה תקופה. אמצעו של המכתב, שבו עבר הכותב מעברית‏ לערבית, חסר כאמור.

אף הזמן שבו נכתב המכתב והמקום שאליו נשלח חסרים, ואולם את החסרון הזה אפשר למלא. המכתב ערוך אל “מר' ור' הלל החבר בירבי ישועה החזן”. ר' הלל זה ישב בטבריא והיה כנראה חכם הקהלה. הגיע אלינו מכתב ששלח אותו מטבריה אל החכם המפורסם ר' אפרים בר' שמריה בפוסטאט, ובו הוא כותב על שליח ששלחו העניים החולים, שבאו לבקש רפואתם בחמי טבריה, לפוסטאט לאסוף נדבות לטובתם, “כי הם עניים מרודים דלים מחבקים אשפתות מעת חרב מקומם נשארו ברחובות”⁴⁷. ‏ את זמנו של ר' הלל יש לקבע בין שנות 1020 – 1050, וזהו בקירוב זמנו של המכתב שלנו.

תכנו של המכתב הוא, עד כמה שאפשר לעמוד עליו אחרי כל החסר זהמטושטש שבו: שלמה הכהן בן יוסף מעיר דלתון מעתיק כתבים,‏ או ספרים שונים, בשביל החבר ר' הלל. שליח שבא מטבריה הביא לו אגרת מר' הלל, ובה תבע ר' הלל מר' שלמה איזו תביעה שלא נתפרשה במכתבנו, ‏וגם הודיע לו על מצב בריאותו הרעוע. ר' שלמה מבקש ש“מה שטען ( = שתבע) מאצלו יהי סליחה ומחילה” ומברך אותו ברפואה שלמה. השליח הביא עמו גם שני כתבים כדי שיעתיק אותם ר' שלמה. בשניהם יחד‏ יש שבעה קונטריסין, ור' שלמה קובע את מחיר ההעתקה של כל כתב לחוד. באחד מהם היו שלשה קונטריסין ומחיר ההעתקה שני קירטין (בדינר היו כ"ד קירטין), ובשני היו ד' קונטרסין ומחיר ההעתקה ד' קירטין ושני שלישי הקירט. וזה חוץ מדמי הנייר. שכר ההעתקה נקבע לפי מנין האותיות שבשני הכתבים (שו' 15). נראה שהיה ביניהם סכסוך קטן ע“ד מחיר ההעתקה ור' הלל נסמך על מה שנדברו בפני איש אחד, שמו ר' יצחק, ור' שלמה משיב לו שהמחיר נקבע בינו לבינו, לא בפני ‏ר' יצחק ולא בפני זולתו, אלא לפי מספר האותיות. רביע זהוב שנשאר לר' שלמה בידי ר' הלל הוא שולח אל קדש, ז”א לירושלים. בסוף הוא מודיע לו שיש לו אצל אברהם בן סלמן טופס (= אכסמפלר), מספר בלתי ידוע לנו, על נייר טוב והוא ישלחנו לו במהרה.

ראוי לשים לב שדלתון קרויה עיר. האם אפשר להסיק מזה שהיתה בה קהלה יהודית הגונה? אמנם ברשימה שפרסם מאן, (The Jews in Egypt,II 204) נזכרו כמה כפרים בתאר עיר: עיר ביריה, עיר עקאל (צ"ל: עין אל) זיתון, עיר עלמא וכו'.

[כ"י אוכספורד 2807¹⁴]

……………………….

………. לים מהם ריק……..

…. עמנו חינם יעש כי איך ב[ידו] להועיל לנ…

אם אין לנו זכות יש[מע הגומל טוב]ות לחייבים [ויגן]

בחסדו עלינו והוא יעצי[ם שלומות וי]רבה ברכות ויכ[ביר]

5 טובות ליקיר אביר כב' גׄ [קׄ] מר ורׄ הלל החבר בירׄ

ישועה החזן נׄנׄ געה⁴⁸ אלי איגרת רׄ⁴⁹ והיתבוננתי בה

ומה שֿטֿעֿןֿ מ[אצ]לי יהי סליחה ומחילה וישלח רפואתך

רפואה שלמה‏ א[מן] והביא השליח שני כתבים כתב ה…

בֿהֿםֿ…. ן יש בהם ז' קוטריסין⁵⁰ יהי שכר כתי[בתם]

10 [כמו שהותנ]ה ביני ובינך ג' קוטרסין⁵¹ בשני קירטין⁵²

[וארבעה קוט]רסין בדׄ קֿיֿרֿטֿיֿןֿ ושלישי⁵³ קיראט חוץ מדמי

[הנייר ונשאר] אצלך רביע זהוב שלחתי אותו אל קדש⁵⁴ ואתָם

[…..⁵⁵ שא]מרתה בשביל הנייר ושהיה בפני ר' יצחק

….. אֿנֿיֿ.‏.. בֿיֿנֿיֿ ובינך לא ר' יצחק ולא זולתו אלא

15…. ש מיניין אֿוֿתֿיֿוֿתֿ שבשני. הכתבים ה…

…. לי אצלך מן הרביע קירא[ט]… שליש חשוב

….. רוח ואםֿ…………………..

……………………….

⁵⁶…. ואכתצרת⁵⁷ ען אלדליל לאני לו דכ[רת]

…. ועקלם יא סידי אן קד גֿאֿנֿיֿ

20…. בה ולי ענד אברהים בן סלמן

‏…. [נס]כה ורק גייד. וינפדה לי סרעה פא[.]

…‏. ושלומך ירבה אוהבך ובנך ודורש

שלומך [של]מה הכהן מעיר דלתון רֿב⁵⁸ יוסף נ’נ'

‏…… קצרתי את הראיה (?) לפי שאילו הזכ[רתי]

‏…… ודע אדוני שכבר בא אלי (?)

…… ויש לי אצל אברהם בן סלמן

‏…… [טו]פס [על] נייר טוב, והוא ישלחנו לי במהרה כי…

ג. ⁵⁹ לתולדות הישוב בחברון

הידיעות‏ שישנן בידינו על הישוב ‏ היהודי בחברון‏ אחר חורבן הבית הן מועטות ודלות ביותר.‏ מן המקורות שנאספו בספר הישוב‏ כרך א' אין לדעת אם בכלל היתה קיימת בה קהלה יהודית קבועה בזמן המשנה והתלמוד. ואף בסוף התקופה הביזנטית ספק הוא אם ישבו בה יהודים⁶⁰. ‏אמנם היהודים היו עולים בימים ידועים מדי שנה בשנה לבקר את קברי האבות ומקטירים ‏הרבה לבונה ומדליקים נרות בחלק שנתיחד להם בבסיליקי שעמדה על מערת המכפלה⁶¹, וכן היו רבים מביאים לשם את עצמות אבותיהם⁶².

על מציאותו של ישוב יהודי בחברון אחר שנכבשה הארץ ע“י הערבים, על ביהכ”נ שבנו ליד מערת המכפלה, ועל גירושם מחברון עם כיבושה ע“י הצלבנים בקיץ חת”ם מסופר בספר קיצור תקנות של חבורת הכמרים מחברון⁶³: “ואמנם תיכף ומיד⁶⁴ כאו היהודים אשר השיגו מהסרצינים בטחון ומנוחה להשאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגלים יחיפות. ובפנים בנו להם היהודים כית תפלה וקשטו אותו באופן נפלא. אולם אחרי כן⁶⁵, כאשר גורשו הסרצינים והיהודים, נאספה אספת כהנים בחברון ע”פ חוקת השליחים לשם עבודת האלהים במקום הקבוע, אשר ינוחו בו הגופות הקדושות". הגניזה הקהירית שמרה לנו עוד קצת מקורות לתולדות היהודים בחברון,‏ אך גם הם אינם מרובים ביותר.

רוב הידיעות נוגעות‏ למשפחת חכמים בחברון. אמנם מהן נלמד גם משהו לתולדות הקהלה שם. על מכתב אחד שנשלח ל“שלה החזן המומחה” חותם הכותב: יוסף בן יעקב בן יוסף המומחה החברוני זצ“ל בן סעדיה החבר בסנ' (= בסנהדרין) גדולה המשרת אבות עולם זצ”ל⁶⁶. יוסף היה איפוא “מומחה”, היינו שופט, בחברון. אביו סעדיה היה חבר בסנהדרין גדולה של ישיבת ארץ ישראל ו“משרת אבות עולם”. ‏ אפשר שכינוי זה מורה על זיקה מיוחדת למערת המכפלה ועל איזה מינוי שהיה לו בקשר עמה, חזן או שמש או ממונה⁶⁷. לסעדיה היה כנראה עוד בן אחד ושמו אברהם, ועל מכתב אחד שהגיע אלינו ממנו הוא חותם: “אברהם ביר' סעדיה החבר החברוני נ”ע“⁶⁸. אביו של סעדיה היה אברהם בר נתן. כ”י T.S. 10 J 11¹² מכיל מכתב ערוך “להדרת יקרת צפירת תפארת אדירנו‏ ויקירנו מרב (= מר רב) ישועה היקר הנכבד בן רבנא ויכין החסיד… ‏ מני קרובו אוהבו ידידו המתפלל תמיד בעדו סעדיה החבר המשרת לאבות עולם זכרם לברכה בן אברהם בר נתן נב”ע".

עלינו לברר את זמנם של סעדיה ובניו.‏ והנה בכ“י T.־S. 8 J 18³² שמור מכתב ששלח אברהם בן סעדיה החבר החברוני ל”מר' ור' משה הכהן הזקן הנכבד [בי]ר' גוליב החסיד הצדיק“⁶⁹, וזה נותן לנו אפשרות לקבוע את זמנו של אברהם, כי ר' משה נפטר כבר בש' ד”א תשפ“ו (1026), ובכ”י T.־S. 18 J 2¹⁶ נמצא שטר מינוי אפוטרופסות שנעשה בבית דינו של רב אלחנן⁷⁰ ברבי שמריה על יורשיו של ר' משה הכהן ביר' גוליב, שנפטר בלא צואה.‏ והשטר נכתב בפוסטאט, בחודש אייר ש' אשל“ז לשטרות. מכאן שיש לקבוע את זמנו של סעדיה במחציתה השניה של המאה העשירית, ושל ר' אברהם בתחלת המאה הי”א⁷¹.

הידיעה על זמנו של ר' משה הכהן בר' גוליב חשובה לנו בשביל קביעת זמנו של המכתב שאני מפרסמו כאן. הוא מסומן T.־S. Arabic Box 18(2)⁴. הכותב הוא “אברהם בירב ישעיהו החבר החברוני ז”ל" והמכתב נשלח ל“ר' יצחק הרב הגדול ריש בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון בר כג”ק מר' ור' שמואל החסיד בדורו“. במכתב מסופר על חלקת שדה שקנה אותה אבו עמרן משה הכהן בר' גוליב בחברון⁷² ואז החליט הקהל להרוס את בית הכנסת הקיים ולבנות על החלקה החדשה ביכ”נ חדש. מכאן נראה לכאורה, שמצבה החמרי של הקהלה לא היה רע ביותר, ‏או שהקהלה גדלה והיה הכרח להרוס את ביהכ"נ הקודם ולבנות חדש במקומו. אמנם כותב המכתב קובל מאר על פרנסתו הדלה, אבל הוא מבקש לתקן את המצב בהשפעת מקבל המכתב. יש להוסיף שגם קהלת ירושלים נהגה כך עם הגאון רב שלמה בן יהודה, ובאחד ממכתביו הוא כותב⁷³: “היום שתי שנים לא נתנו לי הירושלמיים שוה פרוטה כי לא נמצא בידם דבר”, והוא מוכר מכלי ביתו כדי להתפרנס⁷⁴.

על מקבל המכתב, ר' יצחק בר' שמואל, אין אנו יודעים לפי שעה כלום ממקורות אחרים, אם כי היה אישיות חשובה, “ריש בי רבנן”, ועומד בראש “בית דין הגון”. מאן⁷⁵ רוצה לזהותו עם החכם הידוע ר' יצחק ב“ר שמואל הספרדי, שחבר פירושים ‏ על התנ”ך ‏ועל התלמוד והוא חתום על תעודות רבות בשנות תתנ“א – תתפ'”ז. אבל זה לא יתכן, כי המכתב שלפנינו הוא קדום הרבה יותר. מן הכינוי “עזר הנשיאות” אפשר אולי ללמוד שהיה עוזר לנגיד במצרים במילוי תפקידו. עי“ז היתה לו כנראה גם השפעה ידועה במערכות השלטון, ולזאת מבקשו הכותב שיכחוב תודה לשופט שבחברון על מה שהיטיב עם בני הקהלה בבנין בית־הכנסת. הפקידים בא”י היו מעונינים לפעמים בעזרתם של גדולי היהודים בפוסטאט. כך כותבת קחלת אשקלון לשתי הקהלות אשר בפוסטאט שפקידי‏ אשקלון גומלים עמם טובה, “ואתם יודעים אהובינו שאנו מעט דלים ולא יעשה עמנו טובה אלא לכבודכם עבור שיהיה להם אצלכם חן”⁷⁶.

אף על הכותב לא ידוע לנו מאומה. אביו ר' ישעיהו “החבר החברוני” שימש במשרה זו כנראה לפני סעדיה. הוא עצמו נתמנה דיין בהסכמתו של ר' סעדיה.

[T.־S. Arabic Box 18(2)⁴]

בשמ' רח'⁷⁷

אורה ושמחה. ומרגוע והנחה. וצהלה ורוחה. והשקט ובטחה.

ונום אנחה, וגורל במנותה, והעדֿרֿ שכחֿהֿ⁷⁸. ורצות. מנחה. אלה

וכמוהם וכפלי כפליהם יהיו לכׄגׄקׄ מרׄ ורׄ⁷⁹ יצחק הרב הגדול ריש

בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון נטרוהי משמיא בר כׄגׄקׄ מרׄ

5 ורׄ שמואל החסיד בדורו נוחו בנן עדן מודיע הדרתו הקדושה

אנני מא אנפל ען אלדעא לחצׄרתה אלטאהרה ולשני חמודיו היקרום

האלהים ישימים לשם ולתהלה ברכה בקרב הארץ אעלם חצׄרתה אן

יוסף הפרנס וצל אלא חצׄר[תה]… יקאל אולא ולם יעלמוני בדכולהם

אלא חצׄרתה וצעב דאלך עליי לאנהם מא לאחד ענדהם קדר וכל מנהם

10 מא יתבע אלא הוא קלבה איש הישר בקיניו יעשה ואעלם חצׄרתה

אן אלשיך אבו עמרן הכהן בר מרׄ ורׄ גוליב נׄעׄ אשתרא קטעה תקדירהא⁸⁰

ארבעה אצׄרע מן בוסתן הוה ללקאצׄי הרון וכתב ואשהד פלמא אושתרית

האדה אלקטעה אתפקו נמיעהם עלא הד אלכניסה ובנאה פלמא כאן יום

שבח קולת להם והם מוסתגמעין כולהם קולת להם אֿלא תקולו אן הד

15 האדא אלמוצׄע באמר אחד אלא באמרכם כולכם גמיעכם קאלו אלגמיע

נעם כולנא לב אחד ואצבחו מן גׄד הדו ובנו ובעד יומין או תלאתה ארסל

אלואלי אלא אלגמאעה וחצׄרנא גמיענא ‏ אלא ענד אלואלי פכלמנא בכלאם

צעב ואתהדדנא ובלג אלכׄבר אלא ענד אלשופט פאלתמנא גמעא ומצׄינא

אלא חצׄרתה וכאן אלואלי גאלם ענד אלשופט פקאל אלשופט כא יובנא כניסה

20 פי זמאן מולי אלאפצׄל אללה ינצרה עלא גמיע אעדה פקאל לה אבו אל חסן

ולד אלשיך אבו עמרן נחן מא נבני כניסה לאכן נבני כיח קאל אלשופט אן

כאנת דאר פאבנו פרֿעינא לה וכרגנא מן ענדה ושרעו פי אלבנא.

פבנינא דאיר בית הכנסת ועמלנא אלהיכל פי מוצׄעה וכאן קד תחצל מן בעץׄ

אלגמעה מן יפת בר עלי נׄעׄ דינרין ונצף לאנה כאן אלמוסים ואתחצל מן אלגמעה

25 תקדיר דינרין ורפע אלשיך אבו עמרן משה הכהן רבעי ואיצ ולדה אבו אלחסן

דפע רבעי ופרגׄ אלגמיע פי דאיר בית הכנסת ואלגמעה מולתמין אלא ענדי יום

כל שבת וצלו פי מוצׄע ענדי ואיצׄא ספר תרהֿ (!) נקלתה אלא מוצעי פלמא כאן יום אלשבת

כלמתהם פי מענא בית הכנסת לאן מא בקי להא תבה ואחדה ואצעב מא בקי אל

כשב פגמעו בינהם סבעה ועשרין דרהם ומא יוכלף⁸¹ אלמוצׄע אקל מן כמסה

30 דנאניר אוכר ואלכניסה בין דארין ללעבריין אלדאד אלוחדה היה לכרימה אלשיך אלגליל

אבו אלמרגא הכהן ואלדאר אלאכרה לאברהים ברׄ מבורך נׄעׄ ונא פי תחדיד אלבנא אלהכל

בין אלבאבין ויקע ראס אלנגׄף פי אלחיט אלדי לדאר אלואחדה ואלאכר פי אלדאר אלאכרה

פגרא בינהם כלאם כתיר עלא דאלך ווקע בינהם מחלוקת ומוצל האדה אלרקעה יעלם

חצׄרתה במא גרא בינהם ונריד מן תפצׄלה אן יוסאעדנא בכל מא קדר עליה אן יתפצׄל

35 יאכד ללמוצע כתבא באלענאיה מן אלשיך אלגליל השר הנכבד הירי (!) את יי' כגק מר'

ור'⁸² הקרוי אלשיך אבו שער האלהים יברכיהו בברכת האבות ז"ל וגמיע הקהל

דאעיין לחצׄרתה ולמן תחוטה ענאיתה ואיצׄא כתאב למולי אלקאצׄי אלגליל שוכר במא

תפצׄל בה עלינאפלי לם יטלק לנא אלבאנא למא קדרנה נכני שיי ואכבר אלחואיג אלא חצׄרתה

אין ישד פי גמיע אלאמור בלא תאכיר פי אמר בית הכנשת. ואעלם חצׄרתה אני מגבון

40 מע האדה אלגמאעה פי גמיע אלאמור ואצף לחצׄרתה מא אנא פיה תקדמת בהם שהר תשרי

אלא אכר אלעיד ותרבה אלחאבר סעדיהו ז"ל מא נאלני מנהו פרוטה אחת לא דהב ולא פצׄה

ולא ידפעו לפסיקה ולא מוגאמעה ולא רגיף כבז ולא הדיוה ולא תחפה ולא שיי מֿן אלשיא

ווחק מקדש אן כאן לי לשבת שיין אלבסה סוא פרד תוב וקד תכלו עני פי [גמי]ע אלאמור

וחצׄרתה תעלם אן אל מוקדם מנפעתה מן גמאעתה פאדא לם יכון לה מנהם מנפעה

45 לם יכון בידה מא יקים בה גאהה ואריד מן תפצׄלה אן יצל אלא אלגמאעה כתאב

במא יקום בה אלי ומא אקים בה גאהי למן יען ליי פמא ישכרוני עלא תרך חקי להם

והדא אלאמר מותעלק בחצׄרתֿה לאן אמרת אלנאפד פי גמיע אלאמור ואלכתאב אלדי יצליכון פיה

גמיע מא סאלתה פיה ואן לא ימצׄו אלא דיני גוֿיים ואן יקבלו במא יוקאל להם מן אמור

אלדין ויכון אלכתאב מכתום‏ לאלא יקרה אחד סואיה ושלומך ירבה לעד נצף⁸³ סלה

50 ושלום כל הנלוים אליך ושלום שני חמודיך היקרים שני⁸⁴… הזהב ושלום.‏ ישע יקרב

(תרגום)

מודיע הדרתו הקדושה⁸⁵

שלא ארפה מלהתפלל לשלום מעלתו הטהורה ולשלום שני חמודיו היקרים האלהים ישימם לשם ולתהלה ברכה בקרב הארץ הנני מודיע לכבודו שהגיע אל אדוני יוסף הפרנס… אומרים בתור ראשון ולא מסרו לי על בואם אל כבודו וקשה היה הדבר ההוא עלי, משום שאף אחד אינו חשוב ביניהם וכל אחד מהם אינו הולך אלא אחרי שרירות לבו. איש איש הישר בעיניו יעשה. להוי ידיע לאדוני, שהשיך אבו עמרן הכהן ברׄ מרׄ גוליב נׄעׄ קנה חלקת שדה שהיא (רחוקה) בערך ארבע אמות מגנו של השופט הרון, וכתב שטר מכירה וקיים אותו בעדים, וכאשר נקנתה חלקה זו נמנו וגמרו כולם להרוס את בית הכנסת ולבנותו (מחדש), ובבא יום שבת אמרתי להם, והם היו נאספים כולם, אמרתי להם אל תאמרו שהריסת המקום הזה נעשית עפ“י דברו של אחד אלא על דעתכם כולכם יחד. ויאמרו כולם: כן, כולנו לב אחד. ויתחילו למחרת היום להרוס ולבנות,‏ וכעבור שנים או שלשה ימים שלח הואלי אל העדה, ונבוא כולנו אל הואלי, וידבר אתנו דברים קשים וגם איים איומים, והדבר הגיע לאזני השופט. והתאספנו קבוצה שלמה והלכנו אל מקום ישיבתו, והואלי היה יושב אצל השופט. ואמר השופט: לא ייבָנה בית כנסת בזמן אדוני אל אפצׄל, ה' יתן לו נצחון על כל אויביו. אמר לו אבו־ל־חסן בן השיך אבן עמרן: אין אנו בונים בית כנסת, אנו בונים בַיִת. אמר השופט אם זה בית דירה – בְּנוּ. אז בֵרכנוּהוּ ויצאנו משם ויתחילו לבנות. בָנינו החומה המקיפה את בית הכנסת ועשינו את ההיכל במקומו ונתקבלו כבר מקודם תרומות מאחדים מהעדה, מיפת בְר עלי נׄעׄ שני דינארים וחצי, מכיון שהוא שם את אבן הפנה, ונתקבל מהעדה בערך שני דינארים, ונתן השיך אבו עמרן משה הכהן רבע וגם בנו אבו־ל־חסן נתן רבע. ונגמר הכל בבנין החומה המקיפה את בית הכנסת, והעדה היתה מתכנסת אצלי בכל יום שבת והתפללו במקום אחד אצלי, וגם ספר תורה הבאתי לדירתי. וכאשר היה יום שבת דברתי אליהם בדבר בית הכנסת, משום שלא נשאר לו תבה אחת, וביחוד קשה היה שלא נשאר העץ, ויאספו ביניהם עשרים ושבעה דרהם והוצאות והמקום לא יעלה פחות מחמשה דינארים נוספים. ובית הכנסת נמצא בין שני בתים שהם שייכים לעִבְרִים, הבית האחד לבת הזקן הנכבד אבו־ל־מרגא הכהן, והבית האחר לאברהים בר מבורך נׄעׄ, ולפי תַרשים הבנין בא ההיכל בין שני השערים, וראש המנורה (?) בתוך החומה המקיפה של הבית האחד והאחר בבית האחר, והיה ביניהם דין ודברים הרבה בענין זה ונפלה ביניהם מחלוקת. ומביא המכתב הזה יודיע לכבודו על מה שהיה ביניהם ואנו מבקשים מטובו לעזור לנו עד כמה שידו מגעת, ויואיל להוציא מכתב והבטחה לעזור מהשיך הנעלה השר הנכבד הירא את ה' כׄגׄקׄ מרׄ ור'…. הקרוי אלשיך אבו שער, האלהים ‏יברכהו בברכת האבות ז”ל, וכל הקהל מתפלל לשלום כבודו ולשלום כל מי שהוא דואג לו, וכן [ילח] מכתב לאדון השופט הנכבד להודות על מה שהיטיב לעשות לנו, כי לולא היה מתיר לנו את הבנין לא היה ביכלתנו לבנות מאומה, והבקשה הגדולה ביותר לפני כבודו היא שיאיץ בכל הענינים ללא איחור בדבר בית הכנסת. ועוד אודיע לכבודו שאני הפסדתי בכל העסקים עם הקהלה הזאת, ואתאר לכבודו את מצבי. הייתי להם לדיין בחדש תשרי עד אחרי החג וזאת ‏לפי רצונו והסכמתו של החבר סעדיה ז"ל⁸⁶ ולא קבלתי מהם פרוטה אחת לא כסף ולא זהב ולא שלמו בעד פסיקה⁸⁷ ולא⁸⁸…. לא ככר לחם ולא מתנה, שום דבר. ובמקדש![⁸⁹] לא היה לי מה ללבוש לשַבָת אלא בגד יחיד והם הזניחו אותי בכל דבר. וכבודו יודע שפרנסת הדיין מקהלתו, ואם אין לו פרנסה מהם אין בידו במה לשמור על כבודו, והנני מבקש מטובו שיבוא מכתב אל הקהלה על מה שעליה לקיים לגבי דידי‏ ומה שאקיים בו כבודי כלפי הנכבדים בעיני (!)⁸⁹, לפי שהם אינם מודים לי על זה שאני מוותר להם על המגיע לי, ודבר זה תלוי בכבודו מפני שפקודתו מקויימת בכל הענינים. והמכתב שיבוא יהיה בו כל מה ששאלתי ממנו, ושלא ילכו לדיני גויים⁹⁰ ויקבלו מה שיֵאמר להם מדברי הדין⁹¹, ויהיה המכתב⁹² חתום שלא יקראו איש זולתו ושלומך ירבה לעד נצח סלה.

הכתובת:

יגיע לכג"ק מר' ור' יצחק הרב הגדול ריש אהובו ומודֶה חסדו

בי רבנן עזר הנשיאות בית דין הגון נטרוהי אברהם בירבי ישעיהו

משמיה בר כג“ק מר' ור' שמואל הצדיק זצ”ל החבר החברוני ז"ל

ד. מכתב מירושלים לוארגלאן

מן המכתב הזה אנו רואים‏ עד כמה היתה א"י יקרה ללבותיהם של נדחי ישראל בכל מקום שהם, ומה חזק היה הקשר בין ירושלם ‏ובין תפוצות‏ הגולה. לומדים אנו ממנו גם על מצבה הרוחני של העדה היהודית בוארגלאן, שידיעותינו עליה הן כל כך מועטות. מכתב זה מענין איפוא מכמה בחינות.

וארגלאן ‏ נמצאת על יד מדבר סהרה הגדול‏ באפריקה, דרומית לאלגיר. היתה שם גם עדה קראית. ר' אברהם ן’‏ דאוד פורט בסוף ס' הקבלה ‏את כל תפוצות הגולה, ומודיע שכולם “הם על דעת חכמי המשנה והתלמוד חוץ ממדינה אחת במערב במדבר ורגלאן, ומעט מהם במצרים…”.‏ ואף הראב“ע מזכיר את הקראים אשר שם בפירושו הארוך לס' שמות פי”ב י‘. אולם במשך הזמן נכחדה עדת הקראים אשר שם, והרשב“ץ כותב בספרו מגן אבות ח”ב, הנקרא “חלק שוסינו”, פ"ג (הוצ' ליוורנו תקמ“ה דף ל”א א'): "ואלו הקראים כולם בטלים במיעוטם כי אין אלא מיעוט במצרים ובמקצת מקומות המזרח ובמקום א’ במדבר נקרא ורגלאן ושמענו כי מתו כלם ולא נשאר מהם עד אחד באותו מקום“. ר' אברהם זכות, שחי שני דורות אחר הרשב”ץ, כותב בספר היוחסין (הוצ' פיליפאווסקי עמ' 215), אחר שהוא מביא את דברי הראב“ד שהובאו לעיל: “ואני אברהם ידעתי עתה בתונס כי שם קהלה גדולה עשירים מאמונים בקבלת תורה שבע”פ, והיא כסהרה (צ"ל: בסהרה) קרוּבה לעיר⁹³ ג' ימים, והם באים לתונס… והיא כמהלך שלשים יום מתונס”.

כותב המכתב הוא “משה בן ר' נחמן הספרדי השוכן בירושלים עיר הקודש”. כשאתה קורא חתימה זו אתה נזכר מאליך ברמב“ן וחולפת המחשבה: האם אין זה מכתב מן הרמב”ן? אבל נראין הדברים שלא הוא כתב את המכתב, ולא מפני שהוא כתוב ערבית; הרמב“ן ידע ודאי את הלשון הערבית באותה מדה שהיתה מצויה‏ בזמנו אצל חכמי ספרד שישבו בספרד הנוצרית, אך יש בו פרטים אחדים המכריחים אותנו להקדים את זמנו לזמן הרמב”ן. לצערנו קרועות שו' 3 – 4 שבהן מודיע הכותב את זמן כתיבתו. מה שנשאר הוא “שהר שואל מן סנה תלבֿ…”. השימוש בשמות החדשים ובמספר השנים של אומות העולם היה רווח במדה ידועה בין יהודי ספרד⁹⁴. השנה תלב⁹⁵ היא כנראה, למנין ההיג’רה או “למלכי ישמעאלים”, והיא שנת 1040⁹⁶. בזמן הכותב ישבו יהודים ברמלה, ואילו אחר מסעי הצלב, במאה הי“ב והי”ג דומה שלא היה בה ישוב יהודי. נראה איפוא שנכתב לפני מסעי הצלב.

הכותב היה כנראה ‏איש חשוב, שהיו לו תומכים בחו“ל למען יוכל לשבת בירושלים. הוא מתפלל ‏לשלום תומכיו‏ ומשפחותיהם. מענין הדבר שהוא שלח לוארגלאן ספר גדול מאד שהכיל פירוש לתורה ‏ולנביאים, והפירוש היה, כנראה, בעיקר פירוש דקדוקי ופירוש המילים הקשות, השונה איפוא לגמרי באפיו מפירוש הרמב”ן, המצטמצם בפירוש התורה בלבד. הכותב היה אמנם ספרדי⁹⁷, אבל היתה לו הזדמנות לקשור קשרים עם חשובי וארגלאן, ואולי היה שם בדרכו לא"י. אחדים מהם נזכרים כאן בשמותיהם, אבל אין לנו עליהם ידיעות ממקורות אחרים. החשוב שבהם היה רב עמרם בן אליה הלוי הנז' בשו' 29 – 30.

המכתב נשלח דרך קירואן, כמו שמעידה הכתובת הערבית. חבל שהכתובת לא נשמרה בשלימות, ‏כי ממנה ודאי אפשר היה לעמוד‏ על עוד פרטים חשובים אחרים.

[עמ' א'] [T.S. 18. J. 4^41c]

……………………………. ואדאם עזהמא

………………………[ס]לאמתהמא ˙ מן אלקדס

………… בבקאיהמא……….. שהר שואל ˙ מן סנה

תלבֿ… זיפ.. ען סלאמה פי אלנפס ופר אללה חטהמא מנהא וגעלהא

5 ענדהמא כאמלה ואלחמד ללה חק חמדה. וען שוק להמא שדיד גדא

ואלי נטרהמא ומשאהדתהמא והו אלמסול גל ועז פי קרב אלאגחמאע בהמא

פי הדא אלקדס אלשריף עלי אסר חאל במנה וכר[מ]ה. ואסלה עז וגל סרעה

אלאסתגאבה כמא אנא מואצלהמא מן אלאדעי[ה] אלצאלחה פי הדא אלקדס

אלשריף קדאם הדא אלבית אלגליל האל וקרב שכלול בנינו בימינו ובחיינו.

10 ווצל אלינא כתאבהמא ח[רס]חמא אללה אלדי כתבא אלי אכיהמא מוסי בן

יוסף רחמה אללה וכאן קד תופי קבל דלך בסנה רחמה אללה ואחסן עזאהמא

פיה ואנסא פי אגלהמא וטול עמרהמא ואן יבקי עליחמא אולאדהמא

ומן ילוד בהמא. ולקד גמני ופאתה רחמה אללה אמר עטׄים לאנה כאן לי

צדיק ומחב ואנסאן האדי וכייר לאכן הדא חכמה תעאלי כי כל דרכיו משפ'

15 ברוך הוא לעדי עד. וכאן קד תופיית לה זוגתה רחמהא אללה ותזוג אכרי

בעדהא ורזק מנהא ולד דכר ובנתיין והדא אלולד הו אליום פי מצר‏ ואלבנתיין

פי אלקדס, ואבנתה אלאולה רחל הי פי מדינה אלרמלה סאכנה מע זוגהא

וקד רזקת בנתיין. ואלר' דנאניר אלתי וגהו אדאם אללה עזהמא

לאכיה[מ]א רחמה אללה אנפדנא בהא אלי אלרמלה ורפעת תם לרחל בידהא

20 וקבצׄתהא. וקד שכרת תפצׄלהמא חרסהמא אללה אלדי קד דכרוני פי

כתאכהמא באלסלאם ובפעל אלגמיל פי באבי תם אנהם ועדו איצׄא בגמיל

גירה יפעלוה פי באבי בשי מן גהתהם ובשי מן גהה גירהם במלאטפתהם

פי דלך ומן אלמעלום אן אהל אלכיר יפעלון דאימא אלכיר ואן לם יועדו בה פכיף

אדא ועדו בה ואנדרו בה [פאסל] אללה יטיל בקאהמא ואן ידים סלאמתהמא ואן יסתגיב

25 מני פיהמא כל דעוה צאלחה ופי כל מחסן ממן יעינניׄ עלי אלמקאם פי הדא אל

קדם אלמבארך ועלי. מא ורציה. אללה תעאלי פיה. ואנא שאכר ודאעיא כתירא

למואלי אלגמאעה אלשיוך אלאגלי⁹⁸ [א]למקימין פי וארגלאן אלדין קד פעלו מעי אל

גמיל אלואסע ואלאחמאן אלכאמל האדון י^יי יברכם וירבה שלומיהם ויקבל

זכיותיהם. ואנא שאכר ודאעיא כתירא גיידא לאדירנו ורבנו רב עמרם

30 בן אליה בן עמרם הלוי המיוקר והחסיד הגדול והישר אלדי קד

עמל מעי כמה מדות וחסדים‏ וכמה מדות טובות, האלֹקים י^יי יברכהו,

וירבה טובותיו ומדות חסדיו, וישלח לו ברכות רבות בכל מעשי ידיו

ויתמיד לו נעימים ושיחות נאות ושלומים. ודכרא פי כתאבהמא האׄל

ירבה כבודם אנהמא עזמא אלמגי אלדי הדא אלקדס אלמבארך מע אק[ואם]

35 אכר מעהמא פסררת בדלך פאסל אללה יסהל פי דלך ברחמתה. ואנא

אסל סיידי רב יצחק ורב בנימין האל יברכם וירבה שלומיהם אן לא [יקט]עא

עני כתבהם ומערפה אכבאר סלאמתהם אדאמהא אללה ומערפה אכבאר

סלאמה מואלי אלשיוך אלמקימין פי וארגלאן אדאם אללה עזהם. וכנת קד

אנפדת קדימא מע סיידי אלישע בן כלפה אלקצטלאני אדאם אללה

40 סלאמתה דפתר כביר גייד כאן פיה שרח כל לפטׄה צעבה מן אלתורה

ואלמקרא ואשתקאקהא לינפד בה אלי וארגלאן ומא סמעת בעד דלך

כבר בוצול אלדפתר הל אוצלה או הל צׄאע מנה פי אלטריק. פיתפצׄלא

חרסהמא אללה יערפוני בדלך פי כתבהם אליו בדלך. ואסלהמא האל

ירבה כבודם אן לא יקצרא פי אמרי בפעל אלגמיל מעי ובחתהם ללגייר

45 פי דלך וכמא רוגכה דינהמא וכירייתהמא. ושכר הודם ימצאו להרבה

מיוצרם לעד לעולם ושלום הודם ושלום כבודם יגדל עד לעולם

[עמ' ב'] يصل بالقيروان حضرة مولا[با]…

וצל הדא אלכתאב………………

ואבו אלכיר………………….

לסיידי רבׄ יֿצֿחֿקֿ ורב' ב[נימין] אבני יוסף

מן משה ‏ בן רׄ נח[מ]ן הספרדי השוכן בירושלם עיר הק[וד]ש…..

אגרת שלוחה תובא בוארגלאן לבעליה

שמירה בזמנה…………….

(תרגום)

עמ' א'

……………………………… יתמיד כבודם⁹⁹

………………………….. שלומם. מירושלים

……………………………. חדש שַׁוָּאל משנת תלבֿ………………… מתוך¹⁰⁰ שלוה בנפש, ה' יתן להם חלקם ממנה בשפע, ויעשה אותה שלמה אצלם, ותהלה לאל כראוי להללו ומתוך תשוקה אליהם, שהיא עזה מאד לראותם ולהועד עמהם, והקדוש ברוך הוא לפניו אנו מציעים בקשתנו שנפגש עמהם בקרוב פה ירושלים עיה"ק בשעה מוצלחת בחנו וחסדו ואבקש מה' ברוך הוא שיֵעתר במהרה לתפלות הנאמנות שאני מתפלל למענם פה עיר הקודש לפני הבית הנעלה הזה, האל יקרב שכלול בנינו בימינו ובחיינו.

הגיע אלינו מכתבם – ה' ישמר את שניהם – שכתבו אותו אל אחיהם מוסי יוסף עליו השלום, והוא נפטר שנה קודם לכן. עליו השלום, ה' ייטיב נחומיהם וידחה מועד פטירתם ויאריך חייהם וישאיר להם ילדיהם והנלוים אליהם. הנה העציב אותי מותו עליו השלום מפני שהיה לי רע וידיד, איש כשר וטוב, אולם זהו גזר דינו – יתעלה – כי כל דרכיו משפט, ברוך הוא לעדי עד, וכבר מתה עליו אשתו עליה השלום (קודם לכן) וישא אחרת אחריה. והיה לו ממנו בן זכר ושתי בנות. והבן הזה הוא כעת במצרים ושתי הבנות בירושלים. בתו הראשונה רחל היא בעיר רמלה, גרה שם עם בעלה, ויש לה כבר שתי בנות. ארבעת הדינארים ששלחו – ה' יתמיד כבודם – לאחיהם – עליו השלום – שלחנו אותם אל רמלה ונמסרו שם לרחל בידיה והיא קבלה אותם. מודה אני לשניהם – ה' ישמרם – על חסדם שזכרו אותי לדרוש בשלומי במכתבם ולעשות טובות בביתי¹⁰¹ ועוד הבטיחו גם כן טובות חוץ מזה שיעשו בביתי¹⁰², ‏ בקצת (ממנו) משלהם וקצת משל אחרים בהטותם את לבותיהם לכך. וידוע הדבר שאנשים טובים תמיד טובות יעשו אפילו בלי הבטחות ועל אחת כמה וכמה כשהבטיחו והודיעו על כך. ואבקש מה' שיאריך חייהם ויתמיד שלומם וישמע כל תפלותי שאני מתפלל בשלומם ובשלום כל עושה חסד שעוזר לי להיות פה עיר הקדש ולקיים מה שרצוי בה לה' יתעלה. ואני מודה ומתפלל הרבה לשלום אבות העדה השיכים הנכבדים השוכנים בוארגלאן שעשו לי טובות רבות ותכלית החסדים, האדון ה' יברכם וירבה שלומיהם ויקבל זכיותיהם. ואני מודה ומתפלל הרבה לשלום אדירנו ורבנו רב עמרם בן אליה בן עמרם הלוי המיוקר והחסיד הגדול והחכם והישר אשר עשה עמדי כמה מדות חסדים וכמה מדות טובות, האלקים ה' יברכהו וירבה טובותיו ומדות חסדיו, וישלח לו ברכות רבות בכל מעשי ידיו ויתמיד לו נעימים ושיחות נאות ושלומים. הזכירו במכתבם, האל ירבה כבודם, שהם גמרו לבוא הנה ירושלים עיה“ק יחד עם [אנשים] אחרים בלויתם, ושמחתי על הדבר ההוא, ואבקש מה' שיעזור בדבר ההוא ברחמיו, ואני מבקש מאדוני רב יצחק ורב בנימין – האל יברכם וירבה שלומיהם – שלא יפסיקו מכתביהם אלי, וידיעות שלומם – ה' יתמיד אותו – וידיעות שלום רבותי ‘השיכים’ הגרים בוארגלאן – ה' יתמיד כבודם. כבר שלחתי לפני זמן רב ע”י אדוני אלישע בן כלפה אלקצטלאני – יתמיד שלומו – ספר גדול מאד, שהיה בו פירוש כל מלה קשה מהתורה והמקרא ובאור גזרתה, כדי שיובא אל וארגלאן, ולא שמעתי אחר־כך דבר כל הגעת הספר, המסר אותו או שנאבד ממנו בדרך, על כן יואילו נא ה' ישמרם – להודיע לי במכתביהם אלי על הדבר ההוא, הנני מבקש מהם, ה' ירבה כבודם, לבל ימעיטו בעניני לעשות חסד עמדי ולעורר אחרים בענין זה, וכמו שמטילה עליהם אמונתם וטוב לבם, ושכר הודם ימצאו להרבה מיוצרם לעד לעולם. ושלום הודם ושלום כבודם יגדל עד לעולם.

ה. מכתבים מירושלים

המכתב הראשון חסר מעט בהתחלתו והרבה, כנראה, בסופו. הוא ערוך לא לאיש פרטי כי אם‏ לקהלות ישראל (שו' 4) באחת הארצות. המכתב פותח בפרוזה חרוזה כתובה באלפא־ביתא כפולה. פתיחה כזו נמצא לפעמים גם במכתבים אחרים שנכתבו בא“י בסוף המאה העשירית ‏ או במאה הי”א¹⁰³. הכותב, או

הכותבים, מתאר את מצבה העלוב של “עדת הרבנים” בירושלים “האכולה בפי בולעים”. ה“בהולה והגזולה”. יושביה הם “רעי גוים”, המציקים‏ ליהודי ירושלים, שיש להם ענין עם “אויב מתנקם והודף”. צרות רבות אופפות את יהודי ירושלם ומצוקתם גדולה, ואם כי “מגמת המכתב” היא לדרוש שלום הקהלות הרחוקות ולהודיען שהם מבקשים עליהם רחמים לפני שערי ירושלם והכותל המערבי, הרי יש להניח שנסתיים בבקשת עזרה. קשה לקבוע בדיוק את זמן המכתב, אבל אפשר להניח שנכתכ במחציתה הראשונה של המאה הי"א.

המכתב השני חשוב יותר מן הראשון. יש להצטער על שהוא חסר בראשו, אמצעיתו וסופו, והנשאר ממנו מטושטש בכמה מקומות וע“כ סתומים רוב דבריו ואין אנו יודעים למה ירמזון. מדבר הוא על יד “אשר פשטה בחרון על ארץ חמדה” (שו' 10) ועל טהורים ש”נתנו נפש על תורת יי' והערו למות נפשם עליה" (שו' 14). אפשר, שהכוונה לאותן הפרעות הקשות שעברו על יהודי ‏ א“י לרגלי גזרותיו ‏ של החליף הקנאי אלחאכים בשנת 1012 בערך, שתאור מהן ניחן ע”י הפיטן הספרדי המפורסם ‏ר' יוסף ן' אביתור, שהתגורר ‏ באותו זמן במצרים. בקינתו, שנתפרסמה ע“י ד”ר שירמן ב“קובץ על יד” ג' (י"ג) עמ' כ“ח – כ”ט. באותה קינה ידובר על “דם הרות מכוקעות ‏ודם שבים ועוללים” ‏ שכיסה את רחובות ירושלם והמתים גם לא ניתנו לקבורה. במכתב מסופר על הנשים והבתולות הנתונות בסכנת אונס בצאתן לשוק לבקש מחייתן. אף בקינה הנז' (שו' 13 – 16) נזכרו מעשי האונס לנשים.

בקביעת זמנו של המכתב ולאיזו ארץ נשלח אפשר להעזר גם בפרט חשוב זה: הכותב מבקש את המקבל שכאשר יכלל ( = יתאסף) עם זקני אל אשר עיני אחיהם עליהם השרים בני יעקב¹⁰⁴ ויש' (= וישראל) ידועים אלדסאתרה וגם כ“ק מ' דויד הלוי השר הנחמד אולי יתעשתו להם לפני המלך והשרים”. אנשים חשובים אלה נזכרים‏ יחד גם במכתב אחר של ראש ישיבת ירושלם שלמה בן יהודה (מאן, II 140): “וכמו כן בירכנו גב ירנו ושרנו וסלרינו השר הנאה כבוד‏ קדושת מרנא ורבנא דויד הלוי… ולזקנים החשובים…. מרב (= מר רב) שלה ומרב סעדיה ומרב יוסף ישמרם אל בן (צ"ל: בני) מרב ישראל הנודעים אלדאסתרה”. גם במכתב אחר כותב רב שלמה בן יהודה: “י^יי אלהי ישראל האמנם באה העת להתגרש מעיר הקודש!… עתה אח ואהוב לך…לדבר אל הזקנים האהובים אלדסתארה… ולאָהוב לדעת כי אם לא יעזרו כת הרבנים מאצלכם ‏ אין להם תקומה ואין להם‏ ישיבה בירושלם” (מאן, שם 155).

כותב המכתב לא היה, עכ“פ באותה שעה, ראש ישיבת ירושלם, אבל היה בן לאחת משתים־שלש המשפחות החשובות שעמדו במשך דורות בראש הישיבה¹⁰⁵. הוא מדבר בשם אכסניה של תורה שבא”י שהוא מעמידה במקום הראשון,‏ כי ממנה נפוצה התורה בבבל עי“ז שתלמידיה “ירדו לבבל וריבצו שמה תורה”. הוא מכיר אמנם ש”נתמעטה תורה מבני ארץ ישראל“, אבל גרמו לכך הצרות הרבות שעברו עליהם‏ ומעוט התמיכה הבאה מתפוצות הגולה לבני תורה. אין הוא מחפה גם על חכמי א”י ומציין עוד סבה אחת להתמעטות התורה, מה שבעלי אגרופים מתעסקים במחלוקת לדחות זה את זה (שו' 22 – 23), ומכל מקום הוא דורש יחס של כבוד לחכמי א“י ש”חכמת אבותם ביניהם מורשת המשניות והתוספתות והמכילתות" וכו‘. נזכר בו "ר’ יאשיה נכד¹⁰⁶“… שירד למצרים ובמכתבו ספר בשבחו של ה”חבר" מקבל המכתב (שו' 27 – 18). אפשר שחבר זה הוא ר' אפרים בן שמריה העזתי, ‏ ראשם של בני א“י במצרים, שהיה רב פעלים לעזרת הישיבה והישוב בא”י.

א. [140 T.־S. Loan]

יצאׄׄ והקרבתיו¹⁰⁷ ונגש֒ אלי כי מי הוא֒ זה ערב֒ את לבו לגשת אלי נאם י^יי. זרע מיעקוב

להוציא אמריו. את יהודה להוריש הריו. ארצו להנחיל לבחיריו. עבדיו להשכין שעריו.

כנואם אומר¹⁰⁸ והוצאתי מיעקב זרע֒ ומיהודה יורש֒ הריי ויירשוה בחיריי ועבדיי ישכנו שמה

שוא ישאו נא אחינו משא נפשינו ורוחינו קהלות שבחינו רוב

5 השלום. מעושה במרומיו שלום. וממלאכי השלום. החונים לנחות שלום. ומעיר הצדק

והשלום¹⁰⁹. הזנוחה עחה משלום. וממנו הסרים לשאול לה שלום. הדורשים לכל עם י^יי

שלום ؞ אנחנו יתר¹¹⁰ אחיהם. אנוניהם אנוחיהם. במרי שיחיהם

לֿסֿעֿוֿדֿ רוחיהם ؞ האכולים בפי בולעים¹¹¹. הגזולים בכף דשים. ההלומים

לוועתים. הזעומים לחורפים. הטרופים ליהירים. הכבושים ללוחמים. המ[כורי]ם

10 לנוגשים. הסבוכים לעושקים. הפחודים לצוררים. הקדודים¹¹² לרועצים. השלולים¹¹³

לתופשים ؞ עדת הרבנים¹¹⁴.‏ העניים האביונים. הקהלה האבלה האמולה¹¹⁵

הבהולה. הגזולה הגעולה. הדלה ההבולה. הזלולה הזחולה. החבולה הטפולה. הילולה

הכבולה. הלהוטה הלבוטה. המשוכה המרוטה. הנקוטה הנמוטה. הסחוטה העבוטה.

הפקוטה¹¹⁶ הצבוטה. הקבוטה¹¹⁷ הקמוטה. הרפוטה¹¹⁸ השבוטה¹¹⁹. השלוטה התרוטה¹²⁰

15 דרי עיר קודש אלהים חיים. אשר ירשוה רעי גוים. וישימוה למחראות ולעיים.

לפגוש בה ציים את אחים¹²¹. מקדשיה לנחול ולטרוף. בית קדשיה לשרש ולשרוף.

ועינינו ראות וכלות. באין לאל ידנו ויכולות. כל היום כלמתנו נגדינו. ובושת פנינו כסתנו

בעונינו נשכבה בבשתינו לקול מחרף ומגדף, מפני אויב מתנקם והודף. ולקול

שאון המוני אדום. את קול מכזב חמש לא ידום¹²². וברוך אלהינו המרומם

20 על כל מדותיו כי באמת כמעט¹²³ מחוב גבה. ולמטה מעון חשך. ולא כחטאנו עשה

ולא כעונותינו גמל. כי צדיק הוא בכל דרכיו. וישרים המה מ[הלכי]ו. כי משמרתו לא

שמרנו ואת משפטיו סילפנו ואת כבודו הימרנו ולרע טוב… ולטוב רע ההמרנו

ובדבריו בזינו ובמלאכיו הילעבנו¹²⁴ ובנביאיו תעתענו עד עלות חמתו בנו. ויט ידו

בשצף קצף ויכנו ובגויים למשל שמנו ובלאומים למנוד ראש נתננו עד אשר בגויים

25 נבלענו וככלי אין חפץ בו נחשבנו. עד ישקיף וירא וממרום רוח לערה כאומר לקיים

עד יערה רוח ממרום והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב¹²⁵. כי מועיל חסות

ביׄיׄ וטוב לייחל לתשועת י^יי כי למעוז ביום צרה טוב ؞ כאומר מתקיים¹²⁶ טוב יׄי

למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו ؞ ומגמת מכתבנו הלזה לכם…..

אחינו, נדיבי עמׄׄנו, שועי עדתינו, אצילי סגולתינו. אבירי קהילתינו, לדרוש שלומכם

30 ושלותכם ושקטכם ושלאננכם¹²⁷. וחסד אל הנטוי אליכם. וחנו השפוך עליכם אשר המה

תמיד. שמש את חדשים. לבקרים מתחדשים. גם להודיעכם

כי עם רוב צרותונו האופפים. וגודל מצוקותינו המיתוספים. איננו חדלים לש[אול]

בשלותכם. ולדרוש תמיד בעדכם. ולבקש עליכם רחמים. מלפני בעל הרחמים

יהי שמו [ברוך ל]עדי עד זכרהו מפואר לנצח נצחים. כי זאת חובת[נו כלפי]

35 אדירנו ואבירנו וכל עם אלהינו ה…ים בגויים. המפוזרים באיים. להתנפל ש[ערי]

קדשו בחינונים. ל[הש]תטח על ש[עריה] ולרצות אבניה. ובמקום מעמד שכינה¹²⁸.

עזרת אבותינו לש… ולכת… תים עליכם גדולינו ועל יתר כל [עם אלהינו]

ב. [15 T.־S. Loan]

ינחם ו……………………………..

עד באת……………………………..

אמרתי א……………………………..

…………………………………..

5 מישיב[ת]……………………………..

החכֿמֿים א……………………………..

אמנם בהתמעטם הכריעה…………………….

מפגיע והֿשיך עברת אֿשֿמֿה ומכ………….. [ואין איש]

ניחם על דעתו לתמֿוֿה על מעשיו ולתהות ולה[תחרט על דרכיו הראשונים]

10 עד אשר פשטה יד בחרון על ארץ חמדה כאשר יד[ע החבר שמ' צור]

והותיר כמעט עֿזֿר מעט וברֿוֿך על כל מידותיו כי ב[עונותינו ולא על]

חינם באתנו כל זאת ולו… הֿחֿבֿרֿ הֿיֿקֿרֿ כזאת לא……

מטה ולא נובדה אך בבוא הטֿהֿורים הגידו………..

נתנו נפש על תורת יי' והערו למות נפשם עליה הֿפֿגֿיֿשו מיני…

15 וֿיֿחֿרדו לקראת מֿוֿתֿם בשמֿחֿהֿ כל זאת באתם ולא שכחו ולא שיקרו¹²⁹ ו[הניחו יתרם]¹³⁰

לבאים אחריהם וכתרם שלם לעולם הבא כי אין לפנים ממחיצתם¹³¹ ו[רבותינו]

למ[דו] ולימדו ותלמיד[יהם] ברֿשֿוֿתם ירדו לבבל וריבצו תורה שמה וקבעו המדרשות

ער….. הֿתמד הם… וקביעות המתנות מנדיבי

גליות יֿשֿ' ואבירי יקירי החבר ומעולה יודע כי לא נתמעטה תורה מבני ארץ ישראל

20 כי אם מֿשנים מעוטים בהיחדל בני תורה ממצוא מחייתם ורבות הצרות

עליהם נתעצלו מללמד בניהם במוט ידם מהספק טרפם¹³² וגם נתעסקו ש[ם]

בעלי אגרופים במחלקות לדחות זה את זה ולקדום אחד את אחד לק[פוץ]

למעלתו אבל חכמת אבותם ביניהם מורשת המשניות והתוספתות

והמכלתות והמדרשות והברייתות והק…ת וההגדות אשר….ם

25 ונפרדו התֿנֿיים¹³³ הֿלֿוֿמֿדֿיֿםֿ כאשר לא נכחד מיקיר החבר שמרו צורו

ובהגיע כי התחיל ראש הישיבה הקֿדֿוֿשֿה נׄנׄ ל… אמרתי גםֿ אֿני

[לא] אחשך פי מלקנאות לאבותי והי…ה ובבוא כתב ר' יאשיה נכד^?

… יֿשֿמֿרֿהֿוֿ צור מספר שבח החבר ה[יקר] שמׄ קדושינו כאשר הוא מפורסם

……….. ויגיעתו בלימודו…עודו עד ניבו בשבת תושיֿיֿהֿ

30………….. גן ברד…………..

…. בימיהם¹³⁴…. / עד הושחתו ו /… / מנשיהם ובתולותיהם

כ[אשר יצאו] לשוק לבקש מחייתם / יאני[סום] / ויעשום ויפֿתום ואין לאל ידם / ואם

יצעקו אין ש[ומע]… / ובהימשך הימים בצרה…. / כל הגווֿעֿיֿםֿ אשר.. דו עלי… /

מהם יצעקו אל הקצין שר הגייסיֿםֿ / יוציאם מבתֿיהם ויכבידו / על יֿשֿרֿאֿל ואין לאל

ידם. יתמיד / החבר [הי]קר תפילותיו / עליהם במקהלות כאשר / אנו נוהגים וכאשר יכֿלל

עם / זקני אל אשר עיני אחיהם / עליהם השרים בֿנֿיֿ יעקב ויש' / ידועים אלדסאתרה

וגם כׄקמׄ דויד הלוי השר הנחמד / אולי יתעשתו להם לפני / המלך והשרים….

למעמד הׄיקר / אֿוֿלֿיֿ יחנן אלי¹³⁵ יעקב את / שאיריתם בזכות אחיהם / ובזכותם ו[יגלג]ל

זכות ואֿםֿ / על ידך בתפלתך וכן תתבשר / בגֿאֿותם וגאולתם בקרוב אמן / גם

בחסדו יגיע שלום / משמי לזקנינו…. היקרים כׄגקׄ מׄ פרחוֿןֿ… /…. /

……/ ולכׄקׄ מׄ חגי הכהן הזקן הנכב[ד] בן יוסף ולכׄגׄקׄ…. מפול[פ]ל בתורה…

ו. חבלי עליה

תנאי העליה בימי הבינים היו קשים מאד. על סכנת הנסיעה בים באותו זמן אנו מקבלים תאור חי בשירי המסע הנפלאים של ר' יהודה הלוי, אבל גם הנסיעה ביבשה היתה מסוכנת ‏מפני השודדים והליסטים שהיו מצויים בדרכים. כמה מן העולים נפלו בידי השודדים שגזלו כל אשר להם¹³⁶, ומכרו אותם לעבדים בערי החוף, וקהלות מצרים היו עמוסות בפדיון השבויים המובאים אליהן. והרי לפנִינו קטע ממכתבו של “מעפיל”, הערוך לאחת הקהלות הסמוכות לאלכסנדריה של מצרים. ספינתו טבעה סמוך לחוף אלכסנדריה¹³⁷. והוא ניצל ונכנס לאלכסנדריה. שם “בקשו הגוים לענוש אותו”. והצילו יהודי אחד והביאו עמו לעירו והחזיקו בביתו שני חדשים. ואף כאן הוכרח להחבא מפני בעל המס. בסופו של דבר לא יכול איש חסדו‏ לכלכלו יותר והוא פונה לעזרת הקהלה.

[מאוסף ארצהרצוג ריינר בווינא]

תפו? נא תחנתי לפני קהל הקדוש המרחמים על אחיהם,

המחזקים ירי נבוכים, אתֿ צרותי וצערי אכיד לפניכם מה ש[גרמו]

~? ~

[לי] עונותי הרבים. נדרתי לילך לירושלים ונכנסתי בספינה ונצטֿעֿרֿנֿוֿ

[י]מים הרבה עד שהשלכנו כל דבר שהיה לנו להקל הספינה ו…:ו

5 הׄקׄכׄהׄ לנפשינו ונכנסנו באלכפנדריה ובקשו הגוים לענש אותי

והיצילנו אחד יהודי והביא אתי בכן¹³⁸ ועכשיו הרי שנים חדשים אני

נחבא בכן ומתירא אנִי לצאת חוץ הדלת בפני בעל המס שלא

ימצאני ו[יחפש]יני בבית האסורים ואמות לשם שאין לי מה ליתן מרפיון ידים

10 להציל את נפשי ואני סגור בכן וקצרה רוחי ונקטה נפשי בחיי ובוחר

אני מות מחיים וקרובה לצאת נפשי מגופי טרוב הצער שיש לי

על שנשארתי בפחי נפש ושאין לי מה אתן לצאת מכן¹³⁹ ואפעלפי¹⁴⁰

שאני בדוחק ובצער גדול המקום יודע לא הייתי מעיז פני אליכם

עֿדֿ שנדחק זה יהודי שאני עמו ואמר לי איני יכול ליתן לך לחם

15 שהוא ביוקר והחצפתי פני אליכם מרוב הדחק והחסרון ש[לי]

שני דברים הללו

וֿלֿפי חסרון דעי כתבתי לי זה הכתב להיות לי לפה שאיני יו[דע]

לשונכם¹⁴¹ ושאני כתבתיו לקום בפניכם ואתם רבותיי יודעים

מֿהֿ הוא כח הצדקה ואיני¹⁴² להרבות דברים בפניכם ועשו [עמי]

_?

חֿסֿדֿ אֿוֿלֿיֿ אצא מן המקום הזה ואל תחזירוני ריקם ונכלם…

20… מכם וא……………… בעירום והמקום…

עירום

¹

מאמרו של מר ברסלבסקי בנושא‏ זה (ידיעות ה‘, עע’ 124 – 131) זקוק להשלמות ולתקונים. וקודם כל יש להדפיס מחדש בנוסחה מתוקנת ומלאה את שתי התעודות החשוכות שפרסם בסוף מאמרו. את התעודה הראשונה כבר מסרתי לדפוס עוד בקיץ שעבר בספר היובל לכ' ד"ר מגנס². שם גם פירשתי את תוכנה, פירוש השונה בכמה פרטים מפירושו של מר ב.

על תעודה זו אעיר כאן רק שתי הערות: א. לדעת מר ב. מכיל הקטע האוכספורדי שני מכתבים: “בצדו האחד מכתכ קטוע ומרופט בעברית ובצדו השני סופו של מכתב בערבית‏ המסתיים בשתי שורות עבריות”, ולדעתי אין כאן אלא מכתב אחד שראשו וסופו עברית ואמצעו ערבית, דבר רגיל במכתבי אותה תקופה (ע' למשל אגרות ר' שמואל אבן עלי ובני דורו)³. התחלתו וחלק מאמצעו, שבו עבר הכותב מעברית לערבית,‏ חסרים. – ב. נוטה אני לדעתו של נייבואיר ש“אל קדש” הנזכרת במכתב מתכוונת לירושלים. ‏ ברסלבסקי סובר, שאילו היתה הכוונה לירושלים “חייב היה לכתוב “קודס” כמקובל בתעודות הגניזה וכימי הבינים בכלל”, ועל זה יש להעיר שרב סעדיה גאון בסדורו, עמ' ד' ועמ' ח' כותב “אלקדס” בלי ואו, ויתכן שאחרים כתבו את המלה בשׂין⁴.

ואשר לתעודה השניה הנוגעת לבניאס, הריהי אמנם כדברי מר ב. “בכללה פגומה ומרופטת” (אך מצבה טוב הרבה יותר משל הקודמת), מכל מקום השתדלתי להעתיקה כולה ע“פ התצלום שבידי, והריני נותנה כאן בשלמות, פרט למלים מספר שבאו על הקרע או על המחק. התעודה מענינת מבחינת לשונה וסגנונה, ויש לשטר ההרשאה שלפנינו דמיון רב לשטר ההרשאה שנכתב ברמלה שנה אחת אחריו⁵ ולזה שנכתב בצור בשנה תשע”א⁶. יש לשים לב לכתוב בשו' 4: “דשמעה [לדמ]שקֿ”⁷, ז. א. שקהלה בניאס־פמיס היתה נשמעת וכפופה לקהלת דמשק, ובניאס נחשבה על גליל דמשק⁸.

בהמשך דבריו מתעכב מר ב. על התעודה שפרסמתי בספרי⁹; ואם כי לא כל דבריו מדוקדקים, אבל ראוי הוא לשבח על הערתו החשובה שהכינוי “אלעמתאני” מוכיח על ישוב יהודי בחמתאן – עמאתה. כן שבתי ועיינתי בתצלום שלפני מאותה תעודה ומוצא אני, שקריאת מר ב. “אלבאניאסיה” נראית יותר מקריאתי “אלדלאתי אסיה”, שציינתי אותה אמנם בשעתה, ע"י קו מלמעלה, כקריאה מסופקת. האותיות האמצעיות שבמלה זו הן דבוקות ומעורות‏ זו בזו וצורתן משונה ועשויות הן להטעות את הקורא.

שטר הרשאה שנכתב בפמיס בשנת ד“א תתי”ו

(1056 לספה"נ)

[כ"י (15) T.־S., 13 T 1]

[מה שהיה לפנינ]ו אנו ה[ז]קנים¹⁰ החתומים למטה בשטר הרשא[ה זה]

[בחמישי בשבת]¹¹ בעשרין וששה יומין בירח תמוז שנת השמטה שהיא שנת

[ארבעת אלפי]ם ותמאניה מא[ה וששה]¹² עשר שנין לבירייתה דעלמא במדינת דן

[הקרויה פ]מיס דשמעה [לדמ]שקֿ שבא לפנינו חסין בן הלל הידוע קטוסֿ

[ואמר היו ע]לי עדים [וק]נו ממני קנין גמור וכתבו וחתמו עלי בכל לשון

5 [של ‏ זכות] ותנו לו ליוסף בן מחפוץ להיות בידו זכות וראיה בבתי דינים

מחמת שרציתי בר[צון] נפשי ואני לא אנוס כלל אלא ברצוני וחפצי ויישוב

[דעתי] נתתי לו ארב[ע א]מות קרקע מחלקי שבארץ ‏ישראל במתנה מתנת

[פרהיסייה] ‏מתנה צמ[ותה וח]לוטה מתנת עלמין נתונה ומש[ל]מת בידו ואגכן

[הרש]יתיהו הש[לטתיה]ו עשיתיהו ומיני[תיהו] אפוטרופא¹³ על תֿ[ביעת]

10 עֿ… הידוע בן זגֿראן בזהוב‏ וחצי זהוב ורביע שהיה לו אצלו וכי נתתי

ליוסף זה האנטילר¹⁴ שלי רשות למיזל למידן למחזק‏ למקנה למזכה להנפק

לנפשו זה[וׄב]… םֿ וחצי זהוב ורביע זהוב שהיה לי בידו ויש לו רשות

לתבעו בבת[י די]נים ולהזמינו לדין ולהזקיקֿו קיו¹⁵ המשפט ולגבותן ממנו

15 בקושי ובשופי בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם ואף למחאה

מחאתה ולקיימא זכואתה [חיווא]תא ואחואתא¹⁶ ולבטלא חיווא[תא וז]כואת[א]

ואחואתא לקבוע זמן ולבטל זמ[ן ו]יש לו להשביע להחרים ול[גזו]ר ולעשות

כל מה שהוא רוצה כל מה שהוא עושה עשוי לפי ששמתי ידו כידי ופיצויו פיצויי

וכל שמתענה¹⁷ מן הדין קיבלתי עלי בין לזכות בין לחובה ומאחרי שהכרנו

20 חסין זה ושמענו דבריו וראינו דעתו מיושבת עליו קנינו מידו בכלי הכשר

לקנות בי קנין גמור אגב ארבע אמות קרקע שלא כאסמכתא ושלא

כטופסא השטר על כל ה[כתו]ב ומפורש למעלה כשורת הדין וכתבנו

וחתמנו ונתננו ל[ו שי]הא [שטר…] בידו לזכות וראיה בבתי דינים

וקיים ובר[יר. וחומר שטר זה כחומר כל השטרות] וההרשאות המעולות המוחזקות

25 בבית ד[ין…] וקבי[ל]…..

עמרם בן הלל נׄנׄ כלף בן שלה נׄנׄ

צדקה בן שלמה הכהן סׄט ישעיה בן הלל נׄנׄ

אתקיים [שט]רא דנן קדמנא ב[ידינא] בתלתא דנוסחיה ושהודי כתיבין

עלא וקיומיה בגויה בכתב ידי שהדי דחתומין ביה אילין שמהתהון

30 עמרם בן הלל נׄנׄ כלף בן שלה נׄנׄ צדקה בן שלמה הכהן סׄט ישעיה בן

הלל נׄנׄ ואמרו חתמות ידינא דא ואתחזקא לנא ידיהון¹⁸ אשרנוהי

וקימנוהי כד דחאזי עק[י]בה בר מנחם נׄנׄ¹⁹

סמח בן הבה נׄנׄ בעֿז חחזן בן דויד נׄנׄ²⁰

¹

בין אלפי הקטעים של הגניזה הקאהירית ‏השמורים בקמברידג' מצאתי דף אחד מפנקס בית־הדין שבדמשק בצורתו המקורית. בדף זה נרשמו ארבעה שטרי־אירוסין שנכחבו בחדשי אדר ראשון ושני שנת ד“א תרצ”ג (933 לספה"נ). ייתכן גם כן ששטרות מסוג זה נרשמו בפנקס מיוחד, כי בוודאי נכתבו בחדשים הנזכרים גם שטרות אחרים ולא הוכנסו לפנקס זה. שטרי־אירוסין‏ אלו נכתבו בפנקס בידי סופר ונתתמו בידי העדים. שטרות‏ אלו הן בכלל מן הקדומים ביותר שהגיעו לידינו, כי מעטים הם השטרות שהגיעו אלינו מן המאה העשירית, ואלה המעטים הם ממחציתה השניה של מאה זו², ויש בהם כמה פרטים חשובים הראויים לתשומת לב.

אנו רואים שאף בדמשק מנו, בהשפעת ארץ־ישראל, ליצירה ולשנות השמיטה. אף בכתובה הדמשקאית משנת תשט“ז נראה אותו דבר. גם בצוואה שנכתבה בדמשק בשנת ד”א תשס“ג, ועוד לא נתפרסמה (כתב־יד קמברידג' T.־S. 13 J 6¹⁹), כתוב: “שנה השלישית של שבוע שהיא שנת ארבעת [אלפים שבע מאות] ששים ושלוש שנים ליצירת עולם”. את המספר שש מאות כתבו במי”ם סתומה ולא באותיות ת"ר.

בדמשק ישבו גם יהודים בבליים וגם ארצישראלייום כמספר הגון, ולהם בתי כנסיות מיוחדים. בתי־כנסת של עיראקיין ושאמיין בדמשק נזכרו במכתבו של רב נתן בן אברהם³, אב הישיבה בארץ־ישראל, שנכתב כמאה שנה ויותר אחרי זמנם של השטרות שלפנינו. נזכרה “הכנסת הקטנה של בבליים” – משמע לכאורה שלבבליים היו שני בתי־כנסיות, כי אילו היתה רק אחת, והיא קטנה, לא היה צריך להזכיר דבר זה. מצד אחר קשה לתאר שלכנסת הקטנה היה מנהג נבדל ממנהג הכנסת הגדולה, אבל שונה היה מנהג הבבליים ממנהג הארצישראליים. כל ארבעת השטרות שבדף זה נכתבו בידי יהודים בבליים. מזה שבמשך זמן פחות מחדשיים נרשמו ארבעה מקרי אירוסין, נוכל אולי להסיק מסקנות על מספרם בדמשק.

השטרות האלה נכתבו בשעת הקידושין, שנעשו זמן ידוע לפני הנשואין. אין זה שטר קידושין, הנמסר לידי האשה המתקדשת, אלא כתב־ארוסים, היינו שטר־פסיקתא, שבו פסקו אבות המתארסים את הנדוניא: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך. כמה אתה נותן לבתך? כך וכך. אמנם בשטרות שלפנינו נכתב השטר בשם החתן עצמו, וההתחייבות היא חד־צדדית. אבי הכלה או אפוטרופסה מתחייב רק, “שיהא עומד בצרכיה עד עת כניסתה על בעלה”, היינו שעליו לזונה ולפרנסה ולא על הארוס, פרט לשטר האחרון שבו נרשמו החפצים שהאשה מכניסה מבית אביה. שטרי אירוסין עם התחייבות חד־צדדית נמצא גם בספר השטרות לר“י ברצלוני ועוד⁴, וכן הוא גם סדר הסמפון המובא בירושלמי קיד' פ”ג ה"ב: “אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת פלן ומכניסיניך ליום פלן. אין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום”.

הארוס נותן חותם ערבון לידי הארוסה או אפוטרופסה. ביטוי זה לא מצאנוהו במקום אחר, ומתקשה אני בפירושו. נראה שהארוס היה נותן בשעת האירוסין סכום ידוע לערבון, תחלת פרעון⁵, שהיה הולך כנראה לאיבוד במקרה שהיה חוזר בו. בשטר השני נאמר שנתן חמשה־עשר זהובים, ובשלישי נאמר שנתן שבעה זהובים “בעת ערבון זה”. חלוקת המוהר למוקדם, הניתן בשעת הקידושין, ומאוחר, המשתלם רק במקרה של אלמנות או גירושין, היתה נהוגה גם אצל הרבנים בארץ־ישראל ומצרים⁶. בשטר ב' וג' אנו מוצאים שחלק ניתן בעת הקידושין, חלק בשעת הנישואין וחלק נשאר על צואר הכעל כמאוחרים. מוהר הבתולות הוא עשרים וחמשה זהובים, בהתאם למנהג בבל, וכידוע נחלקו בזה בני בבל ובני ארץ־ישראל⁷. סכום התוספת לא היה קבוע.

על כל שטר חתומים כמה וכמה עדים. בכתובת ברקה מש' תש“ן (990), שפרסמתי בסוף ספר השטרות לרב האיי, חתומים ל”ו אנשים, אבל רק שנים חתמו בתורת עדים ויתרם חתמו לכבוד גרידא.

מלבד שלושת השטרות המתפרסמים כאן והכתובים עברית יש בע"ב של דף זה עוד שטר־אירוסין כתוב ארמית שנכתב: “בעשרין ותמנייה יומין בירח אדר תינינה שתה ג' דשבועה ושנת ד' אלפן ושת מא(ון) ותשעין ותלת שנין לבירית עלמה”. לא נזכרה בו הכנסת הקטנה של בבליים, אבל הדעת נותנת שאף הצדדים שבשטר זה היו שייכים לה. אין בו זכר גם לחותם ערבון ולחלוקת המוהר במוקדם ומאוחר. יש בו, בערבית, ובכתכ אחר, רשימת החפצים שהכניסה האשה לבית בעלה⁸ ומלבד זה הכניסה שני בתים שהכנסתם הגיעה לסך מאתים וששים ושנים דינרים.

[כתב־יד קמברידג' T.־S. 16.181]

[ב]חמישי בשבת בטׄ ימים בחדש אדר הראשון שנה גׄ שלשבוע שנת עיבור ושנת דׄ אלפים סׄ צׄגׄ

~?? ~

שניםׄ לבריאת עולם בדמשק נתן חותם ערבון בקה בר משה הידוע אבו ראנבל על⁹ מימונה

הבתולה ברת חסן ‏ הידוע¹⁰ חושים על מנהג כנסת הקטנה שלבבליים ופסקו המהר ביניהם

_?

שֿבֿעֿיֿםֿ וחמשה זהובים עשרים וחמשה מוהר הכתולות והשאר תוספת לשם מוהר¹¹ וכבר

5 כתב לה חלק אחד מארבעה חלקים מן הרירה שיש לו בחצר הידועה דר זעורה בשקק¹² בני יר…

_?

….. משער המזרח ויש בו הֿרֿבֿהֿ בתים תחתיים ושניים וסימניה מן הדרום בחלק זֿהֿ

….. ומן המזרח דֿרֿךֿ הרבים ומן הצפון שער שלה פתוח לחצר זעורה ומן המערב

הֿשֿעֿרֿ שבחצר וזׄה החלק מארבעה חלקים מזו החצר בככל צורך שלו גלוי ומכוסה [יוצא ובא]¹³

בֿאֿלֿוֿ נתן¹⁴ אותו זה בקה למימונה אֿרֿוֿסֿתֿוֿ בשלשים וחמשה זהובים והוא¹⁵ אחריות מוהר ש[לה]

_?

10 וקיבל עליה חותם ערבון זה…… יהא עומד בצרכיה עד עה כניסתה על בעלה וקיים

כתב ארוסים זה ויבנו ויצליחו [אל]קֿנה בר משה בר בנימין…

….בר משה…. עד אצחק בר אכרהם חסן בר מנצור עד

בה' בשבת ביׄוׄ יום בחדש אדר הראשון שנה ג' שלשבוע שנת עיבור ושנת

ארבעת אלפים סׄ צׄגׄ שנים לביריות עולם בדמשק נתן חותם ערבון מנצור

…[בן] יצחק בן סעיד כן פינחם על יהרה הבתולה ברת ר' יעקב הכהן הסופר¹⁶ על

מנ[הג כנ]סת הקטנה שלבבליים ופסקו המוהר ביניהם שבעים זהובים עשרים

5 וחמשה מוהר הכתולות והשאר תוספת מוהר וקידם בעֿתֿ ערבון זה

חֿמֿשֿהֿ עשר זהובים שקולים וטובים ובעת כניסתו עליה¹⁷ ישלם לה שלשים וחמש

[\צילום כתב־יד /]

[תש]לום חמשים וקיבל עליֿהֿ… ערבון זה רב יעקב אביה חותם ערבון זה יֿהֿאֿ עֿוֿמֿדֿ

[בצרכי]ה עד ע[ת] כניסתה על בעלה וקיים כתב ארוסים זה בריני ישראל ויבנו ויצליחו

[עש]רים מאוחרים על צוארו וייבנה בה שהיד עלא דלך¹⁸ בשר [בן כלף?]

אסמעאיל בן חתים ובגמיע מא פי הדא אלכתאב¹⁹

יצחק בן שמואל ברכה…..

_?

אלקידס סעיד בן עזור טביומי נוח נפש…

אלישע בר משה הכהן עד

שמואל ב[ר] שלמה בר עזייר עד

….. שמואל בר עזרה עד ומשה בר שמואל…

חסון בן סבוי עד חאתים… דויד בן אהרןד עד אברהם השופט הלוי ברבי²⁰

בה' בשבת, ביׄוׄ יום בחדש אדר השני שנה גׄ שלשבוע שנת עיבור ושנת ר' אלפים סׄ צׄגׄ שנים [לביריות]

~?? ~

עולם בדמשק נתן חותם ערבון הלל הלוי בר אהרן מין מעזיה²¹ על תאמה הבתולה בת עמרם….

על מנהג כנסת הקטנה²²‏ ופסקו ביניהם המוהר שלשים זהובים עשרים וחמשה מנהג

הקהל ו[חמשה זהובים]

תוספת וקידם בעת ערבון זה שבעה זהובים ושלשה ישלם לה בעת כניסתה עליו²³ ויׄיבנה מ[מנה?]

ועשרים [זהובי]ם על צוארו מאוחרים וקיבל עליה חותם ערבון זה משה בן ניסי אפטרפוס ש[ל תאמה]

והיא ברשותו והוא עומד בצרכיה עד עת כניסתה עליו ויש לזו הנערה חלק אחד מ…

חלקים בדירה הניכרת דר אבו יוסיף פי אלקצר בשקק מרחץ היהודי מן הבתים האמצעי[ים]…

ממה שירשה מאביה וסימניהם מן הדרום בתי מאמן ובתי בני ירמ… ומן המזרח סמוך…

המדינה ומצפון בתי בן מוס ומן המערב אכסדרה של חצר הגדולה הידוע אלקצר ו…

_??

10 משני חולקים בכל סימניו ומוצאיו ומובאיו בכל קושט²⁴ שלו גלוי ומכוסה יוצא ובא ב…

וקיים כתב ארוסים זה בדיני ישראל וייבנו ויצליחו ושהיד עלא דלך בשר בן…

אסמעאיל בן חתים ובגמיע מא פי הדא אלכתב

משה בן יעקב שהד עבאס בן סעיד שמואל בן מנחם

יעקב הכהן בר יהודה בן ברוך סמחה ברבי שלמה נח נפש שהיד

¹

דור אחר דור האמין בודאות גמורה שקברו של הרמב“ם הוא בטבריא עד שבא הד”ר א. קמינקא להוכיח שזוהי בדותא, ובמאמר שפרסם ב“הארץ”, בי“ז מרחשון תרצ”ה, הוא תמה עלי שאני “מחזיק בשבשתא זו הרווחת אצל כותבי תולדותיו של הרמב”ם“. למראה עיני היה גם מאמרו השני של ד”ר קמינקא, המתפרסם בקובץ זה, שהעורך הנכבד הד“ר גליקסון המציא לידי, ובו הוא משתדל לעשות סמוכין לדעתו שהרמב”ם נקבר במצרים. על דבריו השיבו כבר ר' ברוך טולידאנו (עי' “הארץ” מיום כ"ד במרחשון), ר' מיכאל בראויר (כ"ד טבת) ומר י. בן־צבי (בידיעות החברה העברית לחקירת א"י חוברת ג–ד עמ' 26–28) והביאו כמה ראיות לקיים את המסורת העתיקה שבידנו. לשם שלמות הנני מביא גם את רוב הראיות שכבר הובאו על ידם ומוסיף עליהן.

קודם כל אביא את המקורות הקדמונים ביותר, המעידים על קבורתו של הרמב"ם בטבריא, את דברי אלה שחיו במאה הראשונה אחרי פטירתו.

א) ר' יעקב שליחו של ר' יחיאל מפאריס, שהלך לאסוף נדבות לישיבתו, וחבר את “סימני כתבי הקברות”². ד“ר קמינקא, וקדמו לו אחרים, חושב רשימה זו לחשודה, מפני שנאמר בה ששליח זה “הלך בכל גלילי א”י ובעכו ובכל שאר גלילות להוליך נדבה גדולה למדרש הגדול דפריש”, ואין זה מסתבר, שא“י העניה תשלח נדבות לישיבת פריש. אבל נראית דעתו של רש”ח קוק³, שר' יעקב אסף את הנדבות בחו"ל כדי להביאן לישיבת ר' יחיאל שנקבעה בעכו. אמנם לפי זה יש לקבוע זמנה של רשימה זו אחרי שנת ה“א י”ח (1258), כי רק אז עלה ר' יחיאל לא“י. רשימה זו נכתבה איפוא כחמישים וחמש שנים אחרי פטירת הרמב”ם.

ב) משורר קדמון, בשירו “ארץ אשר לא במסכנות יבול נתנה”⁴, אומר מפורש ש“משה בנו מימון” קבור בטבריה.

ג) בעל “אלה המסעות”⁵ כותב שהרמב"ם נקבר בטבריא סמוך למערת ר' כהנא ור' יוחנן.

ד) תלמיד הרמב“ן ב”תוצאות ארץ ישראל“⁶ בדברו על קברי הצדיקים בטבריא כותב: “ובתוך בית הקברות שם רבינו משה בן הדיין ר' מימון זצוק”ל”.

ה) החוקר המצוין ר' אשתורי פרחי, בעל “כפתור ופרח”, שבמשך שנים רבות עבר את הארץ לארכה ולרחבה והמדייק מאד בשמועותיו מודיע במפורש, שקברו של הרמב“ם הוא בטבריא, ובדברו בריש פרק ט”ז על מערות ר' כהנא ור' יוחנן בטבריא הוא אומר: “וכן תמצא היום הר”ם ביניהם". תמיהני על ד“ר ק. הכותב “שאין בפיו – של ר' אשתורי פרחי – אף מלה אחת להזכיר כי אף הרמב”ם הובא שמה ממצרים”, ומשתיקתו המדומה הוא מסתייע לחזק דעתו. יש להוסיף שלפני בואו לא“י שהה ר' אשתורי זמן ידוע במצרים והכיר שם את צאצאיו של הרמב”ם, ואילו היה הרמב"ם קבור במצרים ודאי שהיה יודע מזה.

חוץ מזה כבר הזכירו קודמי את העובדא של החרם, שהכריז בשנת 1288 בערך ראש הגולה מדמשק על מתנגדי הרמב“ם. חכמי צפת מצטרפים לחרם זה, והם כותבים: “ועמדנו על קבר הגאון ז"ל עם מקצת מחכמי עכו וקרינו ההסכמה והחרמנו ונדינו על כל מי שיראה דברינו והסכמת נשיאנו ולא ישוב בכל מאדו” ולא ימסור את הכתבים שבידו (שהוצאו נגד הרמב"ם) לידי הנגיד רבינו דוד נכדו של הרמב”ם. ברור כשמש שהקבר הוא בא"י סמוך לעכו ולצפת. הדברים נכתבו בחיי ר' דוד שידע בודאי היכן זקנו קבור.

חשיבות מיוחדת יש לעובדא, שר' דוד נקבר בטבריא סמוך לקבר זקנו. לפני שנים אחדות נמצאה מצבתו בתוך בנין ערבי הבנוי סמוך לקברו של הרמב“ם (ועתה נמצאת המצבה במוזיאום של הקהילה היהודית בקאהיר על יד בית־הכנסת הגדול). על המצבה כתוב: “זה קבר רבנו דוד נכדו של רבנו הגאון משה בן רבנו מימון מאור הגולה זצוק”ל”. אמנם לדעתי קרוב הדבר שהמצבה הוקמה כעבור זמן ידוע אחרי פטירתו של ר' דוד, ויוכיח על זה חסרון זמן פטירתו, אבל ברור שקברו של ר' דוד הוא בטבריא. ר' דוד ישב זמן הגון בא"י אבל כעשר שנים לפני פטירתו חזר למצרים ונפטר שם, ואת עצמותיו העלו לטבריא, ודאי משום שרצה להקבר על יד זקנו.

הרמב“ם עצמו חושב את הקבורה בא”י לדבר חשוב ונכבד מאד, ואת דעתו זו הוא מגלה שתי פעמים, בס' משנה תורה ובתשובותיו. בהל' מלכים פ“ה הי”א הוא כותב: “אמרו חכמים כל השוכן בא”י עונותיו מחולין… אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא. וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה… ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואע"פ כן החכמים היו מוליכים מתיהם לשם“. תלמידו ר' סעדיה שואלו “בדבר אחד מישראל שהיה לו אב ואם שכבר השתוקקו כמה פעמים בחייהם, וגם כשחלו חליים שמתו בו, להקבר בא”י או שעצמותיהם תובלנה אחרי מותם להקבר שם. וסייע אלקים לאחד מבניהם, גם שהיה חלש ועני מאד, ומצאו לו עוזר שהוליכו לירושלים ולקח עמו את עצמות אביו וקברן קרוב לירושלים… אם עשה בזה מצוה או עבר עברה” בזה שפינה את העצמות מקברן. הרמב“ם משיבו: “הדבר שעשה טוב מאד וכך עשו גדולי חכמי ישראל” ⁷. ר' סעדיה ישב במצרים והתשובה נכתבה בשנים האחרונות לחיי הרמב”ם.

מתשובה זו אנו רואים שגם עניים היו זוכים לפעמים להביא את עצמות קרוביהם לקבורה בא“י. ואמנם היה זה דבר רגיל, מן המעשים בכל יום, להביא את עצמות הנפטרים במצרים לא”י. אפשר להביא בענין זה ידיעות רבות מזמנים שונים. [אשה אחת שנפטרה בפוסטאט בשנת תשס"ז מצוה ששני חלקים מן החצר שלה “ימכרו ויוצאו בצרכי כדי להעלות עצמותי לירושלים עיר הקודש”⁸. שמואל בנו של ר' פלטיאל ששימש נגיד ליהודי מצרים, מעלה לירושלים את עצמות אביו ואמו ואף את עצמות דודו ר' חננאל⁹. מבורך בן נתן העזתי הולך למצרים כדי להעלות לארץ ישראל את ארונו של אחיו עמרם שנפטר בארץ פיתום¹⁰].

נביא גם מתשובותיו של הרדב“ז, החכם הידוע שישב במצרים במאה הט”ז:

א) “שאלת ממני ידיד נפשי על אלו המוליכים עצמות המתים לא"י ונוהגים מנהג בזיון עד שכופלין את קומתם, ולפעמים מתפרקים האברים ומשתברים העצמות אם יש בזה חשש או לא. – הדבר ברור שכל שהוא לתועלת המת אין בו משום בזיון…” (סי' תרי"א).

ב) “שאלת ממני אודיעך דעתי בכהן שקבר את מתו במצרים על מנת לפנותו כדי להעלותו לירושלים אם מותר להטמא לו בזמן שמעלה אותו…” (סי' תשל"ב).

ג) “שאלת על מה שנהגו במצרים להניח על המתים מצבות של אבן גדולה וכותבין עליה שם המת, וכשמפנין אותו להעלותו לירושלים באים העכו”ם וגונבים אותם ומוחקין הכתיבה וחוזרים ומוכרים לישראל לצורך מתים אחרים…" (סי' תשמ"א).

ד) “וכבר ראיתי אחד מגדולי הדור שהיה במצרים ואומר שהיה דר בא”י, כיוון שבמצרים מצד נילוס לצד ארץ ישראל, ובשעת פטירתו צונו להעלות עצמותיו לירושלים…" (ב' אלפים ר"י).

והנה מזמן פטירת הרמב“ם עד זמן הרדב”ז לא באו שנויים בתנאי הנסיעה ממצרים לא“י (הרכבת והאבטומוביל טרם נראו בארץ), ואנו רואים שהיו רגילים להעלות את הנפטרים לא”י, ולא היה בזה, כדעת ד“ר קאמינקא, כדי לעשות “רושם גדול על קהלות ישראל”, ואף ר' אברהם בן הרמב”ם לא ראה בזה מעשה יוצא מן הכלל שיש להזכירו במיוחד. וגם עד היום נדפס רק חלק קטן מתשובותיו וספריו של ר' אברהם, ואין להגיד בודאות שאין הוא מזכיר עובדא זו.

ובאחרונה יש לשים לב גם לזה, שאין אף מקור אחד בן־סמך לזה שנקבר במצרים. דברי ר“ש ן' תיבון: “ויישם בארון במצרים” אינם אלא מליצה, המזכירה לנו את האמור ביוסף, שעצמותיו העלו לארץ ישראל. אדרבה מסורת היא גם בידיהם של יהודי מצרים, שהרמב”ם קבור בא“י. אילו היה קבור בקאהיר, מקום שהישוב היהודי אשר בו לא פסק כל הזמן, ודאי שהיה קברו ידוע עד היום והיו נוהגין בו קודש כדרך שהם נוהגין בקברו של ר' חיים כפוסי ואחרים. וכבר ר' יוסף סמברי שחי במצרים במאה הי”ז, מספר כדבר ידוע לכל ש“קברו אותו בבית־המדרש שלו… ומשם הוליכו אותו לא”י וקברוהו בטבריא“. ועד היום מראים בבית הכנסת הנקרא על שמו של הרמב”ם אוהל קטן לצדו, שבו היתה גופתו מונחת עד שהעלוה לא“י. הן ראינו ג”כ, שאף ר' אשתורי, שהיה במצרים בסוף המאה הראשונה לאלף זה, מדבר על קברו בטבריא¹¹.

סוף דבר: הבא להוציא מן המסורת העתיקה והנאמנה הזאת עליו להביא ראיות מכריעות יותר מאלו של ד"ר קמינקא.

¹

לפלוני אלמוני תלמיד הרמב"ן

הקונטרס הזה, המלא ענין רב, נמצא בלנינגראד, בכת“י אשר בקבוצת פירקוביץ השניה, מס' 764, והוא, כנראה, יחיד בעולם. שלשה קטעים קטנים ממנו (הנדפסים כאן באותיות פטיט) נדפסו ראשונה ע”י החכם א. נייבואיר ב־Revue des Etudes Juives, כרך י' עמ' 105–107, ושנית ב“המעמד” כרך ג' עמ' 67–68. כשהגיעה לרא“מ לונץ השמועה על מציאותו של קונטרס זה בקש עוד בשנת תרמ”ה את רא“א הרכבי שיעתיקו ויפרסמו בדפוס. והרכבי משיב לו: “שם הספר הוא תוצאות מארץ ישראל ולא נדפס עד כה, ואם תספיק השעה בידי להכין את ההערות והמבוא, אשר אמנם מסבת הערבוביא בספרי וכתבי לא אוכל להגביל הזמן לזה, אשלחנו לך בחפץ לבי” (חדשים גם ישנים No 1, שנדפס ב“המצפה” תרצ"ו, עמ' 12). כתב־יד זה היה מיועד איפוא להדפס באחד הכרכים הראשונים של “ירושלם”. הרכבי מצא לו שעת כושר להעתיקו, אבל לא הספיק להכין את המבוא וההערות. על גליון ההעתקה השמורה בעזבונו רשם לו רק הערות קצרות מועטות הנוגעות לשמות האנשים והמקומות שנזכרו בראש הקונטרס. מאז עברו יותר מארבעים שנה. שני החכמים, הרכבי ולונץ ז”ל, מתו כמעט בפרק זמן אחד מבלי שנתמלא חפצם: הקונטרס החשוב הזה נשאר צפון בכת“י אשר בלנינגראד ולא זכה לראות אור. הריני חושב איפוא את זה לי לזכות מיוחדת להדפיסו בספר הזכרון המוקדש לזכרו של רא”מ לונץ.

שמו של המחבר אינו ידוע לנו. שהיה תלמיד הרמב“ן יוצא ברור מזה שהוא מזכירו בשם מורי: “ומורי הרב ר' משה ב"ר נחמן מגירונא זצק"ל”, והוא מציין את מקום קבורתו. את זמן חבורו של הקונטרס יש לקבוע בין שנות ה”א ל' – שנת פטירת הרמב“ן – ה”א ע' (1270 – 1310). וקרוב יותר לומר שנכתב בין שנות ה“א ס”ו – ה“א ע”ב. כי בסופו הוא כותב: "ועתה מתעוררים רבים ומתנדבים לעלות לארץ ישראל ורבים חושבים כי אנחנו קרובים לביאת הגואל כאשר רואים שהכבידו האומות את עולם על ישראל ברוב המקומות“. ונראה שרמז בזה לגרוש היהודים מצרפת בשנת ה”א ס“ו. ולרדיפות הנוראות על יהודי אשכנז ע”י הצורר רינדפלייש בשנת ה“א נ”ח. ברדיפות אלו, שנמשכו כששה חדשים, נחרבו כמאה וארבעים קהלות ונהרגו יותר ממאה אלף יהודים. שמונה שנים לפני זה, בשנת ה"א נ' (1290), גֹרשו היהודים מאנגליא. קצת מן הגולים, וביחוד מגולי צרפת, שמו את פניהם לארץ הקודש. בהם נמצא ר' אשתורי פרחי בעל “כפתור ופרח”, הראשון בחוקרי ארץ ישראל. ואמנם גם מתוך ס' כפתור ופרח יוצא בכמה מקומות שהישוב היהודי התרבה במספרו והתחזק במעמדו באותו זמן, וקהלות יהודיות נמצאו, מחוץ לירושלים, בבית־שאן, גוש חלב, לוד, צפת, רמלה ואף בעבר הירדן: באדרעי, חברם (בהרי חורן), סלכה ועגלון.

המחבר השתמש לנכון בספרי המסעות וברשימות הקברים שקדמו לו, כגון מסעות ר' בנימין מטודילה, מכתב ר' שמואל ב“ר שמשון לר' יהונתן הכהן מלוניל, מכתבו של ר' מנחם ב”ר פרץ החברוני משנת ד“א תתקע”א ואחרים (עי' עליהם ב“המעמר” כרך ג' עמ' 26 – 35; 36 – 46). אבל ביחוד הרבה להשתמש בקונטרס “אלה המסעות” לפלוני אלמוני, שנדפס פעמים אחדות (עי' מסעות ר' בנימין מטודילה הוצ' גרינהויט עמ' 15 – 17 ועמ' 145 – 160; אוצר המסעות לרי"ד איזנשטיין עמ' 65 – 71). בעל “אלה המסעות” קדם למחברנו כימי דור אחד, כי הוא מזכיר את קברו של הרמב“ם ז”ל בטבריה, אבל אינו מציין את קברו של הרמב“ן ז”ל. מחברנו מעתיק מ“אלה המסעות” – מבלי הזכיר שמו, כנהוג באותו זמן בחבורים מסוג זה – קטעים שלמים, אלא שהוא מוסיף עליהם פה ושם הערות מלאות ענין משלו. והרי דוגמאות: בדברו על בית הקברות שעל יד עכו הוא מעתיק את הידיעות ע“ד קבר דבורה ושער חשמונאי מלה במלה מ”אלה המסעות“, אלא שהוא מוסיף רשימת קברים חדשים של גדולי ישראל שעלו לא”י מצרפת ומספרד², ואחר זה הוא מתחיל להעתיק שוב את דברי בעל אלה המסעות. בדברו על הר עיבל והר גריזים הרי דבריו דומים מלה במלה לדברי אלה המסעות, אבל יש כאן הוספה אחת: “ואני נתוכחתי עם הרב שלהם שבת אחת”. כמו כן הוא נוהג להביא ראיות לדבריו מן הירושלמי והמדרשים (עי' למשל בעמ' ט' בדברו על כפר חטים וכפר מנדי) מה שלא עשה כזאת בעל אלה המסעות. חוץ מזה יש עוד כמה וכמה שנויים והבדלים, כאשר יראה כל מעיין.

אחר שגמר המחבר את רשימת המקומות הקדושים וקברי הצדיקים הוא מתחיל לדבר בשבח הארץ הקדושה, ומתבל הוא את דבריו במאמרי חז"ל ובמקראות מכתבי הקדש שנבחרו על ידו בהבנה עמוקה ובהרגשה דקה, דבריו חוצבים להבות והם מזעזעים את לב הקורא בם עד היום. אכן אהב המחבר את ארץ ישראל אהבה עזה שקשה למצא דוגמתה, וראוים הם דבריו אלה לתשומת לב אף שאין בהם חדשות במובן ההסטורי.

דברי המחבר בנוגע לציוני הקברים טעונים השואה עם כל המקורות הרבים שישנם בענין זה, בין עם אלה שקדמו לו ובין עם אלה שנתחברו אחריו. והרי זה ענין למומחים העסוקים בזה. כבר הגיעה השעה לסדר רשימה מכל הציונים האלה על יסוד בדיקה מדעית של כל המקורות שבכתב ושבעל פה³. אמנם עשה זאת רא"מ לונץ במחקרו על “קברי ארץ הצבי” (“ירושלים” כרך א' עמ' 71 – 165). אבל בינתים נתגלו כמה וכמה מקורות חדשים והחקירה בענין זה התקדמה הרבה. מטעם זה חשבתי שלא כאן המקום להרבות בהערות ובהשואות מסוג זה, והעירותי רק במקומות שיש בהם צורך להגיה או להסביר את דברי המחבר.

בסוף דברי עלי למלא חובה נעימה ולהביע את תודתי העמוקה לידידי החכם מר ד. שולמן מלנינגראד, שעמד על ערכו של כתב־יד זה וטרח להעתיקו בשבילי. זכרה לו אלוה לטובה.

לק"י ⁴

אלה תוצאות ארץ ישראל מדינת עכו היא היושבת על שפת / הים הגדול והיא בגבול נחלת אשר ואחריה חוצה לארץ / כאשר הדבר ידוע בקבלה עד עה⁵ ועד פה

5 הוא גבול ארץ ישראל / מעכו לצור המעטירה שבע פרסאות ומצור לצידון שבעה פרסאות / ומצידון עשר פרסאות. כל אילו ערים בצורות על שפת / הים הולכים זו מזו דרך יבשה ודרך ים. סמוך לעכו בתחום שבת יש / שם הר ושם בית הקברות בארץ ישראל⁶. יש אומ' כי שם קבר דבורה / הנביאה⁷. ובעיר עכו יש שער אחד

10 בגבול ארץ ישראל קורין אותו / שער חשמונאי אומ' כי שם קבר⁸ חשמונאי. / מעכו לחיפה ארבע פרסאות והדרך על שפת הים עד שמגיעים לחיפה שם בית הקברות / בתחתית הר הכרמל שם קבורת הרב הגדול רבנו שמשון ב"ר / אברהם⁹ בעל התוספות ז’צ’ק’ל‘¹⁰ ושם קבור הרב רבינו יוסף מבורגונייא ¹¹ / ז’צ’ק’ל’ והרב רבינו¹² בן רבינו יחיאל מפאריש המכונה שיר דילשוש ¹³ / ז’צ’ק’ל' והרב 15 ר' יוסף משיינוש¹⁴. והרב ר' יעקב מזיגורא¹⁵ ז’צ’ק’ל' והרב / ר' יעקב הקטן בן רבנו שמשון בעל התוספות ז’ק’ל‘¹⁶ ומורי הרב / ר' משה ב"ר נחמן מגירונא¹⁷ ז’צ’ק’ל’ וכמה גדולים לא ידענו שמותם. / שם בהר הכרמל בשפוע ההר מערה שם בית הכנסת לאליהו / זכור לטוב. למעלה משם בראש ההר מערת אלישע. מחיפה הולכים / לאורך הר הכרמל כארבע פרסאות ומשם עולים בהר

20 ושם ¹⁸ / אליהו ז“ל בהר הכרמל למטה מן ההר כנגד המזבח שם נחל קישון / מקובר¹⁹ אשר שחט שם אליהו ז”ל נביאי הבעל והנחל יורד אל הים / הגדול הסמוך לחיפה בחצי פרסה. וממקום המזבח ועד יזרעאל כחצי / פרסה מקום אשר הלך שם אחאב מפני הגשם. ובמקום המזבח /

25 יש בנין ושם מדליקין הישמעאלים נרות לכבוד קדושת המקום. / מעכו לאושה ושפרעם כארבע פרסאות. מעכו לציפורי כשבע / פרסאות שם קבורת רבינו הקדוש. ובפתח המערה יש לו דלת של אבן שיש / ורחוק משם כמו ארבעים אמה קבורת אשתו של רבינו הקדוש. מעכו / לכפר חנניא מהלך יום אחד

עמ' ב' שם קבור ר' אליעזר קבנקי ²⁰ בן יעקב / ור' יעקב אביו ואבא חלפתא ואשתו ובניו. מעכו לירושלם עיר הקודש / תבנה ותכונן במהרה בימינו עולים דרך הר הכרמל לאורכו יזרעאל / לשמאל הדרך בחצי פרסה. גם הר תבור רואים אותו לשמאל הדרך רחוק / הרבה. ומשם הולכים דרך מגדו ושם תענך

5 בקרוב ושם נחל קישון / כמו שכתו' במלחמת סיסרא. משם הולכים לשכם ויש דרך אחרת / דרך שמרון לשכם והרי שמרון מופלגים ביופי. עוד יש דרך מעכו / לירושלים דרך יפו מניחים שכם מן הצד. ויש הולכים מענן²¹ עד יפו / דרך הים ומשם לירושלם דרך יבשה כשמונה פרסאות דרך הרמה /

10 והנה בשכם שם קבורת יוסף הצדיק ועליו שני עמודי שיש אחד / לראשו ואחד לרגליו וחומת אבנים נמוכה סביב הקבר שם הר / גריזים והר עיבל כנגד זה והעיר שכם בתוך מקום מישור הר / גריזים הנה הוא גנות ופרדסים וכרמים מעיינות יוצאים ממנו כמו / שבעים קוראים אותו הר מבורך. והר עיבל הנה הוא יבש מאד אין / טיפת מים יוצאה ממנו וקוראים אותו הר מקולל. אפשר כי על שם /

15 הברכות והקללות נקראים כך. ועוד יש כותים שוחטים את הפסח בכל / שנה על הר גריזים. ואני נתווכחתי עם הרב שלהם שבת אחת. משכם / עולים למקום ששמו עֲבַרְתָא ושם שני הרים זה כנגד זה והדרך באמצע / מקום מישור וכפר עברת לשמאל [הדרך] העולה לירושלים ושם קברו של / איתמר בן אהרן הכהן מקום נאה

20 מאד ועוד שם קבר אחד אומ' כי הוא / קבר פנחס בן אלעזר הכהן. יש שם מקום לישמעאלים להתפלל סמוך / לקבר. ועוד שם בכפר מערה יש בה שבעים זקנים ויש שם לישמעאלים / מקום תפלה. ועל ההר השני אשר הוא לימין העולה לירושלים שם קבר / אלעזר בן אהרן ובנין מפואר מאד.

25 משם עולים לירושלים דרך גבעת / בנימין. וכיון שמגיעים לצופים רואים משם ירושלם וקורעין עליה קריעה / אחת. כיון שמגיעין לירושלם עולין לאחת מחרבותיה משם רואים הר / הבית וחומת העזרה עזרת נשים וכל עזרת נשים²² ועזרת ישראל. / ומקום המזבח ומקום בית המקדש ההיכל והדביר וקורעין קריעה / שניה על בה. מירושלם יורדים למעיין השילוח עמ' ג' ומימין²³ יוצאים / מהר הבית מתחת ההר עד שמגיעים שם ומשם יורדים לגנות העיר / להשקותם ושם טובלים. אומרים כי המים ההם מרפאים את החולה על כן / הישמעאלים רוחצים שם. ומשם עולים להר הזיתים ויש הולכים דרך / העמק הוא עמק יהושפט שם בית הקברות לישראל בתחתית

5 הר הבית / והולכין בעמק עד שמגיעין נגד האיצטבא אשר בהר הזיתים מקום אשר / היו שוחטין שם פרה אדומה²⁴ ועולים בהר עד האיצטבא הר גבוה / מאד והאיצטבא ההיא מכוונת נכח פתח ההיכל ומשם רואים הר הבית / וכל הבנין אשר עליו ועל כן מתפללים שם כנגד בית המקדש. עמק / יהושפט הוא הסובב כל מזרחו של הר הבית וכל דרומו ובדרומו

10 הוא בית / הקברות אשר הזכרתי ויש בו צדיקים הרבה ומשם יורדין דרך העמק / ונכנסין בין שני הרים מן הצד למקום שנקרא גיא בן הנום. ושם בעמק / יהושפט נגד בית המקדש ביד²⁵ אבשלום מרובע גבוה הרבה בעמודים / סביב וכולו מאבן אחת בניין נאה מאד. ועוד שם בעמק יהושפט /

15 בשיפוע ההר קצת קרוב למעיין השילוח בית מרובע אומרים כי היתה / ע"ז לבני יון. ואני מצאתי במשניות אשר קניתי בארץ ישראל במסכת / זבים²⁶ גירסא זו ראה ז‘²⁷ ראיה אחת מרובה כשלשה שהיא כמגד / יון לשילח שהן כדי שתי טבילות וכשני סיפוגי’. משם נראה דמה שאנו / גורסין כמגד יון לשילה טעות הוא בידינו ואינו אלא שילוח²⁸ אשר / בירושלם. גם המלה הראשונה כתוב שם בשתי תיבות²⁹ האחת בסוף

20 שיטה והשנית בתחלת שיטה והניקוד כְמַגֵד יון. למעלה ממעיין השילוח / בהר שם מצודת ציון ושם קברי המלכים ושם בניין ישן קוראים אותו היכל / דוד מכוון נגד בית המקדש מדליקין שם נרות לקדושת המקום. אומ' / שהוא בניין דוד הוא המקום אשר היה שם ארון האלהים משהביאו / דוד לביתר

25 עד שנבנה הבית. וקרוב משם הוא מגדל דוד והבניין / אבנים גדולות מאד ניכר כי הוא בניין קדמון והנה הוא עכשיו / בתוך ירושלים. חומת העזרה מרובעת אומ' שהוא שלש מאות וששים / אמה על שלש מאות וששים אמה. ובניין שלמה היה שלש מאות ושישים אמה / על שלש מאות עמ' ד' ושישים אמה³⁰. וכן לעמד³¹ [או]לי כי ששים אמה / היתרים מפני האמות של עכשיו שהן קטנות מן הראשונות. והבנין ההוא / אבנים גדולות מהן כשלשים אמות³² אורך האבן ורוחב ששה זרתות. יש / אומ' כי אותם האבנים מבניין עזרא. הנה עיר ירושלם היום במערבו / ובצפונו של הר הבית

5 לא כמו שהיתה מקדם שהיתה בדרומו של הר הבית / שנ‘³³ ועליה כמבנה עיר מנגב ואומ’ הר ציון זה ירכתי צפון³⁴ שההר מצפון / לירושלם. – על אבן שתיה בנו מלכי ישמעאל בניין מפואר מאד עשו / אותו בית תפלה ובנו למעלה מן הבניין כפה נאה מאד והבניין / על בית קדש הקדשים ועל ההיכל. לפני הבית לצד המזרח בניין על עמודים / וכפה

10 למעלה מן העמודים נראה כי הוא מזבח החיצון אשר בעזרת / ישראל. ראינו הישמעאלים מתקבצים שם ביום איר שלהם כשלשת / אלפים מקיפין לאותו המקום כמו מחול³⁵. להבדיל בין טומאה לטהרה / כמו שהיו ישראל מקיפין המזבח בשביעי בחג. ויש שם לפני הבית / הגדול הקף חומה דקה ונמוכה דוגמא לחומת עזרת ישראל. ומן / הדרום יש שיפוע

15 שעולין דרך שם כעין הכבש שהיה [בדרום]³⁶ והנה / יש מערות פתוחות מחוץ לחומת העזרה החיצונית ונכנסות / [תחת הר הבית] ונכנסין³⁷ בהם עד כנגד אבן שתייה. ואולי³⁸ הן המחילות / [שהיו מתחת] בית המקדש. הנה תמהתי על שראיתי הר הזתים / גבוה מאד [ולא נראה] כן מדברי רבותינו ז"ל ³⁹ שאומ' וקמת ועלית / מלמד שבית המקדש [גבוה וכו' סבור] למבנייה

20 בעין עיטם וכו' אך / אמנה בהיותי בדמשק מצאתי כי עמד מלך אחד / בישמעאל שעשה הר הבית מישור, נראה כי כיון היסודות ובנה על / המדה הראשונה. סמוך לירושלים מערת שמעון הצדיק ותלמידו⁴⁰ / ושם מערה אחת לחגי הנביא. לצד האחר מירושלם מערת האריה / יש שם

25 עצמות צדיקים שנהרגו על ייחוד השם על יד מלך יוון ואמ' / לשרפם ליום המחרת. ויהי הלילה ויבא⁴¹ ויקחם אחר אחד מן הברכה / התחתונה אשר היתה מליאה מהם ויביאם באותה המערה ויהי / בבקר וימצא האריה על פתח המערה עם ההרוגים אז ידע המלך / וכל עמו כי קדושים

עמ' ה' המה ונשארו שם עצמותיהם עד היום הזה. / ויש שם בירושלם מערת צדקיה. בתוך ירושלם בית הכנסת לאליהו ז"ל⁴² / יש בו חקיקה בקיר מקום לספר תורה ושם בן ארבע אותיות חקוק שם / על האבן. כשתי פרסאות מירושלם דרך חברון מצבת קבורת רחל על / הדרך. כתחום שבת

5 משם לבית לחם. והמצבה עשתי עשר אבנים⁴³ / שתי אבנים זו אצל זו רוחב האבן לרוחב הקבר ואורך שתי האבנים / לאורך הקבר. והנה חמש שורות זו על זו מעשר אבנים ואבן אחת למעלה / מן העשר ארכה לאורך הקבר ורחבה לרוחב הקבר. והקבלה כי עשרת / השבטים נתנו עשר אבנים ויעקב אביהן נתן את העליונה. בנימין / לא נתן כי קטן בן יומו היה.

10 יוסף לא נתן או שהיה קטן כבן שמונה או מפני / אגמת⁴⁴ נפש שהיתה אמו. קרוב משם תקוע שם מערה לצדיקים. ומשם / הולכין לחברון ומצד הדרך חרחור⁴⁵. שם יש מערה לצדיקים. שם יש / מערה לצדיקים⁴⁶. בחברון שם מערת המכפלה קברי אבות וחברון החדשה / הנה היא סמוך למערה וחברון הקדומה היתה למעלה בהר /שם בית הקברו' / לישראל. ושם מצד

15 אחד מערה שם קברו של ישי. ויש שאומ' שהוא קברו / של יואב. גם שם בחברון קברו של אבנר. כשליש פרסה מחברון דרך / ירושלם לשמאל הדרך בהר אלוני ממרא שם האבן אשר ישב עליה אברהם / אבינו בהימולו בשר ערלתו. ובני אדם לוקחין ממנה מן האבן לתת ממנה / על המילה לרפואתה. ולימין הדרך יש הר אחד שם הר אחר⁴⁷ שם ביתו של 20 אברהם אבינו אשר היה פתוח לארבע רוחות העולם. ושם אילן אומ' / כי הוא העץ אשר אכלו המלאכים תחתיו. ולמטה משם בשפוע ההר / מעיין אחד אומ' כי הוא מקוה של שרה אמנו והנה הדרך בעמק בין / שני ההרים הוא שנ' עליו וישלחהו מעמק חברון לקיים מה שאמרו ז"ל ⁴⁸ אין / מקרא יוצא מידי פשוטו. כי יש לומר שליווהו יעקב אבינו ליוסף עד אותו / העמק ושאל אותו יוסף למה היה מצער את עצמו לרדת כל אותו /

25 ההר ויצטרך לעלות ולחזור בו והוא זקן [ואז פירש לו יעקב] / שכר הלויה ועונשה. ועל כן פירש ממנו באותה הלכה של עגלה ערופה⁴⁹ / ועל כן היו העגלות סימן לדבר⁵⁰ שהיו מושכות בהן עגלות בקר ועל שמן / נקרא כלי

עמ' ו' המרכבה עגלה ונתקיים הפשט והמדרש תדרש⁵¹. מירושלם / לרמה שתי פרסאות והנה בדרך יש מערה מדרש חגי הנביא⁵² ויש שם מערה / אחרת שם בוכין⁵³ הרבה מאד בניין נאה מערה בתוך מערה. ברמה שם / קברו של שמואל הרמתי ושם חנה אמו בבית אחד נאה מאד ולפני / הבית בית

5 תפלה לישמעלים(!) וקרוב משם יש מעיין אומ' שהוא מקוה של / חנה. ממצבת קבורת רחל רואים את הרמה ביניהם כשלשה פרסאות. / החוזר לעכו מירושלם דרך הרמה ילך מן הרמה למקום ששמו צרפית. / והוא בין הרים גדולים ושם נחל קטן אולי היא צרפתה אשר הלך שם אליהו / זצל אצל האלמנה. ומשם עולים בהר לכפר חרס היא תמנת חרס שם / קברו של יהושע בין נון וקברו של נון אביו של יהושע. וקברו של כלב

10 בן / יפונה. ומשם לעברתא⁵⁴ אשר שם אלעזר ואיתמר ופנחס ושבעים זקנים / ומשם לשכם ומשם לעכו. ברוך⁵⁵ יי' אלהי ישראל אשר זיכני והראני / את כל אלה וגן הראה אותנו גליל העליון וגליל התחתון וקברי הצדיקים / אשר שם. וזו היא הדרך אשר הלכנו בה. מעכו לשזור כארבע פרסאות / שם ר' שמעון שזורי ע"ה סמוך לכפר

15 בשיפוע ההר וחזוק⁵⁶ ממנו מעט / בהר אחר ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהיה מעשרה הרוגי מלוכה / משם כשלשה פרסאות לכפר חנין שם ר' יעקב דמן כפר שחנין⁵⁷ ור' / אליעזר בנו כששים אמה בין שניהם הוא ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי⁵⁸ / שם ר' חלפתא ובנו ר' יוסי בן חלפתא ואשתו זה אצל זה ותלמידו קרוב / להם. ושם בהר בית הקברות ושם

20 ר' זכריה⁵⁹ ושם למטה מערה יש בה / כ"ד תלמידים. ושם שתי מערות פתוחות זו לזו כאחת⁶⁰ פתוחה והאחת סתומה. ושם בית הכנסת לר' שמעון בן יוחאי. משם למכון⁶¹ כשתי פרסאות / ועל הדרך סמוך לכפר חנין כחצי פרסה נחום איש גם זו ציון שעליו / נאה מאד. ופתח המערה סתום ואמת המים עוברת לפניו ושם הכפר / אפריאוה⁶² ויש אומ' שהוא נחום דמן

25 פרוז⁶³. במכון שם מערה לשמאי והלל / ותלמידיהם סך כולם שלשים ושנים שם מתקבצין כל ישראל והישמעלים / בפסח שני⁶⁴ וישראל מתפללים שם

ואומרים שם מזמורים וכשהם [רואים] / יוצאים מים בתוך המערה כולם שמחים כי הוא סימן שתתברך / השנה והרבה פעמים שלא נמצאו שם

עמ' ז' מים ובעת תפלתם היו נראים / המים כהרף עין. ושם ר' שמעון בן יוחאי ועליו ציון נאה וסמוך לו / ר' אלעזר בנו אומ' כי שם היה מדרשו של ר' שמעון בן יוחאי. ושם ר' יוסי / בן קיסמא בין הכרמים. ועוד שם צדיק אחד אומ' כי שמו ר' יהודה / ושם נחמן חטופה⁶⁵ ור' יוחנן הסנדלר. ושם

5 בית הכנסת לר' שמעון / בן יוחאי בניין מפואר מאד ושם אבן גדולה חלולה מראשה עד למעלה / קרוב לארץ או' כי שם היה מזבח והדם היה שותת ויורד דרך אותו / מקום חלול. ממכון⁶⁶ לגוש חלב כמו פרסה ושם לגוש⁶⁷ חלב בני סנחריב / מלך אשור אדמלך (!) ושראצר בניו אשר הכו את אביהם ובאו לארץ / ישראל ונתגיירו. סמוך להם שמתיה ואבטליון

10 שהיו מבני בניהם⁶⁸. ושם / מאיר טצון⁶⁹0 ואשתו זצק“ל. ושם בית הכנסת לר' שמעון בן / יוחאי⁷⁰ החומות החיצוניות והמדרגות בניין נאה מאד. ושם שני / צדיקים האחד גאון והשיני מאלו הדורות.⁷¹ ושם מערה נאה ושם / כוכין הרבה ומגוש חלב לכפר ברעם כשתי פרסאות שם עובדיה / הנביא ע”ה ועליו אילן גדול מוטל על הציון שלו לאורכו וקרוב

15 משם / בית מדרש שלו בנין מפואר מאד. ושם ר' פנחס בן יאיר וקרוב / משם אסתר המלכה⁷² פי המערה למעלה ואבן גדולה מכסה את / פיה וקרוב משם צדיק אחד אומ' כי הוא רב נחמן ויש אומ' כי הוא / רב יצחק ושם בתוך הכפר בית הכנסת לר' שמעון בן יוחאי בניין מפואר /

20 מאד אבנים גדולות ומצופות ועמודים גדולים וארוכים לא / ראיתי בניין מפואר כמוהו. משם חזרנו לגוש חלב ומגוש הלכנו / לעלמה כשתי פרסאות, ומצד הדרך כחצי פרסה מגוש חלב שם / ר' זימרא. ושם בעלמה ר' אלעזר בן עזריה תחת אילן אחד. ושם / יהודה בן תימא לצד האחר מן העיר. ומעלמה הלכנו לכלתה⁷³ כחצי / פרסה ועל אם הדרך מערה מליאה מים

25 טובים לשמים⁷⁴ וקורין אותה / מערת הבבליים והרבה צדיקים שהובאו מבבל לארץ ישראל וסמוך / לה מערה אחרת לרב הונא ורב המנונא

עמ' ח' בכלתה בתוך הכפר ור' / יוסי הגלילי. ומשם הלכנו בני כרטיין⁷⁵ וסמוך לעמק בשיפוע ההר / סמוך למכפלה⁷⁶ צדיק אחד יש אומ' כי הוא ר' יעקב דמן נבוריא. / ומשם הלכנו לקיומיאה ושם ר' יוסי דמן יוקרת. ומשם הלכנו לעמוקא / שם יונתן בן עוזיאל תחת אילן גדול ונאה לא ראיתי כמוהו⁷⁷ ומן העמוקא / הלכנו לפרעם כשתי פרסאות שם חוני המעגל ואשתו סמוך בעמק. / וישמעאל אחד הראה לנו צדיק לא ידענו שמו⁷⁸

5 ומשם עלינו הר גבוה / מאד סמוך לכפר ועלינו עליו מצד ההר כנגד המעין. ושם בהר / אבא חלקיה ויש אומ' כי הוא חנן הנחבא ומשם הלכנו לעין זית שם / צדיק אחד לא ידענו שמו והוא תחת שְׁפְיטְ⁷⁹ בשפיט יש מערת / ר' יהודה ב"ר אילעאי ותלמידיו ולא הלכנו שם ⁸⁰ לפי שלא היו מניחין ליכנס / במערה. משם הלכנו לעכברה שם ר' נהוראי ור' יוסי ור'

10 דוסתאי / בתוך הגנות והמים עוברים שניהם באחת⁸¹ שני טפ' משם הלכנו / לרעקוק ⁸² שם חבקוק הנביא ועליו ציון נאה בתוך ד' מחיצות. משם / הלכנו לטבריא ושם מערה בחצי שיפוע לר' חייא ובניו ותלמידיו. / למעלה מערה לר' עקיבא ושם בית הקברות גדול מאד שם תלמידי / ר' עקיבא. סמוך לבית הקברות מערה לר' יוחנן ותלמידיו. ומערה / אחרת לרב כהנא. ובתוך בית הקברות שם רבינו משה בן הריין / ר' מיימון זצקל ואומ‘⁸³ כי יש שם גאון שמו רב צמח. מצד אחר של / העיר בהר ר’ מאיר ולמטה ממנו מרחץ חמי טבריה מכונה על / שם ר' מאיר ⁸⁴. מטבריא חזרנו דרך ארבל. ועל הדרך כמו מיל מטברייא / מערה שם יוכבד אם

20 משה רבינו ומרים אחותו וציפורה אשת משה. / וקרוב לארבל שלשה שבטים מבני יעקב ודינה אחותם⁸⁵ ואצל הציון / גדל הדס נאה ואין אדם רשאי ליקח ממנו ענף לא יהודי ולא ישמעאל / פן ייענש וקרוב משם צדיק אחר ואמ' המים עוברת עליו ומכוסה / בעפר ובבניין והמים נופלים במעיין כמין בור. ואומ' כי הוא שת / בן אדם הראשון. שם בארבל קרוב למעיין

25 של הכפר נתאי הארבלי ועליו / בניין נאה כמין כיפה אבנים גדולות בכיפה כל אחת מהן לאורך הכיפה. / משם הלכנו לכפר חטים שם יתרו חותן משה⁸⁶ ועליו בניין נאה עשו אותו / הישמעאלים בית תפלה. וראינו שם חלון המערה שכן דרך הישמעאלים / לעשות בית תפלה שלהם סמוך

עמ' ט' לצדיקים. וזה הכפר נקרא / בויקרא רבה⁸⁷ ר' אבא בר כהנה ור' חנין תרויהון בשם ר' עזריה דכפר / חטייה למלך שהיו לו שני מגריסין בישל לו הראשון כו'. וקרוב משם / יש מעיין שהמים יורדין שם מבראש ההר בנקיקי סלע גדול ואין רואים / המקום וקול המים נשמע כאילו יורדים

5 בכלי נחושת אומ' כי הוא דלי / של מרים. ולא יתכן כי מרים לא נכנסה בחייה בארץ ישראל. משם / הלכנו לערכא⁸⁸ שם ר' חנינא בן דוסא ואשתו במערה אחת. ומצד / אחר מן העיר שם ר' ראובן האיצרובילי⁸⁹ וראיה מצא' בירושלמי בתפלת / השחר⁹⁰. אר אמי ר' יוחנן פליג לא הוי צריך מתפלגא על הדה שכן / מוסיפין מחול על הקודש ועוד דסלקין 10 חמרייה מן ערב לציפורן / ואמרו כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בעירו והיידה אמרה הא דאמ' / ר' חנינא וכו‘. זאת היא עֵרְכָה שהזכרנו ששם ר’ חנינא בן דוסא / ואשתו קבורין והיא קרובה לציפורי ומשם הלכנו לכפר סיכנין שם / ר' יהושע דכפר סיכנין בארון של אבן וכיסוי של אבן עליו כלי נאה / מאד ושני צדיקים אצלו בארונות כיוצא בזה והם בתוך

15 בית אחד / ולמטה מהם בשדה צדיק אחר לא ידענו שמו. ומשם הלכנו לכפר / קִינֵא⁹¹ שם יונה בן אמיתי ועליו בניין נאה בית תפלה לישמעאלים. / ומשם הלכנו לציפורי שם רבינו הקדוש עם קצת התלמידים במערה / אחת ולמטה ממנו מערה אחת שם היא אשתו. מצפורי הלכנו /

20 לרומי⁹² שם מערה לבנימין הצדיק בן יעקב אבינו בארון של אבן. / וכיסויו של אבן נראה שהוא של שיש. הקבלה כי משם יצא משיח / ואני הוכחתי מכמה ראיות כי שם היתה רומי הגדולה ושם היה מלך / רומי אנטונינום רגיל אצל רבינו הקדוש בציפורי אשר היא קרובה / משם והיתה מגעת עד צור המעטירה והיתה נקראת צור בלשון / הנביאים ונקראת רומי

25 בלשון חכמים כמו שאמ' רבותי' ז“ל⁹³ כל מקום / שנאמ' צור חסר ברומי החייבת הכתו' מדבר. משם הלכנו / לכפר מַּנְדֵי שם צדיק אחר אומ' כי הוא עקביא בן מהללאל. ומשם / חזרנו לעכו כארבע פרסאות משם ואותו הכפר נזכר בירושלם ⁹⁴ / בויקרא רבה⁹⁵ א”ר יששכר דכפר מנא אין לשון

עמ' י' ויקר אלא טומאה וכו‘. / מעכו הולכין לדמשק דרך כפר חנניא וצדיק אחד יש על אם הדרך ועוברין / את הירדן דרך גשר הבנוי עליו. שם בדמשק בית הכנסת לר’ אלעזר / בן ערך בנין מפואר מאד⁹⁶ והוא בתוך העיר. ועוד שם בית⁹⁷ הגנות / בית הכנסת לאליהו⁹⁸ ז"ל בנין מפואר

5 מאד לא נראה שם כמוהו / והיו הישמעלים (!) מרננים כי הבניין ההוא לא היה כי אם למלך / המשיח וכן היה שלא ראוהו(!) המלך נשלם כי נפגר והלך לו. יהי רצון / שנראה מלך המשיח מושל עליו. והנה יש לנו לדעת כי / מכל שבעים ארצות אשר ברא האל יתברך ויתעלה בעולמו מכלם /

10 בחר ארץ ישראל שנ/ ⁹⁹ ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה תמיר עיני / ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה וכדברי חז"ל¹⁰⁰ והלא כל / הארצות הוא דורש שנ‘¹⁰¹ להמטיר על ארץ לא איש כביכול אין דורש / אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שהוא דורש אותה דורש כל הארצות. / תמיד עיני יי’ אלהיך בה שנ' על בית המקדש¹⁰² והיו עיני ולבי / שם כל הימים. והעניין כי לא המשיל עליה שר משרי מעלה כאשר/

15 עשה לשאר הארצות אלא הכ"ה לבדו הוא מושל עליה שנ' ¹⁰³ אלהי / נכר הארץ פי' אלהים שהוא נכר בארץ ההיא כי כל האלהים / ואפי' שרי מעלה נכרים הם אצל ארץ ישראל שאין מושל עליה / רק האל יתברך לבדו ונקרא אלהי ארץ ישראל שנ'¹⁰⁴ כי לא ידעו את / משפט אלהי הארץ.

20 וכן וידברו אל אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ¹⁰⁵. / וכת‘¹⁰⁶ לא ישבו בארץ יי’. וכת‘¹⁰⁷ ארצי חלקו. ואומ’¹⁰⁸ עם יי' אלה ומארצו / יצאו. ומפני שהיא מבחר כל הארצות נתנה האל יתברך לישראל שהם / מבחר כל האומות. וכאשר לא המשיל האל יתברך על ישראל שר / משרי מעלה כאשר עשה לשאר האומות שנ‘¹⁰⁹ אשר חלק יי’ אלהיך / לכל העמים תחת

25 השמים. ואתכם לקח יי' ויוצא אתכם מכור / הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. כי לכל הע[מים] / יש להם שר כוכב ומזל כמו שנ' בדניאל שר מלכות [פרס שר] / מלכות יון ואף כי נאמר שם¹¹⁰ מיכאל שרכo אינו אלא [ממונה להשגיח] / עליהם ולא למשול בם שב/

עמ' י“א ואתכם לקח יי' [ואומ‘¹¹¹ כי חלק יי’] עמו / ואומ' יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ובדברי רז”ל¹¹² ואתם תהיו לי כב' / יכול¹¹³ איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני וכן הוא אומ' / לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ובאלה הדברים רבה¹¹⁴ כיון שירד הקבה / לסיני ירדו חבורות

5 של מלאכים מיכאל וחבורתו גבריאל וחבורתו / יש מאומות העולם שבררו להם מיכאל ויש מאומות העולם שבררו / להם גבריאל אבל ישראל בררו להם להכ“ה. חלקי יי' אמרה נפשי¹¹⁵. / שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. ומפני שארץ ישראל אין לה מושל / עליה משרי מעלה כמו שיש לשאר הארצות אמרו חז”ל ¹¹⁶ שכל הדר / בחוצה לארץ כמו שאין לו אלוה מפני.

10 שהוא דר תחת ממשלת השרים / שרי מעלה. ואינו דומה עובד את המלך בפלטין שלו לעובד אותו / בממשלה אחרת. ועוד מפני שעקר¹¹⁷ עבודת האל יתברך ויתעלה / בקיום התורה והמצוות בארץ ישראל המיוחדת לשם הנכבד לבדו ולא / נתחייבו ישראל בחוצה לארץ במצות ואפילו בחובת¹¹⁸ הגוף שאינן / תלויות בארץ אלא כדי שלא יהיו להם חדשים

15 כשיחזירו לארץ¹¹⁹. ואומ' / ז"ל¹²⁰ לעולם יחזר אדם וידור בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה גוים / ולא ידור בחוצה לארץ אפי' בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ / ישראל מעלה עליו הכתו' כאילו קיבל עליו עול שמים שנ' לתת לכם / את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכי הדר בארץ כנען יש לו אלוה / הדר בכל העולם אין לו אלוה אלא לומ' לך כל מי שאינו

20 דר בארץ / ישראל לא קיבל עליו עול מ' שמים. וכן הוא אומ' בדוד כי גרשוני היום / מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי אמרו לו לך / עבוד אלהים אחרים אלא לומ' לך [כל היוצא] מארץ ישראל לחוצה לארץ מעלה / עליו הכתוב כאילו עובד ע“ז וכן יעקב אומ' והיה יי' לי לאלהים כשישוב / מחוצה לארץ. ובדברי רז”ל ¹²¹ אמ' ר' יוסי בן

25 חלפתא לר' ישמעל(!) בריה / מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ / ישראל שנ‘¹²² דרשו יי’ בהמצאו ועוזו¹²³ בקשו פניו תמיד ואמרו חז"ל¹²⁴ / שם האחד פישון זה בבל על שם ופשו פרשיו¹²⁵ הוא

עמ' י"ב הסובב את כל / ארץ החוילה שעלה והקיף את כל ארץ ישראל דכתי‘¹²⁶ הוחילי / לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב אילו דברי תורה שנ’ הנחמדים / מזהב ומפז רב.וזהב הארץ ההיא טוב מלמד שאין תורה כתורת / ארץ ישראל¹²⁷ ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל וכו'. באלה הדברים / רבה עד לא עשה ארץ וחוצות¹²⁸. ארץ אלו שאר ארצות חוצות

5 אלו / מדברות תבל זו ארץ ישראל. ולמה נקראה שמה תבל על שם תבל שבתוכה ואיזו זו תורה שנ'¹²⁹ בגויים אין תורה. מיכאן שתורה היא בארץ / ישראל. ואמרו ז“ל ¹³⁰ אוירא דארץ ישראל מחכים. ואמרו רז”ל¹³¹ שוב אל / ארץ אבותיך ואהיה עמך משום דנכסי חוצה לארץ אינם מתברכים. /

10 ואמ' אשר רכשו בארץ כנען אבל מה שרכש בפדן אדם נתן לעשו / בשביל חלקו במערת המכפלה. אמ' נכסי חוצה לארץ אינם כדאי¹³²./ תאני דבי ר' ענן¹³³ כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת מזבחי כתי' / מזבח אדמה תעשה לי ולהלן הוא אומ' וכפר אדמתו עמו. אמ' ר' / אלעזר¹³⁴ כל הדר בארץ ישראל עומד בלא עון. שנ' בל יאמ' / שכן חליתי העם היושב

15 בה נשוי עון. ר' חייא בר אבא¹³⁵ אמ' אפי' שפחה¹³⁶ / שבארץ ישראל מובטח לה שהיא לעולם הבא שנ' נותן נשמה לעם / עליה. כתי' הכא לע[ם עלי]ה וכתיב התם שבו לכם פה עם החמור / עם הדומה לחמור. ואמרו בספרי¹³⁷ מעשה בר' יהודה בן בתירא / ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאין / חוצה לארץ והגיעו 20 לכילולום וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהם / וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את בגדיהם¹³⁸ המקרא הזה / וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה אמרו / ישיבת ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. מעשה / בר' אליעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהיו הולכים בנציבים / אצל ר' יהודא בן בתירא ללמוד תורה ממנו והגיעו

25 לצידון וזכרו / ארץ ישראל וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן / וקראו את המקרא הזה וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות /

עמ' י"ג שבתורה חזרו לארץ ישראל. אמ' ר' חלבו¹³⁹ למה האבות מחבבין קבורת / ארץ ישראל לפי שמתי ארץ ישראל חיין תחלה בימות המשיח ואוכלין / ציות ¹⁴⁰ המשיח. והנה הארץ קדושה בעשרה קדושות. ואלו הן. עיירות המוקפות / חומה מימות יהושע בן נון קדושות מארץ ישראל. לפנים מן החומה של / ירושלם קדוש מן העיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. הר הבית /

5 קדוש מירושלם. החיל קדוש מהר הבית. עזרת נשים קדושה מן החיל. / עזרת ישראל קדושה מעזרת נשים. עזרת כהנים קדושה מעזרת / ישראל בין האולם ולמזבח קדוש מעזרת כהנים. ההיכל קדוש מבין / האולם ולמזבח. בית קדשי הקדשים קדוש מן ההיכל. בפסיקתא¹⁴¹ רבתי ואתה / פשחור בבל תבא ושם תמות ושם תיקבר. ר' חלבו אומ' המת

10 בחוצה לארץ ונקבר / בחוצה לארץ שתי צרות בידו אחת צרת המיתה ואחת צרת / הקבורה. נבואה למשכנותיו¹⁴² בג' ארץ ישראל וכן ממלכות הארץ התרומה / העליונה בי נשבעתי יולדת השבעה. הנה¹⁴³ ראינו דברי רבותינו / קדמונינו אשר דברו נבואת¹⁴⁴ המלך משיחנו, יהי רצון שיבוא במהרה / בימינו, וזה הוא לשונם:

15 אל יעלה על לב איש שיגלה מלך המשיח / על ארץ לא טהורה וגם אל ישגה לחשוב שיבא גם בארץ ישראל בין / הגויים הטועה בזה לא חש לכבודו של מלך [המ]ש[יח] אך ישראל תופשים / התורה חסידים¹⁴⁵ אנשי מעשה מארבע רוחות העולם אחד מעיר ושנים / ממשפחה כל איש אשר נשאו לבו ונדבה רוח טהרה והכשר חבת / הקדש לבא בארץ ישראל

20 ועליהם יגלה מלך המשיח. כמו שנ' ולקחתי / אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. / ואשריהם שיתקיים¹⁴⁶ כי רוח ממרום יערה וכו' ושם מאריכים / לבאר ענין ביאת הגאולה על ידי שני משיחים משיח בן אפרים ומשיח / בן דוד יהי רצון שיבואו בימינו. ועתה מתעוררים רבים ומתנדבים / לעלות לארץ ישראל. ורבים חושבים כי אנחנו

25 קרובים לביאת הגואל / כאשר רואים שהכבידו האומות את עולם על ישראל ברוב המקומות / ושאר סימנים ידועים נתגלו לצנועים. סוף דבר ישראל צריכים / תשובה ומעשים טובים ולחזק דברי דודים אשר מיינה של תורה / עִרבים¹⁴⁷.

נשלמו תוצאות ארץ ישראל.

¹

התגירות הכוזרים היא בלי ספק אחד החזיונות הנפלאים והיפים ביותר בדברי ימי ישראל שאחר חורבן הבית. חלק חשוב של אומה שלימה ותקיפה עם מלכה ושריה מקבלים עליהם את אמונת ישראל ומתנהגים על פיה מאות בשנים. מעשה רב כזה צריך היה לעשות רושם כביר על בני אותו זמן וגם על בני הדורות הבאים. ובכל זאת – מפני רחוק מדינת הכוזרים ממרכזי היהדות ורפיפות הקשרים שבין מדינה למדינה באותו זמן² – מועטים הם מאד מאד המקורות העבריים על דבר הכוזרים. מאות בשנים שמשו מכתב רב חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים ותשובת המלך אליו מקור יחידי בספרותנו לדברי ימי הכוזרים. רק לפני שנים מועטות פרסם רש“ז שכטר, ב־ n.s.J.Q.R., III., 181 – 211, מתוך גנזי ה”גניזה" הקהירית תעודה חדשה וחשובה מאד ע“ד הכוזרים: מכתב שנכתב ע”י אחד מיהודי כזריא, בן זמנו של יוסף המלך הנז' ואחד מפקידיו. באמיתות מכתב זה אין להטיל שום ספק. לעומת זה הטילו קצת חוקרים ספיקות במקוריותה של אגרת המלך יוסף בין מצד תכנה בין מצד סגנונה. והם נוטים לראותה כהרצאה מעובדת בזמן קדום על פי המקורות הערביים השונים על הכוזרים בצורת אגרת מיוחסת למלך הכוזרים³. חליפת המכתבים שבין המלך יוסף ובין רב חסדאי נדפסה ראשונה מכת“י ע”י ר' יצחק עקריש בספרו “קול מבשר” (קושטה של"ז) וחזרה ונדפסה כמה פעמים, ע“פ רוב עם ס' הכוזרי, ששמשה לו כעין מבוא, אולם מן המחברים הקדמונים אין כמעט מי שיזכירה. המחבר היחידי (אם לא נחשוב את ר' יהודה הלוי, שכתב על יסודה, בצרוף מקורות אחרים, את ספרו המפורסם אבל אינו מזכירה בפרוש), המזכירה מפורש – אבל בקצור נמרץ – הוא סופר דברי הימים ר' אברהם ן' דאוד בספר הקבלה שלו, והוא סומך על אגרת המלך בלי שום פקפוק⁴. אך עתה מצאתי שהנשיא ר' יהודה אלברצלוני, שקדם להראב”ד כימי דור אחד, מדבר על האגרת הזאת בהרחבת דברים, אולם הוא מותח עליה בקורת חריפה.

ר' יהודה אלברצלוני (חי בשנות תת“ל –תת”ק בערך) חבר, כידוע, חבור הלכי גדול, המקיף את כל ההלכוֹת שבתלמוד, שנחלק לשלשה חלקים⁵. מן החלק הראשון, שנקרא בשם ספר העתים, הגיע לידינו ויצא לאור רק השער השני. אולם קטעים רבים הימנו נמצאים בין קובצי תשובות הגאונים אשר בדפוס ובכתב־יד שנלקטו מספרו של ר' יהודה⁶, ובספרי הראשונים. קטעים רבים מס' העתים ישנם בכתב־היד אשר במוזיאום הבריטי Add. 26.977 הכולל כשלש מאות תשובות מן הגאונים – נדפסו רובן ככולן – שנלקטו מס' העתים ומהלכות הרי“ץ גיאת, והקטע שאני מפרסם כאן נמצא בדף קי”ב עמ' ב‘. ר’ יהודה חבר את ס' העתים בשנות תת“ס – תת”ע בערך⁷, ז. א. כמאה וחמשים שנה אחרי זמן חליפת המכתבים שבין המלך ורב חסדאי⁸, ועל כן יש לדבריו ערך מיוחד, כי הוא הראשון המדבר על חליפת מכתבים זו.

הראב“ד בעל ס' הקבלה, בן דורו הצעיר ובן עירו של ר' יהודה הלוי, מצא בעיר מושבו טוליטולה מבני בניהם של פליטי הכוזרים, שברחו לספרד אחר שנחרבה ארצם ע”י הרוסים⁹, ויכול היה לקבל מהם אי־אילו ידיעות ע“ד אבותיהם, אולם בברצלונה לא מצא ר' יהודה מצאצאיהם של הכוזרים, ולכן הוא דן עליהם רק מפי השמועה הרחוקה ומפי כתבים. יש לו עוד פקפוקים בעצם הדבר, אם באמת נתגיירו הכוזרים, אך הוא נוטה להאמין לזה, כי על כן שמע ש”כתוב כל זה בספרי הישמעאלים שהיו באותן הימים“, אבל הוא מטיל ספיקות “אם כל מה שכתוב באותו כתב עיקר ואמת”. אפשר ש”הוסיפו בכתב או היה טעות סופר“. ואמנם קבלה אגרת זו הוספות והשמטות ע”י המעתיקים השונים. הנוסח שפרסם רא“א הרכבי ע”פ כת"י פירקוביץ (במאסף נדחים, המליץ תרל"ט, גליון 8 עמ' 164) נבדל בכמה פרטים חשובים מן הנוסח הרגיל. והנה בדברי ר' יהודה אלברצלוני אנו מוצאים קטע הגון מן האגרת ועל פיו אפשר לברר קצת שנויי־נוסחא ולהכריע ביניהם. בכלל מתקרב הקטע שלפנינו יותר לנוסחת הרכבי המורחבת.

ר' יהודה מדבר עוד על “כתב אחד שכתב יהודי בלשונו בקונסטנטינופולי” על המלחמות שבין מלכי ביזנטיה ומלכי הכוזרים אהרן ויוסף. כתב זה נאבד ולא הגיע לידינו, והרבה יש להצטער על זה: בטח היינו מוצאים בו ידיעות חשובות על הכוזרים שלא נודעו לנו עד היום. ר' יהודה מתנצל על ש“הוצרך לכתוב בחבורו דברים שנראים כדברי הבאי”, ועל כן קצר בדברו על אותו כתב. אולם בני דורנו המתענינים בחקירת העבר ודאי שהיו סולחים לו על האריכות בענין זה.

[הקטע הזה של דברי ר“י אלברצלוני חזר ונדפס שנית ע”י המלומד הרוסי פ. ק. וקובצוב בספרו ־Chazarskaya Perepiska Iv X Veke, Leningrad 1932 ־ Yevreisko

(ברוסית עמ' 127–128).

לרב ברגיליוני¹⁰ זצ"ל כתב הא דאמרינן¹¹ אסור לסייען ולעשות שליחותן, מפני שישראל משחרב בית המקדש אסורין להקריב קרבן חוץ למקדש, ומשנבנה הבית נאסרו הבמות, [ו]קדושת ירושלים קדושה שאין אחריה היתר. ואסור לישראל לסייע לגוי ולא לעשות שליחותן בקרבן, אבל גוי שמותר להקריב בזמן הזה בכל מקום בשם שמים מותר להן לישראל להורותו היאך יעשה, הוראה לבדה¹², אבל לסייעו ולעשות שליחותו אסור. והא דאמר ר' יצחק¹³ שמעתי שמקריבין בבית חוניו – אין הלכה כמותו. וראינו במקצת נוסחאות נוסח כתב שכתב יוסף המלך בן אהרן הכהן¹⁴ כוזרי, שכתב לר' חסדאי ב"ר יצחק, ולא ידענו אם היה אמת אותו כתב או לא. ואם תימצי לומר שהיה הדבר עיקר שנתגיירו אותם הכוזרים שהם מבני תוגרמה, לא הוברר הדבר אם כל מה שכתוב באותו כתב עיקר ואמת או לא, או נכתבו בו דברי כזב, או הוסיפו בכתב, או היה טעות סופר. וזה שהוצרכנו לכתוב כל זה מפני שמצאנו נוסח כתב אחד, שכתב יהודי בלשונו בקונסטנטינופולי ממלכי קונסטנטינופולי, ומזכיר מלחמות שאירעו בין מלכי קונסטנטינופולי ובין אהרן המלך, וכן נמי מלחמות בין בני אותן המלכים של גוים ובין יוסף המלך המלך ¹⁵ בן אהרן. וכן נמי זה הדבר, שנתגיירו כוזרים והיו להם מלכים גרים, שמעתי שכתוב כל זה בספרי ישמעאלים¹⁶ שהיו באותן הימים וכתוב זה בספריהן. וזה שהוצרכנו לכתוב דברים שנראים דברי הבאי בחבורנו זה מפני

¹

ב־Byzantion לש' 1937 לש' 1937 עמ' 225 – 266 פרסם העורך מר ה. גריגואר מאמר גדול בשם סנסציוני Le “Glozel” Khazare². במאמר הזה הוא דן על כל התעודות הנוגעות לענין הכוזרים ומשתדל להוכיח, שמכתביהם של ר' חסדאי ן' שפרוט ויוסף המלך אינם אמיתיים. ויותר מזה: הם לא היו קיימים כלל במציאות עד סמוך לשנת 1577, שבה נדפסו בקושטא, ובין השנים 950 – 1577 לא ראה שום יהודי, לא בספרד ולא מחוצה לה, את חליפת המכתבים הזאת (עמ' 252). אף מדברי ר' יהודה בן הלוי³ אין להוכיח כלל שמכתבים אלה היו למראה עיניו. אדרבה יש להוכיח את ההפך (248), וידיעותיו של ר“י הלוי על הכוזרים שאובות הן מן הסופר הערבי מסעודי (250). הנוסח הארוך ממכתב יוסף המלך, שנתפרסם ע”י הרכבי ב“המליץ” לש' תרל“ט עמ' 166 מכ”י שהביא פירקוביץ, אינו אלא זיוף פשוט שנעשה ע“י פירקוביץ, ויש רק להשתומם על הרכבי, שבספרו Altjüdische Denkmäler aus der Krim הוכיח בכשרון רב את זיופיו האפיגרפיים והפליאוגרפיים של פירקוביץ, שנתן אמון בכ”י זה. פירקוביץ נצח איפוא את מתנגדו הקשה. אמנם, מעיר גריגואר, סתירה זו במעשי הרכבי מתבארת בקלות: הפיסקא שבנוסח זה בדברי יוסף, המזכירה את המשנה והתלמוד, גורמת קורת רוח ליהודים אורתודוכסים, היכולים לעשות מזה גם נשק נגד הקראים ונגד פירקוביץ עצמו⁴.

אף התעודה הידועה שפרסם שכטר ב־ IIIV,n. s. JQR, 181 – 211, היא, לדעתו, מזויפת, ונתחברה בזמננו, או סמוך לזמננו בסוף המאה הי“ט (257/8). יש איפוא להניח, שאם לא היה שכטר ז”ל הזייפן עצמו של תעודה נפלאה זו ברי על כל פנים נתן יד למזייף ופרסם דבר שאת זיופו היה צריך להכיר, כי הן קשה לחשוב שחוקר כשכטר, שתחת ידו עברו אלפים ורבבות קטעים מכתבי־יד הגניזה, לא הרגיש בזיוף שלפניו. אבל ה' גריגואר אינו חס ביותר על כבודם של חכמי ישראל.

והנה אין בדעתי להכנס במקום זה לכל השאלה על אמתותם של כל הכתבים הנזכרים. אף כבודם של הרכבי ושכטר במקומם מונח ולא יפגם אף במשהו מפגיעה גסה זו. רצוני להתעכב בקיצור רק על הקטע מספר העתים לר' יהודה הברצלוני שפרסמתי ב“ישורון” לש' 1924 עמ' קי“ג – קי”ז. קטע זה, המוכיח וברור שכבר בתחלת המאה הי“ב היתה ידועה חליפת המכתבים שבין ר' חסדאי ויוסף, ואולי גם אותו מכתב שפרסם שכטר⁵ (“כתב אחר שכתב יהודי בלשונו בקונסטנטינופולי”), סותר לגמרי את כל “בנינו” של גריגואר, וע”כ הוא מתעכב עליו באריכות מרובה, אבל אין הוא גורם לו דאגה יתרה הוא מהין להחליט שאף קטע זה מזויף הוא. אפשר אפילו שמחבר אחר חבר גם את הקטע הזה וגם את המכתב שפרסם שכטר, ואם הוא בחיים אפשר עוד לחכות שיודה על כך⁶. הוא, שאינו מבין אף מלה עברית אחת, מתפלא על מלומד חשוב בספרות העברית כקוקובצוב שהוא מקבל את דברי ר"י ברצלוני באמון גמור⁷, ולא הבין שהיא הנותנת דוקא חוקר היכול לקרוא את דברי הברצלוני במקורם הוא הוא גם יכול להבחין בין מקור לזיוף.

כה“י Add. 26.977, שממנו הדפסתי קטע זה, נכתב בש' תקמ”ז (1787)⁸, והכתב שלו היא הכתיבה האיטלקית הרגילה במאה הי“ז והי”ח. מוצאו מאוסף כה“י של יוסף אלמנצי, ידידו של שד”ל, ונקנה ע“י המוזיאום מאת המו”ס הידוע אַשר באוקטובר 1865. כה“י כולל כשלש מאות תשובות שלמות וקטועות מן הגאונים, שנלקטו מס' העתים ומהלכות ר' יצחק ן' גיאת, וגם לקוטים שונים מפירוש רב חננאל למס' ברכות ומדברי ר”י ברצלוני בס' העתים ועוד. בהתחלתו באו ארבע תשובות מר“י בירב מסומנות בסימני ע”ג – ע“ו, והמעתיק רשם בראשן: “מצאתי שאלות ותשובות אלו בקובץ תשובות מהר”י בירב ז”ל והמועתקות כאן לא באו אל הדפוס“. על פי מראה עינים נתברר לי שכ”י זה אינו אלא העתקה מכ“י אחר קדום יותר, ואותו כ”י נמצא באמת באוסף החכם המנוח ר“מ גסטר, מסומן 931, וראיתיו בבית המנוח הודות לחביבותו של בנו מר תיאודור גסטר. כ”י גסטר מכיל קובץ תשובות ר“י בירב, שממנו נעתקו בכ”י אלמנצי רק ארבע, ונכתב במחציתה השניה של המאה הט“ז. הקטע של ר”י ברצלוני בא בו בדפים 276/7 ⁹ עובדות אלו, שאמנם לא כולן היו ידועות לה' גריגואר שלא טרח לחקור אחריהם, לא מנעו אותו מלכתוב, שמעונינים בהוכחת אמיתותם של מכתבי חסדאי ליוסף וכו' יכלו בנקל להכניס למוזיאום הבריטי או לספרית הבורליאנא דפים מחבור אבוד של איזה סופר עברי־ספרדי מן המאה הי“ב או הי”ג שבהם תזכר חליפת המכתבים או גם יובאו ממנה דברים. ואמנם נעשה כדבר הזה ובש' 1924 “נתגלה” הקטע מחבורו של ר"י ברצלוני (252/3). אכן, אם לדבר בלשון נקיה, יש כאן מדה גדולה של העזה.

כל הקטע נערך לדעתו של ג. בערמה. מטרתו היא לתת אישור לכל התעודות הקודמות ובתוכן גם למכתב שפרסם שכטר, שהוא ודאי כולו מזויף. המחבר מביא אמנם את מכתב יוסף המלך, אבל הוא גם מתיחס אליו בבקורת וכותב: “ולא ידעתי אם היה אמת אותו כתב או לא… לא הוברר הדבר אם כל מה שכתוב באותו כתב עיקר ואמת או לא, או נכתבו בו דברי כזב, או הוסיפו בכתב, או היה טעות סופר”, ואין צורך להעיר שדרך זו של עיון באיזו פרובלימה במדת בקורת כזו אינה מתאימה לימי הבינים (256). ואולם כדברים האלו יכול לכתוב רק מי שאינו מכיר את ספריו – יותר נכון שרידי ספריו – של ר' יהודה ברצלוני. חכם גדול זה היה מן המבקרים החריפים ביותר של המקורות שהיו לפניו¹⁰, הוא היה בודק את הנוסחאות בכ“י שונים ובוחן את הגרסאות. נביא כאן את דבריו על ספר יצירה: “ומצינו בהרבה נוסחאות מהלכות יצירה המצויין עדיין בידינו שכתוב בתחלת הספר או בסופו הכין: הדין ספר אותיות דאברהם אבינו דמתקרי ספר יצירה… ואנן לעניות דעתין תימהא רבא הוה לן זה הדבר, שאם היה זה הספר עשוי כך מימי אברהם אבינו ובאו כל הנביאים אחריו ולא הזכירו זה הספר… ודבר זה לא אפשר למיהוי הכי…” (פי' ס' יצירה עמ' 100), ואילו יתר הראשונים, בני זמנו והקרובים לו בזמן, מניחים בפשטות שנתחבר ע”י אברהם אבינו, עי' ספר הכוזרי מאמר ד‘: “אמר החבר מהם ספר יצירה והוא לאברהם אבינו”, וכן כותב גם דוגש בן תמים בפירושו לס’ יצירה: “וקראו ברית יחיד מצד שהיה מחבר ספר זה אברהם אבינו”, ועליהם אפשר להוסיף רבים וכן שלמים.

ר' יהודה הברצלוני היה בכלל עצמאי מאד, ובכמה דברים נטתה דעתו מדעת בני דורו. בנגוד לבן עירו הגדול ר' אברהם ב“ר חייא, איש המדע המפורסם, ובנגוד לבן דורו הראב”ע לא האמין בהשפעת הכוכבים והמזלות על גורלם ומעשיהם של בני האדם, ובחתונתו של אחד מידידי ר’אברהם ב“ר חייא בא עמו לידי התנגשות חריפה, כי ר' אברהם מצא ששעה זו, “שולט בה המאדים”, וע”כ יש לדחות את החופה לשעה אחת ואילו ר' יהודה כפה את החתן להכנס לחופה, כי אמר שההמתנה היא שאלה בכלדיים והיא אסורה¹¹. כן היה הוא היחיד בין בני דורו וארצו שהתנגד לפיוטים בהתנגדות קיצונית ודרש למנוע אמירתם. הוא דורש שיסדרו “כל ברכה וברכה כמו שתקנוה חכמים בלא תוספת ובלא גירוע… והיאך יעלה על לב איש שיניח ברכה ותפלה של נביאים כמו שהיא ויקח לעצמו דברי כל גדול שבעולם שיקום או פעוט שיקום לעצמו ויוסיף בדברי פיוטין או בדברי שבח לפני המקום בלא עתן”. ואחר שהוא מביא את דברי רב האיי, שבישיבת פומפדיתא לא היו אומרים בר“ה ויו”כ “זכרונו לחיים” ו“מי כמוך” “וכתוב לחיים”, והוא מסיים: “ואם הלין מילי דצרכי רבים נינהו ונהיגי בהו רוב ישראל למימרינון מימנעו בישיבה לאדכורי, שאר פיוטין כלהון דאינון דברי הבאי ודברי בורות אשר לא שערום אבותינו לא כל שכן שמצוה עלינו למנוע אמירתם” (ס' העתים עמ' 252). ועלינו לזכור שהוא היה בן דורם של הפייטנים הגדולים ר' משה בן עזרא “הסלח”, ר' אברהם בן עזרא ור' יהודה הלוי. הוא מרחיק ללכת עוד יותר ומתנגד למנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל, שהיה נוהג גם במקומו, לומר בשבתות “הכל יודוך” וכיוצא בזה, ודרש שיסדרו את כל הברכות בשבת וי"ט כמו בחול פרט לתפלת שבע. כנראה לא היה לו שומע בענין זה גם בקהלתו, אבל מכל מקום לא ביטל דעתו מפני דעת המרובים.

גם ההתנצלות הזאת על שהוצרך להאריך ולכתוב בחבורו “דברים שנראים דברי הבאי” מצויה בספריו של ר' יהודה, שכדברי המאירי בהקדמתו למס' אבות “ארוכה מארץ מדתם”. עי' למשל בפירושו לס' יצירה עמ' 68: “ואע”פ שאנו כותבין כל זה לעניות דעתין נראה לנו שזה דברים של תוהו הן ולא כתבנום אלא לצאת ידי שמים מן הבאים אחרינו שיראו דברי זולתינו…". ואפשר כמובן למצא בספריו סמוכין גם ללשונותיו וביטוייו בקטע זה, אלא שאין כאן מקום – ואין צורך – להאריך בזה.

סוף דבר: דברי ר' יהודה שרירין וקיימין ללא כל שמץ של פקפוק, והם מוכיחים ברור שבמאה הי"א היו מצויות בידיהם של יהודי ספרד העתקות מאגרות חסדאי ויוסף המלך. נקוה שה' גריגואר עודנו בחיים, למרות תלאות המלחמה שעברו על ארץ מולדתו, ואפשר עוד לחכות שיודה על שגגותיו ושגיונותיו.

¹

א. ספר שטרות שנתחבר באליסאנה בשנת תשפ"א

ספר השטרות של ר' יהודה ברצלוני הוא ספר השטרות הראשון שהגיע אלינו מאחד החכמים שחיו בארצות אירופה. אבל אין ספק שחוץ מס' השטרות של רב סעדיה, שהרבה ר' יהודה להשתמש בו², היו בידו ספרי שטרות קדומים שנתחברו בספרד עצמה. כמה פעמים הוא מזכיר “נוסחי עתיקי בשטרי”³ ומה שמצא “בקצת חבור השטרות”, אלא שלא זכינו להם עד היום. והנה מצאתי בכ“י אוכספורד רשימת ניבויאר־קוילי מס' Ms. Heb. F. 27 = 2642 שרידי ספר שטרות קדמון מאד שנתחבר באליסאנה בש' ד”א תשפ“א, אם כי בכמה שטרות אין שם העיר נזכר. הדפים י' ב' – כ”ה ב' מכילים טופסי שטרות, וביניהם: ארישות כרם, נטיעה לארישות, מכירת עבד או שפחה (י"ט א – ב), מכירת בהמה (כ' א') ועוד. ועומדים אנו מהם על עבודת האדמה שהיתה נפוצה בין יהודי ספרד באותה תקופה – מה שידוע לנו יפה גם מתשובות רב משה בן חנוך, בנו רב חנוך ושאר מקורות – ועוד קצת פרטים מענינים.

בדף י"ד ב' מובא כל נוסח הגט: “ביום פל' בכך וכך ימים לירח פל' שנת ארבעת אלפים ושבע מאות ושמונים ואחת לבריאת עולם למנין שאנו מונים באליסאנו איך אנא וכו'”. ומכאן אנו עומדים על זמן כתיבתם של השטרות האלו.

בדף י' ב' מובא נוסח שטר “ארישות כרם”. וכדאי להביא רובו: “כן היה שאמ' לנו פלו' ב' מ' פל' היו עלי עדים בקנין כתבו וחתמו ותנו למ' פל' מחמת שרציתי ברצון נפשי בלב שלם ובנפש חפצה ועין יפה ונתתי לו כל ארישות כרם שיש לי בכאן באליסאנו במקום פל' בסמוך לכרם פל' ופל' בשם⁴ ומקצת כרם זה חרוב בלא גפנים יטע כל זה וישפץ בין בגפנים⁵ בכל מקום שיצטרך, וש[יעבוד] ויעמול כרם זה בזמירה ובחפירה כך וכך שנים, תחלתן זמן שטר זה, עמילה [י]פה ויוליך לשם כך וכך משאות של זבל בתוך זמן זה, ובעוד שיוציא משלו כל זמן זה הקצוב בנטירת כרם זה כולו ובהבאת הענבים לבית היקב ובדריכתן, ובכן יזכה פל' בפירות בכך וכך חלק… והורדתי את מ' פלוני זה על כך וכך חלק מכרם זה על תנאין אלו המפורשין למעלה…”. בדף ט"ו א' יש גם שטר “נטיעה לארישות”: “כן היה שאמרו לנו פלניתא ופל' בעלה היו עלינו עדים בקנין וכתבו וחתמו ותנו למ' פל' בר מ' פל' מחמת שיש לנו כרם חרב במקום פל' והסכמנו עם מ' פל' [בר פל'] להורידו בו בתורת ארישות לזמור אותו כרם ששם ולנטוע אותן מקומות ששם…”.

מענין לראות שהיו כותבים שטר גם על מכירת בהמה⁶ והשאלת כלים השייכים ליקב או לבית הבד. בדף כ“ג ע”ב אנו מוצאים שטר זה: “העידנו על עצמו בקנין מ' פל' בן פל' ואמר כתבו וחתמו לפל' מחמת שהוצרכתי לאבן שהופכין בה זיתים לבית הבד שלי שקורין לה כרזה ופייסתי מפל' זה, נתפייס לי כדי שתהא אצלי בתורת עראי וכל זמן שיצטרך לה אוליכה לו ואוציא בהליכתה.. ונתפייס לי, המקום יחזיק לו טובה⁷, קיבלתי על עצמי קיבול זה קיבול גמור ושלם באחריות עלי ועל יורשי… דלא כאסמכתא וטופסי דשטרי”. שטר זה מעיד מה היתה חשיבותה של אבן זו ושרבים היו זקיקים לה.

בדף י“ג ע”א נמצא שם שטר על קבלת כבשים לטפל בהם למחצית שכר⁸: “העיד אנגט על עצמו בקנין פל' בר מ' פל' ואמר שנטלתי בקיבולת מפל' בר' פל' רחלים שיש לו עמנו בשותפות ומספר חלקו מהן כך וכך בכך וכך דינרין יפים לשנה תחלתה חודש פל' זה שאנו בו וקבלם על עצמו לפרוע לו סך זה בפרקים בתוך השנה בעדים ולא לטעון לו טענת מום כגון שאם תהיה בהן עקרה ושלא יהיה לה חלב לא נפחות לו מסך קבולת זו וכו' וכו'”, שטר מעין זה הוא הנקרא בס' השטרות של ר“י ברצלוני בשם “שומא דקבלנותא” (עי' שם, עמ' 94). ידיעות נוגעות לענין שלפנינו נמצא גם בשאלה הערוכה בשנת ד”א תתע“ג מטוליטולה לר' יוסף הלוי ן' מיגאש, שבה מסופר על יהודי שנהרג והניח בת קטנה יורשת “והניח צאן בשותפות עם נוצרי ורעות על ידיהם”. הצאן נמכר ע”י בית הדין בסכום הגון של מאה ועשרים וחמשה מוראביטיה ליהודים אחרים⁹.

בספר שטרות זה, שנתחבר כמאה שנה לפני ספרו של ר“י ברצלוני, בא רק גוף השטרות, ואף הם מקוצרים ברובם. ספר זה נופל בערכו בהרבה מזה של הברצלוני, ואין לדמותם כלל מצד תכנם המשפטי והספרותי. ס' השטרות של ר”י ברצלוני דחה מפניו והשכיח את יתר ספרי השטרות שקדמו לו.

ב. שטר מכירת כרם

כהמשך ותוספת לס' השטרות העתיק כדאי לתת כאן את השטר הזה על מכירת חצי כרם. קטוע הוא בראשו ובסופו וזמנו חסר, אבל נראה ברור שקדמון הוא, מן המאה הי“א. במאה העשירית והאחת עשרה היו קרקעות וכרמים מצויים בידיהם של יהודי ספרד ויוכיחו על זה השטרות וספרי השטרות הקדמונים, ותשובותיהם של ר' משה בן חנוך ור' יוסף ן' אביתור¹⁰ וכן תשובות הרי”ף¹¹. היה זה חזיון רגיל שהנשים מכניסות לבעליהן שדות וכרמים ואבות נותנים אותם בנדוניא לבנותיהן. בשטר שלפנינו נפרטו מומי הכרם בערבית והלוקח מקבל אותם על עצמו עם כל שאר המומין שבתוכו.

[כת"י אוכספורד 2805¹³]

… לו בהם מחצית אותו כרם שהיה לנו עם מ' יוסף בר מ' יצחק בשווה בלא חלוקה וכרם זה / לעבר נהר תאגה במקום שיודעין אותו ואדילעפש בכפר אלביגש בכל הנאתו וחזקת[ו] / ומיני גפניו ואילניו שהוא בתוך מצרניו משלושה צדדים דרך רשות הרבים ומצ[ד] / רביעי אחמד בן מידיל הגוי מכרנו לו מחצית כרם זה מכירה שלימה וגמורה מכירת / עלמין מכירת פרהסיא שרירה וקיימת חתוכה וחלוטתא דלא למהדר בה ולא להשנא[ה] / ממנה לעלמין ילך מ' שאול זה הלוקח מעכשיו ויחזיק בכל מחצית כרם זה הנזכר בכל חיזוק[י]ן / שבעולם שתקנו חכ ויירש ויוריש וינחיל ויחסין ויבנה ויסתור ויחפור ויזמור ויבצ[ור] / וימסור וימשכן ויחליף ויהנה מתבואתו ויתן במתנה לכל מי שירצה ויעשה במחצית / כרם זה חפצו ורצונו לפי שבעין יפה ודעה שלימה וגוף בריא מכרתי לו חצי כרם זו ולא / שיירנו לעצמינו ולא להבא מכוחינו בכל מחצית כרם זה לא קול טענה ולא דין / ולא דברים ולא עירעור ולא תרעומת ולא שום שיור כלל כלל לגמרי וכבר סילקנו / עצמינו וזכותינו ורשותינו וזכות ורשות הבא מכוחינו מעל כל מחצית כרם זה / סילוק גמור מהיום ולעולם וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן בת אח אחות / קרוב רחוק יורש נוחל יהודי או ארמאי בין בכתב בין בעל פה ויערער עליו / משמינו או מחמת כוחינו לעסק מכירה זו יהיו דבריו בטילין ומבוטלין וחשובין / לחרש הנשבר שאין בו הנאה ועלינו להפיץ ולהדיח מעליו כל עורר וטוען ולתת / מנכסינו עד שתתקיים מכירה זו שלימה ביד מ' שאול זה וביד הבאי[ם] מכחו / העמדה גמורה בקיום גמור באחריות עלינו ועל יורשינו אחרינו ועל כל / נכסינו מקרקעי ומטלטלי כהגון וכתיקון חכ' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי / דשטרי ואחר שעמד מ' שאול זה הלוקח על כל מומי כרם זה שהן בלשון ישמעאל ¹² / ובערכאותיהם תגטיס ותכביס¹³ ופלקון¹⁴ וחצא¹⁵ וגנדל ¹⁶ וסיואך¹⁷ ודוד¹⁸ וגמל¹⁹ וקלט / דואלי²⁰ ויבוסת דואלי²¹ וכדאן²² ורכול ואדי²³ ואנקטאע ואב. ענר אבאן אלקחוט ²⁴ / וסקוט אוראקה²⁵ עם כל שאר המומין שבתוכו הצפונים והגלויים….. וקבלם / על עצמו ועל זאת נתקיימה הלקיחה ביניהם קנינו מכאתי זו וממ' שלמה בני….

ג. ספרדים בארץ ישראל ומצרים

על מציאותם של יהודים ספרדים בארצות המזרח בכלל וא“י בפרט בימי הבינים הקדומים ידענו אך מעט מאד, רק עובדות בודדות. נזכיר את ר' אלעזר ב”ר שמואל מאליסנה, אלוף וריש כלה, שבא לישיבות בבל באמצע המאה הט‘, בימיו של רב נטרונאי גאון, ונתעכב שם שנים מרובות²⁶, ואת ר’ יצחק ב“ר משה, בן דורם של רי”ץ גיאת ור“י אלפסי, שהושב על כסא רב האיי גאון בש' תת”ל בערך²⁷. ודאי באו גם תלמידים מספרד לישיבות בבל, ולנכון עברו בדרכם את א“י. ידענו ג”כ שרבי יוסף בן אביתר הלך, לדברי ר“א ן' דאוד, לבגדאד “עד ישיבתו של רב האיי גאון”, אלא שלא נתקבל על ידו וחזר לדמשק ונפטר שם. כיום ידוע לנו שר”י בן אביתור ישב שנים רבות במצרים ונמצא ביחסי ידידות עם הגאון הארצישראלי רב שמואל הכהן, ובודאי נקבעו יחסים אלו בהיות רבי יוסף בארץ ישראל²⁸. יחידים הגיעו גם עד פרס. באוסף קטעי הגניזה אשר בקמברידג' נמצא מכתב שנכתב בהמדאן חתום ע"י “…בר יצחק הספרדי”²⁹.

האישיות המפורסמת ביותר מבין יהודי ספרד שעלתה לא“י באותה תקופה היא זו של ר' יהודה הלוי³⁰. שירי המסע שלו נותנים לנו ציור ברור מן הסכנות העצומות שהיו כרוכות בנסיעה זו. רק אהבתו הגדולה של המשורר לא”י גברה על כל התלאות. נדמה היה לנו שר“י הלוי היה אם לא היחיד שנסע נסיעה נועזה כזו הרי על גל פנים אחד היחידים המועטים, אולם באמת היו נסיעותיהם של יהודי סםרד לארצות המזרח בכלל ולא”י בפרט שכיחות הרבה יותר מכפי מה שחשבנו. אין כוונתי לדבר במקום זה בהרחבה על הקשרים שבין יהודי ספרד ובין המרכזים בבבל ובא“י ³¹ כי אם אצטמצם בציון קצת ידיעות על מציאותם של יהודים ספרדים במצרים ובא”י לפני זמנו וסמוך לזמנו של ר' יהודה הלוי.

הקשרים בין ספרד ומצרים היו כמובן מרובים וחזקים יותר מאשר עם בבל הרחוקה, וכנראה גם מאשר עם א“י. אנו רואים ששירי המשורר הספרדי מר יצחק בן מר שאול, אחד מרבותיו של ר”י ן' ג’אנח, מגיעים במהירות למצרים, ו“אנשי הדקדוק” אשר שם מבקרים אותם³², ודאי הובאו לשם ע“י יהודים ספרדים. בין הספרדים שבאו באותם הזמנים למצרים אנו מוצאים אנשים מכל הסוגים, תלמידי חכמים ואנשים פשוטים, סוחרים וגם הרפתקנים. החשוב שבהם היה לנכון הח' ר' יצחק בר' שמואל הספרדי, שהיה מן הדיינים הקבועים בפוסטאט־קהירא, והוא חתום על תעודות רבות שיצאו מבית דינו בשנות תתמ”ח־תתפ“ז. גדול היה בתורה וחבר פירוש לכמה מסכתות ונוסף לזה היה גם פרשן חשוב לכתבי הקודש. הוא גם בקר בא”י בלכתו לדמשק וחלב והיה גם בעכו³³.

בתעודות שונות מן הגניזה נשמר זכרם של עוד כמה וכמה יהודים ספרדים שבאו למצרים במאה הי‘, הי“א והי”ב. עי’ למשל S.18 J I ⁷,T.־ שטר שנכתב בפוסטאט בש' תשצ“ז ובין הנזכרים בו נמצא גם משה ב”ר יצחק הספרדי.S. 12.341 T־ הוא מכתב ערוך להנגיד הידוע “מרנו ורבנו מבורך אלוף הבינות, סנהדרא רבה”, מאת “שמואל הצעיר הנכאה הנכאב ביר' שלמה נ”ע ביר' אברהם ננ ביר' שלמה ז“ל ספרדי אוליסאני” (עי' גם מאן II 252); S. 10 J 23 ²־ T על התעודה שנכתבה בפוסטאט, “רשותיה דהדרת אדוננו שמואל הנגיד” – הוא זה ששימש בנגידות בזמן שהותו של ר“י הלוי במצרים – חתום משה בר בנימין הספרדי. הוא חתום גם על התעודה המסומנת S. 10 J 5 ¹⁴. T־ כ”י אוכספורד 2976³¹ מכיל מכתב מחלפון שבא מאנדלוסיא לאלכסנדריה לרגלי מסחרו; מכתב בעניני מסחר מיעקב בן ישמעאל אלאנדלוסי לאבו יחיי רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט שמור בכ“י אוכספורד 2876⁶¹, ויעקב זה כתב גם את המכתב המסומן בכ”י 2878⁴². ברשימה עתיקה המכילה, כנראה, את שמות המתפללים בבית הכנסת של הבבלים בפוסטאט (עי' מאן II 247) אנו מוצאים את “אלחזן אלאנדלסי” ( = החזן האנדלוסי). בסופו של חבור שנכתב בערבית בעניני התקופה רשום: “כתבתי אני יהודה ביר‘… ³⁴ הספרדי במצרים לככ’ גד' קד' השר האדיר אפרים הלוי חכם הישיבה…”³⁵. מקבל המכתב השמור באוסף הקטן של קטעי הגניזה בספרית ירושלם מס' 12 הוא אבו אברהם אסמעיל בן אברהם אלאנדלוסי³⁶. במכתבו של ישראל בן נתן לדודו החכם המפורסם נהראי בן נסים נזכר גם כן סוחר אנדלוסי אחד היושב בפוסטאט³⁷, ובמכתבו של אבו זוביר צדקה המערבי היושב בירושלם לאותו נהראי בן נסים בפוסטאט הוא מבקש ממנו שיודיעהו שמות האנשים שבאו באניה הספרדית, כי הוא מקוה לקבל על ידם מכתבים³⁸. מה שחשוב ביותר הוא שבאוספי הגניזה הנמצאים בספריות שונות ישנן עשרות רבות של תעודות, ואולי גם מאות, המעידות על קיום קשרים מסחריים בין ספרד וארצות אפריקה הסמוכה לה מצד אחד ובין המזרח בכלל ומצרים בפרט מן הצד השני. כל החומר העצום הזה עודנו מחכה לחקירה ועיבוד.

ואף בא“י אנו מוצאים לפרקים יהודים מספרד. היו גם אנשים שעלו לרגל לירושלים ובחזרתם לארצם הביאו עמם מן היצירות הארצישראליות החדשות בתורה ובחכמה. ספרו של המדקדק הקראי הירושלמי אבו אלפרג' הרון הובא זמן מה אחר חיבורו לספרד, “וזה הספר הנזכר הביאו אצלנו מר יעקב החוגג הליוני מבית המקדש”, היינו שמר יעקב עולה הרגל מעיר Leon שבספרד הביאו מירושלם ³⁹. יש לחשוב שמר יעקב זה לא היה המהלך היחידי בדרך זו. אך יותר ממה שאנו יודעים על עולי רגל אנו יודעים על יהודים ספרדים שבאו לארץ כדי להִשתקע בה. במכתבם החשוב של ראשי קהלת ירושלם לקהלות הגולה⁴⁰ הם מודיעים ששליחם ונאמנם “הוא רב יונה הזקן החרר הירא בירבי יהודה הספרדי רי”ת אשר הטריח על עצמו ושם נפשו בכפו וחמל על השארית הנמצאה בירושלם”. במכתב אחד של רב שלמה בן יהודה גאון א“י⁴¹ נזכר “מר' אזהר הספרדי בר' יונה”, והוא כנראה בנו של ר' יונה בר' יהודה הנזכר קודם⁴². גם בכמה תעודות אחרות מן הגניזה נזכרו יהודים ספרדים שבאו לא”י⁴³. הריני מפרסם כאן את התעודה המסומנת T.־ S. 10 J 13 ²: מכתב דוד בן הרב משה בונפט הספרדי לר' אברהם הספרדי, חכם חשוב אשר על “כסא התלמוד מושב מנוחו”. את זמנו של המכתב איני יודע לקבוע. כתבו ובטויים אחרים שבו מראים על קדמותו, אבל אפשר גם שנכתב במאה הי"ד⁴⁴.

והנה כל התעודות הנז' מכילות ידיעות רק על אנשים בודדים שבאו לארץ, ואולם מן המכתב המתפרסם בזה להלן אנו רואים שברמלה וירושלם היו “קולוניות” של יהודים ספרדים שבאו לארץ ממדריד, טוליטולה וערים אחרות עם נשיהם ובניהם על מנת להשתקע בה. המכתב נשלח מירושלם לטוליטולה במרחשון שנת תתי“ד (1053 לספה"נ), ולפי שעה דומני שזהו המכתב היחידי שהגיע לידינו מאלה שנשלחו מא”י לספרד. שני אחים שעלו לירושלים כותבים לאחותם שנשארה בטולידה⁴⁵. אף אביהם נמצא בירושלם. יש במכתב הודעה על שלומם של כל האנדלוסיים היושבים בירושלם שהוא טוב (שו' 25). אמנם כמה מהם מתו בינתים במשך הזמן, והכותבים מודיעים עוד כמה פרטים.

הנקודה המענינת ביותר שבמכתב הוא הספור ע“ד שני יהודים ספרדים שבדרכם מספרד לא”י נפלו בשבי והובאו ל“ארץ רום”, היינו לביזנטיה, ומשם הובאו “עניים שבויים” אל רמלה ונפדו שם. עולים אלה היו רבנים שנהפכו אחרי כן לקראים⁴⁶. אברהם בן פראנג’י, ואחיו (?) יעקב נשאו להם בספרד (בהיותם עוד רבנים) שתי אחיות, מה שאסור אצל הקראים. כשהגיעו לרמלה, שבה היתה קהלה קראית הגונה, הלשינו עליהם הנשים הטוליטיליות לפני הקראים שנשותיהם אסורות עליהם. מפני זה עזב אברהם כנראה את רמלה והגיע לירושלם. שם התישב ברובע סמרתקה המזדהה עם צלע האלף⁴⁷, מקום מושבם של הקראים, שנקראו מפני זה “יושבי צלע” או “הכת הצולעה” וגם ה“צולעה” סתם, והתפרנס ביניהם. הכותב השפיע על אחד האחים שיגרש את אשתו, ומסר את הענין לאב בית דין, היינו אב הישיבה בירושלם, וזה שלח להגיד לקראים שלא יכתוב גט לאשה אלא לפי דת הרבנים אחרי שבעלה ישלם לה מקודם את הכתובה. אחרי כן עבר אח זה לגור עם אשתו וילדיו בין הרבנים, והם היטיבו עמו אף שלא רצו לקבלו לעדתם. אחר זה יצא אברהם ן' פדאנג לכפר קרוב לירושלם ופתח לו שם חנות והתפרנס ממנה, ובסופו של דבר חזר ונעשה רבני⁴⁸, אולם אחיו יעקב נשאר בין הקראים, אלא שמתוך פחד שלא יעשה כמעשה אחיו הרפו ממנו והשאירוהו לפי שעה עם אשתו, אבל השביעוהו שיפרד ממנה.

יש במכתב זה עוד כמה פרטים הראויים לתשומת לב, אבל אין כאן המקום להאריך בהם.

[T.־S.10 J 13 ²]

……[כ]תר תורה ונזרה. קרית עוזה ומגדלה. / נר מזרח ואור מערב. צדיק כתמר יפרח. יאריך האל / בטוב ימותיו. ויבלה בנעימים שנותיו. וייטיב אלהים / בחייו. כי על כסא התלמוד מושב מנוחו. והוא חמודי / הנערב. כמים קרים על נפש עיפה מי העיר / ממזרח עמוד מערב. הנחמד מזהב ומפז רב ההה / ר' אברהם הספרדי יהי אלוהיו עמו למושיע. ובכל / אשר יפנה ירשיע⁴⁹. מאת הנכסף לחזותיך, ושמח / בשלוותיך, ידיע⁵⁰ דוד הספרדי המודיע לכבוד מע‘⁵¹ / איך באה לידו כתב ידיך וכתב יד הבחור יוסף / ואחר כך הודיעוני כמו עליתם בשלום לארץ / הצבי ושהגעתם בשלוה יחד לעיר הקודש תוב"ב / ושלא עכבתה בה כי אם חדש אחד ואחר כך הלכתם / לדמשק וזאת הודיעוני בכתב יוסף משלומכם / ששלחתם לי לו’⁵² עם כתב שהביאו לי צמח / ועתה כי בא ר' אהרן שאלתי לו על כבודכם / ותמה אני תמה על כבודיך איך הנחת להם / להיכן הנחתם או אם הם בשלום. כשאמר לי / ר' אהרן [שש]בת למצרים אמרתי אי אפשר שלא / מצאו קומץ להשביע את הארי ואין בור למלאו מחל‘⁵³ / ועתה הריני מחלה פניך הנעימים / שתשלח לו’ לי להיכן הם או איך מצאת / הארץ או על ענינַי מה אעשה כי דע שאין / כוונתי לעמוד בכאן ח“ו שתדע בכל ארץ / מצרים אם אוכל לחיות קרוב ממך ותודיעני / על כל פנים בכתב ידך עם המקדים לבא ואל / תשליכני אחרי גו'⁵⁴ הנני מודיעך בע”ה כי רצוני הוא / ב“ק ⁵⁵ לעלות על ים יפו או למקום אחר מסורייא / ותודיעני לפי שכליך מה אעשה כמו כן היה / רצוני לראות אמך⁵⁶ אותו מקום שא' הצדיק כצאתי / מן⁵⁷ אפ' וג' ותפרוש שלום למשה אמיגו ⁵⁸ ותאמר לו מאותה / [א]למנה שהיתה בביתו שבא לה מענה מעיר הקדש ת”ו / או אם נשאת לאחר ואם אתה תדע האמת דבר דבור / על אופניו אין צריך להודיעו כי אם השלום / לבד ואתה תשלח לי לו' המענה כולו בפרוש / ואין צריך להאריך לאיש נבון וחכם כמוך / ושלומיך יגדל וצדקתיך לא ידל אנס ⁵⁹ / כחפצך וכחפץ זעירא דחברייא דוד ן' הרב משה בונפוט הספרדי.

[כ"י קמברידג' T.־S. 13 J 94]

בשם רם ונשא

כתאבי אליך יאכתי וחביבה קלבי אטאל אללה בקאך ואוזעני שכרך ואגמע ביני ובינך / פי הדא אלקדם אלמקרם ברחמתה וקד תקדמת לי אליך כתב עדה ולא אעלם אן כאנת / וצלת לעלמי בתשויש אלגרב ומא קד גרי פיה ווצל כתאבך אלכרים אעזזת בה / ווקע מני מוקע חסן ופרחת במא קד מן אללה תעאלי מן סלאמתך ועאפיתך וסלאמה / בניך ובנאתך געל אללה גמעהם מווקין מחרוסין ותקבל מני מא אדעי להם פי הדא אל / מוצ’ע ⁶⁰ אלכרים וקד וצלתני מנך מן חין כרוג’י מן עדכם נחו ד' כתב ופי ענדי / מטויה אתברך בהא ולם אר' לאכינא מן יום פארקתה גיר פרד כתאב ולולא אנך קלת / פי כתאבך אנה באקליש מלאזם דכאן למא כנת טייב אלנפס פי גהתה לא אסמעני / אללה פי אחדכם מכרוה וקד כתבת אליה פי דרג' מע אלכתאב אליך סתקף אן שא / אללה עליה ותערף בעץ' מן ג’רי עלי מן אלוג’ע ואלשדאיד וקד ערפתה איש כאן / סבב זיג’תי ואנא בחמד אללה מגתבט בוולדי אתצלת אליה גיר אן אבינו פי חאל / לא יכון פי מתלה אלא אעדנא מבטול אעמי מדכול אלד’הן ממתחן וסיכברוך / מוצלין אלכתאב חאלה וחאלי מעה גיר אנה לים יעוזה שי בל מכרום מחפוט' ולא / אתכל פיה עלי אחד ופראשי מעה מלאצך אקום אליה פי אללילה דפעאת אגטיה / ואדורה אד לא ימלך מן נפסה שי אללה תעאלי יעט’ם בדלך אג’רה ולקד עז עלי אלדי / דכרתי מן אלג’יע ואלובא אלכאין בטליטלא פליכן מא באינינא חילה גיר אלאסתסלאם / ביר אללה ופרחת פי אג’האזך ללצביה דונה אללה תעאלי יעינך ויעטס אג’רך פיגב / לך תגתבט פי כל מחנה חג’־י עליך פאן לך עלי דלך אלמג’ר אלטאיל וסררת בעאפית / סידי וחביבי סלימן בן אכתנא ומא קד רזקה אללה מן אלבנין וכלף ומעישתה ומא הו פיה / פכאני קד אנסית ציות’כם וא‏’די יום אתדכר פי אחדכם אצרך באכיא צאיחא / אטלב גמע שמלנא פי הדא אלמוצ’ע אלכאץ ואלדי דכרת מן סבב אלמאמה / אסעם אללה בדלך אג’רך ומא תחתאג' תהתם פי בעתתהא אד עזיז עלי מא / בקי פיה אן יכרג' ברה באב אלדאר וקד ואד’ב הר הזיתים ומקדש,י, טולמא / קדר וכאן פיה אללה יתיבה ומן כתאב אכינא תקף עלי תפציל אמרה ועלי חאלי / ורתאבתי ואצחאבנא כלהם אלאנדלסיין בכיר תופי מוסי אלמגריטי ואכתה פגאנה / ולם יבק לבני אלמגריטי הונא דכר מן ידכרהם תופי אבו זכרי בן האני ויוסף בן חיים / וולד בן דבוקה אלצגיר בוניל כרג' עלי וג’הה אליום נחו ד' סנין מא יערף לה כבר אן / כאן יעיש או……. ואמא אבראהים בן פדאנג' ואבראהים בן אלהרוני פוצלו אלי / אלקדם מן בלאד אלרום בעד מחאן ג’רת עליהם כמא קד ערפתם פלמא וצל אבן / פדאנג מע זוגתה ובניהם עניים שבויים אלי אלרמלה קבל וצולהם אלקדם ראו אלנסי אלטליטליאת / מן ראיהן אן יתקולו עליהם ענד אלקראין אן זוגתה חראם פאתצל בי אלכבר / פקצרתהן ואקימת בדלך קיאמתהן וחרמת עלי מן יכטף אמרה לעלמי אנה יקצר אלקראין / פלמא וצלו אלי אלקדס טלעו אלי סמרתקה ובקו מעהם וצארו בינהם ותעיישו ביניהם ואנזלוהם / פי דאר ועאמלוהם באלגמיל פכער בקי ביניהם נחו סנתין כשפו אמרה לשיוך אלקראין / וקאלו אנה יבקא מע זוגתה והי חראם עליה עלי מדהבהם פאראדו יפ[רקו] בינתם פלמא / עלמת דלך כאצמתהם וגרי ביננא כצומה פי סבבהם וכאן גואבי ליעקב אן כדאך זוגתך / חראם עליך עלי דינך ומדהבך אד אכדמא ⁶¹ אכין לאכתין והו חראם ענד אלקראין פלמא סמע / דלך מני פאקרהא ואפתרז מנהא / [עמ' ב‘] תם וקפת לאדונינו אב בית דין פי סבב אלעניה אלשבויה וארסל אלי אלקראין יקול / אנה לים יטלקהא אלא עלי אלמדהב אלדי זוגהא וכתובתהא כתבת ענד אלרבאנין / פיזן מהרהא וחיניד יטלקהא ולם אזל אנא אתלטף⁶² אמרה חתי קבלוה אלרבאנין ונזל אלי ענדהם מע זוגתה ואולאדה אבו זכרי ויוסף ומוסי וחלוה ואנזלוה פי דאר / בין אלרבאנין ויעאמלוה באלגמיל לים עגזת מעהם שי פאן לים כאן ירידו קבלוהם ⁶³/ לסבב אן כאנו רבאנין וצארו קראין ומכתו ענדהם סנתין פלמא ראית מא אראדו / יפעלו באלעניה יפרקוהא מן זוגהא ויבקו אלאטפאל איתאם פי אלחיאה וכאן זמאן שדה / וג’וע פעלת פי אמרהם מאי יתיבני אללה עליה והו אלאן אבראהים אלמדכור יכרג / מע אבנה אלי ציעה פי אלשאם קריב מן אלקדם להמא פיהא דכאן ויתעיישו…. / והם בכיר מסתורין ולא יט’ן אחד לאן להם דלאלה עלי תחרים אלאכתין בעד אל / מות ולא יקדר אחדהם אליום מן אהל אלעלם ירי פיה וגה אכתר אן יקולו אן הכד[א] / אסתסן ענן רייסהם וקדמא אלקראין ויבהתו בשבאה לא מעול עליהא פלמא / ראו אן אבן פדאנג’ קר שד' מנהם ורגע אלי אלרבאנין שביה מן קאל אשובה אל אישי / הראשון כי טוב לי אז מעתה חלו אליד ואד’כו אלאמר עלי יעקב כשיתהם לא / יזול איצא הו מנהם ובקי מע זוגתה גיר אנא אסתחלפוה אן ינעזל מנהא אשר / לא צויתי ולא עלתה על לבי פערפתך יאכתי בדלך חתי תוקף אכיהא סידי מוסי / בן אלאלמקי עלי כתאבי ולולא אן כתבת עלי חאל עגל אלא וכאתבתה בדלך ואקראך. / יאכתי סלאמא כתירא ותבלגה מן גמיע אלאהל בניך ובנתאתך ואצהארך וכאלאתנא / ובניהם ובנאתהם וסאיר אלאהל ויוסף בן פלטן ובנת עמנא וסלאמה יעל / ובני עמנא ובניהם זמן דכרת ומן לם אדכר וכתב הדא אלכתאב פי שהר מר[חשון] סנא ת’ת’יד' ושל[ום] רב וישע [יקרב]. שמעון… שאול…

כתבת:

יצל פי אלאנלדלס מדינה טליטלה אלי יד כליטה בנת שאול בן ישראל מן אכיהא / שאול ואכיהא שמעון אלסכנאן דאר אלסלאם עמר אללה פי איאמנא.

תרגום⁶⁴

מכתבי אליך אחותי ואהובת לבי, ה' יאריך ימיך ויתן לי להודות לך, ויכנס אתנן / פה בירושלם עיר הקודש ברחמיו. כבר שלחתי מספר מכתבים ולא אדע האם / הגיעו אליך, משום שאני יודע שדרכי המערב משובשות, וגם מה שקרה שם, והנה הגיע מכתבך היקר, והיה זה דבר גדול בשבילי / ועשה עלי רושם טוב, ושמחתי שנתן ה' ית' שלום ובריאות לך ושלום / לבניך ובנותיך, ה' ישמרם וינצרם כולם ויעתר לתפלות שאני מתפלל למענם / במקום הנכבד הזה קבלתי ממך מזמן יציאתי מכם בערך ארבעה מכתבים, והם אצלי / מגוללים, והיו לי לברכה, אולם מאחינו לא ראיתי מאומה מיום שנפרדתי ממנו חוץ ממכתב אחד. ולולא אמרת שהוא באקליש⁶⁵ עוסק בחנות לא הייתי שקט בנפשי בגללו, לא ישמיעני / ה' דבר גרוע על אחד מכם. וכבר כתבתי אליו במגלה יחד עם המכתב אליך, אם ירצה ה' / תקראי אותו (מכתב) ותדעי דבר מה ממה שמצאני מחלי וצרות, וגם מסרתי לו מה היתה / סבת חתונתי, ואני תודה לאל שבע רצון מאלה שהתחתנתי בהם, בלבד שאבינו במצב / שלא יהא בדומה לו אלא אויבינו: משותק, עִוֵּר, אינו שפוי בדעתו, מתנסה בנסיונות, ויודיעך / מביא המכתב על מצבו ומצבי אתו. אבל איננו חסר מאומה. אלא משרתים אותו ושומרים עליו. ואין / אני סומך בדבר הזה על אחד, ומטתי אתו יחד. בלילה אקום אליו פעמים אחדות ואכסהו / ואסובבהו, כי אינו יכול לעשות דבר בעצמו. ה' ית' ירבה שכרו חלף זה. והנה הכביד עלי מה / שהזכרת על הרעב והמגפה בטליטלה, ברם אין בידנו אמצעי אלא להתמסר / ליד ה‘. ושמחתי שפרנסת⁶⁶ את הצעירה דונה. ה’ ית' יעמוד לימינך וירבה שכרך. ועליך/ להיות שמחה בכל נסיון העוברה עליך, הלא יש לך שכר רב על זה ושמחתי על בריאות / אדוני וידידי סלימן בן אחותנו וגם שנתן לו ה' בנים וזרע ומחיה ומה שיש לו / הרי כאלו שכחתי כבר קולותיכם (?) ואני ביום שאני זוכר אחד מכם צועק תוך בכי וזעקה / ומבקש [מה‘] לכנס פזורינו במקום המיוחד הזה. ומה שהזכרת על דבר המצנפת⁶⁷ / ה’ ירבה שכרך בעבור זה. ואין צרך שתדאגי לשלח זה, כי קשה לי מה / שנשאר שיצא החוצה משערי הבית. והוא⁶⁸ שקד על הר הזיתים ומקדש ה' כל זמן / שיכול והיה שם, ה' יגמל לו. וממכתב אחינו תדעי פרטי עניני ומצבי / ועֶמדתי, וכל חברינו האנדלוסים הנם בטוב. מתו מוסי אלמגריטי⁶⁹ ואחותו / ולא נשאר לבני אלמגריטי כאן זכר, [דהיינו] מי שיזכירם. ומת אבו זכרי בן האני ויוסף בן חיים. / והבן הצעיר של אבן דבוקה, בוניל, יצא בפזיזות היום זה ארבע שנים ולא ידוע עליו דבר האם / חי או [מת]. ואשר לאבראהים בן פדאנג' ואבראהים בן אלהרוני הרי הגיעו אל / ירושלם מארץ רום אחרי שעברו עליהם צרות, כמו שכבר ידעתם. וכאשר הגיע אבן / פדאנג' עם אשתו ובניהם עניים שבויים אל רמלה, לפני שהגיעו אל ירושלם, מצאו הנשים מטליטלה / לנכון להלשין עליהם לפני הקראים שאשתו אסורה עליו, ודבר זה הגיע לאזני / ופניתי אליהן ותבהלנה מאד והוצאתי חרם על איש שיגלה דבר, משום שידעתי שהוא / פונה לקראים. וכאשר הגיעו אל ירושלם עלו אל סמרתקה ונשארו עמהם והיו ביניהם והתפרנסו עמהם / והם הושיבום בבית ועושים עמהם טובה. ואחרי שהיה עמהם שנתים בערך גלו דברו לזקני / הקראים ואמרו הנה הוא חי עם אשתו והיא אסורה עליו לפי דינם ורצו להפריד ביניהם. / וכאשר נודע לי דבר זה רבתי עמהם והיו בינינו דין ודברים בענינם, והיתה תשובתי / ליעקב⁷⁰ : הנה כמו־כן אשתך היא אסורה לך לפי דתך ודינך, כי נשאתם שני אחים שתי אחיות / וזה אסור אצל הקראים. וכאשר שמע זאת מפי, פרש ונפרד ממנה. /

אחרי כן מסרתי לאדונינו אב בית דין בדבר העניה השבויה, והוא שלח אל הקראים לאמר: / הוא לא יוציא גט אלא לפי אותה דת שקדשה, וכתובתה נכתבה על ידי הרבנים, / וישקול לה את מוהרה ואז יגרשה. ובלי הרף השתדלתי למענם עד שקבלו אותם הרבנים, / והוא בא לגור אצלם עם אשתו וילדיו אבו זכרי ויוסף ומוסי וחלוה והם הושיבום בבית אחד / בין הרבנים והיטיבו עמם, לא חסרתי שום מאמץ למענם, כי לא רצו לקבל אותם / משום שהיו רבנים ונעשו קראים, והם נשארו אצלם שנתים. וכאשר ראיתי מה שרצו לעשות לעניה, להפריד בינה לבין בעלה ולהשאיר את הילדים יתומים בחיים והיתה זאת עת צרה / ורעב עשיתי למענם מה שיגמול לי ה‘. ועכשיו יצא אבראהים הנז’ / עם בניו אל כפר בא“י קרוב לירושלם שיש להם שם חנות ויתפרנסו [ממנה] / והם בטוב ובסתר, ולא יחשוב אחד שיש להם ראיה להחרים (=לאסור) שתי האחיות אחרי / המות ולא יוכל כעת אחד מהם מהלומדים לראות בזה יותר מאשר לומר: כך / נהג ענן ראשם וראשוני הקראים והם מבלבלים בספקות שאין להן על מה שיסמוכו, וכאשר / ראו שאבן פדאנג' עזב אותם ושב אל הרבנים, ככתוב⁷¹: “אשובה אל אישי / הראשון כי טוב לי אז מעתה”, הרפו מיעקב מתוך פחד / פן יעזבם גם הוא והוא נשאר עם אשתו, בלבד שהשביעוהו שיפרד ממנה. “אשר / לא צויתי ולא עלתה על לבי”⁷². מסרתי לך על זה אחותי כדי שתודיעו לאחיה סידי מוסי / בן אלפלמקי על מכתבי. ולולא כתבתי אליך בחפזון הייתי כותב גם אליו על דבר זה. ואני דורש / בשלומך אחותי ומסרי פריסת שלום לכל המשפחה בניך ובנותיך חתניך ודודותינו / ובניהם ובנותיהם ושאר המשפחה ויעקב ויוסף בן פלטן⁷³ ובת דודנו וסלאמה יעל / ובני דודנו ובניהם ומי שהזכרתי ומי שלא הזכרתי ונכתב המכתב / הזה בחודש מרחשון שנת תתי”ד ושל[ום] רב ויש[ע יקרב] /

הכתובת:

יבוא אל אנדלס עיר טליטלה לידי כליטה בת שאול בן ישראל מאחיה / שאול ואחיה שמעון השוכנים בבית השלום⁷⁴. ה' יבנה אותה בימינו. /

ד. קטע ממקאמה בלתי ידועה

ובסוף הריני נותן את ההתחלה ממחברת הכתובה במליצה חרוזה, דוגמת ה“תחכמוני” לר“י אלחריזי, שאף לה יש שייכות לעניננו. כה”י נמצא באוסף קטעי הגניזה אשר בספרית האוניברסיטה בקמברידג' ומסומן S. Loan22. T.־ המחבר, ששמו היה כנראה, שלמה בן יהודה מספר שאביו בא מארץ ספרד להתישב במצרים וקבע מושבו בחנם, היא דאמיטה. אחר כך הלך ממצרים לתימן בספינה, ודאי דרך עדן, ונשא לו שם אשה והוליד ממנה בנים ובנות. אחר כך חזר מתימן למצרים. אין במחברת זו זמן, אבל נוטה אני לחשוב שנכתבה בסופה של המאה הי“ב או במאה הי”ג.

ארחש מעשה אל ונסיונותיו, ואביע תהלותיו ונפלאותיו, אשר עשה עמי מעודי, / ועד היום הזה בסודי, גמלני טובות, מבין מחשבות. תחלה בא אבי מארץ / ספרד, ולשבת בצוען⁷⁵ ירד, ולדבר אל חרד. בא ושכן בחנס⁷⁶ ויעש לו אל נס. / והנה קול מלפני האל הנאמן, אומר לו קום לך אל ארץ תימן. ויקם / יהודה ויעש צרכיו, והאל מצליח את דרכיו. וירכב בספינה ללכת אל / המדינה, אשר נאמר לו עליה, ויבוא אליה, והאל הצפינו בסוכו, והצליח / דרכו, השליך על אל יהב, וימצא כסף וזהב, ויקח לו מארץ תימן / אשה מהוללה, ביופי מוכללה, ותלד לו בנים ובנות, בתוך עם אמונות. / וישב מן הארץ ההיא למען ישוב לשבת בצוען ויולידני ויקרא את / שמי שלמה. לאות לו אל שלמו, ויהי לי עשרה שנים בין קהל אמונים, / ואשיר אני באותן ⁷⁷

שיר חדש לאל תני יחידה, אזי אמר שלמה בן יהודה /⁷⁸

ולו זמרי בעוד יומך ולילך, בטרם בוא עת תהיי⁷⁹

ובו בטחי וגם עליו חסי עוד, ואליו קרבי מנחה ותודה

ועת תראי כבודו ואמתו, שיר חדש לאל תיני יחידה

ויהי אחרי כן הסיתו השטן, בעודני קטן, לקום לקחת לו אשה שניה, / להיות בביתו גפן פוריה, ותלד לו בן אחד, ולא נותר, ותקרא / את שמו אביתר, ותלד לו גם שתי בנות, דתיהם שונות⁸⁰. ויהי / אחר ימים, נשקף שדי ממרומים, ועשה עמו כרחב טובותיו / ותמת אחת מבנותיו…

¹

ידוע שכתוצאה מן המחלוקת שקמה בין רב יוסף ובין רב חנוך ב“ר משה על רבנות קורטובה הוכרח הראשון לעזוב את ספרד². לדברי הראב”ד הלך רב יוסף “מספרד אל אי באגנה³ ומצא שם ר' שמואל הכהן ב”ר יאשיהו והוא מבני קהל פאס וחש לנידוי הרב ר' חנוך ולא ספר עמו… ונכנס אבן שטאנש בספינה והלך עד ישיבתו של רב האיי גאון וכמדומה היה שיקבלנו רב האיי שהיה שונא לר' חנוך… ואעפ“כ שלח לו רב האיי שלא יבוא לפניו שאם יבא אליו יחוש לנידוי הרב והלך אבן שטנאש לדמשק ומת שם”. והנה עתה אנו יודעים שרב יוסף לא הלך ישר לישיבתו של רב האיי, ואין אנו בטוחים גם אם בכלל הלך לבבל והגיע עד בגדאד, מקום ישיבתו של רב האיי. מתוך מכתבו של רב יוסף⁴ לגאון ישיבת א“י, ר' שמואל הכהן ב”ר יוסף, אנו רואים שבקר בא"י וקשר קשרי ידידות עם הגאון הנז‘. הוא כותב לו: “אל יכבד על גאון כלום מעינייני דבריי כי כולן מלב אוהב והושק ומחבב וכוסף יצאו, והמקום יודע בכך, וממנו המשאל ליתן לי לפי אהבתי בגאון מיום שראיתיו ועד הנה”⁵. מן המכתב שלפנינו יוצא, שכשיצא רב יוסף מארץ מולדתו היתה מגמת פניו ללכת לעיר הקודש, אלא שידידו ר’ כלפה השיאו עצה “ללכת מצרימה ומשם לעיר הקודש”. ונראין הדברים שעשה כך. אחר שעלה לירושלים – ואין אנו יודעים כמה זמן עשה שם – חזר למצרים ונשאר שם שנים רבות, וקרוב הדבר שחי בארץ זו עד סוף ימיו.

בשבתו במצרים השיב רב יוסף גם תשובות לשואלים שפנו אליו בשאלות של הלכה למעשה, ואחדות מהן גם הגיעו לידינו. התשובה שב“תשובות גאוני מזרח ומערב” סי' קע“ב, משנת ש”ג לשטרות (ד“א תשנ”ב), היא בלי כל ספק לרב יוסף בן אביתור, כמו שמוכיחין כמה לשונות וביטויים מיוחדים לו, ובכת“י אחד של הגניזה היא מיוחסת ל”הרב יוסף רכב ישראל ופרשיו, עמוד הימיני, פטיש החזק“, תארים ההולמים את רב יוסף שלנו ((465. XI, n. s. JQR. אף התשובות שפרסם ר”א מארכס ב“גנזי קדם” ספר ג' עמ' 61–64 בסימני ב–ו הן גם כן לרב יוסף בן אביתור, ולא לרב יוסף בן יעקב גאון סורא, כמו שהוכחתי ב“קרית ספר” שנה ב' עמ' 182–183.⁶ מקינתו על המאורעות המעציבים שאירעו בירושלים בש' תשע"א (נתפרסמה ע“י ד”ר ח. שירמן ב“קובץ על יד”, כרך ג' (י"ג) עמ' כ"ז–כט) אפשר ללמוד שהאריך בגלותו שנים רבות, וקרוב הדבר שגם באותה שנה ישב עדיין במצרים.

למי נכתב המכתב שלפנינו? מרמורשטיין (מאנאטסשריפט כרך ס"ז עמ' 61) משער שהמכתב נשלח לגאון הארצישראלי רב שמואל בן רב יוסף הכהן, שאליו נשלח גם מכתבו השני הנז' לעיל. אבל זה לא יתכן. בשו' 30–31 נאמר, שידידו ר' כלפה מיעץ לו ללכת מצרימה, ומשם לעיר הקודש, ואל ילך ישר לעיר הקודש, “והראה לי צדדין הרבה ברוחב בינתו. וגדול שבכלן אהבת ידידי בענין הזה”. ידיד זה, שאליו ערוך המכתב, יושב איפוא במצרים, והוא יכול לעזור לרב יוסף במקומו החדש, וזהו הנימוק העיקרי ללכתו קדם מצרימה. אני משער שידיד זה הוא החכם המפורסם רב שמריה בר אלחנן, מנהיגם הרוחני של יהודי מצרים באותו זמן. את יחסו הידידותי של רב שמריה לרב יוסף נראה אחר כך, כשנדה רב יוסף את אחד החולקים עליו, שהיה כנראה יהודי ספרדי שבא למצרים והשתייך למצדדיו של רב חנוך, והמנודה בא לבקש את רב שמריה שיפתח לו פתח בנידויו, רב שמריה סרב לעשות זאת וחזר ממנו בפחי נפש (תרביץ ו' 86–87). על כל פנים לא חשש רב שמריה לנדוי שנידה רב חנוך את רב יוסף, ולפני בואו של רב יוסף למצרים כתב לרב שמריה את המכתב שלפנינו. מן השבחים המרובים והכבוד הגדול שר' יוסף מחלק למקבל המכתב נראה שהיה מגדולי הדור ומחשובי היהודים במצרים. הוא מאלה ש“בכמותו מתפארת שארית ישראל בכל מכוני גירותם ומעוני גלותם”, ועד כמה שידוע לנו על חשובי היהודים בפוסטאט הרי דברים אלה מתאימים ביחוד לרב שמריה.

[T. S. 13 J 25 10R]

ומובאי המעונים ומוצאי

וטלאי הכרים ומריאי הפרים ופ

כל המנות האל עם כ[ל] הברכות האמורות [מפי כ]ל מטיף ורואה וח[וזה תבאנה לראש]

[יקיר]י וידיד נפשי…. מלפני אבינו שבשמים

5 פני ניצוץ זוהר מזוהרי מאור יקירי עת נשבה לי רוח נודפת מריח [תורתו]

[ויראתו] ומוסריו ואמונתו ופלפולו וקביעות עתותיו לתורה וצפייתו לישועה [והבנתו דבר מתוך]

דבר להתקיים בו חמש מדות שלמדונו רבותינו⁷ בשעה שמכניסין אדם [לדין אומ' לו]

נשאת ונתת [בא]מונה קבעת עתים לתורה פילפלתה בחכמה צפיתה לישועה [הבנת}

[דבר] מתוך דבר. למעלה [מהם] יראת ה' וכן [הוא] אומ'⁸ והיה אמונת עתך חוסן יש[ועות חכמת]

10 ודעת יראת יי' היא אוצרו וששתי במי[כתבו?] כעל כל הון ושמחתי במקש… כמוצאי

שלל רב לצדדין הרבה מהן על… לב יקירי עשו… ויש על כל יראי אל[הים]

לש[מוח ביראי] אלהים וכמו שא' דוד יראיך יראוני וישמחו⁹ כי פקודיך נצר[תי] ומ…

על שום ש[יצאנו] מֵאור מולדתנו ומאִיֵּי מכורתנו ואברכה [את יי‘] אלהי ישר’ אשר הפאיר¹⁰

את אותה הפלטה הדוייה השחויה במעמקים במתת יד ושם במרחקים וקראתי על

15 [יקירי מקרא שכתוב]¹¹ בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני חכם בני¹² ושמח לבי ואשיבה

חורפי דבר וכמו שאנו אומ'¹³ בשעה שתיקן שלמה עירובין וידים¹⁴ יצתה בת קול ואמרה לו

בני אם חכם לבך וגו' ולא חדלתי מיום שמעי שמועותיך הנכונות ומפעלותיך הנכוחות

לשא[ת] תחנה פני אלהים אלהינו להאריך הוד יקירי ולהתמיד הדרו ולהעצים פארו ולהפליא […רו]

ולהשגיא יקרו נצח וגם מרי ור' כלפה בריה דמרי ור' תחכמון אהוב נפשנו ו[משוש]

20 רוחנו…. ת אחת אל רעותה בחכמ[תו ובבינ]תו ובממתק ערמתו המעורבת ביראתו

וכמו שלמדונו רבותינו¹⁵ תל' חכ' צריך שיהא ערום ביראה נטריה רחמנא ושזביה הודיעני

באהבת יקירי ותוכן מליו הנכוחים ודברים המצוחצחים וחיבתו בבני תורת אלהיו בכל לבו על כי

תורת אלהיו בקרבו ומהאלהים המשאל לחזק את ידי יקירי בנתיבתו המאושרת ומסילתו המיושרת

להתקיים בו ויאחז¹⁶ צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ וממשאלי עדיו להאריך את חיי יקירי ולהמשיך

25 את [גדולתו] יען כי בכמותו מתפארת שארית יש' בכל מכוני גירותם ומעּוּני גלותם וליקירי יתן חן וכבוד

ויקיים בו חן וכבוד יתן יי' ולא ימנע טוב להולכים בתמים¹⁷ וכבר ידעתי שהגיע ליקירי עסק לכתי לעיר הקדש

תבנה ותכונן בחייך והיתה דעתי טוב לכת שמה על תניה¹⁸ שלא להטריח על אחד מאחינו ולהכביד

עליהם לפי שאחינו יש' ישמרם אלהינו כל מקום שהן שרויין בשעה שרואין אדם שיש בו לחלוחית של תורה

מכתתין רגליהן לפניו ומניחין את עסקיהן ומטריחין ומכבידין על עצמן לקבל שכר אלהינו שבשמים ונועצתי

30 בר' ומרי כלפה יקירנו נצרו אל והשיאני עצה ללכת מצרימה ומשם לעיר הקדש והראה לי צדדין הרבה ברוחב

בינתו וגדול שבכולן אהבת ידידי לענין הזה וכמדומה אני שתטה דעתי לדבריו ומהאלהים המשען על פעולת

רצונו ולהדריכנו בדרך הישרה לפניו ברחמיו ושלום יקירי ונכבדי ירום נצח סלה יוסף בר יצחק נ נ?¹⁹

על הגליון: [ויק]בל יקירי וידיד רוחי של[ום] רב מן יצחק ומרדכי בניי, עבדי אהבתו הנרצעים…

¹

הידיעות שהגיעו אלינו על הקשרים שבין יהודי צרפת ואשכנז ובין יהודי ספרד בזמנים הקדמונים הן מועטות מאד לפי הערך. יש לחשוב שקשרים אלו היו הרבה יותר חזקים מכפי מה שאפשר לחשוב על יסוד הידיעות המקוטעות. רבינו תם מוסר לנו ידיעה חשובה, שלפני רבינו גרשום מאור הגולה “שימשו” כמה מחכמי ספרד ועמדו עמו בקשר של שאלות ותשובות². שאלות ותשובות אלו שהיו בידי ר“ת לא הגיעו אלינו וחבל על דאבדין³. באמצע המאה הי”א גברו הקשרים בין צרפת ובין ספרד, ויש בידינו קצת ידיעות על חכמים צרפתים שבאו לספרד, הרביצו שם תורה והעמידו תלמידים. ר' אברהם ן' דאוד מספר בספר הקבלה ש“בא למדינת קורטובה חכם גדול מצרפת ושמו ר' פריגורס” ור' יצחק ן' אלביליא, מגדולי החכמים בספרד ואבי אמו של ן' דאוד, “עשה לו טובה הרבה וסיפק לו כל צרכיו ויואל לשבת את האיש ולמד ממנו”⁴. באחת מתשובות הרי“ף מסופר על “ראובן שהיה שוכן במזרח צרפת הוא ואשתו ובניו, רחוק מספרד ימים רבים, והניח אשתו ובניו במקומם ונרצה בארץ ספרד לשוט בקהלות, ועבר במדינה (=בעיר) אחת ודרש ברבים, וכשראו אותו חמשה מחשובי העדה פייסו ממנו שיביא אשתו ובניו לאותה מדינה וישכון עמהם… והוסיפו לפייסו כמה פעמים עד שנתרצה והתנו עמו בקנין גמור שיתנו לו אלה החמשה כ”ד זהובים מורבאטייא בכל שנה ושנה, עד שלש שנים, ויקראו לפניו בהלכה ובמשנה ובמקרא ובפירוש הסדרים ובמה שירצה…”⁵ מקרה זה, של ביאת חכם צרפתי לספרד, לא היה לנכון היחיד. היהדות הספרדית עמדה אז בתקופת הגידול והצמיחה וטרודה היתה לבלוע ולינוק מכל הצינורות: מבבל, א"י, אפריקה הצפונית ושאר ארצות.

בזמנים מאוחרים יותר, במאה הי“ג והי”ד, נהפך הגלגל: מחוץ לגדולים יחידים שבאו מצרפת ואשכנז לספרד והרביצו בה תורה⁶, כגון הרא“ש ובנו ר' יעקב בעל הטורים, היו תלמידים רגילים לבא מאותן ארצות לישיבות ספרד כדי ללמוד שם תורה מפי המורים הגדולים. תלמידים כאלה היו מצויים בבית מדרשו של הרשב”א⁷. באותו זמן התיישב בספרד גם ר' דן אשכנזי, מגדולי אשכנז, והרשב“א נושא ונותן עמו בכמה מתשובותיו ונחלקו זה עם זה בפירושי סוגיות ובפסק הלכה⁸. וכן יש להזכיר את ר' יהונתן האשכנזי, שאף לו שלח הרשב”א כמה תשובות ופסקים⁹. הרא"ש ובני משפחתו סללו את הדרך לפני כמה וכמה חכמים ותלמידים שיבואו מאשכנז לספרד. ר' יעקב בעל הטורים מעורר במכתב אחד¹⁰ את קרוביו וידידיו שיבואו מאשכנז לספרד: "כי ידעת שאסור לאדם אפילו לעבור במקום סכנה. כל שכן שלא לדור בארץ גזרה שחייו תלויים לו מנגד יומם ולילה… ואם יש מקרובינו עשירים, שיוכלו להתפרנס משלהם, מי יתן שיבואו הנה, כי כל מי שמביא נפש משם הוא בעיני כאילו מציל נפש מישראל. במצב נורא זה שבו נמצאו אז יהודי אשכנז וודאי נענו רבים לעצה זו¹¹.

מאותו זמן ואילך היו תלמידים צרפתים ואשכנזים מצויים תמיד בישיבות ספרד. הם היו מביאים אתם את חידושיהם של חכמי צרפת ואת דרך לימודם החריף ומקפחים היו את הספרדים בקושיות שונות. הריב“ש כותב באחת מתשובותיו הערוכה לר' שלמה צרפתי¹² שהתיישב במיורקה, שעמדה תחת שלטון ספרד: “זו קושיא קדומה היא, והיא שגורה בפי התלמידים הצרפתים והאשכנזים הבאים בשערים האלה הרגילים לעשות להם אוצר סגולה מקושיות קדומות”¹³. לעומת זה אין אנו יכולים להראות באותו זמן על מציאותם של תלמידים מספרד בישיבות אשכנז. אמנם החכם הידוע ר' יצחק בן משה האפודי, בן זמנו של הריב”ש, כותב בספרו הוויכוחי “כלימת הגויים”¹⁴, ריש פרק ב‘: “שמעתי בזמן הבחרות **בהיותי בישיבת רבותי באשכנז”,** ואל סמך זה חשבו קצת חוקרים שלמד בנעוריו בישיבות אשכנז, אבל הנוסחה הנכונה היא כנראה זו שבכת“י אחרים: “שמעתי בזמן הבחרות בהיותי בישיבת רבותי מאשכנזי אחד תלמודי”, ויוצא מכאן להיפך, שלמד בישיבות ספרד ארץ מולדתו, ושם נפגש עם ת”ח אשכנזי אחד¹⁵. אמנם בהקדמת ספרו “מעשה אפוד” נראהו מבקר את שיטת הלימוד שהיתה נהוגה בבתי־הספר בצרפת ואשכנז, ש“התעצלו מעסק המקרא והספיק להם ממנו שעה אחת מהשבוע, לקרא שנים מקרא ואחד תרגום”, ומשם “נתפשט בזמננו החולי בספרד”¹⁶, ונראה שהכיר יפה את המצב באותן ארצות, אבל מכאן וודאי אין להוכיח שלמד בישיבותיהן. אך יש להזכיר כאן, שר’ אפרים אלנקאוה, בנו של ר' ישראל בעל “מנורת המאור”, למד בישיבתו של הרב הראשי בצרפת ר' יוחנן ב"ר מתתיהו בפאריז,¹⁷ ור' אפרים היה בן דורו הצעיר של בעל “מעשה אפוד”.

אולם זעיר שם זעיר שם אנו מוצאים בקהילות אשכנז יהודים ספרדים בודדים שנתגלגלו אליהן. לעתים עבר עליהם אותו גורל רע של יהודי אשכנז, ומהם שמתו על קידוש השם. בשנת ה“א כ”ו (1266) נהרגו בעיר זינצכא ((Sinzig שבעים ושתים נפש מישראל, וברשימת ההרוגים רשומים: ר' אברהם הספרדי ואחותו מרת חנה, ר' ברוך ב"ר ברוך הספרדי ור' אברהם הספרדי הגבאי¹⁸. קהילה זו וודאי לא היתה היחידה שזכתה לכך שיבואו אליה יהודים ספרדים.

כשאנו עומדים בפרשה זו כדאי לציין מקרה מעניין שיהודי ממגנצא נוסע לבקש צרי למחלתו האנושה מן הרופא המפורסם ר' ששת מברצלונה, הוא ר' ששת הנשיא הנזכר לשבח בצוואתו של ר' יהודה ן' תבון לבנו ר' שמואל. שמו של החולה היה ר' שלמה ב"ר חננאל, והוא כותב: “הייתי חולה והולך על מקלי שחוח ולבסוף נכווצו רגלי ולא הייתי יכול ללכת זה יותר משנה אחת, וקניתי סוס והשכרתי רץ עמי ורכבתי לברצלוני לנדיב ונשיא ר' ששת הרופא, ובבואי אליו ראה ענייני ואמר תולעת יש בעטרה, היא האוכלת וגם המושכת אליה הגידים של צומת הגידים, כי כולם נקשרים ואגודים זה בזה, ואם תחפוץ אחתוך לך הבשר עם התולעת, אך ספק יש אם תוליד אם לאו, ונתרציתי לו בזה.. מיד נתפשטו לי גידי רגלי וכל אברי, ויקח התחבושת ורטייה וירפא אותי”¹⁹. שמעו של הרופא הספרדי המהולל הגיע איפוא עד קצוי אשכנז.

ישנן עוד כמה ידיעות המעידות על היחסים בין יהודי שלוש הארצות הנזכרות ועל קשרי משא ומתן שביניהם²⁰. זהו נושא חשוב לעצמו ואין בדעתי למצותו במקום הזה. רצוני להתעכב על חליפת השאלות והתשובות בין חכמי ספרד וחכמי צרפת ואשכנז.

החכם הספרדי שקשריו היו מרובים ביותר עם חכמי צרפת ואשכנז הוא הרשב“א. הוא נחשב לגדול המורים שבדור ואליו פנו בשאלות גדולי החכמים שבאשכנז, כגון הרא”ש²¹, ר' חיים אור זרוע²² ואחרים, וגדולי צרפת כגון ר' אליעזר ב“ר יוסף מקינון ²³ועוד. במקרה חשוב אחד, במסור שהיה בן למשפחה חשובה בברצלונה שדנהו הרשב”א למיתה ולאחר שעברו שלש שנים מזמן שהוצא פסק הדין לפועל קמו קרוביו ואוהביו של המסור לערער על פסק הדין, פנה הרשב“א באגרת אל גדול הדור באשכנז, מהר”מ מרוטנברג, בהצעת הנימוקים לפסק דינו. ר' מאיר השיב להרשב"א בענוה רבה, ובתשובתו הוא מאשר את פסק הדין.²⁴

כמאה שנה אחרי זה אנו מוצאים את הריב“ש שולח תשובה לאשכנז אל החכם ר' ישעיה ב”ר אבא מארי²⁵. ידועה חליפת האיגרות בין ר' יוחנן ב“ר מתתיהו מפאריז, הרב הראשי לצרפת, ובין הריב”ש ור' חסדאי קרשקש²⁶ על דבר המחלוקת שפרצה נגדו מצד אותו ר' ישעיה. חליפת שו“ת כזאת בזמן יותר מאוחר, בשנות קנ”א–רנ"ב, אינה ידועה לי.

על חליפת שו“ת בין חכמי הארצות הנזכרות בזמנים קדומים לא ידוע לנו כלום חוץ מדברי ר”ת, המובאים לעיל, שהוא מעיד שהיתה קיימת חליפת שו“ת כזו. ואולם בשבלי הלקט ח”ב סי' ע"ג נשמרו שאלה ותשובה אחת מסוג זה והיא מלאה עניין רב.

השאלה מתחילה: “אלה דברי האגרת אשר שלחו אנשי ספרד לרבו' שבצרפת וארץ אשכנז”. והתשובה מתחילה: “וזאת התשובה מפי חכמי צרפת וארץ אשכנז לאנשי ספרד”. לכאורה יוצא שאנשי ספרד היו השואלים וחכמי צרפת ואשכנז היו המשיבים. אולם המעיין יראה שבאגרת הראשונה יש גם שאלה, המסיימת: “ראוי [לעשות] כן או לא”, וגם תשובה, המתחלת: “ידוע תדעו” וכו‘. ונראה לי על כן שהשואלים היו חכמי צרפת, והם כותבים לחכמי ספרד: “הוצרכנו לשאול מאת רבותינו הבקיאים בחדרי תורה ברכת אירוסין חתימתה מאי היא” וכו’. חכמי ספרד משתדלים להשפיע על חכמי צרפת ואשכנז שישנו את מנהגם ויאחזו במנהג שתי ישיבות מימות הגאונים הראשונים, שאחריו נמשכו גם בני ספרד שחותמין רק “מקדש ישראל”. ועל זה משיבים להם חכמי צרפת ואשכנז: “לא נסור ימין ושמאל ממנהג קדמונינו הגאונים וחכמים ונקיי הדעת ז”ל שהיו חותמין מקדש עמו ישראל ע“י חופה וקידושין”.

כדי להבין יפה את תשובתם של חכמי ספרד אני מביא כאן את תשובת רב האיי בעניין זה, כי תשובת חכמי ספרד מבוססת על תשובה זו והם מעתיקים אותה כמעט מלה במלה, אף שאין הם מזכירים אותה מפורש, וז“ל²⁷: “ואשר כתבתם ברכת אירוסין חתימתה מה היא, כי יש שחותמין בה מקדש ישראל בלבד ויש שחותמין בה מקדש ישראל ע”י חופה וקידושין ואנו מנהגנו לחתום על [ידי] חופה וקידושין²⁸ ראוי לעשות כן או לא. – חתימתה גמרא היא בהדיא, רב אחא בריה דר' אבא משמיה דרב יהודה מסיים בה ברוך מקדש ישראל. וכן חותמין בשתי ישיבות מימות חכמים הראשונים עד עכשיו, ותוספת זו שאתם מוסיפין גריעותא היא שאין קדושת ישראל תלויה בכך. ונאה לכם לחזור להלכה ולמנהגנו בהסכמת הכל”²⁹. תשובה זו היא לרב האיי, כי כמה מן הראשונים מביאים אותה בשמו³⁰. יש לעיין בדברי הגאון: “וכן חותמין בשתי ישיבות מימות חכמים הראשונים עד עכשו”, כי בשאילתות (שאילתא ט"ז), בהלכות גדולות³¹ (ד' ווארשא b132) ובסדור רב עמרם החתימה היא: מקדש ישראל ע"י חופה וקדושין, רק בסדור רב סעדיה³² החתימה היא: מקדש ישראל. ונראין הדברים שבישיבת פומבדיתא נהגו מימות חכמים הראשונים לחתום: מקדש ישראל ובישיבת בורא התחילו לעשות כך אחר זמנו של רב עמרם, ואולי בהשפעת רב סעדיה³³.

עתה נראה את מנהגי ספרד, צרפת ואשכנז בענין זה. מספרי הפוסקים והמפרשים אנו רואין שבספרד היו חותמין מקדש ישראל, כדעת רב האיי ומנהג הישיבות. זה יוצא מן הרי“ף³⁴, הרמב”ם (פ"ג מהל' אישות)³⁵, הרמב“ן³⁶, המנהיג³⁷, רבינו ירוחם³⁸, אבודרהם ועוד. בעל ארחות חיים (ח"ב עמ' 64) מעיד ש”כן המנהג בכל גלילות קטלוניא“. גם הסמ”ג (עשין מ"ח) כותב: “ובערי המערב אין חותמין כי אם ברוך אתה ה' מקדש ישראל”. לעומת זה אנו רואים שבצרפת ואשכנז נקבע המנהג לחתום: מקדש עמו ישראל ע“י חופה וקידושין, אף שבזמנים קדומים היו פקפוקים בזה ובקצת קהלות היו חותמין רק מקדש ישראל. זה יוצא, לנו מנוסח הברכה במחזור ויטרי (עמ' 592), סדור אורליינשא³⁹, סדור מגנצא⁴⁰ הסמ”נ, הרא“ש⁴¹, הטור (אה“ע סי' ל”ד) ועוד. כך נהגו גם בקהלות צרפת הדרומית, כי בעל העטור כותב (ח“ב ר' לבוב דף כ”ז ב'): “ומנהגא דידן למחתם ע”י חופה וקידושין”. וכך יוצא גם מדברי המאירי בספרו מגן אבות עמ' ל“ב וארחות חיים ח”ב עמ' 67. אמנם מן המאה הט“ו ואילך נתפשט גם בין הספרדים המנהג לחתום: ע”י חופה וקידושין. וכ“ה בסידורים מנהג ספרד שנדפסו בויניציא רפ”ד, ש"ו ועוד.⁴²

הידיעות האלו מסכימות עם מה שאנו מוצאים בחליפת השו“ת שלפנינו. מאיזו קהילה ולאיזו קהילה נשלחו השאלה והתשובה, ומי הם “אנשי ספרד” ו”רבותינו שבצרפת וארץ אשכנז“, אין אנו יודעים. בנוגע לזמן חושבני לקובען סמוך לאמצעיתה של המאה הי”א. להקדימן אי אפשר מפני שברור שאנשי ספרד נסמכו בתשובתם על תשובת רב האיי שהבאתי לעיל. יש לקוות שעוד תופיע נהרה גם על הנקודות המסופקות.

[שבלי הלקט ח“ב, כ”י אוכספורד מס' 658]

[b69] ואלה⁴³ דברי האגרת אשר שלחו אנשי ספרד לרבו' שבצרפת⁴⁴ וארץ אשכנז.

הוצרכ[נ]ו לשאול מאת רבו' הבקיאים בחדרי תורה ברכת אירוסין חתימתה מאי היא. וכיצד⁴⁵ חותמין אחריה. כי יש במקומנו שחותמין ב“א יי' מקדש ישר' על ידי חופה וקדושין ויש שחותמין מקדש עמו ישר' ותו לא מידי. ועוד מנהגינו שאין מברכין ברכת אירוסין עם ברכת ניש‘⁴⁶ ביום אירוסין אלא בשעת הכנסה⁴⁷ של כלה לחופה וכוללין ברכת ארוסין עם ברכת נישואין⁴⁸ ואו’ אקב”ו על העריות. שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם. אשר יצר ושארי כל הברכות על הסדר. ראוי [לעשות] כן או לא⁴⁹. – ידוע תדע⁵⁰ כי גמרא היא בהדיא בראש כתובות פר' בתולה נישאת ת“ר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ר' יהודה אומ' אף בבית האירוסין אומ' אותה. [a70] אמר אביי וביהודה שנו. תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית האירוסין⁵¹. לא מצאנו אדם שיאמר שמברכין ברכת אירוסין בבית חתנים וכשהתיר ר' יהודה לברך ברכת חתנים בבית האירוסין ביהודה התיר⁵² מפני שמתיחד עמה וחשו שמא יבא לידי קלקול, אבל בשאר מקומות ברכת אירוסין במקומה וברכת חתנים במקומה והמברך ברכת אירוסין בבית חתנים כלומר אחר שקידש אותה ובירך ברכת אירוסין בשעה שקידש⁵³ מה צורך לו לחזור ולברך עוד פעם שנייה ברכת אירוסין בבית חתנים והלא היא ברכה שאינה צריכה⁵⁴ ועובר על מה שאמרו חכמים⁵⁵ כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר על [לא] תשא⁵⁶. וכמה נאה הוא מקומכם משובח ומכובד בית ועד לחכמים ולתלמידים על כן נאה לכם לעשות כשאר מקומות קהלות הקדש⁵⁷ ולברך ברכת האירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים בלי חלוף ובלי ריבות ומדיינים⁵⁸. ולענין חתימת ברכת אירוסין שאתם מפליגין⁵⁹ בה גם היא גמרא בהדיא רב אחא משמיה⁶⁰ דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה ב”א יי' מקדש עמו ישראל (על ידי חופה וקדושין)⁶¹ וכן עושין בשתי ישיבות⁶² מימות הגאונים הראשונים ז“ל ועד עכשו כך אנו נוהגין לעשות, ואמ'⁶³ בעלי ריבכם החותמין בא”י מקדש עמו ישר‘, כי מה שאתם מוסיפין לחתום ע"י חופה וקדושין גריעותא היא שאין קדושת ישר’ תלויה בכך. ונראה⁶⁴ לכם לחזור לשמועתינו⁶⁵, כלומ' לחבורתינו כמו וסר אל משמעתך⁶⁶, ולעשות כמנהגנו בהסכמו' הכל.

וזאת התשובה מפי חכמי צרפת וארץ אשכנז לאנשי ספרד.

ידוע תדעו כי אנו לא נסור ממנהגכם⁶⁷ ולא נסור ימין ושמאל ממנהג קדמונינו הגאונים וחכמי ונקיי⁶⁸ הדעת ז“ל שהיו חותמים מקדש עמו ישראל ע”י חופה וקדושין ויש להם כמה ראיות לסמוך עליהם מידי דהוה אקידושא דיומ' טכ' דחתמינן מקדש ישראל [והזמנים ובקידושא דריש שתא מקדש ישראל] ויום הזכרון, וכן בצלותא וכן אפטרתא⁶⁹, וביום הכפורים מקדש עמו⁷⁰ ישר' ויום הכפורים, ובר“ח מקדש ישר' וראשי חדשים, ה”נ נימא מקדש יש' ע“י חופה וקידושין. ובכל מקום שחותמין מקדש ישראל אינו פוסק אלא מסיים בו לחתום בעניינו של יום או בעניינה של ברכה. ועוד יש לנו ראיה מן התלמוד כדאמ' כל הברכות צריך לחתום מעין חתימתן סמוך לחתימתן והכא כיון דאמ' והתיר לנו הנשואות⁷¹ ע”י חופה וקדושין צריך לחתום מקדש עמו ישר' ע“י חופה וקדושין. וכן כתוב בסדרים שלנו בכל סדר נש[וא]ים שנכתב במקומינו⁷² ושבאו ממקומות אחרים מארץ מרחקים ובסדורים שכתבו זקנינו⁷³ וגם בשכתבנו אנחנו ובהלכות קטועות ובהלכות גדולות ובהלכות קצובות של מר יהודאי גאון ז"ל אשר כל ישראל נוהגין בהם. ושמא המורה אותה הוראה רוצה לסמוך על הלכה זו שהיא בראש מס' כתובות ת”ר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ר' יהודה אומ' אף בבית האירוסין מברכי' אותה אמ' אביי וביהודה שנו. כלומר לכך התיר ר' יהודה לכרך ברכת חתנים בבית האירוסין כלומ' בבית חמיו לפי שמתיחד עמה. תניא אידך מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין מאי מברך אקכ“ו על העריות ואסר לנו הארוסות והתיר לנו⁷⁴ הנשואות ע”י חופה וקידושין בא“י מקדש עמו ישר' ע”י חופה וקדו‘⁷⁵ ולא היו חותמין בה כלום שהיו מדמין אותה לברכת הפירות ולברכת המצות דמברכי’ ב“פ העץ או ב”פ האדמה ואוכלי' לאלתר וכן על כל המצות, לישב בסוכה, על נטילת לולב, לשמוע בקול⁷⁶ שופר, על נטילת ידים, להתעטף בציצית, על המילה, ואין חותמין על ברכת המצוה ועושין אותה מיד, עכשיו אם סומכים על הלכה זו הואיל ולא⁷⁷ לחתום בה כלל מידי דהוה בה אברכת הפירות וברכת המצות גם הם אל יחתמו בה מקדש עמו ישר' משום שחותמין הן חתימה חסרה, שלא מצינו כיוצא בה בכל ברכות, ויעשו כרבים כרב אדא⁷⁸ וכרבא בר רב אדא [b70] שלא היו חותמין בה כלום אלא מסיימין והתיר לנו הנשואות ע“י חופה וקדושין⁷⁹ אעפ”י ששמעו מנהג האבות והגאונים ז“ל ומה שעשו אבותינו הראשונים. וראוי לכם לעשות כמנהג שאנו עושין כתורה וכהלכה הסמוכה הראשונה שהיא הלכה רווחת בישר' ההיא דרב אחא בריה דרבא משמיה דרב מסיים בא”י מקדש עמו ישר' על ידי חופה וקדו' מידי דהוה אקידושא דיומא טבא מקדש ישראל והזמנים. ושכתבתם דהאי תוספת שמוסיפין לחתום מקדש עמו ישראל ע“י חופה וקדושין לגריעותא הוא שאין קדושתן של ישר' תלויה בכך, שלא כהוגן כתבתם, לפי שאין הורתו ולידתו בקדושה אלא ע”י חופה וקדושין, ובהדיא אנו מתחילין בא“י אמ”ה אקב“ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו הנשואות ע”י חופה וקדושין. ואפי' גר וגיורת שנושאין זה את זה אנו מברכין להם ברכת אירוסין ונשואין וכותבין לה כתובה כדת משה וישר' שכך כתוב תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם וכתיב⁸⁰ הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר וגו' והשומע ישמע ויוסיף לקח ונכון תחבולות יקנה⁸¹.

א.

בין אלפי התעודות והמכתבים שנמצאו בגניזה הקהירית שנתגלגלו לקמברידג', הכתובים ברובם הגדול ערבית, מצאתי מכתבים עבריים אחדים בעלי ערך ידוע לתולדות היהודים בארצות שמסביב לים התיכון במאה הי“א והי”ב: מצרים, איטליא סיציליה וצפון אפריקה. המקורות ההיסטוריים הנוגעים ליהודי איטליא וצפון אפריקה באותו זמן הם מועטים מאד לפי הערך וידיעותינו עליהם הן מצומצמות, על כן יש לקבל ברצון כל תעודה חדשה. לצערנו הרב מכתבים אלה הם קרועים ומטושטשים בכמה מקומות, מקומטים ומרופטים, וחסרים בראשם ובאמצעיתם עד שהפסידו את רוב ערכם ההיסטורי. רע ביחוד הוא מצבו של המכתב הראשון; רק בעמל רב הצלתי מה שהצלתי.

המכתב הראשון הוא גם החשוב ביותר. אין לדעת מי הוא כותבו ולמי נכתב. את זמנו אפשר לקבוע בקירוב, על יסוד זה שנזכרו בו דינרים מורביטים, בין שנות 1090–1140 בזמן שלטון המורביטים. גם העובדא שהזמינו רופא יהודי למלך קאבס מעידה שהמכתב נכתב לפני שלטון המואחידים הקנאים שעלו לגדולה, באמצע המאה הי"ב, ורדפו את היהודים בשצף קצף.

במכתב הזה נזכרים שמותיהם של כמה אנשים מבני משפחתם של כותב המכתב והמקבל אותו (שניהם היו קרובי משפחה, כמו שיוצא מן השורות 3־4) וכן כמה אנשים אחרים וביניהם אישים חשובים, אבל לא מצאתי זכרם במקורות אחרים. כן נזכרו בו שמות כמה מקומות: גֵנוּאַ (ש' 15, 16), פיזא (16), טרבלוס של ברבריה (17, 24, 25, 50, 57), הרי נפוסה (20, 29), קאבס (34, 47), מהדייא (27, 35, 49, 61, 62), מצרים (28, 62), סביליא (27, 50, 51). למדים אנו כמה פרטים על דרכי הנסיעה בים וביבשה באותן זמנים, הסכנות היו גדולות והדרכים היו משובשות. שודדים ולסטים ארבו לנוסעים ושדדום או לקחום בשבי. בים היו מצויים מקרי טביעת האניות¹. ומכל מקום היו עוברים ושבים יהודים מצויים בדרכים, ולרגלי עסקיהם ועניניהם השונים הם מבקרים גם בארצות אחרות.

[כ"י קמברידג' (T. S. 16.54

…… [עוד] יוסף בנו חי יזכני לראות את אדני אחי ר' יוסף ואת אדני אחי ר' שלמה שלמים

… וכל…. [נפ]שם שפלה על נגעי עונותיו ילוהו עמהם לשלום וימציאהו ביתו בכל שלום

…. [אחי]נו וקרובינו והחכם… שלום הנבון אחיך ר' דוד בן אדני גיסי ר' יוסף ושלום [יד?]ידי ר' שלמה

….. יעלהו מעלה מעלה וי[נשא] לעו' משפחתנו ר' יצחק בן דודנו ר' מנחם נע ואחינו הקרוב קרוב לנו

5…. ו במשפחתנו ה… [תשית ת]חת אבותיו בניו לשרים בכל הארץ² ויהיו מרבים בנים כבני אולם והיעבצי³

…….. [ל]שום לנו שארית בארץ תתנו משענת יתד להתלות בה בעת דַבְּרֵנו את

…. ה צדק ר' יצחק בן א… והנעים כ"ר בנבנשתי אחיו שם הנמתק ישימם בורא⁴ ברכה בקרב הארץ

…. והנעימ‘…. יתברכו ברב שלום. והבחורים הנעימים ר’ אבאמרי ור' בנבנשתי עם

אדני אחי….. והגבירות גיסותי וכל שנלוה עמהן כולן יתענגו על רב שלום שינתן ממי שהשלום שלו ואם

10 ר' מ…….. ותפרשו לו ולנעים ר' משה בנו את שלומותי ולנדיב ר' אברהם בן הרב ר' יצחק רכת⁵ ולרבנו…………. לתת כבודנו ותפארתנו ואין לדקדק עלי בפרק כזה ולהקפיד בין מוקדם למאוחר בזה הכתב

…. [שם] הנמתק ר' יהודה בן החסיד ר‘…. הקרוב לי כשמלת עורי לבשרי ר’ משה בן הרב

….. [נס]ע ונגלה מני⁶ ונעדר ממקומו והמשיב לב אבות על בנים ישיב [ל]בי על כנו לשלום.

…………. לקו שאיני זכור מה כתבתי בהן והפקדתים

15 ביד…. מבורך בן הישיש מוליך [עמו] פקדון שיש בידו שנ[תתי לו] על ידי הגֵנוין⁷ שהיו שם שהלכו לגֶנוֹאַ בציא⁸

…. [רו]צה להמלך בכך… ההרים שבין פישא⁹ וגנוא ופחד מ… אחרים בסכנה. ואני תוך כך חשבתי

….. בציא גדול ששמעתי שהיה בטרבלוס של ברבריה ואודיעכ[ם שיש בתו]כם שם אדם גדול שמו ר' שמואל

[הדיין בנו של ] הרב ר' יעקב [ה]דין ו[שמח] בי מאד ונשאתי חן לפניו ולא יכלתי [ללכת ממנ]ו בשום פנים ועכבני עמו עד

[שלמדנו כמה] מסכיות ונתעכבת[י]….. ויעמידני לשלום שהיו שם אחינו כמו בהרי

[נפוסא]… עד שגרמו העונ¹⁰ ונסתלקה ש[כינה]… אחד הנה ואחד הנה.. [היי]תי הולך באותו מחוז ולולי

[ש]קדמהו להחזיק בדרך [ש]עה אחת.. דמו בראשו כמו שהיה מ[עשה]…. ים בעונ ושמעתי

קול דמיהם צועקים בעברי על יד הפסגה והק' יתברך שמו אחזני כמו…. חי והצילנו בענין זה

יארכו הדברים לספר… [הת]לאות שמצאוני בדרך עד באי לטרבלוס שלם רציתי לעשות צו… בתוך הכפר

והנחתי שם כל מה ש[היה לי.. זה]וב מורב¹¹ והלכתי לטרבלוס ובשלחם לי אותן היהודים מהכפר את

י' ברקנש¹² שהיו שם – הערבים שד[דו].. ולקחו את הכל. אחרי היותי בטרבלוס לא מצאתי דרך לצאת משם

ועמדתי נצור בעיר שתי ש'¹³ שלמים. [ואמ]רו לי בני העיר איננו רואים לך תקנה ועצה אלא שתלך דרך ים עד

סבילייא¹⁴ בספינות ההולכות לקנות החיטה ומ[שם] תצא אניה למהדייא¹⁵ ותעשה אודותיך¹⁶ עם בעל פקדתך¹⁷

וגם אם פניך מועדות למצרים לא [תפסיד כי] תמצא שם ספינה לדרכך¹⁸ אך אם תיגע לסבוב הרי

נפוסא בדרך אשר באת בה חייך תלואים [כחוט הש]ערה מרב הסכנות והחרב והרעב שהוא כבד

30 בכל מקום והערב'¹⁹ מארבים על כל מעבר ולא י[ניחו] מחיה לשום ברייה. הייתי מזומן להכנס בספינה

[אחת] גדולה שהיה [הג]זבר והגדול שלה יהודי אח[ד אשר] שמו ר' נסים ישב ולמד עמי באותן ימים

[שהיי]תי שם והיה קוראני בשם רבו. אמרו לי הכל ל[א תלך] בזו הספינה אלא בכרים וכסתות והוא

.. בביתך. נכנסו בה לו או לז [י]הוד' וקרוב לש ישמעלי[ם]. תוך כך כדבר ממה²⁰ כי… ישוע[ה]

[לבא] נתן חולי למ[לך] קאבס ושלח אלקצי²¹ שלו לזקני טרבלוס, מֶטרוח שמם, שהם כמו

35 שלטונ'²² שמרדו במלך מהדייא²³: ברית ביני וביניכם הנה שלחתי אליכם אלקצי שלי, שלחו

לי בולגוד²⁴ היהודי הרופא שלכם ויקח מאה זהוב מורב בטרם עברו ממפתני ביתו ואם

יחולו בי רפואותיו יקח ערב²⁵ בטרם נסע[ו] שאשלים לידו אלף דינר מורב ושאשיבהו

למקומו בשלום. ר' טוביה הרופא כששמע כך נדר שחד לבני מטרוח עד נ זהוב

שלא יכריחוהו ללכת כי אם מדעתו, ולא שוה לו, כי אמרו מה יאמרו עלינו השומע²⁶

40 שאפילו על יהודי אחד אין להם משלחת²⁷ בעיר. מה עשה ר' טוביה החביא את

ארבעת בניו ועצמו. הזקנים²⁸ חרה אפם ולקחו כל טובי הקהל ויאספום

אל משמר עד שבא ר' טוביה והרבה ריעים אליהם ונתרצו לו על מנת

שילך. לקח הק מורב שנתנו לו מיד והפרד למרכב כמו

ל[מ]לך….. יוצא הפקדתי לו כתב²⁹ שיתן לאותו אדם

45……… [ולא] מצאתי בשום פנים בהמה לרכוב

בהמה³⁰ לרכוב עליה. לאחר שיצא התחלתי למסור דין על חשובי המקום כי…

[ל]ערבי אחד מהם יש גמל אחד שיניח לך לרכוב עד קאבס בג זהוב מורבט

הייתי בעיניהם כאיש כסיל. אמרו לי אדננו. למה תבקש דרך טוב מן הים.

³¹עניתים: אני מפחד מאד שלא ילעיזו עלי בני מהדייא על אי זו וזו.

[ונע]בר מן טרבלוס ועד סבילייא דרך ח ימים ברוח טוב ומסבילייא

… לה לא יראה יבשה בעיניו. ואחר כן ידענו שיחזר לסבילייא

…. לעשות אני מתיירא. אמרו לי עשה מה שהנאתך.

[ושלחתי רץ] אחד שירוץ עד [הרו]פא ויפייסהו בשמי שיעכב

[את השיי]רה עד באי אליהם וכן עשה ר' טוביה אחרי

…. יותר עיכ[ב]ם כי בנו למד עמי.. לה…

ב']…. יניח לי להעלות על הגמל רק [המזון ל] אותו הדרך ומים בכדי שתית… תי בימי וכל ספרי הפקדתי

…. [ויצאתי] מ]טרבלוס יום ג' י"ב יום לסיון ב[בקר] והספינה נסעה לערב, כמו שהלכ[ה מש]ם דרך מהלך יום טבעה הספינה

…… ישראל מבע³² ונמלטו או ד או ג [בספינ]ה הקטנה שהיא אמתה של הגדולה ומ[תו] מישמעאלים יותר מבין הכל…

…. עם הרופא ובה[יות]נו בחצי הדרך אנחנו שמענו שמת³³… מלך קאבס. על כל זה….

…….. שמואל הדיי[ן וש]מח בי מאד ועשה בי מאמצי כח שאשאר עמו שנה ולא יכלתי לעשות

……….. פה למהדייא ביום חמשי כ"ח יום לסיון ואני מזומן שאכנס

[בספינה]…. מהדייא שתלך למצרים ועד הסכות בעי מו נסעתי ונלך לשלום³⁴.

ב.

המכתב השני כתוב על נייר, והוא קרוע לארבע קרעים שאינם מתאחים יפה, גם חסר הוא בראשו ובאמצעיתו. הכותב היה ת“ח חשוב, כנראה מסגנונו, אך עסק במשא ומתן. בעשר השורות הראשונות הוא מביע את מורת רוחו, כנראה, ממחברי קצורים מספרי דינים, “כי הכל לקוטי בתר לקוטי”, והם אוצרים “מאשר אצרו ראשונים חִתוכי דינים הפסוקין”, אך קשה לעמוד בברור על כונתו של הכותב, כיון שדבריו קטועים. הכותב היה במאלפי שבדרום איטליא וממנה הגיע לסיציליה. משם עשה את דרכו באניה לאלכסנדריה של מצרים, ובאניה היו כארבע מאות איש. האניה טבעה בסערת ים, והכותב, שניצול מן המות, מתאר את הטביעה בתאור נוגע עד הלב. מאלכסנדריה המשיך, כנראה, את דרכו לא”י והמכתב נכתב מא"י ונועד לאיטליא. מענינת היא הודעתו בסוף המכתב כי “הרב[ה אנשים יצאו] לשבת בצור בארץ ישראל”. מהיכן יצאו אנשים אלה? כנראה מאיטליא.

על זמנו של המכתב אין לנו כל נקודת־אחיזה. אבל סגנונו וכתבו מוכיחים עליו שאין לאחרו מן המאה הי"א.

[כ"י קמברידג' [T. S. 12. 114

………….. זקני אבות…….

אלכה לי אל [ה]גדולים³⁵ ואדב[רה אתם ויגידו לנו] הראשונות והאותיות י[שמי]עונו³⁶ וארימה [עיני]

והנה מזבח גדו[ל] למראה. ובל יזיח מע[ליו לסתו]ם בול מלח את פגמו³⁷ על כי תחתיו חלול

לאהל על קבר התהום³⁸. לכן התעלה ה… עשאוה מי משרה מעל הטבילה אין כי

5 שבעים המלקטים תחת ערוך בהונות [רגליה]ם³⁹ ואין פרפרת כזית להתיר הצעירה. וכל

ימצא שבולת ללקיטה למלאות חוצן המ[לקטים] כי הכל לקוטי בתר לקוטי⁴⁰אשר לא שולו

לנגדם צבתים⁴¹ מהצבט המצוי הלא ה.. מ[נ]קר מתחתית חורי הנמלים אחרי קוצר⁴². ובדין הן

לבעל הבית. ולא מעמל כפם כי פעלו שקר א[ך אספו מ]אשר אצרו ראשונים חתוכֵי דינים הפסוקין, באלה

כרו להם הגדולה⁴³ הכרה אשר ציללה אזני מי שלקה כפלים על כי צעד אחרי מאור עינו. ולא

10 האמנתי לדברים עד באתי ותראנה עיני והנה… או עם שחת. כלכל נלאיתי ולא אוכל. מיום עוברי

מאת פני אבותי אשר בעטתי בהן ובכך אף ב[היותי] במאלפי בעת בואי לצאת ממנה לא היתה

דרכי מתישרת כי המקראות⁴⁴ היו מקיפות… [וא]מרתי אל לבי מה זו עושה. וגם מ חננאל

ומ מנחם יוזכר[ו] באלף ברכות אש[ר] הטי[בו]….. אצל הסוחרים תמיד ועל פיהם היי[תי נושא]

ונותן. וגם מיתר כל דבר על מכס העיר והוציאנ… [אמרו לשובנו מהדרך ואין שומע

15 כי מאת יי היתה הסיבה. ובאנו לצקיליאה ב… שקלנו המכס מכל דבר לבד ממכס

……. מלחי האניה… [ש]בוע והם.. ומצ[אנו] שם אניה גדולה

הולכת לאלכסנדריה של מצרים ושקלנו [שכר]ה ועלינו בה [לפ]ני ראש השנה. ובחמישי

בחודש תשרי בשני בשבת כחצי היום תקפה עלינו סער[ה]… סיערה עלינו ג ימים

וביום השלישי נבקעה האניה ובאו בה המים מכל עב[ר ויגענו יגיעה רבה] להקל המשא

20 ולהריק המים [כי] העם היו בה הרבה כארבע מאות [איש]… הרבה וגברו המים רב

מאד ויעף עם כל המשא ויפלו כולם [כי לא היה] כח בה[ם ויתפללו אל] האלהים ויבואו אל רב החובל

ויפלו לפניו לאמר הושיעה והסב האניה [אל פני] היבשה ב[עוד היום גדול] פן תבוא השמש ולא

תיהיה פליטה ובכו כולם קול גדול והוסבה [הא]ניה אל פני היבשה וכל איש ואיש נופל על⁴⁵ רעו

והורד ואנו על הבכי אין לפרש. כי בראותי… [ב]עלי השחו⁴⁶ מיתיאשים על החיים כל שכן מי

25 אשר לא יכול לסבול מים עד קרסליו ותג[ע] האניה אל הארץ ותבקע כבקע איש קליפת⁴⁷

במועכה בשתי ידיו. והעם טובעים מפה ו[מפה וכלי] האניה באים עליהן. ואנחנו השלשה⁴⁸ כאחד

עומדים על מושב בגובהי האניה ובל יועיל [למצא] מקלט והעם אומ אלינו רדו מהרה ותפשו איש

עצו וירכב עליו אולי ישאיר האל לכם פליט[ה והם] צועקים בקול מר אל יי' לאמר הושיעה וכראות⁴⁹

כי כל העם הולכים ורוכבים איש על [עצו]… אליה למה נשב פה נעשה גם

30 אנו כהם וצעקתי צעקה גדול[ה]…… [י]חדיו יעזר איש את רעהו…

[וקראנו] לעונה א[ת] ישר[אל]…….. ויעל על [ע…

:]……………. שהביאו….

…… מן הים הרב[ה]….. היה השם ג ל….

…… צדיק ולא דא… ות………..

……. בכסף וכלל הד[ברים] אין הכסף נחשב… אחליף. ויוודע לך כי הרב…. ⁵⁰

לשבת בצור בארץ יש' ור… דאי. ובטוח אני בהקב[ה]…. הנשבר ויטענו נטע הלולים וי[קבצנו]

מארבע להרי יש' ונזכה לראות סבר פני מרנא ור[בנא]… ה וסבר פני הרב ר' משה הסופר ובני מר

אברהם ומר בינינטו וסבר [פני] אברהם הסופר בנפולי. וכל יש' בעיר [הקודש תבנה במהרה ישע] יקרב ושלום.

ג.

לשני המכתבים הקודמים אני מצרף את השטר שלפנינו, שאף בו בא לידי ביטוי הקשר שבין יהודי איטליא, אפריקה הצפונית ומצרים. השטר נכתב בי“ג טבת שנת א' שנ”ח לשטרות, היא שנת ד“א תת”ז (16 לדצמבר 1046), ואחדים מן האישים הנזכרים בו ידועים לנו גם ממקורות אחרים. גוף העובדא שבו הוא זה: יוסף בן משה בן ברהון (=אברהם) מתאהרת⁵¹ בא לפני בית הדין שבמצרים (פוסטאט – קאהיר) ומודיע, שבבואו אשתקד למצרים הביא שטר מוחזק בעדיו ומקוים ע“י בית הדין הקבוע בקירואן, ובו כתוב שלאחיו אברהם יש על משה בן עלוש סך שמונה מאות טריים, ונתאמת לפני ביה”ד ששלש מאות טריים מהם הניח משה בן עלוש בדמנש. משה הרשה את שלמה בן שאול ליטול כל מה שהניח בדמנש. משה בן עלוש נסע מסיציליה אל מצרים וטבע בים. כשהגיע שלמה בר שאול לסיציליה שלח את הכסף המופקד בידו ע“י רב מצליח בן רב אליה, שהלך למצרים, על מנת שימסרהו שם למשה בן עלוש. כשהגיע רב מצליח למצרים הפקיד את הכסף בשמו של משה אצל רב יהושע בן נתן. מן הכסף הזה שבידי רב יהושע תבע יוסף בן משה, בכח ההרשאה שקיבל מאחיו אברהם, את הסך של שלש מאות טריים המגיע לו, ובהסכמת ביה”ד שולם הסך הזה ליוסף, וזה האחרון כתב את השטר שלפנינו, שיהיה לראיה בידי רב יהושע, כדי שלא יוכל שום אדם לתבוע ממנו שנית את הכסף.

כותב השטר, יוסף בן משה בן אברהם תאהרתי, הוא בן למשפחה חשובה. שמואל בן אברהם תאהרתי החליף שאלות ותשובות עם רב האיי גאון (עי' תשוה“נ הוצ' הרכבי סי' ט”ז). רב מצליח בן אליה הוא ר' מצליח ן' אלבצק, הדיין הסיציליאני הידוע, שהלך לבבל ללמוד תורה מפי רב האיי. בדרכו עבר כמובן את א"י, ואנו מוצאים אותו ברמלה⁵², והנה עתה, שנים רבות אחרי פטירת רב האיי, רואים אנו אותו נוסע שוב לארצות המזרח. גם את שמואל בר אברהם תאהרתי מוצאים אנו הולך בשיירה למצרים שנים רבות לפני זה, עוד בחיי רב האיי⁵³.

[כ"י קמברידג' [T. S. 20.9

[זכר]ון עדות שהיתה לפנינו אנו העדים החותמים עדותינו מטה בשטר הזה איך מרב⁵⁴ יוסף ב[ר מ]שה בר בר?[הון] /

[אלתאהרת]י אתא קדמנא וכן אמר [ד]עו רבותי כי אתא בידי אשתקד כמא דאיתיתי

למצרים שטר מוחזק בעדיו מקוים ב[ידי] /

[כב' גד‘] קדוש’ מר' ורב‘⁵⁵בית דין הקבוע במדינת אלקירואן נט’ רח'⁵⁶ זכור בו כי יש לאחי ברהון בר משה על משה בר עלוש /

….. שמונה מאות טריים⁵⁷ וכי נתאמת קמי בית דין תמן כי הניח מכללם שלש מאות טריים בדמנש⁵⁸ב.. /

[מר' משה] בר עלוש והרשיא משה בר עלוש זה את שלמה בר שאול ליטול כל מה שהניח משה בר עלוש בדמנש ולקח /

[משה בר עלוש] מה שנשתייר מתשעה⁵⁹ מאות הטריים שיש לברהון אצלו שסכומם חמש מאות טריים עם כלל מה /

[שהיה לו וס]בב מאי סקלייה בים אל מצרים ונטבע בים וחיי לכון שבק וכמו הגיע שלמה בר שאול מדמנש אל [סק]לייה /

[אחר שיצא] משה בר עלוש שיגר [שלמה מה שבידו] למשה בר עלוש עם כבוד קדוש' מרב מצליח בר [מרב אליה]… יוהי /

… תו למשה בר עלוש [וב]זמן שהגיע [מרב] מצליח בר מרב אליה אל מצרים שנאמת⁶⁰ לו [כי משה בר] /

[על]וש נטבע בים הפקיד כל מה ששלח בידי מ[ר שלמה לה]פקיד בשם משה בר עלוש אל כבוד קדוש' מ[ר' ור'] /

יהושע בר נתן גט' רח' והעמדתי בית דין הקבוע במצרים על [כל מה] שזכרתי וגם בסופו שטר אורכ[ת]א⁶¹

מוחזק בעדיו מקוים גם הוא בקיום כב' גדו' קדוש' מר' ורב' בית [דין הקבוע] במדינת קירואן זכור בו כי אח[י] אברהם /

[בר] משה מינני והרשני לתבוע מכלל הממון המופקד אצל כבוד קדוש' מר' ור' יהושע בר נתן שהפקידו כב' גדו' קדוש'

מרב מצליח בר מרב אליה שלש מאות טריים אילו ונתאמת הכל בבית דין הקבוע במצרים והרשיא בית דין למרב

15 יהושע בר נתן הזקן ליתן לי ממון זה ונטלתי ונשתלמתי מיד מרב יהושע הזקן בר נתן שנים [ושש]ים דרכמונים

[טוב]ים עבים שקולים ושני קירטים לפי שנטלתי שיור השלש מאות טריים ממה ששיגר אלי כב' קדוש' מרב

מצליח בר אליה ופיציתי את כב' קדוש' מרב יהושע בר נתן מכלל השלש מאות טריים שהייתי תובעו בם מהפקד[ון]

[אשר היה] לו מחמת אחי ברהון בר משה בר ברהון אלתאהרתי ולא נשתייר אצלו מהם תביעה ועתה רבותי היו ע[לי]

עדים וקנו ממני מעכשו קנין גמור חמור וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו למרב יהושע הזקן בר נתן היות בידו

20 לזכות ולראיה לאחר היום ואני לא אנוס ולא חולה ולא שוגה ולא טועה [ולא מו]טעה ולא תועה ולא מותעה אלא בגמר דעתי

וחפצי ודעותי בלב בר בדיעה מיושבת מתוקנת מוצלת מכל דופי אני מודה לפניכם הודאה גמורה חלוטה צמותה מקויימת

בלי לב ולב אלא בפה ולב כאחת הודאה ברורה הודאת בארי ולא כהודאת שכיב מרע הודאה גלויה מפורסמת בשוק לא

מסותרת ולא מעוממת שפיציתי ובידיתי וניקיתי את כב' מרב יהושע בר נתן נ"ע [מכל] תביעה שהייתי תובעו מחמת אחי ברהון

בר משה עבור הפקדון שהיה אצלו בשם משה בר עלוש בשלש מאות הטריים הניזכרים וערבתי לו וקיימתי על עצמי שאם

25 [תבוא] אליו תביעה מאת אחי ברהון או מחמת יורש למשה בר עלוש או מחמת כל אדם בעולם לתבעו באילו השנים וששים

[דרכמונים] ו[שני] קירטים יהיה עלי אני יוסף בר משה בר ברהון תאהרתי להצילו ולשלם לו כל מה [שנת]חייב מהם לפי שה[וא]

[… מב]ורה ומנוקה ומפוצה ומחלתי לו עבור תביעה זו מחילה גמורה בעולם הזה ובעולם הבא ו[אם יבוא מארבע רוחות]

[העולם] בן או בת אח או אחות יורש או נוחל יהודי וזולתו מחמתי או מחמת אחי ברהון ברשותינו וש[לא ברשותינו ואם]

[יבוא א]חד בטובתינו ליטעון ולערער על שטר פיצוי זה או על מקצתו כל דבריו כזב ועדיותיו שקר ו[טענותיו ותביעותיו]

30 עמל ואון ואין בית דין רשאי להיזקק להם ולא להשגיח לדבריהם וכל מודעין ותנאין ומודעין דמוד[עין ומודעין דנפקין]

[מ]נו מודעין עד סוף כל מודעין שמסרתי אני יוסף בר משה או שמסרו לי אחרים על שטר פיצ[וי⁶² זה יהיו]

כולם בטילים ומבוטלים לא שרירין ולא קיימין בכל לישני דמבטלין בהון רבנן מודעין ותנאין ואחריות [שטר פיצוי זה]

[אני מק]בל עלי ועל ירתאי בתראי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחוזק וכחומר כל השטרות המ[עולים]

[ה]מוחזקים המקוימים דתקינו רבנן ונהיגין בעלמא מן יומא דנן ולעלם וכד שמענא אנן שהדי כלל הודאת מ[רב יוסף]

35 בן מרב משה בן אברהם תאהרתי כמו חקוק בכתב הזה קנינו מידו [בכ]לי הכשר לקנות בו למרב יהושע הזקן בר מרב

נתן על כל מה דכתיב ומפריש לעילה וכתבנו וחתמנו ביום שני בשבא דהוא [תליסר] יומין לירח טבת שנת אלף ושלוש

[מ]אות וחמשים ושמונה [למניין] שטרות שאנו רגילין [למנות בו במצרים דעל] הנהר מושבה…….. ⁶³

ד.

המכתב קטוע וחסר בראשו ובסופו ועל כן קשה לקבוע מאיזה מקום ולאיזה מקום ולמי נשלח. את זמנו אפשר לקבוע בקירוב על פי האישים הנזכרים בו: ר' שמואל “הרביעי” – עלה אחר כך לדרגת “שלישי” – ב“ר הושענא ור' יוסף גאון הישיבה האי”ת. ר' שמואל היה פייטן חשוב ואישיות מפורסמת בזמנו. ב“מגילת מצרים” מש' תשע“ב שנדפסה ע”י מאן בספרו II, The Jews in Egypt 31–35, נאמר עליו: “ויהי בהם מבני סנהדרין איש זקן ושב… והוא שלישי בחבורה ושמו שמואל בן הושענא”⁶⁴. לפני שעלה לדרגת שלישי היה מקודם “רביעי”⁶⁵. רב יוסף גאון הוא הוא רב “יוסף הכהן ראש ישיבת גאון יעקב”, הנזכר במגלת היוחסין שנדפסה ע"י מאן שם עמ' 58 ונזכר גם במכתב שכתב רב יוסף אבן אביתור לבנו, רב שמואל גאון (עי' תרביץ שנה ו‘, עמ’ 84–85), ושימש בגאונות בסופה של המאה העשירית. על חייו ופעולותיו אין אנו יודעים כלום. נזכר כאן עוד איש חשוב “ההוקם למושיע בארצנו” והוא גם מליץ יושר בפני השלטונים והשרים והסגנים, אבל שמו קרוע וחסר. אביו נקרא ר' משה אלגדאמסי, אבל אין הוא ידוע לנו ממקום אחר, כדי שנקבע על פי זה את הארץ שממנה נשלח המכתב⁶⁶. לכאורה אפשר לעשות זאת על פי המטבע טרי, הנזכרת כמה פעמים, ונראה ברור שהיא היתה המטבע היוצאת במדינה, והנה הטרי היתה מהלכת באיטליא ובסיציליה, אבל היתה מקובלת במדה ידועה גם בשאר ארצות הים התיכון שעמדו בקשרי מסחר עם איטליא וסיציליה.

גופו של המכתב הוא בענין עזבונו של בנדאר, העבר המשוחרר, שמת בלי יורשים ובצוואתו ציווה שרבע הונו ינתן לעניי העיר ורבע לעניי ירושלם, לרבנים בלבד ולא לקראים, וכל רבע עלה סכומו למאה ושלשים ותשעה טריים. העזבון היה צריך להיות יותר גדול אלא שחלק ממנו הוחרם ע"י השליט ונטלו בכוח, כי חק הגוים במקום הזה שכל הנפטר בלא יורש רכושו נופל לאוצר השליט. הממונה על עזבונו של בנדאר יחד עם ראשי הקהל מטכסים עצות איך להעביר הכסף לירושלם.

[כ"י קמברידג' [T. S. 16.133

…………………………….

………. לבנות בית הבחי[רה]……..

….. רינו ו.. [נודי]ע לכבודהו כי באתנו אגרת……

…. במהרה על אודות עזבון בנדאר המשחרר נב ההניח לעני[ים]…

5…. שגלינו את אזנו והודענוהו את כל אשר נעשה כי לפני מזה שגרנו..

…. ואחרי שלוח אותם הלשינו המשי⁶⁷ המסורות ונוקש במהמורת המצודה..

… ץ ונואשנו מנהו לולי רחמי שמים ועזרה הישנה אשר העיר(?) את רוח מר ור

…. משה אלגדאמסי נבע ההוקם למושיע בארצנו וגודר פרצינו ומליץ יושר

[ומסנגר] בעד כל, המתאבק בתוכנו לשלטונים ולשרים ולסגנים ולמוכסים ולבעלי המס⁶⁸

10 [וית]חזק בכל מאודו וישחיד מהונו וי[תר]פס בכל יכלו עד שהציל מה שה[ציל]… ⁶⁹

[לבנ]דאר טרם פטירתו והנותר ה[חרים הש]ליט ונטלו בכוח לא יכול להצ[יל יען כי חק]

[ה]גוים במקום הזה לכל הנפטר בלא [יורש בן ז]כר ויתחלק לארבעת רבעים רב[ע]

על העניים שבעירנו כצווי הנאסף והי.. סכומו מאה ושלשים ותשעה טר[יים ורבע לעניי]

ירושלם תבנה במהרה לרבנים לבד כצווא[תו ובק]ש רב ומ שלמה לשגרו…. [כדרך]

15 הנש[גר].. בכל יום בים וביבשה ונח[שב כאילו] קיבל עליו אחריותו ו[לפי] כך כתבנו….

למו… ר' יהודה בר טבת הנפטר שמה⁷⁰ כס[כו]ם הזה וישלמו רב ומ' שלמה הנה למר יו[סף]…

אפיטרופוס⁷¹ ר' יהודה שמינהו מחייו ומנינוהו גם אנחנו אחרי פטירתו מפני שהוא כשר ונאמן… יודע

להפך בזכיות היתום ולא נודע בו גזלנות ולא קיבל עליו שמתא דרבנן⁷² ועוד הוציאנו הספרים של ר'

[יצ]חק החבר הניכר⁷³ בי דינר נב⁷⁴ והכרזנו עלי[יהם] בכנסת⁷⁵ יותר משני חדשים בין רצופים בכלל בין מפוזרים⁷⁶

…. בלבד והגיע דמי הכל מאה ושמונה טריים וגם לפי חיסתינו על הוורשים עשינו זאת והיינו סבורין

…. דבר לאנשי עיר הקדש תב מה⁷⁷ כאשר כתבנו לכבודו עד שבא מכתבם עדינו ועיננו בו וידענו

[מאורעם והצטע]רנו בצערם וחרדנו לזאת ונתקבצנו כלנו כאיש אחד במושב כבוד גד קד מר ור שמואל

[הרביעי⁷⁸ בן כבוד] מר ור הושענא והוציא מר ור שלמה המאה ושלשים ותשעה טריים המופקדים

…… [הו]ציא מממונו ארבעים טריים ומסר הכל למר יהושע אל חלבי⁷⁹ האפטר[ופוס]

……. [העשרים] נתן לכבוד נד' קד' מר ור יוסף גאון ראש הישיבה⁸⁰ והעשרים להנת[ן]…

…….. וכתבנו כתב על כל אלה ושגרנו למו ועכשיו יוציא….

………. [עש]רים טריים לראש [הישיבה],,,,,……………………….

¹

באוסף קטעי־הגניזה אשר בקמברידג' מצאתי, בין שאר כתבים, שרידי תעודות אחדות, שאף שהן קטועות וחסרות, ועל כן אי־אפשר לעמוד בברור על זמנן ומקומן ועל כמה פרטים חשובים אחרים, מכל מקום ראויות הן לתשומת־לב, ואולי יתגלו במשך הזמן החלקים החסרים ותעודות אחרות הנוגעות להן ותופע עליהן נהרה.

הקטע הראשון הוא שריד ממכתבו של גר צדק לראשי קהלה יהודית אחת, ולא נשמרו ממנו אלא י“ג שורות מאמצעו. גר זה היה איש חשוב ומלומד, שהרי כתב י”ד קונטרסים שבהם הרצה את שאלותיו וטענותיו נגד הדת הנוצרית. בקונטרסים אלו דבר גם בשבחה של דת ישראל, ומבקש הוא שיקראו אותם "בתוך קהל ועדה "(שו' 8). בטוח הוא שלוּ קראו אותם הכומרים היו בעלי הדעת שבהם מקבלים את דת ישראל. את הקונטרסים מסר “לכומר הגדול [של] הכומרים”, ונראים הדברים שאף הכותב גופו היה אחד הכמרים או הנזירים. למכתבו זה צרף ששה קונטרסים, והוא מבקש את מקבלי המכתב “היודעים והנבונים”, שיקראו אותם בעיון ויוכחו שיש בכחם להשיב את קוראיהם לדת ישראל. הגר הושם בבית האסורים. נגזר עליו לחלל השבתות והמועדים ולהשתחוות לגילולים, אבל בעזרתו של אחד השומרים, שהוריד אותו בעד החלון בחבל, ניצל וברח עירום ועריה.

כיון שהמכתב חסר בראשו ובסופו, והקטע הקטן שלפנינו חסר שמות פרטיים ומאורעות כלליים, אי־אפשר לקבוע את זמנו אלא בדרך השערה, סגנון לשונו וכתבו נראים לקדומים, וקרוב בעיני שזמנו הוא זמן מסעי־הצלב. אפשר יש לנו עסק עם אחד הצלבנים שהתגייר, דוגמת “עובדיה הגר הנָרְמַנְדֻם אשר בא בברית אלהי ישראל בירח אלול שנת… דתתס”ב לבריאת עולם“². ואמנם בסקירה ראשונה נצנצה המחשבה שאולי לפנינו אחד ממכתביו של עובדיה דנן. על מקרה אחר של גרות באותו זמן, שקרה בצרפת הדרומית, ידוע לנו מתעודה אחת שנתפרסמה ע”י מאן³: אשה עשירה ומיוחסת נתגיירה והתישבה בנרבונה. אחר כך נשאה לר' דוד, אחד מבני משפחתו של ר' טודרוס הנשיא המפורסם. ידועים גם כמה מקרים אחרים של התגיירות באותה תקופה. אחד מעושי דברו של ראש הגולה דוד בן דניאל בפוסטאט הוא “בן אליבר הגר”, הקובל למלכות על שר השרים הנגיד מבורך.⁴ בתעודה אחת מן ה“גניזה” בקמברידג' נזכר יוסף גר הצדק⁵. ידוע גם עובדיה גר הצדק הפונה אל הרמב"ם בשאלות⁶.

ועל מקומו וארצו של גר זה אין להחליט דבר. יתכן שהדבר קרה בביזנטיה או בארצות המזרח. באירופה המערבית – חוץ אולי מצרפת הדרומית – של אותו זמן ודאי שלא היתה לו תקומה, ולא היה מעיז להגיש את חבורו הערוך נגד הנצרות לראש הכומרים. בזמן הבא בחשבון לנידון שלפנינו ידוע רק מקרה אחד מעין זה, הוא הכומר Wecelinus, שנתגייר וגם כתב מכתבים להוכיח מן המקרא את צדקת מעשהו ואמונתו החדשה. המעשה קרה בש' 1012 (או 1014) והמיט שואה על קהלת מגנצא, כי – לדעת גריץ ואחרים – לרגלי זה גזר היינריך השני גזרת גירוש על קהלה זו.⁷

הקטע השני הוא סתום ועמוס עוד יותר מן הראשון. התעודה חסרה בחלקה הראשון.⁸ מן התקונים המרובים שנעשו בה תוך כדי כתיבה, בשורות גופן ובין השורות, נראה שלפנינו הטיוטא של המכתב, מה שמוכיח לכאורה שנכתב במצרים ונתגלגל אח"כ אל “הגניזה”. אולם מתוכן המכתב אין הדבר נראה כך.

המכתב נשלח לחכמי או דייני קהלה אחת, שבראשה עמד אדם חשוב ששמו היה רב אהוב (שו' 27). את השם הזה נפגוש בספרד ובאפריקה הצפונית ולעתים רחוקות מאד. ידועים: ר' אהוב או אוהב הנשיא ב“ר מאיר הנשיא ן' שרתמיקש⁹, משורר ופייטן, בן דורו של ר' משה ן' עזרא; אהוב (חַבִיב) אלמהדוי (ממהדיאה הסמוכה לקירואן בתוניס), ידידו של ר' יהודה הלוי¹⁰; אוהב בן אברהם, שפיוט ממנו נתפרסם ע”י מרקוס ב“חורב” ד' עמ' 23.¹¹ אבל ברור שהמכתב לא נשלח לספרד, כמו שיוצא משו' 35 (הכותב מבטיח לכתוב לספרד), גם לא לאפריקה.

נראה לי לשער, שהמכתב נכתב בזמן מסעי־הצלב. הכותב מתפלל למפלתם של הצלבנים: “יגאלנו מיד שוסינו… ויראנו נקמתנו מאדום” (שו' 8–9). לקהלתו של הכותב הובאו שבויים ואחרי שנפדו תמכו בהם, האכילום והשקום ומלאו כל מחסורם. מן הקהלה שאליה נשלח המכתב שלפנינו נתקבל מכתב שאף היא עשתה כך, והכותב שמח על זה (שו' 3–6). על מקום מוצאם של שבויים אלה סוּפר בודאי בחלקו הראשון של המכתב.

בחלק השני מדבר הכותב קשות על “פריצי בני עמנו מלשינים ורכילים… מעכבי הקץ מרחיקי הישועה… המונעים בני הנכר הנלוים אל יי' מהחסות תחת כנפי שכינת אלהינו”. דברים אלה אומרים: דרשונו. מי הם בני נכר אלה שרצו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה? ומי הם פריצים אלה שמנעום לעשות זאת? הכותב מקללם בכל הקללות האמורות בתורה ושאינן אמורות, ודורש ממקבלי המכתב שיחקרו אם חזרו הפריצים למוטב, ואם לא חזרו יחרימום בשמותיהם ויבדילום מגליות כל ישראל, “וכתבו משמינו אל קהלות הקדש אשר בכל שערי ארץ אדום להחרימם ולהבדילם”. משמע שהכותב הוא אחד מגדולי הדור, שדבריו נשמעים לכל הקהלות אשר בארץ אדום.

מכתב זה ודאי שלא נכתב באחת מארצות אירופה המערבית, ואף לא באחד המרכזים הרוחניים באותו זמן: בבל או ארץ ישראל. לשם לא הובאו שבויים לפדיון ואף לא היה מקום לבני נכר שיבואו לחסות תחת כנפי השכינה. מן המכתב גם נראה, שהקהלה שאליה נשלח מכתב זה לא נמצאה במרחק גיאוגרפי רב מן המקום שממנו נשלח המכתב: שבויים הגיעו לשני המקומות גם יחד ובשניהם נעשתה פעולה מזורזת לפדיונם.¹² לשניהם גם יחד צפויה סכנה ידועה היכולה להביאם לאבדון ולשבי, אך בזכות המצוה של פדיון שבויים, ש“מצוה רבה” היא, מביע הכותב תחנתו ותקותו, ש“אולי יחנן יי' ואולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד, כי אין אנחנו טובים מהם”, ומפני “היותנו זהירים במדה הזאת” של פדיון שבויים נזכה ש“לא נבוא לידי כמוה” (שו' 5–8). המרחק לא היה רב, אבל גם לא היתה קורבה יתרה בין שני המקומות.

דומני שיש למכתב שלפנינו קשר עם המכתב שפרסם מאן ב־Texts and studies, ח“א עמ' 354–356. באותו מכתב מסופר על שבויים רבים מארץ ־ישראל שנפדו ע”י יהודי ביזנטיה¹³, ובחזרם למקומות מושבותיהם מצאו עזרה וסעד בקהלות שעברו דרכם, הן כנראה קהלות סוריא. הכותב מתאר את הפעולה הכבירה שנעשתה לפדיון השבויים: “ונגבה מאת חנננו [השם ומכ]ל הסרים אל משמעתינו [ומכל אנשי] קהלותינו כחמשת אלפים [דינר זהב] סגור ונפדה בהם כמאתים, ואף על פי שלא היו למדי לגאול כל השביה ועודנו מתאמצים לפדותם ומתחזקים לגאלם. ובטוחים אנו על גואל חזק יי' צבאות שמו כי תרום הגאולה על יד אחינו עתה הבאים מהשבי יום יום מכל ג[בולות] ארץ אדום ומשעריה אשר נשבו בארץ הצבי נחזיק בהם וכל מערומי[הם נכסה] ונלבישם וננעילם ונאכילם ונש[קם ונסוכם]¹⁴ וננהלם לאט במישרים לכל כו[של]”. הכותב משתמש איפוא באותם ביטויים אשר במכתב שלפנינו בקשר עם פעולות הפדיון. אף הביטוי “שערי ארץ אדום” (שו' 34) נמצא שם: “ארץ אדום ושעריה” ¹⁵ . מאן משער שם, שאותו מכתב נשלח מדמשק או מחלב ונכתב ע“י ראש הגולה אשר שם. נוטה אני לחשוב, שהמכתב שלפנינו נשלח ע”י אותו כותב לאחת הקהלות אשר בביזאנטיה, אולי לקושטא.

הקטע השלישי הוא חלק ממכתב, שנשלח לקהלת אלכסנדריה ע“ד נביא שקם בצרפת וניבא, ש”בשנת תתקפ“ו יתחיל… הקיבוץ הגדול ויבוא אדוננו אליהו ז”ל… ובשנת תתקצ“ג יבוא משיח בן דוד… ותשוב ממלכה לבת ירושלם”. נראה שאת החסר בשורה האחרונה יש להשלים: [ובשנת חמשת אלפים תבוא הגאולה] ותשוב ממלכת לבת ירושלם. בין ביאת אליהו לביאת המשיח תעבורנה שבע שנים. לא בלי כונה נקבעה ביאת המשיח בש' תתקצ"ג, בדיוק שבע שנים לפני שנת חמשת אלפים.

מסורת רווחת היתה בידם של אבותינו, שבסוף האלף החמשי תבוא הגאולה: “וזהו שאנו עתידין לגאל במהרה בימינו בסוף האלף החמשית כך מסור כל עת בידי ישראל… וזה שמסור בידנו מביאת הגואל בסוף האלף החמישית כך מסור ומסודר בכמה [מן] ההגדות שדרשו רבותינו ז”ל"¹⁶. והשעה היתה שעת תסיסה משיחית. הרי אף בכבושיהם של המונגולים, שהרעו והשחיתו את דרכם, ראו מאותות המשיח וצפו מהם לגאולה קרובה¹⁷. עד כמה צפו לישועה באותו זמן בארצות שונות, הרחוקות זו מזו גם במובן הגיאוגרפי וגם במובן המדיני והרוחני, תעיד התעודה שלפנינו.

את המכתב הזה מצאתי בין קטעי הגניזה שבקמברידג‘, והוא מסומן T.S. 13 J 8 26. קרוע הוא לכל ארכו ומחציתו השניה חסרה. ע"י זה מתקשים אנו בהרבה פרטים, אבל מכל מקום נשמרו בחלק שלפנינו הפרטים העיקריים. המכתב נשלח לקהלת אלכסנדריה, אבל אין אנו יודעים מי הוא השולח ומה הוא מקום מושבו.¹⁸ הכותב מודיע, שבעיר מושבו נתקבל מכתב מר’ יוסף ור' אברהם ממרשיליה ש“שמעו ספור ולא עלה על הדעת [שאינו אמת?]”. מן השורות 8–9 נראה שנשלחו בענין זה מכתבים למקומות שונים, ואף לקהלות אפריקה הצפונית כתונס וקאבס (שו' 36), קצתם היו כתובים עברית, וקצתם (ביניהם המכתב שהגיע לידי הכותב) ערבית. במכתב שהגיע לידי הכותב – שכאמור היה כתוב ערבית (שו' 9) אלא שבהתחלתו באו פסוקים אחדים מעין המאורע (שו' 9–13), כרגיל בכמה מכתבים מאותו זמן – נמסר תכנו של מכתב שנכתב בלשון הקודש (שו' 35), והוא המכתב הנז' בשו' 14: “הגיע אלינו מכתב מן… “. באותו מכתב סופר כי “הגיעו מכתבים מצרפת מאת… … ¹⁹ מנשה מן שנטש שקם ביניהם נביא”, שאין להטיל ספק בנבואתו וחסידותו, שכן נתקיימו דבריו אשר דבר (שו' 17–18). הנביא אמר שבשנת תתקפ”ו יתחיל “הקיבוץ הגדול” של גליות ישראל ויבוא אליהו הנביא, ובש' תתקצ”ג יבוא משיח בן דוד, “ותשוב ממלכת לבת ירושלם”.

הנביא הראה גם אותות ומופתים (שו' 24). מתוך הענן שמעו קול מדבר אל הנביא, כמו שדבר הקב“ה עם משה רבינו (שו' 25–26). כדי לברר את אמתות דבריו עמד חכם אחד גדול בתפלה ובתחנונים שלשה ימים עם לילותיהם, אולי כדי לעשות שאלת חלום, ואף ר' אלעזר מגרמישה, בעל הרוקח, שאל גם כן בענין זה, ונתברר להם שכל דבריו אמת ואין בפיו רמיה (שו' 28–31). גם באר הנביא בתלמוד דברים שלא שמעום מימיהם וגילה סתרי תורה ונביאים וכתובים.²⁰ מי הוא נביא זה? נראה לי לשער שהוא ר' עזרא הנביא ממונקטור.²¹ ויש סמוכין לדבר. ב”מאמר על שנת הגאולה" שפרסם פרופ' מארכס²² מפירוש קדמון למסכת אבות שנתחבר קרוב לסוף האלף החמישי, ובכן באותו זמן שבו נכתב מכתבנו, נאמר ש“הנביא ממונקטור עלה בשמים ושאל הקץ לחגי זכריה ומלאכי, וכל אחד ואחד מהם כתבו שלש חרוזות²³ כל אחד ובכל אחת ה'”. הרי שהקץ שקבע ר' עזרא הוא ה' אלפים, מה שמתאים למסופר במכתב שלפנינו, שהגאולה תתחיל בתתקפ“ו אבל תסתיים רק בשנת ה' אלפים. ר' עזרא היה מתלמידיו של ר”י הזקן וחי עוד בשליש הראשון של המאה הי“ג. מה שסיפר ר' מנשה משנטש²⁴ ש”קם ביניהם נביא", אין הכוונה שהנביא קם דוקא בעיר שנטש, כי בין שנטש ומונקטור אין המרחק רב.

ר' יוסף הנזכר כאן כאחד מתושבי מרשיליא נ“ל שהוא זה המובא בתוספות לברכות נ”א א‘: פי' הרב יוסף ממרשיליא. חשובה בשביל עניננו ביחוד הפיסקא שבס’ מנחת יהודה על התורה (בס' דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס' עה“ת, ליוורנו תקמ”ג) דף ע“ה ע”ב: “וכן מצאתי בילקוטים בשם הר"ר יוסף ממרציליא בשם הנביא, ולא פי' מה שמו”, וכבר שער גרוס(Gallia 376) שנביא זה הוא ר' עזרא ממונקטור. אם השערה זו היא נכונה יוצא שר' יוסף הביא גם דברי תורה בשם ר' עזרא.

לקהלות אפריקה הצפונית, כגון תונס וקאבס, נשלחו המכתבים ממרשילייה. יש בידינו גם קצת ידיעות אחרות על קשרים בין עיר זו ובין אפריקה הצפונית. והרי, למשל, תעודה אחת שפרסם הירשפלד ב־XVI,JQR, 575 שבה ידובר על משה בן יעקב קאבסי שבא בתביעה לפני בית־הדין שבקירואן. יעקב אבי משה נפטר בסיציליה ואחיו סהלון באלכסנדריה. אחיו של משה, יוסף בן יעקב מטריפולי, נמצא באותו זמן במצרים. אמו של משה היתה ימאמה בת יעקב בן הרון בן אלגסוס ממרשיליא.²⁵

המכתב שלפנינו נכתב ודאי זמן לא רב לפני שנת תתקפ“ו. ר' אלעזר מגרמישה, בעל הרוקח, נזכר כחי. אמנם הוא לא נפטר בכל אופן לפני שנת תתקפ”ה, ויש גם מאריכים את ימיו עד תתקצ"ח.²⁶

יש לשער שבאחד מאספי “הגניזה” תמצא עוד מחציתו השניה של המכתב²⁷. על העתקתו ותרגומו של הקטע שלפנינו עלי להודות לידידי הד"ר ד. צ. בנט, שהוסיף לו גם הערות והארות.

א. [כ"י קמברידג' 12.732 T.S.]

המלכות על כרחי שלא בטֹבתי כי אחר שנמלתי בשר ערלתי והתחלתי לעשות מועדי יי הכתבים [בתור]ה

והשבתות ידעו והבינו הערלים כי עזבתי דתם ובחרתי דת ישראל ויראתי שלא יהרגוני ואחליף מי…

וכתבתי יד קוטְרָסִים²⁸ והגדתי בהם מענותי ושאלותי ונתתי לכומר הכומרים²⁹ הגדול ואמרתי לו ידע תדע אדני כי

עזבתי דת הערלים בעבור אלו השאלות והטענות אשר הם כתובים בספר הזה ואם יטיבכם האל תקראו זה גם

5 הספר ביראת הא' ואם עשיתי רעה כי עזבתי הדת הורוני ולמדוני והשיבו לי תשובות ומענות טובות

[ובמהר]ה אשוב ואני הייתי בוטח בחסד אל כי לו קראו אותם היו כל בעלי דעת בהם היו ישיבו אל דת ישראל

ומקצת הספר ההוא כתבתי הנה ו' קוטרסים וחפצתי אתן אותם לכם היודעים והנבונים שתקראו אותם

ומהם תבינו כי לֻא קראו דברי בתוך קהל ועדה אם השיבו אל דת ישראל ואם לא. אבל לא היו זכים לפני יי'

שיושעו ויי' השמין לבם ולא חפצו שיקראו אותם אבל הוציאו לי מפניהם בחמה גדולה וגזרו עלי שאחלל

10 השבתות והמועדים ואשתחוה לגילולים ואם לא יהרגוני או יוליכוני בגלות על אי חרב שאמות שם ושמו לי

בבית האסורים עד שיראו אם אעשה דברם ואם לא ואז היטיב יי' [לאחד מהם מן שומרי האסורים] לשר בית הסוהר³⁰ והוציאני בלילה

…. בעד החלון מן החומה בחבל כי ראה חלום האיש ההוא בעבורי ואמר לי חי יי' אל תפחד בא ואמלטך

…… לו והורידני בחבל וברחתי מבית האסורים עירום ועריה ובחרתי לבקש לחם

ב. [כ"י קמברידג' 458.12 T.S.]

………… עה אשר פגעה בני(?) ע…

ועומדים מנגד ומחרישים… היש מקוה לישראל על זאת. ועד הנה הבאים

מהשבי אחרי הפדויים נחזיק בהם וכל מערומיהם נלביש³¹…. וננעילם ונלבישם ונאכילם ונשקם

ונסוכם ונושיבם בתוכינו ונפיקם(?) די מחסורם בכל צרכיהם ונשבירם שבר רעבון בתיהם ונאמר אל אחינו

5 ונחונן³² אותם אולי יחנן יי' ואולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד³³ כי אין אנחנו טובים מהם.

וכשמעינו [מאגרת כתבכם] התחזקכם גם אתם על המצוה הלזו שמחנו כשמחת בקציר וששנו כעל כל הון ויי' אלהינו

מבטח לנו להיותינו זהירים במדה הזאת כי לא נבוא לידי כמוה וכי גואלינו יי' צבאות שמו קדוש ישר'

יגאלנו מיד שוסינו ויפדנו מיד רחק ממנו ויראנו נקמתינו מאדום כאשר הבטיחנו³⁴ ונתתי

נקמתי באדום ביד עמי ישראל וג. ראשיתו מגיד עצבונים, לא שמעו כהם ראשונים

10 ואחרונים, כי יש מפריצי בני עמנו מלשינים ורכילים, להם באפו

יחלק חבלים, הולכי רכיל ומסורות, יבעתום מצוקות וצרות. וישֵׁב עליהם את אונם.

כי רגל על לשונם³⁵. תתקפם מבוכה ומהומה ובהלה. כי חמת עכשוב תחת שפתימו

… יתנם לכלה[ולבלהה] ולחרץ.. איש לשון בל יכון בארץ. וכדור על ארץ רחבת ידים יצנפם

צנפות. ואיש חמס רע יצודם ולמדחפות. המה הפריצים החנפים [הרשעים והמרעים] (מעכבי הקץ) האורבים

15 [ע]ל [דרך לנפ]שות אביונים נקיים [ה]עושים…. [מע]כבי הקץ מרחיקי הישועה לבוא

………… המונעים בני הנכר הנלוים אל יי'

מהחסות תחת כנפי שכינת אלהינו. מי שמע כזאת או הן היתה כזאת. [יקול הוא… אלפט³⁶] אלות סיני

וקללות ערבות יריחו תדביקם. וחרם [יהושע] בן נון ואלת [דוד] בן ישי לבן צרויה תאביקם³⁷.

וקללת אלישע בן שפט וחרם זרובבל בן שאלתיאל³⁸ שהחרים בו את הכותים

20 תחבקם. וחרם עזרא הסופר ואלת נחמיה התרשתא תבוקקם. והאלה היוצאת

על פני כל הארץ תמיקם. וכלתם ואת עציהם ואת אבניהם³⁹. וחרמות בין דין העליון

ובית דין התחתון תציקם והאלה היוצאת ובכל לוטין וחרמין יהון עביטין. דבספר

אוריתא כתיבין וחריטין וכל לוטאתא ומומתא ושמותא ידבקו בגופיהון. ובארבע

מאה שיפודי דשמתיה ברק למירוז⁴⁰ ישתמתו בהון. [והם יבדלו מקהל הגולה.] ויהיו לשבועה ולאלה. לוקח מהם

25 קללה. ועליהם לבדם עונשם. ודמם בראשם. ואנחנו ואתם נקיים מיי' ומישראל. ומעונש

הפריצים האל. עתה אחינו זרע הקדש ברוכי יי' בהגיע מכתבינו זה

אליכם התחזקו והיו לבני חיל אתם ומרב אהוב ראש קהלכם ואספו עם קדשו קהל קבצו זקנים

והזעיקו כל איש ישראל אל מועדי האל⁴¹ ודרשו וחקרו ושאלו

ובקשו על אודות הפריצים האלה. אם שבו מדרכיהם הרעים. או רעות במגורם בקרבם

30 כמרעים. והזהירום והתרו בהם. והוכיחום נגד פניהם. ואם ישובו אליו [בלבב שלם] ישוב אליהם כי..

עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו. ואם עוד הם מתמכרים לעשות

הרע ומכעיסים כלפי מעלה ומעיזים פניהם על התראתינו והתראתכם החרימום

בשמותם [בכל]⁴²והבדילום מגליות כל ישר' וכתבו משמינו אל קהלות הקדש אשר בכל שערי

ארץ אדום להחרימם ולהבדילם וכתבו אלינו כדי להסכים על הסכמתכם ולחזק על ידיכם ולכתוב

35 אל קצוי מזרח ומערב [וספרד] ואיי הודו ושבא ורדן ואל כל המקומות אשר ישר' נפוצים שם. לגלות

בקהלותם רעתם ולקללם בשמותם. והיה כל שומע שמעם ידוד מהם ונוסרו (כל ישראל)

כל פושעי ישראל ולא יעשו כרעות האל. וליי' [היוצר והבורא] אשר אין כמוהו מורה. יורם בדרך הטובה והישרה.

על הגליון: ויצילם מעברה וזעם [וצ]רה. וישימם מבעלי תשובה. וירפא משובתם יאהבם נדבה. ככתוב ארפא משובתם וגֹֹ

ג.[כ“”י קמברידג' 826 J 13 T. S.]

כה אמר י'⁴³ שמרו משפט ועשו צדק[ה כי קרובה ישועתי לבא

אלגמאעה אלגלילה אלפצילה אלאצילה. […

…. אסכנדריה ישמרם⁴⁴ צורם וי[הי בעזרם…

כרים תמים חפיל גזיל טייב מברך […

5 אלדי וגב בה אעלהמכם צאנכם אללה […

מרשיליה מן ענד ר יוסף בר אברה[ם…

ודאלך אנהם סמעו חדיתא ולם יצור […

[.]ם כתבא וכרש⁴⁵ אלי תונס⁴⁶ כתאב ואלאכר […

אלכתאב אלואצל אלינא בלפץ⁴⁷ אלערבי ב[….. חזקו ידים רפות]

10 וברכים כושלות(!) אמצו הנה אנכי ש[ולח לכם את אליה הנביא וג']

ופדויי י' ישובון וג" והיה באחרית [הימים נכון יהיה הר בית י' בראש]

[הה]רים ונשא מגבעות ונהפכו (!) אליו כ[ל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו]

ונעלה אל הר י' וג" יראו עינינו וישמ[ח לבנו ותגל נפשנו בישועתו באמת]

ודאלך אעזכם אללה וצל אלינא כתאב מ[ן…

25 וצלח כתב מן צרפת מן ענד אל… […

מ[נ]שה מן שנטש אן קאם בינ⁴⁸הם נביא […

נכותה וחסידותו אנוה⁴⁹ תלא⁵⁰ ארץ על […

ות[ב]ת קולה וקאל אן סנת תתקפו יבתדי[…

אלגמע אלעצים⁵¹ ויגי אלסייד אליהו זל […

20 ו[פ]י סנת תתקצג יגי משיח בן דויד וי[…

ותשוב ממלכת לבת ירושלם יראו […

ישראל ועאד קאל פי הדה אלסנה יגי[…

גאזו הו ואכותוה⁵² אלי ארץ ישראל ירגע […

איאת ובראהין אן שאללה⁵³ והדא אלנבי […

25 בחצרה⁵⁴ אלמולא ובחצרה אלנאס כאפה […

מן וצט⁵⁵ אלגמאם וסמעו צותא יכאטב […

לידוה⁵⁶ שי מן אלשם המפורש יכייל […

עליה אלחכם אלפאצל הרב הגדול הח […

ג איאם בליליהא⁵⁷ ואקף אלא אלצלה⁵⁸ ואלדע[א…

30 ר אלעזר מגרמישה סאל איצא כדאלך […

אמאת ואן⁵⁹ בפיו רמיה תם אן האולא […

כלמא אמתחנוה⁶⁰ צאדקא תם אנה אכ⁶¹ […

פי אלתלמוד מא סמעוהא קט וכשף […

ואלכתובים מא סמעוהא קט הדא הו[…

35 בלשון הקודש והדה⁶² אלכתאב נץ כתאב…

והדא נצכת אלכתאב אלמרסול אל קאב[ס…

הגדול ולבנין אריאל אמן נצח סלה וש[לום

(תרגום)

כה אמר ה‘⁶³ שמרו משפט ועשו צדק[ה כי קרובה ישועתי לבא וגו’]

הקהלה הנכבדה, המעולה האצילה […

…. אלכסנדריה ישמרם צורם ויה[י בעזרם. יבואכם מאת ה' עזר]

נדיב, תמים (?), רב, בשפע, טוב, מבורך (?) […

5 מה שצריך להודיעכם, ישמרכם ה' [הוא שנתקבל אצלנו מכתב מן]

מרשיליה, מאת ר' יוסף ב"ר אברה[ם…

וזה שהם שמעו סיפור מעשה ולא עלה על הדעת⁶⁴

.. מכתבים… אל תונס(?) מכתב והאחר(?) […

המכתב שהגיע אלינו בלשון הערבית […. חזקו ידים רפות]⁶⁵

10 וברכים כושלות אמצו הנה אנכי⁶⁶ ש[לח לכם את אליה הנביא וגו']

ופדויי ה‘⁶⁷ ישובון וגו’ והיה באחרית⁶⁸ [הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש]

[הה]רים ונשא מגבעות ונהפכו (!) אליו כ[ל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו]

ונעלה אל הר ה' וגו' יראו עינינו וישמ[ח לבנו ותגל נפשנו בישועתו באמת]

וזה, ירים ה' מעלתכם: הגיע אלינו מכתב מן […… ובו נאמר כי]

15 הגיעו מכתבים מצרפת⁶⁹ מאת […

מ[נ]שה מן שנטש: שקם ביניהם נביא […

נבואתו וחסידותו⁷⁰ שהוא קרא ארץ על(?) [,,,

ונתקיים (?) דברו ואמר: בשנת תתקפ"ו יתחיל […

הקיבוץ הגדול⁷¹ ויבוא אדוננו אליהו ז"ל […

20 ובשנת תתקצ"ג יבוא משיח בן דויד […

ותשוב ממלכת לבת ירושלם יראו […

ישראל. ועוד אמר בשנה הזאת יבוא […

עברו הוא ואֶחָיו אל ארץ ישראל⁷² ישוב […

אותות ומופתים אם ירצה ה'. והנביא הזה […

25 במעמד האדון⁷³ ובמעמד כל האנשים […

מתוך הענן ושמעו קול מדבר אל [הנביא…

לידו דבר מהשם המפורש שגורם לדַמּות⁷⁴ […

עליו החכם המעולה הרב הגדול הח […

ג' ימים עם לילותיהם עומד בתפלה ובתחנו[נים…

30 ר' אלעזר בגרמישה שאל ג"כ כך […

אמת (?) ואין בפיו רמיה⁷⁵. אחר כך הרי אלו […

כל פעם שבחנו אותו (מצאוהו) דובר אמת. אח"כ הנה הוא בי[אר⁷⁶…

בתלמוד שלא שמעון מימיהם וגילה [סתרי תורה ונביאים]

וכתובים שלא שמעום מימיהם. זהו [תוכן המכתב הכתוב]

35 בלשון הקדש. והמכתב הזה שוה לנוסח מכת[ב…

וזאת היא העתקת המכתב שנשלח אל קאב[ס… ⁷⁷

הגדול ולבנין אריאל אמן נצח סלה וש[לום

¹

בדמוה ( Damwah או Dumwuh) הסמוכה לקהירא היה בית־כנסת עתיק ומקודש, שמילא תפקיד חשוב בחייהם הדתיים של יהודי מצרים מאות רבות בשנים. גוטהייל מביא ב־Jewish Quarterly Review, XIX, 502 את דברי הסופר הערבי הידוע מקריזי (מת 1442 ) על בית־כנסת זה: בית כנסת זה – שברמוה – הוא בית התפלה הגדול ביותר²) השייך ליהודי מצרים. כל היהודים סוברים שזהו המקום שאליו הלך משה אחרי ששלח את התראותיו לפרעה –… היהודים חושבים שהבנין הקיים כיום נבנה כארבעים שנה אחר חורבן הבית השני ע"י טיטוס, וזהו כחמש מאות שנה לפני הופעת האיסלם. בחצר בית־הכנסת יש עץ…שהם חושבים שהוא מזמנו של משה. הם אומרים שמשה נטע אותו במקום זה³)… חגיגה מיוחדת קבועה בבית־כנסת זה, שאליו עולים היהודים לרגל עם בני ביתם בחג השבועות בחודש סיון. הם עושים זאת במקום העליה לרגל לירושלם.

במקום אחר מספר מקריזי, שהנוצרים חושבים שביכ“נ זה היה לפנים מנזר נוצרי, והיהודים קנוהו מן הנוצרים כשהיו במצב דחוק. אבל סופר נוצרי קדמון, הארמני אבו צליח, חי בש' 1173, אינו יודע מזה. בדברו על דמוה הוא מספר, שליהודים יש במקום זה ביכ”נ מוקף חומה, ובתוכה בית הכנסת אורחים וגן נטוע עצים ותמרים ובאר מים עם מוכני. במקום זה היו ויכוחים בין הרבנים והקראים על דבר הדלקת הנר (בשבת), מסופר שהנביא משה, בזמן פרעה, בקר במקום זה, התפלל וגם ישן בו.

ההיסטוריון ר' יוסף סמברי בספרו “דברי יוסף”⁴) מספר: “והיה בה (במצרים הישנה) חוץ לעיר בה”כ אחד ומכנין אותה בה“כ של משה רבינו ע”ה וגם כן הישמעאלים מכנין אותה כניסת מוסא. ובזמן הנגידים אשר היו קודם לכן בצוען מצרים⁵ ובמצרים אלקאהרה היו וכתבים אגרות לשון צח ומצוחצח בלשון ערבי באר היטב ושולחים שלוחים מכ“ה בכסלו במצרים ובכל עריה ברשיד ואסכנדריא ופרסבול ודאמיאט ובכל מקומות מושבותיה שביום ז' באדר יהיו שם מזומנים לצום ולהתפלל בזה ב”כ של עיר דמוה⁶) הנקרא כניסת מוסא וביום ח' בו לעשות יום משתה ושמחה, והיו מתקבצים בו נשים ונשים וטף ראשי אלפי ישראל… ועוד היאודים היו ועלים וחגגים בה בחג השבועות“⁷. ז' באדר הוא, כידוע, יום פטירתושל משה, ובחג השבועות נתן הקב”ה את התורה על ידי משה.

סמברי מספר לנו עוד על מאורעות הקשורים בביהכ“נ שבדמוה. בי”ב שבט שנת אלף ותקע“ו לשטרות, היא שנת חמשת אלפים וכ”ה ליצירה, מת בבית כנסת זה רבינו עובדיה, בנו של ר' אברהם בן הרמב“ם⁸. בשנת אתרי”ב לשטרות (ה“א ס”א – 1301), בזמן הרדיפות והשמדות על הנוצרים והיהודים במצרים, נסגר ביהכ“נ שבדמוה יחד עם חמשת בתי־הכנסת החשובים שבקהירא ובפוסטאט, ולא נפתחו אלא כעבור יותר מתשע שנים, בכ”ח אלול אתרכ“א (כצ"ל) לשטרות, היא שנת ה”א ע''⁹. בזמנו של סמברי היה בית־כנסת זה חרב כבר¹⁰, אבל אין הוא מודיע לנו על הזמן שבו נחרב. אמנם בשו“ת הרלב”ח סי' כ“ו מסופר על אחד שהלך לדמוה, “ואמרנו לו למה את ההולך לדמוה, לא חדש ולא שבת ולא זמן זיארה, כי שמענו שאינך הולך כי אם לקדש גרושתך לשם”¹¹. והתשובה נכתבה בשנת רצ”ד, ומשמע שאז עדיין היה ביהכ“נ קיים. ר' עובדיה מברטנורה כותב באגרתו הידועה על מסעו לא זכיתי ללכת אל רמו¹²), הוא מקום חוץ למצרים שאומרים שבו היה מתפלל משה רבינו עליו השלום, ויש שם שני בתי כנסיות, אחד לרבנים ואחד לקראים, ולפעמים מתפללים שם בשבתות ובמעדים”¹³.

בקטעים אחדים שנתגלו בגניזה הקהירית אנו מוצאים פרטים על הקדשות ספרים שהוקדשו לבית הכנסת שבדמוה. ברשימת ספרים עתיקה משנת אתצ“ג לשטרות¹⁴ (ד“א תתקמ”ב) שבה נרשמו ספרים שהיו בכנסת העיראקיין בפוסטאט רשום גם “מצחף¹⁵ תורה הקדיש אותו שמריה בר עמרם לכניסה דמוה”. ספר תורה זה הוקדש איפוא לכנסת דמוה זמן רב לפני זה ונתגלגל אחר כך לכנסת העיראקיין. בכ”י אוכספורד 2817³ נשמר קטע מסוף ספר בראשית, ובסופו כתוב: “קדש ליהוה אלהי ישראל לכניסת דמויה לא י{מכר] לא יגאל [ארור] מוכרו וארור [גונבו] אמן”.

בהיותי בסוף קיץ תרצ“ט בקמברידג' מצאתי באוצרות הגניזה אשר שם שתי תעודות מענינות נוגעות לבית־כנסת זה. הראשונה המסומנה T.־S. J 4 ¹¹ vמכילה את הסכמת זקני הקהל להחכיר את הרחבה אשר בה הבאר, הנמצאת בדרך הגובלת לכנסת דמוה, למשך שלשים שנה לר' אברהם הלוי “עטרת לויים”. גם הרשו לחוכר לבנות עליה, כדי שהכנסת לא תהיה בודדה. ומכאן שלא היה בסמוך לה ישוב יהודי קבוע או שלא היו בשכנותה בתים מיושבים ע”י יהודים. מטעם זה גם הוזילו את דמי החכירה. את הרחבה עם הבאר הקדיש מרנו ורבנו ישעיהו הלוי החכם והנבון בר כבוד שרנו וגדולנו מישאל החכם והנבון.

בתעודה זו לא נרשם הזמן שבו נעשתה הסכמה זו, אבל נוכל לעמוד על זמנה בקירוב אם יעלה בידנו לזהות את האנשים הנזכרים בה. קרוב בעיני הדבר שיש לזהות את המקדיש ר' ישעיהו הלוי ב“ר מישאל, שמן התארים שהוא ואביו מתוארים בהם נראה שהיו מחשובי היהודים במצרים, עם ר' ישעיהו החסיד ב”ר מישאל הרופא, הנזכרים במגלות היוחסין שנתפרסמו על ע“י מאן¹⁶ שהתיחסו על משפחת לויים ותיקה ומיוחסת בפוסטאט. ר' ישעיהו היה אבי אביה של אשת הרמב”ם ז“ל¹⁷ , והיה חכם חשוב וחיבר מאמר על הנפש בערבית¹⁸. ר' ישעיהו נזכר כחי בזמן שנעשתה הסכמה זו בעוד שאביו ר' מישאל נזכר בברכת המתים. את זמנו של א' ישעיהו יש לקבוע במחציתה הראשונה של המאה הי”ב, ואת זמן התעודה שלפנינו יש לקבוע בקירוב לאמצע המאה הזאת. אמנם יש מקום לבעל דין לבוא ולטוען שאפשר לזהות את המקדיש גם עם ר' ישעיהו ב“ר מישאל השני, גיסו של הרמב”ם, ולאחרה ליובל שנים, אבל הדעת נותנת לזהותם עם הראשון, שהיה חכם נכבד, והתוארים שהוא מתואר בהם בתעודה שלפנינו הולמים אותם יותר מאשר את נכדו, שעליו אין אנו יודעים כלום.

יש לשים לב גם לזה, שהחוכר ר' אברהם הלוי מתואר כ"רצוי הגאונים¹⁹ “הרחוקים והקרובים”. אפשר שהכונה היא לראשי ישיבת ארץ הצבי, שמקומה היה אז בדמשק. על כל פנים יוצא ברור גם מזה שאין לאחֵר בהרבה את זמנה של תעודתנו מן הזמן שקבעתי.

התעודה השניה המסומנה.T.־S. 20.117 היא קרועה לצערנו לכל ארכה וחסרה בסופה. היא מכילה תקנות שנתקנו ע“י בית הדין וזקני הקהלה המכוונות לשמור על קדושת ביהכ”נ העתיק הזה. רובן ככולן קשורות עם העליה לבקר בבית הכנסת שבדמוה. נראין הדברים שבמקרים מרובים היו באים אליו גם מחוץ לימים הקבועים לכך, ז' באדר וחג השבועות, שבהם היו עולי הרגל מרובים ביותר. אחת מן התקנות מזכירה לנו את התקנה שנעשתה בירושלם לפני כארבע מאות וחמשים שנה בקשר עם העליה לרמה, לקברו של שמואל הנביא, כדי לשמור על התנהגות הוגנת ולהתרחק מן הפריצות.

ביהכ"נ מקודש זה עמד כנראה תחת השגחתה של קהלת פוסטאט – קהירא. גם בזמן שהיה בדמוה ישוב יהודי, כי ישוב זה ודאי היה קטן, והמקום קרוב ביותר לקהלה היהודית הגדולה ביותר במצרים. אולם הישוב היהודי במקום זה פסק אולי במאה השש עשרה, ואפשר עוד קודם, ואחרי זה נחרב גם בית הכנסת. סמברי מספר: “ועוד היום יש במצרים אלקאהרה משפחות מיוחסות וקורין להם משפחת בית אלדמוהי על שם העיר הזאת וזאת הכנסת נחרבה גם כן עד היסוד בה”²⁰). הישוב בדמוה פסק איפוא לפחות דורות אחדים לפני זמנו של סמברי, ובני המשפחות המיוחסות מדמוה השתקעו בקהירא.

ממשפחת אלדמוהי נתפרסם ביחוד ר' משה אלדמוהי, הנקרא גם “בעל הנס”, על שם הנס שנעשה על ידו ליהודי מצרים²¹. כן מזכיר סמברי בין חכמי מצרים את ר' זרח דמוהי²². ר' משה ור' זרח חיו במחציתה השניה של המאה הט“ז. בשו”ת דרכי נועם, חושן משפט סי' נ“ז, חתום ר' משה על פסק דין יחד עם ר' בצלאל אשכנזי ור' יעקב קאשטרו. בכ”י קמברידג‘.־S. 8 J 8²³ T.־ בשטר משנת של“ז נזכר יוסף בכמה”ר משה דמוהי יצ"ו. בכן היה ר’ משה בחיים עוד בש' של“ז. בכ”י ־S. 8 J 6²² T.־בשטר במיום י“ז סיון שכ”ג שנכתב בקהירא כתוב: “בפנינו עדים חתומי מטה הודה כ”ר זרח דמוהי יצ“ו שקבל מכ”ר משה מתקן הספרים ידיע מג’מגם יצ“ו, ארבעה כנאדקה זהב”.

יש לחשוב שבדיקה מדוקדקת באוצרות הגניזה תוסיף עוד כמה ידיעות בנוגע לבית־הכנסת המפורסם ועל הישוב היהודי בדמוה.

היני מודה בזה לידידי הד"ר ד. צ. בנעט שהואיל בטבו לתרגם את התעודות לעברית וגם הוסיף להן כמה הערות.

1. [כ"י קמברידג' T.־ S. 10 J 4ˡˡ]

בשרח

נקול אנו הזקנים הישרים הכשרים החתומים למטה אננא קד אמצינא ורצינא באן נחכר אלסחה אלתי פיהא אלביר אלמעין אלדי בדמוה אלדי עלי אלטריק אלמג’אורה ללכניסה אלמעמורה אלמקאבלה לחצנהא ובמסתאנהא מדה תלתין מנה לפלאן במא מבלגה מאיה ותמנין דרהם כל סנא סתה דר ליעמרהא במא

5 יסהלה אללה סבחאנה לה מן רזקה ופצלה וכרמה ותבקא לה ולולדה מן בעדה טול הדה אלמדה ותעוד ללהקדש עלי אלחכם אלאול אלדי כאן אדשהא כבוד גדולת קדושת מרנו ורבנו וזקינינו וגדולינו ישעיהו הלוי החכם הנבון בר כבוד גדולת קדושת שרינו וגדולינוחשובינו מישאל החכם ונבון זכר צדיק לברכה ופעלנא דלך ורצינא בה למא פיה מן אלחט ולמצלחה²³)

10 לאנם אלכניסה ולמגאורתהא בלעמארה למן יצלח פאתפק ראינא אנו עלי אחכארהא ללשיך אלנגיב כבוד מר' ור' אברהם הלוי הזקן הנכבד עטרת הלוים אות השרים רצוי הגאונים הרחוקים והקרובים מחמד הזקינים איש העצה אשר להם ולנו ישמ' אלוהינו ויחיה חמודו יחידו גזע השרים וינצרו אל שוכן מעונים משמי מרומים וכן יהי רצון מלפני רחמים ועלי…. א

15 וקע אלתראצי מנא ולאכתיאר ולם נבק לאחד פי דלך אנכאר ואגתמע ראינה וכט כל מנא פי הדא אלמסטור וצובנא אלראי פי דלך ואעתמדנא עליה וגעלנא למחתכר הדה אלסאחה אן יעמדהא במא שא ואכתאר וליס עליה תחכם ולא תעקב פי הדה אלמדה אד קד אמצינא דלך

על הגליון: אמצא שרעי ולמחתכרהא זראעה ארצהא ואדארה סאקיה עליהא במא ימכנה פי טול הדה אלמדה חסב טאקתה ומקדרתה ושלום והכל שריר וקיים.

(תרגום)

בש[מך] רח[מנא]

אנו הזקנים הישרים הכשרים החתומים למטה אומרים: אנחנו החלטנו והסכמנו להחכיר את הרחבה אשר בה הבאר שמימיה לא־אכזב אשר בדמוה, הנמצאת בדרך הגובלת לכנסת רבת המתפללים²⁴, ממול למבצרה, לפרדסה²⁵ למשך שלשים שנה לפלוני²⁶ בסכום מאה ושמונים דרהם, בכל שנה ששה דרהמים, על מנת שיבנה עליה²⁷ במה שיחנהו ה' יתברך מהענקתו וחסדו ונדיבותו. ו[הרחבה] תשאר לו ולבניו אחריו במשך הזמן הנ“ל ותחזור להקדש כמשפט הראשון כפי שהקדיש אותה כבוד גדולת קדושת מרנו ורבנו זקינינו וגדולינו ישעיהו הלוי החכם הנבון בר כבוד גדולת קדושת שרינו וגדולינו חשובינו מישאל החכם והנבון זכר צדיק לברכה, עשינו והסכמנו על זה משום הרווח והתועלת שיש בזה שהכנסת לא תהיה בודדה, ותהיה שכנה לאנשים מהוגנים ע”י הבניה²⁸. והתאחדה דעתנו אנו להחכיר אותה לזקן המצוין מר' ור' אברהם הלוי הזקן הנכבד עטרת הלוים תאות השרים רצוי הגאונים הרחוקים והקרובים מחמד הזקנים איש העצה אשר להם ולנו ישמרהו אלוהינו ויחיה חמודו²⁹ יחידו גזע השרים וינצרו אל שוכן מעונים משמי מרומים וכן יהי רצון מלפני רחמים, על [זה] באה ההסכמה והברירה מצדנו ולא השארנו לאיש [מקום] לערער על זה והתאחדה דעתנו ונרשמו דברינו בכתב זה ומצאנו את ההחלטה³⁰ בענין זה נכונה ואשרנו אותה. ונתנו לחוכר הרחבה הזאת רשות לבנות עליה³¹ כפי שהוא רוצה ומבכר, ואין עליו דין ודברים ולא תרעומות במשך הזמן הנ“ל, שהרי החלטנו על כך החלטה בעלת תוקף חוקי. ולחוכר [הרחבה] הזכות לזרוע אדמתה ולסובב גלגל שאיבה³² במה שאפשר לו במשך הזמן הנ”ל, כפי כחו ויכלתו. ושלום והכל שריר וקיים.

1. [כ"י מברידג' T.־ S. 20.117 ]

הסכימה דעת בית דין והזקנים […

ולעד יהי בעזרם לדעת אחת לקדש […

את מקדשותיו וגם לקנא למקדש הקרו[י…..

השרוי בעיר הקרואה דמוי והסיר מנהון [מכשול וקבלו]

5/ עליהם תקנה מקוימת מתוקנת בכוונה [ברורה על דעת רבים]

שאין לה הפרה בתקנת חכמים יראי ש[מים…. ועל דעת]

הקדוש ברוך הוא ולקבל שכר בעולם ה[בא קבלו עליהם]

ועל הבאים אחריהם בברית לקיים את […

עלי מא יאתי שרחה פי הדא אלכתאב מ […

10/ אלכאלק גלת קדרתה באן יכון כוונת גמיע […

מנה ליצות ואן לא יגרי פיהא ולא פימא […

יוחכא אנה כאן יגרי פיהא ממא קבו[ ח…

מן דלך אלא יגרי שי מן אלכיאל ולא מא שא [כל דלך ולא מא יגרי]

הדא אלמגרי ולא יועמל פי אלמוצע מזר […

ולא פושיע אן יכרוג מעה אלי אלמוצע לא רג[ול?…

15/ מע אלנסא ולא תכרוג אמראה אלי אלמוצע אלמד[כור

אכוהא או ולד להא באלג אלא אן תכון עגוז כב[ירה…

ולאכראם אלמקדש ואן ילתזם גמיע מן יכרג […

אלאכראם להא ואלתבגיל נציר גמיע אלכנא[ים…

20/ צביאן ולא רגל מא צבי לאלא אן יתעלק בה[ם…

לא יתערץ אחד אלי פעל אן³³ יסבב אשמעה ב […

ואן לא יתעדא אנסאן לא רגול ולא אמראה אלי […

מלכה ולא משום שבות לא ילעב בסטרנג ולא [….

ממא יונכר פעלה פי מקש ולא ילעב אחד בבטיך וטין […

25/ ולא בטש ולא תספיק ולא גנא ולא רקץ ולא יוסתקא מא פי אלסבת אלא מא יושר[ב…

מן קרי לא לזודנה ולא ללעב ואן לא יתערץ אחד […

מן מאכול ולא מן גירה לא ליל ולא נהאר לא לי וג[ה מלגד ולא עלי וגה]

אלמוזאח ולא יכתלט רגל באלנסא ולא יקרב מוצעה […

אן לא יגוז לה נצרהא בל יכונו לנסא פי אלעלו ואלרג[ אל מן תחת עלי מא גרת]

30/ בה אלסונה ואן לא יכרוג אחד אלי אליציעה אלמדכורה אל[א…

פי האגה לה לא ללעב ולא לתערץ אלי שי בפעל או בל[פט…

סכנה או שכיה או אדיה ללמוצע או לאחד מן ישרא[ל…

הדא אלמוצע אלמדכור אלא באלמפאתיח או יערפה מן תכון ל[…

אן אל מוצע מפתוח ולא לאחד רשות אן ידוק גלק ולא א [….

35/ בגומלה לא מן אלגנאן ולא מן חאיט ואדנת אלגמאעה אלמקדס[ ה…

ינוב עמהם פי מראעאה אלכנוסה אלמדכורה חרסהא אללה […

יתעדא על [… ] אלתקנה או פעל פע [ ל…

(תרגום)

כפי שיבואר בכתב הזה [… בעזרת]

10/ הבורא, תתגדל גבורתו שתהא כוונת כל…

ממנו ליצות³⁴, ושלא יארע בו ולא במה ש[סביב לו דבר ממה]

שמספרים שהיה קורה בו ממעשים מגו[נים…]

מזה שלא יוצגו שום משחקי צללים³⁵ ולא מה שדומה לזה…

[וכ]יוצא בזה, ולא יעשה שם…³⁶. [ולא ירשה איש לגוי (?)]

15/ ולא [ל]פושע [ישראל] שיצא עמו אל המקום לא אי[ש ולא אשה, ולא יצא גבר] עם הנשים, ולא תצא אשה אל המקום הנז[כר, מבלי שילוה אותה בעלה או] אחיה או בן מבוגר לה, אלא אם כן היא זקנה מ[אד…]

ולכבד את המקדש ושיתחייב כל מי שיצא [אל בית הכנסת הזה…]

לכבדו ולהוקירו כמו כל בית הכנ[סיות, ולא יצאו לשם]

20/ שני (?) נערים [לבדם] ולא איש עם נער שלא ידבק בה[ם חשד³⁷

לא יכניס איש עצמו במעשה שיגרום לשמועה [רעה…

ושלא יעבור אדם, לא איש ולא אשה, אל [… לא משום

מלאכה ולא משום שבות, לא ישחקו באשקאקי ולא [יעשה שום דבר]

ממה שמגונה לעשותם במקדש, ולא ישחק איש באבטיח וטיט…

25/ ולא מעשה אלמות (?) ולא ספיקת כפים ולא זמרה ולא ריקוד ולא ישאבו מים בשבת אלא כדי שת[יה…

מי שקרא [בתורה?] לא ל… ולא למשחק ושלא יכניס עצמו איש…

ממאכל ולא מזולתו, לא בלילה ולא ביום, לא בדרך [כובד ראש ולא בדרך]

צחוק, ולא יתערב גבר בין הנשים ולא יקרב מקומו [ממקומן, כל שכן]

שלא מותר לו לראות אותן ³⁸, אלא יהיו הנשים למעלה והגברים למטה כפי ]

30/ הנהוג, ושלא יצא איש אל היציע הנזכר אל[א..

לדבר צורך, לא למשחק לא כדי להכניס עצמו באיזה ענין שהוא בפעולה או ב[דבור…

סכנה או מחלה או נזק למקום או לאחד מישראל [… ואל יצא איש אל]

המקום הנזכר אלא במפתחות, או שיודיענו מי שנמצאים [בידו המפתחות (?)]

שהמקום פתוח³⁹, ואין רשות לאיש לדפוק על מנעול ולא [להכנס בדרך אחרת]

35/ כלל לא מהגנים ולא מגדר. והקהלה הקדושה⁴⁰ מילאה ידי…

להיות בא כחה בהשגחה על בית הכנסת הנזכר. ישמרנו ה' [… ומי]

שיעבור על… התקנה או עשה מעשה…

¹

א. מכתב מן הרמב"ם לחותנו(?)

המכתב נמצא באוסף קטעי הגניזה הקהירית שבספרית האוניברסיטה בקמברידג', ומסומן

T.־ S. 12.182. הוא כתוב בעם ידו של הרמב“ם, וכתבו דומה לכתב־ידו הידוע לנו מן התשובות והמכתבים ומן הקטעים מספריו משנה תורה ומורה הנבוכים שנכתבו בעצם ידו ונתגלו בשנים אחרונות, אלא שהכתב במכתב שלפנינו הוא יפה יותר מן הרגיל ברוב כתבי־ידו, כיון שהמכתב נכתב לאיש שהרמב”ם החשיבו ביותר ונהג בו כבוד רב. קרוב הדבר גם כן שהמכתב נכתב כשהיה הרמב"ם איש צעיר בערך, שנים מועטות אחר בואו למצרים, וכתב־ידו היה עדיין יותר ברור.

שמו הפרטי של מקבל המכתב לא נזכר, אך הוא נזכר בכינויו: אלשיך אלתקה. בכינוי זה נתכנה ר' משאל חותנו של הרמב“ם². וכינוי זה היה מיוחד לו עד שמשפחתו נקראה: “עתרת (=משפחת) אלשיך אלתקה”³. אף מה שהרמב”ם קורא למקבל המכתב “עמודי ומשענתי” מחזקים את הסברא שהוא מכוין בזה לחותנו. מקבל המכתב ישב מקודם בקהיר והיה מבני חוגו של הרמב“ם, ועבר אחר כך לגור, בקביעות או רק לזמן ידוע, במנית זפתא, והרמב”ם מרגיש בדידות אחרי צאתו.

על קהלת מניה זפתא עי' בתעודות שנתפרסמו ע“י מאן בספרו הנז'⁴ ובספרו Texts and Studies, I, 449 – 446. בקהלה זו שימש כ”חבר בסוף המאה הי“א ר' אברהם ב”ר שבתי, חכם ארצישראלי חשוב. אחריו מלא את מקומו בנו ר' שבתי, וחתום על תעודה שנכתבה שם בשנת אתס“ה לשטרות (1154 לספה"נ), מתוך מכתבו של ר' שבתי שנתפרסם ע”י גודהייל־וורייל, Fragments of the Cairo Genizah עמ' 12 – 17, אנו למדים שנמצא חכם אחד יליד דמשק שעמד לקבל מאת הנגיד בקהירא את הדיינות במנית זפתא ולהסיג את גבולו של ר' שבתי. ידידי ר' שבתי מיעצים לו שיבקש הגנה אצל ידידו החשוב מאד אלשיך אלתקה, הוא חותנו של הרמב"ם.

תמונה 3

אמנם יש לשער שבזמן כתיבת המכתב שלפנינו כבר לא היה ר' שבתי בחיים וחבר אחר עמד בראש הקהלה. אלשיך אלתקה היה לו איפוא ענין במנית זפתא עוד לפני שבא לשבת בה.

במכתבו ממליץ הרמב“ם על ר' יצחק דרעי, שבא כנראה לא מזמן מדרעה למצרים וזכה להיות ממיודעיו, ומבקש שעד שיקבצו בעבורו את הסכום הנחוץ לתשלום מס הגולגולת, יוטל עניינו על הקהלה במנית זפתא שתשחררו מן המס או תשלם בעדו. בענין מס הגולגולת היה דבר חשוב במצרים בזמנו של הרמב”ם, כי הגיע כנראה לסכום הגון⁵. הרמב“ם מדבר בחריפות נגד גבית מס הגולגולת מתלמידי חכמים⁶ לפני לכתו למנית זפתא הלך ר' יצחק לדמיאט בשביל ענין חשוב בעיני הרמב”ם, אבל אין כל רמז על טיבו של ענין זה.

מכתב זה נתפרסם ע“י החכם המנוח ריכרד גוטהייל בס' היובל לכבוד גסטר עמ' 174 ותרגמו לאנגלית, אבל נשתבש בקריאתו ובהבנתו ולא עמד על טיבו. הוא חשב שזוהי תשובה, אלא שהשאלה שעליה בא הרמב”ם להשיב היא חסרה. גם לא עמד על כך שהמכתב כתוב בעצם ידו של הרמב"ם. ראוי הוא המכתב שיתפרס שנית כראוי ופנים חדשות באו לכאן. הפקסימיליא שלו ניתנת כאן בפעם ראשונה⁷.

אטאל אללה בקא חצרה עמאדי וסנדי אלשיך אלתקה

אלאמין ואדאם עזהא מגלהא עבדהא משה יסלם

עליהא ויסתוחש מן בעדהא ויסאל תפצלהא פי

מסאעדה מוצלהא יצחק אלדרעי לאנה מן מעארפנא

5/ ותכלם אלחבר ש"צ ליכלף אלגמאעה אמרה חתי

יתחצל לה ענדכם גאליה לאן עליה ועלי אבנה גאליתין

ואן אמכן אלחצרה אלסעי ליזן ענדכם פי מניה זפתא

פתפעל לאנה טארי ומא וזן ללאן שי והו יתוגה לדמיאט

לאמר מהם לנא ופי רגועה ינעמל לה חסב אלמקדרה

10/ ושלומה⁸ ירבה ושלום החבר ובנו ושלום בנה 8 ש"צ

משה בא' מימון זצ"ל

בצד השני:

חצרה אלשיך אלאגל אלאכרם אלתקה אלמין דאם עזהא

(תרגום)

יאריך ה' חיי מעלת עמודי ומשענתי הזקן הנאמן

והמהימן ויתמיד כבודו. מאַאֲדירו עבדו משה ונתן לו

שלום ומרגיש בדידות בעבור היותו רחוק ממנו ומבקש שבחסדו יואיל

לעזור למוכ"ז יצחק אלדרעי, כיון שהוא ממיודעינו,

5/ ולדבר אל החבר, שמרהו צורו, שיטיל ענינו על הקהלה עד

שיתקבץ בעבורו אצלכם (סכום) מס־הגולגולת, כיון שעליו ועל בנו (לשלם) שני מסי גולגולת

ואם אפשר למעלתו להשתדל שישלם אצלכם במנית זפתא

יעשה, כיון שהוא חדש ולא שילם עד עתה כלום. והוא יֵצֵא (לפי שעה) לדמיאט

בשביל ענין חשוב לנו, ובחזירתו יֵעָשה(־נא) למענו כפי היכולת.

10/ ושלומו ירבה ושלום החבר ובנו ושלום בנו שמרהו צורו

משה בר' מימון זצ"ל

בצד השני:

מעלות הזקן האדיר הנכבד הנאמן המהימן, יתמיד כבודו

[באותיות ערביות…אברהים אלדרעי

ב. שתי תשובות לר' אברהם בן הרמב"ם.

כ"י קמברידג' T.־S. 10 K. 8ˡ³ דף אחד שראשו קטוע. השאלות כתובות בידי השואל והתשובות בידי ר' אברהם. השואל הניח ריוח כשיעור שורות אחדות בין שאלה לשאלה, כדי שבאותו מקום יכתוב ר' אברהם את תשובתו. נראה שנהגו כך שואלים רבים, שלא בקשו תשובה מנומקת והסתפקו בתשובה קצרה, ובזה מתבארת העובדא שרוב תשובות ר' אברהם הן קצרות ביותר.

נושא שאלה הראשונה הוא בשפחה שיחדה ישראל אחד לעצמו כפלגש ועזב את ילדיו ואת אשתו באלמנות חיות. שפחות היו מצויות בבתי היהודים במצרים⁹ ואחד מתנאי הכתובה הנהוגים במצרים היה, שלא ישהה אצלו בבית אמה השנואה על אשתו. ואם יעבור על תנאי זה הוא מחויב לתת לה את כל כתובתה ולכתוב לה גט על פי דרישתה¹⁰. בזה רצו להקדים רפואה למכה ולשמור על שלום הבית ועל חיי המשפחה, אבל לא תמיד הועילה רפואה זו, והרי כאן לפנינו אחד המקרים הקשים מסוג זה. מקרים שכאלה לא היו אמנם מרובים, ובדרך כלל נשמרו חיי המשפחה אצל יהודי מצרים בטהרתם, למרות הסביבה שחיו בה, שלא ראתה כל און בהחזקת פלגש בבית ושלא טוהרה מטומאת מצרים בימים קדמונים.

בשאלת הפלגש עוסק ר' אברהם גם באחת מתשובותיו (סי' כ"א), ושם הוא מחוה דעתו שהפלגש אינה מותרת אלא למלך ולשאר ישראל אסורה. ולא כן דעת הרמב“ן בתשובתו לר' יונה גירונדי (הובאה בתשובות המיוחסות לרמב“ן סי' רפ”ד ובצדה לדרך לר“מ בר זרח מאמר ג' כלל א' פ”ב), ולדעתו “גם דברי הרמב”ם ז”ל אינם לאסור פלגש להדיוט… וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פלגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד לו“. אמנם בתשובותיו (הוצ' מק“נ סי' קנ”ד) מדובר בבחור שקנה שפחה יפת תואר והוא מתיחד עמה, ולפני השופט המושלמי אמרה שהיא יהודיה, והרמב”ם פוסק שמחויבין ביתן דין לגרש האמה הזאת או שישחררנה וישאנה, אף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה, אבל מפני תקנת השבים אמרנו מוטב ליאכל רוטב ולא שומן עצמו.

השאלה שניה עוסקת בשאלה הנוגעת לשמטת כספים, שלדעת הרמב“ם (הל' שמטה ויובל פ“ט ה”ג) היא נוהגת גם בזמן הזה. ומענין הדבר שכשקבלו עליהן הקהלות בספרד לדון בכל דבר על פי ספרו של הרמב”ם התנו: חוץ מענין שמטת כספים¹¹, ובתקנות קהלת טודילה אנו קוראין¹²: “הסכימו הקהל… שלא ידונו בעיר הזאת שום דין בעולם בשום ענין בעולם אלא על דעת רבנו משה ז”ל… זולתי בשני ענינים אלו שהקהל הסכימו בהם שלא לדון אותם על דעתו והם ענין שמטת כספים וענין נכיתא ממשכנות הבתים“. במצרים נהגו כמובן לפי פסקו של הרמב”ם, ומכאן מקום לשאלה זו, התמוהה אמנם במקצת, אם דין השמטה נוהג גם בנשים המלוות זו לזו. ואפשר שחשב השואל את השמטה למצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות ממנה, ואילו היה הדבר כ לא היה הלל צריך לתקן פרוזבול.

[להדרת יקרת מרנו ורבנו אדוננו אברהם הרב הגדול, ילמדנו רבנו] פי בר ישראל לה זוגה ואולאד לה מנהא פי אלתגר

ורמאהא וכרג וגא אשתרי גאריה וליס הי גאריה

כדמה בל אמא סריה או צאחבה אלמנזל ואקאם מעהא

מדה פלמא ראם אלספר אלי אלפים אכסאהא כסו[ה]

5/ חסנה מא לבסתהא זוגתה מן עמרהא ומצא ללפיום באלגארי[ה]

וכלא אולאדה יתומים וזוגתה אלמנות חיות ופץ

ואמר עין רואה ועיש הישר בעיניו יעשה ואין איש

שם על לב יורנו הל יגוז אלאקאמה מעהא בלא

כתובה?… לזוגתה או יכרה א[ן יכלי זוג]תה ואולאדה

10/ ויתייחד עם שפחה בבית….. דלך

אם או הל יגוז לבר ישראל עאזב [אן י]קים מע

גאריה באית צאבח מעהא פי אלבית וליס לה לא

זוגה ולא אכת ולא ואלדה יורנו הל יגוז אלסמת (?)

ען דלך אם לא יורנו כתורתו הקדושה וחכמתו

15/ הרחבה ושכרו כפול מן השמים

אלגואב

לא יגוז אלאנפראד מע שפחה

ואדא תבת אן הדא אלשכץ פעל

דלך יחרם באסמה חתי יכרג

אלגאריה ויביעהא (?) וכתב אברהם

מה יקול אדוננו איצא אן כאנו אלנסא אדא אקרצו

בעצהם בעץ דראהם או דהב וגא וקת אואן אלשמטה

הל יחכם להם או עליהם באלשמטה אם לא ושכרו כפול

אלגואב

חכם אלשמטה ללנסא מתל

אלרגאל כאן אלדין עליהם או להם וכתב אברהם

(תרגום)

[להדרת יקרת מרנו ורבנו אדוננו אברהם הרב הגדול. ילמדנו רבנו]

בענין בר ישראל שיש לו אשה ויש לו ילדים ממנה בעיר הסְפר¹³

והשליך אותה ויצא והלך וקנה שפחה, ואין היא שפחה

לשם שירות, אלא או פילגש או מנהלת בית, ושהה עמה

משך זמן, וכשרצה לנסוע לפיום הלביש אותה שמלה

5/ יפה, שלא לשבה אשתו מימיה, והלך לפיום עם השפחה

ועזב את ילדיו יתומים ואת אשתו אלמנות חיות, ופץ¹⁴

ואמר אין רואה ואיש הישר בעיניו יעשה ואין איש

שם אל לב. יורנו האם מותר שישהה עמה בלא

כתובה… לאשתו או מגונה הוא [שיעזב את אש]תו וילדיו

10/ ןיתייחד עם שפחה בבית……..זה

או לא, או האם מותר לבר ישראל רווק [שי]שהה עם

שפחה ויהא לן ומשכים עמה בבית כשאין לו לא

אשה ולא אחות ולא אם. יורנו אם יתכן שמתא

על כך או לא. יורנו כתורתו הקדושה וחכמתו

15/ הרחבה ושכרו כפול מן השמים

תמונה 4

התשובה

אינו מותר להתייחד עם שפחה

ואם נתברר שאיש זה עשה

כך, יחרימו אותו בשמו¹⁵ עד שיוציא

15/ את השפחה וימכרנה¹⁶ וכתב אברהם

מה יאמר אדוננו גם כן אם הנשים מלוות

זו לזו מעות או זהב והגיע מועד עת השמיטה,

האם דנים לזכותן או לחובתן בדיני שמיטה או לא. ושכרו כפול.

התשובה

דין שמיטה לנשים כמו

לגברים, בין אם הדין לחובתן או לזכותן.

וכתב אברהם

ג. שטר פרוזבול מזמנו של ר' אברהם בן הרמב"ם

כבר הזכרנו שלפי שטת הרמב“ם נוהגת שמטת כספים גם בזמן הזה¹⁷ וכך נהגו כנראה בכל קהלות מצרים או ברבן, וכיון שכך היו כותבין פרוזבוּל. ואף בצרפת ואשכנז נהגו כך¹⁸, אבל לא בספרד, והרא”ש כותב באחת מתשובותיו: ופרוזבול אין יודעין בארץ הזאת מהו כיון שלא נהגו בשמטת כספים¹⁹. והנה אע"פ שאת הטופס של פרוזבול אתה מוצא בכמה ספרי שטרות ובספרי פוסקים אבל שטרי פרוזבול למעשה מימים קדמונים הגיעו אלינו רק מועטים מאד. ולכן כדאי להביא את השטר לפנינו. שני הדיינים החתומים עליו ידועים לנו, וביחוד ר' יחיאל ברבי אליקים, משאר מקורות הגניזה²⁰.

[מאוסף מוצרי 72 A ]

בחמישי בשבה²¹ יום כ"ז לחדש אלול משנת אלפא

וחמש מאה ותלתין וחמש שנין לשטרות²² למניין

דרגילין למימני ביה בפסטאט מצרים דעל

נילוס נהרה מותבה בא אלינו חסן… ומי..

5/ של… כשהיינו יושבים במושב בית דין

ויאמר אלינו אתם בית דין הנה מסרתי דברי

לכם והודעתי אתכם כי כל חוב שיש לי בידי

אחרים לא אשמטנו בשנת השמטה אלא

אגבנו כל זמן שארצה וגם אתם תעזרוני

10/ בכח בין דין בהוצאת ממוני מיד בעלי חובי

ומה ששמענו מפיו כתבנו להיות לו ראיה

יחיאל ברבי אליקים חצובי²³

אליהו ברבי זכריה תנצב"הץ

ד. שטר מזמנו של ר' אברהם

השטר נכתב בין שני שותפים העוסקים בפסטאט במלאכת הצביעה, מלאכה נפוצה בין היהודים באותו זמן. האחד מהם עולה לארץ ישראל, אולי בכונה להשתקע שם, כי גם בא"י התפרנסו כמה יהודים מן הצביעה ובכמה מקומות היו הם האומנים היחידים במקצוע זה, והוא ממנה את שותפו חלפון לאפוטרופוס על נכסיו וילדיו הנשארים בפוסטאט.

[אוסף מורצי II A]

בשני בשבת יום שנים עשר לחדש אייר שנת דתתק[ע“ה] ליצירה שהיא שנת אתקכ”ו לשטרות למנין אשר הורגלנו למנות בו פה בפסטאט מצרים אשר על נהר נילוס היא יושבת רשות אדוננו הנגיד מרנו ורבנו אברהם הרב המובהק גדול הדור ומופלאו ממזרח שמש עד מבואו ויהי שמו לעולם כך הוה איך בא אלינו מ' אברהם הצבע בר עולה ש["צ] ויאמר אלינו היו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות וכתבו וחתמו ותנו לידי חלפון שותפי אשר יש ביני וביניו בחנות אשר אנחנו צובעים מאה וחמשים דינר מצרים והנה אני הולך על אדמת הקדש לא ידעתי מה יולד יום והיה אם חס ושלום יקרני דבר בדרך אשר אני הולך אליה הנה נתתי בכל ביתי נאמן את האיש הזה שותפי חלפון בן ר' ישועה לנהל את ביתי ולעשות את הנכון בביתי ויהי בשמעו כי יקרני דבר בתוך שלשה חדשים אם תתבע ממנו אשתי מאשר לי בינ[י ובינ]יו בתוך שלשה חדשים תשבע ותקח ממנו ל' דינ' מצרים ואם אחרי מלאת שלשה חדשים תתבע ממנו תקח ל' דינ' בלא שבועה ויתר חלקי אשר בין שנינו ונתן שליש לבתי ושני שלישים לבני²⁴ רק לא יתנו אלה לבני כי אם עד אשר יגדלו וקבל זה ר' חלפון בפנינו את ההוה ונקנה משניהם וכל זה נעשה בכלי הכשר לקנות בו בלשון מעכשיו ובביטול כל מודעי ותנאי נכתב בספר וחתום והעד עדים ונתן בידי חלפון זה להיות לראיית זכות.

כל מודעי ותנאי דתלי ביני שיטי וכתבו ושתפי²⁵ דאינון אטיוטא דין קיומיהון והכל שריר וקיים.

¹

המכתבים האלה נמצאים בכת“י של אוצר הספרים אשר לקהלת פראג² וצלום ממנו נמצא במכון לחקר השירה העברית מיסודו של רש”ז שוקן³ חברי פרופ' יצחק ביר עורר את תשומת לבי אליהם. ואמנם ראויים הם לתשומת לב, כי יש בהם קצת פרטים חדשים לתולדות הר“ן, וידיעות חשובות על אחד מגדולי הזמן ההוא רבנו פרץ ב”ר יצחק הכהן, שעד עתה ידענו עליו מעט מאד. מהם אנו עומדים גם על מצבה הקשה של קהלת ברצלונה באותו זמן.

במכתבים לא נרשם זמן כתיבתם, אבל יש לחשוב שנכתבו זמן מה אחרי שנת ה“א ק”ט. המגפה השחורה עשתה שמות בין התושבים ועל היהודים העלילו שהם גרמו לה. המון העם התנפל על רובע היהודים בברצלונה, רכושם נשדד וכעשרים איש נהרגו. שרי העיר וגדוליה עמדו בפרץ, וגם הגשם השוטף הפריע לפורעים לכלות מלאכתם⁴. אולם ליהודי ברצלונה לא הונח גם אחרי זה: “שבעו מרורות כל אפסי ארץ, חמת זוחלי עפר ינקו, ולולי הותיר להם שריד ירדו בגבורים – הנשארים בעונם ימקו”. קהלת ברצלונה הגדולה והעשירה לפנים לא יכלה עתה לשלם להרב את המשכרת הראויה לו ולמלא את צרכיו, והיה הכרח בדבר שהקהלות אשר סביבותיה ישתתפו בהחזקת הרב.

כעין הוכחה שהמכתבים נכתבו אחרי שנת “ט תשמש העובדא, שהר”ן מזכירה בשני מכתביו, כי נכבדי קהלת טוליטולה שלחו לר' פרץ ובקשוהו שיהיה להם לראש ולקצין והם מוכנים למלא כל מחסוריו. ידוע שעד שנת ק“ט שימש שם ברבנות ר' יהודה בן הרא”ש⁵, ורק אחרי פטירתו אפשר היה לראשי טוליטולה שיפנו לר' פרץ בבקשה שישמש אצלם ברבנות.

שני המכתבים הראשונים עוסקים בסדורו של ר' פרץ כרב בברצלונה. ר' פרץ כתב ממרשיליה אל הר“ן שיתור לו מקום לשבתו בספרד. אפשר לשער שעוד לפני זה עמדו שני הגדולים בחליפת מכתבים ושאלות ותשובות⁶. הר”ו הציע לפני נכבדי קהל ברצלונה שיקבלו את רבי פרץ לרב. הם קבלו את ההצעה ומנוהו לחמש שנים במשכרת של אלף כסף לשנה. הר“ן הודיע על כך לר”פ, והוא בא לברצלונה לשבת על כסא הרבנות ופתח גם בית מדרש לתלמידים. אולם עוד בשנה הראשונה ראה שהשכר שקצבו לו אינו מספיק לפרנסת ביתו וחשב לעזוב את ברצלונה. נכבדי טוליטולה מבקשים אותו שיבא לקהלתם והם יספיקו כל צרכיו. יש לזכור שקהלת טוליטולה שלמה לר' יהודה בן הרא“ש סך אלף וחמש מאות זהובים לשנה, ואחר כך, כשחשב לעזוב אותה וללכת לשביליה, הכפילה לו את שכרו והעמידה אותו על שלשת אלפים זהובים לשנה⁷ הר”ן עושה מאמצים לעכב את ר“פ בברצלונה “לבל תהיה עדת ה' אשר בברצלונה כצאן אשר אין להם רועה”. מפציר הוא בדון קרישקאש שלמה, ראשם ומנהיגם של יהודי קטלוניה באותו זמן, שיתן ויחזור ויתן בעד קהלו ושיוסיפו על משכרתו של ר”פ. הוא הסכים לכך והוסיפו לו על מה שהותנה מקודם, אבל כל זה לא הספיק, כי ההוצאה מרובה, וגם ר“פ היה פותח ידו לנצרכים, “שכן דרכם של תלמידי חכמים מטוב מעדניהם רעבים גם צמאים יניקו”. אז פנה הר”ן אל הקהלות שבסביבת ברצלונה שגם הן תבואנה לעזרה, כי גם שנים קודמות היו הקהלות הקרובות עוזרות לקיים את הישיבה שבברצלונה. את תרומותיהם ואת כתבי התחיבויותיהם עליהם למסור לידי דון קרישקאש שלמה.

ר' פרץ היה מגדולי דורו. ר' יצחק די לאטיש כותב עליו: “והרב הגודל ר' יצחק הכהן גם הוא הרביץ את התורה והעמיד תלמידים רבים, וביאר תורה שבע”פ, והניח ברכה וחיים עד העולם הרב הגדול בנו ר' פרץ הכהן… והרב רבינו פרץ ביאר התלמוד ופסק⁸ בביאור טוב ונכבד, והוא כתב הרבה מאד, אמנם עדיין לא יצא טבעם בעולם" (שערי ציון, הוצ' בובר, עמ' 47). מגדולי תלמידיו בברצלונה היו ר' מתתיה ב“ר יוסף, שהיה אחר כך הרב הראשי בצרפת (שערי ציון שם), והריב”ש. זה האחרון מזכיר את רבו זה כמה פעמים. בתשובותיו סי' קנ“ז הוא כותב: “הודעתיך כי מורי הרב רבי פרץ הכהן לא היה כלל מדבר ולא מחשיב באותן ספירות”. בס' רי”ט הוא כותב: “וכך שמעתי לרבינו הרב ר' פרץ הכהן והר”ן ז“ל שהיו עוברים לפני התיבה ביום הכפורים”. גם בס' שע"ה הוא מזכירו: "וטרם ראיתיו בתוספות קבלתיו מפי מורי ורבי הרב הגדול רבינו פרץ הכהן ז"ל.

את זמן פטירתו של רבינו פרץ יש לקבוע סמוך לשנת ק“ל (1370). ר”י די לאטיש שכתב את חבורו הנ“ל בשנת קל”ב מזכירו בברכת המתים: “וקבל גם כן מהרב רבינו פרץ הכהן נ”ע ומהרב רבינו נסים“. בינואר 1357 מצוה המלך פדרו הרביעי להר”ן ולר' פרץ, שיפסקו דין בכל המשפטים שנתעוררו נגד יורשי ר' חסדאי קרישקאש (זקנו של הפילוסוף ר"ח קרישקאש) לפי המשפט העברי⁹. מצד אחד אנו יודעים שחי עוד בשנת קכ“ה. בתשובותיו סוף סי' שפ”ז כותב הריב“ש: “ואם ימצא בדברינו נטיה בדבר קטן או גדול מדברי שני המאורות הגדולים מורינו ורבינו נ"ו יש'צ"ן הנה אנחנו משימים לאל מלתנו וישתקע הדבר ולא יאמר כי מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים”. שני המאורות הם הר”ן ור' פרץ, וכבר הוכיח ר“א אטלס (הכרם עמ' 13) שתשובה זו נכתבה בשנק קכ”ח או קכ“ט. נראה איפוא שבאותה שעה היה עוד ר' פרץ בחיים. אולם בס' שע”ה הוא מרמז לפטירתו של ר' פרץ: “למדוני מנעורי גאוני עולם… לפניהם יכרעו כל יושבי אהל… ומן אז חדלו נאספו ממנו בחטאינו נשאר העולם שומם וגלמוד לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד דבר אחד לדור הוא מורנו הרב הגדול רבנו נסים נר”ו“. גם בסי' שפ”ט הוא כותב: “מעיד אני על רבותי הרב רבינו פרץ הכהן ז"ל, והרב רבינו נר"ו שמעולם לא הניחו שינתן גט זולתי בפניהם. ובכן ברור שר”פ נפטר בחיי הר“ן. ר' פרץ נקבר בברצלונה “בתוך בית הקברות ולא שלחו אותו אל הגבול” של בית הקברות, כדרך שנהגו אז בקבורת כהנים (שם סי' קכ“ד, ועי' גם תשב”ץ ח“ג סי' שכ”ג) ואחיו של הריב”ש חבר עליו קינה בחרוזים (שם סי' ס').

מן המכתבים נראה שהר“ן לא ישב בזמן כתיבתם בברצלונה. בתשובות הר”ן סי' מ“ג כתוב: “זה אשר כתבתי לכבוד הרב הגדול ר' פרץ הכהן נר”ו ולנכבדי ברצלונה”¹⁰. משמע ג“כ שהיה באותה שעה מחוץ לברצלונה. רק כעבור איזה זמן אחרי מינויו של ר”פ בברצלונה התישב גם הר"ן שם ושניהם שימשו בעיר זו ברבנות.

דון קרישקאש שלמה ור' משה נתן הנזכרים באגרות אלו היו ראשי היהודים בקטלוניא, והם החתומים בשמם על התקנות הידועות שנתקנו בשנת קט“ו¹¹. דון קרישקאש שלמה נזכר בכמה תעודות שנתפרסמו ע”י פרופ' ביר¹² וגם בסוף תשובת הר“ן סי' מ”ג. הוא היה בא־כחם של יהודי קטלוניא במשלחת שהלכה אל האפיפיור באויניון והוציא על זה מכיסו כספים הרבה. הוא נפטר לפני שנת 1357. גם ר' משה נתן נזכר פעמים אחדות באותן תעודות¹³.

המכתב השלישי מפליג בשבחו של אחד החכמים, וקרוב הדבר שנשלח לר' פרץ. אותו חכם כתב מכתב להר"ן והוא משיב לו.

במכתב הרביעי פונה הר“ן לנדיבי עם, שיעזרו ל”הנכבד ר' יצחק מבני תבון היקרים הנודעים בשערים, המהוללים לפי שכלם“. ר' יצחק זה אינו ידוע לי ממקום אחר. אין אנו יודעים גם אם ישב בספרד או באחת מקהלות צרפת הדרומית. נראה שירד מנכסיו לא מחמת איזו סבה פרטית כי אם לרגלי מאורע שפגע בכמה קהלות, או בקהלה אחת, וגרר אחריו רציחות ושוד, ו”גבורי כח הלכו בלי כח ואוסף שללם“. לפי מכתבו זה של הר”ן באו בכ“י אגרות אחדות מסוג זה הנקרא בשם “אגרת ארחית”: “אגרת ארחית עשה הר' אברהם איצק הלוי ז”ל בעד אנשמואל אשתרוק קדוש, שרצה ללכת בפתחי הנדיבים שנת קל”ו לפרט, שהיתה אחר הגזרה שהיתה בפרפיניאן“, ואחרי אגרת זו: “עוד לו אגרת להעיד על הישיש ר' יעקב דלשטבליאה ז”ל “בן האשל הגדול ר' שמעון דלשטבליאה אשר מנכסיו ירוד ירד”, “כי בסער מתחולל שולח בעיר שללו ויבוזו כל אשר לו… וילך לגור באשר ימצא בארץ נוד, ויקר מקרהו פה אתנו נרבונה”. אבל גם כאן לא הונח לו. אף ר' יעקב זה היה מבני פרפיניאן. אחרי זה באה “אגרת ארחית לאחיו הר' דון שתרוק איצק הלוי זלה”ה”, שנכתבה לאשה כבודה אחת, “והנה היא מדברת את כל הדברים האלה לפנינו אנחנו קצת ק”ק פרפיניאן חתומי מטה“. ואחרי מכתב זה מכתבו של הר”ן בדבר ר' יצחק ן' תבון. אפשר היה לכאורה לחשוב, שאף הוא היה בין אלה שסבלו מגזרת פרפיניאן ולהניח שהר“ו היה עוד בחיים באותה שנה, בנגוד לדעתו של אטלס הקובע את זמן פטירתו בשנת קל”ד או קל"ה¹⁴.

בכתבת שעל גבי מכתב זה נקרא הר“ן “הקורטובי אלגירונדי”. אולי היה אביו של הר”ן בן קורטובה שהתישב בגירונדה. נראה גם שצ"ל: [לידי] הישיש אנבוניאק, ובוניאק הוא קצור של: בן יצחק, והוא כינוי רגיל בצרפת הדרומית (עי' Gallia Judaica, 15).

א.

[ע“א א'] בצקת עפרות זהב למוצק וברגבים ירובקו¹⁵, שבעו מרורות כל אפסי ארץ חמת זוחלי עפר¹⁶ ינקו, לולי הותיר להם שריד ירדו בגבורים¹⁷ הנשארים בעוונם ימקו, בהצל צל ארזי הלבנון יערב וכח הלם¹⁸ [ע”א ב‘] באש נשקו, צללי יושבי בצלם דוכאו לדכים ועדים התפרקו¹⁹ ברם בחסד עליון עקר שרשם בארער ישקו שבוקו²⁰, כי איך ישוער, ביום רעש יסוער, לא ירעשו הספים והכפתור הט²¹ או ישגבו²² משק גבים²³ במבצר עת יבצרו²⁴ מתבל טהורי נפש לבבם זכו, אם כי צורם כמגין יגין עליהם פסוח והמליט²⁵ בזכותו שוכני עיפתה²⁶ חכו, הידמו גדיי העזים הנהלות להראות אחרי השאות אילי הבשן²⁷ גברו חיל גם עתקו, גם הצלחו²⁸ לכל מלאכה פתילי הנעורת אחרי אשר רתוקות חבל הכסף הנתקו²⁹ לולי בפליטת אדרת הרועים³⁰ וגולת הזהב מנורותיה ברקים הבריאו, עיפה נפשנו לשאת הצמאים אלי בין עד העלות עלינו ענן כבוד³¹ יערוף כמטר לקחו ואמרתו כטל אורו יזוקו³² כי יבשה הארץ בהאסף מראיה³³ כי גושמה ביום זעם³⁴ מטר מרוה ברד ואש להביה אבניה אבני נזר מתנוססות שחקו, ויקנא ה’ לארצו רצוא ושוב מחרי האף הגדול ויחמול על עמו אשר בסף רעל השקו, הציץ כאש גברו³⁵ עין רואה השגיח בחלוננו דעת עליון מלאכי מעוזינו על דלתינו דפקו, הוא הרב הכהן הגדול ר' פרץ צבי³⁶ אשר שמענו ממעיני ישועתו כל העדרים ישקו, שלח כתבו אלי ממרשילה, להכין לו מחנה בארצנו ופעמי מרכבותיו בחומותינו ישוקו, הגדתי הדבר בברצלונה כאשר ידעתיה עיר ואם ומקום אמונה שם ישבו כסאות ליושבים לפני ה' ונסיכי הדור שם התפרקו, ויקבלו הענין בחפץ כפים ובאלף כסף עד תם ה' שנים בדק נדבתם חזקו, וכשוב מענה פי לרב הכהן הגדול נר“ו עלה אריה מסובכו³⁷ וחמוקי יריכו³⁸ בגלילותינו חמקו³⁹, הכין כסאו בעיר ההוללה ובית מדרשו פתוח לרוחה ועבי תכונותיו על המבקשים מים יריקו, וירא ראשית לו בשנה הראשון כי אין הקומץ משביע את הארי וטרף לביתו וחק לחונים על דגלו נדבתם לא הספיקו, ובכן עלה בדעתו להרחיק נדוד אף כי שלחו אליו נכבדי קהל טוליטולה להזריח אורו עליהם וברצי כסף כבודו הענק יעניקו, וכשמעי שלחתי לחלות פניו להתקדם בראיה מקום סנסלוני⁴⁰ והוא⁴¹ הנשא דון קרישקאש שלמה יצ”ו ועל כל הדברים יחד סוד ימתיקו, אתו⁴² בקשתי מאת הרב הכהן הגדול הר“ו לבל תהיה עדת ה' אשר בברצלונה כצאן אשר אין להם רועה אף [ע”ב א‘] כי צבי היא לכל הארצות והמון רחמיו עליהם התאפקו⁴³ וגם אל המעולה דון קרישקאש שלמה י"א הפצרתי ליתן ולחזור וליתן בעד קהלו, וכן עשה הוסיפו עוד על המותנה, ואם אמת הוא כי מסבל שכמם כאשר תעיק העגלה יעיקו⁴⁴ וכל זה אינו שוה באשר שער העיר יקר והוצאתו מרובה, שכן דרכם של תלמידי חכמים מטוב מעדניהם רעבים גם צמאים יניקו. ואחשבה לשלוח אל סביבת העיר הגדולה להיות ידם בעזרו כי שכר הוא להם ובשלום העיר שלום יהיה להם ואדניהם מכסף כבודה חושקו, כי ידעתי זאת לפנים תרגלו לסעוד ידי העומדים שם על הפקודים ועול תורה מעליהם לא פרקו, אצילי בני ישראל עליכם המצוה הזאת לתת להם שארית בארץ ולהיות לנו לפליטה גדולה מזויכם מזן אל זן יפקו⁴⁵, ואת אשר ידבנו לבכם בכתב ידיכם תשכילו לתת מדי שנה בשנה עד תם ד’ שנים להביא ליד הנשא דון קרישקאש שלמה יצ“ו בעד הר' נר”ו נדריכם ונדבותיכם רבים יצדקו, צדקת ה' תנחם לחזות באור פני מלך בשוב ה' את עמו המדוכה אשר מכלי אל כלי הורקו, וככלי אין חפץ בו בעמים זורקו, ובילדי נכרים ישפיקו, שחתו והעמיקו, עד יערה רוח ממרום לאמור לאסורים צאו אשר באזיקים רותקו, יופיע מושיע על עם עני מבין לוחציהם ינאקו, כנפש נאמן בריתכם ולכל אשר תגזרו אומר ויקם לשם כנפשכם וכנפש שמעה אזני ותבן,

נסים ב“ר ראובן זלה”ה

ב.

עוד לו, מעת הוסר צור ואור בעריפינו⁴⁶ ולקו המאורות אשר חנן אלהים להאיר על הארץ הלכו חשכים יושבי תבל ואין נגה להם, מיום נעתקו ממקומם צורי החלמיש ויבולו הרים גבנונים, היו מחסה לשפנים, אין מחסה ומסתור מזרם וממטר, אחרי בלות לבוש מבלות⁴⁷ כבוד ושמים כעשן נמלחו⁴⁸ ובגדי ארגמן עש אכלם, אין לשומר נפשו כסות בקרה, כי תצא⁴⁹ ותאכל מגדיש ועד קמה ואלומות קציר אומללו אשר מאז היו לשבעה מזי רעב, רעב כל אדם ללחם עד כי נחם ה' את עמו ולא עתה יבוש, ונתן להם לאכול ובגד ללבוש, הוא הרב הכהן ר' פרץ נר“ו, ממנו פרי נמצא רענן כברוש⁵⁰ [ע”כ ב‘] שלח כתבו אלי כתבו מארצו לתור לו בגבולותינו מנוחה ומנוח ייטב לו לדרוש, ואמצא עיר כלבבי ברצלונה ההוללה אשר המצרך⁵¹ בכבודה פאר יחבוש, ויתנדבו אלף כסף לשנה עד תום ה’ שנים, ועל פי הדברים האלה נשא הרב הר“ו את דגלם ובעירם המלוכה לחבוש, וינסה בשנה הראשונה כי לא תספיק נדבתם אליו וכי אתם לא יוכל להוחיל עד בוש, ואף גם זאת כי שלחו אליו מטוליטולה רוזניה ונסיכיה להיות להם לקצין וטרף לביתו על פיו לפרוש, וכשמעי לא עצרתי כח ואשלח לחלות פני מעלתו להראות אתי סנסלוני, והנשא דון קרישקאש שלמה י”א⁵² שם היה, ואבקש מהרב נר“ו אשר גזע נטע נעמינו⁵³ מטעינו כל ישרש, ואל הנשא הנז' אמרתי למלאות ידו כידם הטובה ומברכתם יציקו יקביו יצהר ותירוש, והוא ג”כ חיל לבו לא יסוג אחור, הוסיפו לו על המותנה כמסת ידם, ונצריך⁵⁴ אליו לא יוכלו למלאות לסבת מצוק העת כח מעשיהם יחליש, אמרתי אני בלבבי אעירה את רוח סביבותיה והמצוה הזאת עליהם ובנדבותיהם הם יקחו חלקם, ולא יראו פני ריקם, כי זאת דרכם לראש, לכן האצילים חושו לעזרה בדבר הזה, אך ידעתי למעולה הר'' משה נתן יצ“ו בשכבר פרי ישוה לו בדבר הזה ולבקש מאת הכלל אתם גם אתם תעזרו בענין לא אבוש, כי קרוב מצדיקנו ישלם גמול לעושי הטובה, ואת פקודי הנדבה בכתב מידכם השכילו להגיע ליד הנשא דון קרשקאש שלמה יצ”ו בעד הרב נר"ו מדי שנה בשנה עד תום ד' שנים, והיתה נדבתכם לסייע במלאכת שמים בשמים ראש, משמים ישקיף צור ישראל על עם עני להושיע מיד צר על גבו כל היום יחרוש, כחפץ נאמן אהבתכם ולכל אשר תצוו שמעה אזנו ותבן,

נסים בן ראובן

ג.

עוד לו. בהתלהב גחלת אור לה בציון ⁵⁵ מצויין בכוס החכמה לפידיה⁵⁶ מרופפת רבוצה כארי⁵⁷ תמריא שבטה וחרב פיפיותיה שולפת, אור חיציה ברק ברקי חניתיה מעופפת, תבריק שחר משחר צל⁵⁸ אורות להורות שמורות צדק בחצרות קדש מסתופפת, התלש⁵⁹ צורת כלהו גוהרקי⁶⁰ תתחקה שכל [ע"ג א'] זך כעמר נקא ועצמות כחו מתעטפת, מאצילות חלות⁶¹ המוציא הויתו תקבל שפע שכלי והשפעתו על התכלית והתמיד מחופפת, ורוח אלהים מרחפת, רכב ישראל ופרשיו דרך כוכב ממערכת שמיך תשים משטרו בארץ על יושביה יפעת מבטו כמו שחר נשקפת, נצוץ מסילתו להט⁶² מתהפך יבקע צר ואור בעריפיך ועגלת כדורו כקו צודק כל יושבי על מדין מקפח, קם שבט משתיל גזעך⁶³ עומדת לנס גבהו דליותיו וצמרת אצל נטעך פארה במערצה מסעפת⁶⁴ מסלול ודרך קדוש חכמתך לא שזפתנו משכיל עטך ומרוץ⁶⁵ קלים מיעפת, בים דרכת בעקבות⁶⁶ שכלך לא נודע בעים רוחך⁶⁷ נוססה כי אני שיש מטרפת, תציל צולם⁶⁸ לעלות למושכלות תיסר אבני אפדני השכל הנקנה, תפשיט הצורות החמריות ולהת[ה]פך בשכלים הנבדלים נפשך החשובה כוספת, בין צאלי⁶⁹ נהרי יאורי נחלי התבונה ישבת חצבת עמודיה יסודיה בל ימוטו רפידותיה רופפת, תפנה אל פנינה תסחר סחרה סוחרת⁷⁰ שבך⁷¹ שבו ויהלום להלמך וימינך אופיר מאספת, עדית עדי התעודה כליל תפארת לכהן מעיל מעלתה וציץ ציצה למיעפת⁷² עטך עט סופר מהיר בהיר הוא ללמד דעת, וקנה⁷³ קנינך מגבה⁷⁴ גבוה מעל גבוה מים רבים חושפת, תוציא לפעלו אור המעתדים⁷⁵ בכחם לראות בהכות נצוץ שמשך בעיניהם וזרועך אורה חושפת, כתבך מכתב אלים משגיח באשנבינו ומגילת ספר תתן אמרי שפר נצניה נתנו ריח מור עובר מנטפת, תמונת הנדה⁷⁶ כאור בוקר על פנינו חולפת, יפיץ אורה גשם נדבות כרביבים עלי עשב מדלפת, לשמע אוזן שמעתיך ועתה שמע אותותיך לאות ולמופת ותהי לנפשי כדבש למתוק תטופנה שפתותיך דבש וחלב צוף ונופת, התענג מזיו כבודה העירה רוח המדמה להתקשר עצמי בעצמך ונפשי בנפשך מתלופפת⁷⁷ מעלתך תפרוש ימה וקדמה ונחלת תפארתך לעד נוספת, כנפשך ונפש אהבתך ברחוק מנשקת ומגפפת, זכרון צלמך צלם אלהים חותם על זועו בין עיניו לטוטפת. מתפלל על שלום תורתך ויפי חכמתך אשר שמעה אזנו ותבן,

נסים ב"ר ראובן זלהיה

ד

[ ע' א'] חתימת יד הרב ר' נסים בר' ראובן הקורטובי אלגירונדי הישיש אנבוניאק זלה"ה.

מדהרות דהרות⁷⁸ אבירי הרועים מאבידים ונופצים שחו גבעות עולם⁷⁹, מקול שאון רעם צרים [ע]רי קדש בחצריהם ובטירותם בלי נשמע קולם, נטשו חבלי⁸⁰ נעימיהם נדדו מארץ מגוריהם צעקו חוצה הן אראלם⁸¹, אמיץ לבו המס ימס כהמס דונג⁸² כי ישית לבו לחילם⁸³, אי שמים⁸⁴ אחרי זאת היתנו טלם⁸⁵, שמש וירח היבקע אורם, צר ואור וחושך בעריפי מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם⁸⁶, וכוכבי אל היהל אורם⁸⁷ וצר ואויב הפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ויטמן בארץ חבלם⁸⁸, וארץ עיפתה⁸⁹ איך תכסה על הרוגיה בהנחיל לצורריה בצעם וּחילם, התוסף תת כחה וגיבורי כח הלכו בלי כח ואוסף שללם, ובזרותם לא נכרו בחוצות⁹⁰ ובארצות חותמם ופתילם⁹¹, ואם אבותיהם שלחו יונקותיהם⁹² עד נהר ועד ים נתנו צרמתם בין עבותים⁹³ ובין צאלים צללם, בניהם ההולכים לדבריהם⁹⁴ צריכים למודעי⁹⁵ ישא דעי למרחוק⁹⁶ יאיר נתיב לחשכם ואפלם, כזה הנכבד ר' יצחק מבני תבון היקרים הנודעים בשערים המהוללים לפי שכלם⁹⁷, אשר שמו על לבם אשר לא יתגאל דבר אמת בלעגי שפה ובלשון אחרת⁹⁸ ולתת לו גאולת עולם, העידו גבורי כח על כשרון מעשהו ואם העוה הזמן עליו דרכו ופרץ ישולם⁹⁹, וכי הוא וביתו מסבלים במצוות ואם¹⁰⁰ כרעו תחת סבלם, קצת החתומים ידענו אותותם לא אנכר¹⁰¹ ודגלם, המישר לפניהם דרכם להשקיט להם מימי רע ולילות עמלם, יראה בנחמה, בשוב ה' ציון ושבו בנים לגבולם כימי עולם, ורועה אחד לכולם כנפש ליוצא ולבא אין שלום בעצמיו¹⁰² ויצוריו כצל כולם¹⁰³.

¹

ידיעות מענינות עליהם נמצא בתשובתו החשובה של מהר“ם חלואה הלקוחה מכ”י המוזיאום הבריטי Add.26.983 דף רפ“ט ע”א. ר' משה היה אחד מזקני הרבנים בזמן הר“ו והריב”ש. את זמנו אפשר לקבוע בקירוב ע“פ דבריו בתשובתו שהובאו בהסכמת הרב ר' אברהם אשכנזי על חידושי מהר”ם חלואה לפסחים²: “אנכי היום בן שמנים שנה, ראיתי מלפנים בני עליה בקאטלוניה וכמה רבנים… ובבחרותי נתגדלתי בברצילונא בבית מדרשו של הרב הרשב”א ז“ל, עם הרב בנו ז”ל… ואחריו ראיתי המאורות הגדולים הרב רבינו פרץ ז“ל³ והרב ר' נסים ז”ל. ועל תשובותיהם כתבתי דברים להם ולא נסכמתי עמהם… הן אני נתישבתי העיר טורטושא זה ל“ה שנה…” לפי זה יוצא שחי בשנות ה“א ס' – קמ”ה בערך, ואת תשובתו הנז‘, וכן גם את התשובה שלפנינו, כתב אחרי פטירת הר“ן⁴. הריב”ש בתשובותיו סי’ שצ“ה ושצ”ו מזכיר את ר' משה בכבוד רב, כאחד מזקני הדור תשובות ר' משה חלואה היו למראה עיניו של מהר“י ן' לב⁵, כי בתשובותיו ח”א סי' ג' הוא כותב: “ואני הצעיר אחר שעיינתי בתשובות הרב ר' יצחק בר ששת ובתשובות הרב ר' משה חלוואה זלה”ה במעשה שהיה בימיהם עמדתי על סוף דעתם“. ושם סי' ס”ד הוא כותב: “והנה מצאתי תשובת הרב רבי משה חלוואה שהיה רב מובהק בזמנו של הר”ן", והוא סומך עליו לפסק הלכה.

בשאלתו של השואל נזכרו שלשה ספרי תורה חשובים שהיו לקהלת ברצילונה, ומהם שנים קדומים ביותר: ספר כתר תורה וספר סיני. יש לציין שבקהלה זו נמצא גם מקרא שנכתב בירושלם, כמו שנראה מן הכתובת המובאה בספר של גינצבורג Introduction To the Massoretico – Critical edition of the Hebrew Bible עמ' 748: “והספרים אשר מהם העתקתי הספר הזה היו ספרי חמדה… גם בהם ספר אחד מחברת תלמוד תורה, אשר נכתב בברצלונה המעטירה, אשר העתק מן המקרא אשר נכתבה בירושלם עיר הקדש ת”ו במהרה והיא מקדשי“ה בשם נקראה⁶” בספר אור תורה לר“מ לונזאנו נזכרו כמה פעמים ספרי קטלוניא, עי' דף ד' ע”ב בס' שתי ידות: “ועד אחרין עאל קדמי ספרא דוקנא סגי לחדא דאיכתיב בקטלוניא ביומין קדמאין” (ועיי"ש גם בדפים ה' א‘, ט’ ב‘, י’ ב', ועוד). ואף כאן הכונה בודאי בראש וראשונה לספרים שנכתבו בברצלונה, הקהלה העתיקה, שכבר במאה הט' שימשה מרכז רוחני לשאר קהלות ישראל בספרד. אגב יש להזכיר, שגם הר"ן, רבה המפואר של קהלה זו, כתב בעצם ידו ספר תורה מדויק⁷, וספר תורה מיוחס לו הובא למכירה בירושלם לפני שנים אחדות.

ובעיקר השאלה שדן בה מהר“ם חלוואה, בענין ספר תורה שנכתב בנגוד לכללי המסורת, עי' בתשובה הרשב”א בשו“ת המיוחסות להרמב”ן סי' רל“ב, ודבריו קרובים מאד לדברי הרשב”א, אלא שכנראה לא היתה תשובת הרשב"א לנגד עיניו.

עוד תשו' שאלות לרב ר' משה חלואה ז“ל. בכתבך ספרת כל משפטי פיך⁸. אמרת: נמצא חומש מוגה בתכלית ההגהה מחסרות ויתרות ופרשות וחגין, הכל כתיקון מ”ח, ובסוף כל סדר וחומש סכום אותיות ותיבות, ונעתקו ממנו ספרי תורה ופרשת נשיאים שבמדבר סיני ושבשלח לך כתובות בו ראשי שבטים בראשי שטות. וכך נמצא במסורת: שבטיא דבמדבר סיני ודויתורו בריש שיטיא. ואתה שמעת וידעת שהרב ר' ניסים ז"ל הרגיש בספר התמיד שבהיכל ברצלונה שהפרשיות הנז' היו מתחילין הפסוקין כראש שיטין ומסיימין בחצי שטין, ובטל התמיד⁹, שאמ' שהוא כעין שירה, עד שהתקין והאריכו האותיות עד סוף כל שטה ושטה. ותמהת על הדבר מה נעשה למסורת, ושני ספרים אחרים קדומים לקודמים: ספר כתר תורה וספר סיני נמצאו הפרשיות הנזכרות מתחילין בראש שיטין ומסיימים בסוף שיטין, ובקשת להעמידך על דעתי.

תשובה. דעות חלוקות לחכמי תורה בדינין במצות ובאיסור והתר רבו כמו רבו, עד שירדה תורה לסוף דעתן של בנות¹⁰ ונתנה קיצבה לדבר בשני פנים, הא' אחרי רבים להטות, והשני אשר תקראו אותם אתם, אפי' שוגגין אפי' מוטעין ואפי' מזידין¹¹. גם רבותי' ז“ל נתנו קצבה לדבריהם ואמרו¹² כל הלכה שהיא רופפת בידך צא וראה היאך צבור נוהג ונהוג כן, ואלמלא סייגין הללו היו רגליהן של שונאי ישראל מתמוטטות, שהרי אפי' בגופה של תורה ובקריאתה נחלקו, אמרו בפ' קמא דקדושין ופ' אין בן המודר¹³: במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי, ויאמר י”י אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ואעפ“י שהכל הלל”ם כמו שאמרו שם¹⁴ ושום [שכל] אלו הפסוקים, ובפ' עומד ויושב¹⁵ אמרו כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקי ליה, ובפ' הישן¹⁶ לבוד הלל“מ כל פחות מג' כלבוד דמי רשב”ג חולק ואמ' ארבעה, ובפ' העור והרוטב¹⁷ ר' יוסי לית ליה טומאה רצוצה בוקעת והיא הלכה למשה מסיני, והרבה בדומה לזה, והכל מתוקן על ידי אחרי רבים להטות. ולפי' אין מחדשין שום דבר על פי המסורת שיש בחדושו ספק פסול אלא הולכין אחר ספרי רוב הסופרים שהם כדאי לסמוך עליהם ואחר מנהג הכללי. תדע לך שהרי בג' ובמדרשים אמרו כלה¹⁸ כתיב, פלגשים¹⁹ כתי‘, ותשמם²⁰ כתי’ ובספרי התורה אשר אתנו כלם מלאים ולא עלה ל…²¹ לתקן, ולא תהא המסורה גדולה מן הגמ' ומן המדרש. וכבר העמידו חכמים דבריהם בהגהת הספרים על דין זה של תורה ללכת אחר הרב. אמרו במס' סופרים כו' אמר רשב“ל ג' ספרים נמצא בעזרה ספר מעון וספר זעטוטי בני ישראל וספר היא, באחד מצאו כתו' מעון אלהי קדם ובשנים מצאו כתו' מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתו' וישלח אל זעטוטי בנ”י ובשנים מצאו כתוב²² אחד עשר היא וקיימו שנים ובטלו אחד. לפיכך אין משנין מדרך רב הספרים לעשות פרש' הנשיאים כשירת האזינו, שאם עשה פרשה שבתורה כאחד השירות פסל, כדאיתא בפ' הבונה²³, וכ“ש בענין הזה שאפשר לקיים מסורת בלא פסול, ואמרו בריש יבמות כל מקום שאתה מוצא עשה ול”ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה. וכאן איפשר להתחיל בראשי שיטות ולמלאות כל שיטה ושיטה בהארכת האותיות. גם אם נכתבו תחלתן בראשי שיטין ומסיימין הפסוקים באמצע שיטין בלתי הפסק ובלתי צורה שירה אין לפוסלו בכך בדיעבד אעפ“י שרוחב הדף מתקצר באותן השיטין, אחר שאין שם לא צורת שירה ולא צורת פרשה שהם לצורך ענין שנוי הדף בקצור מקצת רחבו אינה מעכב, כדמשמע בפ' הקומץ רבה²⁴ גבי לעיני כל ישראל באמצע שיטה ובסוף הדף, דאמר מקצר ועולה עד שמגיע לסוף הדף, פי' מקצר ארך השיטין בסופם. ולא דמיא הא לההיא דפ' הקומץ²⁵ דקרי למזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת עשויה כשירה, דהתם שעשה דפין או תיבות כפי הפירושין שתים ושלש ואחת למטה באמצע והיא כעין שירה אבל הכא בשיטין שוות אלא שהן קצרות משאר שיטות הדף אין זה כשירה, ואלו כדרך זה נמצאו אותן הפרשיות בספר התמיד, שכך נראה מלשונך, תמה אני מה ראו על ככה לבטל ולחזור ולתקן. ואם אתה עושה אותו כשירה צריך היה לסלק כל הדף כמו שאכתוב²⁶. וכמדומה אני בתחלת שימושי לפני מורי הרב נאשתרוק שלמה²⁷ ז”ל נתעוררו על ספר התמיד הנז' על אותה פרשה ולא הוציאוהו מחזקתו ולא הורידוהו מקדושתו ולא נתתי אל לב מה הוא ענין, כי נער הייתי, אבל אין משיבין את הארי לאחר גניזה²⁸. זהו דעתי באותן הפרשיות.

¹²

הידיעות שישנן בידנו על הנגיד ר' יהונתן הכהן שולאל אינן מרובות ביותר, לכן חושבני שכדאי לפרסם את הכתובה הזאת, שממנה נראה שבשנת רנ“ט עמד עוד במשרתו. זוהי תוספת חזוק לאותה כתובת שפרסם ר”י טולידאנו ב“העולם” שנה א' גל' מ“ג, שלפיה מת ר' יהונתן בכ”ד אייר שנת רס“ב, בעוד שההיסטוריונים חשבו שמת בשנת ר”נ בערך³. ממנה אנו ראים גם את רוב התשבחות שבהן שבחוהו פארוהו בני דורו. ממנה נדע גם כן שעד סוף קיומה של נגידות נהגו יהודי מצרים לציין בכתובותיהם, ולנכון גם בקצת שטרות אחרים, את ה“רשות”: רשותיה דאדוננו נגידנו וכו', דבר שכבר קמו לו מתנגדים עוד בזמנו של הרמב"ם, קצת מבני אלכסנדריא קבלו על עצמם בחרם “שלא ישמעו [רשות] לאדם בעולם לא לראש גולה ולא לראש ישיבה”⁴.

המכתב המתפרסם אחרי זה נוגע לתולדות הנגיד ר' יצחק שולאל, שהיה גיסו⁵ ובן אחיו של ר' יהונתן. כותב המכתב, ר' יהודה ליב האשכנזי, נמנה בין פקידיו של הנגיד, שהיה “מעלם דאר אלצרב”, הממונה על בית יציקת המטבעות⁶, ועושי דברו. כשירד הנגיד מגדולתו, כ“שנתבלבלו ענייני היהודים” במצרים, ו“נחבא מחמת המציק”⁷ סולק ר' יהודה ליב ממשרתו ומנת חלקו היו “היגון והאנחה”. וכשחזר הנגיד לכנו הראשון מביע הוא את שמחת על זה, “כי ששונך הוא ששוני ושמחתך שמחתי”, ורצונו הוא להיות “עבד לאדוני כאשר הייתי”. מתנצל הוא על שלא כתב אליו עד היום, “כי היה עת לחשות”, ומרמז על אויביו של הנגיד. הם “ירדו מטה מטה במצולה ואדוננו יעלה מעלה”. החתימה היא בכתב ודיו אחר מן הכתב והדיו שבו נכתב המכתב. כנראה לא ידע אשכנזי זה לכתוב בלשון יפה או בכתב נאה כיאות לכבוד מקבל המכתב, ולכן פנה לעזרתו של סופר מובהק. יש להצטער על שלא נרשמה שנת הכתיבה, אמנם אפשר לקבוע אותה בקירוב על יסוד שאר הידיעות שהגיעונו על נגיד אחרון זה.

הכתובה והמכתב מתפרסמים מתוך הצילומים של רש"ז שוקן, ואני מביע לו את תודתי על שהרשה לי בטובו להשתמש בהם.

1. [כת"י אוכספורד 2875³]

ברביעי בשבת עשרה ימים לחדש אדר הנהדר שנת [אלף] ותמני מאה ועשר שנין

לשטרות למנינה דרגילנא לממני בית הכא

בעיר אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים דעל נהר [ני]לוס מותבה רשותיה

דאדוננו נגידנו הודנו והדרנו צניף, תפארתנו

ועטרת ראשנו חמדת לבבנו דגל מחנותינו מנהיג קהילותינו משוש זמננו נשיא השם

בתוכנו מעון התום והצדק מחזיק הבדק

נגיד הנגידים ידי הידידים גדול ליהודים האהוב המעולה הכהן הממולא החכם

המופלא בכתם אופיר לא יסולה הנגיד הגדול

המעוז המגדול הרב המובהק הפטיש החזק דגל הרבנים ישמרו שוכן מעונים האל

חכמה ותבונה בלבו נתן הוא מר' ורבי' א"ע⁸

יהונתן ויזכה לסעודת לויתן תכון ממשתלו לנצח אנ“ם⁹ איך כג”ק הצ“ת א”ע¹⁰ שמואל השר היקר הבחור המיוקר החתן הנחמד

הדרת החתנים הברוך מבנים יראה זרע יאריך ימים ושנים ס“ט ב”ר יוסף נ"ע

בר משה נ"ע דידיע¹¹ חדידה אמר לה לכלתא

בתולתא יקירתא הקרואה אסתר ברת משה ס“ט בר מימון נ”ע הואי לי לאינתו

כדת משה וישראל ואנא במימרא דשמיא

אפלח ואוקיר ואיזון [ואסוב]ר ואפרנס ואכלכל ואכסי יתיכי כהלכת גוברין

יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומסוברין

ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי אחיד וקים

עלאי מנהון זוזי מאתן דאינון עשרין

וחמשה זוזי מזוזי כספא דחזו ליכי ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי

כאורח כל ארעא וצביאת אסתר כלתא

בתולתא דא והות ליה לאנתו ואוסיף לה על עיקר כתובתא דא תשעין ושבעה דינרי

דדהבא ונתן לה מהם בתורת מתנה

גמורה מה שקבלה ממנו והגיע לידה ארבעין דינרי דדהבא ונשאר לה מהתוספת

וזאת מאוחר¹² עליו חמשין ושבעה דינרי דדהבא וסך נדוניא דהנעלת ליה מבגדים ותכשיטין ושמוש ערסא שבעין

דנרי דדהבא ועיקר ותוספת [הנהוג]ים

שיתין דינר סך הכל מאה ותלתין דינרי דדהבא דשוי כל דינר מנהון תלת מאה

כספים מפרוטות משא ומתן של מצרים

בזמן הזה. קבילנו עלוהי ועל ירתוהי בתרוהי ובאה כל הנדוניא לידו ונעשית

ברשותו וזקף הכל על עצמו

במלוה ורשו וכך אמר לנא ר' שמואל התנא דנן אחריות כתובתא דא עיקר

ותוספת ונדוניא אלין קבילית עלאי ועל

ורתאי בתראי ועל כל שפר ארג ונכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי

ודעתיד אנא למקני מקרקעי ואגבן מטלטלי

כולהון יהון חארין ועבראין לפרעון שטר כתובתא דא ואפילו מגלימא דאכתפאי

ועוד קבל על עצמו חתנא דנן שלא ישא

ויקח עליה אשה אחרת בלי רצונה ואם רצה לישא שלא ברצונה יוציאנה תחילה

ויתן לה כתובה מיד ועדו קבל עליו שתהיה

האשה האת נאמנת עליו בכל מיני מ[אכל ומש]קה ואין לו ולא ליורשיו להשביעה

על זה שום שבועה ואפילו חרם סתם¹³

וקבלו עליהם בענין הירושה מנהג התקנה שאם חס ושלום תפטר האשה בלא ולד

מניה של קיימא דכר או נוקבא שיהיה

חצי מה שימצא מעזבונה ליורשיה¹⁴ ומעשה ידיה לו וכסותה עליו והדירה בידו.

ואתרינו בכלתא דא שאם

תראה אפילו טפת דם כחרדל שתהיה סופרת שבעה ימי נקיים ואחר כן תטבול

טבילת מצוה ואם… תעבור

על זה תצא בלא כתובה¹⁵ וקנינו מ' שמואל חתנא דנן ומאסתר כלתא דא על כל

מאי דכתיב ומפרש לעיל…

מעכשיו במנא דכשר למקני ביה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחומר

וכחוזק כל {השטרות העשויים]

כתיקון חז"ל מן יומא דנן ולעלם וקבל [עליו החתן מר' ור' שמואל כל מאי דכתיב

המפורש לעיל]

……. דוד זלה"ה………

ב. [כת"י אוכספורד 2878]¹⁶)

נאם לגבר הוק[ם על]¹⁷. שלום רב כמי שועל¹⁸. ושמחה וששון לאורך ימים. חבלים יפלו לו בנעימים¹⁹… בעושר וכבוד. תבוא עליו ברכת אבוד²⁰. הוד והדר לפניו. תעבור המנחה ע[ל פניו]²¹… פלא הזמן יועץ למלך. יפה אתה כלך²². אדונינו נגידנו ומורינו. כהן לאל [עליון] אחינו²³. שמו נודע בכל ישראל. האלוף הגדול כה“ר יצחק שולאל. השי”ת ירבה שלותו וירום הודו ותפארתו. אויביו ירדו מטה מטה במצולה ואדונינו יעלה מעלה מעלה. אדוני ואבי, אחר דרישת השלום והאמת באתי להודיע למעלתך שנתת שמחה בלבי על כי השי"ת החזיר את מעלתך לכנך ראשון, כי מאהבת ה' את ישראל נתנך עליהם לנגיד. ומי יתן והיה כזה כל הימים כי אז היתה שמחתי שלימה. כי ששונך הוא ששוני ושמחתך שמחתי. ועל כי בחנתי היגון והאנחה כשירדת פלאים, לכן נכפלה שמחתי מאז שנתחדש כנשר נעורי מעלתך וחזרה העטרה לישנה, ועלש לא הרביתי לכתוב לאדוני מקדמת דנא זה היה בסבת דבר מה אשר אין עת להעלותו על הפה. כי היה עת לחשות ועתה עת לדבר. ואדוני חכם כמלאך אלהי' להבין הדבר על בוריו. ומעתה אחלה למעלת' אדוני שאל תמנע טוב מבעליו להודיעני שורותים על יד אחד מעבדיך אם יש איזו דבר חדוש הראוי להודיע לעבדך. בזה אהיה עבד לאדוני כאשר הייתי. ותגמור אומר ליקום לך²⁴. ואיך יוכל להיות לי שמחה יותר גדולה רק כשתשימני למשמעתך ושאוכל לשרת לאדוני כחפצו כרצונו. וזה יהיה שלום לאדוני ולכל בני ביתו ולכל דורשי שלומו כחפצך וכחפץ משרת והדום רגליך… יהודה ליב האשכנזי.

נכת' ליל ה' פרש' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם²⁵. בסבתך²⁶.

¹

רשימת הנגידים שעמדו ליהודי מצרים אחרי ר' דוד ב“ר יהושע, אחרון הנגידים למשפחת הרמב”ם ז“ל, אינה מלאה ואף ידיעותינו עליהם הן מועטות ביותר². בשנים האחרונות נתרבו קצת ידיעותינו על שני הנגידים האחרונים, ר' יהונתן הכהן שולאל וגיסו ובן אחיו א' יצחק שולאל, ובמקומות שונים פרסמתי קצת תעודות וידיעות הנוגעות להם³, אולם ביחס לנגידים שקמו בתקופת הזמן שבין ר' דוד ובין ר' יהונתן לא נתחדש דבר. חושבני איפוא שכדאי לפרסם את תעודות הבאות, שיש בהן משום תוספת קטנה של ידיעות הנוגעות לנגידים וגם לתולדות היהודים במצרים ובא”י במאה הט“ו, שאף ביחס להם הרי מקורות אותה תקופה מעטים ודלים ביותר. התעודה הראשונה מזכירה את “אדוננו מאור עינינו נגידנו [השר] ר' עמרם”. שמו נזכר עד היום רק פעם אחת, במכתב הערוך אליו בשנת ר”א קע“ט⁴, על השמועות נפוצו אז בענין עשרת השבטים, אבל התארים המליציים המרובים שבאותו מכתב נתנו עוד למאן מקום לפקפק אם אפשר בכלל לדבר על נגיד בשם עמרם⁵ והנה בא המכתב שלפנינו ומסלק כל פקפוק. המכתב נכתב בשנת “ולקחתי אתכם לי לעם” (שו' 48), היינו ה”א ק“מ. אבל תאריך זה מוטל בפסק. כי מתעודה אחת שפרסם מאן⁶ יוצא כאילו הנגיד ר' דוד ב”ר יהושע עמד בנגידותו עוד בתחלת המאה הט“ו, ולפי זה נצטרך להאריך את זמן עמידתו במשרתו לחמשים שנה בערך, שהרי אביו ר' יהושע נפטר בש' 1355⁷, דבר אפשרי אמנם, שהרי ר' דוד נכד הרמב”ם עמד במשרה זו יותר מששים שנה. אם כן הוא יש להוסיף נקודות גם על המלה “לי” והתאריך הוא “לי לעם”, היינו ד“א ק”פ (1420). אך אפשר להציע לשאלה זו גם פתרון אחר: ר' דוד חי שנים רבות בדמשק וחלב (בע' 1375 – 1386). הסבות לכך אינן ידועות לנו, ואפשר שמטעמים מדיניים הוכרח להסתלק מן הנגידות ולצאת את הארץ ובמקומו בא ר' עמרם. כשחזר ר' דוד למצרים חזר גם לנגידותו. ורק אחרי פטירתו שימש שוב ר' עמרם בנגידות, וע“כ אנו מוצאים אותו נגיד גם בש' ק”מ וגם בש' קע"ט.

מיתר הידיעות שבמכתב יש לציין ביחוד את העובדא שבקהלת קהירא היו אז כמה רופאים. אף במכתב שפרסם מאן ושנכתב בש' 1409 נזכרו כמה רופאים, וזהו ענין לחקירה מיוחדת על הרופאים היהודים במצרים בתקופת הממלוכים. ראויה לתשומת לב גם הידיעה שר' דוד הספרדי הקדיש “ה' כספים לשמן לבית שמואל הנביא (שו' 41)⁸. הכותב מבקש שישלחו לו סכום זה בצרוף סכום קטן הנועד בשביל אמו, ומכאן ראיה שישב בירושלם והיה מפקח על הקבר הקדוש הזה. הכותב אף הוא היה ספרדי: יוסף ב”ר אליעזר הספרדי, ויש בידינו כמה ידיעות על התישבותם של כמה יהודים ספרדים בא“י אחר גזירת קנ”א עוד לפני הגרוש⁹. אביו ר' אליעזר נפטר בעיר הקודש ונקבר במערת יהושפט¹⁰).

המכתב השני, הקרוע והחסר בסופו, ערוך ל“נגיד הנגידים… מה”ר נתן", הוא ר' יהונתן הכהן שולאל¹¹. הכותב, צדקה ניס, בא להמליץ לפני הנגיד על שני אחים שיש להם ריב עם שני אנשים אחרים הנאשמים בגניבת ממון אחיהם, והדבר נודע לשר העיר. לרגלי זה הוכרחו הנאשמים להיות נדים ומטולטלים ממקומם (שו' 14). על אחד מהם מספר הכותב, “שפעם אחת הוליך גבינה למצרים וטען שמן היהודים קנה וחקרו על הדבר ונמצא שקר והעניש אותו מה"ר יוסף הנגיד ז"ל ומכר הגבינה לגוים”. מתעודה אחת השמורה בקמברידג' T.־S. 8 195 ¹² יוצא שיוסף זה היה כבר נגיד בש'

1. בש' 1481 מלא כבר בנו ר' שלמה את מקומו, כמו שמספר ר' משולם וולטירה בספר מסעותיו¹³.

מן התוספת הבאה על הגליון נראה, שהנגיד ר' נתן היה מכובד גם בעיניהם של סוחרים נכרים שהכירוהו או שמעו עליו.

מענין יותר הוא המכתב השלישי שכתב ר' יעקב נקאוה לר' יצחק שולאל. בזמן כתיבו של מכתב זה עוד לא היה ר' יצחק בנגידות ו“אדון כל ישראל” (שו' 10) היה דודו ר' יהונתן. כנראה עמד אז ר' יצחק לישא אשה והכותב מברכו “שיבנה לו בית נאמן כחפצו” (ש' 3). ר' יצחק היה בא“י ושהה בחברון ובעזה, כנראה לרגלי עסקיו ומסחרו בתבואת הארץ וחזר למצרים. ר' שמואל מיניר הנזכר כאן (שו' 5) היה אחד מרבני ירושלם בשנות ר”מ–רמ"ח בערך ומסבת הדוחק בירושלם הלך לדמשק¹⁴.

בסוף מצורפת תעודה על הלואה שנעשתה בהסכמת הנגיד ר' שולאל מן הכספים של ישיבת ירושלם שהיו בידי מהר"י בירב, “מפני שהיו צריכים המעות” לדבר נחוץ “ולא היו יכולים ל[מהר] לגבות אותם מן הקהלות”.

א. [כ"י קמברידג' T.־ S.16.46]

[יוסף בר] אליעזר זמן הוריד והערה.¹⁵

[ ס. פ..] רבו דרושה יהי¹⁶ חלק[ו] בגן יוצרו ברורה.

[אהבה מ]כלכלת את השורה¹⁷. באשר מימי קדם קדמתה

[יש] חומר וצרה. ואם עבר זר בתוכה שהוא נחש

5/ [הקד]מוני נכריה עבודתו מסעף פארה. על כל פשעים

[תכסה] אהבה ולא תקום פעמים צרה. ובעונותי לא אוכל

[יען ו]ביען¹⁸ לי העת עת מארה. אכן אודיעך קצת

[מעשי]נו אחת מני אלף בקצרה. דע אחי כי כל השנה

[הז]את לא חסרו מביתינו חליים רעים ורוח נשברה. עד כי

10/ לפעמים היינו שוכבים שלשתנו ולפעמים השנים ולפעמים

[הא]חד [להי]ות עששית התמיד בחליים דולקת תדירה. סוף

[דבר] עד אש באו ימי הרעה והגיעו ימים אשר אומר אין

חפץ כי נפשי מרה. כי נפלה עטרת נפשי, רכבי

ופרשי, קרן ישישי, משיב נפשי, בעת מולד ראש חדש כסליו

15/…… אוי לי על שברי נחלה מכתי אל

…….[אך] זאת נחמתי בעניי שנפטר בעיר

[הקד]ש ונקבר [במערת יה]ושפט מכוון כנגד העזרה ודע

……….. נ]שמתו מן הגוייה אמרתי לדודך נר"ולבקש

……….. על העֶכיר………..ם לו ז"ל כאשר

20/…… וברכך לפני יי', לפני [מותו]….. ורה. ולבי הומה

כנהמת ים מיום הפלג"ה [ועצמי] מני חורב חרה¹⁹ ולא

רק אל אל הלחם אשר אכלנוהו יחד והמטה אשר היינו

[מונ]חים²⁰ שוכבים אוהבי לנום בצל קורה. ולימודנו יחד

[בשבת]נו מימים ימימה חיבה הדורה. ואומר בלבי לכו

והודעת בעל הדין כמאת עדים דמי עם בדיקה וחקירה²¹).

25/ [נל]כה הג“לגל חוזר חלילה כאשר בתחלה ונחדש שם המלא”כה²²

[באורח] ישרה. כי הנה חוזרת לאכסניא שלה התורה. ולנו

[נאה] לחזור²³ ליושנה העטרה. והיתה אהבתנו כבראשונה

[רצו]פה בחיבה יתירה. ואם תצוה דבר עלינו מערכת

דבריך לא תשתנה אבל תתקיים הגזירה. ובחסדך

30/ [נא תפ]קידיני בשלום איש האלהים אדוננו מאור עיניו נגידנו

[השר] ר' עמרם שיאריך ימים למרבה המשרה. ובשלום

החסיד החכם הרופא ר' אלעזר ארי שבחבורה. ובשלום

[ה]מעלם מופק ואבו אלפראגי והנחמד בנו, שלשה קני

המנורה. ובשלום הרופא ר' יוסף משמרה טהורה.

35/ [ובש]לום שאר הרופאים גם עבד אלכרם גם סולימן בן

עבד אל עזיז. בחברה. וכלל ופרט שלום כל הקהלה

המהוללה והיקרה. איש כמעלתו ישמרם שומר ישראל

אשר בראשית ברא. והנני מחלה פניך לבל תמנע

מלכתוב לי שומך דבר יום ביומו באיגרתך סתשורה.

40/ ודע שכתב לי ר' דוד הספרדי כי הפקיד בידך ט"ו לטרין

פשתים לשלוח לאמי, האל ירפא שברה. וה' כספים לשמן

לבית שמואל הנביא, זכותו יהי עלינו סתרה. תהי חסדך

לשלחם עם כתבך ביד כלעומת שבא במהרה. וצור

ישראל יצילך מצעקה וצוקה ומסופה ומסערה. ויקיים בך

45/ זה המקרא. ואברהם²⁴ היו יהיה וגו' כנפשך המאירה.

[וכנפ]שי הקצרה אני השוכן בהר ציון כחורב בציון סלע

[מדבר]ה²⁵ החותם פרשת²⁶ וגם הקימותי את בריתי אתם

[וג'] שנת פרשת ולקחתי אתכם לי לעם והיית לכם

[לאלהים] וידעתם כי אני יי' אלהיכם המוציא אתכם מתחת

50/ [סבלות] מצרים. נאם המר אשר הן אני נשארתי לבדי.

יו[סף ב“ר] אליעזר זלה”ה הספרדי. ור' אברהם אל טר?…שי

יגיד לכבודך הזדון

שנעשה לי. תהי חסדך

… י בדין עם אדוננו הנגיד בעבור אהבתי. ושלום.

ב. [כ"י קמברידג'. T.־ S. J 24³]

בש' רח' וחל'²⁷

משתחוה אפים ארצה מול מעלת המעלה, ראש הגולה, בחיר עם סגולה, נגיד הנגידים אדוננו כתר לראשנו אור עיניו מה“ר נתן יצו./ הצעיר בעבדיך צדקה ניס מודיע למעלת תורתך שנתעכבתי מפני קצת שמועות משבוש הדרכים הש' יש²⁸ עכ”ז מזומן אני / לדרך אחר ארבעה או חמשה ימים בעז' הבו' ית' ²⁹ ומהרתי לכתוב למעלתך שורותים³⁰ אלו להודיע למעלת כבוד תורתך / ענינים שונים משתנים, בהשתנות דעת התחתונים לשנות הסדרים העליונים, להוליד ביש' נפשות בלתי טהורות, בעלי עברות מבטלי תורות, עד ישקיף וירא הש' בעדה קדושה, לשלח בקרבנו רוח חדשה. סבת כתבנו זה הוא שמה“ר שמואל ואחיו / כ”ר יצחק פראשי' יצ“ו עניים מדוכים בדאגה ובשעמום צווני לכתוב למעלת כבוד תורתך את כל הקורות אותם עם בעל[י] / ריבם א' שבתאי וא' אלשיאתי, וכבר כתבתי למעלת תורתך שעייאד היה התחלה לגלות זה הדבר, ר”ל גניבת ממון אחיהם/ כ“ר יעקב נ”ע, לשר העיר, וזה היה סבה שהשר כמעט מכריח לכ“ר שמואל ולכ”ר יצחק לטעון לפניו על בעלי [ריבם והם] / התמתנו³¹ הרבה בדבר עד שנתגלו סימנים רבים ואמתלאות גדולה בענין מצד מה שהנגיד עייא[ד והדמים] / מאלהם³² מודיעים למעיין בהם, שנראה בידם ממון אחר היותם חסרים מכל. גם למוס' א' שבתאי קדם ל דבר[ים] / רובים מודיעים מעוט חריצותו במצוות, מכללם שפעם אחת הוליך גבינה למצרים וטען שמן היהודים קנה וחקרו / עד הדבר ונמצא שקר והעניש אותו מה“ר יוסף הנגיד זצ”ל ומכר הגבינה לגויים. וזה תוכל לידע אותו מגדולי / מצרים. גם כ“ר משה [אבו]שערא יצ”ו יודיע למעלתך דברים שקדמו לו עם כולם. לזה הודענו למעלה תורתך / כדי שלא יחשב מעלת תורתך שהם מאונים במה שהם מטולטלים, או אם יבואו ל[פני מעל]תך ויתחננו תאמין לשבועת[ם] / ולתחנתם כי יחננו קולם אל תאמן, ובכלל ששר העיר שם ידו בזה ואין יכולת להמלט מידו הדבר עד שיצא לאור, / והם, ר“ל כ”ר שמואל וכ"ר יצחק, בוכים לילה ויום על שבא לידם זה הדבר ושמכרחים לדבר בו וכיון שבא לידם צריכים / להיות אנשים ולעשות מה שבאפשרותם לעשות להתגלות זה הדבר והם מחלים פני מעלתך שאם יבואו לפניך/ הם או כתביהם להתחנן לפניך שתדחם בגערה מלפניך ולא תתן ידך לעזור אליהם בצרתם כלל כיון שנגלה קצת רשע[ם]. / וכבר ידע מעלת תורתך בהתחלה בבואם למצרים בעודנו שם אמרנו כולנו לפני מעלתך שאין בזה הדבר כלום /…. שלא³³ היה לו בביתו כלום אלא בית במוקצה שיש לו סמוך לביתו ויש שם כלים רקים /…… ם וידעו הגונבים בפי מאמ' עיאד מתוך שסמוך לנסיעתו הביא/ …… הדרך והרגיש בו כשתקן המקום ושם בו הממון ואחר שנסע /…. [ה]לך משומד ונתייעץ עם עייאד לעשות זה הזהירו עייאד /…. ולך ח…. ואתה לבית אלשיאתי ונשק[ו]…. טר והלך א' שבתאי לעזה /… הן טענות בלתי מספיקות לאחר /…. מגידים בני אדם אלינו שיש להם /…. עד…. למדנו /….

על הגליון: משיר גִרגִ אל…. י התגר שהיה בחברת מעלת³⁴ בספינת פיכ’מּ‘…. שמע שמו[עת מעל]תך ומספר קצת שבחיך לבני מינו והוא דו[אג לדעת] שלומך / וש[ואל להגיד] למעלתך ולומ’ שכל מה שמעלתך צ[ריך] / תגזור עליו ויעשה וש[לום].

ג. [כ"י קמברידג'. S. T.־ תיבה בלי מספר מיוחד]

בה"י

יניק וחכים ולכל טוב מסכים, כוכב מזהיר אור בהיר מעריב ומשכים, גזע איתנים נטע נאמנים / שתיל המשרה אחרי שבחבורה לתעודה ולתורה הוא המשכיל הנבון היקר כגק יק' מע' מר' ור' ר' יצח[ק] / ישמרו צורו ויהיה בעזרו וימלא שאלתו ויענה עתירתו ויבנה לו בית נאמן כחפצו ותאות לבו אנס מאת / אחיך אהובך הצעיר יעקב נקאוה הדורש שלומך ומתאוה לראות פניך, מודיע לכבודך איך אעפ שצוית / שאתן לכלתו של מה“ר שמואל מיניר עשרים עומרים חטה ולשרה כל מה שתרצה היה כונתי שלא ל[תת] / דבר עד שאראה כתב אדוננו הרב יל³⁵ אחר כך שלח לי כבודו כתב מחברון וכתב מעזה שאתן לכלת / מה”ר שמואל מיניר עשרים עומר ולאשתו עשרה עומרים והנה נתתי להם כמו שכתבת לי ונתתי להם / ³⁶ אחד עשר עומרים וחצי ונשארו אחד עשר עומרים וחצי מכרתי אותם ונתתי דמיהם ליקר כר…../ הלוי יא³⁷ באופן שסך כל החטה הנמצא הנתון והמכור שלשה וחמשים עומרים. תפקידנו מאד בש[לום] / אדוני ואדון כל ישראל דודך יאריך השם ית' ימיו בטוב ושנותיו בחסדך תנשק ידיו מצדי. גברתי מת…/ ואני וביתי דורשים שלומך ושלום הכבודה הגבירה אחותך תמ³⁸ אם מכלוף ושרה דורשים שלומ[כם] ומתאות מאד לראות פניכם. הנני מזומן כאח צעיר לכל מה שתצוה עלי ולך שלו' כנפשך ה…. / ונפש אחיך הצעיר הדורש שלומך יעקב נקאוה מוכן למצותך ונפש הצעיר הכותב במצותו יום טוב דורש שלומך.

על גבי הכתב: ליד שאהבה נפשי אהובי / ידידי המשכיל היקר / כמר יצחק הכהן שלאל יל / במצרים.

ד. T.־S.8 J 352]]

אנו עדים חתומי מטה יודעים……….

גדולי הקהלות שבמצרים יצ"ו……….

על ענין לבקש קצת מעות שהיו צריכים………..

איזה ריוח למי שילוח אותם המעות שהיו צריכים ל[פי שהיה]

הדבר נחוץ למה שהיו צריכים המעות ולא היו יכולים ל[מהר]

לגבות אותם מן הקהלות והסכימו כולם גדולי הקהלות [בהסכמה]

אדוננו הנגיד יר“ה ליקח קצת מעות שהיו ביד החכם השלם כמו[ה”ר}

יעקב בירב של ישיבת ירושלם ת“ו כדי להרויח³⁹ לישיבה הנז' בע[ה”ק]

שיהיה הריוח בהתר ושיכנסו ערבים קבל[נים קצ]ת מגדולי [הקהלות]

בעד הקהלות הנז' על המעות שיקחו מן החכם הנז' ו…

ולקחו מן החכם הנז' שלשה ותשעים פרחים….

שעשה אדוננו המלך אלסולטאן סלים [ירום] הו[דו]

ונשבעו שבועה חמורה בשי'⁴⁰ לדעת המקום [ולדעת]

הנשבעים באמת שיפרעו אותם לו מ….

הבא ראשון.