רקע
אריה קרישק
חבר נופל

חבר נופל: מחזה בשבע תמונות


הנפשות:

אודי

רלי


 

תמונה א'    🔗

(כשעולה המסך מתגלה חדר קטן ואפור, בעל קירות גבוהים ורחבים, מלוכלכים וקודרים, קורי עכביש ושאר הסימנים. באמצע החדר שולחן עגול וכבד, עליו לוח שחמט; משני צדדיו שתי כורסאות גדולות; כיסאות לבנים גדולים פזורים בחדר. מראה גדולה תלויה על הקיר הפונה היישר לקהל. יש צוהר קטן בקיר משמאל וכניסה אחת עגולה וצרה בקיר מימין.

כשעולה המסך נשמעת מוזיקת אורגן קודרת מרחוק, נכנס רלי, גבר בגיל העמידה המאוחר, ממוצע קומה, ממושקף, פניו קודרות משהו ושערו נוטה להקריח, כשהנך רואה אותו יש לך הרגשה שהוא הולך ומזקין. בידו מקל עץ עבה, בו הוא נתמך מפעם לפעם. הוא מסדר פרחים באגרטל שליד לוח השחמט ומעמיד בקבוקי יין על אצטבה רחבה היוצאת מהקיר השמאלי. הוא מביט על החדר, מוציא שעון־שרשרת מכיסו, מסתכל. אחר הוא מתיישב על יד הכלים הלבנים, משלב ידיו ומביט בדלת. נשמעת דפיקה קצרה ועם שהוא קורא “יבוא!” נכנס אודי. בידי אדי פרחים, שעם היכנסו הוא שם אותם באגרטל ונשאר עומד מול הצוהר כשגבו לקהל ולפיליפו.

זהו גבר בערך בגילו של פיליפו, אלא הוא גבוה יותר, בעל חזות אינטלקטואלית של איש עסקים מרצין. בצדעיו כבר זרקה השיבה ומתחת לחוטמו – שפם בריטי, גזור היטב.

בידו מקל הליכה דק, אלגנטי. בניגוד לפיליפו, הלבוש בחלוק בית מוזנח, לבוש אדי בקפידה. המוזיקה גוועת חרש עם הצלפה חדה של אדי בקיר שמולו. המקל פוגע בצוהר ומשמיע נקישה יבשה).

אדי: רק פתח אחד, לא כן?

פיליפו: רק אחד.

(אדי, גבו אל הקהל, משעין כפותיו על הקיר).

אדי: קירות עבים, מה?

פיליפו: אטומים.

אדי: טוב מאוד.

פיליפו: כן, זה טוב.

אדי: נעלת הכול מבחוץ?

פיליפו: כן. השערים, גדר הברזל, הכול.

אדי: הכול?

פיליפו: הכול.

אדי: (מפנה פניו, נשען בגבו על הקיר, מצית סיגר) אז אין יציאה?

פיליפו: אין.

(אדי סוגר בשקט את הדלת במנעול ענקים).

אדי: אמרתי שזה מצוין.

פיליפו: אני חושב ככה.

(אדי פוסע וחולף על פני פיליפו, נעמד במרכז הבמה, בקדמתה).

אדי: אז זהו המקום, מה?

פיליפו: לא יכולה להיות שום טעות. טירה עתיקה. שילמתי בעד יומיים.

אדי: זה מספיק.

פיליפו: זה יהיה מספיק.

(שתיקה).

פיליפו: ראית את “הבוס”?

אדי: כן, הוא הסכים לכול. כמו שרצינו.

פיליפו: אני משער שכך בדיוק רצינו. קוניאק?

אדי: אתה יודע.

פיליפו: כן, אני זוכר.

אדי: הרבה קרח.

פיליפו: הרבה קרח.

אדי: אני נזכר באותו יום שבו עזבנו את המקום הזה…

מתי זה היה פיליפו?

פיליפו: 46.

אדי: כן. 46. היא לא השתנתה הרבה, אתה יודע?

פיליפו: אנה?

אדי: הטירה.

פיליפו: אווֹ.

אדי: אווֹ (צוחק), איך שירינו כאן בנאצים הקטנים האלה עם כובעי הפלדה. אני זוכר שהדם הגיע עד הקרסוליים. זה היה מחזה.

פיליפו: היה.

אדי: האם… האם ג’רי, יוסי ועדנה בפנימייה?

פיליפו: (שגמר למזוג את המשקאות ועתה מתייצב ומזיז כלי על הלוח) כן. כמובן. יעברו כשבועיים עד שייוודע להם משהו.

אדי: אני רואה שהכול סודר.

פיליפו: כבר אמרתי, הכול.

(שתיקה).

פיליפו: ואצלך?

אדי: אנה בגראנד הוטל, הילדה בסקנדינביה.

פיליפו: כמו שרצינו…

אדי: כמו שרצינו… יין טוב (מזיז מהלך) כמה עלה?

פיליפו: 13

אדי: אצל פורטוריקו?

פיליפו: אצל פורטוריקו.

אדי: עדיין נוהג לפי מנהגיך הישנים.

פיליפו: אה… זזתי.

אדי: הו, כן. הנה הצריח שלי אוכל סוס שלך… אז עדיין עם “ביג סנווֹ ביזנס”?

פיליפו: כן.

אדי: המנהגים הישנים?

פיליפו: (לפתע) אנה אמרה לי שהפסדת המון בהימורים שלך…

אדי: לעזאזל עם אנה. לעזאזל איתה. לעזאזל עם הפה הגדול שלה.

פיליפו: זה לא הוגן מצדך להגיד את זה.

אדי: לא הוגן מה? הו, קדימה ילד. נשמע מה אתה יודע…

פיליפו: אמרתי שזה לא הוגן. זה הכול.

אדי: לעזאזל איתה. לעזאזל עם הכול!

פיליפו: שח־מט!

אדי: מה אמרת?

פיליפו: מט.

אדי: (קם, זז אחורה בידו הכוס. הוא מרוקן אותה) ע… עכשיו?

פיליפו: (קם בהחלטיות מכניס ידו לחלוק) מיד!

(לקול מוזיקת אורגן רחוקה הם מוציאים חרש שני אקדחים עבים ושחורים ויורים איש ברעהו. עם שהם צונחים כבה האור בבת אחת. לקול מעבר מוזיקלי עליז כקונטרסט לקודמו מתחלף האור ועתה נראית הבמה כחדר הרצאות באוניברסיטה. לוח שנה מצביע על התאריך 1937. כתובת: “שקט הרצאה!”. ועל שני כיסאות לבנים הנזכרים לעיל יושבים וכותבים במחברות אדי ופיליפו. פיליפו אינו ממושקף, לבוש חולצת טריקו כחולה, מצייר משהו במחברתו, שקוע. אדי בחולצת ספורט ירוקה, בלונדי וחסר שפם, מאזין לשיעור).


 

תמונה ב'    🔗

אדי: היי פיל… משעמם מה?

(פיליפו מרוכז בציור)

אדי: הפסק רגע את יצירת האמנות שלך, פיל. אני רוצה להגיד לך משהו.

פיליפו: מה?

אדי: אומרים שמיקי עורך מסיבה על החוף.

פיליפו: הו, רד ממני…

אדי: מה אמרת?

פיליפו: אמרתי שתרד ממני… רד ממני יחד עם כל המסיבות שלך.

אדי: אני רואה שאצטרך סולם…

פיליפו: אה?

אדי: כן, סולם כדי לרדת. אתה הגעת גבוה, מה פיל?

פיליפו: תראה אד. אתה רוצה לרדת למסיבה אז לך… אנה ואני…

אדי: כן, אתה ואנה.

פיליפו: מוטב שתשים עין על שרה שלך.

אדי: אני כבר אשים עליה מה שמתחשק לי… אל תדאג, לא נגרד לך את הענתיקה…

פיליפו: הא! הא! הא!

אדי: מה אמרת?

פיליפו: צחקתי.

אדי: אני לא תופס…

פיליפו: צחקתי. זה הכול. הבדיחה שלך הצחיקה אותי.

אדי: איזו בדיחה? אני לא זוכר ש…

פיליפו: ענתיקה. כן צחקתי. הא! הא! הא!

אדי: אה… תראה פיל לא רציתי להעליב אותך… אנה היא בסדר גמור, רק שיש לה כמה מגרעות אופייניות…

פיליפו: מגרעות יש לכולנו.

אדי: אה, אה! לא כולנו פיל, לא לכולנו.

(פיליפו מביט בו וחוזר במהירות לציור) אתה מפריע להרצאה של פרופסור קאלברט באוניברסיטת ויומינג 1937. שיעור גיאוגרפיה.

אדי: הו, התרח הזקן לא שומע כלום. אנחנו בסוף.

פיליפו: נכון, בסוף. שני גאוני הכיתה, אדי חסר המגרעות ופיל העולה והמצליח.

אדי: רמת הציונים אינה קובעת מאומה, מותק. ההשכלה שייכת ל…

פיליפו: מטענו האישי של התלמיד. נאום אד גריי.

אדי: השדיים שלה צמוקים.

פיליפו: אה?

אדי: השדיים שלה צמוקים. המגרעת העיקרית של אנה היא שהשדיים שלה צמוקים. כך אומרים כולם.

פיליפו: בראוו. מה עוד צמוק אצלה?

אדי: אל תיעלב.

פיליפו: כולי צוהל.

אדי: מותניים בינוניים ו… ירכיים דלות…

פיליפו: אתה מחמיא לי!

אדי: אתה לא נעלב מותק, אני רק מותח ביקורת על החתיכה שלך. גוף צמוק ודל כמו מקל כביסה. אתה יודע, למעלה דק למטה פחוס ובאמצע ווי ברזל.

פיליפו: אני מאושר שאתה שופע מהחתיכות שלך… מלאות… מלאות… מלאות…

אדי: בטח, סוזי 96, 60, 88… לינדה 99, 55, 98. ו… מלא!

פיליפו: המוח: 0! אפס! ריק. צמוק, פחוס למעלה ולמטה. ובאמצע ווי ברזל לחיזוק השאריות. כמו מקל כביסה של אנה. מרוצה?

אדי: (צוחק) תמיד היית מוכשר בהגדרות…

פיליפו: אתה במסקנות…

(צלצול הם נשארים קפואים לשנייה. ואז –).

אדי: זהו. כולם הסתלקו. כל הנמושות כולם.

פיליפו: ואנו נותרנו… בסוף…

אדי: (מתחיל לקרוע דפים ממחברתו ולהשליכם לכל עבר) איזה מקום אומלל!

פיליפו: העיתונות והממשלה ציינו את אוניברסיטת ויומינג כטובה ב…

אדי: לעזא–זל העיתונות. לעזאזל הממשלה. הם ציינו… הם העניקו ציון. הבט יש לי הרגשה שאנו נחנקים… נחנקים, עם ניירות וגיאוגרפיה, גלובוסים, גלובוסים עולם ומלואו (אוחז גלובוס מהרצפה ומגוללוֹ) ואנחנו כאן…

פיליפו: ואיפה היית רוצה שנהיה?

אדי: גרמניה. “דאר שפילר תיאטר”. ידידי, עם כוח הכתיבה שלך וכוח המשחק שלי, יכולנו לכבוש את לב כל ההארים והפרויילאינס של ברלין…

פיליפו: אני באמת מודה לך על ההערכה הכנה לכישרוני. אבל המחזאי הצעיר והמבטיח רלי וייס יסיים את לימודיו ואחר ייסע לאנגליה. שם…

אדי: שם יישא את אנה קרטר לאישה. ויהיו להם שלושה ילדים, בית עם תוכי, ארבעה חתולים, שכנים בשם סמית, ראש ממשלה בשם צ’מברלין, סבתא אנוכי ו… כישלון!

פיליפו: הממשלה… זה שלב שעליו אני עובד בתוכניתי החדשה.

אדי: מה שמה, ילד?

פיליפו: הצלחה.

אדי: הא?

פיליפו: הצלחה. הצלחה אטית. איך אמר אותו המשורר הנכשל מברוקלין:

בצלחת דייסה היתה מעט

קמתי חרש לאט

את הסכין תקעתי באמא חזק

לאבא לקחתי כסף מהארנק

מהר במדרגות ארוץ

אשאף, אשאף, לחוץ, לחוץ…

וכישרון לי מה מעט

אך מתקדם אני לאט לאט…

אדי: (צוחק) ישירו את זה היום במסיבה?

פיליפו: אני מקווה שלא יזייפו.

אדי: איך… אם אנה תהיה שם…

פיליפו: חזיר! (אדי צוחק) אם שוב פיתית אותה אז אני…

אדי: (מצביע על השלט) שששש…

פיליפו: “דאר שפיגלר”. אתה קורא עיתונים. דאר שפיגלר, ואס?

אדי: יא! יא!

פיליפו: מישהו, דיפלומט שמן ועב־כרס בברלין, כתב לציפור קטנה בנירנברג שעלולה לחול תמורה.

אדי: אצלי זה חוק. פוליטיקה מרחוק.

פיליפו: ניין, האר גריי. תהיה מלחמה!

אדי: מה אכפת לי.

פיליפו: מישהו יפסיד…

אדי: מה אכפת לי.

פיליפו: מישהו ינצח.

אדי: מה אכפת לי.

פיליפו: מה אכפת לו… יא!

אדי: (מתקרב אליו, מניח ידו על שכמו של פיל) האליפסה הגדולה הזו שאנו קוראים לה עולם היא מורכבת. אתה יודע, גרעין, שכבות, יסודות… בין מסלול הכוכבים ישנו תמיד מקום. יש תמיד מקום לעוד טיפות בשביל החלב. ומה זה משנה אם הכוכב יזהר או לא? מה זה משנה אם כמה גוויות יפסיקו לשאוף פחמן, חמצן, מימן, חנקן? אנו נמשיך במסלולנו. כן, אנו, טיפות חלב זעירות…

פיליפו: אדי, מחה פעם אחת את טיפות החלב משפתיך והתבגר. האר גריי, גרמניה, ארצות הברית או כל מקום אחר הנם אותם אדמה. אותם יסודות. ואפילו הנך אישיות חסרת מגרעות, הרי שלאחרים יש מגרעות. ולא הכול ידפוק לפי תוכנית ההורוסקופ שלך כמו שאתה חושב. בשעון העגול הדפוק הזה יש מישהו אחר שמכוון את המחוגים. אנו משמיעים את הצלצולים…

אדי: אנה תהיה במסיבה.

פיליפו: (לאחר שתיקה) אני לא אהיה.

אדי: אולי בעוד כמה שנים היא תרצה טבעת…

פיליפו: לי יש עדיין אצבעות.

אדי: אם לא תיחתכנה במלחמה שעליה הודעת…

פיליפו: היא תסתפק באצבעות הרגליים. אין הבדל: חמש חמש.

אדי: רק ששם כבר יותר מסריח…

פיליפו: (אורז חפציו) הלכתי…

אדי: לאן?


חושך


 

תמונה ג'    🔗

(מוזיקת חצוצרות. האור עולה, התאריך 1938. החדר מואר באור צהוב אדום. השולחן הגדול נעלם. רק כיסאות פזורים פה ושם. על שני כיסאות קיצוניים עומדים אדי ופיליפו, לבושים רק בגופיות ועניבות פרפר. פיל ממושקף, אדי בעל שפם קטן. בידי כל אחד מקלות עץ. כשנפתחה תמונה זו הם צוחקים בקול גדול).

פיליפו: אתה מצחיק אותי ידידי…

אדי: אתה משגע אותי קולגה…

פיליפו: הרשה לי לצחוק סאר.

אדי: אל תגזים כבוד הממונה על ביטחון הציבור.

פיליפו: (מנופף במקלו) זה בלתי אפשרי! ממש בלתי אפשרי! המרגלים של הממשלה בגרמניה מוסרים כי היטלר צורח ברצינות.

אדי: צורח, רק צורח. משחק בנדמה לי של ילד עם שפם.

פיליפו: פולניה חוששת.

אדי: לחינם.

פיליפו: יש תנועה זעירה של כוחות גרמניים לגבולה. התארגנות.

אדי: מפחידים את צ’מברלין.

פיליפו: גם את רוזוולט.

אדי: יש לך אש מותק?

פיליפו: (מחטט ומוציא חפיסה) כן, בבקשה.

אדי: אז שרוף את הפחדים, ילד. לא תהיה מלחמה ואני אומר לך זאת.

פיליפו: (קופץ מהכיסא מתחת לכיסאו של אדי) יאוול האר גנרל!

אדי: (יורד והולם בחביבות בבטנו של פיל) היי התגונן! התקפה!

פיליפו: מיין גוט! דאר אמריקנס איז קומן!

אדי: אנו מתקיפים! “מיין קאמף”!

(מחליפים מהלומות בחביבות. אורות מוחלפים לרגיל)

פיליפו: אנה עדיין בלונדון?

אדי: (מרביץ לו בבטן) אהה.

פיליפו: היא נהדרת… נהדרת… אני חושב שאשא אותה לאישה בסתיו הבא.

אדי: (שחטף בלסת – מחזיר בכתף) הנה הם נופלים… חיילים בנישואים…

פיליפו: (צונח על הרצפה מתנשף) הציעו לי ג’וב אצל “ביג סנוו ביזנס”…

אדי: (התיישב המום על כיסא הפוך) אל תגיד לי שהסכמת…

פיליפו: הה… איני יודע… אני חושב…

אדי: אתה חושב… תהיה בטוח ילד שהם יסרסו אותך. תישאר אימפוטנט חסר כול. אתה יודע שאלה חצי נאצים? הם כמעט והיגרו לגרמניה אילולא הדולרים שלנו… האמן לי, אם באחת מאגדות סבא־אלוהים הצבע עם השפם ינחת כאן… “ביג סנוו ביזנס” תהיה לו חותנת ובית מלון…

פיליפו: הם משלמים טוב…

אדי: והם כבר ישלמו לך…

פיליפו: אני באמת מצטער שאתה מאוכזב מהתיאטרון, אדי.

אדי: (יורד על ארבע) אה, עזוב שטויות. עלו לי לראש המונולוגים ואותן שאלות של ילד מפגר ששאל את דוד פולוניוס אם להיות או לא להיות… הבמאים עשו לי מיזנסצאנה כזאת שכל ברק תיאטרלי לא נותר בי. אבל ידידי, בעוד שנה אני גומר עם זה.

פיליפו: מאז שגמרתי את האוניברסיטה שמתי לב שהרבה דברים השתנו, אני חושב שבייחוד האופי שלי. כתבתי מעט, עשיתי הרבה. חוזים, פקידות… לא נותר זמן לשיר קטן בגן, רק המחשב על הילד המטורף שדקר את אמו בסכין והתקדם לאט…

אדי: במסיבה האחרונה שרו את זה. כל האנשים המאושרים מהכיתה. כל כישלון שהצליח וכל נמושה שהתחתנה. ישבתי בשקט עם כוס בורבון ביד, והם שרו, זייפו כרגיל, היה חושך פרט לאותו אור “סלווֹ” אדום מרגיז… מישהו אמר שהזמן משול לצב, זוחל לאט לאט ועם כל צעד מזקין… וצב אדי זחל החוצה…

בחוץ היו המון אורות, ברודוויי, הוליווד, אפילו אור קטן מברוקלין, אור מביתו של ילד קטן שהתקדם לאט, אחרי “שפילח” לאבא כסף מהארנק. והצב זחל ושריונו החל להיפגע מקשיי החורף… וכשהצב פגש בנמלה הוא אמר לה: אחותי, אכן נכשלתי…

פיליפו: אכן, תהיה מלחמה…

אדי: באלוהים שאני רוצה בה. כן, בברוקלין אני רוצה בה. אני מצפה ל“בּוֹס” גדול, שירעיד וישבור כל ישן. אני מחכה לסתיו הבא שהשלכת שלו תהיה גדולה כמו כיכר וושינגטון… ובאלוהים שאני מצפה לקץ יריד ההבלים הגדול…

פיליפו: אתה מצוברח היום…

אדי: אני חושבברח היום.

פיליפו: אבל הם צדקו. כמה שהם הדיוטים הם צדקו. (מתחיל לקום, לאסוף כיסאות ולסדרם) “ביג סנוו ביזנס”; לסדר כיסאות, להחניף ל“בּוֹס”… לעשות תה… אבל ככה זוחלים, אחר כך מתחילים לזוז… ולכן אני חושש מהמלחמה אדי. הייתי אומר שאני אפילו שומע בלילות איך העצמות שלי משקשקות מפחד. כן. כי המלחמה מותירה רק דבר אחד, איני מתכוון לאיזה גבול פוליטי או שטחים כבושים, אני מתכוון לשריוני הצבים השבורים… פיליפו הוא צב שנהרג משום שלא היה לו שריון… ולי מחכה נמלה חרוצה בלונדון…

אדי: אבל זה נגמר. שכחתי להגיד לך, אני בלונדון בשבוע הבא.

פיליפו: למה?

אדי: (קם חובש כובע בריטי) מה, לא ידעת? אנה ואני מתחתנים!


חושך


 

תמונה ד'    🔗

(רעם תופים. לאחר מכן שריקות פגזים ורעמי מקלעים. כשהאור עולה נראים פיליפו ואדי רצים בתחתוני גטקס וחולצות קרב מחאקי. בידם רובים. הם יחפים. הכול הפוך… לוח התאריכים מנוקב בפגז אבל אפשר לקרוא 1943. הם נשכבים אחרי הכיסאות במצב היכון).

פיליפו: הפעם זה היה קרוב.

אדי: הכול קרוב, ייתכן שגם הסוף.

פיליפו: איזה סוף? פסימיסט קטן. עוד מעט יגיעו לכאן המארינס של נחתת ארבע. סמוך עליהם.

אדי: אני סומך עליהם כבר יום שלם בין בודדת וצרורות. הו יאנקים! הו! בואו הנה!

פיליפו: הורד את הראש, אידיוט!

אדי: אני מוריד את הראש. אני פוחד. אני אומלל. אומלל בשבילך, בשבילי, בשביל אנה בפריז יחד עם רבקה שלך. הן מסתדרות טוב ביחד, לא כן?

פיליפו: הכול הסתדר.

אדי: קראוטים מזוהמים! הוציאו את הפרצופים שלכם! בואו ונשרטט לכם כברה היטלראית! אני צועק אתה שומע… בחור גדול גיבור. אבל אני פוחד, פיל. פוחד כמו לטאה שכרגע פגשה בצב…

פיליפו: שקט! – (הרעמים משתתקים, הפוגה) אני חושב שהם הלכו. (מתרומם)

אדי: היזהר! איייייי! (הוא צונח לופת את כתפו. פיל יורק צרורות כמטורף) הנה הצב חטף סדק ראשון… ואין חייט…

פיליפו: (קורס, מזיע, מצית סיגריות לאדי ולעצמו) זה היה איזה פצוע שנשאר. תודה אד.

אדי: כל כך לא מתאים לי מה? (צוחק צחוק צרוד) אד גריי נפגע בכתפו, עת זינק להציל את חיי חברו…

פיליפו: (בודק את הפצע) כואב?

אדי: זה רוקד שם “טנגו”…

פיליפו: למה קפצת? אתה היית עלול ליהרג…

אדי: כנראה לא חשבתי… ראיתי את ההנס הזה מרים את מקלעו ו… כבר הייתי חוסם אותך.

פיליפו: מפליא. אני ממש מודה לך, אחא.

אדי: תפסיק להודות צופה, אני פשוט חושב שזה היה… איך קוראים לזה ההם… זינוק אינסטינקטיבי… רפלקס… לעזאזל, הברנש בפנים רקדן טוב…

פיליפו: אין לי תחבושות.

אדי: ואם היו, היית נותן?!

פיליפו: אני מודה שלא.

אדי: אני יודע. עולם מחורבן.

פיליפו: (במין חיוך מוזר) אני לא הייתי נותן. רק יושב הייתי כאן לידך. ומביט בדם הזורם ומבצבץ… כמו, כמו רופא… אתה תופס אד? בפעם הראשונה עליון מעליך! מצפצף על חוסר מגרעותיך… יושב ומביט באדם שתמיד דפק בך צרורות ועתה חטף אחד בכתפו… כואב? הא? אני מרוצה. ממש מרוצה. גם אז, בלונדון, חטף איש אחד כדור כשאנה הפכה לגברת גריי. אתה יודע, מאז שאנו על הרכס המסריח הזה, חשבתי איך לחסל אותך. לדפוק לך כדור מהעורף או ישר בפרצוף המטונף… אבל הנה זה בא… ובאיזו צורה…

אדי: ממזר נאלח! זה מה…

פיליפו: אל חשש, לא תמות. אתן לדם לזרום עוד זמן מה ואחר כבר איכשהו אחבוש אותך. המארינס יגיעו בעוד כשעה. הם ימצאו שני חיילים וכדור.

אדי: אנה חדלה לאהוב אותך פיל. חדלה עוד אז, כשעלית לדרגת מנהל ב“ביג סנוו ביזנס” והרמת את האף עד שסבא אלוהים השתעל… ואתה מרמה את עצמך כמו זיקית. החליפי צבעים זיקית, זה לא הצבע הנכון!

פיליפו: הו כעת כבר לא אכפת לי, יש לכם הכול ביחד. לך ולמקל הכביסה של פיליפו…

אדי: היא נהדרת… נהדרת…

פיליפו: וטיפות החלב נשרו. כוכב נוסף נפל. קטע משיר של פיליפו וייס. (קם, מסב את פניו, אדי אוסף את שארית כוחותיו ונועץ סכין ששלף מנרתיקה ברגלו של פיל, הנופל בזעקת כאב)

אדי: הא! הא! סידרתי אותך זיקית!

פיליפו: עוד דם… עוד זיכרונות הנוסעים ברכבת מברוקלין ויומינג! היית זריז… כמו תמיד…

אדי: חיכיתי, רק חיכיתי לרגע שתפנה את הגב ואז… כמו תמיד… הלמתי עמוק… נכון שסידרתי אותך פילי מותק… אני צב ערום!

פיליפו: אותי לא סידרת. אנו מכירים כבר יותר מעשרים שנה…

אדי: (מתהפך ועוזר גם לפיליפו. מביטים בשמים) הבט, הבט בכוכבים! הנה שם שלי עטוף בשריון והנה שלך עטוף בדם. הבט בנצנוצי התקווה. הבט בשביל החלב…

פיליפו: רבקה בהיריון. עוד נצר לזרע פיליפו וייס.

אדי: אל תכעס עלי פיל, אתה יודע שאני אוהב אותך. מוזר, אתה הידיד היחידי שהיה לי. מצחיק, אבל אני חושב שלא אוכל בלעדיך. אני צריך אותך לצדי. עם זעקת כאב… או עם חיוך… או עם סכין ברגל…

פיליפו: אני חושב שהמארינס יגיעו עוד מעט. הם ייקחו אותנו בנחתת גדולה עם ארבעה קירות פלדה. הם יחזיקו בנו כבשני גיבורים. ואולי סבא סם ייתן לי מדליה, וגם לך… רק ששלי תהיה גדולה יותר, כי אני שמן יותר… והנה שנים יעברו… וילד קטן של רבקה גדולה ישאל: אבא למה יש לך מדליה? אבא למה יש לך חור ברגל? מהמלחמה בני. מהמלחמה. הייתי גיבור פעם ונלחמתי… הנה תוצאות המלחמה. ואנה תחבוק את כתפו הפצועה של שכני שממול ותאמר: אתה וידידך הייתם גיבורים. למה יש לך חור בכתף אדי? זה כשהצלתי את פיל, אני. גיבור. תודה אדי. (בקול שנוק) תודה בעד הצלת חיי.

אדי: פיל… פיל… פיליפו!


חושך


 

תמונה ה'    🔗

(חדר בית מלון. לוח התאריכים מצביע על 1954. שלושה כיסאות במרכז, על האמצעי בקבוק וויסקי ושתי כוסות. נכנסים אדי ופיל לבושים בפראקים ומדליות).

פיליפו: וויסקי!

אדי: כוס למעני וכוס למענך. לחיי עוד תינוק, פיל. שמע, בקי היא פרה יולדת…

(משיקים)

פיליפו: אתה נוסע לגרמניה, לא?

אדי: לחיי התינוק שבדרך… כן, גרמניה… מוניתי ממונה על אורוות חיל הפרשים שלנו. אבי היה סייס, אתה יודע… אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה…

פיליפו: אני עוזב את ה“ביג סנוו ביזנס”.

אדי: אני אשים אוכפים, אצעק על עוזרי, אטפח על הסוסים ואומר: “אתה סוס טוב פיליפו”.

פיליפו: אני עוזב אותם.

אדי: את מי אתה עוזב סוס?

פיליפו: “ביג סנוו ביזנס”.

אדי: חבל, הם שילמו טוב.

פיליפו: אדי אתה לא תופס? למענך… למען אשתך… אני עוזב אותם!

אודי: בחייך. אל תהפוך לצבוע מתחסד…. לא בשבילי.

פיליפו: אדי מה קרה לך?… שיכּור?

אדי: פיכח.

פיליפו: אכן, התפכחת…

אדי: כמובן, אני הולך לטפל בסוסים אציליים, לא?

פיליפו: דאג להלביש את האוכף היטב… כדי שלא יחליק…

אדי: סמוך עלי.

פיליפו: סומך. כבר שלושים שנה…

אדי: נפלא עולמו של הסייס… האביר רוכב על הסוס אך הסייס קובע מתי ייפול…

פיליפו: מתי יגיעו הזונות?

אדי: הזמנתי אותן לשש. אבל הן יאחרו. זוהי פריז ידידי.

פיליפו: כן, שלל אורות פיגאל…

אדי: אל תהיה ציני, קיבלת מדליה.

פיליפו: כן, ואני צולע. זו היתה רק סריטה, מה?

אדי: מה?

פיליפו: כן. המארינס הגיעו, בדקו לו את הזרוע ואמרו… רק סריטה, הכדור המשיך הלאה… אתה בר מזל.

אדי: אני סייס.

פיליפו: איך שהוא מצליח… איתי…

אדי: (שותה) רוצה שח־מט?

פיליפו: יש לי.

אדי: אני מתכוון למשחק.

פיליפו: אוקיי, עד שהן יגיעו.

אדי: מי?

פיליפו: תוצרת פריז. בעטיפה זהירה.

אדי: אה…

(הם עורכים משחק ומתחילים להניע כלים).

פיליפו: לא יפה מצדן שהן נותנות לנו לחכות…

אדי: זונה לעולם לא מאחרת…

פיליפו: חוץ מאנה…

(אדי הולם בו, פיל נופל המום).

כן היא איחרה לבוא אלי… אבל אתה מצאת אותה. (אדי מזנק עליו. פיל זז, אדי נופל, פיל צוחק. אדי מצטרף אליו, קם, ושניהם מתחילים לרקוד ריקוד שיכורים):

היה היו שני חברים

    היה היו שני חברים

        אחד היה כייס

            השני היה סייס

                אחד חטף קורנס

                    השני אנס ונס

(הם מתחילים להשתולל בחדר, מעיפים כלי שחמט אחד על השני; בסופו של דבר שוכב אדי כשבכתפו נעוץ פגיון. זה מתגלה רק כשנדלק האור, שתוך די משחק השיכורים הועם והודלק חליפות. “ספרקלינג־לייט”).

אדי: הפעם… הפעם אחא… הפילוסופיה… פ… עם… זה… ב… ברצינות. מסור להם ד"ש, הלילה אין משגל…

הלילה אני לא בפורמה

הא לילות וכוכבים

    לילות ומשגלים…

הנער במדרגות עלה מעט

הוא התקדם לאט לאט

    עכשיו הוא טס

        הנער הסייס…

(הוא עוצם את עיניו. פיליפו בבכי כבוש מלטף את שערותיו המתחילות להכסיף)


חושך


 

תמונה ו'    🔗

(הפעם החשיכה יותר ארוכה, לכן גם המוזיקה של האורגן ממושכת יותר. משעולה האור מתגלה ראשית הלוח של 1960. לאחר מכן, ליד השולחן הגדול שהוזז הצדה, מתגלה פיל, היושב ומתקתק במכונת כתיבה. נכנס אדי, בחיוך רחב הוא מטיל עצמו אל פיל. הם לוחצים ידיים).

אדי: לא השתנית, זיקית.

פיליפו: גם את לא, צבונת…

אדי: משרד “ביג סנוו ביזנס”. יפה, יפה… מתקתק על המכונה טוב מאוד (מתיישב על יד מכונת הכתיבה מתקתק לאט) א…י…ך ע…ב…ר…ו ה…ש…נ…י…ם

פיליפו: ספר, ספר איך היה בגרמניה?

אדי: הו, ירדתי בדרגה…

פיליפו: ובכן?

אדי: מסייס לסוס פשוט. זאת אומרת אזרח. וכך הייתי בגרמניה האוהבת עד ש…

פיליפו: אצלי הכול אוקיי.

אדי: מה שלום ג’רי, עדנה ו… החדש מה שמו?

פיליפו: איזה חדש?

אדי: הילד.

פיליפו: אה… יוסי.

אדי: יוסי… מה שלומו?

פיליפו: טוב מאוד. מרטיב בקצב, מיילל… נהנה, אתה יודע…

אדי: טוב.

פיליפו: למי?

אדי: לתינוק.

פיליפו: ככה זה.

אדי: יש לנו ילדה.

פיליפו: מה?

אדי: אתה יודע, יצור נושם עם צמות, חזה קטן שיתפתח לשדי אישה מינקת…

פיליפו: האם היא יפה?

אדי: בדיוק כמו אמא שלה.

פיליפו: הבנתי.

אדי: יש לך אותו הוויסקי מ־54?

פיליפו: כמובן. (מוציא ומוזג) ידעתי שתרצה…

אדי: כן. כן, הכול מוכן…

פיליפו: אצא רק לרגע, עלי לצלצל הביתה…

אדי: מסור ד"ש ליוסי… (פיליפו יוצא. אדי שם משהו בכוסות. פיל חוזר, מרים כוס).

פיליפו: לחיי האהבה, החלב והצב…

אדי: היום הצב הפך לעכבר… מטמורפוזיס…

פיליפו: כמה אתה מרוויח?

אדי: איפה?

פיליפו: במקצועך המחודש?

אדי: לא כלום.

פיליפו: אז ממה אתה חי?

אדי: מדודתי.

פיליפו: אתה רוצה להגיד לי שככה אתה סוחט ממנה, בלי בושה?

אדי: לא היא נפטרה. הורישה מאתיים אלף.

פיליפו: כל הכבוד.

אדי: לדודות הנפטרות…

פיליפו: נו?

אדי: וזה הלך…

פיליפו: מה אצלך לא הולך?

אדי: המזל.

פיליפו: מה דעתך לבוא אלי… יש לי מספיק…

אדי: אין לך מספיק! וחוץ מזה כבר שוחחנו על כך… זה לעולם לא, שומע? לעולם לא!!!

פיליפו: אז למה באת?

אדי: לקנות אותך.

פיליפו: הו, יש לי תו־מחיר. אה, סלח לי. שכחתי להוריד אותו. הוא מלפני שנתיים…

אדי: אני מתכוון ברצינות פיל. יש לי משהו. משהו גדול באמת.

פיליפו: אני משער לעצמי שזה כרגיל “המציאה” שלנו…

אדי: טירה.

פיליפו: יפה… התקדמת…

אדי: ליד ויומינג יש טירה בודדת של איזה אביר אינווליד מלפני הרבה הרבה זמן… זה ה“משהו” שציפינו לו. מה דעתך?

פיליפו: מקום בודד?

אדי: לגמרי.

פיליפו: אין גישה?

אדי: לגמרי.

פיליפו: סיום?

אדי: לגמרי.

פיליפו: אני מבין שעלי לסדר את כל הסידורים…

אדי: כמובן, לי יש עוד כמה סיומים פה ושם…

פיליפו: איך?

אדי: שח־מט. תמצא את המודעה של “טיימס” משישי שעבר…

פיליפו: הכול יסודר.

אדי: הכול? (מצית סיגריה) אגב, זה עתה שתית חומצה מרוכזת של אבץ גופריתי…

פיליפו: אדי, אתה מרחיק לכת!

אדי: אל חשש. שום מוות… רק חודש בבית חולים… משתבריא, נהיה מוכנים בטירה, לקראת סיום החשבונות…

פיליפו: האומנם?

אדי: אבץ גופריתי… מרוכז… הא הא הא!

פיליפו: כן (משתעל) אני מתחיל להרגיש… אני אפול ובחלומי אראה טירה… (הוא צונח מעולף. אדי מכבה את הסיגריה, אחר מרים טלפון).

אדי: הלו, אנה?… המטוס לסקנדינביה יוצא בעוד שעתיים… הילדה בבית?… כן… יופי… הכול סודר… לי יש חופשה ארוכה… גראנד הוטל?… אוקיי… צ’אוו. (מוריד את השפופרת) צ’אוו “ביג סנוו ביזנס”. למה הוא כה חסר טאקט?!


חושך


 

תמונה ז'    🔗

(הטירה. הם יושבים ושקועים במשחק השח. תמונה זו חייבת להיות מעין המשך מדויק לתמונה א‘: אותם סדרי התפאורה, הלבוש, האיפור וכו’).

אדי: מלכה זזה לקראת שח…

פיליפו: צריח מגן על המלך…

אדי: נכון… הגנה…

פיליפו: בורבון?

אדי: נכון.

פיליפו: (קם ומביא בקבוק וכוסות, מוזג).

אדי: פיליפו!

פיליפו: מה?

אדי: בלי אבץ גופריתי, אה?

פיליפו: כמובן… יש לי משהו יותר מרוכז.

אדי: נחכה… למה אין לוח שנה בבית הזה? אני רוצה לדעת איפה אני חי!

פיליפו: בטירה הזאת אתה חי בעבר.

אדי: הוֹ… כוס למען העתיד!

(שותים. אדי קם מטיל עצמו על הכורסה, עוצם עיניו).

אדי: אבל מפליא לחשוב איך באמת חלף הזמן. הבטתי היום בצלקות… אתה מבין עמדתי עירום מול הראי והכול היה סרוט, מוכה… ואמרתי: “גוף” עשית עבודה טובה. סחבת כמה טונות חיים, כמה קילו שומן.. ושריון… שריון הצב… והיום הציץ סוף־סוף הצב מקליפתו ועכבר השחיז את ציפורניו… אני ממש משורר היום, מה? (שתיקה)

פיליפו: יש לי ידיד.

אדי: מה שמו?

פיליפו: אודי גרין. זוכר אותו?

אדי: אהה, זה שישב בסוף בוויומינג יוניברסיטי… כן, כן, ילד טוב.

פיליפו: והיה לו…

אדי: יש לו כעת ידיד טוב. קוראים לו רלי. הא, איזה שם מצחיק! כמו של בחורה… כל כך הרבה שמות יש בעולם! זרובבל, אליפלט, יקותיאל, שמילנקופולסקי, רמבימס, מיליקובסקי, והנה, ילד מברוקלין, בוחר לעצמו… או בחרו לו שם. כמו… כמו…

פיליפו: רלי!

אדי: אבל אני אוהב את השם הזה. זה… זה שם של הרפתקן. בעיניי לפחות…(צוחק) הרפתקנים. זה מה שהיינו… או ניסינו להיות… כל כך מעטים הם ההרפתקנים בעולם וכל כך רבים מחפשי אוצרות והרפתקאות… (פיליפו קם ניגש לאדי).

פיליפו: תן לי אולר!

אדי: מה… ע… עכשיו?

פיליפו: (צוחק) שום דבר. כך סתם. (אדי נותן לו אולר. פיל ניגש לקיר הגדול וחורט עליו משהו שאינו נראה לקהל מפאת קוטנו או אי־בהירותו)

אדי: מה שכתבת נכון…

אני מסכים…

פיליפו: ידידות ומוות.

אדי: כן… יש שיר על כך…

פיליפו: כן! שיר אותו!

אדי:

היה היו שני ידידים

אחד רוצח ושני רוצח

הם חיסלו הרבה כוכבים

מפניהם כל איש בורח.

זקנו ביחד הרוצחים

ישבו על אם הדרך,

אמר האחד: דידל דם בים בים

חיינו הם בלי ערך.

אך מה נעשה, אמר השני,

עת ישבו מעת לעת,

מה נעשה אם בינינו –

יפריד רק המוות… (שתיקה).

פיליפו: מאת רלי וייס. 1920–

אדי: היום.


דממה

אדי: קדימה, המשחק מוכן…

(הם מתיישבים בכבדות. ברקע רועמים מוזיקה ורוח אחר־דממה. הם מביטים איש בפני רעהו. פעמונים רחוקים. חושך)


מסך


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47442 יצירות מאת 537 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!