בסיפורי־העם הספאניוליים שבאסופתנו אנו יכולים לפגוש מכרים ותיקים ורבים מימי הילדות, מאגדות האחים גרים, מסיפורי שלמה המלך, מן המיתולוגיה היוונית ועוד. ואכן, אפשר לדבר על מוטיבים אגדיים כעל שפת־אספרנטו בינלאומית. יש מעשיות הזהות לחלוטין, או בפרטים מסויימים, עם סיפורי־עם טורקיים ובעיקר עם אלה, שמוצאם מן האי אדאקאלה שעל נהר הדאנובה. חוזרים ונשנים בהם מוטיבים, הידועים היטב מן הפולקלור העולמי, בכללם: המכשפה מופיעה בדמות אשה זקנה; בן־המלך המחופש לרופא מכריח את בת־המלך למסור לידיו את סם־המרפא, שאותו הוציאה ממנו במרמה; המלכה המתרחצת מושלכת, ע''י המכשפה, לתוך מימי הנהר; הדב בא לקבל את הכלה שהובטחה לו; אשה מרשעת אינה מצליחה לכרות את העץ הצומח מתוך קברו של האיש שנרצח על ידיה; היתומה זוכה לעצה טובה על קברה של אמה; האיגרת ובה פסק דין מוות על נושאה (מעין “איגרת אוריה החיתי” במקרא), מוחלפת, והמזימה הקשורה בה מתבטלת; האהוב מטפס אל חדרה של אהובתו על סולם עשוי משערותיה; תאנים גורמות לסרוסם או להשחתת פניהם של האוכלים אותן, אך תאנים אחרות מתקנות את הנזק ומחזירות את המצב לקדמותו; שד דורש חפץ מן הבית, כתגמול לעזרה שאותה הושיט; כדי למצוא את הדרך בחזרה מפזרים הנמלטים או הנחטפים, בשעת מסעם או מנוסתם, אפונים ושעורים; מחפשים אשה מסויימת ומוצאים אותה על־פי שערת ראשה; התינוק בהיוולדו טורף את המיילדת; הילד הוא הפיקח ביותר; איש חכם מחוכם מועך בידו גבינה הדומה לאבן; פקעת מתגלגלת וחוטיה מוליכים את הגיבור בדרך הנכונה; פרה באה לעזרת הגיבורה; טבעת או “סימן חיים” אחר מודיעים על גורלו של קרוב משפחה הנמצא במרחקים; מתוך פרי חתוך זונקת נערה; פחמים נהפכים לנחשים הטורפים את האשה המרשעת; שולחן מתכסה מאליו; יפהפיה נרדמת; בעלי־חיים אסירי־תודה; רב־הגנבים; אלמנה בוגדנית; לכלוכית (“סינדרלה”); האנס בר־המזל; מת אסיר־תודה; מלכת היופי של העולם; אם חורגת מרשעת; שוליית הקוסם; שלמה המלך והציפורים הסרות למשמעתו; השד בתוך קליפת האגוז; ועוד ועוד, – המוטיבים הסיפוריים האלה, רובם ככולם הם מכרים ותיקים שלנו, הקרובים ללבנו.

גם לנוסחות הפתיחה והסיום של מעשיות רבות באסופתנו נמצא מקבילות במקומות אחרים. בנוסחת הסיום eyos dukados, mosotro salvados (להם זהובים, לנו סובין!) מתקבל הרושם כי המלה salvados נבחרה רק בשל החרוז. את המלה הזאת אפשר לפרש גם כ"נגאלים", “נושעים”, ואלה שקיבלו אותה לא היו מודעים למובנה המיוחד. אנו מוצאים “סובין” גם בסיומן של מעשיות אחרות, ובעיקר בסיומן של מעשיות יווניות. ואולם יש שינוי מה: במעשיות היווניות מאחל המספר לעצמו חיטין, לגיבורי המעשייה סובין¹. בסיפור מן האי מאיורקה מבקש הגיבור מידה גדושה של טוב לעצמו. הספרדי מבקש לעצמו טובות, לאחרים – רעות.

נוסחת־הסיום הספאניולית eyos tengan muncho bien y mosotros tambien (שתהיה להם רוב טובה ולנו גם כן), מזכירה לנו את סיומן של מעשיות ערביות ואלבניות: “הם חיו באושר רב, מי יתן ונזכה באושר רב יותר!” וכיו''ב. דומה לכך נוסחת הסיום ביידיש² : “זיי איז גוט און אונדז איז נאַך בעסער; זיי עסן קוגל און אונדז לעקן מיר ס’מעסער”. (להם טוב ולנו טוב יותר; הם אוכלים פשטידה ואנו מלקקים את הסכין)³.

מעשיות רבות מתחילות ב־era un buen rey (היה מלך טוב) ומסתיימות בכך שהסיפור נגמר בכי טוב.

לביטוי הספרדי aqui־allá מקביל בטקסטים העבריים ה"שם־כאן".

כנהוג בסיפורי־עם כגון אלה, משתמשים גם כאן בסיפורינו במלות חיבה, ליבוב והקטנה⁴, ובביטויים המקובלים בספרדית, כגון mi alma (נשמתי).

הביטוי kaminando, kaminando לציון ההליכה הנמשכת, חוזר בסיפורים, בדומה למימרה הספרדית: kaminando y ablando.

שפת הסיפורים שלנו מושפעת מעברית, פורטוגיזית, צרפתית, איטלקית, יוונית, סלאבית, טורקית וערבית⁵. המוטיבים שלהם יונקים ממקורות שונים, ובכללם, כמובן, גם מקורות יהודיים⁶.

מן הראוי לציין גם את תרומתם הגדולה במיוחד של היהודים כאספנים וכמתרגמים של סיפורי־עם מזרחיים, ובעיקר של סיפורי־עם ערביים, הנפוצים בעולם כולו; חלק מהם הגיעו, באמצעות יהודים, לידיעת הספרדים; היו אלה סיפורים שהיו ידועים לכתחילה בעברית בלבד, ומשום כך מותר לנו להתייחס אל רבות מן הדוגמאות שלפנינו כאל טקסטים יהודיים. אגב, אין זה חשוב כל כך לגבי הסיפורים, מי היה מחברם. חשוב יותר הוא לקבוע מי קיבל אותם ומי מסר אותם הלאה. כך הטביע בהם המסרן את חותמו והודיע לנו את צביונם הרוחני.

בסיפורים אלה, ובעיקר בסיפורים שנאספו ע''י סינתיה קרוס, מצויים, מלבד הביטויים הדתיים, גם המלים העבריות הבאות (לפי סדר הא''ב העברי): בית־החיים, בן־אדם, ברכה, גביר (עשיר), גלח (כהן־דת), הגדה (של פסח), זוכה (מרוויח)⁷, חבר, חודש, חזירים, חמור, חשבון, חוץ, טובה, ירושלים (בלי ההברה ההתחלתית: (כמו Rushelayim, כמו Anuel במקום Manuel, אטיאש במקום Matthias), כבוד, לאדרונים (במקום ladrones, בספרדית – גנבים), בר־מזל (מכאן אצל סרוואנטס: mazalado), בישמזל (dezmazalado; גם ביידיש, גרמנית ואנגלית כך: שלימזל, שלומיאל, shemozzle), מלשין (חדר לספרדית, וכן: ממזר), מעלה־מטה, מרה שחורה, נביא, פחם, צבא, צדקה, צער, ריח, שלום, תורה (פירושה בספרדית, מלבד המובן הרגיל, גם משפחה יהודית ומס היהודים).