רקע
זאב ז'בוטינסקי
להרב נתן מילייקוֹבסקי

 

פטרבורג כ“ג תשרי, תרע”ד    🔗

חבר יקר,

בשובי הנה קיבלתי את מכתבך. לדאבון לבי, נשתכח מבלי שמו של האדון, אשר דיבר אתי על אודותיך בווינא, ואיני יודע בדיוק אל מי לפנות ברובנא, אחרי שיצא משם ה' מלמד לגור בקיוֹב. על כן אפנה עתה למלמד ואשאל ממנו מי הם האנשים ברובנא, אשר יש לי לבוא בדברים אתם בשביל הענין הזה.

בקבלי את תשובתו, מיד אעשה כל מה שיהא ביכולתי.

דעתי, כי ביחד עם זה אַל לך לסלך ידך מענין סלוֹנים. נהוג בכל העולם, כי רשות היא לכל קנדידט להציג את הקנדידטורא שלו במקומות הרבה, למען יבחר אחר כך במקום המתאים לו ביותר. אם ידעו ברוֹבנא כי הוזמנת גם לסלוֹנים, זה לא יזיק, אלא יועיל לך, כי אכן זהו הטבע של הבריות.

אברכך בגמר חתימה טובה ובב"צ.

ז. ז’בוטינסקי


 

פטרבורג, ב' חשוון, תרע"ד    🔗

חבר נכבד ויקר,

מסופקני אם אוכל לקרוא בלודז' הרצאה עברית. קודם כל, אחרי הנסיון של השנה שעברה, באתי לידי מסקנה זו: שאַל לי לקרוא הרצאות עבריות. באספות צירי הציונים אין צורך במליצה, על כן לא כל מרצה חייב להיות מטובי הנואמים, ומותר לי גם לדבר בשפה, שאיני יודע אותה היטב. אבל מי שקורא הרצאה פומבית, וקורא אותה בתור נואם, דברן – עליו לשלוט בשפתו במלוא משמעות המלה הזאת. הבאים להרצאותי הפומביות באים לשמוע את הדברן – ואולם ידיעותי העבריות אינן מספיקות לגמרי להצדיק את תקוותם זו. על כן החלטתי, שעלי להשתלם עוד, בעמל רב, בדיבור העברי, ורק אחר כך תהא לי רשות מוסרית לעלות על הבמה בתור נואם עברי. – חוץ מזה אינני יודע אם ירשני הזמן להקדיש ללודז' יותר מיומיים. – לרובנא כתבתי ואחכה לתשובה.

ברגשי כבוד ובב"צ

ז. ז’בוטינסקי



 

פטרבורג, י“ט טבת תרע”ד    🔗

חבר יקר,

שמחתי מאוד בשמעי כי נבחרת ברוֹבנא. בין שתסע לשם, בין שתישאר בלודז' – יצליחו דרכיך!

בנסיעתי לא עלה בידי להתרכז אף לרגע על המחשבה לחבר בשבילכם את הטכסט של התעודות. עתה אני מציע לפניכם את הפרוֹיקט הכתוב למטה, אף כי מרגיש אני בעצמי, שאיננו אומר את מה שצריך לומר. בכלל קשה עלי הסגנון הזה, סגנון לשם מליצה – בשביל עבודה כזו צריך לפנות לבקיאים אחרים.

בחיבה ובב"צ

ז. ז’בוטינסקי



 

28/1/1921    🔗

אדוני וידידי הטוב,

את מכתבך קיבלתי. ה' סימון עוד לא דיבר אתי על אודותיך, אבל עוד לפני קבלי את המכתב החלטתי להציע לך שתעבוד לטובת “קרן היסוד”. לא רבו אצלנו נואמים כמוך. הצרה היא רק זו: שדוקא בארצות הז’רגון – חוץ מאמריקה – ירד שער הכספים ולא כדאי לשלוח שמה אנשים מחוץ לארץ; ובאמריקה עוד איננו יכולים להתחיל את העבודה. על כן אין ביכולתי עדיין להציע לפניך דבר ממשי; בכל זאת, שמך רשום אצלי, אבל בהזדמנות הראשונה אפנה אליך.

שלום והצלחה!

ז. ז’בוטינסקי



 

ווארשה, 29/5/1934    🔗

ידידי החביב והיקר,

מר מיליקובסקי,

תודה על מכתבך. את תשובת כבוד מעלתו הרב הגאון טרם קיבלתי. כמובן לא אפרסם אותה – גם את ענין מברקי לא פרסמתי.

צר לי על הטון העגום, שבו הנך כותב. אני מכבר ידעתי, כי יש בקרבנו מזרע “חם” במובן הרוסי, והרבה הרבה מאוד. כמובן צריך ליסר אותם, אבל בתנאי – שלא נחשיב את החזיון השלילי הזה יותר מדי. מפי אחד מדורי, בעודני תינוק, למדתי פתגם זה: “בני אדם הם בוץ; ומבוץ עושים לבנים; ומלבנים בונים בית”. “שוואם בּרוּדער”, ידיד ותיק! ננצח; את הכל, בכל, ועל הכל ננצח: והמנוצחים ישמחו ויגילו בלבם לנצחוננו אנו.

היה שלום, והנני מאחל לך הצלחה רבה בכל אשר תפנה. ונא למסור את ברכותי מלאות רחשי הכבוד לכבוד הרב הגאון. תמיד כיבדתיו, ועוד מימי משפטי אני ידעתי את גבורתו האזרחית: אבל הפעם “קנה את לבי עם שני מפתחיו של לבוֹ” כדברי דאנטה.

מוקירך

ז. ז’בוטינסקי



 

לונדון 22/6/1934    🔗

אדוני וידידי

הרב מיליקובסקי היקר,

מה אכתוב לך? היום ראיתי קטע מ“דבר” – מאשימים אותך בתור המסית הראשי למחאת הרבנים. אם צדקו בהאשמה – ושמעתי כי דווקא צדקו – אתה בעצמך לא תוכל עדיין להעריך כראוי את כל ערך הפעולה הזאת. מלבד התועלת המכריעה, שהיא תביא לענין הצדק במקרה סטאבסקי, תהיינה לה גם מסקנות עמוקות ומרחיקות לכת ביחס לכל הקהל העברי בארץ ובגולה. דוגמא אחת: כבר קיבלתי מכתבים אחדים הדורשים ממני שאציע, בוועידתנו העולמית הקרובה להתאסף, נוסח מיוחד של יחס הצה"ר למסורה הדתית.

שם הרב ק.1 נהיה בן-לילה לסמל נשגב בלב המונים לא יסופרו. ואני הקטן – לולא הייתי בור דאורייתא המפחד לפתוח פיו בענין דתי, כי אז דווקא ברגע זה הייתי יוצא בפומבי בסיסמה עליה חלמתי עוד מימי נעורי: לחדש, עוד בימינו, את תואר “כהן גדול”. בטוחני, שהרוב הגדול של היהדות העולמית היה מסכים לכך בהתלהבות, שגם הממשלות (במדינות המכירות ביהדות בתור קהילה דתית) היו מאשרות את הדבר הזה. אבל אינני מעיז.

מסור נא את רחשי כבודי לנשיא הרבנים של ארצנו הקדושה – בפעם הראשונה הרגשתי, כי עוד יש לה זכות להיקרא “קדושה”.

גם לשופט וַלירוֹ ולרב יעקב מאיר הייתי רוצה להגיד מה שמחתי, אני, מעריץ היהדות הספרדית, – למפעלם הכביר.

היה שלום, ידידי ואחי.

מוקירך

ז. ז’בוטינסקי




  1. הרב קוק, ראש רבני ארץ–ישראל  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48410 יצירות מאת 2697 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!