ניו-יורק 18/6/1940 🔗
מר מירלמאן היקר,
נאלצתי לדחות מכתב זה, בציפיה להתבהרות המצב. במקום זה הוא מתעכב והולך. ובכל זאת, אני חושב שקיימת ברירה, שיסודותיה עושים רושם מוצק, והיא:
1. אם המלחמה תימשך, תהיה זאת, כנראה, מלחמה ארוכה, והיא תתפשט לאפריקה ולאסיה, וארה"ב תסתבך בלי להתחשב מיהו הנשיא.
במקרה זה תהיה יצירת צבא יהודי בלתי-נמנעת, ושליחותנו כאן חשובה למאוד.
1. אם יש ממש בשמועות של משא-ומתן חשאי לשלום בין גרמניה לאנגליה, ואם יגיעו להסכם על שלום – יש לצפות לכינוס מהיר של ועידת שלום, לדיון בכל בעיות קימומה של אירופה. מובן מאליו כי לנטיות אנטישמיות תהיה נעימה שלטת בוועידה כזאת; יש לשער שאמריקה לא תיוצג בה; מצד שני, הגירה יהודית תהיה אחת הבעיות העיקריות, ואמריקה – אפילו לא תהיה נוכחת רשמית – יהיה צורך להתייעץ בה מאחורי הקלעים. לדעה שלה תהיה אפילו השפעה רבה מאוד. במקרה שני זה, יהיה תפקידנו להכשיר את דעת הקהל לקראת תכנית מכס נורדאו (קלינגר1 יבוא לכאן תוך כמה ימים, והוא כוחנו הטוב ביותר מבחינה זאת). לשום קבוצה אחרת, ציונית או לא-ציונית, אין תכנית להעברת-אנשים מהירה, וכן אין הם בשלים מבחינה נפשית אפילו לחשוב בכיוון זה.
אם כל זה נכון, נהיית שליחותנו כאן חיונית יותר מיום ליום, ולא חשוב כיצד מתפתחים הענינים באירופה.
אולם, בעת ובעונה אחת, אין לי שום אשליות לגבי איחוד המנהיגים כאן. אני מדגיש המנהיגים; אשר להמונים, אין לי ספק, כי נוכל לזכות בתמיכה עצומה אם נבחור בתבונה את הרגע למבחן-הכוחות ואחר כך נארגן באורח נועז מערכת-בחירות משאלית ל“וועד עולמי”, שכן, כל ה“מנהיגים” כאן משותקים ללא תושיה, כתוצאה מפחדנותם הנקלה, עד שהם חוששים לומר מלה או לנוע תנועה, שמא היא תהיה שמרים לאנטישמיות. אשר למטֶה – אנו יכולים לסמוך אך ורק על כוחותינו אנו, לפחות בשלבים הראשונים של המאבק. אחרי המהלכים הראשונים, מובן מאליו שהם יתחילו להתדפק על דלתותינו, אולם את המאבק בשלבים הראשונים צריך יהיה לנהל מעל ראשיהם ובמידת-מה נגדם. וזה מתייחס לשתי האפשרויות “א” ו- “ב”: מערכה למען צבא יהודי או מערכה למען ועד עולמי לתכנית נורדאו.
זה מביא אותנו לנושא בקשתי שאדוני יצטרף אלינו כאן. מובן מאליו כי היא קודם כל שאלה הכרוכה בבריאותו. חובתו הראשונה להיות בריא, אולם הבעיה בעינה עומדת: אנו זקוקים כאן לבני-אדם בעלי רצון ואומץ, ובמיוחד לאנשים שיכולים לדבר (אפילו ללא יפוי-כח פורמאלי) כמייצגים את הקהילות היהודיות האחרות, לא האמריקניות. משום כך כה רציתי בו ובהשכל2– ארגנטינה ודרום-אפריקה הן הקיבוצים היהודיים החפשיים החזקים ביותר מלבד ארה"ב וארץ-ישראל. עדיין אין לי תשובה מוחלטת מהשכל, אבל אעמוד בתוקף.
אשר לאדוני – ירשה-נא לי לקוות שאחרי שיחלים במרוצת העונה, אוכל להעז לפנות אליו שוב.
רב תודות על הבטחתו הנדיבה לשלוח לנו חמש-מאות דולר לחודש. זאת תהיה עזרה רבה. אבל מובן כי קטן הדבר מלפתור את בעיתנו הכספית. אומַר בגלוי, סמכתי על נוכחותכם, שלו ושל השכל כאן, גם מבחינה זאת – על נוכחות ולא רק על נדיבות. אישים ממעלתו מדברים על לב עשירים פי כמה מאשר מדברים אנחנו התעמלנים.
זהו המצב בהרצאת-דברים הבהירה ביותר שבכוחי לתת בנסיבות אלה.
יואיל-נא לפרוס בשמי בשלום משפחת דאַם; וקולונל פאטרסון מבקש להזכיר אותו לו, לבני-ביתו, לד"ר דאַם ולרעייתו. הוא יצא להתארח אל ידידים מחוץ לעיר. בדרך כלל הרגיש טוב, ומובן מאליו כי הוא מבצר עוז ונאמנות.
שלו בנאמנות
ז. ז’בוטינסקי
פ.ס. כסף – מוטב לשלוח אל “נשיאות ההסתדרות הציונית החדשה”, ניו-יורק, בּרוֹדואיי 1123.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.