רקע
חיים נחמן ביאליק
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הֵן לֹא כִכְנַף רְנָנִים נִתְפֶּשֶׂת, מִתְמַלְּטָה לַחֹפֶש בִּרְנָנָה,

אַף לֹא כִכְפִיר נִכְבָּשׁ, בֹּטֵחַ, הַמְשַׁבֵּר אֶת־בְּרִיחָיו לִבְרֹחַ –

כְּכֶלֶב, יְדִידַי, כְּכֶלֶב מִמְּעַנָּיו, בְּזֹה נֶפֶשׁ וּמְעֻנֶּה,

בָּרַחְתִּי הַיּוֹם אֶל־הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי עִצְּבוֹן יָדַי בְּלִי כֹחַ.


לַגַּיְא, הַכַּרְמֶלָה! שָׁם שָׁלוֹם מִסָּבִיב אֹהָלִים יִשְׁלָיוּ,

שָׁם בְּרוּכֵי אֱלֹהַּ שַׁאֲנַנִּים מִפַּחַד בִּנְוֵיהֶם יִתְעָרוּ,

יַבִּיטוּ אֶת־חֵילָם כִּי־יָנוּב, שִׁלּוּמַת עֲמָלָם יֶחֱזָיוּ,

וּלְשָׁם – כָּל־רִגְשׁוֹתַי יִנָּהוּ וּשְׂעִפַּי יִנְהָרוּ.


אֵצֵא לִי הַשָּׂדֶה וְאֶשְׁמַע מַה־דִּבֶּר אֲדֹנָי מִן־הַקָּמָה,

מַה־לָּאַט הָרוּח מִמַּשַּׁק הַקָּנִים הַזְּקוּפִים, הַגֵּאִים,

מַה־יִּרְקֹם בַּסֵּתֶר זִיז שָׂדַי, מַה־יִּפְעַל בּוּל הָרִים בִּדְמָמָה,

וּמָה הַשִּׁבֳּלִים תָּנַעְנָה רָאשֵׁיהֶן הַשְּׂעִירִים הַמְלֵאִים?


אָבֹאָה בַבָּר וְאֵחָבֵא, וּבְקוֹמַת שִׁבֳּלָיו אֶטְבָּעָה,

אֶתְבּוֹלֵל בֵּין שִׁפְעַת גִּבְעוֹלָיו, אֶסָּחֵף בְּשֶׁטֶף גַּלֵּיהֶם,

אַקְשִׁיבָה דֻמִיַּת הַיַּעַר, אֶת־רָזֵי הַחֹרֶשׁ אֶשְׁמָעָה,

אַט אָזְנִי אֶל־לַחַשׁ הָעֵצִים וְאֶשְׁמַע סוֹד שִׂיחַ עֲלֵיהֶם.


אֶת־פָּנַי בַּקַּרְקַע אֶכְבּשָׁה, לָאָרֶץ הָרְטֻבָּה אֶפֹּלָה,

אֶשְׁאֲלָה אֶת־פִּי הָאֲדָמָה וְאֵבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה אֶל־חֵיקָהּ:

הַגִּידִי לִי, אִמִּי־אֲדָמָה, רְחָבָה, מְלֵאָה וּגְדוֹלָה –

מַדּוּעַ לֹא־תַחְלְצִי שָׁדֵךְ גַּם־לִי נֶפֶשׁ דַּלָּה שׁוֹקֵקָה?


דֻּמִיָה מִסָּבִיב. הַשֶׁמֶשׁ אֶל־קִצְבֵי הֶהָרִים יָרָדָה.

מְסֻגָּר בְּחוֹמַת שִׁבֳּלִים גְּבֹהוֹת, הָעֹטְרוֹת מִשְׁעוֹלִי,

וּמְעֻטָּף וְנֶחְבָּא בְּצִלָּן הַדַּק – נוּגֶה חֶרֶשׁ אֶצְעָדָה,

עַל־רֹאשִׁי שָׁמַיִם טְהוֹרִים, וְקָמָה מִימִינִי, מִשְּׂמֹאלִי.


וְעַרְפִלֵּי הַטֹּהַר יִמּוֹגוּ, יִמַּסּוּ בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ,

צִלְלֵיהֶם הַדַּקִּים יִזְחֲלוּ וִירַחֲפוּ עַל־פְּנֵי הַשִּׁבֳּלִים,

יָעֵמּוּ אֶת־זְהַב תַּלְתַּלֵּיהֶן, וְרוּחַ חֲרִישִׁית תָּנִיעַ

בַּלָּט אֶת־הַקָּמָה הַנָּמָה, הַחֹלְמָה בֵּין אוֹרוֹת וּצְלָלִים.


פִּתְאֹם נֵעוֹר רוּחַ וַיַּךְ בַּשִּׁבֳּלִים,

וַתִּתְחַלְחַל הַקָּמָה, נִנְעֲרַה, נִרְעָשָׁה;

שִׁבֳּלֶיהָ הַמְּלֵאוֹת כִּבְנֵי צֹאן מְבֹהָלִים

הָפְנוּ נָסוּ אֶל־אֶרֶץ חֲדָשָׁה.


וּכְגַלֵּי יָם מִן־הָהָר אֶל־הַבִּקְעָה נִצְנָפוּ,

מִן־הַבִּקְעָה לַכַּרְמֶל נִבְהָלוֹת בָּרָחוּ,

וּמִשָּׁם הָלְאָה־הָלְאָה בִּמְרוּצָתָן שָׁטָפוּ,

וּבַהֲמֻלָּה נְעִימָה הִשְׁתַּפָּכוּ.


מַה־תִּדֹּדוּן, קְנֵי זָהָב, שִׁבֳּלֵי־פָז תָּשֹׁקּוּ?

מִי יַרְעִישְׁכֶם כָּאַרְבֶּה וִירוֹמֵם גַּלֵּיכֶם?

לָמָּה תַזּוּ נִיצוֹצוֹת, זִיקוֹת אוֹר תִּזְרֹקוּ

עַל־הַצִּפֳּרִים הַמְרַחֲפוֹת עֲלֵיכֶם?


הֲתִנְהֲרוּ לִמְקוֹם שֶׁהֶעָבִים יִסָּעוּ?

שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, שֶׁיָּנוּסוּ הַצְּלָלִים?

הֲלִמְקוֹם שֶׁהַחֲלוֹמוֹת נַפְשֵׁנוּ יִשָּׂאוּ

אַתֶּן נָסוֹת נֶחְפָּזוֹת, שִׁבֳּלִים?


כֶּעָנִי אֶעֱמֹד לִפְנֵי הוֹד הַקָּמָה הַמְּאִירָה וּשְׂמֵחָה,

וָאֵדַע אַךְ־עַתָּה אֶת־עָנְיִי מָה רַב, הָהּ, אַךְ־עַתָּה אֶרְאֶנּוּ!

לֹא יָדַי עִצְּבוּכֶן, שִׁבֳּלִים, לֹא יָדִי קוֹמַתְכֶן טִפֵּחָה,

לֹא־כֹחִי פִזַּרְתִּי בָּזֶה, לֹא אֲנִי אֶצְבְּרֶנּוּ;


לֹא רְסִיסֵי זֵעָתִי אֶת־מֶגְרְפוֹת אַדְמַתְכֶן הַשְּׁחֹרָה הִרְטִיבוּ,

אַף לֹא תְפִלָּתִי הוֹרִידָה אֶת־מְטַר הַשָּׁמַיִם עַל־נִירְכֶן,

לֹא עֵינַי הִרְהִיבוּ מִלֻּאוֹת רָאשֵׁיכֶן, לֹא לִבִּי הִרְחִיבוּ,

אַף לֹא הֵידַד שִׁירִי יְזַעֲזַע מְנוּחַתְכֶן וְיִפֹּל עַל־קְצִירְכֶן –


וּבְכָל־זֹאת יְקַרְתֶּם לִי, שָׂדוֹת, יְקַרְתֶּם לִי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה,

מֵאָז תַּזְכִּירוּנִי אֶת־אַחַי הָרְחוֹקִים, הָעוֹבְדִים בֵּית אִמִּי,

שֶׁאוּלַי בָּרֶגַע הַזֶּה יִשְׂאוּ קוֹלָם מֵרֹאשׁ הַר וְגִבְעָה,

וְעָנוּ גַם־הֵם אֶת־בִּרְכָתִי, הַשְּׁלוּחָה אֲלֵיהֶם מֵעִמִּי.


תרנ"ד

המלצות קוראים
תגיות