17 במאי, 1932 ¹

בפתיחת השיחה אמר הנציב, שהיה מעדיף לדחות את הבירור על הדין-וחשבון של פרנץ' עד שיקבל הודעה ממזכיר-המושבות. אמרתי כי הוטל עלי מטעם הנהלת הסוכנות היהודית להביא לפניו את דעתה לפני שהממשלה תחליט החלטותיה על הדין-וחשבון. מחובתנו להסב את דעת הממשלה לתוצאה החמורה הצפויה מן הדין-וחשבון. חייבים אנו להשמיע את אזהרתנו לפני היותה לעובדה. על ידי פרסום פרטים מסוימים של הדין-וחשבון ב“דבר” ניתנה הזדמנות לבחון את דעת הקהל. העתונות הגיבה ונערכות אסיפות פומביות. אין ספק שדעת הקהל העברית בכל מקום נתונה עתה לבעיה זו. את הטענות העיקריות הקובעות את יחסנו, ניתן לסכם כדלהלן:

ראשית – העם העברי אינו יכול שלא לראות בדין-וחשבון חוליה נוספת בשורת הפרסומים והדינים-וחשבונות הרשמיים שהותקנו בידי יחידים, ועדות או משרדים ממשלתיים, והמנסחים את הקו היסודי של מדיניות בריטניה הגדולה לגבי ארץ-ישראל (להוציא עובדות בודדות או דברים שנאמרו לטובתנו וחורגים מקו זה). קו-מדיניות זה מוליך לשני כיוונים: צמצום פעולות היהודים בארץ והשמצת התנועה הציונית כסכנה-בכוח לאוכלוסיה המקומית.

שנית – אף אילו הצהירה הממשלה כי אינה מתכוונת לקבל הדין-וחשבון של מר פרנץ' כיסוד למדיניותה המעשית, משמעו – נשק חזק נוסף בידי אויבינו, הן בלונדון ובג’ניבה והן בקרב הערבים. דעת העם העברי היא, כי אם אין הממשלה מסייעת בידו בשטח הכספי או בהעברת שטחי-קרקע של המדינה או בכל מעשה חיובי אחר, – הרי ודאי וודאי שאין זה מתפקידה לספק למתנגדינו ספרות-תעמולה אנטי-ציונית.

שלישית – היחסים בין העם העברי והעם הערבי בארץ-ישראל מתחילים עתה בהדרגה לקבל צורה תקינה – מאחר שהופרעו באופן כזה חמור במאורעות 1929 ובעקבותיהם. הדין-וחשבון של פרנץ' שוב יעורר חיכוכים ומשטמה בין העמים. אם תכריז הממשלה על ערובה לביצוע המלצותיו העיקריות של מר פרנץ' – יתלו הערבים את קולר ההפרעה להתקדמותם בהשפעה יהודית, בעוד שהנזק שייגרם למעמד היהודים לא יחדל.

רביעית – העם העברי חייב להניח, כי הדין-וחשבון, – כפי שתואר על פי השמועה – מתכוון לערער את מעמדה המוסרי של הציונות ולמעט את ערכה. בארץ ומחוצה לה לא יימצא יהודי אחר שיאמין כי המפעל היהודי בארץ גרם נזק לפלח או להמוני העובדים הערבים. אין מניחים ליהודים אפילו רגע, ושנה אחרי שנה מתפרסם דין-וחשבון המפיץ אכזבה ויאוש. אני רואה סימני תגובה אלה אף בקרב הנוער הארצישראלי, וברור לי כיצד תגיב הגולה.

הנציב מופתע – כפי שאמר – לעובדה שאין הבריות מבינים את ההבדל בין דין-וחשבון לבין פעולה הנעשית בידי הממשלה. לדעתי, אמרתי לו, אין לאנשים טעם לחקור מהו ההבדל. בעיניהם אין מר פרנץ' אדם מן החוץ, שחיבר באופן פרטי ספר, טוב או רע, על החקלאות הארצישרלאית, אלא הוא פקיד-הממשלה, שפעל לפי הוראות משרד-המושבות. יתר על כן, מר פרנץ' הוא חבר הועד הפועל של הממשלה.

הנציב שאל: במקרה שחבר אחר בועד הפועל, הגזבר למשל, יחבר דין-וחשבון הממליץ על תיקונים מסוימים במערכת המסים – האם לא יבדיל הקהל בין המלצותיו לבין מדיניות-הממשלה? עניתי שאם תמצא הממשלה לנכון לפרסם דין-וחשבון כזה כתעודה רשמית ותגישו לבית-הנבחרים – יצדק הקהל גם במקרה זה אם יראה בכך סימן לקו מדיני. יתר על כן, עד כמה שידוע אין הדין וחשבון של פרנץ' תעודה טכנית ומעשית בלבד, אלא יש בו כדי להשפיע על עצם יסודות הפעולה הציונית בארץ. יש להעריכו לפי קנה-מידה זה לא פחות מאשר לפי ההצעות המעשיות שהוא ממליץ עליהן או שולל אותן. הרושם הכללי הוא, לצערי, ששום אדם אינו מבין מה טעם ומה תועלת יש בפרסום דין-וחשבון כזה. נותנים לענינים להתפתח לפי דרכם האומללה, ואיש אינו בא לעכב – משום שניתנו הבטחות מסוימות, כפי שאומרים. הוא הפסיקני ואמר, שאמנם, ניתנו הבטחות כאלו. אמרתי שאין אני רוצה לטעון כי מעולם ובשום פנים לא נתקיימו כל ההבטחות שניתנו קודם, אולם רוצה אני לומר, שפעמים חכמה יתירה היא להתכחש לפורמליות ולא לסכן את התוצאות החמורות הנובעות מזיקה יתרה אליה.

הנציב השיב, שהוא יכול להצהיר בשם הממשלה הבריטית כי בכל פעם שמוסרים למזכיר-המדינה דין-וחשבון של שליח משליחיו וממשלת ה. מ. מסכימה עמו בדרך כלל – אין הזמן והכסף שהושקעו בהכנת הדין-וחשבון בגדר בזבוז, אבל אם מתגלה איזו סתירה בולטת בין דין-וחשבון כזה ובין דעת ממשלת ה.מ. הרי הטורח הוא לחינם. אין שום איש יכול לנחש לאיזה סוג יהיה שייך הדין-וחשבון של מר פרנץ', אולם רצונו להבהיר כי הממשלה הבריטית הונעה על ידי כוונות טובות בשעה שניגשה להכין תכנית פיתוח וודאי לא על ידי מזימות אפלות שמיחס לה חלק מדעת-הקהל.

אמרתי כי אם כך הדבר – חשוב היה לדעת מה הן כוונות הממשלה? מה באמת רוצה ממשלת הוד מלכותו? מהו הקו שלפיו ינהגו בתקופת השנים הבאות שלאחר פרסום הדין-וחשבון? אפשר היה לראות נכוחה את הבעיה, אילו היתה מתפרסמת בעת ובעונה אחת עם פרסום הדין-וחשבון הודעה על המדיניות שיש בה משום תשובה לשאלות הללו. כששאל לדעתי על צורת ההודעה הזאת – אמרתי שזו תלויה בנוהג שינהגו. אם הבינותי נכונה – לא יפורסם הדין-וחשבון בקהל לפי שתוגשנה הערותיהם של הסוכנות היהודית, של הועד הפועל הערבי, וגם של הנציב העליון. במקרה זה יש לפרסם את ההודעה על ידי משרד המושבות, או על ידי בית-הנבחרים. אם יפורסם הדין-וחשבון קודם לכן בארץ-ישראל – צריכה ההודעה להימסר על ידי הוד מעלתו. הנציב גילה בסוד, כי הציע את הדרך הראשונה, והשיבותי כי ישנה השגה רצינית על שיטה זו: לאחר שהתעודה תימסר, ביחוד לועד הפועל הערבי, תופרחנה מיד שמועות וברות ויתעוררו ויכוחים בעתונות – עוד לפני הפרסום הרשמי. הנציב קיבל טענה זו, אלא שהיה רוצה לדעת אם לא כדאי יותר, לאחר כל הנימוקים בעד ונגד, להעדיף פרסום רשמי, שיכלול את הערות הסוכנות וכו‘. הסכמתי, אולם אמרתי כי במקרה זה רצוי יותר שההודעה תפורסם בלונדון. על כך השיב, ושוב בסוד גמור, שהוא מוכן להמליץ על הודעה שבה תציין הממשלה את ההמלצות החשובות שבהן היא חולקת על המוצע בדו"ח של פרנץ’.

הבעתי לפניו את חששי, שההודעה כגון זה עלולה לקבל אופי שלילי בתכלית. דעת-הקהל עלולה להסיק מסקנה שכיון שהממשלה דוחה הצעות אלו ואלו – שוב יהיו הדברים תלויים ועומדים, והן היהודים והן הערבים לא ייהנו כלל מכל הענין. נוטה אני לחשוב, שהודעה כגון זו צריכה לכלול ראשי-פרקים למדיניות חיובית בשנים הקרובות. כאן שאל – מה הן, לדעתי, הנקודות החיוביות שיש לכללן? אמרתי כי אינני מוכן לענות מניה וביה אבל אעיין בכך ואגיש את הצעותי בכתב. כן העירותי שהנהלת הסוכנות לא תוכל להשיב על הדין-וחשבון על דעתה היא, ותצטרך להביאו לפני הועד הפועל הציוני. דבר זה יצריך שהות של חודשיים בערך מיום קבלת הדין-וחשבון ועד הגשת ההערות.

לבסוף שוחחנו קצרות על הצעת חוק-העיריות, הנתונה עתה לדיון הממשלה, ועל פתיחת בית-ספר החקלאי בהר-תבור.