רקע
חיים ארלוזורוב
יומן ירושלים
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

 

אפריל 1933

14 באפריל, 1933

לפני שפתחתי בגופי-הענינים, הודעתי לו כי בסוף השבוע הבא אני עומד לצאת לגרמניה, לפי החלטתה של הנהלת הסוכנות היהודית. הייתי מכיר לו טובה אילו יכולתי לקבל ממנו מכתבי-המלצה אישיים לציר הבריטי ולקונסול הכללי הבריטי בברלין. הנציב התענין לדעת כמה זמן אשהה בחוץ-לארץ ואמר שישמח לסייע בידי כמיטב יכלתו.

הנציב שאלני בענין פיתוח החולה – אם נכונים המספרים שקיבל מפקידיו. הם אומרים שכל השטח הראוי להתישבות הוא – 38 אלף דונם! נדמה לו שהם טועים טעות גדולה. עניתי כי המספר ודאי שאינו נכון. לפי ידיעתי ישנם כששים אלף דונם בשטח-הזכיון ועוד כ-120 אלף בשטחים הסמוכים. שאל מהו שטח המחיה הדרוש. אמרתי כי שטח-המחיה באיזור החולה מובא בתזכיר שהגישה הסוכנות היהודית לסיר ג’ון הופ-סימפסון, ואשלח לו את המספרים בהקדם. הכוונה היא, כמובן, לפתח את כל האיזור, את קרקעות הזכיון ואת הקרקעות הפרטיים כאחת, ולחק את הקרקעות מחדש, כדי לקבל שטח נוסף להתישבות צפופה. רצוני, אמר, שאדע את המסקנה שהגיע אליה, והיא – כי יש למסור לידינו את איזור-החולה לשם פיתוח.מובן שיש לדאוג לאנשים היושבים על הקרקע. לפי ידיעתו נמצאים שם מחוץ ליושבים על הקרקע כמאה משפחות של רועים. מה, לדעתי, יש לעשות למענם? הבעתי את שביעות-רצוני שהממשלה קיבלה סוף סוף את תכניתנו לפיתוחו של איזור-החולה. אשר למאת הרועים לא יהיה קושי להעניק להם שטחי-מחיה כמו לשאר – אם אך ירצו להתישב. אבל אם ירצו להמשיך באורח-חייהם המסורתי, מרעה בביצות ועשיית מחצלות מן הגומא שבאגם-החולה – יהיה צורך להעבירם למקום אחר. לא יהיה כל קושי למצוא בשבילם שטח מתאים בעמק בית-שאן. הנציב אמר שימשיך בשיחה זו, כשמזכיר-המושבות, הוא, ד"ר וייצמן ואני נסייר את החולה ביום ג' הבא.

הנציב שאלני אם נכון הדבר כי הקרן הקיימת לישראל יש לה שטח קרקע גדול במחוז טול-כרם שאינו מעובד כלל ושהפך מקור לפגעים (עכברי שדה וכו'). עניתי כי אני מופתע לשמוע דברים אלה. אפשר שאני טועה, אבל לפי מיטב ידיעתי אין לקרן הקיימת לישראל כל שטח גדול במחוז טול-כרם, חוץ מודי חורית. המעשיה על עכברי-השדה הובאה בדין-וחשבון של הופ-סימפסון ויוחסה לשטחים אחדים שבאיזור עפולה. גם שטחים אלה מעובדים לפי ידיעתי זה שנתים ימים. אולם הידיעות מתעכבות לפעמים באדמיניסטרציה, וכך הגיעו רק עתה הידיעות הכלולות בדין-וחשבון של הופ-סימפסון למחלקות אחרות. איני מניח כי יש בידי הקרן הקיימת לישראל איזה שטח גדול שהוא, חוץ מודי חורית. שטח זה עבר רק לפני זמן קצר לידינו, ואי אפשר שכבר יהיה מיושב. הוא הופתע מאד מהודעתי כי הידיעות שבידי הן שונות תכלית שינוי. אמרתי שאתקשר מיד עם הקק“ל ואברר אם לא שגיתי במסירת העובדות. אמרתי כי נודע לי שהמועד שקבעה הממשלה לפרעון חוב המסים של הקק”ל כבר חלף וכי הממשלה מתכוונת לאחוז באמצעים נוספים. הקרן הקיימת לא תוכל לשלם השנה סכומים כה גדולים, גם אילמלא היו לה טענות אחרות לטעון. אין בידה סכום כזה! אני רואה חובה לעצמי להזהיר את הממשלה בכל לשון של אזהרה מפני פעולה שיש בה משום פגיעה בנכסיה של הקרן הקיימת לישראל. הזהרתי אזהרה דומה בשעה שעמדו להפקיע שטח מקרקעות ודי חורית. ואני מאמין שהנציב העליון אינו מצטער שקיבל את דעתי. תגובת הציבור היהודי לפעולה כזו מצד הממשלה תהיה עזה מאד. הסיבות העיקריות לכך הן:

א) העם העברי נטול הקרקע רואה בכל שעל-אדמה שרכש לעצמו נכס יקר מכל כסף. מלבד זה מעריץ העם את הקרן הקיימת לישראל כמוסד המספק שטחי קרקע למחיתם של אנשים עובדים נטולי אמצעים משלהם.

ב) הקרן הקיימת לישראל היא מוסד הקיים לתועלת הציבור. אין היא רוכשת קרקעות למטרות רווח, אלא ליישוב בעלי משקים קטנים, לפי התכניות הטובות ביותר להתישבות צפופה. אנו מניחים כי הממשלה תביא בחשבון את ערכן הציבורי של פעולות הקרן הקיימת ולא תטפל בה כבחברה מסחרית שפשטה את הרגל.

ג) ברור שמנקודת-מבט של מדיניות התישבות מעשה רע הוא לחייב את בעל-הקרקע הרשמי בתשלום המסים, אף כי הדבר נכון מבחינת לשון החוק וכוונתו. חוזה-החכירה של מתישב על קרקע של הקרן הקיימת אינו שונה בשום נקודה עיקרית מתעודת-בעלות. הטלת כל נטל מסי הממשלה על הקרן הקיימת תרגיל ציבור שלם של מתישבים לראות את עצמם פטורים מכל מס לממשלה.

ד) אחת מתוצאות המגמה הזאת היא שניכויים, הנחות ודחיית-תשלומים, שבהן זיכתה הממשלה איכרים ערביים מחמת בצורת, מכת עכברים או פגעים אחרים – לא ניתנו באותה מידה לאיכר היהודי, שמצבו אינו טוב יותר מזה של שכנו הערבי. אין מגע ישר עם המתישב היהודי, בעוד שהקרן הקיימת מוחזקת כבעלת יכולת לשלם.

ה) יתר על כן – נטל המסים של המתישב היהודי כבד יותר משל הערבי. אף אם נעלים עין מן ההנחות וכו' – משום שמסים מסוימים, וביחוד מס-הוירקו, מוערכים הערכה גבוהה יותר בישובים העבריים מאשר בכפרים הערביים, בגלל העברות-הקרקע שנעשו זה מקרוב.

הנציב אמר שרשם לניו את כל הנקודות. כפי שידוע לו רכשה הקרן הקיימת כעשרים אלף דונם קרקע בשנה האחרונה ועוד עשרים אלף בערך בשנה שעברה. אין הוא מבין מדוע אין בידי הקרן הקיימת לשלם את חוב-מסיה בעוד שיש ביכלתה לרכוש לה קרקעות נוספים. אשר לאפיה של הקרן הקיימת כחברה הפועלת לטובת הציבור, לא שמע שבאנגליה ינהגו אחרת בחברה הקיימת לתועלת הציבור – כאגודה לבנין בתוקף חוק השיכון – מאשר בכל בעל-חוב אחר. אפשר מאד שיש לתקן משהו בחוק הקיים, הווא מוכן לברר כל הצעה שתוגש בענין זה, אבל אין זה משנה את העובדה שיש חוק ויש לקיים את הוראותיו. סיגול המתישבים לחוק הוא ענין שבין הקרן הקיימת לבין עצמם. אם נכונה טענתם של המתישבים שאינם נהנים במידה שווה עם שכניהם מהנחות וניכויים, אף כי הם זכאים לכך – הרי שיש כאן קיפוח, והוא יחקור בדבר. אשר לטענה בדבר אי-השויון בהטלת מסים בין נקודות עבריות לבין כפרים ערביים – הובא הדבר לפניו בהזדמנויות אחרות והוא חקר לשם כך שני כפרים – ולא מצא לה אחיזה. יתר על כן אחרות והוא חקר לשם כך שני כפרים – ולא מצא לה אחיזה. יתר על כן, שעליהם לשלם גם מסי-קרקע גבוהים יותר.

אמרתי שאם נרכשו בשנים האחרונות שטחי-קרקע מסוימים על ידי הקרן הקיימת, אין פירושו של דבר שמשלמים את דמי הקרקע סמוך לקנייתה. התשלומים מתחלקים על הרוב לתקופת-שנים ארוכה, והשיעור השנתי אינו מגיע אלא לחלק העשירי או השנים-עשר מן המחיר. קודם לכן היו גובי-המסים ונים ישר אל המתישבים היהודים, וצורה זו של גביה היתה מניחה את הדעת, כי מתישבינו לא רצו להשתמט מחובותיהם. אחר כך הוכנס תיקון פורמלי בחוק – וכל המעמסה הוטלה על הקרן הקיימת. אשר לקיפוח בהנחות ובהערכת המסים – קובעים מתישבינו שטענתם מבוססת, וסבורני שיש לערוך חקירה יסודית בדבר הסכום שהיה מגיע מישובינו אילו נהגו חלוקה שווה בהטלת המסים. עלי לחזור ולומר בדרך כלל כי הקרן הקיימת לישראל כמוסד חברתי מיישב רשאית לצפות לעידוד ולסיוע מצד הממשלה. אני מציע לנציב לתת הוראה לכנס פגישה – אולי על ידי מושל-המחוז – ואליה יוזמנו נציגי הקרן הקיימת והמתישבים. הפגישה תברר באופן יסודי את שאלות הניכויים, ההנחות והשויון בהטלת המסים. אשר לעודף שישאר לתשלום – יעשו סידורים לסלקו שיעורים שיעורים.

הנציב העליון השיב שהוא מסכים כי יש צורך לחקור את הדברים שהעליתי לפניו, אבל אינו סבור שיש לדחות בגלל זה את פרעון התשלומים. מושל-המחוז הודיע לו שכבר עבר זמן-פרעונם של שני תשלומים והקרן הקיימת לא פרעה אותם. גובי-המסים מתאוננים בדרך כלל שהקרן הקיימת הוא בעלי-החוב הגרועים ביותר. שיעורים אלה יש לפרוע בלי דיחוי. אשר לפיגורים ושאר הנקודות השנויות במחלוקת – יהיה מן המועיל לכנס פגישה ולבררם.

אמרתי כי איני יודע דבר על שיעורי-תשלומים שלא נפרעו, אבל אינני סבור שמן הנמנע הוא להגיע לכלל סידור שיניח את הדעת. בינתים הייתי מציע לשלוח הוראה לעכב כל פעולה נוספת בטרם יאחרו את המועד. השיב שינסה להתקשר עם מר קיטרוטש, אף על פי שכבר ניתנה לו הוראה להמשיך בפעולה. רצונו לדעת מי מנה את נציגי-המתישבים. עניתי כי הישובים לא יתקשו בבחירת נציגים. אציע שיהיו שלושה, אחד מגושי נוריס-עמק הירדן, אחד מאיזור עפולה ואחד מאיזור נהלל. שאלתיו אם עלי להתקשר עם אנשי הקרן הקיימת ולספר להם על הצעת ה. מ. בדבר האפשרות לסידור, והשיב שעלי לחכות להודעה ממר קיטרוטש, או ממנו, לפני שאעשה צעד נוסף.

המלצות קוראים
תגיות