הוצאת דיואנו של ר' אלעזר בן יעקב הבבלי היא אצלי בבחינת פריעת חוב ישן.

מיד לאחר שנודעה מציאותו של אֹסף השירים הזה¹ הָחלט שיצא לאור על ידי בהשתתפות החכם המובהק ר' אלחנן אדלר (שהיה אז בעל כתב היד) על ידי חברת “מקיצי נרדמים”, שעמדה תחת הנהלת מורי ורבי הפרופ' ר' אברהם ברלינר ז“ל. מהרתי להעתיק את כה”י, לאחה את השירים שלפעמים היה חלקיהם מפוזרים (כי אין סדר לדפי כה"י), תקנתי את הטעיות שבהם, ולפעמים נקדתי מלה או מלים כפי הצורך והעירותי בקצרה פעם על מקורות במקרא, בתלמוד ובמדרשים, ופעם על ענינים אחרים שראיתי תועלת להעיר עליהם. נדפסו אז ארבעה גליונות² והם נמצאים בידי ידידי, ומפני סבות שלא נתנו לפרסום חדלה ההדפסה. עכשיו שנתחדשה חברת “מקיצי נרדמים” פה בארצנו הקדושה יוצא הספר בשלמותו, ואף על פי שאין דעתי כדעת קצת חכמינו³ שאפשר להעמיד את השירים האלה בשורה אחת עם יצירותיהם של גדולי המשוררים בספרד, בכל זאת אפשר להניח, שהיה מחברם אחד המעולים שבמשוררי דורו וארצו, ועל כל

פנים יש לשיריו ערך רב בשביל החֹמר החשוב לקורות עמנו וחכמיו וגדוליו בבגדאד במחציתה הראשונה של המאה הי"ג למספר הרגיל. בחמר הזה כבר טפלו חכמי ישראל⁴, וכשׁיהיו כל השירים לפניהם ודאי וודאי שעוד ימצאו בהם ענין לענות בו.

מתוך שירי ראב“י יוצא שהוא היה חי בבגדאד (בבל), כי על כן חשבתי – ואני חושב עוד – כי הוא הוא ר' אלעזר בן יעקב הבבלי, שנמצאים ממנו שירי קדש בספרים נדפסים וכ”י,⁵ אולם אין אני יכול לחזק את דעתי זאת על ידי ראיות מוכיחות ועל כן אין לה רק ערך של השערה. אבל בדבר מקומו של ראב“י אין שׁום ספק. רמש”ש כתב אמנם⁶, שׁראב“י חי באלכסנדריה ונסע עד בגדאד, אולם אין לסמוך עליו בדבר הזה, כמו שאין לסמוך עליו במה שכתב, כי בשיר קס”ח (אצלנו מס' קע"א) נזכרה העיר צְפַת, ובאמת כתוב שם: למי צֶפֶת גדֻלה. הספר היה בידו רק זמן קצר והשתמש בו רק כדי לאסוף הוספות לרשׁימת השמות הערביים של היהודים, ועל המחבר לא הרבה לחקור, כי על כן לא מצא את שמו ולא ידעו והספר הוא אצלו אנונימי. אלכסנדריה לא נזכרה בספר רק במקום אחד, בכתובת שעל השׁיר קס“ג: “ולה מא כתבה אלי שׁכץ מקים באלסכנדריה”, ואין מכאן שום ראיה שהמשורר בעצמו היה גר שם. מה שכתב הלפר בענין הזה⁷ אינו טעון סתירה, כי אין לו כל יסוד; השיר “כדניאל גאון ראשי ישיבות” (כנראה הוא רק חצי שיר), שעליו בנה את חקירותיו, אינו מראב”י, דרכו של משׁוררנו לחזור על מליצותיו וחרוזיו כמה פעמים בשירים שוי החרוז, בפרט במליצות המיוסדות על פסוק מכה"ק. נקח למשל את השירים

ו’–ט' שהם על חרוז -מִים:

ו כג: האוחיל מזמן בֹגד בדודיו  כמו נחל להפיק לי זממים

ח יג: תהי לעד ותתנשא ותגדל  ויפיק האלהים לך זממים

ט טז: ומהם נאספו חיש אל אבותם \ולא הפיק זמן להם זממים

או

ו יב: יפתונו בנֹעם מדבריהם  והמה פורשים לנו חרמים

ז ד: וטומנת לכל לב פח אהבות  ופורשת לכל נפש חרמים

ט יב: ולחמם פזרו בין קוץ ופרשו  בראש דרך לרגליהם חרמים

או

ו לה: תמותה נחשבה לנו ככהן  והיינו אנחנו כחרמים

ט ט: ואיך חכמו ולא ידעו שאול כי  ככהן היא והם כשדה חרמים

או

ו כא: ותמיד הזמן זועם בני איש  ומרעים על בני אדם רעמים

ט יד: חכמים הלכו מהם בגולה ‏  עליהם הזמן הרעים רעמים

או

ו כה: עדי אן בן אנוש תהבל בתבל  רעה כי מרכבות מות רתומים

ט יט: כרב יוסף אשׁר מצא בנסעו  לבבל מרכבות מות רתימים

או

ו נ"ח: ודבר על לבב כל הקרובים ‏  כרב כַּשֶָּׂר כנחומים שלמים

ט' כ"ט: ינחם אל לבב ראש הישיבה  וחכמי דור בנחומים שלמים

או

ז' א': יפת מראה ילדוה אדמים  ופניה ושמש רום תאומים

ח' י': ועובדיה אשר נמול כהיום  אשר פניו ושמש רום תאומים

השוה גם: ו' מ“ה עם ז' י”ד, ו' נ“ו עם ט' כ”ג, ו' נ“ב עם ט' כ”ח, ו' נ“ז עם ח' י”ב, ואם נשוה למשל את השיר ד‘, שיר בן מ“ח בתים על חרוז -אִים, עם השיר שהדפיס הלפר, שיש בו ט”ז בתים על חרוז -אִים, לא נמצא אפילו חזרה אחת כחזרות האלה⁸, ולעֻמת זה אנחנו מוצאים בשיר שהדפיס הלפר מלות ומבטאים כמו: מתֹרצים, וּפֵאִים ( = וּפֵאוֹת), הָרְהוּהִים, תְּחוֹתָיו ( = תחתיו ), וּפִרְחֵי הצבאים, מלות ומבטאים זרים ומוזרים שאין דוגמתם בשירי ראב“י⁹. הלפר אומר, שראב”י חי במצרים ובבבל, כי על כן היה לו מספר הגון של ידידים בשתי הארצות. הגוזמא הזאת שוברה בצדה. קובץ שירי ראב"י מונח לפנינו והמעיין ברשימת האנשים הנזכרים בה (ע' קמ"א והלאה) יִוָּכַח, כי (חוץ מעובדיה הנזכר שׁגר באלכסנדריה) אין בהם “איש מצרי” זולתי ר’ אברהם בנו של הרמב“ם, והוא היה גדול בדורו ושמעו הלך למרחקים, והיה לו משא ומתן של הלכה עם הגאון הבגדאדי ר' יצחק בן אלשויך¹⁰, ואין פלא אם היה לו שם עוד מכיר ומוקיר אחר. אין זאת אומרת, שלא בקר ראב”י פעם במצרים לרגלי עניניו, אבל בשיריו אין לזה ראיה ולא צל של ראיה. אין ספק שמקומו הקבוע היה בבגדאד, ולדעתי אין ספק שהיה בבלי מלידה, שהרי יש לו החזקה: כאן נמצא וכאן היה.

על דבר זמנו של ראב“י חקר ודרש פ. (ע' 9) והעלה, שזמן פעולתו חל בשנות 1195 – 1250, ובדבר הזה אין אחר חקירותיו של זה החכם כלום. קשה להחליט, מדוע עבר חריזי על משוררנו בשתיקה¹¹. אפשר שלא מלא ראב”י את חפצו ותקותו, וכיון שלא היה יכול לבטל אותו בהבל פיו דן אותו בשתיקה.

חוץ למקומו וחוץ לזמנו אין אנחנו יודעים מראב“י רק מעט¹². על פי אחד משיריו שערתי, שהיה בזמן מן הזמנים אנוס להמיר את דתו לפנים¹³, וכמובן זו רק השערה בעלמא. הוא נושא קינה על שנים מבניו שמתו בחייו: אליעזר (מס' רע"ד) ויעקב (אבו אלסעאדאת, מס' רכ"ז). אדלר מזכיר עוד בן שלישי, יוסף, שמת גם הוא על פני אביו¹⁴; נראה שיצא לו זה משיר ר”כ, שהיה לפניו רק עד בית כ'. אבל אחר שהוספתי עליו את ההשלמה (בית כ“א – כ”ג) שמצאתיה בכה“י שלא במקומה (דף ס“ה ע”א) יוצא שיוסף זה הוא אחר, לא בנו של המשורר, אעפ”י שׁגם השערתי, שהיה אחד ממשפחת אכן כרם, מוטלת בספק.

מכיון שהדפסתי את שירי ראב“י הנמצאים בכ”י אדלר, שהוא כעת בספרית בית מדרש הרבנים מיסודו של שכטר בניו-יורק, ראיתי טוב לפני לספח אליהכם בשלש הוספות (ע' קכ“ב – קל”ט) את שרידי דיואנו של משוררנו שנדפסו על ידי רמש“ש¹⁵, דו”ז¹⁶, ובאחרונה ע“י מאן בספרו החשוב טקסטס אנד סטוד. ח”א (צינצינאטי 1931). חבל שהחכם הזה לא העתיק מרוב השירים שבכ"י לנינגראד, שהשתמש בו, רק את אותם הבתים שמצא בהם חפץ לרגלי חקירותיו; כל עמלי להשיג את השירים בשלמותם עלה בתוהו, והוכרחתי להסתפק במה שמצאתי לפני בדפוס.

ראשי תיבות.

א. = אלחנן אדלר.

דו"ז = ישראל דוידזון.

יה"ש = יהושע השיל שור.

מ. = יעקב מאן, טקטס אנד סטודייס (אנגלית).

פ. = שמואל אבא פוזננסקי, גאונים בבליים שלאחר תקופת הגאונים (גרמנית).

ראב"י = אלעזר בן יעקב הבבלי.

רמש"ש = משה שטֵינשנידר.

חיים בראדי