מו“ה מנחם יהודה הכהן נ”י
דר' קוהנר
עורך דין בפרגא עיר ואם בישראל
במלאת לו שבעים שנה וחמש שנים.
הָאֵל הַטּוֹב שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד-הֲלֹ"ם יוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּךְ
וּכְשֵׁם שֶׁזָּכִיתָ הֱיוֹת אֲחִי-נָדָב תִּזְכֶּה הֱיוֹת אֲחִי-סָמָ"ךְ;
תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בְּשׁוּב שְׁכִינָה לְצִיּוֹן וּבְבִנְיַן אֲרִיאֵל
וְתַעֲמֹד לְשָׁרֶת-שָׁם נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּ"י וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל!
ידידך אוהבך
חב"ר.
הוצאת דיואנו של ר' אלעזר בן יעקב הבבלי היא אצלי בבחינת פריעת חוב ישן.
מיד לאחר שנודעה מציאותו של אֹסף השירים הזה1 הָחלט שיצא לאור על ידי בהשתתפות החכם המובהק ר' אלחנן אדלר (שהיה אז בעל כתב היד) על ידי חברת “מקיצי נרדמים”, שעמדה תחת הנהלת מורי ורבי הפרופ' ר' אברהם ברלינר ז“ל. מהרתי להעתיק את כה”י, לאחה את השירים שלפעמים היה חלקיהם מפוזרים (כי אין סדר לדפי כה"י), תקנתי את הטעיות שבהם, ולפעמים נקדתי מלה או מלים כפי הצורך והעירותי בקצרה פעם על מקורות במקרא, בתלמוד ובמדרשים, ופעם על ענינים אחרים שראיתי תועלת להעיר עליהם. נדפסו אז ארבעה גליונות2 והם נמצאים בידי ידידי, ומפני סבות שלא נתנו לפרסום חדלה ההדפסה. עכשיו שנתחדשה חברת “מקיצי נרדמים” פה בארצנו הקדושה יוצא הספר בשלמותו, ואף על פי שאין דעתי כדעת קצת חכמינו3 שאפשר להעמיד את השירים האלה בשורה אחת עם יצירותיהם של גדולי המשוררים בספרד, בכל זאת אפשר להניח, שהיה מחברם אחד המעולים שבמשוררי דורו וארצו, ועל כל
פנים יש לשיריו ערך רב בשביל החֹמר החשוב לקורות עמנו וחכמיו וגדוליו בבגדאד במחציתה הראשונה של המאה הי"ג למספר הרגיל. בחמר הזה כבר טפלו חכמי ישראל4, וכשׁיהיו כל השירים לפניהם ודאי וודאי שעוד ימצאו בהם ענין לענות בו.
מתוך שירי ראב“י יוצא שהוא היה חי בבגדאד (בבל), כי על כן חשבתי – ואני חושב עוד – כי הוא הוא ר' אלעזר בן יעקב הבבלי, שנמצאים ממנו שירי קדש בספרים נדפסים וכ”י,5 אולם אין אני יכול לחזק את דעתי זאת על ידי ראיות מוכיחות ועל כן אין לה רק ערך של השערה. אבל בדבר מקומו של ראב“י אין שׁום ספק. רמש”ש כתב אמנם6, שׁראב“י חי באלכסנדריה ונסע עד בגדאד, אולם אין לסמוך עליו בדבר הזה, כמו שאין לסמוך עליו במה שכתב, כי בשיר קס”ח (אצלנו מס' קע"א) נזכרה העיר צְפַת, ובאמת כתוב שם: למי צֶפֶת גדֻלה. הספר היה בידו רק זמן קצר והשתמש בו רק כדי לאסוף הוספות לרשׁימת השמות הערביים של היהודים, ועל המחבר לא הרבה לחקור, כי על כן לא מצא את שמו ולא ידעו והספר הוא אצלו אנונימי. אלכסנדריה לא נזכרה בספר רק במקום אחד, בכתובת שעל השׁיר קס“ג: “ולה מא כתבה אלי שׁכץ מקים באלסכנדריה”, ואין מכאן שום ראיה שהמשורר בעצמו היה גר שם. מה שכתב הלפר בענין הזה7 אינו טעון סתירה, כי אין לו כל יסוד; השיר “כדניאל גאון ראשי ישיבות” (כנראה הוא רק חצי שיר), שעליו בנה את חקירותיו, אינו מראב”י, דרכו של משׁוררנו לחזור על מליצותיו וחרוזיו כמה פעמים בשירים שוי החרוז, בפרט במליצות המיוסדות על פסוק מכה"ק. נקח למשל את השירים
ו’–ט' שהם על חרוז -מִים:
ו כג: האוחיל מזמן בֹגד בדודיו כמו נחל להפיק לי זממים
ח יג: תהי לעד ותתנשא ותגדל ויפיק האלהים לך זממים
ט טז: ומהם נאספו חיש אל אבותם \ולא הפיק זמן להם זממים
או
ו יב: יפתונו בנֹעם מדבריהם והמה פורשים לנו חרמים
ז ד: וטומנת לכל לב פח אהבות ופורשת לכל נפש חרמים
ט יב: ולחמם פזרו בין קוץ ופרשו בראש דרך לרגליהם חרמים
או
ו לה: תמותה נחשבה לנו ככהן והיינו אנחנו כחרמים
ט ט: ואיך חכמו ולא ידעו שאול כי ככהן היא והם כשדה חרמים
או
ו כא: ותמיד הזמן זועם בני איש ומרעים על בני אדם רעמים
ט יד: חכמים הלכו מהם בגולה עליהם הזמן הרעים רעמים
או
ו כה: עדי אן בן אנוש תהבל בתבל רעה כי מרכבות מות רתומים
ט יט: כרב יוסף אשׁר מצא בנסעו לבבל מרכבות מות רתימים
או
ו נ"ח: ודבר על לבב כל הקרובים כרב כַּשֶָּׂר כנחומים שלמים
ט' כ"ט: ינחם אל לבב ראש הישיבה וחכמי דור בנחומים שלמים
או
ז' א': יפת מראה ילדוה אדמים ופניה ושמש רום תאומים
ח' י': ועובדיה אשר נמול כהיום אשר פניו ושמש רום תאומים
השוה גם: ו' מ“ה עם ז' י”ד, ו' נ“ו עם ט' כ”ג, ו' נ“ב עם ט' כ”ח, ו' נ“ז עם ח' י”ב, ואם נשוה למשל את השיר ד‘, שיר בן מ“ח בתים על חרוז -אִים, עם השיר שהדפיס הלפר, שיש בו ט”ז בתים על חרוז -אִים, לא נמצא אפילו חזרה אחת כחזרות האלה8, ולעֻמת זה אנחנו מוצאים בשיר שהדפיס הלפר מלות ומבטאים כמו: מתֹרצים, וּפֵאִים ( = וּפֵאוֹת), הָרְהוּהִים, תְּחוֹתָיו ( = תחתיו ), וּפִרְחֵי הצבאים, מלות ומבטאים זרים ומוזרים שאין דוגמתם בשירי ראב“י9. הלפר אומר, שראב”י חי במצרים ובבבל, כי על כן היה לו מספר הגון של ידידים בשתי הארצות. הגוזמא הזאת שוברה בצדה. קובץ שירי ראב"י מונח לפנינו והמעיין ברשימת האנשים הנזכרים בה (ע' קמ"א והלאה) יִוָּכַח, כי (חוץ מעובדיה הנזכר שׁגר באלכסנדריה) אין בהם “איש מצרי” זולתי ר’ אברהם בנו של הרמב“ם, והוא היה גדול בדורו ושמעו הלך למרחקים, והיה לו משא ומתן של הלכה עם הגאון הבגדאדי ר' יצחק בן אלשויך10, ואין פלא אם היה לו שם עוד מכיר ומוקיר אחר. אין זאת אומרת, שלא בקר ראב”י פעם במצרים לרגלי עניניו, אבל בשיריו אין לזה ראיה ולא צל של ראיה. אין ספק שמקומו הקבוע היה בבגדאד, ולדעתי אין ספק שהיה בבלי מלידה, שהרי יש לו החזקה: כאן נמצא וכאן היה.
על דבר זמנו של ראב“י חקר ודרש פ. (ע' 9) והעלה, שזמן פעולתו חל בשנות 1195 – 1250, ובדבר הזה אין אחר חקירותיו של זה החכם כלום. קשה להחליט, מדוע עבר חריזי על משוררנו בשתיקה11. אפשר שלא מלא ראב”י את חפצו ותקותו, וכיון שלא היה יכול לבטל אותו בהבל פיו דן אותו בשתיקה.
חוץ למקומו וחוץ לזמנו אין אנחנו יודעים מראב“י רק מעט12. על פי אחד משיריו שערתי, שהיה בזמן מן הזמנים אנוס להמיר את דתו לפנים13, וכמובן זו רק השערה בעלמא. הוא נושא קינה על שנים מבניו שמתו בחייו: אליעזר (מס' רע"ד) ויעקב (אבו אלסעאדאת, מס' רכ"ז). אדלר מזכיר עוד בן שלישי, יוסף, שמת גם הוא על פני אביו14; נראה שיצא לו זה משיר ר”כ, שהיה לפניו רק עד בית כ'. אבל אחר שהוספתי עליו את ההשלמה (בית כ“א – כ”ג) שמצאתיה בכה“י שלא במקומה (דף ס“ה ע”א) יוצא שיוסף זה הוא אחר, לא בנו של המשורר, אעפ”י שׁגם השערתי, שהיה אחד ממשפחת אכן כרם, מוטלת בספק.
מכיון שהדפסתי את שירי ראב“י הנמצאים בכ”י אדלר, שהוא כעת בספרית בית מדרש הרבנים מיסודו של שכטר בניו-יורק, ראיתי טוב לפני לספח אליהכם בשלש הוספות (ע' קכ“ב – קל”ט) את שרידי דיואנו של משוררנו שנדפסו על ידי רמש“ש15, דו”ז16, ובאחרונה ע“י מאן בספרו החשוב טקסטס אנד סטוד. ח”א (צינצינאטי 1931). חבל שהחכם הזה לא העתיק מרוב השירים שבכ"י לנינגראד, שהשתמש בו, רק את אותם הבתים שמצא בהם חפץ לרגלי חקירותיו; כל עמלי להשיג את השירים בשלמותם עלה בתוהו, והוכרחתי להסתפק במה שמצאתי לפני בדפוס.
ראשי תיבות.
א. = אלחנן אדלר.
דו"ז = ישראל דוידזון.
יה"ש = יהושע השיל שור.
מ. = יעקב מאן, טקטס אנד סטודייס (אנגלית).
פ. = שמואל אבא פוזננסקי, גאונים בבליים שלאחר תקופת הגאונים (גרמנית).
ראב"י = אלעזר בן יעקב הבבלי.
רמש"ש = משה שטֵינשנידר.
חיים בראדי
-
ראה את מאמרו של ר‘ אלחנן אדלר ברבעון האנגלי כרך י"א ע’ 682 והלאה, ואת מאמרי בצֵיטשר. פיר הבר. ביבליוגר. כרך ד‘ ע’ 23. על המאמרים בדבר כה“י ומחברו, שהביא אדלר בספר הזכרון לרש”א פוזננסקי ז“ל (ע' 24), יש להוסיף: בראדי, הצופה לחכמת ישראל כרך ו‘ ע’ 123; דוידזון, גנזי שכטר ספר ג‘ ע’ 201, 213, 228 והלאה; הלפר, רבעון האנגלי, שורה חדשה כרך י‘ ע’ 411; אסף, קובץ של אגרות ר‘ שמואל בן עלי ע’ 3 ובכ”מ; מאן, טקסטס אנד סטוד. כרך א‘ ע’ 263 והלאה. ראוי לציין גם את מאמרו המענין של ו. י. פישל בירחון הברסלואי כרך ע“ט ע' 302, שיש בו ידיעות חשובות על אישים שונים הנזכרים בשירי ראב”י. ↩
-
ר'א אדלר קרא את גליונות ההגהה והוסיף הערות משלו. את הההערות האלה הנחתי גם בהוצאה הנוכחית; הן נתונות בסוגרים מרובעים ומצויינים באות א. = אדלר. ↩
-
מאן ע' 264. ↩
-
בפרט החכם פוזננסקי ז“ל, שרוב ספרו הגרמני על ”גאונים בבליים שלאחר זמן הגאונים“ (ברלין 1914) מיוסד על ידיעות לקוחות משירי ראב”י. גם מש“כ רמש”ש בהוספותיו לספרו האנגלי “מבוא לספרות הערבית של היהודים” (ברבעון האנגלי כרך י"ב ע‘ 114 והלאה וע’ 195 והלאה) לקוח בעיקרו מקבץ השירים שלפנינו. ↩
-
ראה צונץ, ליטרטורגש. ע‘ 104 הערה 4, ע’ 505, וע‘ 718; דו"ז באוצרו הטוב, כרך ד’ (לוח הפייטנים) ע‘ 366 טור ב’ (את המספרים 979, 981 צריך למחוק). ↩
-
ברבעון האנגלי כרך י"ב ע' 115. ↩
-
במאמרו הנזכר בהערה 1. ↩
-
מה שהביא הלפר בתור חזוק לדעתו, הוא מה שאמר המשורר “ויזכה לגן עדן”, אבל הברכה שיזכה המת לגן עדן מצויה בקינות הרבה מאד, ודוקא ראב"י מביע אותה בלשון אחר לגמרי (יהי חלקו בעדן גן, יהי חלקה בעדן גן, יהי חלקה בגן, יהי חלקו בעדן) כמו שמביא הלפר בעצמו בהערה 10 – 13. ↩
-
מפני הסעמים האלה אינני יכול ליחס לראב“י את השירים שהדפיס דו”ז בגנזי שכטר ע‘ 229 והלאה; גם דו"ז בעצמו מסֻפק בדבר, וראה גם מ. ע’ 266 הערה 11. ↩
-
ראה פ. ע' 43. ↩
-
ראה אדלר בספר הזכרון לפוזננסקי ע' 23. ↩
-
באחד מכה“י של החכם ר”ד ששון (אהל דוד ע' 1016) כתוב: אמר הקדוש המשורר ר‘ אלעזר הבבלי ז"ל אחלי אנשי לבבות, עם לדעת אל כמהים וכו’, אבל אין לדעת אם הכונה למשוררנו. כן יש לי ספק אם “החזן הבבלי” בכ“י פירקוביץ (אסף, אגרות ר"ש בן עלי ע' 12 הערה 10) הוא ראב”י. ↩
-
במאמרי הנזכר בהערה 1. ↩
-
ברבעון האנגלי כרך י"א ע‘ 684; ספר הזכרון לפוזננסקי ע’ 23. ↩
-
ראה ע‘ קכ“ב הערה 4. הדפים הוצאו מכ”י הונט. 525 ונכרכו ביחד עם שרידי ספרים אחרים. והם רשומים אצל ניבואיר מס’ 2424 אות 4. ↩
-
ראה ע' קכ"ד הערה 6. ↩
א.2
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
דורשי להעשיר מהרו ללכת לשר שמואל מחמד ממלכת
השר אשר שכנו בעד ארץ3 ומח- שבתו עלי במות זבול דורכת
קצרה לשוני מלספר את קצת חסדו ומעלתו ואם מארכת
איך יערכו שׁירות לשׁירותי וְיִשְ- ווּ לה ומהלל הגביר עורכת
5 כזכור לשוני מהלליו תעלה גאות עֲשַׁן בֹּשֶׂם ומתאבכת
איכה תדמו עב לידיו איך ועב תגשים וידו מסגור נתכת4
לוֹ כתבה ידה יחידתי הכי לשמו מברכת ולו בורכת
קשת חרפות מחשבתי דרכה אל מול פני צריו וכה מושכת
לחמו לכל עובר ושב יפרוס ואש תוקד במזבחו5 כאש מערכת
10 יפליא במועצתו ושכלו לעשות יום יום וְעַנְוָתוֹּ בעֹז נמסכת6
לב אֹהביו תרנין גְּדֻלָּתוֹ וחץ יגון בלבות אויביו מועכת
מִטַל ימינו רותה ארץ הכי אברת חסדיו כל לאום סוככת7
איכה יקנאו בו ואותו על בני תבל ימין אל נסכה ממלכת8
כושל יקימון מדברי פיהו וּבֶ- רֶךְ כורעה ידו בעז תומכת
15 תתעל תהלתי בטוב זכרו וּבִר- כָתִי תברך כל ומתברכת
ישתחוו לו רוזני דור ועפר רגליו תהי מלכת שבא לוחכת
כסאו בעֹז יכון וביתו נאמן יהיה וממלכתו לְעד מארכת
ויהי בעוד יפעת מאורים בֶּאֱשׁוּן ליל חשכה אכן ביום דורכת:
ב.1
- - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - ∪ - // - - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - -
מה לדמעות מְפַכּוֹת על לְחָיָיִם או לצלעות כמו תנור וכירים
לולי דמעות שרפוני צלעות וְלוּ- לֵי הצלעות שטפוני המון מים
מה לַעֲלָמוֹת כיונים תֶּהֱמֶינָה תְתוֹ- פֵפְנָה במרה עלי לבות ושדים
חפרו מאורים וּמַזָּרִים וגם אספו נגהם ונהפך מאור בקר לערבים
5 שבת גאון שבתי2 היום וחשׁך מאור צדק ומאדים ובא שמש בצהרים
נֹּגַּה אהה נאסף נגהו וכבה מאור כוכב והוסר פאר סהר בשמים
טָלֶה בשחת בלי הוּטל ושור שָׁרְשׁוֹ שֵׁרְשׁוּ וְנִתַּן תאומים בַּנְּחֻשתים
נמרט3 ונשרט בשר סרטן ואריה כעז4 נטרף וחגרה בתולה5 על חלצים
הִתְעַוְּתוּ מְאֹזְנַיִם אז ונכרת זְנָב עקרב וקשת דרוכה אך ברגלים
10 שִסַּף ושסע גדי עם דג6 ודלל דלי עם ים עדי נתפשו דגים בידים
וָעש כבגד אכלו עש וכימה כמו רמה ונחשב כסיל ככסיל שפתים
על מות עטרת צבי והוד והדר אבי- נדב יְרא אל טהור לבב ועינים
בו יפגעו מלאכי אל עם כרוביו בפ- מליא ויקרב ויתחבר למחנים
פלח כבדי ביום מותו ושפך מְרֵ- רָתִי לארץ ושלח אש במעים
15 אשרק במו פי ואניעה בראשי וגם ארקע ברגלי ואספֹּק על ירכים
אספוד ואנהה נהי נהיה עדי יַעֲלֶה קולי בנהיי וישָּׁמע באגלים7
נחם אלהים לבב עזרא שתיל חן אשׁר זכרו כקנה וקנמון לאפים
ישיש וישמח באלעזר חמודו וית- נשא וירום עדי יגע בשמים
ולבב שמואל נשוא פנים ונהדר תנ- חם אל ותהפוך שחור לילו לצהרים
20 ולבב נגיד עם אלהינו יהוסף וְשִׂי- מֵהוּ8 בבבל כמו יוסף במצרים
מלך ולו יקדו מלכי שׁאול על שׁאול9 מלאך ולו יסגדו אורים בשמים
ושרוך נעליו לראש שרים כצניף ולו אף הנשיאים כמו מדרך לְנַעֲלָיִם
אם תבחרו נא לנסותו ולראות קחו עצים יבשים ויגע בם בידים
וראו וְהִתַּמְּהוּ איך החליפו10 פרי נחמד להשכיל וגם תאוה לעינים
25 מה תשאלו על נדיבתו ולבו כְּאֻקְ- יָנוּס וידיו כמו אופיר ופרוים
מה תשאלו על תבונתו ואֵינָהָּ11 כמו חכמת שלמה אבל כפל וכפלים
ולבב פאר כל גביר יצחק עטרת צבי ושתיל מלוכה אשׁר שתול עלי מים
השר אשׁר העביד לבות בְּחִנּוֹ וְקָ- נָה הנפשות בנעם ניב שפתים12
לו שקלו כל גביר וָשָׂר כנגדו אזי העדיף עליהם והכריע במאזנים
30 יראה בחייו לבנימין ילדים ככל תאות לבבו וכמנשה ואפרים
גם דַברה13 על לבב השר עזריה אשר לו פעמֹן חן ורמון הוד בשולים
השר אשר העמיד כושל במליו וגם הקים בעזו נְכֵה רגל וברכים
ולבב חמודו אליעזר צבי חן יפה14 תאר חזק לב ורך חֹמֶשׁ ומתנים
תחת אבותיו יהו15 בניו בתבל יְשִׁי- תֵמוֹ לשרים בבבל16 עם ספרוים
35 ושאר קרוביו ומשפחתו אשר אבלו עליו עדי יעלה קולם באזנים
חכמי עדינה17 ושָׂרֶיהָ תְגַדֵּל וְתַשְׁ- מִיעֵם בהר קדשך שיר על מצלתים:
-
מבית ו‘ והלאה נדפס אצל מאן, ע’ 287 (בהשמטת הבתים יד–טז, כא–כו, כח, כט, לב). ↩
-
הערה ערבית על הגליון: זחל (–Saturn). המשורר מזכיר בחור מתאבלים את כוכבי הלכת שצ“מ הנכ”ל, את י"ב המזלות, ועש כסיל וכימה שבאיוב ט‘ ט’. ↩
-
מ.: נפרט. ↩
-
מ.: בעז. ↩
-
מ.: וחגרו בתולות. ↩
-
מ.: גר, ובהערה תקן לנכון. ↩
-
ישעי‘ ט"ו ח’. ↩
-
מ.: ישימהו. ↩
-
כמו מלכי האדמה על האדמה, ישעי' כ“ד כ”א. המשורר מכנה את האדמה בשם שאול בכמה מקומות בשיריו. ↩
-
איוב י"ד ז'. ↩
-
כן הוא בכ“י וּמְנֻקד. ולי נראה שצ”ל: וְאֵינָהּ; חכמתו איננה כחכמת שלמה, אבל היא גדולה ממנה כפלי כפלים. ↩
-
ראה דיואן רי"ה כרך א‘ הערות ע’ 47 וע‘ 75. [ראה גם מוסרי הפילוסופים שער שני פרק ד’.–א.] ↩
-
אצל מ.: דבר. ↩
-
כן לנכון אצל מ.; בכ"י יפת. ↩
-
אצל מ.: יהיו. ↩
-
עדינה זו בבל. ↩
-
עדינה זו בבל. ↩
ג.1
- - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - ∪ - // - - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - -
אש התלאה בלב יקדה וְנִשֶּׂקֶת לבי תפוֹצץ וכליותי מפרקת
קדחה בצלעי קדוח אש המסים וְהֶאְ- דִיבָה לבבי בְקַדַּחת ודלקת
לולי דמעי יכבו להבִי היתה אוכלה בשרי וְחַיָּתִי מנתקת
קירות לבבי ספונים ביגונות וב- תוגות ונפשי באנחתה מחושקת
5 עמדו אנחות במישרים בחֻבּי ונד- חו ההנחות ונפלו בחלקלקת
יונת רחוקים בְדָלִיּוֹת הדס עומדה תֵיליל במרה וסוד תנעים וממתקת
לא תוכלה לערוך אלי בקינות ולא ידמו2 הדסים לְלֵחְיִי הירקרקת
פגעי זמן נגעו לבי ופרחה שקע- רורה לבנה אדמדמת ירקרקת
תבל תגדל ילדיה לְמָוֶת כמו נפש לטבחה גְדָיֶיהָ מפנקת
10 חצי תלאות עלי יתרֵי מצוקות מְכוֹ- נֶנֶת בקשת ובניה מבתקת
אִמּוֹת לבנים תחוֹנֵנָה וזאת שֹׁחֲטָה אותם בידה ואת דמם מלקקת
אִמּוֹת בנֹפת תערבנה חֲלָבָן וזאת תמסֹך חֲלָבָהּ בראש פתן ומינקת
תדאג לגילם וגם תגיל בעת ידאגו תבכה בשחקם ואם יבכו משחקת
תמשך לבבות כמו זונה אשר תעמד על אם דרכים ורגליה מְפַשֶּׂקֶת
15 אם ירדפנה אנוש תברח ולא יוכלה השיג ותרדוף בעת יברח ודולקת
אמרו דחויי שמאל קרב בימין3 וזאת תקריב שמאלה ויד ימין מרחקת
איך רחקה מעלי גַבָּהּ גברת יקר צפת בספיר מְעֻלפת וברקת
בת המלכים והחורים כְּבוּדָּה ובת מלך פנימה וישרת לב וְצַדֶּקֶת
אם ליתומים וליתומות ואחות לאל- מנות עניים מחוננת ומענקת
20 יבכו עניים ויילילו יתומים ותס- פודנה יתומות ואלמנה מצעקת
תשכֹּן בבטחה בעדן גן אלהים ותת- חבר לשרה ורבקה שם ודובקת
יצאו תמימות לְעֻמָּתָה ויתבשרו בה הנביאות והיא שומחה ושוחקת
נחם אלהים לבב משה גביר הוד אשר חכמת לבבו כים אך לא כמו שֹׁקֶת
הרב אשר נעלה בַּבִּין עדי לחכה חכמה נעליו ואת ידיו מנשקת
25 שמרה תבונה4 מזוזתו והן שוקדה היא על דלתיו ביום וליל ודופקת
ולבב גביר היקר עזרא פאר כל צבי ידו כגשם זבול יוצקה ומֹרקת
יראה חמודו בכל תאות לבבו ודת האל תהי סועדה אותו ומחזקת
גם דַבְּרָה על לבב אהרן ישר לב אשר תקרא עצתו בהומיות וזועקת
ושאר עדתה ומשפחתה אשר נעצבה היום במותה וכף תוקעה וסופקת
30 חכמי עדינה וחוריה אשׁר נקבצו היום לנחמם ימין עזר מחזקת
ולבב ישורון תנחם אל בבנין דביר קדשך וציון תהי נפדת ונפרקת:
ד.1
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
בְּלֶחְיִי יעבור עמק בכאים ועיני ירדו כל יוס פלאים
עזרוני בְכַבּוֹת אש צלעי ובס אבטח בהעצר נשיאים
האמנע מבכי עיני והנה בלכי גחלי רֹתֶם2 מצואים
יגוני כל זמן מתחדשים אך ששונותי כמו בגדי בלואים
5 תלאות בעבות לבי תלואות ותחלואים בכליותי כלואים
אנחות שוקטות בלב ונחות ונעות הצלעות מהלאים
ולו שמעו מרי שיחי אריות אזי יראו ונמס לב לבאים
ונפלו הַנְּפִילִים כַּנְפָלִים ורפו הרפאים כרפאים3
וקלו הגבעות מנשרים וכבדו מגבעות הצבאים
10 חמסי על זמן עִנָּה עֲנָוִים והגביה גְּבָהּ עַיִן וגאים
בכל עת האכלתיו צוף וחמאה והשקני גביעי רוש מלאים
וחציו שם ביתר קשתותיו ירות בניו ואינם מחטיאים4
ומטבח כבר הכין לבניו והקדיש מבני מות קרואים
מְמִיתִים על מְתִים גזר אלהים והן על כל ברואים הם ברואים5
15 ורבים תוצאות חיים למות ואל חיים הֲלַמָּוֶת מבואים
חללים ירביון מגערתו ומקולו יחוּלָלו רפאים6
לבדו יהרוס ארבע יסודות אשר מהם בני אדם ברואים
וכל עבד ישלח מאדוניו7 ויבואו בעד רסנו פראים
ולשאול כל בני אדם יקבץ כמו רועה יקבץ הטלאים
20 ולא ישא פני קטון וגדול ופניו עם בני אדם נשואים
והן דבק במתנינו כאזור וחיינו לנגדנו תלואים8
ואולם כל זמן יכרית בני איש וישׁמידם ואיך אינם מקנאים9
חכמים הם בעיניהם והעת ימותון ידעון כי הם פתאים
תהומות יהמו תמיד לבַלעַם והמה יחשבו אותם גְּבָאִים
25 ואיך תבזו בכור מות ומחר בידו תהיו יחד בזואים10
אבותיכם הֱחָיוּ לעדי עד ואיפה הם ואיה הנביאים
ומה זאת תשמחו היום ומחר תיילילו ותהגו אך נכאים
התועיל אז מרוצת קל ברגליו ויסכונו11 בחכמתם שׁבאים12
רעות רוחם יְעַוֵּת אורחותם והם חוזים יְשַׁר דרכם ורואים
30 ומי יתן ותטעם התמותה מרור טעמה וטעם תחלואים
ואז תשוב אלי שדי בכל לב ותתודה לפניו על חטאים
הידעו שוקטים מָרַת חרדים וחיל חוֹלים הֲיַכִּירוּ בריאים
למות התם והישר נחמיה במר אריד וְאֶנְהֶה על שפאים
אשר נסה בתוכחות ומוסר ומכאובים וכל מיני חלאים
35 והן חזה פני האל אלהיו לבוש צדק וערום מחטאים
ואולם הוא כבר נסע בהשקט ובטחון וכל היקום יראים
אלהים שים מנתו בנעימים ואל נא תאמרה אולי ולא אם13
ואל ל..ל14 כוכבי זבולך בכל יום הולכים פעם ובאים
נחה רוחות עלי מימי מנוחות ונהלת בעזך נהלאים
40 ונחם הגביר רבא סגן ה- ישיבה הַמְרַוֶה כל צמאים
אשר קשׁר ענק ממפעלותיו וְעָדָה מפרי מעשיו חלאים
והראהו לאלעזר יחידו בני בנים בראש עדה קרואים
ביצחק הגביר ראש הישיבה גאון יעקב תטהר כל טמאים
אשר חלקו דבריו מחמאות ומטל נעמו צמחו דשאים
45 נשיאים נִשְּׂאוּ מכל בני איש והוא נִשָּׂא עלי כל הנשיאים
התתמהו בּגלּוֹתוֹ צפונות ראו נא מִפְּלָאוֹתָיו פלאים
אלהים יעביד15 תחת שבטיו בני נכר וכל מלכי סבאים
ויהיו כל בני צפון ונגב ומזרחה וים שי לו מביאים:
-
הבתים י‘–י“ד, ל”ג–ל"ה, מ’–מ"ח נדפסו אצל פ. ע' 61. ↩
-
תהלים ק"כ ד'. ↩
-
בראשית ו‘ ד’; איוב ג, ט“ז; דברים ב, י”א; ישעי‘ כ“ו י”ד ראה שיר ו’ בית 26. ↩
-
כ"י: מחטאים. ↩
-
לפי דעת המחבר ואם בריאה יברא (במדבר ט"ז ל') ענינו ואם גזרה יגזור; ראה את השיר הבא ומה שהשיב שם המשורר על השגת ראש הישיבה ומש“כ פ. ע' 44. [המחבר לקח את דבריו מראב”ע בראשית א‘ א’ ובמדבר שם. –א.] ↩
-
איוב כ"ו ה. ↩
-
עדה“כ שם ג, י”ט. ↩
-
רמז לדברי חכמז“ל אם ת”ה נוקם ונוטר כנחש הוא חגרהו על מתניך, שבת ס“ג ע”א. ↩
-
קשה לפרשו. ↩
-
בזואים: בזוּזים, עפ“י ישעי' י”ח ב‘, ז’. ↩
-
איוב ל"ה ג'. ↩
-
שבאים מן שבא. ↩
-
אחד המשוררים, אשר נעלם שמו, אמר בשירו (אוצר נחמד ח"ב צד 80): להכיל כל תהלותיו וחסדו יגעים כל משוררי שיר ולואים למען אין בפיהו לא ולא לו ולא לולא ולא אולי ולא אם
(ובאו"נ בבית א, וחסדיו, ובבית ב' לא לא ולא לו, נגד הכונה והמשקל) ממש המליצהת משוררנו בזה. ↩
-
המלה לא תוכל להקרא עוד. ↩
-
פ. מגיה: ויעביר, וצ"ע. ↩
ה.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
תשואות חן לך מפליא פלאים גאון בית יעקב ונשיא נשיאים
אשר בו מצאו עמים ארוכה ומנע מיליד יעקב חלאים
הפוך ידך באחד אויבך כהתהפך מְמוֹתַי תחלאים2
לך אמר בנו צדיק3 בשירו והתנבא ואינו בנביאים
התשאיל מחלת עינך נפשות ולא תשאיל צרי פיך חלאים
דעה כי לא שמחות בגבעות רדפוך וקלו מצבאים4
וברא אל בריאה על משנאך כמו גזר גזרה על רפאים5
שמח כי לך לבד תאות מלוכה למען עֵֽדְוֹתֶיך6 פלאים
וְחָיִיתָ ככל חפץ לבבך בעוד יונה תצפצף על עפאים:
-
והשיג עליו ראש הישיבה הנזכר שיהיה חלאים באל"ף וברואים במובן גזורים, והשיב על זה ואמר (ראה בשיר שלפני זה חרוז 6 וחרוז 14, כי על שניהם השיג ראש הישיבה). – נדפס אצל פ. ע' 62. ↩
-
ירמי‘ ט"ז ד’. ↩
-
מה שהביא המשורר בזה בשם [ר. יוסף] בן צדיק נמסר לנו בשמו של רי“ה; ראה דיואן רי”ה ח"א צד 65 (סי' מ"ט שורה 3–4) והערתי שם. ↩
-
השמחות והששונים לא ירדפוך כרודף בהרים ובגבעות (אשר לא יוכל הרץ לרוץ שם ארח במהרה), אבל הם קלים מצבאים ועל נקלה ישיגוך. אגב הוא מביא ראיה כי גם במקרא יש שהיו“ד מתחלפת באל”ף כמו השם צבי, שרבויו צבאים, כי על כן הוא יכול לומר גם מחלי – חלאים. ↩
-
מביא ראיה על ברא שענינו גזר, כי גם אם בריאה יברא (במדבר ט"ז ל') ענינו כמו יגזור האמור אצל רפאים, ר“ל אצל מתים, וכונתו לתהלים פ”ח ו': במתים… והמה מידך נגזרו. ↩
-
כמו בתהלים קי“ט י”ד ועוד. ↩
ו.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
לְחָיַי מבכי בכיי2 אדומים כמו שמלה מגוללה בדמים
ושוחות נעשו מרוב דמעי אשר נדבו כהתנדב גשמים
כאלו הדמעות כפנינים עלי לחיי ובֵינותם לְשָׁמִים
הלא הן שִׂמְּחוּ אותי בכַבות שביב לב עם יקוד גחלי רתמים
5 תמה איך ישמחה בהן לבבי ומעֹצם כאבי הן זרומים
בכל יום יֶהֱרֶה לבי ויוליד חלי וכאב היות כשני תאומים
וְהַיָּמִים שטפוני כְיַמִּים ברעותם בלילותי וימים3
והורידו דמעותי בפני אבל על לחיי עֻלָּם מרימים4
הביאוני במסורת בריתם ואינם עומדים בברית וקמים
10 חרבות שלפו וברק חניתות ועמדו לי במשעול הכרמים
ויתודו עלי חטאם בכל עת וישובו ועל כן הם אשמים
יפתונו בנֹעם מדבריהם והמה פורשים לנו חרמים
פני ימים כמו שלג לבנים וחטאיהם כמו דמים אדומים
הלא רופאי אליל המה ויַראו לילדי איש כאלו מחלימים
15 זמן כאב ונחנו לו כבנים5 ומי יתן והיינו יתומים
והן יצחק עלי אישים כמו על בני עולה שחוק צדיק ותמים
הלא גִלַּח בתער הַשְּׂכִירָה זְקַן כל איש וְשַׂעַר הפעמים6
ואיך יבוא במסורת בריתי היתכן אֱסוֹר ילדי ראמים
ואיכה יעמוד בברית נעורים אשר לא החזיק בברית קדומים7
20 וטובו יהיה פעם וילך ורעותיו יבואונו פעמים
ותמיד הזמן זועם בני איש וּמַרְעִים על בני אדם רעמים
הלא הזנה זמן עמים באפוד אשר עשה ולא שָׁאַל נזמים8
האוחיל מזמן בֹּגֵד9 בדודיו כמו נחל להפיק לי זממים
ומה יועיל למרבים הון ועשֶׁר ויוּבָלוּ אלי קבר עֲרוּמִים
25 עדי אן בן אנוש תהבל בתבל דעה כי מרכבות מות רתומים
נְפִילִים נפלו כנפול נְפָלִים מְתִים מתו ותַמּו התמימים10
התשא את פני אדם תמותה ולו מלא בכל יום לה אסמים
ואם ינוס ויברח קל ברגליו וְיִמָּלְטוּ בחכמתם ערומים
חכמים תהרֹג עם הכסילים ותמית הזקנים עם עלמים
30 בעינה נחשבו כלם שְׁוָרִים וחרשה בם אבל היו חסומים
באדיר כרתה ארזי לבנון וְהִנֶּנָּה מְאַלֶּמֶת אלֻמים
התחשוב כי יְכֻפַּר לה עונה בעת תקריב לאל שדי שלמים
הלא שָׂמָה יפי תאר וקומה ביד רִמָה ורקב בעצמים
ואנה ילכו אחר ימותון תנועותם והם הם הצלמים11
35 תמותה נחשבה לנו ככהן והיינו אנחנו כחרמים12
מְגִנָּה נתנה בלב וככה אנחה שברה לב כל יקומים
למיתת הגבירה היקרה מקור חכמה ותפארת לאמים
וְהַדְָּלִית13 אשר חסו בצלה בני אדם וכל ילדי רְחָמִים
הלא היתה כעינים לְעִוֵּר וְכַלָּשׁוֹן14 לאישים נאלמים15
40 ועיני היקום אורו באורה והיו מֵרְֽאות ברע עצומים
הלא ריחה ככל קצוי אדמות כקנמון וכל ראשי בשמים
והוציאה לאורה תעלומות וְשָׂמָה הגלוים נעלמים
ואשרי איש תהי לו אם והיא בת לציץ הדור מפענח עלומים
אדוננו שמואל ראש ישיבת גאון יעקב צבי צבאות חכמים
45 אשר גלה עמוקות מאפלה וסודותיו סתומים וחתומים
וְשָׂם עדות בישראל ועל כן יקר לו כל בני עבר משימים
והמתיר אשר הקשו חכמים בדור ודור והפריד בין עצומים
וראש ראשים והמעשיר לרשים בחכמה יָקְרָה מיהלומים
הלא הגיד קדומות ועתידות ולא שאל בעד אורים ותֻמים
50 חכם לב מבני מחול שניהם16 ומשבעה משיבי הטעמים17
והוא הראש וכל ראש לו לזנב ויחיד לא עממוהו עממים18
בחלדו נעלה מִכֹּל ובנה בעדן מעלתו אֵל כרמים19
נהר דינור אשר נפרד ויצא לארבעת נהרות העצומים20
הלא הן סתמה מיתה גדולם אשר היה רחב ידות כיַמים
55 תנה חלקה בעדן גן אלהים בקרב החכמות וחכמים
עדי כי תענה אותי ותאמר חבלים נפלו לי בנעימים
נטה אֵל אֶל גדולי דור כנהר למגדול ועד קטן שלומים
ודבר על לבב כל הקרובים כְּרַב כַּשָּׂר בנחומים שלמים
והשקיפה אלהים ממעונך עלי כל שֹׁכני תבל ברחמים
60 קרא לטל ויוטל על רפאים ולגשמים וירדו על גשמים21
-
ולו קינה על בת ראש הישיבה שמואל הלוי בן אלדסתור. זצ“ל [עיין XII.J.Q.R ע' 115–א.] הבתים ט”ו–י“ט ול”ה עד סוף השיר נדפסו אצל פ. ע' 62 והלאה. ↩
-
כ“ה בכ”י, וקרוב היה להגיה: מדמי בכיי, לולא ראינו למשוררנו שהשתמש במבטא שלפנינו גם בשאר מקומות. ↩
-
ימים, הראשון ילדי זמן ומאורעות תבל, והשני ימים ממש. ↩
-
שיר ט' חרוז 10. – דמעותי, נגד הדקדוק. ↩
-
ראה במה"ע Isr. Monatschrift שנת 1896 גליון 2 עמוד 6 הערה 2. ↩
-
ראה ישעי‘ ז’ כ'. ↩
-
גם לבני האדם שקדמו לנו שקרו בבריתם. ↩
-
שפטים ח' כ“ד–כ”ז. ↩
-
בכ“י המלה מנקדת אבל שלא כהלכתה (בַגָּד); איוב ו' ט”ו. ↩
-
ראה שיר ד‘ בית ח’, והערתי שם. ↩
-
והם הם הצלמים, ר“ל כל אלה הגופות שנבראי בצלם. מלת תנועותם קשה לפרשה, ואולי צ”ל תמונותם. ↩
-
במדבר י“ח י”ד; ראה שיר ט‘ בית ט’. ↩
-
יחזקאל י“ז כ”ג. ↩
-
בכ"י: ובלשון. ↩
-
פ. נעלמים (טה"ד). ↩
-
מלכים א‘ ה’ י“א; ואולי צ”ל שלשתם; ולדעת פ. הכונה לר' שמואל ובתו. ↩
-
משלי כ“ו י”ז. ↩
-
כ“ה בכ”י, ור“ל עמים (בני אדם) רבים, ובשיר ז' חרוז י”ג: ויחיד לא עממוהו סתומים, והוא נכון עפ“י יחזקאל כ”ח ג'. ↩
-
= כמו רמים, תהלים ע“ח ס”ט. ↩
-
רמז לארבעת ילדיו של ר“ש, והדמיון עדה”כ בראשית ב‘ י’. ולדעת פ. ר"ל, כי תורתו וגדולתו של ר' שמואל יצאו לכל קצוי ארץ. ↩
-
גשמים, הראשון כמשמעו והשני ענינו גופות. ↩
ז.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
יפת מראה ילדוה אֲדָמִים2 ופניה ושמש רום תאומים
וקולעת אלי לבות בעין כחץ שחוט וגם קוסם קסמים
ורֹק פיה כמו חמאה וצוף או כיין רקח מעורב בבשמים
וטומנת לכל לב פח אהבות ופורשת לכל נפש חרמים
5 ותורי פז בלחיה3 ועגילים באזניה ועל אפה נזמים
ולה חן חן תשואות מצבאות ומגורי ארי פחד ואימים
ויושבת בבית ארז מְרֻוָּח וחלוניו שְׁקֻפִים וַאֲטֻמִים4
ויעטפו עמקים משבצות ציץ והן בידי מטר שחק רקומים
ורמונים כמו דַדֵּי בתולות תלויים בענף אלי כרמים5
10 וְהַמַּשְׁקֶה עלי רעים יסובב במזרקים ירקרקים אדֻמִים
וגן ביתן ותוך הגן בְּרֵכָה מְעֻלָפות גדותיה לְשָׁמִים
וּמֵימֶיהָ כשמן מר דרור או כשם משה נגיד כל היקומים
פאר שרים וטפסרים וחורים ויחיד לא עממוהו סתומים
אשר עלה במעלות הנבואות וסודות דת בחותמו חתומים
15 ומדותיו כמדת החסידים ובלעדיו כמו מדת סדומים
גביר ידו כקישון או כפישון וכימינו כמו נחל קדומים
יחי לעד ויתנשא וכסאו יהי נטוי עלי במות מרומים
בעוד אד יעלה שחק וירד וישקה על פני ארץ תלמים:
ח.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
לך יצחק חבלים בנעימים ולך שם טוב כמו ראשי בשמים
ופניך כמו שמש צדקה וידיך כְחַשְׁרַת עב וימים
ולך עצה עלי ארץ יעוצה ולך מדות כמדות התמימים
ואיך אמשיל לידך טל ומטר וידך שאלו נבלי2 גשׁמים
5 בצלך ישבו חיות וכל עוף ומתוך ביתך שבעו יקומים
יצו אל אתך את הברכה במשלח ידך אף באסמים
והתפאר בילד חן וחסד עלי כל שר ונכבד ביקומים
באלעזר צבי חמדה צבי הוד אשר זכרו כריח מור וסמים3
וככה באליעזר נדיב לב אשר פניו כְּקִשּׁוּרֵי לְשָׁמִים4
10 ועובדיה אשר נמול כהיום אשר פניו ושֶמש רום תאומים
יהי לו דם ברית נחשב בְּעֵין אל כדם עולות וחטאת עם אשמים5
ויאריך את שנותיך אלהים ויטה לך כמו נהר שלומים
תהי לעד ותתנשא ותגדל ויפיק האלהים לך זממים
בעוד יעלו בני רשף למעלה ומשם ירדו עמקי תהומים:
-
ולו ע“ד האדון מהדב אלדולה בן אלמאשעירי |ר”ל יצחק] כאשר חֻנן בבן. בית א‘ ז’–י"א נדפסו אצל מ. ע' 300, ושם בכתובת: תהניה̇̇, במקום: חית רזק ולדא. ↩
-
ראה איוב ל“ח ל”ז, ור"ל נבלי הגשמים שואלים את ידך שתשפיע להם מים. ↩
-
כן אצל מ.: בכ"י אי אפשר לקרא את האותיות סמי. ↩
-
המליצה שגורה בפי משוררנו. ↩
-
אצל פ.: חטאת ועולות ואשמים. ↩
ט.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
אהה כי שפלו לילות וימים נבוני דור ואדירי חכמים
ושָׂמו משכנותיהם שאיות ובתי מדרשותיהם נְשַׁמִּים
ואישים מִהֲרוּ צחות לדבר השיבום עלגי פה נאלמים
אליהם נלחמו וַיַּעֲרֹכוּ2 קרב אחר היות אתם שלמים
5 ושם עלו בסולם מחשבות לרום ירדה גויתם תהומים
אנשים פשטו בגדי תמונות והעבידו גלמים לַעֲלֻמִים3
אשר לא יחטיאו אל שערה במועצות ועל פיהם קסמים
אשר חלצו לתבל נעליהם ולא אבו היותם לה יבמים
ואיך חכמו ולא ידעו שאול כי ככהן היא והם כשדה חרמים4
10 הלא די לזמן שבתם בשפל ובניו על לחיהם עֹל מרימים5
וצאתם משבי לשבי בְּבֵינוֹת עֲרָבִים עת ועת בינות אֱדֹמִים
ולחמם6 פזרו בין קוץ ופרשו בראש דרך לרגליהם חרמים
ונהפך הזמן עד כי בשפל יְשַׁו משכיל וסכל במרומים
חכמים הלכו מהם בגולה עליהם הזמן הִרְעִים רעמים
15 ומהם רוצחו שכם7 בלי חטא ורוו את פני ארץ בדמים
ומהם נאספו חיש אל אבותם ולא הפיק זמן להם זממים
ויש תָּרִים בעד תבל מנוחה8 וטרם ימצאו אותה אשמים9
זבול עלו ואלמנות נשיהם כבר עזבו וילדיהם יתומים
כרב יוסף אשר מצא בנסעו לבבל מרכבות מות רתומים
20 יחיד דורו בתורה שֶׁבְּעַל פה ופותח בדת בכתב סתומים
והמשנה והתלמוד ערוכים עלי פיהו ובם חדש טעמים
ומכריע במאזני התעודה והישָר חכמים גם תמימים
יהי חלקו בעדן גן ויפיל אלהיו לו חבלים בנעימים
ויזכור אל בני ביתו זכותו אשר הגה בדת לילות וְיָמִים
25 אהה אבדה במותו התעודה וְחָרְבוּ נהרי חכמות וְיַמִּים
אבל השאיר זמן לנו פליטה בדניאל ישר דרך ותמים
גאון יעקב והיושב בשבת אשר הוציא לאורה נעלמים
כשמש יהיה כסאו לנגדו ומדרשו יהי בנוי ברמים10
ינחם אל לבב ראש הישיבה וחכמי דור בנחומים שלמים
30 ויכפיל את שכר אנשי עדינה וימציאם בעין כל חן ורחמים
ויבנה את משוש ארץ11 וְנַעַל ונקטיר בעדה חלבי שׁלמים:
-
ועוד לו על [מות] רבנו יוסף אבן רבינו גרשום… בן… ז“ל. מבית י”ז והלאה נדפס אצל פ. ע‘ 64. – ר’ יוסף זה שאל שאלה בענין הנשיאות מן ר‘ אברהם בן הרמב"ם, עי’ תשובות הרמב“ם (לפסיא) תשובה ר”ג. ↩
-
תמונת סוף פסוק בשביל המשקל. ↩
-
אנשים, אשר פשטו בגדי החמר והעבידו את גלמם (ר"ל את גופם) לנשמה נעלמה. ↩
-
ויקרא כ“ז כ”א, ראה שיר ו' בית ל"ה. ↩
-
שיר ו‘ בית ה’. ↩
-
מטשטש, ולא אוכל לקראו אל נכון; ואולי צ"ל: ורשתם. ↩
-
עדה"כ הושע ו‘ ט’. ↩
-
במדבר י, ל"ג. ↩
-
נכרתים ומתים. ↩
-
ואולי: כרמים; ראה שיר ו' נ"ב. ↩
-
תהלים מ"ח ג'. ↩
י.
- - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - ∪ - // - - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - -
מי זאת באף כורתה ארז ופתחת דלתי לבנון ובו האש משלחת2
מי זאת אשר שברה שבט מלוכה ומ- טה עז ומי זאת בלי קרן מנגחת
מי נקפה סִֽבְכֵי יער בברזל3 וה- גפן אשר עלתה נצה כפורחת
היא התמותה אשר באה לחלל גאון בָּנות ולשבות4 עטרת פז ולקחת
5 כל היקום ייראו מיום תמותה ולא יבטח וְיִשְלֶה אנוש כי אם בבור שחת
הנה תמותה בתער השכירה שער הראש ורגל והזקן מגלחת5
נברח ומיתה מרדפת ואם נרדפה תבל תהי כצבי קלה ובורחת
לא שברה צִמְֽאוֹנֵנוּ אבל דחתה6 מימי מנוחות ברגליה ודולחת
חִבֵּר אלהים אנוש מאש ומים וְרוּ- חַ ואדמה והיא אותו מפתחת
10 מלאך אלהים בנו עמרם כבר לקחה איך תעזֹב את בני אדם ומנחת7
מנע אלהים זבוח שה ביום את בנו8 איך הורגה איש ואביהו ורוצחת
נחנו בתבל כְּזַלְזַלִּים בגן צמחו יחד והיא כורתה אותם וכוסחת9
נפש ילידי יקר תקח ואיך תאמרו כי נותנה הנשמה בם ונופחת
אם נאכלה מיְּקָר תבל ונשבע הלא תקח אשר שָׁמנו מנו וטובחת
15 נשמע לקולה ולא נפרע עצתה וא- כן היא חוקה משובתה ונצחת
כרתה ברית את ילדיה ובם בגדה נגד אלהים ולא בושה ונוכחת
תחטא ונסלח ואם נחטא אנחנו הלא תִקֹּם וְתִטֹּר ותֵראה כסולחת
תבל בפח לוכדה רגלי אנשים אשר אם יברחו יפלו יחד אלי פחת
אל תאמינו אֱלֵי תבל ואל תשמעו אחי בקולה מסיתה היא וּמַדָּחַת
20 הָפְקַד בְּגִוְיַת אנוש נפש יקרה וְאוּ- לָם הַגְּוִיָּה בעד תבל כאורחת
זרע בהתבשלו נקצר ונפש אנושׁ חכם בזקנה ואז מתה ונאלחת
מה אומרה לזמן או מה אדבר והן גדע קרניו וְיִזְרֵמוֹ במו רחת10
אוי ואבוי לו בהחרידו גברת יקר אחר אשׁר היתה שוקטה ובוטחת
אשה אשר יתנו לה הרבבות וְהַ- מֵּאוֹת לאישים והיא11 מעלה והם תחת
25 לקראת גברת צבי יצאו שכונות בגן זאת פוצחה שׁיר וזאת לאל משבחת
לה שוררה כל כבוּדָּה בת מלכים12 בהוד ותעבֹר רֹן לפניה ופוצחת
אתמה לשמש אשר באה בְצוּר אחרי היתה תמול שואפה מרום וזורחת
אחר אֲסֵפַת מְאַסֶּפֶת תבונות הלא חמדת יקר מואסה נפשי וזונחת
אם אומרה אשכחה עצבי ואבליג מעט תציץ דְאגה בתוך לבי וצומחת
30 נחלי דמעי בתוך לחיי כבר חפרו שוחות ואש בוערה בלב וקודחת
נחו אנחות13 וברחה ההנחה ואיך תערך אליהם והם רבות והיא אחת
אנא אלהים תנה חלקה בגני עֲַּדָ- נֶיךָ ושם תעלֹז מלב ושומחת
לא די תמותת גביר היתה תמול שוכנה רוח אלהים עלי לבו וצולחת
הוא ראש ישיבת גאון יעקב שמואל אשר מעשיו לשון כל בני אדם מְשׂוֹחָחַת14
35 שׁשת סדרים הלא יבכו למותו וה- מצוה תקונן בלי השקט ולא נחת
גלה עמוקות והוציא תעלומות וְשָׂם חכמת כנען וכוש הולכה ופוסחת
עד לקחה את חמודו וַחֲתָנוֹ וְתַל- מִידוֹ ילידו אבי בית אב ומשפחת
ראש הישיבה עזריהו גאון יעקב אליו תעודה בעֹז נלוה ונספחת
הראש אשׁר שברו עמים צמאם בחכ- מתו ולהם אפיקי בִין משלחת
40 היתה ימינו בעז נוטה כדֹק אהלי חסד עלי כל בני דורו ומותחת
לפני שניהם יהי צדקם מהלך וגם ריחם כריח עצי בשם ומרקחת
יהיו שניהם בעדן גן אלהים כמו משה ואהרן באֹם הולכה ומצלחת
לו עזבה הגביר יוסף אזי היתה חולפה אנחה באור פניו ונשכחת
חוט המשֻׁלש הֲיִנָּתֵק ואיך אשכחה זאת האנחה והיא בלב כספחת
45 הרב אשר היתה חכמה קשורה במו נפשו וגם פורשה לו יד ושוטחת
ישכֹן בסתר כנף האל בעדן וְיִשְׁ- מַע קול תשואות בּחֵן מֵרום ומתחת
נחם אלהים לדניאל סגן הַֽיְשִׁי- בָה ואבי כל מתי מוסר ותוכחת
הרב אשר נעלה על הישיבה בחכ- מתו והן שוטחה לו יד ושולחת
לו שמעו אלמים ניבו אזי דִבְּרוּ או עין חשכים אזי חזתה ונפקחת
50 פִּזֵּר פניני יקר מטוב דברו וְיָ- דוֹ קובצה מהלל עמים ולוקחת
ולבב עטרת יקר יפת אבי כל גביר נכבד אבל מפני שם אל מאד נִחַת
ישחק בהתנדבו כִּבְרַק עננים בְּהַמְ- טִירוֹ בארץ מקֹדרת ונמלחת
ככה תנחם לבב פינחס עטרת צבי עוטה תבונות כמו עלמה במטפחת
שכלו מאד נעלה מכל והנה עלי שׁכמו שררה כסות עודפה וסורחת
55 גם על לבב אהרן השר תדבר בְּנִ- חוּמִים ויירש מקום אבות ברוב נחת
גם שוב ונחם לבב השר כנניה אשר תסגר עצתו לכל דלת ופותחת
רפא שחין כל צמאי לב לשונו ולא לקחה דבלת תְּאֵנֵינוּ15 ומורחת
ולבב שריה אשר תתיר שפתו קְשָ- רֵינוּ ותבקע הררינו וצולחת
כן אל תנחם נשיאנו נחמיה אשר בשמו אדמה לשוכניה כרוקחת
60 ככה שארית קרוביה תנחם וכל נפש נכאה עלי מותה ונאנחת
ובנה אריאל בימינו ונחם לכל נפש נמכה לחָרְבָּנוֹ ושׁוֹחָחַת:
-
ולו עוד ע“ד בת ראש הישיבה שמואל הלוי ז”ל. – הבתים א‘–ח’, י‘, יא, כ“ב–כ”ז, ל“ג–מ”ב, מ“ז–נ”ב, נ“ט–ס”א נדפסו אצל פ. ע’ 64 והלאה. ↩
-
זכריה י“א א‘; איכה א’ י”ג. ↩
-
ישעי‘ י’ ל"א. ↩
-
לקחת שבי. ↩
-
עדה"כ ישעי‘ ז’ כ'. ↩
-
אולי כמו ותגח (לשון נגיחה כפרושו השני של רד“ק ביחזקאל ל”ב ב'), ואולי צ"ל: רפסה ↩
-
ע“ד ”משה מת מי לא ימות". ↩
-
ויקרא כב י“ח. [כנראה מתו האב ובתו ביום אחד; ראה למטה בית ל”ה ומ"ב. – א.] ↩
-
ישעי' ל“ג י”ב. ↩
-
ישעי‘ ל’ כ“ד. – ויזרמו, בכ”י: וזרמו. ↩
-
בכ"י: והם ↩
-
תהלים מ“ה י”ד ↩
-
לשון אלחריזי בתחכמוני. ↩
-
מדברת, מספרת. ↩
-
ראה מ"ב כ‘ ז’. ↩
יא.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
שחקים לבשו היום חרדות ותחת מֶגְרְפֹת עָבְשׁו פֶרֻדוֹת2
לבכיי חדלו עבי שחקים ואיך אחשה ואין דשא בשדות
ואלו נאסף דִּמְעִי אזי נמ- לאו מנהו מְאַת נֵבֶל ונאדות
הלא עיני כעבים יטפו דם וכליותי כלהב אש פלדות
5 הֲלַמִּיתָה תקומה אחרי זאת ופניה בפחזותה מעידות
בלבי תקעה חצי יגונים כאיש תקע בצור חזק יתדות
ואנה נברחה מן התמותה ורגלינו במלכֻּדתה לכודות
להרע למדו ימים ולילות פלאות3 יֶהֱרוּ תמיד ויולדות
לבבות כָּמְֽסוּ יגון וככה לְפֹּרְחוֹת הנפשים הן מצֹדדות4
10 וימים שולפים חרב תמותה והיינו כמו שֵׂיוֹת עקודות
בני אדם כמו עוברי דרכים והמות כאריה במצדות
ומה זה יעשֹׁק איש את עמיתו ונפשותם יהו מחר שדודות
היחיה איש עלי תבל אשר לא יהי לובש ליום מות פחדות
והיינו כעם הלכו בגולה ולילות מושלות בנו ורודות5
15 עלי מצח אנוש חֻקֵּי תמותה כתובות הן אבל אינן נקודות
ואם לא תאמין אחי שאל נא נשמות שממו כי הן מעידות
הנקל הוא עון מיתה בעין אל להעבירו במו אשם ותודות
והימים כנחל יעבורון והלילות הכי רצות ובוגדות
אנחנו נאמרה להן ונצדק והן יִשָּׁבְֽעוּ לנו ובודות
20 אלהים לא ינקה שוגגים איך יְנַקֵּמוֹ והן תמיד מזידות
הלא זדו והשכינו כְבוּדָּה בתוך צורים ובסעיפי מצדות
גְבִירָה גָבְֽרָה על כל בנות שת ועל כל הזקנים עם ילדות
תמימה היתה עם אל ותמה ובה הוכן למקדש אל יסודות
אלהים שים מנתה בנעימים כמו רחל ולאה החסידות
25 והעת יחזוה הנשמות אזי קמות לפניה ועומדות
למותה שברו לבי אנחות ועצמותי כְּנוֹף נָעוֹת ונדות
וירדו מעלי כסאם מלכים אלי ארץ וגם לבשו חרדות
וגם השאננות נתנו קול עלי כנפי כרובי נוד חרדות
בתולות חגרו שקים וְשָׂמוּ שער ראשן באזרוען צעדות
30 בכל הר נשאו קינים והגה ובבקעות הכי נדות וסופדות
אנשים יבכיון לה גם ינודון והנשים בשקיהן אפודות
גבירה אבדה מנו שאל נא התשיב התמותה האבדות
ומי יתן קְחַת פדיון עדי כי נְשַׁוֶּה לה מְאַת פֹּדִים ופֹּדוֹת
השָכחה התמותה מעשיה והעת תזכרם תלבש רעדות
35 בקחתה רב שמואל ראש ישיבת גאון יעקב אשר הגיד עתידות
בדת אל נעלה מכל וְשָׂם לו בכל חכמה מנת חלק וידות
חכם לבב ואמיץ און וכח6 והמתיר קשי קשיות וחידות
בגן עדן יעורר שיר וזמר לאל שדי ולו נאה להודות
וגם לקחה גאון יעקב עזריה אשר כל דַּבְּרוֹת פיהו חמודות
40 הלא בית יעקב הלכו באורו ומפיו למדו חקים ועדות
בעדן יעלה אל כס ישיבה ואל מטות במרבדים רבודות
ולקחה את מכון הדת יהוסף אשר רפד בעדן לו רפידות
אשר הפליא בחכמתו גלויות וגלה כל צפוני דת וסודות
עלי לבו יְשַׁו אורים וְתֻמִּים ולפני אל יהי עובד עבודות
45 בפגעם בה בגן עדן ישישון בטוב לבב והיו לאחדות
כאחד ישכנו גני עדנים ואולם משכני האל ידידות
אלהים חַזְּקָה בדק עדתך בדניאל גבירי איש חמודות
שררה לבשה אותו ולבש כְּצָנִיף דת וכבגד תעודות
ועטה התבונה כמעילים ועטה התעודה כבגדות
50 ודבר על לבב יפת גביר הוד אבי כל שר וחמדת פז ופטדות
כענן תערף ידו נדבות הכי כל דברות פיהו נגידות
ונחם את לבב פנחס ידידך אשר משרה ובינה בו צמידות7
אשר בקש תעודת אל בכל לב והמעלה ועצה בו יחידות
ולב אהרן עטרת כֹּהֲנֵי אל והנכבד בכל קהל ועדות
55 וכן נחם לבב השר כנניה מקור בינה ומעין התעודות8
אשר מתח עלי עם אל חסדים והבינות לצבאותיו פקודות
ולב השר שריה מחמד לב אשר יֶהְרוּ עצותיו בִּין ויולדות
ונחם את נשיאנו נחמיה עטרת פז וכתם על צעדות
גשמים משמי שחק תנופף אלהים על גְוִיּוֹת המרודות
60 ובנית דביר קדשך מהרה בקול רנה וקול הלל והודות:
לב.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
אישים אשר לי לטשו עינם יום יום ועלי חרקו שִׁנֶּם
איך אוֹֽכְלה לחמם וגם יינם אשתה ומגפן סדֹם גפנם
וָאדעה העת ראיתימו מתחברים וָאוֹת2 ברית בינם
כי נוסדו עלי לרע כי לא זַרְזִיר לעֹרֵב יהלך חנם3
5 ואומרה להם בפצרם בי לאכֹל בלחמם וּֽשְׁתוֹת יינם
איך תפצרו בי ואני נזיר מהם וְעָלַי מאכל קֹנָם: 4
לה.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
צבית חן אשר רֻקּה כתירוש ואכן דַבְּרוֹת פיה כיצהר
וְשָׁדֶיהָ כרמונים ולחיה כשושנים וקומתה כתדהר
ולה חֹמֶשׁ כְּחֹמֶשׁ הדבורים וְעַגְבָתָהּ1 כגבעה או כמו הר
וְשָׂם חִשְׁקָהּ לכל מבין ומשכיל כמו סכל, וכל מהיר כנמהר
5 חשבתיה בעד צעיף כהילל והעת גלתה לחיה כסהר:
-
יחזקאל כ"ג א'. ↩
לח
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
ראה באתי לפניך בשׁירָי ושלמתי לך היום נְדָרָי
אשר פצו שפתי בַּחֲלוֹתִי וְדִבָּר פי בצוקותי וצרי
ואקריב את קְרָבַי לך כקרבן ועל מזבחך אקטיר יצורי
ואזיל על עֲוֹן נֹעַר דמעי עלי לחיי כארבעת נהרי
5 ואלבש מלבשות צדק ואשוב ואקרע כתנות הבלי נעורי
ואתחזק בעמוד האמונה ויעמידו2 במישורך אשורי
ואשים לי למטרה צדקות ואכין חץ אמונה על יתרי
אכסה מדבריך גלויים וגליתי לך את כל סתרי
בך יִיטַב אשר יֵרע לנפשי ובך מתקו אלי חִכִּי מרורי
10 הלא אתה אשר תתה צרכי ומלאת בחסדך מחסורי:
מ.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
אמת אתה קראתני בסיני וראיתי יקר עזך בעיני
וחלילה היות לך כל תמונה ולא יִשָּׂאֲךָ תבור וסיני
יצרתני טהור לבב ורוח וגאלתים בדם חטַאת עוני
עזרתני ועשית חפצַי עזבתיך והרביתי זדוני
5 אני אחטא ואת רחום תכפר ואכעיסך ותעש את רצוני
ועת יִוָּאֲשׁוּ מטוב קרבי יבֹאֻני חֲסָדֶךָ אדני: 2
מב.
- - ∪ - - / - - ∪ - - / - - ∪ - - / - - ∪ - -
בת שעשׁועים הַטִּי גביעים כצבא רקיעים בכף מאירים
בינות ערוגות בציץ ארוגות בם תענוגות ללבב גבירים
הָרגָה צביה נפש נקיה מאין צדיה אכן בְּמִקְרִים
תביט בְּבָבוֹת כדמות חרבות תטרף לבבות כטרֹף כפירים
5 ריח נרדים לחיה ורדים תלבש רדידים תעביד לחורים:
מד.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
אמרו לשר שלום גביר היקר אין קץ למעלתך ולא מחקר
אולם נדיבי הזמן כֻלם טפל ואתה מלבד עִקָּר
הן אם תהי קטון בעיניך גדול בעין כל אַתְּ וגם יקר
תרום ועל גל היקר תשלח שרש2 וְאוֹיִבְךָ יְהי נעקר
5 תחיה ויחיו לך ילדיך כל עוד יקוד אש חם ושלג קר:
מה.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
יוסף יפה תאר יפה מראה לראותך עין אֹהֲבִים תשאה
קִוָּה למטרות ידך ימצא חפצו ולא ייגע ולא ילאה
תעגב עלי אורים בהודך וב- נדבתך על מי אֲפִיק תגאה1
איכה צבי חן יט לזולתך לבי ועיני בלתך תראה:
-
בכ“י: אפיקת גאה: אֲפִיק במוכרת מפני המשקל. – תחת: תעגב אולי צ”ל: תעדף. ↩
מו.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
גביר משרה וממלכת סעדיה אשר בנה בשחק לו עליה
גביר האיר באור פניו ערבים ומדבר רותה ידו וציה
בחסדו עוברי דרך ישיחון וכוסו על צמאי בין רויה
תמה איך על שמי שחק תעופף מזמתו וגופו על נשיה
5 יחי לעד ויחיה לו חמודו בעוד תופע נשמה בגויה:
מז.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
השר אשר שרי זמן רצעו אֹזן לעבדותו וכף תָּקְעו
עזרא קראוהו וכשמו מצאו אותו ביום פגעי זמן פגעו
התרוצצו חיות לְנַשֵּׁק נעלו וַיִּשְּׁכוּ אותו ולא ידעו
בשרוך נעליו הנשיאים צנפו ולנעלו כוכבי זבול יוצעו
5 יספו תבונותיו ורבו עד אשר חכמות בני קדם וכוש גרעו:
-
ולי, על ר' עזרא בן אלתקה, בעת נשך כלב את רגלו. ↩
מח.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ -
אִשֵּׁי2 תשוקותי לנודך נִשְּׂקוּ3 השר וּמוֹרָשֵׁי לבבי נתקו
אזכֹּר ימי חברה בך4 מה נעמו אלי ולילות בך לנפשי מתקו
יהמו לך מעי ולא אוכל להת- אפק ואיכה אֹהבים יתאפקו
אכן איחל כי אֲחַל שנית פני הודך וידיך שפתי ישקו
5 ובנודך השר שנתי נדדה מני ותענו5 לבבי רחקו
עיני לפרודך מאוד יבכו וְשִׂפְ- תוֹתַי בהזכיר שם כבודך ישחקו:
נה.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
חלתה לחָלְיָךְ ראש ישיבה עֵלִי נפשי ויומי נֶהֱפַךְ אל לילי
ואומרה לה יחדי לבך ולפ- ני אל תחנתך בליל הפילי
עד כי יחנן2 את גאון יעקב אשר אהב3 ובו חכמה והון תועילי
ויענה האל וְשָׁמַע את תְּפִ- לָתָהּ והסיר ממך כל חֹלִי4
5 תחיה לְעד ושני כרובי היקר יחיו ויוסיף בך ובהם גילי:
נו.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
דמעי כמי מבול ולא יחרב עדי מספרך קשת בריחך אחזה
אותות תבונתך וחזיון שכלך אשמע בהקיץ כאשר במחזה:
נח.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
גבר כְּיַחַשׂ גַּעֲיָה יַחְשׂוֹ אכן עלי ראשו דמות פָּאזִיר1
סובא ביין נסך אבל מִיֵּין קִדּוּשׁ והבדלה לבד נזיר
יקח ולא יחזיר אבל אשתו תקח ואחר לקחה תחזיר:
-
ענין הגעיה והפאזיר ידוע, ואולם המשורר רמז בגעיה על געית הבקרים, ובפאזיר רמז כנראה על זר ועטרה (ואולי על סודרא דת"ח). געיה, בכ“י: גיעיה. [עיין במקנה אברם 5.L: ”מפזר הקול" כלומר הוא בעצמו קורא את יחוסו, וכן געייא –א]. ↩
נט.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
אם נפשך תקריב לאל שדי הלא צריך לְעֶשְׂרוֹנִים שנים אתה
כי מעשה אשת נעוריך עלי ראשך כלוית חן וכבוד תתה:
סא.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
אכתוב ודמעתי עלי לחיי תזל אבל תחרב באש שיחי
לבי לנודך נאסף אכן עת יחזה מכתבך יחי:
סט.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
סִפְרָֽתְךָ סַפִּיר בנֹפך עֻלְּפה או אם כמור עובר באשכֹל כֹפֶר
היה לבבי מת וְהָעֵת תקראה עליו דבר שלום ואמרי שפר
חיה והתעודד כאלו הָפקדה רוחו בפיך או בְכִפְלֵי ספר:
עא.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
רוכב עלי כנפי נדוד מתי פרץ עדתי בך זמן יגדור
עד אסלחה חטאו ושׁלמתי נדרי ונדבות פי אשר אדור:
פג.
- - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - ∪ - // - - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - -
מי יתנה לי כנפים כיונים וְאַ- חַן בחנותך ואנודה בנודך
אכן באהבתך נפש לחברתך צמאה ואתעלסה יום יום בדודיך:
פה.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
ים התשוקות יֶהֱמָה יסער יום יום ומימיו יגרשו תוגות
אכן בבוא מכתבך שקט ויהפוך תוגות לתענוגות:
פז.
∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - - // ∪ - - - / ∪ - - - / ∪ - -
לך הרוזנים כִּשְׁוְא ואמנם כמו שֶׁבַע1 נְקֻדּוֹת אַתְּ במלים
וְנִסֶּךְ כמו חֹלֵם וְדִגְלֵי מקנאיך כמו חִרִק שפלים
ויד בלתך כמו שֻׁרֵק וידך לכל שואל כמו פַּתַּח לדלים:
-
הנראה בכונתו הוא: כמו ששבע הנקודות הן לאותיות ביחס הנשמה לגוף (ראה מ“ש רמש”ש, המזכיר שנת כ"א צד 9–10), כן הנך גם אתה כנשמה לרוזני הזמן והמה כגופות. ואחד הקוראים כתב על גליון הכ“י: נ”ל שהם שתי נקודות לבד לפי שכתבם פה (ר"ל בחרוז ב‘ וג’) במספר שתים לשבח ושתים לגנאי. – ואל מה שהזכיר המשורר בחרוז ב' חול“ם לרום וחיריק לעומק, השוה מש”כ באכר בספרו הראב“ע בתור מדקדק צד 62 [שבע נקודות הם שבעה מלכים כדעת חיוג וראב”ע – א.] ↩
צח.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
אמנם כאזרח רענן אתה וש- בט עֹז וצמרת יקר פורח
הבת כמו כימה והבן ככסיל או אם כשמש זאת וזה ירח:
צט.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - // - - ∪ - / - - ∪ - / - -
לבי לעֹצב לבך נשבר אכן בחייך גביר חֻבָּשׁ
וַיְשַׁו כסותו שק ועת זכר מצלתך בגדי יקר חבש
ויערוף דמעו עלי לחיו אכן בזכרו אותך יבש:
קא.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ -
אמנם אנחמך ואם רב אבלך כי הדאגות לב אריות יקרעו
לו יִסְכְּנוּ תוגות כתנור נכמרו מעי ומי עיני כענן נבקעו:
קב.
∪ - - - / ∪ - - - // ∪ - - - / ∪ - - -
מְגִלָּתְךָ צבי החן בְּסַפִּירִים מְעֻלֶּפֶת
במדברים כמו חמאה וענינים כמו נֹפָת
קד.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
בראות אלהיך גביר עַנוַתך עם איש שלומִף ועס קמיך
קְנָא לך למאד והוכיחך בַּתַחָ- לוּאִים ברגליך וּבְפַעְמִיך
לא מַחְרִי אך מפני שִיבָה לבל תקום ובל תהדר פני עמך: 2
קו.
- - ∪ - / - - ∪ - / - - ∪ - // - - ∪ - / - - ∪ - / - - -
בַּנְתִּי וראיתי ביום טובי וְרָ- עוֹתַי ויום גילי ויום מַעְצָבִי
לא שִׂמְּחַנִי רק מְקַנֵּא בי ולא הוֹגָה לבבי רק אשר ראה בי: 1
-
תהלים נ"ד ט', והכונה: שמחתי בראותי אנשים מקנאים אותי בטוב לי (ראה הערותי לדיואן רי“ה ח”א צד 123 וצד 332ּּ, ומאמר החכם מובא גם בס‘ עשרה כלי כסף לר"י כספי חלק א’ עמוד 104) ואתעצב אל לבי בראות אויבי ברעה אשר מצאתני. ↩
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.