¹

י.

• - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - ∪ - // - - ∪ - / - ∪ - / - - ∪ - / - -

מי זאת באף כורתה ארז ופתחת דלתי לבנון ובו האש משלחת²

מי זאת אשר שברה שבט מלוכה ומ- טה עז ומי זאת בלי קרן מנגחת

מי נקפה סִֽבְכֵי יער בברזל³ וה- גפן אשר עלתה נצה כפורחת

היא התמותה אשר באה לחלל גאון בָּנות ולשבות⁴ עטרת פז ולקחת

5 כל היקום ייראו מיום תמותה ולא יבטח וְיִשְלֶה אנוש כי אם בבור שחת

הנה תמותה בתער השכירה שער הראש ורגל והזקן מגלחת⁵

נברח ומיתה מרדפת ואם נרדפה תבל תהי כצבי קלה ובורחת

לא שברה צִמְֽאוֹנֵנוּ אבל דחתה⁶ מימי מנוחות ברגליה ודולחת

חִבֵּר אלהים אנוש מאש ומים וְרוּ- חַ ואדמה והיא אותו מפתחת

10 מלאך אלהים בנו עמרם כבר לקחה איך תעזֹב את בני אדם ומנחת⁷

מנע אלהים זבוח שה ביום את בנו⁸ איך הורגה איש ואביהו ורוצחת

נחנו בתבל כְּזַלְזַלִּים בגן צמחו יחד והיא כורתה אותם וכוסחת⁹

נפש ילידי יקר תקח ואיך תאמרו כי נותנה הנשמה בם ונופחת

אם נאכלה מיְּקָר תבל ונשבע הלא תקח אשר שָׁמנו מנו וטובחת

15 נשמע לקולה ולא נפרע עצתה וא- כן היא חוקה משובתה ונצחת

כרתה ברית את ילדיה ובם בגדה נגד אלהים ולא בושה ונוכחת

תחטא ונסלח ואם נחטא אנחנו הלא תִקֹּם וְתִטֹּר ותֵראה כסולחת

תבל בפח לוכדה רגלי אנשים אשר אם יברחו יפלו יחד אלי פחת

אל תאמינו אֱלֵי תבל ואל תשמעו אחי בקולה מסיתה היא וּמַדָּחַת

20 הָפְקַד בְּגִוְיַת אנוש נפש יקרה וְאוּ- לָם הַגְּוִיָּה בעד תבל כאורחת

זרע בהתבשלו נקצר ונפש אנושׁ חכם בזקנה ואז מתה ונאלחת

מה אומרה לזמן או מה אדבר והן גדע קרניו וְיִזְרֵמוֹ במו רחת¹⁰

אוי ואבוי לו בהחרידו גברת יקר אחר אשׁר היתה שוקטה ובוטחת

אשה אשר יתנו לה הרבבות וְהַ- מֵּאוֹת לאישים והיא¹¹ מעלה והם תחת

25 לקראת גברת צבי יצאו שכונות בגן זאת פוצחה שׁיר וזאת לאל משבחת

לה שוררה כל כבוּדָּה בת מלכים¹² בהוד ותעבֹר רֹן לפניה ופוצחת

אתמה לשמש אשר באה בְצוּר אחרי היתה תמול שואפה מרום וזורחת

אחר אֲסֵפַת מְאַסֶּפֶת תבונות הלא חמדת יקר מואסה נפשי וזונחת

אם אומרה אשכחה עצבי ואבליג מעט תציץ דְאגה בתוך לבי וצומחת

30 נחלי דמעי בתוך לחיי כבר חפרו שוחות ואש בוערה בלב וקודחת

נחו אנחות¹³ וברחה ההנחה ואיך תערך אליהם והם רבות והיא אחת

אנא אלהים תנה חלקה בגני עֲַּדָ- נֶיךָ ושם תעלֹז מלב ושומחת

לא די תמותת גביר היתה תמול שוכנה רוח אלהים עלי לבו וצולחת

הוא ראש ישיבת גאון יעקב שמואל אשר מעשיו לשון כל בני אדם מְשׂוֹחָחַת¹⁴

35 שׁשת סדרים הלא יבכו למותו וה- מצוה תקונן בלי השקט ולא נחת

גלה עמוקות והוציא תעלומות וְשָׂם חכמת כנען וכוש הולכה ופוסחת

עד לקחה את חמודו וַחֲתָנוֹ וְתַל- מִידוֹ ילידו אבי בית אב ומשפחת

ראש הישיבה עזריהו גאון יעקב אליו תעודה בעֹז נלוה ונספחת

הראש אשׁר שברו עמים צמאם בחכ- מתו ולהם אפיקי בִין משלחת

40 היתה ימינו בעז נוטה כדֹק אהלי חסד עלי כל בני דורו ומותחת

לפני שניהם יהי צדקם מהלך וגם ריחם כריח עצי בשם ומרקחת

יהיו שניהם בעדן גן אלהים כמו משה ואהרן באֹם הולכה ומצלחת

לו עזבה הגביר יוסף אזי היתה חולפה אנחה באור פניו ונשכחת

חוט המשֻׁלש הֲיִנָּתֵק ואיך אשכחה זאת האנחה והיא בלב כספחת

45 הרב אשר היתה חכמה קשורה במו נפשו וגם פורשה לו יד ושוטחת

ישכֹן בסתר כנף האל בעדן וְיִשְׁ- מַע קול תשואות בּחֵן מֵרום ומתחת

נחם אלהים לדניאל סגן הַֽיְשִׁי- בָה ואבי כל מתי מוסר ותוכחת

הרב אשר נעלה על הישיבה בחכ- מתו והן שוטחה לו יד ושולחת

לו שמעו אלמים ניבו אזי דִבְּרוּ או עין חשכים אזי חזתה ונפקחת

50 פִּזֵּר פניני יקר מטוב דברו וְיָ- דוֹ קובצה מהלל עמים ולוקחת

ולבב עטרת יקר יפת אבי כל גביר נכבד אבל מפני שם אל מאד נִחַת

ישחק בהתנדבו כִּבְרַק עננים בְּהַמְ- טִירוֹ בארץ מקֹדרת ונמלחת

ככה תנחם לבב פינחס עטרת צבי עוטה תבונות כמו עלמה במטפחת

שכלו מאד נעלה מכל והנה עלי שׁכמו שררה כסות עודפה וסורחת

55 גם על לבב אהרן השר תדבר בְּנִ- חוּמִים ויירש מקום אבות ברוב נחת

גם שוב ונחם לבב השר כנניה אשר תסגר עצתו לכל דלת ופותחת

רפא שחין כל צמאי לב לשונו ולא לקחה דבלת תְּאֵנֵינוּ¹⁵ ומורחת

ולבב שריה אשר תתיר שפתו קְשָ- רֵינוּ ותבקע הררינו וצולחת

כן אל תנחם נשיאנו נחמיה אשר בשמו אדמה לשוכניה כרוקחת

60 ככה שארית קרוביה תנחם וכל נפש נכאה עלי מותה ונאנחת

ובנה אריאל בימינו ונחם לכל נפש נמכה לחָרְבָּנוֹ ושׁוֹחָחַת: