ציונים ביוגראפיים    🔗

פסיבדונים: פלאי; י. פ.; J.

ג' בכסלו תרמ"ב – 25.11.1881– נולד בעיר בלצי בבסרביה.

ניסן⁻אייר תר"ס, מתפרסמים שני שירים ראשונים שלו בעתון הילדים “גן⁻שעשועים” בעריכת מ. פיורקא.

ניסן תרס"א, פיכמן מגיע לאודיסה ונפגש עם ביאליק.

תמוז תרס“א, מתפרסם שירו ב”הדור" בעריכת ד. פרישמן, ובו ניתנה לו “זכות כניסה” לעולם הספרות.

אלול תרס"ג, פגישה ראשונה עם ורשה וסופריה.

תרס"ד, ראשית כתיבתו הביקורתית, שהיתה על ביאליק.

תרס"ח, ראשית דרכו בעריכת כתביהם של סופרים לדפוס, היתה בהוצאת כתבי מ. מידניק.

תר“ע, מהדיר את כתביו של יהודה שטיינברג וכותב מבוא להם ולספרו של הלל צייטלין. כינוס ראשון של שירים וסיפורים לילדים, אגדות ושירים”.

תרע"א, כינוס ראשון של שיריו בספר “גבעולים”.

תרע"א, עלייה ראשונה לארץ ועריכת הירחון לנוער “מולדת”.

תרע“ט, חזרה לארץ לאחר ששנות מלחמת העולם עברו עליו בארצות שונות ובעיקר ברוסיה. חזרה לעריכת “מולדת” ו”מעברות“. אסופה ראשונה של מסותיו בשם בבואות”.

תרצ"ב, ציון יובל החמישים של פיכמן בעתונות העברית.

תרצ“ה, כינוס של שיריו “ימי שמש” ו”צללים על שדות".

תרצ“ו– תש”ב, עורך “מאזנים”.

תש"ב, ציון יובל הששים. פרס אהרונוביץ של ההסתדרות.

י' טבת תש"ה, פרס ביאליק על הספר “פאת שדה”.

תש"ז, פרס אוסישקין על הספר “שירת ביאליק”.

כסלו תשי"ב, יובל השבעים.

י' בטבת תשי"ג, פרס ביאליק על ספרי המסות: אמת⁻הבניין, בבית⁻היוצר, בני⁻דור, רוחות⁻מנגנות, ואלופי⁻ההשכלה.

תשט"ז, פרס עיריית רמת⁻גן.

תשי"ז, פרס ישראל וחגיגות יובל השבעים וחמש.

כ“ח אייר תשי”ח, נפטר בתל⁻אביב.

כ“ח אייר תשכ”ד, יסוד “פרס פיכמן לספרות ולאמנות”, אשר מוענק בכל שנה ביום פטירתו.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

מתוך ערך פיכמן יעקב בלקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים מאת ג. קרסל. שם גם רשימה ביבליוגראפיה של דברי ביקורת על פיכמן שכונסו בספרים.

 

מספרי יעקב פיכמן – שירה ופרוזה    🔗

1. אגדות ושירים.

ביבליותיקה לילדים ונערים, הוצ' מקרא, ורשה, 1910, 27 עמ'.

2. גבעולים [שירים]

ורשה, תרע“א, הוצ' תושיה, 144 עמ'. חזר ונדפס בשנית בשינוי השם: “שירים”, תרע”ד.

3. בבואות [מסות ביקורת].

אודיסה, תרע"ט, 168 עמ'.

4. ערבה. שירי ילדים.

הוצ' אמנות, פרנקפורט ע"נ מיין, 1922, 85 עמ'.

5. חיים נחמן ביאליק, חייו ומעשיו.

הוצ' המחלקה לחינוך של כנסת ישראל, ת“א, תרצ”ג, 47 עמ'. (מיועד לבני הנעורים).

6. ימי⁻שמש. פואֶמות.

הוצ' שטיבל, ת“א, תרצ”ד, רכ"ב עמ'.

7. צללים על שדות [שירים ליריים]

הוצ' שטיבל, ת“א, תרצ”ה, רס"ד עמ'.

8. אנשי בשורה, שבע מסות.

הוצ' מוסד ביאליק ע“י דביר, ת”א תרצ“ח, ש”כ עמ'.

9. סופרים בחייהם. ספר הפגישות.

ספריית “רמון”, הוצ' מסדה בסיוע מוסד ביאליק, ת“א, תש”ב, 192 עמ'.

10. אביב בשומרון [מבחר שירי⁻נוף].

דורון, הוצ' הקיבוץ הארצי, תש"ג, 68 עמ'.

11. דייגים על הירקון [שירי ילדים].

ספרייה “לילד”, הוצ' עם עובד, ת“א, תש”ג 35 עמ'.

12. פאת⁻שדה. שירים.

הוצ' שוקן, ירושלים ות“א, תש”ה, 240 עמ'.

13. שירת ביאליק.

הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, תש“ו, תס”ו עמ'.

14. דמויות מנצנצות. רשימות.

דורות הוצ' הקיבוץ הארצי, מרחביה, 1947, 180 עמ'.

15. דמויות קדומים. שירה ופרוזה.

הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ח, 359 עמ'.

16. אמת הבניין. סופרי אודיסה.

הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"א, 518 עמ'.

17. בבית היוצר, מסות על בעיות הספרות.

הוצ' הקיבוץ המאוחד, תשי"א, 378 עמ'.

18. סלעים בירושלים. שירים ומסות.

הוצ' דביר, ת“א תשי”ב, 183 עמ'.

19. בני דור. מספרים, משוררים, אישים.

הוצ' עם עובד, ת“א תשי”ב, 360 עמ' (בספר קובצו מסות על מספרים בלבד).

20. אלופי ההשכלה. אברהם מאפו. יהודה ליב גורדון. פרץ סמולנסקין.

הוצ' טברסקי, ת“א תשי”ג, 282 עמ'.

21. רוחות מנגנות. סופרי פולין.

הוצ' מוסד ביאליק ירושלים, תשי"ג, 402 עמ'.

22. ערוגות. דברי שירה ופרוזה.

הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים, 1954, 400 עמ'.

23. חיים למופת. סיפורים על חיי אנשים גדולים.

הוצ' מסדה, ת“א, תשי”ד, 328 עמ' (מיועד לבני הנעורים).

24. בטרם אביב. מסות.

הוצ' מחברות לספרות, ת“א, תשי”ט, 519 עמ' (יצא לאחר מותו בצירוף מבוא מאת י. זמורה).

26. אסיף. מבחר יצירתו של יעקב פיכמן בשירה ובפרוזה. ילקוט דברים על המשורר ויצירתו.

הוצ' מסדה בסיוע איגוד יוצאי בסרביה, ת“א, תשי”ט, 274 עמ'. ליקט והקדים מבוא ל. קופרשטיין.

26. כתבי יעקב פיכמן [שירים, שירים בפרוזה, מסות].

הוצ' דביר, ת“א, תש”ך, ת"א עמ'.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

לא נזכרו כאן ספרי הילדים, ולא תרגומים, עריכה, מבואות, ספרי⁻לימוד וכד'. נרשמה המהדורה הראשונה בלבד.

 

מבחר מאמרים על יצירתו    🔗

1. אוכמני, עזריאל. “זמרת ערב והשחר עולה” (1945),‘לעבר האדם, דברים בשולי ספרים והזמן’, ספריית פועלים, מרחביה, 1953, עמ' 136–141 עם הופעת ‘פאת שדה’.

*2. אלתרמן, נתן. “אחרי יעקב פיכמן (שיר)”, ‘כתבים, הטור השביעי’, כרך ג' תשכ"ב עמ' 153–155. נדפס לראשונה ב’דבר' 30.5.1958.

3. – – –. “פיכמן הקיים [שנה למותו של פיכמן]”,שם, עמ' 156–158.

4. אפשטיין, אברהם. “יעקב פיכמן, מאמר ראשון (תרפ"ז). מאמר שני (תרצ"ב)”, ‘סופרים, דברי מסות וביקורת’, ניו⁻יורק, תרצ“ה, עמ' קי”ז–קל“א. המאמר הראשון נדפס לראשונה ב’ספר היובל של הדואר למלאות חמש שנים לקיומו', ניו⁻יורק תרפ”ז עמ' קס“ו–ק”ע; ודן במהלכה של שירתו. המאמר השני נדפס לראשונה ב’הדואר' שנה 11 גל' כ“א, ט' ניסן תרצ”ב (15.4.1932) עמ' 326–327 ודן בביקורתו.

5. בבלי, הלל. “יעקב פיכמן”, ‘רוחות נפגשות, דברי מסה’, עוגן בשיתוף עם ניומן, ירושלים/ת“א [ללא תאריך], עמ' 47–58. דיון כללי בשירי הנוף וב”דמויות מני קדם".

*6. בהט, יעקב. “התנ”ך ביצירתו של פיכמן", ‘מולד’, כרך ח' (כסלו תשי"ב), חוב' 44, 88–92.

*7. ברנר, י. ח. “הגבעולים. שירים מאת יעקב פיכמן, הוצ' תושיה, ורשה תרע”א“, ‘כל כתבי ברנר’, כרך ב',דביר. הקיבוץ המאוחד,תשכ”א, עמ' 387. נדפס לראשונה ב’האחדות‘, כרך ג’ (תרע"ב), חוב' יד–טו, עמ' 32–33. עוד מדברי ברנר על פיכמן, לפי מפתח השמות בכרך ג'.

8. ברש, אשר. “כתבי אשר ברש”, כרך ג' מסדה, ת“א, תשי”ז, עמ' 53–54; 132; 136.

“יעקב פיכמן –המשורר הלירי”, נדפס לראשונה תחת הכותרת: “משורר העצב המרנין”, ב’הפועל הצעיר‘, כרך מ"ד (כ“ט סיון תשי”א), גל’ 42, עמ' 12. “רות”, נדפס לראשונה ב’הדים‘, שנה א’ (תרפב⁻ג), חוב' א‘, עמ’ 41–42, תחת הכותרת: “הערות וציונים”. “ערבה”, נדפס לראשונה ב’הדים‘, שנה א’ (תרפ"ב⁻ג), חוב' ה‘, עמ’ 63.

9. ברתיני, ק. א. “שירת פיכמן”, ‘על אדמת בסרביה’, קובץ א‘, הוצ’ איחוד הארגונים של יוצאי בסרביה, ת“א, תשי”ט, עמ' 249–261. מבוסס על המאמר ב’מצודה, קובץ לשאלות החיים, למדע ולספרות‘, ספר שביעי (תשי"ד), עמ’ 357–364, בשם: “מ’גבעולים' עד ‘אדמה חדשה’ (על שירתו של יעקב פיכמן)”. על מקורות שירתו הלירית⁻נופית והפואֶמות המקראיות שלו; ועל המאמר ב’גליונות' כרך כ“ב חוב' י”א–י“ב. תשרי⁻שבט תש”ט עמ' 206–207.

*10. גולדברג, לאה. “יעקב פיכמן, המשורר ושירו”, ‘מולד’, כרך י"ז (אב תשי"ט) חוב' 132, עמ' 344–348.

11. גורן, נתן [גרינבלט]. “יעקב פיכמן המבקר”, ‘מבקרים בספרותנו, קובץ מאמרים ורשימות’, גזית, ת“א, תש”ד, עמ' 87–102. דיון בתחומים השונים של ביקורתו ובמסות התנ"כיות שלו.

12. גורפיין, רבקה. “על יעקב פיכמן – ליובלו”, ‘מקרוב ומרחוק, על סופרים ועל ספרים’, תרבות וחנוך, 1964, עמ' 145–152. בחינת יצירתו של י. פיכמן ביחסה למציאות ההיסטורית⁻החברתית והלאומית בשלבים שונים של חייו.

13. גינצבורג, שמעון. “יעקב פיכמן (מאמר ראשון)” (תרצ"ה) על ‘צללים על שדות’, “יעקב פיכמן (מאמר שני)”, (תרצ"ה) על ‘ימי שמש’. ‘במסכת הספרות, מסות ורשמים’, ניו⁻יורק, תש"ה, עמ' 166–167.

*14. האפרתי, יוסף. “פיכמן ושטיינברג: שני שירים (“כי ירף זעף יום” לעומת “שעת ביניים”)”, ‘הספרות’, כרך א' (סתיו⁻חורף 1968/9), מס' 3–4, עמ' 632–639.

15. וויסלבסקי, צבי. “סופרי בסרביה היהודית (יעקב פיכמן, ש. בן ציון, ש. הללס וש. ל. בלנק)”, ‘יחידים ברשות הרבים, מסות על אישים’, ניו⁻יורק 1943. עמ' 124–141. בהוצאה השנייה המורחבת של ספר זה ע“י קריית ספר, ירושלים 1956, עמ' 148–161. נדפס לראשונה ב’העולם‘, שנה כ’ (כ“ט בניסן תרצ”ב), גל' י”ז, עמ' 262–263, תחת הכותרת: בסרביה היהודית, על קולו המיוחד של יעקב פיכמן.

16. זמורה, ישראל. “יעקב פיכמן בעל המסות. י. פיכמן על שירת ביאליק” (1946), ‘ספרות על פרשת דורות’, ספר ראשון; בחינות והבחנות, מחברות לספרות, תש"י, עמ' 121–133.

17. – – – – – –, “הנוף בשירי יעקב פיכמן, דמויות קדומים בראי הליריקה של יעקב פיכמן. זמרת ערבו של יעקב פיכמן. שלוש סוניטות לי. פיכמן. ‘דייגים על הירקון’”, ‘ספרות על פרשת⁻דורות’, ספר שני: בחבלי השיר, עמ' 41–65.

*18. טוכנר, משולם. “יעקב פיכמן ודורו”, ‘מולד’, כרך ג' (ניסן תש"ט), חוב' 13, עמ' 42–47.

*19. – – – – – –. “השירה הצרופה של י. פיכמן”, ‘מולד’, כרך י"ז (אב תשי"ט).חוב' 132, עמ' 340–343.

*20. יפה, ב. אברהם. “יעקב פיכמן והשירה המודרנית”, ‘על המשמר, דף לספרות ואמנות’, 6.7.1956.

*21. כהן,ישראל. “שמשו של פיכמן וצלו”, ‘שער הסופרים [כרך א’ מארבעת הכרכים]‘, הוצ’ ועד, ת“א תשכ”ב, עמ' 176–181. גם ב’הערכות ובבואות‘,מפיץ הספר, ת“א תרצ”ח, עמ’ 116–121. נדפס לראשונה בשם: “תגים לשירתו של פיכמן”,ב’הפועל הצעיר‘, כרך כ"ח (י"ג סיון תרצ,ה),גל’ 33 עמ' 11–12.

22. – – – – – –. “יעקב פיכמן”,‘שער הסופרים’, עמ' 171–175. גם ב’דמות אל דמות‘, דביר, תש"ט, עמ’ 59–74. נדפס לראשונה ב’הפועל הצעיר‘, כרך ל"ט (כ“ב בטבת תש”ו), גל’ 15, עמ' 10–11. על הליריקה של י. פיכמן.

22א. לוז, צבי. “נופי⁻שלום וחזות התהום”, ‘שדמות, במה לתנועה הקיבוצית’, גל' ל"ח (קיץ תש"ל), עמ' 71–80.

23. לחובר, פ. “יעקב פיכמן. המשורר והמבקר”, ‘שירה ומחשבה, מסות ומאמרים’,דביר, ת“א, תשי”ג, עמ' 57–60. נדפס לראשונה ב’מאזנים‘, כרך ג’ (ל' כסלו תרצ"ב), גל' כ"ח, עמ' 6.

24. ליכטנבוים, יוסף. “יעקב פיכמן. א. המשורר ב. המבקר” ‘סופרי ישראל’, ניב, ת“א, תשי”ט, עמ' 105–114.

*25. מיכלי, ב. י. “המבקר הבנאי”, פרק מתוך הספר: ‘יעקב פיכמן בשיר ובמסה’ (עמ' 86⁻98) (ראה: ספרים על פיכמן, מס' 1). נדפס לראשונה ב’גליונות, כרך כ“ו חוב' ה’–ו', כסלו⁻שבט תשי”ב, עמ' 281–283, בשם: “יעקב פיכמן המבקר”.

*26. מירון, דן.“על הליריקה של יעקב פיכמן”, ‘גזית’ כרך כ' (כסלו⁻אדר תשכ"ג), חוב' ט’–י"ב, עמ' 28⁻33.

*27. סדן, דב. “בין תהום ודוק. עם ‘ימי שמש’ ליעקב פיכמן”, ‘בין דין לחשבון’, דביר, ת“א, תשכ”ג, עמ' 41⁻44. נדפס לראשונה ב’דבר, מוסף לשבתות ולמועדים‘, כרך י’ (ז' אייר תרצ"ה), גל' כ"ד, עמ' 1⁻2, בשם “פרקים בשירה” בחתימת: ד. ש.

*28. – – – – – –. “כמה פנים בשיר [נתוח השיר “המפרשׂ”]”, ‘אסיף’, מסדה, ת“א, תשי”ט, עמ' 270⁻274. חזר וכונס ב’אבני גדר‘, מסדה 1970. עמ’ 46⁻51.

29. פנואלי, ש. י. “יעקב פיכמן. בפאת שדה של שירת פיכמן”, ‘דמויות בספרותנו החדשה (מסות)’, ניומן, ת“א, תש”ז, עמ' 62⁻70. “בפאת שדה של שירת פיכמן”. נדפס לראשונה ב’מאזנים‘, כרך י"ט (אדר תש"ה), חוב’ ו‘, עמ’ 362⁻363. המסה “יעקב פיכמן” היא בעיקרה דיון בפואמה “רות”, במסה “קוהלת” כהדגמת התפיסה על האחדות שבשירתו ובביקורתו.

*30. פרידמן, א. ד. “יליד המרחקים הנאוים”, ‘השלוח’, כרך כ"ה (תרע"א⁻ב), עמ' 361⁻366.

*31. – – – – – –. “במשעולים ב. (בעקבות המאסף “כנסת” ערוך ע“י ח. נ. ביאליק, תרע”ז מוריה)”, ‘התקופה’, כרך א' (תרע"ח), עמ' 650⁻653.

32. – – – – –. " יעקב פיכמן: פרחי הערבה. ליעקב פיכמן“, ‘עיוני שירה, מסות ומאמרים על משוררים ושירה’, מחברות לספרות, תשכ”ד, עמ' 288⁻293. “פרחי הערבה”, נדפס לראשונה ב’עין הקורא‘, כרך א’ ברלין (טבת⁻אדר תרפ"ג) חוב' א' עמ' 119⁻122. “ליעקב פיכמן”, נדפס לראשונה ב’מאזנים‘, שנה ג’ (ל' כסלו תרצ"ב), גל' כ"ח עמ' 9⁻8.

*33. צמח, שלמה. “יעקב פיכמן. המשורר. המבקר”, ‘שתי המזוזות’, אגודת הסופרים ליד מסדה, 1965, עמ' 13⁻28. נדפס לראשונה ב’עין הקורא‘, שנה א’, ברלין (טבת⁻אדר תרפ"ג, עמ' 21⁻34.

33א. קרטון⁻בלום, רות: “בין גירסה לגירסה (עיון בפואימה ‘רות’ ליעקב פיכמן)”, “מאזנים”, כרך ל“ב, חוב' ד’⁻ה', אדר⁻ניסן תשל”א, עמ' 320⁻329.

*34. קריב, אברהם. “יעקב פיכמן” ‘עיונים’, אגודת הסופרים ליד דביר, ת“א. תש”י. עמ' 136⁻141. נדפס לראשונה ב’דבר' 21.12.45, בתוספת הערה: “פרק מעבודה שבעיקרה נכתבה לפני שנים אחדות בעין⁻גב”.

35. קרמר, שלום. “יעקב פיכמן המשורר” (תש"י); פיכמן כמבקר ספרותי" (תש"ב), ‘חילופי משמרות בספרותנו’, אגודת הסופרים ליד דביר, ת“א, תשי”ט, עמ' 51⁻64; 321⁻330.

*36. קשת, ישורון [יעקב קופליביץ]. “על יעקב פיכמן”, ‘בדור עולה, מסות’, מוסד ביאליק ע“י דביר, ת”א, תש“י, עמ' צ”ה⁻קל“ב. נדפס לראשונה ב’אחדות העבודה‘, כרך ג’ (כסלו⁻טבת תרצ"ב), שנה ב' חוב' ה’⁻ו‘, עמ’ 325⁻341, בשם: “קוים לשירת פיכמן”. בקובץ נשמטו הפרקים: ד' (בחלקו); ה‘; ח’; י”ב; י"ד.

37. – – – – –. “על יעקב פיכמן”, ‘משכיות, מסות ביקורת’, אגודת הסופרים ליד דביר, ת"א, 1953, עמ' 60⁻66. דיון ביצירת פיכמן כמלווה חיי דור, תוך ציון כמה מתכונותיה המיוחדות.

*38. רבינוביץ, יעקב. “יעקב פיכמן”, ‘מסיבה של סופרי א"י’, ת“א, תרפ”ו, עמ' ע“ט⁻פ‘. הוצ’ ‘לשכת הספר’ של אגודת הסופרים והספרות העברית ל”יום הספר העברי“, שנערך בת”א, י“ז ניסן תרפ”ו.

*39. – – – – –. “יעקב פיכמן”, ‘הדים’ כרך ד' (אדר ב' תרפ"ז), חוב' ה’⁻ו, עמ' 157⁻159.

40. רגלסון, אברהם. “משפטי חיווי; נב) פתוחים לדמות פיכמן; מאמר ראשון”, ‘הפועל הצעיר’, שנה 60, כרך ל"ח (כ“ז תשרי תשכ”ז), גל' 3, עמ' 17⁻18, נג) “פתוחים לדמות פיכמן; מאמר שני”, שם, גל' 4 (ג' חשוון תשכ"ז), עמ' 17⁻16.

41. ריבולוב, מנחם. “יעקב פיכמן”, ‘סופרים ואישים’, עוגן, ניו⁻יורק, תרצ“ו,עמ' פ”ב⁻צ"ד. נסיון לתאר את סולם הצבעים, הקולות והרגשות השולטים בעולמו השירי של פיכמן.

42. – – – – –. “יעקב פיכמן המבקר”, ‘עם הכד אל המבוע, מסות ביקורת’, עוגן, ניו⁻יורק תש"י, עמ' 151⁻175. נדפס לראשונה ב’ספר השנה ליהודי אמריקה‘, כרך ו’, ניו⁻יורק (תש"ב), עמ' 221⁻234.

43.– – – – –. “דמויות תנ”כיות בשירתו של פיכמן (במלאות 70 שנה לחייו ו⁻50 ליצירתו)“, 'מעולם לעולם, דברי⁻מסה ורשמי⁻מסע”, עוגן, ניו⁻יורק, 1955, עמ' 145⁻176. נדפס לראשונה ב’הדואר' (תשי"ב) בהמשכים. על: “רות”, “אבל דוד”, “שמשון”.

44. שאנן, אברהם. “ב. ‘הביקורת היוצרת’ של פיכמן. ג. ‘רזי נוף’”, ‘הספרות העברית החדשה לזרמיה’, כרך ד‘, מסדה, ת"א, 1967, עמ’ 102⁻112.

*45. שטיינברג. יעקב. “יעקב פיכמן”, ‘רשימות’, דביר, ת“א, תרפ”ח, עמ' 215⁻217. נדפס לראשונה ב’הפועל הצעיר‘, כרך כ’ (י“ח חשוון תרפ”ז), גל' 5 עמ' 15, בחתימת: י.ש.

*46. – – – – –. “יעקב פיכמן”, ‘מאזנים’, כרך י"ד (אדר תש"ב), חוב' א‘, עמ’ 1⁻2.

47. שטרייט, שלום. “יעקב פיכמן”, ‘פני הספרות’, חלק ב‘, דביר, ת“א, תרצ”ט, עמ’ 100⁻110. נדפס לראשונה ב’מאזנים‘, שנה ג’ (ל' כסלו תרצ"ב), גל' כ"ח עמ' 9⁻10. על ילדותו ופעולתו כעורך ‘מולדת’ ו’מעברות'.

*48. שלונסקי, אברהם. “יעקב פיכמן” (1958), ‘ילקוט אשל’, ספריית פועלים, 1960, עמ' 80⁻81. על מעמדו כחוליה מקשרת בשרשרת הדורות.

49. שפאן, שלמה. “יעקב פיכמן (בשלושים למותו)”, ‘מסות ומחקרים, קרני, ת“א, תשכ”ד, עמ’ 133⁻139. נדפס לראשונה ב’הפועל הצעיר‘, שנת 51, כרך כ"ט (כ“ט בסיוון תשי”ח), גל’ 38, עמ' 14⁻16. קווים לאופייה של יצירת פיכמן בשירה ובפרוזה.

*50. שקד, גרשון. “האדם כעץ השדה (בשירתו של יעקב פיכמן)”, ‘מחניים’, (ט“ו בשבט תש”ך), עמ' 50⁻55.

* המאמרים המסומנים בכוכב נכללו בקובץ.

 

על חייו ואישיותו (מבחר)    🔗

1. אובסי, י. “פיכמן המבקר (שרטוטים לדמותו – לחג יובלו הששים)”, ‘בצרון, כרך ו’ (ניסן תש"ב), שנה ג' חוב' ז' עמ' 481⁻487. על תקופת הלימודים בקורסים הפדגוגיים בגרודנה (תרס"ח).

2. אוירבך, אפרים. “מראשיתו. בית מאחורי החצר. גבינת כבשים ושירים עבריים”, ‘מנחה ליעקב פיכמן בן השבעים’, עמ' 8⁻9. תיאור נעוריו בבית אביו [תשי,ב]. ‘דבר’, ט“ו כסלו תשי”ב.

3. אלחנני, א. ח. “עם יעקב פיכמן”, ‘דבר’, 7.10.1955. שיחה עם י. פיכמן.

4. ר' בנימין [יהושע רדלר⁻פלדמן]. “נגוהות. על שיחה אחת. דרכו כעורך”, ‘משפחות סופרים. פרצופים’. הוצ' הוועד הציבורי להוצ' כתבי ר' בנימין, 1960, עמ' 153⁻158.

5. בסוק, משה. “בין העין והלב”, ‘נופי ספרות’ הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה, עמ' 43⁻53. רשמי פגישות.

6. ברוידס, אברהם. “במחיצתו [של יעקב פיכמן] [שלושים למותו]”, ‘דבר’, 13.6.1958. “מתוך יומן, [שלושים למות פיכמן]”, ‘הפועל הצעיר’, כרך כ“ט סיון תשי”ח), גל' 38, עמ' 19⁻20. “פגישות ודברים”. ‘מאזנים’, כרך כ"ז (סיוון תשכ"ח), חוב' א‘, עמ’ 18⁻21.

7. ברקוביץ, י. ד. “הראשונים כבני אדם”, ‘כתבי ברקוביץ’ דביר, תשכ“ד, כרך שני, עמ' כ”ב.

8.ברתיני, ק. א. “במחיצתו של יעקב פיכמן (דברים בטכס חלוקת פרס פיכמן תשכ"ו)”, ‘על המשמר’, דף לספרות ולאמנות, 1.7.1966.

9. גורן, נתן. “במחיצתו (ליעקב פיכמן בן השבעים)”, ‘דבר’, ט“ו בכסלו תשי”ב.

10.גורפיין, רבקה. “זכרונות על יעקב פיכמן”, ‘על המשמר’, 4.6.1965.

11. גלעד, זרובבל. “על שפת הנחל. עם יעקב פיכמן”, ‘שיחה שלא תמה, עם רעים ומורים’, הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה, עמ' 67⁻73.

12. גן, שמעון. "עם חתני פרס ישראל, בביתו של יעקב פיכמן, ‘דבר’, 10.5.1957.

13. הללס, שלמה. “סופרי בסביה”, ‘התקופה’, ספר ל’⁻ל"א (תש"ו), עמ' 798⁻800.

14. המנחם, עזרא. “יעקב פיכמן”, (1966), ‘האנתולוגיה שלי, סיפורים על סופרים’ עקד, 1969, עמ' 35⁻44. ‘משא’, 4.11.1966.

15. זמורה, י. “שיחות עם יעקב פיכמן”, ‘כתובים’, י"ג (כ“ז חשוון תרפ”ז), עמ' 1.

16. ירדני, גליה. “יעקב פיכמן”, (1954), ‘ט"ז שיחות עם סופרים’, הקיבוץ המאוחד, תשכ"ב, עמ' 8⁻15. ‘על⁻המשמר’, 8.1.1954.

17. כצנלסון, רבקה. “פגישות עם סופרים, יעקב פיכמן: לעת בדידות – זכרונות”, ‘מעריב’, 23.11.1956.

18. לנדאו, מיכאל. “יעקב פיכמן בבסרביה” ‘גשר’, תמוז תשי"ח, עמ' 92⁻96. תיאור תקופת שהותו של פיכמן בקישינוב לאחר מלחמת העולם הראונה, האווירה, חוג הסופרים והעיתונות שם.

20. מסטבוים, יואל. “יעקב פיכמן (ליובל השישים שלו)”, ‘העולם’, שנה ל"א (ד' חשון תש"ג) גל' 3, עמ' 55⁻56.

20.סמילנסקי, משה. “יעקב פיכמן (פרקי זכרונות ליובל השבעים שלו)”, ‘הדואר’, גל' י“ח, י”ט (אדר תשי"ג).

21. עזאי, פ. יעקב פיכמן על יצירתו (עם קבלת פרס ביאליק לשנת תש"ה), ‘הארץ’,28.12.1945.

22. צמח, שלמה. “דברי הזכרה לי. פיכמן”, ‘דבר’ 20.6.1958, “שיירי קולמוס” (תש"ך), "שתי המזוזות‘, מסדה, 1965, עמ’ 73⁻74.

23. קופרשטיין, ל. “יעקב פיכמן – פרשת חיים ויצירה”, ‘אסיף’, מסדה, עמ' 9⁻42 (תשי"ט).

24. – – – –. “ראשיתו של יעקב פיכמן (75 שנה להולדתו)”, ‘הפועל⁻הצעיר’, שנת 50, כרך מ"ח (ט' כסלו תשי"ז), גל' 13⁻14, עמ' 12⁻14.

25. רגלסון, א. “בביתו ובגינתו של פיכמן [ליעקב פיכמן בן השבעים]”, ‘על המשמר’, 14.12.1951.

26. שופמן, ג. “פגישתנו הראשונה”, ‘כתבים’, כרך ה‘, דביר ועם עובד, עמ’ 50.

27. תוכן, חיים. “שלוש פגישות עם יעקב פיכמן”, ‘פרקים’, כרך א' (תמוז תשי"ח), חוב' ד' עמ' 145.

 

עתונים וכתבי⁻עת, שהקדישו גליונות מיוחדים ליעקב פיכמן (מבחר)    🔗

ליובל החמישים

1. ‘מאזנים’, שבועון לספרות, לביקורת ולדברי אמנות, שנה שלישית, גל' כ“ה (קכ"ח), ל' כסלו תרצ”ב. (ש. טשרניחובסקי, פ. לחובר, י. קלוזנר, ר' בנימין. ד. א. פרידמן, ש. שטרייט, א. שמואלי.)

ליובל השישים

2. ‘בצרון’, ירחון למדע, לספרות ולבעיות הזמן. שנה ג‘, ניסן תש"ב, חוב’ ז' (31), ניו⁻יורק. (יצחק זילברשלג, י. אובסי).

3. ‘גזית’, כך ד‘, חשוון תש"ב (נובמבר 1941), חוב ו’ (מ"ב). (ש. קרמר. פנחס לנדר).

לרגל קבלו פרס⁻ביאליק על ספר שיריו “פאת שדה” (תש"ה)

4. ‘משמר, דף לספרות’, שנה ד‘, י“ז טבת תש”ו (21.12.45) מס’ 724. (י. פיכמן ידעיה התמהוני, ק. ברתיני, א. שלונסקי).

ליובל השבעים

5. ‘דבר, מוסף לספרות ולאמנות’, ט“ו בכסלו תשי”ב (14.12.1951), עמ' 3. (י. זמורה, נתן גורן, ג. שופמן, עמנואל בן⁻גריון, מ.גורלי, אפרים אוירבך).

6. ‘על המשמר, דף לספרות’, 14.12.1915. (חיים רבינזון, א. ב. יפה, מאיר אמתי (וורהפט), חיים פלג, א. רגלסון).

עם פטירתו

7. ‘דבר, מוסף לספרות ולאמנות’, כ“ה בסיון תשי”ח (13.6.68). שלושים למותו. (א. קריב, א. שטיינמן, א.ז. בן⁻ישי, א. ברוידס); המשך להערכות השלושים 20.5.58 (ש. צמח, א. ז. בן⁻ישי).

8. ‘הפועל הצעיר’, כרך נ“א, כ”ט סיון תשי"ח (17.6.1958), גל' 38. שלושים למות יעקב פיכמן. (ש. שפאן, נ. טברסקי, י. ליכטנבוים, ל. קופרשטיין, א. ברוידס, מ. מוהר, רבקה אהרן, מ. ילון, ח. תורן). בחוברת זו נתפרסמו שני השירים הראשונים של פיכמן, ששלח דניאל פרסקי למערכת (“גן⁻שעשועים” תר"ס).

חמש שנים למותו

9. ‘ידיעות גנזים’, כרך א' אייר⁻סיוון תשכ“ג, מס' 8⁻9, עמ' 9⁻12. כולל: כ”י של שירו “מלקוש”, רשימתו “משהו על האבטוביוגראפיה”, ומכתב לא. ברש.

עשר שנים למותו

10. ‘מאזנים’, כרך כ“ז, סיון תשכ”ח (יוני 1968), חוב' א' (ישראל כהן, י. זמורה, א. ברוידס, מכתבי פיכמן לביאליק עם הערות מאת מ. אונגרפלד).

11. ‘ידיעות גנזים’. כרך ג‘, תמוז תשכ"ח, שנה 6, מס’ 62. כולל מכתבים של פיכמן לשלום עליכם, לי.ח. ברנר, לא. א. קבק, לפ. לחובר, לר' בנימין, תמונות.

 

ספרים וחוברות על יעקב פיכמן    🔗

מיכלי, ב. י. ‘יעקב פיכמן בשיר ובמסה’, הוצ' הוועד להוצאת כתביהם של סופרים עבריים מבסרביה, ת“א, תשי”ב. 98 עמ'.

‘מינחה, ליעקב פיכמן בן השבעים’, ערך וליקט ל. קופרשטיין, הוצ' איגוד יוצאי בסרביה בישראל [תשי"ב]. לקט ברכות ודברי הערכה על המשורר ויצירתו. 28 עמ'.

‘אסיף, מבחר יצירתו של יעקב פיכמן בשירה ובפרוזה. ילקוט דברים על המשורר ויצירתו’ ליקט והקדים מבוא ל. קופרשטיין. הוצ' מסדה, ת“א תשי”ט. 271 עמ'.

 

ביביליוגראפיה של כתבי יעקב פיכמן    🔗

פישמן, ז. “ביבליוגראפיה”, ‘כתובים’, גל' י‘, ז’ חשוון תרפ“ז (15.10.1926). כ⁻55 ערכים של מאמרים שנכתבו על פיכמן בין השנים תרס”ד–תרפ"ז.

לוי, ר. “יעקב פיכמן על ביאליק (פרק מתוך ביבליוגראפיה כללית של כתבי י. פיכמן)”, ‘יד לקורא’, כרך א' תש“ו⁻תש”ז, עמ' 195⁻197. 110 ערכים בין השנים תרס“ד⁻תש”ו.

גורלי, מ. “מנגינות לשיריו”, ‘דבר’, ט“ו כסלו תשי”ב (14.12.1951) בצירוף רשימה ביבליוגראפית הכוללת 35 מנגינות של 17 מוסיקאים לשירי פיכמן.

 

המשתתפים בקובץ    🔗

נתן אלתרמן

נולד בוורשה בשת 1910. נפטר בתל⁻אביב ב⁻1970. עלה ארצה בשנת 1925. פירסם שירים מ⁻1931. ספרי שיריו: כוכבים בחוץ (1938), שמחת עניים (1941), שירי מכות מצרים (1944), הטור השביעי א' (1948), הטור השביעי ב' (1952), עיר היונה (1957), ספר התיבה המזמרת (1958), בשנים 2⁻1961 נאספו שיריו בארבעת כרכי “כתבים”. מאז נוספו להם הפואֶמה חגיגת קיץ (1965), וכן המחזות כנרת כנרת (1962), פונדק הרוחות (1963), משפט פיתוגרס (1965), אסתר המלכה (1966), הסאטירה הסיפורית המסכה האחרונה (1968), החוט המשולש (1970). ב⁻1971 החלה להופיע מהדורת כתביו בט"ו כרכים. יצאו עד עתה שלושה: החוט המשולש, שירים שמכבר, עיר היונה.

יעקב בהט

נולד בז’ורבנו, גאליציה בשנת 1910. עלה לארץ בשנת 1938. מפרסם מאמרים ומסות בענייני ספרות עברית וכללית. ראש החוג ללשון ולספרות עברית במכון האוניברסיטאי בחיפה. מספריו: קיצור תולדות הספרות הכללית (א⁻ב, 1945), דרך, להוראת הספרות והלשון בבית⁻הספר התיכון (עם א. שמיר, 1959), ודייק, תיקוני לשון לשיפור הסגנון (עם מ. רון. 1960), שי עגנון וחיים הזז, עיוני מקרא (1962).

יוסף חיים ברנר

נולד בנובייה⁻מליני, אוקראינה, בשנת 1881, עלה לארץ בשנת 1909, נרצח בשכונת אבו⁻כביר ביפו במאורעות מאי 1921. פרסם סיפורים משנת 1900. ספרי סיפוריו העיקריים הם: מעמק עכור (1901), בחורף (1904), לא כלום (1907), כתבים (1910), בין מים למים (1910), מכאן ומכאן (1911), סיפורים (1918), שכול וכשלון (1920). סיפוריו כונסו במהדורת כתביו בת 9 הכרכים, שיצאה בשנים 1924⁻1928, ושבו וכונסו במהדורת כתביו בת 3 הכרכים, שיצאה בשנים 1955⁻1967. במאמרי ההערכה והביקורת שלו הגיב בהתמדה כמעט על כל המתרחש בחיים ובספרות באותו זמן.

נורית גוברין

נולדה בתל⁻אביב בשנת 1935. מרצה לספרות עברית באוניברסיטת ת"א. פירסמה מחקרים ועיונים על יצירתם של ג. שופמן, דבורה בארון, משולם זלמן גולדבוים, ראובן פהאהן ואחרים.

לאה גולדברג

נולדה בקובנה בשנת 1911. נפטרה בירושלים ב⁻1970. עלתה לארץ ב⁻1935. כיהנה כפרופסור לספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרי שיריה: טבעות עשן (1935), שיבולת ירוקת⁻העין (1940), מביתי הישן (1944), על הפריחה (1948), ברק בבוקר (1955), מוקדם ומאוחר (1959), בספר זה מבחר מקיף מספריה הקודמים בתוספת שירים חדשים), עם הלילה הזה (1964), שארית החיים (1971). מספרי הביקורת והעיון שלה: מכתבים מנסיעה מדומה (1937), פגישה עם משורר (על אברהם בן יצחק) (1952), חמשה פרקים ביסודות השירה (1957), אחדות האדם והיקום ביצירת טולסטוי (1959), אמנות הסיפור, עיונים ביסודות הסיפור (1963), הספרות הרוסית במאה התשע עשרה (1968). פרסמה גם רומאן בשם והוא האור (1946).

יוסף האפרתי

נולד בגבעתיים בשנת 1931. מרצה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת ת"א. מפרסם מחקרים בענייני שירה וספורת עבריים, ערך אנתולוגיה של בלדות מקוריות ומתורגמות ואנתולוגיות של שירים על ארץ ישראל.

משולם טוכנר

נולד במינקוביץ, אוקראינה, בשנת 1912. נפטר בירושלים ב⁻1966. עלה לארץ ב⁻1925. פרסם מסות ומחקרים בענייני ספרות, ובייחוד בחקר עגנון. ספרו פשר עגנון (196) כולל את חיבוריו על ש"י עגנון.

אברהם ב. יפה

נולד בבלצי, בסרביה, בשנת 1924. עלה לארץ ב⁻1940. מפרסם רשימות, מאמרים ומחקרים בענייני ספרות עברית וכללית. מספריו: שירה ומציאות (1951), צ’ארלי צ’אפלין, חייו ויצירתו (1953), דו⁻שיח צרפתי, אישים ומגמות בספרות הצרפתית החדשה (1958), עלילות בלתי נשכחות מעולם הספרות (1960), א. שלונסקי – המשורר וזמנו (1966).

ישראל כהן

נולד באולשקובצה, גאליציה, בשנת 1905. עלה לארץ ב⁻1925. כותב מסות על ספרות ודברי⁻ביקורת וכן מאמרים פובליציסטיים. במשך שנים רבות עורך השבועון “פועל הצעיר”. מספריו: הערכות ובבואות (1938), יצחק אדוארד זלקינסון – חייו ומפעלו הספרותי (1942), דמות אל דמות (1949), פתחים (1954), גשרים, אישים ובעיות בתנועת העבודה (1956), אישים מן המקרא (1958. ב⁻1962 יצאו ארבעה כרכים של מבחר כתביו: שער הסופרים, שער ההבחנות, שער הטעמים, אישים מן המקרא. אחרי כן – אספקלריות (1968).

בנימין יצחק מיכלי

נולד באטאקי, בסרביה, בשנת 1910. עלה לארץ ב⁻1939. כותב דברי ביקורת ופובליציסטיקה, בעיקר בענייני ספרות. מספריו: עולמם של בני הארץ (1950), יעקב פיכמן בשיר ובמסה (1952), ליד האבניים, דמויות ובעיות בספרותנו (1959), פרי הארץ, הוויות ויוצרים בספרותנו הצעירה (1966), חיים הזז – עיונים ביצירתו (1968), דמויות וצדודיות (1970).

דן מירון

נולד בתל⁻אביב בשנת 1934. כותב מסות ביקורת ומחקרים על ספרות. פרופסור לספרות באוניברסיטת תל⁻אביב. מספריו: חיים הזז (1959), ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו. עיונים ביצירות של אלתרמן, רטוש, יזהר, שמיר (1962). שלום שליכם, פרקי מסה (1970).

דב סדן

נולד בברודי, גאליציה, בשנת 1902. עלה לארץ ב⁻1925. תחומי כתיבתו מרובים ומגוונים ביותר. פרופסור לספרות עברית ולספרות יידיש באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל⁻אביב. מספרי הבקורת והמסה שלו: על ספרותנו, מסת⁻מבוא (1950), כוכב נדח, מונגראפיה על בנימין גריל (1950), אבני בוחן (1951), הנמר וידידו המנמנם (אסופת מאמרים בענייני גרמניה, יהדותה, ספרותה היהודית והכללית. 1951), אבני זכרון (1954), אבני שפה (1956), על ש"י עגנון (1959), אבני מפתן, מסות על סופרי יידיש (1962), אבני בדק (1962), בין דין לחשבון (1963), אבני גבול (1964), בצאתך ובאהליך (1966), בין שאילה לקניין (1968) אבני גדר (1970).

דוד אריה פרידמן

נולד בסובאלקי, פולין, בשנת 1889. נפטר בתל⁻אביב ב⁻1957. עלה לארץ ב1925. פרסם את מסתו הראשונה על ביאליק (‘שלוח’, תשרי תרע"ב) ומאז פרסם מסות, מאמרים ומחקרים רבים על ספרות, על אמנות פלאסטית, בענייני רפואה ומחלות עיניים (היה רופא במקצועו). מספריו: י. ח. ברנר, אישיותו ויצירתו (1923), העין (1953), עיוני שירה (1964), עיוני פרוזה (1966).

שלמה צמח

נולד בפלונסק, פולין, בשנת 1886. עלה לארץ ב⁻1904, בין ראשוני העלייה השנייה. כתב סיפורים, רומאן, מחזה ובעיקר מאמרים, מסות ומחקרים בתחום הביקורת והאסתטיקה.מספרי מסותיו: בארצות נוד (1925), אדם עם אחרים (1954), מסה וביקורת (1954), שתי וערב (1959) עירובין (1964), שתי המזוזות (1965), מסות ורשימות (1968). מספריו מתחום האסתיטיקה: רעיונות על היפה ועל האמנות (1927), על היפה (1939), השחוק (1948), מסיפוריו: שבעה עשר סיפורים (1930), כל סיפורי ש. צמח (א⁻ב, 1966), כולל המחזה תנחום מכפר ינוח, הרומאן: אליהו מרגלית וסיפור הזכרון שנה ראשונה.

אברהם קריב

נולד בסלובודקה, ליטא, בשנת 1900. עלה לארץ ב⁻1934. כתב שירים ובעיקר מסות⁻ביקורת בענייני תרבות, ספרות, מקרא והווי. מספרי מסותיו: עיונים (1950), אדברה וירווח לי (1951), עטרה ליושנה (1957) נרתק את השלשלת (1965), שבעת עמודי התנ"ך (1968), שיריו כונסו בספר קול ובת קול (1952).

ישורון קשת (יעקב קופיליביץ)

נולד במינסק⁻מאזובייצקי, ליד ורשה, בשנת 1893. עלה לארץ ב⁻1911. משנת 1913 כותב שירים, מסות על ספרות עברית וכללית ומאמרים בענייני תרבות וציבור. מספרי שיריו: ההלך בארץ (1932) אלגיות (1944), החיים הגנוזים (1959). מספרי מסותיו ומחקריו: הדרך הנעלמה, עלי יומן 1919⁻1939. הגיונות (1941), בדורו של ביאליק (1943), בדור עולה (1950), משכיות (1954) שירת המקרא (1955), מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (1958), רוחות המערב, על סופרי אירופה (1960), הבדלות (1962), קרן חזות, פרקי ביקורת לאומית, (1966), מחרוזות, פרקי הגות (1967), רשויות, מסות הערכה על סופרי ישראל (1968), אמדות, הערכות ביקורתיות (1969), פרסם גם ספר זכרונות בשם בין הערמון והלילך (1967).

יעקב רבינוביץ

נולד בווֹלקוביסק, פולין, בשנת 1875. נפטר בתל⁻אביב ב⁻1948. עלה לארץ ב⁻1920. פרסם סיפורים מאז 1901. כתב בתחומים רבים: סיפורת, ביקורת, פובליציסטיקה, מחזה ועוד. מספרי סיפוריו: סיפורים וציורים (1905), באין שורש (1914), אור ואד (1922), נדודי עמשי השומר (1930), נוה קיץ (1934), במוט עמים (1946), ספר שירים: סתיו (1926) בחתימת מ. זטורי. קובץ רשימותיו: השגות (1935), אסופת מסותיו הספרותיות ומאמרי הביקורת שלו עומדת להופיע בשני כרכים בשם: מסלולי ספרות.

יעקב שטיינברג

נולד בשדה⁻לבן, אוקראינה, בשנת 1887. נפטר בתל⁻אביב ב⁻1947. עלה לארץ ב⁻1914. כתב שירים משנת 1903. לשיריו נוספו סיפורים, מחזות ורשימות. מספרי שיריו: שירים (1905), ספר הבדידות, ספר הסאטירות (1910), שירים (1923). מספרי מסותיו: רשימות (תרפ"ח), דמויות וחזיונות (תרצ"ד). מבחר שיריו, סיפוריו ורשימותיו כונס בשלושה כרכים (1937). לאחר מותו יצאו: שירים אחרונים (1948) ורשימות אחרונות (1952). ב⁻1957 הופיעו “כל כתביו” בכרך אחד.

גרשון שקד

נולד בווינה בשנת 1929. עלה לארץ ב⁻1939. מפרסם מאמרים ומחקרים על ספרות ובענייני תיאטרון. ראש החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל⁻אביב ומרצה בכיר לספרות עברית באוניברסיטה העברית. מספריו: על ארבעה סיפורים, פרקים ביסודות הסיפור (1963), בין שחוק לדמע, עיונים ביצירתו של מנדלי (1965), על שלושה מחזות, פרקים ביסודות המחזה (1968), המחזה העברי ההיסטורי בתקופת התחייה (1970), גל חדש בסיפורת העברית (תשל"א).