את זמן סגירתה של ישיבת סורא היינו רגילים לקבוע עם פטירתו של ר“ש בן חפני (שנת פטירת רשב“ח נחשבה תשצ”ד–1034) ואת זמן סגירת פומבדיתא עם פטירת רב האיי גאון בשנת תשצ”ח–1038, דהיינו, ארבע שנים לאחר מכן. בעיקרו של דבר הרי זה נכון. אלה היו הגדולים שבין הגאונים האחרונים ועם פטירתם מסתיימת תקופת הגאונים. ואולם, הישיבות המשיכו את קיומן עשרות שנים אחדות גם אחרי פטירת הגאונים הללו; אחרי כן, לאחר שהתאחדו שתיהן יחד ושמותיהן העתיקים כבר לא היו להן עוד ואף מן הארגון הפנימי העתיק לא נשארו אלא שרידים מועטים, המשיכה הישיבה המאוחדת את קיומה בבגדאד עוד כמאה וחמשים שנה.
כעת ידוע שרשב“ח מת לא בשנת 1034 כי אם בשנת 1013 ואחריו נתמנה רב דוסא בן רב סעדיה ועמד על משמרתו ארבע שנים. אחרי פטירת רב דוסא בא על מקומו בשנת 1017 רב ישראל בן רב שמואל בן חפני ועמד על משרתו י”ז שנה ומת 1034 (ומכאן כנראה מקור השבוש כי רשב"ח מת ב־1034, כי נתחלף האב בבן). אחרי רב ישראל נתמנה עזריהו הכהן, שאולי היה בנו של רב ישראל, ואחריו בא בשנת 1038, היא שנת פטירתו כנראה, חכם אחד בשם רב יצחק.
אף על פומבדיתא אנו יודעים שאחרי מות רב האיי, אשר לא השאיר אחריו בן ממלא מקומו, נתמנה ראש הגולה חזקיה בן דוד בן חזקיה בן יהודה בן דוד בן זכאי, גם למשרת ראש הישיבה וממלא מקומו של רה“ג. זהו המקרה היחידי בתולדות ראשי הגולה בבבל שאחד מהם ימלא גם תפקיד של ראש הישיבה, דבר שהיה רגיל אצל הנשיאים בא”י. נראה שלחזקיה לא נתן התאר “גאון”, דבר זה יוצא מדבריו של אחד מבני הזמן ההוא שנכנסו אח“כ אל הכרוניקה של ירחמאל בן שלמה 1: “ואחרי רב האיי לא נתמנה ראש ישיבה בבבל כי אם ראש גלות ושמו רבי' חזקיה שהוא עתה ראש והוא מבית דוד…”. דברים אלו נכתבו שמונה שנים אחרי פטירת רה”ג. חזקיה היה באמת גדול בתורה ולידינו הגיעה תשובה אחת ארוכה ממנו בס' השטרות של ר“י ברצלוני עמ' 87. עליה כתוב: “לאחר שנפטר רבי' האיי גאון זצ”ל לבית עולמו בגן עדן נשאל חזקיהו נשיא ישראל בהלכה זו…”.
חזקיה נתמנה להיות ראש־גולה לא יאוחר משנת 1020 (כי יש מכתב ממנו שנכתב בשנת תשפ"א), ז. א. 18 שנה לפני פטירת רה“ג. כמה שנים עמד במשרתו אחרי פטירת רב האיי קשה להגיד בברור; הראב”ד בס' הקבלה אומר: “אבל בני ישיבת רב האיי הקימו חזקיה ראש גלות בן בנו של דוד בן זכאי והושיבוהו על כסא רב האיי ז”ל ועמד שנתים והלשינו עליו אל המלך מלשינים ותפסו המלך ואסרו בברזל… וברחו שני בניו לספרד אל רב יהוסף הלוי הנגיד בר רב שמואל הנגיד, שהיה אוהב לחזקיהו ראש גלות וראש ישיבה…“. ואולם יש בפסקא זו שבושים רבים, נתחלף לו חזקיה השני בחזקיה הראשון וע”כ הוא כותב שממלא מקום רב האיי היה בן בנו של דוד ב“ז. אם חזקיה עמד על משמרתו רק שנתים אחרי רה”ג ונהרג, היאך יספר שבניו ברחו לרב יוסף בן רב שמואל, הלא באותו זמן – וחמש עשרה שנה אח“ז – חי עוד ר”ש הנגיד ועמד במשמרתו הגבוהה? שנית, הן כבר הזכרתי שע“פ מקור אחר המובא בכרוניקה של ירחמאל היה חזקיה בחיים בשנת 1046, היינו שמונה שנים אחרי פטירת רה”ג. מפני זה הציע פוזננסקי לקרוא בדברי הראב"ד: “ועמד כ' שנה”, מכ' נעשתה ב' ומב' שנתים. ואם כך, עמד חזקיה במשמרתו עד 1058.
מה היה אחרי כן? הראב“ד מדגיש: “ואחר חזקיה ראש ישיבה וראש גלות פסקו ישיבות וגאונים”. כל קיומן של הישיבות הבבליות אחרי פטירת רב האיי היה עלוב מאד, ולא הורגש בהן צורך הכרחי. התורה התפשטה הרבה בכל הארצות, ובזה יש חלק גדול לרב האיי. לרגליו ישבו תלמידים רבים מכל תפוצות הגולה, שחזרו אח”כ לארצות מולדתם והפיצו תורתם ברבים. במשך שבעים שנה הרביץ רב האיי תורה והעמיד תלמידים לאלפים. ור' שמואל הנגיד אומר עליו בקינתו: “ואם הלך ואין לו בן… ילדים לו בכל ארץ ערבית ואדוֹמיה, אשר גידל עלי תלמוד וטפח להוריה”. אחרי מותו לא היה גם מי שימלא מקומו, והיתה ההרגשה כללית שמכאן ואילך אין יתרון לבבל על ארצות אחרות. הרגשה זו באה לידי בטוי גם בקינת הנגיד: “כבר נשוו בני בבל ואפריקה ואיספמיה”. ולא רק שבבל פסקה להיות מרכז לגולה, כי אם גם לא נחשבה יותר למקום תורה, דבר שקשה כמעט להבינו: היכן נעלמו גדולי הישיבה שפעלו בחייו של רב האיי? ואולם כך הוא הדבר. הראב“ד מספר ע”ד חמשה חכמים שחיו בספרד בחמשים השנים הראשונות אחרי תקופת הגאונים שכולם נקראו בשם יצחק: הרי“ף, הרי”ץ גיאת, ר“י ן' אלבליא, ר”י ב“ר ראובן מברצלונה וקטן שבהם ר' יצחק ב”ר משה “ולא היה חבר לאלו ולא עצר כח בימיהם והלך מדאניה לארץ מזרח ונסמך שם גאון והושב על כסא רב האיי ז”ל. ולפי דרכנו למדנו שלא נשאר שם ושאר לתלמוד בכל ארץ שנער“. ר' יצחק זה שלא השאיר אחריו שום רשמים בספרותנו והיה חכם ממדרגה בינונית בא מספרד והתמנה על מקומו של רב האיי. מכאן מוציא הראב”ד מסקנא צודקת שלא נשאר שם ושאר לתלמוד בכל ארץ שנער.
את זמן נסיעתו של ר' יצחק ב“ר משה לבבל יש לקבוע בשנת 1070, כי”ב שנה אחרי פטירת חזקיה. עם ר' יצחק זה מתחילה שורה חדשה של חכמים שעמדו בראש ישיבת בגדאד במשך מאה וחמשים שנה. אמנם כולם, חוץ מאחד מהם, היו בעלי חשיבות מקומית בלבד ולא שם להם במדינות אחרות. חלק מהם נודע לנו בשמותם רק בזמן האחרון. תקופה של ששים שנה בערך אחרי פטירת ר' יצחק ב“ר משה עוברת עלינו בלי שנדע כלום על ישיבת בגדאד, ועל העומדים בראשה. הראשון משלשלת “גאוני בבל אחרי תקופת הגאונים” הידוע לנו בשמו הוא “ר' אברהם ראש ישיבת גאון יעקב”, הנזכר בקובץ שיריו של יצחק בנו של ר' אברהם ן' עזרא הנמצא בכת”י באליפו (יצחק היה בבגדאד בשנת 1143). יותר לא נודע ממנו דבר. אחריו בא כנראה עלי הלוי שהיה לו ספר יוחסין עד שמואל הנביא. המקור היחידי אודותיו הוא ר' בנימין מטודילה בס' מסעותיו המספר לנו שמשיח השקר דוד אלרואי 2 היה מתלמידיו של הגאון הזה: “והיום לפני עשר שנים קם שם איש אחד ושמו דוד אלרואי מעיר עמאדיה ולמד לפני ראש הגולה חסדאי ולפני ראש הישיבה עלי גאון יעקב במדינת בגדאד והיה גדול בתורת משה ובהלכה ובתלמוד ובכל חכמה חיצונית”. מכאן, שראה"ג חסדאי או ראש הישיבה עלי היה גדול גם בכל חכמה חיצונית.
רואים אנו שראשי ישיבת בגדאד השתמשו בתארם העתיק של גאוני בבל: ראש ישיבת גאון יעקב. לעלי היה גם התואר “ראש ישיבה של גולה”. להלן עוד נראה שלא רק ראשי הגולה אלא ראשי הישיבה אשר היו בבגדאד במאה השתים עשרה היו מתאשרים במשמרתם ע“י מאמר הכליף. התקופה הזאת, המאה הי”ב, היתה במדה ידועה שוב זמן עליה בשביל יהודי בבל בכלל ויהודי בגדאד בפרט. היה זה זמנו של הכליף מוחמד אל מוקטאפי (1136–1160), שהשתחרר, כמו הכליף שקדם לו מוסתרשיד (1118–1135), מאפוטרופסותם של השולטנים הסילג’וקיים ולבו היה טוב ליהודים. ראשי הגולה והגאונים אשר בבגדאד רכשו להם שוב כוח שלטון והשפעה על כל ארצות המזרח. ר' פתחיה מספר בסיבובו שבלכתו למסעיו בארצות המזרח לקח עמו “חותם” מראש הישיבה שבבגדאד, שבכל מקום שיבא יתיירו אותו ויראו לו מקום קבורת תלמידי חכמים והצדיקים “ובכל מקום שר' פתחיה הראה חותם של ראש ישיבה מיד יוצאים עמו ברמחים ומתיירין אותו”. “וחותמו [של ראש ישיבת בגדאד] הולך בכל הארצות ובארץ ישראל והכל יראים ממנו”.
חוץ מן הישיבה הגדולה שבראשה עמד הגאון היו בבגדאד עוד ישיבות אחרות והעומדים בראשן היו כפופים כנראה לגאון, דבר זה אנו רואים מדברי ר"ב מטודילה; הוא מספר שיהודי בגדאד “יושבים בשלוה ובהשקט ובכבוד גדול תחת יד המלך הגדול וביניהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקים בתורת משה ושם בעיר עשר ישיבות וראש הישיבה הגדולה הרב ר' שמואל בן עלי ראש ישיבת גאון יעקב [ור' חנניה] סגן הלויים ראש השניה ור' דניאל ראש הישיבה השלישית, ור' אלעזר החבר ראש הישיבה הרביעית ור' אלעזר בן צמח ראש הסדר והוא מיוחס עד שמואל הנביא… והוא ראש הישיבה החמישית ור' חסדיה פאר החברים ראש הישיבה הששית, ור' חגי הנשיא ראש השביעית ור' עזרא ראש הישיבה השמינית ור' אברהם… ראש הישיבה התשיעית ור' זכאי בן בסתנאי בעל הסיום ראש הישיבה העשירית, הם הנקראים בטלנים שאין מתעסקים בדבר אחר אלא בצרכי צבור…”.
ואולם, נראה שעשר ישיבות אלו לא נתקיימו זמן רב, ונתבטלו כעבור זמן קצר. הוסיפה להתקיים הישיבה הגדולה שבראשה עמד רב שמואל בן עלי. רב שמואל זה היה החשוב ביותר מכל גאוני בגדאד שקמו במאה הי“א והי”ב אחרי רב האיי, ועליו יש לנו ידיעות רבות בעיקר בסבוב ר' פתחיה ובאגרות הרמב"ם. ר' פתחיה נותן לנו ציור ברור מחייו ומן הישיבה שעמד בראשה: “וראש ישיבה בבגדת ר' שמואל הלוי בן עלי ראש ישיבה והוא מלא חכמה ותורה שבכתב ותורה שבעל פה וכל חכמת מצרים ואין דבר נעלם ממנו ויודע שמות וכל התלמוד יודע בגירסא… ויש לראש הישיבה כאלפים תלמידים בפעם אחת וסביביו חמש מאות ויותר, וכולם מבינים בטוב, וקודם שידעו לומדין בעיר לפני תלמידי חכמים אחרים (אולי הכונה בעשר הישיבות האחרות, אף שר"פ אינו מזכירן ולא את ראשיהן) – וכשיודעין אז יבואו לפני ראש הישיבה… ובית גדול יש לראש ישיבה ומחופה במעילים והוא מלובש בגדי זהב, והוא יושב למעלה והתלמידים יושבים על הקרקע והוא אומר למתורגמן ומתורגמן אומר לתלמידים (מנהג עתיק זה נתחדש ראשונה, כנראה, ע"י ר' שמואל, שרצה להגדיל כבוד ישיבתו ולחדש את המנהגים העתיקים שבישיבות בבל) והתלמידים שואלין מן המתורגמן ואם אינו יודע ישאל המתורגמן לראש ישיבה… ובכל ארץ אשור ובדמשק ובערי פרס ומדי ובארץ בבל אין להם דיין אלא מה שמוסר ר' שמואל ראש ישיבה ונותן רשות בכל עיר לדון להורות… ויש לו כמה עבדים משרתים שרודים את העם במקלות. והזקנים לאחר עמידת התלמידים שואלין ממנו חכמת המזלות ושאר כל מיני חכמה… וראש ישיבה יש לו כששים עבדים ומי שלא יעשה במהרה הציווי יכוהו ויריאים ממנו והוא צדיק ועניו ומלא תורה ולבוש בגדי זהב וצבעונין כמלך ופלטין שלו ביריעות של מילת כמלך…”.
אנו רואים שרב שמואל הרים כבוד משרתו עד מאד; התנהג כראש גולה ומילא תפקידים ידועים של ראש גולה. הוא לקח לו זכויות שהיו שייכות ע“פ ספורו של ר”ב מטודילה לראש הגולה 3. דניאל ראש הגולה, שהיה בזמן שישב ר' בנימין בבגדאד, נפטר ולא הניח בנים וגדולי היהודים אשר בבגדאד נחלקו לשתי מחנות: מקצתם בוחרים בר' דוד ומקצתם בר' ישראל. ואז מצא לו רב שמואל שעת הכושר להסב את הגדולה אליו ולהגדיל כבוד הגאונות על כבוד ראשות הגולה.
רב שמואל היה גדול בתורה; פנו אליו גם מארצות רחוקות. בין התשובות המועטות שהגיעו אלינו מרב שמואל יש גם אחת שנשלחה לרב משה מקיוב בענין אם מצות חליצה קודמת או מצות יבום. ר' משה מקיוב אשר ברוסיא היה מתלמידיו של ר"ת ובין רוסיא לבין בבל היה אש קשר ידוע. ר' משה תקו מדבר בספרו כתב תמים 4 על פירוש קראי שנתחבר על התורה וכותב: “והגידו לנו שאותו ספר המעוקל בא מבבל לרוסיא” (ומרוסיא הביאוהו לרגינשפורק).
אף מאגרות הרמב“ם ותשובותיו נלמוד כמה דברים על רב שמואל שלנו. הוא נחלק עם הרמב”ם בדין הליכה בנהרות פרת וחדקל בשבת, הרמב“ם התירה וכשהראו תשובת הרמב”ם לרב שמואל חלק עליו ואסר. הרמב“ם כתב שוב תשובה אחרת כדי להעמיד את דבריו. שני הצדדים מחלקים בתשובותיהם כבוד רב זה לזה. רב שמואל כותב על הרמב”ם שהוא “בעל חכמה מפוארה… וחבוריו מפורסמים במדינות ומתפשטים ולא סרנו מלשבחם ומספר בשבחם”. והרמב“ם כותב על רב שמואל “ששמו אצלנו גדול ומעלתו נשאה… והוא בלא ספק זקן ויושב בישיבה”. ואולם, היחסים שביניהם לא היו יחסי ידידות. ר”ש נכוה מחופתו של הרמב“ם, התקנא בגדולתו והתאמץ להקטין את מעלת חבורו הגדול של הרמב”ם שכבר התחיל אז להתפשט יותר ויותר. דבר זה הרגיז מאד את ר' יוסף בן עקנין תלמידו הידוע של הרמב“ם וכמעט שלא התחיל במחלוקת עם ר' שמואל בגלל זה. הרמב”ם מרגיע את רוחו ומשקיט את כעסו של ר' יוסף וכותב: “ואני מאמת שכל מה שנתפרסם שמי לשׁם יותר יכריחו צורך הזמן לו ולהולכים אחריו… שיסתירו חבורי זה… ויראו עצמם שאלו רצה אחד מהם להשתדל ולחבר חבור יותר טוב וגדול ממנו היה עושה ומחבר במהירות. ומה שארצה מכבוד הבן הנחמד שלא תשים זה האיש בעל מחלוקתך. אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן. והשם יצילך ממי שהוא גדול וחשוב אצל עצמו ואצל הבריות, ואם אין לו מעלה ולא גדולה וחשיבות על דרך האמת”.
רבי פתחיה מספר שלר' שמואל לא היו בנים “אלא בת אחת והיא בקיאה בקרייה (=במקרא) ובתלמוד והיא מלמדת הקרייה לבחורים והיא סגורה בבנין דרך חלון אחד והתלמידים בחוץ למטה ואינם רואין אותה”. את בתו זו ארס לחכם אחד ושמו עזריהו, שהיה מעותד למלא מקומו של רב שמואל, אבל הוא מת לפני הארוסין. כעבור זמן מועט מתו גם רב שמואל ובתו, שניהם ביום אחד. משוררי אותו זמן חברו שירי קינה על פטירתם, ובהם הם מרבים בשבח הבת, שהיתה בעלת כשרונות יוצאים מן הכלל ונדיבת לב עד מאד. היא היתה “מקור חכמה ותפארת לאומים… הלא היתה כעינים לעור וכלשון לאישים נאלמים”. רב שמואל מת בין שנות 1195–1200 אחרי שעמד על משמרתו יותר משלשים שנה.
מראשי הישיבה שעמדו אחריו יש לציין את ר' דניאל בן אליעזר בן חיבאת־אללה. לידינו הגיע כתב המינוי שניתן לו ע“י הכליף בשנת 1208 ובו נאמר בין יתר הדברים: “אחרי אשר דניאל בן אליעזר בקש מאתנו למנותו ל”ראש מתיבה” במקומו של הנפטר אליעזר בן הילל ע“פ אותם הכללים והמנהגים. ואחרי אשר נוכחנו שהוא מהולל ומשובח בפי בני אמונתו ויש לו כל התכונות הדרושות למלוי תפקידו, גם הנהגתו ישרה ונקיה משמץ דופי הואיל כבוד מלכותו לצוות שיתמנה למשרת “ראש מתיבה” ע”פ אותו האופן שנתמנה בו זה שקדם לו… וילבש את התלבושת המתאימה והנהוגה לאנשים דומים לו במעלה. כל קהלות ישראל ודייניהן אשר בבגדאד ובכל מדינות עיראק מחויבות להכנע לו ולהתנהג ע“פ התקנות שיתקן ובברור עניניהן עליהן לשמוע בקולו ולמלא אחר פקודותיו. עליהן לתת לו כל הזכויות שהיו להקודמים לו לפי המנהג…” 5.
הזכויות הנתנות כאן לדניאל מתאימות עם אלו שהיו לשמואל בן עלי: מינוי דיינים, תלבושת מיוחדת וכו'.
דניאל לא האריך שנים רבות במשרתו. ר“י אלחריזי שהיה בבגדאד בשנת 1220 בערך כבר לא מצא אותו בחיים, ובמקומו עמד יצחק בן ישראל ן' שוֵיק. אלחריזי אינו שבע רצון מבגדאד והוא כותב 6: “ומשם – ממסול – נסעתי לעדינה, היא פאר כל מדינה, ושם היו מעולם גאוני תבל וחכמיה, אבל אבדו היום זקניה, ונותרו נעריה, ונעדרה הסלת, ונשארה הפסולת, ופסו החסידים, ונותרו המורדים, ומתו השחלים, וקמו אחריהם שועלים”. – ראש הישיבה רבי יצחק בן ישראל היה בחיר משוררי בגדאד ור”י אלחריזי כותב עליו 7: “קצת שיריו חזקים וטובים, ורובם כחרש נשבר חשובים, לא מתוקים ולא ערבים”. הגיעו אלינו ממנו קצת פיוטים, אבל בדברי תורה אין זכר לו.
הישיבה בבגדאד המשיכה את קיומה עוד כשבעים שנה, כמעט עד סוף המאה הי“ג ובראשה עמדו עוד חכמים אחדים שידיעותינו אודותם הן מועטות מאד. כל אלה היו חכמים בינונים, חשובים בזמנם ובמקומם, אבל לא השאירו זכרונות לדורות הבאים. ואף ע”פ שישיבת בגדאד זו, יורשת סורא ופומבדיתא, התקיימה כמאתים שנה אחרי פטירת רב האיי, עם כל־זה מסתיימת תקופת הגאונים עם פטירתו של גאון מזהיר זה שהיה “אחרון הגאונים בזמן וראשונם במעלה”. ימי הזוהר של היהדות הבבלית נגמרו והמרכז עבר מן המזרח אל המערב. כל ההשתדלויות להחזיר עטרה ליושנה לא הצליחו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.