עם פתיחת הפאקולטה העברית לרפואה ליד האוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים, נעשה כעין מיפקד של הכחות המדעיים במקצוע הרפואה הנמצאים בארץ. ותשומת־לב מיוחדת הוקדשה לאנשי-המדע המעטים, יחידי הסגולה, המוכשרים לפתח את המדע הרפואי במדינת ישראל.

בין היחידים האלה יש לציין את שלשת האחים הפרופיסורים: הרמן, ברנארד ושמואל גיאורג צונדק. היושבים בתוכנו משנת 1934. האח הבכור, הפרופ' הרמן צונדק, היה מרצה באוניברסיטה בברלין משנת 1918 ועד צאתו מעיר־מגוריו, בשנת 1933, ובאותו זמן היה מנהל בית־החולים אורבאן בברלין. מראשית בואו לארץ בשנת 1934, הוא משמש מנהל המחלקה הפנימית בבית־החולים “בקור חולים” בירושלים. הוא פירסם כמה מחקרים חשובים במחלות חילוף החמרים, הלב, הכליות והפרשה פנימית. ספרו “מחלות הבלוטים האנדוקריניים” תורגם לכמה לשונות.

האח השני, הפרופ' ברנארד צונדק, היה מרצה באוניברסיטה בברלין משנת 1926 ועד 1933, ובעת ובעונה אחת שימש מנהל מחלקת היולדות בבית־החולים העירוני בברלין עד צאתו מעיר זו. עם בואו לארץ בשנת 1934, נתקבל כמנהל המחלקה הגיניקולוגית בבית־החולים “הדסה” בירושלים, ומאז ועד עתה הוא עומד בראש המחלקה הזאת. וכן הצטרף לחבר הפרופיסורים של הפאקולטה לרפואה.

אף הוא פירסם כמה מחקרים וספרים במדע הרפואי, ונתפרסם בעולם הרפואה בתגליותיו בחקירת ההורמונים ועוד.

האח השלישי, הצעיר שבחבורה, הפרופ' שמואל ג. צונדק, היה בשנים האחרונות לשבתו בברלין – פרופיסור לרפואה פנימית באוניברסיטה בברלין, ונתפרסם בחקירותיו ובמאמריו המדעיים בפארמאקולוגיה וברפואה.

בפרט ידוע ספרו שפירסם בשנת 1927 “האלקטרוליטה והשפעתה על הפיסיולוגיה”. אף הוא עלה לארץ בשנת 1934 יחד עם שני אחיו הפרופיסורים הנ"ל, אבל הוא לא הלך לירושלים, אלא השתקע בתל-אביב, ומאז הוא עומד בראש המחלקה פנימית ב' שבבית-החולים העירוני “הדסה” בתל-אביב.

בהליכותיו הנעימות ובמזג-רוחו הנוח זכה הפרופ' ש. צונדק לחבה יתירה, הן מצד אלפי החולים המתרפאים אצלו והן מצד עוזריו בבית-החולים. יש לו גישה כנה ועדינה לכל חוליו הזקוקים לעזרתו הרפואית. הוא נכנס עם כל אחד ואחד בשיחה לבבית בשעת הבדיקה, והשיחה הנפשית מעודדת את החולה ומשרה עליו השראה נעימה, אפילו ברגעים החמורים ביותר. חיוך מלבב שורה תמיד על שפתיו, והוא מדבר ברכות ובחביבות, רוכש לו את אמונו המלא של החולה, ונפרד מן החולה – בלי הבדל גיל, עדה ומעמד – כמו מידידו הקרוב. על-כן הצליח להתחבב כל-כך על כל הבאים אתו במגע.

וגם יחסו לעוזרי הרופאים ולאחריות הרחמניות אינו יחס של שררה והשתלטות; הוא משוחח עם כולם בגילוי לב, בפשטות ובחביבות, כדבר איש אל רעהו או חברו הקרוב בעבודה, ולכן כל עוזריו קשורים אליו, מכבדים ומעריצים אותו.

והרי תולודת חייו של הפרופ' ש. ג. צונדק בקצרה:

הוא נולד בתרנ"ד (25.10.1894) בברונקה (ליד פוזנא), ובגמרו את בית־הספר התיכוני נכנס לפאקולטה הרפואית בברלין. בעודנו סטודנט צעיר, בגיל 20. פרצה מלחמת-העמים באבגוסט 1914. מיד גויס לצבא הגרמני כעוזר לרפואה בבית־החולים הצבאי למחלות מדבקות כמו: טיפוס, דיזנטריה וכו'. על שרותו המצוין בבית-החולים הצבאי, העניקה לו המפקדה הצבאית בגרמניה אותות־הצטיינות. בגמר מלחמת-העמים הראשונה – נובמבר 1918 – המשיך הסטודנט ש. ג. צונדק את לימודיו באוניברטיטת ברלין, וגמר את הפאקולטה הרפואית בשנת 1919 – בגיל 24, ומיד החל לעבוד כרופא למחלות פנימיות בבית־החולים הפילאנטרופי בברלין. הרופא הצעיר עלה משלב אל שלב, והתמחה במקצועו הרפואי עד כדי כך שנתעלה, כעבור זמן קצר, לדרגת פרופיסור לרפואה פנימית באוניברסיטה בברלין.

שמעו הטוב הלך לפניו, והוא נתחבב על כל מכריו בברלין רבתי, ואף הפרופיסורים הגרמנים הנוצרים – שלא כולם היו מאוהבי ישראל – הכירו בכשרונותיו המצוינים, ובעל כרחם ענו “אמן” להתקדמותו של הפרופיסור היהודי הצעיר.

כחמש־עשרה שנה (1918–1933) הקדיש הפרופ' ש. ג. צונדק לעבודתו הרפואית בברלין, ויצאו לו מוניטין בחוגי אנשי המדע הרפואי. עם השתלטות המשטר הנאצי של היטלר וגרוריו בגרמניה, החליט הפרופ' צונדק לצאת את ברלין, שבה נתחנך ולמד, עבד והתפתח בשדה הרפואה והמדע במיטב שנות חייו. באותו זמן הזמין הפרופ' נתן לסקי ממנשסטר את שלשת האחים הפרופיסורים צונדק לבוא למנשסטר ולעבוד בבית־חולים יהודי גדול. שלשתם נענו להזמנה, יצאו מברלין למנשסטר ועבדו כשנה בבתי-חולים בלונדון ובמנשסטר. בשנת 1934 עלו שלשת האחים לארץ-ישראל ומאז ועד היום הם מקדישים את אונם, מרצם וידיעותיהם המקצועיות לרפואה, כל אחד ואחד בבית-חולים צבורי.

ראוי לציין, כי הפרופ' ש. ג. צונדק, הצעיר בין אחיו, החל ללמוד בשקידה ובהתמדה את הלשון העברית מיום דרוך רגלו על אדמת המולדת. הוא הבין יפה כי בארץ העברים אין להשתמש בשפות זרות, כי אם שפתנו הלאומית צריכה להשתלם בכל שטחי חיינו. בספרות, במחקר, במדע, בצבור, בחברה ובחיים הפרטיים שלנו. ואמנם תוך שנים ספורות סיגל לו יפה את הדיבור העברי ואת הכתב העברי, כאילו גדל וחונך מילדותו על ברכי השפה העברית, ועונג מיוחד הוא לשמוע את נאומיו והרצאותיו בלשון עברית חיה, צחה, שוטפת ומסוגננת כראוי, והוא מעדיף תמיד להשתמש במונחים עבריים טהורים בעל־פה ובכתב.

זה שנים רבות הוא משמש חבר המערכת של עתון ההסתדרות הרפואית העברית בארץ־ישראל – “הרפואה”.

כן עומד הוא זה שנים בראש הסקציה המדעית בהסתדרות הרופאים בא"י. הפרופ' שמואל ג. צונדק אוהב את המדע הרפואי ומתעמק בו, ועם זה אוהב הוא גם את מקצועו הרפואי להלכה ולמעשה. במשך שנות שבתו בתל-אביב עובד הוא בבית־החולים העירוני “הדסה”, ומשתדל ליצור אסכולה של רופאים צעירים. באופן שיטתי הוא עורך הרצאות מדעיות ומעשיות על יד מטות החולים ועל־ידי כך הצליח לסייע הרבה לפיתוח הכשרונות של הרופאים הצעירים. מבחינה זו יכול הפרופ' צונדק לשמש סמל נאה ודוגמה מופתית לחבריו אנשי המדע לכל סוגיהם.

זכינו לכך, שעם פתיחת הפאקולטה הרפואית בארצנו נעשו האחים הפרופיסורים צונדק ממניחי הנדבכים הראשונים ליסוד היכל המדע, העתיד לשמש אכסניה של תורת הרפואה לכל שוחריה בארץ ישראל.

היו ימים והם לא רחוקים מאתנו, שבכל ערי ארץ־ישראל ומושבותיה מנינו מנין קטן של רופאים יהודים, וגם רופאים נוצרים ומושלימים מספרם היה מצער מאד. אך עם גידול הישוב העברי בעיר ובכפר גדל גם מספר הרופאים, אשר השתקעו בעיקר בירושלים, תל־אביב, יפו וחיפה. ארבע העליות הראשונות הביאו אל הארץ כמה מאות רופאים יהודים, אולם פרופיסורים חסרו לגמרי, ובמקרי מחלות מסובכות ורציניות היו החולים ברובם הגדול נוהגים לצאת לחוץ־לארץ לשם רפוי ממושך אצל פרופיסורים מנוסים ומומחים מובהקים, ואילו העליה החמשית הכניסה אל הארץ לא רק רופאים רבים מכל המקצועות, אלא קלטה גם פרופיסורים ידועים ואנשי־שם. הם עלו ארצה בשנות 1934–1938, וכמעט כולם התישבו בירושלים ובתל־אביב ועובדים בבתי־חולים הקיימים בשתי הערים המרכזיות.

מספר הפרופיסורים היהודים בארץ אינו קטן לפי הערך, וכל אחד מהם עוסק בהצלחה רבה במקצועו הרפואי, מי בנתוחים, מי במחלות פנימיות, מי במחלות נשים, מי במחלות ילדים, במחלות עור ומין, במחלות אף, אוזן וגרון וכו‘, וכו’.

ולא זה בלבד שאנשי הארץ אינם זקוקים עוד לנסוע לחוץ-לארץ לשם רפוי, אלא שגם מן הארצות השכנות היו באים לעתים קרובות חולים קשים, שפנו לעזרה רפואית של הפרופיסורים שלנו, שכמעט כולם יהודים המה. ארץ-ישראל משמשת כיום מרכז רפואי חשוב בכל המזרח התיכון, ועם פתיחת הפאקולטה הרפואית בארצנו, ינהרו אלינו מכל תפוצות הגולה סטודנטים יהודים לאלפים, אשר ישאבו את תורת הרפואה ממעינות האוניברסיטה העברית.

יש איפוא להניח, שבין הפרופיסורים היהודים הראשונים, אשר יפיצו את תורת המדע הרפואי בעברית, לא יעדר מקומו של הפרופ' שמואל ג. צונדק, אשר הבליט את כוחו המדעי בספרים שפירסם עד כה, ומלא מרץ, כח עלומים ורצון עז הוא ממשיך את קו-פעולתו במדע הרפואי ובספרות הרפואית ומגדיל את אוצר נכנסינו המדעיים והרפואיים.