רקע
זאב ז'בוטינסקי
על כשלונו של הקונגרס הי"ח

הודעה לעתונות אחרי הקונגרס הציוני הי”ח

פראַג, ספטמבר 1933


הקונגרס הציוני הי“ח התכנס בעצם ימי המשפט של רצח ארלוזורוב לפי הצעת סיעת הפועלים לא ניתנה לסיעת הצה”ר נציגות בנשיאות הקונגרס. ז’בוטינסקי סירב להופיע בנאומו המסורתי על במת הקונגרס, ותחת זאת דיבר פעמיים בפני נציגי העתונות, היהודית והזרה.

אוירת השנאה בין הצה"ר לבין השמאל הגיעה בקונגרס זה לשיאה.

בימי הקונגרס נפרדה ״סיעת גרוסמן" באופן מוחלט מן הצה“ר ומאז כינתה את עצמה בשם ״מפלגת המדינה העברית”.


קרוב למיליון יהודים שקלו את השקל לקונגרס הי"ח. הרי זו הוכחה ברורה, כמה תקוות לוהטות תלה העם היהודי בקונגרס זה. ציפו, שהקונגרס יתן את התשובה לחורבן היהדות הגרמנית, למצוקה היהודית שאין משלה, ותשובתו תהיה הדרישה כי סוף־סוף תוכרז ארץ־ישראל למה שנועדה להיות. שתהיה, בזמן קצר ככל האפשר, למדינה עברית. ציפו, שהקונגרס יוציא גזר־דין קטלני על ההיטלריזם. ציפו, שיזכיר לעולם כי הירדן איננו גבולה של ארץ־ישראל העברית. וציפו. שהקונגרס ישכין שלום בישראל ובציונות בהנהיגו בישוב את בוררות החובה במקום מלחמת המעמדות.

אבל, הקונגרס הציוני הי“ח נכשל בכל דבר מן הדברים הממשיים שציפו ממנו. מכל מה שצריך היה לעשות לא ביצע מאומה. ועוד נכשל באותה שגיאה אַבּסורדית, אשר דווקא מפניה חייב היה להזהר: הוא השפיל את עמנו בפני חוצפתו של ה״רייך השלישי”. הוא לא קרע את המסווה מעל אָפיה האַנטי־ציוני של מדיניות השלטון המאַנדאַטורי, המתכסה בטלית של מלים נאות אשר אין בדעתה לקיימן. הקונגרס הגביר את תוקפנותה של מלחמת המעמדות. אבל, הגרוע מכל הוא שהקונגרס הציג לעיני העולם מחזה מכוער של שנאה פנימית. שפגע במסורת של פרוצידורה פאַרלאַמנטרית חפשית, ועשה מעשה, שאיני מהסס לכנותו בשם: פשע, – על ידי התערבות בענין הנתון בתוך דיון משפטי, והוא התערב בכך בצורה העשויה לדחוף לתליה שלשה יהודים צעירים, הטוענים, כי חפים הם מפשע – וגם אני מאמין באמונה שלימה, כי נקיים הם מעוון.

ברית הצה"ר עשתה את כל אשר היה ביכולתה לעשות כדי למנוע את הקונגרס ממעשי שפלות אלה, מפעולות שיש בהן משום התאבּדוּת. אבל עובדה היא שכל מאמצינו היו לשוא. ועכשיו איני רואה עוד טעם להסתיר, כי שבע־רצון אני מגזר־הדין הקטלני שהוציאה דעת־הקהל היהודית על גילוי בולט זה של ירידה ושקיעה. הציונות של ״פיפטי־פיפטי״ קיפחה עתה את שארית סמכותה המוסרית: עתה פתוחה הדרך לפנינו, הגיעה שעתה של הציונות השלימה. ובדעתנו לנצל את ההזדמנות הזאת במלואה.

שלושה תפקידים מוטלים עכשיו על הצה“ר. ראשית – להגביר, להעמיק ולארגן את תנועת החרם נגד גרמניה. בשביל מטרה זו מוכנים אנו לעבוד יחד עם כל שאר הקבוצות הפעילות בשטח זה. שנית – תפּתח בחדשים הקרובים תנועת הפטיציה – זו ההתקפה הפוליטית, המוצאת אל הפועל על ידי מיליונים יהודים, והתובעת את ארץ־ישראל בשביל המיליונים הללו. שלישית – עומדים אנו להקים בארץ־ישראל את ה״הסתדרות” השניה, את ההתאגדות המקצועית הגדולה של אנשי־עבודה ציוניים, המתנגדים לצורת המלחמה המעמדית.

איני מטיל ספק, כי נצליח בשלשת הכיווּנים האלה. הבחירות האחרונות לקונגרס נתנו לנו תשעים ושבעה אלף קולות (לעומת ששים וחמשה אלף בשנת 1931) – יותר משקיבלו הציונים הכלליים, – אם גם, לפי חוקת־הבחירות האַבּסוּרדית, ניתנו להם מאַנדאַטים פי שנים מאשר ניתנו לנו. מכל המפלגות הציוניות אנו המפלגה החזקה ביותר, ואנו גם המפלגה היחידה, שבה מאמין המעמד הבינוני היהודי הסובל, זה עמוד־השדרה של עמנו. אפילו בקונגרס זה התרכזה כל ההתענינות סביב הצה"ר. שתיקתנו דיברה יותר מכל הרעש של מתנגדינו. בשנים הקרובות נהיה אנו לכוח המנהיג בציונות. אין בדעתנו ללחום בסוכנות היהודית. אומרים אנו להתעלם ממנה, כפי שמתעלמים ממנה החיים עצמם. וכן לא נשים לב לרכילות המחפירה שבה מנסים להמית את הרביזיוניזם, להשתוללות האימים של מפלגת המלחמה המעמדית, האחוזה פחד ורעדה מפני גידולנו. אנו נתעלם מוועדת החקירה שלהם – אם יעיזו לשלוח וועדה כזאת בשעה שבארץ־ישראל עומדים עתה בני אדם לפני כס־המשפט. שום רביזיוניסט ושום צעיר בית״רי לא ידבר עם וועדה כזאת. מסופקני בכלל, אם ימצא יהודי הגון שירצה לדבר עמה. כי אחרי כל הרעש שהוקם סביב “ועדת־חקירה” זו, עשוי הגוף המכונה כך להניח את החומר שבידו גלוי לפני המשטרה. אין אנו פוחדים מפני חקירה כי בטוחים אנו, שלא היתה ואינה קיימת אצלנו שום קבוצת “טרוריסטים”. אבל, שום יהודי הגון אינו אוהב לשוחח עם אנשים המוסרים אינפורמציה למשטרה, בין אם עושים הם זאת בכוונה תחילה ובין שלא בכוונה. משום כך סופה של תוכנית זו לשגר וועדת חקירה שתגווע בקלון כשם שנולדה בקלון. לא יעבור זמן רב והאמת תתגלה לאמיתה בלי שום ועדת חקירה; האמת שכל העלילה המבישה בארץ־ישראל – אינה אלא פרי כלאיים של טפשות ושל זיוף מפלגתי. לפיכך לא נניח לה שתעכב אותנו; מושכים אנו בכתפינו ומוסיפים ללכת בדרכנו הלאה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47335 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!